שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך התפתח ריקוד הסטפס באמריקה?
את ריקוד הסטפס (Steps או Tap dance) רוקדים בנעלי סטפס המפיקים מקצבים שונים, ברקיעות על הרצפה. אבל איך הוא נולד והלהיב כה רבים באמריקה?
די ברור היום שריקוד הסטפס הוא הריקוד הכי אמריקאי שיש. יש לו אפילו יום משלו בלוח השנה של האומה האמריקאית, ה-25 במאי. זהו יום ההולדת של מי שנחשב אבי הסטפס, ביל "בוג'נגלס" רובינסון.
אבל הסטפס נולד הרבה לפני מיסטר בוג'נגלס. מקורו היה ככל הידוע במופעי המינסטריל של אמצע המאה ה-18. במקורו הוא הגיע משילוב בין ריקודים איריים, בריטיים וסקוטיים, הורנפיפס וג'יגס. אלה התחברו באמריקה לריקודי העבדים שמקורם במורשת הריקוד של שבטי אפריקה המקוריים, שמהם הם נלקחו לעבדות.
עוד אחד מאבות סגנון הסטפס היה רקדן שחור בשם וויליאם הנרי ליין הנקרא גם "מאסטר ג'ובה". הוא נהג להופיע עם שחקנים לבנים ולחבר בין המסורות.
עם הזמן ירדה, כשהפופולריות של מופעי המינסטריל הלכה וירדה, החלו לעלות על במות הבידור מופעי סטפס. חוק גזעני אסר באותה תקופה על מופעי סולו של אמנים שחורים, שהיום נוהגים לקרוא להם "אפרו-אמריקאים". התוצאה שהחוק הזה יצר הם צמדים של רקדנים, שחור ולבן, שאפיינו אז את מרבית מופעי הוודוויל.
את המנהג של רקדני סטפס לרקוד סטפס כשהם לבושים בטוקסידו מהודר החל באותה תקופה הצמד המפורסם "באק ובאבלס".
בוג'נגלס, מי שהיה חצי מצמד רקדנים מפורסם, ביחד עם ג'ורג' דאבליו קופר, התפצל ממנו ב-1908 והיה לרקדן הסולו השחור הראשון. למרבה ההפתעה, לא זו בלבד שהוא לא הוכנס לכלא, אלא ההיפך המוחלט. הוא זכה להצלחה עולמית וכיכב בשלל סרטים, כולל בתפקידים ראשיים.
היום זוכרים לו בעיקר את התפקיד לצד שירלי טמפל, הילדה-רקדנית שהייתה הכוכבת הגדולה של התקופה. אבל את בוג'נגלס כדאי לזכור דווקא בתור הרקדן שאיחד בתחילת המאה ה-20 רקדנים לבנים ושחורים לריקוד הסטפס והפך אותו לריקוד כל אמריקאי.
השילוב בין הסטפס לריקוד האירי המפורסם מגיע בשנות ה-20, כשבצורת באירלנד מביאה לגל של הגירה אירית לארצות הברית. הסטפס, שעד אותו זמן הושפע בעיקר מריקודי שבטים באפריקה ומכוריאוגרפיה של הבידור האמריקאי, מקבל משנה מרץ ושפה מורחבת ומרתקת.
בשנות ה-30 הסטפס מושפע ומשפיע מסגנון שנקרא "לינדי הופ". הוא מופיע באינספור סרטי מיוזיקל, מחזות זמר מצליחים. העתיד שלו נראה מובטח ומי שרוקד על במה - רוקד אותו.
אבל התפוצצות והצלחה מסחררת של שני סגנונות אופנתיים וצעירים עתידה להעיב בעוד שני עשורים על ההצלחה שלו.
מצד אחד עלה סגנון חדש ומלהיב, סגנון הרוקנ'רול של שנות ה-50. מצד שני הגיע למרכז הבמה ריקוד הג'אז, שהיו לו צעדי ריקוד משותפים עם הסטפס. ריקוד הג'אז התפתח מסגנון הסטפס, אבל בשלב מסוים הוא נפרד ממנו והפך בעצמו לסגנון ריקוד מצליח.
וכך, כששני הסגנונות הללו הופכים יותר ויותר פופולריים, הם הלכו ודחקו את הסטפס ממרכז הבמה. הסטפס נשאר ריקוד סנטימנטלי אמריקאי, שריד מפואר ומתקתק של תקופה בה שחורים החלו את המסע למרכז הבמה והיו לאמנים לגיטימיים, גם אם עדיין לא לגמרי שווי זכויות.
שנים אחר כך, בתחילת האלף הבא, יגיעו ימים של נשיאים וסגני נשיא שחורים. ביל "בוג'נגלס" רובינסון, זכה כבר לשיר מרגש משלו והוכר כאבי הסטפס.
הנה סיפורו של ריקוד הסטפס בארצות הברית (מתורגם):
https://youtu.be/XzgT4xcFNNo
ביל רובינסון "בוג'נגלס", אבי הסטפס, ב-1932:
https://youtu.be/vj1KYaCIA5o
ה"אחים ניקולאס" שהדהימו את הקהל בסטפס אקרובטי ומיומן, כאן בסרט "Stormy Weather" שנצבע בשנים האחרונות:
https://youtu.be/IoMbeDhG9fU
אמני רחוב רוקדים סטפס, או טאפ:
https://youtu.be/d8g2n2XeAeA
ואדם שגילה את הסטפס מאוחר בחייו ומאז הולך עם לוח עץ ורוקד בכל מקום:
https://youtu.be/mUFJxZST9sc
מהו ריקוד הסטפס האירי?
מקורו של הריקוד האירי, בעל המסורת העתיקה, בתרבותם של השבטים הקלטיים שבאירלנד. הריקוד ייחודי בזה שמופעלות בו הרגליים בלבד, בעוד הידיים צמודות לגוף ולא מניעים אותם כלל. גם פניהם של הרוקדים והרוקדות של הריקודים האיריים הן חתומות וללא חיוכים או הבעות פנים.
בשנים האחרונות הופך הריקוד של אירלנד מוכר בכל העולם, תודות להרכבי מחול שמופיעים בכל הבמות, כמו "לורד אוף דה דאנס" ו"ריברדאנס". במופעים אלה נעשים עיבודים חדשניים לריקודים האירים, שחלקם קצת פחות נאמנים לגירסה העממית המיוחדת שלו.
הנה ריקוד הסטפס האירי בגירסת הבמה של להקה מצליחה:
http://youtu.be/gtumveJHue8
והריקוד האירי בסולו ובזוגות מתוך פסטיבל מוסיקה ומחול באירלנד:
http://youtu.be/QXCsjgzj498?t=7m41s
ריקודים בסגנון אירי במופע רחוב מרהיב:
https://youtu.be/Rnsz-pE2Kj8
מי היו ג'ינג'ר ופרד?
הם שניים מהרקדנים הגדולים בכל הזמנים. ג'ינג'ר ופרד (Ginger and Fred) היה הכינוי של צמד השחקנים הידועים פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס. הוא הביא לחיבור ביניהם את המיומנות בריקוד והיא - את הזוהר, רוח הנעורים והשובבות המעט קשוחה שלה.
החיבור ביניהם היה אחד הלהיטים התרבותיים בקולנוע של שיא תקופת המיוזיקלס, סוגת הסרטים המוזיקליים של שנות ה-30 של המאה ה-20.
הצמד נולד כשהשחקנית בת ה-19 ג'ינג'ר רוג'רס פגשה בפרד אסטר. היא הייתה רקדנית, שחקנית וזמרת במחזות זמר וסרטים מוזיקליים. הוא נשכר כדי להדריך את רקדני אחת ההפקות שבהן השתתפה.
מכאן החלה רוג'רס לרקוד עם פרד אסטר והשניים זכו להצלחה גדולה בארצות הברית של שנות ה-30. אלה היו שנות השפל הכלכלי של טרום מלחמת העולם השנייה. השניים עשו עשרה סרטים. הם ביצעו בהם סך הכל 33 ריקודים זוגיים, אבל הריקודים הללו הפכו לקלסיקה וצוטטו בהמשך בשלל סרטים ומחזות זמר.
בעתיד הוא יעיד על רוג'רס שיותר מתנועות הריקוד שלה, היה לה כישרון טבעי וחן, שאיפשרו לשניים להשתלב באופן מושלם. ההיילייט של ריקודיהם היו תנועות המשיכה-דחייה שחזרו בהם כמוטיב קבוע. אסטר הודה שלא הצליח לשחזר עם שחקניות אחרות, את קסם הריקודים שלו עם רוג'רס.
בדיעבד, השניים יצרו בסרטים הללו סוגת ריקודים ייחודית. בלטה בה ההשלמה ההדדית ביניהם.
החיבור בין ג'ינג'ר ופרד בין 1933 ל-1939, הפך למודל של שיתוף פעולה זוגי בקולנוע. היותם של השניים גם זוג בחייהם הפרטיים, הפכה את רוג'רס ואסטר למושא סיקור קבוע ולוהט של הצהובונים, עיתוני הרכילות.
למעשה, משחקי הרתיעה והמשיכה ביניהם, שהיו אחד הסממנים שאפיינו את קטעי הריקוד של השניים, שיקפו באופן מסוים גם את חייהם. בשנות ה-40 הם נפרדו ורוג'רס החלה לשחק לבדה ואף זכתה באוסקר.
אגב, כיום יש על שם השניים בניין משרדים בפראג שבצ'כיה. כינויו הרשמי של הבניין הוא "בית השיכור", אבל רבים קוראים לו "הבית הרוקד" או "ג'ינג'ר ופרד". יזם את הקמתו נשיא צ'כיה ואצלב האוול.
הנה צמד הרקדנים ג'ינג'ר ופרד:
http://youtu.be/MsS7B8nyw5Y?t=59s
ריקוד סווינג מהמם:
https://youtu.be/mxPgplMujzQ
ו"הבית הרוקד" בפראג, שמעוצב בדמותם וזכה לכינוי "ג'ינג'ר ופרד":
http://youtu.be/hlZA8bTvpiw
מהו סיפורו של מיסטר בוג'נגלס?
ביל רובינסון שכונה "בוג'נגלס" היה מגדולי רקדני הסטפס באמריקה ומי שנחשב לאבי הסטפס בארצות הברית. הוא החל כרקדן רחוב שחור בשנות ה-30 של המאה ה-20, אבל משהתגלה על ידי בעלי האולפנים הגדולים, הוא הפך לרקדן בקולנוע והשתתף בסרטים רבים. במיוחד זוכרים אותו היום מריקוד הסטפס עם ילדת הפלא של אמריקה, שירלי טמפל.
יש מי שסברו שעליו נכתב אחד מהשירים הנערצים במאה ה-20 "מיסטר בוג'נגלס" (Mister Bojangles), אבל לא ידעו שאחרי שהשיר עצמו התפרסם, נטלו רבים מרקדני הרחוב השחורים באמריקה את הכינוי "בוג'נגלס". ג'רי ג'ף ווקר, שכתב את השיר סיפר שהוא נולד בהשראתו של אסיר שהכיר בבית סוהר בניו אורלינס, בו נכלא ווקר עצמו לאחר שהתחצף לגברת מקומית.
השיר, שנכתב בשנת 1968, סיפר על רקדן בודד שרוקד כמו אלוהים, אבל מעולם לא הצליח יותר מלהופיע עם כלבו במופעים נודדים ובירידים. אחרי שהכלב הנאמן מת, הוא התאבל עליו 20 שנים ארוכות והתמכר לשתייה. בסוף השיר הוא נמצא מאחורי הסורגים. אבל לפעמים, אם מקשיבים היטב, אפשר לשמוע שמישהו מבקש ממנו לרקוד עוד ריקוד קטן.
והשיר הקטן הזה הפך לאחד השירים המבוצעים באמריקה. מי לא שר אותו? - כמו במירוץ שליחים שנוטלים זה מזה את המיקרופון, החל בווקר, הכותב-זמר שהרטיט בקאנטרי עגמומי, דרך כוהנת הסול והגוספל נינה סימון, שהפכה אותו לשיר הכאב האולטימטיבי, על הבדרנים הפשוטים שרגע אחרי ההצגה, איש אינו מכיר יותר או רוצה להכיר.
אחריהם נטל אותו הבדרן השחור המצליח ביותר בשנות ה-60 סמי דייוויס ג'וניור והפליא גם הוא לשיר את סיפורו של בוג'אנגלס האומלל. ואחרי כל הגדולים מהעבר (הזכרנו כבר את פרנק סינטרה ובוב דילן?), הפליא גם זמר הפופ המצליח רובי ויליאמס, להציג את המיסטר לדור החדש של הניינטיז, במסע הלא-נגמר של השיר עם הסיפור הקטן-גדול הזה. הוא שר עם תזמורת בלוז ורקדן סטפס שרקד את עצמו בלי הפסקה. שיר קטן וריקוד גדול.
הנה יוצר השיר ג'רי ג'ף ווקר:
https://youtu.be/IcZCPT1eb0I
צלילי הביצוע החזק של נינה סימון עם ריקוד לא קשור אבל יפה של דרווישים מחוללים:
https://youtu.be/ySzkTMv98pQ
אבי הסטפס, "בוג'נגלס" ביל רובינסון, ב-1932:
https://youtu.be/vj1KYaCIA5o
סמי דיוויס ג'וניור מבצע אותו בהופעה:
https://youtu.be/-Fju4UajL7g
רובי ויליאמס בביצוע ג'אז מרהיב:
https://youtu.be/Zif1W8fxEJU
ביל בוג'נגלס רוקד סטפס בסרט הוליוודי:
https://youtu.be/WkD60wab3n4
וכאן ביל בוג'נגלס, בריקוד סטפס עם שירלי טמפל:
https://youtu.be/wtHvetGnOdM
מהו השיא העולמי בריקוד בשורה?
652 איש רקדו את הריקוד בנשוויל, טנסי ארה"ב, אבל בדאבלין אירלנד שברו 1700 אנשים את השיא העולמי ורקדו ריקוד אירי בשורה אחת.
הנה השיא העולמי בריקוד אירי בשורה:
http://youtu.be/vCa8z6ovxZw
האם שירלי טמפל היא ילדת הפלא המפורסמת ביותר?
שירלי טמפל (Shirley Temple) היא ללא ספק ילדת הפלא הכי מפורסמת בתולדות הקולנוע. הילדה החמודה והמוכשרת הזו הפכה במחצית השנייה של שנות ה-30 באמריקה, להיות המתוקה הלאומית וכוכבת הקולנוע הכי מדוברת בהוליווד.
זה לא שהיא הייתה שחקנית, זמרת או רקדנית מצוינת. הוא הייתה קרן אור בקצה מכונת ההסרטה, באולם החשוך של הקולנוע ובעולם החשוך של העוני והאבטלה. שכן אלו היו הימים של "השפל הגדול", המשבר הכלכלי החמור בתולדות אמריקה. שירלי טמפל הייתה, אם תרצו, ה"רסקיו הלאומית" שניתן על ידי הוליווד לעם מוכה אבטלה וחורבן כלכלי, אותה ילדה מתוקה שמשכיחה לרגע את הצרות ונותנת קצת אופטימיות בזמנים קשים.
אם היא לא הייתה קיימת, צריכים היו, כמאמר הקלישאה, להמציא אותה.
ילדת הפלא טמפל נולדה בקליפורניה ולמדה ריקוד מגיל 3. החל מגיל 4 היא החלה לשחק בסרטים ונחלה הצלחה גדולה. זו היתה הפעם הראשונה שבה ילדה צעירה הצליחה לסחוף המוני צופים לבתי הקולנוע. יופיה הרב, מתיקותה וכישרון המשחק והשירה שלה, כמו גם יכולת הריקוד, היו למגנט של קהל.
כשהייתה בת 6 בלבד, שירלי טמפל זכתה באוסקר לשם כבוד. היא נחשבת הזוכה הצעירה ביותר אי-פעם בפרס האוסקר לשם כבוד.
בגיל 12, משפג הקסם שלה בעיני הקהל, היא הפסיקה לשחק בסרטים.
בבגרותה טמפל נישאה לקצין בחיל האוויר האמריקאי והייתה לדיפלומטית. כאישה מבוגרת ועדיין יפה, הפכה שירלי טמפל לשגרירת ארה"ב במדינות שונות, כמו גאנה וצ'כוסלובקיה.
בגיל 85, לאחר קריירה מעוררת השראה ומתוקה במיוחד, שהחלה בקולנוע הקלאסי והמשיכה בפוליטיקה עולמית ודיפלומטיה, היא הלכה לעולמה.
הנה קטעים מסרטים שונים של שירלי טמפל בליווי שיר מפיה:
http://youtu.be/1KRhO4kbGt4
שיר בביצועה מתוך סרט:
https://youtu.be/WLLSqpYyPD8
שירלי טמפל רוקדת עם ביל בוג'נגלס, מגדולי רקדני הסטפס:
https://youtu.be/wtHvetGnOdM
וקווים לדמותה, ערב מותה בגיל 85 (עברית):
https://youtu.be/ddLb4k4IgkE
מהי הליכת הירח של מייקל ג'קסון?
"הליכת ירח" (Moonwalk) היא תנועת ריקוד מרהיבה, המתבססת על טכניקה שבה הרקדן נע אחורה, תוך שהוא מבצע תנועות הליכה הנראות כמו הליכה לפנים דווקא.
במהלך מופע טלוויזיוני שהוקדש למוסיקה של מוטאון ונקרא "מוטאון 25: אתמול, היום, לנצח" הופיע לראשונה "מלך הפופ", מייקל ג'קסון, ב"הליכת הירח". זו הייתה ככל הידוע, ההופעה הראשונה שבה הוא נראה מבצע אותה. זה היה בפסדינה שבקליפורניה ב-25 למרץ 1983 והריקוד בוצע בעודו שר את להיטו "בילי ג'ין".
מאז אותה הופעה שבה הקהל חזה במייקל ג'קסון המבצע הליכת ירח בהופעה חיה, היא הפכה למוכרת בכל העולם ומזוהה איתו.
אבל לא כולם יודעים מה המקור של הליכת הירח. מסתבר שאם נחקור מעט, נגלה שצעדים דומים בוצעו עבר בשנות ה-30 של המאה שעברה. השחקן רקדן, קאב קלוואי, ביצע אותה כבר בשנת 1932. אז נקראה הטכניקה הזו "באז".
בשנת 1944 אנו פוגשים את ה"באז" שוב, כשג'ודי גרלנד ומרגרט אובריין ביצעו פחות או יותר אותו, בסרט "פגוש אותי בסנט לואיס". אמנם הביצועים שלהן לא הציעו את אשליית ההליכה לפנים, שיוצרת הליכת ירח אמיתית, אבל דומה שב"תחת עץ הבמבוק" מתוך הסרט, הן היו כמעט שם. גם רקדן הסטפס ביל ביילי ביצע בשנת 1955, במהלך ריקוד סטפס החלקה דומה.
אבל נראה שמופעיו של אמן הפנטומימה הצרפתי מרסל מרסו, בין שנות ה-1940 ועד לשנות ה-1980, הם שהפכו את ה"מון ווקינג" למוכרת ביותר, עד להופעתו של מייקל ג'קסון. במיוחד ניתן לראות זאת ביצירתו "הולך נגד הרוח", כשהוא דימה בריקוד מצב שבו הוא נדחף לאחור על ידי הרוח החזקה שנושבת עליו.
בשנת 2012 הורם המהלך המפורסם לגבהים חדשים, כשהתפרסם סרטון מסנטה מוניקה שבקליפורניה, של אמן רחוב אמריקאי בשם אריק נאש, שפיתח את ה-SUPER MOONWALK. נאש נראה בסרטון כשהוא מבצע הליכה מהירה לאחור, על כביש חלק מגשם, תוך שהוא שומר על שיווי משקל מדהים.
הנה מייקל ג'קסון עם המון ווקינג המדהים שלו:
https://youtu.be/b6pomaq30Gg
ובניתוח איטי:
https://youtu.be/Iz4Vc83ZtP4
ביל ביילי בהליכת ירח מ-1955:
https://youtu.be/y71njpDH3co
ובדרנים נוספים שפיתחו את הליכת הירח:
https://youtu.be/35nIo8aBw-g
הסבר של נאש את הסופר מון ווקינג:
https://youtu.be/RzvnAY6zar4
וכאן היא משולבת בקליפ המדהים של ג'קסון ל-Smooth Criminal:
https://youtu.be/aZed4kuFsJs?long=yes
את ריקוד הסטפס (Steps או Tap dance) רוקדים בנעלי סטפס המפיקים מקצבים שונים, ברקיעות על הרצפה. אבל איך הוא נולד והלהיב כה רבים באמריקה?
די ברור היום שריקוד הסטפס הוא הריקוד הכי אמריקאי שיש. יש לו אפילו יום משלו בלוח השנה של האומה האמריקאית, ה-25 במאי. זהו יום ההולדת של מי שנחשב אבי הסטפס, ביל "בוג'נגלס" רובינסון.
אבל הסטפס נולד הרבה לפני מיסטר בוג'נגלס. מקורו היה ככל הידוע במופעי המינסטריל של אמצע המאה ה-18. במקורו הוא הגיע משילוב בין ריקודים איריים, בריטיים וסקוטיים, הורנפיפס וג'יגס. אלה התחברו באמריקה לריקודי העבדים שמקורם במורשת הריקוד של שבטי אפריקה המקוריים, שמהם הם נלקחו לעבדות.
עוד אחד מאבות סגנון הסטפס היה רקדן שחור בשם וויליאם הנרי ליין הנקרא גם "מאסטר ג'ובה". הוא נהג להופיע עם שחקנים לבנים ולחבר בין המסורות.
עם הזמן ירדה, כשהפופולריות של מופעי המינסטריל הלכה וירדה, החלו לעלות על במות הבידור מופעי סטפס. חוק גזעני אסר באותה תקופה על מופעי סולו של אמנים שחורים, שהיום נוהגים לקרוא להם "אפרו-אמריקאים". התוצאה שהחוק הזה יצר הם צמדים של רקדנים, שחור ולבן, שאפיינו אז את מרבית מופעי הוודוויל.
את המנהג של רקדני סטפס לרקוד סטפס כשהם לבושים בטוקסידו מהודר החל באותה תקופה הצמד המפורסם "באק ובאבלס".
בוג'נגלס, מי שהיה חצי מצמד רקדנים מפורסם, ביחד עם ג'ורג' דאבליו קופר, התפצל ממנו ב-1908 והיה לרקדן הסולו השחור הראשון. למרבה ההפתעה, לא זו בלבד שהוא לא הוכנס לכלא, אלא ההיפך המוחלט. הוא זכה להצלחה עולמית וכיכב בשלל סרטים, כולל בתפקידים ראשיים.
היום זוכרים לו בעיקר את התפקיד לצד שירלי טמפל, הילדה-רקדנית שהייתה הכוכבת הגדולה של התקופה. אבל את בוג'נגלס כדאי לזכור דווקא בתור הרקדן שאיחד בתחילת המאה ה-20 רקדנים לבנים ושחורים לריקוד הסטפס והפך אותו לריקוד כל אמריקאי.
השילוב בין הסטפס לריקוד האירי המפורסם מגיע בשנות ה-20, כשבצורת באירלנד מביאה לגל של הגירה אירית לארצות הברית. הסטפס, שעד אותו זמן הושפע בעיקר מריקודי שבטים באפריקה ומכוריאוגרפיה של הבידור האמריקאי, מקבל משנה מרץ ושפה מורחבת ומרתקת.
בשנות ה-30 הסטפס מושפע ומשפיע מסגנון שנקרא "לינדי הופ". הוא מופיע באינספור סרטי מיוזיקל, מחזות זמר מצליחים. העתיד שלו נראה מובטח ומי שרוקד על במה - רוקד אותו.
אבל התפוצצות והצלחה מסחררת של שני סגנונות אופנתיים וצעירים עתידה להעיב בעוד שני עשורים על ההצלחה שלו.
מצד אחד עלה סגנון חדש ומלהיב, סגנון הרוקנ'רול של שנות ה-50. מצד שני הגיע למרכז הבמה ריקוד הג'אז, שהיו לו צעדי ריקוד משותפים עם הסטפס. ריקוד הג'אז התפתח מסגנון הסטפס, אבל בשלב מסוים הוא נפרד ממנו והפך בעצמו לסגנון ריקוד מצליח.
וכך, כששני הסגנונות הללו הופכים יותר ויותר פופולריים, הם הלכו ודחקו את הסטפס ממרכז הבמה. הסטפס נשאר ריקוד סנטימנטלי אמריקאי, שריד מפואר ומתקתק של תקופה בה שחורים החלו את המסע למרכז הבמה והיו לאמנים לגיטימיים, גם אם עדיין לא לגמרי שווי זכויות.
שנים אחר כך, בתחילת האלף הבא, יגיעו ימים של נשיאים וסגני נשיא שחורים. ביל "בוג'נגלס" רובינסון, זכה כבר לשיר מרגש משלו והוכר כאבי הסטפס.
הנה סיפורו של ריקוד הסטפס בארצות הברית (מתורגם):
https://youtu.be/XzgT4xcFNNo
ביל רובינסון "בוג'נגלס", אבי הסטפס, ב-1932:
https://youtu.be/vj1KYaCIA5o
ה"אחים ניקולאס" שהדהימו את הקהל בסטפס אקרובטי ומיומן, כאן בסרט "Stormy Weather" שנצבע בשנים האחרונות:
https://youtu.be/IoMbeDhG9fU
אמני רחוב רוקדים סטפס, או טאפ:
https://youtu.be/d8g2n2XeAeA
ואדם שגילה את הסטפס מאוחר בחייו ומאז הולך עם לוח עץ ורוקד בכל מקום:
https://youtu.be/mUFJxZST9sc
מקורו של הריקוד האירי, בעל המסורת העתיקה, בתרבותם של השבטים הקלטיים שבאירלנד. הריקוד ייחודי בזה שמופעלות בו הרגליים בלבד, בעוד הידיים צמודות לגוף ולא מניעים אותם כלל. גם פניהם של הרוקדים והרוקדות של הריקודים האיריים הן חתומות וללא חיוכים או הבעות פנים.
בשנים האחרונות הופך הריקוד של אירלנד מוכר בכל העולם, תודות להרכבי מחול שמופיעים בכל הבמות, כמו "לורד אוף דה דאנס" ו"ריברדאנס". במופעים אלה נעשים עיבודים חדשניים לריקודים האירים, שחלקם קצת פחות נאמנים לגירסה העממית המיוחדת שלו.
הנה ריקוד הסטפס האירי בגירסת הבמה של להקה מצליחה:
http://youtu.be/gtumveJHue8
והריקוד האירי בסולו ובזוגות מתוך פסטיבל מוסיקה ומחול באירלנד:
http://youtu.be/QXCsjgzj498?t=7m41s
ריקודים בסגנון אירי במופע רחוב מרהיב:
https://youtu.be/Rnsz-pE2Kj8
הם שניים מהרקדנים הגדולים בכל הזמנים. ג'ינג'ר ופרד (Ginger and Fred) היה הכינוי של צמד השחקנים הידועים פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס. הוא הביא לחיבור ביניהם את המיומנות בריקוד והיא - את הזוהר, רוח הנעורים והשובבות המעט קשוחה שלה.
החיבור ביניהם היה אחד הלהיטים התרבותיים בקולנוע של שיא תקופת המיוזיקלס, סוגת הסרטים המוזיקליים של שנות ה-30 של המאה ה-20.
הצמד נולד כשהשחקנית בת ה-19 ג'ינג'ר רוג'רס פגשה בפרד אסטר. היא הייתה רקדנית, שחקנית וזמרת במחזות זמר וסרטים מוזיקליים. הוא נשכר כדי להדריך את רקדני אחת ההפקות שבהן השתתפה.
מכאן החלה רוג'רס לרקוד עם פרד אסטר והשניים זכו להצלחה גדולה בארצות הברית של שנות ה-30. אלה היו שנות השפל הכלכלי של טרום מלחמת העולם השנייה. השניים עשו עשרה סרטים. הם ביצעו בהם סך הכל 33 ריקודים זוגיים, אבל הריקודים הללו הפכו לקלסיקה וצוטטו בהמשך בשלל סרטים ומחזות זמר.
בעתיד הוא יעיד על רוג'רס שיותר מתנועות הריקוד שלה, היה לה כישרון טבעי וחן, שאיפשרו לשניים להשתלב באופן מושלם. ההיילייט של ריקודיהם היו תנועות המשיכה-דחייה שחזרו בהם כמוטיב קבוע. אסטר הודה שלא הצליח לשחזר עם שחקניות אחרות, את קסם הריקודים שלו עם רוג'רס.
בדיעבד, השניים יצרו בסרטים הללו סוגת ריקודים ייחודית. בלטה בה ההשלמה ההדדית ביניהם.
החיבור בין ג'ינג'ר ופרד בין 1933 ל-1939, הפך למודל של שיתוף פעולה זוגי בקולנוע. היותם של השניים גם זוג בחייהם הפרטיים, הפכה את רוג'רס ואסטר למושא סיקור קבוע ולוהט של הצהובונים, עיתוני הרכילות.
למעשה, משחקי הרתיעה והמשיכה ביניהם, שהיו אחד הסממנים שאפיינו את קטעי הריקוד של השניים, שיקפו באופן מסוים גם את חייהם. בשנות ה-40 הם נפרדו ורוג'רס החלה לשחק לבדה ואף זכתה באוסקר.
אגב, כיום יש על שם השניים בניין משרדים בפראג שבצ'כיה. כינויו הרשמי של הבניין הוא "בית השיכור", אבל רבים קוראים לו "הבית הרוקד" או "ג'ינג'ר ופרד". יזם את הקמתו נשיא צ'כיה ואצלב האוול.
הנה צמד הרקדנים ג'ינג'ר ופרד:
http://youtu.be/MsS7B8nyw5Y?t=59s
ריקוד סווינג מהמם:
https://youtu.be/mxPgplMujzQ
ו"הבית הרוקד" בפראג, שמעוצב בדמותם וזכה לכינוי "ג'ינג'ר ופרד":
http://youtu.be/hlZA8bTvpiw
ביל רובינסון שכונה "בוג'נגלס" היה מגדולי רקדני הסטפס באמריקה ומי שנחשב לאבי הסטפס בארצות הברית. הוא החל כרקדן רחוב שחור בשנות ה-30 של המאה ה-20, אבל משהתגלה על ידי בעלי האולפנים הגדולים, הוא הפך לרקדן בקולנוע והשתתף בסרטים רבים. במיוחד זוכרים אותו היום מריקוד הסטפס עם ילדת הפלא של אמריקה, שירלי טמפל.
יש מי שסברו שעליו נכתב אחד מהשירים הנערצים במאה ה-20 "מיסטר בוג'נגלס" (Mister Bojangles), אבל לא ידעו שאחרי שהשיר עצמו התפרסם, נטלו רבים מרקדני הרחוב השחורים באמריקה את הכינוי "בוג'נגלס". ג'רי ג'ף ווקר, שכתב את השיר סיפר שהוא נולד בהשראתו של אסיר שהכיר בבית סוהר בניו אורלינס, בו נכלא ווקר עצמו לאחר שהתחצף לגברת מקומית.
השיר, שנכתב בשנת 1968, סיפר על רקדן בודד שרוקד כמו אלוהים, אבל מעולם לא הצליח יותר מלהופיע עם כלבו במופעים נודדים ובירידים. אחרי שהכלב הנאמן מת, הוא התאבל עליו 20 שנים ארוכות והתמכר לשתייה. בסוף השיר הוא נמצא מאחורי הסורגים. אבל לפעמים, אם מקשיבים היטב, אפשר לשמוע שמישהו מבקש ממנו לרקוד עוד ריקוד קטן.
והשיר הקטן הזה הפך לאחד השירים המבוצעים באמריקה. מי לא שר אותו? - כמו במירוץ שליחים שנוטלים זה מזה את המיקרופון, החל בווקר, הכותב-זמר שהרטיט בקאנטרי עגמומי, דרך כוהנת הסול והגוספל נינה סימון, שהפכה אותו לשיר הכאב האולטימטיבי, על הבדרנים הפשוטים שרגע אחרי ההצגה, איש אינו מכיר יותר או רוצה להכיר.
אחריהם נטל אותו הבדרן השחור המצליח ביותר בשנות ה-60 סמי דייוויס ג'וניור והפליא גם הוא לשיר את סיפורו של בוג'אנגלס האומלל. ואחרי כל הגדולים מהעבר (הזכרנו כבר את פרנק סינטרה ובוב דילן?), הפליא גם זמר הפופ המצליח רובי ויליאמס, להציג את המיסטר לדור החדש של הניינטיז, במסע הלא-נגמר של השיר עם הסיפור הקטן-גדול הזה. הוא שר עם תזמורת בלוז ורקדן סטפס שרקד את עצמו בלי הפסקה. שיר קטן וריקוד גדול.
הנה יוצר השיר ג'רי ג'ף ווקר:
https://youtu.be/IcZCPT1eb0I
צלילי הביצוע החזק של נינה סימון עם ריקוד לא קשור אבל יפה של דרווישים מחוללים:
https://youtu.be/ySzkTMv98pQ
אבי הסטפס, "בוג'נגלס" ביל רובינסון, ב-1932:
https://youtu.be/vj1KYaCIA5o
סמי דיוויס ג'וניור מבצע אותו בהופעה:
https://youtu.be/-Fju4UajL7g
רובי ויליאמס בביצוע ג'אז מרהיב:
https://youtu.be/Zif1W8fxEJU
ביל בוג'נגלס רוקד סטפס בסרט הוליוודי:
https://youtu.be/WkD60wab3n4
וכאן ביל בוג'נגלס, בריקוד סטפס עם שירלי טמפל:
https://youtu.be/wtHvetGnOdM
סטפס
652 איש רקדו את הריקוד בנשוויל, טנסי ארה"ב, אבל בדאבלין אירלנד שברו 1700 אנשים את השיא העולמי ורקדו ריקוד אירי בשורה אחת.
הנה השיא העולמי בריקוד אירי בשורה:
http://youtu.be/vCa8z6ovxZw
שירלי טמפל (Shirley Temple) היא ללא ספק ילדת הפלא הכי מפורסמת בתולדות הקולנוע. הילדה החמודה והמוכשרת הזו הפכה במחצית השנייה של שנות ה-30 באמריקה, להיות המתוקה הלאומית וכוכבת הקולנוע הכי מדוברת בהוליווד.
זה לא שהיא הייתה שחקנית, זמרת או רקדנית מצוינת. הוא הייתה קרן אור בקצה מכונת ההסרטה, באולם החשוך של הקולנוע ובעולם החשוך של העוני והאבטלה. שכן אלו היו הימים של "השפל הגדול", המשבר הכלכלי החמור בתולדות אמריקה. שירלי טמפל הייתה, אם תרצו, ה"רסקיו הלאומית" שניתן על ידי הוליווד לעם מוכה אבטלה וחורבן כלכלי, אותה ילדה מתוקה שמשכיחה לרגע את הצרות ונותנת קצת אופטימיות בזמנים קשים.
אם היא לא הייתה קיימת, צריכים היו, כמאמר הקלישאה, להמציא אותה.
ילדת הפלא טמפל נולדה בקליפורניה ולמדה ריקוד מגיל 3. החל מגיל 4 היא החלה לשחק בסרטים ונחלה הצלחה גדולה. זו היתה הפעם הראשונה שבה ילדה צעירה הצליחה לסחוף המוני צופים לבתי הקולנוע. יופיה הרב, מתיקותה וכישרון המשחק והשירה שלה, כמו גם יכולת הריקוד, היו למגנט של קהל.
כשהייתה בת 6 בלבד, שירלי טמפל זכתה באוסקר לשם כבוד. היא נחשבת הזוכה הצעירה ביותר אי-פעם בפרס האוסקר לשם כבוד.
בגיל 12, משפג הקסם שלה בעיני הקהל, היא הפסיקה לשחק בסרטים.
בבגרותה טמפל נישאה לקצין בחיל האוויר האמריקאי והייתה לדיפלומטית. כאישה מבוגרת ועדיין יפה, הפכה שירלי טמפל לשגרירת ארה"ב במדינות שונות, כמו גאנה וצ'כוסלובקיה.
בגיל 85, לאחר קריירה מעוררת השראה ומתוקה במיוחד, שהחלה בקולנוע הקלאסי והמשיכה בפוליטיקה עולמית ודיפלומטיה, היא הלכה לעולמה.
הנה קטעים מסרטים שונים של שירלי טמפל בליווי שיר מפיה:
http://youtu.be/1KRhO4kbGt4
שיר בביצועה מתוך סרט:
https://youtu.be/WLLSqpYyPD8
שירלי טמפל רוקדת עם ביל בוג'נגלס, מגדולי רקדני הסטפס:
https://youtu.be/wtHvetGnOdM
וקווים לדמותה, ערב מותה בגיל 85 (עברית):
https://youtu.be/ddLb4k4IgkE
"הליכת ירח" (Moonwalk) היא תנועת ריקוד מרהיבה, המתבססת על טכניקה שבה הרקדן נע אחורה, תוך שהוא מבצע תנועות הליכה הנראות כמו הליכה לפנים דווקא.
במהלך מופע טלוויזיוני שהוקדש למוסיקה של מוטאון ונקרא "מוטאון 25: אתמול, היום, לנצח" הופיע לראשונה "מלך הפופ", מייקל ג'קסון, ב"הליכת הירח". זו הייתה ככל הידוע, ההופעה הראשונה שבה הוא נראה מבצע אותה. זה היה בפסדינה שבקליפורניה ב-25 למרץ 1983 והריקוד בוצע בעודו שר את להיטו "בילי ג'ין".
מאז אותה הופעה שבה הקהל חזה במייקל ג'קסון המבצע הליכת ירח בהופעה חיה, היא הפכה למוכרת בכל העולם ומזוהה איתו.
אבל לא כולם יודעים מה המקור של הליכת הירח. מסתבר שאם נחקור מעט, נגלה שצעדים דומים בוצעו עבר בשנות ה-30 של המאה שעברה. השחקן רקדן, קאב קלוואי, ביצע אותה כבר בשנת 1932. אז נקראה הטכניקה הזו "באז".
בשנת 1944 אנו פוגשים את ה"באז" שוב, כשג'ודי גרלנד ומרגרט אובריין ביצעו פחות או יותר אותו, בסרט "פגוש אותי בסנט לואיס". אמנם הביצועים שלהן לא הציעו את אשליית ההליכה לפנים, שיוצרת הליכת ירח אמיתית, אבל דומה שב"תחת עץ הבמבוק" מתוך הסרט, הן היו כמעט שם. גם רקדן הסטפס ביל ביילי ביצע בשנת 1955, במהלך ריקוד סטפס החלקה דומה.
אבל נראה שמופעיו של אמן הפנטומימה הצרפתי מרסל מרסו, בין שנות ה-1940 ועד לשנות ה-1980, הם שהפכו את ה"מון ווקינג" למוכרת ביותר, עד להופעתו של מייקל ג'קסון. במיוחד ניתן לראות זאת ביצירתו "הולך נגד הרוח", כשהוא דימה בריקוד מצב שבו הוא נדחף לאחור על ידי הרוח החזקה שנושבת עליו.
בשנת 2012 הורם המהלך המפורסם לגבהים חדשים, כשהתפרסם סרטון מסנטה מוניקה שבקליפורניה, של אמן רחוב אמריקאי בשם אריק נאש, שפיתח את ה-SUPER MOONWALK. נאש נראה בסרטון כשהוא מבצע הליכה מהירה לאחור, על כביש חלק מגשם, תוך שהוא שומר על שיווי משקל מדהים.
הנה מייקל ג'קסון עם המון ווקינג המדהים שלו:
https://youtu.be/b6pomaq30Gg
ובניתוח איטי:
https://youtu.be/Iz4Vc83ZtP4
ביל ביילי בהליכת ירח מ-1955:
https://youtu.be/y71njpDH3co
ובדרנים נוספים שפיתחו את הליכת הירח:
https://youtu.be/35nIo8aBw-g
הסבר של נאש את הסופר מון ווקינג:
https://youtu.be/RzvnAY6zar4
וכאן היא משולבת בקליפ המדהים של ג'קסון ל-Smooth Criminal:
https://youtu.be/aZed4kuFsJs?long=yes
