סרטים מצוירים (Loony Toons) היו ונשארו אחד מזכרונות ילדות המרגשים והמיוחדים שיש לרבים מאיתנו. חלק מכוכבי הקולנוע הכי אהובים מהילדות של ותיקי הדור היו בכלל דמויות מצוירות. מ"מ שירצו להכיר את הדמויות האלה ייכנסו לתגית "גיבורים מצוירים".

בין אם אלו מיקי מאוס ודונלד דאק מבית וולט דיסני ובין אם הכוכבים של החברות המתחרות, כמו פופאיי וברוטוס, החבר'ה המצוירים האלה העסיקו אותנו ואת המחשבות שלנו בילדות עד מאוד.

בסרט המצויר ההגיון הוא לא האדון. הכל בסרטים המצוירים אפשרי ולא כל כך משנה הסגנון שלהם. ודווקא חוסר ההיגיון הזה הוא מה שמייצר את השעשוע המטורף.

אחד הקסמים של הסרטים המצוירים האלה הייתה הפיזיקה המשעשעת שלהם. מדמויות שרצות אל התהום ו"נזכרים ליפול" רק אחרי זמן מה באוויר ועד דמות שאצה רצה לצד אחד ואז מסתובבת ומניעה את רגליה כמו מנוע לצד השני, כמו מאוורר שהפך כיוון. היום ידועה סיסמת האנימטורים הישנה והמצחיקה: "האנימציה מחויבת לציית לחוקי הפיזיקה - אלא אם יהיה משעשע יותר אחרת".


#פעילות כיפית לילדים
רוצים לצפות בסרטים מצוירים ללא הפסקה? - לחצו על אחד מהקישורים המצורפים למטה!


הנה כוכבי הסרטים המצוירים של הילדות ברצף מהיר שפרסמו בזמנו את הסרטים למכירה:

https://youtu.be/mnHKH6lSI3M


הגיבורים המצוירים פוגשים את הבלש הקולנועי רוג'ר רביט:

https://youtu.be/lq9sxlgmM9Q


"זה מסתיים עכשיו!" - קלישאת הסרטים המצוירים שהפכה למחווה:

https://youtu.be/WXWaw9vsybQ


ובחיוך - כשהגיבורים המצוירים יוצאים לעולם האמיתי (עברית):

https://youtu.be/XYTKRUdiQ5o

האנימציה המצוירת על נייר קדמה לסרטוני האנימציה שהוקרנו על מסך לעיני הצופים המשתאים. הפליפ בוק, "ספר הדפדוף" שכבר באמצע המאה ה-19 הוצג והוגן בפטנט, נשאר עד היום אחת הדרכים החביבות להציג אשליית תנועה באמצעים פשוטים.

הדפדוף של דפי הפליפבוק במהירות, הוא שנותן את תחושת התנועה והחיים של הדמויות המצוירות.

כבר בפליפ בוק הקדום השתמשו בעקרונות של האנימציה הטכנולוגית שתהפוך לאמנות ולצורת בידור פופולארית ומצליחה בכל העולם - סדרת תמונות בודדות שרצות ברצף בזו אחר זו.

התמונות המתחלפות במהירות יוצרות אשליה של תנועה ושל חיים, ממש כאילו יש נשמה לדמויות, או נפש. משום כך גם נקראה בעברית האמנות הזו "הנפשה".


הנה סרטון עם פליפבוק פשוט עם סיפור אהבה מצויר:

http://youtu.be/zyke9aZjwQY



פליפבוק של גביע העולם:

http://youtu.be/btWXBpcQ138


וכך תכינו פליפבוק בעצמכם:

http://youtu.be/Njl-uqnmBGA

טום וג'רי (Tom and Jerry) הם הגיבורים של סדרת סרטי אנימציה משנות החמישים והשישים. הסרטים הקצרים מהסדרה נוצרו גם לקולנוע ואף זכו כמה פעמים בפרס אוסקר וגם הפכו לסדרות טלוויזיה מצליחות המוקרנות עד היום.

הסדרה היא המחשה ברורה לחיים בטבע, בכל הסרטים של טום וג'רי מנסה טום החתול לתפוס את ג'רי העכבר. הוא תמיד מסתבך ונכשל במשימה, כשבמיוחד עושה לו צרות כלב הבולדוג ספייק שהתכניות של טום ללכוד את ג'רי לא מעניינות אותו כי הוא עסוק בלרדוף את טום עצמו.

אבל בסרטים המצוירים באורך מלא של טום וג'רי הם עשו יותר מאשר בטלוויזיה. ראשית, הם דיברו הרבה יותר מבסדרת הטלוויזיה. הם גם בסרטים שונים גיבורי ספרות כמו שרלוק הולמס, הקוסם מארץ עוץ ורובין הוד.

ויקיפדיה מספרת שבשנות השישים השמידה שריפה גדולה שפרצה באולפני MGM את כל העותקים המקוריים של טום וג'רי. מאז משודרים סרטונים אחרים שהם עיבוד שנעשה לפרקי הסדרה ושוחרר כמה שנים לפני השריפה.


הנה קדימון מהסרט של טום וג'רי: 2021

https://youtu.be/ra_SOUDQWyY


האבולוציה, השינוי שעברו הדמויות המצוירות של טום וג'רי לאורך השנים:

https://youtu.be/No24CzbE928


ואז הם הגיעו למשחקי המחשב:

https://youtu.be/Xq4OMaIzwKU?long=yes

בשנת 1953 עשה את הופעתו הראשונה בסרטים המצוירים בטלוויזיה גיבור סרטים מצויר בשם ספידי גונזלס (Speedy Gonzales). בסרטונים המצוירים של האחים וורנר הוא היה "העכבר המהיר ביותר בכל מקסיקו".

העכבר המקסיקני הזריז רץ מהר מאוד, דיבר באנגלית עם מבטא מקסיקני מוגזם ותיבל את דבריו בהרבה ספרדית. אך מנגד, דמותו של ספידי גונזלס, כגיבור הלטיני מהסרטים המצוירים, הציגה סטריאוטיפ מקסיקני די פוגעני.

לרוב, הלבוש של ספידי כלל פריטי לבוש מקסיקניים מסורתיים, ביניהם חולצה ומכנסיים לבנים, דוגמת התלבושת המסורתית הנפוצה אצל גברים ונערים מהכפרים המקסיקניים, לצד מטפחת אדומה וסומבררו צהוב.

על אף שכללה אפיונים די פוגעניים כלפי תושבי אמריקה הלטינית, הפכה דמותו של ספידי גונזלס די מהר לדמות פופולרית מאוד, לרוב גם בקרבם של אותם צעירים לטיניים.

הוסיף להיסטריה עוד יותר גם שיר הומוריסטי על העכבר המקסיקני, שכתב וביצע דוד דנטה ב-1961. בגרסתו של דנטה הוא לא זכה להצלחה, אבל שנה אחר כך הוא זכה לגרסת כיסוי של הזמר פאט בון והפך להיט ענק, שנמכר במיליוני עותקים.

ההשתתפות של המדבב מל בלאנק מהסרטים המצוירים, בהקלטת גרסת הכיסוי הזו, תרמה גם היא להצלחה. קולו של ספידי גונזלס מהטלוויזיה לא היה מעולם כל כך מוכר.

עם השנים נשאר ספידי גונזלס אצל רבים דמות חמימה מהילדות הרחוקה. לתושבי ארצות הברית יש לא מעט זכרונות נעימים ממנו. המהירות, ההתלהבות, שמחת החיים והדיבור המתגלגל - כל אלה מעוררים אצלם געגוע לילדות ולעולם התמים שהכירו אז.

וכך, שב ספידי גונזלס עם השנים, להיות מוקרן בטלוויזיה, באינטרנט ובמדיה החברתית. סדרת ה"לוני טונס" של האחים וורנר לא הייתה מושלמת בלעדיו. נוסטלגיה במיטבה.

בימינו נוהגים לפרסם לפני ההקרנה הודעה שאומרת משהו כמו: "הסרטים המצוירים שאתם עומדים לראות הם תוצרת זמנם. ייתכן שיתוארו בהם דעות קדומות אתניות וגזעיות שהיו מקובלות בחברה האמריקאית".

הסיבה נוגעת כמובן לסטראוטיפים הגזעיים והאתניים שרווחו אז במערב והיו לגיטימיים באמריקה הטלוויזיונית של אותם ימים. היום, בעידן הפוליטיקלי קורקט, אין להם מקום והם לא היו מתקבלים על המסך, אלא כשמדובר בסנטימנטים אמריקאים כל כך רחוקים ונוגעים ללב.


הנה ספידי גונזלס:

https://youtu.be/Q2EIBU9khEU


קטעים נהדרים משירי ספידי - באווירה מקסיקנית:

https://youtu.be/p6m6sOD3iUM


הלהיט שהוקדש לספידי גונזלס והתפרסם בפי הזמר פט בון:

https://youtu.be/v4s2AMKPHnE


אוסף סרטוני ספידי גונזלס הכי טובים:

https://youtu.be/O9CPPFQKsIA?long=yes


וכך התפתחה הדמות המצוירת שלו:

https://youtu.be/XFukAsW6ZcI?long=yes

היצורים הכחולים הקטנטנים שחובשים תמיד כובעים לבנים נקראים הדרדסים (The Smurfs). הכפר הקטן של הדרדסים הוא מקום קסום מוקף יער שבו בתים צבעוניים בצורת פטרייה.

הבסיס הסיפורי של הסדרה הן ההפרעות לחיים השקטים שלהם, בידי בני האדם ובמיוחד גרגמל המכשף הרשע שרוצה לאכול אותם ולייצר מהם זהב וחתחתול, החתול שלו שמנסה ללכוד בשבילו את הדרדסים ואם אפשר אז גם לטרוף אחד או שניים..

את הדרדסים המציא "פיו", המאייר הבלגי פייר קוליפור. הם הופיעו בשנות ה-50 על רצועת קומיקס בכתב עת בלגי. בשנות ה-80 הפכו לסדרת טלוויזיה בת מאות פרקים ולאחרונה גם לסרט קולנוע מצליח.


הנה תולדות הדרדסים:

https://youtu.be/3ZbAufhdfwU


שיר הפתיחה המלא של הסדרה משנת 1984 (עברית):

https://youtu.be/r3N5oEJuwPM


קדימון מהסרט המודרני של הדרדסים:

http://youtu.be/nRMs8HSbyT4?t=7s


ועוד קדימון לסרט (מתורגם):

http://youtu.be/dwWBmvEFpiM

דונלד דאק הוא גיבור מצויר ידוע מאד בסרטוני וולט דיסני. ביום-יום דונלד הוא די עצלן ואדיש, אבל הוא ידוע בנטייה שלו לאגור כעסים עד שהוא מתפרץ. הוא גם קצר רוח ונוהג להיכנס לצרות.

הברווז דונלד דאק הוא דמות מצוירת שיצר האנימטור צ'אק ג'ונס מחברת וולט דיסני. דונלד כיכב בספרי קומיקס שונים ובסרטים מצוירים רבים. במהלך השנים יצאו 178 סרטי דונלד דאק - יותר אפילו ממספר סרטי "מיקי מאוס", הדמות הבכורה של אולפני וולט דיסני.

בשנת 2004 קיבל דונלד דאק כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד והצטרף בכך לדמויות מצוירות אחרות שלהן כוכבים, כמו "באגס באני" ו"מיקי מאוס".


הנה סיפורו של דונלד דאק:

https://youtu.be/wLXJOMyBnCg


ופתיח למועדון של דונלד:

https://youtu.be/uFj1ZBNHKp0

באגס באני הוא שמו של הארנב המצויר מסדרת ה"לוני טונס". הוא נוצר ב-1940 על ידי 6 מאיירים שהקנו לו מבטא ניו-יורקי מהשכונות. במיוחד הוא ידוע בפנייה הקבועה שלו "מה נשמע, דוק?" המשולבת תמיד בלעיסה של גזר.

השם "באגס" ניתן לו מהכינוי של האנימטור בן הארדוואי, שכתב מתחת לאיור המקורי "הארנב של באגס" - באנגלית: Bugs' Bunny.

היוצרים שהמציאו את הדמות הרגישו מלכתחילה שאם הם רוצים להמציא גיבור מצויר העושה מעשי קונדס כדי שתהיה לו סיבה מוסרית וחינוכית לכך. לכן יצרו גיבור המגן על עצמו או מסייע לחלשים. כך, את מעשי הקונדס שלו מייצר באגס באני התכסיסן תמיד כדי לעזור לאחרים או בתגובה למי שפוגעים בו.

אם מציקות לו דמויות כמו אלמר פאד, יוסמיטי סם, מרווין ממאדים, טאז השד הטסמני, דאפי דאק ועוד, באגס באני תמיד מנצח אותם. לא לפני שהוא מודיע להם "שעכשיו תהיה מלחמה" ומתגונן מפני ההצקות שלהם באופן נמרץ...


כך נולד באגס באני:

https://youtu.be/u1MvKUDYq68


עכשיו תהיה מלחמה!

https://youtu.be/14KTu4i27j8

הפנתר הוורוד החלה כסרט קולנוע, ראשון בסדרת קומדיות שיצאה החל משנת 1963. הסרט מספר על מפקח צרפתי מרושל ששמו ז'אק קלוזו שמקבל משימה למצוא יהלום ורוד יקר שנגנב. היהלום נקרא "יהלום הפנתר הוורוד" כיוון שאם מסתכלים עליו מקרוב אפשר לראות דמות של פנתר ורוד. על אף חוסר ההצלחה שלו ואף הרשלנות מצליח המפקח קלוזו כמעט במקרה לפתור את התעלומה.

אבל ילדי העולם לא מכירים את הסרט ואת אלה שבאו אחריו, אלא יותר את הסרטים המצוירים של הפנתר הוורוד. בתחילת כל סרט הופיע סרטון הנפשה קצר שבו צויר הפנתר הוורוד. די מהר הבינו יוצרי הסרטים הללו שדמות הפנתר המצוירת מעוררת עניין והם יצרו לה סדרת טלוויזיה מצוירת עצמאית, שמהיום שבו עלתה לראשונה אל המסך הקטן, בשנת 1964, זכתה להצלחה רבה.


הנה סיפורו של הפנתר הוורוד:

https://youtu.be/sgMBd7ACLE4


המוסיקה המוכרת של הפנתר הוורוד:

http://youtu.be/HhHwnrlZRus


עוד סיפור שלו:

https://youtu.be/41aGCrXM20E


ואוסף סרטוני הפנתר הורוד:

https://youtu.be/LZawF9zpoNc?long=yes

ציפור הקנרית טוויטי היא דמות מסדרת האנימציה לילדים "לוני טונס". כל מטרתה של טוויטי בסרטונים שלה היא להתחמק באופן עקבי מהחתול המרושע סילבסטר. שמנסה כל הזמן לאכול את טוויטי ותמיד מישהו או משהו מצליח להציל את טוויטי ולהעניש את סילבסטר.

"טוויטי פאי", הסרטון הראשון בסדרה, זכה בפרס האוסקר בשנת 1947 בקטגוריית "הסרטון המצויר הטוב ביותר".

פרט מעניין הוא שעל אף שטוויטי במקור האנגלי הוא זכר, בתרגום העברי הוא מוצג לרוב כנקבה, כשהסיבה היא כנראה מאפיינים חיצוניים כמו הריסים הארוכים או הקול הצייצני של טוויטי.


הנה טוויטי וסילבסטר:

http://youtu.be/mYhNljS5Sug


המנון הסדרה טוויטי ביחד עם סילבסטר:

http://youtu.be/AdVBU-gS2xo


פרק מסרטוני טוויטי מדובב לפורטוגזית:

http://youtu.be/jnLYKWwRSqE


והפעם טויטי בדיבוב צרפתי:

http://youtu.be/ZXPZxoRkNIk

דורה, הילדה העומדת במרכז הסדרה "מגלים עם דורה", היא גיבורת אחד ההישגים החשובים בקשר הטלוויזיוני שבין הנפשה ללימוד. זוהי סדרת אנימציה אמריקאית לילדים שמטרתה ללמד ילדים אנגלית בדרך של חוויה ובעזרת הנטייה של ילדים לאהוד גיבורי סרטים מצוירים. היא זכתה להצלחה אדירה וחסרת-תקדים לתכניות מסוג זה.

בכל פרק בסדרה דורה יוצאת למסע ותמיד פוגשת את בוטס הקוף החבר, את חטפני השועל שמנסה לחטוף ולגנוב לה דברים, ודמויות נוספות כמו דייגו ואברום. דורה ובוטס נעזרים תמיד במפה, שבה מופיעים אתגרים ומשימות. על הילדים הצופים בבית לסייע לדורה בפתרון הבעיות והמשימות על ידי כך שהם אומרים מילה באנגלית או מבצעים משימה כלשהי.

אגב, פרט מעניין הוא שהסדרה לימדה במקור את השפה הספרדית לילדים דוברי אנגלית. רק כשהתחילו לשווק אותה ברחבי העולם היא נערכה מחדש כך שתלמד את ילדי המדינות השונות את השפה האנגלית דווקא.


הנה סרטון עם דורה בשפת המקור (מתורגם):

http://youtu.be/vNeUXYdwk1M

"פופאי המלח" הוא גיבור ילדות של רבים מהילדים שגדלו בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת. פופאי הוא מלח חייכן ומעשן מקטרת שלאורך כל סדרת הסרטונים המצוירים הללו עושה הכל כדי לשמור על אהובתו שנקראת "אוליב אויל", בעברית "שמן זית"...

מי שמנסה לגזול אותה ממנו הוא האויב הנצחי והאימתני שלו בלוטו (בעברית כינו אותו ברוטוס). פופאי החלש מבלוטו מצליח להתגבר עליו תמיד בסוף הפרק, כיוון שכשהוא אוכל תרד מקופסת שימורים, הוא מקבל כוח רב ומצליח לנצח כל אחד.

אגב, היום אנו יודעים שתרד אינו מזון שמחזק. הטעות הזו נגרמה ככל הנראה ממחקר שפורסם בכתב עת בתחילת המאה ה-20. בגלל טעות במיקום הנקודה העשרונית במספר שציין את כמות הברזל בתרד חשבו שיש לתרד כמות ברזל הגבוהה פי 10 ממה שיש בו באמת. גם כך, עם זאת, התרד נחשב כיום כ"מזון על" - בריא ומזין מאוד.

הדמות המצוירת של "פופאי המלח" נוצרה על ידי אלזי סיגר בשנת 1929. בתחילה היא צוירה כקומיקס בעיתונים והצליחה מאד עד שהגיעה לתפוצה במאות עיתונים שונים בארה"ב. רק שנים לאחר מכן היא הפכה לסדרה מצוירת, מהמצליחות בהיסטוריה של הטלוויזיה.

יש סיפורים על כך שכל הדמויות בסדרה מבוססות על אנשים אמיתיים בעיירה צ'סטר, שבה גדל יוצר הקומיקס ושבה יש עד היום מוזיאון פופאי. כך, פרוק פיגל, המתקוטט הקבוע של העיירה הוא ההשראה לפופאי. על דורה פסקל הרזה והגבוהה, שלבשה תמיד מטפחת על צווארה, מבוססת דמותה של אוליב אויל. והדמות של ווימפי חובב ההמבורגרים מבוססת על בעל בית הקולנוע המקומי, ויליאם שכוצ'רט, שנהג לשלוח את עובדיו, ביניהם סיגר המאייר, לקנות לו המבורגרים.


הנה סיפורו של פופאי:

https://youtu.be/OUn9W5dk0Nc


אוסף קטעי פופאיי שמדגימים את יכולותיו בזכות התרד:

https://youtu.be/gxO758l7JVM


וסרט של פופאי משנת 1933:

https://youtu.be/yZi5plJeLYY

הסרט "שלגיה ושבעת הגמדים" (Halloween) מ-1937 היה סרט האנימציה הראשון שנוצר באורך מלא, כסרט קולנוע לכל דבר.

בתקופתו זה היה פלא קולנועי חסר תקדים, שהכיל מיליון וחצי איורים שצוירו ביד והפכו ל-350 אלף פריימים. אלה יצרו את הסרט באורך של שעה ועשרים דקות, שלא נראה כמוהו עד אז ויצר את עולם סרטי האנימציה באורך מלא.

אבל הסיפור מתחיל בחלום, שהופך לחזון ואז לאובססיה וממנה לתהילה.

תחילתו ביזם והמאייר וולט דיסני. הוא חלם להפיק סרט אנימציה ארוך שיתבסס על האגדה האירופית שהעלו על הכתב האחים גרים בשנת 1812. הם העלו אותה כמעשייה לילדים, על בסיס סיפור אגדה ידוע באירופה של המאות הקודמות.

עד "שלגיה" עשו תאגיד דיסני והמתחרים שקמו לו עם השנים רק סרטי אנימציה קצרים. לעשות סרט מצויר באורך מלא? - איש לא חשב על כך, שלא לומר, איש לא העז לעשות זאת. כשדיסני החל לגלגל אותו בראשו הוא שיתף את מקורביו בדבר. רבים מהם ראו ברעיון היומרני עניין מסוכן, חזו לו שיתגלה ככישלון חרוץ ואף ניסו להניא את וולט דיסני מללכת על זה.

אבל דיסני כבר עבר את השלב של ההחלטה. הוא לא חלם לוותר. להיפך, האיש מיהר למשכן את ביתו, כלומר לקבל כסף שאם יפסיד, יילקח ביתו ממנו. הוא הימר על כל הקופה בכדי לממן את הפרת הסרט.

גם מקצועית, ההימור היה עצום. עד "שלגייה ושבעת הגמדים", הפיקה החברה שהקים וולט דיסני סרטי אנימציה קצרים בלבד. אבל לאיש שהמציא את הסרטים המצוירים לא היה ספק שהם יכולים להפוך גם לסרטים באורך מלא.

הוא נלחם כדי לממש את החזון שלו, משכן את ביתו הפרטי כדי להשיג כסף ולהפיק את הסרט היקר וחסר התקדים ואז הוכיח לכולם שהוא צדק.

כי הסרט המצויר הראשון באורך מלא ובצבע מלא, הפך הצלחה שלא תאומן. לצד הקהל המשולהב מהיופי שניבט לו מהבד, הסרט שהפך מהפופולריים ביותר בתולדות הקולנוע הביא למעשה את תעשיית הקולנוע למקום חדש. אחריו נולדו אינספור סרטים מצוירים באורך מלא, רבים מהם של אולפני דיסני עצמם.

ועם הכנסות של כמעט 8 מיליון דולר בהקרנות המקוריות שלו, הסרט גם הפך להצלחה קופתית ענקית. שלא לדבר על מרצ'נדייז, כלומר מוצרים עם דמויות הגיבורים שהחלו לצאת בכמויות.

ומה שלא פחות מעניין הוא שהסרט "שלגייה ושבעת הגמדים" גם היה הצלחה בקרב המבקרים. ברור שהוא לא היה מושלם, אבל ההערכה שזכה לה "שלגייה ושבעת הגמדים" הייתה עצומה.

יותר מזה - ההצלחה וההערכה בזמן אמת לא הייתה הכל. לאורך השנים שעברו מאז שהוא יצא לאקרנים, קיבל הסרט אינספור אותות הוקרה ותוארי כבוד.

על בסיס המשפט המפורסם של מהטמה גאנדי, אפשר לומר שדיסני למד אז ש"בהתחלה הם יתנגדו לך, אחרי כן הם ינסו להניא אותך ולבסוף הם ירצו להשתתף בספירת הכסף..."

וכך, הסרט שהוא מהפופולריים בהיסטוריה של הקולנוע וסרט האנימציה האמריקאי הגדול ביותר של כל הזמנים, גם זיכה את שלגיה בכוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד והיה לאחד מ-100 הסרטים האמריקאים הגדולים של כל הזמנים.


הנה סיפורו של הסרט המצויר הראשון באורך מלא שיצר את תעשיית סרטי האנימציה:

https://youtu.be/RZBsA3XdPAM


קטע מ"שלגיה ושבעת הגמדים" של דיסני:

https://youtu.be/0EANjbUzU_w


אדריאנה קאסלוטי מספרת כיצד זכתה לדבב את שלגיה בסרט:

https://youtu.be/XCFcvphYFTc


וולט דיסני עצמו מספר על ההימור הגדול שלו:

https://youtu.be/N7ZkWfD0ELE


וסיפורו המלא של הסרט ששינה את עולם הקולנוע והפך את דיסני לענק:

https://youtu.be/a7X8u-EjADw?long=yes

האמן הצרפתי אמיל רנו, או ריינו (Emile Reynaud) היה חלוץ סרטי האנימציה. זה קרה בשנת 1892, שנים ספורות לפני שנוצרו סרטי הראינוע הראשונים של האחים לומייר. אמיל רנו יצר אז סרטים עלילתיים מורכבים וסיפוריים מאד. הוא הציג אותם בעזרת פנס קסם מסתובב שפיתח ונקרא פרקסינוסקופ (Praxinoscope).

בעזרת הפרקסינוסקופ הצליח אמיל רנו להקרין על מסך סרטונים מצוירים שיצר. הצלחתו ליצור אשליה של תנועה הייתה מידית והצופים השתאו לראות תנועה מכנית למול עיניהם. אלה היו מראשוני "סרטי ההנפשה", שמם העברי של סרטי האנימציה. אמיל רנו הפך לקוסם בידורי של ממש.

אך 3 שנים לאחר מכן, משהתפרסמה טכנולוגיית הסרט המצולם של האחים לומייר, השתנה במהירות טעמו של הקהל. הקהל העדיף את הסרטים שרואים בהם אנשים ומקומות של ממש והעניין בסרטים המצויירים של אמיל רנו פחת במהירות.

עצוב ומפסיד, הרגיש חלוץ האנימציה הגאון, שחרב עליו עולמו. הוא התכנס בתוך עצמו והשמיד את סיפוריו המצוירים. לסרטי האנימציה צפוי עתיד מזהיר, אבל הוא, החלוץ ומי שהוליד את העולם המצויר והקסום הזה, לא ייהנה ממנו ולא יהיה לו חלק בו.


הנה המצאותיו והאמנות של אמיל רנו:

https://youtu.be/pM1K8h8xtb4?end=5m4s


כך נראה מכשיר הפרקסינוסקופ שהמציא אמיל רנו:

https://youtu.be/ChRD0UG0txw


אחד מהסרטונים שאמיל רנו לא הצליח להשמיד בייאושו:

http://youtu.be/A5MXcxaRXNc


"פיירו מסכן", עוד סרטון אנימציה של אמיל רנו משנת 1892:

http://youtu.be/6awj6b9aQ8U


ולהשוואה, האנימציה של העידן המודרני:

http://youtu.be/ezKtQ7LjErw

"רובה תמונות", האקדח הכרונופוטוגרפי, או "אקדח תמונות" הם שמות משנת 1882 להמצאה של מדען צרפתי גאון בשם אטיין ז'ול מארי, או ליתר דיוק אֶטיֶין-ז'ול מָארֶה (Étienne-Jules Marey).

מארה פיתח טכנולוגיה שאיפשרה לצלם על לוח מזכוכית תמונות רבות, בקצב של 12 תמונות בשנייה.

אקדח התמונות הוא שתרם את המושג "שוט" לעולם הקולנוע. הוא היה מאותן המצאות שקדמו להמצאת הקולנוע ותרמו רבות לשיפור היכולת הטכנית לחבר תמונות בודדות לתנועה.


כך נראה אקדח התמונות של מארה:

https://youtu.be/1OsDKCJInNc


כמה מסרטוניו הקצרים של מאריי שנעשו בסביבות שנת 1900:

http://youtu.be/CtRJHS7ynyI


סוגי ה"שוטים" בקולנוע של היום:

https://youtu.be/RWJ5HxQVTzk


ואחדים מסרטיו הראשונים של אטיין ז'ול מארה:

https://youtu.be/11lKItGNuiY?long=yes

האגדה של זלדה (The Legend of Zelda) הוא משחק מחשב אגדי, מהפכני ויצירתי, שהפך לסדרה ארוכה הנמשכת עד היום. לאורך כל שנותיה נחשבת סדרת זלדה לחדשנית והיא מקפידה להעלות את הרמה עם כל משחק חדש שיוצא בסדרה.

על אף שהיה קשה ממרבית ממשיכיו, נחשב בדיעבד האגדה של זלדה למשחק התפקידים הראשון ולמשחק ההרפתקאות המעניין ביותר. הוא היה המשחק ש"המציא" את סגנון המשחקים הזה. יצר אותו ב-1986 הגורו של יוצרי משחקי המחשב, שיגרו מיאמוטו מחברת נינטנדו. הוא גם מי שיצר גם את דונקי קונג ואת סופר מריו המיתולוגיים.

על אף שאינו בדיוק משחק הרפתקאות, "האגדה של זלדה" נחשב לזה שקבע את "הקווים המנחים" למשחקי ההרפתקאות באשר הם. היה בו עולם גדול, עם חוקים, תפקידים, סודות וכלי נשק.

מעניין אגב, גם להזכיר את הסיפור המעניין של השם "זלדה". השם נבחר על ידי שיגרו מיאמוטו על שם זלדה, רעייתו של הסופר האמריקאי סקוט פיצגרלד. מסתבר שלא רק הוא אהב את הצלצול של השם, אלא גם השחקן רובין וויליאמס ורעייתו, שהרבו לשחק במשחק וקראו לבתם זלדה, על שם הנסיכה בסידרת המשחקים המיתולוגית. בהמשך השנים הגדילו וויליאמס וזלדה בתו והופיעו בכמה מהפרסומות למשחקי זלדה הנערצים עליהם.


הנה האגדה של האגדה של זלדה:

http://youtu.be/E2WH4cxr4SE


פרסומת למשחק זלדה בביצוע הוויליאמסים:

http://youtu.be/09wBn4ux3N0


סיפור הכוכב, השם והמשחק:

http://youtu.be/wcZhY_Zo-yg


הנה מוסיקת הפתיחה "זלדה" מכנס נינטנדו:

http://youtu.be/4FWqG7AUntM

גיבור הסרטים המצוירים בכל הזמנים הוא ללא ספק מיקי מאוס. מיקי העכבר היה דמות האנימציה והקומיקס הראשונה שהומצאה על ידי וולט דיסני והוא כיכב בסרטי אנימציה רבים. שמו הפך כמעט שם נרדף לסרטים מצוירים, עד שרבים כינו את הסרטים המצוירים "מיקי מאוס".. הוא הפך לסימן היכר, מעין לוגו של חברת וולט דיסני והוא ידוע בכל העולם כאחד מהסמלים של התרבות האמריקאית. בשנת 1978, לכבוד יום הולדתו ה-50, היה מיקי מאוס לדמות המצוירת הראשונה שקיבלה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.

בתחילה נקרא מיקי בשם "מורטימר מאוס", אך בעקבות טענות שהשם "מורטימר" ארוך מדי, שינה וולט דיסני את השם ל"מיקי". התוספת "מאוס" היא מהמילה עכבר באנגלית (mouse).

הסרט הראשון שבו כיכב מיקי מאוס נקרא "ספינת הקיטור ווילי". זה היה סרטון האנימציה המדבר הראשון. הסרטון הזה, בשחור-לבן, הציג את מיקי, משיט ספינת הקיטור, את פיט השחור ו"מיני מאוס" אהובתו. בסרטוני ההמשך יצטרפו אליהם גם הכלב פלוטו, שכנם, הברווז הרגזן דונלד דאק, גופי השכן המבולגן ועוד.

רבים לא יודעים אך הופעת הבכורה של מיקי מאוס הייתה בסרט קצר ולא מוכר בשם "Plane Crazy".


הנה הסרטון הראשון של מיקי משנת 1928:

http://youtu.be/H6c_WgxTsMo


תולדותיו של מיקי מאוס:

https://youtu.be/CJ56IDYq_ns


מיקי מאוס בסרטון (עברית):

https://youtu.be/bItZT0ZJe20


סיפורו של מיקי מאוס:

https://youtu.be/KGdLkl1Alpc


סרטון קצר של מיקי מאוס:

http://youtu.be/6CweTusnvXE


מיני מאוס עושה חיים (בעברית):

https://youtu.be/OxTii5SVYTY


ומיקי מאוס מנסה לשמור על קרירות:

http://youtu.be/17BeQrjmaA4

הפרקסינוסקופ (Praxinoscope), המכונה לעיתים בטעות פאראקסינוסקופ, הוא מכשיר האנימציה המוקדם ביותר שהומצא. זה היה פנס קסם לאנימציה, מכשיר להקרנת סרטים מצוירים על הקיר, שהמציא בשנת 1873 האמן והממציא הצרפתי אמיל רנו.

הפרקסינוסקופ העגול מזכיר סיר רחב. לדופן הפנימית שלו הוצמדה סדרת ציורים של שלבים שונים בתנועה. זו השתקפת במערכת מראות וכשסובבו את הפרקסינוסקופ ראו הצופים מעין סרט מצויר, שהיה תולדה של אשליה, שהתבססה על תנועה.

את הפרקסינוסקופ יצר אמיל רנו הצרפתי בשנת 1888, עוד פיתוח שנוצר, לאחר סדרה של מכשירים קטנים להקרנת סרטונים, שנוצרו בידי אחרים, כמו הפנקיסטוסקופ, הסטרובוסקופ והזואיטרופ. ההבדל בינו לבינם היה שלראשונה הצליח אמיל רנו להקרין את הסרטון המצויר על הקיר.

אבל איך הוא עשה זאת?

רנו המוכשר הוסיף לפרקסינוסקופ פנס קסם נוסף, שהקרין תמונת רקע שאינה זזה. על התמונה הזו הוקרנו סרטוני התנועה של הפרקסינוסקופ. כך הוא יצר מופע של סרט מצויר שאמיל רנו כינה "התאטרון האופטי". זו הייתה צורת הבידור המוקדמת ביותר של הסרטים המצוירים לקהל הרחב והפעם הראשונה שבה סופר סיפור של ממש על גבי מסך.


הנה סיפורו של הפרקסינוסקופ של אמיל רנו:

https://youtu.be/TK_K_Hvf-24


מספר אנימציות מתוך סרטוני הפרקסינוסקופ:

https://youtu.be/TxYP1nOSVJY


מכשיר הפרקסינוסקופ שהמציא אמיל רנו:

https://youtu.be/ChRD0UG0txw


הפרקסינוסקופ בפעולה:

http://youtu.be/xOItdZOGnx8


פראקסינוסקופ משנת 1906 שנקרא "שלבים משעשעים של פרצופים מצחיקים":

http://youtu.be/8dRe85cNXwg


סרטוני פארקסינוסקופ מודרניים:

http://youtu.be/AznclmOj9UI?t=24s


ודגם של פארקסינוסקופ במוזיאון הקולנוע, שמצורפת לו גם תיבת נגינה קטנה:

http://youtu.be/ChRD0UG0txw

אנימה (Anime) היא אנימציה יפאנית שבשנים האחרונות ממש כובשת את העולם. לצד המנגה, הקומיקס היפאני הפופולארי של יפאן, האנימה היא מרכיב מרכזי בתרבות הפופולרית היפאנית ובפריצתה אל התרבות העולמית ובמיוחד לתרבות הפופולרית המערבית.

התכנים באנימה הם לא לילדים בלבד, אלא גם למבוגרים. לא פעם יש באנימה עיסוק בנושאים פילוסופיים ופסיכולוגיים שסדרות טלוויזיה לילדים לא מרבות להתעסק בהם.

גם העיצוב בסדרות האנימה הוא מיוחד ומרתק. הכי בולטות הן העיניים הגדולות של דמויות המאנגה, שמאפשרות לבטא את הרגשות של הדמויות בצורה מוחשית יותר. מעניין גם הריבוי של הדמויות בעלות המראה המערבי, כמו צבע שיער בהיר או אדום, או עיניים כחולות, גם כשהן אוריינטליות ויפאניות. גם המעברים החדים מהרציני אל המשעשע בולטים כאן מאד, שימוש בסמלים גרפיים לרגשות ותחושות ועוד.

המאנגה, ביפאנית "תמונה מגוחכת", התפתחה במקביל לקומיקס המערבי. אבל ביפאן יש לה מאפיינים שונים מאלו המערביים. אם זה במרכיבים הגרפיים, אם במבנה ואם באופן שבו טווים את העלילה בה.

אגב, מעניין לציין שבעוד היפנים משתמשים במילה "מאנגה" לציון כל סוג של קומיקס, מחוץ ליפאן משתמשים במילה לציון של הקומיקס היפאני בלבד.

גם תרבות הסובבת את תעשיית המאנגה היא שונה מזו המערבית.


למתחילי האנימה, סקירה יפה על אנימה לדורותיה (עברית):

https://youtu.be/tzrNZWyEEts


סקירה ויזואלית מהירה של תולדות התחום:

https://youtu.be/nrsIQBkWjUY


יש כבר סגנון חיים של אנימה ויש בני נוער רבים, כולל מחוץ ליפן, שחיים כך:

https://youtu.be/-5Hadn59o5Q


סקירה על תולדות ועולם האנימה (עברית):

https://youtu.be/LTFOjVynFdk?long=yes


וכך השתנה הסגנון והסטייל של האנימה במהלך השנים:

https://youtu.be/dwj2ahYnci4?long=yes

כמו עולם האנימציה הכללי, גם בעולם הווידאו קליפים משתמשים בטכניקות הידועות של האנימציה, על פס הקול של השירים.

האנימציות משולבות בשירים באופן סנכרוני ומנסות להתאים לקצב של השיר, אבל לספר את הסיפור שלהן בצורה חיה, כדי ליצור קליפים שהאנימציה מרימה. חלקם זוכים לאנימציה בטכניקה של "סטופ מושן", שבה מניעים אובייקטים או שחקנים ומצלמים פריים אחרי פריים. באחרים האנימציה היא בטכניקה של גזירי נייר עם סטופ מושן. לעיתים מצלמים מאות ואלפי רישומים על נייר ומשלבים אותם עם חלקים בווידאו. פעמים אחרות מציירים הכל באנימציה דיגיטלית ומודרנית ויוצרים סיפור.


הנה הקליפ הידוע של להקת הסינת'פופ הנורווגית "א-הא":

https://youtu.be/djV11Xbc914


עוד אנימציית עיפרון בווידאו קליפ אמנותי לבלדה יפה:

http://youtu.be/jhdFe3evXpk


קליפ עם אנימציית סטופ מושן ומעל 2000 גזירי נייר מדהימים שנעשו בלייזר:

https://youtu.be/Q-WM-x__BOk


קליפ עם אנימציית תלת-ממד לשיר "היי" של להקת איטליז, שעשה סולן הלהקה:

https://youtu.be/lJVY6-Jx5Pc


קליפ אנימציה מהמם של הפליט האיראני מאג'יד אדין ל-Rocket Man של אלטון ג'ון:

https://youtu.be/DtVBCG6ThDk


סטופ מושן שמשתמש בצילום מלמעלה המדמה תנועה בממד אחר:

https://youtu.be/2_HXUhShhmY


אנימציה פואטית לשיר ישראלי (עברית):

https://youtu.be/DQuLM6ZEOY0


קליפ יפה לשיר אקוסטי של הביטלס:

https://youtu.be/VJDJs9dumZI


ואנימציית געגוע לאריק איינשטיין שמשלבת חומר ארכיוני עם ציור (עברית):

https://youtu.be/UfbW4JI4JAk

סדרת האנימציה סאות' פארק (South Park) היא סדרת אנימציה חתרנית שנולדה בטלוויזיה האמריקאית והפכה להצלחה מסחררת. מדובר בסדרת טלוויזיה חצופה וחריפה ביותר, סאטירית וביקורתית, רוויה בהומור שחור ובגסויות, מהסדרות המצחיקות שידע המסך הקטן.

ואכן, לסדרה הזו, שאחראית לחלק משמעותי בפופולריות של ערוץ "קומדי סנטרל", אין גבולות. יוצריה משתמשים בארבעה תלמידים בבית ספר יסודי, כשופר לביקורת חתרנית ושוברת מוסכמות, עם פרובוקציות שאינן נגמרות. היא בועטת ללא הפסקה בחברה האמריקאית והמודרנית בכלל, מבקרת בלי חשש את כל מה שזז, במיוחד אם יש בו צביעות, פוליטיקלי קורקט, הכחשה ואינטרס.

הסדרה נולדה לאחר שיוצריה, טריי פארקר ומאט סטון, יצרו שני סרטי אנימציה קצרים ובוטים לאינטרנט. אלו היו להצלחה ויראלית באינטרנט הצעיר של אותם ימים והם הובילו ליצירת הסדרה הטלוויזיונית ב-1997, סדרה שמסרבת להסתיים. האשימו אותם בעידוד אלימות, אבל יוצרי הסדרה טוענים שהיא רק משקפת את המצב בחברה האמריקנית.

במרכז הסדרה עומדים, כאמור, 4 ילדים: סטן מארש, קייל ברופלובסקי, אריק קרטמן וקני מקורמיק. הם חיים בעיירה קטנה והזויה בקולורדו, ששמה סאות' פארק. לא זו בלבד שבעיירה חיים אנשים הזויים, שכל אחד מהם מרתק ומגוחך בפני עצמו, היא גם מקום שאליו מתנקזים שלל ידוענים, סלבריטאים, שבאים להתארח בסדרה, לספוג עלבונות וצחוקים על חשבונם ועדיין לראות כבוד גדול בהשתתפות בפרק בסדרה.

כבר שנים שסאות' פארק מנהלת יחסים מעורבים עם איכות וגסות. יוצריה, טריי פארקר ומאט סטון, עשו את הלא יאומן. מצד אחד, זו אחת הסדרות שזוכות לביקורת שלילית על התכנים ועל הדרך שבה היא מוצגת ומנגד - מדובר בסדרה איכותית שזוכה כמעט בכל שנה בפרסי אמי, הפרסים המובילים של תעשיית הטלוויזיה. היא ממכרת והפכה לחלק מהיום יום של צופי הטלוויזיה האמריקאים. הם צוחקים, נעלבים, בוכים ומשתאים מהגסות שלה, אבל לא יכולים בלעדיה...


הנה סיפורה של סדרת האנימציה סאות' פארק (עברית):

https://youtu.be/IaqlKtaqG9c


ההיסטוריה האמריקאית ע"פ סאות' פארק (עברית):

https://youtu.be/ZgwdyYxFDe8


הדרך שעשתה סאות' פארק עד שהפכה למראה לא מחמיאה של החברה האמריקאית (עברית):

https://youtu.be/gE-to6ZuNS0?t=17s


ובאווירה משעשעת - הנה פרומו של הסדרה בצורת מפגש-תת בין סאות' פארק לאפס הישראלי (עברית):

https://youtu.be/HrcdfbiH2TY

סדרת האנימציה משפחת סימפסון (The Simpsons) היא סדרת טלוויזיה חדשנית, נשכנית, ביקורתית, חתרנית ובעיקר פוחזת. אולי זו הסיבה להצלחתה הבלתי נתפסת של ה"סימפסונז" - הסדרה המצוירת הארוכה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית והסדרה הקומית הכתובה הארוכה ביותר בתולדות הטלוויזיה. עשרות פעמים היא זכתה בפרסים היוקרתיים של עולם הטלוויזיה והמגזין "טיים" בחר בה כיצירת הטלוויזיה הטובה במאה ה-20.

כבר מהעונה הראשונה שלה, סחפה הסדרה, שנוצרה על ידי מאט גריינינג עבור רשת פוקס, את הצעירים ובני הנוער באמריקה. ה"סימפסונז" עסקה במשפחה אמריקנית "רגילה" המתגוררת בעיר הבדיונית ספרינגפילד והציגה בחיוך סטריאוטיפים על התרבות, החברה והטלוויזיה האמריקנית. אמנם היא הייתה מעין בועה מנותקת מהמציאות, אך לא פעם נדמה שהיא משקפת את המציאות באופן מדויק מהמציאות עצמה.

הרעיון ל"משפחת סימפסון" נולדה ה"בארטמניה", שגעת שהזכירה את ה"ביטלמניה" המפורסמת שהוקדשה לביטלס בשנות ה-60. אחרי הכל, סדרת הטלוויזיה המצוירת הזו חידשה בהמון תחומים, אבל במיוחד בכך שהיא העלתה אל המרקע פחדים, הפרעות ותסביכים שהחברה האמריקאית נהגה להדחיק. בועה מנותקת מהמציאות, שמצליחה לשקף את המציאות טוב יותר מהמציאות עצמה.

מבחינה תרבותית, כללה "סימפסון" המוני ציטוטים תרבותיים מעולמות הספרות, המוסיקה, הקולנוע ועוד. היו בה פרקים שלמים שכללו שלל מחוות ליצירות אמנות מוכרות ונכסי צאן ברזל. הוטמנו בה המוני רמזים, ציטוטים, בדיחות, מחוות, פאנצ'ים והתכתבויות עם התרבות הפופולארית והאמנות הגבוהה גם יחד, מה שהפך את המעריצים לבלשים שניסו להפתיע ולגלותם ולדווח על כאלה לכל העולם.

פול מקרטני, האבנים המתגלגלות ומייקל ג'קסון היו רק חלק קטן ממאות המפורסמים והסלבס שהשתתפו בפרקי הסדרה במהלך השנים.

"משפחת סימפסון" הצליחה גם לחזות לא מעט פיתוחים טכנולוגיים, כמו השעון החכם שניתן לתת לו פקודות קוליות ושיחות הווידאו בטלפונים. היה בה אפילו רובוט של ספרנית שהציע ספרים מתאימים לקוראים.

במהלך השנים הסדרה הזו העמידה סדרות שנוצרו ברוחה, ביניהן "סאותפארק" ו"איש משפחה".


הנה סיפורה של הסדרה "משפחת סימפסון" (עברית):

https://youtu.be/GkZC51pEV8M


איך נולדה סדרת האנימציה המצליחה על הסימפסונים:

https://youtu.be/rPzgH-bJZJg


קטע שמדגים את השפה והסגנון של משפחת סימפסון (מתורגם):

https://youtu.be/8cahD3cT9xU


וכמה דברים שלא ידעתם על הסימפסונים:

https://youtu.be/SZ5gBXjd_gE