בכדי להתרבות, הצמחים מפיצים את הזרעים שלהם לכל עבר. יש להם דרכים משונות להפיץ את הזרעים, אבל מסתבר שדרכי הפצה מגוונות יכולות לעבוד היטב. הנה הן:

הפצה עצמית - צמחים שונים משחררים את זרעיהם בפיצוץ התרמיל (אפון הבר), או בכוח סילון נוזלי (ירוקת החמור) שמנתק מהצמח וכדומה. דוגמאות נוספות של מפיצים עצמיים, בעלי מנגנונים לפיזור עצמי של הזרעים, הם הלוטוס, הפרג, החמצה והתורמוס.

הפצה באמצעות הרוח - יש צמחים שזרעיהם קלים ונעזרים ברוח כדי להפיצם לכל עבר. השיטה המוכרת ביותר היא הסביון או השינן הרפואי. יש להם פרח שנראה כמו זקן של סבא לבן. משבי הרוח מעיפים את השערות הלבנות שלו לכל עבר. מפיצים נוספים בשיטה זו הם טיון דביק, מרור הגינות ופתילת המדבר. יש צמחים, כמו עכובית הגלגל, שבכוח הרוח מתגלגלים על הקרקע עם כל גופם וכך מפיצים את זרעיהם לאורך מסלול הגלגול שאליו הרוח נושאת אותם. למכנף הנאה ולאדר יש פירות שמופצים בזכות הכנף שלהם, המעיפה אותם ברוח.

הפצה באמצעות המים - צמחים שזרעיהם מסוגלים לצוף במים ולהגיע הרחק, מפיצים כך את זרעיהם לחופים אחרים, לאורך נהרות ולעתים גם לאיים ויבשות רחוקות. כך למשל הקוקוס, שהפרי שלו צף על פני המים למרחקים, כמו גם חבצלת החוף, בעלת הזרעים המצופים בשכבת שעם או הסירה הקוצנית.

הפצה על ידי בעלי חיים - יש 3 שיטות להפצה בעזרת בעלי חיים:

פרי מדהים - צמחים בעלי פרי טעים, ועסיסי, שמושך בצבעיו ציפורים ובעלי חיים שונים ולאחר שאלו אוכלים אותו, זרעיו אינם מתעכלים בקיבתם והם מפרישים אותם לאדמה. מהזרעים הללו יצמחו צמחים חדשים, כמו הפטל, הדובדבן ואלת המסטיק. זוהי הפצה תוך-גופית, שפירושה שהזרעים מופצים בגופו של בעל חיים.

הדבקה של זרעים - צמחים שזרעיהם נדבקים לגופם של בעלי חיים בשיטות שונות, כמו האבקה והדבקה. קוצים, זיפים וחומרי הדבקה שונים, מסייעים לצמחים כמו השוש הקירח, לכיד הנחלים והדטורה להפיץ את עצמם. זוהי הפצה חוץ-גופית, שפירושה שהזרעים מופצים מחוץ לגופו של בעל החיים המפיץ.

אגירת זרעים - צמחים שמתבססים על אגירת זרעיהם על ידי מכרסמים או נמלים. הללו אוגרים את הזרעים לצורך אכילה, אבל מאבדים חלק בדרך וכך הם נובטים, או שהזרעים שנאגרו נובטים במקום שבו נאגרו. גם זוהי הפצה חוץ-גופית, שפירושה שהזרעים מופצים מחוץ לגופו של בעל החיים המפיץ.


הנה הדרכים שבהן מפיצים צמחים את הזרעים שלהם:

https://youtu.be/BV8uNz5iwGU


הסבר של דרכי הפצת זרעים:

https://youtu.be/6hcjxaBz8mw


פרי הקוקוס שט על פני המים:

https://youtu.be/1yluKrLxnrs


ושיר דרכי ההפצה המדהים באנגלית:

https://youtu.be/3CCOWHa-qfc

הידעתם שלא מעט צמחים מפיצים את זרעיהם על ידי פיצוץ? - זוהי תופעה מרתקת שלא רבים מכירים. לא מעט צמחים מופצים כך, ביניהם צמחים ממשפחת הפרפרניים כמו תורמוס, בקיה, קידה שעירה, כמו גם אפונה והפרי של ירוקת החמור.

זהו מנגנון של הפצה עצמית. המפתח לו הוא התרמיל - פרי המכיל אוסף או אפילו שורת זרעים מסודרת. בשיטת הפצה זו מופעל מנגנון מכני על צמח האם וכשמגיע הרגע, מופעל המנגנון וגורם להתפוצצות ויריקה של הזרעים. לאחר התפוצצות התרמיל ובקיעת הזרעים (Exploding seeds), הם יתפתחו לצמחים צעירים.

זרעי האפונה, למשל, נמצאים בתוך תרמיל שבנוי קצת כמו קפיץ. כשהתרמיל מתייבש והזרעים מבשילים, יכול כל מגע או משב של רוח לגרום לו להתפוצץ. אז נורים הזרעים למרחקים ומפיצים את עצמם היטב. פעם כשפיתחו את כדורי התותח הראשונים יצרו אותם בצורה דומה לזרעים של האפונה.

עוד צמח המפיץ כך הוא יְרוקת החֲמוֹר. זהו צמח שבנגיעה קלה ממש, יורק החוצה את תוכן הפרי הרירי והבשל שלו. אגב שמו הוא קצת שיבוש של הכוונה, כי זו לא ירוקת, אלא יריקה חזקה, כמעט-תוקפנית, שהוא מתיז החוצה.


הנה דרך ההפצה של התרמיל המתפוצץ:

https://youtu.be/nHqHSpZhjeY


המנגנון הזה מופלא ומפותח אפילו יותר בצמח "ירוקת החמור":

https://youtu.be/Amcov2cVQdw


נגיעה בצמחים מסוימים גורמת לפיצוץ התרמילים שלהם - כמו אצל Himalayan balsam:

https://youtu.be/wOIHzl2h9a8


עוד הילוך איטי:

https://youtu.be/5WQ6qhhJS2M

אחד הדברים המדהימים במַקּוֹר חֲסִידָה (Erodium) הוא שהזרעים של הצמח הזה מפיצים בעצם את עצמם. שם המשחק כאן הוא הישרדות. ההפצה העצמית של זרעי מקור החסידה מתרחשת בזכות יכולת התנועה שלהם והעובדה שהם נוטעים את עצמם באדמה. כשהפרי מבשיל, מתנתקים הזרעים, שצורתם מזכיר "מקורים" של חסידה. הם הולכים ומסתלסלים, כשהסלסול הזה מסייע להם לטמון את עצמם באדמה או בסדקים שונים בסלע.

המדהים בפרי של הצמח הזה, הוא שהזרעים שלו שלמטה, דומים לראשו. לזרע יש זיף ארוך וכל 5 הזיפים הצמודים, נראים יחד כמקור, שכשהוא מבשיל, אז זיפיו נפרדים מהקצה. ככל שהם מתייבשים, הם מסתלסלים, נושרים אל הקרקע ומתברגים אליה, תוך שהם זורעים את עצמם. כך מבצע הצמח הזה זינוק הישרדותי ומניעה של כליה, בשל סכנות שונות, כמו אכילה על ידי נמלים.

המקור המשתזר של הפרי מזכיר שעון שמחוגיו מסתובבים. מהרגע שהוא נפתח, השכם בבוקר, ועד שהוא משיר את עלי הכותרת שלו בסביבות 10.00 בבוקר, כל פרח של מקור החסידה פתוח רק לשעות ספורות. למחרת ייפתחו בו פרחים אחרים וכך הלאה.

יש למקור החסידה, סוג שכיח מאד של צמח בארצנו, כמעט 20 מינים אצלנו ו-90 בכל העולם. אצל כולם הפרח הוא מטיפוס 5 - יש לו תמיד 5 עלי גביע ו-5 עלי כותרת, 5 אבקנים פוריים ומספר זהה של אבקנים עקרים, בלוטות צוף וחלקי שחלה. הכל 5.


הנה דרך ההפצה של מקור החסידה בקדיחה באדמה של הזרעים:

https://youtu.be/nU603B4DDXY


זרעי מקור החסידה המתברגים לאדמה:

https://youtu.be/VSFquH4QpF0


הנה סרטון שמראה את התברגות הזרע לתוך האדמה, בהילוך מהיר:

https://youtu.be/TOJG5mF6OLs


כך הזרע של מקור החסידה מסלסל את עצמו:

https://youtu.be/qoo8yFVrtKM

כפתור החולות (Creeping thorn rose) הוא צמח בהיר שגדל בחולות חופי-הים והמדבר.

הוא זכה לשמו בשל צורת העיגול של הפרי שלו. מדובר בפרי שצורתו היא כשל כפתור או מטבע. מצידו התחתון הוא שטוח בעוד שמצידו העליון הוא שעיר וקוצני. יש המכנים אותו בשם העממי "פוקת היחפים".

כפתור החולות הוא אחד מהצמחים שמשתמשים במנגנון הפצה יעיל, גם אם טורדני - הפצה באמצעות בעלי חיים. החלק העליון של הפרח נתפס עם קוציו על רגלי בעלי חיים וכך הוא מופץ במקומות שאליהם מגיעות החיות הללו.

יש לכפתור החולות שני זנים שיחידת ההפצה שלהם שונה - אחת דמוית כפתור עגול והשניה דמוית כוכב עגול.


לצערנו לא מצאנו סרטונים על הפצת הזרעים של כפתור החולות.

שינן רפואי, או שן הארי, מוכר בראשו הצהוב. ראש הפרח, ממש כמו הסביון שאנו מכירים היטב, מצויד במנגנון מופלא של הפצה, כשבגמר הפריחה הוא הופך לכדור סיבי שעף ברוח. רשת של ריסים זעירים יוצרים מעין יריעה שהרוח מעיפה לכל עבר וממש כמו מכונת תעופה משוכללת, הזרע מופץ כך ומסוגל להגיע באמצעות הרוח למקום שבו ינבוט.

בין הצמחים הנוספים שיש להם 'סבא' כזה, או 'סביון', הם הגדילן, הסביון והכלנית. גם לתפוח סדום יש קורים שהרוח קורעת מהפרי ומפיצה.

אבל בניגוד לצמחים רגילים בעלי מנגנון הפצת זרעים שכזה, זרעיו של השינן הרפואי יכולים להפיץ את עצמם למרחקים של מאות קילומטרים ממקומו המקורי של הצמח!


הנה הסבר על השינן הרפואי ויכולת ההפצה שלו:

http://youtu.be/-Sty_559uhs


וסרטון אנימציה שמראה את תפוצתו של פרח אחד כזה:

http://youtu.be/Ep5L0KUmmR8

האם נסעתם פעם בנגב או בערבה וראיתם גוש קוצים עגול שמתגלגל כשהרוח מעיפה אותו במדבר? - סביר להניח שראיתם "צמח גלגל". אבל מהו צמח הגלגל?

יש צמחים שמפיצים את הזרעים שלהם, על ידי הרוח שמגלגלת את הצמח השלם והיבש ברחבי הסביבה. אלו הם "צמחי-גלגל". בעזרת עלים גדולים המשמשים לו מפרשים, "צמח הגלגל" מתגלגל, עד שהוא נעצר על ידי מכשול, כמו גדר או מבנה בשטח. שם נופלים זרעיו ובבוא הזמן הם נובטים. צמחים אלה ניתן למצוא בדרך כלל בנוף שטוח, שאין בו מכשולים, דוגמת ערבות ומדבריות שונים. כאלה הם לדוגמה שושנת יריחו ומלחית אשלגנית.

גם עכובית הגלגל (Tumble Thistle) היא צמח גלגל. המבנה שלה כדורי וכשהוא מתייבש, הוא מתגלגל כולו ברוח וכך מפיץ את זרעיו לכל עבר. הגלגול שלו עובד מצוין בזכות העובדה שהשלד הכדורי שלו הוא לא רק קל-משקל, אלא גם נעזר בעליו הגדולים והקשים המשמשים לו מעין מפרשים המסיעים אותו ברוח.

שלושת הצמחים הללו הם דוגמאות מעולות של "צמחי-גלגל", צמחים שכולם, כיחידה אחת, מתגלגלים ברוח ומפיצים את זרעיהם. זה מנגנון ההפצה שלהם, כשבצמחים אלו יחידת התפוצה היא הצמח השלם, אבל רק החלק שלו שמעל לקרקע. השורשים של "צמח-הגלגל" יישארו באדמה גם לעונות הבאות.


הנה דוגמה של הפצת הגלגל בצמח שושנת יריחו:

http://youtu.be/XsgHYfulv2g


אין קשר למחלה שנקראת בארץ שושנת יריחו:

https://youtu.be/fZbX9CLscCE?long=yes

מחזור חיי הצמח מתחיל מהזרע הנשתל באדמה. אחרי זמן מה שבו הוא מקבל מים ומינרלים מהאדמה, הזרע מוציא שורשים, נובט מהאדמה ומתחיל להוציא עלים מהגבעול. לאיטם מתפתחים הפרחים והזרע הפך לצמח של ממש. הוא מוציא זרעים משלו, בפרחים או בפירות ומתחיל התהליך של הפצת הזרעים.

הפצת זרעים נועדה להביא את הזרעים החדשים אל האדמה, כדי שינבטו וייצרו צמחים חדשים. הפצת זרעים כזו יכולה להיות על ידי הרוח, על ידי מים, בהפצה עצמית של צמחים המפוצצים פרי והזרעים נזרקים ונורים למרחק.

אבל ההפצה הכי מעניינת היא זו שבה הצמח מושך אליו בעלי חיים וחרקים, כדי להפיץ את זרעיו. בעלי חיים שאוכלים את הפירות, מפילים את גרעיני הפרי וכך הם מפיצים את הזרעים שבהם. גם ציפורים וחרקים, כמו דבורים למשל, מאביקים את הפרחים ומעבירים את הזרעים לפרחים הבאים. כך הזרעים נפוצים מפרח לפרח ומעץ לאדמה ויוצרים פרחים, עצים וצמחים חדשים.


הנה הסבר לילדים צעירים:

http://youtu.be/dJjNh2pMSB8


הסבר לילדים (עברית):

https://youtu.be/nvknwF3a0HM


הסבר לילדים על מחזור חיי הצמח:

http://youtu.be/zPqnYYI2Uq8


ושיעור על מחזור חיי הצמח (עברית):

https://youtu.be/eE-2rc7eeUs?long=yes

רבים רואים בפירות (Fruits) את המתנה של הטבע לבעלי החיים, לצורך קיומם. גם האדם וגם מינים רבים אחרים מתענגים על טעמם של הפירות והירקות וניזונים מהם.

אבל האבולוציה עובדת אחרת לגמרי. בהתפתחות האבולוציונית אין מתנות ואין תכונות שמתפתחות אצל אורגניזם, לטובת אורגניזם אחר. כדי שתתפתח תכונה מסוימת, היא צריכה להציע יתרון הישרדותי ברור לאורגניזם שבו מתפתחת התכונה בעצמו.

ואכן, הפירות הם אחת הדרכים שבהן מפיצים צמחים ועצים את הזרעים שלהם. שיטות הפצה כאלה נועדו כדי להרבות את הצמח, באמצעות זרעיו. ככל שבעלי חיים אוכלים ומפרישים את הזרעים, או נושאים עימם את הפרי לאכילה ומשאירים זרעים במקומות רבים, סיכוייו של הצמח או העץ עם הפרי להתרבות ולהשריש במקומות נוספים גדלים. צמחים שלא מפתחים פירות עם זרעים בתוכם, סופם שהאבולוציה תלך ותקטין את מספרם ולכן הם יילכו וייעלמו, במרוצת הדורות.

יעניין אתכם ודאי לדעת שהיום מפתחים בהנדסה גנטית פירות מסויימים ללא זרעים, כמו אבטיח ללא גרעינים, למשל. אבל על כאלה לא בונים שיתרבו בעצמם, אלא מרבים ומגדלים אותם באופן מלאכותי ומהונדס.


הנה עץ עם הרכבה של המון מיני פרי:

https://youtu.be/ik3l4U_17bI


פירות במקומות אקזוטיים הם מושא הקנאה של תושבי המדינית המפותחות, שהפרי בהן יקר, פחות מגוון, מהונדס ולכן גם פחות טעים:

https://youtu.be/6E8fnQ4y9OE


וכמה פירות שחיברו מיני פרי שונים לאחד:

https://youtu.be/NeK8wS0KJLE

מטרת ריח הפרחים היא למשוך פרפרים, ציפורים ועוד חרקים, כדי שיאביקו את הצמח. כל צמח "רוצה" לייצר פירות וכך להתרבות. גרעיני הפרי הם הזרעים שמהם יגדלו צמחים חדשים.

לשם כך צריך הצמח לגדל פרחים. השמן הריחני שמצוי בכל פרח מתאדה לאט לאוויר ויוצר ריח נעים. הריח הזה הוא שמושך אל הפרח ציפורים וחרקים שונים.

החרקים והציפורים הללו, כשהם עוברים בין הפרחים, מעבירים אבקה מפרח לפרח. כשהאבקה עוברת מפרח לפרח היא מפרה את הפרחים ומכל פרח מופרה נוצרים הפירות. גרעיני הפירות הללו נופלים לאדמה ומאפשרים לצמחים ועצים חדשים לגדול. מזל טוב!


כך מושכים הפרחים בעזרת הריח את בעלי החיים שיעבירו את האבקנים לפרחים אחרים:

https://youtu.be/WAG_2FZMuGc


הפרחים בעלי הריחות הטובים ביותר:

https://youtu.be/HXfk3UVw0Q4


שדות הצבעונים של הולנד:

http://youtu.be/QlOiaptS428

רוב הפרפרים מוצצים צוף מתוק ומזין מהפרחים וכך הם ניזונים. הפרפר אוכל על ידי תעופה מפרח לפרח ומציצה של הצוף מכל פרח. כך, תודות לתזונת הפרפר הוא גם מאפשר לגרגרי האבקה של פרח אחד, להגיע אל צלקת העלי בפרח הבא שאליו יעוף.

אבל יש כאן יותר מסתם ארוחה לפרפרים. זהו שיתוף אמיתי, כי בזמן שהפרפר ניזון מהפרחים, הוא גם מאביק אותם. כשהוא עף מפרח לפרח כדי לאכול, הפרפר גם מעביר ביניהם את גרגרי האבקה שנדבקים אליו ובכך הוא מסייע לפרחים להפרות את עצמם ולהתרבות.

בהאבקה של הפרחים הפרפר נושא עימו בלי לדעת, גרגרי אבקה מהאיבר הזכרי של הצמח אל האיבר הנקבי של אותו צמח או של צמח אחר שהוא יעוף אליו וכך מאפשר לו להתרבות.


הנה הפרפר מאביק פרח אחרי פרח:

https://youtu.be/06Q0yBLPfsk


פרפרים על פרחים:

https://youtu.be/aBfJtTm_XD4


והפרפרים לא לבד - גם דבורים הן מאביקות מצטיינות:

https://youtu.be/ggAVxD6apZE

ממש כמו ילדים של בני-אדם וגורים של בעלי חיים, תפקיד הפרי שגדל על העץ הוא להרבות את העץ ולהמשיך את השושלת. הפרי גדל ומבשיל ואז הוא צונח על הקרקע ומפזר את גרעיניו על האדמה. גרעינים אלו מצמיחים צמחים חדשים וכך מפיץ הצמח את עצמו עוד ועוד.

כלומר, הפרי הוא מהאמצעים שבהם משתמשים צמחים להפצת זרעיהם. בתוך הפרי ישנם זרעים שתפקידם להרבות את הצמח. מסביב לזרעים יש בתוך הפרי חומר עסיסי ומזין, עטוף בקליפת הפרי. את התוכן הטעים הזה אוכלים בעלי חיים ומותירים את הזרעים שלרוב אינם מתעכלים. הזרעים הללו מתפזרים בחסות בעלי החיים וכך נובטים צמחים חדשים בכל עבר.


הנה הסבר על הפצת הזרעים באמצעות הפרי:

https://youtu.be/sdQf5JcX9wg


ושיר על העצים שאנו מגדלים:

http://youtu.be/D7dKRBZVLvI

עץ השיטה (Acacia) הוא עץ מדברי, לרוב קוצני, שמשמש בדרך כלל לצל ולמרעה. לשיטים לפחות כ-1300 מינים והם נחשבים עצים מאד עתיקים. יודעים זאת לפי העובדה שנמצאו עצי שיטה כמעט בכל היבשות, כולל דרום אמריקה ואוסטרליה, מה שאומר שהשיטים היו קיימים כבר לפני 150 מליון שנה, עוד לפני תחילת נדידת היבשות.

השיטה גדלה לרוב בערבות, באקלים ערבתי. בארץ ניתן לראותה בעיקר בנגב ובערבה. היא משתמשת בית גידול לבעלי חיים שונים.

השיטה הוזכרה במקרא כחומר בנייה נפוץ למבנים, החל מבתים ועד למקדשים דתיים (שמות כ"ה, כ, ן). בימי קדם השתמשו בעץ ובתוצריו גם לייצור של תרופות, בשמים, גומי, שמנים, חומרי צבע ועוד. כך למשל, משמש שרף עץ השיטה, הידוע בשמו "גומי ערביקום" כדבק תעשייתי וביתי וכצמח מרפא עממי. כבר בימי קדם השרף של השיטה שימש כתרופה.

כדי לשרוד במדבר יש לשיטה שיטות משלה. ראשונה, מעניינת הסימביוזה של השיטה עם נמלים. הן תוקפות חרקים ויונקים שבאים לאכול את עלי השיטה והשיטה מפרישה מזון בשבילן, מבלוטות בעלים שלה. כך מטפחת השיטה את מגיניה. אחלה שיטה, נכון?

גם ההפצה של זרעי השיטה, היא חכמה. היא נעשית באמצעות זרעים שמכילים זחלי חיפושיות. הזחלים מתים בקיבתם של צבאים שאוכלים את זרעי השיטה הללו ולאחר ההפרשה מוכנים הזרעים לנביטה במקום חדש.


הנה היחסים של עצי השיטה במדבר והיעלים:

https://youtu.be/ePIf1y9cdRY


גם הם בסכנת הכחדה בישראל (עברית):

https://youtu.be/CUw1-K0mMGE


והמדענים נחלצים לנושא (עברית):

https://youtu.be/cPe8NTTz86o?long=yes

כולנו מכירים את הריח הנפלא של הפרחים. אבל האם ידעתם שיש גם פרחים שריחם נורא ואיום, כאילו אינם רוצים שתתקרבו אליהם?

הלוף הענק (Titan Arum) הוא צמח שפריחתו היא קצרה ונדירה. הפריחה שלו נמשכת עד שבוע ימים ומתרחשת אחת לכמה שנים. במחקר שנערך בשווייץ, מצאו החוקרים שבין הפריחות של לוף ענק שגדל שם, עברו לא פחות מ-74 שנים!

אבל הלוף הענק ידוע דווקא בכינויו "פרח הגווייה" (The Corpse Flower). הסיבה? - לצמח זה יש את הפרח המסריח שבפרחי עולמנו. מידותיו של הלוף הענק מצדיקות את שמו. הפרח שלו מגיע לגובה של כמעט 2 מטרים והיקפו מגיע לכמעט מטר!

הצמח המוזר והנדיר הזה גדל באי סומטרה, על הקרקעית של יערות הגשם הנמוכים של אינדונזיה. חשוב לציין שפרח הגווייה נמצא בסכנת הכחדה תמידית.

ולמה הוא כל כך מצחין? - מסתבר שזוהי שיטה להפצת הזרעים. בזמן הפריחה מנסה הלוף הענק למשוך חיפושיות נבלות וזבובי בשר. זאת כדי שיאביקו אותו והוא יתרבה. השיטה שלו לעשות זאת היא באמצעות הצחנה שלו, ריח רע שמזכיר בשר רקוב. הריח הזה מושך את זבובי הבשר והחיפושיות הללו מאד ומסייע לו בהאבקה והפצת זרעיו לכל עבר. אז מי אמר שרק לבני-אדם יש שיטות לחזר?


הנה פרח הגווייה:

http://youtu.be/l-uK5ulLBr8


כך הוא גדל - סרטון קפיצות זמן שמראה בהילוך מהיר תהליך שנמשך במציאות זמן רב:

https://youtu.be/qh149OESEF0


והסבר נוסף על פרח הגוויות:

http://youtu.be/uDMI_ZJt1go

דְּבוֹרָנִית הַדְּבוֹרָה היא פרח ממשפחת הסחלביים. אבל עיקר פרסומה בא לה מפני שהיא אולי המתחזה הגדולה של עולם הצמחים. באמצעות פרחיה, שהם העתק מדויק של דבורה נקבה, מתחפשת הדבורנית לדבורה. היא אפילו מדיפה ריח שאופייני לדבורים נקבות. זכרי הדבורה נמשכים אל הריח ומנסים להזדווג עם פרח הדבורנית, שדומה במדויק לנקבת הדבורה. עד שהם מגלים שלא מדובר בנקבה, הם מספיקים להתחכך ולהיצמד מספיק כדי שהאבקה של הפרח תדבק אל גופם. כשהם עפים אל הפרחים הבאים, הם מעבירים אליהם את האבקה ומפרים אותם.

פרחי הדבורנית הם פרחים חסרי צוף, בעוד שפרחים בעלי צוף משתמשים בצוף על מנת למשוך אליהם חרקים, פרחי הדבורנית משתמשים בתרמית "ההתחזות" על מנת למשוך אליהם חרקים. כך הם מתאפשר להם לחסוך את האנרגיה והמשאבים הנדרשים לצורך הפקת הצוף.

את הדבורנית מזהים בארץ לפי כתם בהיר שצורתו כמו האות H, שנמצא במרכז השפית הכהה.


הנה דבורנית הדבורה בפעולה:

http://youtu.be/yFftHXbjEQA


והסבר מלומד:

http://youtu.be/GV0oLYLgSJs

עץ המייפל (Maple tree) או אדר (Acer), הוא מהעצים הקדמוניים על פני כדור הארץ. כבר בתקופת הדינואורים כיסו עצי מייפל רבים את כוכב הלכת שלנו.

מהשרף של עץ המייפל יוצרים את הסירופ המתוק שאנחנו כל כך אוהבים על הפנקייק שלנו. עוד הרבה לפני המצאת הפנקייק, האינדיאנים הם שגילו את המתיקות של השרף הזה.

מהשרף של עץ האדר, או ליתר דיוק מלשד העצה של מספר מיני אדר, מייצרים את סירופ המייפל, הממתיק המפורסם. משתמשים בו כתוספת גם לפנקייקס (בעברית: חביתיות), אך גם לוופלים ולפרנץ' טוסט. הסירופ מייפל גם משמש כתוספת לקינוחים, באפייה ולייצור של ממתקים.

את מרבית סירופ המייפל לעולם מפיקים בקנדה, שממנה מגיעים 80% מרוטב המייפל העולמי.

מהעץ של המייפל עצמו מייצרים כלי נגינה שונים, כולל סוגי נבל שונים וצווארי גיטרות חשמליות של חברת פנדר (Fender).


הנה עץ המייפל:

https://youtu.be/V95P0gFus1k


ברז בעץ ויוצא מייפל טרי:

https://youtu.be/3B0iOyhkzi4


עוד הברזה של עצי מייפל:

https://youtu.be/7lrYeDH4orE


וכך גילו את סירופ המייפל:

https://youtu.be/qn3Wkh_Cjkw

הצמדן או הסקוץ' לא הומצא בסוכנות החלל, אלא מתוך התבוננות בצמח טבעי על כדור הארץ. זה קרה בשנת 1948, כשהמדען השווייצרי ג'ורג' דה מסטרל טייל עם כלבו. דה מסטרל הבחין שזרעים קוצניים של צמח בשם "לפה קוצנית" (Burdock plant), דבקו בפרוותו של הכלב ובמכנסיו שלו. מדובר במנגנון הפצה של הצמח, כלומר כך הוא מפיץ את זרעיו לכל עבר.

היכולת של הזרע להיצמד חזק כל כך לפרווה ולבד סיקרנה את ג'ורג' דה-מסטרל. הוא בחן אותו במיקרוסקופ וראה ווים זעירים שמאפשרים לו להיצמד למשטחים כאלה. ואכן, הפרח של הלפה הקוצנית מוקף בעלעלים מעוקלים שמצמידים אותו לפרווה של בעלי חיים שעוברים לידו.

ההמשך הוא מרתק. דה מסטרל הבין שכך ניתן ליצור שיטת חיבור בין מרכיבים גמישים, כמו בדים ורצועות. בתהליך של מימיקרי, למידה מהטבע, הוא פיתח על פי העקרון של הצמדות זרעי הלפה הקוצנית את הסקוטש, באנגלית ה-Velcro, ששמו העברי "צמדן".

אמנם נעשה בצמדן שימוש רב בחלליות, אך כיום הוא נמצא גם בשימוש צבאי, תעשייתי וביתי נרחב.


כך נצמד הסקוץ':

https://youtu.be/eToAEyTdmrE


הנה שיטת ההפצה הטבעית שהפכה לאחד המוצרים השימושיים של נאסא:

https://youtu.be/hitt-tCguLw


כך למד דה מסטרל מהטבע ופיתח את הצמדן, או הסקוץ':

http://youtu.be/oqdsApay87k


שימו לב כמה קשה לנתק את הזרעים הללו:

https://youtu.be/ini4BaQcBRE


כך עובד הוולקרו:

https://youtu.be/mgcIivxODH0


והנה סרטון תיעודי שמראה את הצמדן, ייצורו ושימושיו:

https://youtu.be/LdJw3zhk__g?long=yes