שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
כיצד הטכנולוגיה פיתחה את הפוסטרים?
הפוסטרים (Posters) נראים לנו כדבר יומיומי ונפוץ כל כך שקשה להתפעל מהם יותר מדי, אבל הפוסטרים הם מסע. טיול יד ביד של אמנות וטכנולוגיה.
כולנו חיים בעולם בו תקשורת חזותית יכולה לספר סיפור, להשפיע על דעת קהל ולשקף רוח של תקופה - זהו בדיוק העולם המרתק של הפוסטר (Poster). הפוסטר הוא, לפני הכל, כלי תקשורתי שנולד מחיבור של טכנולוגיה, אמנות ותרבות ובריקוד מתמיד של מכשור מתפתח, לצד כישרון אנושי מרהיב, הוא מתפתח והולך במסע אבולוציוני, שלא פוסק לרגע.
סיפורו של הפוסטר מתחיל בסוף המאה ה-19, עם המצאת הליתוגרפיה. היה זה האלזאסי אלויס זנפלדר, שפתח צוהר חדש בעולם ההדפסה. הטכניקה המהפכנית שפיתח איפשרה להדפיס תמונות צבעוניות ומורכבות בכמויות גדולות, והפכה את הפוסטר מאובייקט שולי למדיום אמנותי ותקשורתי משמעותי. מבחינה ויזואלית הופכים הפוסטרים אז מושכים ונגישים לקהל רחב יותר.
האמן הצרפתי הנרי דה טולוז לוטרק היה מחלוצי האמנות הזו. ביחד עם עמיתים כמו ז'ול שרה, הוא הפך את הפוסטר לחלון ראווה של תרבות הבילויים והבוהמה הפריזאית של סוף המאה ה-19. על פוסטרים מסחריים הם יצרו יצירות אמנות שלא רק פרסמו אירועים, אלא סיפרו סיפורים שלמים, והכל באמצעות קווים, צבעים וטיפוגרפיה חדשנית.
בתחילת המאה ה-20, תנועת הבאוהאוס הגרמנית הביאה מהפכה נוספת. מעצבים כמו וולטר גרופיוס וואסילי קנדינסקי ראו בפוסטר לא רק כלי אסתטי, אלא גם פריט פונקציונלי, בעל תפקיד. כמו כל מה שעשו בתנועת הבאוהאוס, הם חתרו לפשטות, סימטריה וצורניות, שתשקף את רוח התיעוש. הטיפוגרפיה הפכה בהם למרכיב מרכזי והעיצוב הפך בעיניהם להיות מסר בפני עצמו.
בשנות ה-70 הפוסטרים הולכים ומהווים מרכיב משמעותי בתופעת הערצת הכוכבים ותרבות הפופ, שהתפתחה בעשורים שלפני ובמיוחד בסיקסטיז, עם הצלחתם הפנומנלית של "הביטלס" ותופעת ההערצה חסרת התקדים בעוצמתה של ה"ביטלמניה". בעשור של הסוונטיז חולקו במגזינים של מוסיקה וזמר המוני פוסטרים קטנים שהוקדשו לכוכבי פופ. כוכבי העל של התקופה זכו לא פעם לפוסטר שלם, בו הם נראו "בגודל טבעי". הפוסטר צורף בחלקים שיצאו בהדרגה, שבוע אחר שבוע, במגזינים לבני נוער וכשהיו בידי הצעירים כל החלקים, הוא הורכב בחדר המתבגרים, לתפארת דמותו הנערצת.
המהפכה הדיגיטלית בשנות ה-80 שינתה את עולם העיצוב מן היסוד. תוכנות כמו פייג'מייקר (Aldus PageMaker) ואילוסטרייטור (Adobe Illustrator) הפכו את היכולת היצירתית ממגבלה טכנית לאפשרות בלתי מוגבלת. מעצבים יכלו עתה לשחרר את הדמיון, ליצור שכבות, לשחק עם צבעים ולהעביר מסרים מורכבים בדרכים חדשות ולא אפשריות קודם לכן. ההתנסות עם טיפוגרפיה מגוונת, פריסות שונות ואלמנטים חזותיים חדשים, איפשרה ליצור פוסטרים מרהיבים מבחינה ויזואלית ובעלי השפעה גדולה מבעבר.
עם כניסת האינטרנט, השתנתה גם משמעות ההפצה. אתרים וכלים מקוונים, כמו Behance, Dribbble ו-Instagram, הפכו כל מעצב צעיר לאמן עולמי. פוסטרים יכלו עתה להגיע לקהלים רחוקים תוך שניות, ללא תלות בגבולות גיאוגרפיים או מוסדות מסורתיים. חשובים לא פחות הם שירותי ההדפסה המקוונים שנולדו אז והפכו את הדפסת הפוסטרים לקלים, "דמוקרטיים" וזולים יותר. לפתע יכולים היו כל אחד ואחת ליצור פוסטרים משלהם ובעצמם, תוך שימוש בעיצובים או תבניות שלהם.
בעידן הדיגיטלי נולדו גם הפוסטרים הדיגיטליים, שבמקום להיות מודפסים הם מוצגים על גבי מסכים אלקטרוניים הניצבים במרחב הציבורי, בקמפיינים פרסומיים ובתערוכות. היכולות להציע תוכן דינמי, מעודכן בזמן אמת ומציע אנימציות ומרכיבי מולטימדיה, הפכו אותם פופולריים מאוד בעולם הפרסום.
בעידן הנוכחי, הפוסטר הוא כבר מדיום רב-תחומי. מפוסטרים של סרטים, דרך פוסטרים של הופעות ואירועי תרבות ועד פוסטרים של מערכות בחירות וקמפיינים פרסומיים - הפוסטר משלב כיום לא פעם טכנולוגיות של תלת-ממד, מציאות רבודה (AR) ואנימציה דיגיטלית. הוא מציע בימינו אפשרויות חדשות ומיוחדות לספר סיפור ולעניין קהל. יכולתו להציע שימוש אינטראקטיבי, הופכת אותו במידה רבה למעין קפסולת זמן המשקפת את הרוח התרבותית, הטכנולוגית והאמנותית של תקופתו.
וכך יוצא שמהליתוגרפיה של המאה ה-19 ועד לגרפיקה הדיגיטלית של ימינו, סיפורו של הפוסטר הוא במידה רבה סיפורה של מהפכה חזותית שלמה ועולם שפרץ קדימה בזינוק ובסיפור מסחרר ומרתק שלא עוצר לרגע הוא ממשיך לשלב בין יצירתיות אנושית, חדשנות טכנולוגית ותקשורת חזותית ממוקדת ומגרה.
הנה ההיסטוריה של הפוסטר:
https://youtu.be/VFRyTxcy79k?ץ
הצייר טולוז לוטרק שצייר פוסטרים עוד במאה ה-19:
https://youtu.be/TqpJs_hfBQg
פוסטרים היסטוריים שקידמו את המהפכה הקומוניסטית ברוסיה:
https://youtu.be/n08SoLyX9NE
פוסטרים מזרם האמנות והעיצוב ארט דקו:
https://youtu.be/pUOYdrSuAL4
כך השפיעו הפוסטרים על ההיסטוריה:
https://youtu.be/48k1Dp84xzo
וסרטון תיעודי על טרנדים בצבעי פוסטרים של סרטים:
https://youtu.be/BEbW2fXSShc?long=yes
איך מציירים ציורי ענק על בניינים שלמים?
ציורי קיר על בניינים (Murals) הם לא דבר חדש. אבל לא פעם מציירים גם ציורי ענק, בסדר גודל של בניין שלם, או במקרה של מלון פיגורואה (Hotel Figueroa) שבלוס אנג'לס, על פני שלושה בניינים שלמים.
במקרה של המלון הזה, בן 24 הקומות, הציורים המרכזיים שלו בשנה מצוירים במהלך התקופה של תערוכה שנתית של עולם הגיימינג ותעשיית המשחקים, תערוכת E3. כמובן שציורי הענק הן פרסומות לחברות בתחום הזה.
את הציורים מכינים קודם כל בסטודיו על מחשב. לאחר מכן מדפיסים בענק המון גליונות קטנים של הציור ואז יושבים עובדי החברה וחותכים את הציורים בקווי המתאר של הדמויות, הפונטים ושאר המרכיבים.
כשמגיעים הציירים אל הבניין, הם מדביקים עליו, אחד אחד, את הגליונות שמרכיבים בהדרגה את הציור הרגיל. דרך כל גליון, הם צובעים על הקיר את מה שדרוש כדי לחקות אותו היטב ולבסוף, כשהכל מוסר מהמבנה, או במקרה של מלון פיגורואה מ-3 המבנים, רואים את הציורים במלוא הדרם.
המעניין הוא שעם כל הטכנולוגיה המודרנית, עדיין אמני ומקצועני הקיר זקוקים לציור ביד, כדי להשלים את העבודה הכל כך מושלמת שלהם.
כך מציירים את ציורי הקיר הענקיים בערים (עברית):
https://youtu.be/Of1tY-9ddUo?t=131&end=5m25s
אנשי החברה מתארים את תהליך הציור על הבניינים:
https://youtu.be/-6oshTPjcWc
וסרטון קפיצות זמן של הציור על מבנים גדולים:
https://youtu.be/uJSADis9Xqc?t=4
מיהם ציירי מודעות הסרטים ולמה הם נעלמים?
מודעות של סרטים בימינו (Film posters) הן לרוב מודפסות וברובן עשויות מצילומים מעובדים. הן כוללות תמונות, פונטים וגרפיקה שנעשים כולם על גבי מחשב.
אבל פעם ציירו בכל העולם מודעות כאלה ביד. הן היו גדולות והתנוססו על הקיר הגבוה של בית הקולנוע, ממש מעל הכניסה. לא פעם, במיוחד בסרטים עם כוכבי ענק, הן גם כללו ציורי קאט אאוט של הדמויות, שיצאו מגבולות המודעה ובלטו למרחקים.
את המודעות הללו ציירו אז אמנים ששימשו כציירי מודעות קולנוע (Film poster painters). מאז שנות ה-20 של המאה הקודמת הם התפרנסו מהמלאכה הזו וציירו בידם מודעות ענק ססגוניות, המפתות לבוא ולראות את הסרטים.
בתעשיית הסרטים ההודית, שנקראת בוליווד, מעין קישור מחוייך להוליווד בירת הקולנוע של אמריקה, משתמשים עד היום במודעות מצוירות ביד. הן זכו לכינוי "בוליווד ארט" (Bollywood Art). האמנים שמציירים אותן ביד מקבלים פרוטות, פחות מדפוס מודרני ומספיק כדי שיעסיקו אותם באמנות השימושית הזו.
גם בהודו ובמדינות נוספות הולכות המודעות המצוירות ונעלמות, לטובת הדפוס המודרני. אבל במדינות בהן העוני כה גדול המודעות המודפסות נדירות יחסית. יש עדיין בתי קולנוע קטנים ופשוטים, שזול להם יותר להעסיק ציירים, מאשר לשלם על דפוס של מודעות לכל סרט חדש.
כך או כך, האמנים הללו ברובם מבוגרים. אמנם לעתים הם מכשירים בסדנה שלהם צעירים, אבל התשלום הנמוך עבור ציור הפוסטרים המצוירים הללו, כלל לא מבטיח שהצעירים הללו ימשיכו להתפרנס מעיסוק זה גם בעתיד.
הנה סיפורם של אמני מודעות הסרטים הגדולות:
https://youtu.be/KDcakET4T10
אמן שעדיין מתפרנס מציור פוסטרים:
https://youtu.be/CdWZZp7nLLc
סיפורו של עולם הולך ונעלם:
https://youtu.be/oZIqo0S-ANs
סטודיו של אמן מודעות ענק:
https://youtu.be/-fagPDuwxkQ
כך מצייר הצייר האחרון במומבאי את מודעות הסרטים:
https://youtu.be/AyYknNBzp_4
כך מציירים שלטי ענק של סרטי בוליווד:
https://youtu.be/_-eYbK47PDE
ציורי קאט אאוט בבנגלור בהודו:
https://youtu.be/ohXCLLAB9eQ
וצייר טאיווני מהאחרונים שעדיין ציירו מודעות לקולנוע:
https://youtu.be/4JLJsbSJq5s
פוסטרים לסרטים
הפוסטרים (Posters) נראים לנו כדבר יומיומי ונפוץ כל כך שקשה להתפעל מהם יותר מדי, אבל הפוסטרים הם מסע. טיול יד ביד של אמנות וטכנולוגיה.
כולנו חיים בעולם בו תקשורת חזותית יכולה לספר סיפור, להשפיע על דעת קהל ולשקף רוח של תקופה - זהו בדיוק העולם המרתק של הפוסטר (Poster). הפוסטר הוא, לפני הכל, כלי תקשורתי שנולד מחיבור של טכנולוגיה, אמנות ותרבות ובריקוד מתמיד של מכשור מתפתח, לצד כישרון אנושי מרהיב, הוא מתפתח והולך במסע אבולוציוני, שלא פוסק לרגע.
סיפורו של הפוסטר מתחיל בסוף המאה ה-19, עם המצאת הליתוגרפיה. היה זה האלזאסי אלויס זנפלדר, שפתח צוהר חדש בעולם ההדפסה. הטכניקה המהפכנית שפיתח איפשרה להדפיס תמונות צבעוניות ומורכבות בכמויות גדולות, והפכה את הפוסטר מאובייקט שולי למדיום אמנותי ותקשורתי משמעותי. מבחינה ויזואלית הופכים הפוסטרים אז מושכים ונגישים לקהל רחב יותר.
האמן הצרפתי הנרי דה טולוז לוטרק היה מחלוצי האמנות הזו. ביחד עם עמיתים כמו ז'ול שרה, הוא הפך את הפוסטר לחלון ראווה של תרבות הבילויים והבוהמה הפריזאית של סוף המאה ה-19. על פוסטרים מסחריים הם יצרו יצירות אמנות שלא רק פרסמו אירועים, אלא סיפרו סיפורים שלמים, והכל באמצעות קווים, צבעים וטיפוגרפיה חדשנית.
בתחילת המאה ה-20, תנועת הבאוהאוס הגרמנית הביאה מהפכה נוספת. מעצבים כמו וולטר גרופיוס וואסילי קנדינסקי ראו בפוסטר לא רק כלי אסתטי, אלא גם פריט פונקציונלי, בעל תפקיד. כמו כל מה שעשו בתנועת הבאוהאוס, הם חתרו לפשטות, סימטריה וצורניות, שתשקף את רוח התיעוש. הטיפוגרפיה הפכה בהם למרכיב מרכזי והעיצוב הפך בעיניהם להיות מסר בפני עצמו.
בשנות ה-70 הפוסטרים הולכים ומהווים מרכיב משמעותי בתופעת הערצת הכוכבים ותרבות הפופ, שהתפתחה בעשורים שלפני ובמיוחד בסיקסטיז, עם הצלחתם הפנומנלית של "הביטלס" ותופעת ההערצה חסרת התקדים בעוצמתה של ה"ביטלמניה". בעשור של הסוונטיז חולקו במגזינים של מוסיקה וזמר המוני פוסטרים קטנים שהוקדשו לכוכבי פופ. כוכבי העל של התקופה זכו לא פעם לפוסטר שלם, בו הם נראו "בגודל טבעי". הפוסטר צורף בחלקים שיצאו בהדרגה, שבוע אחר שבוע, במגזינים לבני נוער וכשהיו בידי הצעירים כל החלקים, הוא הורכב בחדר המתבגרים, לתפארת דמותו הנערצת.
המהפכה הדיגיטלית בשנות ה-80 שינתה את עולם העיצוב מן היסוד. תוכנות כמו פייג'מייקר (Aldus PageMaker) ואילוסטרייטור (Adobe Illustrator) הפכו את היכולת היצירתית ממגבלה טכנית לאפשרות בלתי מוגבלת. מעצבים יכלו עתה לשחרר את הדמיון, ליצור שכבות, לשחק עם צבעים ולהעביר מסרים מורכבים בדרכים חדשות ולא אפשריות קודם לכן. ההתנסות עם טיפוגרפיה מגוונת, פריסות שונות ואלמנטים חזותיים חדשים, איפשרה ליצור פוסטרים מרהיבים מבחינה ויזואלית ובעלי השפעה גדולה מבעבר.
עם כניסת האינטרנט, השתנתה גם משמעות ההפצה. אתרים וכלים מקוונים, כמו Behance, Dribbble ו-Instagram, הפכו כל מעצב צעיר לאמן עולמי. פוסטרים יכלו עתה להגיע לקהלים רחוקים תוך שניות, ללא תלות בגבולות גיאוגרפיים או מוסדות מסורתיים. חשובים לא פחות הם שירותי ההדפסה המקוונים שנולדו אז והפכו את הדפסת הפוסטרים לקלים, "דמוקרטיים" וזולים יותר. לפתע יכולים היו כל אחד ואחת ליצור פוסטרים משלהם ובעצמם, תוך שימוש בעיצובים או תבניות שלהם.
בעידן הדיגיטלי נולדו גם הפוסטרים הדיגיטליים, שבמקום להיות מודפסים הם מוצגים על גבי מסכים אלקטרוניים הניצבים במרחב הציבורי, בקמפיינים פרסומיים ובתערוכות. היכולות להציע תוכן דינמי, מעודכן בזמן אמת ומציע אנימציות ומרכיבי מולטימדיה, הפכו אותם פופולריים מאוד בעולם הפרסום.
בעידן הנוכחי, הפוסטר הוא כבר מדיום רב-תחומי. מפוסטרים של סרטים, דרך פוסטרים של הופעות ואירועי תרבות ועד פוסטרים של מערכות בחירות וקמפיינים פרסומיים - הפוסטר משלב כיום לא פעם טכנולוגיות של תלת-ממד, מציאות רבודה (AR) ואנימציה דיגיטלית. הוא מציע בימינו אפשרויות חדשות ומיוחדות לספר סיפור ולעניין קהל. יכולתו להציע שימוש אינטראקטיבי, הופכת אותו במידה רבה למעין קפסולת זמן המשקפת את הרוח התרבותית, הטכנולוגית והאמנותית של תקופתו.
וכך יוצא שמהליתוגרפיה של המאה ה-19 ועד לגרפיקה הדיגיטלית של ימינו, סיפורו של הפוסטר הוא במידה רבה סיפורה של מהפכה חזותית שלמה ועולם שפרץ קדימה בזינוק ובסיפור מסחרר ומרתק שלא עוצר לרגע הוא ממשיך לשלב בין יצירתיות אנושית, חדשנות טכנולוגית ותקשורת חזותית ממוקדת ומגרה.
הנה ההיסטוריה של הפוסטר:
https://youtu.be/VFRyTxcy79k?ץ
הצייר טולוז לוטרק שצייר פוסטרים עוד במאה ה-19:
https://youtu.be/TqpJs_hfBQg
פוסטרים היסטוריים שקידמו את המהפכה הקומוניסטית ברוסיה:
https://youtu.be/n08SoLyX9NE
פוסטרים מזרם האמנות והעיצוב ארט דקו:
https://youtu.be/pUOYdrSuAL4
כך השפיעו הפוסטרים על ההיסטוריה:
https://youtu.be/48k1Dp84xzo
וסרטון תיעודי על טרנדים בצבעי פוסטרים של סרטים:
https://youtu.be/BEbW2fXSShc?long=yes
ציורי קיר על בניינים (Murals) הם לא דבר חדש. אבל לא פעם מציירים גם ציורי ענק, בסדר גודל של בניין שלם, או במקרה של מלון פיגורואה (Hotel Figueroa) שבלוס אנג'לס, על פני שלושה בניינים שלמים.
במקרה של המלון הזה, בן 24 הקומות, הציורים המרכזיים שלו בשנה מצוירים במהלך התקופה של תערוכה שנתית של עולם הגיימינג ותעשיית המשחקים, תערוכת E3. כמובן שציורי הענק הן פרסומות לחברות בתחום הזה.
את הציורים מכינים קודם כל בסטודיו על מחשב. לאחר מכן מדפיסים בענק המון גליונות קטנים של הציור ואז יושבים עובדי החברה וחותכים את הציורים בקווי המתאר של הדמויות, הפונטים ושאר המרכיבים.
כשמגיעים הציירים אל הבניין, הם מדביקים עליו, אחד אחד, את הגליונות שמרכיבים בהדרגה את הציור הרגיל. דרך כל גליון, הם צובעים על הקיר את מה שדרוש כדי לחקות אותו היטב ולבסוף, כשהכל מוסר מהמבנה, או במקרה של מלון פיגורואה מ-3 המבנים, רואים את הציורים במלוא הדרם.
המעניין הוא שעם כל הטכנולוגיה המודרנית, עדיין אמני ומקצועני הקיר זקוקים לציור ביד, כדי להשלים את העבודה הכל כך מושלמת שלהם.
כך מציירים את ציורי הקיר הענקיים בערים (עברית):
https://youtu.be/Of1tY-9ddUo?t=131&end=5m25s
אנשי החברה מתארים את תהליך הציור על הבניינים:
https://youtu.be/-6oshTPjcWc
וסרטון קפיצות זמן של הציור על מבנים גדולים:
https://youtu.be/uJSADis9Xqc?t=4
מודעות של סרטים בימינו (Film posters) הן לרוב מודפסות וברובן עשויות מצילומים מעובדים. הן כוללות תמונות, פונטים וגרפיקה שנעשים כולם על גבי מחשב.
אבל פעם ציירו בכל העולם מודעות כאלה ביד. הן היו גדולות והתנוססו על הקיר הגבוה של בית הקולנוע, ממש מעל הכניסה. לא פעם, במיוחד בסרטים עם כוכבי ענק, הן גם כללו ציורי קאט אאוט של הדמויות, שיצאו מגבולות המודעה ובלטו למרחקים.
את המודעות הללו ציירו אז אמנים ששימשו כציירי מודעות קולנוע (Film poster painters). מאז שנות ה-20 של המאה הקודמת הם התפרנסו מהמלאכה הזו וציירו בידם מודעות ענק ססגוניות, המפתות לבוא ולראות את הסרטים.
בתעשיית הסרטים ההודית, שנקראת בוליווד, מעין קישור מחוייך להוליווד בירת הקולנוע של אמריקה, משתמשים עד היום במודעות מצוירות ביד. הן זכו לכינוי "בוליווד ארט" (Bollywood Art). האמנים שמציירים אותן ביד מקבלים פרוטות, פחות מדפוס מודרני ומספיק כדי שיעסיקו אותם באמנות השימושית הזו.
גם בהודו ובמדינות נוספות הולכות המודעות המצוירות ונעלמות, לטובת הדפוס המודרני. אבל במדינות בהן העוני כה גדול המודעות המודפסות נדירות יחסית. יש עדיין בתי קולנוע קטנים ופשוטים, שזול להם יותר להעסיק ציירים, מאשר לשלם על דפוס של מודעות לכל סרט חדש.
כך או כך, האמנים הללו ברובם מבוגרים. אמנם לעתים הם מכשירים בסדנה שלהם צעירים, אבל התשלום הנמוך עבור ציור הפוסטרים המצוירים הללו, כלל לא מבטיח שהצעירים הללו ימשיכו להתפרנס מעיסוק זה גם בעתיד.
הנה סיפורם של אמני מודעות הסרטים הגדולות:
https://youtu.be/KDcakET4T10
אמן שעדיין מתפרנס מציור פוסטרים:
https://youtu.be/CdWZZp7nLLc
סיפורו של עולם הולך ונעלם:
https://youtu.be/oZIqo0S-ANs
סטודיו של אמן מודעות ענק:
https://youtu.be/-fagPDuwxkQ
כך מצייר הצייר האחרון במומבאי את מודעות הסרטים:
https://youtu.be/AyYknNBzp_4
כך מציירים שלטי ענק של סרטי בוליווד:
https://youtu.be/_-eYbK47PDE
ציורי קאט אאוט בבנגלור בהודו:
https://youtu.be/ohXCLLAB9eQ
וצייר טאיווני מהאחרונים שעדיין ציירו מודעות לקולנוע:
https://youtu.be/4JLJsbSJq5s
