המוטו של המעצב האגדי דיטר ראמס (Dieter Rams) הוא "אתה לא יכול להבין עיצוב טוב, אם אתה לא מבין אנשים”.

המעצב הגרמני הנודע הוא מהדמויות הבולטות בעולם העיצוב התעשייתי. הוא גורס שמרכיבי עיצוב טוב הם צורה, צבע, חומר ומבנה.

דיטר ראמס נולד בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת בגרמניה. את ילדותו הוא העביר בצל מלחמת העולם השנייה ובנעוריו הוא חווה את תבוסת גרמניה ובהמשך את פלישת הצבא האמריקאי לארצו.

ראמס הצעיר הושפע מסבו הנגר והרבה לבלות באותה תקופה בנגרייה שלו. הוא אהד את תנועת הבאוהאוס ובהמשך את בית הספר לעיצוב בעיר אולם (Ulm).

משסיים את לימודי האדריכלות ב-1953 הוא החל לעבוד במשרד אדריכלים בפרנקפורט. שנתיים אח"כ גייסה אותו חברת בראון (Braun) ובשנת 1961 מינו אותו לראש מחלקת העיצוב בחברה. בתפקיד הזה הוא החזיק ב-34 השנים הבאות והחשובות בקריירה שלו.

"לא תוכל להבין עיצוב טוב, אם אינך מבין אנשים” הוא אמר פעם.

מערכות סטריאו, מוצרי קול, מכונות גילוח, מחשבונים ועוד ועוד - במשך 40 שנה הוא עיצב או ניהל צוותי עיצוב שיצרו מעל 500 מוצרים של Braun, יצרנית מוצרי החשמל הגרמנית, ושל רהיטי חברת Vitsoe, בה השתלב החל משנת 1995.

אם האדריכל והמעצב הנודע לודוויג מיז ון דר רוהה נהג לומר ש-"less is more", כלומר "פחות הוא יותר", ראמס טבע את הביטוי שלו "less, but better", כלומר "פחות, אבל יותר טוב". ואכן, האיש שעולם העיצוב מביט עליו בהערצה, היה הגאון של ה"פחות" (Less) ואביר המינימליזם העיצובי החכם.

שנים אחר כך, אגב, ובהתייחסו לטלפונים הסלולריים שהתפשטו בכל העולם, הוא ישנה את המוטו שלו ל“פחות יהיה טוב בכל מקום”.

בשנות השבעים, הוא פרסם מניפסט שבו הציג את" עשרת הדברות" המפורסמות שלו לעיצוב טוב (good design). האחרונה הייתה פורצת דרך: "עיצוב טוב", נכתב בה, "...הוא כמה שפחות עיצוב."

ראמס גם השפיע מאוד על ג'ונתן אייב, המעצב הראשי של חברת אפל, מהמקינטוש ועד לאייפוד והאייפון ומי שלימים יהפוך לאחד המעצבים הידועים בעולם.

בסוף המאה ה-20 היה ראמס המעצב התעשייתי המשפיע והחשוב ביותר. רבים מעיצוביו מוצגים במוזיאוני עיצוב ואמנות ברחבי העולם ונכללים באוספים הקבועים של המוזיאונים החשובים שבהם.


הנה דיטר ראמס וסיפורו:

https://youtu.be/epEWrycjNXc


עשרת העקרונות של ראמס לעיצוב נכון:

https://youtu.be/-mlAdcQZZAM


העיצוב שיצר לחברת בראון היה זה שהשפיע יותר מכל על העיצוב של Apple:

https://youtu.be/yLbItWERwqQ


מערכת הסטריאו האייקונית שעיצב ראמס ל"בראון" מככבת במוזיאון העיצוב בלונדון:

https://youtu.be/flSB1wZuXwA


ומוצגת בימינו במוזיאון לאמנות מודרנית ה-MOMA בניו-יורק:

https://youtu.be/Ln-oBY1sIlg

החיפושית הייתה מכונית עממית שהמנהיג הנאצי היטלר הציע לעמו לרכוש בשנות ה-40 של המאה הקודמת. היא נחשבת עד היום לדגם הבודד הנמכר ביותר בעולם.

החיפושית נולדה בנאום שנשא הרודן הנאצי בשנת 1933. הוא קרא בנאום ליצרניות הרכב הגרמניות לייצר את הפולקסווגן (בגרמנית "מכונית העם"). ואכן, על אף הדרישות הלא סבירות של הרודן, למכונית עם צריכת דלק נמוכה, תג מחיר נמוך במיוחד וארבעה מקומות ישיבה לנוסעים, הצליח היצרן הגרמני פורשה לתכנן אותה ואף להגיע בה לביצועים יפים, כמו מהירות מרבית של 100 קילומטרים לשעה.

ב-1936 הושלם פיתוח "מכונית העם", הפולקסווגן. אך היטלר דרש ייצור של מיליון מכוניות בשנה ושום מפעל לא יכול היה לעמוד בכך. משום כך, החל הייצור רק בשנת 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה. עד אז נבנו רק כ-200 מכוניות כאלה, על-ידי מפעל מרצדס.

בסוף המלחמה, לאחר שהמשטר הנאצי הוכרע וגרמניה נוצחה, חזרו לייצר את החיפושית. זה היה בתמיכת בנות הברית שניצחו את גרמניה, שרצו להחיות את תעשיית הרכב הגרמנית וההרוסה, כמו כל המדינה המובסת במלחמת העולם.

המהלך הצליח והחיפושית החלה להימכר. בשנות ה-50 היא נמכרה יפה, אך הציבור היה עדיין מסויג ממכונית עם עבר נאצי. זה השתנה בשנות ה-60, כשהמכירות טיפסו והחיפושית הפכה ממש לסמל של דור ה"בייבי בום" האמריקאי, ילידי התקופה שלאחר המלחמה. בעשור שאחריו ההצלחה הפכה למסחררת וחיפושית הפולקסווגן יוצרה ונמכרה בהמוניה באירופה ובארצות הברית. בשנת 1979 פולקסווגן הפסיקה את מכירת החיפושיות, כשהייצור הוגבל רק למקסיקו ולאמריקה הלטינית.

מאז חזרה כמה פעמים חברת פולקסווגן לייצר ולמכור את החיפושית. היא שבה בעיצוב חדשני ועם מערכות מודרניות והופסקה ואז שבה. בשנת 2019, הוחלט שהיא תפסיק לייצר אותה סופית.

בסך הכל יוצרו מעל 21 מיליון יחידות של המכונית הזו. עד היום היא נחשבת לאחת החשובות בהיסטוריה של תעשיית הרכב העולמית ולמכונית המשפחתית האהודה במשך שנים רבות.


הנה תולדות החיפושית:

http://youtu.be/k3ahSLhnsqE


האייקון העיצובי שהייתה החיפושית:

http://youtu.be/fd0OCVUExCQ


הסיפור ההיסטורי של החיפושית של היטלר:

https://youtu.be/0BwT4ASJTL4


ההיסטוריה האפלה של פולקסווגן:

https://youtu.be/HhH-oWHzzvQ


דגם הרטרו החדש ולידו וינטג' - החיפושית הקלאסית של פעם:

http://youtu.be/H2bUm1T2DEs


כתבת טלוויזיה על אוהבי החיפושית (עברית):

https://youtu.be/L76jXP4Le5c?long=yes


וסרט מלא על החיפושית האגדית:

https://youtu.be/lU2KeBXsSVQ?long=yes

עם מימדים קטנים, המון סטייל, אבזור ושיק מדהים, מכונית המיני המודרנית סמארט (Smart) הולכת ותופסת בערי העולם.

זוהי מכונית זעירה אך לא בסיסית, שנולדה ב-1994 כרכב עירוני וקומפקטי במיוחד ויצרה חידוש בניידות העירונית המודרנית. בעולם המערבי לא נדיר לראות מכונית פאר ענקית, שממנה יוצאים עשירים ומתיישבים בסמארט שתשרת אותם בנסיעות העירוניות שלהם.

אנחנו מכירים אותה בתור הרכב הזעיר שחונה בעיר הגדולה בניצב למדרכה, במקום לידה. ואכן, רכב הסמארט הזעיר והיוקרתי הוא מכונית מיני אורבנית, כזו שנבראה ומיועדת במיוחד לעיר, מכונית חכמה ומאוד קומפקטית.

הסמארט משלבת טכנולוגיה מתקדמת עם גודל מינימלי, מה שמקנה לה יתרון ברחובות ערים צפופות. גודלה הקומפקטי מאפשר לסמארט לתמרן בקלות ברחובות ובסימטאות צרות ולצד זה גם לחנות במהירות, גם במקומות הצפופים ביותר.

במקור נולדה הסמארט כמכונית של עשירים, מה שהקנה לה עיצוב מלוטש ומראה מעט עתידני. כמכונית שנייה או שביעית לאנשים עשירים או לפחות אמידים, הסמארט בצד האסתטי שלה, היא יפה ובעיקר מיוחדת, המציעה גם חלל פנים מעוצב היטב.

עם אפשרויות קישוריות, חיישנים מתקדמים ובמצבים מסוימים אף יכולת נהיגה אוטונומית, היא מפגינה לא מעט תכונות חכמות. זו מכונית המציעה לנהג מסלולים מומלצים שיחסכו זמן ודלק וכך מקלה מערכת הניווט המובנית שלה על ניווט בתנועה כבדה.

אבל מכונית המיני החכמה הזו, שגם קודם הצטיינה בתצרוכת דלק נמוכה, מצוידת כיום בהנעה חשמלית, עם אפס פליטה של פחמן דו-חמצני מזיק ולפיכך גם ידידותית לסביבה.

למכונית הזו גם מערכות בטיחות מושקעות, כולל אזהרות בעת סטייה מנתיב, מערכות למניעת התנגשות ובקרת שיוט המתאימה את עצמה לנהג ותנאי הנהיגה, הסמארט מציעה טכנולוגיה מתקדמת המאפשרת לנהג להרגיש ביטחון על הכביש, אפילו ברחובות העיר העמוסה.


הנה הסמארט המתקדמת:

https://youtu.be/z_GV-3iE27s


אולי פחות גדולה בשטח:

https://youtu.be/LyzbWY6YHSk


הסמארט החשמלית:

https://youtu.be/iwSMQxeCYtI


סמארט מרוץ:

https://youtu.be/XsrtJjATgug


והיום היא ממש לא לבד (עברית):

https://youtu.be/tQXvP-M25p8

"כיסא ברצלונה" (Barcelona Chair) הוא כיסא ידוע במיוחד, שעוצב בידי לודוויג מיס ון דר רוהה ולילי רייך לביתן הגרמני בתערוכה העולמית של ברצלונה (בשנת 1929).

העיצוב התעשייתי מודרניסטי של הכיסא נחשב משמעותי בזרם העיצוב המודרניסטי בריהוט. הוא גם מהווה הדגמה נהדרת של גישת less is more, המפשטת ומסננת למינימום האפשרי, של ואן דה רוהה.

לודוויג מיס היה משכיל ורחב אופקים במיוחד ולתכנון הכיסא הוא שאב השראה מהכיסאות המתקפלים של התקופה הרומית העתיקה.

התוצאה ידועה: הכיסא הפך לאייקון והוא מהרהיטים הקלאסיים הכי אהובים ונערצים עד עצם היום הזה. ואגב, לכיסא ברצלונה עיצבו השניים גם הדום תואם.


הנה כסא ברצלונה:

https://youtu.be/2zOIQ8wweAc


כך הוא משווק כיום:

http://youtu.be/lMLOKc-p1M4


מצגת וידאו של הכסא האלמותי:

https://youtu.be/V6sOFg2F3Cs


כך מציגים אותו אנשי המכירות:

https://youtu.be/K64qbDAf0H0


וכך ניתן לצייר את כסא הברצלונה האייקוני:

https://youtu.be/VsSiOp1OUOU

חברת מסרשמיט הגרמנית ייצרה את מטוסי הקרב הגרמניים במלחמת העולם השנייה. הנאצים טיפחו את החברה והיא הייתה יקירת היטלר ובכירי הנאצים. אבל עם התבוסה במלחמת העולם השנייה, לא הותר לחברה להמשיך ולייצר מטוסים.

מסרשמיט החליטה לעבור למוצרים אזרחיים, מהסוג שנדרש באותה תקופה בגרמניה המובסת והענייה. והיא אכן התאימה את עצמה והחלה לייצר מכונית תלת-גלגלית שנראתה כמו "בועה". שני דגמי הבועה של החברה היו מסרשמיט KR175 ומסרשמיט KR200. העיצוב של מכוניות הבועה נראה ממש כמו המטוסים של החברה וללא ספק הייתה כאן קריצה של המתכננים לכלי הטיס שהם כה אהבו וידעו לייצר.

הפשטות הטכנית של מכונית הבועה, מחירה הזול ודרישותיה הזעירות התאימו מאד לחברה של אחרי מלחמה. מהדגם הראשון יוצרו כ-15 אלף מכוניות. עד היום הן עדיין מבוקשות מאד בקרב האספנים.

מכונית הבועה הזעירה בממדיה הייתה בעלת מנוע פשוט וחסכוני. היה בה מקום לנהג ולנוסע יחיד שישב מאחוריו. היא הונעה בהנעה אחורית, כלומר הגלגל האחורי היה היחיד שחובר למנוע, בעוד שני הקדמיים רק שמרו על יציבותה.


הנה מכונית הבועה הראשונה שלהם - מסרשמיט KR175:

https://youtu.be/GWt64040fII


הפנים שלה והסבר מ-1954 על יתרונות הרכב הזעיר והחסכוני הזה:

https://youtu.be/iphWsbxATuA


מכונית המסרשמיט שעוצבה כמו תא טייס:

https://youtu.be/bZYvQAzMECM


הנה בעלים גאה של הקטנה הגרמנית מניע ונוסע בה עד היום:

https://youtu.be/SNrLkzD6MHI


והנה הממשיכה - מסרשמיט KR200 שכונתה "הבועה":

https://youtu.be/COHo_yWLAbQ?t=13s

חברת "בראון", שנוסדה בשנת 1921 על ידי המהנדס מקס בראון, החלה לייצר בשנת 1929 מכשירי רדיו. בשנת 1932 החלה "בראון" לייצר רדיו ופטיפון, משולבים במכשיר אחד.

בשנת 1951, לאחר שמייסד החברה מקס בראון מת, החלו שני בניו, ארתור וארווין, לנהל את חברת בראון. הם החלו ליישם תכנית עיצוב שיטתית, עם עיצוב מוצר מינימליסטי ושבמרכזה פשטות גאומטרית והדגשה ברורה של הפונקציונליות, התפקוד של המכשיר.

לרדיו-פטיפון SK4 משנת 1959 היה עיצוב חדשני ומצוין. מערכת הסטריאו הזו של חברת בראון (Braun SK4 Phonosuper) כונתה "הארון של שלגיה". זהו עיצוב משותף של המעצב הדגול דיטר ראמס והנס גוגלו.

כשמונה דיטר ראמס, בשנת 1961, כמנהל מחלקת העיצוב של "בראון", הוא עיצב ברוח האקדמיה לעיצוב באוהאוס. מראשית שנות ה-50 הוא וצוותו שמו לעצמם מטרה להמשיך עם העיצוב המודרני שהושפע כל כך מהבאוהאוס.

ה-SK4, למשל, היה מכשיר בהיר ולבן, צבעים אהודים על המודרניסטים הגרמנים. העיצוב הנקי והבהיר של מוצרי בראון נבעו מחשיבה הגיונית ושאיפה להרמוניה עיצובית. במכשיר הזה היא הושגה לחלוטין והקו הזה ימשיך גם בדגמים הבאים, דוגמת ה-SK5 המרהיבה.


המערכת של בראון במוזיאון ה-MOMA בניו-יורק:

https://youtu.be/Ln-oBY1sIlg


מערכת BRAUN SK55 שהמשיכה את הקו העיצובי המיוחד הזה:

https://youtu.be/7guH-BxMkss


נערת פוסטר - הנה היא בפרסומת של מוזיאון העיצוב בלונדון:

https://youtu.be/flSB1wZuXwA


וגם הצליל של ה-SK5 היה נפלא:

https://youtu.be/kQ5dyx1ZE04

הפורשה 911 (Porsche 911) היא מכונית הספורט הידועה ביותר של חברת פורשה. זוהי מכונית קלאסית, שנולדה אי שם, על בסיס מכונית משנות ה-30 ועם הנדסה גאונית של בן למשפחת מהנדסים גרמנית ומבריקה.

יצר אותה בנו של פרדיננד פורשה האב, אותו פורשה שידוע בעיקר כמפתח החיפושית - מכונית העם שהיטלר הורה לייצר עבור הגרמנים הפשוטים. עבור הדגם הקודם של החברה, הפורשה 356, התבסס הבן על המנוע מקורר האוויר של החיפושית שהורכב בחלקה האחורי של המכונית, זה שממנו הונעו הגלגלים האחוריים ישירות. אבל כשפיתח את הפורשה 911, בתחילת שנות ה־60, השתחרר הבן המהנדס מהטכנולוגיות שפיתח אביו המת ופיתח את ה־911 בצלמו ובדמותו. המעולים, יש לציין.

אז זה התחיל במנוע חזק יחסית לתקופה, של 6 צילינדרים, עדיין מקורר אוויר, ונמשך בדגמים מתקדמים במהלך העשור ההוא, עם מנוע קדמי ובעל קירור מים. בסוף שנות ה־70 חשבו בחברה לסיים את הדגם, אבל האהבה של אנשי החברה אליו וההצלחה הרבה שלו, הובילו לכך שהוא קיים עד ימינו, בכתיבת הערך כבר מעל ל-50 שנה.

זה המשיך בשנות השמונים, עם שיפורים ומתיחות פנים, שיפורים בעיצוב ועיצוב מחדש ב-1984, מכלולים רבים שהוחלפו ושודרגו וה-911, שכבר מזמן הייתה לאגדה, כבשה עוד ועוד פסגות ולבבות.

בימינו, היא נחשבת ובצדק רב סוג של אייקון מוטורי בלתי מעורער. זה החל אז, כשבצד המוניטין שלה כמכונית פרטית שימושית, אמינה ואיכותית, היא הופיעה בסרטים, ניצחה במירוצי מכוניות, בשטח ועל אספלט וזכתה גם למעמד של מכונית ספורט מדהימה.

אגב, במקור היא תוכננה להיקרא פורשה 901, אבל אחרי איומים משפטיים מחברת פיג'ו הצרפתית, שונה שם הדגם ל־911. לא שזה קלקל את הצלחתו.

בתחילת שנות התשעים, נולדו דגמי הפורשה 911 החדשים והמרשימים. הם נחשבים לאחרונים שיוצרו ברוח ה-911 האגדית. גם אם מאז יצאו דגמים נוספים ומרשימים ביותר, רבים רואים בהם דגמים שאינם ברוח ה-911 המקורי.


הנה ההיסטוריה של פורשה 911:

https://youtu.be/TybXNQfS1tU


ההתפתחות של הפורש 911 לאורך השנים:

https://youtu.be/Pz8IGLgFE2s


השינויים שעבר העיצוב שלה:

https://youtu.be/2Krxf4dDshs


כך היא מכרה:

https://youtu.be/UdvI81Sw2BI


ואחד מהדגמים החדשניים שלה מ-2017:

https://youtu.be/zGJjeeK01us

הגיטרה הזו נראית כמו כינור, כמעט איש אינו מנגן בה כיום והיא נכנסה אל ההיסטוריה בזכות הביטלס. בכלל, ה"הופנר באס" היא אולי כלי הנגינה הכי "ביטלסי" שיש. היא גם אייקון עיצובי וגם כלי נגינה נפלא ובעל צליל רך ועגול, שפול מקרטני מנגן בו עד היום, כמעט 60 שנה ברציפות.

הרעיון לייצר גיטרה באס בצורת כינור עלה בראשו של יצרן הכינורות וולטר הופנר בשנת 1955. הוא המציא גיטרה באס חצי אקוסטית, כלומר בעלת תיבת תהודה, שכללה גם הגברה עצמית. הגיטרה הפכה להצלחה מסחררת ונחשבה גיטרה טובה בשנות ה-50.

החיבור של ההופנר הזו אל הביטלס התרחש כבדרך אגב. בשנת 1961, בעת שהביטלס הופיעו בהמבורג, עזב נגן הבאס של הלהקה והלך ללמוד אמנות. פול מקרטני החליט לעבור לנגינת באס בלהקה. הוא נכנס לחנות מוסיקה בהמבורג ורכש את גיטרת הבאס Höfner הראשונה שלו. משכו אותו בעיקר שתי תכונות - היא הייתה סימטרית ונראתה אותו דבר גם כשהופכים אותה והיא הייתה היחידה שהתאימה לשמאליים ולא הכריחה אותם לחפש גיטרות במיוחד שהוזמנו עבורם.

מקרטני עתיד להשתמש בהופנר במרבית הופעותיו על הבמה, גם במסגרת הלהקה וגם בקריירת הסולו שלו לאורך השנים. ההופנר גם מנגנת בלא מעט מההקלטות של הביטלס, כולל בשירי האלבום "Let it be".

בראיונות סיפר מקרטני שבמהלך שנות ה-60 נגנבה ממנו הגיטרה הראשונה. אחריה נגנבו עוד כמה גיטרות כאלה שרכש. מאז הקפיד מקטרני להחזיק ברשותו תמיד 2 גיטרות הופנר, אחת ששימשה אותו בקביעות ועוד אחת לגיבוי.

ההופנר, חשוב לומר, הפכה לסמלו המסחרי ומדגישה בכל הופעותיו את הקשר שלו ללהקה האגדית שהוביל בשנות ה-60. אז נכון שהוא ניגן במהלך השנים לא מעט גם בדגמים אחרים של גיטרה באס, כמו הריקנבייקר 4001S ששימשה אותו גם בלהקת "כנפיים" וגיטרה ה-WAL בשנים שאחר-כך, אבל הוא תמיד נשאר נאמן להופנר שלו ושב והקליט ומנגן בה לא פעם בהופעותיו.


הנה סיפורה של ההופנר האגדית:

http://youtu.be/oEQkdQpSbSk


פול מנגן בה בשיר "Paperback Writer":

https://youtu.be/yYvkICbTZIQ


על ההופנר בס:

http://youtu.be/eEnA-eWPj8Q


הבאס של פול בהופעה עם רינגו ב-2009:

http://youtu.be/awBy_K30Pe8


היום יש מהדורות חדשות וחיקויים שלה:

http://youtu.be/xeFTe59PoME

האדריכל הגרמני לודוויג מייס ון דר רוהה (Ludwig Mies van der Rohe) הוא מגדולי האדריכלים המודרניסטיים ומעצב מוביל בזרם זה. מיס נמנה גם עם ראשוני וחשובי הסגנון הבינלאומי והיה זה שטבע את הציווי האלמותי שהפך לסיסמת המודרניזם: "פחות הוא יותר" (Less is more).

ון דר רוהה נחשב לאחד האדריכלים המשפיעים במאה ה-20. הוא היה חלק מאנשי הבאוהאוס, בית הספר המיתולוגי לעיצוב והיה האחרון שניהל אותו. הוא שסגר את בית הספר המפורסם, לאחר שנדרש על ידי הנאצים כשעלו לשלטון, לפטר את המורים היהודים שבו. אז היגר ון דר רוהה לשיקגו, עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, והמשיך לעמוד במרכז האדריכלות גם בארצות הברית.

הוא היה משכיל ובעל אופקים רחבים, יצירתי ובעל קשרים וקסם אישי והצליח ליצור השפעה שהייתה גדולה אפילו מיצירותיו המדהימות עצמן.

מיס היה אדריכל העתידנות והוא נחשב כמי ששינה את פניה של אדריכלות המאה העשרים. מפרויקט שיכון וייסנהוף שבנה בגרמניה ועד לבית פראנסוורת' והוילה טוגנדהאט האייקונים, יצירותיו השאירו חותם מודרניסטי מבריק והפכו למקומות לעלייה לרגל של אדריכלים מהעולם כולו. בעת תכנון הביתן הגרמני ליריד העולמי בברצלונה ב-1929, הוא עשה עבודה מקיפה ורצינית כל כך, שהחליט לעצב את "כיסא ברצלונה". הכיסא הזה עתיד להפוך לאחד מהחשובים והאייקוניים ברהיטי המאה ה-20 הקלאסיים.


הנה סיפור הבאוהאוס ולודוויג מיס ון דר רוהה (עברית):

https://youtu.be/HY2SnuBAZaY?t=9m36s


מצגת וידאו על תולדות חייו של לודוויג מיס:

http://youtu.be/DXGHTTHZq-o


בית פרנסוורת - עבודתו המפורסמת של הארכיטקט לודוויג מיס ון דר רוהה:

http://youtu.be/Oo-6LgRl3u8


והביתן הגרמני שעיצב לודוויג מיס ון דר רוהה לתערוכה העולמית בברצלונה 1929:

http://youtu.be/TPDcNUBQwBw