שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך פועל העוגב?
העוּגָב (Organ או Pipe organ) או האורגן הוא ככל הנראה כלי הנגינה הגדול ביותר והכי מסובך במנגנוני הפקת הצליל שלו.
ממש כמו על הפסנתר, נגן העוגב פורט על קלידיו של הכלי. אבל בניגוד לפסנתר, העוגב נחשב כלי נשיפה. הסיבה היא שהצלילים מופקים בצינורות הרבים שלו, בהם עובר האוויר, ממש כמו בחליל וכלי נשיפה אחרים.
הצינורות של העוגב רבים. כל צינור מנפיק צליל בגובה אחר. ככל שהצינור המחובר לקליד הינו ארוך יותר - הצליל שמופק מהקליד הוא יותר נמוך.
כל קבוצת חלילים או צינורות בנויה באופן אחר ולפיכך מפיקה צליל מסוג אחר. קוראים לצלילים הללו בעוגב רֶגִיסְטֶרים. יש רגיסטרים המפיקים צלילים דמויי קלרינט, יש המדמים חצוצרה וכדומה. מגופים מיוחדים, מעין כפתורים ליד המקלדת, מאפשרים לנגן העוגב להחליף רגיסטרים וכך להעשיר ולגוון את הנגינה בצלילים מסוגים שונים.
עוגב כנסייתי אחד יכול להכיל 5,000 צינורות ויותר. האוויר לחלילים מופק בימינו בעזרת חשמל אך בעבר היו אנשים מפעילים בשריריהם מפוחים שיצרו את זרם האוויר הדרוש להפקת הצלילים.
העוגבים, או האורגנים, היו נפוצים בעיקר בכנסיות הגדולות. זאת משום שמחיר בניית עוגב כזה היה גבוה ביותר ודרושה הייתה אחזקה שוטפת ויקרה לכלי.
אגב, שמו העברי של האורגן, העוגב, מוזכר אמנם בתנ"ך, אך אין המדובר באותו הכלי אלא ב"מגרפה" המקראית שהיא סוג של חליל פאן, קודמו של העוגב.
לשונית, נוטים כיום להבדיל בין העוגב לאורגן, בכך שהעוגב הוא הכלי הגדול עם מערכת הצינורות, בעוד השם "אורגן" נשמר לכלי המקלדת החשמלי, המחקה את צליליו. אנו נשמור על המסורת הנכונה ונראה בשמות עוגב ואורגן דבר זהה, בעוד שמו המדויק של הכלי החשמלי הוא למעשה אורגן חשמלי.
כך פועל העוגב:
https://youtu.be/iM3ejYnlBVY
אורגן שאיננו חשמלי ומחייב את הנגן לפדל עם הפדלים כדי לייצר לחץ אוויר בצינורות (עברית):
https://youtu.be/0xynb1uAEC0
כך בנוי העוגב:
https://youtu.be/cfFWiWbXGuY
אלו הם צליליו המגוונים:
https://youtu.be/4S6BErQs-HE
הנה נגן העוגב:
https://youtu.be/ZEgXDlc2dHc
עוד נגן כנסייתי:
https://youtu.be/ey_8VSD7fgc
הטוקטה ופוגה ברה מינור של באך:
https://youtu.be/ho9rZjlsyYY?long=yes
והיכרות לעומק עם העוגב:
https://youtu.be/JeB3JnKp8To?long=yes
מהי נקודת עוגב במוסיקה?
נקודת עוגב (Pedal point) היא שיטה מוזיקלית בה המלחין מציב במהלך מוזיקלי צליל ארוך ומתמשך, בדרך כלל בקול הבס, כלומר צליל נמוך, כשמעליו מתחלפים אקורדים שונים.
הצליל הזה מתחיל בדרך כלל כאחד מצלילי האקורד, אבל הוא יישאר וינוגן שוב ושוב, בזמן שמעליו יתחלפו האקורדים והמהלכים בשאר הקולות וההרמוניה תזרום למולו.
המהלך של צליל העוגב קצת מזכיר יסודות של בניין, שאמורים להיות מוצקים וקבועים, בעוד המבנה יכול להיות בצורות שונות ועם פיתוחים משתנים.
ואם מדברים על יסודות, אכן צליל העוגב הוא לרוב צליל הדרגה הראשונה בסולם (הטוניקה) או החמישית (צליל הדומיננטה). זה גם מסביר את תחושת המשיכה הטונאלית המשמעותית מאוד של נקודת העוגב. נקודות עוגב נוטות למשוך את ההרמוניה אל הפתרון, לבסיס הסולם.
מוזיקלית, לא פחות מעניין הוא שמול אקורדים שבהם הוא נחשב לצליל "זר", הצליל הזה ייצור לא פעם דיסוננסים ומתח הרמוני מסוים, אם כי מעט מעומעם לעומת הדומיננטה למשל, מסיבות שונות. במילים פשוטות, כמו אדם שעובר תקופה לא קלה וחווה קושי, שבימים רגילים היה מרעיד ומוציא אותו מהדעת ודווקא בתקופה המורכבת הוא כמעט ולא מתרגש ממנו - כך הדיסוננס בנקודת עוגב נשמע בדרך כלל בסדר, גם אם הוא קצת מתוח.
המתח ההרמוני שכן מתקיים בה ייפתר בדרך כלל לקראת סיום נקודת העוגב, כשיגיע אקורד שצליל העוגב ייחשב לאחד מצליליו. התחושה לאוזנו של השומע תהיה של פתרון הרמוני, רוגע מזוכך, או מה שנקרא בלטינית "קתרזיס".
כמי בהרבה דברים במוסיקה, יוהן סבסטיאן באך היה ענק במהלכים כאלו ויש לכך סיבה. צליל העוגב הגיע מטכניקת נגינה בעוגב, בה נהג הנגן להחזיק צליל באס, בעזרת אחד ה"פדאלים", דוושות הרגליים, שבכלי זה מנגנות באסים. תוך כדי נגינת הצליל הארוך היה נגן העוגב חופשי לנגן מנגינות ומהלכים מלודיים מאולתרים, בצלילים הגבוהים.
ומי מתאים לככב בסצנה זו, אם לא ענק העוגב שבחייו נחשב לאחד מנגני העוגב הטובים בגרמניה?
בלא מעט ז'אנרים ניתן למצוא נקודות עוגב. במוסיקה עממית מוצאים אותן במוסיקה הקלטית של האירים ובחמת החלילים הסקוטית, עם הצליל המתמשך שמנגן מול המלודיה, צליל המכונה בסקוטלנד "דרון" (Drone).
במוסיקה הקלסית התפתחה נקודת העוגב החל מתקופת הבארוק. מוצאים אותה לא פעם בסיומי פרקים (למשל בסיום הפרלוד והפוגה הראשונים מתוך "הפסנתר המושווה" של באך), אבל גם במהלך יצירות ולעתים, כמו במתיאוס פסיון של באך, ממש בפתיחה.
הנה הדגמה של נקודת עוגב על דו נמוך, כשההרמוניה משתנה:
https://youtu.be/qAcTmpTB4KI
הכוראל הפותח את המתיאוס פסיון של באך - עם נקודת עוגב על מי:
https://youtu.be/ECWPpJjGK7k
רה נמוך בתור נקודת עוגב בקטע מהפרק הראשון של הסיפוניה מספר 7 של ברוקנר:
https://youtu.be/zO6rTT5Dr1o
נקודת עוגב על רה בגיטרה אצל להקת Yes בשיר Ritual בהופעה חיה, מתוך האלבום "סיפורים מהאוקיינוס הטיפוגרפי" (אחרי כמה צלילי פתיחה):
https://youtu.be/YKQQ6X5bPA8?t=22
ושימו לב לצליל ה"דרון", נקודת העוגב בנגינת חמת החלילים הסקוטית:
https://youtu.be/OzOjc7jounI
איך באך הוכר כגאון מאה שנה אחרי מותו?
אין הרבה מוסיקאים כמו יוהן סבסטיאן באך, אנשי מקצוע מעולים בחייהם. מי שהחל את דרכו כנער מקהלה, החל לנגן בכינור, הפך לעילוי בנגינת עוגב וצ'מבלו וזכה להיחשב בחייו כאחד מגדולי נגני המקלדת.
באך הירבה לחבר יצירות סולו לכינור, חליל ומקלדת ובתור מועסק אצל אציל עשיר, הוא אפילו יצר יצירות קלילות כמו "קנטטת הקפה", מעין פרסומת למשקה האופנתי שפרץ בתקופתו והפך לטרנד מטורף.
בגיל 38, זוכה באך לקבל את המינוי כמלחין והמוסיקאי הראשי בבית הספר של קתדרלת לייפציג. מכאן ועד מותו בגיל 65 הוא עתיד לספק בקביעות יצירות דתיות לכנסיות העיר וללימודי מקהלת הנערים המקומית. כך מחבר באך במהלך השנים יצירות מוסיקליות לפרקים מ"הברית החדשה", ביניהם קנטטות לתפילות יום ראשון ו"פסיונים", העוסקים בסיפורו של ישו.
הוא היה חדשן ונועז לתקופתו, בזמן שמסביב לא הבין איש איזו עבודה מצוינת הוא עושה. הוא נהג לפרוץ את גבולות הנכון והמקובל של טכניקות ההלחנה של זמנו. הן היו מאוד שמרניות והתבססו על גישה של יופי מגביל לצירופי צלילים נעימים, קונסוננטים בשפת המוסיקה. באך הלך על דיסוננס בלי לפחד וידע לצאת ממנו נהדר. זו רק אחת מפיסות הגאונות שלו.
האגדה מספרת שבמותו הוריש באך את תווי יצירותיו הגדולות לשני בניו. כל אחד מהבנים קיבל לידיו חצי מיצירות האב. אחד הבנים היה רשלן, מוזנח ולא רציני. הוא השתמש בדפי התווים הללו, היום כל אחד מהם יכול היה להיות שווה מיליוני דולרים, כדי לעטוף דגים וחפצים. מורשת אביו הייתה מבחינתו לא יותר מנייר אריזה...
הבן השני שמר באדיקות את כל התווים שקיבל ואחרי מותו הם נתרמו לארכיון. כך נשארה לעולם רק מחצית מהמורשת של גאון המוסיקה, לדעת רבים המלחין החשוב ביותר בהיסטוריה האנושית.
והכל מפני שהמלחין יוהאן סבסטיאן באך, בקיצור באך, לא התפרסם בחייו בתור מלחין חשוב. הוא היה מלחין מקומי פורה וידוע, אך שמעו יצא ברחבי גרמניה דווקא כנגן עוגב מעולה, בכנסיות שבהן שרת כמלחין.
המוסיקה שלו, לעומת זאת, נתפסה כמיושנת, כבדה ומתוחכמת מדי לתקופה ולעולם המוסיקה ה"חדש" של אותם ימים.
וכך, עם מותו של יוהאן סבסטיאן באך, המוסיקה שלו נשכחה לחלוטין. לחובבי ואוהבי המוסיקה הקלאסית קשה לדמיין עולם שבו לא נוכחת המוסיקה של הגאון הגרמני הצנוע הזה, אבל זה בדיוק היה המצב. המוסיקה שלו, שגם קודם זכתה רק להצלחה מקומית, הייתה צנועה מאוד ולא מוערכת מספיק, היא נעלמה, לא הושרה, כמעט ולא נוגנה או בוצעה ומעטים ידעו על קיומה.
וגם המעטים הללו הלכו והתמעטו.
מי שעתיד להחזיר את באך לעולם המוסיקה ולמעשה לחשוף אותו לעולם, הוא המלחין הגרמני היהודי פליקס מנדלסון. זה קרה כ-100 שנה אחרי מותו של באך, כשמנדלסון המנצח חיפש יצירות לביצוע עם התזמורת שבראשה הוא עמד.
זוכרים את תווי יצירותיו של באך ששמר והוריש אחד מבניו של באך לארכיון בלייפציג? - אלה אותם תווים שבהם נתקל אז מנדלסון. הוא התפעל מהמוסיקה הנפלאה שאיש לא הכיר ובמרץ 1829 הוא עתיד לבצע באולם הקונצרטים את המתיאוס פסיון, מהיצירות הגדולות והמרשימות של באך, המתארת את סיפורו של ישו בגרסת מתי, שנקרא בלטינית מתיאוס.
לראשונה זוכה קהל חילוני לשמוע את המוסיקה הליטורגית, כלומר הדתית, של באך. הדי הקונצרט ההוא הדהדו בכל אירופה והביצוע למוסיקה של אותו באך יצר גל של עניין במוזיקה שלו, שלפתע דומה היה שהיא מעניינת את כולם.
כשהחלו לבצע אותה ולפרסמה ברבים, החל העולם להבין את גאוניותו של המלחין הכמעט אלמוני, ש"פוספס" בחייו ועוד יותר במותו.
מאז ידוע י. ס. באך כאחד מגאוני המוסיקה וכאחד המלחינים החשובים בכל הזמנים אם לא החשוב שבהם.
היום, כמעט 300 שנה אחרי מותו, שמו של באך נמנה על שורת המלחינים הגדולים בהיסטוריה וכראשון בן שווים במלחיני ה-B, ביחד עם בטהובן, ברהמס ויש המצרפים אליהם גם את הביטלס.
מאז הוא גם המלחין הקלאסי שזוכה להכי הרבה ביצועים, בהכי הרבה סגנונות ודומה שהוא תמיד רלוונטי ומצליח. מבאך בג'ינס ובסינתסייזר ועד באך של "בהיר יותר מחיוורון" בסיקסטיז, של ריפים מהסולואים של ריצ'י בלקמור מ"דיפ פרפל" בסוונטיז וכמובן באך שכל הרכב ג'אז מתכבד בעיבודים ליצירותיו ואפילו באך שאמני היפ הופ ומפיקי אלקטרו סוגדים למהלכים ההרמוניים המטורפים שלו. יחי באך שמת וקם לתחייה.
הנה תולדות חייו של באך בהיפ הופ:
http://youtu.be/TWwT_taX8N4
מה סוד הגדולה של מי שרבים רואים בו את הגדול מכולם?
https://youtu.be/OUNTARNg_3s
מי בא לנגן באך לפילה עיוורת?
https://youtu.be/VOr2O0FfpT8
פרטיטות של באך בביצוע הפסנתרן גלן גולד:
https://youtu.be/51dXnVmnrgU?long=yes
ומה קורה כשמנסים לג'נרט מוסיקה של באך בבינה מלאכותית:
https://youtu.be/HS0MXynfstA?long=yes
עוגב
העוּגָב (Organ או Pipe organ) או האורגן הוא ככל הנראה כלי הנגינה הגדול ביותר והכי מסובך במנגנוני הפקת הצליל שלו.
ממש כמו על הפסנתר, נגן העוגב פורט על קלידיו של הכלי. אבל בניגוד לפסנתר, העוגב נחשב כלי נשיפה. הסיבה היא שהצלילים מופקים בצינורות הרבים שלו, בהם עובר האוויר, ממש כמו בחליל וכלי נשיפה אחרים.
הצינורות של העוגב רבים. כל צינור מנפיק צליל בגובה אחר. ככל שהצינור המחובר לקליד הינו ארוך יותר - הצליל שמופק מהקליד הוא יותר נמוך.
כל קבוצת חלילים או צינורות בנויה באופן אחר ולפיכך מפיקה צליל מסוג אחר. קוראים לצלילים הללו בעוגב רֶגִיסְטֶרים. יש רגיסטרים המפיקים צלילים דמויי קלרינט, יש המדמים חצוצרה וכדומה. מגופים מיוחדים, מעין כפתורים ליד המקלדת, מאפשרים לנגן העוגב להחליף רגיסטרים וכך להעשיר ולגוון את הנגינה בצלילים מסוגים שונים.
עוגב כנסייתי אחד יכול להכיל 5,000 צינורות ויותר. האוויר לחלילים מופק בימינו בעזרת חשמל אך בעבר היו אנשים מפעילים בשריריהם מפוחים שיצרו את זרם האוויר הדרוש להפקת הצלילים.
העוגבים, או האורגנים, היו נפוצים בעיקר בכנסיות הגדולות. זאת משום שמחיר בניית עוגב כזה היה גבוה ביותר ודרושה הייתה אחזקה שוטפת ויקרה לכלי.
אגב, שמו העברי של האורגן, העוגב, מוזכר אמנם בתנ"ך, אך אין המדובר באותו הכלי אלא ב"מגרפה" המקראית שהיא סוג של חליל פאן, קודמו של העוגב.
לשונית, נוטים כיום להבדיל בין העוגב לאורגן, בכך שהעוגב הוא הכלי הגדול עם מערכת הצינורות, בעוד השם "אורגן" נשמר לכלי המקלדת החשמלי, המחקה את צליליו. אנו נשמור על המסורת הנכונה ונראה בשמות עוגב ואורגן דבר זהה, בעוד שמו המדויק של הכלי החשמלי הוא למעשה אורגן חשמלי.
כך פועל העוגב:
https://youtu.be/iM3ejYnlBVY
אורגן שאיננו חשמלי ומחייב את הנגן לפדל עם הפדלים כדי לייצר לחץ אוויר בצינורות (עברית):
https://youtu.be/0xynb1uAEC0
כך בנוי העוגב:
https://youtu.be/cfFWiWbXGuY
אלו הם צליליו המגוונים:
https://youtu.be/4S6BErQs-HE
הנה נגן העוגב:
https://youtu.be/ZEgXDlc2dHc
עוד נגן כנסייתי:
https://youtu.be/ey_8VSD7fgc
הטוקטה ופוגה ברה מינור של באך:
https://youtu.be/ho9rZjlsyYY?long=yes
והיכרות לעומק עם העוגב:
https://youtu.be/JeB3JnKp8To?long=yes
נקודת עוגב (Pedal point) היא שיטה מוזיקלית בה המלחין מציב במהלך מוזיקלי צליל ארוך ומתמשך, בדרך כלל בקול הבס, כלומר צליל נמוך, כשמעליו מתחלפים אקורדים שונים.
הצליל הזה מתחיל בדרך כלל כאחד מצלילי האקורד, אבל הוא יישאר וינוגן שוב ושוב, בזמן שמעליו יתחלפו האקורדים והמהלכים בשאר הקולות וההרמוניה תזרום למולו.
המהלך של צליל העוגב קצת מזכיר יסודות של בניין, שאמורים להיות מוצקים וקבועים, בעוד המבנה יכול להיות בצורות שונות ועם פיתוחים משתנים.
ואם מדברים על יסודות, אכן צליל העוגב הוא לרוב צליל הדרגה הראשונה בסולם (הטוניקה) או החמישית (צליל הדומיננטה). זה גם מסביר את תחושת המשיכה הטונאלית המשמעותית מאוד של נקודת העוגב. נקודות עוגב נוטות למשוך את ההרמוניה אל הפתרון, לבסיס הסולם.
מוזיקלית, לא פחות מעניין הוא שמול אקורדים שבהם הוא נחשב לצליל "זר", הצליל הזה ייצור לא פעם דיסוננסים ומתח הרמוני מסוים, אם כי מעט מעומעם לעומת הדומיננטה למשל, מסיבות שונות. במילים פשוטות, כמו אדם שעובר תקופה לא קלה וחווה קושי, שבימים רגילים היה מרעיד ומוציא אותו מהדעת ודווקא בתקופה המורכבת הוא כמעט ולא מתרגש ממנו - כך הדיסוננס בנקודת עוגב נשמע בדרך כלל בסדר, גם אם הוא קצת מתוח.
המתח ההרמוני שכן מתקיים בה ייפתר בדרך כלל לקראת סיום נקודת העוגב, כשיגיע אקורד שצליל העוגב ייחשב לאחד מצליליו. התחושה לאוזנו של השומע תהיה של פתרון הרמוני, רוגע מזוכך, או מה שנקרא בלטינית "קתרזיס".
כמי בהרבה דברים במוסיקה, יוהן סבסטיאן באך היה ענק במהלכים כאלו ויש לכך סיבה. צליל העוגב הגיע מטכניקת נגינה בעוגב, בה נהג הנגן להחזיק צליל באס, בעזרת אחד ה"פדאלים", דוושות הרגליים, שבכלי זה מנגנות באסים. תוך כדי נגינת הצליל הארוך היה נגן העוגב חופשי לנגן מנגינות ומהלכים מלודיים מאולתרים, בצלילים הגבוהים.
ומי מתאים לככב בסצנה זו, אם לא ענק העוגב שבחייו נחשב לאחד מנגני העוגב הטובים בגרמניה?
בלא מעט ז'אנרים ניתן למצוא נקודות עוגב. במוסיקה עממית מוצאים אותן במוסיקה הקלטית של האירים ובחמת החלילים הסקוטית, עם הצליל המתמשך שמנגן מול המלודיה, צליל המכונה בסקוטלנד "דרון" (Drone).
במוסיקה הקלסית התפתחה נקודת העוגב החל מתקופת הבארוק. מוצאים אותה לא פעם בסיומי פרקים (למשל בסיום הפרלוד והפוגה הראשונים מתוך "הפסנתר המושווה" של באך), אבל גם במהלך יצירות ולעתים, כמו במתיאוס פסיון של באך, ממש בפתיחה.
הנה הדגמה של נקודת עוגב על דו נמוך, כשההרמוניה משתנה:
https://youtu.be/qAcTmpTB4KI
הכוראל הפותח את המתיאוס פסיון של באך - עם נקודת עוגב על מי:
https://youtu.be/ECWPpJjGK7k
רה נמוך בתור נקודת עוגב בקטע מהפרק הראשון של הסיפוניה מספר 7 של ברוקנר:
https://youtu.be/zO6rTT5Dr1o
נקודת עוגב על רה בגיטרה אצל להקת Yes בשיר Ritual בהופעה חיה, מתוך האלבום "סיפורים מהאוקיינוס הטיפוגרפי" (אחרי כמה צלילי פתיחה):
https://youtu.be/YKQQ6X5bPA8?t=22
ושימו לב לצליל ה"דרון", נקודת העוגב בנגינת חמת החלילים הסקוטית:
https://youtu.be/OzOjc7jounI
אין הרבה מוסיקאים כמו יוהן סבסטיאן באך, אנשי מקצוע מעולים בחייהם. מי שהחל את דרכו כנער מקהלה, החל לנגן בכינור, הפך לעילוי בנגינת עוגב וצ'מבלו וזכה להיחשב בחייו כאחד מגדולי נגני המקלדת.
באך הירבה לחבר יצירות סולו לכינור, חליל ומקלדת ובתור מועסק אצל אציל עשיר, הוא אפילו יצר יצירות קלילות כמו "קנטטת הקפה", מעין פרסומת למשקה האופנתי שפרץ בתקופתו והפך לטרנד מטורף.
בגיל 38, זוכה באך לקבל את המינוי כמלחין והמוסיקאי הראשי בבית הספר של קתדרלת לייפציג. מכאן ועד מותו בגיל 65 הוא עתיד לספק בקביעות יצירות דתיות לכנסיות העיר וללימודי מקהלת הנערים המקומית. כך מחבר באך במהלך השנים יצירות מוסיקליות לפרקים מ"הברית החדשה", ביניהם קנטטות לתפילות יום ראשון ו"פסיונים", העוסקים בסיפורו של ישו.
הוא היה חדשן ונועז לתקופתו, בזמן שמסביב לא הבין איש איזו עבודה מצוינת הוא עושה. הוא נהג לפרוץ את גבולות הנכון והמקובל של טכניקות ההלחנה של זמנו. הן היו מאוד שמרניות והתבססו על גישה של יופי מגביל לצירופי צלילים נעימים, קונסוננטים בשפת המוסיקה. באך הלך על דיסוננס בלי לפחד וידע לצאת ממנו נהדר. זו רק אחת מפיסות הגאונות שלו.
האגדה מספרת שבמותו הוריש באך את תווי יצירותיו הגדולות לשני בניו. כל אחד מהבנים קיבל לידיו חצי מיצירות האב. אחד הבנים היה רשלן, מוזנח ולא רציני. הוא השתמש בדפי התווים הללו, היום כל אחד מהם יכול היה להיות שווה מיליוני דולרים, כדי לעטוף דגים וחפצים. מורשת אביו הייתה מבחינתו לא יותר מנייר אריזה...
הבן השני שמר באדיקות את כל התווים שקיבל ואחרי מותו הם נתרמו לארכיון. כך נשארה לעולם רק מחצית מהמורשת של גאון המוסיקה, לדעת רבים המלחין החשוב ביותר בהיסטוריה האנושית.
והכל מפני שהמלחין יוהאן סבסטיאן באך, בקיצור באך, לא התפרסם בחייו בתור מלחין חשוב. הוא היה מלחין מקומי פורה וידוע, אך שמעו יצא ברחבי גרמניה דווקא כנגן עוגב מעולה, בכנסיות שבהן שרת כמלחין.
המוסיקה שלו, לעומת זאת, נתפסה כמיושנת, כבדה ומתוחכמת מדי לתקופה ולעולם המוסיקה ה"חדש" של אותם ימים.
וכך, עם מותו של יוהאן סבסטיאן באך, המוסיקה שלו נשכחה לחלוטין. לחובבי ואוהבי המוסיקה הקלאסית קשה לדמיין עולם שבו לא נוכחת המוסיקה של הגאון הגרמני הצנוע הזה, אבל זה בדיוק היה המצב. המוסיקה שלו, שגם קודם זכתה רק להצלחה מקומית, הייתה צנועה מאוד ולא מוערכת מספיק, היא נעלמה, לא הושרה, כמעט ולא נוגנה או בוצעה ומעטים ידעו על קיומה.
וגם המעטים הללו הלכו והתמעטו.
מי שעתיד להחזיר את באך לעולם המוסיקה ולמעשה לחשוף אותו לעולם, הוא המלחין הגרמני היהודי פליקס מנדלסון. זה קרה כ-100 שנה אחרי מותו של באך, כשמנדלסון המנצח חיפש יצירות לביצוע עם התזמורת שבראשה הוא עמד.
זוכרים את תווי יצירותיו של באך ששמר והוריש אחד מבניו של באך לארכיון בלייפציג? - אלה אותם תווים שבהם נתקל אז מנדלסון. הוא התפעל מהמוסיקה הנפלאה שאיש לא הכיר ובמרץ 1829 הוא עתיד לבצע באולם הקונצרטים את המתיאוס פסיון, מהיצירות הגדולות והמרשימות של באך, המתארת את סיפורו של ישו בגרסת מתי, שנקרא בלטינית מתיאוס.
לראשונה זוכה קהל חילוני לשמוע את המוסיקה הליטורגית, כלומר הדתית, של באך. הדי הקונצרט ההוא הדהדו בכל אירופה והביצוע למוסיקה של אותו באך יצר גל של עניין במוזיקה שלו, שלפתע דומה היה שהיא מעניינת את כולם.
כשהחלו לבצע אותה ולפרסמה ברבים, החל העולם להבין את גאוניותו של המלחין הכמעט אלמוני, ש"פוספס" בחייו ועוד יותר במותו.
מאז ידוע י. ס. באך כאחד מגאוני המוסיקה וכאחד המלחינים החשובים בכל הזמנים אם לא החשוב שבהם.
היום, כמעט 300 שנה אחרי מותו, שמו של באך נמנה על שורת המלחינים הגדולים בהיסטוריה וכראשון בן שווים במלחיני ה-B, ביחד עם בטהובן, ברהמס ויש המצרפים אליהם גם את הביטלס.
מאז הוא גם המלחין הקלאסי שזוכה להכי הרבה ביצועים, בהכי הרבה סגנונות ודומה שהוא תמיד רלוונטי ומצליח. מבאך בג'ינס ובסינתסייזר ועד באך של "בהיר יותר מחיוורון" בסיקסטיז, של ריפים מהסולואים של ריצ'י בלקמור מ"דיפ פרפל" בסוונטיז וכמובן באך שכל הרכב ג'אז מתכבד בעיבודים ליצירותיו ואפילו באך שאמני היפ הופ ומפיקי אלקטרו סוגדים למהלכים ההרמוניים המטורפים שלו. יחי באך שמת וקם לתחייה.
הנה תולדות חייו של באך בהיפ הופ:
http://youtu.be/TWwT_taX8N4
מה סוד הגדולה של מי שרבים רואים בו את הגדול מכולם?
https://youtu.be/OUNTARNg_3s
מי בא לנגן באך לפילה עיוורת?
https://youtu.be/VOr2O0FfpT8
פרטיטות של באך בביצוע הפסנתרן גלן גולד:
https://youtu.be/51dXnVmnrgU?long=yes
ומה קורה כשמנסים לג'נרט מוסיקה של באך בבינה מלאכותית:
https://youtu.be/HS0MXynfstA?long=yes
