סיפולוקס היה בקבוק מתכת שאיפשר הכנה ביתית של מי סודה, לשתייה ולהכנת משקאות מוגזים. הסיפולוקס היה המתקן הראשון שאיפשר להכין מי סודה בבית. קנייה של בלונים קטנים של פחמן דו-חמצני דחוס והחלפתם משהתרוקנו, איפשרו לחובבי הסודה להכינו בעצמם.

הסיפולוקס היה מתקן אהוב מאד בארץ ורבים קיבלו אותו כמתנת חתונה. רבים עוד יותר קיבלו כמה סיפולוקסים בחתונתם... בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 נפגעו כמה אנשים מפיצוץ של סיפולוקס, אולם עם הזמן השתפרה איכות המכשיר ובטיחותו. לבסוף נעלמו הסיפולוקסים, כשיצאו לשוק מתקנים משוכללים וחדישים יותר.


כך מכינים סודה בסיפולוקס של פעם:

https://youtu.be/_fROp7BRmU4


המקביל הבריטי של הסיפולוקס:

http://youtu.be/lbuCVAHNR1E


ומוצר מודרני מקביל לו ומאפשר סודה ביתית:

http://youtu.be/kzPSWsDlKtk

קשה להעלות על הדעת את טעם החיים של היום ללא משקאות קלים ומוגזים. את התודה על המשקאות האהובים על כולם אנו חייבים לכומר כושל, שלא הצליח בקריירה הדתית שלו, כי היה חוקר באופיו, סקרן ואדם שרצה להבין קצת יותר מאשר לקבל את העולם כמו שהוא.

וכך, במהלך מחקריו הכימיים פורצי הדרך, חקר הכומר והחוקר האנגלי ג'וזף פריסטלי את האוויר במבשלת בירה מקומית בלידס ושם לב שכשהניח קערת מים מעל מכל בירה, הרג האוויר שכיסה את הבירה התוססת את העכברים שהניח שם. מזה הוא למד שהאוויר שמעל לתסס הבירה הוא שונה מהאוויר הרגיל שאנו נושמים.

אבל החלק הלא מתוכנן בניסוייו היה שהוא בדק את טעמם של המים שעברו תהליך דומה וגילה שהם טעימים מאד, על אף שאין להם טעם מסוים. משבדק וגילה שגם ידידיו וחבריו נהנים מהמים המשונים עם בועות הגז, הוא פרסם מאמר שגילה לעולם את סודה של הסודה.

פריסטלי עצמו לא הרוויח דבר מהתגלית המצליחה שלו, אבל גרמני בשם יוהאן שוופס קרא גם הוא את המתכון שפרסם פריסטלי והפך את הסודה לפופולארית בכל אירופה. המפעל שהקים למכירת משקאות מוגזים, מפעל "שוופס", קיים ומצליח עד היום בעולם כולו.


הנה סרטון על ההמצאה של ג'וזף פריסטלי - סודה:

http://youtu.be/EobWF6_lHJ8?t=2m34s


לסודה יש טעם והוא נהדר, גם אם הוא נרכש (עברית):

https://youtu.be/U3EBsmK3pzk


וסודה סטרים - המלכה העולמית של הסודה נולדה בישראל ועושה טוב לכדור הארץ (ללא מילים):

https://youtu.be/J91wfgb1NyQ

בקבוקי זכוכית הם מוצר עתיק למדי. פעם הם יוצרו אחד אחד ונופחו בעזרת הריאות האנושיות, בעוד שכיום הם מיוצרים במפעלים גדולים, בפסי ייצור ענקיים, המייצרים עשרות אלפי בקבוקים בכל שעה.

על אף התיעוש, הייצור של הזכוכית עצמה נשאר בשלב הראשון כשהיה. במפעל מערבבים חול, סיד וסודה, מוסיפים להם שאריות של זכוכית למיחזור ומכניסים אותם לכור היתוך שבו מיוצרת הזכוכית - בטמפרטורה של 1565 מעלות!

לאחר שהזכוכית נוצרת, חותכת אותה מכונה מדויקת למנות זהות בגודלן, שמהן ייוצרו הבקבוקים. המנות מוזרמות לתבניות מיוחדות שסוגרות על מנת הזכוכית. לצורך יצירת צורת הבקבוק והפיכתו לחלול, צינור מיוחד מתחבר אליו מלמעלה, מזרים אוויר דחוס אל הזכוכית שהתבנית מלמעלה ומרחיב את הזכוכית לשולי התבנית, כדי ליצור את צורת הבקבוק הסופית ולהפוך אותו לחלול.

עכשיו באים ציפוי הבקבוק, קירור והחלקה וטיפול למניעת שריטות. מכאן הבקבוקים עוברים לבדיקה של בוחני איכות, שבודקים את הבקבוקים מכמה כיוונים. בקבוקים פגומים נשלפים ונזרקים למיחזור, בעוד בקבוקים תקינים נארזים ונשלחים למפעלי המשקאות.


כך ניפחו נפחי הזכוכית את הבקבוקים בימי קדם:

https://youtu.be/QXQMc0jsl2E


כך מייצרים בקבוקי זכוכית במפעל מודרני:

https://youtu.be/HwoMDBM4Mq4


פס הייצור במפעל בקבוקים אופייני:

https://youtu.be/Rbxd8idzTVU


ייצור בקבוקי זכוכית בתעשייה:

https://youtu.be/NVKcISj2LfA


וכך זה נראה במפעל:

https://youtu.be/A_M8WBJMcM0