שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי אהבה?
האהבה (Love) היא רגש לא לחלוטין ברור. אלפי שנים עסקו בה האמנים והאוהבים והיום גם המדענים. המון שאלות יש ברגש המבלבל הזה.
שווה לדעת שגילו של המושג "אהבה רומנטית" ואפילו המשמעות שיש לו בימינו, הם בקושי בני 600 שנה. עד אותם זמנים אנשים התחתנו משלל סיבות, כלכליות ומעמדיות, לא פעם ממש הישרדותיות ולעתים סתם כדי שהאישה תשרת את הבעל. אבל אהבה באופן שאנחנו מבינים וחווים אותה - כנראה שלא הוכרה והייתה נפוצה בתרבות האנושית עד אז.
מיד נדבר גם על המדע ועל ההגדרות, אבל אולי נתחיל בתחושת האהבה שיכולים לבטא הכי טוב דווקא המשוררים. המשורר יהודה עמיחי עשה זאת היטב, כדרכו, בשורת הפרידה הכואבת אבל המדויקת להפליא: "חבל, היינו המצאה טובה ואוהבת: אווירון עשוי מגבר ואישה".
אז התרוממות רוח אצל אוהבים יש. גם אושר צרוף, גם ציפייה למימוש יש. אבל האם זוהי אהבה? ואולי זוהי התאהבות?
אהבה אינה בהכרח אומרת שאנחנו רק אוהבים מישהו, הרי לפעמים אנחנו גם שונאים את מי שאנחנו אוהבים, לא? ומה קורה כשלא אוהבים אותנו בחזרה?
קצת קשה להגדיר את האהבה בדיוק. האם היא התמכרות למישהו? האם מדובר, כמו שהמדענים גורסים, בחומרים כימיים בגופנו שמושכים אותנו למי שאנחנו אוהבים? ואולי היא הרגל למי שאנו רוצים להיות לידו? או שהאהבה היא שיטה שפיתחה האבולוציה כדי לגרום לנו להתרבות ולהמשיך להרבות את עצמנו ואת הגזע האנושי?
האם אהבה היא בכלל דבר זהה אצל כולנו? - מדענים מצאו שבזמן ההתאהבות, תחילת זמן האהבה, בשלב של אותה התרגשות מטורפת של התחלה, בתקופה הזו יש עליה של כמה חומרים כימיים במוח. חומרים כמו נוראפינפרין (הקרוב לאדרנלין), דופאמין ופנילאתילאמין (ובקיצור PEA) מתרבים במוחנו בעת שאנו מתאהבים.
הם הסערה הנהדרת של ההתאהבות.
אבל אחרי כמה שנים, נוהגים להעריך שזה סביב שנתיים, יש ירידה בחומרים הללו. עכשיו יהיה עלינו לטפח את האהבה, לחדש ולהשקיע בה, לגדל אותה משתיל ירוק ויפהפה לצמח שיגדל ויוציא ענפים חדשים ופרחים.
אחרת היא תהיה כמו צמח שלא משקים. היא תלך ותנבול. כי ככה לא אוהבים. כך נפרדים.
המדע סביב הנושא, ההשערות הרבות, המחקרים והממצאים החדשים, כולם מראים שהאהבה הישנה, שמלווה את האנושות דורות אינספור, היא נושא חם גם היום. כמו החקלאות, אהבה היא התרגשות בתחילת החריש ואז היא מלאכה, לא פעם מתישה, של גידול וטיפוח, בציפייה לגשם ולפריחה.
הנה סרטון שמסביר מהי האהבה (מתורגם):
http://youtu.be/5sY4rhvB9LE?t=7s
אהבה, גם ביהדות, הייתה פעם הדבר הכי קדוש שיש (עברית):
https://youtu.be/zG678YCtaTo
ואהבה מהכיוון הפילוסופי (מתורגם):
https://youtu.be/yJSiUm6jvI0
איך תורם הספורט למוח, לנפש ולגוף?
תרומת הספורט לגוף היא אדירה וכמעט בלתי נתפסת. למעשה, מומחים מעריכים ששגרת פעילות גופנית או אימוני כושר, מעבר לשמירה שלהם על המשקל ולשיפור היכולת הגופנית, היא בריאה וחיונית גם לחיזוק המערכת החיסונית, למוח, לחשיבה, לשיפור מצב הרוח ואף להפחתה של הסיכון לדיכאון.
אבל איך בדיוק משפיעים פעילות גופנית וכושר לטובה ובאופן חיובי ומשמעותי על המוח והקוגניציה?
אז רגע לפני נתחיל בהסבר בסיסי של המושג קוֹגְנִיצְיָה (Cognition), הקשור בידע או במידע המצוי במוחנו ויוצר את הידיעה האנושית. מי שמאפשרים את יצירת הידע והידיעה הם המרכזים במוח שבהם מתרחשים תהליכים של התהוות הידיעה האנושית.
פעילות גופנית מגבירה את זרימת הדם למוח, מה שמוביל לאספקה מוגברת של חמצן וחומרי הזנה אליו. זה תורם לבריאות התאים העצביים ומעודד את יצירתם של תאי מוח חדשים, תהליך הידוע כנוירוגנזה.
הפעילות הגופנית מעודדת גם שחרור של דופמין, סרוטונין ונוראפינפרין. נוירו-טרנסמיטרים אלה משפרים את מצב הרוח, מפחיתים מתח וחרדה, ומשפרים את היכולת הקוגניטיבית של המתאמן.
עוד מעלה אימון גופני את רמות ה-BDNF (קיצור של Brain-Derived Neurotrophic Factor) במוח. BDNF הוא חלבון חיוני לשמירה על בריאות תאי העצב ולעידוד הגמישות העצבית, המהווה את היכולת של המוח ליצור קשרים עצביים חדשים.
פעילות גופנית סדירה יכולה להפחית דלקת כרונית בגוף, כולל במוח. דלקת כרונית נקשרה לירידה קוגניטיבית ולמחלות ניווניות של המוח.
האימון הגופני משפר גם את איכות השינה, שהיא קריטית לתפקוד קוגניטיבי תקין. שינה טובה יותר מאפשרת למוח לעבד מידע ולאחסן זיכרונות ביעילות רבה יותר.
מחקרים הראו שפעילות גופנית סדירה יכולה להגדיל את נפח ההיפוקמפוס, אזור במוח החיוני לזיכרון וללמידה. זה יכול לשפר את היכולת לזכור מידע חדש ולאחזר זיכרונות ישנים.
בנוסף, פעילות גופנית מסייעת בשמירה על משקל גוף בריא ומפחיתה את הסיכון למחלות כרוניות כמו סוכרת וכלי דם, היכולות להשפיע לרעה על תפקוד המוח.
לבסוף, פעילות גופנית, במיוחד פעילויות המערבות תיאום ומיומנויות מוטוריות מורכבות, יכולה לשפר את הקואורדינציה ואת היכולת הקוגניטיבית הכללית.
אז אכן - כל הממצאים מעידים שפעילות גופנית מגבירה את היכולות הגופניות ויכולה גם לשנות את המראה הפיזי. לצד זאת היא גם משפרת את מצב המוח והקוגניציה, רכישת הידע שלנו וההכרה בדברים, ההבנה שלהם.
הנה התרומה של הספורט לגוף ולנפש ומדוע ספורט קבוצתי תורם אף יותר (מתורגם):
https://youtu.be/hmFQqjMF_f0
כך תורמת הפעילות הגופנית למוח ולחשיבה:
https://youtu.be/E0ARTVoI18U
מה מתרחש בגוף כשמתחילים לעשות ספורט קבוע?
https://youtu.be/rBUjOY12gJA
מה קורה כשמפסיקים לעשות ספורט? (עברית)
https://youtu.be/mggXGn49J6o
וכמובן שלא תמיד הספורט מצליח (פספוסים):
https://youtu.be/cdmKVXynX3I?long=yes
נוראפינפרין
האהבה (Love) היא רגש לא לחלוטין ברור. אלפי שנים עסקו בה האמנים והאוהבים והיום גם המדענים. המון שאלות יש ברגש המבלבל הזה.
שווה לדעת שגילו של המושג "אהבה רומנטית" ואפילו המשמעות שיש לו בימינו, הם בקושי בני 600 שנה. עד אותם זמנים אנשים התחתנו משלל סיבות, כלכליות ומעמדיות, לא פעם ממש הישרדותיות ולעתים סתם כדי שהאישה תשרת את הבעל. אבל אהבה באופן שאנחנו מבינים וחווים אותה - כנראה שלא הוכרה והייתה נפוצה בתרבות האנושית עד אז.
מיד נדבר גם על המדע ועל ההגדרות, אבל אולי נתחיל בתחושת האהבה שיכולים לבטא הכי טוב דווקא המשוררים. המשורר יהודה עמיחי עשה זאת היטב, כדרכו, בשורת הפרידה הכואבת אבל המדויקת להפליא: "חבל, היינו המצאה טובה ואוהבת: אווירון עשוי מגבר ואישה".
אז התרוממות רוח אצל אוהבים יש. גם אושר צרוף, גם ציפייה למימוש יש. אבל האם זוהי אהבה? ואולי זוהי התאהבות?
אהבה אינה בהכרח אומרת שאנחנו רק אוהבים מישהו, הרי לפעמים אנחנו גם שונאים את מי שאנחנו אוהבים, לא? ומה קורה כשלא אוהבים אותנו בחזרה?
קצת קשה להגדיר את האהבה בדיוק. האם היא התמכרות למישהו? האם מדובר, כמו שהמדענים גורסים, בחומרים כימיים בגופנו שמושכים אותנו למי שאנחנו אוהבים? ואולי היא הרגל למי שאנו רוצים להיות לידו? או שהאהבה היא שיטה שפיתחה האבולוציה כדי לגרום לנו להתרבות ולהמשיך להרבות את עצמנו ואת הגזע האנושי?
האם אהבה היא בכלל דבר זהה אצל כולנו? - מדענים מצאו שבזמן ההתאהבות, תחילת זמן האהבה, בשלב של אותה התרגשות מטורפת של התחלה, בתקופה הזו יש עליה של כמה חומרים כימיים במוח. חומרים כמו נוראפינפרין (הקרוב לאדרנלין), דופאמין ופנילאתילאמין (ובקיצור PEA) מתרבים במוחנו בעת שאנו מתאהבים.
הם הסערה הנהדרת של ההתאהבות.
אבל אחרי כמה שנים, נוהגים להעריך שזה סביב שנתיים, יש ירידה בחומרים הללו. עכשיו יהיה עלינו לטפח את האהבה, לחדש ולהשקיע בה, לגדל אותה משתיל ירוק ויפהפה לצמח שיגדל ויוציא ענפים חדשים ופרחים.
אחרת היא תהיה כמו צמח שלא משקים. היא תלך ותנבול. כי ככה לא אוהבים. כך נפרדים.
המדע סביב הנושא, ההשערות הרבות, המחקרים והממצאים החדשים, כולם מראים שהאהבה הישנה, שמלווה את האנושות דורות אינספור, היא נושא חם גם היום. כמו החקלאות, אהבה היא התרגשות בתחילת החריש ואז היא מלאכה, לא פעם מתישה, של גידול וטיפוח, בציפייה לגשם ולפריחה.
הנה סרטון שמסביר מהי האהבה (מתורגם):
http://youtu.be/5sY4rhvB9LE?t=7s
אהבה, גם ביהדות, הייתה פעם הדבר הכי קדוש שיש (עברית):
https://youtu.be/zG678YCtaTo
ואהבה מהכיוון הפילוסופי (מתורגם):
https://youtu.be/yJSiUm6jvI0
תרומת הספורט לגוף היא אדירה וכמעט בלתי נתפסת. למעשה, מומחים מעריכים ששגרת פעילות גופנית או אימוני כושר, מעבר לשמירה שלהם על המשקל ולשיפור היכולת הגופנית, היא בריאה וחיונית גם לחיזוק המערכת החיסונית, למוח, לחשיבה, לשיפור מצב הרוח ואף להפחתה של הסיכון לדיכאון.
אבל איך בדיוק משפיעים פעילות גופנית וכושר לטובה ובאופן חיובי ומשמעותי על המוח והקוגניציה?
אז רגע לפני נתחיל בהסבר בסיסי של המושג קוֹגְנִיצְיָה (Cognition), הקשור בידע או במידע המצוי במוחנו ויוצר את הידיעה האנושית. מי שמאפשרים את יצירת הידע והידיעה הם המרכזים במוח שבהם מתרחשים תהליכים של התהוות הידיעה האנושית.
פעילות גופנית מגבירה את זרימת הדם למוח, מה שמוביל לאספקה מוגברת של חמצן וחומרי הזנה אליו. זה תורם לבריאות התאים העצביים ומעודד את יצירתם של תאי מוח חדשים, תהליך הידוע כנוירוגנזה.
הפעילות הגופנית מעודדת גם שחרור של דופמין, סרוטונין ונוראפינפרין. נוירו-טרנסמיטרים אלה משפרים את מצב הרוח, מפחיתים מתח וחרדה, ומשפרים את היכולת הקוגניטיבית של המתאמן.
עוד מעלה אימון גופני את רמות ה-BDNF (קיצור של Brain-Derived Neurotrophic Factor) במוח. BDNF הוא חלבון חיוני לשמירה על בריאות תאי העצב ולעידוד הגמישות העצבית, המהווה את היכולת של המוח ליצור קשרים עצביים חדשים.
פעילות גופנית סדירה יכולה להפחית דלקת כרונית בגוף, כולל במוח. דלקת כרונית נקשרה לירידה קוגניטיבית ולמחלות ניווניות של המוח.
האימון הגופני משפר גם את איכות השינה, שהיא קריטית לתפקוד קוגניטיבי תקין. שינה טובה יותר מאפשרת למוח לעבד מידע ולאחסן זיכרונות ביעילות רבה יותר.
מחקרים הראו שפעילות גופנית סדירה יכולה להגדיל את נפח ההיפוקמפוס, אזור במוח החיוני לזיכרון וללמידה. זה יכול לשפר את היכולת לזכור מידע חדש ולאחזר זיכרונות ישנים.
בנוסף, פעילות גופנית מסייעת בשמירה על משקל גוף בריא ומפחיתה את הסיכון למחלות כרוניות כמו סוכרת וכלי דם, היכולות להשפיע לרעה על תפקוד המוח.
לבסוף, פעילות גופנית, במיוחד פעילויות המערבות תיאום ומיומנויות מוטוריות מורכבות, יכולה לשפר את הקואורדינציה ואת היכולת הקוגניטיבית הכללית.
אז אכן - כל הממצאים מעידים שפעילות גופנית מגבירה את היכולות הגופניות ויכולה גם לשנות את המראה הפיזי. לצד זאת היא גם משפרת את מצב המוח והקוגניציה, רכישת הידע שלנו וההכרה בדברים, ההבנה שלהם.
הנה התרומה של הספורט לגוף ולנפש ומדוע ספורט קבוצתי תורם אף יותר (מתורגם):
https://youtu.be/hmFQqjMF_f0
כך תורמת הפעילות הגופנית למוח ולחשיבה:
https://youtu.be/E0ARTVoI18U
מה מתרחש בגוף כשמתחילים לעשות ספורט קבוע?
https://youtu.be/rBUjOY12gJA
מה קורה כשמפסיקים לעשות ספורט? (עברית)
https://youtu.be/mggXGn49J6o
וכמובן שלא תמיד הספורט מצליח (פספוסים):
https://youtu.be/cdmKVXynX3I?long=yes
