הקקטוס (Cactus Coat Hanger) היה מתלה בגדים צבעוני שעוצב בשנת 1972, תחילת שנות ה-70, על ידי המעצבים האיטלקיים גידו דרוקו ופרנקו מלו (Drocco and Mello), בצורה של קקטוס מדברי. המעצבים הללו השתייכו לקבוצת האמנים שכונתה "סטודיו 65" ושעבודותיה נראו יותר כפסלים מאשר כמוצרים שימושיים ליום יום. הם היו חלק מגל של מעצבים איטלקיים רדיקלים שעשו שימוש רב בדימויים אדריכליים מהעבר ויצרו עיצוב מסקרן ומעורר עניין.

ב"קקטוס", כמו במוצרים אחרים בסגנון הזה, לא ברור מיד מה השימוש. ואכן, התפיסה ששימושיות יכולה להיות נסתרת והצורה היא שמעוררת את העניין הראשוני והחוש האסתטי והיא שמושכת להשתמש במוצר, היו חדשניים ופורצי-דרך. רק אחרי שמבינים שהקקטוס הוא מתלה לבגדים, רק אז בא החיוך הגדול ומצליחים להבין עד כמה יכולה להיות גדולה ההנאה ממוצרים שהפונקציונליות שלהם, השימושיות, אינה מה שמכתיב את עיצובם.

בשל בעיות רישוי בייצור שלהם, נמכרים כיום הקקטוסים ביחידות מעטות והסדרות שמיוצרות אינן בצבע ירוק. סדרה בשם מטה-קקטוס הביאה לייצור של 3000 יחידות נוספות וסדרה בת 100 פרטים יצאה בצבע אדום-ירוק.


הנה הקקטוס של דרוקו ומלו בתערוכה:

https://youtu.be/no7kBKHvVSs


בין מוצרים נוספים של דרוקו ומלו:

https://youtu.be/YOZBq2YH-2o?t=52s

בוקה פירושה "פה" באיטלקית. ספת בוקה היא ספה בצורת שפתיים שהפכה פופולרית בעולם העיצוב. הספה בצורת השפתיים עוצבה בשנת 1972 על ידי סטודיו 65, עבור חברת "Gufram" באיטליה.

הרעיון של חברת גופרם היה ליצור אוסף של יצירות פיסוליות מודרניות.

הספה האדומה והדרמטית הזו מבוססת על רעיון של ענק הציור הסוריאליסטי סלבדור דאלי, שיצר שני פריטים בשם "שפתיה של מיי וסט" בשנת 1937. סך הכל הוא יצר 3 פריטים, שהתבססו על רעיון שיצר בציורו "פניה של מי וסט יכולים לשמש דירה סוריאליסטית".

בציור של דאלי צוירו פניה של כוכבת הקולנוע הגדולה של שנות ה-30 כמו חדר סוריאליסטי של ממש, כשהאף הוא אח, העיניים הן תמונות על הקיר והשפתיים - נו, אתם כבר מבינים... ספה.


הנה ספת השפתיים:

https://youtu.be/FbLlKmyKp90


פרסומת עתיקה שמראה כיצד היא בולעת אנשים:

https://youtu.be/J2OisqczozI


היצירה המקורית של "שפתי מיי וסט" במוזיאון:

https://youtu.be/tlSYzassBNU


ומיצוב של היצירה של דאלי במוזיאון על שמו:

http://youtu.be/O21-vwRmjww

זמרת האופרה מהמאה ה-19 לינה קווליירי, נודעה בזכות יופייה יוצא הדופן. היא הייתה דמות ידועה ואף נערצת בחייה, אבל במותה כמעט ונשכחה. שנים רבות אחרי כן, תוך כדי דפדוף במגזין צרפתי ישן, נתקל האמן האיטלקי פיירו פורנסטי בתמונתה. הוא נדהם מפניה המושלמים של קווליירי, שניחנו בתווי פנים נשיים "קלאסיים", כמו של פסל יווני מדהים.

פורנסטי התאהב בדמותה של מי שכינה מאז "האישה היפה בעולם". הוא הפך אותה לסימן ההיכר של אמנותו. הוא הנציח את יופייה על רבות מ-11,000 היצירות שיצר מאז. בזכותו ובזכות התלהבותו ממנה, הפכו פניה של לינה קאבליירי לאחד האייקונים המוכרים בעולם העיצוב. היצירות שיצר עם דיוקנה מוכרים על ידי אניני טעם מכל העולם והם נחשבים אולי לדיוקן המפורסם בתולדות העיצוב.

פורנסטי היה צייר, פסל ומעצב שיצר גם הרבה פריטים מעניינים אחרים, אך גורלו ושמו האמנותי נקשר ב"מוזה" שלו לינה קאבאליירי. בזכות הזיהוי המוחלט ביניהם, כישרונו של פורנסטי ויופיה של קאבליירי, המוצרים המעוצבים של פורנסטי נחשבים היום לפריטי יוקרה והם עולים הרבה מאד כסף.


בואו לביקור בביתו של פורנסטי במילאנו, כשבנו הוא המארח:

http://youtu.be/P5DPPGKCsyE


סרטון אנימציה מדהים עם המון דמויות של לינה קאבאליירי:

http://youtu.be/bezRXeJDhxA


ולרוצים ליצור צלחת עם עיצוב בסגנון של פורנסטי - קבלו סרטון הדרכה:

http://youtu.be/o5ZxsI3VUk0

המכונית הקלאסית פרארי 250GT קליפורניה ספיידר היא אחת המכוניות החשובות בהיסטוריה האיטלקית. זוהי גם אחת המכוניות המיוחדות בעבר המפואר של היצרנית הנחשקת בעולם.

הפרארי 250GT ספיידר קליפורניה נולדה ב-1959. היא הייתה המכונית שיצרה את החיבור בין מסלול המירוצים לנסיעה רגילה, או במילים אחרות, הביאה את מכוניות המירוץ אל כבישי הארץ לאנשים רגילים, כמובן כאלה שיש להם ממון רב.

את העיצוב המדהים שלה, עם החלק האחורי שלה המוטה לאחור, יצר המעצב פינינפארינה. הוא שאב השראה מדגם שנות ה-40 של הפרארי, הקסטילייה 202.


הנה האגדה בסרטים:

http://youtu.be/yZjZL_UmsfE


בנסיעה:

http://youtu.be/AVuSf6tkfpQ


עוד מהאגדה:

http://youtu.be/JitnDHuU8TE


ומכירה פומבית שבה נמכרת אחת ב-6 מיליון דולר:

http://youtu.be/6pSuED_S7v0

מכונית הפיאט 500 (Fiat 500) צ'ינקווצ'נטו הייתה מכונית זעירה שפותחה באיטליה לנסיעה בעיר והפכה לאגדה. באיטלקית כינו את המכונית "צ'ינקווצ'נטו" (500 בשפה הזו) והיא יוצרה על ידי חברת פיאט בין השנים 1957-1975.

הפיאט צ'ינקווצ'נטו הזולה יצאה לשוק האיטלקי בעשור הקשה אחרי מלחמת העולם השנייה, תקופה שבה איטליה הייתה בקשיים כלכליים. המכונית הפשוטה בת שתי הדלתות ומנוע שתי בוכנות התאימה לתקופה ושאבה את העיצוב שלה מהחיפושית של פולקסווגן.

כמו מכוניות קלאסיות עממיות שונות, הציגה גם חברת פיאט במרץ 2007 דגם חדש. גם הוא נקרא פיאט 500 וכלל מרכיבים עיצוביים שנלקחו מה-500 המקורי. בשנים האחרונות התרבו הדגמים שלה וחלקם זולים, כמו ה-500 הקלאסית.


הנה סיפורה של הפיאט 500:

http://youtu.be/PUcAkucShzQ


הנה פרסומת קלאסית שלה:

http://youtu.be/cYXtPnhmdso


הנה החדשה פוגשת את הוותיקה:

http://youtu.be/yb8q8m5eyXY


כיום יש אפילו גרסת שטח רטרו שלה (עברית):

https://youtu.be/W66Sk9kufts


וסרט תיעודי על הפיאט 500 האגדית:

https://youtu.be/8eIW8vKzjYc?long=yes

קאפיטלו (Capitello) הוא אחד מפריטי העיצוב שהוצגו במסגרת תערוכה במוזאון לאמנות מודרנית בניו יורק, שבה הוצגו העבודות הראשונות של חברי "סטודיו 65" מאיטליה.

זוהי כורסה מעוצבת שהוצגה בשנת 1971 בצורת כותרת של עמוד קלאסי, השקועה באדמה. כמו פריטי ריהוט נוספים של הקבוצה, גם היא נראתה יותר כפסל מאשר כפריט ריהוט לשימוש יומיומי. החומר שאיפשר את הפיסול השימושי הזה היה הפלסטיק, שגמישותו והיכולת לעצב אותו בצורה פשוטה יחסית, באמצעות תבניות ייצור, הייתה המפתח לעיצובה של כורסת הקאפיטלו.

באותה תערוכה הפכו העיצובים של קבוצת "סטודיו 65" לסנסציה. הם החזירו בבת אחת את תשומת הלב לעיצוב האיטלקי, שהלך ואיבד מזוהרו בעשורים הקודמים. פריטים כמו ספת השפתיים הנודעת "בוקה" ומתלה הבגדים "קקטוס" שעוצב בצורה של קקטוס ירוק משכו במהלך אותן שנים המון תשומת לב ואהדה בקרב חובבי העיצוב.


הנה כסא הקאפיטלו:

https://youtu.be/Qpf19cYlXac


מודל של הקפיטלו על מסך המחשב:

https://youtu.be/-PfdXJ3h5sE


והקמה של חנות חדשה של גופרם (Gufram) החברה שמפיצה את כיסא הקפיטלו:

http://youtu.be/jx-GO7SYULY

ב-1962 עוצבה מנורת הארקו (Arco) באיטליה, על ידי המעצב הדגול אקילה קסטיליוני ואחיו. המנורה הקלאסית-מודרנית הזו, על אהיל המתכת הכדורי שלה, הקימור האופייני וגוש השיש שממנו היא יוצאת, כל אלה הופכים אותה לאחד האייקונים הפופולאריים בבתי יוקרה.

ארקו קיבלה את ההשראה ממנורות רחוב. יש לה צורת פרח, עם גבעול ארוך ומכופף. המעצב שילב בה יתרונות של שני סוגים של מנורות - של מנורה עומדת ושל מנורה תלויה.

אקילה קסטיליוני היה אחד מגדולי המעצבים במאה ה-20 ומי שהשפיע רבות על החשיבה העיצובית בדורות שאחריו. הוא היה מהבולטים ואולי הרוח החיה של העיצוב האיטלקי, שפרח לאחר מלחמת העולם השנייה. גישתו הייתה שהתפקוד קודם לעיצוב ולסגנון הוכחה במנורות ארקו היטב, כיוון שפתר את בעיית התאורה העילית שאינה באה מהתקרה - הקשת העצומה של מנורות הארקו מאפשרת למשתמשים לקבל אור ישיר מלמעלה מבלי להזדקק לקיבוע בתקרה.

משנת 1962 ועד היום הזה נחשבת מנורת ארקו למנורה מוצלחת ועמידה בפגעי הזמן, חילופי האופנות ועולם העיצוב החדש.

המנורה נקראת על שום צורת הקשת שלה, שכן פירוש המילה "ארקו" באיטלקית הוא קשת.


הנה מנורת ארקו של קסטיליוני:

https://youtu.be/sdLAIsHbcoM


כך מרכיבים אותה:

https://youtu.be/LnXB1IOmero


ובגלל שהמנורה הזו כל כך יקרה, קמו לה המון חקיינים, כמו זו:

http://youtu.be/dGUC-yp4heY?t=7s

הארי ברטויה היה פסל איטלקי שעבר להתגורר בקנדה ואחרי עשור עקר לארה"ב. בשנות ה-50 הוא עיצב את כיסא הרשת הקרוי על שמו: כיסא ברטויה, שזכה לכינוי המוכר עוד יותר "כיסא היהלום" (Diamond chair).

במראה הכיסא מורגש שמי שעיצב את "כיסא היהלום" היה פסל מודרני. מראה שלד המתכת שלו הפך את היהלום של ברטויה לפריט אייקוני ואת הארי ברטויה עצמו לאחד היוצרים המוערכים בעולם העיצוב. הכיסא נחשב עד היום לאחד הכיסאות החדשניים של המאה ה-20. אפשר בקלות לומר עליו שהוא "יהלום של כיסא".


הנה סיפורו של כיסא היהלום וכיצד נולד:

https://youtu.be/aFXSFswhdIA


מעט על הפסל והמעצב האייקוני הארי ברטויה:

http://youtu.be/OFr7hBCxRdg


וראו את כיסא היהלום במלוא הדרו:

http://youtu.be/IKKeNzRy-XU

קומפוניבילה (Componibili) היא ארונית עגולה שעיצבה בסוף שנות ה-60 אנה קסטלי פריירי לחברת "קרטל". בארונית הפלסטית הזו מ-1969 יש 3 מגירות עם דלתות המוסטות לצד על גבי מסילה פשוטה.

ארונית המגירות של אנה פריירי משלבת שימושיות עם חדשנות עיצובית בסגנון עיצוב החלל של סוף שנות השישים. ניתן למצוא אותה מצד אחד בדירות של צעירים אוהבי עיצוב, ומצד שני גם במוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק.

כיום שולחן הצד העגול הזה, על שלושת חללי האיחסון שלו, הפך לוינטג'. בעבר הוא היה פורץ דרך בשימוש בפלסטיק, בצורה עגולה ובפשטות שימושית. שידת שלוש המגירות העגולה והצבעונית הזו היא סמל קלאסי לעיצוב האיטלקי המודרני.


הנה הקומפוניבילה - השידה בת 3 המגירות של אנה קסטלי מקרוב:

http://youtu.be/uDRjTGGM_Vo


וביחד עם עוד פרטי עיצוב קלאסיים:

http://youtu.be/H_5Y2CxBcyA