בסוף המאה ה-16 עסק אדריכל בשם דומניקו פונטנה בחפירת תעלה להעברת מי הנהר סארנו לעבר עיירה בדוכסות נפולי. העובדים נתקלו בגבעה קטנה והחליטו לקדוח בה מנהרה שתקצר את הקו. תוצאות החפירה הזו היו מהתגליות הארכיאולוגיות החשובות בכל הזמנים. התגלתה עיר שכוסתה לפני כ-2000 שנה על בהתפרצות הר הגעש וזוב שארעה בשנת 79 לספירה.

העיר פומפיי נשארה חבויה ומכוסה ולמרות שהיו אגדות על קיומה, עיר מלאת אוצרות הקבורה מתחת לאדמה, היא לא נמצאה במשך מאות שנים. רק בשנת 1748, כמעט 1,700 שנה לאחר שנקברה בהתפרצות הגעשית של הר הגעש וֵזוּב, היא התגלתה במקרה. המגלה היה איכר, שחפר בשדה שלו ונתקל בשרידים העתיקים שלה. בהמשך החלו חפירות ארכיאולוגיות מאורגנות שבהם נחשפה העיר במלואה.

מבחינת המחקר המדעי, פומפיי סייעה לחוקרים לראות בדיוק כיצד נראתה עיר רומית בעת העתיקה, כיצד היתה בנויה, האדריכלות שלה, השירותים שניתנו לאזרחים ואפילו כתובות ויצירות אמנות שהיו על קירות הבתים והעסקים שבה. בניגוד לערים עתיקות אחרות שנהרסו לאורך דורות ונשארו מהם שרידים חלקיים, דווקא תודות לכיסוי העיר המיידי על ידי הלבה והאפר, השתמרו בה כל הסממנים של עיר פעילה ותוססת.


הנה סיפורה של פומפיי שנקברה בשלמותה:

https://www.youtube.com/watch?v=DeB5N_bH7E8


כך התרחש האסון וכך חלק שרדו אותו (מתורגם):

https://youtu.be/9klE-iUxX0c


סיור ברחובות ובבתי פומפיי העתיקה:

http://youtu.be/KSRI1BKjTfU


מראה של בית אופייני מהתקופה הזו:

http://youtu.be/24opWnfv8e4?t=15s


סרטון אנימציה שמראה כיצד כוסתה כל פומפיי באפר געשי:

https://youtu.be/dY_3ggKg0Bc


ומצגת וידאו על פומפיי אז והיום:

https://youtu.be/HHH-pObU6p4

הר וֵזוּב (Mount Vesuvius) שנמצא ממזרח לעיר האיטלקית נאפולי הוא אחד האלימים שבין הרי הגעש שבכדור הארץ. בשנת 79 לספירה החריבה התפרצות הווזוב את הערים הרומיות פומפיי והרקולנאום, קברה אותן לחלוטין והרגה עשרות אלפי מהתושבים. מאז ההתפרצות הזו התפרץ הר הגעש וזוב עוד 36 פעמים.

ההתפרצות האחרונה התרחשה במאה ה-20. רבים לא יודעים שגם בשנת 1944, בשלהי מלחמת העולם השניה, התפרץ הר הגעש האכזרי שוב וגרם להרס של שלושה כפרים שהיו מתחתיו.


הנה התפרצות הר הגעש וזוב כפי שצולמה בשנת 1944:

http://youtu.be/1bsmv6PyKs0

איגור מיטוראג' (Igor Mitoraj) היה פסל פולני שהושפע מהפסלים היוונים ומסיפורי המיתולוגיה. אצלו תורגמה ההשפעה הזו לפסלים שמזכירים חלקי גוף ודמויות קטועות איברים, שאף אחד מהם אינו שלם. אבל זה לא נבע מגניבה אמנותית אלא משימוש בתבניות אסתטיות מוכרות, בהקשרים שאיננו רגילים לחוות אותם.

מיטוראג' גם רצה להעביר באמצעות האמנות שלו רעיונות על יופיו של גוף האדם, למול השבריריות שלו. במילים אחרות - הוא יצר קלאסיקה פוסט-מודרנית והעמיד אותה ליד קלאסיקה הממוקמת במקומות קלאסיים. לכן נהג להציג את עבודותיו הניאו קלאסיות המרתקות, במקומות כמו עמק המקדשים שבסיציליה או בפומפיי האיטלקית, כשברקע שלהן ניבטים מקדשים וחורבות מהעולמות הקלאסיים של יוון ורומי העתיקות.

אבל אתם בטח רוצים דוגמה עוד יותר מרתקת של הגאונות שלו, נכון?

אוקיי... הוא עשה זאת בצורה מרתקת גם בעבודות קודמות שלו, כמו זו שבה איחד ב-2003 את מראות הפיסול בסגנון היווני העתיק עם הסיפורים של הנצרות. בניגוד למגמות השולטות באמנות המודרנית, של הפשטה והמשגה, פנה מיטוראג', כהרגלו, אל הקלאסיקה בחיבור שלו, בין מלאכים נוצריים לגופים שמזכירים פסלי ספורטאים יווניים ואלילות פגאניות.

החיבור שעשה, בין עולם הדימויים הנוצרי לקלאסיקה ובין סיפורים נוצריים למראות של גופות שבורים, ראשים ערופים וגפיים קטועות, המאפיינים את עבודותיו ולקוחים ממראות הפסלים היווניים שאנו רגילים לראות במוזיאונים הארכיאולוגיים, סייעו לחיבור העל-זמני והעל-תרבותי המיוחד שלו, בין ישן מאד לישן פחות ישן.


הנה עבודות של איגור מיטוראג':

https://youtu.be/xXU8An6Ukyg


תמונות מפתיחת תערוכה שלו בלונדון 2014:

https://youtu.be/T-JiwmJ9XXg


מהתערוכה בפומפיי:

https://youtu.be/GqeJtXiFIzU


ותערוכה בעמק המקדשים באגריגנטו:

https://youtu.be/pbEW-MWi4m0