העיצוב המטריאלי (Material Design) הוא שמה של שפת עיצוב חדשה שפותחה בשנים האחרונות בחברת גוגל ובהדרגה היא הטמיעה אותה למוצרי התוכנה הרבים שלה. שפת העיצוב הזו נועדה לרענן ולשפר את חווית השימוש (בעולם הטכנולוגיה זה נקרא UX) בתוכנות ובישומים של גוגל.

העיצוב המטריאלי מתאפיין בצבעים יפים והרגשה נקייה במיוחד, מראה מינימליסטי (לא עמוס) ואייקונים שטוחים שלא מנסים להיראות כאילו יש להם עומק.


הנה העיצוב המטריאלי של גוגל:

https://youtu.be/Q8TXgCzxEnw


הסבר לגבי שפת העיצוב:

https://youtu.be/w2JUhDd0CAA


כך נראים מוצרי תוכנה שמעוצבים כך:

https://youtu.be/ROMxRIzaxmE?t=44s


כך מעצבים עיצוב מטריאל:

https://youtu.be/rrT6v5sOwJg


וכמה אפליקציות שעוצבו בשפת העיצוב הזו:

https://youtu.be/_WDM7BG-_DM

מחשבי אמיגה (Amiga) נמכרו בסך הכל במשך 8 שנים, בין 1985 ל-1993. האמיגה היה מחשב גרפי ובעל יכולות צליל ובמידה רבה הקדים את זמנו. אמנם הוא יצא כשנה אחרי המקינטוש, מחשב המולטימדיה הראשון, אבל מחירו הזול משמעותית מהמקינטוש, התוכנות הרבות שהוא הריץ ויכולותיו הגרפיות והמוסיקליות, כל אלה הפכו אותו ללהיט כמעט מיד.

היצרנית, חברת קומודור הנודעת, הייתה מרוצה משלל המשתמשים שרכשו אותו וקיבלו ביצועים מרהיבים במחיר זמין. מבתי-ספר, שאפשרו בעזרת האמיגות לתלמידים לעבוד על יישומי מולטימדיה פשוטים ועד למפיקי וידאו ואולפני טלוויזיה, שיצרו איתו אפקטים מיוחדים לתכניות וסדרות טלוויזיה שצילמו - אמיגה היה להיט!

אבל האמיגה לא הצליח לככב בשוק זמן רב. הן מחשבי המקינטוש המצליחים שידעו לעשות הכל טוב יותר והן מחשבי ה-PC, שנמכרו בעולם בכמויות בלתי נתפסות, כולם נכנסו לתחום הוויזואלי ולעולם הצליל והמוסיקה האלקטרונית. הנגיסות במכירותיו והלכו והקטינו את חלקו בשוק.

כמו מחשבי עבר שונים, גם האמיגה נותר מושא לגעגועי האנשים שגדלו עליו. משחקים ותוכנות שלו עדיין ניתנים להורדה ברשת ורבים מפעילים אותם בעזרת תוכנות אמולציה, תוכנות שמאפשרות לדמות את האמיגה על גבי מחשבי פי. סי ולהריץ את התוכנות שלו כמו פעם.


הנה מחשב האמיגה, המלך של העידן שלפני המקינטוש:

https://youtu.be/k5CYsgVCzYY


כך מסבירים את השימוש בציוד החדשני של אמיגה, כמו עכבר למשל:

https://youtu.be/IS-NYK-8KL0


הוא עושה דברים מדהימים - פרסומת משנות ה-80 למחשב אמיגה:

https://youtu.be/MpY0WFPHUro


הנה האנשים היצירתיים שהסבירו כמה אמיגה התאים להם:

https://youtu.be/IZdEFPoXpVk


יצירות מוסיקה שנוצרו על האמיגה:

https://youtu.be/eclMFa0mD1c?long=yes


וסרט ארוך על מחשב האמיגה:

https://youtu.be/oP1nLzT_t0o?long=yes

הפוסטרים (Posters) נראים לנו כדבר יומיומי ונפוץ כל כך שקשה להתפעל מהם יותר מדי, אבל הפוסטרים הם מסע. טיול יד ביד של אמנות וטכנולוגיה.

כולנו חיים בעולם בו תקשורת חזותית יכולה לספר סיפור, להשפיע על דעת קהל ולשקף רוח של תקופה - זהו בדיוק העולם המרתק של הפוסטר (Poster). הפוסטר הוא, לפני הכל, כלי תקשורתי שנולד מחיבור של טכנולוגיה, אמנות ותרבות ובריקוד מתמיד של מכשור מתפתח, לצד כישרון אנושי מרהיב, הוא מתפתח והולך במסע אבולוציוני, שלא פוסק לרגע.

סיפורו של הפוסטר מתחיל בסוף המאה ה-19, עם המצאת הליתוגרפיה. היה זה האלזאסי אלויס זנפלדר, שפתח צוהר חדש בעולם ההדפסה. הטכניקה המהפכנית שפיתח איפשרה להדפיס תמונות צבעוניות ומורכבות בכמויות גדולות, והפכה את הפוסטר מאובייקט שולי למדיום אמנותי ותקשורתי משמעותי. מבחינה ויזואלית הופכים הפוסטרים אז מושכים ונגישים לקהל רחב יותר.

האמן הצרפתי הנרי דה טולוז לוטרק היה מחלוצי האמנות הזו. ביחד עם עמיתים כמו ז'ול שרה, הוא הפך את הפוסטר לחלון ראווה של תרבות הבילויים והבוהמה הפריזאית של סוף המאה ה-19. על פוסטרים מסחריים הם יצרו יצירות אמנות שלא רק פרסמו אירועים, אלא סיפרו סיפורים שלמים, והכל באמצעות קווים, צבעים וטיפוגרפיה חדשנית.

בתחילת המאה ה-20, תנועת הבאוהאוס הגרמנית הביאה מהפכה נוספת. מעצבים כמו וולטר גרופיוס וואסילי קנדינסקי ראו בפוסטר לא רק כלי אסתטי, אלא גם פריט פונקציונלי, בעל תפקיד. כמו כל מה שעשו בתנועת הבאוהאוס, הם חתרו לפשטות, סימטריה וצורניות, שתשקף את רוח התיעוש. הטיפוגרפיה הפכה בהם למרכיב מרכזי והעיצוב הפך בעיניהם להיות מסר בפני עצמו.

בשנות ה-70 הפוסטרים הולכים ומהווים מרכיב משמעותי בתופעת הערצת הכוכבים ותרבות הפופ, שהתפתחה בעשורים שלפני ובמיוחד בסיקסטיז, עם הצלחתם הפנומנלית של "הביטלס" ותופעת ההערצה חסרת התקדים בעוצמתה של ה"ביטלמניה". בעשור של הסוונטיז חולקו במגזינים של מוסיקה וזמר המוני פוסטרים קטנים שהוקדשו לכוכבי פופ. כוכבי העל של התקופה זכו לא פעם לפוסטר שלם, בו הם נראו "בגודל טבעי". הפוסטר צורף בחלקים שיצאו בהדרגה, שבוע אחר שבוע, במגזינים לבני נוער וכשהיו בידי הצעירים כל החלקים, הוא הורכב בחדר המתבגרים, לתפארת דמותו הנערצת.

המהפכה הדיגיטלית בשנות ה-80 שינתה את עולם העיצוב מן היסוד. תוכנות כמו פייג'מייקר (Aldus PageMaker) ואילוסטרייטור (Adobe Illustrator) הפכו את היכולת היצירתית ממגבלה טכנית לאפשרות בלתי מוגבלת. מעצבים יכלו עתה לשחרר את הדמיון, ליצור שכבות, לשחק עם צבעים ולהעביר מסרים מורכבים בדרכים חדשות ולא אפשריות קודם לכן. ההתנסות עם טיפוגרפיה מגוונת, פריסות שונות ואלמנטים חזותיים חדשים, איפשרה ליצור פוסטרים מרהיבים מבחינה ויזואלית ובעלי השפעה גדולה מבעבר.

עם כניסת האינטרנט, השתנתה גם משמעות ההפצה. אתרים וכלים מקוונים, כמו Behance, Dribbble ו-Instagram, הפכו כל מעצב צעיר לאמן עולמי. פוסטרים יכלו עתה להגיע לקהלים רחוקים תוך שניות, ללא תלות בגבולות גיאוגרפיים או מוסדות מסורתיים. חשובים לא פחות הם שירותי ההדפסה המקוונים שנולדו אז והפכו את הדפסת הפוסטרים לקלים, "דמוקרטיים" וזולים יותר. לפתע יכולים היו כל אחד ואחת ליצור פוסטרים משלהם ובעצמם, תוך שימוש בעיצובים או תבניות שלהם.

בעידן הדיגיטלי נולדו גם הפוסטרים הדיגיטליים, שבמקום להיות מודפסים הם מוצגים על גבי מסכים אלקטרוניים הניצבים במרחב הציבורי, בקמפיינים פרסומיים ובתערוכות. היכולות להציע תוכן דינמי, מעודכן בזמן אמת ומציע אנימציות ומרכיבי מולטימדיה, הפכו אותם פופולריים מאוד בעולם הפרסום.

בעידן הנוכחי, הפוסטר הוא כבר מדיום רב-תחומי. מפוסטרים של סרטים, דרך פוסטרים של הופעות ואירועי תרבות ועד פוסטרים של מערכות בחירות וקמפיינים פרסומיים - הפוסטר משלב כיום לא פעם טכנולוגיות של תלת-ממד, מציאות רבודה (AR) ואנימציה דיגיטלית. הוא מציע בימינו אפשרויות חדשות ומיוחדות לספר סיפור ולעניין קהל. יכולתו להציע שימוש אינטראקטיבי, הופכת אותו במידה רבה למעין קפסולת זמן המשקפת את הרוח התרבותית, הטכנולוגית והאמנותית של תקופתו.

וכך יוצא שמהליתוגרפיה של המאה ה-19 ועד לגרפיקה הדיגיטלית של ימינו, סיפורו של הפוסטר הוא במידה רבה סיפורה של מהפכה חזותית שלמה ועולם שפרץ קדימה בזינוק ובסיפור מסחרר ומרתק שלא עוצר לרגע הוא ממשיך לשלב בין יצירתיות אנושית, חדשנות טכנולוגית ותקשורת חזותית ממוקדת ומגרה.


הנה ההיסטוריה של הפוסטר:

https://youtu.be/VFRyTxcy79k?ץ


הצייר טולוז לוטרק שצייר פוסטרים עוד במאה ה-19:

https://youtu.be/TqpJs_hfBQg


פוסטרים היסטוריים שקידמו את המהפכה הקומוניסטית ברוסיה:

https://youtu.be/n08SoLyX9NE


פוסטרים מזרם האמנות והעיצוב ארט דקו:

https://youtu.be/pUOYdrSuAL4


כך השפיעו הפוסטרים על ההיסטוריה:

https://youtu.be/48k1Dp84xzo


וסרטון תיעודי על טרנדים בצבעי פוסטרים של סרטים:

https://youtu.be/BEbW2fXSShc?long=yes

התקליטים הם סיפור של מאה שנה. בתחילה היו להם עטיפות פשוטות ושימושיות, שתפקידן היה לשמור את התקליט משריטות. החומרים של העטיפות היו נייר חום או קרטון פשוט. איש לא חשב שהתקליט הוא יותר מהמוסיקה שמושמעת ממנו.

רק משנת 1938 החלו לעצב אותן באופן מקצועי. היו מי שהבינו אז שעטיפה מעוצבת תביא להגדלת המכירות. כך אכן היה. מעצב בשם אלכס סטיינווייס נשכר על ידי חברת התקליטים "קולומביה רקורדס" והיה למנהל האמנותי של עטיפות התקליטים של החברה.

התוצאות המרשימות במכירות של חברת קולומביה הבהירו לכל תעשיית התקליטים שהעטיפות המעוצבות של סטיינווייס נותנות לתקליטים הרבה יותר מאשר צבע. הם הפכו אותם למוצרי צריכה נחשקים. הצד הוויזואלי, הם עתידים ללמוד יותר ויותר, מגדיל את התשוקה לתקליט, למוסיקה ולאמן.

בהמשך יופיעו גם העטיפות עם צילומי האמנים עליהן. הן יקבלו את הכינוי "עטיפה פרסונלית" ויחזקו את ההערצה לאמנים. יתכן שזה אחד המאיצים הגדולים להערצה של אמנים כמו גלן מילר הג'אזיסט ואלביס פרסלי, כוכב הרוק הראשון, שתמונותיהן הופיעו כמעט תמיד על התקליטים והתקליטונים (תקליט של שני שירים) שלהם והפכו אותם לכוכבי ענק.

עם השנים הפכו יותר ויותר עטיפות התקליטים להצהרה עיצובית, דרך ביטוי נוספת לאמנים וללהקות. בהן הם נהגו לבטא את הרעיונות הוויזואליים שלהם, לגבי המוסיקה, סיפור המסגרת במקרה של מוסיקה פרוגרסיבית, רוק מתקדם וכדומה. הן הכילו תמונה מההופעה, במקרה של אלבום מהופעה חיה וכך הלאה.

אבל בדרך קרו כמה דברים, עם להקה אחת, בריטית, רצינית ומוכשרת מאין כמותה. הביטלס היו מהפכנים של ממש. מי שבוחן את עטיפות התקליטים שלהם רואה כיצד הם הפכו במו תקליטיהם את העטיפות ממקדמי מכירות ליצירות אמנות של ממש. מספיק אם תביטו בעטיפות של אלבומים כמו "Revolver", שיצר להם האמן שהיה חבר שלהם, קלאוס וורמן ובעטיפת "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר" - האלבום שעטיפתו, שיצר האמן פיטר בלייק, היא המושקעת והמדהימה מכולן, באמירה החברתית, בהצהרה האמנותית ובהיבטים התרבותיים שבה, כמו גם בעניינים הביוגרפיים של הלהקה, ההשפעות עליה ועוד.

זה, אגב, גם היה הרגע שנולדו האלבומים, התקליטים בעלי העטיפה הכפולה, שנפתחת כמו אלבום. כן, הראשון מביניהם היה אכן האלבום סרג'נט פפר, אלבום מהפכני שפרץ דרך בהרבה תחומים. בהקשר שלנו, הוא היה הראשון שאכן נפתח כאלבום, מה שהביא יצר לראשונה את השם Album לתקליט. לפני כן הם נקראו פשוט Records.

עוד להקה שעטיפות האלבומים שלה היו יצירות אמנות של ממש, הייתה להקת YES הבריטית. בשנות ה-70 הציגו העטיפות הללו, שצייר האמן רוג'ר דין, נופים דמיוניים ואקזוטיים מעולמות, כוכבים ונופים רחוקים ולא קיימים. הציורים שעל העטיפות של "יס" היו כל כך מיוחדים עד שהעיצוב שלהם זכה להגדרה אמנותית של "עיצוב קוסמי-אורגני".

דומה שעם ירידת התקליטים, כשנכנסו הדיסקים הקומפקטיים, הלכו גם העטיפות המושקעות, האמנותיות, בעלות האמירה והחד-פעמיות. הן פינו את מקומן לעטיפות קטנות, בגודל של דיסק, משעממות ברובן וחסרות השראה. כנראה שהגודל, אחרי הכל, כן קובע...


הנה קיצור ההיסטוריה של עטיפות האלבומים (עברית):

https://youtu.be/S5Yu1vTPigg


תולדות עיצוב עטיפות התקליטים ובמיוחד אלה של הביטלס:

https://youtu.be/_st4diqjpis


עטיפות האלבומים האמנותיות של להקת "יס":

http://youtu.be/LfdkrOMOwkw


כך יצרו ב-Blue Note את "המראה של הג'אז" דרך עטיפות האלבומים שלהם:

https://youtu.be/KNgA7dDs90E


ביקור בהיכל התהילה או בית העלמין של עטיפות אלבומי שנות ה-70:

https://youtu.be/DWqCEEOYZY4


פרויקט יצירתי כדרכו, שעשה הבמאי הישראלי וניה היימן עם עטיפות תקליטים (עברית):

https://youtu.be/wbNFk-4HCno?t=6m8s&end=7m30s?long=yes


האם הוא הושפע מהסרטון הזה?

https://youtu.be/sidgjFCnCXk


ומדריך מגניב לניסוח פרומפטים ל-AI ליצירת עטיפות אלבומים משולב בתולדות עיצוב התקליטים:

https://youtu.be/bhZIL2Q8SAY?long=yes

אחד הדברים הבולטים היותר בעולם השיווקי ובמיתוג של ימינו הוא הלוגו (Logo). מדובר באותו איור או צורה גרפית שבה מעוצב שם של חברה עסקית, מותג, ארגון, מוצר, אתר אינטרנט וכדומה. לרוב הוא יופיע על המוצרים, הפרסומות, נייר המכתבים או המיילים שנשלחים על ידי עובדיו, על בניין החברה, מדי העובדים וכדומה.

הלוגו, בעברית סַמְלִיל, מעוצב במיטב המקרים באופן מינימליסטי ולא מרבה בפרטים. פעמים רבות יתלווה לסמל גם טקסט, כמו שם המותג, שהוא החברה או המוצר. לעיתים הלוגו יורכב רק מטקסט, אבל אז בחירת הגופן, צורת האות, תנסה להעביר את רוח המותג וערכיו.

זוכרים את הלוגו של נייק, נייקי? - הוא משדר מהירות והישגים. אם תבחנו את הלוגואים של חברות מתחרות תוכלו לראות שכמעט לכולן יש לוגו שמנסה לשדר ערכים דומים. זו הסיבה שבכולן יהיה מרכיב של "סווש", רק בקומפוזיציות אחרות. כך משמש גם החץ הנסתר בלוגו של FedEx, שמבטא הנעה של משלוחים ממקום למקום. או כדור הארץ המורכב מהרבה חלקים של האנציקלופדיה השיתופית ויקיפדיה וכך הלאה.

בהיותו עתיד להיות הזיהוי הגרפי והשיווקי המוביל של החברה או המוצר, משקיעים בחשיבה ועיצוב של הלוגו הרבה מאמץ ויצירתיות. בכדי שישדר בקרב הצרכנים את ערכי המוצג, בצורה פשוטה ומדויקת, מנסים להטמיע בו את רוח הדבר, את מטרתו או את שליחותו בעולם.

במקרים רבים הופך הלוגו, שנוצר כדי לסמל ולייצג את בעליו בתודעת הציבור, כה מזוהה עימו, עד שהוא מהווה נכס שיווקי עצום. לכן חוקי הקניין הרוחני וסמלי המסחר אוסר להעתיק או להטעות בלוגו דומה, מטעם מוצרים או חברות מתחרות.


כך מעצבים לוגו:

http://youtu.be/RBTiTcHm_ac


הנה סודות מרתקים בלוגואים ידועים:

https://youtu.be/FMmwAV1uzJ4


והמשמעויות הנסתרות שמאחרי לוגואים מפורסמים:

https://youtu.be/UKc271fj2ok

אין ספק שעטיפות האלבומים המצוירות של להקת הרוק המתקדם Yes, היו העטיפות הבולטות של שנות ה-70. העטיפות הללו, שצייר האמן רוג'ר דין, הציגו נופים קסומים, ארצות דמיוניות או כוכבים רחוקים ומן הסתם דמיוניים גם הם.

כל קונספט האלבומים, תקליטים בעלי עטיפה כפולה שנפתחת כמו אלבום, היה בשנות ה-70 צעיר מאד. רק בסוף שנות ה-60 הוא נולד, עם האלבום פורץ הדרך "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר".

הציורים המופלאים שעל אלבומי הלהקה היו כה מיוחדים ומאופיינים, שהעיצוב שלהם זכה לכינוי מעורר ההשראה "עיצוב קוסמי-אורגני". הם נתפסו כמשלימים של החווייה המוסיקלית הקסומה של להקת הרוק המתקדם, הפרוגרסיב, אולי הטובה ביותר שהייתה אז.

יס של שנות ה-70 הציעה מוסיקה שהייתה כמו לקוחה מעולמות נשכחים, כוכבים רחוקים, מקומות קסומים, מימי קדם ומתקופות נשכחות. רוג'ר דין השלים את החוויה המוסיקלית ונתן לה פנים חזותיות מיוחדות לא פחות.


הנה תולדות עיצוב עטיפות התקליטים לפני יס, עם דגש על אלבומי הביטלס:

https://youtu.be/_st4diqjpis


עטיפות האלבומים האמנותיות של להקת "יס":

http://youtu.be/LfdkrOMOwkw

עיצוב הפרלקס (Parallax) הוא סגנון חדשני של עיצוב אתרי אינטרנט, המעניק חווית משתמש חדשה וזוכה להצלחה גדולה בשנים האחרונות. אחרי פרלקס מתבססים על עיצוב ויזואלי, חווייתי, דינמי ומלא חיים, שבו המרכיבים נעים תוך כדי גלילת דף האינטרנט והרקע הוא שמשתנה.

בגלילת הפרלקס (Parallax scrolling), שנולדה במשחקי מחשב, תנועת הרקע היא איטית מזו של התמונות והמרכיבים העיקריים, מה שיוצר תחושה של עומק בדו-ממד. כלומר הצופה מרגיש שהוא צופה במשחק תלת-ממדי, מבלי שיש באמת ממד נוסף לשני הממדים שעל מסך המחשב.

אתרי פרלקס בנויים לרוב מדף אחד בלבד. את הדף ניתן לגלול לכל אורכו, כשנוצרת תחושה של מרחק בין מרכיבים קדמיים לבין הרקע. מחוץ לגלילה ניתן לנווט בדף של אתר כזה על ידי לחיצה על אחד מכפתורי התפריט הראשי, מה שמפעיל גלילה אוטומטית של הדף, עד לאזור הרלוונטי בו, במקום שבו נמצא התוכן המבוקש.

באפקט הפרלקס, בעברית "היסט", השתמשו בעבר בעיקר במשחקי מחשב. במשחקים אלו נהגו המפתחים ליצור אשליית עומק על ידי שינוי מהירות התנועה של תמונות הרקע לעומת העצמים הקרובים יותר, כמו הדמויות או עצמים שלידן. היכולת ליצור אשליה של עומק במהלך משחק הגדילה את הריאליזם, "ההרגשה האמתית" של השחקנים.

בעיצוב אתר עם פרלקס באינטרנט משתמשים באותו עיקרון. הרקע של האתר נע לאט יותר מאשר התוכן שלו והדבר מחדד את האפקט הויזואלי ומלהיב יותר. עיצוב כזה הוא מרשים, מסקרן, מספר סיפור ומניע לפעולה. אך על השיטה הזו יש גם לא מעט ביקורת, כשרבים ממומחי חוויית המשתמש טוענים שהיא אינה מתאימה לכל אתר, שהיא עלולה להסיט את תשומת ליבם של בעלי אתרים מהצורך בתוכן איכותי ומתחדש ומשימושיות גבוהה לפני הכל. גם הכמות הגדולה של האתרים בסגנון הפרלקס הופכת את מה שנראה מיוחד ומרגש לשגרתי ובמידה מסוימת אפילו מאוס.


הסבר של עיצוב הפרלקס באתרי אינטרנט:

http://youtu.be/BL3u6d_DcK8


כך יוצרים פרלקס באנימציה - שימו לב למהירות התנועה האיטית של הרקע הרחוק לעומת הקרוב והנע מהר:

https://youtu.be/0ITA_pwfzDE


דוגמאות להיסט טכנולוגי:

https://youtu.be/-8u43gle_wE


אשליית ההיסט שהעיצוב הזה מנצל כדי לתת תחושה של עומק:

https://youtu.be/ycQnsu_Cmko


והסבר טכני ליצירת אפקט פרלקס באתר אינטרנט:

http://youtu.be/D75WTf_Y738

מהי תוכנת פוטושופ?


אין כמו תוכנת "פוטושופ" (Photoshop) בכדי להדגים עד כמה תוכנה טובה יכולה להפוך לקונצנזוס, משהו שכולם מסכימים עליו, ובו-זמנית גם להפוך לתופעה תרבותית של ממש ולהשפיע על החברה באופן משמעותי.

אדובי פוטושופ היא תוכנת עריכה גרפית שפותחה לצרכי עריכת תמונות ומרכיבים גרפיים. בתור התוכנה הפופולארית ביותר בקרב צלמים, משמשת פוטושופ הכלי העיקרי לליטוש תמונות, תחליף ל"חדר החושך" של צילומי הפילם. בעזרת פוטושופ יכולים הצלמים לשנות את בהירות התמונות, לחדד, לטשטש דברים שראוי להסתיר, לתקן את צבעיהן, לשנות גודל ולחתוך אותן. כך יכול הצלם לתקן בעיות שנוצרו בעת צילום התמונה ובמרכיבים השונים שלה.

אך במהלך השנים הפכה פוטושופ מכלי טכני בלבד לחלק מהתרבות המודרנית, המשפיע על האופן שבו חיים רבים בעולם. "לעשות פוטושופ" כיום הוא מושג מקביל לריטוש של תמונה ושיפור המצולם בה, כך שייראה טוב ממה שהוא באמת. עולם הפרסום משתמש בפוטושופ כדי להציג מוצרים יפים ומושלמים ממה שהם באמת.

כך למשל מעובדות תמונות דוגמנות, כמעט תמיד בפוטושופ או לפחות בתוכנות דוגמת תוכנת ה-Photoshop, כדי להציג דוגמניות רזות, נקיות מפצעונים ופגמי עור או כל סממן אחר של אנושיות. הבעיה היא שהצרת היקפים באופן גרפי יצר דימוי גוף רזה, שגרם לבנות ונשים רבות לדיאטות קשות ולהפרעות אכילה, שלא פעם מסתיימות בנזק בריאותי ואף במוות.

עד כדי כך הוחמרה התופעה, עד שבמספר מדינות בעולם התקבל חוק הדוגמניות, או בשמו העממי "חוק הפוטושופ". זהו חוק האוסר על הצרת ממדי גופן של דוגמניות באופן גרפי.

מפתחי הפוטושופ היו אנשי חברת אדובי מערכות (Adobe Systems), שאחראית למהפכת ה"הוצאה לאור שולחנית", אותה מהפכה שאפשרה לבעלי מחשב אישי להפיק בעצמם פרסומים ומוצרי דפוס, שבעבר נדרשו מערכות יקרות ומסורבלות כדי להפיקם. אגב, "אדובי" הוא שמו של נחל קטן (Adobe Creek) שזורם מאחורי ביתו של אחד ממייסדי החברה והוא נכלל בשמות כל מוצריה.


הנה תוכנת פוטושופ בגרסה 1.0:

https://youtu.be/Bhf8q3THToI


המפתחים המקוריים נזכרים איך הצבע הגיע לפוטושופ:

https://youtu.be/Tda7jCwvSzg


כמה מהדברים שניתן לעשות בפוטושופ:

https://youtu.be/3G7YBBi1s_U


חוק הפוטושופ והדעות לגביו (עברית):

https://youtu.be/z-K6cFNImqs


הנה הסיפור של פוטושופ:

https://youtu.be/Ldr55H3NVIo


כך נולדה פוטושופ:

https://youtu.be/EtzFvRjrvXM?long=yes

כמו מקרים אחרים של ממציאים שיצרו משהו ולא הרוויחו ממנו כמעט דבר, גם סמל הסמיילי, אותו פרצוף חייכן שהפך לאחד הסמלים המוכרים בעולם. הסמיילי עוצב על ידי מעצב גרפי אמריקאי בשם הארווי בל. הוא עיצב את ה"סמיילי" בשנת 1963, לטובת מסע פרסום לחברת ביטוח. השכר שקיבל הארווי בל היה 45 דולר ונראה היה שעבודתו הסתיימה.

אבל הסמל תפס מיד והפך לאחד הסמלים הפופולריים בעולם. כולם התפעלו מהיופי של הפשטות ואימצו את השימוש בו. קסמה לציבור היכולת של הסמל הפשוט לציור, להעביר כל כך הרבה רגש ושמחה.

מאחר שהוא הפך לנחלת הכלל היוצר לא יכול היה לפני לרשום עליו זכויות יוצרים או פטנט והוא היה לסמל חופשי לשימוש. אנשים, גופים וחברות ענק השתמשו מאז בסמיילי. בעשרות מדינות ומשרדי פרסום שילבו אותו במסעי פרסום (קמפיינים) מצליחים. חברות הוציאו סדרות מצליחות של מוצרי פרסום ועיצוב, שהשתמשו בו והכניסו מיליונים. הרווחים זרמו לכולם מהסמיילי, אבל בל עצמו לא ראה דולר למעט מה שהרוויח בעבודה הראשונית. הוא התנחם בכך שהסמל שיצר הפך לאייקון המזוהה ביותר בעולם.

גם בתרבות האינטרנט הפך הסמיילי לסמל פופולארי מאד. על בסיסו נוצרו הרגשונים, אותם ייצוגים חזותיים למצבי רוח. החל מהרגשון הטקסטואלי הראשון, שהתבסס עליו ונראה כך :) ועד היום, מרבים להשתמש ברגשונים הללו בצ'אטים ובתוכנות מסרים אישיים. הם כלי פשוט כדי להעביר את מה שהרבה מילים דרושות כדי לומר.


הנה סרטון על ההיסטוריה של סמיילי:

http://youtu.be/rM-yZlaiUkc

הצייר ההולנדי מאוריץ קורנליס אֶשֶר (M. C. Escher) היה אמן הולנדי מהזרם הסוריאליסטי, שהתפרסם בעבודות הגרפיות שיצר, בעיקר בטכניקות של הדפסים מאבן, חיתוכי עץ ותחריטי עץ.

על אף שלא היה מתמטיקאי, ביצירותיו של אשר מופיעים פעמים רבות מבנים מדהימים שמבוססים על עקרונות מתמטיים. ביצירותיו הסוריאליסטיות הופיעו שינויי צורה מוזרים ומופלאים, תבניות שחוזרות על עצמן ובהדרגה משתנות, אשליות אופטיות מבלבלות, דברים שלא ייתכנו במציאות וכאלה שסותרים את ההיגיון שלנו. יש בציוריו של אשר יצורים בצד אחד של הדף שהופכים בצד השני ליצורים אחרים, יש ידיים שמציירות את עצמן ועוד ועוד.

וכך, מבלי להיות מתמטיקאי, מלאים ציוריו בהמחשות ויזואליות לרעיונות מתמטיים שונים, כמו רעיון הרקורסיה. הרקורסיה, ההפניה העצמית או דברים שפונים אל עצמם, העסיק מאד גם את המתמטיקאי קורט גדל. על הדמיון והרעיונות הדומים של השניים, ביחד עם שיטות ההלחנה האופייניות של המלחין יוהאן סבסטיאן באך, נכתב אחד הספרים המשפיעים והמעניינים בספרות המדע הפופולארי "גדל, אשר, באך" מאת דאגלס הופשטטר.


הנה סיפורו של הגאון המבריק אם סי אשר (עברית):

https://youtu.be/9a1vwQfj7Uc


סרטון שמציג את הגאונות של אשר:

http://youtu.be/Kcc56fRtrKU


גלריית וידאו של ציוריו המופלאים של אשר:

http://youtu.be/RO1kBTCSIqo


אנימציה המבוססת על יצירתו "עלייה וירידה" והסבר כיצד היא בנויה:

http://youtu.be/Xf9QwQ3JM3Q


שיטה דומה להבין את היצירה "מפל מים" של אשר:

http://youtu.be/Z6OeQtnultc


הסבר על ציוריו המתמטיים:

http://youtu.be/t-Gcz9FIB4w


סרט ארוך על אשר ויצירתו:

http://youtu.be/zCbS6D-y0do?long=yes


על חייו והקריירה של אשר:

http://youtu.be/g4VAxilTRGs?long=yes


ומי המקביל המוסיקלי שלו - באך או אולי...

https://youtu.be/N5yF44IlmzU?long=yes