שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה החוויה של מבוך המראות?
מבוך המראות (Mirror maze) הוא חוויה להמונים, המבוססת על אשליות, השתקפויות ושיבושן, המושג באמצעות מראות שהוצבו באופנים שונים או עברו כיפוף ועיקום, כך שהדמויות משתקפות בהן באופן מעוות.
זוהי חווית לונה פארק מבלבלת ומשעשעת, המספקת חוויה מהנה לילדים ולכל המשפחה. את זה היא עושה כבר שנים רבות, כבר בסוף המאה ה-19, הרבה לפני עידן הטלוויזיה הווידאו והאינטרנט.
במבוך המראות, למשל, רואים המבקרים כמה מסדרונות, שחלקם אמיתיים ואחרים הם השתקפויות במראות. קשה להבחין אילו מהמסדרונות שלפניהם הם מציאותיים ואילו הם המדומים. כמובן שמרביתם מדומים.
המראות מהתלות במבקרים, כי בכל פעם שנתקלים בזכוכית במקום להמשיך ישר, מבינים שהשתקפויות עובדות נהדר - עובדות עליהם.
לא פעם ליד המבוך מוצאים את "אולם הצחוק", שהוא חדר מראות נוסף. הקטע שלו הוא עיוותי המראות לדמויות המבקרים. בחלק הם נראים רזים, שמנים, גבוהים, נמוכים, אחר-כך מעוותים במיוחד, או סתם מוזרים וכדומה.
מבוך המראות בפראג:
https://youtu.be/ikCfTm5nMys
בלוגרים:
https://youtu.be/V_wHI31Zl3k
במבוך המראות:
https://youtu.be/EtbZmsgqGCg
איך פועלת מראה? איך אני רואה את עצמי במראה?
מראה (mirror) או ראי היא מתקן שמחזיר את קרני האור וכך מאפשר לראות את מה שניצב מולו ומשתקף בו.
המראה השטוחה שאנו מכירים עשויה מזכוכית שמאחוריה מודבקת שכבת מתכת דקה, ממתכות כמו כסף שמשקפת את הנוף או מה שניצב מולה.
המראות נולדו כשהסתבר לאדם הקדמון שניתן להביט לתוך צלוחיות מים ולראות את עצמו. בערך ב-6000 לפני הספירה, נמצאו זכוכיות געשיות, שנוצרו באופן טבעי בפעילות של הרי געש, והאדם גילה שהן מאפשרות לראות בהן כמו במים.
זה היה בשנת 2,000 לפני הספירה, כשהחלו ללטש סלעים בכדי שישמשו כמראות. רק בשנת 1835 יצר כימאי גרמני בשם יוסטוס פון ליביג את מראת הזכוכית-כסף שבה אנו משתמשים כיום.
הנה תינוקות מול מראה:
https://youtu.be/YOX4nA-yFOk
מראות מיוחדות שעושות אמנות:
http://youtu.be/BZysu9QcceM
כך מגיבות חיות בטבע למראה שהוצבה שם:
http://youtu.be/GaMylwohL14
וכך פועלת המראה:
https://youtu.be/iE6I52Th9DE
איך מייצרים מראות?
המראה השטוחה שבה אנו משתמשים כיום לאיפור ולטיפוח מיוצרת במפעל. אופטית, מדובר בהתקן שטוח, המחזיר את קרני האור ולכן מציג את כל מה שניצב לפניו.
בתהליך הייצור של המראות מצמידים שכבה דקה של מתכת כסף או אלומיניום, אל לוחות הזכוכית, בעזרת ואקום.
מתכת הכסף או האלומיניום, שמוצמדת אל הזכוכית, עוברת תהליך כימי הנקרא החנקה. החנקת המתכת היא שם התהליך בו מוצמדת לזכוכית השכבה הדקה של המתכת, שמחזירה את המראה שלפניה.
שיטה זו מאפשרת לייצר בזול כמויות גדולות של מראות ובגדלים עצומים.
ציפוי המתכת הזה שעל הזכוכית, או שכבת המתכת המוכספת שעליה, קולטים את קרני האור שלפניהם, משקפים ומחזירים אותם לכיוון שלפני המראה, כלומר אלינו המתבוננים בה ורואים את עצמנו.
ההבדל האופטי היחידי בין מה שלפני המראה ומה שהיא מחזירה למתבונן הוא המראה ההפוך של העצמים שבחזית המראה. מה שבמציאות נמצא בצד ימין, כשהוא חוזר מהמראה אל עיני המתבונן, נראֶה כאילו הוא בצד שמאל.
ייצור המשטח המלוטש מסתיים בתקן אופטי המחזיר את האור, כך שמשתקפת ממנו הדמות המביטה בו.
הנה תהליך הייצור של המראות:
http://youtu.be/u03S1Nmslw4?t=30s
ואדם שיוצר מראות בעבודת יד, העושות דברים מטורפים:
https://youtu.be/kV8v2GKC8WA?long=yes
איך פועלת מראה חד-כיוונית?
האם רציתם פעם להבין כיצד אפשר לראות דרך מראה מה קורה מאחריה? וכיצד מצד אחד רואים את הצד האחר ובצד השני לא?
את המראה המיוחדת הזו מכנים לא פעם מראה חד-כיוונית (One-way mirror). מראות כאלה ניתן למצוא לא פעם בחדרי חקירות של המשטרה. היושבים בחדר החקירות שבצידה האחד לא יכולים לראות את הצופים בהם, בעוד שהצופים יכולים לראותם ללא בעיות. גם מסדרי זיהוי מתבצעים לא פעם דרך מראות כאלה, כדי שהחשודים לא יראו מי העדים שצופים בהם ומזהים אותם.
אבל השם המקצועי של המראה המיוחדת הזו הוא "מראה מוכספת למחצה". בניגוד למראה רגילה שבה ציפוי המתכת משקף את כל האור, ציפוי המתכת של המראה הזו הוא חצי שקוף. כלומר, חצי מהאור הפוגע בו מוחזר, כמו בכל מראה, בעוד שהחצי השני של קרני האור, עובר דרכו. לכן המראה הזו היא בעצם חצי מראה וחצי חלון.
אבל עוד מרכיב חשוב שבהסבר לראיה החד-צדדית שהמראות הללו מאפשרות הם הפרשי עוצמות האור שבשני החללים. בעוד שהאור בחדר החקירות הוא מלא, בחדר שבו נמצאים הצופים בו, צריכה עוצמת האור להיות חלשה מאד ואפילו חשוכה. מכאן שעוצמת האור החזקה שבחדר החקירות יוצרת מראה מושלמת למתבונן בה מתוכו וכך הוא אינו יכול להבחין באנשים שצופים בו מהחדר השני, החשוך יחסית. זה יכול, אגב, לקרות גם במשקפי שמש, או בחלון רגיל. זה יקרה כשאתם נמצאים בצד המואר ולא רואים דרכו דבר.
בצורה כזו מה שרואים משני הצדדים הוא זהה - מעט מאד ממה שקורה בחדר החשוך שמוסתר לחלוטין על-ידי התמונה החזקה של המתרחש בחדר החקירות המואר.
הנה המראה החד-כיוונית בקולנוע:
https://youtu.be/fkHlhiG0h70
כך פועלות מראות חד-כיווניות:
https://youtu.be/4kKL32opewI
הסבר נוסף:
https://youtu.be/XKuF1eT1Cqc
ובמשטרה משתמשים במראות חד-כיווניות כדי לאפשר זיהוי של חשודים מבלי שהם עצמם יראו מי מעיד נגדם (עברית):
https://youtu.be/Ofh_yBc5fdY?t=8m55s&end=9m29s
מי המציא את המראה?
מראות בגרסאות שונות כלשהן קיימות כבר אלפי שנים. אך המראה המודרנית, זו שאנו מכירים, נוצרה לפני כ-150 שנה. היא נקראת "מראת הזכוכית-כסף" והממציא שלה הוא הכימאי הגרמני יוסטוס פון ליביג (Justus von Liebig). הוא הראשון שיצר בשנת 1835 מראה שבה הוצמדה מתכת לזכוכית באמצעים כימיים, תוך כדי החנקת המתכת.
אגב, ליביג הזה עסק במרבית זמנו דווקא בכימיה ובדרך שבה היא מסייעת לחקלאות. הוא היה מראשוני החוקרים שהניבו את תעשיית הדשנים הכימיים לחקלאות ועד היום הוא נחשב לאחד מגדולי הביוכימאים שעסקו בכימיה חקלאית.
אם נשוב למראות, אלה נולדו אלפי שנים לפני הספירה. אז עוד לא ידעו על החיבור בין הזכוכית למתכת שתשקף בה את המראות באופן אופטי. אבל ברמת אנטוליה, הנמצאת בתורכיה של היום, השתמשו ב-6000 לפני הספירה בחומרים כמו זכוכית געשית שמולאה בנוזלים, כדי לשקף היטב.
ב-4000 לפני הספירה במסופוטמיה ו-1000 שנה אחר-כך במצרים העתיקה, השתמשו במראות מנחושת מלוטשת. עוד אלף שנים, בסביבות 2000 לפני הספירה, יצרו במרכז אמריקה מראות מאבנים מלוטשות. בערך באותם זמנים, בסין הרחוקה, נוצרו מראות מברונזה.
הנה ההיסטוריה המוקדמת של המראה:
https://youtu.be/FDs-1khMwus
וההמשך עם אבי המראה המודרנית, הכימאי יוסטוס פון ליביג:
https://youtu.be/e5Pz6NU7pww
איך מצלמים בסרטים דמות מביטה במראה?
נפתח בטענה:
בצילום קולנועי יש "לשקר" כדי לצלם מאחור את הדמות המביטה במראה.
לשקר? - למה?
מפני שהמצלמה ניצבת מעט הצידה, אם נצלם את הדמות כשהיא רואה את עצמה במראה, הרי שהמצלמה לא תראה את פניה. ואם נצלם ממש מאחורי ראש השחקן נראה את פניו אבל גם המצלמה תופיע בפריים.
לכן, המצלמה מצלמת מאחור אך באחד מצידיו של השחקן ובמאים נוהגים להנחות את השחקנים לעמוד מול המראה כך שיראו דווקא את המצלמה ולא את עצמם.
בצורה כזו - השחקן רואה את המצלמה והמצלמה רואה אותו.
לנו, הצופים בסרט, נראה כאילו הדמות מביטה בעצמה, אבל האמת היא שהשחקן מביט במצלמה.
זהו השקר המוסכם של צילום הקולנוע. כדי שייראה בסרט שהדמות מביטה בפניה הניבטות בראי, על השחקן להביט דווקא במצלמה - דרך הראי.
לא מאמינים - קחו מצלמה ונסו לצלם סצינה של פנים במראה...
הנה דוגמאות של סצינות מראה בסרטים רבים (עם מעט סצינות מבהילות ולכן לא מומלץ לילדים צעירים):
http://youtu.be/3tjoqhx_dwk
מהו קליידוסקופ?
את הקליידוסקופ (Kaleidoscope) המציא סר דייוויד ברוסטר ב-1816. הקליידוסקופ היה אז מכשיר אופטי, שבעזרתו המחישו צורות סימטריות שונות. כיום משתמשים בו בעיקר לשעשוע. הוא מבוסס על צורות סימטריות בשלל צבעים, כשכל סיבוב של הגליל מציג תבנית חדשה מתוך מגוון של צבעים ותבניות, שמשתנה כשמסובבים את הקליידוסקופ.
הקליידוסקופ בנוי כצורת גליל שיש בו מראות. במראות הללו משתקפים עצמים שונים, כמו שברי זכוכית צבעוניים שלרוב מוכנסים לתוכו. כשמביטים פנימה דרך חור בקצה הגליל, והאור נכנס מהקצה השני, ההשתקפויות המשתנות של שברי הזכוכית הללו יוצרות תמונות סימטריות ומהממות ביופיין. התמונות שנוצרו יוצרות לא פעם תבניות חוזרות ומרתקות, שההשתקפויות מכפילות להמון צדדים ויוצרות להן עומק וממדים מרהיבים.
המילה הקליידוסקופ לקוחה מהשפה היוונית ופירושה "צופה בתמונה יפה".
זה מה שרואים בקליידוסקופ:
http://youtu.be/peZ-MjD9pgk
קבלו צורות קליידוסקופיות:
http://youtu.be/9GMtj_-3BOc
קליידוסקופ מראות הופך הכל לקסום:
http://youtu.be/zCFdLrXI3yM
כך יוצרים קליידוסקופ בעצמכם (עברית):
https://youtu.be/LUawR882X4M
מדריך לבניית קליידוסקופ באנגלית:
https://youtu.be/Z2TDK_OQWU0
אפשר גם לראות אחד שבנוי אחרת לגמרי:
https://youtu.be/6_8omObsfgM
ובשנות ה-70 יצרו קליפים לטלוויזיה, כמו זה של דיוויד בואי, עם קליידוסקופ ברקע של מסך כחול:
https://youtu.be/Vy-rvsHsi1o
מהו הפריסקופ?
הפריסקופ (Periscope) היא משקפת שמביטים בעזרתה מצוללת, אל מעל פני המים. הפריסקופ בנוי כצינור שניתן להאריך כך שהוא עולה אל מעל למים. בזכות ההמצאה הזו יכול המשקיף לראות מה קורה מעל לפני המים, מבלי שהצוללת תעלה אל פני המים ויבחינו בה.
הפריסקופ מסתובב לכל הכיוונים ומאפשר צפייה לכל הצדדים. כך יכול הצופה להתבונן במרחב שמעל פני המים, בזמן שהצוללת עצמה נמצאת מתחת לפני המים, מסתתרת ומוכנה לפעולה.
כיום פועלים פריסקופים דיגיטליים מעולים, שפועלים באמצעות מצלמות בהפרדה גבוהה. מדענים רבים חוקרים כיום את האפשרות לייצר פריסקופ שאינו בולט מעל המים, כך שלא ניתן לגלות את הצוללת. בשנים האחרונות פורסם שחוקר ישראלי הצליח בשנים האחרונות לעשות קפיצה משמעותית בפיתוח כזה, אם כי עדיין אין אפילו אבטיפוס של הפריסקופ שהוא מתכנן.
זהו הפריסקופ:
https://youtu.be/4zEY4EzhFik
פעילות נחמדה? - כך מכינים פריסקופ בבית עם מראות:
https://www.youtube.com/watch?v=MsrWlo_KgJw
גם כך ניתן להכין פריסקופ בעצמך:
https://youtu.be/F_j_BkYcF4c
נשק חדיש הופך את הפריסקופ לכלי נשק תת-ימי כלפי מסוקים שצדים צוללות:
https://youtu.be/jIGl42ELB_A
איך צייר ורמיר את ציוריו המופלאים?
הצייר ההולנדי יאן וֵֶרמֶר התפרסם במאה ה-17 בהתמחותו בציור של סצינות בית מחיי המעמד הבינוני בהולנד.
במרבית ציוריו מתוארים נשים או גברים בביתם, כשהם עובדים, מנגנים או משוחחים זה עם זה.
יותר מציורים רגילים, נראים ציורים המדהימים של יאן ורמיר יותר כמו צילומים. שום טכנולוגיה ידועה במאה ה-17 לא איפשרה דיוק שכזה. לכן נחשב ורמיר גאון ויש הרואים בו אפילו את הצייר הגדול בכל הזמנים.
מי שיצירותיו עמדו במשך שנים רבות בצילן של עבודות גדולי הציירים ההולנדים דוגמת רמברנדט או פיטר דה הוך, קנה במאה ה-19 את מקומו כאחד מגדולי הציירים.
מרכיב הדגל בשינוי מעמדו של ורמיר היה הציור המפורסם ביותר שלו, "נערה עם עגיל פנינה" - ציור שזכה לכינוי "המונה ליזה ההולנדית".
במאה ה-20 הועצם המיתוס של ורמיר. זאת לאחר שבדיקות רנטגן של ציוריו הניבו מסקנה שאין מתחת לצבעים שום רישומי עיפרון או סקיצות של הכנה לציור עצמו.
אבל לאורך שנים רבות מסתובבת השערה שוורמיר השתמש בטכנולוגיה סודית כלשהי כדי ליצור את ציוריו המושלמים. ספק של ממש עוררה היכולת שלו לפענח את נפילת האור על עצמים שונים ולשחזר זאת בציור מדויק להפליא של המציאות.
רבים חשבו שכדי לצייר בדיוק מופלא שכזה, הוא השתמש בעיקרון ה"קמרה אובסקורה" (בעברית "לשכה אפלה"), הקופסה האפלה ששימשה גם לצילום המוקדם.
היה זה ממציא ואיש עסקים אמריקאי בשם טים ג'ניסון, חובב אמנות שהתעשר בעסקי הייטק, החליט לחקור את העניין ולמצוא את הטכנולוגיה ששימשה את האמן המוערך. הוא הצליח לייצר אותה מחדש, בעזרת מראות ועדשות אופטיות ולצייר את הציור המפורסם של האמן "שיעור במוזיקה".
הפרויקט שלו תועד בסרט והתוצאה המדהימה שצייר ג'ניסון, אדם שאינו צייר מקצועי, העלתה שאלות מעניינות לגבי מקומה של הטכנולוגיה ביצירת אמנות גדולה - האם אדם הוא פחות גאון כיוון שנעזר במכשירים שאיפשרו לו להעתיק את המציאות או שפיתוח הטכנולוגיה היא חלק מהגאונות שלו.
ואם זה בעייתי אצלו אז מה ניתן לומר על לאונרדו דה וינצ'י, שהיה לא פחות ממציא ומדען מאשר אמן וששני התחומים הללו פרחו אצלו דווקא משום שעסק בשניהם (כמו עוד 10 תחומים לפחות) והם תרמו אלה לאלה.
הנה קדימון לסרט של ג'ניסון, שבו הוא לומד לצייר כמו יאן או יוהנס ורמיר:
http://youtu.be/94pCNUu6qFY
הדגמה של טים מצייר עם המראות והעדשות הללו:
http://youtu.be/foG1NIdak7Y
השערות מוקדמות לסוד של ציורי ורמיר, בהם השתמש ככל הנראה בסוג של קאמרה אובסקורה:
http://youtu.be/jruwMMT_bc8
האם כך השתמש ורמיר בקאמרה אובסקורה כדי לצייר חלק מציוריו הגדולים?
https://youtu.be/5SpaJtCv1hI
וסרט תיעודי על יכולותיו המיוחדות של ורמיר לעבוד עם אור בציוריו:
https://youtu.be/DEior-0inxU?long=yes
מבוך המראות (Mirror maze) הוא חוויה להמונים, המבוססת על אשליות, השתקפויות ושיבושן, המושג באמצעות מראות שהוצבו באופנים שונים או עברו כיפוף ועיקום, כך שהדמויות משתקפות בהן באופן מעוות.
זוהי חווית לונה פארק מבלבלת ומשעשעת, המספקת חוויה מהנה לילדים ולכל המשפחה. את זה היא עושה כבר שנים רבות, כבר בסוף המאה ה-19, הרבה לפני עידן הטלוויזיה הווידאו והאינטרנט.
במבוך המראות, למשל, רואים המבקרים כמה מסדרונות, שחלקם אמיתיים ואחרים הם השתקפויות במראות. קשה להבחין אילו מהמסדרונות שלפניהם הם מציאותיים ואילו הם המדומים. כמובן שמרביתם מדומים.
המראות מהתלות במבקרים, כי בכל פעם שנתקלים בזכוכית במקום להמשיך ישר, מבינים שהשתקפויות עובדות נהדר - עובדות עליהם.
לא פעם ליד המבוך מוצאים את "אולם הצחוק", שהוא חדר מראות נוסף. הקטע שלו הוא עיוותי המראות לדמויות המבקרים. בחלק הם נראים רזים, שמנים, גבוהים, נמוכים, אחר-כך מעוותים במיוחד, או סתם מוזרים וכדומה.
מבוך המראות בפראג:
https://youtu.be/ikCfTm5nMys
בלוגרים:
https://youtu.be/V_wHI31Zl3k
במבוך המראות:
https://youtu.be/EtbZmsgqGCg
מראה (mirror) או ראי היא מתקן שמחזיר את קרני האור וכך מאפשר לראות את מה שניצב מולו ומשתקף בו.
המראה השטוחה שאנו מכירים עשויה מזכוכית שמאחוריה מודבקת שכבת מתכת דקה, ממתכות כמו כסף שמשקפת את הנוף או מה שניצב מולה.
המראות נולדו כשהסתבר לאדם הקדמון שניתן להביט לתוך צלוחיות מים ולראות את עצמו. בערך ב-6000 לפני הספירה, נמצאו זכוכיות געשיות, שנוצרו באופן טבעי בפעילות של הרי געש, והאדם גילה שהן מאפשרות לראות בהן כמו במים.
זה היה בשנת 2,000 לפני הספירה, כשהחלו ללטש סלעים בכדי שישמשו כמראות. רק בשנת 1835 יצר כימאי גרמני בשם יוסטוס פון ליביג את מראת הזכוכית-כסף שבה אנו משתמשים כיום.
הנה תינוקות מול מראה:
https://youtu.be/YOX4nA-yFOk
מראות מיוחדות שעושות אמנות:
http://youtu.be/BZysu9QcceM
כך מגיבות חיות בטבע למראה שהוצבה שם:
http://youtu.be/GaMylwohL14
וכך פועלת המראה:
https://youtu.be/iE6I52Th9DE
המראה השטוחה שבה אנו משתמשים כיום לאיפור ולטיפוח מיוצרת במפעל. אופטית, מדובר בהתקן שטוח, המחזיר את קרני האור ולכן מציג את כל מה שניצב לפניו.
בתהליך הייצור של המראות מצמידים שכבה דקה של מתכת כסף או אלומיניום, אל לוחות הזכוכית, בעזרת ואקום.
מתכת הכסף או האלומיניום, שמוצמדת אל הזכוכית, עוברת תהליך כימי הנקרא החנקה. החנקת המתכת היא שם התהליך בו מוצמדת לזכוכית השכבה הדקה של המתכת, שמחזירה את המראה שלפניה.
שיטה זו מאפשרת לייצר בזול כמויות גדולות של מראות ובגדלים עצומים.
ציפוי המתכת הזה שעל הזכוכית, או שכבת המתכת המוכספת שעליה, קולטים את קרני האור שלפניהם, משקפים ומחזירים אותם לכיוון שלפני המראה, כלומר אלינו המתבוננים בה ורואים את עצמנו.
ההבדל האופטי היחידי בין מה שלפני המראה ומה שהיא מחזירה למתבונן הוא המראה ההפוך של העצמים שבחזית המראה. מה שבמציאות נמצא בצד ימין, כשהוא חוזר מהמראה אל עיני המתבונן, נראֶה כאילו הוא בצד שמאל.
ייצור המשטח המלוטש מסתיים בתקן אופטי המחזיר את האור, כך שמשתקפת ממנו הדמות המביטה בו.
הנה תהליך הייצור של המראות:
http://youtu.be/u03S1Nmslw4?t=30s
ואדם שיוצר מראות בעבודת יד, העושות דברים מטורפים:
https://youtu.be/kV8v2GKC8WA?long=yes
האם רציתם פעם להבין כיצד אפשר לראות דרך מראה מה קורה מאחריה? וכיצד מצד אחד רואים את הצד האחר ובצד השני לא?
את המראה המיוחדת הזו מכנים לא פעם מראה חד-כיוונית (One-way mirror). מראות כאלה ניתן למצוא לא פעם בחדרי חקירות של המשטרה. היושבים בחדר החקירות שבצידה האחד לא יכולים לראות את הצופים בהם, בעוד שהצופים יכולים לראותם ללא בעיות. גם מסדרי זיהוי מתבצעים לא פעם דרך מראות כאלה, כדי שהחשודים לא יראו מי העדים שצופים בהם ומזהים אותם.
אבל השם המקצועי של המראה המיוחדת הזו הוא "מראה מוכספת למחצה". בניגוד למראה רגילה שבה ציפוי המתכת משקף את כל האור, ציפוי המתכת של המראה הזו הוא חצי שקוף. כלומר, חצי מהאור הפוגע בו מוחזר, כמו בכל מראה, בעוד שהחצי השני של קרני האור, עובר דרכו. לכן המראה הזו היא בעצם חצי מראה וחצי חלון.
אבל עוד מרכיב חשוב שבהסבר לראיה החד-צדדית שהמראות הללו מאפשרות הם הפרשי עוצמות האור שבשני החללים. בעוד שהאור בחדר החקירות הוא מלא, בחדר שבו נמצאים הצופים בו, צריכה עוצמת האור להיות חלשה מאד ואפילו חשוכה. מכאן שעוצמת האור החזקה שבחדר החקירות יוצרת מראה מושלמת למתבונן בה מתוכו וכך הוא אינו יכול להבחין באנשים שצופים בו מהחדר השני, החשוך יחסית. זה יכול, אגב, לקרות גם במשקפי שמש, או בחלון רגיל. זה יקרה כשאתם נמצאים בצד המואר ולא רואים דרכו דבר.
בצורה כזו מה שרואים משני הצדדים הוא זהה - מעט מאד ממה שקורה בחדר החשוך שמוסתר לחלוטין על-ידי התמונה החזקה של המתרחש בחדר החקירות המואר.
הנה המראה החד-כיוונית בקולנוע:
https://youtu.be/fkHlhiG0h70
כך פועלות מראות חד-כיווניות:
https://youtu.be/4kKL32opewI
הסבר נוסף:
https://youtu.be/XKuF1eT1Cqc
ובמשטרה משתמשים במראות חד-כיווניות כדי לאפשר זיהוי של חשודים מבלי שהם עצמם יראו מי מעיד נגדם (עברית):
https://youtu.be/Ofh_yBc5fdY?t=8m55s&end=9m29s
מראות
מראות בגרסאות שונות כלשהן קיימות כבר אלפי שנים. אך המראה המודרנית, זו שאנו מכירים, נוצרה לפני כ-150 שנה. היא נקראת "מראת הזכוכית-כסף" והממציא שלה הוא הכימאי הגרמני יוסטוס פון ליביג (Justus von Liebig). הוא הראשון שיצר בשנת 1835 מראה שבה הוצמדה מתכת לזכוכית באמצעים כימיים, תוך כדי החנקת המתכת.
אגב, ליביג הזה עסק במרבית זמנו דווקא בכימיה ובדרך שבה היא מסייעת לחקלאות. הוא היה מראשוני החוקרים שהניבו את תעשיית הדשנים הכימיים לחקלאות ועד היום הוא נחשב לאחד מגדולי הביוכימאים שעסקו בכימיה חקלאית.
אם נשוב למראות, אלה נולדו אלפי שנים לפני הספירה. אז עוד לא ידעו על החיבור בין הזכוכית למתכת שתשקף בה את המראות באופן אופטי. אבל ברמת אנטוליה, הנמצאת בתורכיה של היום, השתמשו ב-6000 לפני הספירה בחומרים כמו זכוכית געשית שמולאה בנוזלים, כדי לשקף היטב.
ב-4000 לפני הספירה במסופוטמיה ו-1000 שנה אחר-כך במצרים העתיקה, השתמשו במראות מנחושת מלוטשת. עוד אלף שנים, בסביבות 2000 לפני הספירה, יצרו במרכז אמריקה מראות מאבנים מלוטשות. בערך באותם זמנים, בסין הרחוקה, נוצרו מראות מברונזה.
הנה ההיסטוריה המוקדמת של המראה:
https://youtu.be/FDs-1khMwus
וההמשך עם אבי המראה המודרנית, הכימאי יוסטוס פון ליביג:
https://youtu.be/e5Pz6NU7pww
נפתח בטענה:
בצילום קולנועי יש "לשקר" כדי לצלם מאחור את הדמות המביטה במראה.
לשקר? - למה?
מפני שהמצלמה ניצבת מעט הצידה, אם נצלם את הדמות כשהיא רואה את עצמה במראה, הרי שהמצלמה לא תראה את פניה. ואם נצלם ממש מאחורי ראש השחקן נראה את פניו אבל גם המצלמה תופיע בפריים.
לכן, המצלמה מצלמת מאחור אך באחד מצידיו של השחקן ובמאים נוהגים להנחות את השחקנים לעמוד מול המראה כך שיראו דווקא את המצלמה ולא את עצמם.
בצורה כזו - השחקן רואה את המצלמה והמצלמה רואה אותו.
לנו, הצופים בסרט, נראה כאילו הדמות מביטה בעצמה, אבל האמת היא שהשחקן מביט במצלמה.
זהו השקר המוסכם של צילום הקולנוע. כדי שייראה בסרט שהדמות מביטה בפניה הניבטות בראי, על השחקן להביט דווקא במצלמה - דרך הראי.
לא מאמינים - קחו מצלמה ונסו לצלם סצינה של פנים במראה...
הנה דוגמאות של סצינות מראה בסרטים רבים (עם מעט סצינות מבהילות ולכן לא מומלץ לילדים צעירים):
http://youtu.be/3tjoqhx_dwk
את הקליידוסקופ (Kaleidoscope) המציא סר דייוויד ברוסטר ב-1816. הקליידוסקופ היה אז מכשיר אופטי, שבעזרתו המחישו צורות סימטריות שונות. כיום משתמשים בו בעיקר לשעשוע. הוא מבוסס על צורות סימטריות בשלל צבעים, כשכל סיבוב של הגליל מציג תבנית חדשה מתוך מגוון של צבעים ותבניות, שמשתנה כשמסובבים את הקליידוסקופ.
הקליידוסקופ בנוי כצורת גליל שיש בו מראות. במראות הללו משתקפים עצמים שונים, כמו שברי זכוכית צבעוניים שלרוב מוכנסים לתוכו. כשמביטים פנימה דרך חור בקצה הגליל, והאור נכנס מהקצה השני, ההשתקפויות המשתנות של שברי הזכוכית הללו יוצרות תמונות סימטריות ומהממות ביופיין. התמונות שנוצרו יוצרות לא פעם תבניות חוזרות ומרתקות, שההשתקפויות מכפילות להמון צדדים ויוצרות להן עומק וממדים מרהיבים.
המילה הקליידוסקופ לקוחה מהשפה היוונית ופירושה "צופה בתמונה יפה".
זה מה שרואים בקליידוסקופ:
http://youtu.be/peZ-MjD9pgk
קבלו צורות קליידוסקופיות:
http://youtu.be/9GMtj_-3BOc
קליידוסקופ מראות הופך הכל לקסום:
http://youtu.be/zCFdLrXI3yM
כך יוצרים קליידוסקופ בעצמכם (עברית):
https://youtu.be/LUawR882X4M
מדריך לבניית קליידוסקופ באנגלית:
https://youtu.be/Z2TDK_OQWU0
אפשר גם לראות אחד שבנוי אחרת לגמרי:
https://youtu.be/6_8omObsfgM
ובשנות ה-70 יצרו קליפים לטלוויזיה, כמו זה של דיוויד בואי, עם קליידוסקופ ברקע של מסך כחול:
https://youtu.be/Vy-rvsHsi1o
הפריסקופ (Periscope) היא משקפת שמביטים בעזרתה מצוללת, אל מעל פני המים. הפריסקופ בנוי כצינור שניתן להאריך כך שהוא עולה אל מעל למים. בזכות ההמצאה הזו יכול המשקיף לראות מה קורה מעל לפני המים, מבלי שהצוללת תעלה אל פני המים ויבחינו בה.
הפריסקופ מסתובב לכל הכיוונים ומאפשר צפייה לכל הצדדים. כך יכול הצופה להתבונן במרחב שמעל פני המים, בזמן שהצוללת עצמה נמצאת מתחת לפני המים, מסתתרת ומוכנה לפעולה.
כיום פועלים פריסקופים דיגיטליים מעולים, שפועלים באמצעות מצלמות בהפרדה גבוהה. מדענים רבים חוקרים כיום את האפשרות לייצר פריסקופ שאינו בולט מעל המים, כך שלא ניתן לגלות את הצוללת. בשנים האחרונות פורסם שחוקר ישראלי הצליח בשנים האחרונות לעשות קפיצה משמעותית בפיתוח כזה, אם כי עדיין אין אפילו אבטיפוס של הפריסקופ שהוא מתכנן.
זהו הפריסקופ:
https://youtu.be/4zEY4EzhFik
פעילות נחמדה? - כך מכינים פריסקופ בבית עם מראות:
https://www.youtube.com/watch?v=MsrWlo_KgJw
גם כך ניתן להכין פריסקופ בעצמך:
https://youtu.be/F_j_BkYcF4c
נשק חדיש הופך את הפריסקופ לכלי נשק תת-ימי כלפי מסוקים שצדים צוללות:
https://youtu.be/jIGl42ELB_A
הצייר ההולנדי יאן וֵֶרמֶר התפרסם במאה ה-17 בהתמחותו בציור של סצינות בית מחיי המעמד הבינוני בהולנד.
במרבית ציוריו מתוארים נשים או גברים בביתם, כשהם עובדים, מנגנים או משוחחים זה עם זה.
יותר מציורים רגילים, נראים ציורים המדהימים של יאן ורמיר יותר כמו צילומים. שום טכנולוגיה ידועה במאה ה-17 לא איפשרה דיוק שכזה. לכן נחשב ורמיר גאון ויש הרואים בו אפילו את הצייר הגדול בכל הזמנים.
מי שיצירותיו עמדו במשך שנים רבות בצילן של עבודות גדולי הציירים ההולנדים דוגמת רמברנדט או פיטר דה הוך, קנה במאה ה-19 את מקומו כאחד מגדולי הציירים.
מרכיב הדגל בשינוי מעמדו של ורמיר היה הציור המפורסם ביותר שלו, "נערה עם עגיל פנינה" - ציור שזכה לכינוי "המונה ליזה ההולנדית".
במאה ה-20 הועצם המיתוס של ורמיר. זאת לאחר שבדיקות רנטגן של ציוריו הניבו מסקנה שאין מתחת לצבעים שום רישומי עיפרון או סקיצות של הכנה לציור עצמו.
אבל לאורך שנים רבות מסתובבת השערה שוורמיר השתמש בטכנולוגיה סודית כלשהי כדי ליצור את ציוריו המושלמים. ספק של ממש עוררה היכולת שלו לפענח את נפילת האור על עצמים שונים ולשחזר זאת בציור מדויק להפליא של המציאות.
רבים חשבו שכדי לצייר בדיוק מופלא שכזה, הוא השתמש בעיקרון ה"קמרה אובסקורה" (בעברית "לשכה אפלה"), הקופסה האפלה ששימשה גם לצילום המוקדם.
היה זה ממציא ואיש עסקים אמריקאי בשם טים ג'ניסון, חובב אמנות שהתעשר בעסקי הייטק, החליט לחקור את העניין ולמצוא את הטכנולוגיה ששימשה את האמן המוערך. הוא הצליח לייצר אותה מחדש, בעזרת מראות ועדשות אופטיות ולצייר את הציור המפורסם של האמן "שיעור במוזיקה".
הפרויקט שלו תועד בסרט והתוצאה המדהימה שצייר ג'ניסון, אדם שאינו צייר מקצועי, העלתה שאלות מעניינות לגבי מקומה של הטכנולוגיה ביצירת אמנות גדולה - האם אדם הוא פחות גאון כיוון שנעזר במכשירים שאיפשרו לו להעתיק את המציאות או שפיתוח הטכנולוגיה היא חלק מהגאונות שלו.
ואם זה בעייתי אצלו אז מה ניתן לומר על לאונרדו דה וינצ'י, שהיה לא פחות ממציא ומדען מאשר אמן וששני התחומים הללו פרחו אצלו דווקא משום שעסק בשניהם (כמו עוד 10 תחומים לפחות) והם תרמו אלה לאלה.
הנה קדימון לסרט של ג'ניסון, שבו הוא לומד לצייר כמו יאן או יוהנס ורמיר:
http://youtu.be/94pCNUu6qFY
הדגמה של טים מצייר עם המראות והעדשות הללו:
http://youtu.be/foG1NIdak7Y
השערות מוקדמות לסוד של ציורי ורמיר, בהם השתמש ככל הנראה בסוג של קאמרה אובסקורה:
http://youtu.be/jruwMMT_bc8
האם כך השתמש ורמיר בקאמרה אובסקורה כדי לצייר חלק מציוריו הגדולים?
https://youtu.be/5SpaJtCv1hI
וסרט תיעודי על יכולותיו המיוחדות של ורמיר לעבוד עם אור בציוריו:
https://youtu.be/DEior-0inxU?long=yes
איך תיראה מראת העתיד?
בעתיד יתחיל הבוקר כמו היום, בחדר הרחצה. זאבל זה יתחיל באופן שונה מהיום. כשנעמוד ונצחצח את השיניים, תראה לנו המראה האינטראקטיבית (מראה שאפשר לעשות בה דברים) את הפגישות והפעילויות שנועדו לנו היום. נקבל על המראה הודעות שנשלחו מחברים, נצפה בתחזית מזג האוויר כדי שנדע מה ללבוש ועוד.
בהמשך נוכל לקבל המלצות לסרט טוב בערב או לתכנית מומלצת, הכל על פי הטעם האישי שלנו. תוך כדי האיפור או סוף הגילוח, נצפה או נאזין לחדשות הבוקר, בווידאו ובקול.
אגב צחצוח שיניים, בשלב מסוים המראה החכמה תהיה כל כך חכמה, עד שנקבל אזהרה שהתגלתה עששת בשיניים שלנו, מה שיאפשר לנו לקבוע מיד תור אצל רופא השיניים... מהמראה כמובן!
הנה המראה האינטראקטיבית:
http://youtu.be/V5RVqgmSV28
מראות חכמות למדידת בגדים:
http://youtu.be/O_oJRWMNniM
וכשיש מראות כאלה הן מאפשרות לעשות גם דברים לא צפויים:
http://youtu.be/dAI9mF_cBu0
בעתיד יתחיל הבוקר כמו היום, בחדר הרחצה. זאבל זה יתחיל באופן שונה מהיום. כשנעמוד ונצחצח את השיניים, תראה לנו המראה האינטראקטיבית (מראה שאפשר לעשות בה דברים) את הפגישות והפעילויות שנועדו לנו היום. נקבל על המראה הודעות שנשלחו מחברים, נצפה בתחזית מזג האוויר כדי שנדע מה ללבוש ועוד.
בהמשך נוכל לקבל המלצות לסרט טוב בערב או לתכנית מומלצת, הכל על פי הטעם האישי שלנו. תוך כדי האיפור או סוף הגילוח, נצפה או נאזין לחדשות הבוקר, בווידאו ובקול.
אגב צחצוח שיניים, בשלב מסוים המראה החכמה תהיה כל כך חכמה, עד שנקבל אזהרה שהתגלתה עששת בשיניים שלנו, מה שיאפשר לנו לקבוע מיד תור אצל רופא השיניים... מהמראה כמובן!
הנה המראה האינטראקטיבית:
http://youtu.be/V5RVqgmSV28
מראות חכמות למדידת בגדים:
http://youtu.be/O_oJRWMNniM
וכשיש מראות כאלה הן מאפשרות לעשות גם דברים לא צפויים:
http://youtu.be/dAI9mF_cBu0
איך נמדוד בגדים בעתיד?
החלק המעצבן בחנויות הבגדים הוא החלפת הבגדים. הוא מעצבן גם לקונים ולקונות וגם למוכרי החנויות שצריכים לקפל אינסוף בגדים שוב ושוב.
בעתיד נראה שחלק גדול מהסיפור ייחסך מכולנו. המראות החכמות ימדדו את מידותינו וילבישו אותנו באופן וירטואלי, כלומר מדומה, בכל הבגדים שנרצה למדוד. שימוש בטכנולוגיית המציאות הרבודה מאפשר ליצרנים להציג מבחר של בגדים על הגוף שלנו, מבלי שנחליף בגדים. זאת לאחר שגופנו נסרק על ידי המערכת ונמדד ואז מולבשים עליו הבגדים השונים, באופן וירטואלי לחלוטין.
הנה מדידת בגדים מהאינטרנט בחדרך:
http://youtu.be/RCM0u2tBl5E
המראה הווירטואלית של טושיבה:
http://youtu.be/sTDWKFX9I9o
טכנולוגיית מציאות רבודה תשמש אותנו לניסוי בגדים וירטואלי:
https://youtu.be/nWcGhuX6N7w
מראה שזוכרת ומציגה את כל מה שמדדת:
http://youtu.be/B97k394jetk
וטכנולוגיה שמשמשת כיום בחנויות פומה:
http://youtu.be/_X2-_t5f_IA
החלק המעצבן בחנויות הבגדים הוא החלפת הבגדים. הוא מעצבן גם לקונים ולקונות וגם למוכרי החנויות שצריכים לקפל אינסוף בגדים שוב ושוב.
בעתיד נראה שחלק גדול מהסיפור ייחסך מכולנו. המראות החכמות ימדדו את מידותינו וילבישו אותנו באופן וירטואלי, כלומר מדומה, בכל הבגדים שנרצה למדוד. שימוש בטכנולוגיית המציאות הרבודה מאפשר ליצרנים להציג מבחר של בגדים על הגוף שלנו, מבלי שנחליף בגדים. זאת לאחר שגופנו נסרק על ידי המערכת ונמדד ואז מולבשים עליו הבגדים השונים, באופן וירטואלי לחלוטין.
הנה מדידת בגדים מהאינטרנט בחדרך:
http://youtu.be/RCM0u2tBl5E
המראה הווירטואלית של טושיבה:
http://youtu.be/sTDWKFX9I9o
טכנולוגיית מציאות רבודה תשמש אותנו לניסוי בגדים וירטואלי:
https://youtu.be/nWcGhuX6N7w
מראה שזוכרת ומציגה את כל מה שמדדת:
http://youtu.be/B97k394jetk
וטכנולוגיה שמשמשת כיום בחנויות פומה:
http://youtu.be/_X2-_t5f_IA
מהו הליוסטט?
הליוסטטים (Heliostats) הם מראות קעורות, שמאפשרות ייצור של חשמל מקרני השמש. המראות הללו עוקבות אחרי השמש על ידי תנועה לזוויות שונות, כך שיכוונו בכל שניה את קרניה בצורה הטובה ביותר לעבר מגדל סולארי. המגדל הסולארי ממיר את הקרניים שמופנות אליו מההליוסטטים לחשמל, לרוב על ידי חימום מים ויצירת קיטור.
כל הליוסטט (Heliostat) עוקב בנפרד אחר מיקום השמש ביחס אליו, באמצעות תוכנת מחשב המחשבת את מיקומו המדויק ומסובבת אותו כך שיכוון את קרני השמש לכיוון המגדל. הנתונים שבהם משתמשת התוכנה הם מיקום המראה עצמה על פני כדור הארץ ומיקומו של המגדל הסולארי שאליו יכוונו הקרניים. אלה נבחנים באלגוריתם ממוחשב, על פי הזמן המדוייק בחלקי שניות ומערכת הבקרה הממוחשבת מסובבת את ההליוסטט ומכוונת אותו בזווית הנכונה לשיגור קרני השמש אל המגדל הסולארי. לפי הוראת המחשב מניעים מנועים חשמליים את המראה בצידוד והגבהה לזווית המדויקת והאופטימלית שאליה היא צריכה לפנות.
כמובן שזה קורה בו-זמנית באלפי הליוסטטים שסובבים את המגדל הסולארי. הקולטים הנעים הללו מנצלים את קרני השמש ומאפשרים יצירה של יותר חשמל, ביעילות גדולה יותר ובשטחים קטנים יותר מאשר אלו הנדרשים לחוות קולטים גדולות או לריצוף גגות בקולטים רגילים. חוות הליוסטטים כזו מבטיחה את הניצול המרבי של קרני השמש ליצירת חשמל, בכל שעה ביום ובשנים האחרונות גם בלילה.
הנה המגדל הסולארי הראשון בעולם שמייצר חשמל 24 שעות ביממה:
http://youtu.be/14F1sW7U7GM
מגדל השמש שבנגב שלנו, עם 50 אלף הליוסטטים, הוא הגדול ביותר בעולם:
https://youtu.be/No12saDyyoU
ההליוסטטים, כלומר המראות ששולחות את קרני השמש אל המגדל הסולארי:
http://youtu.be/LMWIgwvbrcM
כך מסתובב הליוסטט ממוחשב:
http://youtu.be/RSjefWkZAzI
והליוסטט פשוט עובד כך:
http://youtu.be/AiwAFCa5CEI
הליוסטטים (Heliostats) הם מראות קעורות, שמאפשרות ייצור של חשמל מקרני השמש. המראות הללו עוקבות אחרי השמש על ידי תנועה לזוויות שונות, כך שיכוונו בכל שניה את קרניה בצורה הטובה ביותר לעבר מגדל סולארי. המגדל הסולארי ממיר את הקרניים שמופנות אליו מההליוסטטים לחשמל, לרוב על ידי חימום מים ויצירת קיטור.
כל הליוסטט (Heliostat) עוקב בנפרד אחר מיקום השמש ביחס אליו, באמצעות תוכנת מחשב המחשבת את מיקומו המדויק ומסובבת אותו כך שיכוון את קרני השמש לכיוון המגדל. הנתונים שבהם משתמשת התוכנה הם מיקום המראה עצמה על פני כדור הארץ ומיקומו של המגדל הסולארי שאליו יכוונו הקרניים. אלה נבחנים באלגוריתם ממוחשב, על פי הזמן המדוייק בחלקי שניות ומערכת הבקרה הממוחשבת מסובבת את ההליוסטט ומכוונת אותו בזווית הנכונה לשיגור קרני השמש אל המגדל הסולארי. לפי הוראת המחשב מניעים מנועים חשמליים את המראה בצידוד והגבהה לזווית המדויקת והאופטימלית שאליה היא צריכה לפנות.
כמובן שזה קורה בו-זמנית באלפי הליוסטטים שסובבים את המגדל הסולארי. הקולטים הנעים הללו מנצלים את קרני השמש ומאפשרים יצירה של יותר חשמל, ביעילות גדולה יותר ובשטחים קטנים יותר מאשר אלו הנדרשים לחוות קולטים גדולות או לריצוף גגות בקולטים רגילים. חוות הליוסטטים כזו מבטיחה את הניצול המרבי של קרני השמש ליצירת חשמל, בכל שעה ביום ובשנים האחרונות גם בלילה.
הנה המגדל הסולארי הראשון בעולם שמייצר חשמל 24 שעות ביממה:
http://youtu.be/14F1sW7U7GM
מגדל השמש שבנגב שלנו, עם 50 אלף הליוסטטים, הוא הגדול ביותר בעולם:
https://youtu.be/No12saDyyoU
ההליוסטטים, כלומר המראות ששולחות את קרני השמש אל המגדל הסולארי:
http://youtu.be/LMWIgwvbrcM
כך מסתובב הליוסטט ממוחשב:
http://youtu.be/RSjefWkZAzI
והליוסטט פשוט עובד כך:
http://youtu.be/AiwAFCa5CEI
מהו מיצב חדר המראות?
כבר יותר מ-50 שנה שמיצב מראות שהוצב על ידי האמן לוקאס סמאראס (Lucas Samaras) מסקרן ומבלבל גם יחד. המבנה המורכב, שעל אף מראהו ואשליית הגודל הוא לא ממש גדול (240x240x305 סנטימטרים), נקרא "חדר מספר 2", אם כי ההמונים מכנים אותו פשוט "חדר המראות" (Mirrored Room). כל העצמים בחלל המבנה עשויים ממראות וכל הרהיטים הם שקופים לחלוטין.
זוהי אחת מיצירותיו הראשונות של סמאראס, אמן יליד יוון שפועל שנים רבות בניו יורק. חדר המראות היה מהראשונות שביצירות המיצב, זרם באמנות שעודד את הצופים להפוך לחלק מהאמנות ולחוות אותה באופן פעיל, במקום להישאר צופה פסיבי.
מיצב המראות דמוי המטריקס הירוק הוצב כבר בשנת 1966 ורבים הגיעו אליו ונכנסו לים האשליות שבו. אבל צילומיו של האמן עצמו מעסיקים רבים, שכן כל מי שרואה את צילומיו, לא מצליח להבין כיצד הצליח הצלם להעלים את עצמו בים המראות הסובב אותו. לאחרונה הצליחו גולשים ברשת לגלות את הסוד ואת המיקום של האמן. האם תוכלו אתם לאתר אותו בסרט שמוצג כאן?
הנה "חדר מספר 2" של לוקאס סמאראס:
https://youtu.be/HumHyST35Io
כבר יותר מ-50 שנה שמיצב מראות שהוצב על ידי האמן לוקאס סמאראס (Lucas Samaras) מסקרן ומבלבל גם יחד. המבנה המורכב, שעל אף מראהו ואשליית הגודל הוא לא ממש גדול (240x240x305 סנטימטרים), נקרא "חדר מספר 2", אם כי ההמונים מכנים אותו פשוט "חדר המראות" (Mirrored Room). כל העצמים בחלל המבנה עשויים ממראות וכל הרהיטים הם שקופים לחלוטין.
זוהי אחת מיצירותיו הראשונות של סמאראס, אמן יליד יוון שפועל שנים רבות בניו יורק. חדר המראות היה מהראשונות שביצירות המיצב, זרם באמנות שעודד את הצופים להפוך לחלק מהאמנות ולחוות אותה באופן פעיל, במקום להישאר צופה פסיבי.
מיצב המראות דמוי המטריקס הירוק הוצב כבר בשנת 1966 ורבים הגיעו אליו ונכנסו לים האשליות שבו. אבל צילומיו של האמן עצמו מעסיקים רבים, שכן כל מי שרואה את צילומיו, לא מצליח להבין כיצד הצליח הצלם להעלים את עצמו בים המראות הסובב אותו. לאחרונה הצליחו גולשים ברשת לגלות את הסוד ואת המיקום של האמן. האם תוכלו אתם לאתר אותו בסרט שמוצג כאן?
הנה "חדר מספר 2" של לוקאס סמאראס:
https://youtu.be/HumHyST35Io
מהו חדר ההלבשה הווירטואלי?
חדר הלבשה וירטואלי (Virtual dressing room) הוא טכנולוגיה ממוחשבת שבה ניתן לבחור סוגי בגדים שונים ולראותם על גופך במראה.
הקונספט של חדרי המדידה שמתבטלים והופכים למראה חכמה שמאפשרת לנסות בגדים באופן וירטואלי ובאמצעות מציאות רבודה, הקונספט הזה אינו חדש. כבר שנים שתעשיית הבגדים מנסה לפתח אותו. בשנים האחרונות הוא סוף סוף מבשיל וכדרכן של טכנולוגיות מבשילות, פתאום כל היצרנים שם.
כמובן שהטכנולוגיה היא כרגע בלידתה, אבל ההבטחה גדולה. חנויות גדולות יוכלו לחסוך זמן רב על מדידה, שטח לתאי מדידה פיזיים שניתן יהיה לוותר על רובם ושעות אינסופיות של קיפול בגדים שנמדדו לרגע. בעתיד יוכל כל אחד למדוד בביתו הפרטי את בגדי כל היצרניות ולהזמין את הבגד בלחיצת כפתור.
אין ספק שהמכורים הכבדים לשופינג אולי ימשיכו בהתחלה לנדוד בין החנויות. הרי ההרגל הזה הוא כמעט ממכר. אבל השאר יחסכו זמן וקנסות חנייה ויקנו בעתיד בדיוק כך - מהבית, בחנות ובכל מקום שצריך למדוד ותא המדידה תפוס...
הנה חדר הלבשה וירטואלי:
https://youtu.be/Mr71jrkzWq8
בואו למדוד בחדר הלבשה המדומה בגדי ים:
https://youtu.be/QHAyOtLuqtY
גם טושיבה בתמונה:
https://youtu.be/YAPmC6priqY
חדר הלבשה וירטואלי (Virtual dressing room) הוא טכנולוגיה ממוחשבת שבה ניתן לבחור סוגי בגדים שונים ולראותם על גופך במראה.
הקונספט של חדרי המדידה שמתבטלים והופכים למראה חכמה שמאפשרת לנסות בגדים באופן וירטואלי ובאמצעות מציאות רבודה, הקונספט הזה אינו חדש. כבר שנים שתעשיית הבגדים מנסה לפתח אותו. בשנים האחרונות הוא סוף סוף מבשיל וכדרכן של טכנולוגיות מבשילות, פתאום כל היצרנים שם.
כמובן שהטכנולוגיה היא כרגע בלידתה, אבל ההבטחה גדולה. חנויות גדולות יוכלו לחסוך זמן רב על מדידה, שטח לתאי מדידה פיזיים שניתן יהיה לוותר על רובם ושעות אינסופיות של קיפול בגדים שנמדדו לרגע. בעתיד יוכל כל אחד למדוד בביתו הפרטי את בגדי כל היצרניות ולהזמין את הבגד בלחיצת כפתור.
אין ספק שהמכורים הכבדים לשופינג אולי ימשיכו בהתחלה לנדוד בין החנויות. הרי ההרגל הזה הוא כמעט ממכר. אבל השאר יחסכו זמן וקנסות חנייה ויקנו בעתיד בדיוק כך - מהבית, בחנות ובכל מקום שצריך למדוד ותא המדידה תפוס...
הנה חדר הלבשה וירטואלי:
https://youtu.be/Mr71jrkzWq8
בואו למדוד בחדר הלבשה המדומה בגדי ים:
https://youtu.be/QHAyOtLuqtY
גם טושיבה בתמונה:
https://youtu.be/YAPmC6priqY
מה זה כבשן סולארי?
כבשן סולארי (solar furnace) הוא מתקן שמרכז את קרני השמש כדי להפיק טמפרטורות גבוהות. כדי ליצור כבשן סולארי בונים מבנה הכולל מערך גדול של מראות או מראה פרבולית אחת, שמרכזים את האור על נקודת מוקד קטנה. ריכוז האור בנקודת המוקד יכול להביא את הטמפרטורה בה עד ל-3,000 מעלות צלזיוס.
החום העצום שנוצר בנקודת המוקד של הכבשן הסולארי משמש כדי לחמם מים למערכות חימום מרכזי בארצות קרות, להתיך מתכות כמו פלדה או להפעיל טורבינה להפקת חשמל.
הכבשן הסולארי הגדול בעולם הוא הכבשן הסולארי בגובה 9 קומות שנבנה ב-1970 באודילו שבהרי הפירנאים בצרפת. קראו עליו באאוריקה בתגית "הכבשן הסולארי באודילו".
כיום בונים בעולם יותר מגדלים סולאריים, שבנויים על עיקרון דומה, אבל בצורה חסכונית וקלה יותר להפקת אנרגיה.
הנה הכבשן הסולארי באודילו שבצרפת:
http://youtu.be/k9YfyzJ7S8Q
כבשן סולארי (solar furnace) הוא מתקן שמרכז את קרני השמש כדי להפיק טמפרטורות גבוהות. כדי ליצור כבשן סולארי בונים מבנה הכולל מערך גדול של מראות או מראה פרבולית אחת, שמרכזים את האור על נקודת מוקד קטנה. ריכוז האור בנקודת המוקד יכול להביא את הטמפרטורה בה עד ל-3,000 מעלות צלזיוס.
החום העצום שנוצר בנקודת המוקד של הכבשן הסולארי משמש כדי לחמם מים למערכות חימום מרכזי בארצות קרות, להתיך מתכות כמו פלדה או להפעיל טורבינה להפקת חשמל.
הכבשן הסולארי הגדול בעולם הוא הכבשן הסולארי בגובה 9 קומות שנבנה ב-1970 באודילו שבהרי הפירנאים בצרפת. קראו עליו באאוריקה בתגית "הכבשן הסולארי באודילו".
כיום בונים בעולם יותר מגדלים סולאריים, שבנויים על עיקרון דומה, אבל בצורה חסכונית וקלה יותר להפקת אנרגיה.
הנה הכבשן הסולארי באודילו שבצרפת:
http://youtu.be/k9YfyzJ7S8Q
כיצד ירוכזו קרני השמש מהחלל וייצרו חשמל?
קרני שמש חוצות את האטמוספירה בדרכן אל כדור הארץ. קולטי שמש סולאריים שפותחו עם השנים יודעים להמיר את הקרניים הללו לחימום מים וליצירת קיטור שמפיק חשמל. אך אותה אטמוספירה בולמת לא פעם את הקרניים, בשל מזג האוויר המעונן, בגלל זיהום אוויר וכדומה.
אחד הרעיונות החדשניים ליצירת חשמל בעתיד הוא העלאת כבשן סולארי לחלל, שימוקם מחוץ לאטמוספירה. הכבשן הסולארי החללי (Space solar furnace) ירכז את קרני השמש ויכוון אותן לנקודה אחת על פני כדור הארץ, שבה תצטבר אנרגיה השווה לאנרגיה המופקת מ-5000 שמשות. כך יופק חשמל רב וירוק, השומר על הסביבה ושאין לו סוף.
העקרון של כבשן החלל דומה לזה של קרן המוות העתיקה, שהמציאו היוונים הקדמונים. הדמיון הוא בשימוש באלפי מראות שיכפילו את הכוח של קרני השמש הפוגעות, על ידי כיוון של כולן אל נקודה אחת בכדור הארץ וצבירת האנרגיה העצומה בנקודה זו, כך שתגיע לטמפרטורות עצומות, שיומרו לחום ואנרגיה.
הנה התכנית ליצירת הכבשן הסולארי בחלל:
https://youtu.be/vJcev0Jq3Ig
על השיטה יש עדיין הרבה מחשבות, אבל העיקרון של ריכוז קרני השמש והמרה שלהן לאנרגיה, מוסכם:
https://youtu.be/iIXI_pl-Akk
והדגמה של ריכוז הקרניים לעבר חומרים שונים:
http://youtu.be/TtzRAjW6KO0
קרני שמש חוצות את האטמוספירה בדרכן אל כדור הארץ. קולטי שמש סולאריים שפותחו עם השנים יודעים להמיר את הקרניים הללו לחימום מים וליצירת קיטור שמפיק חשמל. אך אותה אטמוספירה בולמת לא פעם את הקרניים, בשל מזג האוויר המעונן, בגלל זיהום אוויר וכדומה.
אחד הרעיונות החדשניים ליצירת חשמל בעתיד הוא העלאת כבשן סולארי לחלל, שימוקם מחוץ לאטמוספירה. הכבשן הסולארי החללי (Space solar furnace) ירכז את קרני השמש ויכוון אותן לנקודה אחת על פני כדור הארץ, שבה תצטבר אנרגיה השווה לאנרגיה המופקת מ-5000 שמשות. כך יופק חשמל רב וירוק, השומר על הסביבה ושאין לו סוף.
העקרון של כבשן החלל דומה לזה של קרן המוות העתיקה, שהמציאו היוונים הקדמונים. הדמיון הוא בשימוש באלפי מראות שיכפילו את הכוח של קרני השמש הפוגעות, על ידי כיוון של כולן אל נקודה אחת בכדור הארץ וצבירת האנרגיה העצומה בנקודה זו, כך שתגיע לטמפרטורות עצומות, שיומרו לחום ואנרגיה.
הנה התכנית ליצירת הכבשן הסולארי בחלל:
https://youtu.be/vJcev0Jq3Ig
על השיטה יש עדיין הרבה מחשבות, אבל העיקרון של ריכוז קרני השמש והמרה שלהן לאנרגיה, מוסכם:
https://youtu.be/iIXI_pl-Akk
והדגמה של ריכוז הקרניים לעבר חומרים שונים:
http://youtu.be/TtzRAjW6KO0
מהו המגדל הסולארי?
"מגדל השמש", תחנת כוח תרמו-סולארית, או המגדל הסולארי (Solar tower), הוא מגדל שתפקידו לנצל את אנרגיית השמש להפקת חשמל. סביב המגדל הסולארי מוצבות אלפי מראות קעורות, העוקבות אחרי השמש (הליוסטטים) כל הזמן, קולטות את אורה ומרכזות את הקרניים לעבר המגדל.
במרכז המגדל הסולארי מומרת האנרגיה העצומה שנאגרת מקרני השמש לקיטור, שמיוצר מחימום המים ומומר לאחר מכן לחשמל.
תפוקת המגדל הסולארי משתנה בהתאם למספר ההליוסטטים, כלומר המראות ששולחות אליו את קרני השמש. יש מגדלים סולאריים שמסביבם מוצבים עשרות אלפי מראות מתכווננות כאלה.
בשנים האחרונות הוקמה בנגב תחנת הכוח התרמו-סולארית הגדולה ביותר בעולם.
הנה מגדל סולארי שהוקם בנגב בכדי לייצר חשמל באמצעות כוונון של קרני השמש (ללא מילים):
https://youtu.be/EUOfpgVDqdM
הסבר על תחנת הכוח התרמו-סולארית העצומה שבנגב (עברית):
https://youtu.be/n7e65NONaME
הסבר באנגלית:
https://youtu.be/0OkqJw1oTMk
אולי הפתרון הוא מגדלים סולאריים בגובה של קילומטר:
http://youtu.be/0tWlP0knKQU
ההסבר המדעי של המגדלים הללו:
http://youtu.be/2japP5d0qCI
דגם שמסביר את זה יפה:
http://youtu.be/rMMlmqohOJs
דיון על הטכנולוגיה של המגדלים הסולאריים:
http://youtu.be/8sLej0oD1Ak
והחווה הסולארית הגדולה Ivanpah שבמדבר מואבי בקליפורניה:
https://youtu.be/JHNPKue1lyo
"מגדל השמש", תחנת כוח תרמו-סולארית, או המגדל הסולארי (Solar tower), הוא מגדל שתפקידו לנצל את אנרגיית השמש להפקת חשמל. סביב המגדל הסולארי מוצבות אלפי מראות קעורות, העוקבות אחרי השמש (הליוסטטים) כל הזמן, קולטות את אורה ומרכזות את הקרניים לעבר המגדל.
במרכז המגדל הסולארי מומרת האנרגיה העצומה שנאגרת מקרני השמש לקיטור, שמיוצר מחימום המים ומומר לאחר מכן לחשמל.
תפוקת המגדל הסולארי משתנה בהתאם למספר ההליוסטטים, כלומר המראות ששולחות אליו את קרני השמש. יש מגדלים סולאריים שמסביבם מוצבים עשרות אלפי מראות מתכווננות כאלה.
בשנים האחרונות הוקמה בנגב תחנת הכוח התרמו-סולארית הגדולה ביותר בעולם.
הנה מגדל סולארי שהוקם בנגב בכדי לייצר חשמל באמצעות כוונון של קרני השמש (ללא מילים):
https://youtu.be/EUOfpgVDqdM
הסבר על תחנת הכוח התרמו-סולארית העצומה שבנגב (עברית):
https://youtu.be/n7e65NONaME
הסבר באנגלית:
https://youtu.be/0OkqJw1oTMk
אולי הפתרון הוא מגדלים סולאריים בגובה של קילומטר:
http://youtu.be/0tWlP0knKQU
ההסבר המדעי של המגדלים הללו:
http://youtu.be/2japP5d0qCI
דגם שמסביר את זה יפה:
http://youtu.be/rMMlmqohOJs
דיון על הטכנולוגיה של המגדלים הסולאריים:
http://youtu.be/8sLej0oD1Ak
והחווה הסולארית הגדולה Ivanpah שבמדבר מואבי בקליפורניה:
https://youtu.be/JHNPKue1lyo
