שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה היה הפאנק או הפאנק רוק?
סגנון הפּאנק רוק (Punk rock) התפוצץ על הבמות בסוף שנות השבעים ואמרו עליו אז שהוא ממלא את האוויר בזעם, רעש ותחושת אבדון - והכל בשלושה אקורדים...
מוסיקלית זה היה רוק מהיר ורועש, בועט ומתנגד לרוח הרוק הממוסד, המנותק ואפילו המסואב של שנות ה-70.
אבל את הPאנק אי אפשר לבחון רק, או אפילו בדגש על מוסיקה. הוא היה קודם כל תופעה חברתית ותגובה לפער שבין הגלאם והפרוגרסיב רוק, אצלנו הוא נקרא "הרוק המתקדם", שהיו מנותקים מהמציאות הבריטית של אבטלה מטורפת ואי שקט חברתי ותעשייתי.
הפאנק הייתה מוסיקה שיצרה תת-תרבות שהולידה עוד מוסיקה, שאולי לא הייתה משהו אבל בעיני המבקרים הייתה לפחות אותנטית ביחס לרוק שקדם לה.
בעיני רבים מהצעירים הללו, תעשיית הרוק, שלמדה בשנות ה-50 וה-60 לעשות המון כסף, החלה להיות ממוסחרת ויותר מדי שבעה. הרוק בעולם המערבי הפך ברובו לתעשייה שהאמינות והמסר הועלמו בה לטובת להיטים מכניסים, אלבומים מגלומניים, הופעות ענק ולהקות מסוגננות. זו הייתה תעשייה שהמון שיקולים עסקיים תפסו בכל אלבום, שיר וסולו גיטרה, את מקום האמנות.
מספרים שאיגי פופ לקח מרכיבים מהלהקות הגדולות של שנות ה-70, כמו "המי" ו"לד זפלין", והרכיב את הנוסחה הקיצונית שתהפוך לפאנק. וכך, בסוף שנת 1976, הגיע תורם של המורדים במוזיקת רוק להשמיע את קולם. והם השמיעו קול גדול ורעשני.
במגוון שירים מהירים ורועשים, בשפה מלוכלכת ולא נעימה בכוונה, מזלזלת ובועטת, בלי רמזים, דימויים או משהו שירכך את הבוז שלהם, פרצו לעולם להקות הפאנק, כמו הסקס פיסטולס, החונקים, הקלאש, הראמונס, הבאזקוקס ו-The Damned הארורים.
הם החריבו באחת את המוסיקה הממוסדת והמתוחכמת של "הרוק המתקדם", הרוק הפילוסופי, המתוחכם והעשיר באלמנטים קלאסיים ותרבותיים בני מאות שנים, שהתנתקו מהמקום והזמן. אותו זרם של הפרוגרסיב רוק היה הקורבן העיקרי של הPאנק.
כמו "ילדי הפרחים", גם לפאנק היה מה לומר בנושאים פוליטיים, אבל הוא לא התרכז בבקשה לתיקון אלא ברצון להרוס כדי לבנות משהו אחר. להקות פאנק ניגנו רוק פשוט, כמעט פרימיטיבי אבל צועק. הרכבי פאנק עם שמות שלא מנסים אפילו להיות נחמדים, כמו "סקס פיסטולס", "קלאש" או "החונקים", כבשו את הרחובות בבריטניה ובארצות הברית ואת הבמות בבירות אירופה.
הפאנקיסטים של שנות ה-70 איימו לעשות מהפכה חברתית במוסיקת הרוק. הם תיעבו את חברות התקליטים הממוסדות והמסחריות. במקום לחפש כיצד להפיץ את המוסיקה שלהם דרכן ודרך התקשורת הרגילה, הם עשו הכל כדי להפיצה למעריצים, באמצעות שערוריות ומופעים פרובוקטיביים, במועדונים אפלוליים ומלאי עשן.
התוצאה הייתה תת-תרבות אנטי-ממסדית, אנטי-סמכותית ואנטי-התבגרות, שהפכה במשך תקופה מסוימת לתופעה תרבותית סוחפת בבריטניה ובארצות הברית ובמעגלים רחבים יותר בעולם המערבי.
הפאנקיסטים לבשו ברובם בגדי עור צמודים ונעלי אולסטאר, הם כיסו את עורם בפירסינג מרובה סיכות ביטחון. על ראשם התנוסס שיער קוצים, עם תספורות לכיוון המוהיקן והם התפוצצו עם רעיונות ומסרים שהתנגדו לסמכות של הממסד ושל ההורים. הם היו הבעיטה, הצעקה וההקאה על החברה המערבית הממוסדת והמדושנת שמסביב.
אחרי שנים בודדות הם נעלמו, אבל הPאנקיסטים השפיעו בדרכים שונות על המוני יוצרים ולהקות שיבואו אחריהם ויחוללו הרבה רעש בדרך.
הנה סיפורם של הפאנק רוק והפאנקיסטים של שנות ה-70 וה-80:
http://youtu.be/Fr-1YXegcC0
הפאנק בלונדון של שנות ה-80:
https://youtu.be/IuocFVXo0iQ
להקת הראמונס האמריקאית, מראשונות הפאנק, בתחילת שנות ה-80:
https://youtu.be/yCW7Aw8ugOI
הסקס פיסטולס, "אקדחי הסקס", מלהקות הפאנק החשובות:
http://youtu.be/_jN9C2c4wN0
"אין גיבורים יותר" של "החונקים", The Stranglers:
http://youtu.be/2tfy8f9lDD0
אופנת הפאנק הגיעה גם לישראל (עברית):
https://youtu.be/wiSAhfPtAg4
תסרוקות המוהוק של הפאנקיסטים:
https://youtu.be/HOBM3E7bjNg
בירת הפאנק - לונדון של היום:
https://youtu.be/s2ZkOtFgceI
וכתבת טלוויזיה על הפאנק האנגלי של אותה תקופה:
https://youtu.be/huelZNr_4_Y?long=yes
סגנון הפּאנק רוק (Punk rock) התפוצץ על הבמות בסוף שנות השבעים ואמרו עליו אז שהוא ממלא את האוויר בזעם, רעש ותחושת אבדון - והכל בשלושה אקורדים...
מוסיקלית זה היה רוק מהיר ורועש, בועט ומתנגד לרוח הרוק הממוסד, המנותק ואפילו המסואב של שנות ה-70.
אבל את הPאנק אי אפשר לבחון רק, או אפילו בדגש על מוסיקה. הוא היה קודם כל תופעה חברתית ותגובה לפער שבין הגלאם והפרוגרסיב רוק, אצלנו הוא נקרא "הרוק המתקדם", שהיו מנותקים מהמציאות הבריטית של אבטלה מטורפת ואי שקט חברתי ותעשייתי.
הפאנק הייתה מוסיקה שיצרה תת-תרבות שהולידה עוד מוסיקה, שאולי לא הייתה משהו אבל בעיני המבקרים הייתה לפחות אותנטית ביחס לרוק שקדם לה.
בעיני רבים מהצעירים הללו, תעשיית הרוק, שלמדה בשנות ה-50 וה-60 לעשות המון כסף, החלה להיות ממוסחרת ויותר מדי שבעה. הרוק בעולם המערבי הפך ברובו לתעשייה שהאמינות והמסר הועלמו בה לטובת להיטים מכניסים, אלבומים מגלומניים, הופעות ענק ולהקות מסוגננות. זו הייתה תעשייה שהמון שיקולים עסקיים תפסו בכל אלבום, שיר וסולו גיטרה, את מקום האמנות.
מספרים שאיגי פופ לקח מרכיבים מהלהקות הגדולות של שנות ה-70, כמו "המי" ו"לד זפלין", והרכיב את הנוסחה הקיצונית שתהפוך לפאנק. וכך, בסוף שנת 1976, הגיע תורם של המורדים במוזיקת רוק להשמיע את קולם. והם השמיעו קול גדול ורעשני.
במגוון שירים מהירים ורועשים, בשפה מלוכלכת ולא נעימה בכוונה, מזלזלת ובועטת, בלי רמזים, דימויים או משהו שירכך את הבוז שלהם, פרצו לעולם להקות הפאנק, כמו הסקס פיסטולס, החונקים, הקלאש, הראמונס, הבאזקוקס ו-The Damned הארורים.
הם החריבו באחת את המוסיקה הממוסדת והמתוחכמת של "הרוק המתקדם", הרוק הפילוסופי, המתוחכם והעשיר באלמנטים קלאסיים ותרבותיים בני מאות שנים, שהתנתקו מהמקום והזמן. אותו זרם של הפרוגרסיב רוק היה הקורבן העיקרי של הPאנק.
כמו "ילדי הפרחים", גם לפאנק היה מה לומר בנושאים פוליטיים, אבל הוא לא התרכז בבקשה לתיקון אלא ברצון להרוס כדי לבנות משהו אחר. להקות פאנק ניגנו רוק פשוט, כמעט פרימיטיבי אבל צועק. הרכבי פאנק עם שמות שלא מנסים אפילו להיות נחמדים, כמו "סקס פיסטולס", "קלאש" או "החונקים", כבשו את הרחובות בבריטניה ובארצות הברית ואת הבמות בבירות אירופה.
הפאנקיסטים של שנות ה-70 איימו לעשות מהפכה חברתית במוסיקת הרוק. הם תיעבו את חברות התקליטים הממוסדות והמסחריות. במקום לחפש כיצד להפיץ את המוסיקה שלהם דרכן ודרך התקשורת הרגילה, הם עשו הכל כדי להפיצה למעריצים, באמצעות שערוריות ומופעים פרובוקטיביים, במועדונים אפלוליים ומלאי עשן.
התוצאה הייתה תת-תרבות אנטי-ממסדית, אנטי-סמכותית ואנטי-התבגרות, שהפכה במשך תקופה מסוימת לתופעה תרבותית סוחפת בבריטניה ובארצות הברית ובמעגלים רחבים יותר בעולם המערבי.
הפאנקיסטים לבשו ברובם בגדי עור צמודים ונעלי אולסטאר, הם כיסו את עורם בפירסינג מרובה סיכות ביטחון. על ראשם התנוסס שיער קוצים, עם תספורות לכיוון המוהיקן והם התפוצצו עם רעיונות ומסרים שהתנגדו לסמכות של הממסד ושל ההורים. הם היו הבעיטה, הצעקה וההקאה על החברה המערבית הממוסדת והמדושנת שמסביב.
אחרי שנים בודדות הם נעלמו, אבל הPאנקיסטים השפיעו בדרכים שונות על המוני יוצרים ולהקות שיבואו אחריהם ויחוללו הרבה רעש בדרך.
הנה סיפורם של הפאנק רוק והפאנקיסטים של שנות ה-70 וה-80:
http://youtu.be/Fr-1YXegcC0
הפאנק בלונדון של שנות ה-80:
https://youtu.be/IuocFVXo0iQ
להקת הראמונס האמריקאית, מראשונות הפאנק, בתחילת שנות ה-80:
https://youtu.be/yCW7Aw8ugOI
הסקס פיסטולס, "אקדחי הסקס", מלהקות הפאנק החשובות:
http://youtu.be/_jN9C2c4wN0
"אין גיבורים יותר" של "החונקים", The Stranglers:
http://youtu.be/2tfy8f9lDD0
אופנת הפאנק הגיעה גם לישראל (עברית):
https://youtu.be/wiSAhfPtAg4
תסרוקות המוהוק של הפאנקיסטים:
https://youtu.be/HOBM3E7bjNg
בירת הפאנק - לונדון של היום:
https://youtu.be/s2ZkOtFgceI
וכתבת טלוויזיה על הפאנק האנגלי של אותה תקופה:
https://youtu.be/huelZNr_4_Y?long=yes
מי הייתה כוהנת האופנה והאקטיביסטית ויויאן ווסטווד?
מעצבת, אקטיביסטית, פרובוקטיבית ואייקון של תנועת הפאנק - קראו לה ויויאן ווסטווד (Vivienne Westwood) והיא האישה שהייתה כל הדברים האלה. רבים בממלכה המאוחדת, כלומר בריטניה, יאמרו שהיא גם הייתה "המלכה".
ווסטווד, שכונתה "אדריכלית הפאנק", הייתה אכן מעצבת אופנה מפורסמת ואיקונית, הנחשבת מהדמויות המשפיעות ביותר בעולם האופנה של ימינו.
אישה מורדת ואקטיביסטית נחושה, המשלבת בתעשיית האופנה מרדנות, חדשנות ומודעות חברתית גבוהה. בראיונות היא העידה לא פעם שהיא מעצבת, כדי שתוכל להשמיע את דעתה על פוליטיקה ותרבות...
מי שהייתה במקור מורה בבית ספר יסודי פתחה בשנות ה-70 בוטיק בקינגס רואד שבלונדון. יחד עם בן זוגה באותם ימים, מלקולם מקלארן, ווסטווד התחברה לסגנון הפאנק ועיצבה בגדים רבים לחנות "SEX" המפורסמת בלונדון, שהפכה אז למוקד תרבות הפאנק.
כמעט מיד היא זכתה להצלחה ואז לתהילה. כי העיצובים הפרובוקטיביים שלה, שלא פעם עוררו מחלוקת, הזדרזו להגדיר את אסתטיקת הפאנק, שבדיוק החל לפרוח.
עם בגדי הפאנק שהיא עיצבה בבוטיק Let It" Rock" בלונדון, וויוויאן ווסטווד שינתה בשנות ה-70 את פני האופנה הצעירה בבריטניה. די מהר היא זכתה לתואר המחמיא של "אדריכלית הפאנק". היא יצרה עיצובים של בגדים שנקרעו והושחתו בכוונה. העיצובים שלה הפכו די מהר למדים של הפאנקיסטים בעולם.
גם לאחר מכן המשיך סגנון העיצוב שלה לשלב מרכיבים מסגנון הפאנק, עם השראות מההיסטוריה האנגלית, בדגש על התקופה הוויקטוריאנית ותקופת הרוקוקו. היא התפרסמה לא מעט גם בשימוש המפתיע והחדשני שהיא עשתה בבדים מסורתיים בריטיים כמו טוויד וטרטן, בשילוב עם אלמנטים מעולם הפאנק.
משם כבר לא ניתן היה לעצור את המעצבת שהחליטה לערבב ולטשטש את הגבולות שבין אקטיביזם פוליטי ואופנה עילית. ברגע שהחלו לפתוח לה את המיקרופון היא אמרה את דעותיה.
העיצובים הקיצוניים, רדיקליים, שלה מתחילת הדרך, ליוו את ווסטווד גם בהמשך, אך בהדרגה היא עדכנה את תפיסותיה והחליפה את המכנסיים והשמלות הקרועות בחולצות מעודנות יותר, שמלות ערב אלגנטיות וחליפות חצאית נשיות, המשלבות פשטות עם מוטיבים מהאצולה והעידון של הממלכה הבריטית.
בשנים האחרונות לחייה היא השתתפה לעתים קרובות בהפגנות ועצרות נגד משבר האקלים וחוסר המנהיגות העולמית בניהולו. ווסטווד, בדרכה הצבעונית והקולנית, הייתה לאחת המבקרות הבולטות של מנהיגי העולם בנושא.
האייקונית של האופנה הבריטית המשיכה ליצור ולעצב, לעשות אמנות ולאהוב את כדור הארץ, ממש עד יומה האחרון. וכך הלכה לעולמה מעצבת האופנה הבריטית ויוויאן ווסטווד, בשלהי שנת 2022, כשהיא מוקפת בבני משפחתה ואוהביה הקרובים.
הנה ויויאן ווסטווד והרוח הצעירה והמורדת שלה:
https://youtu.be/VesEsOEqgi4
על המעצבת שהייתה לאדריכלית הפאנק בקצרה:
https://youtu.be/qvYmFcAegH4
ראיון עם ווסטווד:
https://youtu.be/dzYFJoicmj0
סרטון תיעודי על המעצבת שתמיד חידשה עם הזמן:
https://youtu.be/6YPaVo4ANgg?long=yes
וסרט תיעודי על ויויאן ווסטווד:
https://youtu.be/qGSghXVcluk?long=yes
מעצבת, אקטיביסטית, פרובוקטיבית ואייקון של תנועת הפאנק - קראו לה ויויאן ווסטווד (Vivienne Westwood) והיא האישה שהייתה כל הדברים האלה. רבים בממלכה המאוחדת, כלומר בריטניה, יאמרו שהיא גם הייתה "המלכה".
ווסטווד, שכונתה "אדריכלית הפאנק", הייתה אכן מעצבת אופנה מפורסמת ואיקונית, הנחשבת מהדמויות המשפיעות ביותר בעולם האופנה של ימינו.
אישה מורדת ואקטיביסטית נחושה, המשלבת בתעשיית האופנה מרדנות, חדשנות ומודעות חברתית גבוהה. בראיונות היא העידה לא פעם שהיא מעצבת, כדי שתוכל להשמיע את דעתה על פוליטיקה ותרבות...
מי שהייתה במקור מורה בבית ספר יסודי פתחה בשנות ה-70 בוטיק בקינגס רואד שבלונדון. יחד עם בן זוגה באותם ימים, מלקולם מקלארן, ווסטווד התחברה לסגנון הפאנק ועיצבה בגדים רבים לחנות "SEX" המפורסמת בלונדון, שהפכה אז למוקד תרבות הפאנק.
כמעט מיד היא זכתה להצלחה ואז לתהילה. כי העיצובים הפרובוקטיביים שלה, שלא פעם עוררו מחלוקת, הזדרזו להגדיר את אסתטיקת הפאנק, שבדיוק החל לפרוח.
עם בגדי הפאנק שהיא עיצבה בבוטיק Let It" Rock" בלונדון, וויוויאן ווסטווד שינתה בשנות ה-70 את פני האופנה הצעירה בבריטניה. די מהר היא זכתה לתואר המחמיא של "אדריכלית הפאנק". היא יצרה עיצובים של בגדים שנקרעו והושחתו בכוונה. העיצובים שלה הפכו די מהר למדים של הפאנקיסטים בעולם.
גם לאחר מכן המשיך סגנון העיצוב שלה לשלב מרכיבים מסגנון הפאנק, עם השראות מההיסטוריה האנגלית, בדגש על התקופה הוויקטוריאנית ותקופת הרוקוקו. היא התפרסמה לא מעט גם בשימוש המפתיע והחדשני שהיא עשתה בבדים מסורתיים בריטיים כמו טוויד וטרטן, בשילוב עם אלמנטים מעולם הפאנק.
משם כבר לא ניתן היה לעצור את המעצבת שהחליטה לערבב ולטשטש את הגבולות שבין אקטיביזם פוליטי ואופנה עילית. ברגע שהחלו לפתוח לה את המיקרופון היא אמרה את דעותיה.
העיצובים הקיצוניים, רדיקליים, שלה מתחילת הדרך, ליוו את ווסטווד גם בהמשך, אך בהדרגה היא עדכנה את תפיסותיה והחליפה את המכנסיים והשמלות הקרועות בחולצות מעודנות יותר, שמלות ערב אלגנטיות וחליפות חצאית נשיות, המשלבות פשטות עם מוטיבים מהאצולה והעידון של הממלכה הבריטית.
בשנים האחרונות לחייה היא השתתפה לעתים קרובות בהפגנות ועצרות נגד משבר האקלים וחוסר המנהיגות העולמית בניהולו. ווסטווד, בדרכה הצבעונית והקולנית, הייתה לאחת המבקרות הבולטות של מנהיגי העולם בנושא.
האייקונית של האופנה הבריטית המשיכה ליצור ולעצב, לעשות אמנות ולאהוב את כדור הארץ, ממש עד יומה האחרון. וכך הלכה לעולמה מעצבת האופנה הבריטית ויוויאן ווסטווד, בשלהי שנת 2022, כשהיא מוקפת בבני משפחתה ואוהביה הקרובים.
הנה ויויאן ווסטווד והרוח הצעירה והמורדת שלה:
https://youtu.be/VesEsOEqgi4
על המעצבת שהייתה לאדריכלית הפאנק בקצרה:
https://youtu.be/qvYmFcAegH4
ראיון עם ווסטווד:
https://youtu.be/dzYFJoicmj0
סרטון תיעודי על המעצבת שתמיד חידשה עם הזמן:
https://youtu.be/6YPaVo4ANgg?long=yes
וסרט תיעודי על ויויאן ווסטווד:
https://youtu.be/qGSghXVcluk?long=yes
מה הייתה תספורת הקוצים של הניינטיז?
אלה שנות התשעים וברחבי העולם הולכים נערים כששערותיהם זקורות כלפי מעלה במראה קוצני משהו.
זוהי תסרוקת הקוצים, גרסה של תספורת המוהיקן (Mohawk), הידועה כ"מוהוק" ובה מעצבים את השיער לצורה זו.
השמן שאיפשר את העיצוב הקוצני הזה היה שמן החוחובה, למעשה ג'ל חוחובה, שהייתה תקופה שהוא נחשב לחלק בלתי נפרד מארון התמרוקים של כל "פאנקיסט".
באמצעות ג'ל החוחובה ניתן לעצב שיער כמעט לכל צורה שרוצים וממש לפסל את השיער לצורה הרצויה - כולל העמדת הקוצים ארוכים ואלגנטיים לתפארת בשיער.
הנה תסרוקת הקוצים הגברית:
https://youtu.be/2wMNo_GiB60
עיצוב קוצים בשיער בסגנון מוהיקני, או מוהוק:
https://youtu.be/qkkHfVbi7sI
כך עושים את זה נכון:
https://youtu.be/Isz3uzU8lcA
ומסתבר שהשמן לעיצוב הקוצני של השיער בא מכאן (עברית):
https://youtu.be/A5LDsbUhU_o
אלה שנות התשעים וברחבי העולם הולכים נערים כששערותיהם זקורות כלפי מעלה במראה קוצני משהו.
זוהי תסרוקת הקוצים, גרסה של תספורת המוהיקן (Mohawk), הידועה כ"מוהוק" ובה מעצבים את השיער לצורה זו.
השמן שאיפשר את העיצוב הקוצני הזה היה שמן החוחובה, למעשה ג'ל חוחובה, שהייתה תקופה שהוא נחשב לחלק בלתי נפרד מארון התמרוקים של כל "פאנקיסט".
באמצעות ג'ל החוחובה ניתן לעצב שיער כמעט לכל צורה שרוצים וממש לפסל את השיער לצורה הרצויה - כולל העמדת הקוצים ארוכים ואלגנטיים לתפארת בשיער.
הנה תסרוקת הקוצים הגברית:
https://youtu.be/2wMNo_GiB60
עיצוב קוצים בשיער בסגנון מוהיקני, או מוהוק:
https://youtu.be/qkkHfVbi7sI
כך עושים את זה נכון:
https://youtu.be/Isz3uzU8lcA
ומסתבר שהשמן לעיצוב הקוצני של השיער בא מכאן (עברית):
https://youtu.be/A5LDsbUhU_o
מהי תספורת מוהיקן?
תספורת המוהיקן (Mohawks) היא בעצם תספורת של פס שיער מהמצח אל העורף, שהושאר באמצע ראש מגולח. בסוף שנות ה-70 אומצה תסרוקת המוהיקן על ידי חובבי הפאנק בהמוניהם והיא הפכה לסימן היכר של הזמרים ה"פאנקיסטים" וחובבי המוסיקה הזו.
מקור התספורת ושמה הוא בשבט המוהאק האינדיאני, שלוחמיו נהגו להסתפר כך. האינדיאנים אף נהגו לצבוע את קצוות ה"קוצים" בצבעים טבעיים. כמוהם, נהגו גם צעירים רבים לצבוע את פס השיער בצבעים עזים ובוהקים.
לא פעם יצרו הצעירים בשיער "קוצים" גדולים ומאורכים, בעזרת ג'ל מייצב שיער או ביצים וסבון, שסייעו להעמיד את קוצי השיער במקומם. עיצוב זה הפך את התספורת גם לתסרוקת.
המוהיקן המודרני נולד עם להקות הפאנק:
https://youtu.be/O7dJ5ueKu0w
תסרוקות המוהיקן הגבוהות בעולם:
https://youtu.be/2AOhl5rAlpk
מצגת וידאו של פאנקיסטים עם תספורת המוהיקן:
https://youtu.be/eAqeA5Hc0K4
מישהו שנזכר במוהיקן והפאנק:
https://youtu.be/iN_OfB8k6bU
שבט המוהוק, אגב, פחות ידע שהוא כזה:
https://youtu.be/IPMGQWTTdbo
ומשהו מעולם הפרסומות:
https://youtu.be/3xTjiIkO1w0
תספורת המוהיקן (Mohawks) היא בעצם תספורת של פס שיער מהמצח אל העורף, שהושאר באמצע ראש מגולח. בסוף שנות ה-70 אומצה תסרוקת המוהיקן על ידי חובבי הפאנק בהמוניהם והיא הפכה לסימן היכר של הזמרים ה"פאנקיסטים" וחובבי המוסיקה הזו.
מקור התספורת ושמה הוא בשבט המוהאק האינדיאני, שלוחמיו נהגו להסתפר כך. האינדיאנים אף נהגו לצבוע את קצוות ה"קוצים" בצבעים טבעיים. כמוהם, נהגו גם צעירים רבים לצבוע את פס השיער בצבעים עזים ובוהקים.
לא פעם יצרו הצעירים בשיער "קוצים" גדולים ומאורכים, בעזרת ג'ל מייצב שיער או ביצים וסבון, שסייעו להעמיד את קוצי השיער במקומם. עיצוב זה הפך את התספורת גם לתסרוקת.
המוהיקן המודרני נולד עם להקות הפאנק:
https://youtu.be/O7dJ5ueKu0w
תסרוקות המוהיקן הגבוהות בעולם:
https://youtu.be/2AOhl5rAlpk
מצגת וידאו של פאנקיסטים עם תספורת המוהיקן:
https://youtu.be/eAqeA5Hc0K4
מישהו שנזכר במוהיקן והפאנק:
https://youtu.be/iN_OfB8k6bU
שבט המוהוק, אגב, פחות ידע שהוא כזה:
https://youtu.be/IPMGQWTTdbo
ומשהו מעולם הפרסומות:
https://youtu.be/3xTjiIkO1w0
פאנק (Punk)
מה ההיסטוריה של גרבי הרשת?
גרבי רשת (Fishnet socks) נראים אולי כפריט אופנתי זניח, אבל איכשהו הם הרבה יותר מסתם פריט אופנה - הם מייצגים סיפור תרבותי שלם של מרד, סקסיות ושבירת מוסכמות.
הכל התחיל בתקופה הוויקטוריאנית, תקופת המהפכה התעשייתית. הומצאה אז מכונת האריגה שאפשרה לייצר בדים מחוררים באופן תעשייתי. בהתחלה ועל אף שנארגו כמו רשתות דייגים פשוטות, גרבי הרשת היו דווקא סמל לאריסטוקרטיה ועושר.
רקדניות הבורלסק, אמנות במה שהחלה לפרוח כבר במחצית השנייה של המאה ה-19 והייתה למרכיב מרכזי בתרבות הבידור של התקופה הוויקטוריאנית, היו מהראשונות שהפכו את גרבי הרשת לסמל של מיניות מתוחכמת ואמנותית. בגרביים האלה היה משהו פרובוקטיבי, במיוחד בשילוב של גרבי הרשת עם המחוכים והנוצות - ועוד יותר בתקופה בה חשיפת קרסול נחשבת לסקנדל של ממש.
בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, הבורלסק הופך מתוחכם יותר והמופעים הללו משלבים יותר ויותר הומור, סאטירה חברתית וארוטיקה מרומזת. גרבי הרשת הופכים לחלק בלתי נפרד מהאסתטיקה הזו. הם מתחילים ותופסים מקום גם בתיאטראות וודוויל ובמועדוני הלילה המפוארים של התקופה.
עם עליית הקולנוע והטלוויזיה, הבורלסק המסורתי הולך ודועך, אבל גרבי הרשת משתלבים היטב בתרבות הפופולרית. רואים אותם בסרטים הוליוודיים של שנות ה-40 וה-50. הם מככבים על רגליהן של כוכבות כמו מרלין מונרו ובטי גרייבל, שהופכות את המראה הזה לסמל הזוהר ההוליוודי.
בשנות ה-60 וה-70 המוקדמות, כשהמהפכה המינית הייתה בעיצומה, גרבי הרשת עברו טרנספורמציה נוספת. הם הפכו מסמל של פיתוי מעודן לחלק מהביטוי של שחרור מיני ופמיניזם.
זה בדיוק הרקע שיכין את הקרקע לאימוץ גרבי הרשת על ידי תרבות הפאנק. כי בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 מגיע טוויסט בעלילה, כשתרבות הפאנק מאמצת את גרבי הרשת הקרועים דווקא, כסמל למרד נגד הממסד. הפאנקיסטים לוקחים את הפריט היוקרתי וה"מהוגן" והופכים אותו לסמל של מחאה, בדמות גרבי רשת עם קרעים מכוונים.
במקביל, תפסו גרבי הרשת את מקומם גם בעולם הבידור והאופנה. אם בעבר רקדניות בורלסק השתמשו בהם במופעים שלהן, בסוף המאה ה-20 הופכות אותם כוכבות פופ דוגמת מדונה לחלק בלתי נפרד מהשפה הוויזואלית, התדמית והאקססוריז שלהן.
היום, גרבי רשת הם פריט אופנתי שחוצה תרבויות וסגנונות. אפשר לראות אותם על מסלולי האופנה היוקרתיים ביותר, בהופעות רוק, במופעי הקהילה הגאה ובלבוש יומיומי של נשים שרוצות להוסיף טאץ' אטרקטיבי למראה שלהם. גרבי רשת הפכו לסמל של ביטוי עצמי וחופש אופנתי והדרך שבה הם התגלגלו מפריט אריסטוקרטי לסמל של מרד ומיניות ובחזרה למיינסטרים היא דוגמה מרתקת לאופן שבו פריטי לבוש מספרים את הסיפור של הדורות המשתנים.
הנה תולדות גרבי הרשת:
https://youtu.be/_zKP0KK4yyA
דוגמאות שנולדו מהפאנק והגותי בגרבי רשת:
https://youtu.be/bnCScB5T_ic
בסטיילינג לאופנת רחוב:
https://youtu.be/PqvHnuk_i1I
פתיחת קופסה:
https://youtu.be/t9Ozo0R59jM
גרבי קרסול רשת:
https://youtu.be/lyuTrJln8kQ
וכוכבות גדולות מהעבר בגרבוני רשת:
https://youtu.be/E-zhKmTJkWc?long=yes
גרבי רשת (Fishnet socks) נראים אולי כפריט אופנתי זניח, אבל איכשהו הם הרבה יותר מסתם פריט אופנה - הם מייצגים סיפור תרבותי שלם של מרד, סקסיות ושבירת מוסכמות.
הכל התחיל בתקופה הוויקטוריאנית, תקופת המהפכה התעשייתית. הומצאה אז מכונת האריגה שאפשרה לייצר בדים מחוררים באופן תעשייתי. בהתחלה ועל אף שנארגו כמו רשתות דייגים פשוטות, גרבי הרשת היו דווקא סמל לאריסטוקרטיה ועושר.
רקדניות הבורלסק, אמנות במה שהחלה לפרוח כבר במחצית השנייה של המאה ה-19 והייתה למרכיב מרכזי בתרבות הבידור של התקופה הוויקטוריאנית, היו מהראשונות שהפכו את גרבי הרשת לסמל של מיניות מתוחכמת ואמנותית. בגרביים האלה היה משהו פרובוקטיבי, במיוחד בשילוב של גרבי הרשת עם המחוכים והנוצות - ועוד יותר בתקופה בה חשיפת קרסול נחשבת לסקנדל של ממש.
בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, הבורלסק הופך מתוחכם יותר והמופעים הללו משלבים יותר ויותר הומור, סאטירה חברתית וארוטיקה מרומזת. גרבי הרשת הופכים לחלק בלתי נפרד מהאסתטיקה הזו. הם מתחילים ותופסים מקום גם בתיאטראות וודוויל ובמועדוני הלילה המפוארים של התקופה.
עם עליית הקולנוע והטלוויזיה, הבורלסק המסורתי הולך ודועך, אבל גרבי הרשת משתלבים היטב בתרבות הפופולרית. רואים אותם בסרטים הוליוודיים של שנות ה-40 וה-50. הם מככבים על רגליהן של כוכבות כמו מרלין מונרו ובטי גרייבל, שהופכות את המראה הזה לסמל הזוהר ההוליוודי.
בשנות ה-60 וה-70 המוקדמות, כשהמהפכה המינית הייתה בעיצומה, גרבי הרשת עברו טרנספורמציה נוספת. הם הפכו מסמל של פיתוי מעודן לחלק מהביטוי של שחרור מיני ופמיניזם.
זה בדיוק הרקע שיכין את הקרקע לאימוץ גרבי הרשת על ידי תרבות הפאנק. כי בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 מגיע טוויסט בעלילה, כשתרבות הפאנק מאמצת את גרבי הרשת הקרועים דווקא, כסמל למרד נגד הממסד. הפאנקיסטים לוקחים את הפריט היוקרתי וה"מהוגן" והופכים אותו לסמל של מחאה, בדמות גרבי רשת עם קרעים מכוונים.
במקביל, תפסו גרבי הרשת את מקומם גם בעולם הבידור והאופנה. אם בעבר רקדניות בורלסק השתמשו בהם במופעים שלהן, בסוף המאה ה-20 הופכות אותם כוכבות פופ דוגמת מדונה לחלק בלתי נפרד מהשפה הוויזואלית, התדמית והאקססוריז שלהן.
היום, גרבי רשת הם פריט אופנתי שחוצה תרבויות וסגנונות. אפשר לראות אותם על מסלולי האופנה היוקרתיים ביותר, בהופעות רוק, במופעי הקהילה הגאה ובלבוש יומיומי של נשים שרוצות להוסיף טאץ' אטרקטיבי למראה שלהם. גרבי רשת הפכו לסמל של ביטוי עצמי וחופש אופנתי והדרך שבה הם התגלגלו מפריט אריסטוקרטי לסמל של מרד ומיניות ובחזרה למיינסטרים היא דוגמה מרתקת לאופן שבו פריטי לבוש מספרים את הסיפור של הדורות המשתנים.
הנה תולדות גרבי הרשת:
https://youtu.be/_zKP0KK4yyA
דוגמאות שנולדו מהפאנק והגותי בגרבי רשת:
https://youtu.be/bnCScB5T_ic
בסטיילינג לאופנת רחוב:
https://youtu.be/PqvHnuk_i1I
פתיחת קופסה:
https://youtu.be/t9Ozo0R59jM
גרבי קרסול רשת:
https://youtu.be/lyuTrJln8kQ
וכוכבות גדולות מהעבר בגרבוני רשת:
https://youtu.be/E-zhKmTJkWc?long=yes
למה אנחנו משלמים על ג'ינס עם קרעים?
אם פעם בגדים קרועים היו בושה שרק עניים נאלצו לסבול, היום ג'ינסים קרועים (ripped jeans) הם שיא הטרנד, מצויים בכל מקום ועולים הרבה יותר מג'ינס חדש ושלם.
אז מה פה קורה פה?
בשילוב עיטורי קרעים בברכיים, מכנסי הג'ינס הקרועים כבר מזמן הפכו לפריט חובה אופנתי בארון הבגדים של המילניאלס ואחריהם בני דור ה-Z החביבים שלנו. וכן, כיתה י' 2, אנחנו מדברים עליכם.
ג'ינסים עם קרעים, מסתבר, הם הצהרה, עיצוב ואסתטיקה אופנתית שיתכן שנראית הזויה והחלפה בלתי נתפסת של תפקידו של המכנס לטובת הסטייל שלו, אבל יש בה מסתבר, הגיון רב.
מהו? - עוד מעט.
קצת היסטוריה של הג'ינס הקרוע. עד שנות ה-70 העיזו ללכת בג'ינס קרוע רק מי שלא היה בידיהם הממון לתקן ג'ינס בלוי או כזה שנקרע. הג'ינס הוא אמנם משופשף, שיא הטרנד אז, אבל לעולם לא קרוע או בלוי.
בשלהי אותו עשור מתחילות להופיע להקות הפאנק הראשונות. הפאנקיסטים והמעריצים שלהם קרעו את הג'ינס האישי כסוג של מחאה פוליטית, מהולה בטרנד ייחודי ומבדיל, משהו מקביל לשיער הארוך של הביטניקים ולפרחים בשיער של ההיפים.
קרעים בג'ינס כסמל למרד.
הקרעים נכנסים בהדרגה לאופנה, מתחילת שנות ה-80. בתחילה בתצוגות אופנה של מעצבים עולמיים כמו כריסטיאן דיור, שהחלו לאתגר גם את עולם האופנה בהכניסם למלתחה גם את הג'ינס הקרוע ובמכוון. מכאן החלה האופנה החדשה והמוזרה לחלחל לאיטה אל חוג הסילון של אותם ימים, עשירי עולם שהיום מכונים האלפיון העליון.
באותה תקופה היית יכול לטייל במונקו או בקאן שבריביירה הצרפתית, לראות מכונית למבורגיני או פורשה במחיר של בית יוקרה בארץ עוצרת ברחוב וממנה יוצאים בחור עשיר ומתוקתק או בת עשירים עם חולצת משי שמתחתיה מככבים מכנסי ג'ינס קרועים לתפארה.
מדהים ככל שזה נראה אז, העניין לא זו בלבד שלא היה גימיק שעתיד להיעלם, אלא להיפך. הג'ינס הקרוע רצה להישאר. החלו בטרנד כוכבי רוק זועמים כמו איגי פופ ולהקת ה-Sex Pistols וזמרות פופ שהן אייקון אופנה כמו מדונה. אחריהם באו שחקני קולנוע מפורסמים, ראפרים וסתם עשירים שהחלו להופיע ולהסתובב כשהם לובשים מכנסי ג'ינס קרועים. הכלל היה שעל הג'ינס הקרוע להיות הכי יוקרתי שיש.
המעריצים החלו מעתיקים את המראה הקרוע, תוך שהם קורעים את הג'ינס שלהם בבית. להקות הגראנג' של הניינטיז ובראשן להקת נירוונה לבשו ג'ינס קרוע כהצהרה אנטי קפיטליסטית והוא פרח עוד יותר.
אבל הג'ינס של היום פחות נקרע ביחס לג'ינס הקל של פעם. הרי זו הייתה מטרתו המקורית של הג'ינס - להיות בגד עבודה עמיד וחזק.
לכן יצרני דנים בימינו קורעים את הג'ינס מראש ובמפעל. אצל מותגים זולים זה נעשה באמצעות קרני לייזר. מעצבי פרימיום ומעצבי על, לעומתם, מעדיפים להושיב עובדים שיקרעו כל ג'ינס בעצמם והם מעצבים את הקרעים בדיוק כמו שמצופה מג'ינס שנקרע טבעית.
אז הקרעים הם עכשיו עיצוב ולא מצב כלכלי, או כמו שמתכנתים אוהבים לומר "זה לא באג - זה פיצ'ר". הקונים משלמים על הג'ינסים הקרועים הרבה יותר מג'ינס חדש או מג'ינס סתם משופשף ולא קרוע. יצרנים כמו דיזל הבינו עם הזמן שהקרעים חוזרים והפציצו במחירים ומעצבים כמו דולצ'ה גבאנה מתמחרים באלפי דולרים ג'ינס קרוע שלהם, שנטלתם היישר מהמדף.
הנה סיפורו של הג'ינס עם הקרעים ולמה הוא כל כך יקר:
https://youtu.be/TkLfwIsiWGU
תולדות הג'ינס עם הקרעים:
https://youtu.be/CurwSkC_Mik
ביהדות דומה שלא מקבלים אותו בהבנה (עברית):
https://youtu.be/tMyNOyHZAq4
הג'ינס הקרוע בסוף ההיסטוריה של הג'ינס:
https://youtu.be/5Bo18EypC44
יצירה של ג'ינס קרעים DIY שווה:
https://youtu.be/Io7Dx7eKTag
הציפייה והאמת עם הג'ינס הקרועים:
https://youtu.be/n3T5FwczlaY
ג'ינס משופשף לייזר בדקה וחצי:
https://youtu.be/k1BpHBafrvw
חיתוך הקרעים בג'ינס באמצעות לייזר:
https://youtu.be/3Hi_Iyxt1wI
אם פעם בגדים קרועים היו בושה שרק עניים נאלצו לסבול, היום ג'ינסים קרועים (ripped jeans) הם שיא הטרנד, מצויים בכל מקום ועולים הרבה יותר מג'ינס חדש ושלם.
אז מה פה קורה פה?
בשילוב עיטורי קרעים בברכיים, מכנסי הג'ינס הקרועים כבר מזמן הפכו לפריט חובה אופנתי בארון הבגדים של המילניאלס ואחריהם בני דור ה-Z החביבים שלנו. וכן, כיתה י' 2, אנחנו מדברים עליכם.
ג'ינסים עם קרעים, מסתבר, הם הצהרה, עיצוב ואסתטיקה אופנתית שיתכן שנראית הזויה והחלפה בלתי נתפסת של תפקידו של המכנס לטובת הסטייל שלו, אבל יש בה מסתבר, הגיון רב.
מהו? - עוד מעט.
קצת היסטוריה של הג'ינס הקרוע. עד שנות ה-70 העיזו ללכת בג'ינס קרוע רק מי שלא היה בידיהם הממון לתקן ג'ינס בלוי או כזה שנקרע. הג'ינס הוא אמנם משופשף, שיא הטרנד אז, אבל לעולם לא קרוע או בלוי.
בשלהי אותו עשור מתחילות להופיע להקות הפאנק הראשונות. הפאנקיסטים והמעריצים שלהם קרעו את הג'ינס האישי כסוג של מחאה פוליטית, מהולה בטרנד ייחודי ומבדיל, משהו מקביל לשיער הארוך של הביטניקים ולפרחים בשיער של ההיפים.
קרעים בג'ינס כסמל למרד.
הקרעים נכנסים בהדרגה לאופנה, מתחילת שנות ה-80. בתחילה בתצוגות אופנה של מעצבים עולמיים כמו כריסטיאן דיור, שהחלו לאתגר גם את עולם האופנה בהכניסם למלתחה גם את הג'ינס הקרוע ובמכוון. מכאן החלה האופנה החדשה והמוזרה לחלחל לאיטה אל חוג הסילון של אותם ימים, עשירי עולם שהיום מכונים האלפיון העליון.
באותה תקופה היית יכול לטייל במונקו או בקאן שבריביירה הצרפתית, לראות מכונית למבורגיני או פורשה במחיר של בית יוקרה בארץ עוצרת ברחוב וממנה יוצאים בחור עשיר ומתוקתק או בת עשירים עם חולצת משי שמתחתיה מככבים מכנסי ג'ינס קרועים לתפארה.
מדהים ככל שזה נראה אז, העניין לא זו בלבד שלא היה גימיק שעתיד להיעלם, אלא להיפך. הג'ינס הקרוע רצה להישאר. החלו בטרנד כוכבי רוק זועמים כמו איגי פופ ולהקת ה-Sex Pistols וזמרות פופ שהן אייקון אופנה כמו מדונה. אחריהם באו שחקני קולנוע מפורסמים, ראפרים וסתם עשירים שהחלו להופיע ולהסתובב כשהם לובשים מכנסי ג'ינס קרועים. הכלל היה שעל הג'ינס הקרוע להיות הכי יוקרתי שיש.
המעריצים החלו מעתיקים את המראה הקרוע, תוך שהם קורעים את הג'ינס שלהם בבית. להקות הגראנג' של הניינטיז ובראשן להקת נירוונה לבשו ג'ינס קרוע כהצהרה אנטי קפיטליסטית והוא פרח עוד יותר.
אבל הג'ינס של היום פחות נקרע ביחס לג'ינס הקל של פעם. הרי זו הייתה מטרתו המקורית של הג'ינס - להיות בגד עבודה עמיד וחזק.
לכן יצרני דנים בימינו קורעים את הג'ינס מראש ובמפעל. אצל מותגים זולים זה נעשה באמצעות קרני לייזר. מעצבי פרימיום ומעצבי על, לעומתם, מעדיפים להושיב עובדים שיקרעו כל ג'ינס בעצמם והם מעצבים את הקרעים בדיוק כמו שמצופה מג'ינס שנקרע טבעית.
אז הקרעים הם עכשיו עיצוב ולא מצב כלכלי, או כמו שמתכנתים אוהבים לומר "זה לא באג - זה פיצ'ר". הקונים משלמים על הג'ינסים הקרועים הרבה יותר מג'ינס חדש או מג'ינס סתם משופשף ולא קרוע. יצרנים כמו דיזל הבינו עם הזמן שהקרעים חוזרים והפציצו במחירים ומעצבים כמו דולצ'ה גבאנה מתמחרים באלפי דולרים ג'ינס קרוע שלהם, שנטלתם היישר מהמדף.
הנה סיפורו של הג'ינס עם הקרעים ולמה הוא כל כך יקר:
https://youtu.be/TkLfwIsiWGU
תולדות הג'ינס עם הקרעים:
https://youtu.be/CurwSkC_Mik
ביהדות דומה שלא מקבלים אותו בהבנה (עברית):
https://youtu.be/tMyNOyHZAq4
הג'ינס הקרוע בסוף ההיסטוריה של הג'ינס:
https://youtu.be/5Bo18EypC44
יצירה של ג'ינס קרעים DIY שווה:
https://youtu.be/Io7Dx7eKTag
הציפייה והאמת עם הג'ינס הקרועים:
https://youtu.be/n3T5FwczlaY
ג'ינס משופשף לייזר בדקה וחצי:
https://youtu.be/k1BpHBafrvw
חיתוך הקרעים בג'ינס באמצעות לייזר:
https://youtu.be/3Hi_Iyxt1wI
מה תפקידו של האייליינר באיפור?
אייליינר (eyeliner) הוא תמרוק, תכשיר איפור שמטרתו לייפות את העיניים. בימינו הוא נחשב אחד מתכשירי איפור העיניים הנפוצים ביותר.
מעצם שמו, חיבור של Eye ו-Line, מובן שהאייליינר משמש לצביעת האזור שמסביב לעיניים.
את האייליינר הקלאסי, המחמיא לכל צורת עין, מציירים בדרך כלל בכדי להדגיש ולהאריך את העין. אך למעשה, זהו שם כולל לסוגי מוצרים שונים שבעזרתם אפשר לצייר קווים באיזור העין.
בין תכשירי האייליינר, המגיעים במספר צורות אופייניות, בולטים עיפרון העיניים, אייליינר נוזלי, אייליינר ג'ל, אייליינר טוש ואייליינר קייק (cake liner).
כבר אלפי שנים שהאייליינר הוא מהתמרוקים הפופולריים באיפור עיניים. לידתו היא איפה שהוא במרחב שבין מצרים העתיקה, מסופוטמיה והודו העתיקה. באותם ימים הוא היה פשוט קו שחור מסביב לעיניים.
משערים כיום שבנוסף ליופי, בני התקופה ראו בו משהו המשמש להגנה על העור מהשמש. עוד סברה מעניינת ולא מפתיעה היא שבאותם ימים היו שראו באייליינר תכשיר שמוסיף מזל.
החל משנות ה-60 של המאה הקודמת, עם פריחתה של תעשיית הקוסמטיקה, הטיפוח והאיפור, החלו מגמות של שימוש באייליינר ובמסקרה. אלו יתפתחו עוד יותר באופנה הגותית ובפריחה של זרם הפאנק בסוף שנות ה-70 ותחילת האייטיז.
בעולם המודרני נשים רבות משתמשות באייליינר באופן כמעט יומיומי. בהשראת כוכבי פופ ורוק, לא מעט צעירים ובעיקר צעירות שאוהבים את סגנון האימו במוסיקה, אימצו אותו בהתלהבות.
גם בנות שרוצות מראה קשוח ופאנק-רוקיסטי כזה, שמות אייליינר כבד.
אחרות המעוניינות בפתיינות אייליינרית בסגנון עדות החתולים מושגת היטב עם אייליינר שחור ומשוך לצדדים, המרים ופותח את העיניים ומעניק להן ווייב מפתה ומסתורי משהו.
הנה האייליינר (עברית):
https://youtu.be/Hy9fHY-2m6g
המקצוען מסביר (עברית):
https://youtu.be/zCBUqos-5cQ
אייליינר חתולי (עברית):
https://youtu.be/tCfA39UKSgs
עיניים מעושנות, כהות או מסוגננות הן מהמראה הגותי:
https://youtu.be/6JXYLSbJ5FA
אייליינר (eyeliner) הוא תמרוק, תכשיר איפור שמטרתו לייפות את העיניים. בימינו הוא נחשב אחד מתכשירי איפור העיניים הנפוצים ביותר.
מעצם שמו, חיבור של Eye ו-Line, מובן שהאייליינר משמש לצביעת האזור שמסביב לעיניים.
את האייליינר הקלאסי, המחמיא לכל צורת עין, מציירים בדרך כלל בכדי להדגיש ולהאריך את העין. אך למעשה, זהו שם כולל לסוגי מוצרים שונים שבעזרתם אפשר לצייר קווים באיזור העין.
בין תכשירי האייליינר, המגיעים במספר צורות אופייניות, בולטים עיפרון העיניים, אייליינר נוזלי, אייליינר ג'ל, אייליינר טוש ואייליינר קייק (cake liner).
כבר אלפי שנים שהאייליינר הוא מהתמרוקים הפופולריים באיפור עיניים. לידתו היא איפה שהוא במרחב שבין מצרים העתיקה, מסופוטמיה והודו העתיקה. באותם ימים הוא היה פשוט קו שחור מסביב לעיניים.
משערים כיום שבנוסף ליופי, בני התקופה ראו בו משהו המשמש להגנה על העור מהשמש. עוד סברה מעניינת ולא מפתיעה היא שבאותם ימים היו שראו באייליינר תכשיר שמוסיף מזל.
החל משנות ה-60 של המאה הקודמת, עם פריחתה של תעשיית הקוסמטיקה, הטיפוח והאיפור, החלו מגמות של שימוש באייליינר ובמסקרה. אלו יתפתחו עוד יותר באופנה הגותית ובפריחה של זרם הפאנק בסוף שנות ה-70 ותחילת האייטיז.
בעולם המודרני נשים רבות משתמשות באייליינר באופן כמעט יומיומי. בהשראת כוכבי פופ ורוק, לא מעט צעירים ובעיקר צעירות שאוהבים את סגנון האימו במוסיקה, אימצו אותו בהתלהבות.
גם בנות שרוצות מראה קשוח ופאנק-רוקיסטי כזה, שמות אייליינר כבד.
אחרות המעוניינות בפתיינות אייליינרית בסגנון עדות החתולים מושגת היטב עם אייליינר שחור ומשוך לצדדים, המרים ופותח את העיניים ומעניק להן ווייב מפתה ומסתורי משהו.
הנה האייליינר (עברית):
https://youtu.be/Hy9fHY-2m6g
המקצוען מסביר (עברית):
https://youtu.be/zCBUqos-5cQ
אייליינר חתולי (עברית):
https://youtu.be/tCfA39UKSgs
עיניים מעושנות, כהות או מסוגננות הן מהמראה הגותי:
https://youtu.be/6JXYLSbJ5FA
במה התפרסמו קורט קוביין ולהקת נירוונה?
אם אומרים לכם כילדים שאתם גרועים, לא חרוצים, לא מובנים או כל מיני הגדרות כאלה, הישארו רגועים. העולם אוהב אותנו שקטים, נורמטיבים, מכינים שיעורים ולא מזיזים את ה"בסדר" של כולם. לרוב הוא צודק, אבל מדי פעם ולא פעם דווקא אנשים כמוכם מסתבכים, נופלים וסובלים, אבל גם משנים אותו. או לפחות תורמים לו תרומה גאונית כלשהי או איזה סיפור טוב.
להקת הג'ראנג' נירוונה (Nirvana) היא הלהקה שהביאה את הגראנג' ואת הרוק האלטרנטיבי למיינסטרים ולקהלים הגדולים. היא ביטאה זעם, תסכול, מרד ודי כבר, של דור שלם, אך היא הייתה אותנטית לגמרי ובלי העתקים.
נירוונה היא לפני הכל קורט קוביין. הסולן, הגיטריסט והכותב של הלהקה נולד ב-1967, קיץ האהבה. הוא גדל כילד עירוני, יפה להפליא, בבית די קשה בעיר אברדין שבמדינת וושינגטון.
אהבה גדולה בין הוריו לא הייתה. אימו נישאה כי רצתה להסתדר ולא כי כל כך אהבה את אביו. האב מצידו היה אדם ביקורתי, שהרבה להשפיל אותו. גם אימו, שבצעירותו אהבה וטיפלה בו בחום, ילדה את אחותו והעבירה את ההתלהבות אליה...
מגיל צעיר קורט הוא יצירתי, פעלתני יותר מדי, רגיש, מאובחן כהיפראקטיבי, אבל הוא ילד בעל נטייה אמנותית וכישרון מסוים לציור, קומיקס וכמובן למוסיקה.
נפשו, פצועה מהשפלות שגרמו לו סבל בל יתואר, מתגלה במלוא הכאב כשהוא בן 8. הוריו מתגרשים והוא מלא זעם וכעס על העולם. קורט הצעיר הופך בלתי נסבל ומציק. הוא מגיב באלימות ופוגע באחיו ובהוריו החיים בנפרד. מבני גילו הוא חווה עלבונות והטרדות רבות, בין השאר מהומופובים שהבינו שהוא לא נגד הומוסקסואליות ונקמו בו.
הוא מוצא את עצמו נזרק ממקום למקום, נודד בין בתי הוריו ובתים של קרובי משפחה ומאוחר יותר של חברים. בכל מקום הוא שוהה זמן מה עד שהוא מגורש למקום אחר.
כשהוא שומע לראשונה את מוסיקת הפאנק רוק, חווה קורט הצעיר התגלות. הוא מתאהב במוסיקה הזועמת, אנרגטית ורועשת הזו ומתחיל לנגן ברצינות בגיטרה ולכתוב.
אבל במקביל הוא גם פוגש בסמים ומתחיל להשתמש. קוביין הצעיר מפרנס את עצמו בקושי ועובד כשרת באברדין. אחר כך מתחיל מי שעתיד אוטוטו להפוך לזמר המפורסם ביותר בעולם לנקות בתים.
הוא מתחיל לכתוב שירים ומוצא לעצמו חורבה ישנה באברדין לגור בה לבדו. עם הזמן מצטרפת אליו חברתו הראשונה טרייסי. היא מפרנסת אותו, כשהוא נשאר בבית ימים שלמים. במשך שעות כל יום הוא כותב, מלחין, מקליט דמואים ורואה טלוויזיה.
כשהוא מקים להקה עם חבריו, הם מתחילים להופיע במקומות קטנים. הוא זה שכותב את השירים ללהקה.
ב-1985 קוביין עובר לסיאטל עם הלהקה, שאחרי הרבה שמות הוא מחליט לקרוא לה "נירוונה". הם ממשיכים לחרוש בהופעות קטנות. את האלבום הראשון "Bleach" הם מוציאים אבל לא זוכים להצלחה. הם ממשיכים בהדרגה להתגבש, מתחדדים, הופכים טובים יותר ומקליטים אלבום נוסף.
האלבום הזה הוא "Nevermind" וזה הרגע שבו נירוונה מתפוצצת. לצעירים רבים היא תפתח פתח לסצנת הגראנג', מעין תוצר של פאנק רוק ורוק אלטרנטיבי. נירוונה תהפוך את הגראנג' לפופולרי במדיה ובמיינסטרים.
"מריח כמו רוח נעורים", הסינגל הראשון מהאלבום, יהפוך תוך ימים ספורים לסמל של הגראנג' ולהימנון של הדור שלהם.
נירוונה הופכת לחלוצת להקות הגארנג', תוך התמקמות מדהימה בראש מצעדי המכירות ברחבי העולם. תוך שבועות ספורים קורט קוביין הופך לזמר נערץ בעולם כולו ונירוונה מוכתרת ללהקה הכי פופולרית בתבל.
קןביין מתגלה להמונים כשהוא משלב כמעט כל תכונה בולטת של גיבורי הסיקסטיז. הוא סקסי ויפה כמו ג'ים מוריסון, שר, כמעט צורח כמו ג'ניס ג'ופלין, מקבל מהמדיה את התואר "קולו של הדור" כמו דילן וכמובן שהוא הורס גיטרות ומתמכר לסמים כמו הנדריקס.
עכשיו הוא כבר הסמל של "דור ה-X", לא שהוא מחפש את זה. קורטני לאב, אשתו לעתיד הקרוב, תספר שהחלום שלו היה לעשות 3 מיליון דולר ולהישאר נרקומן...
אבל מכאן הדברים מתחילים להסתבך. אבחנה רפואית מוצאת שקוביין סובל מהפרעה דו-קוטבית. נירוונה מוציאים את האלבום השלישי והאחרון שלהם. קורט קורא לו "לית'יום", על שם התרופה בה הוא מטופל.
ב-1992 התחתן נשא את קורטני לאב, חברה בלהקת רוק אחרת ומי שנגמלה לטענתה מסמים. גם היא סבלה ילדות דומה, עם בית מפורק, עבודה בחשפנות, מעורבות בסצנת הרוק האלטרנטיבי והתמכרות להירואין, המסוכן שבסמים.
קורטני, שחזרה לסמים ביחד איתו, היא עכשיו בהריון. היא ממשיכה לצרוך הירואין ולסכן את התינוקת, אבל יותר מזל משכל - בפחות מחצי שנה נולדת בתם פרנסיס בין קוביין. אחרי עניינים עם החוק בשל צריכת הסמים שלהם החוק מרפה והילדה בסדר.
אך המצב הנפשי של קוביין ממשיך להתדרדר. עם התמכרות קשה לסמים, עבר דכאוני וניסיונות התאבדות, הוא מגלה שלקןרטני יש מחשבות על בגידה בו (לטענתה אלה רק מחשבות). קורט אוהב אותה מאוד והוא מנסה להתאבד בבית מלון. קורטני מצילה אותו ברגע האחרון ובאופן מקרי לחלוטין הכל קורה ביום בו יוצא הסינגל עם השיר "לית'יום", שם התרופה שלו.
ניסיון ההתאבדות הכושל לא הקל את מצבו של הכוכב המעורער וכחודש לאחר מכן הוא נוטל את חייו בביתו. המאבק הטראגי של קורט קוביין בדיכאון, בהתמכרות ובתהילה מסתיים עם מותו ב-1994.
לאחר שגופתו מתגלה על ידי איש תחזוקה, 3 ימים אחר כך, העולם מתבשר על עוד מוסיקאי צעיר ומוכשר, שהצטרף בשיא הקריירה שלו למועדון ה-27 המיתולוגי, המועדון האפלולי יותר משהוא נוצץ, מועדון שבו שוכבים הקדושים של הרוקנ'רול, מפוצצים מסמים קשים ואלכוהול, עמוסי טונות של כישרון שחבל כל כך שהתבזבז בקריירות כה קצרות ורק לחשוב כמה מוסיקה טובה יכולים היו עוד לתרום לעולם אם לא היו עוזבים אותו מהר כל כך.
הנה סיפורה של להקת נירוואנה:
https://youtu.be/psaW2CE44cU
קיצור תולדות הלהקה:
https://youtu.be/lanJrJbLVUo
מהלהיטים הגדולים "מריח כמו רוח נעורים" - "Smells Like Teen Spirit":
https://youtu.be/hTWKbfoikeg
מרוכך כמעט חביב, "האיש שמכר את העולם" מהאלבום המסחרי ביותר:
https://youtu.be/fregObNcHC8
ילדותו והתבגרותו הרעים שהפכו לכור היצירה של קוביין - מהסרט התיעודי "Montage of Heck":
https://youtu.be/EY5zllYH92A
"פולי" של נירוונה:
https://youtu.be/IPSYplu_3fA
"בואי כמו שאת":
https://www.youtube.com/watch?v=vabnZ9-ex7o
הפשטות של הבגדים של קורט קוביין נתנה פוש ליד שנייה ולאופנת הגראנג':
https://youtu.be/tlEPJnh_3Yc
ההיסטוריה של נירוונה:
https://youtu.be/vUKqAGwBxts?long=yes
וסקירה על עשרת השירים הטובים שלהם:
https://youtu.be/Aa0ju0rkwPo?long=yes
אם אומרים לכם כילדים שאתם גרועים, לא חרוצים, לא מובנים או כל מיני הגדרות כאלה, הישארו רגועים. העולם אוהב אותנו שקטים, נורמטיבים, מכינים שיעורים ולא מזיזים את ה"בסדר" של כולם. לרוב הוא צודק, אבל מדי פעם ולא פעם דווקא אנשים כמוכם מסתבכים, נופלים וסובלים, אבל גם משנים אותו. או לפחות תורמים לו תרומה גאונית כלשהי או איזה סיפור טוב.
להקת הג'ראנג' נירוונה (Nirvana) היא הלהקה שהביאה את הגראנג' ואת הרוק האלטרנטיבי למיינסטרים ולקהלים הגדולים. היא ביטאה זעם, תסכול, מרד ודי כבר, של דור שלם, אך היא הייתה אותנטית לגמרי ובלי העתקים.
נירוונה היא לפני הכל קורט קוביין. הסולן, הגיטריסט והכותב של הלהקה נולד ב-1967, קיץ האהבה. הוא גדל כילד עירוני, יפה להפליא, בבית די קשה בעיר אברדין שבמדינת וושינגטון.
אהבה גדולה בין הוריו לא הייתה. אימו נישאה כי רצתה להסתדר ולא כי כל כך אהבה את אביו. האב מצידו היה אדם ביקורתי, שהרבה להשפיל אותו. גם אימו, שבצעירותו אהבה וטיפלה בו בחום, ילדה את אחותו והעבירה את ההתלהבות אליה...
מגיל צעיר קורט הוא יצירתי, פעלתני יותר מדי, רגיש, מאובחן כהיפראקטיבי, אבל הוא ילד בעל נטייה אמנותית וכישרון מסוים לציור, קומיקס וכמובן למוסיקה.
נפשו, פצועה מהשפלות שגרמו לו סבל בל יתואר, מתגלה במלוא הכאב כשהוא בן 8. הוריו מתגרשים והוא מלא זעם וכעס על העולם. קורט הצעיר הופך בלתי נסבל ומציק. הוא מגיב באלימות ופוגע באחיו ובהוריו החיים בנפרד. מבני גילו הוא חווה עלבונות והטרדות רבות, בין השאר מהומופובים שהבינו שהוא לא נגד הומוסקסואליות ונקמו בו.
הוא מוצא את עצמו נזרק ממקום למקום, נודד בין בתי הוריו ובתים של קרובי משפחה ומאוחר יותר של חברים. בכל מקום הוא שוהה זמן מה עד שהוא מגורש למקום אחר.
כשהוא שומע לראשונה את מוסיקת הפאנק רוק, חווה קורט הצעיר התגלות. הוא מתאהב במוסיקה הזועמת, אנרגטית ורועשת הזו ומתחיל לנגן ברצינות בגיטרה ולכתוב.
אבל במקביל הוא גם פוגש בסמים ומתחיל להשתמש. קוביין הצעיר מפרנס את עצמו בקושי ועובד כשרת באברדין. אחר כך מתחיל מי שעתיד אוטוטו להפוך לזמר המפורסם ביותר בעולם לנקות בתים.
הוא מתחיל לכתוב שירים ומוצא לעצמו חורבה ישנה באברדין לגור בה לבדו. עם הזמן מצטרפת אליו חברתו הראשונה טרייסי. היא מפרנסת אותו, כשהוא נשאר בבית ימים שלמים. במשך שעות כל יום הוא כותב, מלחין, מקליט דמואים ורואה טלוויזיה.
כשהוא מקים להקה עם חבריו, הם מתחילים להופיע במקומות קטנים. הוא זה שכותב את השירים ללהקה.
ב-1985 קוביין עובר לסיאטל עם הלהקה, שאחרי הרבה שמות הוא מחליט לקרוא לה "נירוונה". הם ממשיכים לחרוש בהופעות קטנות. את האלבום הראשון "Bleach" הם מוציאים אבל לא זוכים להצלחה. הם ממשיכים בהדרגה להתגבש, מתחדדים, הופכים טובים יותר ומקליטים אלבום נוסף.
האלבום הזה הוא "Nevermind" וזה הרגע שבו נירוונה מתפוצצת. לצעירים רבים היא תפתח פתח לסצנת הגראנג', מעין תוצר של פאנק רוק ורוק אלטרנטיבי. נירוונה תהפוך את הגראנג' לפופולרי במדיה ובמיינסטרים.
"מריח כמו רוח נעורים", הסינגל הראשון מהאלבום, יהפוך תוך ימים ספורים לסמל של הגראנג' ולהימנון של הדור שלהם.
נירוונה הופכת לחלוצת להקות הגארנג', תוך התמקמות מדהימה בראש מצעדי המכירות ברחבי העולם. תוך שבועות ספורים קורט קוביין הופך לזמר נערץ בעולם כולו ונירוונה מוכתרת ללהקה הכי פופולרית בתבל.
קןביין מתגלה להמונים כשהוא משלב כמעט כל תכונה בולטת של גיבורי הסיקסטיז. הוא סקסי ויפה כמו ג'ים מוריסון, שר, כמעט צורח כמו ג'ניס ג'ופלין, מקבל מהמדיה את התואר "קולו של הדור" כמו דילן וכמובן שהוא הורס גיטרות ומתמכר לסמים כמו הנדריקס.
עכשיו הוא כבר הסמל של "דור ה-X", לא שהוא מחפש את זה. קורטני לאב, אשתו לעתיד הקרוב, תספר שהחלום שלו היה לעשות 3 מיליון דולר ולהישאר נרקומן...
אבל מכאן הדברים מתחילים להסתבך. אבחנה רפואית מוצאת שקוביין סובל מהפרעה דו-קוטבית. נירוונה מוציאים את האלבום השלישי והאחרון שלהם. קורט קורא לו "לית'יום", על שם התרופה בה הוא מטופל.
ב-1992 התחתן נשא את קורטני לאב, חברה בלהקת רוק אחרת ומי שנגמלה לטענתה מסמים. גם היא סבלה ילדות דומה, עם בית מפורק, עבודה בחשפנות, מעורבות בסצנת הרוק האלטרנטיבי והתמכרות להירואין, המסוכן שבסמים.
קורטני, שחזרה לסמים ביחד איתו, היא עכשיו בהריון. היא ממשיכה לצרוך הירואין ולסכן את התינוקת, אבל יותר מזל משכל - בפחות מחצי שנה נולדת בתם פרנסיס בין קוביין. אחרי עניינים עם החוק בשל צריכת הסמים שלהם החוק מרפה והילדה בסדר.
אך המצב הנפשי של קוביין ממשיך להתדרדר. עם התמכרות קשה לסמים, עבר דכאוני וניסיונות התאבדות, הוא מגלה שלקןרטני יש מחשבות על בגידה בו (לטענתה אלה רק מחשבות). קורט אוהב אותה מאוד והוא מנסה להתאבד בבית מלון. קורטני מצילה אותו ברגע האחרון ובאופן מקרי לחלוטין הכל קורה ביום בו יוצא הסינגל עם השיר "לית'יום", שם התרופה שלו.
ניסיון ההתאבדות הכושל לא הקל את מצבו של הכוכב המעורער וכחודש לאחר מכן הוא נוטל את חייו בביתו. המאבק הטראגי של קורט קוביין בדיכאון, בהתמכרות ובתהילה מסתיים עם מותו ב-1994.
לאחר שגופתו מתגלה על ידי איש תחזוקה, 3 ימים אחר כך, העולם מתבשר על עוד מוסיקאי צעיר ומוכשר, שהצטרף בשיא הקריירה שלו למועדון ה-27 המיתולוגי, המועדון האפלולי יותר משהוא נוצץ, מועדון שבו שוכבים הקדושים של הרוקנ'רול, מפוצצים מסמים קשים ואלכוהול, עמוסי טונות של כישרון שחבל כל כך שהתבזבז בקריירות כה קצרות ורק לחשוב כמה מוסיקה טובה יכולים היו עוד לתרום לעולם אם לא היו עוזבים אותו מהר כל כך.
הנה סיפורה של להקת נירוואנה:
https://youtu.be/psaW2CE44cU
קיצור תולדות הלהקה:
https://youtu.be/lanJrJbLVUo
מהלהיטים הגדולים "מריח כמו רוח נעורים" - "Smells Like Teen Spirit":
https://youtu.be/hTWKbfoikeg
מרוכך כמעט חביב, "האיש שמכר את העולם" מהאלבום המסחרי ביותר:
https://youtu.be/fregObNcHC8
ילדותו והתבגרותו הרעים שהפכו לכור היצירה של קוביין - מהסרט התיעודי "Montage of Heck":
https://youtu.be/EY5zllYH92A
"פולי" של נירוונה:
https://youtu.be/IPSYplu_3fA
"בואי כמו שאת":
https://www.youtube.com/watch?v=vabnZ9-ex7o
הפשטות של הבגדים של קורט קוביין נתנה פוש ליד שנייה ולאופנת הגראנג':
https://youtu.be/tlEPJnh_3Yc
ההיסטוריה של נירוונה:
https://youtu.be/vUKqAGwBxts?long=yes
וסקירה על עשרת השירים הטובים שלהם:
https://youtu.be/Aa0ju0rkwPo?long=yes