ספירידון לואיס (Spyridon Louis) היה מרתוניסט יווני חד-פעמי, שניצח את המרתון הספורטיבי הראשון בעת החדשה. במונח 'חד פעמי' אנו מכוונים לכך שספיירוס, כמו שמכנים אותו היוונים, רץ רק באולימפיאדה הראשונה וחזר לאלמוניות מוחלטת.

מקצועו של לואיס היה של מחלק מים באתונה של אותם ימים. הוא רץ מהר והחליט לנסות את מזלו באולימפיאדה הראשונה שהתכנסה ב-1896 באתונה. המסלול של ריצת המרתון במשחקים האולימפיים הראשונים בעת החדשה התחיל מהעיירה מרתונס, או מרתון והסתיים באצטדיון השיש פנטינאיקו שבמרכז אתונה.

המטרה של המסלול הייתה לזכור את החייל היווני פידיפידס שרץ ב-490 לפני הספירה מרחק של כמעט 40 קילומטרים. זו הייתה ריצה ממרתון אל אתונה וכשהוא הגיע הוא הודיע בכיכר העיר אתונה: "שימחו כי ניצחנו!". מיד לאחר שאמר את הדברים מת פידיפידס במקום.

למרתון הראשון באולימפיאדה של העת החדשה התייצבו 17 רצים, מהם 13 יוונים. מסתבר שבשל הצהרת מלך יוון שזה המקצוע האולימפי החשוב ביותר, התאמנו המון ספורטאים יוונים שבועות רבים לפני המרתון והאולימפיאדה. כמעט כל הרצים, למעט הרץ ההונגרי גיולה קלנר, התמוטטו במהלך המסלול. הקהל היווני באיצטדיון השיש פנטינאיקו שבאתונה, כולל המלך ובני משפחתו, השתולל מהתלהבות ונעמד על רגליו כשמחלק המים האתונאי ספירידון לואיס, חצה את קו הסיום. עם זמן של 2:58.50 שעות, הוא נכנס לאצטדיון כמנצח. מלך יוון הכריז אז שהמנצח יוכל לבקש כל פרס שברצונו. לואיס הצנוע ביקש עגלת מים חדשה וחמור...

ניצחונו נתן את האות לחגיגות המוניות. לואיס הפך לגיבור לאומי. כשניסו להעניק לו עיסוי, לואיס נבהל מאד וביקש שיפסיקו לגעת בו. ב-1936 הוא יהיה אורח הכבוד של היטלר באולימפיאדת ברלין. עד היום נקרא אצטדיונה של פנאתנייאקוס על שמו. כעבור שבוע שב ספיירוס לשדה ולחיים פשוטים ללא ספורט. הוא מעולם לא שב לעיסוק פעיל בריצה - אתונה הייתה אירוע חד-פעמי אצלו. הוא בא, רץ וניצח...

עד היום נוהגים ביוון לומר "לעשות לואיס" כל אימת שהם רוצים לדבר על ריצה מהירה.


הנה סרטון בספרדית על ספירידון לואיס:

https://youtu.be/HLgP58MscfY


ספיירוס מככב באולימפיאדת 1896:

https://youtu.be/QQ49YkU7yNc


ותמונותיו בסרטון איטלקי ישן:

https://youtu.be/5Dxj-pAcWu8?t=4m37s

קרב מרתון (Battle of Marathon) הוא מהקרבות הידועים בהיסטוריה, אך בשל אירוע שהוביל לריצת המרתון ולא בזכות עצמו. הקרב הזה הוא קרב מעניין בשל ניצחון המעטים על הרבים, בזכות טקטיקה חכמה, כלומר ניהול קרב נבון מצד היוונים.

מדובר בימי מלך פרס דריווש הראשון ב-490 לפני הספירה. פרס של אותה תקופה היא אימפריה חזקה ושולטת בין השאר על מושבות יווניות. כשמתעורר מרד של כמה מהן באסיה הקטנה (תורכיה של היום) ומסתבר לדריווש שאתונה תמכה בו מרחוק, שולח המלך הפרסי 20 אלף חיילים פרסיים. הוא עושה זאת כדי להעניש את אתונה על תמיכתה במרד המושבות היווניות, אך גם כדי לכבוש עוד אזור פורה וחזק לאימפריה הגדולה שלו.

בהנחיית בוגד יווני בשם היפיאס, שתכנן לקבל את השליטה באתונה מהפרסים, הגיעו אניות הפרסים אל אזור החוף שליד מישורי מרתון שבאתיקה. 20 אלף החיילים המצוידים שלהם עלו מהחוף אל המישור. בשיפולי הגבעות, ממש מולם, כבר המתין כוח שמנה רק שליש - 7,000 לוחמים יווניים. הללו נשלחו להגן על פנים הארץ ועל אתונה.

מה שהפרסים לא ידעו, זה שמולם עמד מפקד מקורי וחכם. קראו לו מיליטיאדס והוא פעל באופן לא צפוי. המפקד היווני החליש במכוון את המרכז של הכוח שלו וחיזק דווקא את האגפים. כלומר, הוא נתן לפרסים תחושה שהכוח היווני חלש והם פרצו פנימה למרכז, כדי להביסו בקלות. אבל משזה קרה, נתן מיליטיאדס את הפקודה וכוחות האגף היווניים שבצדדים מיהרו לסגור עליהם מהצדדים, בתנועת מלקחיים.

הפרסים הבינו שהם נתפסו. רבים מהם החלו לברוח וחלק מהכוח הצליח לסגת בבהלה אל הספינות. מאחוריהם נותרו כ-6,000 מתים. היוונים ניצחו כשנהרגו להם רק 192 לוחמים.

באופן משעשע, לפחות אצל ההיסטוריונים, דווקא רץ ששלח המפקד אל תושבי אתונה המפוחדים מהפלישה הפרסית, הוא שהתפרסם מהקרב הזה. הוא מיהר והחל בריצה דרך ההרים כדי להודיע את דבר הניצחון באתונה.

הרץ, פידיפידס שמו, גמא מרחק של כ-42 קילומטרים, מבלי לעצור אף לרגע. משהגיע לאתונה הוא הספיק לומר "אניקסמה", ביוונית "ניצחנו", ומת במקום.

לזכרו מתקיימת עד היום ריצת המרתון, למרחק זהה בדיוק לזה שהוא רץ בדרכו לאתונה, דרך שהייתה לדרכו האחרונה.

אגב, במקביל לשליחת הכוח המגן שניצח את הפרסים, נשלחה מאתונה בקשת עזרה לספרטה. כדי להמחיש את הפחד הגדול של מדינות יוון מחיילי פרס, כתב ההיסטוריון הרודוטוס ש-2,000 החיילים הספרטנים שהגיעו באיחור אל מקום הקרב, ממש התעקשו ללכת ולראות את גופות החיילים הפרסים המתים בשדה הקרב. הם רצו להיות בטוחים שניתן לנצח צבא פרסי.

עד היום ניצבת במקום הקרב אנדרטה עתיקה וקשה לאיתור. לידה ניצבים שני תילי עפר קטנים, שמכסים את קברי החיילים האתונאים שנפלו בקרב מרתון, באותו ניצחון גדול על הפרסים שהפך ברבות הימים למפורסם כל כך.


הנה סיפור הקרב במרתון:

https://youtu.be/dtz4xcZa0EI


מערך הקרב וכיצד הובסו הפרסים בידי האתונאים במרתון:

https://youtu.be/wyO-ezAvOfQ


ומצגת וידאו על הרץ פידיפידס שרץ לאתונה, בישר על הניצחון כדי שלא ישרפו את העיר ומת במקום:

https://youtu.be/EqUhe8HCgS4

אמיל זטופק, "הקטר הצ'כי" בשבילכם, היה מלך המסלול האולימפי בהלסינקי 52. אבל הוא היה גם ברנש ספורטיבי ואמיץ ביותר. לאחר שזכה בשתי מדליות זהב במשחקים האולימפיים הללו, הוא החליט, באופן ספונטני, לנסות ולרוץ מרתון...

כל מי שרץ יודע שהמרתון היא הריצה הקשה ביותר שיש. רצים מנוסים ומאומנים מתקשים להשלים את הריצה הזו, ודאי כשמדובר במרתון האולימפי, שמכיל את הרצים המנוסים והטובים בעולם בריצה זו. אבל זטופק החליט וביצע. הוא החל את הריצה והיא נראתה לו מהירה מדי. הוא שאל את אלוף העולם שליד רץ, הבריטי ג'ים פיטרס, אם הריצה אינה מהירה מדי והאלוף ענה שהיא איטית מדי. אז זטופק האיץ ורץ את המרתון הראשון בחייו במהירות רבה, היישר לניצחון ולמדליית הזהב השלישית שלו במשחקי הלסינקי.

אם זה לא מספיק, אז אמיל זטופק גם קבע בריצה הזו שלו שיא אולימפי חדש, כשהוריד 6 דקות מהשיא העולמי בריצה זו. בכך הפך גם זטופק לספורטאי היחידי אי-פעם, שזכה במדליות זהב אולימפיות בכל שלושת הריצות למרחקים ארוכים.


הנה ריצת המרתון של אמיל זאטופק:

http://youtu.be/hHaT5beAdQI


ודיווח נוסף על ההישג הבלתי נתפס שלו:

http://youtu.be/i7b6H-2tvIk

ריצת המרתון נקראת על שם העיר מרתון. מקור השם שלה הוא באגדה עממית אודות הרץ השליח מאתונה ששמו היה פידיפידס. הוא רץ מהעיר מרתון ועד אתונה בשנת 490 לפנה"ס, כדי להביא את בשורת הניצחון היווני על הפרסים שפלשו אל יוון בקרב מרתון. מיד לאחר שמסר את הידיעה, מת השליח במקום.

כיום ריצת מרתון היא למרחק של 42.195 קילומטרים. באולימפיאדת אתונה הראשונה בעת החדשה, בשנת 1896, נקבע מסלולו של המרתון האולימפי הראשון ל-40 קילומטרים.

אגב, בעדות ההיסטורית של הרודוטוס מסופר שפידיפידס רץ בתחילה מאתונה לספרטה בכדי להזעיק תגבורת לפני הקרב וחזר משם ללא תוצאות - ריצה של כ-450 קילומטרים, שבסיומה מת.


הנה ריצת המרתון (עברית):

https://youtu.be/1okJDPml-2Y


כך נולד המרתון ביוון העתיקה:

http://youtu.be/Iop5IRj2Lhs


כמה מהרגעים מעוררי ההשראה בתולדות המרתון:

https://youtu.be/a_CoJYDqLXI


ושחזור של ריצת המרתון ההיסטורית מאתונה לספרטה ומשם לעיר מרתון:

http://youtu.be/9s0Ms8iyCKY

המרתון של אולימפיאדת סיינט לואיס בשנת 1904 התקיים בתנאים בלתי אפשריים. מזג האוויר היה שרבי במיוחד והחום היה קשה. המסלול כלל גבעות רבות והיה כולו עשוי אדמה ועפר. הרצים התקשו מאד לרוץ ורובם קרסו בדרך. במרתון הזה הודח המנצח לאחר שהתגלה כי רימה ועשה חלק מהדרך בנסיעה וזה שאחריו תודלק בסם ואלכוהול, שהיו אז מותרים..

אבל משתתף אחד היה כנראה סתם בעל כוחות לא אנושיים. קראו לו פליקס קרווהל והוא היה דוור קובני שקפץ לפני המרתון לביקור בניו אורלינס. לא ברור אם הוא תכנן להרוויח שם כסף או סתם לעשות חיים, אבל מה שידוע הוא שהוא עשה את הדרך מניו אורלינס לסיינט לואיס בריצה והגיע לשם כ-5 דקות לפני תחילת המרתון!

לא פחות מדהימה היא העובדה שבמהלך המרתון עצר הדוור הידידותי שוב ושוב, כדי לשוחח עם אנשים בקהל. הוא דיבר ודיבר והחליף רשמים ומומחים מעריכים שהוא בזבז לפחות שעה על שיחות במהלך המרתון. אולי מצחיק להזכיר שבמרתון הזה, שכה רבים התקשו להשלים, האיש שתה רק פעם אחת ועוד הגיע למקום הרביעי!

אם רק היה מדבר מעט פחות, יתכן שהיה מנצח את המרתון?


סיפורו של הדוור המרתוניסט והמרתון החם של סיינט לואיס 1904:

http://youtu.be/5fIqTXOqxcc

האצן הפורטוגזי איוון פרננדז (Iván Fernández) הוא ללא ספק אחד האנשים ההגונים בתולדות הספורט. על אף שעמד אל מול קו המטרה, חלקיק שנייה לפני הניצחון, הספורטאי הזה סייע למתחרהו להגיע לפניו בריצת מרתון תחרותית ולזכות במקום הראשון.

סיפורו של פרננדז מתחיל במרתון של ספרד. בקילומטרים האחרונים, ממש לקראת קו המטרה, יודע האצן מפורטוגל שהוא נמצא במקום השני. ברור היה לו שהפער בינו לבין המוביל הוא גדול מדי מכדי שיוכל לסגור את הפער. לפניו כמעט ומנצח האצן בעל מדליית הארד במרוץ ל-3,000 מטרים מכשולים מאולימפיאדת לונדון, האצן אבל מוטאי.

אבל רגע לפני שחצה את קו המטרה, זיהה פרננדז אנאיה שבאופן מוזר נעצר מוטאי, המוביל במרתון מוקדם מדי, ולא חצה את קו הסיום. הוא הבין שמוטאי חשב בטעות כי הוא כבר חצה אותו. כל שהיה על פרננדז לעשות היה להאיץ, לחצות את קו המטרה לפני הקנייתי ולגנוב לו את הניצחון מתחת לאף.

כאן התגלה הספורטאי הכמעט אלמוני כאדם דגול. איוון פרננדז אנאיה לא היסס לרגע אחד. במקום לנצל את טעותו של המוביל, לעקוף אותו ולנצח במירוץ, הוא סימן ליריבו בתנועות ידיים שטעה, כיוון אותו לקו הגמר ולניצחון וסיים אחריו - במקום השני.

האיש, שרגע לפני קו הסיום ויתר על הניצחון והתעקש לא לנצל טעות של יריב, התעקש להיות בן אדם. וספורטאי.

ואגב, לא כך חשב מאמנו של רודריגז. מרטין פיז, שבעברו היה אלוף ספרד. הוא אמנם החמיא ושיבח את רודריגז, אך סדק ובאופן מסוים גם ערער על מעשהו של חניכו. הוא אמר שבמקומו היה מנצל את המצב ומנצח, כי המחווה שלו אולי הפכה אותו לאדם טוב יותר אך בזבוז ההזדמנות לא הפך אותו לספורטאי מוצלח יותר. ספורטאי בעיני המאמן שלו חייב תמיד לנצח.

עם זאת, לאחר שסיפורו פוצץ את הרשת והפך ויראלי, פרננדז אנאיה זכה מכל עבר בשבחים. כך הפך אז רץ המרתון מפורטוגל לתופעת רשת של ממש. מאוחר יותר הוא הסביר בצניעות שלא הגיע לו לנצח. "עשיתי מה שהייתי צריך לעשות."


הנה סיפורה של ריצת המרתון שהסתיימה למופת:

https://youtu.be/Mq56e7GntUE


כך זה נראה בתחרות:

https://youtu.be/vFzyz3prWgw


ועוד דיווח מתפעל:

https://youtu.be/Q-23xtM3gnE

הרץ האתיופי אבבה ביקילה (Abebe Bikila) לא סבל מחסרון כיס, אבל לרוץ הוא התרגל כשהוא יחף. זו הפכה לאחת התמונות הזכורות של אולימפיאדת רומא 1960, כשהרץ קל-הרגליים הזה ניצח מרתון ללא נעליים.

עם טכנולוגיות הנעליים של היום כנראה שזה היה בלתי אפשרי לנצח בקלות כזו, אבל בשנת 1960 הרץ הנחוש הימם את העולם בניצחון ברור של הריצה הארוכה מכולן, ברגליים יחפות.

ביקילה לא רק זכה במדליית זהב בריצה הזו, אלא גם קבע בה שיא עולם. השיא ששבר בריצה ברגליים יחפות שהכניסה אותו להיסטוריה נשבר רק אחרי 3 שנים.

זה היה אז ממש סמלי. רץ מאתיופיה, מדינה ש-24 שנים לפני כן נכבשה על ידי הצבא האיטלקי בהנהגת המנהיג הפשיסטי מוסוליני, ניצח אז ברומא ובאופן מסוים כבש אותה.

לצער עולם הספורט, את חייו סיים ביקילה באופן טראגי, מסיבוכים של תאונת דרכים שבה נפגע.


הנה הסיפור של הניצחון היחף של אבבה ביקילה:

http://youtu.be/mLVIRT7-qUc


סרטון באיטלקית על הריצה של אבבה ברומא 1960:

http://youtu.be/NrtJxknbO24


וקדימון לסרט על רץ המרתון היחף:

https://youtu.be/kTRqs7oRyN0

יתכן שפרד לורז (fred Lorz) האמריקאי עשה באולימפיאדה של 1904 בסנט לואיס את מה שרצים רבים מפנטזים עליו - הוא נח ועדיין ניצח את הריצה הגדולה..

המרתון התקיים במזג אוויר שרבי וחום קשה. המסלול כלל גבעות רבות והיה כולו עשוי אדמה ועפר. הרצים התקשו מאד לרוץ ורובם קרסו בדרך. במהלך המרתון האולימפי גם לורז התייבש ומאמנו אסף אותו ברכבו. יתכן שהוא היה מודה בכישלון וחוזר הביתה מובס, אבל רכבו של המאמן שבק חיים מעט לפני קו הגמר והרץ המהולל נאלץ ללכת ברגל.

כך, אחרי שתפס טרמפ של 11 מייל, הבין "הרץ הרכוב" שיש לו הזדמנות פז. לורז המאושש, שההזדמנות קרצה לו, השלים את הריצה בחלק האחרון שלה ו"ניצח" את התחרות. בטקס מרגש הוא זכה למדליה והצטלם כאלוף האולימפי עם היפהפיה האמריקאית אליס רוזוולט, בתו של תיאודור רוזוולט, נשיא ארה"ב.

רק אחרי שקיבל את מדליית הזהב התלוננו הרצים המובסים וצופים שצפו במרתון שהוא מעולם לא חלף על פני האחרים והתרמית התגלתה. לורז נאלץ להחזיר את המדליה והוא הושעה לכל חייו, מה שלא הפריע לשלטונות הספורט לבטל את ההשעייה זמן קצר אחרי כן, משהתנצל והסביר שזו הייתה בדיחה.

שנה לאחר מכן, אגב, הוא ניצח במרתון של בוסטון.

מה שכן, היו בתחרות הזו מקרים נוספים שהדהימו את הקהל. זה שהגיע שני היה רץ בשם היקס, אמריקאי ממוצא בריטי שהתמוטט במהלך התחרות וקיבל סם בשם סטריכנין וברנדי. כשהוא מסומם ומבושם במשקה האלכוהולי המשיך הרץ לרוץ, עד שהתמוטט שוב, רגע לפני הסוף, ונאלץ לחצות את קו הסיום כשהוא נתמך באנשים..

מכיוון שהיה מותר אז לצרוך סמים בתחרויות ספורט, הוכרז היקס כמנצח בתחרות והובל לבית החולים.


הנה סיפור התרמית של פרד לורז ושאר סיפורי המרתון החם של סיינט לואיס 1904:

http://youtu.be/5fIqTXOqxcc

את סיום המרתון של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 איש לא ישכח. אמנם האלופה ג'ואן בנואיט ניצחה בו וזכתה במדליה ביושר, אבל הניצחון האמתי והמדהים היה של המפסידה במירוץ דווקא, זו שהגיעה במקום ה-37..

קוראים לה גבריאלה אנדרסון שייס. במהלך המירוץ היא דלגה בטעות על אחת מתחנות הריענון, קיבלה מכת שמש, התייבשה והתמוטטה. איכשהו היא הצליחה להגיע אל האצטדיון בקושי, כ-20 דקות אחרי המנצחת. מותשת ומתייבשת, סובלת מאפיסת כוחות, מתנודדת, כמעט קורסת, אך על הרגליים, היא התקדמה לאיטה והמשיכה אל קו הסיום בקושי. איש לא האמין שהיא תצליח להשלים את המירוץ. החובשים רצו בכיוונה כדי לעזור לה, אבל היא הדפה אותם בכדי שלא להיפסל.. צעד אחרי צעד, היא המשיכה לצעוד, מתנודדת ושבורה..

האיצטדיון הוכה בהלם. איש לא זכר רץ שהתמוטט כך במרתון והצליח בכל זאת להגיע אל קו הגמר. הקהל כולו נעמד על רגליו בהתרגשות. מאז ימי יוון העתיקה והרץ המפורסם מקרב מרתון, אין סמל יותר גדול לרוח הספורט והאולימפיאדה, מאשר רץ שמתעקש להשלים את הריצה, כנגד כל הסיכויים. זה היה הרגע האולימפי המרשים ביותר שידעו המשחקים, שלא קשור בניצחון.

שייס הצליחה להגיע עד קו הסיום בקושי, אבל על הרגליים. במרתון היא הפסידה, אבל בדברי הימים של הספורט היא הפכה לאגדה!

ועדיין ילדים, אל תעשו זאת בעצמכם. אם התייבשתם עליכם לעצור ולפנות לעזרה רפואית ולא להמשיך ולהסתכן במוות.


הנה סיום ריצתה האגדית של גבריאלה אנדרסון שייס:

https://youtu.be/GM5wTcItbuY


ומנטורים למוטיבציה משתמשים בסיפור שלה עד היום:

https://youtu.be/8kdaRQtrPjo