אחו הוא מישור גדול של עשב. במקומות שונים בעולם קוראים לאחו בשמות שונים: באפריקה האחו נקרא "סוואנה", באסיה, אמריקה ואוסטרליה "ערבה" ובדרום אמריקה "פמפס".



הנה סרטון של אחו והדברים שיש בו:

http://youtu.be/Mdy0CF9w0-g




הנה סרטון של גברת שרוקדת באחו עם ההופה הולה:

http://youtu.be/1n7cdyHysDM

מי לא מכיר את המראה והצליל הכל כך שווייצריים האלה? - כרי מרעה ירוקים, מנוקדים בעדרי פרות הרועות באחו, אל מול או על האלפים השווייצריים בקיץ.

על צווארן של הפרות בשווייץ פעמוני פרה אופייניים המנגנים צלילים מגוונים, המזכירים מוסיקה מודרנית אקראית ומשונה.

אבל למה צריך את הרעש הזה, בתוך כל הרוגע, סמוך לאגם שליו, או אל מול צוקים גבוהים שבראשם קרחונים לבנים? - הפרות הרי סתם רובצות או מטיילות בנחת, תוך שהן לועסות את העשב בנחת. למה להפריע את השלווה?

אז כן. לדינדון המרוחק הזה של פעמוני הפרה השוויצריים (Cow bells) יש מטרה. הרעש מסייע לרועים לשמוע ולזהות אם יש פרות שהתרחקו מהעדר ועלולות שלא לחזור איתם הביתה.

הפעמונים האלה, אגב, שימושיים פחות בעיר או בארצות עם פחות אחו, מרעה ופרות. אבל בעידן התיירות, פעמוני הפרה האלה הם מזכרות פופולריות מאוד לתיירים בשווייץ.


כך נשמע האחו בשווייץ:

https://youtu.be/KYGgWqiv8AU


מצעד כפרי מרובה פעמונים:

https://youtu.be/OLlPcHzSB-Y


כך מייצרים את פעמוני הפרה השווייצרים:

https://youtu.be/PaAHEukwIBM

טקסי הירידה מההרים (Alpine descent cow parade) בסוף הקיץ (ההיפך מהעליה אליהם באביב) הם טקסים משמעותיים בחיי השוויצרים.

תהלוכות אלה, הידועות בשוויץ כ-Alpabfahrt או Désalpe, הן מסורת שוויצרית עתיקה המתקיימת אחת לשנה. במסגרתה חוגגים תושבי הכפרים את חזרת הפרות משטחי המרעה הגבוהים, בהם בילו בקיץ הנעים. לקראת סוף הסתיו ולקראת החורף הקר בהרים, מובילים החקלאים את הפרות מהרי האלפים, בחזרה לחוות שבכפרים הנמוכים.

לטקסי העליה והירידה מההרים לובשים איכרי הקנטון בגדים מסורתיים, מלבישים את הפרות בקישוטים יפים, עונדים על צווארי הפרות הראשונות פעמונים גדולים ומפוארים ונוהגים לנגן מוזיקה מסורתית כשהם נפרדים מהבקר העושה את דרכו הביתה.

גם בכפרים הנמוכים חוזר הפסטיבל המסורתי וארוך השנים, כאירוע המושך את מרבית המקומיים לחגיגה. בעיר אפנצל, למשל, מוביל את העדר באופן מסורתי ילד קטן, לבוש בתלבושת מסורתית, כשמאחורי העדר צועדים הרועים, לבושים אף הם בתלבושת הקבועה שלהם, מזה מאות שנים.

השירה והריקודים שמלווים את התהלוכה של הפרות השבות הביתה הם חלק מהשמחה על מסורת יפה, צבעונית, מלהיבה ורבת שנים.


הנה תהלוכת ירידת הבקר מההרים:

https://youtu.be/zKWApHm9ypM


השווייצרים כל כך אוהבים את מצעדי הפרות השווייצרים בחגיגות:

https://youtu.be/UHvNH55wg0c


הפרות במצעד:

https://youtu.be/48RqYbBZLEg


ומראה וצלילי האחו בשווייץ:

https://youtu.be/KYGgWqiv8AU

פמפה, פמפס או פמפאס (Pampas) הוא מישור רחב ידיים בארגנטינה המהווה את מקום המרעה העיקרי עבור העדרים העצומים של הבקר, הצאן והסוסים בה, המסתובבים באופן חופשי במרחבים האדירים המשמשים להם מרעה.

מדובר באזור החקלאי המצוי בעיקר במרכז ארגנטינה וחלקים באורוגוואי ובדרום ברזיל. אלו מישורי ערבה עצומי ממדים, שמשתרעים על פני כ-777 אלף קילומטרים רבועים. הם ירוקי עשב ועתירי אדמה, המניבה יבולים חקלאיים עשירים ומגוונים. חלקים גדולים בפמפאס הם ביצות ואדמות חוליות.

הפמפאס נחשב החבל הגיאוגרפי המשמעותי ביותר בארגנטינה. חיות בו חיות-בר רבות, ביניהם אייל הפאמפאס הנפוץ, כמו גם שועל הפמפס, הננדו וכמה מיני ארמדיל.

בערבות הפמפאס חיים מרבית הגאוצ'וס, הנוהגים את הבקר ומפקחים עליו בשטחי המרעה העצומים והמרכזיים בגידול עדרי הבקר .

הבשר של ארגנטינה נודע בכל העולם באיכותו וארגנטינה מייצאת אותו לכל פינות כדור הארץ.

בתצורות של אזור הפמפס גילה צ'ארלס דארווין את התגליות החשובות שהביאו אותו להציע את עקרון "הברירה הטבעית", החשוב כל כך בתורת האבולוציה.

דארווין מצא כאן מאובנים של בעלי חיים גדולים ומכוסים בשריון. הוא זיהה את דמיונם תארמדילים שחיים באזור גם בימיו. במיוחד הרשים אותו הדמיון של מאובן של גליפטודון (Glyptodon), יונק קדמון וענקי ששמו בעברית מתורגם ל"שן חקוקה".

הוא הבין שהגליפטודון דומה מאוד לארמדילים המודרניים אבל אינו זהה להם. כאן האסימון שלו נפל. החוקר הגאוני הבין שלאורך תקופות ארוכות בנות מיליוני שנים, משתנים מיני בעלי החיים, בתהליך כלשהו שלו הוא יקרא "הברירה הטבעית".


הנה ערבות הפמפאס:

https://youtu.be/PI1FnnQ4_T4


והגאוצ'וס שחיים בפמפס ונוהגים את הבקר:

https://youtu.be/9TWoHUO6Ek0