שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי המציא את הברקוד?
כולנו מכירים ודאי את הברקוד, אותו קוד קווים מודרני שמאפשר סריקה של קניות בקופת המוצרים, במהירות וביעילות, על ידי סורק אופטי מיוחד. את הרעיון של הדפסה של סדרת פסים רחבים ודקים על מוצרי צריכה, הגה צעיר אמריקני בשם ג'וזף וודלנד. כבר כחניך צעיר בצופים הוא למד את קוד האיתות של שפת מורס. שנים אחר-כך, יהיו הנקודות והקווים של שפת המורס ההשראה להמצאת הברקוד.
הכל החל כשוודלנד חיפש אמצעי יעיל לקידוד מידע של מוצרים, עבור מנהל רשת המרכולים המקומית של הקמפוס שבו למד. וודלנד יש על חוף הים וחשב על הנושא ובתוך כדי כך הוא גרר את אצבעותיו בביטול על חול הים. 4 האצבעות הללו יצרו פסים על החול והוא הבין שקווים רחבים וקווים צרים יוכלו להוות קוד, ממש כמו הקווים והנקודות של שפת מורס.
כשהוא חשב על הקופאי שיסרוק את הקוד שעל המוצר, הבזיק במוחו רעיון - בעזרת ארבע האצבעות הוא צייר מיד מעגל שלם. זה היה הברקוד המקורי, שהצורה העגולה שלו, שמזכירה לוח מטרה עם פסים בעובי משתנה, נועדה לאפשר סריקה בלי להתחשבב בכיוון שבו יחזיק הקופאי את המוצר.
וודלנד פיתח את הרעיון ביחד עם חברו ללימודים ברנרד סילבר והם רשמו פטנט על קוד ויזואלי שהוא מעין "מורס של המספרים" בשנת 1948. אך השניים לא הצליחו להפוך את הברקוד למסחרי והם מכרו את הפטנט לחברה אחרת עבור 15 אלף דולרים בלבד. רק בשנת 1971, משפג הפטנט של השניים, פותח הברקוד המלבני שאנו מכירים, על ידי חברת IBM. הוא זכה לשם "ברקוד אוניברסלי" (universal product code או בקיצור UPC).
כיום מופיע הברקוד על כמעט כל מוצר שנמכר במדינות המפותחות.
הנה ממציא הברקוד:
https://youtu.be/KnK2QoAH6wQ
וכך פועל הברקוד:
https://youtu.be/e6aR1k-ympo
מהי מכירה פומבית?
לעיתים אנו מעוניינים למכור מוצר יחודי, דבר מה שאין לו מחיר מוסכם, מחיר שוק מקובל במקרה כזה די קשה להציע מחיר שיהיה מדויק - שהקונים יוכלו לקנות בו ושהמוכר יחוש שקיבל את התמורה הראויה עבור המוצר שהוא מוכר. במקרה כזה נכון לפנות למְכִירָה פּוּמבִּית (Auction)
מכירה פומבית היא דרך למכור מוצרים שקשה להעריך את מחירם, כמו יצירות אמנות, מזכרות היסטוריות וכדומה. המכירה הפומבית מתבצעת על ידי כרוז, אדם מיומן שמציע מחיר פתיחה. לאחר מכן מתחיל תהליך שבו מתקבלות הצעות מחיר גבוהות יותר מהמעוניינים לקנות. ההצעות הולכות ועולות, עד שמוצע מחיר שאיש אינו מעוניין להציע מחיר גבוה ממנו. אז מוודא הכרוז שההצעה הזו היא הסופית ומכריז שהמציע רכש את המוצר במחיר שהציע. המכירה מסתיימת בקניית המוצר על ידי מי שהציע את המחיר הגבוה ביותר. לא פעם היא מהווה תקדים למחיריהם של מוצרים דומים בעתיד.
כדי להבטיח שהמוכר לא יפסיד, במקרה של חוסר עניין יחסי במוצר שלו והיעדר תחרות על רכישתו, לא פעם נקבע מחיר מינימלי למוצרים. במקרה כזה, אם הצעת המחיר הגבוהה ביותר לא מגיעה למחיר המינימום, לא יימכר המוצר.
ישנן עדויות היסטוריות על קיומן של מכירות פומביות כבר במאה ה-5 לפני הספירה.
כך מתקיימת המכירה הפומבית:
https://youtu.be/d5rolq3vXNI
הנה דוגמה למכירה שאין ברירה אלא לעשותה פומבית - יצירות של פיקאסו (עברית):
https://youtu.be/YayEHHyCz8Q?t=25s
כאן זה מסתיים בחיוך אבל פעם מכרו כך עבדים:
https://youtu.be/Q6JMHruhODs
ומכירה פומבית מוזרה ושונה ממה שחשבתם (עברית):
https://youtu.be/XWy80dVBPN8
מי המציא את עגלת הקניות?
עגלת קניות (Shopping Cart) היא אחת ההמצאות הצרכניות המבריקות בתולדות המסחר, מבחינת המוכרים כמובן.
לעתים נדמה ודאי שהן, עגלות הסופרמרקט, תמיד היו כאן, אבל האמת היא שגם אותן צריך היה להמציא. וההמצאה היא כל כך חכמה ומדויקת שהיא שינתה את עולם המסחר לחלוטין.
הממציא היה סילבן גולדמן (Sylvan N. Goldman), יהודי מבריק וממולח במיוחד, שלמד מאביו וקרובי משפחתו את תורת המסחר והצטיין בה.
גולדמן היה בן למהגרים יהודים לאמריקה. הוא חגג בר מצווה וגדל להיות יהודי מאמין. בבגרותו הוא הלך בדרכיהם של יהודים רבים בארצות הברית של התקופה והקים סופרמרקט משלו.
הסופר הזה היה באוקלהומה. די מהר הסופר של גולדמן הפך לרשת סופרמרקטים שהלכה וגדלה. יום אחד, כשהוא יושב במשרדו המצוי באחת מחנויות רשת הסופרמרקטים שלו, הוא הביט בקונים שעברו בין המדפים ובידיהם סלים עמוסים כל טוב.
גולדמן שם לב להבעת פניהם של מי מהם שהעמיסו יותר מדי אל תוך הסלים העמוסים. כשחשב על כך לעומק, גולדמן הבין שהבעיה שלו כמוכר הוא לא רק המאמץ של הקונים לסחוב את הסל המלא והמעיק שבידיהם. אך יצליח לפתור את בעיית המשקל הרב של הסל, הוא ידע, הקונים לא ימהרו לפנות אל הקופה כשהסל יתמלא. הם יוכלו להעמיס עוד ועוד, יקנו הרבה יותר ויגדילו את מכירות הרשת.
המנהל המבריק אחז הכסא ממשרדו, הניח עליו סל והחל מזיז אותו בחדר. הוא דמיין גלגלים והבין שזו הדרך שהוא מחפש. הוא קרא לבחור מוכשר וטכני בשם פרד יאנג, שבנה עבור גולדמן את עגלת הקניות הראשונה שלו. בדומה לכיסאות העץ המתקפלים והפופולריים של התקופה, יאנג יצר עגלה המתקפלת ומאפשרת חסכון רב במקום.
בתחתית העגלה, שהכילה מסגרת מתכתית, מיקמו השניים את הגלגלים ומעליהם מיקמו, זה מעל זה, זוג סלי תיל גדולים שחוברו אליה (מדובר בעגלת הקניות הוותיקה יותר).
גולדמן מיהר לרשום פטנט בכותרת "עגלת סל מתקפלת לחנויות בשירות עצמי".מדי מהר יוצרו מאות כאלה ופוזרו בחנויות. אבל ההצלחה, איך לומר זאת בעדינות, איחרה להגיע. הקונים לא ממש רצו בה...
גולדמן לא התייאש והבין שהוא צריך לחשוב שיווק. וזה מה שהוא עשה. הוא מילא את סניפי הרשת ב"לקוחות מדומים" שהסתובבו לאורך כל היום כשהם אוחזים בעגלות וממלאים אותן במצרכים. למתעניינים ולסקרנים הנבוכים הם "ענו" שכן, ממש נוח וקל לעשות כך את הקניות ואמרו להם היכן יש עגלות כאלה. התוצאות לא איחרו לבוא והקונים התמכרו לנוחות ולגודל של העגלות והמכירות טסו כלפי מעלה.
אז זהו. סטיבן גולדמן רצה לשפר את המכירות ונעשה מולטי מליונר. תמלוגים מכל עגלת קניות שנמכרה הזרימו לכיסו כסף מכל הסופרמרקטים בארצות הברית והעולם.
כך יצא שבהמשך גולדמן המציא עוד כמה המצאות לא רעות, כולל את עגלת המטען, המשמשת אותנו עד היום בנמלי התעופה המודרניים.
הנה בקיצור על הממציא שפתר בעיה והגדיל את המכירות:
https://youtu.be/ag_h8ZfKug0
סיפור ההמצאה של עגלות הסופר:
https://youtu.be/hwPRBMBIBL8
עגלת סופר אוטונומית:
https://youtu.be/pQcb9fofmXg
קברו באוקלהומה:
https://youtu.be/IE2XVS_nh7A?long=yes
מהו מותג ואיך הוא מוכר יותר?
מותג (Brand) אינו לוגו או שם של חברה אלא משהו חמקמק יותר. זה מעין התרשמות קולקטיבית של רבים, מהמוצר או המוצרים של היצרן.
זכיר, עקבי, חושב לטווח ארוך, בולט מההמון ושומר על קשר עם לקוחותיו - מותג מצליח מקפיד על הדברים האלה. אבל לפני הכל, הוא גורם לנו להתחבר אליו כי הוא מגדיר השתייכות לקבוצה.
כשאנו שותים קפה בסטארבקס, אנו יודעים שגם אם הקפה אצל המתחרים טעים יותר, נמשיך לשתות אותו כאן, כי אנו רוצים להמשיך ולהיות חלק מהקבוצה של אוהבי סטארבקס. כך אנו בוחרים גם את הג'ינס שלנו, את המכונית, את המחשב שלנו, את מנוע החיפוש באינטרנט ואת הטלפון הנייד שלנו.
מחקרים מוצאים שאנו גם מגדירים את עצמנו לא מעט, בזכות המותגים שאנו רוכשים. מה שמסביר לא מעט, אגב, למה אנחנו נוטים לסלוח לחולשות של המותג שאנו אוהבים ולקטול את אלו של המתחרים.
מדובר על השפעה חברתית. זו תופעה דומה ללחץ חברתי, אבל שקטה, מאוד יעילה ומכניסה המון כסף למותגים. יצרניות המותגים מגייסות לא פעם מובילי דעה, כמו בלוגרים, אושיות רשת, כוכבים, או יוטיוברים מובילים, שמחזקים את המודעות והאהדה למותגים שלהם וכך מייצרים את קהל נאמני-המותג.
זו גם הסיבה שמותג ממהר להיפטר מפרזנטור או פרזנטורית שלו, שמייצגים נאמנה את המותג ואף מגדילים בזכות הערכים שלהם את יוקרת המותג בעיני קהל היעד, ברגע שבו נוצר סדק ולו גם קל, ביוקרת הפרזנטור או בזיהויו עם הערכים הללו.
המדהים הוא שהמותגים המצליחים, בעיקר מותגי האופנה אבל לא רק הם, הצליחו ליצור את העסקה המושלמת. הצרכנים מוכנים לשלם לא פעם הון עתק עבור המותג היקר, שמצדו מגדיל את שם ובולטות שמו על המוצרים. חישבו על כך - הקונים מתהדרים בקניית המותג, בעוד שהם סוג של פראיירים גדולים - הם שילמו המון כסף רק כדי להיות שלטי פרסומת ניידים של המותג שרכשו.
מצד שני, ניסיון להקים בישראל, למשל, רשת מסחר חסכונית ללא מותגים, כשל לחלוטין. לסניפי רשת הקניות "אחד" שהבטיחה מוצרים זולים, ללא המותגים היקרים, הקונים פשוט לא הגיעו והיא נאלצה לסגור. נראה שבתת-ההכרה שלנו, גם אם לא נרצה להודות בכך, אנו משוכנעים שלמותג יש הצדקה ושקניה יקרה יותר של מותג מפורסם, מבטיחה מוצר טוב יותר.
הנה המותג ועוצמתו המסחרית:
https://youtu.be/9iqo8N7clEE
המותג הוא חלק מהותי בהצלחה של חברת Apple (עברית):
https://youtu.be/YdsuxW-g_F4
ילדים הם צרכני מותגי אלקטרוניקה:
https://youtu.be/bErm6mriNEc
לא מעט מותגים קטנים בונים את עצמם על קשר מיטבי עם הלקוח:
https://youtu.be/3DD8SXMEuGg
המחקר הישראלי שמצא שהמותג משפיע על ההתנהגות (עברית):
https://youtu.be/PHrTJRG3sKc
ובחיוך - חקיין צלילי האופנועים של המותגים המובילים בעולם:
https://youtu.be/mwpKwowBuro
איך נולד סחר החליפין?
סחר חליפי (Barter) היא צורת מסחר שבה אנשים מחליפים ביניהם סחורות ושירותים, ללא שימוש בכסף. אבל איך היא התפתחה?
כמובן שאיננו יודעים מי חשב ראשון על הרעיון של ההחלפה. אבל בואו נודה שהגיוני שזה רעיון מאוד מתבקש. אם לי יש עץ של תפוזים בחצר, אני אסכים לתת לך 5 קילוגרם של תפוזים, בתמורה לשני ליטרים של חלב מהכבשה שאתה מגדל בחצרך.
השיטה הזו עבדה מצוין בעולם העתיק. למעשה, זוהי שיטת המסחר העתיקה ביותר בעולם. הרבה לפני שהמציאו את הכסף, נהגו אנשים להחליף ביניהם דברים שגידלו או ייצרו, תמורת דברים שקיבלו מאנשים אחרים. זו הייתה ראשיתה של הכלכלה שאנו מכירים היום.
כמובן שביום בו אני אגלה שלא בא לי יותר על החלב של הכבשה שלך, אבל אתה, לעומת זאת, תמשיך ותרצה ממני תפוזים - תהיה לנו בעיה. זה הרגע שבו אנו נזקקים לאמצעי תשלום חדש שיאפשר לי לתת לך תפוזים ולקבל משהו שתמורתו אקבל משכן אחר את הקפה המצוין שהוא מכין.
הדבר הזה יהיה כסף. מטבע עובר לסוחר. הוא ימיר את הזכות שקניתי, כשנתתי לך את התפוזים, למשהו שתמורתו אוכל לקבל סחורה מאדם אחר. הוא יקבל את הזכות לקבל משהו ממישהו אחר וכך הלאה. הכסף גם אומר לנו מה גודל הזכות שעומדת לרשותנו, כך שזו תחילתה של כלכלת הכסף, על כל משמעויותיה.
הנה סרטון על סחר חליפין כאמצעי תשלום קדום (מתורגם):
https://youtu.be/YDw61fytsFo
בעיות סחר החליפין הביאו להמצאת הכסף (עברית):
https://youtu.be/PSKa8Y0jmQQ
ועוד על סחר החליפין שקדם להמצאת הכסף:
http://youtu.be/1Wd6MW8gPK4
מהו מסלול הסחר בסהרה?
במשך מאות שנים חצו את הסהרה שיירות של סוחרי מלח משבטים ברברים מקומיים שזה היה עיסוקם.
למסע חוצה המדבר הקשה והמסוכן הזה קראו "סחר חוצה סהרה". החוקר הערבי אבן בטוטה סיפר שהיו שיירות שהגיעו למספרים של 12 אלף גמלים בשיירה אחת!
מובילי השיירות נהגו להאכיל את גמלים בכמויות עצומות של אוכל בחודשים שלפני היציאה למסע. זאת כדי שיוכלו לעבור את המסע מבלי לאכול.
הנה סרטון קצר על שיירות המלח העתיקות של הסהרה:
https://youtu.be/TjydQPIuuNA
גם במדבר של אתיופיה התנהלו שיירות דומות:
https://youtu.be/PgDiW2ELx7k
ממלכת גאנה העתיקה שהפכה לאימפריה מהובלת שיירות של מלח וזהב:
http://youtu.be/dyQwEPcqR5U
צילום מהאוויר של המדבר במרוקו ושיירות העוברות בו:
https://youtu.be/JzjHpr7JMr8
ובני הטוארג מקבלים שיירה שחצתה את הסהרה:
http://youtu.be/28y8AgiOhnw
מה סוד ההצלחה של מזון מהיר?
מזון מהיר (Fast food) הוא אוכל שמיוצר ומגיע ללקוחות במהירות רבה, כשמרכיביו הם לרוב כאלה שבושלו או חוממו בכמויות מראש ונמכרים באריזות.
לידתם למעשה באוטומטים עירוניים (Urban authomates), שמכרו החל משנות העשרים של המאה הקודמת מזון שהוכן מראש, אוחסן בהם והלקוחות שלשלו מטבעות ופתחו תא כדי להוציאם.
זמן הוא כסף, אבל מסעדות המזון המהיר נולדו רק אחרי מלחמת העולם השנייה. האמריקאים התחילו להרוויח טוב ולאכול בחוץ הפך לבילוי או בידור נפוץ. אוכל טעים במסעדה, שגם הוגש במהירות, משך סועדים כמו מגנט.
המסעדה הראשונה למזון מהיר נולדה ב-1948 כששני האחים דיק ומק מקדונלד החלו למכור המבורגרים טעימים ומהירים ב-15 סנט בלבד. מאותה מסעדה תצמח רשת הפאסט פוד הגדולה בעולם.
באותה שנה נפתח גם אין-אנד-אאוט בורגר, עסק זעיר שעמד לצד כביש והמציא את המכירה לנהגים, בסגנון של "קנה וסע".
המהירות הייתה החשובה ביותר בעסקים החדשים הללו וב-1952 מצטרף שחקן ראשון שלא מוכר המבורגרים אלא עוף. זה היה הקולונל הרלנד סנדרס, שפתח בסולט לייק סיטי שביוטה את "קנטקי פרייד צ'יקן". שנתיים אחר כך מצטרפת "בורגר קינג" לחגיגה וב-1958 הספיקה הלוואה של 600 דולר מאימם לאחים דון ופרנק קרני כדי לפתוח את הסניף הראשון של "פיצה האט".
מהגשה עצמית, עיצוב זהה של כל סניפי הרשת, אוכל מוכן ובטעם זהה, ידוע מראש וממכר רבים מהלקוחות, שמגיע מהמפעל ומחממים או צולים אותו ללא הפסקה, כך שההגשה מיידית ועד זכיינים שהם אנשים פרטיים המפעילים סניף, עם הידע והחומרים שהם קונים מהרשת תמורת אחוזים מהכנסותיהם.
רשתות המזון המהיר הפכו כך לרשתות עולמיות המעסיקות עשרות אלפי ואף מאות אלפי עובדים ברחבי תבל ופותחות מפעלים מקומיים במדינות השונות, כדי לוודא שהחומרים יסופקו ברצף, במהירות וללא שינויים בטעם.
ואכן, הטעם שלהן אהוב כמעט בכל מקום וההצלחה גלובלית, כלומר עולמית. אך במקביל פוגע המזון המהיר בבריאותם של סועדים רבים שמגזימים בצריכתו וחולים במחלות כמו סכרת וסרטן ומשמין מאוד, מה שגורם להשמנה בעולם לשלש את עצמה מאז שנות ה-70. לרבים מהאמריקאים, אנשי מולדת המזון המהיר, היא גורמת להיראות כמו לווייתני ענק אנושיים.
לכן גם זכה המזון המהיר, ה"פאסט פוד" של אמריקה, לכינוי מפי התזונאים והרופאים "ג'אנק פוד", אוכל זבל. הגדלת הכמויות במנות הבשר וכוסות המשקאות הקלים העצומות, בצירוף כמויות ענק של שומן, סוכר ומלח שהמזון המהיר מכיל הפכו אותו לאיום עולמי על הבריאות וממכר, במיוחד לאנשים עם הכנסות נמוכות, שהנוחות והמחיר הזול של מנות הפאסט פוד גורם להם לסעוד בהן בתדירות גבוהה, עם הילדים.
סלטים, יוגורט, פירות חתוכים, המבורגרים צמחוניים ועוד שלל אפשרויות מוצעים למי שרוצים לאכול מזון מהיר ובריא יחסית, אבל מרבית הלקוחות לא שם בשביל סלט. הם בשביל הבשר, שפוגע בבריאות ואפילו תורם לא מעט להתחממות הגלובלית, בגז המתאן שפולטות מיליארדי הפרות שמגדלים עבור התעשייה הזו.
כך נולד המזון המהיר:
https://youtu.be/8q3qwnTLGrc
לידת המסלול לקבלת האוכל מתוך הרכב:
https://youtu.be/bc4925AvhFY
רבים מאמינים שהמזון המהיר הוא האחראי העיקרי לתופעת השמנת היתר בעולם המערבי:
https://youtu.be/2IUQoh_wuMQ
רשתות המזון המהיר שאינן מוכרות אצלנו:
https://youtu.be/lltIL-XH9pM
האם גם זו תהיה רשת? - מסעדה עם מכונה שפותחה בה המייצרת את מנות ההמבורגר בעצמה (עברית):
https://youtu.be/sMsNZsp4LE0
ומזון מהיר הוא חלק מתרבות של שירותים מהירים:
https://youtu.be/BPf22nRVy2I?long=yes
מה העיקרון הכלכלי והחינוכי של דוכן הלימונדה?
למונייד סטנד, או דוכן לימונדה (Lemonade Stand) הוא דוכן ברחוב, שהילדים יכולים להקים ולמכור בו לימונדה קרה בימות הקיץ החמים. זאת אחת הפעילויות החביבות על ילדים, אבל זו גם פעילות חווייתית, חינוכית, בריאה, מרווה, כיפית וממש נהדר להם לדעת שהיא גם מתגמלת.
כשנותנים לילדים להכין דוכן לימונדה אומרים להם בעצם שהם יכולים לעשות עסקים. מאמינים בהם ובוטחים ביכולת שלהם להיות בוגרים ועצמאים.
השלבים הגדולים החשובים מבחינת הילדים הם:
#מיקום
למצוא את המקום הטוב ביותר למכירות - למדו אותם את שלושת הדברים שעסק מצליח איתם: מיקום, מיקום ומיקום!
#הקמת הדוכן
משולחן ומפה ועד דוכן מושקע וממותג - אתם מחליטים.
#עיצוב
השקעה בקישוט ועיצוב הדוכן שווה הון. גם במכירות וגם בכיף ובידע.
#שילוט ופרסום
משלט מעל הדוכן או תלויה על מפת השולחן ועד דפי פרסום שהילדים יכינו ויחלקו, פרסום בווטסאפ או פוסט שהם ינסחו לפייסבוק השכונתי. אפילו הודעה מדלת לדלת אצל השכנים על "העסק החדש".
#תפריט
חשוב להחליט מה מוכרים. המנצחים הם שתייה קרה כמו לימונדה ביתית ודברי מאכל טעימים כמו כדורי שוקולד, בראוניז, פופקורן, בייגלה או בוטנים בתוך קונוסים מנייר עיתון (עם קופסת נעליים עם חורים כדי להעמיד לעיני "הלקוחות") או בשקית ואפילו פרוסות אבטיח קרות.
#תמחור וכלכלה
כלכלית, הילדים ילמדו תמחור (החלטה על מחיר מוצלח של המוצרים - לא לקבוע מחיר גבוה מדי, לפחות כל עוד לא גילו שהם להיט), ניהול קופה (להכין בה מראש כסף קטן לעודף), ניהול חשבונות מסודר אחרי כל יום (כמה הוצאנו על חומרים, כמה מכרנו ומה נשאר כרווח) ודחיית סיפוקים (גם בצריכת הדברים בדוכן שלהם וגם בחלוקת הרווחים, עד לתום היום האחרון של הדוכן).
#ערכים
בהפעלת הדוכן חשוב ללמד את הילדים על חשיבות הנקיון (במהלך ובקיפול הדוכן), הנחמדות ללקוחות (הם לא קונים אצל פנים חמוצות אלא רק מחייכות), איכות הסביבה (במקום פלסטיק יש כוסות וצלחות רב=פעמיות, עם גיגית מים וסבון ליד) וחשיבות שמירת הרווחים לימים הבאים (כשחלוקת הרווחים עדיפה בסיום הפרויקט).
אז יופי - היוזמה שלכם לקיץ הקרוב היא למכור לימונדה ברחוב ולהרוויח ממנו יפה. הקמת דוכן רחוב כזה מהווה שילוב של כיף, יצירה בהכנת השתייה והחטיפים, אחריות, עיצוב, עבודת צוות, תרגול חשבוני ועסקי כולל הבנת ההוצאות וההכנסות, היכרות עם עולם המכירות והשיווק והכנסה כספית נחמדה.
כהורים אפשר לעזור להם, אבל לתת להם לעשות את כל מה שהם יכולים ורוצים בעצמם.
הנה רעיון דוכן הלימונדה (עברית):
https://youtu.be/44z0Lv8PGD0
כך תכינו דוכן מושקע:
https://youtu.be/eOKlsW5hojE
אפשר גם בחינם (עברית):
https://youtu.be/IxhHsZ4Ex5g
מתיחה משעשעת באמריקה:
https://youtu.be/kCYts2xu5pw
מתכון לדוכן הלימונדה (עברית):
https://youtu.be/XZLERJdKBi4
ובחיוך - הנה אחד שגילה את זה בגיל בוגר ועם מוצרים מהאינטרנט (עברית):
https://youtu.be/_u00retGxlI
מהם סיטונאי וקמעונאי?
סיטונאות (Wholesale) וקמעונאות (Retail) הם שני סוגי מסחר ומכירות. בעוד שקמעונאות היא מכירה של מוצרים לצרכנים עצמם, לרוב בכמויות קטנות, סיטונאות היא מכירת כמות גדולה של מוצרים לקמעונאי, על ידי היצרן, היבואן או המפיץ, שהם הסיטונאים.
הסיטונאי מוכר כל מוצר בכמות גדולה ובמחיר זול ליחידה מהמחיר שבו ימכור הקמעונאי לצרכן. הסיבה היא שהקמעונאי ימכור את המוצרים רק אם ירוויח ויוכל להתפרנס מהמסחר. לכן הוא ימכור לכל צרכן במחיר ליחידה יקר יותר וירוויח מפער המחירים, בין המחיר ששילם לכל יחידה למחיר שבו מכר אותה לצרכן.
הקמעונאי פוגש את הצרכן בחנות שלו, בשוק, באתר מקוון העוסק במסחר אלקטרוני וכדומה. הסיטונאי מוכר לקמעונאי באמצעות משאיות חלוקה להפצה לחנויות, שווקים סיטונאיים וכדומה. רבים מהקמעונאים פוגשים את הסיטונאים, בין אם הם יצרנים ובין אם הם יבואנים, בתערוכות מקצועיות שעורכת התעשייה אחת לשנה.
הנה הדרך שעושים הפרחים מהסיטונאי הממיין ואורז ועד למדפי הקמעונאים שקונים ממנו ומוכרים לצרכנים:
https://youtu.be/lBrsgtifAUM
עוד חנות של עסק סיטונאי:
https://youtu.be/OewN8HGNn8M
ובתערוכות כמו זו הקמעונאים פוגשים יצרנים וסיטונאים המציעים מוצרים מעניינים:
https://youtu.be/jxj1BmjtBdE
כולנו מכירים ודאי את הברקוד, אותו קוד קווים מודרני שמאפשר סריקה של קניות בקופת המוצרים, במהירות וביעילות, על ידי סורק אופטי מיוחד. את הרעיון של הדפסה של סדרת פסים רחבים ודקים על מוצרי צריכה, הגה צעיר אמריקני בשם ג'וזף וודלנד. כבר כחניך צעיר בצופים הוא למד את קוד האיתות של שפת מורס. שנים אחר-כך, יהיו הנקודות והקווים של שפת המורס ההשראה להמצאת הברקוד.
הכל החל כשוודלנד חיפש אמצעי יעיל לקידוד מידע של מוצרים, עבור מנהל רשת המרכולים המקומית של הקמפוס שבו למד. וודלנד יש על חוף הים וחשב על הנושא ובתוך כדי כך הוא גרר את אצבעותיו בביטול על חול הים. 4 האצבעות הללו יצרו פסים על החול והוא הבין שקווים רחבים וקווים צרים יוכלו להוות קוד, ממש כמו הקווים והנקודות של שפת מורס.
כשהוא חשב על הקופאי שיסרוק את הקוד שעל המוצר, הבזיק במוחו רעיון - בעזרת ארבע האצבעות הוא צייר מיד מעגל שלם. זה היה הברקוד המקורי, שהצורה העגולה שלו, שמזכירה לוח מטרה עם פסים בעובי משתנה, נועדה לאפשר סריקה בלי להתחשבב בכיוון שבו יחזיק הקופאי את המוצר.
וודלנד פיתח את הרעיון ביחד עם חברו ללימודים ברנרד סילבר והם רשמו פטנט על קוד ויזואלי שהוא מעין "מורס של המספרים" בשנת 1948. אך השניים לא הצליחו להפוך את הברקוד למסחרי והם מכרו את הפטנט לחברה אחרת עבור 15 אלף דולרים בלבד. רק בשנת 1971, משפג הפטנט של השניים, פותח הברקוד המלבני שאנו מכירים, על ידי חברת IBM. הוא זכה לשם "ברקוד אוניברסלי" (universal product code או בקיצור UPC).
כיום מופיע הברקוד על כמעט כל מוצר שנמכר במדינות המפותחות.
הנה ממציא הברקוד:
https://youtu.be/KnK2QoAH6wQ
וכך פועל הברקוד:
https://youtu.be/e6aR1k-ympo
לעיתים אנו מעוניינים למכור מוצר יחודי, דבר מה שאין לו מחיר מוסכם, מחיר שוק מקובל במקרה כזה די קשה להציע מחיר שיהיה מדויק - שהקונים יוכלו לקנות בו ושהמוכר יחוש שקיבל את התמורה הראויה עבור המוצר שהוא מוכר. במקרה כזה נכון לפנות למְכִירָה פּוּמבִּית (Auction)
מכירה פומבית היא דרך למכור מוצרים שקשה להעריך את מחירם, כמו יצירות אמנות, מזכרות היסטוריות וכדומה. המכירה הפומבית מתבצעת על ידי כרוז, אדם מיומן שמציע מחיר פתיחה. לאחר מכן מתחיל תהליך שבו מתקבלות הצעות מחיר גבוהות יותר מהמעוניינים לקנות. ההצעות הולכות ועולות, עד שמוצע מחיר שאיש אינו מעוניין להציע מחיר גבוה ממנו. אז מוודא הכרוז שההצעה הזו היא הסופית ומכריז שהמציע רכש את המוצר במחיר שהציע. המכירה מסתיימת בקניית המוצר על ידי מי שהציע את המחיר הגבוה ביותר. לא פעם היא מהווה תקדים למחיריהם של מוצרים דומים בעתיד.
כדי להבטיח שהמוכר לא יפסיד, במקרה של חוסר עניין יחסי במוצר שלו והיעדר תחרות על רכישתו, לא פעם נקבע מחיר מינימלי למוצרים. במקרה כזה, אם הצעת המחיר הגבוהה ביותר לא מגיעה למחיר המינימום, לא יימכר המוצר.
ישנן עדויות היסטוריות על קיומן של מכירות פומביות כבר במאה ה-5 לפני הספירה.
כך מתקיימת המכירה הפומבית:
https://youtu.be/d5rolq3vXNI
הנה דוגמה למכירה שאין ברירה אלא לעשותה פומבית - יצירות של פיקאסו (עברית):
https://youtu.be/YayEHHyCz8Q?t=25s
כאן זה מסתיים בחיוך אבל פעם מכרו כך עבדים:
https://youtu.be/Q6JMHruhODs
ומכירה פומבית מוזרה ושונה ממה שחשבתם (עברית):
https://youtu.be/XWy80dVBPN8
עגלת קניות (Shopping Cart) היא אחת ההמצאות הצרכניות המבריקות בתולדות המסחר, מבחינת המוכרים כמובן.
לעתים נדמה ודאי שהן, עגלות הסופרמרקט, תמיד היו כאן, אבל האמת היא שגם אותן צריך היה להמציא. וההמצאה היא כל כך חכמה ומדויקת שהיא שינתה את עולם המסחר לחלוטין.
הממציא היה סילבן גולדמן (Sylvan N. Goldman), יהודי מבריק וממולח במיוחד, שלמד מאביו וקרובי משפחתו את תורת המסחר והצטיין בה.
גולדמן היה בן למהגרים יהודים לאמריקה. הוא חגג בר מצווה וגדל להיות יהודי מאמין. בבגרותו הוא הלך בדרכיהם של יהודים רבים בארצות הברית של התקופה והקים סופרמרקט משלו.
הסופר הזה היה באוקלהומה. די מהר הסופר של גולדמן הפך לרשת סופרמרקטים שהלכה וגדלה. יום אחד, כשהוא יושב במשרדו המצוי באחת מחנויות רשת הסופרמרקטים שלו, הוא הביט בקונים שעברו בין המדפים ובידיהם סלים עמוסים כל טוב.
גולדמן שם לב להבעת פניהם של מי מהם שהעמיסו יותר מדי אל תוך הסלים העמוסים. כשחשב על כך לעומק, גולדמן הבין שהבעיה שלו כמוכר הוא לא רק המאמץ של הקונים לסחוב את הסל המלא והמעיק שבידיהם. אך יצליח לפתור את בעיית המשקל הרב של הסל, הוא ידע, הקונים לא ימהרו לפנות אל הקופה כשהסל יתמלא. הם יוכלו להעמיס עוד ועוד, יקנו הרבה יותר ויגדילו את מכירות הרשת.
המנהל המבריק אחז הכסא ממשרדו, הניח עליו סל והחל מזיז אותו בחדר. הוא דמיין גלגלים והבין שזו הדרך שהוא מחפש. הוא קרא לבחור מוכשר וטכני בשם פרד יאנג, שבנה עבור גולדמן את עגלת הקניות הראשונה שלו. בדומה לכיסאות העץ המתקפלים והפופולריים של התקופה, יאנג יצר עגלה המתקפלת ומאפשרת חסכון רב במקום.
בתחתית העגלה, שהכילה מסגרת מתכתית, מיקמו השניים את הגלגלים ומעליהם מיקמו, זה מעל זה, זוג סלי תיל גדולים שחוברו אליה (מדובר בעגלת הקניות הוותיקה יותר).
גולדמן מיהר לרשום פטנט בכותרת "עגלת סל מתקפלת לחנויות בשירות עצמי".מדי מהר יוצרו מאות כאלה ופוזרו בחנויות. אבל ההצלחה, איך לומר זאת בעדינות, איחרה להגיע. הקונים לא ממש רצו בה...
גולדמן לא התייאש והבין שהוא צריך לחשוב שיווק. וזה מה שהוא עשה. הוא מילא את סניפי הרשת ב"לקוחות מדומים" שהסתובבו לאורך כל היום כשהם אוחזים בעגלות וממלאים אותן במצרכים. למתעניינים ולסקרנים הנבוכים הם "ענו" שכן, ממש נוח וקל לעשות כך את הקניות ואמרו להם היכן יש עגלות כאלה. התוצאות לא איחרו לבוא והקונים התמכרו לנוחות ולגודל של העגלות והמכירות טסו כלפי מעלה.
אז זהו. סטיבן גולדמן רצה לשפר את המכירות ונעשה מולטי מליונר. תמלוגים מכל עגלת קניות שנמכרה הזרימו לכיסו כסף מכל הסופרמרקטים בארצות הברית והעולם.
כך יצא שבהמשך גולדמן המציא עוד כמה המצאות לא רעות, כולל את עגלת המטען, המשמשת אותנו עד היום בנמלי התעופה המודרניים.
הנה בקיצור על הממציא שפתר בעיה והגדיל את המכירות:
https://youtu.be/ag_h8ZfKug0
סיפור ההמצאה של עגלות הסופר:
https://youtu.be/hwPRBMBIBL8
עגלת סופר אוטונומית:
https://youtu.be/pQcb9fofmXg
קברו באוקלהומה:
https://youtu.be/IE2XVS_nh7A?long=yes
מותג (Brand) אינו לוגו או שם של חברה אלא משהו חמקמק יותר. זה מעין התרשמות קולקטיבית של רבים, מהמוצר או המוצרים של היצרן.
זכיר, עקבי, חושב לטווח ארוך, בולט מההמון ושומר על קשר עם לקוחותיו - מותג מצליח מקפיד על הדברים האלה. אבל לפני הכל, הוא גורם לנו להתחבר אליו כי הוא מגדיר השתייכות לקבוצה.
כשאנו שותים קפה בסטארבקס, אנו יודעים שגם אם הקפה אצל המתחרים טעים יותר, נמשיך לשתות אותו כאן, כי אנו רוצים להמשיך ולהיות חלק מהקבוצה של אוהבי סטארבקס. כך אנו בוחרים גם את הג'ינס שלנו, את המכונית, את המחשב שלנו, את מנוע החיפוש באינטרנט ואת הטלפון הנייד שלנו.
מחקרים מוצאים שאנו גם מגדירים את עצמנו לא מעט, בזכות המותגים שאנו רוכשים. מה שמסביר לא מעט, אגב, למה אנחנו נוטים לסלוח לחולשות של המותג שאנו אוהבים ולקטול את אלו של המתחרים.
מדובר על השפעה חברתית. זו תופעה דומה ללחץ חברתי, אבל שקטה, מאוד יעילה ומכניסה המון כסף למותגים. יצרניות המותגים מגייסות לא פעם מובילי דעה, כמו בלוגרים, אושיות רשת, כוכבים, או יוטיוברים מובילים, שמחזקים את המודעות והאהדה למותגים שלהם וכך מייצרים את קהל נאמני-המותג.
זו גם הסיבה שמותג ממהר להיפטר מפרזנטור או פרזנטורית שלו, שמייצגים נאמנה את המותג ואף מגדילים בזכות הערכים שלהם את יוקרת המותג בעיני קהל היעד, ברגע שבו נוצר סדק ולו גם קל, ביוקרת הפרזנטור או בזיהויו עם הערכים הללו.
המדהים הוא שהמותגים המצליחים, בעיקר מותגי האופנה אבל לא רק הם, הצליחו ליצור את העסקה המושלמת. הצרכנים מוכנים לשלם לא פעם הון עתק עבור המותג היקר, שמצדו מגדיל את שם ובולטות שמו על המוצרים. חישבו על כך - הקונים מתהדרים בקניית המותג, בעוד שהם סוג של פראיירים גדולים - הם שילמו המון כסף רק כדי להיות שלטי פרסומת ניידים של המותג שרכשו.
מצד שני, ניסיון להקים בישראל, למשל, רשת מסחר חסכונית ללא מותגים, כשל לחלוטין. לסניפי רשת הקניות "אחד" שהבטיחה מוצרים זולים, ללא המותגים היקרים, הקונים פשוט לא הגיעו והיא נאלצה לסגור. נראה שבתת-ההכרה שלנו, גם אם לא נרצה להודות בכך, אנו משוכנעים שלמותג יש הצדקה ושקניה יקרה יותר של מותג מפורסם, מבטיחה מוצר טוב יותר.
הנה המותג ועוצמתו המסחרית:
https://youtu.be/9iqo8N7clEE
המותג הוא חלק מהותי בהצלחה של חברת Apple (עברית):
https://youtu.be/YdsuxW-g_F4
ילדים הם צרכני מותגי אלקטרוניקה:
https://youtu.be/bErm6mriNEc
לא מעט מותגים קטנים בונים את עצמם על קשר מיטבי עם הלקוח:
https://youtu.be/3DD8SXMEuGg
המחקר הישראלי שמצא שהמותג משפיע על ההתנהגות (עברית):
https://youtu.be/PHrTJRG3sKc
ובחיוך - חקיין צלילי האופנועים של המותגים המובילים בעולם:
https://youtu.be/mwpKwowBuro
מסחר
סחר חליפי (Barter) היא צורת מסחר שבה אנשים מחליפים ביניהם סחורות ושירותים, ללא שימוש בכסף. אבל איך היא התפתחה?
כמובן שאיננו יודעים מי חשב ראשון על הרעיון של ההחלפה. אבל בואו נודה שהגיוני שזה רעיון מאוד מתבקש. אם לי יש עץ של תפוזים בחצר, אני אסכים לתת לך 5 קילוגרם של תפוזים, בתמורה לשני ליטרים של חלב מהכבשה שאתה מגדל בחצרך.
השיטה הזו עבדה מצוין בעולם העתיק. למעשה, זוהי שיטת המסחר העתיקה ביותר בעולם. הרבה לפני שהמציאו את הכסף, נהגו אנשים להחליף ביניהם דברים שגידלו או ייצרו, תמורת דברים שקיבלו מאנשים אחרים. זו הייתה ראשיתה של הכלכלה שאנו מכירים היום.
כמובן שביום בו אני אגלה שלא בא לי יותר על החלב של הכבשה שלך, אבל אתה, לעומת זאת, תמשיך ותרצה ממני תפוזים - תהיה לנו בעיה. זה הרגע שבו אנו נזקקים לאמצעי תשלום חדש שיאפשר לי לתת לך תפוזים ולקבל משהו שתמורתו אקבל משכן אחר את הקפה המצוין שהוא מכין.
הדבר הזה יהיה כסף. מטבע עובר לסוחר. הוא ימיר את הזכות שקניתי, כשנתתי לך את התפוזים, למשהו שתמורתו אוכל לקבל סחורה מאדם אחר. הוא יקבל את הזכות לקבל משהו ממישהו אחר וכך הלאה. הכסף גם אומר לנו מה גודל הזכות שעומדת לרשותנו, כך שזו תחילתה של כלכלת הכסף, על כל משמעויותיה.
הנה סרטון על סחר חליפין כאמצעי תשלום קדום (מתורגם):
https://youtu.be/YDw61fytsFo
בעיות סחר החליפין הביאו להמצאת הכסף (עברית):
https://youtu.be/PSKa8Y0jmQQ
ועוד על סחר החליפין שקדם להמצאת הכסף:
http://youtu.be/1Wd6MW8gPK4
במשך מאות שנים חצו את הסהרה שיירות של סוחרי מלח משבטים ברברים מקומיים שזה היה עיסוקם.
למסע חוצה המדבר הקשה והמסוכן הזה קראו "סחר חוצה סהרה". החוקר הערבי אבן בטוטה סיפר שהיו שיירות שהגיעו למספרים של 12 אלף גמלים בשיירה אחת!
מובילי השיירות נהגו להאכיל את גמלים בכמויות עצומות של אוכל בחודשים שלפני היציאה למסע. זאת כדי שיוכלו לעבור את המסע מבלי לאכול.
הנה סרטון קצר על שיירות המלח העתיקות של הסהרה:
https://youtu.be/TjydQPIuuNA
גם במדבר של אתיופיה התנהלו שיירות דומות:
https://youtu.be/PgDiW2ELx7k
ממלכת גאנה העתיקה שהפכה לאימפריה מהובלת שיירות של מלח וזהב:
http://youtu.be/dyQwEPcqR5U
צילום מהאוויר של המדבר במרוקו ושיירות העוברות בו:
https://youtu.be/JzjHpr7JMr8
ובני הטוארג מקבלים שיירה שחצתה את הסהרה:
http://youtu.be/28y8AgiOhnw
מזון מהיר (Fast food) הוא אוכל שמיוצר ומגיע ללקוחות במהירות רבה, כשמרכיביו הם לרוב כאלה שבושלו או חוממו בכמויות מראש ונמכרים באריזות.
לידתם למעשה באוטומטים עירוניים (Urban authomates), שמכרו החל משנות העשרים של המאה הקודמת מזון שהוכן מראש, אוחסן בהם והלקוחות שלשלו מטבעות ופתחו תא כדי להוציאם.
זמן הוא כסף, אבל מסעדות המזון המהיר נולדו רק אחרי מלחמת העולם השנייה. האמריקאים התחילו להרוויח טוב ולאכול בחוץ הפך לבילוי או בידור נפוץ. אוכל טעים במסעדה, שגם הוגש במהירות, משך סועדים כמו מגנט.
המסעדה הראשונה למזון מהיר נולדה ב-1948 כששני האחים דיק ומק מקדונלד החלו למכור המבורגרים טעימים ומהירים ב-15 סנט בלבד. מאותה מסעדה תצמח רשת הפאסט פוד הגדולה בעולם.
באותה שנה נפתח גם אין-אנד-אאוט בורגר, עסק זעיר שעמד לצד כביש והמציא את המכירה לנהגים, בסגנון של "קנה וסע".
המהירות הייתה החשובה ביותר בעסקים החדשים הללו וב-1952 מצטרף שחקן ראשון שלא מוכר המבורגרים אלא עוף. זה היה הקולונל הרלנד סנדרס, שפתח בסולט לייק סיטי שביוטה את "קנטקי פרייד צ'יקן". שנתיים אחר כך מצטרפת "בורגר קינג" לחגיגה וב-1958 הספיקה הלוואה של 600 דולר מאימם לאחים דון ופרנק קרני כדי לפתוח את הסניף הראשון של "פיצה האט".
מהגשה עצמית, עיצוב זהה של כל סניפי הרשת, אוכל מוכן ובטעם זהה, ידוע מראש וממכר רבים מהלקוחות, שמגיע מהמפעל ומחממים או צולים אותו ללא הפסקה, כך שההגשה מיידית ועד זכיינים שהם אנשים פרטיים המפעילים סניף, עם הידע והחומרים שהם קונים מהרשת תמורת אחוזים מהכנסותיהם.
רשתות המזון המהיר הפכו כך לרשתות עולמיות המעסיקות עשרות אלפי ואף מאות אלפי עובדים ברחבי תבל ופותחות מפעלים מקומיים במדינות השונות, כדי לוודא שהחומרים יסופקו ברצף, במהירות וללא שינויים בטעם.
ואכן, הטעם שלהן אהוב כמעט בכל מקום וההצלחה גלובלית, כלומר עולמית. אך במקביל פוגע המזון המהיר בבריאותם של סועדים רבים שמגזימים בצריכתו וחולים במחלות כמו סכרת וסרטן ומשמין מאוד, מה שגורם להשמנה בעולם לשלש את עצמה מאז שנות ה-70. לרבים מהאמריקאים, אנשי מולדת המזון המהיר, היא גורמת להיראות כמו לווייתני ענק אנושיים.
לכן גם זכה המזון המהיר, ה"פאסט פוד" של אמריקה, לכינוי מפי התזונאים והרופאים "ג'אנק פוד", אוכל זבל. הגדלת הכמויות במנות הבשר וכוסות המשקאות הקלים העצומות, בצירוף כמויות ענק של שומן, סוכר ומלח שהמזון המהיר מכיל הפכו אותו לאיום עולמי על הבריאות וממכר, במיוחד לאנשים עם הכנסות נמוכות, שהנוחות והמחיר הזול של מנות הפאסט פוד גורם להם לסעוד בהן בתדירות גבוהה, עם הילדים.
סלטים, יוגורט, פירות חתוכים, המבורגרים צמחוניים ועוד שלל אפשרויות מוצעים למי שרוצים לאכול מזון מהיר ובריא יחסית, אבל מרבית הלקוחות לא שם בשביל סלט. הם בשביל הבשר, שפוגע בבריאות ואפילו תורם לא מעט להתחממות הגלובלית, בגז המתאן שפולטות מיליארדי הפרות שמגדלים עבור התעשייה הזו.
כך נולד המזון המהיר:
https://youtu.be/8q3qwnTLGrc
לידת המסלול לקבלת האוכל מתוך הרכב:
https://youtu.be/bc4925AvhFY
רבים מאמינים שהמזון המהיר הוא האחראי העיקרי לתופעת השמנת היתר בעולם המערבי:
https://youtu.be/2IUQoh_wuMQ
רשתות המזון המהיר שאינן מוכרות אצלנו:
https://youtu.be/lltIL-XH9pM
האם גם זו תהיה רשת? - מסעדה עם מכונה שפותחה בה המייצרת את מנות ההמבורגר בעצמה (עברית):
https://youtu.be/sMsNZsp4LE0
ומזון מהיר הוא חלק מתרבות של שירותים מהירים:
https://youtu.be/BPf22nRVy2I?long=yes
למונייד סטנד, או דוכן לימונדה (Lemonade Stand) הוא דוכן ברחוב, שהילדים יכולים להקים ולמכור בו לימונדה קרה בימות הקיץ החמים. זאת אחת הפעילויות החביבות על ילדים, אבל זו גם פעילות חווייתית, חינוכית, בריאה, מרווה, כיפית וממש נהדר להם לדעת שהיא גם מתגמלת.
כשנותנים לילדים להכין דוכן לימונדה אומרים להם בעצם שהם יכולים לעשות עסקים. מאמינים בהם ובוטחים ביכולת שלהם להיות בוגרים ועצמאים.
השלבים הגדולים החשובים מבחינת הילדים הם:
#מיקום
למצוא את המקום הטוב ביותר למכירות - למדו אותם את שלושת הדברים שעסק מצליח איתם: מיקום, מיקום ומיקום!
#הקמת הדוכן
משולחן ומפה ועד דוכן מושקע וממותג - אתם מחליטים.
#עיצוב
השקעה בקישוט ועיצוב הדוכן שווה הון. גם במכירות וגם בכיף ובידע.
#שילוט ופרסום
משלט מעל הדוכן או תלויה על מפת השולחן ועד דפי פרסום שהילדים יכינו ויחלקו, פרסום בווטסאפ או פוסט שהם ינסחו לפייסבוק השכונתי. אפילו הודעה מדלת לדלת אצל השכנים על "העסק החדש".
#תפריט
חשוב להחליט מה מוכרים. המנצחים הם שתייה קרה כמו לימונדה ביתית ודברי מאכל טעימים כמו כדורי שוקולד, בראוניז, פופקורן, בייגלה או בוטנים בתוך קונוסים מנייר עיתון (עם קופסת נעליים עם חורים כדי להעמיד לעיני "הלקוחות") או בשקית ואפילו פרוסות אבטיח קרות.
#תמחור וכלכלה
כלכלית, הילדים ילמדו תמחור (החלטה על מחיר מוצלח של המוצרים - לא לקבוע מחיר גבוה מדי, לפחות כל עוד לא גילו שהם להיט), ניהול קופה (להכין בה מראש כסף קטן לעודף), ניהול חשבונות מסודר אחרי כל יום (כמה הוצאנו על חומרים, כמה מכרנו ומה נשאר כרווח) ודחיית סיפוקים (גם בצריכת הדברים בדוכן שלהם וגם בחלוקת הרווחים, עד לתום היום האחרון של הדוכן).
#ערכים
בהפעלת הדוכן חשוב ללמד את הילדים על חשיבות הנקיון (במהלך ובקיפול הדוכן), הנחמדות ללקוחות (הם לא קונים אצל פנים חמוצות אלא רק מחייכות), איכות הסביבה (במקום פלסטיק יש כוסות וצלחות רב=פעמיות, עם גיגית מים וסבון ליד) וחשיבות שמירת הרווחים לימים הבאים (כשחלוקת הרווחים עדיפה בסיום הפרויקט).
אז יופי - היוזמה שלכם לקיץ הקרוב היא למכור לימונדה ברחוב ולהרוויח ממנו יפה. הקמת דוכן רחוב כזה מהווה שילוב של כיף, יצירה בהכנת השתייה והחטיפים, אחריות, עיצוב, עבודת צוות, תרגול חשבוני ועסקי כולל הבנת ההוצאות וההכנסות, היכרות עם עולם המכירות והשיווק והכנסה כספית נחמדה.
כהורים אפשר לעזור להם, אבל לתת להם לעשות את כל מה שהם יכולים ורוצים בעצמם.
הנה רעיון דוכן הלימונדה (עברית):
https://youtu.be/44z0Lv8PGD0
כך תכינו דוכן מושקע:
https://youtu.be/eOKlsW5hojE
אפשר גם בחינם (עברית):
https://youtu.be/IxhHsZ4Ex5g
מתיחה משעשעת באמריקה:
https://youtu.be/kCYts2xu5pw
מתכון לדוכן הלימונדה (עברית):
https://youtu.be/XZLERJdKBi4
ובחיוך - הנה אחד שגילה את זה בגיל בוגר ועם מוצרים מהאינטרנט (עברית):
https://youtu.be/_u00retGxlI
סיטונאות (Wholesale) וקמעונאות (Retail) הם שני סוגי מסחר ומכירות. בעוד שקמעונאות היא מכירה של מוצרים לצרכנים עצמם, לרוב בכמויות קטנות, סיטונאות היא מכירת כמות גדולה של מוצרים לקמעונאי, על ידי היצרן, היבואן או המפיץ, שהם הסיטונאים.
הסיטונאי מוכר כל מוצר בכמות גדולה ובמחיר זול ליחידה מהמחיר שבו ימכור הקמעונאי לצרכן. הסיבה היא שהקמעונאי ימכור את המוצרים רק אם ירוויח ויוכל להתפרנס מהמסחר. לכן הוא ימכור לכל צרכן במחיר ליחידה יקר יותר וירוויח מפער המחירים, בין המחיר ששילם לכל יחידה למחיר שבו מכר אותה לצרכן.
הקמעונאי פוגש את הצרכן בחנות שלו, בשוק, באתר מקוון העוסק במסחר אלקטרוני וכדומה. הסיטונאי מוכר לקמעונאי באמצעות משאיות חלוקה להפצה לחנויות, שווקים סיטונאיים וכדומה. רבים מהקמעונאים פוגשים את הסיטונאים, בין אם הם יצרנים ובין אם הם יבואנים, בתערוכות מקצועיות שעורכת התעשייה אחת לשנה.
הנה הדרך שעושים הפרחים מהסיטונאי הממיין ואורז ועד למדפי הקמעונאים שקונים ממנו ומוכרים לצרכנים:
https://youtu.be/lBrsgtifAUM
עוד חנות של עסק סיטונאי:
https://youtu.be/OewN8HGNn8M
ובתערוכות כמו זו הקמעונאים פוגשים יצרנים וסיטונאים המציעים מוצרים מעניינים:
https://youtu.be/jxj1BmjtBdE
איך נוסדה רשת מקדונלדס ועל ידי מי?
את רשת מקדונלד'ס (McDonald's) יסדו בשנת 1940 שני האחים דיק ומוריס ("מק") מקדונלד, שפתחו מסעדה ששמה כשם משפחתם.
בתוך כמה שנים יצרו האחים את שיטת "השירות המהיר" (Speedy system) החדשנית שלהם, שהתבססה על שירות עצמי, ללא מלצרים ועם מבחר קטן של פריטים,אלו שנמכרים הכי טוב ורק אותם. גם המחירים הנמוכים והקמת פס ייצור מהיר ויעיל של פריטי מזון היו חלק בלתי נפרד מהשיטה המוצלחת שלהם.
אבל היזם הגדול של מקדונלד'ס יגיע רק בשנת 1955. זה היה ריי קרוק, איש מכירות די כושל, שהתלהב מהמסעדה שלהם. אחרי שכנועים וחיזור אחריהם, קרוק קיבל מהאחים את הזכיון הבלעדי לפתוח סניפים בכל ארה"ב.
עם הזמן ואחרי צמיחה מוצלחת, אבל כזו שלא הניבה לו רווחים, קרוק פגש יועץ שהסביר לו שאם יקנה את השטח של סניפים חדשים וישכיר אותו לזכיינים, הוא ירוויח היטב. הוא פתח את חברת מערכת מקדונלד בע"מ ומכאן החל להתעשר.
לחברה, שנתנה זכיונות להקמת מסעדות זהות במחיר זול מאד ובתנאים טובים, אך שמרה את הבעלות על הקרקע בידיה, קרוק הוסיף ערכים של מה שקרא "איכות, שירות, ניקיון וערך".
לאחר מספר שנים קנה קרוק את חלקם של האחים והתחיל להרחיב את הרשת. בשנות האלפיים היא הגיעה ליותר מ-30 אלף סניפים, ביותר מ-120 מדינות.
כיום, כשהם עומדים בתור ומזמינים המבורגר, לקוחות מקדונלד'ס בעולם ממש לא קונים רק קציצת בשר בלחמנייה, עם צ'יפס וקטשופ. הם בבירור קונים חלק, גם אם זעיר, מהחלום האמריקאי.
ב-2014 נפתח בסין סניף חדש של מקדונלד'ס בכל יום. ברחבי העולם משרתים סניפי מקדונלד'ס מידי יום מעל 1% מאוכלוסיית העולם, יותר מ-69 מיליון לקוחות שבאים לאכול מקדונלנד'ס בכל יום ויום!
הנה סיפורו של מייסד רשת מקדונלד'ס:
https://youtu.be/ESFJOylxAi8
תולדות הרשת במסעדה המקורית משנת 1940 בסן ברנרדינו קליפורניה:
http://youtu.be/GxXDD_7lgYw
וקיצור תולדות רשת מקדונלד'ס:
http://youtu.be/gfxUXYzUh34?t=9s
את רשת מקדונלד'ס (McDonald's) יסדו בשנת 1940 שני האחים דיק ומוריס ("מק") מקדונלד, שפתחו מסעדה ששמה כשם משפחתם.
בתוך כמה שנים יצרו האחים את שיטת "השירות המהיר" (Speedy system) החדשנית שלהם, שהתבססה על שירות עצמי, ללא מלצרים ועם מבחר קטן של פריטים,אלו שנמכרים הכי טוב ורק אותם. גם המחירים הנמוכים והקמת פס ייצור מהיר ויעיל של פריטי מזון היו חלק בלתי נפרד מהשיטה המוצלחת שלהם.
אבל היזם הגדול של מקדונלד'ס יגיע רק בשנת 1955. זה היה ריי קרוק, איש מכירות די כושל, שהתלהב מהמסעדה שלהם. אחרי שכנועים וחיזור אחריהם, קרוק קיבל מהאחים את הזכיון הבלעדי לפתוח סניפים בכל ארה"ב.
עם הזמן ואחרי צמיחה מוצלחת, אבל כזו שלא הניבה לו רווחים, קרוק פגש יועץ שהסביר לו שאם יקנה את השטח של סניפים חדשים וישכיר אותו לזכיינים, הוא ירוויח היטב. הוא פתח את חברת מערכת מקדונלד בע"מ ומכאן החל להתעשר.
לחברה, שנתנה זכיונות להקמת מסעדות זהות במחיר זול מאד ובתנאים טובים, אך שמרה את הבעלות על הקרקע בידיה, קרוק הוסיף ערכים של מה שקרא "איכות, שירות, ניקיון וערך".
לאחר מספר שנים קנה קרוק את חלקם של האחים והתחיל להרחיב את הרשת. בשנות האלפיים היא הגיעה ליותר מ-30 אלף סניפים, ביותר מ-120 מדינות.
כיום, כשהם עומדים בתור ומזמינים המבורגר, לקוחות מקדונלד'ס בעולם ממש לא קונים רק קציצת בשר בלחמנייה, עם צ'יפס וקטשופ. הם בבירור קונים חלק, גם אם זעיר, מהחלום האמריקאי.
ב-2014 נפתח בסין סניף חדש של מקדונלד'ס בכל יום. ברחבי העולם משרתים סניפי מקדונלד'ס מידי יום מעל 1% מאוכלוסיית העולם, יותר מ-69 מיליון לקוחות שבאים לאכול מקדונלנד'ס בכל יום ויום!
הנה סיפורו של מייסד רשת מקדונלד'ס:
https://youtu.be/ESFJOylxAi8
תולדות הרשת במסעדה המקורית משנת 1940 בסן ברנרדינו קליפורניה:
http://youtu.be/GxXDD_7lgYw
וקיצור תולדות רשת מקדונלד'ס:
http://youtu.be/gfxUXYzUh34?t=9s
למה חנות פינתית היא המבוקשת ביותר?
כשפותחים עסק, כדאי לשנן את הכלל הקדוש גם אם משעשע, של עולם הנדל"ן. לפיו, שלושת הדברים הכי חשובים בנדל"ן הם מיקום, מיקום ומיקום...
המיקום של העסק הוא כל כך חשוב לקיומו, עד כדי כך שהוא הגורם המשמעותי ביותר להצלחתו. במילים אחרות, בחירת המיקום של העסק החדש תקבע יותר מכל דבר אחר אם הוא יצליח או ייכשל.
אחת המשמעויות של זה היא החנות הפינתית (Corner shop). כשהם פותחים עסק חדש בחנות, נוהגים היזמים המנוסים לחפש חנות פינתית, כשהסיבה העיקרית לכך היא החשיפה הגדולה שלה לרחוב. כמובן שזה לא השיקול היחידי, כי חשוב האם באיזור יש נמצא קהל היעד שלך, מה סוג הסחורה, הנגישות של הקונים, חנייה ועוד, אבל אחרי כל אלה, חנות פינתית שווה בכל מקרה יותר מחנות רגילה.
מה טוב בחנות פינתית? - חנות פינתית עדיפה מכיוון שהיא ניבטת לשני רחובות, מה שמבטיח לעסק חשיפה כפולה, גם למי שבאים מהרחוב הראשון וגם לאלו מהרחוב השני. יתרון נוסף מתגלה כשיש רמזור במקום ואז נחשפים הנהגים לעסק, בכל פעם שהם ממתינים לאור הירוק...
אבל החשיבות העצומה של החשיפה של העסק מתגלית בדרך כלל כשהעסק ממוקם רע. אם הוא במקום לא חשוף, נניח שהוא ממוקם במרכזה של שורת חנויות, עלול בעל העסק לגלות שאיש לא יודע על קיום החנות שלו. במקרה כזה כדאי להיצמד לחנות גדולה ומצליחה, בתחום אחר מתחום העיסוק של העסק שלך. כך, אם החנות שלך תהיה צמודה לסופרמרקט מצליח או לבית מרקחת הומה אדם, ובסביבה לא יהיה עסק מתחרה לשלך, באותו תחום עיסוק, הסיכוי להצליח טוב יותר והעסק לא ייאלץ לפרסם ולעשות מבצעים רבים, שיעיקו על התקציב.
כדאי גם לבדוק שהעסק ממוקם במקום שבו נמצא קהל היעד שלו. אם עסק הוא לצעירים עסוקים, כדאי שלא ייפתח בשכונה מבוגרת. אם הוא למוצרים לתינוק, מומלץ שיהיה בסביבת מגורים של משפחות צעירות.
מומלץ לפתוח חנות באיזור עם פעילות לאורך כל היום. ההכנסות במקום שיש בו פעילות מהבוקר ועד אחר-הצהריים ברציפות, תהיינה כפולות ובטוחות יותר. גם בערב יש לעסק מה להציע? - נפלא!
הכל כמובן בהנחה שהעסק טוב, עם סחורה ושירות איכותיים. בהצלחה!
כשפותחים עסק, כדאי לשנן את הכלל הקדוש גם אם משעשע, של עולם הנדל"ן. לפיו, שלושת הדברים הכי חשובים בנדל"ן הם מיקום, מיקום ומיקום...
המיקום של העסק הוא כל כך חשוב לקיומו, עד כדי כך שהוא הגורם המשמעותי ביותר להצלחתו. במילים אחרות, בחירת המיקום של העסק החדש תקבע יותר מכל דבר אחר אם הוא יצליח או ייכשל.
אחת המשמעויות של זה היא החנות הפינתית (Corner shop). כשהם פותחים עסק חדש בחנות, נוהגים היזמים המנוסים לחפש חנות פינתית, כשהסיבה העיקרית לכך היא החשיפה הגדולה שלה לרחוב. כמובן שזה לא השיקול היחידי, כי חשוב האם באיזור יש נמצא קהל היעד שלך, מה סוג הסחורה, הנגישות של הקונים, חנייה ועוד, אבל אחרי כל אלה, חנות פינתית שווה בכל מקרה יותר מחנות רגילה.
מה טוב בחנות פינתית? - חנות פינתית עדיפה מכיוון שהיא ניבטת לשני רחובות, מה שמבטיח לעסק חשיפה כפולה, גם למי שבאים מהרחוב הראשון וגם לאלו מהרחוב השני. יתרון נוסף מתגלה כשיש רמזור במקום ואז נחשפים הנהגים לעסק, בכל פעם שהם ממתינים לאור הירוק...
אבל החשיבות העצומה של החשיפה של העסק מתגלית בדרך כלל כשהעסק ממוקם רע. אם הוא במקום לא חשוף, נניח שהוא ממוקם במרכזה של שורת חנויות, עלול בעל העסק לגלות שאיש לא יודע על קיום החנות שלו. במקרה כזה כדאי להיצמד לחנות גדולה ומצליחה, בתחום אחר מתחום העיסוק של העסק שלך. כך, אם החנות שלך תהיה צמודה לסופרמרקט מצליח או לבית מרקחת הומה אדם, ובסביבה לא יהיה עסק מתחרה לשלך, באותו תחום עיסוק, הסיכוי להצליח טוב יותר והעסק לא ייאלץ לפרסם ולעשות מבצעים רבים, שיעיקו על התקציב.
כדאי גם לבדוק שהעסק ממוקם במקום שבו נמצא קהל היעד שלו. אם עסק הוא לצעירים עסוקים, כדאי שלא ייפתח בשכונה מבוגרת. אם הוא למוצרים לתינוק, מומלץ שיהיה בסביבת מגורים של משפחות צעירות.
מומלץ לפתוח חנות באיזור עם פעילות לאורך כל היום. ההכנסות במקום שיש בו פעילות מהבוקר ועד אחר-הצהריים ברציפות, תהיינה כפולות ובטוחות יותר. גם בערב יש לעסק מה להציע? - נפלא!
הכל כמובן בהנחה שהעסק טוב, עם סחורה ושירות איכותיים. בהצלחה!
מהי בורסת הפרחים באלסמיר?
בורסת הפרחים של אלסמיר היא בורסת הפרחים הגדולה בעולם. היא שוכנת במבנה ענק, שאלפי תיירים מגיעים אליו בכל שנה כדי לצפות במסחר ובמכירות הפומביות של הפרחים. המכירות הפומביות מתקיימות שם בצורה הפוכה למה שמקובל במכירה פומבית. המחיר בהתחלה הוא המחיר הגבוה ביותר ובהדרגה הוא יורד על המסך, עד שאחד הקונים בוחר לקנות את הפרחים והשעון נעצר על המחיר שבו בחר לקנות את הפרחים.
בשוק הפרחים הגדול של אירופה, שנמצא בעיר אאלסמיר שבהולנד, נמכרים מדי שנה מאות מיליוני טונות של פרחים. אלסמייר נמצאת במרחק של כ-15 ק"מ דרומית לאמסטרדם ובה מתקיים הרבה מהסחר האירופי בפרחים. כ-14 מליון פרחים וכמיליון צמחים נמכרים בשוק ענקי זה בכל יום! - מרבית הפרחים הללו נמכרים ליצוא לכל העולם.
הנה בורסת הפרחים של אלסמיר:
http://youtu.be/av6VFmMckyw
ומכירה פומבית בבורסת הפרחים של אלסמיר:
http://youtu.be/QK6agFlTz0c?t=1m12s
בורסת הפרחים של אלסמיר היא בורסת הפרחים הגדולה בעולם. היא שוכנת במבנה ענק, שאלפי תיירים מגיעים אליו בכל שנה כדי לצפות במסחר ובמכירות הפומביות של הפרחים. המכירות הפומביות מתקיימות שם בצורה הפוכה למה שמקובל במכירה פומבית. המחיר בהתחלה הוא המחיר הגבוה ביותר ובהדרגה הוא יורד על המסך, עד שאחד הקונים בוחר לקנות את הפרחים והשעון נעצר על המחיר שבו בחר לקנות את הפרחים.
בשוק הפרחים הגדול של אירופה, שנמצא בעיר אאלסמיר שבהולנד, נמכרים מדי שנה מאות מיליוני טונות של פרחים. אלסמייר נמצאת במרחק של כ-15 ק"מ דרומית לאמסטרדם ובה מתקיים הרבה מהסחר האירופי בפרחים. כ-14 מליון פרחים וכמיליון צמחים נמכרים בשוק ענקי זה בכל יום! - מרבית הפרחים הללו נמכרים ליצוא לכל העולם.
הנה בורסת הפרחים של אלסמיר:
http://youtu.be/av6VFmMckyw
ומכירה פומבית בבורסת הפרחים של אלסמיר:
http://youtu.be/QK6agFlTz0c?t=1m12s
מה הסיפור של רשת קנטאקי פרייד צ'יקן?
קנטאקי פרייד צ'יקן (KFC) היא רשת בינלאומית של מסעדות עוף, עם היסטוריה ארוכה של הצלחה וחדשנות.
רשת המזון המהיר הזו, שייסד קולונל אמריקאי בשם סנדרס, מבוססת על בשר עוף ומתכון ייחודי שממנו התחיל ושאם בזמן הפך פשוט ל"קנטאקי פרייד צ'יקן".
כבר שלושת רבעי מאה שזו רשת מזון מהיר אמריקאית, אהובה על רבים, המציעה עוף מטוגן, איכותי ביחס למזון מהיר, בסגנון שיצר הקולונל המייסד שלה.
רבים אומרים שקנטאקי פרייד צ'יקן מאפשרת כיום לאכול עוף מטוגן ראוי לשמו בכל העולם. עוף קולונל בסטייל מסחרי ברמה גבוהה וכמו באמריקה.
הכנת העוף המטוגן במסעדות של הרשת מבוססת על מתכון מיתולוגי וסודי, המכונה בתרגום חופשי "ליקוק טוב של האצבעות" (Finger likin’ good).
יצר אותו הטבח הקולונל הרלנד סנדרס מקנטאקי. המתכון שלו לעוף מטוגן הכיל לא פחות מ-11 תבלינים ומרכיבים. האגדה, היא כנראה אמיתית לחלוטין, מספרת שהוא חרט אותם על גב דלת המטבח שלו.
תחילת הדרך של הקולונל סנדרס הייתה במסעדה הראשונה שפתח בקנטאקי, במבנה בו התגוררו הוא ומשפחתו בחלקו האחורי. ההצלחה הייתה יפה כבר מהתחלה, אבל כשהחל לנסות ולפתוח סניפים בשיטת הזכיינית, סירבו לו מכת 1,000 מסעדות.
במקום עוף מטוגן, הבעלים שלהן ודאי אכלו את הכובע... כי מכאן ובמהלך חייו הצליח הקולונל להרים רשת מסעדות ענקית ומצליחה, בה מצליחים כל הסניפים להנפיק את המנות הזהות, עם טעם העוף המפורסם שלו.
כך יצר הטבח המפורסם, שדמותו היא זו שמופיעה בסמל המסעדה עד היום, רשת מסעדות עוף בינלאומית עם היסטוריה ארוכת שנים, של טעם טוב, עם אושר פריך שמוגש בדלי, עם הצלחה קראנצ'ית רבה וחדשנות עסקית וקולינרית.
מפה לשם, כבר שנים רבות שרשת KFC קיימת ומתפתחת, כשהעוף המטוגן שלה כבר כבש מעל 142 מדינות ונמכר בלא פחות מ-25 אלף סניפים בכל העולם.
מה שהחל מהמטבח הקטן של הקולונל סנדרס והקנטאקי פרייד צ'יקן שלו היא היום רשת המזון המהיר האהובה ביותר על חובבי העוף המטוגן בעולם.
התפריט שלה שומר על הטעם המקורי בכל העולם והוא עדיין מבוסס על אותו המתכון הסודי של הקולונל ועל מסורת הכנת המנות המקורית, שנשמרת עד היום בכל מסעדות הרשת. זהו פאסט פוד אמריקאי טהור, אבל פחות של אמריקה בסגנון ניו יורק ויותר על הטיגון העמוק של הדרום העמוק, זה עם הנגיסות, החריפות והקראנץ'.
כמובן שכיום מציעה KFC שלל מנות נוספות ולא רק מטוגנות. אלה כוללות כנפיים חריפות, בורגרים על בסיס עוף, נאגטס שנקראים כאן "בייטס", עוף על העצם המצופה בפירורי לחם פריכים, טורטיות עם רצועות עוף פריך, סלט קיסר מאירופה וכמובן גם גלידת הסאנדיי האמריקאית כל כך.
הנה סיפורו של הקולונל שהתחיל אימפריה (עברית):
https://youtu.be/2jLACjqBQFg
מצגת וידאו של תולדות הרשת:
https://youtu.be/pKa_u31EJwU
הקולונל מציג את המסעדה הראשונה של רשת KFC, בה גר בהתחלה עם משפחתו מאחור:
https://youtu.be/7pOEW6bGK1I
דוגמה לפרסומת גאונית של KFC:
https://youtu.be/1iwW_u8lbbs
וסרט תיעודי על ההיסטוריה של KFC
https://youtu.be/38H1ODIvWAQ?long=yes
קנטאקי פרייד צ'יקן (KFC) היא רשת בינלאומית של מסעדות עוף, עם היסטוריה ארוכה של הצלחה וחדשנות.
רשת המזון המהיר הזו, שייסד קולונל אמריקאי בשם סנדרס, מבוססת על בשר עוף ומתכון ייחודי שממנו התחיל ושאם בזמן הפך פשוט ל"קנטאקי פרייד צ'יקן".
כבר שלושת רבעי מאה שזו רשת מזון מהיר אמריקאית, אהובה על רבים, המציעה עוף מטוגן, איכותי ביחס למזון מהיר, בסגנון שיצר הקולונל המייסד שלה.
רבים אומרים שקנטאקי פרייד צ'יקן מאפשרת כיום לאכול עוף מטוגן ראוי לשמו בכל העולם. עוף קולונל בסטייל מסחרי ברמה גבוהה וכמו באמריקה.
הכנת העוף המטוגן במסעדות של הרשת מבוססת על מתכון מיתולוגי וסודי, המכונה בתרגום חופשי "ליקוק טוב של האצבעות" (Finger likin’ good).
יצר אותו הטבח הקולונל הרלנד סנדרס מקנטאקי. המתכון שלו לעוף מטוגן הכיל לא פחות מ-11 תבלינים ומרכיבים. האגדה, היא כנראה אמיתית לחלוטין, מספרת שהוא חרט אותם על גב דלת המטבח שלו.
תחילת הדרך של הקולונל סנדרס הייתה במסעדה הראשונה שפתח בקנטאקי, במבנה בו התגוררו הוא ומשפחתו בחלקו האחורי. ההצלחה הייתה יפה כבר מהתחלה, אבל כשהחל לנסות ולפתוח סניפים בשיטת הזכיינית, סירבו לו מכת 1,000 מסעדות.
במקום עוף מטוגן, הבעלים שלהן ודאי אכלו את הכובע... כי מכאן ובמהלך חייו הצליח הקולונל להרים רשת מסעדות ענקית ומצליחה, בה מצליחים כל הסניפים להנפיק את המנות הזהות, עם טעם העוף המפורסם שלו.
כך יצר הטבח המפורסם, שדמותו היא זו שמופיעה בסמל המסעדה עד היום, רשת מסעדות עוף בינלאומית עם היסטוריה ארוכת שנים, של טעם טוב, עם אושר פריך שמוגש בדלי, עם הצלחה קראנצ'ית רבה וחדשנות עסקית וקולינרית.
מפה לשם, כבר שנים רבות שרשת KFC קיימת ומתפתחת, כשהעוף המטוגן שלה כבר כבש מעל 142 מדינות ונמכר בלא פחות מ-25 אלף סניפים בכל העולם.
מה שהחל מהמטבח הקטן של הקולונל סנדרס והקנטאקי פרייד צ'יקן שלו היא היום רשת המזון המהיר האהובה ביותר על חובבי העוף המטוגן בעולם.
התפריט שלה שומר על הטעם המקורי בכל העולם והוא עדיין מבוסס על אותו המתכון הסודי של הקולונל ועל מסורת הכנת המנות המקורית, שנשמרת עד היום בכל מסעדות הרשת. זהו פאסט פוד אמריקאי טהור, אבל פחות של אמריקה בסגנון ניו יורק ויותר על הטיגון העמוק של הדרום העמוק, זה עם הנגיסות, החריפות והקראנץ'.
כמובן שכיום מציעה KFC שלל מנות נוספות ולא רק מטוגנות. אלה כוללות כנפיים חריפות, בורגרים על בסיס עוף, נאגטס שנקראים כאן "בייטס", עוף על העצם המצופה בפירורי לחם פריכים, טורטיות עם רצועות עוף פריך, סלט קיסר מאירופה וכמובן גם גלידת הסאנדיי האמריקאית כל כך.
הנה סיפורו של הקולונל שהתחיל אימפריה (עברית):
https://youtu.be/2jLACjqBQFg
מצגת וידאו של תולדות הרשת:
https://youtu.be/pKa_u31EJwU
הקולונל מציג את המסעדה הראשונה של רשת KFC, בה גר בהתחלה עם משפחתו מאחור:
https://youtu.be/7pOEW6bGK1I
דוגמה לפרסומת גאונית של KFC:
https://youtu.be/1iwW_u8lbbs
וסרט תיעודי על ההיסטוריה של KFC
https://youtu.be/38H1ODIvWAQ?long=yes
איך חנויות ואתרי שיווק מעודדים קניות אימפולסיביות?
מכירים את בלבול החושים שמתלווה לגלישה אל אתר קניות באינטרנט או לביקור בקניון עשיר באפשרויות קנייה? שמתם לב איך לפתע משתבשים לכם בסופרמרקט לא פעם כושר השיפוט והשליטה העצמית שלכם בארנק או בכרטיס האשראי?
זה לא קורה לכם או להורים שלכם במקרה. מדענים יודעים להעריך ש-50% מהרכישות שלנו הן כאלה שלא תכננו מראש. זה נתון מדהים שזכה לשם "קניות דחפים" (Impulse buying). רכישות כאלה מייצרות רווחים עצומים למוכרים, כי הן מפתות את הצרכן או הצרכנית להתעלם מרשימת הקניות שלהם ומרגע שהרשימה נפרצת קל הרבה יותר למכור לך שטויות.
כך שכדאי לדעת שקניות לא מתוכננות, או רכישות אימפולסיביות כאלה, נוצרות במכוון על ידי מומחי הרשתות והאתרים הללו. הם יודעים ללחוץ על הכפתורים הנכונים במוח שלנו ולגרום לנו לעשות דברים שלא התכוונו מראש. הדופמין נותן לנו הרגשה נהדרת ומאוד מטעה. פרטים על כך עוד רגע.
אבל איך זה מצליח להם?
אז מדובר במה שנקרא "אפקט גרואן" (Gruen effect). זה מתייחס לקנייה בולמוסית של מוצרים שלא תיכננו לקנות ברשימת הקניות שלנו. דברים שקנינו מבלי להתכוון מראש ובהחלטה רגעית, בלי לחשוב.
אותן קניות אימפולסיביות שהזכרנו הן חלק משמעותי בתרבות הצריכה המטורפת של העולם השבע, זו שקיבלה גם את המנוי הסרקסטי של "תרבות השפע". למה סרקסטי? - כי מרבית "פורצי רשימת הקניות" הללו אינם אנשים אמידים. הם קונים המון דברים מיותרים ולא מעט בשל כך גם נכנסים לאוברדרפט ולחובות בחשבון הבנק והאשראי שלהם.
"אפקט גרואן" נקרא על שמו של אדריכל הקניון הראשון, ויקטור גרואן, הידוע כמי שייסד ב-1959 את הקניון הראשון בארה"ב.
האפקט כאפקט פסיכולוגי פועל בכניסה של אדם לחנות, בין אם פיזית ובין בכניסה וירטואלית לאתר המוכר מוצרים, כי אין הבדל פסיכולוגי בכניסה אליהם. מאיקאה ועד אמזון - חברות מסחר מתקדמות יודעות לייצר אותו היטב.
יש גם קניה רגשית (Emotional shopping), שבה אנו קונים כדי לפצות את עצמנו על תסכול, עצב, דכאון וכדומה.
בין אם יש לנו כסף למימון הקניות המיותרות ובין אם לא - החומרנות הזו שבה אנו קונים דברים שאיננו זקוקים להם היא בעיה. הקניות הללו הן אחת הסיבות למצבים כלכליים קשים אצל משפחות רבות ויחידים בעולם המודרני ובמיוחד במדינות המפותחות. הם אחת הסיבות העיקריות, אם לא העיקרית, שאנשים חיים על המינוס ולא מצליחים לחיות לפי הכנסותיהם. זו גם הסיבה שארגוני צרכנות ומחוקקים בלא מעט מדינות, חוקקו חוקים המאפשרים ביטול קניות באינטרנט והחזרת או החלפת מוצרים בחנויות רגילות.
אבל לא סתם זה קורה. השופינג המלהיב, התזזיתי, מייצר הדופמין וזה שאין לו סוף, מתנהל לא רק במרחבי הקניון או בין מסכי המוצרים של אמזון או עלי אקספרס. השופינג הזה הוא חלק מתרבות שפע, או לפחות כך היא נקראת כי השפע שאנו חשים הוא די אשלייה במרבית המקרים. יש שפע - הוא פשוט לא נחלתם של רובנו. השופינג הזה הוא חלק מקדחת קניות אנושית, קניות שברובן אינן נחוצות ומייצרות זבל בכמויות, זיהום אוויר מטורף, עקירת יערות, הרס משאבי טבע יקרים מפז וחשובים גם לקיומנו על כדור הארץ. ניצול של עובדים במדינות עניות, סחר לא הוגן ועוד המון דברים מעוותים.
הנה הקניות של ההזדמנות או הקניה הרגשית, שמנסה לגרום לנו להרגיש יותר טוב עם עצמנו או לפצות על דיכאון או עצב:
https://youtu.be/cF2UzT0TCBA
כך נראית הקנייה האימפולסיבית:
https://youtu.be/L3caFkCaUaY
קונים אונליין בקלות ובזול, הדופמין עולה, ההתרגשות גואה ואז...
https://youtu.be/_qWHJ29-s4U
זהו אפקט גרואן שמסביר את הקניות האימפולסיביות:
https://youtu.be/plyZzgAsODc
כך מייצרת איקאה מכירות מטורפות של דברים שלא התכוונו לקנות:
https://youtu.be/WYKUJgMRQ7A
זו הדרך בה תוכלו להמנע מקניות אימפולסיביות:
https://youtu.be/FY6pCHkeED4
משהו על חומרנות ומה המחיר שאנו באמת משלמים עליה:
https://youtu.be/VPjkhhDaeYE
ולסיום, חיוך על קניות וחומרנות:
https://youtu.be/8EPu2gNJI9I
מכירים את בלבול החושים שמתלווה לגלישה אל אתר קניות באינטרנט או לביקור בקניון עשיר באפשרויות קנייה? שמתם לב איך לפתע משתבשים לכם בסופרמרקט לא פעם כושר השיפוט והשליטה העצמית שלכם בארנק או בכרטיס האשראי?
זה לא קורה לכם או להורים שלכם במקרה. מדענים יודעים להעריך ש-50% מהרכישות שלנו הן כאלה שלא תכננו מראש. זה נתון מדהים שזכה לשם "קניות דחפים" (Impulse buying). רכישות כאלה מייצרות רווחים עצומים למוכרים, כי הן מפתות את הצרכן או הצרכנית להתעלם מרשימת הקניות שלהם ומרגע שהרשימה נפרצת קל הרבה יותר למכור לך שטויות.
כך שכדאי לדעת שקניות לא מתוכננות, או רכישות אימפולסיביות כאלה, נוצרות במכוון על ידי מומחי הרשתות והאתרים הללו. הם יודעים ללחוץ על הכפתורים הנכונים במוח שלנו ולגרום לנו לעשות דברים שלא התכוונו מראש. הדופמין נותן לנו הרגשה נהדרת ומאוד מטעה. פרטים על כך עוד רגע.
אבל איך זה מצליח להם?
אז מדובר במה שנקרא "אפקט גרואן" (Gruen effect). זה מתייחס לקנייה בולמוסית של מוצרים שלא תיכננו לקנות ברשימת הקניות שלנו. דברים שקנינו מבלי להתכוון מראש ובהחלטה רגעית, בלי לחשוב.
אותן קניות אימפולסיביות שהזכרנו הן חלק משמעותי בתרבות הצריכה המטורפת של העולם השבע, זו שקיבלה גם את המנוי הסרקסטי של "תרבות השפע". למה סרקסטי? - כי מרבית "פורצי רשימת הקניות" הללו אינם אנשים אמידים. הם קונים המון דברים מיותרים ולא מעט בשל כך גם נכנסים לאוברדרפט ולחובות בחשבון הבנק והאשראי שלהם.
"אפקט גרואן" נקרא על שמו של אדריכל הקניון הראשון, ויקטור גרואן, הידוע כמי שייסד ב-1959 את הקניון הראשון בארה"ב.
האפקט כאפקט פסיכולוגי פועל בכניסה של אדם לחנות, בין אם פיזית ובין בכניסה וירטואלית לאתר המוכר מוצרים, כי אין הבדל פסיכולוגי בכניסה אליהם. מאיקאה ועד אמזון - חברות מסחר מתקדמות יודעות לייצר אותו היטב.
יש גם קניה רגשית (Emotional shopping), שבה אנו קונים כדי לפצות את עצמנו על תסכול, עצב, דכאון וכדומה.
בין אם יש לנו כסף למימון הקניות המיותרות ובין אם לא - החומרנות הזו שבה אנו קונים דברים שאיננו זקוקים להם היא בעיה. הקניות הללו הן אחת הסיבות למצבים כלכליים קשים אצל משפחות רבות ויחידים בעולם המודרני ובמיוחד במדינות המפותחות. הם אחת הסיבות העיקריות, אם לא העיקרית, שאנשים חיים על המינוס ולא מצליחים לחיות לפי הכנסותיהם. זו גם הסיבה שארגוני צרכנות ומחוקקים בלא מעט מדינות, חוקקו חוקים המאפשרים ביטול קניות באינטרנט והחזרת או החלפת מוצרים בחנויות רגילות.
אבל לא סתם זה קורה. השופינג המלהיב, התזזיתי, מייצר הדופמין וזה שאין לו סוף, מתנהל לא רק במרחבי הקניון או בין מסכי המוצרים של אמזון או עלי אקספרס. השופינג הזה הוא חלק מתרבות שפע, או לפחות כך היא נקראת כי השפע שאנו חשים הוא די אשלייה במרבית המקרים. יש שפע - הוא פשוט לא נחלתם של רובנו. השופינג הזה הוא חלק מקדחת קניות אנושית, קניות שברובן אינן נחוצות ומייצרות זבל בכמויות, זיהום אוויר מטורף, עקירת יערות, הרס משאבי טבע יקרים מפז וחשובים גם לקיומנו על כדור הארץ. ניצול של עובדים במדינות עניות, סחר לא הוגן ועוד המון דברים מעוותים.
הנה הקניות של ההזדמנות או הקניה הרגשית, שמנסה לגרום לנו להרגיש יותר טוב עם עצמנו או לפצות על דיכאון או עצב:
https://youtu.be/cF2UzT0TCBA
כך נראית הקנייה האימפולסיבית:
https://youtu.be/L3caFkCaUaY
קונים אונליין בקלות ובזול, הדופמין עולה, ההתרגשות גואה ואז...
https://youtu.be/_qWHJ29-s4U
זהו אפקט גרואן שמסביר את הקניות האימפולסיביות:
https://youtu.be/plyZzgAsODc
כך מייצרת איקאה מכירות מטורפות של דברים שלא התכוונו לקנות:
https://youtu.be/WYKUJgMRQ7A
זו הדרך בה תוכלו להמנע מקניות אימפולסיביות:
https://youtu.be/FY6pCHkeED4
משהו על חומרנות ומה המחיר שאנו באמת משלמים עליה:
https://youtu.be/VPjkhhDaeYE
ולסיום, חיוך על קניות וחומרנות:
https://youtu.be/8EPu2gNJI9I
מהו מס ערך מוסף או מע"מ?
מס ערך מוסף (Value Added Tax) הוא מס צריכה. הוא נוסף לכל לכל מוצר או שירות שנמכר במדינה. כלומר, זהו מס על הערך הסופי של המוצר או השירות שמשלם הצרכן, אבל לא רק הצרכן הסופי, אלא בכל שלב של שרשרת האספקה, מהיצרן ועד הצרכן הסופי.
השימוש במע"מ הוא מאוד נרחב במדינות העולם,.שכן הוא אמצעי להעלאת הכנסות לממשלות. שיעורי המע"מ, עם זאת, משתנים ממדינה למדינה ואף עוברים שינויים, לפי הצורך של הממשלה ביותר או פחות מיסים.
היות ומס ערך מוסף מוטל על מוצרים ושירותים הוא מנסה להיות סוג של מס פרוגרסיבי, מס צודק מבחינה חברתית - כי מי שקונה יותר וקונה מוצר יותר יקר, הוא גם מי שמשלם מס גבוה יותר.
אבל יש כאן פרדוקס, כי למעשה מדובר במס רגרסיבי (Regressive tax) שעולה יותר ככל שההכנסה קטנה ולמעשה פוגע בעניים שמרבית כספם הולך לקניית מוצרים (שעליהם יש מס) ולא לחיסכון או השקעות, כמו העשירים יותר.
לכן מס ערך מוסף נחשב למס רגרסיבי, מס שפוגע במיוחד בשכבות החלשות בחברה, כי הוא מוטל על כך מה שהם קונים, כולל מזון ותרופות. זאת לעומת מס ההכנסה, למשל, שגדל רק כשאדם מרוויח משכורת גבוהה יותר, כלומר שיעור מס שעולה ככל שעולה ההכנסה של המשלם.
יש עוד דבר מרגיז במס ערך מוסף. בסופו של דבר נטל המס הזה מוטל עלינו, כלומר על הצרכן הסופי. הסיבה היא שהעסקים בדרך לצרכן הסופי מגלגלים את מרבית עלות המס ללקוחות, בצורה של מחירים גבוהים יותר.
הנה סרטון הסבר המע"מ (עברית):
https://youtu.be/f1QsYNzGpj0
חישוב מס ערך מוסף בגיליון אלקטרוני (עברית):
https://youtu.be/Dd3hX1vB5OY
ובחיוך - כך מע"מ מצטרף להתלהבות מההכנסות היפות של העסק (עברית):
https://youtu.be/Z4FqQ3F8_Nk
מס ערך מוסף (Value Added Tax) הוא מס צריכה. הוא נוסף לכל לכל מוצר או שירות שנמכר במדינה. כלומר, זהו מס על הערך הסופי של המוצר או השירות שמשלם הצרכן, אבל לא רק הצרכן הסופי, אלא בכל שלב של שרשרת האספקה, מהיצרן ועד הצרכן הסופי.
השימוש במע"מ הוא מאוד נרחב במדינות העולם,.שכן הוא אמצעי להעלאת הכנסות לממשלות. שיעורי המע"מ, עם זאת, משתנים ממדינה למדינה ואף עוברים שינויים, לפי הצורך של הממשלה ביותר או פחות מיסים.
היות ומס ערך מוסף מוטל על מוצרים ושירותים הוא מנסה להיות סוג של מס פרוגרסיבי, מס צודק מבחינה חברתית - כי מי שקונה יותר וקונה מוצר יותר יקר, הוא גם מי שמשלם מס גבוה יותר.
אבל יש כאן פרדוקס, כי למעשה מדובר במס רגרסיבי (Regressive tax) שעולה יותר ככל שההכנסה קטנה ולמעשה פוגע בעניים שמרבית כספם הולך לקניית מוצרים (שעליהם יש מס) ולא לחיסכון או השקעות, כמו העשירים יותר.
לכן מס ערך מוסף נחשב למס רגרסיבי, מס שפוגע במיוחד בשכבות החלשות בחברה, כי הוא מוטל על כך מה שהם קונים, כולל מזון ותרופות. זאת לעומת מס ההכנסה, למשל, שגדל רק כשאדם מרוויח משכורת גבוהה יותר, כלומר שיעור מס שעולה ככל שעולה ההכנסה של המשלם.
יש עוד דבר מרגיז במס ערך מוסף. בסופו של דבר נטל המס הזה מוטל עלינו, כלומר על הצרכן הסופי. הסיבה היא שהעסקים בדרך לצרכן הסופי מגלגלים את מרבית עלות המס ללקוחות, בצורה של מחירים גבוהים יותר.
הנה סרטון הסבר המע"מ (עברית):
https://youtu.be/f1QsYNzGpj0
חישוב מס ערך מוסף בגיליון אלקטרוני (עברית):
https://youtu.be/Dd3hX1vB5OY
ובחיוך - כך מע"מ מצטרף להתלהבות מההכנסות היפות של העסק (עברית):
https://youtu.be/Z4FqQ3F8_Nk
איך צמחה eBay מזירת מכירות פומביות לאימפריה?
האתר איביי (eBay) הוקם בשנת 1995 כאתר מכירות פומביות באינטרנט. שמו היה אז AuctionWeb והוא הוקם על ידי מתכנת איראני שנולד בצרפת. לאחר שנתיים שונה שם האתר והעתיד החל להיות ורוד יותר.
ההצלחה המסחררת של איביי כפלטפורמת מסחר עולמית לא קרתה ביום אחד. מאתר מכירות פומביות מקוונות הוא הפך לשוק עולמי אונליין שמאפשר לכל אחד למכור לכל העולם. היות והמסחר בו אפשרי גם כמסחר מקומי וגם למסחר בינלאומי, הפך איביי למתחרה של כל הסוחרים בכל מקום בעולם ובכל תחום בעולם. למעשה איביי הפך להיות זירת המכירה והקנייה של "הזנב הארוך" של המוצרים, שכן ניתן לקנות בו כמעט כל מה שעולה על הדעת, כולל דברים שאף סוחר או חנות רגילים לא היו מוכרים, כמו כפתורים של חליפות חלל, או נשל של נחש..
המוכרים באיביי הם גם אנשים פרטיים וגם עסקים קטנים. הם מציעים מיליוני פריטים ושירותים דרך האתר ובעצם הפלטפורמה המקוונת הזו היא היום זירת מסחר שמאפשרת לכל אדם להקים עסק משלו, כמעט ללא הוצאות. במובן הזה, המצטרפים לאיביי הם אנשים שבאים אל עולם חדש והסוחרים הטובים שבהם כבר הפכו מזמן לאנשים מסודרים.
אגב, השם של איביי נבחר בשל בעיה - מקים האתר רצה את שם המתחם echobay.com. מפני שהדומיין היה תפוס, הוא החליט על שם מקוצר שיהפוך להיסטוריה - השם eBay.
הנה סרטון על תולדות חברת המכירות המקוונות eBay:
http://youtu.be/gbEJL40bV0o
וחוויות של אחד מהמוכרים שהצליחו לבנות עסק מצליח למכירה ב-eBay:
http://youtu.be/GTnl0YiRXwM
האתר איביי (eBay) הוקם בשנת 1995 כאתר מכירות פומביות באינטרנט. שמו היה אז AuctionWeb והוא הוקם על ידי מתכנת איראני שנולד בצרפת. לאחר שנתיים שונה שם האתר והעתיד החל להיות ורוד יותר.
ההצלחה המסחררת של איביי כפלטפורמת מסחר עולמית לא קרתה ביום אחד. מאתר מכירות פומביות מקוונות הוא הפך לשוק עולמי אונליין שמאפשר לכל אחד למכור לכל העולם. היות והמסחר בו אפשרי גם כמסחר מקומי וגם למסחר בינלאומי, הפך איביי למתחרה של כל הסוחרים בכל מקום בעולם ובכל תחום בעולם. למעשה איביי הפך להיות זירת המכירה והקנייה של "הזנב הארוך" של המוצרים, שכן ניתן לקנות בו כמעט כל מה שעולה על הדעת, כולל דברים שאף סוחר או חנות רגילים לא היו מוכרים, כמו כפתורים של חליפות חלל, או נשל של נחש..
המוכרים באיביי הם גם אנשים פרטיים וגם עסקים קטנים. הם מציעים מיליוני פריטים ושירותים דרך האתר ובעצם הפלטפורמה המקוונת הזו היא היום זירת מסחר שמאפשרת לכל אדם להקים עסק משלו, כמעט ללא הוצאות. במובן הזה, המצטרפים לאיביי הם אנשים שבאים אל עולם חדש והסוחרים הטובים שבהם כבר הפכו מזמן לאנשים מסודרים.
אגב, השם של איביי נבחר בשל בעיה - מקים האתר רצה את שם המתחם echobay.com. מפני שהדומיין היה תפוס, הוא החליט על שם מקוצר שיהפוך להיסטוריה - השם eBay.
הנה סרטון על תולדות חברת המכירות המקוונות eBay:
http://youtu.be/gbEJL40bV0o
וחוויות של אחד מהמוכרים שהצליחו לבנות עסק מצליח למכירה ב-eBay:
http://youtu.be/GTnl0YiRXwM
מהי דרך המשי?
דרך המשי (Silk road) היא אוסף דרכים יבשתיות וימיות שקישרה בין סין (העיר שי-אן של ימינו) לבין טורקיה (העיר אנטיוכיה). הדרך החלה לפעול בשנת 35 לפני הספירה והיא תרמה רבות לעוצמת האימפריות העתיקות של הרומים, הסינים וההודים. בדרך המשי עברו נתיבי המסחר העיקריים בין המזרח הרחוק ואירופה.
דרך המשי הייתה נתיב המסחר המוכר והמשמעותי ביותר בעולם העתיק. לאורך הדרך עברו כמובן סחורות ומוצרים, אך עברו בה גם של מגוון רחב של רעיונות תרבותיים, ידע מדעי, המצאות חדשניות, ואמונות ומנהגים דתיים. שהופצו ושותפו דרכה בין תרבויות שונות, ממלכות שונות ועמים שונים.
שם הדרך מיוחס למסחר במשי שעבר בדרך זו מהמזרח למערב ואת טביעת השם מייחסים לגאוגרף הגרמני פרדיננד פון ריכטהופן שחי במאה ה-19.
הנה סיפורה של דרך המשי (מתורגם):
http://youtu.be/vn3e37VWc0k
תולדות דרך המשי:
https://youtu.be/Ccxl9yigi90
על דרך המשי כיום (עברית):
http://youtu.be/y32skvh-hWc
וסרט תיעודי על דרך המשי מאז ועד ימינו:
https://youtu.be/nXptcteCeqg?long=yes
דרך המשי (Silk road) היא אוסף דרכים יבשתיות וימיות שקישרה בין סין (העיר שי-אן של ימינו) לבין טורקיה (העיר אנטיוכיה). הדרך החלה לפעול בשנת 35 לפני הספירה והיא תרמה רבות לעוצמת האימפריות העתיקות של הרומים, הסינים וההודים. בדרך המשי עברו נתיבי המסחר העיקריים בין המזרח הרחוק ואירופה.
דרך המשי הייתה נתיב המסחר המוכר והמשמעותי ביותר בעולם העתיק. לאורך הדרך עברו כמובן סחורות ומוצרים, אך עברו בה גם של מגוון רחב של רעיונות תרבותיים, ידע מדעי, המצאות חדשניות, ואמונות ומנהגים דתיים. שהופצו ושותפו דרכה בין תרבויות שונות, ממלכות שונות ועמים שונים.
שם הדרך מיוחס למסחר במשי שעבר בדרך זו מהמזרח למערב ואת טביעת השם מייחסים לגאוגרף הגרמני פרדיננד פון ריכטהופן שחי במאה ה-19.
הנה סיפורה של דרך המשי (מתורגם):
http://youtu.be/vn3e37VWc0k
תולדות דרך המשי:
https://youtu.be/Ccxl9yigi90
על דרך המשי כיום (עברית):
http://youtu.be/y32skvh-hWc
וסרט תיעודי על דרך המשי מאז ועד ימינו:
https://youtu.be/nXptcteCeqg?long=yes
