בים קיימים סוגי דגי חשמל רבים, כשחלקם פורקים מתח חשמלי גדול, בעוד אצל אחרים המתח החשמלי נמוך יותר.

אחד הידועים שבהם הוא דג חשמל (Electric fish), המכונה בטעות "צלופח חשמלי" (Electric Eel). הכירו אותו בתגית "צלופח חשמלי".

איברים מיוחדים משמשים את דגי החשמל כדי לייצר חשמל. אצל דגים שונים החשמל משמש לצרכים שונים. מתקשורת או ניווט ועד להתקפה של יריב או טרף.

אצל המתקיפים בעזרת חשמל נועד איבר החשמל לייצור של מתח חשמלי גבוה. החשמל במתח כזה, כשהוא מופנה לבעל חיים אחר, נועד להמם את טרפם או את היריב שנגדו הם נלחמים.

מכת חשמל מדג כזה היא מאוד לא נעימה ויכולה להגיע עד מוות מיידי. יש דגי חשמל שמייצרים מכת חשמל במתח שהוא עד פי 3 ממתח חשמל של 220 וולט, כמו זה שזורם במערכת החשמל שלנו.


#איך דגי חשמל מייצרים את החשמל בגופם?
חשמל פועל בגופו של כל יצור חי. רק שאצל רובם החשמל הוא השפה או כלי התקשורת של כל מערכת העצבים. בגופם של דגי חשמל, לעומת זאת, התאים שיוצרים את החשמל הם גדולים מתאי העצב.

כמו במכשירים חשמליים, בהם הסוללות מחוברות בטור, ראש אל זנב, כשתאי החשמל מסודרים בטור, אחד אחרי השני, הם יוצרים מתח גבוה יותר. המתח הזה הוא סכום המתח שיוצר כל אחד מהם בנפרד. כל דג חשמל יכול לייצר חשמל במתח של מעל 850 וולט, פי 4 מהמתח החשמלי שבשקעים בבתינו ובמערכת החשמל שלנו.


#מאיפה בא החשמל בגופם?
אם חשמל בעולם שלנו נוצר על ידי מחוללים (ראו בתגית "חשמל"), הגוף החי אינו יכול לייצר את השדות המגנטיים הנחוצים לייצור של חשמל בדרך זו. במקומה, מייצר הגוף את החשמל קצת כמו בסוללות - באמצעים כימיים.

בעלי חיים מחשמלים מתבססים על מולקולות גדולות המתמחות בכך. הן מצויות בקרומי כל התאים. המולקולות הללו מעבירות יונים מצד אחד של קרום התא אל הצד השני, כלומר מתוך פנים התא החוצה. לכן הן נקראות "משאבות יונים".

את האנרגיה הדרושה לפעולה זו, שגם היא מחייבת מן הסתם אנרגיה, מספק בעקיפין המזון שנכנס לגוף, אבל לפעולה זו הם מקבלים את האנרגיה דרך איבר ששמו ATP, הנחשב ספק האנרגיה הבסיסי בגוף.

אגב, המנגנון הטבעי הזה ליצירת חשמל הוא יעיל להפליא והטכנולוגיה המודרנית עדיין מנסה לחקות אותו ולא כל כך בהצלחה.


איך מייצר דג החשמל את האנרגיה החשמלית שלו (מתורגם):

https://youtu.be/z0M7_HPSi14


בציד מתואם הם יודעים לצוד ולחשמל ביחד להקת דגים כדי לטרוף אותם:

https://youtu.be/dbZmBJ1FpJg


וכך חוקרים אותם:

https://youtu.be/9RE5LwkaeCo

מימוזה ביישנית (Mimosa Pudica) היא צמח שגדלה בעיקר בדרום אמריקה ובמרכז אמריקה.

אבל המימוזה הביישנית ידוע. בכך שהיא צמח כה עדין ורגיש למגע, שאם נוגעים בו - הוא משפיל את העלים שלו.

אבל זה לא עניין רגשי, כלומר של רגשות. מדובר ברגישות המגע שלה. המימוזה הביישנית רגישה למגע והרגישות הזו היא שגורמת לעלים שלה להתקפל פנימה ולהיסגר, אל מול כל מגע.


עלי ה-Mimosa Pudica היורדים בזה אחר זה, ממבוכה:

https://youtu.be/obX6kGKjvnU


הביישנות של המימוזה:

https://youtu.be/IQahIltPfM4


ועוד מהצמח הביישן כל כך:

http://youtu.be/BLTcVNyOhUc

הסִרפָּ‏‏ד כסוג כללי של צמחים, מכיל בין 30 ל-45 צמחים שונים שמצויים באזורים שונים בעולם. לרוב צמחי הסרפד יש שערות צורבות. מגע עם שערות אלה יכול לגרום לנעצוצים, גירוי קשה ולתחושת גירוד לא נעימה.

אבל מסתבר שצמח הסירפד שמצוי בניו זילנד הוא כה כואב ומסוכן שהוא יכול לפגוע בבן אדם ואף הרג אדם שבא במגע איתו.

איך העלים של הסרפד פוגעים בנו? - בעת שהשערות הצורבות של הסרפד דוקרות את העור, נשבר הקצה שלהן. כך מוזרק לעור חומר צורב, ממש כאילו היו מזרק. לא נעים...


הנה סרטון על הסירפד הרצחני:

http://youtu.be/yGZBlhJpcT8