שנת אור שווה למרחק שהאור עובר בואקום, במשך שנה יוליאנית שלימה, שאגב נמשכת רבע יום משנה רגילה. המרחק בקילומטרים הוא 9,460,730,472,580 קילומטרים ו-800 מטר!

כלומר שנת אור שווה לכ-9 טריליון וחצי קילומטרים.

בשנת אור משתמשים כיחידת מידה באסטרונומיה. היא משמשת לחישוב של מרחקים בין גרמי שמים שונים (כוכבים, שמשות, גלקסיות ועוד) ברחבי היקום.

למעשה, אנו רואים כוכבים רחוקים כפי שהיו לפני כמה שנים, בהתאם למרחק שלהם מכדור הארץ. במובן הזה, מבט לחלל החיצון הוא מעין חזרה בזמן...


הנה מדידת המרחקים של שנת אור:

http://youtu.be/ewGsiUPeBD4


זו גם הסיבה שאסטרונאוטים שיטוסו לכוכבים רחוקים מאוד בעתיד יצטרכו ככל הנראה להיכנס לתרדמת (מתורגם):

https://youtu.be/xptpXSTtgSY


גם כי צריך יהיה לטוס הרבה זמן אל כוכבים רחוקים והזמן לפי איינשטיין הרי משתנה לפי המהירות (מתורגם):

https://youtu.be/R3tbVHlsKhs


וחלק מהסרט הישראלי "מרחק ארבעה ימים משתי שנות אור" (עברית):

http://youtu.be/-wQMSfbHWSs

השיטה המטרית (Metric system) היא שיטת המדידה המקובלת ביותר בעולם, למדידות של גדלים פיזיקליים שונים, המסודרים על פיה.

השיטה המטרית נהוגה ברוב מדינות העולם, לעומת השיטה הנהוגה בעיקר בארצות הברית, שיטה האימפריאלית שמבוססת על אינטש.


#איך השיטה המטרית פועלת?



היופי והפשטות שבשיטה המטרית נעוץ בכך שכל יחידת מידה גדלה או קטנה בכפולות של 10. לכל כפולה כזו יש תחילית, בשפה הלטינית, כמו סנטי(מטר), שהיא מאית של המטר, או מילי(מטר), שהיא אלפית וכך הלאה. 1000 מטרים יהיו קילומטר (קילו הוא אלף בלטינית).

השיטה המטרית תיקננה את המידות, לאחר מאות שנים שבהן היו נהוגות שיטות שונות ומשונות, שהתבססו על מידת ה"רגל". בפועל, לאורך השנים היו גדלים שונים למידת הרגל. אלו השתנו מאזור לאזור ומאדם לאדם והיו מקור לויכוחים ותרמיות אינסופיים בין נוכלים ללקוחות שרומו או חשו מרומים.


#המרות
1 סנטימטר מכיל או שווה ל-10 מילימטר.
1 מטר = 100 סנטימטר.
1 קילומטר = 1000 מטר.
1 מטר = 1000 מילימטר.


#תולדות השיטה המטרית
השיטה המטרית נולדה בצרפת, שם ההמונים עשו את המהפכה הצרפתית, בעיקר בשל הניצול על ידי עשירי ואצילי צרפת. שיטות המדידה היו חלק מהשיטות לרמות ולגזול מהם וגיבוש השיטה האחידה של המטר הייתה אחת היוזמות החשובות והראשונות של מנהיגי צרפת, לאחר המהפכה.

המטר הוגדר אז כחלק העשרה מיליון של המרחק שבין קו המשווה לקוטבי כדור הארץ. המטר התקני המקורי של אותם ימים מוצג עד היום במוזיאון המדידות שבעיר סבר, ליד פאריס. כיום מוגדר מטר אחד באופן מדעי ומדויק, כמרחק שעוברת קרן אור בריק, בפרק זמן של 1 חלקי 299,792,458 שניות.


הנה שיטת המדידה המטרית של מרחקים (מתורגם):

https://youtu.be/7bUVjJWA6Vw


כל מידות השיטה המטרית:

https://youtu.be/ptoig7YfPHw


זה מה שקורה כשהאמריקאים מתמודדים איתה:

https://youtu.be/JjCaRS-CABk


וסרט תיעודי על השיטה המטרית:

https://youtu.be/SYn5UJ76h1Y?long=yes

יחידה אסטרונומית (Astronomical unit) היא יחידת מידה למרחקים במערכת השמש שלנו ובמערכות דומות בחלל.

יחידה אסטרונומית אחת שווה לכ-150 מיליון קילומטרים - המרחק הממוצע של כדור הארץ מהשמש (ממוצע כי המרחק משתנה מעט במהלך השנה).

הסימון AU מסמן יחידה אסטרונומית, קיצור של ראשי התיבות באנגלית ל-Astronomical Unit.

רק כשמודדים מרחקים החלל החיצון, מחוץ למערכת השמש, אז המרחקים הופכים כה גדולים, שיחידה אסטרונומית לא מספקת ולא נוחה למדידה שלהם ואז נעדיף להשתמש בשנות אור.


#לא מספיק שנות אור?
ודאי מעניין אתכם למה בעצם צריך את היחידות האסטרונומיות אם יש יחידת מדידה למרחקים, זו של שנת אור.

התשובה היא שבשנות אור המרחקים במערכת השמש הם כל כך קטנים שהיינו צריכים להשתמש במספרים עשרוניים עם המון אפסים אחרי הנקודה העשרונית. לכן למרחקים כאלה, שווה היה למצוא יחידת מדידה קטנה ו"אנושית" יותר.

מרחק השמש מכדור הארץ, המקום בו אנו חיים, נשמע כמרחק הגיוני ליחידה. הוא מאוד קרוב ל-150 מיליון קילומטרים ולכן המרחק שנקבע למדידות מרחקים כאלה הוא 149,597,870.7 קילומטרים - גודלה של יחידה אסטרונומית אחת.

כך למשל יהיה המרחק של פלוטו מהשמש כמעט 40 יחידות אסטרונומיות. כוכב חמה לעומתו, בקרוב מבין כוכבי הלכת אל השמש, מרוחק ממנה פחות מחצי יחידה אסטרונומית.

המרחק שלנו מהשמש ולא במקרה הוא 1, כלומר יחידה אסטרונומית אחת.

ורק שנבין - בשנת אור אחת נכנסות מעל 60,000 יחידות אסטרונומיות.


הנה קיצור היחידה האסטרונומית:

https://youtu.be/3-SoD-8mRiY


הסבר יפה לצורך ביחידות אסטרונומיות:

https://youtu.be/KtwVlglkz2s


המחשה ויזואלית של המרחקים ביחידות האלה:

https://youtu.be/kBykl2lRAjA


והסבר מקיף יותר:

https://youtu.be/wS_fEPyONs8

השמש וכדור הארץ ממש קרובים זה לזה. במונחים יקומיים אנחנו ממש שכנים של השמש, דלת מול דלת, אם כי טכנית נכון יהיה לומר שאנו ישנים אצלה בסלון של מערכת השמש...

הרי מרחק השמש מאיתנו הוא 8 דקות אור. כלומר, קרן שמש שיוצאת מהשמש תגיע לכדור הארץ לאחר 8 דקות בלבד. בקילומטרים המרחק שלה מכדור הארץ נשמע קצת יותר מרשים - המרחק של השמש מאיתנו הוא 150 מיליון קילומטרים, או 93 מיליון מייל.

אבל השמש נראית קטנה, נכון? - זה מכיוון שהיא רחוקה. למעשה, הנפח של השמש הוא כמו הנפח של מיליון כדורי ארץ ביחד!

ואגב, במדידת מרחקים במערכת השמש משתמשים ביחידת מידה ששווה למרחק השמש מכדור הארץ - קראו עליה בתגית "יחידה אסטרונומית".


הנה סרטון על השמש ואנחנו:

https://youtu.be/VkW54j82e9U


כך פספסו את ההזדמנות לחשב את המרחק הזה כבר ביוון העתיקה:

https://youtu.be/lVgx0Eio2Mg


אבל במאה ה-18 הצליחו לגלות את המרחק בזכות מעבר של כוכב ונוס בינינו לבין השמש, מעבר שמתרחש אחת ל-108 שנים:

https://youtu.be/nRzAu1yG_uw

מרחק הירח היא רק שניית אור מכדור הארץ. במילים אחרות, לקרן אור שמאירה מכדור הארץ היה לוקח רק שניה אחת כדי להיראות על ידי מישהו שנמצא בירח.

המרחק בקילומטרים של הירח מכדור הארץ הוא 384,400 קילומטרים.

על אף שבהשוואה למרחקים שאנו מכירים על פני כדור הארץ עצמו מדובר במרחק עצום, זהו מרחק זעיר במונחים גלקטיים או חלליים.

ועדיין, האסטרונום פרד הויל חישב פעם שאם היינו מסוגלים לנהוג במכונית אל הירח, במהירות של 95 קילומטרים לשעה, היה לוקח לנו כמעט חצי שנה לגמוע את המרחק אליו.

אגב, כמובן שהכל תאורטי כי שום מכונית לא הייתה מצליחה לצאת מגבולות האטמוספרה, שלא לדבר על המחסור בתחנות דלק בחלל, או בחמצן לשריפת הדלק במנוע.


הנה סיפורו והמרחק של הירח מאיתנו על כדור הארץ (עברית):

https://youtu.be/DOrZd85aWiw

טיסות החלל מתבצעות באמצעות חלליות שמונעות בדלק נוזלי רב. חללית חייבת לשאת דלק רב למסע ארוך בחלל. לא רבים יודעים שהחללית הראשונה שהביאה אסטרונאוטים אל הירח כמעט ונכשלה בגלל מחסור בדלק. האסטרונאוטים שנחתו בנחתת על הירח התקשו למצוא מקום טוב לנחיתה, והדלק הלך ואזל במיכלים. כשנחתה לבסוף הנחתת "איגל" על קרקע הירח, נותר במנועה דלק ל-20 שניות טיסה בלבד.

מקרה זה מדגים עד כמה רגישות משימות כאלה בחלל. שימוש באנרגיה גרעינית להפעלת מערכות החללית היה אולי אפשרי, אבל מסוכן מחשש לקרינה.

שימוש באנרגיה מקולטי שמש הוא כנראה העתיד של הנעה לחלליות העתיד. החללית Juno שטסה לכוכב הלכת צדק, מרחק של 800 מיליון קילומטרים, כבר טסה עם הנעה סולארית כזו. טיסות מאוישות יצטרכו התאמות, הן בהספק החשמלי שלהן והן במערכת כפולה, לצורך גיבוי של תקלה במערכת הראשית.


הנה התכנון של טיסות רחוקות בחלליות מאוישות:

http://youtu.be/js1r4stQbXs


חלליות העתיד כפי שרואה אותם סטיבן הוקינג, שינועו בזמן, אל העתיד:

http://youtu.be/YzMrNFd4oOk


המערכות הסולאריות של החללית ג'ונו:

http://youtu.be/YthXivgXTaM


וסרט תיעודי על חלליות בעתיד וטכנולוגיות לתנועה בחלל שיבשילו בעתיד:

https://youtu.be/ecSt6hsliGQ?long=yes

חישוב מרחקנו מהברק אינו קשה. כשאתם רואים את הברק, התחילו לספור את השניות. כששומעים את הרעם, בודקים כמה שניות עברו ומחלקים את המספר הזה ב-3. זהו מרחקנו מהברק בקילומטרים.

לדוגמה: אם עברו 9 שניות מהברק ועד ששמענו את הרעם שלו, הרי שאנו במרחק של 3 קילומטרים מהמקום שבו התרחש הברק והרעם נוצר (9 לחלק ל-3).


הנה הסבר החישוב של המרחק מהברק:

http://youtu.be/MLpoJNIJZCw


ונסו לתרגל חישוב מרחק של הברק מכם:

http://youtu.be/xIfdRGR5ZkE

מדידה של מרחק לכוכבים נעשית באמצעות שיטה שנקראת היסט טריגונומטרי (Trigonometric Parallax). שיטת ההיסט מתבססת על הסטייה של זווית הכוכב לאחר 6 חודשים של תנועת כדור הארץ. כך ניתן לחשב את המרחק ממנו.

אבל השיטה הזו טובה מאד לכוכבים שנמצאים במרחק של שנות אור בודדות. למרחקים עצומים משתמשים בשיטה אחרת בשם "נרות תקניים". שיטה זו מתבססת על עצמים בחלל שהחוקרים יודעים את עוצמת ההארה שלהם. הם הנרות התקניים שבהם משתמשים החוקרים. כך, למשל, במרחקים כאלה משתמשים בסופרנובות, שהן כוכבים מתפוצצים, בתור נרות תקניים.

אם נמדוד כוכב עם כמות אור ידועה ובהנחה שאנו יודעים שכמות האור שמגיעה אלינו תרד ביחס ריבועי למרחק, הרי שככל שתקטן כמות האור שמגיעה אלינו, נוכל לחשב את המרחק של הכוכב מאיתנו. מכיוון שאת עוצמת האור של כוכב רחוק איננו יודעים, החוקרים נעזרים במדידה של זמן המחזור שלו וכך מחשבים את מרחקו.


כך מודדים את המרחק בין הכוכבים (מתורגם):

https://youtu.be/Op3AYaJc0Xw


והסבר שיטת המדידה של הפרלקס למדידה של מרחקים בין גרמי שמיים:

https://youtu.be/SqI67fkdiL8

גבול היקום (The Universe) נמצא בשום מקום או בכל מקום. הדיון המדעי על הנושא הוא מורכב ומתקיים כל העת. למעשה, מעולם לא נמצאו אפילו רמזים לקיומו של גבול שכזה. מאז המפץ הגדול הולך היקום ומתרחב והזמן-חלל שבין הגלקסיות הולך וגדל. הוא משתנה כל הזמן ולא נרגע לרגע, כשנחשוב שהגענו לנקודה מסוימת בחלל, חישובינו יסתברו כלא תקפים יותר, שכן החלל ישתנה עד אז לחלוטין.

נראה שחוקי הפיזיקה שלנו לא מאפשרים לנו לדעת הרבה אבל ישנן תיאוריות המגדירות אפשרויות. יתכן שגבולות היקום מתרחבים לאינסוף ויתכן שלא. לפי תורת היחסות הכללית של איינשטיין יתכן שהיקום הוא בכלל עגול וכשנגיע לנקודה שתיחשב לגבול נתחיל את היקום מצידו השני, עד אינסוף.

אם היקום הולך ומתפשט הרי שאין בו שום נקודה שהיא "בחוץ". ואם הוא סופי, הרי שלעולם גבולותיו לא ישפיעו עלינו, כי הם כה רחוקים ומתרחקים שיכולת המדידה שלנו לא תגיע ליכולת להבינם.

ואולי הכל שטויות, כי בתוך 100 שנים הכל יכול להשתנות, כמו שהשתנתה התפיסה של היקום והחלל ב-100 השנים האחרונות, שלא לדבר על 500 השנים האחרונות..


הנה סרט על התפשטות היקום והמשמעות של גבולותיו (מתורגם):

https://youtu.be/6BQrneA7_bs


קנה המידה של היקום:

http://youtu.be/17jymDn0W6U?t=26s


מסע מודרך אל גבולות היקום (מתורגם):

http://youtu.be/M29wDQ_YryY


וסרט ארוך על קצה היקום:

https://youtu.be/6s6POy6RgVM?long=yes

טיסות לחלל נעות בין צורך קיומי של המין האנושי, חיפוש אחר מקומות חיים עתידיים לבני אדם ובין מירוץ יוקרתי של מדינות עשירות ובעלות מדע מפותח וטכנולוגיה עתירת ידע. נראה שכרגע החיפוש של חיים בחלל יכול להניב יותר באמצעים טכנולוגיים המופעלים מכדור הארץ, מאשר בטיסות חלל מאויישות.

גילויים בחלל מתבצעים כיום יותר בעזרת גשושיות ורכבי חלל המונחתים על כוכבים כמו מאדים ולומדים את הממצאים המדעיים שנאספים ומייצרים מידע שנשלח לניתוח בכדור הארץ.

בניגוד לתחזיות שהושמעו בעבר, מסעות אנושיים בחלל הם עדיין לא מחזה יומיומי. מאז שנות ה-80 הפכו לנדירים יותר. העלויות הכספיות של שליחת אסטרונאוטים למסעות רחוקים והחזרתם הביתה הצליחו להכריע את המעצמות שעסקו במירוץ לחלל. גם התמוטטות הגוש הקומוניסטי הביאה לרגיעה במירוץ לכוכבים רחוקים וגרמי שמיים.

בעתיד נראה שנוכל לגלות מידע רב במסעות ממוקדים כאלה, אך הם יחייבו טכנולוגיות מתקדמות משיש למין האנושי כיום, בעיקר טכנולוגיות של יצירת אנרגיה בחלל וייצור של מושבות חלל שיאפשרו שליחת חוקרים או רובוטים לאזורים החלליים הסמוכים אליהן.


הנה ההיסטוריה של הטיסות לחלל:

https://youtu.be/PLcE3AI9wwE


בעתיד סביר שטיסות לחלל יגיעו רחוק מאד:

http://youtu.be/js1r4stQbXs


אז יצטרכו להכניס את האסטרונאוטים לתרדמת (מתורגם):

https://youtu.be/xptpXSTtgSY


וחלליות העתיד כפי שרואה אותם סטיבן הוקינג, שינועו בזמן, אל העתיד:

http://youtu.be/YzMrNFd4oOk

כבר בשנת 1920 הגה מהנדס הרקטות הסובייטי פרידריך זנדר את הרעיון הנועז והחדשני שחלליות בעתיד יוכלו לטוס באמצעות הנעה חללית שמבוססת על לחץ קרינה. הרעיון היה ונשאר פשוט - מפרש שמש שיוצמד לחללית יאפשר לה לאגור קרינה מאור השמש וליצור את האנרגיה הנחוצה למסעות ארוכים בחלל.

מפרש השמש הוא משטח גדול, ממש כמו מפרש, שנהדף כשפוגעת בו קרינה של כוכב וההדף הזה הוא המטיס אותו ואת החללית שאליה הוא מוצמד. ממש כמו מפרש רוח, תוכל החללית לשייט בין כוכבים, בעזרת מפרשי השמש שלה.

במשך כמעט מאה שנים, נשאר מפרש השמש רעיון תיאורטי, אך בשנים האחרונות הטכנולוגיה הגיעה ליכולות של ממש בייצור של מפרשי שמש שמספקים מספיק אנרגיה למעוף בחלל.

הניסויים שנעשו במסלול ארץ נמוך, נחלו הצלחות מסוימות. על אף שהחללית קוסמוס 1 ששוגרה ב-2005 אבדה בחלל, בלי קשר למפרש השמש שלה, שוגרו שוב מפרשי חלל והביאו חלליות עד לכוכב נוגה.


הנה מפרשי השמש של החלליות שהוצעו כבר בשנות ה-70:

https://youtu.be/-cEXKu_Onlk


ההגיון במפרשים הללו:

https://youtu.be/8LmePYdraoU


תכניות מוקדמות של המפרשים אל מול השמש:

https://youtu.be/FPlZ0MNHerw


והחללית "הליוס" שמתוכננת לטוס עם מפרש שמש אל מחוץ למערכת השמש:

http://youtu.be/4F97NdwvmUM

מכ"ם או רדאר (Radar) הוא מכשיר לגילוי מיקומם של עצמים כמו ספינות, מטוסים וכדומה.

איך מכ"ם עובד?

מכ"ם משדר גלי רדיו מסביב. גלי הרדיו פוגעים בעצמים בטווח שאליו הוא מכוון וחוזרים לאנטנה שלו. המכ"מ מסוגל לנתח לפי כיוון, זמן ואופי ההחזרים שהוא מזהה מהו כל עצם שהתגלה ולאן הוא מתקדם.

אם לפרט יותר, המכ"ם משדר אלומת גלי רדיו (קרינה אלקטרומגנטית) מאנטנה. כל עצם, כמו כלי טיס, ספינה וכדומה, שיימצא בתחום אלומת השידור יפזר חלק ממנה במרחב, בצורת גלי רדיו חוזרים.

כשהמקלט של המכ"ם קולט את אותות הקרינה החוזרים הללו, הוא מזהה את הימצאותו של העצם במרחב. ניתוח האותות החוזרים יאפשר למכ"ם לחשב את הכיוון, המרחק ומהירות התנועה של העצמים הללו, וכן לשער את הנפח של כל אחד מהם.

ב-1904 הדגים הממציא כריסטיאן האולסמייר כיצד ניתן לעשות שימוש במכ"ם ובגלי רדיו כדי לאתר ספינות. באוגוסט 1917 פיתח ניקולה טסלה את השיטה והביאה לגילוי של עצמים רחוקים מהטווח המקורי של ההמצאה, כולל שיטה לגילוי צוללות.

אבל המצאת הרדאר נולדה בשנת 1935 כשהיטלר החל לבנות מחדש את חיל האוויר הגרמני, הלופטוואפה. בריטניה חשה מאוימת ועל המדען רוברט ווטסון וואט הוטל למצוא פתרון. הוא המציא את המכשיר לגילוי מטוסים במרחקים של 8 מיילים (כמעט 13 קילומטר). במלחמת העולם השנייה סייעה המערכת המצוינת הזו להגנה על בריטניה, מפני חיל האוויר הגרמני.

המכ"ם משמש כיום גם לצורך תחזית מזג האוויר ולמיפוי ואיסוף מידע על שטחים ונפחים. המכ"ם מאפשר גם לגלות ולעקוב אחרי ציפורים, ביום ובלילה, בגבהים שבני-אדם לא יכולים לעקוב בהם.

פירוש המילה מכ"ם הוא ראשי תיבות של "מגלה כיוון ומרחק". באנגלית הוא נקרא "רדאר" (Radar) מראשי התיבות של Radio Detection And Ranging.


הסבר לילדים:

https://youtu.be/0FS_N5-aErE


כך פועל הרדאר:

http://youtu.be/ql2Y-3hOfGY


הסבר נוסף:

https://youtu.be/J5y0XDZFQug


מכ"ם מזג אוויר שמתיישן ולא מוחלף (עברית):

https://youtu.be/H15m84kqusc


הלפיד המעופף עם המכ"מ שהדליקו לו אור (עברית):

https://youtu.be/R1o8-PC0_CI


מכ"ם מודרני נגד טילים בשירות צה"ל (מתורגם):

https://youtu.be/ZsBjQllQEVs


הרדאר משמש גם לזיהוי ספינות, צוללות, מטוסים ועוד:

https://youtu.be/3LeKxA9YLsA


וכדי לחמוק מהרדאר הומצאו המטוסים החמקנים:

https://youtu.be/As0Z5ror0BA

אם רוצים לדעת כיצד נראה החלל כרגע, כנראה שנצטרך להצטייד בסבלנות רבה..

ויליאם הרשל היה המדען הראשון בעולם שהבין שהמבט לחלל הוא מבט אל העבר. הוא הבין שהטלסקופ שבידיו הוא בעצם מכונת זמן סמלית, שבאופן מסוים לוקחת אותנו לזמנים אחרים. הסיבה לכך היא שאנו צופים בכוכבים כה רחוקים, שעד שאורם נגלה לנו עוברות שנים רבות.

למעשה, חלק מכוכבי השמיים הם כה רחוקים מאיתנו שאורם מגיע אלינו שנים רבות אחרי שהכוכבים הללו כבר אינם קיימים. את כוכב הצפון למשל, אנו רואים כפי שנראה לפני 400 שנה! - זה הזמן שלקח לאורו להגיע אלינו לכדור הארץ.

אותו הרשל היה אסטרונום בריטי יליד גרמניה. הוא התפרסם תודות לתגליות שונות שהחשובה שבהן היא ככל הנראה גילוי כוכב הלכת אורנוס. במהלך השנים הוא גם גילה את הקרינה התת-אדומה, מדד את גובהם של ההרים שעל הירח וקטלג ותיעד כוכבים כפולים, כמו גם עוד תגליות מעניינות באסטרונומיה.

המעניין הוא שהעבודה היומיומית של הרשל הייתה בכלל כמלחין, מוסיקאי ומורה למוסיקה. הוא ניגן בכינור, אבוב ועוגב. אמנם מרבית יצירותיו נשכחו כיום, אבל הרשל חיבר 24 סימפוניות, וקונצ'רטי רבים ולא מעט מוסיקה דתית נוצרית, על אף שהיה לפחות חצי יהודי. אגב, גם 3 אחיו ג'ייקוב, אלכסנדר ודיטריך, הופיעו כמוסיקאים בעירם באת'.


הנה הזמן ביקום ובחלל שמה שאני רואים בו הוא למעשה היסטוריה:

https://youtu.be/nl8naKR51xA


והסבר על מאות השנים שלוקח לאור להגיע מהחלל אלינו:

http://youtu.be/M9CjmywZ3yQ

היקום (The Universe) שבו אנו נמצאים הוא גדול מאד, הרבה יותר גדול מיכולת התפיסה האנושית. בעבר התעסקו לא מעט סופרי מדע בדיוני באפשרות שקיימת מציאות חלופית לשלנו. לפיהם הרעיון הספרותי הזה, בעולם מקביל כלשהו יש עוד אחד מכל אחד מאיתנו והוא מתנהל באופן דומה אך שונה משלנו. משפטים כמו "בעולם מקביל יכולת לאהוב אותי" החלו להישמע פה ושם אצל אוהבים ונבגדים ונתנו חומר מחשבה לבני-זוג רבים בעולמנו.

האם בכלל יתכן עולם מקביל? - ואם המציאות החלופית קיימת אז ייתכן גם שקיים העתיד החלופי. זה לא ממש שינה לאיש, כי עולם המדע הבדיוני אהב את האפשרויות שסיפק הדימיון המקביל הזה...

בשנים האחרונות נראה שגם המדע גילה את ריבוי היקומים (Multiverse) ואת היקומים המקבילים. יותר ויותר חוקרים ומדענים מתחום האסטרופיזיקה מתחילים להסכים שקיומם של יקומים נוספים הוא אפשרי, גם על פי חוקי הפיזיקה הנוקשים. האמת היא שכבר במאה ה-13 טען בישופ צרפתי שברצונו של אלוהים ייבראו עוד ועוד עולמות. אבל במדע לא מתעסקים בהכרזות דתיות שאין בצידן שום תיאוריה מדעית או ידע, זולת אמונה וסגידה לאל.

אבל במאה ה-21 הגיע הידע המדעי התיאורטי לרמה שבה ניתן להעריך שתיאוריות של ריבוי יקומים הן סבירות ואולי אף יותר מכך. בין התיאוריות של ריבוי היקומים עולים רעיונות מעניינים, כמו זה של תיאוריית ה"אינפלציה הכאוטית" של היקום הצעיר, שלפיה הביא המפץ הגדול להיווצרותן של בועות יקומים רבות. לפי תיאוריה זו ממשיכה כל אחת מהבועות הללו להתרחב, ללא קשר לבועות היקום האחרות.

"היפותזת ריבוי העולמות", עוד תיאוריה מאתגרת מחשבה, טוענת שלאחר כל מדידה ביקום מתקיימים פיצולים קוונטיים שלו. מכל פיצול נוצרים יקומים שונים וכל אחד מהם ממשיך לעתיד אחר ושונה מהיקומים האחרים. קיימים עוד רעיונות מעניינים ומרתקים בעולם המחקר הזה. לפעמים נראה שאפילו לחוקרים בתחומים תיאורטיים אחרים בפיזיקה, כמו "תורת המיתרים" או ה"סופר-סימטריה" יש מה לומר בנושא.

עוד רעיון מדהים שנובע מחלק מהרעיונות הללו, היא הטענה שבמולטיוורס הזה, ריבוי היקומים, מתקיימים עותקים של החיים שלנו עצמנו, עותקים שכל אחד מתקיים ביקום אחר. בלתי נתפס ככל שזה נשמע, יתכן שאי-שם, ביקום אחר, מתקיים לו אדם שהוא אתה או אדם אחר שהוא את.

ואולי, אם אנו בפתחו של עידן בו יפותחו סימולציות של עולמות עשירים ומלאים, אליהם נוכל להיכנס כדי לבלות וליהנות, אולי גם העולם שבו אנו חיים כרגע הוא בכלל סימולציה? (הציצו בסרטון השני)

עוד טענה מסקרנת של חלק מהמדענים העוסקים ביקומים מרובים היא שחור תולעת יכול להוות מעין מסדרון בין יקום אחד למשנהו. מדהים לחשוב ש"חורי התולעת", עוד מרכיב בתיאוריה מעניינת שנחקרת במרץ על ידי האסטרופיזיקאים של זמננו, יוכלו להוביל אותנו מיקום אחד ליקום שני, במשהו כמו "מעלית יקומים", או איזה שם טרחני אחר שיכולנו להמציא...


הנה הסבר לתיאוריית המיתרים (מתורגם):

https://youtu.be/Da-2h2B4faU?long=yes


האפשרות לקיומם של יקומים מקבילים (מתורגם):

https://youtu.be/a1bWKZFP2Tc


האם יכול להיות שאנו חיים בסימולציה? (מתורגם):

https://youtu.be/tlTKTTt47WE


וסרט ארוך על היקומים הנוספים האפשריים - היקומים המקבילים:

https://youtu.be/8lRBWvBPQRw?long=yes