סרטני הפרסה (Horseshoe crabs) הם יצורים שחיים בים כבר 300 מיליון שנה, מה שמסווג אותם כ"מאובנים חיים", בעלי חיים הדומים בגרסתם המודרנית למאובנים שלהם, שניתן למצוא אותם ביתר קלות בסלעים מאשר חיים.

גם אם סרטני הפרסה לא נראים משהו מיוחד ויש אף כאלה שרואים בהם יצור דוחה במקצת, בכל זאת סרטנים, אתם יודעים, מדובר בהצלחה אבולוציונית לא קטנה.

אגב, ההצלחה האבולוציונית הזו היא גם יעילה מאוד ברפואה ובמחקר. בדמם של סרטני הפרסה יש חומר שנקרא LAL. החומר הזה מיוחד בכך שהוא מאתר חיידקים בכל תרבית. למעשה ה-LAL עוטף ומקיף את הבקטריות בחומר דמוי ג'לי ובכך הוא מסייע לאיתור בקטריות פשוט לצורכי מחקר ורפואה. בעבר כדי לאתר חיידקים היו צריכים להשתמש בחיות מעבדה אומללות, שאליהם נהגו להזריק את החומר.

כי מדובר בפרוקי-רגליים שחיים בעיקר במים רדודים, על קרקעית של בוץ או חול באוקיינוסים ועושים זאת במשך עידנים רבים, בתקופות שבהן הוכחדו מינים רבים, כולל מי שהיו שליטים בעולם, כמו הדינוזאורים.

מה שעוד מרתק הוא עד כמה חיים סרטני הפרסה על פי מחזור הגאות והשפל. הם יודעים לזהות כשהגאות עולה ויוצאים להטיל את הביצים בחוף רק כשהיא גבוהה במיוחד. הנקבות נושאות את הזכרים על גבן. עוד יותר מדהים כאן שהסרטנים הזעירים שבביצים יודעים לזהות מתי יש גאות ורק אז לבקוע מתוך הביצה. רק אז הם מגיחים מהביצה ורצים אל הים.


הנה סרטני הפרסה הקדומים כל כך:

https://youtu.be/zUaZfsrGqdg


ההתרבות שלהם היא המונית:

https://youtu.be/-55qGCHx1lE


כך מסייע הדם של סרטני פרסה לבריאות האדם (מתורגם):

https://youtu.be/VgEbcQxFUu8


והנה ה-Lal שבדמם של הסרטנים הללו ומאתר חיידקים בקלות:

https://youtu.be/LgQZWSlLBnA

חסילון המנטיס (Mantis shrimp) ידוע כ"מתאגרף", בשל יכולת החבטות שלו, כשהוא צד. אבל לא רק "בוקסים" יודע החסילון הזה לתת. עיניו נחשבות למשוכללות והמתוחכמות ביותר בעולם החי. לחסילון המנטיס עיניים צבעוניות, הנישאות על גבי מעין גבעולים ונעות באופן עצמאי זו מזו. העיניים הללו, המתוחכמות ביותר בעולם החי, מקנות לו את יכולת ראיית הצבע הטובה ביותר על כדור הארץ, כמו גם זיהוי צורה ותנועה. לכל עין מעיניו של חסילון המנטיס יש תפיסת עומק משל עצמה.

עיניו של המנטיס הן לא רק יפות ומרשימות אלא גם מהמשוכללות והמתוחכמות ביותר בטבע. המנטיס שרימפ מצויד ביכולת ראיית צבע שהיא מורכבת במיוחד וכל עין שלו יכולה לפעול באופן עצמאי. ראייתו של חסילון מנטיס מאפשרת לו לראות לא פחות מ-12 צבעי יסוד, פי 4 מהראיה האנושית. היא מאפשרת לו גם הבחנה מדויקת הרבה יותר בין פרטים ותפיסה תלת-ממדית מדהימה.

נראה שחוש הראיה המפותח של החסילון, שככל הנראה מסייע לו באיתור מזון ובני זוג, יכול להעשיר גם את המדע והטכנולוגיה המודרניים. מדענים מדברים על האפשרות ללמוד ממערכת הראיה המשוכללת של המנטיס שרימפ, כדי לשפר מערכות אופטיות, מתקני צילום של לוויינים, אמצעי ראיה לחלליות ועוד.

יתרון מיידי יכול לצמוח מהידע שנרכש מהמנטיס לפיתוח מערכות מודרניות לקריאת יותר מידע דיגיטלי בזמן אמת, מהסוג המאוחסן במדיה הקיימת, כמו תקליטורים ו-DVD. לימוד יכולות הראיה של חסילוני השרימפ יכול להעשיר טכנולוגיות כאלו, שיודעות כיום לקרוא צבע אחד בלבד. חיקוי של מנגנוני הראיה של החסילון הזה יוכל להביא מדיות כאלה למצב שיזהו את כל ספקטרום גלי האור, מהאולטרה-סגול ועד לאינפרא-אדום.


הנה סודות הראיה המתוחכמת של חסילון המנטיס:

https://youtu.be/eGuZifKr0h4


הנה תרומת הראייה שלו לאגרופים שלו:

https://youtu.be/E0Li1k5hGBE


מבט מקרוב על עיניו של חסילון המנטיס:

http://youtu.be/7mMPp2zVbFg


מנגנון הראייה הייחודי שלו:

http://youtu.be/glOsvm9t7ec


ומצגת וידאו של יכולותיו:

http://youtu.be/s94qOQkH2ow

לסרטן הנזיר, הנזירן, גוף רך כשהוא בוקע מהביצה. את הביצים נשאה האם במקום מיוחד מתחת לגופה ועכשיו, מחוץ לביצה, הוא פגיע מאד. לסרטנים הללו אין קונכיות משלהם, שיגנו על גופם הרך. כשהוא מחפש לו דרך להגן על עצמו, משתלט הסרטן הנזיר על קונכיה שהוא מוצא בים והופך אותה לביתו.

לעיתים מנהלים ביניהם נזירנים שונים מאבקים על קונכיות ויש אפילו כאלה שמתנחלים בקונכיה שנזירן אחר שוכן בה ומשתלטים עליה במקומו. כשהנזירן גדל, הוא מחפש לעצמו כל פעם קונכיה גדולה יותר. זה קצת כמו שהמשפחה מתרחבת ומחפשת דירה גדולה יותר, או אדם שקונה לעצמו בגדים גדולים יותר, כי הוא גדל...


הנה סרטון של מאבק בין שני סרטני נזיר, גדול וקטן:

http://youtu.be/Tffgq7eW6uY?t=41s


הנה הגירה של מיליוני סרטני נזיר שבכל אוגוסט מתרחשת:

http://youtu.be/P7br7uuH4ww


הנה סרטון שמראה איך דיירים לעתיד רבים על קונכיה גדולה ואיך בסוף בא סרטן נזיר שלישי ועובר אליה מקונכייתו הקטנה:

http://youtu.be/ExV4b77qfww


והנה סרטון מעט ארוך על צלמת שאוהבת לצלם את הסרטן הנזיר:

http://youtu.be/UiJFWiCdpH4

סרטני הפרסה (Horseshoe crabs) ששרדו כבר 300 מיליון שנה בכדור הארץ, הם שורדים מעולים וחיים כבר עידנים רבים בכדור הארץ. המדענים מצאו את הסוד שלהם ומדובר בסוד מדהים שנותן לנו, בני האדם, חיים.

למעשה, דם סרטני הפרסה מכיל אמבוציטים שיש בהם כדי להגן עליהם מחיידקים, זיהומים ונגיפים מבחוץ. האמבוציטים הללו עובדים היטב, אם נזכור שסרטני הפרסה שרדו במשך מיליוני שנים, ארועי הכחדה המוניים שחיסלו יותר מ-90% מהחיים על כדור הארץ, כולל את הדינוזאורים, פעם מלכי העולם.

בכל שנה, בלילות ירח מלא של החודשים החמים, יוצאים סרטני הפרסה להשריץ על החוף. שם הם נלכדים בהמוניהם ועובדי רפואה שואבים חלק מהדם שלהם ומחזירים אותם לים.

מהדם הזה פתחו מדענים את תמצית ה"LAL", שבעזרתה בודקים רופאים הימצאות של אנדוטוקסינים, שמעידים על נוכחות חיידקים ועל סבירות לזיהום מסוכן בגוף.

כיום שומרת בדיקת ה"לאל" בכל שנה על בריאותם של מאות מיליוני חולים בעולם. התודות שלנו בתור המים האנושי שמורות כמובן לאותם "מאובנים חיים" שעוזרים לנו כל כך ושומרים על בריאותנו, מבלי לדעת זאת.


כך מסייע הדם של סרטני פרסה לבריאות האדם (מתורגם):

https://youtu.be/VgEbcQxFUu8


הנה מיצוי הדם של סרטני הפרסה לצרכי בריאות:

https://youtu.be/WrN_gFDCHIc


כמה עובדות על סרטן הפרסה:

https://youtu.be/zUaZfsrGqdg


והרצאה קצרה עליהם:

https://youtu.be/90LTtKIFY8U

חֲסִילוֹן, או שרימפ (Shrimp ביחיד ו-Shrimps ברבים), הוא סרטן שחי הן במים מתוקים והן במי ים וידוע בקרב הזואולוגים הימיים כסרטן שהלב שלו נמצא ב... ראש.

השרימפס נחשבים לאחד ממאכלי פירות הים המבוקשים במסעדות העולם. פעם צדו אותם בים, אבל כיום הם מגודלים בחוות גידול ענקיות, בכדי לספק את הצריכה המוגברת שלהם המסעדות ובמטבחים הפרטיים.

ואכן, השרימפס הם סרטנים שרבים אוהבים לאכול. בדרך כלל הם קטנים יחסית, במיוחד בהשוואה ללובסטרים הענקיים שמתחרים בהם במסעדות. בעולם אוכלים אותם בצורות שונות ומגוונות. יש האוהבים אותם מטוגנים, אחרים מעדיפים לצלות את השרימפס על הפלאנצ'ה, יש שכורכים אותם בסביצ'ה ובמזרח הרחוק המציאו כל שיטה אפשרית להכין אותם.

מרבית הסועדים לא מתקשים לראות את כל השרימפס ואיבריו בצלחת שלהם ומוצצים אותם בהנאה ובקולי קולות. יש המעדיפים שלא לראות את היצור המסכן ששילם בחייו על הארוחה שלהם ומעדיפים מתכונים קצת פחות "ברורים" של הסרטנים הללו. אבל המשותף לכולם הוא ההנאה מבשרו המוצלח של אחד מיורדי הים המצטיינים של השרצים הקולינריים.

שכן השרימפס, כמו שאר פירות הים, הם דלים בפחמימות ועשירים בחלבון, סידן ושומן. בהיותם שרצים, הם לא כשרים ואסורים באכילה על פי ההלכה היהודית.

בתרבויות אחרות החסילונים הם דווקא חלק בלתי נפרד מהתפריט. במזרח הרחוק מטגנים אותם בווק, באירופה מבשלים בחמאה. בצפון אמריקה הכי מבוקשים הם השרימפסים המטוגנים וספרד מציעה את הפאייה הספרדי שיש בו שרימפס בנדיבות. בתאילנד אפשר לאכול אותם חיים, בתוך סלט שזכה לשם הלא-מפתיע "סלט קופץ", בעוד שבסין הם ממש מתפתלים בפה, בזמן הנגיסה. בתיאבון...


כך מכינים ואוכלים שרימפס:

https://youtu.be/siIzQSiuers


שרימפס עם פלפל ובצל היא מנת רחוב מעולה בטאיוואן:

https://youtu.be/Cl4Z5UuvZjo


בתאילנד אוכלים "סלט קופץ" שמכיל שרימפס חיים:

https://youtu.be/EPCizKfzjHk


אמריקאי אוכל שרימפס חיים בסין:

https://youtu.be/K1Zv5-HrX4c


בקיצור, כך נכון לאכול שרימפס:

https://youtu.be/PEsl6PxpXWU


ביפאן מכינים כך גם שרימפסי ענק נדירים (עברית):

https://youtu.be/UknxuM3dXKo


ובחיוך - מה קורה כשמיסטר בין נאלץ לאכול אותם:

https://youtu.be/a9288qRQ15E

כשאתם במסעדת מאכלי ים ובוחרים לובסטר שאותו תאכלו זמן מה אחר כך, כדאי שתדעו שברובן המוחלט של המסעדות, מרתיחים את הלובסטר בעודו חי ולמעשה מבשלים אותו בשבילכם עוד לפני שהוא מת. אם לא הבנתם, הלובסטר החי מוכנס למים חמים, שמגיעים בהדרגה לטמפרטורת הרתיחה וכך הוא מת - בהרתחה איומה.

לא ברור אם הסיבה לצורת בישול אכזרית זו לא הייתה ידועה לפני אלפי שנים, כשהרומים החלו לבשל לובסטרים חיים לסעודות שלהם. היום אנו יודעים שכך מוודאים במטבח שחיידק מסוכן לא יתפתח בלובסטר המוגש לשולחן. החיידק הזה מתרבה בתוך שעות ספורות, לאחר שהורגים את הלובסטר, אם לא מבשלים אותו מיד. הימצאות החיידק הזה במנת הלובסטר שהוגשה לכם יכולה לגרום לתופעות קשות ואף להביא למוות אצל מי שאוכל לובסטר כזה.

מצד שני, יש שיקול מוסרי חשוב בהרתחת לובסטר חי. עדיין לא ידוע בבירור האם הלובסטר חש כאב, בעיקר כי מערכת העצבים שלו לא נחקרה דיה, עד כדי מסקנה חד משמעית. כל אחד מבין שיש מידה רבה של אכזריות בשיטת הכנה שכזו. האם יאה ואנושי לנהוג כך בבעל חיים רק בשביל ליהנות מארוחה טעימה וללא סיכון בריאותי?

בניו זילנד ושווייץ, למשל, קיבלו החלטה מוסרית. שם הוציאו אל מחוץ לחוק את צורת הבישול הזו ואסור לטבחים להרתיח לובסטרים חיים. במרבית המדינות האחרות בעולם זה מותר.


הנה ההסבר:

https://youtu.be/nBJg47aZFp8

שמו של חסילון המנטיס (Mantis Shrimp) מטעה, שכן הוא אינו חסילון ואינו מנטיס (גמל שלמה). זאת על אף שהוא מזכיר את שניהם. החסילון הזה מרבה להתבודד ומבלה שעות רבות בהמתנה לטרף במחבוא שלו. ויש לו את הכוח הרב של החבטה שלו. למנטיס, המכונה "אגרופן", אגרופים אימתניים, בעלי חבטה חזקה במיוחד שמשתווה לכוח של קליע רובה ומחסלת בבת-אחת את קורבנותיו.

ליצור עם הצבתות האימתניות יש יכולת ראייה מעולה, כנראה הטובה בממלכת החי, שמאפשרת לו אבחנה מעולה. ראיה כזו היא הכרח כדי לספק לו מידע מדויק על מיקום והמרחק שלו מהטרף ולאפשר לו לחסלו במכה אחת של הצבתות.

חסילוני המנטיס, שלא כסרטנים אחרים, יוצאים לא פעם "לאכול בחוץ".. הם יוצאים ממחבואם ורודפים אחרי טרף חי כדי לצוד אותו.

המנטיס שרימפ הוא גם מהיצורים שמאירים בגופם בתקופת החיזור. אזור מסוים בשריון שלו פולט אור פלואורסצנטי, המזכיר אורות ניאון זוהרים. אור זה מיועד לעיני הנקבות ונועד למשוך אותם לזכר.


הנה מנגנון האיגרוף האימתני של המנטיס שרימפס:

https://youtu.be/E0Li1k5hGBE


הסבר מעמיק של העניין (מתורגם):

http://youtu.be/LXrxCT0NpHo


כך הוא מנתץ צדפה באגרופיו:

http://youtu.be/i-ahuZEvWH8


בהילוך איטי:

http://youtu.be/ti2Uoc1RXuQ


מארבים וקרבות איגרוף נגד סרטנים:

http://youtu.be/U11DgbefmQQ


חוקרים בוחנים "מועדון קרב" של המנטיס שרימפ:

https://youtu.be/QY4AEubKFh0


מתיחה שמראה אותו פותר את חידת הקוביה ההונגרית:

http://youtu.be/0uTdTRXNdEY

אחת התופעות המופלאות בטבע היא של קבוצות ענק של לובסטרים קאריביים קוצניים, שנודדים במהלך השנה למרחקים של 200 קילומטרים, כדי להשיג מזון. זוהי תופעה מיוחדת שבה מנווטים הלובסטרים מאות קילומטרים, כנראה על פי השדה המגנטי של כדור הארץ, רק כדי לאכול.

הלובסטר הקאריבי נודד לאזורים רחוקים, כשהוא נע על-פני קרקעית האוקיינוס גם במים עמוקים. הנדידה מתבצעת בטורים ישרים, כששורות שורות של לובסטרים צועדים ללא הפסקה, לאורך כל היום והלילה.


הנה סרטון על נדידת הלובסטרים מתחת לפני הים:

https://youtu.be/C0D1cR5hPN8


שום דבר לא יוכל לעצור את הלובסטרים בדרכם:

https://youtu.be/QhLqN2oIDaA


גם על הקרקע נודדות מיליוני נקבות סרטן להשריץ דור חדש של ביצים לאוקיינוס ​​ההודי:

https://youtu.be/AtXDcw34lqI


ומשהו בשביל החיוך:

https://youtu.be/LDU_Txk06tM

סרטן העכביש היפאני (Japanese Spider Crab) הוא הסרטן הגדול בעולם. מימדיו המאיימים הם מהמרשימים שבים. סרטן העכביש היפאני הוא גם פרוק הרגליים הגדול ביותר שחי כיום. רוחב רגליו יכול להתפרש על 4 מטרים וגופו מגיע לכמעט 40 סנטימטרים. סרטן עכביש יפאני חי על קרקעית האוקיינוס השקט, באזור של איי יפאן. הוא חי ככל הנראה עד גיל של 100 שנים.

הסרטן היפאני הזה מוגדר כמאובן חי, שרק מין אחד שלו עדיין חי.

שני סרטנים מפוחלצים ממין זה מוצגים במוזיאון הטבע בוינה. הם ניתנו לפני שנים רבות לקיסר האוסטרי פרנץ יוזף הראשון בידי הקיסר היפני. לאחד מהם יש רגליים באורך של 2 מטרים!


הנה סרטני העכביש היפאניים:

https://youtu.be/czloebyuINI


סרטן העכביש מיפאן מקרוב:

http://youtu.be/CSf5a3TY-O8


ילדה מסבירה:

https://youtu.be/knh7lQFWnnw


סרטני עכביש יפאניים במסע הענקי שלהם ליציאה מהנשל במים הרדודים:

http://youtu.be/pflXwCXd6D4


ומצגת וידאו של סרטני הענק היפניים:

http://youtu.be/f78d72KypOY

מדהים לגלות שחוץ ממין אחד, סרטני הגדוד (Soldier Crabs), כמעט כל הסרטנים הולכים הצידה במקום קדימה.

בניגוד לרוב הסרטנים, אותם סרטני גדוד הם נשמי-אוויר. לכן הם חיים לא במעמקי הים, אלא בתפר שבין הקרקע החולית של חוף הים, לבין קרקע הים המתגלה לשמש בשעת השפל. בה הם מוצאים את מזונם.

הם גם מדהימים גם בצורת השינה שלהם בקרקע. מסתבר שכל אחד מהסרטנים של המין הזה בונה לעצמו בכל ערב מעין איגלו אישי בתוך הבוץ של חול הים הרטוב. בתוכו הוא מסתתר למשך הלילה.

בבוקר, כשהמים התחילים לרדת ויש שפל, יוצאים המוני סרטני גדוד ויוצרים גדוד של סרטנים ההולכים אל תוך הים. בניגוד למרבית הסרטנים בעולם, הם הולכים קדימה וצועדים על קרקע הים הגלויה לחפש מזון. המראה על החוף באותן שעות הוא מרתק וכולל אלפי חורים בקרקע, מהאיגלו הפרטי של כל סרטן, שצץ ממנו ויצא.


הנה סרטני הגדוד שצועדים קדימה בחופי באוסטרליה (עברית):

https://youtu.be/Yz2gM9u_kus?t=2m24s&end=3m35s


תיאור הסרטנים הייחודיים הללו:

https://youtu.be/LzUXuM7zCbU


כשהשפל מתחיל הגדוד צועד אל המים לאכול:

https://youtu.be/L_uAGldPjGs


אם יש גדוד צועד אז צריך מארש מוסיקלי:

https://youtu.be/fEn3x5RAUZM


סרטני גדוד כחולים בבוקר:

https://youtu.be/6rjZHiSyHOM


ולעומתם הלובסטרים הנודדים בהליכה צידית למרחקים ענקיים:

https://youtu.be/C0D1cR5hPN8

מספר פעמים בשנה משילים הזוחלים את עורם המת, בתהליך שנקרא השלת נֶשֶׁל (Sloughing). זהו תהליך טבעי שנועד להתחדשות ובריאות של הזוחל או החרק.

כשהם גדלים והעור הקשיח שלהם לא יכול לגדול איתם, מסירים נחשים, חרקים, סרטנים וזוחלים, את העור המת שלהם, לטובת עור חדש ורך שגדל מתחתיו.

לעור החדש לוקח כמה ימים עד שהוא יתחיל להתחזק ולהתקשות. העור שהוסר מגוף הזוחל נקרא כאמור "נֶשֶׁל" והוא נשאר זרוק בטבע, עד שיתפורר או יירקב.

מהנשל הזה באה המילה "נישול", שמתייחסת לאדם שנלקח ממנו רכוש או משהו שהיה שלו.


הנה נחש המשיל את הנשל ממנו, באמצעות חיכוך באבנים:

http://youtu.be/hWXn1lEKsu0


סרטני עכביש משילים את הנשל ביחד, בהר של סרטנים:

https://youtu.be/C0D1cR5hPN8


ונשל של עכביש ענק טרנטולה (עברית):

https://youtu.be/St2z2Ywz19o

"סלסלת הפרחים של ונוס" ובקיצור "סלסלת ונוס", היא מין של ספוג טבעי שהשלד הגלילי שלו הוא חזק ביותר (קראו עליו בתגית "סלסלת ונוס, שלד"). אבל השלד החזק הזה הוא גם הסיבה שסלסלת ונוס היא מתנת אירוסין מסורתית ביפאן. הסיבה קשורה בטבע שלה, שכן סלסלת ונוס היא מלכודת אוהבים טבעית.

הסיפור שמאחרי "סלסלת ונוס" הוא המחטים של ספוגי הזכוכית. המחטים הללו יוצרות מעין כלוב עשוי צורן וכמו בבחירת בן זוג לכל החיים, גם בספוג החי הזה אתה לכוד בזוגיות תמידית.

בחלקו העליון של הספוג יש לו פתח אחד בלבד ליציאת מים. כשהספוג צעיר, חודר דרכו זוג סרטנים שמעתה יחיה בתוך הספוג המוגן. אך בשל הגדילה המהירה שלהם, מהירה פי כמה מקצב גידול הספוג עצמו, יהפכו הסרטנים הצעירים בתוך זמן קצר לאסירים בתוך הספוג. וכך הם יחיו בו בצוותא, עד לסוף חייהם.

הכליאה של זוג הסרטנים בספוג היא הסיבה שהיפאנים רואים בו את סמל הזוגיות הנצחית. לכן הם הפכו את "סלסלת ונוס" למתנת אירוסין מסורתית ביפאן. משהו כמו "עד שהמוות יפריד בינינו" בתרבות המערבית.


הנה סיפורו של ספוג ונוס הזה:

https://youtu.be/1otjLOrTeec


התכונות המרתקות של ספוגי הזכוכית והעניין בהם לטכנולוגיה:

https://youtu.be/9FR6_8n29Mg


ויש מי שעיצב נורת שולחן לפי הדגם שלו:

https://youtu.be/ePTEzdLqvwM

הפלמינגו (Flamingo) הוא עוף שנולד לבן ובהמשך חייו הוא מקבל את צבעיו, ורוד או אדום במיני הפלמינגו השונים. קולו מזכיר משהו בין קריאת הברווז ובין קולו של החזיר.

את מזונם אוכלים הפלמינגו באגמי מלח, שנמצאים במסלולי הנדידה שלהם. אלו מקורות מים מלוחים, כמו בריכות המלח שליד אילת ומושבות הקינון שבאגמי קניה.

בריכוזי מים כאלה אפשר לראות, לאורך השנה, עשרות אלפי פלמינגו שאוכלים ומקננים ביחד. ניתן לראותם עומדים על רגל אחת, כדי לשמור על טמפרטורת גופם.

לפלמינגו מקור המשמש כמתקן סינון טבעי למזון. באמצעות המקור, שנמצא בזמן האוכל מתחת לפני המים, מפריד הפלמינגו בין המים לסרטנים מיקרוסקופיים שנמצאים בהם ומהווים את מזונו העיקרי.

לשונו היא השואבת מים ובוץ. ליד השיניים יש לפלמינגו "למלות", איברים דמויי מסרק שצמודים משני הצדדים למקור שלו. הלמלות הללו מסננות מהמים והבוץ הנשאבים לפיו את הסרטנים הזעירים וגם אצות. את כל אלה בולע הפלמינגו בתור מזון.

לסרטנים המיקרוסקופיים הללו, סוג זעיר של שרימפס (חסילונים), חייב הפלמינגו גם את צבעו הוורוד. למעשה, אלו החסילונים הוורודים שמעניקים לו את פיגמנט הבטא-קרוטן, המקנה לו את הגוון הוורוד.

הצבע הזה מסייע לפלמינגו בתהליך החיזור והרבייה. בגני חיות, כדי שצבעו לא ידהה ויהפוך לבן, מאזנים את מזונו של הפלמינגו בירקות המכילים הרבה בטא-קרוטן כמו גזר, סלק וגמבה.

את הקן בונים הזכר והנקבה של הפלמינגו בשטח בוצי. הקן הוא מעין "גבעה" קטנה של בוץ, בגובה של כ-30 סנטימטרים. הנקבה מטילה עליה ביצה אחת ושני ההורים דוגרים עליה במשך חודש, עד שהגוזל בוקע.

החוקרים סבורים שהפלמינגו הוא "עוף החול" של המצרים הקדומים, הפניקס הידוע.

על שם הגוון האדום-ורוד שלו הוא קיבל את שמו "פלמינגו", מילה שפירושה בפורטוגזית "להבה".

בעברית הוא קיבל את השם שְׁקִיטָן, שבא משמו הארמי על שום צווארו הכפוף - במקורות חז"ל "צוואר שָׁקוּט" הוא צוואר נטוי ושקוע. הסבר אחר מציע את השורש שק"ט, שנקשר לעוף שעמידתו זמן ממושך בתנוחה אחת מתפרשת כסימן לשלווה ושקט ומכאן שְׁקִיטָן.


הנה סרטון על הפלמינגו:

https://youtu.be/TT12wCEq0gA?t=56s&end=2m02s


באגם בוגוריה שבאפריקה:

https://youtu.be/7qfoFcBLsCI


פלמינגו מצוי בשעת הארוחה:

https://youtu.be/Q0Ssx9XUyck


ריקוד החיזור של הפלמינגו בהרי האנדים:

https://youtu.be/KW8GX2n4qbY


והעיט, שהוא הטורף העיקרי של הפלמינגו:

https://youtu.be/2BqV2Adr3hI

הסרטן הנקשן חי במחילה שאותה הוא חופר על קרקע הים. בשל הדחיפה המתמדת של ערימות חול אל עבר הפתח של המחילה, כמין דחפור קטן, הסרטן הנקשן הוא עיוור למעשה ואינו יכול להבחין בסכנה קרבה.

קברנון, דג קטן, הוא שותפו של הסרטן הנקשן לחיים ולמחילה שלו. שניהם מוצאים בה מחסה בעת סכנה. הקברנון ניצב כשומר לפתחה, להתריע על סכנה מתקרבת.

חוקרים מצאו באילת, שם חיים כמה מיני סרטנים ודגים שונים, שבעת החפירה הסרטן נוגע רוב הזמן בגופו של הדג וכך נשמר הקשר ביניהם.


הנה החפירה והשותפות של הקברנון והסרטן הנקשן:

http://youtu.be/vrPwSEbCcX4