אחלמה (Amethyst), או האמטיסט, היא אבן סגולה ויפה, מינרל בעל גבישים גדולים ממשפחת הקוורץ. היא גדלה במושבות גבישיות שבגושי סלע ובכדורי אבן מסוג "גאודות".

כבר בעת העתיקה היא הייתה אבן חן מבוקשת ויקרה. ממצאים ארכיאולוגיים מצאו אותה בשלל תרבויות, ממצרים העתיקה שבה שימשה בחפצי נוי ותכשיטים ועד לאיי אנגליה שבה נמצאו חרוזי אחלמה בקברים עתיקים.

"אחלמה" הוא שמה המקראי של האבן המיוחדת והידועה מזמנים קדומים מאד. היא הייתה אחת משנים עשר אבני החושן של הכהן הגדול בבית המקדש, האבן השלישית בטור השלישי. העברים האמינו שיש לה סגולות רפואיות. מכאן גם השם העברי "אחלמה".

בימי קדם נהגו לייחס לאבן האחלמה יכולות מיוחדות וסגולות רפואיות. ביוון העתיקה נפוצה האמונה כי האחלמה מגינה מפני שכרות וברומא נהגו אצילים לענוד אבן אחלמה על צווארם ולעיתים גם שתו מגביעי אחלמה, מתוך האמונה כי הם מוגנים משכרות בעזרתה. שמה הלועזי של האבן מגיע מיוונית עתיקה, שבה "א" הוא "לא" ו"מתוסטוס" פירושו שיכור, מורעל (אגב, "מסטול" בערבית וכיום גם בסלנג עברי, הוא שיבוש של המילה היוונית הזו). בימי הביניים, האירופאים האמינו כי לאחלמה יש יכולת לרפא את הגוף ולהרגיע כעס וחרדה. מאוחר יותר, בימי הרנסנס כתב, לאונרדו דה וינצ'י כי האחלמה מנקה את הראש ומחדדת את המחשבה וברפואה הסינית המסורתית משתמשים בה להקלה על כאבים פיזיים ולהפגת מתחים נפשיים.

הנה אבן האחלמה:

http://youtu.be/4HG_8vQMlLQ


וכך מחפשים את אבני האחלמה באוסטרליה:

http://youtu.be/ffs4ABGcZ40

מהו המינרל שנקרא בעבר "זהב השוטים"?


המינרל פיריט (Pyrite) יוצר גבישים מרובעים להפליא, שנראים כמו יצירת אמנות מודרנית. גבישי הפיריט כה מרשימים שהם כונו בעבר "זהב השוטים". האגדה מספרת שמחפשי זהב נהגו להתבלבל וחשבו שגילו זהב, כשהתגלתה האבן. זוהי אבן מתכתית זהובה, המתגבשת לעיתים לכדורים או קוביות או נראית פשוט כגוש ללא צורה מוגדרת.

יש הרואים בה את אבן האשליות. אחרים רואים בה אבן שמעניקה לנושאים אותה הגנה מאנרגיות שליליות סביבם.

מקור השם פיריט הוא מיוונית שבה הפירוש שלו "אש" בשל הגיצים שגורם חיכוך הפיריט בפלדה או "האבן שיוצרת אש", על שום מראה הניצוצות הזהובים שלה.

כיום משתמשים בפיריט בעיקר בתעשייה. בנוסף, במחקר שפרסמה ב-2011 אוניברסיטת אורגון בארצות הברית, התגלה ש"זהב השוטים" עשוי להיות שווה זהב בסוף. זאת בזכות העובדה שהוא בעל יכולת נהדרת לקליטת אנרגיה סולארית ובעצם לייצור של חשמל. עובדה זו עתידה להעלות משמעותית את יעילות התאים הפוטו-וולטאים, שבקולטי השמש לייצור חשמל, אם הפיריט יחליף את החומרים הנפוצים בהם.


הנה "זהב השוטים" - גבישי הפיריט:

http://youtu.be/7bMYEtOHe9M


כך מבדילים בין פיריט לזהב:

http://youtu.be/TQ2DFMmIMR0


וכך בנוי הגביש שלו:

http://youtu.be/c74LrNz9Khc

היהלום הוא אבן החן היקרה והמפורסמת מכולן. כמו סלעים מותמרים אחרים, היהלומים נוצרים במעבה האדמה, בתנאי לחץ וחום גבוהים מאד. זו הסיבה שהיהלום הוא כה קשה. למעשה, היהלום הוא החומר הקשה והקשיח ביותר בעולם.

מרבית היהלומים נוצרים בעומק רב, רחוק מהישג ידו של האדם. אבל רעידות אדמה והתפרצויות געשיות שמתרחשות במהלך מיליוני שנים, מעלות חלק קטן מהיהלומים הללו למעלה. תופעות כאלה "מערבבות" את פני האדמה והשכבות שמתחת לה ומעלות את היהלומים אל השכבה העליונה של פני כדור הארץ.

התכונה הכימית המיוחדת של היהלום היא היותו עשוי מיסוד כימי אחד בלבד - פחמן.

היהלום נדיר מאד וחיפוש יהלומים הוא מקצוע קשה ומחייב חציבה מתמדת בסלע. אך כשמגלים מרבץ יהלומים, ניתן להרוויח המון כסף מהיהלומים הגולמיים שמוצאים בו. רבים מהיהלומים בעולם מוצאים כיום במכרות יהלומים שביבשת אפריקה. היהלומים הם כה יקרים כי הם נדירים מאד. לא פעם נמכרים יהלומים מזויפים ולכן צריך להיזהר כשקונים יהלום.


כך נוצר היהלום וכך עולים היהלומים אל פני האדמה:

https://youtu.be/w8cvUd9vTtM


כך מבחינים בין יהלום אמיתי למזויף (עברית):

http://youtu.be/WFxlDgOFmZ4?t=25s


היהלומים הגדולים בעולם:

https://youtu.be/ryrmNc5CkQY


והיהלומנים (עברית):

https://youtu.be/fr1r7kUMppo

את הגאודות (Geode) נוהגים לכנות בישראל בשמות כמו "כדורי אליהו", או "אבטיחי אליהו". הכינוי מגיע מאגדה על בעל מיקשת אבטיחים שסרב לכבד את הנביא אליהו הצמא, שביקש להרוות את צמאונו באבטיחיו. אבל המציאות היא שכדורי האבן, הגאודות, נפוצות במקומות רבים בעולם, כולל בארצות הברית, מקסיקו, ברזיל, נמיביה ועוד.

בעוד שבפנים הן מכילות בדרך כלל גבישים מינרליים עשויי קוורץ או אבן אחלמה, כדורי אליהו מצויים לרוב בסלעי גיר ודולומיט ומחומרים אלה עשוי החלק החיצוני שלהם. אבני הכדור הללו מזכירות מבחוץ מוח אנושי ולכן הן מכונות לעיתים גם "אבן מוח".

מקור השם בא מהמילה היוונית "גאוידס" שפירושה "כמו כדור הארץ".


הנה מבחר גאודות:

http://youtu.be/CAOAUOJqpKs


גאודה מבפנים ומבחוץ:

http://youtu.be/Z0eXJmRqQg4


הגאודות יכולות להגיע לגודל של מערה:

http://youtu.be/HKmXhk1Ad8M


כך יוצרים גאודה לבד:

http://youtu.be/VezcQMpIp5c

אבן הזברה (Zebra-rock) היא סלע שמזכיר עור של זברה, עם שני צבעים, בהיר וכהה. זהו סלע שמשלב אבן קוורץ אטומה הנקראת ג'ספר, ביחד עם בזלת.

גילן של האבנים העתיקות ביותר מסוג זה הוא כ-600 מיליון שנה. השילוב בין שני הצבעים הוא בפסים או בכתמים שחורים, אפורים, חומים או אדומים וכדומה.

בעולם נמצאה אבן הזברה, בעלת המראה המעט ממתקי, רק במכרות שביבשת אוסטרליה.


הנה אבן שרק אחרי שהיא נשברת מתגלה שהיא אבן זברה:

http://youtu.be/GUGPp8yi0qA


הנה אבן הזברה המיוחדת וכיצד כורים אותה באוסטרליה ומציגים אותה לקהל:

http://youtu.be/yIcRK0PlEoU?t=1m22s

אחת האבנים המוזרות והמעניינות בטבע היא אבן שעירה בשם סקולסייט (Skolezit או Scolecite). הסקולסייט מופיעה בדרך כלל במושבות של מעין מחטים ארוכות ולבנות, חומות או שקופות.

באבן הסקולסיט יש מנסרות רבות, ארוכות ודקות, שיוצאות מבסיס האבן ופונות כלפי מעלה בצורה שמזכירה מעין קיפוד מוארך.

פירוש השם סקולסייט הוא "תולעת" בשפה היוונית ("סקולק").


הנה אבן הסקולסייט הנפלאה:

https://youtu.be/uNKehvcqoOc


ועוד אחת, קצת פחות שעירה:

https://youtu.be/nRxV7PMLkiM

קציר המלח (Salt harvest) הוא שמו בעגה המקצועית של שלב איסוף המלח, שנמשך שבועיים בלבד בשנה.

קציר שכבת המלח הצחורה מפיק את המלח הגלוי או כלוא בין שכבות הקרקע, מלח שהוא תוצאה של התאדות של ימים ואגמים קדומים.

הפקת המלח לקראת הקציר מתבצעת באמצעות אידוי של מים. התאדות הנוזלים מותירה את המלח היבש והנקי מנוזלים.

אם בעבר הועסקו בקציר המלח מאות עובדים, בעידן המודרני החליפו מכונות את מרבית העבודה הידנית והצורך בידיים עובדות הצטמצם באופן ניכר.

את הפקה המלח ממים מתוקים מחוללים על-ידי הזרמה של מים ושאיבה של תמיסת המלח שמתקבלת מהם. אידוי המים לאחר מכן מאפשר היווצרות של גושי מלח דחוס שנוצר כך.

הפקת מלח ממי-ים נעשית בדרך שונה, אך דומה בעיקרון. מזרימים את מי הים לבריכות או לאגני אידוי. המים הכלואים בהם מתאדים באופן טבעי וכך מופק המלח, על-ידי העברתם בין הבריכות.


כך קצרו מלח בעולם העתיק בין השאר לשימור בשר:

https://youtu.be/I59GSIgxk_8


קציר המלח ביפן:

https://youtu.be/KNGC44RlMqc


בלא מעט מקומות בעולם קציר המלח הוא ידני:

https://youtu.be/3y6JbwdirMg


ומלח ממי הים בהודו:

https://youtu.be/saX3q0iSXb8


בריכות המלח מהאוויר:

https://youtu.be/2iVRCW1Ek4s

לכינוי "אבן אילת" זכתה בישראל אבן ירוקה ויפה, מינרל בשם מלכיט (malachit). הסיבה לצבעו הירוק חזק של המלכיט נעוצה באטום הנחושת. צורתה הטבעית היא לרוב בצורת קונכייה. בזכות היותה אבן רכה יחסית, המלכיט נוחה לעיצוב תכשיטים. ביחד עם מינרלי נחושת נוספים כמו טורקיז ואזוריט, נקראה המלכיט אבן אילת. כיוון שנהגו לכרות אותה במכרות של בקעת תמנע, הסמוכה לעיר אילת. אבן החן הירוקה-כחולה הייתה לאבן הלאומית של ישראל והיא מכונה לעתים גם "אבן המלך שלמה".

כבר מימי קדם שימש המלכיט לצרכי חן ויופי. במצרים העתיקה השתמשו בו לצרכי איפור. במאה ה-18 ואחריה יצרו ממנו בארמונות המלוכה של רוסיה קישוטים לארמון.

מקור המילה מלכיט הוא בשפה היוונית ופירושה "אבן ירוקה".


הנה המלכיט, המוכרת כאבן אילת:

https://youtu.be/OAd1mCWEoVI


עוד הסבר על האבן הזה:

https://youtu.be/Nlap4vsysr8


התכונות הטיפוליות של המלכיט:

https://youtu.be/7rfv-jpNd3s?t=24s


ויריד האבנים השנתי של טקסס, אריזונה:

https://youtu.be/_ceWwmwD7Q0

ארגוניט (Aragonit) הוא מינרל שמופיע בטבע בצורת עמודים, סיבים או כענפים מפוצלים ודמויי זקיפים. הארגוניט נוצר בים ובמערות או בקונכיות של רכיכות ימיות. אמוליט, אבן החן הססגונית והיקרה, עשויה גם היא מארגוניט. גם "שוהם מקסיקני" הוא ארגוניט דמוי שיש שמשמש לגילוף ולקישוט.

הארגוניט קרוי על שם מחוז אראגון בספרד, המקום שבו זוהה לראשונה.


הנה מינרל ארגוניט מקרוב:

http://youtu.be/B5B2Sfc5-4k


הנה מערה ובה המון אבני ארגוניט:

http://youtu.be/7QxU8RQyc3c


והנה חול שעשוי ממנו:

http://youtu.be/uA66BfeFFCM

על דרך המשי, בצפון סין, חזו מובילי השיירות והסוחרים כבר בזמנים עברו, באחד מפלאי הטבע הגיאולוגיים המיוחדים בעולם. מדובר בהרים שנראים כאילו נצבעו ביד אמן, פסים פסים של גווני החולות הצבעוניים במגוון שאין לו אח ורע בעולם.

לפני 700 שנה כבר התפעל מהם מרקו פולו שהגיע בטיוליו עד כאן. ההרים הצבעוניים, המכונים "הרי הקשת" (Rainbow mountains), נמצאים ליד העיר ז'אנג יה שבמחוז גואנסו (Guansu). הם נראים ממש כאילו מישהו שפך שם את כל בקבוקי החול הצבעוניים שבעולם.

הנוף המצוקי באזור מורכב משכבות אדמה בצבעים שונים ומהפנטים בשלל צבעים. בניגוד לאתרי חול צבעוני רבים בעולם, שבהם יש מגוון מוגבל יחסית של צבעים, בהרי הקשת מדובר בעשרות פסים רבים של צבעים שונים ומגוונים להפליא.

ההרים שעברו במהלך של מיליוני שנים רעידות אדמה ותזוזות רבות, מציגים פסים מקבילים של אינספור גוונים, מהאדום השולט באזור ועד לגווני חום, צהוב, שמנת, אפור ועוד. כל צבע נוצר ממינרל אחר. אנשי הפארק הגיאולוגי שהוקם במקום ממליצים על צפייה בנוף המיוחד הזה לקראת שקיעה, כשהצבעים לא מוארים בשמש עוצמתית וגווניהם מקבלים משנה יופי.


הנה סיפורם של הרי הקשת בסין:

https://youtu.be/1UTHVjFioWM


פשר הצבעים שנוצרו בהרי הקשת של סין:

http://youtu.be/gldJ7-SFyUU


הדרכה בסינית למקום:

http://youtu.be/2ZRizkSqxHM


סדרת תמונות של הנוף הצבעוני של ההרים הללו:

http://youtu.be/5qnu8XrgpJA


מצגת וידאו של הרי הקשת:

https://youtu.be/1giofdfiuDw


ותמונות ללא מילים:

http://youtu.be/tF-ufYRv5Jk

הקוורץ (Quartz) הוא חומר גבישי שמצוי לרוב בהרים. הקוורץ משמש בתעשיה לייצור של זכוכית, עדשות, אבני חן, מכשירי רדיו ושעונים מודרניים.

היוונים הקדמונים האמינו שגביש הקוורץ הוא קרח שהפך לאבן. הם כינו אותו "קריסטלוס". גם הרומאים סברו שהקוורץ הוא קרח קפוא, שכן הם מצאו אותו ליד הקרחונים שבהרי האלפים. תרמה לכך העובדה שבזמנים העתיקים נהגו רבים לצנן את ידיהם בכדורי קוורץ.

בימי קדם היה הקוורץ מהגבישים המסקרנים והמסתוריים ביותר. יכולתו של גביש הקוורץ לשבור את האור הנראה לספקטרום הצבעים, כמו המנסרה והקשת בענן, סיקרנה רבים ועם הזמן הולידה את מדע הקריסטלוגרפיה, מחקר הגבישים.

לקוורץ כיום שימושים שונים בתעשייה. במיוחד מוכרים בעולם שעוני הקוורץ, שנחשבים מדוייקים ופועלים היטב. זאת בזכות המנגנון המודרני שלהם ופעולתם, המבוססת על סוללה חשמלית. שעונים אוטומטיים אלו הפכו הם זולים מאד בהשוואה לשעונים מסוגים אחרים.


הנה הקוורץ:

http://youtu.be/SEDQZSFBco8


משתמשים בו גם ברפואה אלטרנטיבית (עברית):

http://youtu.be/EdWnhOhv-Ew?t=20s&end=1m08s


מבט מקרוב על קוורץ:

http://youtu.be/NCUNW2Uj-Ak


כך עובד שעון הקוורץ האוטומטי:

https://youtu.be/1pM6uD8nePo


וגביש קריסטל קוורץ ענקי שנמצא באדמה:

http://youtu.be/pA2IrQnIUmI

אצילים ומלכים השתמשו בעבר בסוגים מסוימים של אבני בזואר (Bezoar) הירקרקות, כדי לנטרל את רעל הארסן.

ארסן היה הרעל שבו השתמשו בני העולם העתיק כדי להרעיל אנשים כאלה. כשאבן הבזואר הוכנסה למשקה שהכניסו לתוכו ארסן, היא נטרלה את רעילותו. מלכים רבים השתמשו במחרוזות או בטבעות משובצות באבני בזואר, כדי לטבול אותן בכוסות משקה.

המדהים ביותר הוא שאבני הבזואר שמנטרלות ארסן נוצרות בקיבתן ובמעיים של עיזי הרים, על ידי משקעים סידניים, שיש בהם גם שיירי גופרית הקשורה בקשר כימי עם פוספט ושיער שהן בלעו.


הנה אבן הבזואר:

https://youtu.be/33DZjT7XXpE


והסבר על היווצרות אבן הבזואר:

https://youtu.be/JpAzrJ4_iKc

אבן הבָּרֶקֶת (Emerald) היא אבן חן שהמחיר שלה כל כך גבוה שהיא יקרה אפילו יותר מיהלום.

הברקת היא אבן ירוקה שהגוון שלה כל כך מזוהה עימה שמשתמשים בשמות שלה, ברקת, אִזמרגד, אזמרלדה ואמרלד, לציון הגוון הירוק האופייני לה.

אבן הברקת נוצרה מהמינרל בריל, בצורת גביש, שחדירה של חומר בשם "כרום וונדיום" לתוכו גרמה לו להיצבע בירוק.


הנה אבן הברקת הגדולה ביותר בעולם, שנמצאה בקולומביה:

http://youtu.be/633fP8jrpB8?t=5s


ומכרות האמרלד בקולומביה, בהם מפיקים את אבן הברקת:

https://youtu.be/fy927AJBtXE

הר ויניקונקה (Vinicunca), או הר צבעי הקשת (Rainbow Mountain), הוא הר יפהפה וצבעוני להפליא, המהווה חלק מרכס הרי האנדים, נמצא באזור קוסקו שבדרום פרו ומכיל כמעט את כל צבעי הקשת.

ההר, המתנשא לגובה של 5,200 מטר, הוא הר מסולע ומאוד עתיק מבחינה גאולוגית. שכבות הסלע הצבעוניות שבו הן כמעט אנכיות ויש בהן גם סוגי סלע ייחודיים.

ההר, שבעומק רכס ההרים המרשים של האנדים הפרואנים, מזכיר לרבים את החול הצבעוני שממלא את בקבוקוני הזכוכית הססגוניים לתיירים. אך בניגוד לחול המלאכותי שממלא אותם כיום (במקור היה זה אכן חול צבעוני טבעי), כאן כל הגוונים הפסטליים שמעטרים את ההר הם פאר היצירה של הטבע עצמו.

הר הריינבואו, כלומר "הר הקשת", כמו שמכנים את הר ויניקונקה, הוא רק שם אחד. יש גם את "הר שבעת הצבעים", רמז לעושר הצבעים שלו.

בנוסף להר ויניקונקה יש עוד הרים צבעוניים בקוסקו. הבולט שבהם הוא הר הקשת פאלקויו, שמבקרים בו הרבה פחות מכ-1000 המבקרים ביום של הר ויניקונקה, אך הוא יפה לא פחות. הר פאלקויו הרבה פחות ידוע אבל מי שמגיעים,

המדהים הוא ש"הר הקשת", המתפאר בסקלת צבעים נדירה שקשה למצוא כמותה בעולם, מהווה אטרקציה תיירותית ייחודית, שהתגלתה לתיירים רק בשנת 2015. לאנשי האזור, לעומת זאת, הוא היה מוכר מאז ומתמיד - ובעיקר לתושבי הכפרים הקטנים שבסביבה.

האוכלוסייה המקומית, שפוגשים בסמוך להר, מורכבת, רובה ככולה, מרועי צאן ובעיקר לאמות ואלפקות. נדיר למצוא כיום בעולם קהילות כאלה, המתקיימות מרעיית צאן בלבד.

בכדי לקבל מוצרי מזון בתמורה לתוצרים השונים שהם מפיקים מהאלפקות והצאן, מקיימים תושבי המקום סחר חליפין עם קהילות חקלאיות השוכנות באזור הנמוך יותר בהרים.


הנה סיפורו של הר ויניקונקה:

https://youtu.be/1T9dBNkiTvw


הר ריינבואו מהאוויר:

https://youtu.be/1I81pjE3o4c


הסבר לצבעי ההר:

https://youtu.be/eSfDLNaPL2U


מצגת וידאו של ויניקונקה והר נוסף מבין ההרים הצבעוניים של קוסקו:

https://youtu.be/bEu2OA5_qOY


וההר הוא רק הפנינה של אזור מרהיב:

https://youtu.be/gNfthVQGin4

בריכות תרמיות נוצרות כתוצאה מנביעה של מים חמים מתוך האדמה. רוב הנביעות הללו משמשות לאנשים לשחיה והן בריאות, כיוון שהן מכילות מינרלים הטובים לגוף. המעיינות הטרמומינרלים בחמת גדר הן דוגמה לסוג כזה של בריכות עם מים חמים ועתירי מינרלים. כבר בימי קדם ידעו לנצל את הבריכות והמעיינות החמים לטבילות בריאות ונעימות לגוף.

הבריכה התרמית "מורנינג גלורי", שנמצאת בפארק ילוסטון בארצות הברית. זוהי בריכה עם המון צבעים שמעניקות לה האצות החיות בה, שהן מהיחידות שמסתדרות כל כך טוב עם מים חמים. בין הגוונים בולטים הצהוב והכתום שבצד החיצוני של הבריכה וגווני הכחול שבתוך הבריכה.

שמה של הבריכה אגב, ניתן לה בשל דמיונה לפרח הכחול הקרוי גם הוא "מורנינג גלורי". בשנים האחרונות מוגבלת הגישה לקרבת הבריכה בשל העובדה שרבים זרקו מטבעות לתוכה וגרמו לקירור המים והתמעטות האצות הצבעוניות, שהעניקו לבריכה את צבעיה היפים.


הנה סרטון על הבריכה התרמית "מורנינג גלורי":

http://youtu.be/4Ua6Yg4ujGM


צילום של אותה הבריכה התרמית, בזמן אחר ובצבעים אחרים:

http://youtu.be/Atk3e7XckWg


והשילוט המזהיר מהנזק שבזריקת דברים לתוך הבריכה:

http://youtu.be/yZcvf2Bw2Ao

המקום הכי נמוך בעולם הוא ים המלח והוא שלנו! - גובהו של ים המלח הוא 424 מטרים מתחת לפני הים. הבדיחה של פעם סיפרה שהדג שחי בים המלח הוא... דג מלוח.

אז אמנם אין בו דגים אבל האוויר בים המלח הוא עתיר חמצן וטוב מאד לנשימה. הוא גם מסייע לשיפור בריאותי לחולים במחלות נשימה.

ים המלח ידוע בכל העולם גם בבוץ המיוחד שלו, בוץ שיש בו המון מגנזיום וכ-35 סוגי מינרלים נוספים, כמו סידן, אשלגן ונתרן. זהו בוץ בריא במיוחד לעור שאם מורחים אותו על הגוף הוא יכול לרפא מחלות עור כמו שגרון ואקזמה והוא גם טוב לסובלים מבעיות פרקים. הבוץ הזה גם אהוב מאד על נשים, שמטפחות את עורן בעזרתו - הוא מרכך ומותח את העור ועושה להן רק טוב!


הנה אתרי טיולים בסביבות ים המלח (עברית):

https://youtu.be/4-Sq2Ty4Kiw


ים המלח במבט מהאוויר:

https://youtu.be/cZYqfNxwJnY


מעט מנופי ים המלח וסביבתו:

http://youtu.be/qeDxkhl3chQ


התיירות בים המלח:

https://youtu.be/nl2Di9wE4Mc


מפעלי ים המלח, שמרוויחים מהמינרלים שבים המלח:

https://youtu.be/FGIa66tE8Qg


כמה דברים שלא ידעתם על ים המלח (עברית):

https://youtu.be/erRC-TwGSRI?long=yes


וכתבה יפה, גם אם מעט עצובה, על ים המוות (עברית):

https://youtu.be/3TpK-YMQ48o?long=yes

המלח (Salt) הוא חומר טבעי המשמש את האדם כתבלין וכחומר משמר כבר אלפי שנים.

כבר בעידן הפרהיסטורי נחשב המלח למינרל הראשון לו נזקק האדם באוכל שלו. אז התבססה תזונת האדם בעיקר על ציד ולקט. את כמות המלחים שהיה זקוק לה הוא קיבל מהבשר, מבלי שנזקק לתוספות אחרות.

איך הגיע המלח לבשר הציד? - כל מזון מהחי מכיל לא מעט מלח. זאת כי גם בעלי החיים זקוקים למלח ולכן הוא נמצא בדמם. הטורפים מקבלים את המלח מטרף של חיות אחרות, בעוד חיות צמחוניות צורכות אותו מצמחים לופיטיים ומשתייה של מים מליחים.

רובנו מכירים את המלח בתור זה שמספק את הטעם המלוח לאוכל שלנו. הטעם הזה מורגש כשהלשון שלנו חשה נוכחות של מלחים מסוימים, כמו יוני נתרן וסידן. כשהיונים הללו עוברים דרך תעלות היונים שבלשון הם יוצרים דחף עצבי.

ייצור המלח לא השתנה הרבה במהלך אלפי השנים שבהן משתמשים בו. מלח הבישול, התבלין הנפוץ ביותר על שולחננו וזה שנותן למאכלים את הטעם המלוח, נמצא הן במי הים והן באדמה, בצורת סלעי מלח.

מהים שואבים את המים ומזרימים אותם לתוך בריכות רדודות שנחפרו לשם כך. הן נקראות בריכות אידוי. הסיבה היא שלאחר שהשמש מאדה את מי-הים, בבריכות נשאר רק המלח היבש. אז קוצרים אותו (כלומר אוספים את המלח), אורזים אותו ושולחים לשיווק בחנויות.

במקרה של סלעי המלח, הם נוצרים ממשקע המלח של ימים ואוקיינוסים קדומים. עניין של מיליוני שנים.

בכל מקרה, את סלעי המלח שבמכרות המלח, נוהגים לכרות היישר מתוך האדמה. לאחר שנכרה מהאדמה, שוטפים את סלע המלח היטב ומייבשים אותו. עתה הוא מוכן לאריזה ולשיווק.

כשהמלח יימכר לקונים, הוא יהיה בתצורה המפוררת. זה יהיה או בצורה של מלח גס, הנראה כגבישי מלח לבנים, או כאבקת מלח הבישול, כמו שאנו מכירים משולחן האוכל שלנו.

אולי זו עובדה שתפתיע אתכם, אבל המלח הוא למעשה, הסלע היחידי בטבע שראוי למאכל.


הנה תהליך הייצור של המלח מהים:

https://youtu.be/0vVyw2rVA4Q


בריכות האידוי:

http://youtu.be/bTVc4UqgwVo


וקוצרי מלח ביפן:

https://youtu.be/KNGC44RlMqc