שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי האש היוונית?
זה היה בשנת 674 לספירה, בימי הביניים. באותה שנה ניסה הצי הערבי של הח'ליפות האומיית להטיל מצור על העיר הביזנטית קונסטנטינופול, איסטנבול של היום.
אבל בקרב ההוא גילו התוקפים נשק הגנה יעיל ואכזרי שהפעילו מגיני העיר נגדם. זה היה נשק שהם לא הצליחו לנצח.
קראו לו "האש היוונית".
מדובר היה בחומר נוזלי מסוכן והרסני מאוד, שהותז עליהם מהאוניות הביזנטיות או מהיבשה, בצורה של סילוני אש, כמו מלהביור. ככל הידוע, השתמשו באש הזו כאן לראשונה.
אש בעולם העתיק שימשה לא פעם בלוחמה ימית בין ספינות. כל צד ניסה לשרוף את ספינות האויב. לרוב ניתן היה לכבותה בקלות, עם בד, מים וכדומה. אבל כאן היה מדובר בנשק אש שונה ועמיד. נשק שלא ניתן היה לכבותו.
כי "האש היוונית" (Greek Fire) היה הכינוי של מכונת מוות קדומה, שפותחה באימפריה הביזנטית. זה היה להביור קדום, שידוע גם בשם "אש ביזנטית". לשם הזה הוא זכה משום שגם הרומאים וגם הביזנטים הרבו להשתמש בו בהגנה על מבצרים וערים כמו קונסטנטינופול.
המיוחד באש הזו, שלאחר שהוצתה לא ניתן היה לכבות אותה. גם אחרי שכל הצי שלהם נשרף, נראה הים עצמו כעולה באש מסביבם.
להביור "האש היוונית" הומצא על ידי קליניקוס, אדריכל פליט מהליופוליס, לבנון של היום. הוא היה נשק שונה ואלים מכל מה שהעולם העתיק הכיר. גיים צ'יינג'ר צבאי של ממש. מרגע שהחלו לעשות בו שימוש הפך הנשק הזה לנשק יעיל והרסני, שמנע מספינות אויב להתקרב אל הצי הביזנטי ומתוקפים אחרים לכבוש אותה.
אגב, טענה שונה מעט לגבי טכניקת הירי של האש היוונית, היא שלא להביור אלא דווקא קטפולטות שימשו את הרומאים לשיגורה על הצבאות שניסו לפלוש, כשהיא מאוחסנת בתוך כדים עשויי חימר.
האש היוונית היא גם אחת הסיבות שאיפשרו את קיומה של האימפריה הביזנטית, שנים רבות לאחר שחייליה התמעטו וכוחה היה דל יחסית בשדה הקרב האופייני של התקופה.
ביחד עם חיצים וחניתות, שימשה אש יוונית כנשק שניצת במגע ואפילו מים לא הצליחו לכבות. היא הייתה מוטחת על ידי המגינים, בתוקפים המטפסים על החומות. זה התאפשר באמצעות סיפוני גז שהוצבו על הביצורים. הסיפונים הללו יצרו מעין להביורים ניידים, שריססו אש על כל מי שניסו לטפס מהחפיר המלא במים.
כך היו השורות הקדמיות הופכות לכבשן לוהט ולא זו בלבד ששרפו את הראשונים, אלא גם נתנו לאדמה מראה שהטעה את התוקפים שאחריהם לחשוב שהאדמה עצמה עולה באש.
שמות רבים היו לה. אבל בין אם אש יוונית, אש רומית, אש ימית או אש נוזלית - כיום אין ידע מדויק על מרכיביה של האש היוונית הקדומה.
ההיסטוריונים משערים שככל הנראה היה בה מרכיב של גופרית, נפט או אבק שריפה. דווקא הנפט נראה החומר הסביר מבין השלושה, שכן לגופרית לא היה כוח ההרס שתיארו משקיפים ערבים ואבק שריפה לא היה זמין באסיה הקטנה, לפחות עד המאה ה-14.
מכל מקום, גם אחרי נפילת הרומאים והביזנטים נותרה האש היוונית בזיכרון הצבאי כאחד מכלי הנשק האכזריים ביותר של ימי הביניים. גם אם רב הנסתר בה על הגלוי, היא נתפסת עד היום כאחד מכלי הנשק המתקדמים של העולם העתיק.
הנה הנשק הסודי של האימפריה הביזנטית:
https://youtu.be/6gx9-O3eZ_0
הסבר על האש היוונית:
http://youtu.be/ZnHCw2in9DU
תולדות האש היוונית:
https://youtu.be/lPUgvYZ5UDk
וסרטון ארוך יותר על תולדות האש היוונית:
https://youtu.be/wZfm2avqEeM?long=yes
נפלם
זה היה בשנת 674 לספירה, בימי הביניים. באותה שנה ניסה הצי הערבי של הח'ליפות האומיית להטיל מצור על העיר הביזנטית קונסטנטינופול, איסטנבול של היום.
אבל בקרב ההוא גילו התוקפים נשק הגנה יעיל ואכזרי שהפעילו מגיני העיר נגדם. זה היה נשק שהם לא הצליחו לנצח.
קראו לו "האש היוונית".
מדובר היה בחומר נוזלי מסוכן והרסני מאוד, שהותז עליהם מהאוניות הביזנטיות או מהיבשה, בצורה של סילוני אש, כמו מלהביור. ככל הידוע, השתמשו באש הזו כאן לראשונה.
אש בעולם העתיק שימשה לא פעם בלוחמה ימית בין ספינות. כל צד ניסה לשרוף את ספינות האויב. לרוב ניתן היה לכבותה בקלות, עם בד, מים וכדומה. אבל כאן היה מדובר בנשק אש שונה ועמיד. נשק שלא ניתן היה לכבותו.
כי "האש היוונית" (Greek Fire) היה הכינוי של מכונת מוות קדומה, שפותחה באימפריה הביזנטית. זה היה להביור קדום, שידוע גם בשם "אש ביזנטית". לשם הזה הוא זכה משום שגם הרומאים וגם הביזנטים הרבו להשתמש בו בהגנה על מבצרים וערים כמו קונסטנטינופול.
המיוחד באש הזו, שלאחר שהוצתה לא ניתן היה לכבות אותה. גם אחרי שכל הצי שלהם נשרף, נראה הים עצמו כעולה באש מסביבם.
להביור "האש היוונית" הומצא על ידי קליניקוס, אדריכל פליט מהליופוליס, לבנון של היום. הוא היה נשק שונה ואלים מכל מה שהעולם העתיק הכיר. גיים צ'יינג'ר צבאי של ממש. מרגע שהחלו לעשות בו שימוש הפך הנשק הזה לנשק יעיל והרסני, שמנע מספינות אויב להתקרב אל הצי הביזנטי ומתוקפים אחרים לכבוש אותה.
אגב, טענה שונה מעט לגבי טכניקת הירי של האש היוונית, היא שלא להביור אלא דווקא קטפולטות שימשו את הרומאים לשיגורה על הצבאות שניסו לפלוש, כשהיא מאוחסנת בתוך כדים עשויי חימר.
האש היוונית היא גם אחת הסיבות שאיפשרו את קיומה של האימפריה הביזנטית, שנים רבות לאחר שחייליה התמעטו וכוחה היה דל יחסית בשדה הקרב האופייני של התקופה.
ביחד עם חיצים וחניתות, שימשה אש יוונית כנשק שניצת במגע ואפילו מים לא הצליחו לכבות. היא הייתה מוטחת על ידי המגינים, בתוקפים המטפסים על החומות. זה התאפשר באמצעות סיפוני גז שהוצבו על הביצורים. הסיפונים הללו יצרו מעין להביורים ניידים, שריססו אש על כל מי שניסו לטפס מהחפיר המלא במים.
כך היו השורות הקדמיות הופכות לכבשן לוהט ולא זו בלבד ששרפו את הראשונים, אלא גם נתנו לאדמה מראה שהטעה את התוקפים שאחריהם לחשוב שהאדמה עצמה עולה באש.
שמות רבים היו לה. אבל בין אם אש יוונית, אש רומית, אש ימית או אש נוזלית - כיום אין ידע מדויק על מרכיביה של האש היוונית הקדומה.
ההיסטוריונים משערים שככל הנראה היה בה מרכיב של גופרית, נפט או אבק שריפה. דווקא הנפט נראה החומר הסביר מבין השלושה, שכן לגופרית לא היה כוח ההרס שתיארו משקיפים ערבים ואבק שריפה לא היה זמין באסיה הקטנה, לפחות עד המאה ה-14.
מכל מקום, גם אחרי נפילת הרומאים והביזנטים נותרה האש היוונית בזיכרון הצבאי כאחד מכלי הנשק האכזריים ביותר של ימי הביניים. גם אם רב הנסתר בה על הגלוי, היא נתפסת עד היום כאחד מכלי הנשק המתקדמים של העולם העתיק.
הנה הנשק הסודי של האימפריה הביזנטית:
https://youtu.be/6gx9-O3eZ_0
הסבר על האש היוונית:
http://youtu.be/ZnHCw2in9DU
תולדות האש היוונית:
https://youtu.be/lPUgvYZ5UDk
וסרטון ארוך יותר על תולדות האש היוונית:
https://youtu.be/wZfm2avqEeM?long=yes
