שום דבר לא יכול היה לרמז על ההצלחה האדירה שתזכה לה המלכה הפרעונית חַתְּשֶׁפְּסוּת (Hatshepsut). אך מנגד קשה היה לחזות ששנים אחרי מותה יימחו את זכרה כאילו לא הייתה מעולם.

חתשפסות, שמשמעות שמה הוא "הבכירה שבנשות האצולה", חיה במאה ה-15 לפני הספירה ומונתה למלכת מצרים באופן זמני, עד שיגדל היורש בן ה-10 של בעלה המלך. כמלכה החמישית בשושלת ה-18 של מצרים העתיקה, היא לא הייתה האישה היחידה שכיהנה בתפקיד השליטה, אך היא הייתה מהחשובות שבפרעוני מצרים והאשה שמלכה הכי הרבה שנים. היא כה התאהבה בתפקיד שעשתה מעשה חסר תקדים והכריזה על עצמה פרעה ולא פינתה את מקומה ליורש, משהו הגיע לגיל המתאים.

כדי להיות פרעה אמיתי, היא אפילו נהגה כמסורת הפרעונים וגידלה זקן...

במהלך שלטונה המפואר טיפחה חתשפסות מדיניות שלום, פיתחה את מצרים מאד מבחינת מערכת הדרכים שלה, בנתה הרבה מפעלי בנייה מרשימים ומקדשים וקידמה את המסחר הבינלאומי עם הפיניקים ועמים נוספים במרחב.

כ-20 שנה אחרי מותה החל פרעה היורש למחוק באופן יסודי ומקיף כל זכר לתקופת שלטונה ולמעשיה. הוא כמעט והצליח אבל בשלב מסוים מצאו ארכיאולוגים במאה ה-20 את המומיות שלה ושל אחותה וזיהו את המלכה החשובה ואת תקופת שלטונה המשמעותית. כבודה של האישה המנהיגה החשובה ביותר של העת העתיקה ניצל. כשהאגיפטולוג ג'יימס הנרי ברסטד התבקש לתאר את חתשפסות, הוא תיאר אותה בתור "הגדולה הראשונה בהיסטוריה המתועדת".


הנה סיפורה של המלכה חתשפסות (מתורגם):

https://youtu.be/8bYRy_wZEJI


איתור ושחזור המומיה שלה היה מבצע לא פשוט:

https://youtu.be/s9jmZiy_T-c


המקדש המפואר שבנתה חתשפסות לאל אמון, בדיר אל-בחרי, שליד לוקסור של היום:

https://youtu.be/rIvmA3-Xrh4


וסרט תיעודי על המלכה החשובה הראשונה בהיסטוריה של הפרעונים:

https://youtu.be/FupbwuyDlws?long=yes

אם היינו מספרים לכם על מלכה יוונית מבית מוקדון, השולטת כמלך לכל דבר במצרים העתיקה ומצליחה לשלוט בה בשם האימפריה הרומית, הייתם ודאי חושבים שמדובר בסיפור היסטורי דמיוני.

אבל זה סיפורה של מלכה אמיתית ורבת כוח וקסם, שמקום של כבוד נשמר לה לצד מלכי העולם העתיק.

קליאופטרה (Cleopatra) השביעית הייתה מלכת מצרים העתיקה, מי שנחשבת מהיפות, החכמות והמתוחכמות שבמלכות העולם ההיסטוריות. היא הייתה המלכה היחידה בעולם העתיק ששלטה בזכות עצמה ולא בשל מות המלך בעלה.

היא כלל לא הייתה מצרית, אלא המלכה האחרונה בשושלת תלמי ממוקדון. השושלת הזו שלטה במצרים כמעט 300 שנה. אמנם שפת האם של קליאופטרה הייתה קוינה יוונית, אך למעשה היא הראשונה משליטי בית תלמי שלמדה את השפה המצרית על בוריה.

קלאופטרה הייתה אהובתם של יוליוס קיסר ושל מרקוס אנטוניוס הרומים וכנראה ידעה לשלב בין המראה המצודד שלה וחוכמה עם שאפתנות שהיו נדירים לנשים בתקופתה.

היא הקדישה את חייה לחידוש עוצמתה של מצרים. בזכות חוכמתה, תבונתה ושאיפותיה המדיניות מרחיקות הלכת, היא הצליחה להוביל מהלכים פוליטיים וצבאיים רבים ברפובליקה הרומית המתפוררת.

המדהים הוא שבתחילה היא גורשה על ידי אחיה, תלמי ה-13, מי שהיה גם בעלה ושותפה למלוכה. כך חיה קליאופטרה באוהל במדבר. אבל אז היא כבשה את ליבו של יוליוס קיסר הרומי, שכבש את מצרים, הפך אותה למלכה בה ונרצח.

אחריו היא הימרה על מרקוס אנטוניוס, גנרל רומי שהתאהב בה ולא נעתר לאזהרות. הסנאט הרומי הכריז מלחמה על הנאהבים מאלכסנדריה ומרקוס אנטוניוס יצא להגן מפניהם. מששמעה קליאופטרה שאהובה הובס ונהרג בקרב הימי באקטיום, היא נטלה את חייה ומתה.

כך יצא שעל אף ניסיונותיה הדי מוצלחים בהתחלה, לשמר את ממלכתה, היא נכשלה לבסוף.

לאחר מותה, תמה למעשה התקופה ההלניסטית. משנעלמה הממלכה המצרית, הלכו ונחרבו גם מרבית הערים והמבנים המרהיבים שהותירה אחריה, בסדרה של מכות טבע.

דמותה של קלאופטרה הפכה לאגדה. אמנים רבים במהלך הדורות יצרו בצל דמותה יצירות אמנות מלהיבות ומעוררות דמיון. מציורים ומחזות ועד ספרים וסרטי קולנוע - בכולם תוארה כדמות היסטורית יפה, מסקרנת, מאתגרת ומיוחדת במינה.


הנה סיפורה של קליאופטרה (מתורגם):

https://youtu.be/Y6EhRwn4zkc


קדימון לסרט שנעשה על המלכה קליאופטרה בשנת 1963:

http://youtu.be/NGDyZHlHklo


מצגת וידאו עם תולדות חייה של קליאופטרה מלכת מצרים:

http://youtu.be/ztyaOVWR1rQ


ואפשר גם לחייך:

https://youtu.be/a7g0RWfvR9I?long=yes

כינו אותה "ליידי דיי" אבל בילי הולידיי (Billie Holiday) היא בכלל בת עניים שחורה. עוד לפני שהייתה לגברת הראשונה של הג'אז, היא נאלצה לעבוד בכמעט כל עבודה משפילה כדי להתקיים. עם אונס בגיל 11, עבודה בזנות כבת 14 וכליאה בכלא בהמשך נעוריה, לא פלא שהיא הגיעה לשימוש מתמיד בסמים. עובדה זו אולי תרמה ליצירתה, אבל עלתה לה באיכות חייה ובחיים עצמם.

מדהים כיצד מצליחה ילדות קשה במיוחד ליצור אמנית שלא מתפשרת ביצירתה, גם כשחייה הם רכבת הרים של התרחשויות עולות ויורדות בטירוף.

מי שתהיה לגדולת זמרות הג'אז ותהפוך סגנון עממי וכמעט אזוטרי למעמד של אמנות כל אמריקאית מוערכת, הייתה בתה של עוזרת בית ענייה מבולטימור. אימה שעבדה על הרכבות ונסעה למרחקים הותירה את הילדה לטיפולה של קרובת משפחה. זו נהגה בה בגסות ולא פעם ממש באכזריות. בגיל 9 הילדה כבר עמדה בפני שופט ונשלחה למוסד לילדים עבריינים.

בהמשך שבה אימה ובילי עוברת אונס. חייה הקשים ממשיכים גם עם אימה וכשהאם עוברת לניו יורק, בילי עוברת איתה לשכונת הארלם. האם נאלצה לעבוד בזנות ובגיל 14 מצטרפת אליה גם הנערה. היא נשלחת שוב למוסד לעבריינים צעירים וכשהיא שבה לשכונה שלה, מתחילה הצעירה לשיר במועדון. מעמדה במקום הוא נמוך שבנמוכים, אבל העתיד מזמן לה גם טוב. בינתיים הגברים נוהגים בה כמו ברקדניות של המקום ואת הטיפים הם נוהגים לדחוף למקומות הכי צנועים מתחת לבגדיה.

במועדון נטלה הנערה שם במה. את שמה הפרטי היא שאלה משחקנית שאהבה, בילי. שם המשפחה שבחרה "הולידיי" הוא שם המשפחה של אביה, שזו הייתה אולי תרומתו היחידה לחייה.

אבל במועדון היה לה מזל אדיר. ערב אחד הגיע מפיק כדי לשמוע זמרת שסיפרו לו עליה שהיא שרה יפה. הזמרת הזו לא הייתה בילי. באותו ערב הזמרת ההיא לא הייתה במועדון והחליפה אותה בילי. הוא שמע. הוא נדלק. הוא החתים אותה.

בילי התפרסמה, הקליטה ודי מהר הפכה פופולרית ביותר. טובי הכותבים של הג'אז השחור כתבו לה שירים. רבים אמרו אז שהיא שינתה את טעמם המוסיקלי. היא שרה כמו כלי נגינה בתזמורת ג'אז. זה, אגב, לא היה במקרה. בשנים שלפני כן נהגה הנערה הענייה לשמוע דרך החלון את הפטיפון של השכנה שלה. היא האזינה לתקליטי הג'אז של השכנה ואהבה לחקות בשירתה את כלי הנגינה. אם תעצמו את העיניים תגלו למה היו שאמרו אז שהיא "גנבה" בשירתה את הסגנון של הסקסופונים.

אז בילי מתגלה והופכת לזמרת המועדפת על רבים מגדולי הג'אז של שנות ה-30. אחריהם מגיעות גם חברות התקליטים, שמבינות שיש כאן משהו שעוד לא היה בג'אז הווקאלי, חוץ כמובן מלואי ארמסטרונג.

די מהר מתחברת הולידיי לתזמורת הסווינג של קאונט בייסי, להופעות בכל רחבי המדינה. לא פעם היא נאלצת לפני ההופעות לצבוע את פניה, כדי להיות יותר שחורה ממה שהיא. המעמד, לפחות במדינות הדרום, כנראה מחייב. בהמשך היא אף ערכה, כחלק מהתזמורת, דו-קרב תזמורות עם התזמורת שליוותה את ידידתה ויריבתה הגדולה אלה פיצג'רלד. המסקנות לגבי המנצחת שנויות עד היום במחלוקת. היו עיתונים שהכתירו את האחת ואחרים את השנייה.

אבל בילי פוטרה מהתזמורת של קאונט בייסי לא הרבה אחרי כן. הסיבה לא ברורה. היו שטענו שלא הייתה מקצועית ואחרים אמרו שסרבה לשיר שירים שלא אהבה. מכאן היא מתחברת לתזמורת לבנה והייתה בכך לזמרת השחורה הראשונה בתולדות ארה"ב הגזענית של אותם ימים, שמופיעה עם תזמורת של לבנים. במקומות רבים בסיבובי ההופעות, כשנגני התזמורת לנו במלונות ללבנים בלבד, נאלצה הזמרת השחורה ללון באוטובוס.

גם הסיפור הזה מסתיים ובילי הולכת ושוקעת בסמים. היא מתחתנת עם טרומבוניסט שמנצל אותה ורודה בה והיה הראשון בסדרה של גברים שנוהגים בה בגסות. במקביל הולך כספה לסמים ולאימה, שמהמרת בסכומי כסף גדולים מההכנסות של בתה הזמרת.

בילי גם מבצעת לראשונה את שיר המחאה "פרי מוזר", שגורם בכל הופעה שלה ליציאה של חלק מהקהל כי הוא הופך אותה בעיני אותם אנשים ל"פסימית ולא מבדרת ". מצד שני, היא הופכת לדמות מופת במאבק לשוויון השחורים באמריקה.

במשפט שנערך לה על אחזקת ושימוש בסמים היא מודה ונכלאת לשנה שלמה. אבל בילי לא מצליחה להיגמל וכשהיא משתחררת, קולה הולך ונסדק. בכל זאת היא ממשיכה להופיע, עד מותה הפתאומי, כנראה מהתאבדות, ב-1957.

הולידיי, שבחרה בדרך הבלוז ולא התפתתה לביבופ כמו פיצג'רלד למשל, נחשבת למלכת הבלוז. ללא הכשרה מוסיקלית כלשהי, אך עם אהבה אדירה לשיר, צמחה בילי מהמועדונים הצפופים והאפלים של ניו יורק והפכה מלכה.

על מי שממש לא חיה כמו "ליידי", אמר הסקסופוניסט האגדי לסטר יאנג, שה"ליידי שרה בלוז". יפי קולה וסגנונה נערץ עד היום. גם אם חייה היו קשים ועצובים, היא הרחיבה את אפשרויות הקול הנשי ושברה את המגבלות לטובת קריירה מדהימה ומורשת קולית אדירה.


הנה סיפורה של בילי הולידיי:

https://youtu.be/Nfl4fFKrLtw


שרה עם לואי ארמסטרונג:

https://youtu.be/x6RwSsHSIfs


השיר "הגבר שלי" (My Man):

https://youtu.be/IQlehVpcAes


לבדה:

https://youtu.be/N0aaZnxnkEo


עם קאונט בייסי:

https://youtu.be/VtKQynXZCZQ


"הגבר שלי לא אוהב אותי" (My man don't love Me):

https://youtu.be/Jf0ldEBBJhY


ותפקידה המרגש של בילי הולידיי בסיפור המצמרר של השיר "פרי מוזר":

https://youtu.be/7b4Z4O1m63M?long=yes

דמיינו אישה עצמאית, המעזה להתגרש בחברה שבה אישה לא מתגרשת ועוד בגלל שבעלה בגד בה, מצהירה שאישה יכולה לבחור עם מי להתחתן, להתגרש כשהיא לא אוהבת יותר. בהמשך עושה ים של כסף בתור אשת בורסה בחברה שבה סטוקברוקרים הם רק גברים, אישה שהיא הראשונה להוציא עיתון שבועי ובסוף עוד מגישה מועמדות לנשיאות ארצות הברית, כשהיא יודעת שבמדינה אין לנשים זכות בחירה.

אז זהו, שאין מה לדמיין. תסריט דמיוני שכזה לא יכול להיות אלא אמיתי. קראו לה ויקטוריה וודהול (Victoria Woodhull) והיא פרצה כל כך הרבה גבולות, שלא לדבר על מגבלות חברתיים, שייתכן שהיא בכלל הייתה בולדוזרית...

אז אם דמיינתם אישה שרצה לנשיאות בחברה בה נשים אינן רשאיות אפילו להצביע. דמיינתם את וודהול. היא הייתה אישה אמיצה, פרועה וכנראה לא טיפוס קל במיוחד, לפחות לגברים בתקופתה.

ייתכן שבמאה ה-19 מי שיכולה להחליט שהיא רוצה להיות האישה הנשיאה הראשונה חייבת להיות ממשפחה לא אופיינית. אביה היה סוג של נוכל ובגיל 15 היא כבר נישאת לגבר. לא עבר הרבה זמן והיא נפטרת ממנו. בצעד שהקדים את תקופתו. היא לא מחלה על בגידת בעלה והתגרשה ממנו. בהמשך היא תודיע שאישה יכולה לעשות בחיי האהבה שלה פחות או יותר מה שהיא רוצה.

הרבה לפני שרצה לנשיאות ארצות הברית, היא התעשרה מריפוי בעזרת מגנטים, מגנטותרפיה. בהמשך מקימה ויקטוריה וודהול, לראשונה בהיסטוריה השמרנית של אמריקה, בית השקעות בוול סטריט. היא לא לבד כי היא עושה את זה ביחד עם אחותה טנסי קלאפלין. השתיים עושות כסף בלי בושה ודי משאירות אבק לגברים הנדהמים שמסביב.

זה לא מסתיים. כי בהמשך מתחילות השתיים להוציא שבועון פורץ דרך בשם Woodhull & Claflin's Weekly. כאן הן שוב הנשים הראשונות שעוסקות באהדה בנושאים כמו מעמד האישה הרצוי, שינויים צודקים בחלוקת ההון, התנגדות לגזענות, מיסוד הזנות בפיקוח הממשלה, בעד זכויות האזרח, נגד עונש מוות, תמיכה באהבה חופשית ובעד זכות בחירה של נשים בגברים שלהן ושינוים בתפיסת המין באמריקה.

תוך כדי העיסוק בחלוקת ההון השוויונית הן גם הראשונות לפרסם במדינה את המניפסט הקומוניסטי.

די. לא הגיוני שאישה אחת תהיה גם עצמאית, גם פמיניסטית, גם משוחררת וגם קומוניסטית, או לפחות נותנת ביטוי לקומוניזם במדינה הכי קפיטליסטית בעולם.

אבל היא לא עוצרת באדום. או בלבן. כי אז מגיעות הבחירות לנשיאות ארצות הברית של שנת 1872. וודהול, אישה דעתנית, מבריקה ועצמאית, שעמדה ברשות עצמה ושפעמיים בחייה הפכה מענייה לעשירה, מחליטה להיות גם האישה הראשונה שרוצה לשבת בבית הלבן. היא מתמודדת על נשיאות ארצות הברית.

ההכרזה כמועמדת לא באה סתם ולא רק על רקע הצלחותיה הכלכליות או היותה אושיית רשת, 150 שנה לפני שיוולדו רשתות חברתיות. מי שעתידה להיות מנהיגה אמריקאית פורצת דרך הייתה בשלב הזה כבר פעילה רוחנית ומתוחכמת בתנועת הסופרג'יזם (Suffrage) האמריקנית.

סופרג'יזם, או ליתר פירוט התנועה הסופרג'יסטית (Women's suffrage movement), הייתה תנועה שנאבקה בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 על זכות הבחירה לנשים. התנועה פעלה במדינות הדמוקרטיות של העולם המערבי. במדינות רבות הצליחה התנועה לחולל שינוי הדרגתי אבל אמיתי ורב משמעות בהתייחסות לנשים ובשינוי של מעמדן המשפטי. הפרי המשמעותי שנשא המאבק הגיע רק במאה ה-20, כשעוברים במדינות רבות חוקים המעניקים זכות בחירה לנשים.

נתחיל לסגור עניין. מי שדי הגדירה את הפמיניזם הרדיקלי מדגישה את דעותיה הפמיניסטיות במהלך קמפיין הבחירות שלה. בשל כתבה שערורייתית על פרשיית מין בשבועון היא מוצאת את עצמה במהלך הבחירות בבית הסוהר. ממש לפני הבחירות מסירים את שמה מהמועמדים, כי בשלטונות גילו שחסרים לה כמה ימים כדי להיות מועמדת. הבחירות נערכו מספר ימים לפני שוודהול הגיעה לגיל 35.

בבחירות עצמן נעצרו כמה סופרג'יסטיות מהתומכות שלה, שניסו להצביע ונקנסו. וודהול עצמה בילתה כאמור את היום החגיגי בכלא. רעיונותיה פורצי הדרך ומעוררי המחלוקת המתינו עשורים עד שיהיו מיושמים וחלקם לא מקובלים עדיין גם היום. אבל נשים רבות באמריקה ובבמדינות העולם המתקדמות חבות לה חוב גדול. גם הגברים יכולים לומר כל הכבוד. וההיסטוריה? - היא יכולה למחוא כפיים לאישה הראשונה שממש, אבל ממש עשתה מה שבראש שלה.


הנה סיפורה של ויקטוריה וודהול:

https://youtu.be/3cWUErqa8Z8


על הקריירה העסקית של הברוקרית הראשונה בתולדות ארצות הברית:

https://youtu.be/k4Hzwk4YkBE


וסיפורה המפורט של הפמיניסטית החצופה שתהפוך למועמדת האישה הראשונה בתולדות ארה"ב:

https://youtu.be/aqWnQz3vuN4?long=yes

האמזונות (Amazons) היו שבט של נשים לוחמות, בעלות אומץ לב וידע רב באמנות המלחמה. על פי המיתולוגיה היוונית, הן הונהגו על ידי בנותיו של אל המלחמה היווני ארס.

על פי האגדה, היו האמזונות לוחמות מיומנות ביותר וחמושות בגרזני כסף ובמגני זהב. בזכות גבורתן ושליטתן בלוחמה, על האמזונות הצליחו לגבור רק גיבורים גדולים מהתרבות היוונית, דוגמת הרקולס ואכילס.

נשים לוחמות משבט הסרמטים, שחי בעבר באוקראינה של היום, הן אולי אחד המקורות לסיפורי המיתולוגיה היווניים על האמאזונות. ארכיאולוגים מצאו בחפירות בדרום אוקראינה אתרי קבורה של נשים רבות שהכילו חרבות, שריונים וחיצים.

מיתוס האמזונות המשיך ללוות את ההיסטוריה האנושית ועד היום הן משמשות מודל לגיבורות תרבות בידיוניות, נשיות אך חזקות ולוחמניות, כמו וונדר-וומן וזינה הנסיכה הלוחמת.


מיהן האמזונות והאם הן היו באמת קיימות (מתורגם):

https://youtu.be/iYL5CLJ2prA


על האמאזונות הלוחמות:

http://youtu.be/Nds_qITOyEY


וסקירה על האמזונות:

http://youtu.be/Hjq31Xk1MZ8?t=1m27s&end=2m42s

לרובנו ברור משום מה שפיראטים (Pirates), כלומר שודדי ים, אמורים להיראות בכל צורה מחוספסת אפשרית. וגברית, כי בסרטים עוד לא כל כך הראו לנו פיראטית אישה.

אבל בהיסטוריה היו כמה שודדות ים. ומה תאמרו אם נספר לכם על שפחה, או פרוצה סינית, שהקימה צי פיראטים אימתני, התעשרה והפכה למלכת הימים שמסביב לסין, תוך שהיא מטילה אימה על אינספור מלחים וקברניטים גברים, המובילים ספינות מסחר גדולות?

קראו לה צ'ינג שי או מאדאם צ'ינג (Madame Zheng) והסיפור שלה מתחיל במשפחה סינית עניה מאוד. בילדותה לא היה ולו סימן זעיר למי שתהפוך ברבות הימים לפיראטית שתטיל אימה על ים סין.

צ'ינג שי עבדה בבית בושת קטן, אך נחטפה על ידי פיראטים. בשנת 1801 היא נישאת לצ'ינג אי או יי, פיראט ידוע לשמצה ובן למשפחת פיראטים מצליחה. היא הופכת שותפה לעסקי השוד הימיים של בעלה ולומדת את העבודה. היא גם לומדת כיצד צ'נג אי מצליח ללכד וליצור ברית כמה ציים פיראטיים קנטונזים. בעתיד היא תיישם את זה בעצמה ובגדול.

אבל בעלה לא שורד את המקצוע המסוכן ומת. לאחר מותו של צ'ינג יי, לא חוזרת אשתו הביתה. להיפך, מי שאוחזת עתה בתואר המפוקפק "אלמנתו של צ'ינג" מצליחה לשכנע את הפיראטים הרבים שלו לא לעזוב ובכישרון אדיר היא מתחילה להוביל אותם בעצמה. היא בוחרת פיראט זוטר בשם צ'אנג פו צאי, שמסייע לה והופך לבן זוגה. צאי מקובל על הפיראטים ומטפל בצי ביום יום והיא טווה בריתות, צוברת כוח, עושה מניפולציות ומגדילה את הצי שלה.

כך מצליחה צ'ינג שי להקים את "צי הדגל האדום". זהו צי פיראטים ענקי, יעיל ומאורגן למופת. בראשו אולי עומדת אישה, אבל לא לטעות - זהו צבא פיראטים אלים, ממושמע במשמעת ברזל, שכל הפרה שלה גוררת עונשים איומים שמטילה צ'ינג שי. לא פלא שכולם נאמנים למנהיגה.

על המספרים יש ויכוח, אבל לפי חלק מההיסטוריונים פיקדה צ'ינג שי בשיא כוחה על צי עצום של עד 80 אלף פיראטים. לפי הספירה הזו פעל הצבא האדיר הזה על סיפונן של לא פחות מ-1500 ספינות פיראטים.

צ'ינג שי של אותה תקופה הופכת לאימת ים סין. הצי בפיקודה שולט על כפרי החוף הסיניים ולא פעם גם מטיל עליהם מיסים. עם הצי הפיראטים החזק בעולם היא מנצחת בכל העימותים שלה עם אימפריות התקופה, כולל את האימפריה הבריטית, הפורטוגזית, והסינית, שנשלטה בידי שושלת צ'ינג. כמובן שאין לצ'ינג שי כל קשר משפחתי אליה.

ואם היא בנתה וסרטון תיח כה יפה, צ'ינג שי זכתה בסוף גם להיות אחת הקפטנים הפיראטים היחידים שיצליחו לשרוד ולפרוש מהמקצוע בחיים. זה התאפשר בשנת 1810, כשהיא ניצלה את הצעת החנינה של השלטון הסיני לכל הפיראטים.

שי סוגרת את הביזנס ומסיימת את הקריירה שלה, תוך שהיא שומרת את השלל והרכוש הרב שצברה. כגבירה עשירה היא פותחת בית הימורים וחיה עד גיל 69, בו היא מתה בשיבה טובה.


הנה סיפורה של הפיראטית הסינית שפיקדה על צי השודדים החזק בים סין (עברית):

https://youtu.be/Oa7Fno4dyVE


סיפורה של מאדאם צ'ינג, או צ'ינג שי, אשתו של פיראט שמת והפכה לפיראטית המצליחה בכל הזמנים (מתורגם):

https://youtu.be/6BALmDghybk


וסרטון תיעודי על הפיראטית המוצלחת בהיסטוריה:

https://youtu.be/chLcjUTGXKs?long=yes

המלחינה החשובה הראשונה בתולדות המוסיקה המערבית, שידועה לנו זהותה היא הילדגרד מבינגן (Hildegard von Bingen).

מי שהייתה נזירה גרמניה בנדיקטינית, מלחינה, משוררת, מחברת וחוזה מיסטיקנית הייתה ככל הידוע אישיות מגוונת ומרתקת, שחיה בין השנים 1098-1179.

הילדגרד, שעתידה להשאיר חותם במגוון תחומים, מעבר למוסיקה, טענה שראתה בגיל צעיר חזיונות אלוהיים. היא תיארה אותם בכתביה הרבים והחליטה להקדיש את חייה לאמונתה. עם השנים היא הפכה לאם המנזר ברופרטסברג שליד בינגן.

כמלחינה כללו יצירותיה בעיקר מוסיקה ליטורגית, דתית, בדגש על שירי הלל ופיוטים, אך הרבה מעבר לכך. הלחנים שלה עשירים ומורכבים וכללו טווח מלודי נרחב ויוצא דופן לתקופתה. היא גם הייתה יוצאת דופן בתקופתה, כשכתבה גם מילים וגם הלחינה את המוסיקה.

הילדגרד הייתה אישה פורצת דרך, בתקופה בה נשים לא ממש זכו להכרה כיוצרות. השפעתה ניכרת עד היום והיא זוכה להערכה רבה, גם בתחום המוסיקה וגם בתחומים אחרים, כמו רוחניות ורפואה טבעית. בשנת 2012, הוכרזה על ידי האפיפיור בנדיקטוס ה-16, כדוקטור של הכנסייה, בהכרה נדירה בחשיבותה הדתית.

בנוסף ליצירותיה המוסיקליות, כתבה הילדגרד ספרים בנושאים תיאולוגיים, ספר משמעותי על רפואה טבעית וצמחי מרפא ובמדעי הטבע, מה שמעיד על השכלתה הרחבה והתעניינותה במגוון תחומים.

אבל המוסיקה שלה היא וואו.

כי גם כיום, 900 שנה לאחר שנכתבו, ממשיכות היצירות המוסיקליות שלה להשפיע ולהלהיב מאזינים, מה שמעיד על עומקן ועל איכותן הנצחית. הילדגרד מבינגן נותרת דמות מעוררת השראה בתחומי המוסיקה, הרוחניות והמדע, כשחייה ויצירתה ממשיכים להיות נושא למחקר ולהערצה בקרב חוקרים ואמנים כאחד.


#על יצירותיה
בין יצירותיה החשובות והיפות ביותר נמצאת "Ordo Virtutum" (סדר המידות הטובות), הנחשבת לדרמה מוזיקלית המוקדמת ביותר ששרדה עם מחבר ידוע. יצירה זו מתארת את המאבק בין הטוב לרע על נשמת האדם ומדגימה את יכולתה של הילדגרד לשלב מוזיקה, דרמה ורעיונות תיאולוגיים.

אוסף נוסף של יצירותיה המרשימות נקרא "Symphonia armonie celestium revelationum" (סימפוניה של התגלויות הרמוניות שמימיות), הכולל 77 שירים ליטורגיים. בתוך אוסף זה נמצאת היצירה המפורסמת "O virga ac diadema" (הוי ענף ועטרה), המדגימה את כישרונה הייחודי בחיבור מלודיות מורכבות ועשירות.

שירים אחרים כמו "Ave Generosa", שיר הלל למרים הבתולה, "O viridissima virga" (הוי הענף הירוק ביותר), שיר תהילה לטבע ולאלוהות, ו-"O ignis Spiritus paracliti" (הוי אש רוח הפרקליט), המנון לרוח הקודש, מדגימים את יכולתה של הילדגרד לשלב מוזיקה, שירה ורוחניות באופן מרגש ומקורי.

יצירות אלו משקפות את אהבתה לטבע, את תפיסתה הרוחנית העמוקה ואת כישרונה הפואטי והמוזיקלי.


הנה "רוח הקןדש, המזרזת את החיים" מאת הילדגרד:

https://youtu.be/HYzPR0nwcmY


"הו, האש של רוח הקודש" של הילדגרד:

https://youtu.be/5zdUZ9WEyfM


"הו, כמה מופלא" גם הוא של הילדגרד:

https://youtu.be/u0T3cTTher8

בסין של המאות האחרונות כלל אידאל היופי הנשי כפות רגליים זעירות. עד כדי כך העריצו באותה תקופה את הרגליים הנשיות הקטנות הללו, עד שהסינים נהגו בעבר להפוך את בנותיהם ליפות על ידי מנהג משונה של כריכת רגליהן ועיוות מכוון לצורה מאוד מסוימת.

כדי למנוע את ההתפתחות של כפות הרגליים נהגו בני התקופה בסין לחבוש אותן במעין גבס שיצרו מתחבושות שעברו השרייה בשלל חומרים ויובשו למוצק. מעטפת הגבס הזו גרמה לעצמות כף הרגל הנשית להישבר, מה שאפשר לכך כף הרגל שלה לשאר במידות שבין 7 ל-15 סנטימטרים.

הרגליים הכרוכות הללו זכו אז לכינוי "רגלי לוטוס". ממדים ספציפיים קיבלו תארים מיוחדים. לכינוי "רגלי לוטוס מוזהב" זכו אז כפות רגליים באורך של 7 ס"מ. כפות רגליים באורך כפול נקראו "רגלי לוטוס מוכסף".

כך היווה מודל היופי הסיני של רגלי הנשים במשך מאות שנים מודל של רגליים נשיות קשורות (Bound feet) ומעוותות לחלוטין.

אבל היה מחיר לרגליים הקטנות ולצורת ההליכה המעוותת שנבעה מהן. נשים רבות ש"התברכו" ברגליים כאלה, סבלו מכאבים לא פשוטים עד איומים. היו לא מעט כאלה שאף מתו מזיהומים בכפות הרגליים.

המנהג הזה של קשירת כפות הרגליים היה נפוץ ושרד בסין עד תחילת המאה ה-20.


הנה מנהג כריכת הרגליים בסין:

https://youtu.be/2YJUMcACnFM


כך כרכו את רגלי הנשים בסין של פעם:

https://youtu.be/d2GF9YmDY34


כיום הממשלה הסינית אוסרת על המנהג:

https://youtu.be/NuuIoJGPjBA


ראיון עם צלמת שתיעדה את אחרונות הנשים שסבלו מכריכת רגליים:

https://youtu.be/8o5t01Sy9HM


סרטון תיעודי על עיוות הרגליים הזה:

https://youtu.be/RN05Up9kl84?long=yes


וסרט תיעודי על המנהג האכזרי שנועד להפוך נשים למושכות בכריכת כפות הרגליים:

https://youtu.be/9eG2kZ4iM-c?long=yes

אן בוני (Anne Bonny) היא משודדות הים המפורסמות בהיסטוריה ואולי הידועה מביניהן. במאה ה-18 היא הפכה לאגדה חיה והשאירה חותם בלתי נשכח על תור הזהב של הפיראטים באזור הקריביים. מה שמרתק במיוחד בסיפור חייה היא העובדה שבמהלכו היא שברה כל מוסכמה אפשרית בתקופתה, חברתית ומגדרית.

אן בוני נולדה באירלנד, איפשהו בין 1698 ל-1702, למשפחה מהמעמד הבינוני. אביה, עורך דין בשם ויליאם קורמאק, היה נשוי לאישה אחרת כשהתאהב באמה של אן. משפחתה, כדי להימנע משערורייה, היגרה לדרום קרוליינה שבארצות הברית. מכאן גדלה אן כילדה עשירה יחסית, אך מרדנית באופייה. כבר בגיל צעיר התפרסמה בטמפרמנט הסוער שלה ובסירובה להיכנע למוסכמות החברתיות של התקופה.

היא התחתנה די צעירה, עם ימאי עני בשם ג'יימס בוני, בהחלטה שהכעיסה את אביה העשיר. השניים עברו לאי ניו פרובידנס בבהאמה, שהיה אז מעוז של פיראטים. שם פגשה אן את ג'ון ראקהאם (Calico Jack Rackham), קפטן פיראטים כריזמטי. אן בוני התאהבה בו, נטשה את בעלה והצטרפה לצוותו כשודדת ים מן המניין.

על ספינתו של ראקהאם היא תפקדה כפיראטית חמת מזג ונלחמה כאילו הייתה אחת משודדי הים. על הספינה אן גם פגשה את מרי ריד (Mary Read), אישה נוספת שהתחפשה לגבר. מכאן יהפכו השתיים לצמד הלוחמות המפורסם ביותר בתולדות הפיראטיות. הן היו חברות קרובות, חברות צוות, לוחמות עזות ויש האומרים שגם מאהבות. השתיים גם נודעו באומץ ליבן יוצא הדופן ובכך שלחמו באכזריות רבה יותר מרוב הגברים על הספינה.

סופה של אן בוני לא ממש ידוע ונותר אפוף מסתורין. בשנת 1720 נתפסה ספינתו של ראקהאם על ידי הצי המלכותי האנגלי. מרבית אנשי הצוות, כולל ראקהאם עצמו, היו שיכורים ולא הצליחו להתנגד. רק אן בוני ומרי ריד נלחמו בעוז נגד הכוחות התוקפים.

כל הצוות נידון למוות בתלייה, אך השתיים טענו שהן בהריון וקיבלו דחייה של גזר הדין. סוף טרגי היה צפוי לשתי הפיראטיות הגדולות ביותר אי-פעם. שותפתה של בוני, מארי ריד, מתה בכלא מקדחת. גורלה של אן בוני, לעומת זאת, נותר לא ברור. יש הטוענים, וזו רק השערה, שאביה שיחד את הסוהרים ושיחרר אותה, אחרים מאמינים שהיא נמלטה מהכלא בכוחות עצמה.

מכל מקום, דמותה של אן בוני ממשיכה להלהיב את הדמיון גם היום. היא מסמלת מרד נגד מוסכמות חברתיות, שאיפה לחופש ושבירת תקרות זכוכית בעולם של גברים ושלטון גברי מוחלט. סיפורה מופיע בספרים רבים, סרטים וסדרות טלוויזיה והיא נחשבת לאחת הדמויות המרתקות ביותר בהיסטוריה של הפיראטיות.


הנה סיפורה של אן בוני - הפיראטית הכי ידועה בהיסטוריה:

https://youtu.be/cBfU6e4F77k


אן בוני כגיבורת קולנוע:

https://youtu.be/6TMepqp8B68


על מרי ריד, הפיראטית שהתחזתה לגבר ולימים הפכה לשותפתה של בוני:

https://youtu.be/pIo7MYbiFD0


על אן בוני ומרי ריד, צמד הפיראטיות המפורסמות של הקאריביים:

https://youtu.be/Zj515oBkiSU


שיר על אן בוני, ממשחק מחשב:

https://youtu.be/TuTco34h1Co


סיפור חייה המלא של אן בוני:

https://youtu.be/vjc7X9YI7Nk?long=yes


הסיפור המדהים על שתי השודדות האמיצות:

https://youtu.be/3JPVQUV3aLI?long=yes


והמיתוסים וההגזמות על הפיראטית אן בוני:

https://youtu.be/t8J7g85CZ4I?long=yes

בעולם העתיק נהגו לא פעם להזמין, כשמישהו מת, את הנשים המְקוֹנְנוֹת (Mourning women). מקוננות היו בדרך כלל נשים שנהגו לבכות על המת בתשלום. תפקידן היה לפייס את נשמות המתים, לבכות את מותם ולעורר את הרגשות של האבלים כדי שיוכלו להתפרק.

כבר בספר ירמיהו מוזכרות נשים כאלה, כמי שתפקידן המרכזי בטקסי האבל היה לקונן על המתים. גם ההלכה קבעה שצריך לשכור מקוננות. גם בימי הביניים המשיך להישמר הקשר שבין אבל, קינה והנשים שזה תפקידן, מעצם היותן חזקות ברגשות ובכוחות הנפש והרוח, בניגוד לגברים שכוחם בכוחם הפיזי.

המקוננות נהגו להגיע לבית המת, שם מת או שלשם הביאו אותו כדי להיפרד ממנו. על פי המעמד והיכולת הכלכלית שלה, הזמינה המשפחה מקוננת אחת או מספר מקוננות. המקוננת הייתה בוכה ומקוננת, שרה על הנפטר או המת (נפטר אומרים רק על יהודי).

המקוננות הטובות ידעו לחבר מילים של כבוד למת ואפילו להמציא להן לחן. כזו לדוגמה הייתה אהובה עוזרי, הזמרת הידועה ומי שמכונה במוסיקה הים-תיכונית "המלכה האם", שכבר בילדותה הייתה מקוננת מקצועית ואהודה על הקהילה התימנית בכרם התימנים בתל אביב. לא פלא שהלהיט הראשון והגדול ביותר שלה היה בעצם קינה לחייל, שהתפרסם והרטיט לבבות אחרי מלחמת יום כיפור.

אבל זה מנהג מוזר... למה צריכה משפחה שאיבדה כרגע את אחד מיקיריה, להזמין זרים כדי שיבכו על המתים שלה?

כי התפקיד המעניין של המקוננת הוא לשחרר לבני המשפחה את הבכי. קשה להתאבל ולבכות כשהאירוע רק קרה. יודע כל מי שמבין באבל שהבכי והכאב הגדולים מגיעים במשך הזמן, כשמתחילים לתפוס שהאובדן הוא לא רק עובדה אלא חוסר וגעגוע קשים.

המקוננת מסייעת לקרובי המת לשחרר את הכאב ולהתחיל להתמודד עם המוות. הבכי והקינה של המקוננות הוא מעין פתיחת שסתום של כאב, משהו שפעם, בעידן שלפני האיפוק המודרני, היה עדות לאובדן.

על אף שבתרבויות מסורתיות הוא עדיין קיים, מנהג המקוננות הוא עולם שהולך ונכחד. אמנם במדינות המתקדמות האבל הפך מאופק יותר ומנהגי האבלות בעולם המודרני כבר לא מחייבים בכי וצעקות אבל עדיין, רבים חשים רצון להתאבל כך.

כי הקינה מאפשרת איכשהו לאדם, להתעלות מעל לכאב הפרטי ולהשתתף ברגשות שהם משותפים לכל בני-האדם. ובכך הוא יכול ולו גם לזמן קצר, לא להרגיש בודד כל כך בעולם.

אולי משום כך חוזר מדי פעם ומתגבר המנהג של הקינה. אפילו באירופה, בה הוא שרד מאז העת העתיקה והחזיק עד המאה ה-19, הוא לא נעלם לגמרי. בבריטניה של ימינו, למשל, פועל שירות להשכרת מקוננים ומתאבלים (Rent-A-Mourne) מקצועיים, כשהתשלום הוא לפי שעות.


הנה מקוננת ותיקה מספרת את סיפורה:

https://youtu.be/hLUOmbrzNUk


מקוננות באי סרדיניה:

https://youtu.be/kJUQxelrZX4


המקוננת מספרת כיצד היא שולטת בסוד הקינה, הבכי והיגון להשכרה:

https://youtu.be/E5u2ntuK8no


מקוננות בלוויה בסיציליה:

https://youtu.be/8VevOqMPP5Y


בקניה יש גם מקוננים גברים:

https://youtu.be/xi3wSUjSv9Y


ולהיט הקינה הישראלי של הזמרת אהובה עוזרי "היכן החייל שלי":

https://youtu.be/Itta6IJg4rs

המקרה של הפסלת קאמי קלודל (Camille Claudel) הוא ללא ספק מהעצובים בהיסטוריה של האמנות. קלודל, נערה כפרית שהתגלתה בגיל צעיר מאד כעילוי בפיסול, התקבלה ללימודי אמנות ולמדה באחד המוסדות המכובדים בצרפת. שם היא הכירה את אוגוסט רודן, האלוהים של הפסלים הצרפתיים באותה תקופה ומגדולי הפיסול בכלל. היא הפכה לאהובתו ובמקביל הייתה לפסלת מוכשרת בזכות עצמה.

פסלת מוכשרת? - בגיל 18 נחשבה קלודל ללא פחות מגאונה. היא פעלה בתחום שהיה עד אז נחלתם של גברים בלבד והפגינה רמה כה גבוהה שלא מעט חשדו שעבודותיה הן העתקות של רודן עצמו. אך האמת כנראה מעט שונה. הפסלים שיצרה הציגו יכולות גבוהות מאד של תיאור אנושי, שהיו דומים ברמתם רק למאסטר והמאהב שלה. אמרו שהיא למדה ממנו המון, אך יש רבים שסבורים שבמקביל הוא למד ממנה לא פחות, אולי אף יותר משלמדה ממנו. הוא נעזר בה כשוליה שלו, פיסל המון פסלים בדמותה ואף אימץ מפסליה שלה, חתם עליהם בעצמו והציגם כיצירותיו. לא פחות.

במקביל להצלחתה האמנותית המרשימה, היא חיה בזוגיות עם אחד הגברים הנערצים בפאריס של סוף המאה ותחילת המאה ה-20. רודן הכרזימטי והנערץ אהב אותה והיא אהבה אותו, אהבה מטורפת ומלאה יופי. היא כמעט ושכחה שבבית מחכה לו רעייתו האוהבת לא פחות. אך לאחר 15 שנים של אהבה גדולה לרודן הנשוי, הוא שב לאשתו וקלודל ננטשה על ידו. בודדה, עניה ומתוסכלת, היא הלכה ושקעה למרה שחורה ואיבדה את צלילות דעתה.

היא מצאה את עצמה בודדה ודחויה על ידי משפחתה, שראתה בושה בבת המוכשרת, שלא הקימה משפחה ובילתה את מיטב שנותיה עם גבר נשוי. מצבה הנפשי של מי שיכולה הייתה להפוך לאחת מגדולי האמנות בכל הזמנים הלך והדרדר. היא ניתצה רבים מפסליה המעולים ובהדרגה איבדה את שפיותה. בשלב מסוים לא נותרה לבני משפחתה ברירה והם חתמו על אשפוזה בבית חולים לחולי נפש. היא שהתה בו למשך עשרות שנים, עד יום מותה.

עם הזמן תלך ותישכח הפסלת הצרפתיה שהשתגעה מאהבה. יחלפו שנים ארוכות עד שתתגלה ותוכר גאוניותה של קאמי קלודל, הרבה אחרי מותה. בהדרגה הושב לה כבודה האבוד.

פסליה של קלודל מוצבים היום במוזיאונים החשובים בצרפת. ביניהם, למרבה האירוניה, חלקם מוצגים במוזיאון רודן, שהאמן עצמו הציב בו את פסליו, לאחר שתרם אותם למדינתו.

אז זהו סיפורה של אחת מהפסלות והאמניות הגדולות בהיסטוריה, שנפלה קורבן למקרה מצער של אהבה, אכזבה, שיגעון ומוות.


הנה מצגת וידאו של חייה ועבודותיה של קמיל קלודל:

http://youtu.be/yqgbu02jdp0


סיפורו של פסל שלה לדוגמה והקשרים בינה לבין רודן:

https://youtu.be/szEoLQMotHw


קדימון של סרט מ-1988 שהוקדש לקאמי קלודל:

https://youtu.be/TCkCl3E_5I8


קליפ עם קטעים מהסרט, שמראים את תסכולה של קלודל אל מול רודן:

https://youtu.be/0KdpaQVkGjQ


ואוגוסט רודן בסרטון מ-1915, שנתיים לפני מותו:

http://youtu.be/OcGTqxsIUjM