למה יהודים נוטלים ידיים לפני הסעודה?


נטילת ידיים היא מנהג דתי שניתן למצוא בדתות שונות. באופן כללי ניתן לראות את הדתות מרחיקות את עצמן מהזוהמה שבחוץ. המאמינים נדרשים לנקות את עצמם לפני המעשה הדתי.

אז אם באיסלאם יש להוריד נעליים בכניסה למסגד ובנצרות מרחיקים בהטבלה ומנקים את המאמין מחטא קדמון, היהדות מצווה על היהודי את הידיים במים לפני אכילת פת לחם. הנטילה מתבצעת מתוך כלי ולא מברז.

נטילת הידיים נועדה כדי שנשמור היטב על טהרה ונקיון. אנו לא קופצים על האוכל כמו בהמות מלאות תאווה כי זה מה שהבטן הכתיבה לנו, אלא ממתינים מעט, עושים מעשה רוחני של טהרה, מברכים ורק לאחר מכן מתיישבים לאכול. הדבר נותן בוודאי הרבה יותר קדושה לכל עניין האכילה וכל הסעודה נראית אחרת.

לפני שאוכלים סעודה עם לחם, יהודים נוטלים ידיים ואומרים ברכה מיוחדת. כך גם מיד אחרי הקידוש בשבת, כשהולכים ליטול ידיים.

בנטילת הידיים ממלאים ספל (נטלן) או כוס גדולה במים. מעבירים את הנטלן ליד שמאל ושופכים מים שלוש פעמים על יד ימין. חוזרים על הפעולה ושופכים מים שלוש פעמים על יד שמאל. לאחר מכן אומרים את הברכה:

"ברוך אתה אד-ני, אלו-הינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים".


הנה נטילת הידיים היהודית:

https://youtu.be/5GY0qcDl2k8


והסבר על נטילת ידיים לפני הסעודה באנגלית:

https://www.youtube.com/watch?v=QqIdLA_MkCI

תפוח בדבש הוא מנהג שבו נוהג עם ישראל כבר שנים רבות לטבול תפוח בדבש ולאכול את המתוק והטעים הזה בכל פה. את הדבש אנו אוכלים בראש השנה כדי שהשנה החדשה תהיה מתוקה.

אך למה צריך את התפוח בדבש דווקא? - הרי שניהם מתוקים, גם התפוח וגם הדבש! - ואכן התפוח הטבול בדבש הוא סמל למתיקות כפולה שאנו מאחלים לקראת השנה החדשה. מדוע צריך את כפל המתיקות הזה?

הסיבה שבחרו בתפוח כדי לטבול אותו בדבש היא ששני סוגי המתיקות הם שונים וכך אנו מאחלים לעצמנו גם את המתיקות הרגילה, שמסמל פרי העץ, וגם את המתיקות של התגברות על משברים וקשיים - אותה מסמל הדבש שבא מהדבורה, זו שיש לה עוקץ שיכול להכאיב ולפגוע.


הנה סרטון עם הסבר נוסף למנהג התפוח בדבש לילדים (עברית):

http://youtu.be/3Nywsq8DB9c?t=1s


חגיגת התפוח בדבש בגן (עברית):

http://youtu.be/ZNIkro0MOos


תכנית ארוכה יותר לקטנטנים לראש השנה (עברית):

http://youtu.be/bx6MkApWdPQ?t=34s


והשיר של נעמי שמר על התפוח בדבש (עברית):

http://youtu.be/P8g0g_IQcjI

אכילת ראש דג בראש השנה הוא מנהג יהודי עתיק ורב ימים. ביהדות מסמל הדג פריון ובאכילתו אנו מבקשים בין השאר שנרבה כדגים שבים.

אבל ראש הדג הוא חלק מסורתי מארוחת החג בראש השנה ויש לו תפקיד סמלי נוסף. מטרתו הסמלית ביהדות היא "כדי שנהיה לראש ולא לזנב". אבל מה בדיוק הקשר?

אז ראשית, ברור שמדובר בראש של דג, המונח בראש השנה על השולחן. אבל יתכן שהברכה "יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שנהיה לראש ולא לזנב" היא מעניינת מעט יותר.

יש סברה שהדג מייצג ידע. מאחר ועיניו, במיוחד כשהוא מונח על שולחן החג, תמיד פקוחות, הוא מייצג את המנהיגות, המובילה בחוכמה, בידע ובמודעות, את השאר, כלומר את הזנב.

ומכאן שמטרת הנחתו של הדג בפניו של ראש המשפחה, בעת תפילתו, היא הברכה "שנהיה לראש", כלומר מנהיגים, ולא כהולכים אחריהם, בדימוי של "זנב". גם הראש מבטא זאת וגם העיניים הפקוחות, המודעות כל הזמן, של המנהיגים שנרצה להיות.


הנה ילדים מכינים את ראש השנה:

https://youtu.be/_OXZeiU4bSE


ראש דג הוא אחד ממה שמוכרים בתור סימני ראש השנה:

https://youtu.be/DZoPgq6Y3UA


דווקא הרב מעיד על מי שלא בעד דג:

https://youtu.be/529sshGIa4s


מתכון לראש דג בתנור:

https://youtu.be/hpPr01T4sow


מטוגן:

https://youtu.be/LLTfqIbgOVM


ותכנית לילדים על מנהגי החג וראש של דג:

https://youtu.be/f2hIwxGqvMY?long=yes

תְּקִיעַת שׁוֹפָר (Shofar) היא אחת המצוות המוכרות של ראש השנה. השופר הוא כלי נשיפה שמשמש ביהדות כתשמיש מצווה מימי קדם. במהלך השנים הוא הפך לסמל היהודי המוכר ביותר ובמידה רבה אפילו סמל היהדות.

תקיעת השופר היא הסיבה שיום ראש השנה מכונה בתורה "יום תרועה" וגם "זיכרון תרועה".


#אבל מדוע נהוג לתקוע בשופר?
בתקיעת השופר מציינים את היות אלוהים המלך והשופר משמש לתרועה, כתרועת החצוצרות בטקסים מלכותיים ובמיוחד כשממליכים מלך.

תקיעת השופר גם מזכירה את עקידת יצחק. את השופר מייצרים מקרן חלולה של בעל חיים עם קרניים, כמו אייל או יעל. השופר מקשר בין העקדה שבה רצה אברהם אבינו להקריב את בנו יצחק לקרבן. כשמנע ממנו אלוהים להקריב את יצחק, אברהם הקריב את האיל. בתקיעת שופר העשוי מקרן של איל, מזכירים היהודים את עקידת יצחק ומתמסרים למצוות.

בעת העתיקה השתמשו בשופרות כדי להשמיע רעש ולהודיע ולהתריע על דברים שונים. בתנ"ך מופיע השופר פעמים רבות ומבין כלי הנגינה הוא הכלי שמוזכר בו הכי הרבה פעמים. לא רק היהודים השתמשו בו כמובן.

גם עמים אחרים נהגו לתקוע בשופר ובמלחמות נעשה בהם שימוש רב, להרתעת האויב. תבליט שנמצא בכרכמיש מראה בני אדם מתקופת הברזל מנגנים בשופר ובתוף. ככל הנראה גם החצוצרות שבהן תקעו בכיבוש יריחו על ידי יהושע היו שופרות.


הנה יוצר השופרות (עברית):

https://youtu.be/u-jUztEDTJo


שופר בכותל:

https://youtu.be/tJMMzKRajQ4


בבית כנסת:

https://youtu.be/QKJUlJ3ICAI


תולדות השופר:

https://youtu.be/3UWmf5pHdEk


השימוש בשופר ביהדות (עברית):

https://youtu.be/MdQEG6gnZmo


על מנהג התקיעה בשופר (עברית):

https://youtu.be/WKR8FJ1IU1I


סוגי תקיעות בשופר (עברית):

https://youtu.be/-WwlTsWDMzY


רב תוקע בשופר בסליחות בחודש אלול (עברית):

https://youtu.be/pVfV09CDmus


כך מייצרים שופרות (עברית):

https://youtu.be/LUnbT5hobPg


סרטון לקטנטנים (עברית):

https://youtu.be/hTevuOEfJ18


וכל מנהגי התקיעה בשופר בתכנית "קשת וענן" (עברית):

https://youtu.be/vDwW4_sfqiw?long=yes

ההקפות הוא המנהג הנפוץ ביותר בבתי הכנסת בחג שמחת תורה. ההקפות הם ריקודים שמחים שסובבים מסביב לבמה של בית הכנסת, כשהמתפללים המקיפים אוחזים בידם את ספרי התורה.

ההקפות מבטאות את השמחה של החג, בריקודים עם התורה. לפי המנהג מקיפים לרוב ב-7 סבבים של ריקודים - שבע הקפות. כדי לשמח ולערב את הילדים בשמחת החג, נוהגים בבתי הכנסת לחלק להם דגלים והפתעות.

גם במוצאי שמחת תורה יש הקפות שאותן מכנים "הקפות שניות".


הנה סרטון עם תמונות מהקפות, סמלי ודגלי חג שמחת תורה (עברית):

http://youtu.be/A4iOxCEQpEs


והקפות שמחת תורה (עברית):

http://youtu.be/JO4qWWR6jyM

פעם, בטרם היות הדואר האלקטרוני והפייסבוק, היו נשלחות גלויות שנה טובה קצת לפני ראש השנה ומגיעות בתיבת הדואר לקראת החג. רבים שמרו אותן, לא מעטים טיפחו אוספים מושקעים של "שנות טובות" והיו מראים אותם בגאווה לקרובים וחברים.

אבל מהיכן הגיע המנהג לשלוח "שנה טובה"?

מדובר בנוהג עתיק ששורשיו בקהילות היהודיות של גרמניה, עוד במאה ה-14. מגרמניה של ימי הביניים נפוץ המנהג לכל אירופה והיהודים התרגלו שחלק ממנהגי חודש אלול הן ברכות השנה טובה האישיות. המצאת הדפוס אפשרה לאמנים לצייר ברכות מעוצבות והתפתחה תעשייה נאה של "שנות טובות".

מעבר לברכה הרגילה לשנה טובה, שליחת אגרות ברכה לראש השנה הייתה הדרך היהודית לשמור על קשר, לעיתים בין בני משפחה המתגוררים רחוק זה מזה ואין באפשרותם לבקר זה אצל זה.

מאז נפוץ המנהג היהודי לשלוח אגרות ברכה לראש השנה וממנהג של כל בני העם היהודי הוא הפך גם למנהג אהוב במדינת ישראל הצעירה, ממנהגי הגלות היחידים שכמעט ולא השתנו "בעליה לארץ".

הנושאים השתנו. אם פעם היו אלה ציורים עם נושאים יהודיים, של קברי האבות, סמלים יהודיים כמו שופר וספרי תורה, דיוקנאות צדיקים, הכותל וסיפורי התנ"ך, עתה התווספו אליהם נושאים ציוניים. הרצל, שדות וחקלאים, ירקות, פירות ותבואת הארץ הקדימו. אחריהם לא איחרו להגיע גם צה"ל ומצביאיו, נצחונות, כלי נשק ומצעדים. טכנולוגיות חדשות הפציעו והוסיפו פירורי זהב וריחות מגוונים אל השנות טובות שקיבלת...

בשנות ה-90, עם הולדת האינטרנט, בעת שהפך לצורת התקשורת השלטת בישראל, עברו גם ה"שנות טובות" לרשת. אנשים שלחו אותם באמצעות אתרי ברכות שאפשרו להכניס ברכה מילולית לעיצובים מוכנים, או סתם לבחור ברכה מתאימה. אחרים צרפו למייל שלהם תמונה וברכה "מהלב". בהמשך הגיעו הרשתות החברתיות. הפייסבוק והווטסאפ כבשו את הזירה ומה שלא היה שם נשלח במסרונים כמותיים לכל אנשי הקשר.

אמנם יש עוד מי שמתעקשים לשלוח את אגרות השנה טובה בדואר, אבל המנהג הזה, פעם אחד הפופולאריים בישראל, הולך ונמוג והופך לזיכרון מתוק של גלויות צבעוניות ותמימות, ממש כמונו, להפליא...


ככה זה היה פעם:

https://youtu.be/Uxocnv9WPmo


על מנהג שליחת "כרטיסי שנה טובה":

https://youtu.be/ORdVR9iW_J0


המנהג היהודי הזה שירת הרבה מטרות חברתיות:

https://youtu.be/r8-lrqmHEbE


מצגת וידאו של "שנות טובות":

https://youtu.be/G-WmBpIYMzA


ויש מי שעוד שומרים על הגחלת ושולחים שנות טובות בדואר:

https://youtu.be/YAU85xcUcy8

בְּרִית מִילָה (Brit milah) היא טקס יהודי שבו מסירים את העורלה לתינוק הנולד.

על-פי המצווה היהודית, אם אין סיבה רפואית להימנע מכך, יש לערוך את המילה כשהתינוק הוא בן 8 ימים.

לרוב נערכת הבְּרִית לתינוק במסגרת טקס חגיגי. בברית מסירים לו את העורלה שמסביב לאיבר מינו.

מי שעושה את המעשה, כלומר מל את הנימול, נקרא מוהל. זהו אדם שיש לו רשיון לכך ומכיוון שמדובר בסוג של ניתוח, הוא חייב לבצע את ברית המילה על פי קריטריונים רפואיים מוגדרים ומחייבים.

בברית מילה חייבים גם נערים או גברים בוגרים, העוברים את תהליך הגיור והופכים יהודים. ביהדות יש חובה למול כל זכר, ללא יוצא מן הכלל וזה כולל את מי שמתגיירים והופכים יהודים. הדת היהודית והמקרא רואים בכל מי שלא נימול "ערל".

אגב, חמור עוד יותר ביהדות הדתית הוא יהודי שלא נימול בכוונה, על אף יהדותו. זו הסיבה שהוא מקבל את הכינוי "כרת".

הסיבה לחשיבות המצווה של המילה היא שהיא בעצם המצווה הראשונה שאלוהים ציווה על אברהם ועל צאצאיו. לפי היהדות היא זו שהכי מסמלת את הברית שבין עם ישראל לאלוהיו.

אגב, מילה כמעשה גופני וטקסי אינה מנהג שהוא בלעדי ליהדות. המילה נהוגה אצל עמים ושבטים רבים ברחבי העולם. אך אצלם היא נהוגה בדרך כלל כטקס התבגרות, בו מוכיח הנער העובר את המילה, שהוא ראוי להיכנס לעולם המבוגרים ולהיחשב לגבר.


הנה ברית המילה היהודית (עברית):

https://youtu.be/gpIHCqV3gHE


כך מסבירים בעולם את המנהג של ברית המילה (מתורגם):

https://youtu.be/jNaBl3dBg1o


יש המתנגדים לברית המילה (עברית):

https://youtu.be/fWNZky9hkrI


היהדות לא לבד - גם בשבט הסוסה שבדרום אפריקה מלים את הנערים הבוגרים:

https://youtu.be/Zw-124t993c


מותר גם לחייך על הולדת המנהג היהודי של ברית המילה (עברית):

https://youtu.be/SSsf6X_e1yE


או על זה שצריך לחתוך (עברית):

https://youtu.be/80YGRoWPmuU


ויש גם מי שמפקפקים במנהג הזה (עברית):

https://youtu.be/QScUNpJLWkU?long=yes

תשליך (Tashlich) הוא מנהג יהודי שבו משליכים המאמינים בראש השנה את החטאים אל הים. המנהג בא מהפסוק "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותָם" שנכלל בספר מיכה, פרק ז' פסוק י"ט. יש נוהג לנער ב"תשליך" את שולי הבגדים, כסמל להתנערות מהעוונות והחטאים.

המנהג הוא חלק ממנהגי הימים הנוראים, שבין ראש השנה ויום הכיפורים.

כשאין ים או נהר עם דגים בסביבה נוהגים היהודים לבצע את התשליך אל מול מעיין נובע. במידה שגם מעיין לא נמצא בסביבה, נהגו אבותינו להכין בור מים מיוחד בחצר בית הכנסת, כמו זה שנמצא בבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם, שנבנה במאה ה-17. אם כל אלו לא התקיימו, נהגו לעלות אל מקום גבוה שממנו ניתן היה לראות את המים.

החוקרים סבורים שמקורו הוא בקהילות אשכנז של המאה ה-15. אחת ההשערות היא שיהודי העיר קלן שבגרמניה אימצו אותו במאה ה-14, בהשפעת מנהג נוצרי שרווח אז בעיר. יהודים החלו בהדרגה להשליך את חטאיהם ברחבי אירופה ועד למזרח אירופה. במאות הבאות התפשט המנהג גם לקהילות הספרדיות והפך למנהג יהודי מקובל כמעט על הכל. רק מספר קטן של קהילות ספרדיות וחלק מקהילות תימן סרבו לקבל את המנהג.


הנה הסבר על מנהג התשליך:

https://youtu.be/CYeJlefcGO4


תשליך אצל חרדים:

https://youtu.be/UH8DTxi1jOg


תשליך מודרני מעורב:

https://youtu.be/iy0Ovl9s0F0


והתשליך בבית ספר ישראלי:

https://youtu.be/bsjbUg80zTI

בחנוכה נוהגים המאמינים היהודים להדליק נר חנוכה במתקן זכוכית על פתח הבית מבחוץ או לפחות בקרבת החלון בדירה, כך שהחנוכיה תבלוט ותיראה מבחוץ, מרשות הרבים. הסיבה לכך היא "פרסום הנס", כלומר להציג ברבים את נס החנוכה, כדי להזכירו לכל העוברים והשבים שמביטים אל החלון.

מצוות פרסום הנס של חנוכה היא כה חשובה שהמצווה מחייבת לתת צדקה לנזקקים, כדי שיוכלו גם העניים לקיים את מצוות נרות החנוכה ולפרסם את הנס.


הנה עובדות על החנוכייה ובכללן פרסום הנס (עברית):

https://youtu.be/oLEIvNAxi9w


פרסום הנס ברובע היהודי בירושלים:

http://youtu.be/qRrNvvXRqwY


הדרכה באנגלית להדלקת החנוכיה מדריכה לפרסם את הנס ליד החלון:

http://youtu.be/ZAj3lPdnLbA


בהולנד:

https://youtu.be/y_tVE3IqD7U


וגם זה סוג של פרסום נס חנוכה - החנוכיה הגדולה בעולם שנוצרה כולה ממנופים:

http://youtu.be/YX1aZe2Rsx4

בראש השנה ישנם כמה מנהגים מקובלים, כולל התקיעה בשופר, ביום הראשון של ראש השנה, תפילת "תשליך" מול הים או מקור מים, שבה מנערים את הכיסים כדי להשליך את החטאים.

יש בראש השנה כמה מנהגים לאכילה של מאכלים מסורתיים. הידוע שבהם הוא המנהג לאכול תפוח בדבש, לשנה מתוקה. נהוג לאכול גם ראש של דג או של כבש. המנהג הוא לשם התפילה "שנהיה לראש ולא לזנב".

גם גרגרי רימון נוהגים לאכול בראש השנה, בלוויית הברכה "שירבו זכויותינו כרימון". וגם תמר, שום, כרפס, שעועית, כרישה, דלעת ועוד.


הנה סימני ראש השנה (עברית):

https://youtu.be/ZtQxVREUq3M


הברכות עליהם (עברית):

https://youtu.be/T8tYgaJzqKc


שיחה קלה עם פעוטות על מנהגי החג (עברית):

http://youtu.be/HJPYPiNjxCs


מנהג התשליך (עברית):

https://youtu.be/bsjbUg80zTI


ותשליך של חרדים (עברית):

https://youtu.be/UH8DTxi1jOg


ופרק חינוכי על ראש השנה ושאר חגי תשרי (עברית):

http://youtu.be/N_3w-msRKYA?long=yes

בדתות רבות נהוגה העליה לרגל למקומות הקדושים. ביהדות החל מנהג העלייה לרגל לבית המקדש בסוף תקופת הבית הראשון. בתקופת הבית השני הוא הפך למנהג פופולרי בציבור היהודי.

העלייה לרגל לירושלים פירושה הגעה לבית המקדש בירושלים ולטקסים שנערכו בו באחד משלושת הרגלים, 3 חגים שבהם נהוג היה לעלות לבית המקדש, כולל חג הסוכות וחג הפסח.

באותה תקופה הייתה ציפייה דתית מכל יהודי, לעלות לבית המקדש לפחות פעם בשנה.

העלייה לרגל הייתה עבור היהודי משאת נפש. חלק מהיהודים, במיוחד העניים והרחוקים מירושלים, נהגו לחסוך ולהתאמץ במשך שנים רבות, עד שהגיעו לעלייה לרגל אל בית המקדש.

אמנם לפי המקרא רק גברים היו מחוייבים במצווה אבל למעשה העולים לרגל עלו בדרך כלל כמשפחה, קהילה או אפילו יישוב שלם שעלה למקדש.

העולים לרגל הביאו לבית המקדש מתנות מהיבול ומהמיקנה, לכוהנים וללוויים. הם האזינו לשירת הלוויים, חזו בעבודת הכוהנים, הקריבו קורבנות וגם אכלו מהם.

רוב העולים לרגל עלו לירושלים בחג הסוכות, עם סיום העבודות החקלאיות והאסיף ולפני ההתחלה של העונה החקלאית החדשה.


הנה דרך עולי הרגל בירושלים העתיקה (עברית):

http://youtu.be/ceN6siiP6pQ

הדלקת נרות החנוכה היא מצווה יהודית שבה כל בית בישראל צריך להדליק נר אחד בכל לילה בשמונת ימי החנוכה (כיום אף מקפידים ומדליקים בכל לילה נרות על פי היום בחג).

את הנרות מדליקים באמצעות השמש, נר המשמש להדלקה והוא הנר התשיעי, השימושי והגבוה בחנוכיה. המקפידים יאחזו אותו ביד ימין וידליקו את הנרות בסדר דומה, החל מהנר הימני.

המטרה של הדלקת הנרות בחנוכה היא פרסום נס פך השמן, כלומר להזכיר אותו לרבים את הדלקת הנרות בבית המקדש, לאחר שטימאו אותו היוונים.

בלשון הקודש אומרים שהדלקת הנרות היא "כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל". משום כך מדליקים את הנרות, לפי המסורת, במקום בבית שנראה כלפי חוץ, דוגמת פתח הבית (אל מול המזוזה), או ליד חלון שרואים מבחוץ, מה שנקרא "פרסום החג".


הנה הדרכה מחממת לב להדלקה של נרות החנוכה (עברית):

http://youtu.be/BbYHmR9qiCg


יש סדר להדלקת נרות חנוכה (עברית):

https://youtu.be/1NMNNJiMBpg


עוד מידע על המצווה ופרטיה (עברית):

https://youtu.be/Jugv8ffZN8U


ושיר ילדים לנרות חנוכה (עברית):

https://youtu.be/fAm7MybMdsQ

מנהג האושפיזין הוא מנהג בחג הסוכות שבו מארחים אורחים מאבותינו - אבות העם היהודי. זהו כמובן מנהג והוא החל בימי הביניים. מקור המילה אושפיזין הוא מהשפה הארמית ופירושה "אורחים". להתאשפז פירושו בעצם להתארח.. (דרך מעניינת להנות מחופשה - להתארח בבית החולים)

בכל יום בחג הסוכות מוזמן אחד מאבותינו, אחד משבעת האישים מאבות העם היהודי להיות האושפיזין של אותו היום:

ביום הראשון - אברהם
ביום השני - יצחק
ביום שלישי - יעקב
ביום הרביעי - יוסף
ביום החמישי - משה
ביום השישי - אהרן
ביום השביעי - דוד

יש עדות שונות שאחרי שלושת האבות הראשונים, הסדר אצלן הוא מעט שונה. ויש יהודים טובים שעשו להם מנהג ממש יפה, להזמין עניים לאכול עימם בסוכה לכבוד האושפיזין.


הנה סרטון לילדים שמספר על האושפיזין (עברית):

http://youtu.be/5sTHozdCG_Q


והאושפיזין של קשת וענן מופיעים בחלום של חגי (עברית):

http://youtu.be/-PtWAq2WX9o?t=58s

"עץ הרימון נתן ריחו, מים המלח ועד יריחו..." -מי לא גדל על השיר הנהדר הזה, שעבור רובנו הוא זיכרון מתוק מהילדות בארץ ישראל. השיר הזה, אגב, מתחיל בשקר של ממש, או סתם בעובדה בוטאנית חסרת קשר למציאות - שהרי לרימון ולעץ הרימון אין ריח בכלל.

אבל שטויות. חוץ מהטעם הנפלא של פרי הרימון (Pomegranate), אכילת הרימון בסעודה של ראש השנה היא מסורת יהודית ישנה שמסמלת את ההבטחה שלנו לעשות מעשים טובים בשנה החדשה. זה, אם תשאלו אותנו הרבה יותר חשוב מהריח. מעשים טובים!

ואכן, את הברכות כמו "שירבו זכויותינו כרימון" וגם "שנהיה מלאים מצוות כרימון" נוהגים לברך בסעודת החג של ראש השנה.

לפי המסורת, יש ברימון תרי"ג גרגרים, כמספר המצוות שיש בתורה - 613 מצוות. זו הסיבה שהרימון מקודש ביהדות.

מה דעתכם על לספור ולבחון את העובדה הזו? - מעניין יהיה לשמוע את התוצאה. באמת.

גם על מעיל הכוהנים היו תלויים לפי המקרא 613 רימונים זעירים, שסימלו את אותם גרגרי הפרי. יתכן שהיו עשויים חרס.

עוד לפי המקרא, כשנכנסו בני ישראל לארץ המובטחת, היו להם פירות שונים. ביניהם היו תמרים, תאנים וענבים. אבל עם כל הטעם הנפלא של הפירות הללו, רק הרימון היה מקודש ליהודים וסימל את נוכחותו של אלוהים.

אז אם אכילת הרימון, בפרוש השנה החדשה, מסמלת את הבטחותינו להיות טובים ולעשות טוב, אז בואו לא נחכה ונתחיל כבר עכשיו.

הייו טובים. אמן!


הנה מנהג אכילת הרימון בראש השנה (עברית):

http://youtu.be/JSu_LC4qhyU?t=37s


ועץ הרימון והרימון של ראש השנה (עברית):

http://youtu.be/aTMiq_01aws

ט"ו בשבט הוא חג האילנות, או ליתר דיוק ראש השנה לאילנות. לצד אכילת פירות ובמיוחד פירות יבשים, המנהג העיקרי בחג הידידותי כל כך לסביבה, הוא הנטיעות, שתילת העצים.

בכל שנה נוהגים אלפים רבים של ילדים ומבוגרים להשתתף בט"ו בשבט בנטיעות עצים המוניות. בדרך כלל מארגנת אותן הקק"ל, הקרן הקיימת לישראל. אבל כיום מארגנות נטיעות גם עיריות ומועצות מקומיות שונות.

כל שנה במהלך החג ניטעים ביערות קק"ל ובחורשות רבות שתילי עצים רבים. הם צפויים לגדול, לצמוח להצטרף לעצי ארצנו, ההופכים אותה ירוקה וכה נבדלת מהמדינות המקיפות אותה באזור.

מקור המנהג לטעת עצים בט"ו בשבט הוא באידיאולוגיה של ראשוני המתיישבים בארץ ישראל. ממנה נולדה הברקה ציונית נהדרת ואפילו חדשנית. המנהג ליטול חלק, ביחד עם הילדים, בנטיעות ובהצמחת עצים בארץ ישראל, התגלה כמגדיל את אהבת הארץ והפך בדרך כלל את הנוטעים לשותפים בשמירת הטבע והצומח בארץ.

מנהג הנטיעות הפך את ישראל לשטח ירוק ונעים, בתוך סביבה מזרח תיכונית יבשה וצהובה מחול ואדמה לא זרועה, אלא למטרות חקלאיות.

זהו אחד מהקסמים של החג הזה. הציפייה והתקווה שמטמיעים בילד הנוטע, לצמיחת האילן "שלו", מגדילות את תחושת השייכות לארץ ישראל. הן גם מעצימות את האיכפתיות והאחריות שלנו, הנוטעים, לסביבה הירוקה, של העצים והצומח בישראל.


כך נולדו הנטיעות של ט"ו בשבט בתחילת המאה ה-20 (עברית):

https://youtu.be/2e5zKLd3KB8?t=1m48s


ט"ו בשבט בימיה הראשונים של רחובות, בשנת 1928 (עברית):

https://youtu.be/CC_TlFfCfKc?t=15s


מצגת וידאו לחג האילנות ט"ו בשבט (עברית):

https://youtu.be/RZTBFlurYOo


ותכנית ט"ו בשבט של "פרפר נחמד" לילדים צעירים (עברית):

https://youtu.be/OzQBvC3EWzI?long=yes

החַלָּה היא לחם שקולעים אותו באופן מיוחד, לצמה ואז אופים אותו בתנור. את החלה נוהגים לאפות לפי המסורת ולאכול בשבת ובחג. חלות משווקות בישראל תמיד לקראת סוף השבוע, בעיקר בימי שישי, בסופרמרקטים ובחנויות המכולת.

נראה שמקורה של החלה במטבח היהודי של ספרד. בהמשך המנהג להכין ולאכול חלה בשבת התפשט לקהילות רבות באירופה. לארץ ישראל הביאו את החלה הקלועה יהודים מארצות אשכנז. ביהדות המזרח, כולל בצפון אפריקה, כלל לא הכירו את החלה לפני כן.

כיום חלה נחשבת אמנם למאכל יהודי באירופה אך לא חסרים עמים שאוכלים חלות כלחם לא קדוש אלא פשוט טעים. אם זה באירופה, בדרום אפריקה ואפילו אצל חלק מערביי ישראל והתושבים המוסלמים של הארץ. מספרים שחלות יום השישי הפכו למאפה מבוקש מאוד בחודש הרמדאן.

הפופולריות המתגברת של החלות בחברה הערבית שבארץ היא אחד הביטויים הברורים להשפעתה התרבותית של תרבות האוכל המקומי, שחוצה הלי חשבון גבולות ולאומים.

אגב, בערבית נקראות החלות הקלועות והמאוד דומות "מיג'דל", שפירושו "צמה" או "לחם קלוע".

חלות קלועות הנקראות מיג'דל. בערבית פירוש המלה הוא צמה או לחם קלוע, אבל המתבונן בהן יתקשה מאוד להבדיל ביניהן לבין החלות שנמכרות בכל מכולת ומאפייה בחלקה המערבי של העיר, מדי יום שישי.


אי אפשר להכחיש שהחלות הפופולאריות במזרח הן ביטוי להשפעה תרבותית קולינרית חוצת לאומים וגבולות.


כך מכינים חלה לשבת (עברית):

https://youtu.be/PXn4YkNSnrs


מצוות הפרשת חלה (עברית):

https://youtu.be/1gjq1GqQqow


אחד הדברים המיוחדים בחלה היהודית היא קליעת חלה (עברית):

https://youtu.be/cYfKp7T43uA


וכמה סגנונות קליעה של חלה:

https://youtu.be/pr_Hi5NhF6M

תפילות (Prayer) הן הדרך שבה פונים המאמינים לאל או לאלילים שלהם. התפילה יכולה להיות חלק מפולחן טקסי, בטקס דתי כמו התפילה היהודית בבית הכנסת או המיסה בכנסייה נוצרית, אך היא יכולה להתבצע גם בפנייה ישירה ואישית של האדם לאלוהיו.

בדתות השונות יש תפילות במועדים קבועים ויש תפילות ברגעי הצורך. התפילות הקבועות מתקיימות בדרך כלל במקדשי הדת, דוגמת בית הכנסת היהודי, המסגד המוסלמי, הכנסייה הנוצרית ומקדשי השינטו שביפאן. תפילה קבועה כזו יכולה להיות בקבוצה, כמו ב"מניין" היהודי.

אבל אדם יכול גם ליזום תפילה בעצמו, בכל מקום שבו הוא נמצא. חוץ מתפילה קבועה שבה מחויב המאמין הדתי בשעות קבועות, יכול אדם מאמין לבקש עזרה מאלוהיו או להודות לו על הטוב שבו זכה, כשהוא פונה אליו בתפילה אישית ופרטית. תפילות כאלה יכולות לשמש את המאמין גם כדי לבקש הדרכה מהאל, להתוודות על חטאים שעשה או לבקש סליחה על מחשבות שחשב. לעתים יש בתפילה הבעה של תודה לאל, הבעה של רגשות ועוד.

לכל דת יש שיטות תפילה משלה. יש תפילות במזמורים, כמו הפיוט היהודי, שירי הגוספל הנוצריים וכדומה. בדתות המזרח כמו הבודהיזם יש שימוש במילה חוזרת הנקראת מנטרה. יש דתות המשתמשות במילים מאגיות ועוד.


הנה תפילה של יהודים חרדים:

https://youtu.be/WIXqdZguaaY


מוסלמים מתפללים במסגד:

https://youtu.be/gBex_C1SsEE


תפילה נוצרית במיסת חג המולד:

https://youtu.be/hkaqL1yti0U


הסבר התפילה לילדים (עברית):

https://youtu.be/YCv2KD-ZJuk


ותפילה עתיקה ונואשת של עבד מצרי קדום (מתורגם):

https://youtu.be/8eotO2Orpao