שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה יוצר מנהיגות?
מנהיגות (leadership) היא היכולת להוביל ולשכנע את המונהגים שלך, שאתה או את מהווים את הסיכוי הטוב ביותר שלהם לשרוד תקופת משבר, או לשגשג בימי צמיחה.
דומיננטיות בלהקה או במושבה של בעלי חיים ניתנת להשגה על ידי הפרט הדומיננטי. הפרט הדומיננטי הזה, לרוב זכר, שולט בסולם ההיררכיה של הקבוצה. מדי פעם קורה שפרטים אחרים קוראים תיגר על מנהיגותו ואחרי עימות נקבע האם היא תישמר או שפרט אחר יחליפו בראש הקבוצה.
להקות של בעלי חיים מונהגים בידי פרט דומיננטי, לרוב זכר, או מה שמכונה לא פעם "זכר אלפא". אגב, הם יכולים לגדול גם כשהם בטוחים שבן אדם הוא זה שעומד בראש הלהקה שלהם. במקרה כזה ייחשב האדם לפרט הדומיננטי, למנהיג הלהקה.
אצל בני אדם, בימי קדם, האמונה הייתה שמי שבוחר את המנהיגים הוא אלוהים. אז שימשה הבחירה האלוהית, הכריזמה, ככלי הנהגה ראשי של המלכים ומנהיגות עברה בירושה. על החלטות המלך איש לא חלם לערער. רק מישהו ממשפחת המלוכה יכול היה לעשות זאת, להרוג אותו ולשלוט במקומו. "המלך מת, יחי המלך החדש!"
בימינו נבחנים המנהיגים ביכולתם להציג חזון, לקבל וליישם החלטות, לגלות אומץ, כושר ארגון ודוגמה אישית, להוביל שינויים ולהאציל סמכויות לאנשיהם באופן חכם.
בדמוקרטיה המודרנית מובילים מנהיגים מתקשרים, בעבר עשו זאת בעיקר בטלוויזיה והיום ברשתות החברתיות. מי שמסוגלים להעביר את המסרים שלהם לעמם או לעובדיהם בארגון, באופן כן ואפקטיבי, בצורה שמניעה לפעולה ולתמיכה, מסוגלים להנהגה טובה ואף מעולה.
יכולות כאלה מאפיינות רבים מהמנהיגים הדמוקרטיים הבולטים של המאה האחרונה, גם כאלו שנתוני הפתיחה שלהם לקו בחסר. ביניהם אפשר לציין את ג'ון קנדי הצעיר מדי, אך כזה שידע לדבר היטב ולהעביר מסרים של חזון והשראה, רונלד רייגן שנתפס כחסר עומק מספיק, אך ידע להקיף את עצמו ביועצים טובים ולהקשיב להם, או ברק אובמה שהנהיג עם חזון ומימוש מדיניות של חמלה סוציאלית, תוך הבנת הערך של מבט ישיר בעיני הציבור ותקשורת חכמה.
בימי משבר עמוק או סכנה, מתגלה המנהיג האמיתי. זהו מי שמצויד במעין "גנים צ'רצ'יליאניים", המאפשרים לו להוביל את עמו או את הקבוצה שהוא מנהיג. מנהיג כזה הוא מי שמסוגל להתבונן בעיני אנשיו ולומר להם בכנות שכל שיוכל להבטיח להם בזמן אמת הם "דם, יזע ודמעות".
זהו דגם של מנהיגות בימי משבר, שמתחבר למה שמכונה במורשת הבריטית "הקשחת השפה העליונה" ומזוהה עם צ'רצ'יל של ימי מלחמת העולם השנייה. היא מנוגדת למנהיגים שיכולים בעיתות כאלה בעיקר לעודד את האזרחים ולהבטיח ש"יהיה טוב", אבל בפועל ההצלחה העיקרית שלהם היא בלהיות להקת "מעודדות" של העם, כמו המעודדות של פוטבול האמריקאי או של הפוגות משחקי הכדורסל. זה דגם מנהיגות שאפשר לכנות, גם אם בזלזול מסוים, Cheerleaders.
הנה מחקר שאיתר בתצפית נוסח "האח הגדול" את המנהיגות בקרב בעלי חיים (עברית):
https://youtu.be/jQwVPtjsHys
כך נוצרת מנהיגות, שלב אחרי שלב, בדוגמה מפתיעה ומרוממת נפש:
http://youtu.be/CBi5E5OMKic
האם משה רבנו היה הופך מנהיג בימינו שבהם מנהיגים מדגמנים עוצמה (עברית):
https://youtu.be/BfwP5LJQmuE
דוגמה מבריקה לדרך שבה התומכים במנהיג מצטרפים אליו (מתורגם):
http://youtu.be/JORAw0CSrTQ
גם אצל ילדים יש מנהיגים, רק צריך לוודא שהם מנהיגים לכיוון טוב ומיטיב:
http://youtu.be/HghMskVjOA8
להקת אריות שמאמינים שהאישה הזו היא מנהיגת הלהקה:
http://youtu.be/2f8Hpid8YWA
המנהיג הקולנועי הלא מכוון הקלאסי - פורסט גאמפ (מתורגם):
https://youtu.be/X7xa9K4LMSw
והרצאת טד על מנהיגות היוצרת בטחון (מתורגם):
https://youtu.be/lmyZMtPVodo?long=yes
מהי שפת גוף?
רובנו בטוחים שמה שאנו מתכוונים לשדר לסביבתנו הוא מה שאחרים אכן תופסים וחושבים אודותינו. אבל במידה רבה זו טעות. ההתנהגות המודעת, כמו גם התקשורת המילולית שלנו, הן רק חלק קטן ממה שאומר לאחרים מי אנחנו ואיך אנו מרגישים או מגיבים להם.
לא פחות מכך, גם שפת הגוף (Body language) שלנו היא משמעותית בתקשורת שלנו ובינינו. שפת גוף היא אוסף של תנועות, תנוחות והבעות פנים, שאותם יוצרים בני אדם בדרך כלל מבלי לדעת או להתכוון אליהם.
כל המחוות הללו משקפות לא פעם תחושות ורגשות היטב. לא פעם הם אפילו אפקטיביים ומשקפים יותר עלינו, מאשר הדברים המכוונים שאנו עושים ומסרים גופניים מפורשים, שנועדו להפחיד, להראות שאנו חזקים, רגועים, נפגעים, נעלבים וכדומה.
שפת הגוף, גם אם אנו לא מכוונים לכך, מעבירה מסרים. האמונה הרווחת היא שזו צורת הבעה שברובה אינה מודעת או רצונית. זה גם היתרון שמובטח בה למי שיודעים לפרש, להבין אותה וללמוד על אדם לפי התנהגותו הפחות מובהקת ולא רק על פי המסרים המילוליים או ההפגנתיים שהוא מעביר.
דוגמאות? - ראיתם פעם אדם שכוסס את ציפורניו, מתופף באצבע או דופק במהירות בידו על השולחן או נוקש על הארץ ברגלו? - גם אם הוא מנסה להיראות רגוע, די סביר שזה ביטוי ללחץ או לעצבנות שהוא או היא מסתירים.
בדומה לזה, מי שמבטו לא-ממוקד מבטא לא פעם בלבול ופיזור-דעת.
גם תכונות אופי עשויות לבוא לידי ביטוי בשפת הגוף של אדם. מי שהולך מהר יחסית וצעדיו קצובים מבטא החלטיות ונחישות. אדם שהליכתו ושפת גופו הפוך יכול להיות הססן ולא החלטי.
ניתן לרוב להבחין בקלות בשפת גוף שכזו, אם תשימו לב אליה ותהיו מצוידים בידע מסוים על המשמעויות של הדברים. אך חשוב לשים לב שלא להתייחס ולהסיק מסקנות ממעקב קצר של רגע. זה מפני שלכל אחד מאיתנו יש רגעים כאלה ואחרים, רק מעקב מפורט ומדויק יכול באמת לקבוע דברים שבביטחון רב יחסית הם אכן מדויקים.
בתחום מסוים רבים היינו רובנו שמחים לשלוט בשפת הגוף שמלווה את התוכן המילולי. מדובר ברושם ראשוני, בו לשפת הגוף יש משמעות רבה במיוחד. כי במפגש ראשון עם אדם שלא מכירים הרושם הראשוני יכול להעביר הרבה מידע, במיוחד אם הוא לא כל כך מודע לשפת הגוף שלו. במקרים של מסר לא-מילולי שהפרשנות בו עמומה, מרובת משמעות או אפילו נכלולית, שפת הגוף יכולה לסייע לזהות את האמת, או לפחות לחשוף את השקר.
היא אינה מדע או אמונה. שפת הגוף היא כלי, שכמו כל כלי יש בו יכולות ועוצמות ומנגד גם חוסרים ושגיאות אפשריוות. שימוש תבוני וזהיר בו עושים פלאים לאנשים מודעים.
הנה הסברים ודוגמאות של שפת הגוף האנושי (מתורגם):
http://youtu.be/a1VwNNYmLvI
מומחים עוסקים לא מעט בשפת הגוף של מנהיגים ופוליטיקאים (עברית):
https://youtu.be/HPXrwXC1Ccw?t=1m23s
שפת הגוף יכולה לסייע לנו לדעת מה בן שיחנו באמת אומר לנו (עברית):
https://youtu.be/NIDEyxSmEw8
שפת גוף לפעמים יורדת למיקרו-מסרים, רמזים נחבאים במיוחד שהגוף נותן (עברית):
https://youtu.be/ziFhY31b9lE
הרצאת טד על כמה ששפת הגוף שלכם עשויה לקבוע מי תהיו (מתורגם):
https://youtu.be/Ks-_Mh1QhMc?long=yes
מהו פופוליזם?
הפּוֹפּוּליזם (Populism) הוא תופעה ותיקה בפוליטיקה. זהו סגנון פוליטי, שפונה אל ה"עמך", הציבור הרחב, באמצעות מסרים פשוטים וקליטים, בכדי לגייס את תמיכתו הפוליטית ואת אהדתו. בתמורה הוא מבטיח להעביר את השליטה מהאליטה אל העם.
הפופוליזם, שאינו מוגבל לימין או לשמאל דווקא, חי היטב הן בדמוקרטיות, כשמועמדים משתמשים בו בכדי לקדם את עצמם, והן בדיקטטורות, בהן הוא מחזק את התמיכה בדיקטטור ויוצר לו תדמית של מי שנלחם באליטה שהובסה וצריך למנוע ממנה מלשוב אל השלטון ולהחליש את אחיזתה במוסדות המדינה.
מסרים פופוליסטיים קלסיים יהיו "לנצח את התאגידים", "לשבור את האליטה", "לדאוג לעם", או "להעמיד בראש סדר העדיפויות את הציבור".
כמעט תמיד יהיה שם "אנחנו" מול "הם". קל לגרום להמונים לתסיסה ואם מוסיפים לה קורטוב של תסכול, על אליטה שרוצה להשאיר את האזרחים הפשוטים חלשים ומזלזל בהם ובהבנתם הפוליטית, הפופוליזם, או בעברית הֲמוֹנָאוּת, לוקח בקלות.
פתרונות פופוליסטיים יהיו בדרך כלל פתרונות לטווח קצר, רעיונות קאצ'יים, שנקלטים בקלות אבל בדרך כלל לא יטפלו בבעיות מהשורש.
לא מעט מנהיגים בעולם מצליחים כבר שנים רבות להעביר מסרים שינעמו לאוזני הציבור ולזכות בשיטה זו בפופולריות עצומה. לא פעם הם מגלים כמה קשה ליישם את הרעיונות הפשטניים שהציעו לבוחר בקמפיין ואז מתחילים, כמנהיגים, להסית כנגד האליטה החתרנית שמפריעה להם לדאוג לעם.
בעידן הפוסט מודרני שבו אנו חיים, קל לפופוליזם הרבה יותר. הרשתות החברתיות והטכנולוגיה המהירה והנרחבת של האינטרנט מייצרים כלי חזק ביותר, המאפשר להדהד מסרים פוליטיים כאלו. באמצעות המדיה החברתית, הפופוליזם רוכב טוב יותר מהאמת ומהעובדות.
הגלובליזציה, חשוב לומר, מייצרת גם היא הזדמנויות לפוליטיקאים פופוליסטים. כתוצאה מהקפיטליזם הגלובלי של העשורים האחרונים נוצרו עם הזמן אי שוויון מטורף ומידה רבה של חוסר יציבות מקרו-כלכלי. הרשתות החברתיות מהדהדות היטב את המסרים המתסיסים על כך. אליהם מצרפים הנפגעים ואלו שייהנו מקולותיהם בקלפי ניחוחות של לאומנות, שתמיד הייתה טובה בלחמם ולהתסיס את ההמונים.
כמובן שכאן מדובר במסרים פוליטיים גלויים, שנאמרים ונכתבים באופן מפורש. למסרים שאינם בהכרח כאלה יש עולם נפרד, אם כי פורח לא פחות. תוכלו לקרוא עליהם בתגית "פוסט אמת" או בתגית "תיאוריות קונספירציה" הוותיקה הרבה יותר.
בין המנהיגים הפופוליסטים בהיסטוריה מונים דמויות היסטוריות כמו העבד המורד ספרטקוס, שהצליח להנהיג מרד עבדים בלתי נתפס בהצלחתו כנגד האימפריה הרומית, או את חואן פרון בארגנטינה. מנהיגים חדשים כאלו הם ארדואן בטורקיה, טראמפ בארצות הברית, אורבן ההונגרי ודומיהם. דיקטטורים שעלו ושלטו בזכותו לא חסרים גם הם, כשהבולטים שבהם הם מוסוליני והיטלר.
אגב, בשל הדימוי הירוד של המסרים הפופוליסטיים, פוליטיקאים דמוקרטיים המשתמשים במסרים כאלו ובפופוליזם לא ממש אוהבים שמדברים עליהם כפופוליסטים. האליטה, הם יאמרו ודאי, מגדירה זאת כך כדי לתייג ולהקטין אותם ואת בוחריהם.
#אז איך נזהה פופוליסט?
אם אתם שומעים מסרים קצרים שחוזרים על עצמם שוב ושוב, בכל נאום, בכל פרסום, בכל מסיבת עיתונאים, כנראה שמישהו כאן מיומן בפופוליזם.
אם מישהו כל הזמן מאשים אליטה כלשהי ומתיימר לדבר בשם "העם", הוא משתמש בכלים פופוליסטיים.
אם פוליטיקאי מוצא כל הזמן חתרנות במוסדות השלטון וניסיון לעצור את "רצון העם" - זהו פופוליזם.
על הפופוליזם הלאומני החדש, בו השלטון עצמו הוא שמערער את הדמוקרטיה (עברית):
https://youtu.be/hmzj3Vz0UJk
סכנת פופוליזם נגד הרשות המחוקקת (עברית):
https://youtu.be/PCHCYYDt77c
כתבת טלוויזיה על הפופוליזם המודרני (עברית):
https://youtu.be/P0sb9sF2MSo?long=yes
ושיחה עם העיתונאית הנודעת כריסטיאן אמנפור על הכחשת המדע בחסות הפייק ניוז (מתורגם):
https://youtu.be/iU1bhHeCkoU?long=yes
מי יכול להיות גיבור?
אנחנו אומרים בפשטות שגיבורים יכולים בדרמה ובתרבות להיות כל מי שיוצאים מהיום יום שלהם וצריכים לעשות דרך לא רגילה בשבילם. מעניין לתמצת את הגיבור בתיאטרון, בקולנוע ובספרות כמישהו נורמלי שנקלע למצב לא נורמלי או מישהו לא נורמלי שנקלע למצב נורמלי.
ג'וזף קמפבל, שכתב ספר על גיבורים בתרבויות שונות, מגדיר גיבור כמי שעובר דרך עולם מיוחד ובלתי מוכר. כמו הארי פוטר למשל, הגיבור לפיו עובר דרך שלבים קבועים ומשותפים לכל הגיבורים.
זה מתחיל מחייו הרגילים של הגיבור, המבוגרים קוראים לזה "אזור הנוחות" שלו. הוא מקבל אתגר או מסר שמוציא אותו אל המסע (זו השעה 1), מקבל עזרה ממישהו חכם או בוגר ממנו (2) ובשעה 3 יוצא אל הדרך - להרפתקה. ב-4 הגיבור עובר מבחנים, ב-5 מתקרב למטרה ועומד במבחן האיום והגדול. ב-6 הוא נקלע למשבר שמאיים על חייו, אבל נולד מחדש. הוא זוכה באוצר (7), כלומר בכוח, בנערה או בהישג. בשלב ה-8 הוא משיג את התוצאה, ב-9 הוא מתחיל לחזור הביתה אל עבר החיים החדשים שלו (10). ב-11 מתקבלת התוצאה והפתרון של התעלומה והעלילה המסובכת. ב-12 הוא חוזר לחייו, אבל עכשיו הם טובים יותר, משודרגים. הוא יחיה אותם עד להרפתקה הבאה.
זהו המחזור של הגיבורים... ג'וזף קמפבל אמר ש"במערה שאליה נפחד להיכנס, שם נמצא האוצר שאנו מחפשים" - הקשיבו לקריאה להרפתקה כזו וקבלו את האתגר, התגברו על הפחד וכבשו את המטרות שאתם רוצים להשיג ואז עשו זאת שוב..
הנה סרטון על הגיבור שנוכל להיות (מתורגם):
http://youtu.be/Hhk4N9A0oCA?t=13s
יש גבורה בקרב (עברית):
https://youtu.be/H48nXOuClFw
יש גבורת יחיד (עברית):
https://youtu.be/PFjhbkyegDQ
יש מי שנזקקים לה שוב ושוב, כמו צ'ארלס לייטולר, ששרד את הטיטאניק, את אסון הצפלין ואת קרב דנקירק:
https://youtu.be/7q37EojA6_M
אבל לא רק לוחמים יכולים להיות גיבורים (עברית):
https://youtu.be/Tyt0RH-b3dU
ולא רק גברים (עברית):
https://youtu.be/Qxg1m5QG_3c
למה מניחים הגרמנים תפוחי אדמה על קבר המלך?
המבקרים בקברו של מלך פרוסיה פרידריך הגדול, מתפלאים לראות שעל הקבר מניחים רבים מהמבקרים הגרמנים תפוחי אדמה. הירקות הללו מעידים על הסיפור של פרידריך הגדול ותפוחי האדמה - סיפור של תבונה וחזון של שליט חכם, יצירתי והחלטי, שהצעיד את השיווק במאה ה-18 לשלב חדש.
לא רבים יודעים שבעבר היה לתפוח האדמה מוניטין ירוד במיוחד. אבל מלך פרוסיה, פרידריך הגדול, שגילה את הפוטנציאל של תפוחי האדמה החליט לשנות את המצב. בתרגיל שיווקי מרהיב, שיילמד שנים אחר-כך בבתי ספר לשיווק, הפך פרידריך הגדול, מלך פרוסיה, את תפוחי האדמה ללהיט בפרוסיה.
כשפרידריך הגדול, מלך פרוסיה, נדלק על תפוחי האדמה והאוכל הטוב שיוצא מהם, הוא החליט לשלב את הירק הזול והפשוט לגידול במזונם של הפרוסים (הגרמנים). הוא רצה להכפיל את אספקת הפחמימות בממלכה, בעיקר מכיוון שהבין שבמקרה של רעב, יוכל תפוח האדמה לספק תחליף לחיטה ולהבטיח שלא יהיו רעבים בקרב נתיניו.
אבל "פריץ הזקן", כמו שמכנים את פרידריך בחיבה, גילה די מהר שהתדמית של מה שהיה שנים רבות מזון לאסירים וחזירים "אינה משהו"... הם פשוט סרבו לאכול תפוחי אדמה. לכן, כדי לעודד את אכילת תפוחי האדמה אצל בני העם, הוא עשה להם "הפוך על הפוך" - המלך הורה להפוך פארק גדול שליד ארמונו לשדה תפוחי אדמה עצום והורה להקיפו במגדלי שמירה ובשומרים.
המלך אסר על מכירת תפוחי האדמה מהשדה שלו ויצר מצב שבו תפוחי האדמה הפכו למאכל של בית המלוכה בלבד. האיסור הזה, בבחינת "מים גנובים ימתקו", גירה את העניים לאכול דווקא את תפוח האדמה ורבים התפתו לחפש את הירק השנוא עד אז ולקנות אותו בשוק השחור.
כך נוצר ביקוש עצום ותפוח האדמה הפך ללהיט ענקי בפרוסיה, גרמניה. ואז, כש"התיר" המלך לגדל ולסחור בתפוחי האדמה, הסתערו ההמונים על הלהיט הקולינארי החדש והמלך החכם חיכך ידיים בהנאה.
כך גילו עניי היבשת את תפוחי האדמה והם הפכו למצרך מועדף על שולחנם. פרידריך ניצח. תפוחי האדמה היו זולים וקלים לגידול והעניים, כבר אז וכמו תמיד, לא היו מצוידים בכסף רב.
כך לימד פרידריך את שליטי העתיד שלמען העתיד וכדי להיות מנהיג חכם שמנחיל לעמו את הדבר הנכון, יש לפעמים לעשות תרגילים שיווקיים מתוחכמים מעט יותר.
הנה קברו של פרידריך הגדול עם תפוחי אדמה שהניחו עליו מבקרים:
https://youtu.be/7W6hkCDYN3I
כך שכנע פרידריך הגדול את עמו לאכול תפוחי אדמה:
https://youtu.be/9ohC7Epd8J4?t=1m05s
עלילות תפוח האדמה והעם הגרמני:
https://youtu.be/5uxuQlLfxjQ
ופרידריך הגדול על הישגיו הרבים:
https://youtu.be/0s_6_tlasfw
מה היה משבר הטילים בקובה?
במשך 13 הימים הארוכים ביותר שעברו על העולם, כמעט איש לא ידע עד כמה הוא היה קרוב לחורבן. בפעם הראשונה בהיסטוריה עומדים בני האדם עם כל הדרוש כדי להשמיד את כל החיים על כדור הארץ ודרושה רק לחיצה על כפתור..
במשבר הטילים בקובה () העולם עמד בפני סכנה ממשית של מלחמה גרעינית בין שתי מעצמות העל, ארצות הברית של אמריקה וברית המועצות. זה קרה כשבריה"מ בהנהגת חרושצ'וב הציבה טילים גרעיניים באי קובה, במרחק של כ-240 קילומטרים מחופי ארה"ב, "כדי להגן על קובה". קובה שנשלטה בידי הקומוניסטים בראשות המהפכן פידל קסטרו הייתה אויבת של ארה"ב. ארה"ב בראשות הנשיא הצעיר ג'ון קנדי לא השלימה עם הצבת הטילים. קנדי אמר אז "שנות ה-30 לימדו אותנו לקח ברור. התנהגות תוקפנית, אם מתירים לה להתפתח ללא מעצור, מביאה בסופו של דבר למלחמה".
בניגוד לעצת רוב היועצים שלו, שהציגו לתקוף את הטילים ולהשמידם, הנשיא קנדי נהג בתבונה ובאיפוק והכריז על סגר ימי, למעשה מצור על קובה. חרושצ'וב בתגובה שלח 25 ספינות מלחמה לכיוון קובה. הבית הלבן הוציא הודעה שכל נסיון לפרוץ את הסגר ייבלם בכוח. בארצות הברית חששו אזרחים רבים שהעולם עומד על סף מלחמת עולם שלישית, הפעם מלחמה גרעינית. אנשים אגרו מזון והכינו מקלטים, בחשש גדול ובידיעה שהמקלטים אינם הגנה מספקת בפני פצצות אטום.
אבל המנהיג הרוסי חרושצ'וב מצמץ ראשון. הוא הורה למשחתות הסובייטיות להסתובב ולחזור הביתה. הוא הציע פגישת פסגה, אך הבית הלבן סרב. קנדי עמד על דרישתו למנוע הצבת טילים בקובה. במגעים סודיים שנוהלו בשקט בין המעצמות התחייבה ארה"ב שלא לתקוף את קובה ולאפשר מט כבוד לרוסי. קנדי גם הודיע שבחודשים הקרובים תפנה ארצות הברית את טילי הניסוי שהציבה זה מכבר בטורקיה. הסובייטים נסוגו מהתכנית להצבת הטילים הבליסטיים בקובה ופינו את מה שכבר הוצב שם.
זה היה נצחון לשני הצדדים - בעוד שהרוסים זכו בניצחון טקטי, קנדי הוכיח שארה"ב נחושה לבלום את הרוסים מפגיעה או איום על העולם המערבי. באופן אישי זכה קנדי הצעיר, נשיא חדש ולא מוערך עד אז, להכרה במנהיגותו ובתבונתו המדינית שאפשרה לו לנווט משבר מורכב ומסובך בהצלחה יתרה. מעט לאחר המשבר הוא נשא נאום שהזמין את ברית המועצות לשמור ביחד על העולם וחרושצ'וב נעתר. המעצמות סיכמו על הפסקת הניסויים הגרעיניים. שהובס במשבר הטילים הזה, הודח זמן מה לאחר מכן.
הנה רצף האירועים שהביא למשבר הטילים בקובה (מתורגם):
https://youtu.be/bwWW3sbk4EU
הנה משבר הטילים של קובה - באנגלית:
https://youtu.be/uAi7RyR0qac
כך התרחש המשבר:
https://youtu.be/XbKCyQn5oTc
עד כמה קרוב היה העולם למלחמת העולם השלישית:
http://youtu.be/Ig8UdfQKXSY
סרטון היסטורי שערכו תלמידים אמריקניים על משבר הטילים של קובה:
http://youtu.be/Bzgps7u61W4
השיר "גשם כבד עומד ליפול" של בוב דילן נכתב על האיום הגרעיני שהסתמן במשבר הטילים של קובה:
https://youtu.be/8O7heJ5ILvM
וסרט תיעודי על משבר הטילים והימים שבהם עצר העולם את נשימתו:
https://youtu.be/dC4XhIjBPEQ?long=yes
מהי תאוריית "החלונות השבורים"?
תאוריית "החלונות השבורים" (Broken windows theory) אומרת שכאשר יש בשכונה מסוימת חלון שבור שלא תוקן, במהרה יצטרפו אליו חלונות שבורים רבים אחרים, שלא יתוקנו גם הם, מה שיגרור להזנחה כללית ובהמשך גם הידרדרות לפשע. טענה חשובה היא שהתרופפות של החוקים והאיסורים החברתיים, תביא במשך הזמן לעלייה בפשיעה ובאלימות.
התאוריה הוצגה על ידי צמד החוקרים ג'יימס וילסון וג'ורג' קלינג ב-1982, בכתב העת "The Atlantic Monthly". היא נכללה במאמר על הפשע והאסטרטגיות האפשריות לסילוק הפשע משכונות עירוניות.
כמובן שהחלון השבור הוא סמל להזנחה בתחילת הדרך, של דברים בעייתיים ופשעים קטנים, שאם לא יטופלו, יהפכו לפשעים ובעיות גדולות. המסר המועבר באי תיקון החלון הראשון ואלו הבאים אחריו, הוא למעשה היעדר גבולות וחוסר אכפתיות של הסביבה לרכושה ולתושביה. רק תיקון ובצידו אכיפה בלתי מתפשרת של החוקים, יביאו לשיפור המצב.
השיטה יושמה בשנות ה-80 בעיר ניו-יורק, על ידי ראש העיריה רודי ג'וליאני ונחלה הצלחה מרשימה. בכך היא נתנה אישור לרעיון שתיקון ואכיפה יכולים להביא לשינוי גם במקומות ובקהילות שהכל נראה בהם אבוד. מנגד, יש חוקרים שחולקים על ההצלחה הזו, לאחר שמחקר שערכו גילה שבאותן שנים חלה ירידה מקבילה בפשיעה ובאלימות בכל רחבי ארה"ב ולא רק בעיר ניו יורק.
הנה תיאור קצר של תאוריית החלונות השבורים:
https://youtu.be/vj9WsGbaNAY
הסבר מפורט ומתורגם של התאוריה ואף קורא להפעילה ברמה העולמית:
https://youtu.be/Y-cUr2MYbh8
וראש עיריית ניו-יורק לשעבר מסביר כיצד יישם את מסקנות התאוריה כדי לשפר את מצב הפשע בניו-יורק באופן משמעותי מאד (מתורגם):
http://youtu.be/VX7hDYLPf6s
מי היה הנפוליאון של אפריקה?
שאקה (Shaka) היה מנהיגו המבריק של שבט הזולו, שבמאה ה-19 הצליח לאחד מאות שבטים מפורדים ואכזריים למעצמה אפריקאית של ממש. יש אומרים שבימי השיא שלה שלטה הזולו בראשותו בשליש מיבשת אפריקה. הוא שלט במשך כמה שנים בלבד, אך הצליח ליצור צבא חזק וממלכה מאורגנת, שיובל שנים אחרי מותו עדיין הצליחה לנהל מלחמה עיקשת כנגד המעצמה החזקה בעולם, האימפריה הבריטית, אך נוצחה.
שאקה היה כנראה מנהיג כריזמטי וסוחף, אך גם איש ארגון שידע לבנות צבא יעיל, מאורגן ומסודר, בניגוד לכל מנהיג שבטי לפניו. הוא שינה את שיטת הלוחמה והפך אותה לאכזרית מאד, מה שהרתיע את אויביו וגרם לכניעת רבים מהם. הוא גם פיתח שיטות לחימה וכלי נשק, כמו החניתות הקטלניות שהמציא במקום הכידונים המיושנים שבהם השתמשו עד אז.
וכך, בתוך זמן קצר, השתלט שאקה על שבט הזולו והיה למנהיג רודן ואכזרי של ממלכה שיראה מפניו ומשגעונותיו המרובים. כשמתה אמו למשל, הוא הרג אלפים מאנשיו, משום שלא התאבלו מספיק..
בשלב מסוים ניצל אחיו דינגיין את השנאה כלפיו, הרגו והשתלט על הממלכה במקומו. כמו נפוליאון, גם שאקה היה לסמל היסטורי ואגדה, על אף שנפל ממנהיגותו.
הנה תקציר חייו של המנהיג האגדי שאקה:
https://youtu.be/qbpzAPZGBWo
סיפורו של מנהיג שבט הזולו האפריקאי שאקה, שיהפוך אותו לאימפריה:
https://youtu.be/BZLGKFWlRzY?t=1m37s
וקטע מסרט שמראה את השיטות הצבאיות של שאקה, כבר בקרב הראשון בפיקודו:
https://youtu.be/cS11Y-lEuP4
כיצד ירדו הפשע והאלימות בניו יורק?
לאחר שפורסם המחקר של החוקרים ג'יימס וילסון וג'ורג' קלינג ב-1982, על מה שנקרא "תאוריית החלונות השבורים" (Broken windows theory), החליטו בניו יורק לאמץ את התאוריה ולנסות ולתקן את המצב הקשה בעיר. שיטת העבודה של רודי ג'וליאני הייתה לתקן את ההזנחה, לנקות את השכונות ובמקביל - לנקוט גישה של אפס-סובלנות באכיפת החוקים בעיר.
ראש העירייה הנבחר של העיר ניו יורק האמין שאם הפשיעה והאלימות היא תוצאה הכרחית של אי-סדר, לכלוך והרס, תיקון של הגורמים הללו ואכיפה של החוקים יביאו לתיקון המצב. התוצאה הייתה מצוינת. הסתבר שאימוץ הרעיון הצליח להקטין באופן דרמטי את הפשיעה בניו יורק. כמות הרציחות ירדה לפחות מ-20% ממה שהייתה לפני הפעלת התכנית, מ-30 רציחות למאה אלף איש, ל-5 בלבד!
הנה סרטון שמסביר כיצד יושמה התאוריה של החלונות השבורים בעיר ניו יורק (עברית):
https://youtu.be/k0KfrAJU3w8
וג'וליאני מסביר כיצד יישם את מסקנות התאוריה כדי לשפר את מצב הפשע בניו-יורק באופן משמעותי מאד (מתורגם):
http://youtu.be/VX7hDYLPf6s
מנהיגות (leadership) היא היכולת להוביל ולשכנע את המונהגים שלך, שאתה או את מהווים את הסיכוי הטוב ביותר שלהם לשרוד תקופת משבר, או לשגשג בימי צמיחה.
דומיננטיות בלהקה או במושבה של בעלי חיים ניתנת להשגה על ידי הפרט הדומיננטי. הפרט הדומיננטי הזה, לרוב זכר, שולט בסולם ההיררכיה של הקבוצה. מדי פעם קורה שפרטים אחרים קוראים תיגר על מנהיגותו ואחרי עימות נקבע האם היא תישמר או שפרט אחר יחליפו בראש הקבוצה.
להקות של בעלי חיים מונהגים בידי פרט דומיננטי, לרוב זכר, או מה שמכונה לא פעם "זכר אלפא". אגב, הם יכולים לגדול גם כשהם בטוחים שבן אדם הוא זה שעומד בראש הלהקה שלהם. במקרה כזה ייחשב האדם לפרט הדומיננטי, למנהיג הלהקה.
אצל בני אדם, בימי קדם, האמונה הייתה שמי שבוחר את המנהיגים הוא אלוהים. אז שימשה הבחירה האלוהית, הכריזמה, ככלי הנהגה ראשי של המלכים ומנהיגות עברה בירושה. על החלטות המלך איש לא חלם לערער. רק מישהו ממשפחת המלוכה יכול היה לעשות זאת, להרוג אותו ולשלוט במקומו. "המלך מת, יחי המלך החדש!"
בימינו נבחנים המנהיגים ביכולתם להציג חזון, לקבל וליישם החלטות, לגלות אומץ, כושר ארגון ודוגמה אישית, להוביל שינויים ולהאציל סמכויות לאנשיהם באופן חכם.
בדמוקרטיה המודרנית מובילים מנהיגים מתקשרים, בעבר עשו זאת בעיקר בטלוויזיה והיום ברשתות החברתיות. מי שמסוגלים להעביר את המסרים שלהם לעמם או לעובדיהם בארגון, באופן כן ואפקטיבי, בצורה שמניעה לפעולה ולתמיכה, מסוגלים להנהגה טובה ואף מעולה.
יכולות כאלה מאפיינות רבים מהמנהיגים הדמוקרטיים הבולטים של המאה האחרונה, גם כאלו שנתוני הפתיחה שלהם לקו בחסר. ביניהם אפשר לציין את ג'ון קנדי הצעיר מדי, אך כזה שידע לדבר היטב ולהעביר מסרים של חזון והשראה, רונלד רייגן שנתפס כחסר עומק מספיק, אך ידע להקיף את עצמו ביועצים טובים ולהקשיב להם, או ברק אובמה שהנהיג עם חזון ומימוש מדיניות של חמלה סוציאלית, תוך הבנת הערך של מבט ישיר בעיני הציבור ותקשורת חכמה.
בימי משבר עמוק או סכנה, מתגלה המנהיג האמיתי. זהו מי שמצויד במעין "גנים צ'רצ'יליאניים", המאפשרים לו להוביל את עמו או את הקבוצה שהוא מנהיג. מנהיג כזה הוא מי שמסוגל להתבונן בעיני אנשיו ולומר להם בכנות שכל שיוכל להבטיח להם בזמן אמת הם "דם, יזע ודמעות".
זהו דגם של מנהיגות בימי משבר, שמתחבר למה שמכונה במורשת הבריטית "הקשחת השפה העליונה" ומזוהה עם צ'רצ'יל של ימי מלחמת העולם השנייה. היא מנוגדת למנהיגים שיכולים בעיתות כאלה בעיקר לעודד את האזרחים ולהבטיח ש"יהיה טוב", אבל בפועל ההצלחה העיקרית שלהם היא בלהיות להקת "מעודדות" של העם, כמו המעודדות של פוטבול האמריקאי או של הפוגות משחקי הכדורסל. זה דגם מנהיגות שאפשר לכנות, גם אם בזלזול מסוים, Cheerleaders.
הנה מחקר שאיתר בתצפית נוסח "האח הגדול" את המנהיגות בקרב בעלי חיים (עברית):
https://youtu.be/jQwVPtjsHys
כך נוצרת מנהיגות, שלב אחרי שלב, בדוגמה מפתיעה ומרוממת נפש:
http://youtu.be/CBi5E5OMKic
האם משה רבנו היה הופך מנהיג בימינו שבהם מנהיגים מדגמנים עוצמה (עברית):
https://youtu.be/BfwP5LJQmuE
דוגמה מבריקה לדרך שבה התומכים במנהיג מצטרפים אליו (מתורגם):
http://youtu.be/JORAw0CSrTQ
גם אצל ילדים יש מנהיגים, רק צריך לוודא שהם מנהיגים לכיוון טוב ומיטיב:
http://youtu.be/HghMskVjOA8
להקת אריות שמאמינים שהאישה הזו היא מנהיגת הלהקה:
http://youtu.be/2f8Hpid8YWA
המנהיג הקולנועי הלא מכוון הקלאסי - פורסט גאמפ (מתורגם):
https://youtu.be/X7xa9K4LMSw
והרצאת טד על מנהיגות היוצרת בטחון (מתורגם):
https://youtu.be/lmyZMtPVodo?long=yes
רובנו בטוחים שמה שאנו מתכוונים לשדר לסביבתנו הוא מה שאחרים אכן תופסים וחושבים אודותינו. אבל במידה רבה זו טעות. ההתנהגות המודעת, כמו גם התקשורת המילולית שלנו, הן רק חלק קטן ממה שאומר לאחרים מי אנחנו ואיך אנו מרגישים או מגיבים להם.
לא פחות מכך, גם שפת הגוף (Body language) שלנו היא משמעותית בתקשורת שלנו ובינינו. שפת גוף היא אוסף של תנועות, תנוחות והבעות פנים, שאותם יוצרים בני אדם בדרך כלל מבלי לדעת או להתכוון אליהם.
כל המחוות הללו משקפות לא פעם תחושות ורגשות היטב. לא פעם הם אפילו אפקטיביים ומשקפים יותר עלינו, מאשר הדברים המכוונים שאנו עושים ומסרים גופניים מפורשים, שנועדו להפחיד, להראות שאנו חזקים, רגועים, נפגעים, נעלבים וכדומה.
שפת הגוף, גם אם אנו לא מכוונים לכך, מעבירה מסרים. האמונה הרווחת היא שזו צורת הבעה שברובה אינה מודעת או רצונית. זה גם היתרון שמובטח בה למי שיודעים לפרש, להבין אותה וללמוד על אדם לפי התנהגותו הפחות מובהקת ולא רק על פי המסרים המילוליים או ההפגנתיים שהוא מעביר.
דוגמאות? - ראיתם פעם אדם שכוסס את ציפורניו, מתופף באצבע או דופק במהירות בידו על השולחן או נוקש על הארץ ברגלו? - גם אם הוא מנסה להיראות רגוע, די סביר שזה ביטוי ללחץ או לעצבנות שהוא או היא מסתירים.
בדומה לזה, מי שמבטו לא-ממוקד מבטא לא פעם בלבול ופיזור-דעת.
גם תכונות אופי עשויות לבוא לידי ביטוי בשפת הגוף של אדם. מי שהולך מהר יחסית וצעדיו קצובים מבטא החלטיות ונחישות. אדם שהליכתו ושפת גופו הפוך יכול להיות הססן ולא החלטי.
ניתן לרוב להבחין בקלות בשפת גוף שכזו, אם תשימו לב אליה ותהיו מצוידים בידע מסוים על המשמעויות של הדברים. אך חשוב לשים לב שלא להתייחס ולהסיק מסקנות ממעקב קצר של רגע. זה מפני שלכל אחד מאיתנו יש רגעים כאלה ואחרים, רק מעקב מפורט ומדויק יכול באמת לקבוע דברים שבביטחון רב יחסית הם אכן מדויקים.
בתחום מסוים רבים היינו רובנו שמחים לשלוט בשפת הגוף שמלווה את התוכן המילולי. מדובר ברושם ראשוני, בו לשפת הגוף יש משמעות רבה במיוחד. כי במפגש ראשון עם אדם שלא מכירים הרושם הראשוני יכול להעביר הרבה מידע, במיוחד אם הוא לא כל כך מודע לשפת הגוף שלו. במקרים של מסר לא-מילולי שהפרשנות בו עמומה, מרובת משמעות או אפילו נכלולית, שפת הגוף יכולה לסייע לזהות את האמת, או לפחות לחשוף את השקר.
היא אינה מדע או אמונה. שפת הגוף היא כלי, שכמו כל כלי יש בו יכולות ועוצמות ומנגד גם חוסרים ושגיאות אפשריוות. שימוש תבוני וזהיר בו עושים פלאים לאנשים מודעים.
הנה הסברים ודוגמאות של שפת הגוף האנושי (מתורגם):
http://youtu.be/a1VwNNYmLvI
מומחים עוסקים לא מעט בשפת הגוף של מנהיגים ופוליטיקאים (עברית):
https://youtu.be/HPXrwXC1Ccw?t=1m23s
שפת הגוף יכולה לסייע לנו לדעת מה בן שיחנו באמת אומר לנו (עברית):
https://youtu.be/NIDEyxSmEw8
שפת גוף לפעמים יורדת למיקרו-מסרים, רמזים נחבאים במיוחד שהגוף נותן (עברית):
https://youtu.be/ziFhY31b9lE
הרצאת טד על כמה ששפת הגוף שלכם עשויה לקבוע מי תהיו (מתורגם):
https://youtu.be/Ks-_Mh1QhMc?long=yes
הפּוֹפּוּליזם (Populism) הוא תופעה ותיקה בפוליטיקה. זהו סגנון פוליטי, שפונה אל ה"עמך", הציבור הרחב, באמצעות מסרים פשוטים וקליטים, בכדי לגייס את תמיכתו הפוליטית ואת אהדתו. בתמורה הוא מבטיח להעביר את השליטה מהאליטה אל העם.
הפופוליזם, שאינו מוגבל לימין או לשמאל דווקא, חי היטב הן בדמוקרטיות, כשמועמדים משתמשים בו בכדי לקדם את עצמם, והן בדיקטטורות, בהן הוא מחזק את התמיכה בדיקטטור ויוצר לו תדמית של מי שנלחם באליטה שהובסה וצריך למנוע ממנה מלשוב אל השלטון ולהחליש את אחיזתה במוסדות המדינה.
מסרים פופוליסטיים קלסיים יהיו "לנצח את התאגידים", "לשבור את האליטה", "לדאוג לעם", או "להעמיד בראש סדר העדיפויות את הציבור".
כמעט תמיד יהיה שם "אנחנו" מול "הם". קל לגרום להמונים לתסיסה ואם מוסיפים לה קורטוב של תסכול, על אליטה שרוצה להשאיר את האזרחים הפשוטים חלשים ומזלזל בהם ובהבנתם הפוליטית, הפופוליזם, או בעברית הֲמוֹנָאוּת, לוקח בקלות.
פתרונות פופוליסטיים יהיו בדרך כלל פתרונות לטווח קצר, רעיונות קאצ'יים, שנקלטים בקלות אבל בדרך כלל לא יטפלו בבעיות מהשורש.
לא מעט מנהיגים בעולם מצליחים כבר שנים רבות להעביר מסרים שינעמו לאוזני הציבור ולזכות בשיטה זו בפופולריות עצומה. לא פעם הם מגלים כמה קשה ליישם את הרעיונות הפשטניים שהציעו לבוחר בקמפיין ואז מתחילים, כמנהיגים, להסית כנגד האליטה החתרנית שמפריעה להם לדאוג לעם.
בעידן הפוסט מודרני שבו אנו חיים, קל לפופוליזם הרבה יותר. הרשתות החברתיות והטכנולוגיה המהירה והנרחבת של האינטרנט מייצרים כלי חזק ביותר, המאפשר להדהד מסרים פוליטיים כאלו. באמצעות המדיה החברתית, הפופוליזם רוכב טוב יותר מהאמת ומהעובדות.
הגלובליזציה, חשוב לומר, מייצרת גם היא הזדמנויות לפוליטיקאים פופוליסטים. כתוצאה מהקפיטליזם הגלובלי של העשורים האחרונים נוצרו עם הזמן אי שוויון מטורף ומידה רבה של חוסר יציבות מקרו-כלכלי. הרשתות החברתיות מהדהדות היטב את המסרים המתסיסים על כך. אליהם מצרפים הנפגעים ואלו שייהנו מקולותיהם בקלפי ניחוחות של לאומנות, שתמיד הייתה טובה בלחמם ולהתסיס את ההמונים.
כמובן שכאן מדובר במסרים פוליטיים גלויים, שנאמרים ונכתבים באופן מפורש. למסרים שאינם בהכרח כאלה יש עולם נפרד, אם כי פורח לא פחות. תוכלו לקרוא עליהם בתגית "פוסט אמת" או בתגית "תיאוריות קונספירציה" הוותיקה הרבה יותר.
בין המנהיגים הפופוליסטים בהיסטוריה מונים דמויות היסטוריות כמו העבד המורד ספרטקוס, שהצליח להנהיג מרד עבדים בלתי נתפס בהצלחתו כנגד האימפריה הרומית, או את חואן פרון בארגנטינה. מנהיגים חדשים כאלו הם ארדואן בטורקיה, טראמפ בארצות הברית, אורבן ההונגרי ודומיהם. דיקטטורים שעלו ושלטו בזכותו לא חסרים גם הם, כשהבולטים שבהם הם מוסוליני והיטלר.
אגב, בשל הדימוי הירוד של המסרים הפופוליסטיים, פוליטיקאים דמוקרטיים המשתמשים במסרים כאלו ובפופוליזם לא ממש אוהבים שמדברים עליהם כפופוליסטים. האליטה, הם יאמרו ודאי, מגדירה זאת כך כדי לתייג ולהקטין אותם ואת בוחריהם.
#אז איך נזהה פופוליסט?
אם אתם שומעים מסרים קצרים שחוזרים על עצמם שוב ושוב, בכל נאום, בכל פרסום, בכל מסיבת עיתונאים, כנראה שמישהו כאן מיומן בפופוליזם.
אם מישהו כל הזמן מאשים אליטה כלשהי ומתיימר לדבר בשם "העם", הוא משתמש בכלים פופוליסטיים.
אם פוליטיקאי מוצא כל הזמן חתרנות במוסדות השלטון וניסיון לעצור את "רצון העם" - זהו פופוליזם.
על הפופוליזם הלאומני החדש, בו השלטון עצמו הוא שמערער את הדמוקרטיה (עברית):
https://youtu.be/hmzj3Vz0UJk
סכנת פופוליזם נגד הרשות המחוקקת (עברית):
https://youtu.be/PCHCYYDt77c
כתבת טלוויזיה על הפופוליזם המודרני (עברית):
https://youtu.be/P0sb9sF2MSo?long=yes
ושיחה עם העיתונאית הנודעת כריסטיאן אמנפור על הכחשת המדע בחסות הפייק ניוז (מתורגם):
https://youtu.be/iU1bhHeCkoU?long=yes
אנחנו אומרים בפשטות שגיבורים יכולים בדרמה ובתרבות להיות כל מי שיוצאים מהיום יום שלהם וצריכים לעשות דרך לא רגילה בשבילם. מעניין לתמצת את הגיבור בתיאטרון, בקולנוע ובספרות כמישהו נורמלי שנקלע למצב לא נורמלי או מישהו לא נורמלי שנקלע למצב נורמלי.
ג'וזף קמפבל, שכתב ספר על גיבורים בתרבויות שונות, מגדיר גיבור כמי שעובר דרך עולם מיוחד ובלתי מוכר. כמו הארי פוטר למשל, הגיבור לפיו עובר דרך שלבים קבועים ומשותפים לכל הגיבורים.
זה מתחיל מחייו הרגילים של הגיבור, המבוגרים קוראים לזה "אזור הנוחות" שלו. הוא מקבל אתגר או מסר שמוציא אותו אל המסע (זו השעה 1), מקבל עזרה ממישהו חכם או בוגר ממנו (2) ובשעה 3 יוצא אל הדרך - להרפתקה. ב-4 הגיבור עובר מבחנים, ב-5 מתקרב למטרה ועומד במבחן האיום והגדול. ב-6 הוא נקלע למשבר שמאיים על חייו, אבל נולד מחדש. הוא זוכה באוצר (7), כלומר בכוח, בנערה או בהישג. בשלב ה-8 הוא משיג את התוצאה, ב-9 הוא מתחיל לחזור הביתה אל עבר החיים החדשים שלו (10). ב-11 מתקבלת התוצאה והפתרון של התעלומה והעלילה המסובכת. ב-12 הוא חוזר לחייו, אבל עכשיו הם טובים יותר, משודרגים. הוא יחיה אותם עד להרפתקה הבאה.
זהו המחזור של הגיבורים... ג'וזף קמפבל אמר ש"במערה שאליה נפחד להיכנס, שם נמצא האוצר שאנו מחפשים" - הקשיבו לקריאה להרפתקה כזו וקבלו את האתגר, התגברו על הפחד וכבשו את המטרות שאתם רוצים להשיג ואז עשו זאת שוב..
הנה סרטון על הגיבור שנוכל להיות (מתורגם):
http://youtu.be/Hhk4N9A0oCA?t=13s
יש גבורה בקרב (עברית):
https://youtu.be/H48nXOuClFw
יש גבורת יחיד (עברית):
https://youtu.be/PFjhbkyegDQ
יש מי שנזקקים לה שוב ושוב, כמו צ'ארלס לייטולר, ששרד את הטיטאניק, את אסון הצפלין ואת קרב דנקירק:
https://youtu.be/7q37EojA6_M
אבל לא רק לוחמים יכולים להיות גיבורים (עברית):
https://youtu.be/Tyt0RH-b3dU
ולא רק גברים (עברית):
https://youtu.be/Qxg1m5QG_3c
מנהיגות
המבקרים בקברו של מלך פרוסיה פרידריך הגדול, מתפלאים לראות שעל הקבר מניחים רבים מהמבקרים הגרמנים תפוחי אדמה. הירקות הללו מעידים על הסיפור של פרידריך הגדול ותפוחי האדמה - סיפור של תבונה וחזון של שליט חכם, יצירתי והחלטי, שהצעיד את השיווק במאה ה-18 לשלב חדש.
לא רבים יודעים שבעבר היה לתפוח האדמה מוניטין ירוד במיוחד. אבל מלך פרוסיה, פרידריך הגדול, שגילה את הפוטנציאל של תפוחי האדמה החליט לשנות את המצב. בתרגיל שיווקי מרהיב, שיילמד שנים אחר-כך בבתי ספר לשיווק, הפך פרידריך הגדול, מלך פרוסיה, את תפוחי האדמה ללהיט בפרוסיה.
כשפרידריך הגדול, מלך פרוסיה, נדלק על תפוחי האדמה והאוכל הטוב שיוצא מהם, הוא החליט לשלב את הירק הזול והפשוט לגידול במזונם של הפרוסים (הגרמנים). הוא רצה להכפיל את אספקת הפחמימות בממלכה, בעיקר מכיוון שהבין שבמקרה של רעב, יוכל תפוח האדמה לספק תחליף לחיטה ולהבטיח שלא יהיו רעבים בקרב נתיניו.
אבל "פריץ הזקן", כמו שמכנים את פרידריך בחיבה, גילה די מהר שהתדמית של מה שהיה שנים רבות מזון לאסירים וחזירים "אינה משהו"... הם פשוט סרבו לאכול תפוחי אדמה. לכן, כדי לעודד את אכילת תפוחי האדמה אצל בני העם, הוא עשה להם "הפוך על הפוך" - המלך הורה להפוך פארק גדול שליד ארמונו לשדה תפוחי אדמה עצום והורה להקיפו במגדלי שמירה ובשומרים.
המלך אסר על מכירת תפוחי האדמה מהשדה שלו ויצר מצב שבו תפוחי האדמה הפכו למאכל של בית המלוכה בלבד. האיסור הזה, בבחינת "מים גנובים ימתקו", גירה את העניים לאכול דווקא את תפוח האדמה ורבים התפתו לחפש את הירק השנוא עד אז ולקנות אותו בשוק השחור.
כך נוצר ביקוש עצום ותפוח האדמה הפך ללהיט ענקי בפרוסיה, גרמניה. ואז, כש"התיר" המלך לגדל ולסחור בתפוחי האדמה, הסתערו ההמונים על הלהיט הקולינארי החדש והמלך החכם חיכך ידיים בהנאה.
כך גילו עניי היבשת את תפוחי האדמה והם הפכו למצרך מועדף על שולחנם. פרידריך ניצח. תפוחי האדמה היו זולים וקלים לגידול והעניים, כבר אז וכמו תמיד, לא היו מצוידים בכסף רב.
כך לימד פרידריך את שליטי העתיד שלמען העתיד וכדי להיות מנהיג חכם שמנחיל לעמו את הדבר הנכון, יש לפעמים לעשות תרגילים שיווקיים מתוחכמים מעט יותר.
הנה קברו של פרידריך הגדול עם תפוחי אדמה שהניחו עליו מבקרים:
https://youtu.be/7W6hkCDYN3I
כך שכנע פרידריך הגדול את עמו לאכול תפוחי אדמה:
https://youtu.be/9ohC7Epd8J4?t=1m05s
עלילות תפוח האדמה והעם הגרמני:
https://youtu.be/5uxuQlLfxjQ
ופרידריך הגדול על הישגיו הרבים:
https://youtu.be/0s_6_tlasfw
במשך 13 הימים הארוכים ביותר שעברו על העולם, כמעט איש לא ידע עד כמה הוא היה קרוב לחורבן. בפעם הראשונה בהיסטוריה עומדים בני האדם עם כל הדרוש כדי להשמיד את כל החיים על כדור הארץ ודרושה רק לחיצה על כפתור..
במשבר הטילים בקובה () העולם עמד בפני סכנה ממשית של מלחמה גרעינית בין שתי מעצמות העל, ארצות הברית של אמריקה וברית המועצות. זה קרה כשבריה"מ בהנהגת חרושצ'וב הציבה טילים גרעיניים באי קובה, במרחק של כ-240 קילומטרים מחופי ארה"ב, "כדי להגן על קובה". קובה שנשלטה בידי הקומוניסטים בראשות המהפכן פידל קסטרו הייתה אויבת של ארה"ב. ארה"ב בראשות הנשיא הצעיר ג'ון קנדי לא השלימה עם הצבת הטילים. קנדי אמר אז "שנות ה-30 לימדו אותנו לקח ברור. התנהגות תוקפנית, אם מתירים לה להתפתח ללא מעצור, מביאה בסופו של דבר למלחמה".
בניגוד לעצת רוב היועצים שלו, שהציגו לתקוף את הטילים ולהשמידם, הנשיא קנדי נהג בתבונה ובאיפוק והכריז על סגר ימי, למעשה מצור על קובה. חרושצ'וב בתגובה שלח 25 ספינות מלחמה לכיוון קובה. הבית הלבן הוציא הודעה שכל נסיון לפרוץ את הסגר ייבלם בכוח. בארצות הברית חששו אזרחים רבים שהעולם עומד על סף מלחמת עולם שלישית, הפעם מלחמה גרעינית. אנשים אגרו מזון והכינו מקלטים, בחשש גדול ובידיעה שהמקלטים אינם הגנה מספקת בפני פצצות אטום.
אבל המנהיג הרוסי חרושצ'וב מצמץ ראשון. הוא הורה למשחתות הסובייטיות להסתובב ולחזור הביתה. הוא הציע פגישת פסגה, אך הבית הלבן סרב. קנדי עמד על דרישתו למנוע הצבת טילים בקובה. במגעים סודיים שנוהלו בשקט בין המעצמות התחייבה ארה"ב שלא לתקוף את קובה ולאפשר מט כבוד לרוסי. קנדי גם הודיע שבחודשים הקרובים תפנה ארצות הברית את טילי הניסוי שהציבה זה מכבר בטורקיה. הסובייטים נסוגו מהתכנית להצבת הטילים הבליסטיים בקובה ופינו את מה שכבר הוצב שם.
זה היה נצחון לשני הצדדים - בעוד שהרוסים זכו בניצחון טקטי, קנדי הוכיח שארה"ב נחושה לבלום את הרוסים מפגיעה או איום על העולם המערבי. באופן אישי זכה קנדי הצעיר, נשיא חדש ולא מוערך עד אז, להכרה במנהיגותו ובתבונתו המדינית שאפשרה לו לנווט משבר מורכב ומסובך בהצלחה יתרה. מעט לאחר המשבר הוא נשא נאום שהזמין את ברית המועצות לשמור ביחד על העולם וחרושצ'וב נעתר. המעצמות סיכמו על הפסקת הניסויים הגרעיניים. שהובס במשבר הטילים הזה, הודח זמן מה לאחר מכן.
הנה רצף האירועים שהביא למשבר הטילים בקובה (מתורגם):
https://youtu.be/bwWW3sbk4EU
הנה משבר הטילים של קובה - באנגלית:
https://youtu.be/uAi7RyR0qac
כך התרחש המשבר:
https://youtu.be/XbKCyQn5oTc
עד כמה קרוב היה העולם למלחמת העולם השלישית:
http://youtu.be/Ig8UdfQKXSY
סרטון היסטורי שערכו תלמידים אמריקניים על משבר הטילים של קובה:
http://youtu.be/Bzgps7u61W4
השיר "גשם כבד עומד ליפול" של בוב דילן נכתב על האיום הגרעיני שהסתמן במשבר הטילים של קובה:
https://youtu.be/8O7heJ5ILvM
וסרט תיעודי על משבר הטילים והימים שבהם עצר העולם את נשימתו:
https://youtu.be/dC4XhIjBPEQ?long=yes
תאוריית "החלונות השבורים" (Broken windows theory) אומרת שכאשר יש בשכונה מסוימת חלון שבור שלא תוקן, במהרה יצטרפו אליו חלונות שבורים רבים אחרים, שלא יתוקנו גם הם, מה שיגרור להזנחה כללית ובהמשך גם הידרדרות לפשע. טענה חשובה היא שהתרופפות של החוקים והאיסורים החברתיים, תביא במשך הזמן לעלייה בפשיעה ובאלימות.
התאוריה הוצגה על ידי צמד החוקרים ג'יימס וילסון וג'ורג' קלינג ב-1982, בכתב העת "The Atlantic Monthly". היא נכללה במאמר על הפשע והאסטרטגיות האפשריות לסילוק הפשע משכונות עירוניות.
כמובן שהחלון השבור הוא סמל להזנחה בתחילת הדרך, של דברים בעייתיים ופשעים קטנים, שאם לא יטופלו, יהפכו לפשעים ובעיות גדולות. המסר המועבר באי תיקון החלון הראשון ואלו הבאים אחריו, הוא למעשה היעדר גבולות וחוסר אכפתיות של הסביבה לרכושה ולתושביה. רק תיקון ובצידו אכיפה בלתי מתפשרת של החוקים, יביאו לשיפור המצב.
השיטה יושמה בשנות ה-80 בעיר ניו-יורק, על ידי ראש העיריה רודי ג'וליאני ונחלה הצלחה מרשימה. בכך היא נתנה אישור לרעיון שתיקון ואכיפה יכולים להביא לשינוי גם במקומות ובקהילות שהכל נראה בהם אבוד. מנגד, יש חוקרים שחולקים על ההצלחה הזו, לאחר שמחקר שערכו גילה שבאותן שנים חלה ירידה מקבילה בפשיעה ובאלימות בכל רחבי ארה"ב ולא רק בעיר ניו יורק.
הנה תיאור קצר של תאוריית החלונות השבורים:
https://youtu.be/vj9WsGbaNAY
הסבר מפורט ומתורגם של התאוריה ואף קורא להפעילה ברמה העולמית:
https://youtu.be/Y-cUr2MYbh8
וראש עיריית ניו-יורק לשעבר מסביר כיצד יישם את מסקנות התאוריה כדי לשפר את מצב הפשע בניו-יורק באופן משמעותי מאד (מתורגם):
http://youtu.be/VX7hDYLPf6s
שאקה (Shaka) היה מנהיגו המבריק של שבט הזולו, שבמאה ה-19 הצליח לאחד מאות שבטים מפורדים ואכזריים למעצמה אפריקאית של ממש. יש אומרים שבימי השיא שלה שלטה הזולו בראשותו בשליש מיבשת אפריקה. הוא שלט במשך כמה שנים בלבד, אך הצליח ליצור צבא חזק וממלכה מאורגנת, שיובל שנים אחרי מותו עדיין הצליחה לנהל מלחמה עיקשת כנגד המעצמה החזקה בעולם, האימפריה הבריטית, אך נוצחה.
שאקה היה כנראה מנהיג כריזמטי וסוחף, אך גם איש ארגון שידע לבנות צבא יעיל, מאורגן ומסודר, בניגוד לכל מנהיג שבטי לפניו. הוא שינה את שיטת הלוחמה והפך אותה לאכזרית מאד, מה שהרתיע את אויביו וגרם לכניעת רבים מהם. הוא גם פיתח שיטות לחימה וכלי נשק, כמו החניתות הקטלניות שהמציא במקום הכידונים המיושנים שבהם השתמשו עד אז.
וכך, בתוך זמן קצר, השתלט שאקה על שבט הזולו והיה למנהיג רודן ואכזרי של ממלכה שיראה מפניו ומשגעונותיו המרובים. כשמתה אמו למשל, הוא הרג אלפים מאנשיו, משום שלא התאבלו מספיק..
בשלב מסוים ניצל אחיו דינגיין את השנאה כלפיו, הרגו והשתלט על הממלכה במקומו. כמו נפוליאון, גם שאקה היה לסמל היסטורי ואגדה, על אף שנפל ממנהיגותו.
הנה תקציר חייו של המנהיג האגדי שאקה:
https://youtu.be/qbpzAPZGBWo
סיפורו של מנהיג שבט הזולו האפריקאי שאקה, שיהפוך אותו לאימפריה:
https://youtu.be/BZLGKFWlRzY?t=1m37s
וקטע מסרט שמראה את השיטות הצבאיות של שאקה, כבר בקרב הראשון בפיקודו:
https://youtu.be/cS11Y-lEuP4
לאחר שפורסם המחקר של החוקרים ג'יימס וילסון וג'ורג' קלינג ב-1982, על מה שנקרא "תאוריית החלונות השבורים" (Broken windows theory), החליטו בניו יורק לאמץ את התאוריה ולנסות ולתקן את המצב הקשה בעיר. שיטת העבודה של רודי ג'וליאני הייתה לתקן את ההזנחה, לנקות את השכונות ובמקביל - לנקוט גישה של אפס-סובלנות באכיפת החוקים בעיר.
ראש העירייה הנבחר של העיר ניו יורק האמין שאם הפשיעה והאלימות היא תוצאה הכרחית של אי-סדר, לכלוך והרס, תיקון של הגורמים הללו ואכיפה של החוקים יביאו לתיקון המצב. התוצאה הייתה מצוינת. הסתבר שאימוץ הרעיון הצליח להקטין באופן דרמטי את הפשיעה בניו יורק. כמות הרציחות ירדה לפחות מ-20% ממה שהייתה לפני הפעלת התכנית, מ-30 רציחות למאה אלף איש, ל-5 בלבד!
הנה סרטון שמסביר כיצד יושמה התאוריה של החלונות השבורים בעיר ניו יורק (עברית):
https://youtu.be/k0KfrAJU3w8
וג'וליאני מסביר כיצד יישם את מסקנות התאוריה כדי לשפר את מצב הפשע בניו-יורק באופן משמעותי מאד (מתורגם):
http://youtu.be/VX7hDYLPf6s
כיצד שחרר סימון בוליבר את דרום אמריקה ומת עצוב?
דמיינו אדם אחד שהוא גם משחרר, גם מורד וגם בוגד, אדם מושמץ אך נערץ, מי שמנצח שוב ושוב, הופך לגיבור של יבשת שלמה ובכל זאת מת מובס ומושפל, רק כדי להפוך לגיבור היסטורי על-זמני.
וזה לא נפוליאון אלא סימון בוליבר (Simon Bolivar), המכונה "המשחרר" (El Libertador), מי שהיה מגדולי המצביאים של אמריקה הדרומית ובראשית המאה ה-19 הוביל בה לעצמאות של מדינות רבות.
בוליבר היה יליד ונצואלה ובן למשפחת אצולה עשירה ממוצא ספרדי. הוריו מתו בילדותו, ובמותם הוא יורש הון גדול. הוא גדל בהשגחת דודו ובבגרותו יוצא לספרד להשלמת לימודיו.
אחד ממוריו, סיימון רודריגז, היה תלמידו של ז'אן ז'אק רוסו והציג את בוליבר למחשבה הליברלית של המאה ה-18. הרעיונות הללו ישפיעו על בוליבר הצעיר באופן עמוק ומתמשך.
בבגרותו הוא נושא לאישה את בתו של אציל ספרדי, אך פחות משנה לאחר נישואיהם מתה הכלה הצעירה מקדחת צהובה. לבוליבר היה ברור בהמשך חייו שמותה הטרגי של רעייתו הצעירה הוא שדחף אותו לקריירה פוליטית בגיל צעיר.
כשהוא חוזר לוונצואלה בשנת 1807 מתייצב בוליבר הצעיר בראש קבוצת רדיקלית של קריאולים שהציבה לה למטרה למגר את השלטון הספרדי, בדרך לאיחוד של כל יבשת אמריקה הדרומית.
כשנפוליאון בונפרטה ישתלט באירופה על ספרד, הוא הוביל את המושבות של אמריקה הספרדית למרד. עד אז הן היו מושבות כנועות ורגועות.
בשנת 1810 מצליחה הקבוצה להפיל את השלטון הספרדי ולהקים את הממשלה הראשונה בדרום אמריקה שנבחרה בבחירות חופשיות. אך המאבק בין אנשי בוליבר לשלטון הספרדי ובני בריתו ביבשת לא פסק וממשיך עד שנת 1824, בה שוחררה בוליביה, אחרונת המושבות הספרדיות באמריקה הדרומית.
במשך 19 שנים בוליבר מוביל את המאבק לשחרור צפון דרום אמריקה. הוא עומד בראש כוחות קטנים עם ציוד מוגבל ביותר אך מביא אותם ללא מעט ניצחונות מדהימים, לצד תבוסות קשות. המצביא נע שוב ושוב בין מי שנמלט אל מקומות גלות ובין גיבור שמנצח וכובש שטחי ענק מהספרדים. בין השנים 1825 ל-1828, הוא בשיא כוחו ושולט כנשיא ומגן של "גראן קולומביה", שכוללת את קולומביה, פנמה ונצואלה, אקוודור של ימינו, פרו ובוליביה שנולדה זמן קצר לפני כן.
עכשיו הוא כבר דמות על-היסטורית ברמה של ג'ורג' וושינגטון ונפוליאון בונפרטה. מגנרל מחונן ופוליטיקאי כריזמטי, הוא הפך למנהיג הגדול והבלתי מעורער של התנועה לעצמאות של אמריקה הלטינית משאריות האימפריה הספרדית.
בוליבר שגירש את הספרדים מצפון דרום אמריקה תפס מקום מרכזי ביסוד הרפובליקות החדשות של אמריקה הלטינית ושלט בהן. קולומביה הגדולה הייתה המהלך הראשון שלו והוא חלם ליצור ממנה מדינה חזקה ומאוחדת בכל אמריקה הדרומית. אבל הפוליטיקאים האחרים ולא מעט מנהיגים מקומיים התנגדו לתכניות הללו.
וכך, בשנת 1830 יתפטר בוליבר המאוכזב מהנשיאות. חצי שנה אחר כך, בסוף אותה שנה, הוא יילך לעולמו, כנראה משחפת - בבית חברו בסנטה מרתה, קולומביה.
הוא אמנם ייזכר כ"ליברטדור", מי שישחרר מהשלטון הספרדי אבל באיחוד דרום אמריקה הוא נכשל. בשנותיו המאוחרות ייראה החזון הגדול של מי שכונה בשיאו "ג'ורג' וושינגטון של דרום אמריקה" ככישלון מוחלט. אבל מורשתו היא הרבה מעבר לצבאי ומדינית.
כי שנים לפני הביטול הרשמי של העבדות בוונצואלה, בוליבר שחרר את העבדים שלו. הוא היה היה אמנם פטריוט מוחלט, אך לצד זאת גם נהג באדיקות בערכי החירות, השוויון והמחשבה הליברלית של ז'אן ז'אק רוסו והמאה ה-18.
מאז מותו, בוליבר הוא גיבור לאומי במדינות אמריקה הדרומית, אותן מדינות שהוא שחרר משלטון ספרד: בוליביה הקרויה על שמו, ונצואלה, פנמה, קולומביה, אקוודור ופרו.
מאז ועד היום ממצבים את עצמם פוליטיקאים במדינות אלה כממשיכי דרכו של בוליבר. המוני פסלים וכיכרות, בכל רחבי דרום וצפון אמריקה, נושאים את דמותו ושמו של המנהיג הגדול ביותר בתולדות אמריקה הדרומית.
הנה קיצור חייו של המשחרר של דרום אמריקה:
https://youtu.be/9FIC_vihEpw
סיפורו של גיבור דרום אמריקה ומי שבגד בספרד:
https://youtu.be/kQ8a4W_hDbE
עוד על סימון בוליבר:
https://youtu.be/wxuxFg_8nkI
בחייו ראו בו דיקטטור, אחרי מותו קראו לו המשחרר:
https://youtu.be/p1bmJGX0md8?long=yes
התיאור של דמותו המרשימה ומטיל אימה:
https://youtu.be/lRKSU57klrw?long=yes
הרצאה על "ג'ורג' וושינגטון של אמריקה הדרומית":
https://youtu.be/reFr06PGB3c?long=yes
ופודקסט של הפרופסור הרסגור המיתולוגי על בוליבר (עברית):
https://youtu.be/rC9n1hMlbLk?long=yes
דמיינו אדם אחד שהוא גם משחרר, גם מורד וגם בוגד, אדם מושמץ אך נערץ, מי שמנצח שוב ושוב, הופך לגיבור של יבשת שלמה ובכל זאת מת מובס ומושפל, רק כדי להפוך לגיבור היסטורי על-זמני.
וזה לא נפוליאון אלא סימון בוליבר (Simon Bolivar), המכונה "המשחרר" (El Libertador), מי שהיה מגדולי המצביאים של אמריקה הדרומית ובראשית המאה ה-19 הוביל בה לעצמאות של מדינות רבות.
בוליבר היה יליד ונצואלה ובן למשפחת אצולה עשירה ממוצא ספרדי. הוריו מתו בילדותו, ובמותם הוא יורש הון גדול. הוא גדל בהשגחת דודו ובבגרותו יוצא לספרד להשלמת לימודיו.
אחד ממוריו, סיימון רודריגז, היה תלמידו של ז'אן ז'אק רוסו והציג את בוליבר למחשבה הליברלית של המאה ה-18. הרעיונות הללו ישפיעו על בוליבר הצעיר באופן עמוק ומתמשך.
בבגרותו הוא נושא לאישה את בתו של אציל ספרדי, אך פחות משנה לאחר נישואיהם מתה הכלה הצעירה מקדחת צהובה. לבוליבר היה ברור בהמשך חייו שמותה הטרגי של רעייתו הצעירה הוא שדחף אותו לקריירה פוליטית בגיל צעיר.
כשהוא חוזר לוונצואלה בשנת 1807 מתייצב בוליבר הצעיר בראש קבוצת רדיקלית של קריאולים שהציבה לה למטרה למגר את השלטון הספרדי, בדרך לאיחוד של כל יבשת אמריקה הדרומית.
כשנפוליאון בונפרטה ישתלט באירופה על ספרד, הוא הוביל את המושבות של אמריקה הספרדית למרד. עד אז הן היו מושבות כנועות ורגועות.
בשנת 1810 מצליחה הקבוצה להפיל את השלטון הספרדי ולהקים את הממשלה הראשונה בדרום אמריקה שנבחרה בבחירות חופשיות. אך המאבק בין אנשי בוליבר לשלטון הספרדי ובני בריתו ביבשת לא פסק וממשיך עד שנת 1824, בה שוחררה בוליביה, אחרונת המושבות הספרדיות באמריקה הדרומית.
במשך 19 שנים בוליבר מוביל את המאבק לשחרור צפון דרום אמריקה. הוא עומד בראש כוחות קטנים עם ציוד מוגבל ביותר אך מביא אותם ללא מעט ניצחונות מדהימים, לצד תבוסות קשות. המצביא נע שוב ושוב בין מי שנמלט אל מקומות גלות ובין גיבור שמנצח וכובש שטחי ענק מהספרדים. בין השנים 1825 ל-1828, הוא בשיא כוחו ושולט כנשיא ומגן של "גראן קולומביה", שכוללת את קולומביה, פנמה ונצואלה, אקוודור של ימינו, פרו ובוליביה שנולדה זמן קצר לפני כן.
עכשיו הוא כבר דמות על-היסטורית ברמה של ג'ורג' וושינגטון ונפוליאון בונפרטה. מגנרל מחונן ופוליטיקאי כריזמטי, הוא הפך למנהיג הגדול והבלתי מעורער של התנועה לעצמאות של אמריקה הלטינית משאריות האימפריה הספרדית.
בוליבר שגירש את הספרדים מצפון דרום אמריקה תפס מקום מרכזי ביסוד הרפובליקות החדשות של אמריקה הלטינית ושלט בהן. קולומביה הגדולה הייתה המהלך הראשון שלו והוא חלם ליצור ממנה מדינה חזקה ומאוחדת בכל אמריקה הדרומית. אבל הפוליטיקאים האחרים ולא מעט מנהיגים מקומיים התנגדו לתכניות הללו.
וכך, בשנת 1830 יתפטר בוליבר המאוכזב מהנשיאות. חצי שנה אחר כך, בסוף אותה שנה, הוא יילך לעולמו, כנראה משחפת - בבית חברו בסנטה מרתה, קולומביה.
הוא אמנם ייזכר כ"ליברטדור", מי שישחרר מהשלטון הספרדי אבל באיחוד דרום אמריקה הוא נכשל. בשנותיו המאוחרות ייראה החזון הגדול של מי שכונה בשיאו "ג'ורג' וושינגטון של דרום אמריקה" ככישלון מוחלט. אבל מורשתו היא הרבה מעבר לצבאי ומדינית.
כי שנים לפני הביטול הרשמי של העבדות בוונצואלה, בוליבר שחרר את העבדים שלו. הוא היה היה אמנם פטריוט מוחלט, אך לצד זאת גם נהג באדיקות בערכי החירות, השוויון והמחשבה הליברלית של ז'אן ז'אק רוסו והמאה ה-18.
מאז מותו, בוליבר הוא גיבור לאומי במדינות אמריקה הדרומית, אותן מדינות שהוא שחרר משלטון ספרד: בוליביה הקרויה על שמו, ונצואלה, פנמה, קולומביה, אקוודור ופרו.
מאז ועד היום ממצבים את עצמם פוליטיקאים במדינות אלה כממשיכי דרכו של בוליבר. המוני פסלים וכיכרות, בכל רחבי דרום וצפון אמריקה, נושאים את דמותו ושמו של המנהיג הגדול ביותר בתולדות אמריקה הדרומית.
הנה קיצור חייו של המשחרר של דרום אמריקה:
https://youtu.be/9FIC_vihEpw
סיפורו של גיבור דרום אמריקה ומי שבגד בספרד:
https://youtu.be/kQ8a4W_hDbE
עוד על סימון בוליבר:
https://youtu.be/wxuxFg_8nkI
בחייו ראו בו דיקטטור, אחרי מותו קראו לו המשחרר:
https://youtu.be/p1bmJGX0md8?long=yes
התיאור של דמותו המרשימה ומטיל אימה:
https://youtu.be/lRKSU57klrw?long=yes
הרצאה על "ג'ורג' וושינגטון של אמריקה הדרומית":
https://youtu.be/reFr06PGB3c?long=yes
ופודקסט של הפרופסור הרסגור המיתולוגי על בוליבר (עברית):
https://youtu.be/rC9n1hMlbLk?long=yes
