שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
למה פרצה מלחמת האזרחים באמריקה?
מלחמת האזרחים האמריקנית הייתה מלחמה קשה שהחלה בשנות השישים של המאה ה-19. היא פרצה בעיקר בשל פערים כלכליים, בין 25 מדינות "האיחוד" האמריקניות, מדינות עשירות, בעלות אוכלוסייה רבה ותעשייה מפותחת ל-11 מדינות "הקונפדרציה", מדינות הדרום החקלאיות בעיקרן, שהתבססו בכלכלה שלהם על גידול כותנה לייצוא והתבססו על עבדים.
כמובן שהיה שם גם עניין אידאולוגי. זה מקרוב נבחר לינקולן לנשיאות. האיש הצהיר שברצונו לבטל את העבדות באמריקה. בחירתו הייתה מה שמכונה "סמרטוט אדום" למדינות הדרום. בשבילן העבדות הייתה עניין בסיסי והכרחי. זה ממש לא היה רק עניין של כלכלה. הגזענות בדרום ארצות הברית הייתה מושרשת.
המלחמה התקיימה בשנים 1861-1865, לאחר ש-11 המדינות בדרום ארצות הברית שתמכו בעבדות, הכריזו על פרישה מארצות הברית. מדינות אלה הקימו את "הקונפדרציה", שהונהגה על ידי ג'פרסון דיוויס. הקונפדרציה דרשה עצמאות מארצות הברית ונלחמה על רצונה לפרוש ממנה.
נגד כוחות הקונפדרציה הגן על האחדות הממשל הפדרלי, כלומר הממשל המרכזי של כל מדינות הברית. הממשל נתמך בידי 25 מדינות, שנקראו "האיחוד". מדינות אלה היו בשלבים של ביטול העבדות. 25 מדינות האיחוד נאבקו למעשה על הדמוקרטיה האמריקאית ונלחמו בדרום כדי למנוע פילוג בין חברות הקונפדרציה (איחוד המדינות שבברית האמריקאית).
לאחר ארבע שנים של לחימה קשה ועקובה מדם, נכנעה הקונפדרציה לכוחות האיחוד, העבדות בוטלה בכל רחבי ארצות הברית ומלחמת האזרחים היחידה בתולדות הדמוקרטיה האמריקאית הביאה לאחדות שנשמרת עד היום. לקח לגזענות עוד המון שנים עד שבוטלה חוקית, אבל העבדות תמה.
הנה סרטון על מלחמת האזרחים באמריקה (מתורגם):
http://youtu.be/3G6WjBIv_34?t=24s
הסיבות לפרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית (מתורגם):
https://youtu.be/XP0_wnaW-a0
סיפורו של השינוי הקטן בחוק שהביא למלחמת אזרחים עצומה (מתורגם):
http://youtu.be/oWww0YIf-JE
וסרט תיעודי מקיף על המלחמה שקרעה את אמריקה:
https://youtu.be/Pu-Fcc5vFlE?long=yes
מי התנקש בלינקולן?
ההתנקשות בחייו של נשיא אברהם לינקולן, הנשיא ה-16 של ארה"ב, היא אחד האירועים הטראומטיים בתולדות ארצות הברית. הרצח התרחש כשירה בו מתנקש, ב-14 באפריל 1865, בעת שהנשיא צפה בהצגת תיאטרון בוושינגטון.
הרצח הוא תולדה של שרשרת נסיבות פוליטיות הקשורות בפעילותו ומנהיגותו של לינקולן לביטול העבדות בארה"ב, שחרור העבדים ומלחמת האזרחים האמריקאית. למעשה, היום יודעים שהרצח שבוצע בידי שחקן התיאטרון ג'ון וילקס בות', היה חלק מתוכנית גדולה יותר שנועדה לחסל את שלושת המתנגדים העיקריים למטרות של הקונפדרציה של מדינות הדרום, בתום מלחמת האזרחים.
הכל מתחיל בשנת 1860, משנבחר אברהם לינקולן לנשיאות. תוצאות הבחירות הפתיעו את אמריקה, משום שלינקולן היה הנשיא הראשון שבא מהמפלגה הרפובליקנית, מפלגה צעירה בת 6 שנים בלבד.
אבל בחירת לינקולן, מתנגד חריף לעבדות ומי שעוד לפני בחירתו ניסה, שלא בהצלחה, להעביר חוקים נגד עבדות במדינות שונות בארה"ב, הבהילה במיוחד רבים מאזרחי מדינות הדרום של ארה"ב. במדינות אלה, יש לציין, העבדות הייתה נפוצה מאד ומרבית הכלכלה בהן התבססה על עבדים. אחדות מהן אף הצהירו לפני הבחירות שאם לינקולן ינצח במירוץ הן יפרשו מהאיחוד ולא יהיו חלק מארצות הברית של אמריקה.
הדבר הוביל לכך שעם בחירתו של לינקולן ועוד לפני שנכנס לתפקידו כנשיא, פרשו מהאיחוד האמריקאי 8 ממדינות הדרום. לינקולן הצהיר, מיד עם כניסתו לתפקיד, שפרישתן מנוגדת לחוק ומשום כך היא חסרת משמעות ומבוטלת. הוא ניסה להרגיע והבטיח שלא יתעמת איתן בנושא העבדות. משהללו לא השתכנעו והמשיכו לדבוק בפרישה, החלה מלחמת האזרחים האמריקנית. זו נמשכה 4 שנים ובסופה ניצחו מדינות הצפון בראשותו. בבחירות 1864, שנערכו בתום המלחמה, זכה לינקולן שוב בנשיאות.
משנוכחו הדרומיים, שהפסידו במלחמה ושגם הסיכויים להחליף את הנשיא בבחירות נכשלו, החליטו כמה מהם לנקום בנשיא ובחברי ממשלו. כמה ימים לאחר כניעת מדינות הדרום, נודע להם שהנשיא מתכוון לצפות בהצגת תיאטרון. בערב ההצגה התגנב אחד מחבורת הקושרים, שחקן מפורסם ונערץ בכל רחבי ארצות הברית בשם ג'ון ווילקס בות', אל תיאטרון פורד בוושינגטון. כשחקן בתיאטרון הוא הכיר את המקום היטב ושיחק בו לא פעם בהצגות.
איש לא חשד בו כשהוא פסע במסדרונות. האיש מיהר להתגנב לתאם של לינקולן ואשתו. השניים צפו בהצגה "בן דודנו האמריקאי". בות' ירה בנשיא בראשו, נאבק ופצע בסכין את שומר ראשו ואז קפץ לבמה. הוא הספיק לצעוק משהו שנשמע כמו "כך יעשה לרודנים", או אולי "זו נקמת הדרום" ובחסות המהומה שהשתררה באולם הוא הצליח להימלט מהמקום.
למחרת בבוקר, ב-15 באפריל 1865, מת הנשיא הגדול של אמריקה, מי שעוד בזמן המלחמה לא המתין והכריז על ביטול העבדות. במהלך מלחמת האזרחים הוא שחרר את העבדים בכל ארצות הברית, גייס אותם לצבא הצפון ובכך גם ניצח את הדרום החזק, תוך שהוא משאיר מורשת שעתידה להתפשט לכל העולם המערבי ואחר כך לעולם כולו, מורשת של ביטול העבדות והוצאתה אל מחוץ לחוק בכל מקום.
הרוצח התגלה לאחר 12 יום באסם בוירג'יניה, הוא הסתתר באסם, שהועלה באש כדי שייצא. משיצא ממנו, הוא נורה ומת.
הנה סקירה מושקעת של תלמיד על רצח לינקולן (עברית):
https://youtu.be/8gFItw0SjWk
הסיפור של רצח הנשיא:
https://youtu.be/hVLM0BSqx5o
על המנהיג הדגול והמבריק שנרצח:
https://youtu.be/Bjxbb-tjSAA
האקדח שרצח את לינקולן - האם היה גנוב?
https://youtu.be/a32YTqz4tdo
קטע מסרט ישן על הרצח:
https://youtu.be/1UqcitsiY4o
ומצגת וידאו של הרצח:
https://youtu.be/EZCE2ZvwLT4
איך היה "חלף עם הרוח" לסרט המרוויח בכל הזמנים?
הסרט "חלף עם הרוח" (Gone With The Wind) הוא שובר קופות מטורף, שנחשב לסרט המכניס ביותר בתולדות הקולנוע. הערכת ההכנסות שלו היא של סכום המקביל ל-3.5 מיליארד דולר בשערי המטבע של 2024.
הסרט המדהים הזה מבוסס על רומן זוכה פוליצר ורב המכר של מרגרט מיטשל. הספר עצמו הוא סאגה משפחתית על סקרלט אוהרה ורט באטלר, החיים ואוהבים בימים של מלחמת האזרחים באטלנטה, בירת ג'ורג'יה.
אבל לפני הכל זהו סרט שהפקתו היא לא פחות מרשימה וכנראה מדהימה אפילו יותר מהקולנוע שבו. מדובר בדיוויד סלזניק, מי שיהפוך למפיק העצמאי הגדול בתולדות הוליווד ולדעת רבים המפיק הגדול ביותר אי פעם, שסיכן את הכל כדי לעשות סרט אחד. את הסרט הזה.
האיש רוכש את הזכויות על הספר ומייצר באזז מטורף בהוליווד, כשהוא עורך מבחני בד לתפקיד של סקרלט אוהרה. הוא בוחן מעל אלף שחקניות בהוליווד, כשרובן כאלה שהוא יודע מראש שאין להן סיכוי לתפקיד. בכך הוא כבר הופך את הסרט למדובר ביותר בעיר. כשהוא בוחר לתפקיד את השחקנית הבריטית האלמונית ויויאן לי, הוא מזניק אותה מיידית למעמד של הכוכבת הכי מדוברת בעולם. במקביל הוא מציע לגרי קופר את התפקיד הראשי וכשהאחרון מסרב העניין בסרט מגיע לשיא. מי שנעתר הוא קלרק גייבל, כוכב ענק שגם לו יש מה להפסיד אבל עכשיו זה מסקרן עוד יותר, כי כולם רוצים להבין מי משני השחקנים המצליחים החליט נכון.
כשכל העניינים הללו מתרחשים עוד לפני שהצילומים התחילו, ברור שהעניין בסרט מגיע לרמות שהוליווד לא הכירה עד אז.
והמדהים הוא שסלזניק לא עוצר באגדה שהוא מככב בה. כי גם אחרי הון העתק שמושקע בסרט, בסצינות ההמוניות המטורפות, בתלבושות והתפאורות המושקעות, גם כשהצילומים מתחילים הוא לא מפסיק לרגע לייצר שמועות חדשות ורכילות. הוא מפטר שוב ושוב את הבמאים של הסרט וכולם מדברים על המפיק הזה "שחושב שהוא יודע הכי טוב איך מביימים סרטים..."
וזה נמשך גם בחדר העריכה, כי מי שיושב עם העורכים הוא לא הבמאי אלא סלזניק עצמו, המחויב לסרט לחלוטין ומסכן הכל למען הסרט החשוב בחייו. אם ייכשל - הוא יודע שככל הנראה יאבד הרבה יותר מהכל. אבל מה אם יצליח, כמו שהוא מתכנן?
מבחינת עלילה "חלף עם הרוח" הוא אמנם מלודרמה פשוטה על סקרלט שמאוהבת בגבר שמצידו מתחתן עם אחרת. גם לה ייקח זמן עד שתבין שהיא מאוהבת בו, כי בינתיים היא תינשא לגבר אחר ותאבד את רט. הרקע ההיסטורי הוא של מלחמת האזרחים, בה מפסיד ברקע הדרום.
זהו אפוס היסטורי חסר תקדים על המלחמה החשובה כל כך בתולדות אמריקה. הביצוע והמשחק המוצלח של הכוכבים, ביחד עם שנינות הדיאלוגים, סייעו לרבים לדמיין את מוראות מלחמת האזרחים האמריקאית, תוך הם מקבלים אותה ארוזה היטב, עם סיפור אהבה מרגש ומלא פאתוס.
במקביל הפך הסרט את קלרק גייבל משחקן מצליח לכמעט אגדה והפך אותו למזוהה עם הסרט הזה לכל חייו. ענק הקולנוע האחר, גרי קופר, סירב לתפקיד ואוכל את הכובע. הוא היה בטוח שקלארק גייבל שקיבל את התפקיד עומד ליפול בגדול ולהרוס לעצמו את הקריירה. כמובן שמה שקרה הוא ההיפך המוחלט.
ראט באטלר (Rhett Butler), גיבור הסרט, הוא גבר קשוח אבל לא אופייני. אהבתו מוחלטת ולא מתביישת. בעלילה הוא מקריב את מרבית חייו לטובת אהבה לסקרלט, אישה מבולבלת, שרגשותיה אליו לא ברורים, אפילו לא לה עצמה.
קולנועית, באטלר הוא גם דמות מורכבת ומוצלחת מאוד. כך למשל הוא נאמן לדרום, אף שהוא ער מלכתחילה לעובדה שזהו הצד הלא צודק במלחמה הזו. הוא גם מעניין באהבתו הרגשית שמצד אחד מכניעה ומחלישה אותו, גם כשהוא מתחזק דימוי חיצוני ברור של גבר גס ומעט אלים אפילו.
חלף עם הרוח הוא גם הרגע המובהק בתקופת השיא של הוליווד הקלאסית. הוא אולי לא הטוב בסרטים שנוצרו בה באותה תקופה אבל הוא ללא ספק השאפתני, הזוהר והיומרני ביותר.
אז מה היה בסוף אתם שואלים?
ובכן, הסרט הזה הפך מיידית לשובר קופות. רבים שקראו את הספר באו כדי לראותו על המסך הגדול והדיוק שלו ביחס לספר המקורי היה מושלם. הוא גם גרף 8 פרסי אוסקר, הפך לאבן דרך בתרבות האמריקאית, עם אינספור חיקויים, גיבורי קולנוע מסוג חדש, רגישים וקשוחים יותר ואפילו מדברים באופן מוצלח יותר.
וכמובן לא נשכח את המשפטים והאמירות האייקוניות, שמוביל בהם המשפט המיתי "בכנות, יקירתי, לא מזיז לי, לעזאזל" ("Frankly my dear, I don't give a damn.") - משפט שנבחר רשמית, בסקר ענקי בארצות הברית, לציטוט הקולנועי המפורסם ביותר בכל הזמנים.
הנה סצנה מהסרט "חלף עם הרוח":
https://youtu.be/GQ5ICXMC4xY
כאן הרגע שרט פוגש את סקרלט (מתורגם):
https://youtu.be/lrhNPS4nbmQ
תקציר הסרט:
https://youtu.be/lPBcPkfNI8c
וכיצד הפך לסרט המכניס בהיסטוריה של הקולנוע?
https://youtu.be/YvZ4X3V1Zms?long=yes
מה הסוד המופלא שהתגלה במגירה של אמילי דיקנסון?
אמילי דיקנסון (Emily Dickinson) הייתה הכישרון הגדול והצנוע ביותר של השירה הנשית של אמריקה.
מי שחייה לא היו קלים והיא ידעה כאב חייתה בתוך ביתה את 40 שנות חייה הבוגרים. בסביבתה ראו בה תמהונית: היא לא קיבלה בביתה אורחים ומרבית הקשרים החברתיים שלה נוהלו בהתכתבות.
בעשור האחרון לחייה, כשבני משפחתה וחבריה החלו למות, היא הפסיקה לצאת מחדרה ושיריה עסקו יותר ויותר בענייני המוות. לאחר מות אביה בשנת 1874 היא נכנסה לבידוד כמעט מוחלט וזכתה בסביבה לכינוי "הנזירה מאמהרסט".
הבדידות והעומק הרגשי שלה הביאו לכך שהמשוררת האמריקאית בת המאה ה-19 כתבה אלפי שירים למגירה, בעוד שבחייה התפרסמו פחות מ-10 שירים שלה בציבור. גם אלה פורסמו, אגב, לאחר לחץ של חברים ובני משפחה ולאחר שעשתה תיקונים, כדי שהשירים הללו יהיו "יותר רגילים".
כ-1,800 השירים האחרים, שהתפרסמו בהדרגה אחרי מותה, התקבלו בציבור בצורה מופלאה. האמריקאים גילו משוררת מאד לא רגילה לתקופתה, עם שירים קצרים, מבריקים ומקוריים. הם נכתבו בסגנון כתיבה שונה משל משוררים אחרים, בכתיבה, בדקדוק ובאוצר המילים המיוחד שלה, כשחלק מהמילים הללו הומצאו ממש על ידה.
אפילו בפיסוק היא הייתה שונה - במקום נקודות היא השתמשה במקפים.
#שיר לדוגמה:
אם איני יכולה למנוע לב שבור אחד,
לא אחיה לשווא;
אם לא אוכל להקל את כאב החיים של אחד,
או לצנן את כאבו,
או לעזור לגוזל מעולף אחד בחזרה אל הקן
לא אחיה לשווא.
ואכן ההתלהבות מדיקנסון הייתה מדהימה. המשוררת המסתורית, שכה מעט משיריה פורסמו בעודה בחיים ושכתיבתה פרצה את גבולות השירה המוכרת, הפכה לאחר מותה לאחת הכותבות הגדולות בתולדות אמריקה.
ימי השיא של כתיבתה הנסתרת היו ממש במקביל לשנות מלחמת האזרחים באמריקה, אך אמילי חיה את מרביתם סגורה בחדרה.
דרמת חייה התרחשה דווקא במותה. לפני מותה היא ביקשה מאחותה שתשרוף את שיריה שבמגירה שלה. חלקם נכתבו על מפיות, מעטפות ופתקים. היו שם גם מאות מהמכתבים שכתבה. חלק גדול מהם אכן אבד, אך חלק עצום פורסם בכל זאת והכיר אותה לעולם.
כי אחרי מותה, ראתה אחותה את השירים המיוחדים שלה. היא התקשתה לבצע את הבטחתה והחליטה לשלוח דוגמאות מהם למומחים, שייבחנו את ערכם הספרותי. המומחים ההמומים עצרו אותה מלהשמיד את מה שהסתבר כאוצר ספרותי בלתי נתפס, פרי כישרון טבעי וצנוע כל כך של משוררת גאונית ומקורית במיוחד.
מילותיה האחרונות של אמילי היו: "אני חייבת להיכנס, הערפל עולה." והיא אכן הלכה לעולמה, אבל בו בזמן גם יצאה אל האור והפכה למשוררת החשובה באמריקה.
הנה סיפורה של אמילי דיקנסון בבית שבו גדלה וחיה כל חייה:
http://youtu.be/PU8XijqmnT0
שיר בהנפשה שלה (מתורגם):
https://youtu.be/4eGFMw3U1ts
"אדום חזה מעולף" של דיקנסון, מתוך אלבום מופת של אפרת בן-צור, שגם הלחינה:
http://youtu.be/Z6kIdOLXFxA
"אני גרה באפשרי" - מהשירים היפים שלה:
http://youtu.be/McGypjtORr4
"אני אף אחת" - ומי אתה?
http://youtu.be/Ev15wAJkzwM
מהו שיר הניווט לעבד הבורח?
סיפורו של שיר העבדים באמריקה "Follow the drinking gourd" או בעברית "עקוב אחר מצקת הדלעת", הוא מרתק ומרגש במיוחד.
כי השיר הזה הוא בעצם מדריך עם הנחיות לעבד הנמלט מהעבדות. המוטיב החוזר הוא "עקוב אחרי מצקת הדלעת, האיש הזקן מחכה לשאת אותך לחופש - עקוב אחר מצקת הדלעת."
הסיפור הוא על מחתרת ה-" The Underground Railroad" שנהגה לסייע לעבדים שחורים לברוח מהעבדות במדינות הדרום אל החופש שבמדינות הצפון.
חבר מחתרת שכונה "ג'ו רגל-העץ" (Peg Leg Joe) העלה רעיון מדהים. הסתובב במטעי העבדים ונהג ללמד אותם את השיר שהוא חיבר, שיר שהוא בין מפה לצופן מוסיקלי, עם מילים שהן למעשה הוראות ניווט, שיסייעו לעבד הנמלט למצוא את הדרך אל החופש.
הרעיון כאן הוא חכם מאוד בפרספקטיבה היסטורית. כי עבור העבדים, שלא ידעו קרוא וכתוב, היה השיר דרך טובה לשנן ולזכור את ההוראות, לזהות ולמצוא את הדרך לחופש.
בניגוד להם, בעלי האחוזות הלבנים לא הכירו את הכינוי מצקת הדלעת, שהם נתנו לכלי המזיגה שלהם ועוד פחות הבינו מהי מצקת הדלעת.
ו"מצקת הדלעת" הייתה בעצם שם קוד לקבוצת הכוכבים המכונה היום "העגלה הגדולה" או "הדובה הגדולה" (the Big Dipper). אם העבד הבורח מהדרום יברח לאורך פסי הרכבת לכיוונה, הוא יגיע למדינות הצפון, מקום בו הוא יהיה לאדם חופשי.
בתי השיר מציינים סימני דרך שיסייעו לדרך בכיוון החירות. אם זה לברוח בתחילת החורף, כשהשלו הראשון מגיע בנדידה דרומה ואם זה לברוח לאורך נהר הטומביגבי (Tombigbee) שמסתיים בין שתי גבעות, לידו ימצאו העבדים עצים מתים שעליהם סימני כיוון שהשאיר להם ג'ו. בהמשך יהיה נהר גדול והוא ככל הנראה נהר טנסי ואחריו סוף סוף נהר אוהיו, הגבול הדרומי של מדינות הצפון ושאותו יש לחצות.
יתכן ש"האיש הזקן" המוזכר בשיר הוא חבר מחתרת שייקח אותם צפונה, או שמדובר בהמשך בנשיא לינקולן, הנשיא שהנהיג את הצפון, שחרר את העבדים במדינות הצפון לחופשי ונלחם כדי לעשות זאת בכל חלקי ארצות הברית.
אז מהסיפור המופלא שסייע לעבדים לצאת לחופשי קחו גם אתם את המדריך שלנו לאושר -המשיכו תמיד "לעקוב אחר מצקת הדלעת".
הנה שיר ההדרכה לעבד הבורח:
https://youtu.be/9H8NwpHEjIM
הוראות הניווט שמסבירות לעבד את נקודות הציון בדרך לחופש:
https://youtu.be/CAcZ6leUbDA
עם מילות השיר:
https://youtu.be/pw6N_eTZP2U
ובגרסה ל-4 קולות עם מודעה על עבדים בורחים:
https://youtu.be/b2vsf77OTdc
איך היה הסרט הצהוב לסמל לחטופים ושבויים?
למי שתהה למקור המנהג לקשור סרטים צהובים סביב גזעי וענפי עצים, בקריאה להחזרת חטופים ושבויים הביתה, הרי שמדובר בסיפור בן מאה וחצי לפחות.
כבר בתקופת מלחמת האזרחים האמריקאית ענדו לשערן נשים וארוסות של חיילים מצבא הצפון, צבא האיחוד, מטפחת או צעיף צהוב.
למה צהוב?
כי הצבע הצהוב היה סמלו של חיל הפרשים של צבא הצפון. הוא ירגיש לאנשים אז כסמל של נאמנות לאהוב הנלחם רחוק. אזכורים מוקדמים למנהג יש עוד בעבר האירופי של המהגרים לאמריקה, אם אלו הסרטים הצהובים על בגדי הצבא הפוריטני במלחמת האזרחים האנגלית, האיזכור במחזה של שייקספיר "אותלו", או אפילו המנהג של עלמות בימי הביניים לענוד ענף ערבה ירוק סביב כובען.
מכל מקום, צבא הצפון הוא שינצח במלחמת האזרחים ובפולקלור האמריקאי יהפוך הסרט צהוב לסמל הרבה יותר גדול - סמל של הזדהות עם שבויים ולוחמים אהובים ותפילה לשובם בשלום מהמלחמה.
המנהג של נשות הצפון במלחמת האזרחים יוליד בתחילת המאה ה-20, את השיר הפופולרי שיתפרסם במלחמת העולם הראשונה, "היא ענדה סרט צהוב".
"על צווארה היא עונדת סרט צהוב
היא עונדת אותו בחורף וגם בקיץ.
אם אתה שואל לפשר הקישוט?
היא תענה שזה לאהוב ליבה הרחוק."
עם השנים ישתנו מילותיו, אך בארה"ב ובלא מעט מקומות בעולם הוא ימשיך להיות מנוגן על ידי תזמורות במצעדים.
מערבון אמריקאי שייצא בשנת 1949, בשם "היא ענדה סרט צהוב" (באנגלית: She Wore a Yellow Ribbon) יהדהד את המנהג הזה וישמור גם הוא על הגחלת הצהובה.
אבל בשנת 1973, יוקלט שיר שיהפוך ללהיט ויחזק עוד יותר את עניין הסרט הצהוב. השיר "קשרי סרט צהוב סביב עץ האלון העתיק" ("Tie a Yellow Ribbon 'Round the Old Oak Tree").
כתב אותו תמלילן אמריקאי ששמו ארווין לוין בשנת 1973. את ההשראה הוא קיבל מסיפור שהתפרסם שנתיים לפני כן, על אסיר שעמד להשתחרר לאחר שריצה 3 שנים בכלא.
לפני שחרורו כתב האסיר לאהובתו שאם ברצונה להמשיך בקשר, הוא מבקש שהיא תקשור סרט צהוב סביב עץ האלון העתיק שבעירם. ביום השחרור שלו, כשהוא נוסע לביתו באוטובוס מהכלא, שמח האסיר המשוחרר לגלות שעל עץ האלון אכן היה קשור סרט צהוב.
השיר, בביצוע של טוני אורלנדו ולהקת "שחר", עתיד להפוך ללהיט גדול. לוין אף הגדיל את האפקט כששינה בו שלא סרט צהוב אחד קשור לעץ האלון אלא מאה כאלו שנתלו עליו בידי האהובה.
מכאן עתיד הסרט הצהוב לפגוש שוב את ההיסטוריה. זה יהיה כשהשיר יהדהד באותן שנים את התקווה לחזרתם של השבויים האמריקאים ממלחמת וייטנאם.
בשנת 1980 עתיד הסרט הצהוב לשוב ולהיות רלוונטי. אז מדובר בעשרות האזרחים האמריקאים שנשבו בשגרירות האמריקאית על ידי שלטון חומייני. זה היה בעקבות המהפכה האיראנית, כשהשבויים הללו הוחזקו כבני ערובה בשגרירות בטהרן. סרטים צהובים נקשרו והם חזרו.
גם בישראל השתמשו כמה פעמים בסמל התקווה הזה, בין היתר כשהיה מדובר בשבויי לבנון וגם בקמפיין להשבתו של גלעד שליט.
אז כשאתם מתבקשים היום לקשור סרט צהוב על העץ, היד או על מראת הרכב, זכרו שאתם מצטרפים למסורת כואבת ואופטימית, בציפייה לחזרתם של האהובים החטופים.
הנה הקדימון של המערבון "היא ענדה סרט צהוב":
https://youtu.be/coT6cA6lvnc
מנגינת המערבון עם המילים מהסרט:
https://youtu.be/2HVsLmRaKig
השיר משנות ה-70:
https://youtu.be/Z8fhciUojQ0
והסיפור של השיר:
https://youtu.be/7ByRxcl2zZ8?long=yes
מהו סגנון הדיקסילנד בג'אז ואיך נגנו תזמורות הדיקסילנד?
דיקסילנד (Dixieland) הוא אחד הסגנונות הראשונים בג'אז. בתור ז'אנר שנולד מתזמורות הצעידה של דרום ארצות הברית, זה סגנון שהמקצב שלו הוא של מארש.
המאפיין הבולט של הדיקסילנד הוא אלתור של כמה כלי נגינה ביחד, כלומר כמה נגנים המאלתרים בו זמנית וכמו משוחחים ביניהם.
הכלים השונים המאלתרים בו זמנית יוצרים מוסיקה רב-קולית, פוליפונית וייחודית במוסיקה של המאה ה-20.
מקורו של הדיקסילנד בעיר האמריקאית ניו אורלינס. בעיר זו נפגשו התרבויות האפריקאית והאירופאית, זו של העבדים מאפריקה, על המוסיקה והקצב שלה, לבין הכלים של התרבות המערבית.
המפגש המוסיקלי הזה בתחילת המאה ה-20, של קצב אפריקאי וכלים מערביים, הוליד את הדיקסילנד. הוא נקרא אז לעיתים "הג'אז של ניו אורלינס" והיה הסגנון הראשון בג'אז שהוקלט על גבי תקליטים.
השיר הכי מוכר בסגנון הדיקסילנד הוא "כשהמלאכים צועדים בסך" ("When the Saints Go Marching In") שהתפרסם בביצועו של גדול מוסיקאי הג'אז ומי שהעביר אותו מסגנון מגזרי של שחורים למוסיקה פופולרית כל אמריקאית, החצוצרן וזמר הג'אז לואי ארמסטרונג.
תזמורות דיקסילנד מסורתיות התחלקו לשתי קבוצות נגנים. הראשונה היא יחידת הקצב, שכללה תופים, באס (קונטרבס או טובה) וכלי הרמוני (פסנתר או בנג'ו). השנייה היא מחלקת הנשיפה שכללה חצוצרות שניגנו את המנגינה, טרומבונים שניגנו קונטרפונקט וקלרינט (או סקסופון) שקישט את המנגינה.
באילתור בו-זמני של החצוצרה, הקלרינט והטרומבון הייתה נוצרת הפוליפוניה המופלאה של הדיקסילנד.
מקור השם דיקסילנד מהכינוי "דיקסי" שהוצמד לאזור הדרום-מזרחי של ארצות הברית עוד בתקופת מלחמת האזרחים.
הנה הרכב בסגנון הדיקסילנד על הדשא:
https://youtu.be/NpSR0oI5zy8
דיקסילנד אותנטי מפעם בשם "Lasses Candy":
https://youtu.be/n2Wa_gsUM6Q?t=5s
לואי ארמסטרונג מנגן עם להקתו את "כשהמלאכים צועדים בסך" בסגנון דיקסילנד:
https://youtu.be/wyLjbMBpGDA?t=9s
הרכב של מוסיקת דיקסילנד מאירופה:
https://youtu.be/pnPVExzm0DY
הרכב רחוב שמנגן דיקסילנד:
https://youtu.be/bvXQ6MBh_2s?t=4s
ובניו-אורלינס גם לווייה יכולה לכלול תזמורת דיקסילנד:
https://youtu.be/yt_pOf1QHDY
מה חשיבותו של הספר "אוהל הדוד תום"?
הספר "אוהל הדוד תום" מאת הארייט ביצ'ר סטואו הוא אחד הספרים החשובים בהיסטוריה, כיוון שהשפיע על הציבור האמריקאי נגד תופעת העבדות. הספר מתאר את הייסורים של עבד שחור המשרת את בעליו טוב הלב שמוקיר את נאמנותו, אך בשל הנסיבות הוא מועבר מיד ליד עד שהוא הופך לרכושו של אדון רע ואכזרי. תום העבד מקבל על עצמו את הדין וסופג את ההשפלות והמכות שהוא מקבל.
"אוהל הדוד תום" שפורסם בשנת 1852 היה לרומן הנמכר ביותר במאה ה-19 והוא היה לספר הנמכר ביותר בארה"ב, אחרי התנ"ך. הסופרת הארייט ביצ'ר סטואו אמרה עליו שלא היא כתבה את הספר אלא "אלוהים הוא שהכתיב לי את הסיפור ואני רק רשמתיו מפי האל".
יש סברה מקובלת שהאווירה שיצר הספר היא שעודדה את פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית והולידה את התנועה לשחרור העבדות ולשחרור העבדים בסופה של אותה מלחמה.
הנה סרטון על הספר "אוהל הדוד תום" מאת הארייט ביצ'ר סטואו:
https://youtu.be/AVhH4ojYqHQ
שיר על הדוד תום (עברית):
https://youtu.be/h9a7G9xTHSg
ותכנית חינוכית על הספר בצד ספרים אחרים (עברית):
https://youtu.be/vvDeqV7y9ic?long=yes
מהו קרב גטיסברג שקבר את מלחמת האזרחים בארה"ב?
זה היה קרב המהפך. אם עד קרב גטיסברג (Battle of Gettysburg) נראה הדרום כצד המנצח במלחמת האזרחים האמריקאית ונראה היה כי הוא עלול להצליח בפיצולה של ארצות הברית של אמריקה, בקרב זה, שבו נלחמו כ-165 אלף חיילים משני הצדדים, נפל דבר. אחריו השתנתה תמונת המלחמה והדרום לא יתאושש עוד.
הקרב נולד כשהחליט רוברט אי לי, המפקד של כוחות הדרום, להעביר את הקרבות לשטח של מדינות הצפון. הוא יצא לנקום על האבידות שספגו כוחותיו ולהרחיק את המלחמה מוירג'יניה, בה התנהלו עד אז קרבות כבדים.
הקרב הזה התנהל בשטח חקלאי ליד העיירה הקטנה גטיסברג, שבמדינת פנסילבניה. זה היה לאחד הקרבות הקטלניים והקשים בתולדות מלחמת האזרחים של אמריקה. 7000 הרוגים שכבו שם, מוקפים בגוויות אלפי סוסים ובעשרות אלפי פצועים מדממים וזועקים לעזרה.
בקרב גטיסבורג נפלו, נפצעו או נעלמו כ-51 אלף חיילים משני הצדדים. צחנת הגופות המשיכה להבאיש את האזור עוד ימים אחדים. רק הקמה מהירה של בית עלמין על ידי תושבי העיירה גטיסברג, הצליחה למנוע אסון הומניטרי חמור.
הצפון, שאותו הנהיג הנשיא אברהם לינקולן, יחל מעתה להוביל בשדות הקטל האמריקאיים. אם קודם לקרב גטיסברג היו כוחות הקונפדרציה הדרומיים המובילים והמנצחים במלחמה, מקרב גטיסברג ועד לנצחונם הסופי, יצליחו כוחות הצפון לעמוד בקלות למול כוחות הדרום ולבסוף גם להכניעם.
הנה הקרב ששינה את המערכה:
https://youtu.be/FcGA-JNcpRI
קטע קולנועי של קרב גטיסברג:
https://youtu.be/JUHnL6R39VM
סיפור הקרב:
https://youtu.be/jsszvmuZBR4
והרצאת טד על סיפור הקרב (מתורגם):
https://youtu.be/f4pkzHP3qyA?long=yes
מלחמת האזרחים האמריקנית הייתה מלחמה קשה שהחלה בשנות השישים של המאה ה-19. היא פרצה בעיקר בשל פערים כלכליים, בין 25 מדינות "האיחוד" האמריקניות, מדינות עשירות, בעלות אוכלוסייה רבה ותעשייה מפותחת ל-11 מדינות "הקונפדרציה", מדינות הדרום החקלאיות בעיקרן, שהתבססו בכלכלה שלהם על גידול כותנה לייצוא והתבססו על עבדים.
כמובן שהיה שם גם עניין אידאולוגי. זה מקרוב נבחר לינקולן לנשיאות. האיש הצהיר שברצונו לבטל את העבדות באמריקה. בחירתו הייתה מה שמכונה "סמרטוט אדום" למדינות הדרום. בשבילן העבדות הייתה עניין בסיסי והכרחי. זה ממש לא היה רק עניין של כלכלה. הגזענות בדרום ארצות הברית הייתה מושרשת.
המלחמה התקיימה בשנים 1861-1865, לאחר ש-11 המדינות בדרום ארצות הברית שתמכו בעבדות, הכריזו על פרישה מארצות הברית. מדינות אלה הקימו את "הקונפדרציה", שהונהגה על ידי ג'פרסון דיוויס. הקונפדרציה דרשה עצמאות מארצות הברית ונלחמה על רצונה לפרוש ממנה.
נגד כוחות הקונפדרציה הגן על האחדות הממשל הפדרלי, כלומר הממשל המרכזי של כל מדינות הברית. הממשל נתמך בידי 25 מדינות, שנקראו "האיחוד". מדינות אלה היו בשלבים של ביטול העבדות. 25 מדינות האיחוד נאבקו למעשה על הדמוקרטיה האמריקאית ונלחמו בדרום כדי למנוע פילוג בין חברות הקונפדרציה (איחוד המדינות שבברית האמריקאית).
לאחר ארבע שנים של לחימה קשה ועקובה מדם, נכנעה הקונפדרציה לכוחות האיחוד, העבדות בוטלה בכל רחבי ארצות הברית ומלחמת האזרחים היחידה בתולדות הדמוקרטיה האמריקאית הביאה לאחדות שנשמרת עד היום. לקח לגזענות עוד המון שנים עד שבוטלה חוקית, אבל העבדות תמה.
הנה סרטון על מלחמת האזרחים באמריקה (מתורגם):
http://youtu.be/3G6WjBIv_34?t=24s
הסיבות לפרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית (מתורגם):
https://youtu.be/XP0_wnaW-a0
סיפורו של השינוי הקטן בחוק שהביא למלחמת אזרחים עצומה (מתורגם):
http://youtu.be/oWww0YIf-JE
וסרט תיעודי מקיף על המלחמה שקרעה את אמריקה:
https://youtu.be/Pu-Fcc5vFlE?long=yes
ההתנקשות בחייו של נשיא אברהם לינקולן, הנשיא ה-16 של ארה"ב, היא אחד האירועים הטראומטיים בתולדות ארצות הברית. הרצח התרחש כשירה בו מתנקש, ב-14 באפריל 1865, בעת שהנשיא צפה בהצגת תיאטרון בוושינגטון.
הרצח הוא תולדה של שרשרת נסיבות פוליטיות הקשורות בפעילותו ומנהיגותו של לינקולן לביטול העבדות בארה"ב, שחרור העבדים ומלחמת האזרחים האמריקאית. למעשה, היום יודעים שהרצח שבוצע בידי שחקן התיאטרון ג'ון וילקס בות', היה חלק מתוכנית גדולה יותר שנועדה לחסל את שלושת המתנגדים העיקריים למטרות של הקונפדרציה של מדינות הדרום, בתום מלחמת האזרחים.
הכל מתחיל בשנת 1860, משנבחר אברהם לינקולן לנשיאות. תוצאות הבחירות הפתיעו את אמריקה, משום שלינקולן היה הנשיא הראשון שבא מהמפלגה הרפובליקנית, מפלגה צעירה בת 6 שנים בלבד.
אבל בחירת לינקולן, מתנגד חריף לעבדות ומי שעוד לפני בחירתו ניסה, שלא בהצלחה, להעביר חוקים נגד עבדות במדינות שונות בארה"ב, הבהילה במיוחד רבים מאזרחי מדינות הדרום של ארה"ב. במדינות אלה, יש לציין, העבדות הייתה נפוצה מאד ומרבית הכלכלה בהן התבססה על עבדים. אחדות מהן אף הצהירו לפני הבחירות שאם לינקולן ינצח במירוץ הן יפרשו מהאיחוד ולא יהיו חלק מארצות הברית של אמריקה.
הדבר הוביל לכך שעם בחירתו של לינקולן ועוד לפני שנכנס לתפקידו כנשיא, פרשו מהאיחוד האמריקאי 8 ממדינות הדרום. לינקולן הצהיר, מיד עם כניסתו לתפקיד, שפרישתן מנוגדת לחוק ומשום כך היא חסרת משמעות ומבוטלת. הוא ניסה להרגיע והבטיח שלא יתעמת איתן בנושא העבדות. משהללו לא השתכנעו והמשיכו לדבוק בפרישה, החלה מלחמת האזרחים האמריקנית. זו נמשכה 4 שנים ובסופה ניצחו מדינות הצפון בראשותו. בבחירות 1864, שנערכו בתום המלחמה, זכה לינקולן שוב בנשיאות.
משנוכחו הדרומיים, שהפסידו במלחמה ושגם הסיכויים להחליף את הנשיא בבחירות נכשלו, החליטו כמה מהם לנקום בנשיא ובחברי ממשלו. כמה ימים לאחר כניעת מדינות הדרום, נודע להם שהנשיא מתכוון לצפות בהצגת תיאטרון. בערב ההצגה התגנב אחד מחבורת הקושרים, שחקן מפורסם ונערץ בכל רחבי ארצות הברית בשם ג'ון ווילקס בות', אל תיאטרון פורד בוושינגטון. כשחקן בתיאטרון הוא הכיר את המקום היטב ושיחק בו לא פעם בהצגות.
איש לא חשד בו כשהוא פסע במסדרונות. האיש מיהר להתגנב לתאם של לינקולן ואשתו. השניים צפו בהצגה "בן דודנו האמריקאי". בות' ירה בנשיא בראשו, נאבק ופצע בסכין את שומר ראשו ואז קפץ לבמה. הוא הספיק לצעוק משהו שנשמע כמו "כך יעשה לרודנים", או אולי "זו נקמת הדרום" ובחסות המהומה שהשתררה באולם הוא הצליח להימלט מהמקום.
למחרת בבוקר, ב-15 באפריל 1865, מת הנשיא הגדול של אמריקה, מי שעוד בזמן המלחמה לא המתין והכריז על ביטול העבדות. במהלך מלחמת האזרחים הוא שחרר את העבדים בכל ארצות הברית, גייס אותם לצבא הצפון ובכך גם ניצח את הדרום החזק, תוך שהוא משאיר מורשת שעתידה להתפשט לכל העולם המערבי ואחר כך לעולם כולו, מורשת של ביטול העבדות והוצאתה אל מחוץ לחוק בכל מקום.
הרוצח התגלה לאחר 12 יום באסם בוירג'יניה, הוא הסתתר באסם, שהועלה באש כדי שייצא. משיצא ממנו, הוא נורה ומת.
הנה סקירה מושקעת של תלמיד על רצח לינקולן (עברית):
https://youtu.be/8gFItw0SjWk
הסיפור של רצח הנשיא:
https://youtu.be/hVLM0BSqx5o
על המנהיג הדגול והמבריק שנרצח:
https://youtu.be/Bjxbb-tjSAA
האקדח שרצח את לינקולן - האם היה גנוב?
https://youtu.be/a32YTqz4tdo
קטע מסרט ישן על הרצח:
https://youtu.be/1UqcitsiY4o
ומצגת וידאו של הרצח:
https://youtu.be/EZCE2ZvwLT4
הסרט "חלף עם הרוח" (Gone With The Wind) הוא שובר קופות מטורף, שנחשב לסרט המכניס ביותר בתולדות הקולנוע. הערכת ההכנסות שלו היא של סכום המקביל ל-3.5 מיליארד דולר בשערי המטבע של 2024.
הסרט המדהים הזה מבוסס על רומן זוכה פוליצר ורב המכר של מרגרט מיטשל. הספר עצמו הוא סאגה משפחתית על סקרלט אוהרה ורט באטלר, החיים ואוהבים בימים של מלחמת האזרחים באטלנטה, בירת ג'ורג'יה.
אבל לפני הכל זהו סרט שהפקתו היא לא פחות מרשימה וכנראה מדהימה אפילו יותר מהקולנוע שבו. מדובר בדיוויד סלזניק, מי שיהפוך למפיק העצמאי הגדול בתולדות הוליווד ולדעת רבים המפיק הגדול ביותר אי פעם, שסיכן את הכל כדי לעשות סרט אחד. את הסרט הזה.
האיש רוכש את הזכויות על הספר ומייצר באזז מטורף בהוליווד, כשהוא עורך מבחני בד לתפקיד של סקרלט אוהרה. הוא בוחן מעל אלף שחקניות בהוליווד, כשרובן כאלה שהוא יודע מראש שאין להן סיכוי לתפקיד. בכך הוא כבר הופך את הסרט למדובר ביותר בעיר. כשהוא בוחר לתפקיד את השחקנית הבריטית האלמונית ויויאן לי, הוא מזניק אותה מיידית למעמד של הכוכבת הכי מדוברת בעולם. במקביל הוא מציע לגרי קופר את התפקיד הראשי וכשהאחרון מסרב העניין בסרט מגיע לשיא. מי שנעתר הוא קלרק גייבל, כוכב ענק שגם לו יש מה להפסיד אבל עכשיו זה מסקרן עוד יותר, כי כולם רוצים להבין מי משני השחקנים המצליחים החליט נכון.
כשכל העניינים הללו מתרחשים עוד לפני שהצילומים התחילו, ברור שהעניין בסרט מגיע לרמות שהוליווד לא הכירה עד אז.
והמדהים הוא שסלזניק לא עוצר באגדה שהוא מככב בה. כי גם אחרי הון העתק שמושקע בסרט, בסצינות ההמוניות המטורפות, בתלבושות והתפאורות המושקעות, גם כשהצילומים מתחילים הוא לא מפסיק לרגע לייצר שמועות חדשות ורכילות. הוא מפטר שוב ושוב את הבמאים של הסרט וכולם מדברים על המפיק הזה "שחושב שהוא יודע הכי טוב איך מביימים סרטים..."
וזה נמשך גם בחדר העריכה, כי מי שיושב עם העורכים הוא לא הבמאי אלא סלזניק עצמו, המחויב לסרט לחלוטין ומסכן הכל למען הסרט החשוב בחייו. אם ייכשל - הוא יודע שככל הנראה יאבד הרבה יותר מהכל. אבל מה אם יצליח, כמו שהוא מתכנן?
מבחינת עלילה "חלף עם הרוח" הוא אמנם מלודרמה פשוטה על סקרלט שמאוהבת בגבר שמצידו מתחתן עם אחרת. גם לה ייקח זמן עד שתבין שהיא מאוהבת בו, כי בינתיים היא תינשא לגבר אחר ותאבד את רט. הרקע ההיסטורי הוא של מלחמת האזרחים, בה מפסיד ברקע הדרום.
זהו אפוס היסטורי חסר תקדים על המלחמה החשובה כל כך בתולדות אמריקה. הביצוע והמשחק המוצלח של הכוכבים, ביחד עם שנינות הדיאלוגים, סייעו לרבים לדמיין את מוראות מלחמת האזרחים האמריקאית, תוך הם מקבלים אותה ארוזה היטב, עם סיפור אהבה מרגש ומלא פאתוס.
במקביל הפך הסרט את קלרק גייבל משחקן מצליח לכמעט אגדה והפך אותו למזוהה עם הסרט הזה לכל חייו. ענק הקולנוע האחר, גרי קופר, סירב לתפקיד ואוכל את הכובע. הוא היה בטוח שקלארק גייבל שקיבל את התפקיד עומד ליפול בגדול ולהרוס לעצמו את הקריירה. כמובן שמה שקרה הוא ההיפך המוחלט.
ראט באטלר (Rhett Butler), גיבור הסרט, הוא גבר קשוח אבל לא אופייני. אהבתו מוחלטת ולא מתביישת. בעלילה הוא מקריב את מרבית חייו לטובת אהבה לסקרלט, אישה מבולבלת, שרגשותיה אליו לא ברורים, אפילו לא לה עצמה.
קולנועית, באטלר הוא גם דמות מורכבת ומוצלחת מאוד. כך למשל הוא נאמן לדרום, אף שהוא ער מלכתחילה לעובדה שזהו הצד הלא צודק במלחמה הזו. הוא גם מעניין באהבתו הרגשית שמצד אחד מכניעה ומחלישה אותו, גם כשהוא מתחזק דימוי חיצוני ברור של גבר גס ומעט אלים אפילו.
חלף עם הרוח הוא גם הרגע המובהק בתקופת השיא של הוליווד הקלאסית. הוא אולי לא הטוב בסרטים שנוצרו בה באותה תקופה אבל הוא ללא ספק השאפתני, הזוהר והיומרני ביותר.
אז מה היה בסוף אתם שואלים?
ובכן, הסרט הזה הפך מיידית לשובר קופות. רבים שקראו את הספר באו כדי לראותו על המסך הגדול והדיוק שלו ביחס לספר המקורי היה מושלם. הוא גם גרף 8 פרסי אוסקר, הפך לאבן דרך בתרבות האמריקאית, עם אינספור חיקויים, גיבורי קולנוע מסוג חדש, רגישים וקשוחים יותר ואפילו מדברים באופן מוצלח יותר.
וכמובן לא נשכח את המשפטים והאמירות האייקוניות, שמוביל בהם המשפט המיתי "בכנות, יקירתי, לא מזיז לי, לעזאזל" ("Frankly my dear, I don't give a damn.") - משפט שנבחר רשמית, בסקר ענקי בארצות הברית, לציטוט הקולנועי המפורסם ביותר בכל הזמנים.
הנה סצנה מהסרט "חלף עם הרוח":
https://youtu.be/GQ5ICXMC4xY
כאן הרגע שרט פוגש את סקרלט (מתורגם):
https://youtu.be/lrhNPS4nbmQ
תקציר הסרט:
https://youtu.be/lPBcPkfNI8c
וכיצד הפך לסרט המכניס בהיסטוריה של הקולנוע?
https://youtu.be/YvZ4X3V1Zms?long=yes
אמילי דיקנסון (Emily Dickinson) הייתה הכישרון הגדול והצנוע ביותר של השירה הנשית של אמריקה.
מי שחייה לא היו קלים והיא ידעה כאב חייתה בתוך ביתה את 40 שנות חייה הבוגרים. בסביבתה ראו בה תמהונית: היא לא קיבלה בביתה אורחים ומרבית הקשרים החברתיים שלה נוהלו בהתכתבות.
בעשור האחרון לחייה, כשבני משפחתה וחבריה החלו למות, היא הפסיקה לצאת מחדרה ושיריה עסקו יותר ויותר בענייני המוות. לאחר מות אביה בשנת 1874 היא נכנסה לבידוד כמעט מוחלט וזכתה בסביבה לכינוי "הנזירה מאמהרסט".
הבדידות והעומק הרגשי שלה הביאו לכך שהמשוררת האמריקאית בת המאה ה-19 כתבה אלפי שירים למגירה, בעוד שבחייה התפרסמו פחות מ-10 שירים שלה בציבור. גם אלה פורסמו, אגב, לאחר לחץ של חברים ובני משפחה ולאחר שעשתה תיקונים, כדי שהשירים הללו יהיו "יותר רגילים".
כ-1,800 השירים האחרים, שהתפרסמו בהדרגה אחרי מותה, התקבלו בציבור בצורה מופלאה. האמריקאים גילו משוררת מאד לא רגילה לתקופתה, עם שירים קצרים, מבריקים ומקוריים. הם נכתבו בסגנון כתיבה שונה משל משוררים אחרים, בכתיבה, בדקדוק ובאוצר המילים המיוחד שלה, כשחלק מהמילים הללו הומצאו ממש על ידה.
אפילו בפיסוק היא הייתה שונה - במקום נקודות היא השתמשה במקפים.
#שיר לדוגמה:
אם איני יכולה למנוע לב שבור אחד,
לא אחיה לשווא;
אם לא אוכל להקל את כאב החיים של אחד,
או לצנן את כאבו,
או לעזור לגוזל מעולף אחד בחזרה אל הקן
לא אחיה לשווא.
ואכן ההתלהבות מדיקנסון הייתה מדהימה. המשוררת המסתורית, שכה מעט משיריה פורסמו בעודה בחיים ושכתיבתה פרצה את גבולות השירה המוכרת, הפכה לאחר מותה לאחת הכותבות הגדולות בתולדות אמריקה.
ימי השיא של כתיבתה הנסתרת היו ממש במקביל לשנות מלחמת האזרחים באמריקה, אך אמילי חיה את מרביתם סגורה בחדרה.
דרמת חייה התרחשה דווקא במותה. לפני מותה היא ביקשה מאחותה שתשרוף את שיריה שבמגירה שלה. חלקם נכתבו על מפיות, מעטפות ופתקים. היו שם גם מאות מהמכתבים שכתבה. חלק גדול מהם אכן אבד, אך חלק עצום פורסם בכל זאת והכיר אותה לעולם.
כי אחרי מותה, ראתה אחותה את השירים המיוחדים שלה. היא התקשתה לבצע את הבטחתה והחליטה לשלוח דוגמאות מהם למומחים, שייבחנו את ערכם הספרותי. המומחים ההמומים עצרו אותה מלהשמיד את מה שהסתבר כאוצר ספרותי בלתי נתפס, פרי כישרון טבעי וצנוע כל כך של משוררת גאונית ומקורית במיוחד.
מילותיה האחרונות של אמילי היו: "אני חייבת להיכנס, הערפל עולה." והיא אכן הלכה לעולמה, אבל בו בזמן גם יצאה אל האור והפכה למשוררת החשובה באמריקה.
הנה סיפורה של אמילי דיקנסון בבית שבו גדלה וחיה כל חייה:
http://youtu.be/PU8XijqmnT0
שיר בהנפשה שלה (מתורגם):
https://youtu.be/4eGFMw3U1ts
"אדום חזה מעולף" של דיקנסון, מתוך אלבום מופת של אפרת בן-צור, שגם הלחינה:
http://youtu.be/Z6kIdOLXFxA
"אני גרה באפשרי" - מהשירים היפים שלה:
http://youtu.be/McGypjtORr4
"אני אף אחת" - ומי אתה?
http://youtu.be/Ev15wAJkzwM
מלחמת האזרחים האמריקאית
סיפורו של שיר העבדים באמריקה "Follow the drinking gourd" או בעברית "עקוב אחר מצקת הדלעת", הוא מרתק ומרגש במיוחד.
כי השיר הזה הוא בעצם מדריך עם הנחיות לעבד הנמלט מהעבדות. המוטיב החוזר הוא "עקוב אחרי מצקת הדלעת, האיש הזקן מחכה לשאת אותך לחופש - עקוב אחר מצקת הדלעת."
הסיפור הוא על מחתרת ה-" The Underground Railroad" שנהגה לסייע לעבדים שחורים לברוח מהעבדות במדינות הדרום אל החופש שבמדינות הצפון.
חבר מחתרת שכונה "ג'ו רגל-העץ" (Peg Leg Joe) העלה רעיון מדהים. הסתובב במטעי העבדים ונהג ללמד אותם את השיר שהוא חיבר, שיר שהוא בין מפה לצופן מוסיקלי, עם מילים שהן למעשה הוראות ניווט, שיסייעו לעבד הנמלט למצוא את הדרך אל החופש.
הרעיון כאן הוא חכם מאוד בפרספקטיבה היסטורית. כי עבור העבדים, שלא ידעו קרוא וכתוב, היה השיר דרך טובה לשנן ולזכור את ההוראות, לזהות ולמצוא את הדרך לחופש.
בניגוד להם, בעלי האחוזות הלבנים לא הכירו את הכינוי מצקת הדלעת, שהם נתנו לכלי המזיגה שלהם ועוד פחות הבינו מהי מצקת הדלעת.
ו"מצקת הדלעת" הייתה בעצם שם קוד לקבוצת הכוכבים המכונה היום "העגלה הגדולה" או "הדובה הגדולה" (the Big Dipper). אם העבד הבורח מהדרום יברח לאורך פסי הרכבת לכיוונה, הוא יגיע למדינות הצפון, מקום בו הוא יהיה לאדם חופשי.
בתי השיר מציינים סימני דרך שיסייעו לדרך בכיוון החירות. אם זה לברוח בתחילת החורף, כשהשלו הראשון מגיע בנדידה דרומה ואם זה לברוח לאורך נהר הטומביגבי (Tombigbee) שמסתיים בין שתי גבעות, לידו ימצאו העבדים עצים מתים שעליהם סימני כיוון שהשאיר להם ג'ו. בהמשך יהיה נהר גדול והוא ככל הנראה נהר טנסי ואחריו סוף סוף נהר אוהיו, הגבול הדרומי של מדינות הצפון ושאותו יש לחצות.
יתכן ש"האיש הזקן" המוזכר בשיר הוא חבר מחתרת שייקח אותם צפונה, או שמדובר בהמשך בנשיא לינקולן, הנשיא שהנהיג את הצפון, שחרר את העבדים במדינות הצפון לחופשי ונלחם כדי לעשות זאת בכל חלקי ארצות הברית.
אז מהסיפור המופלא שסייע לעבדים לצאת לחופשי קחו גם אתם את המדריך שלנו לאושר -המשיכו תמיד "לעקוב אחר מצקת הדלעת".
הנה שיר ההדרכה לעבד הבורח:
https://youtu.be/9H8NwpHEjIM
הוראות הניווט שמסבירות לעבד את נקודות הציון בדרך לחופש:
https://youtu.be/CAcZ6leUbDA
עם מילות השיר:
https://youtu.be/pw6N_eTZP2U
ובגרסה ל-4 קולות עם מודעה על עבדים בורחים:
https://youtu.be/b2vsf77OTdc
למי שתהה למקור המנהג לקשור סרטים צהובים סביב גזעי וענפי עצים, בקריאה להחזרת חטופים ושבויים הביתה, הרי שמדובר בסיפור בן מאה וחצי לפחות.
כבר בתקופת מלחמת האזרחים האמריקאית ענדו לשערן נשים וארוסות של חיילים מצבא הצפון, צבא האיחוד, מטפחת או צעיף צהוב.
למה צהוב?
כי הצבע הצהוב היה סמלו של חיל הפרשים של צבא הצפון. הוא ירגיש לאנשים אז כסמל של נאמנות לאהוב הנלחם רחוק. אזכורים מוקדמים למנהג יש עוד בעבר האירופי של המהגרים לאמריקה, אם אלו הסרטים הצהובים על בגדי הצבא הפוריטני במלחמת האזרחים האנגלית, האיזכור במחזה של שייקספיר "אותלו", או אפילו המנהג של עלמות בימי הביניים לענוד ענף ערבה ירוק סביב כובען.
מכל מקום, צבא הצפון הוא שינצח במלחמת האזרחים ובפולקלור האמריקאי יהפוך הסרט צהוב לסמל הרבה יותר גדול - סמל של הזדהות עם שבויים ולוחמים אהובים ותפילה לשובם בשלום מהמלחמה.
המנהג של נשות הצפון במלחמת האזרחים יוליד בתחילת המאה ה-20, את השיר הפופולרי שיתפרסם במלחמת העולם הראשונה, "היא ענדה סרט צהוב".
"על צווארה היא עונדת סרט צהוב
היא עונדת אותו בחורף וגם בקיץ.
אם אתה שואל לפשר הקישוט?
היא תענה שזה לאהוב ליבה הרחוק."
עם השנים ישתנו מילותיו, אך בארה"ב ובלא מעט מקומות בעולם הוא ימשיך להיות מנוגן על ידי תזמורות במצעדים.
מערבון אמריקאי שייצא בשנת 1949, בשם "היא ענדה סרט צהוב" (באנגלית: She Wore a Yellow Ribbon) יהדהד את המנהג הזה וישמור גם הוא על הגחלת הצהובה.
אבל בשנת 1973, יוקלט שיר שיהפוך ללהיט ויחזק עוד יותר את עניין הסרט הצהוב. השיר "קשרי סרט צהוב סביב עץ האלון העתיק" ("Tie a Yellow Ribbon 'Round the Old Oak Tree").
כתב אותו תמלילן אמריקאי ששמו ארווין לוין בשנת 1973. את ההשראה הוא קיבל מסיפור שהתפרסם שנתיים לפני כן, על אסיר שעמד להשתחרר לאחר שריצה 3 שנים בכלא.
לפני שחרורו כתב האסיר לאהובתו שאם ברצונה להמשיך בקשר, הוא מבקש שהיא תקשור סרט צהוב סביב עץ האלון העתיק שבעירם. ביום השחרור שלו, כשהוא נוסע לביתו באוטובוס מהכלא, שמח האסיר המשוחרר לגלות שעל עץ האלון אכן היה קשור סרט צהוב.
השיר, בביצוע של טוני אורלנדו ולהקת "שחר", עתיד להפוך ללהיט גדול. לוין אף הגדיל את האפקט כששינה בו שלא סרט צהוב אחד קשור לעץ האלון אלא מאה כאלו שנתלו עליו בידי האהובה.
מכאן עתיד הסרט הצהוב לפגוש שוב את ההיסטוריה. זה יהיה כשהשיר יהדהד באותן שנים את התקווה לחזרתם של השבויים האמריקאים ממלחמת וייטנאם.
בשנת 1980 עתיד הסרט הצהוב לשוב ולהיות רלוונטי. אז מדובר בעשרות האזרחים האמריקאים שנשבו בשגרירות האמריקאית על ידי שלטון חומייני. זה היה בעקבות המהפכה האיראנית, כשהשבויים הללו הוחזקו כבני ערובה בשגרירות בטהרן. סרטים צהובים נקשרו והם חזרו.
גם בישראל השתמשו כמה פעמים בסמל התקווה הזה, בין היתר כשהיה מדובר בשבויי לבנון וגם בקמפיין להשבתו של גלעד שליט.
אז כשאתם מתבקשים היום לקשור סרט צהוב על העץ, היד או על מראת הרכב, זכרו שאתם מצטרפים למסורת כואבת ואופטימית, בציפייה לחזרתם של האהובים החטופים.
הנה הקדימון של המערבון "היא ענדה סרט צהוב":
https://youtu.be/coT6cA6lvnc
מנגינת המערבון עם המילים מהסרט:
https://youtu.be/2HVsLmRaKig
השיר משנות ה-70:
https://youtu.be/Z8fhciUojQ0
והסיפור של השיר:
https://youtu.be/7ByRxcl2zZ8?long=yes
דיקסילנד (Dixieland) הוא אחד הסגנונות הראשונים בג'אז. בתור ז'אנר שנולד מתזמורות הצעידה של דרום ארצות הברית, זה סגנון שהמקצב שלו הוא של מארש.
המאפיין הבולט של הדיקסילנד הוא אלתור של כמה כלי נגינה ביחד, כלומר כמה נגנים המאלתרים בו זמנית וכמו משוחחים ביניהם.
הכלים השונים המאלתרים בו זמנית יוצרים מוסיקה רב-קולית, פוליפונית וייחודית במוסיקה של המאה ה-20.
מקורו של הדיקסילנד בעיר האמריקאית ניו אורלינס. בעיר זו נפגשו התרבויות האפריקאית והאירופאית, זו של העבדים מאפריקה, על המוסיקה והקצב שלה, לבין הכלים של התרבות המערבית.
המפגש המוסיקלי הזה בתחילת המאה ה-20, של קצב אפריקאי וכלים מערביים, הוליד את הדיקסילנד. הוא נקרא אז לעיתים "הג'אז של ניו אורלינס" והיה הסגנון הראשון בג'אז שהוקלט על גבי תקליטים.
השיר הכי מוכר בסגנון הדיקסילנד הוא "כשהמלאכים צועדים בסך" ("When the Saints Go Marching In") שהתפרסם בביצועו של גדול מוסיקאי הג'אז ומי שהעביר אותו מסגנון מגזרי של שחורים למוסיקה פופולרית כל אמריקאית, החצוצרן וזמר הג'אז לואי ארמסטרונג.
תזמורות דיקסילנד מסורתיות התחלקו לשתי קבוצות נגנים. הראשונה היא יחידת הקצב, שכללה תופים, באס (קונטרבס או טובה) וכלי הרמוני (פסנתר או בנג'ו). השנייה היא מחלקת הנשיפה שכללה חצוצרות שניגנו את המנגינה, טרומבונים שניגנו קונטרפונקט וקלרינט (או סקסופון) שקישט את המנגינה.
באילתור בו-זמני של החצוצרה, הקלרינט והטרומבון הייתה נוצרת הפוליפוניה המופלאה של הדיקסילנד.
מקור השם דיקסילנד מהכינוי "דיקסי" שהוצמד לאזור הדרום-מזרחי של ארצות הברית עוד בתקופת מלחמת האזרחים.
הנה הרכב בסגנון הדיקסילנד על הדשא:
https://youtu.be/NpSR0oI5zy8
דיקסילנד אותנטי מפעם בשם "Lasses Candy":
https://youtu.be/n2Wa_gsUM6Q?t=5s
לואי ארמסטרונג מנגן עם להקתו את "כשהמלאכים צועדים בסך" בסגנון דיקסילנד:
https://youtu.be/wyLjbMBpGDA?t=9s
הרכב של מוסיקת דיקסילנד מאירופה:
https://youtu.be/pnPVExzm0DY
הרכב רחוב שמנגן דיקסילנד:
https://youtu.be/bvXQ6MBh_2s?t=4s
ובניו-אורלינס גם לווייה יכולה לכלול תזמורת דיקסילנד:
https://youtu.be/yt_pOf1QHDY
הספר "אוהל הדוד תום" מאת הארייט ביצ'ר סטואו הוא אחד הספרים החשובים בהיסטוריה, כיוון שהשפיע על הציבור האמריקאי נגד תופעת העבדות. הספר מתאר את הייסורים של עבד שחור המשרת את בעליו טוב הלב שמוקיר את נאמנותו, אך בשל הנסיבות הוא מועבר מיד ליד עד שהוא הופך לרכושו של אדון רע ואכזרי. תום העבד מקבל על עצמו את הדין וסופג את ההשפלות והמכות שהוא מקבל.
"אוהל הדוד תום" שפורסם בשנת 1852 היה לרומן הנמכר ביותר במאה ה-19 והוא היה לספר הנמכר ביותר בארה"ב, אחרי התנ"ך. הסופרת הארייט ביצ'ר סטואו אמרה עליו שלא היא כתבה את הספר אלא "אלוהים הוא שהכתיב לי את הסיפור ואני רק רשמתיו מפי האל".
יש סברה מקובלת שהאווירה שיצר הספר היא שעודדה את פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית והולידה את התנועה לשחרור העבדות ולשחרור העבדים בסופה של אותה מלחמה.
הנה סרטון על הספר "אוהל הדוד תום" מאת הארייט ביצ'ר סטואו:
https://youtu.be/AVhH4ojYqHQ
שיר על הדוד תום (עברית):
https://youtu.be/h9a7G9xTHSg
ותכנית חינוכית על הספר בצד ספרים אחרים (עברית):
https://youtu.be/vvDeqV7y9ic?long=yes
זה היה קרב המהפך. אם עד קרב גטיסברג (Battle of Gettysburg) נראה הדרום כצד המנצח במלחמת האזרחים האמריקאית ונראה היה כי הוא עלול להצליח בפיצולה של ארצות הברית של אמריקה, בקרב זה, שבו נלחמו כ-165 אלף חיילים משני הצדדים, נפל דבר. אחריו השתנתה תמונת המלחמה והדרום לא יתאושש עוד.
הקרב נולד כשהחליט רוברט אי לי, המפקד של כוחות הדרום, להעביר את הקרבות לשטח של מדינות הצפון. הוא יצא לנקום על האבידות שספגו כוחותיו ולהרחיק את המלחמה מוירג'יניה, בה התנהלו עד אז קרבות כבדים.
הקרב הזה התנהל בשטח חקלאי ליד העיירה הקטנה גטיסברג, שבמדינת פנסילבניה. זה היה לאחד הקרבות הקטלניים והקשים בתולדות מלחמת האזרחים של אמריקה. 7000 הרוגים שכבו שם, מוקפים בגוויות אלפי סוסים ובעשרות אלפי פצועים מדממים וזועקים לעזרה.
בקרב גטיסבורג נפלו, נפצעו או נעלמו כ-51 אלף חיילים משני הצדדים. צחנת הגופות המשיכה להבאיש את האזור עוד ימים אחדים. רק הקמה מהירה של בית עלמין על ידי תושבי העיירה גטיסברג, הצליחה למנוע אסון הומניטרי חמור.
הצפון, שאותו הנהיג הנשיא אברהם לינקולן, יחל מעתה להוביל בשדות הקטל האמריקאיים. אם קודם לקרב גטיסברג היו כוחות הקונפדרציה הדרומיים המובילים והמנצחים במלחמה, מקרב גטיסברג ועד לנצחונם הסופי, יצליחו כוחות הצפון לעמוד בקלות למול כוחות הדרום ולבסוף גם להכניעם.
הנה הקרב ששינה את המערכה:
https://youtu.be/FcGA-JNcpRI
קטע קולנועי של קרב גטיסברג:
https://youtu.be/JUHnL6R39VM
סיפור הקרב:
https://youtu.be/jsszvmuZBR4
והרצאת טד על סיפור הקרב (מתורגם):
https://youtu.be/f4pkzHP3qyA?long=yes
מי המציא את הקוקה קולה?
הרוקח האמריקאי מאטלנטה, ג'ון סתית' פּמברטון, הוא הממציא של משקה הקוקה-קולה. ידוע שבחייו של פּמברטון שימש המשקה בעיקר למטרות רפואיות.
פּמברטון, שנפצע במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, חיפש תרופה להתמכרותו למורפין - סם שבו השתמשו להקלת הכאב לפצועים במלחמה. מקוקה, אגוז קולה וצמח הדמיאנה, יצר פמברטון משקה עתיר אלכוהול, שזכה לשם "יין קוקה צרפתי של פמברטון".
פמברטון החל לשווק את המשקה כתרופה יעילה נגד בעיות מעיים, קיבה וכליות והמרקחת הצליחה באופן יחסי, אם כי לא דווח על הצלחות רפואיות מזהירות שלה..
משנאסר האלכוהול באטלנטה, עם "חוקי היובש" בשנת 1885, נאלץ פמברטון להמציא את המשקה ללא אלכוהול וקרא לו על שם צמח הקוקה ואגוז הקולה - "קוקה קולה".
כמה שנים לאחר מכן רכש את העסק איש עסקים בשם אסה קנדלר, גאון שיווק שהפך את המשקה הסתמי של פמברטון להצלחה אדירה בארה"ב. לגבי שיווק משקה הקוקה-קולה בבקבוקים, היה קנדלר ספקני, אבל הוא הוכח כמחוכם ביותר והפך את המשקה לפופולארי בעולם כולו ולסמל של שיווק חכם ופורץ דרך.
הנה סרטון על המצאת הקוקה קולה:
http://youtu.be/Pdrr3ZxZUOc?t=33s
כך מייצרת החברה שמפיצה ליותר מדינות ממספר החברות באו"ם:
https://youtu.be/wMctmMin9vM
פרסומת משנת 1961 על מכירת קולה ב-57 מדינות בעולם:
http://youtu.be/FRvgzxlpxts
תולדות הקוקה-קולה:
https://youtu.be/jwCYxwkjw90
וסרט תיעודי על ההיסטוריה המלאה של הקוקה קולה:
https://youtu.be/ToYfRlEDY_E?long=yes
הרוקח האמריקאי מאטלנטה, ג'ון סתית' פּמברטון, הוא הממציא של משקה הקוקה-קולה. ידוע שבחייו של פּמברטון שימש המשקה בעיקר למטרות רפואיות.
פּמברטון, שנפצע במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, חיפש תרופה להתמכרותו למורפין - סם שבו השתמשו להקלת הכאב לפצועים במלחמה. מקוקה, אגוז קולה וצמח הדמיאנה, יצר פמברטון משקה עתיר אלכוהול, שזכה לשם "יין קוקה צרפתי של פמברטון".
פמברטון החל לשווק את המשקה כתרופה יעילה נגד בעיות מעיים, קיבה וכליות והמרקחת הצליחה באופן יחסי, אם כי לא דווח על הצלחות רפואיות מזהירות שלה..
משנאסר האלכוהול באטלנטה, עם "חוקי היובש" בשנת 1885, נאלץ פמברטון להמציא את המשקה ללא אלכוהול וקרא לו על שם צמח הקוקה ואגוז הקולה - "קוקה קולה".
כמה שנים לאחר מכן רכש את העסק איש עסקים בשם אסה קנדלר, גאון שיווק שהפך את המשקה הסתמי של פמברטון להצלחה אדירה בארה"ב. לגבי שיווק משקה הקוקה-קולה בבקבוקים, היה קנדלר ספקני, אבל הוא הוכח כמחוכם ביותר והפך את המשקה לפופולארי בעולם כולו ולסמל של שיווק חכם ופורץ דרך.
הנה סרטון על המצאת הקוקה קולה:
http://youtu.be/Pdrr3ZxZUOc?t=33s
כך מייצרת החברה שמפיצה ליותר מדינות ממספר החברות באו"ם:
https://youtu.be/wMctmMin9vM
פרסומת משנת 1961 על מכירת קולה ב-57 מדינות בעולם:
http://youtu.be/FRvgzxlpxts
תולדות הקוקה-קולה:
https://youtu.be/jwCYxwkjw90
וסרט תיעודי על ההיסטוריה המלאה של הקוקה קולה:
https://youtu.be/ToYfRlEDY_E?long=yes
מיהם הקו קלוקס קלאן?
קו קלוקס קלאן (Ku Klux Klan או בקיצור KKK) הוא ארגון ידוע לשמצה ורווי שנאה וגזענות שהתפתח בארצות הברית. חברי הארגון, לבנים אמריקאיים ושמרנים, מזוהים במצעדי הלפידים המאיימים שלהם, שהם עורכים בלילות כשהם עטויים בברדסים לבנים ובמעשי אלימות ופשע כנגד שחורים ובני מיעוטים.
חברי הארגון הגזעני "קו קלוקס קלאן" דגלו תמיד בעליונות הגזע הלבן. הארגון המוכר נוסד בשנת 1915, אך השתמש בשם של ארגון קודם בעל שם זהה, שפעל במאה ה-19. בארגון הראשון פעלו לבנים מהדרום, שזה עתה הובס במלחמת האזרחים האמריקאית. אז הם התנגדו לשיקום שכפה הצפון המנצח על הדרום והתמקדו במעשי טרור ורצח של אלפים מתושבי הצפון שהגיעו לסחור ולשקם את דרום ארה"ב ושל עבדים שזה עתה שוחררו מהעבדות.
הארגון החדש, שהוקם בהשראת הסרט הגזעני והחשוב "הולדתה של אומה", היה זהיר יותר אך עדיין מזוהה באנטישמיות שלו. בשנות ה-20 של המאה הקודמת, בשיא כוחו, הגיע הארגון למיליוני חברים ול-15 אחוזים מבעלי זכות ההצבעה בארה"ב ובהדרגה הוסיפו חברי ה-KKK לרשימת השנואים שלהם גם את הקתולים והמהגרים לארה"ב. אך במהלך "השפל הגדול" ומלחמת העולם השנייה הקו קלוקס קלאן הלך והדרדר, בין השאר בגלל תמיכת חלק ממנהיגיו בהיטלר ובאידיאולוגיה הנאצית.
כיום ישנן בארה"ב "קבוצות שנאה" רבות המזהות עצמן כ-KKK, אך הן פועלות עצמאית ואף מפוצלות ביניהן.
הנה הולדת הקו קלוקס קלאן:
https://youtu.be/5CTG58jIlNA
בסרט של האחים כהן "אחי, איפה אתה?":
https://youtu.be/VoIebIKNS4s
הקו קלוקס קלאן היום:
https://youtu.be/5VzKRI7JbVk
וכתבת טלוויזיה על האפרו-אמריקאי שהצליח להידבר איתם וליצור קשר טוב (עברית):
https://youtu.be/e1DRs3G7mko?long=yes
קו קלוקס קלאן (Ku Klux Klan או בקיצור KKK) הוא ארגון ידוע לשמצה ורווי שנאה וגזענות שהתפתח בארצות הברית. חברי הארגון, לבנים אמריקאיים ושמרנים, מזוהים במצעדי הלפידים המאיימים שלהם, שהם עורכים בלילות כשהם עטויים בברדסים לבנים ובמעשי אלימות ופשע כנגד שחורים ובני מיעוטים.
חברי הארגון הגזעני "קו קלוקס קלאן" דגלו תמיד בעליונות הגזע הלבן. הארגון המוכר נוסד בשנת 1915, אך השתמש בשם של ארגון קודם בעל שם זהה, שפעל במאה ה-19. בארגון הראשון פעלו לבנים מהדרום, שזה עתה הובס במלחמת האזרחים האמריקאית. אז הם התנגדו לשיקום שכפה הצפון המנצח על הדרום והתמקדו במעשי טרור ורצח של אלפים מתושבי הצפון שהגיעו לסחור ולשקם את דרום ארה"ב ושל עבדים שזה עתה שוחררו מהעבדות.
הארגון החדש, שהוקם בהשראת הסרט הגזעני והחשוב "הולדתה של אומה", היה זהיר יותר אך עדיין מזוהה באנטישמיות שלו. בשנות ה-20 של המאה הקודמת, בשיא כוחו, הגיע הארגון למיליוני חברים ול-15 אחוזים מבעלי זכות ההצבעה בארה"ב ובהדרגה הוסיפו חברי ה-KKK לרשימת השנואים שלהם גם את הקתולים והמהגרים לארה"ב. אך במהלך "השפל הגדול" ומלחמת העולם השנייה הקו קלוקס קלאן הלך והדרדר, בין השאר בגלל תמיכת חלק ממנהיגיו בהיטלר ובאידיאולוגיה הנאצית.
כיום ישנן בארה"ב "קבוצות שנאה" רבות המזהות עצמן כ-KKK, אך הן פועלות עצמאית ואף מפוצלות ביניהן.
הנה הולדת הקו קלוקס קלאן:
https://youtu.be/5CTG58jIlNA
בסרט של האחים כהן "אחי, איפה אתה?":
https://youtu.be/VoIebIKNS4s
הקו קלוקס קלאן היום:
https://youtu.be/5VzKRI7JbVk
וכתבת טלוויזיה על האפרו-אמריקאי שהצליח להידבר איתם וליצור קשר טוב (עברית):
https://youtu.be/e1DRs3G7mko?long=yes
מי הפסיק את העבדות באמריקה ונרצח?
אברהם לינקולן, הנשיא ה-16 של ארצות הברית הוא מי שביטל את העבדות בה. לינקולן ראה הכרח לרפא את הפגם המוסרי של העבדות שרווחה עד אז בארצו.
את העבדות באמריקה לינקולן ביטל. זה היה מיד עם ניצחונו במלחמת האזרחים האמריקנית, ניצחון שהושג לא מעט בזכות לחימתם של העבדים השחורים ששילב בכוחות הצפון שהוא הנהיג במלחמת האזרחים.
לינקולן שילם בחייו על המעשה החשוב, האצילי והחכם של ביטול העבדות. שנאתם של המובסים במלחמת האזרחים, בשל התבוסה שנחלו ועוד יותר על שום ביטול העבדות שעליו הורה הנשיא, הובילה לרצח.
הרצח התרחש ב-14 באפריל 1865, בעת שהנשיא צפה בהצגת תיאטרון בוושינגטון. קראו על כך בתגית "לינקולן".
הנה הנשיא הדגול אברהם לינקולן (עברית):
http://youtu.be/srE95EZF9uY
התהליכים ההיסטוריים של שחרור העבדים באמריקה:
https://youtu.be/rvGCcfvdhdE
סרטון נדיר מהמאה ה-19 בו נואם לינקולן:
https://youtu.be/46pMyzUFTJ8
שיר תודה על הברית של לינקולן עם החופש:
https://youtu.be/OIbMbLvbXNY
ציטטות חכמות משלו:
https://youtu.be/r3nwBmWVIw8
הקדימון לסרט "לינקולן" שעוסק בחודשים האחרונים של המנהיג שבחר בביטול העבדות בכל מחיר (מתורגם):
http://youtu.be/Jm3JCrfrMts
והתודה שרוחשים לו אזרחי ארצות הברית:
https://youtu.be/jiOwc419Vl8
אברהם לינקולן, הנשיא ה-16 של ארצות הברית הוא מי שביטל את העבדות בה. לינקולן ראה הכרח לרפא את הפגם המוסרי של העבדות שרווחה עד אז בארצו.
את העבדות באמריקה לינקולן ביטל. זה היה מיד עם ניצחונו במלחמת האזרחים האמריקנית, ניצחון שהושג לא מעט בזכות לחימתם של העבדים השחורים ששילב בכוחות הצפון שהוא הנהיג במלחמת האזרחים.
לינקולן שילם בחייו על המעשה החשוב, האצילי והחכם של ביטול העבדות. שנאתם של המובסים במלחמת האזרחים, בשל התבוסה שנחלו ועוד יותר על שום ביטול העבדות שעליו הורה הנשיא, הובילה לרצח.
הרצח התרחש ב-14 באפריל 1865, בעת שהנשיא צפה בהצגת תיאטרון בוושינגטון. קראו על כך בתגית "לינקולן".
הנה הנשיא הדגול אברהם לינקולן (עברית):
http://youtu.be/srE95EZF9uY
התהליכים ההיסטוריים של שחרור העבדים באמריקה:
https://youtu.be/rvGCcfvdhdE
סרטון נדיר מהמאה ה-19 בו נואם לינקולן:
https://youtu.be/46pMyzUFTJ8
שיר תודה על הברית של לינקולן עם החופש:
https://youtu.be/OIbMbLvbXNY
ציטטות חכמות משלו:
https://youtu.be/r3nwBmWVIw8
הקדימון לסרט "לינקולן" שעוסק בחודשים האחרונים של המנהיג שבחר בביטול העבדות בכל מחיר (מתורגם):
http://youtu.be/Jm3JCrfrMts
והתודה שרוחשים לו אזרחי ארצות הברית:
https://youtu.be/jiOwc419Vl8
איך הפך נאום גטיסברג של לינקולן כל כך חשוב?
היה זה נשיא ארצות הברית של אמריקה, אברהם לינקולן, שבנאום גטיסברג (Gettysburg Address) הגדיר כל כך יפה, קצר ומדויק את המטרה, התפקיד והמשמעות של אמריקה - לעצמה ולעולם.
את הנאום, שנכלל עד היום בספרי הלימוד בהיסטוריה ובספרות ונחשב לנאום החשוב ביותר של נשיא אמריקאי, נשא לינקולן בטקס. זה היה טקס שבו הוקדש בית הקברות הלאומי לחיילים שנהרגו בקרב גטיסברג שבפנסילבניה.
התאריך הוא ה-19 בנובמבר 1863, במהלך ימי מלחמת האזרחים האמריקאית. עברו ארבעה חודשים וחצי מאז קרב גטיסברג, שהפך לחלוטין את מהלך המלחמה. אחריו ובזכותו עברו אחריו כוחות הצפון בהנהגת הנשיא לינקולן, מעמדה של נחיתות לעליונות על כוחות הדרום, על צבא המורדים בדמוקרטיה של ארצות הברית.
ברכבת לגטיסברג ועל גב מעטפה פשוטה, כתב לינקולן את הנאום שיימשך 2 דקות בלבד אבל ידייק ולא יגרע דבר ממה שהיה באמת חשוב שייאמר על דמוקרטיה, שוויון ואמריקה.
אולי לכן זהו אחד הנאומים הכי מפורסמים בתולדות ארצות הברית. כדאי להבין שכשהיסטוריונים מדברים על לינקולן, הם מדברים לא פעם על הענווה שלו. בנאום הקצר והמדויק הזה בולטת דווקא האמונה של המנהיג הדגול ביכולתו לתמצת ולומר ב-272 מילים בלבד את מה שכמעט כל פוליטיקאי אחר היה מתקשה לומר גם באלפי מילים.
בנאום גטיסברג לינקולן דיבר על עקרונות השוויון בין בני האדם, העקרונות שעוגנו בידי אבות האומה האמריקאית כל כך נכון בהכרזת העצמאות של ארצות הברית, 87 שנים קודם לכן. את מלחמת האזרחים הוא הגדיר כ"לידה חדשה של חירות". זו חירות שלינקולן אמר ש"תביא לשוויון אמיתי לכל אזרחי ארצות הברית" כי "כל בני האדם נבראו שווים".
את הטקס בגטיסברג ראה לינקולן כהזדמנות לא רק להקדיש את אדמות בית העלמין למתים, אלא גם להקדיש את החיים למאבק שמבחינתו מיועד להבטיח את קיומו של "שלטון על העם, בידי העם, למען העם"
(“Government of the people, by the people, for the people”)
צחוק הגורל הוא שאף שנאום גטיסברג נחשב כיום לאחד הנאומים הגדולים בהיסטוריה, לא לינקולן ולא המבקרים היו בטוחים בזמן אמת שהוא היה בכלל טוב. מספר עיתונים אף זיכו אותו בביקורת קשה. אחד מהם סבר שהנאום היה "מטופש, שטחי ונדוש".
מנגד אמר ללינקולן אדוארד אברט, גדול נואמי התקופה באמריקה של אותם ימים, "הלוואי שאני הייתי מצליח להביע בשעתיים שלמות את הרעיונות שהצלחת לבטא בנאום בן שתי דקות".
הדעה של אברט הייתה דעה כמעט ספונטנית, שהפכה בדיעבד לנבואה של ממש לגבי מקומו העתידי של מה שנחשב היום לנאום הקצר, האלגנטי והמוצלח ביותר שנישא באמריקה אי-פעם.
נאומים איקוניים נוספים בתגית "נאומים מפורסמים".
הנה סיפורו של נאום גטיסברג - מתוך סרט עליו (מתורגם):
https://youtu.be/U2a-S3rjDBw
כל נאום גטיסברג (בעברית):
https://youtu.be/bUtDccSSac0
הנשיא אובמה קורא את נאום גטיסברג על רקע קולנועי:
https://youtu.be/CHAyepp7ypY
הקרב ששינה את המערכה:
https://youtu.be/FcGA-JNcpRI
עוד הקראה של נאום לינקולן הזה:
https://youtu.be/9TCMHVmNc5w
והרצאת טד על סיפור הקרב (מתורגם):
https://youtu.be/f4pkzHP3qyA?long=yes
היה זה נשיא ארצות הברית של אמריקה, אברהם לינקולן, שבנאום גטיסברג (Gettysburg Address) הגדיר כל כך יפה, קצר ומדויק את המטרה, התפקיד והמשמעות של אמריקה - לעצמה ולעולם.
את הנאום, שנכלל עד היום בספרי הלימוד בהיסטוריה ובספרות ונחשב לנאום החשוב ביותר של נשיא אמריקאי, נשא לינקולן בטקס. זה היה טקס שבו הוקדש בית הקברות הלאומי לחיילים שנהרגו בקרב גטיסברג שבפנסילבניה.
התאריך הוא ה-19 בנובמבר 1863, במהלך ימי מלחמת האזרחים האמריקאית. עברו ארבעה חודשים וחצי מאז קרב גטיסברג, שהפך לחלוטין את מהלך המלחמה. אחריו ובזכותו עברו אחריו כוחות הצפון בהנהגת הנשיא לינקולן, מעמדה של נחיתות לעליונות על כוחות הדרום, על צבא המורדים בדמוקרטיה של ארצות הברית.
ברכבת לגטיסברג ועל גב מעטפה פשוטה, כתב לינקולן את הנאום שיימשך 2 דקות בלבד אבל ידייק ולא יגרע דבר ממה שהיה באמת חשוב שייאמר על דמוקרטיה, שוויון ואמריקה.
אולי לכן זהו אחד הנאומים הכי מפורסמים בתולדות ארצות הברית. כדאי להבין שכשהיסטוריונים מדברים על לינקולן, הם מדברים לא פעם על הענווה שלו. בנאום הקצר והמדויק הזה בולטת דווקא האמונה של המנהיג הדגול ביכולתו לתמצת ולומר ב-272 מילים בלבד את מה שכמעט כל פוליטיקאי אחר היה מתקשה לומר גם באלפי מילים.
בנאום גטיסברג לינקולן דיבר על עקרונות השוויון בין בני האדם, העקרונות שעוגנו בידי אבות האומה האמריקאית כל כך נכון בהכרזת העצמאות של ארצות הברית, 87 שנים קודם לכן. את מלחמת האזרחים הוא הגדיר כ"לידה חדשה של חירות". זו חירות שלינקולן אמר ש"תביא לשוויון אמיתי לכל אזרחי ארצות הברית" כי "כל בני האדם נבראו שווים".
את הטקס בגטיסברג ראה לינקולן כהזדמנות לא רק להקדיש את אדמות בית העלמין למתים, אלא גם להקדיש את החיים למאבק שמבחינתו מיועד להבטיח את קיומו של "שלטון על העם, בידי העם, למען העם"
(“Government of the people, by the people, for the people”)
צחוק הגורל הוא שאף שנאום גטיסברג נחשב כיום לאחד הנאומים הגדולים בהיסטוריה, לא לינקולן ולא המבקרים היו בטוחים בזמן אמת שהוא היה בכלל טוב. מספר עיתונים אף זיכו אותו בביקורת קשה. אחד מהם סבר שהנאום היה "מטופש, שטחי ונדוש".
מנגד אמר ללינקולן אדוארד אברט, גדול נואמי התקופה באמריקה של אותם ימים, "הלוואי שאני הייתי מצליח להביע בשעתיים שלמות את הרעיונות שהצלחת לבטא בנאום בן שתי דקות".
הדעה של אברט הייתה דעה כמעט ספונטנית, שהפכה בדיעבד לנבואה של ממש לגבי מקומו העתידי של מה שנחשב היום לנאום הקצר, האלגנטי והמוצלח ביותר שנישא באמריקה אי-פעם.
נאומים איקוניים נוספים בתגית "נאומים מפורסמים".
הנה סיפורו של נאום גטיסברג - מתוך סרט עליו (מתורגם):
https://youtu.be/U2a-S3rjDBw
כל נאום גטיסברג (בעברית):
https://youtu.be/bUtDccSSac0
הנשיא אובמה קורא את נאום גטיסברג על רקע קולנועי:
https://youtu.be/CHAyepp7ypY
הקרב ששינה את המערכה:
https://youtu.be/FcGA-JNcpRI
עוד הקראה של נאום לינקולן הזה:
https://youtu.be/9TCMHVmNc5w
והרצאת טד על סיפור הקרב (מתורגם):
https://youtu.be/f4pkzHP3qyA?long=yes
איך שחרר לינקולן את העבדים וניצח במלחמת האזרחים?
הנשיא ה-16 של ארצות הברית, אברהם לינקולן, היה מגדולי האישים בתולדות ארה"ב. במיוחד נזקפים לזכותו ביטול העבדות בארה"ב, דבר שראה בו הכרח לריפוי הפגם המוסרי שנפל בארצו.
הוא ביטל את העבדות מיד בתום מלחמת האזרחים שבה ניצח את כוחות הדרום, כשנצחון זה נזקף לא מעט ללחימתם של העבדים השחורים לצד הלבנים בכוחות הצפון שאותם הנהיג לינקולן במלחמת האזרחים.
בעצם מלחמת האזרחים האמריקנית ולאחר שניצח בה את הדרום, לינקולן תרם רבות לחיזוק האחדות בארצות הברית ולמניעה של פילוג בין המדינות האמריקאיות. ניתן לקבוע ללא ספק שארה"ב לא היתה המעצמה המצליחה והחזקה שהיא כיום, אלמלא לינקולן ומדיניותו התקיפה שלא התירו פיצול ופילוג באמריקה.
לאברהם לינקולן, שההיסטוריונים אוהבים לדבר על הענווה שלו, נדרשה הרבה אמונה עצמית כדי לשאת את הנאום שבו הוא ממש יגדיר מחדש את התכלית והמשמעות של ארצות הברית של אמריקה. הוא עשה זאת ב-272 מילים בלבד, עם "נאום גטיסברג" המלכותי שלו.
אבל סופו היה טרגי ואלים. השנאה של מי שראו עצמם נפגעים מביטול העבדות ומהתבוסה של הדרום במלחמת האזרחים הובילה לרצח של נשיא ארצות הברית, אברהם לינקולן.
הרצח אירע ב-14 באפריל 1865, בזמן שהנשיא צפה בהצגה בתיאטרון פורד בוושינגטון.
לינקולן כיהן כנשיא משנת 1861 ועד למותו מכדורי המתנקש. השפעות פעולותיו כאחד מהאישים המשפיעים ביותר על תולדות ארה"ב, ניכרות עד היום. בבחירתו של ברק אובמה לנשיאות ב-2008 נסגר מעגל שתחילתו בשחרור העבדים באמריקה וסופו בנשיא שחור ומצליח, הממלא את תפקידו באמריקה, יבשת הנשלטת ברובה על ידי לבנים.
הנה תולדות חייו של אברהם לינקולן:
https://youtu.be/L80_q2tPveo
על לינקולן בסקירה על הרחוב על שמו (עברית):
http://youtu.be/srE95EZF9uY
סרטון אנימציה שמראה את לינקולן נואם לאחר מלחמת האזרחים בזכות החירות:
http://youtu.be/zeAqXhjMRMo
קדימון הסרט "לינקולן" על חודשיו האחרונים של המנהיג שבחר בביטול העבדות בכל מחיר (מתורגם):
http://youtu.be/Jm3JCrfrMts
ופודקסט של פרופסור הרסגור על לינקולן (עברית):
https://youtu.be/2aOTs_UK4rg?long=yes
הנשיא ה-16 של ארצות הברית, אברהם לינקולן, היה מגדולי האישים בתולדות ארה"ב. במיוחד נזקפים לזכותו ביטול העבדות בארה"ב, דבר שראה בו הכרח לריפוי הפגם המוסרי שנפל בארצו.
הוא ביטל את העבדות מיד בתום מלחמת האזרחים שבה ניצח את כוחות הדרום, כשנצחון זה נזקף לא מעט ללחימתם של העבדים השחורים לצד הלבנים בכוחות הצפון שאותם הנהיג לינקולן במלחמת האזרחים.
בעצם מלחמת האזרחים האמריקנית ולאחר שניצח בה את הדרום, לינקולן תרם רבות לחיזוק האחדות בארצות הברית ולמניעה של פילוג בין המדינות האמריקאיות. ניתן לקבוע ללא ספק שארה"ב לא היתה המעצמה המצליחה והחזקה שהיא כיום, אלמלא לינקולן ומדיניותו התקיפה שלא התירו פיצול ופילוג באמריקה.
לאברהם לינקולן, שההיסטוריונים אוהבים לדבר על הענווה שלו, נדרשה הרבה אמונה עצמית כדי לשאת את הנאום שבו הוא ממש יגדיר מחדש את התכלית והמשמעות של ארצות הברית של אמריקה. הוא עשה זאת ב-272 מילים בלבד, עם "נאום גטיסברג" המלכותי שלו.
אבל סופו היה טרגי ואלים. השנאה של מי שראו עצמם נפגעים מביטול העבדות ומהתבוסה של הדרום במלחמת האזרחים הובילה לרצח של נשיא ארצות הברית, אברהם לינקולן.
הרצח אירע ב-14 באפריל 1865, בזמן שהנשיא צפה בהצגה בתיאטרון פורד בוושינגטון.
לינקולן כיהן כנשיא משנת 1861 ועד למותו מכדורי המתנקש. השפעות פעולותיו כאחד מהאישים המשפיעים ביותר על תולדות ארה"ב, ניכרות עד היום. בבחירתו של ברק אובמה לנשיאות ב-2008 נסגר מעגל שתחילתו בשחרור העבדים באמריקה וסופו בנשיא שחור ומצליח, הממלא את תפקידו באמריקה, יבשת הנשלטת ברובה על ידי לבנים.
הנה תולדות חייו של אברהם לינקולן:
https://youtu.be/L80_q2tPveo
על לינקולן בסקירה על הרחוב על שמו (עברית):
http://youtu.be/srE95EZF9uY
סרטון אנימציה שמראה את לינקולן נואם לאחר מלחמת האזרחים בזכות החירות:
http://youtu.be/zeAqXhjMRMo
קדימון הסרט "לינקולן" על חודשיו האחרונים של המנהיג שבחר בביטול העבדות בכל מחיר (מתורגם):
http://youtu.be/Jm3JCrfrMts
ופודקסט של פרופסור הרסגור על לינקולן (עברית):
https://youtu.be/2aOTs_UK4rg?long=yes
