לא תמיד קל להיות עובד במקום עבודה. לעובדים יש לעיתים קרובות הרגשה שהמנהלים חיים טוב, מרוויחים טוב ועובדים הרבה פחות קשה מהם. לפעמים העובדים מתרעמים על תנאי העבודה הקשים, או השכר הנמוך, או על כך שחברים לעבודה מפוטרים. לעובדים כאלה אין אפשרויות לגרום למעסיק לעשות כרצונם ולפעמים אפילו להקשיב להם ההנהלה מסרבת. הרי הם משלמים את משכורתם ויכולים גם לפטר אותם מהעבודה. לעיתים מקבל המעסיק החלטות שפוגעות בעובדים או מונע מהם זכויות שמגיעות להם לדעתם.

בתנאים כאלה, אם לא הצליחו לשכנע את המעסיק להענות לדרישות שלהם, יכולים העובדים לשבות מעבודה, כלומר לא לעבוד עד שיתקיים משא ומתן בין ההנהלה לנציגיהם ותושג הסכמה. הפסקת העבודה על ידי כל העובדים גורמת הפסדים ונזק למעסיקים ולבעלי הבית של החברה. פעמים רבות ההנהלה מנהלת משא ומתן ומתפשרת עם העובדים, כדי להחזירם לעבודה ולא להפסיד כסף רב יותר.


מהי שביתה? (עברית לילדים)

https://youtu.be/CToIgPApMK0?t=4s


קדימון מסדרה על שביתה, שממחיש את מה שעושים העובדים שמתחילים לשבות (ללא מילים):

http://youtu.be/vNKSF-3jW4U


ומאותה סדרה, קטע קצר שמראה איך ההנהלה מגיבה לשביתה (עברית):

http://youtu.be/CWcNjwr_UGs

שביתה איטלקית או "עבודה לפי הספר" היא שביתת האטה. השביתה הזו נולדה באיטליה ומכאן כינויה "שביתה איטלקית".

יש ויכוח או מחלוקת אם המושג נולד בזמן שלטונו הפשיסטי של הרודן מוסוליני או שמקורו בשביתות של עובדי הרכבות באיטליה כמה עשורים לפני כן, בשנים 1904-1905.

מכל מקום, בזמן שלטון הפשיזם באיטליה הייתה השביתה האיטלקית הדרך של העובדים לנצח בתחבולות את הגזירה של הדיקטטור המאיים ולהתנגד לתנאי עבודה שאינם הוגנים ובו-בזמן לא להסתבך עם השלטון שיכול להקשות על חייהם עד מאוד ואף להכניסם לכלא או לנקוט בעונשים קשים יותר.

ההיסטוריה מספרת שהדיקטטור האיטלקי ביטל את זכותם של איגודים מקצועיים להתקיים ואסר על העובדים לקיים שביתות לחלוטין. לכן, במקום שביתה שבה מפסיקים את העבודה לגמרי, הפועלים האיטלקיים המשיכו לעבוד, אך עשו זאת לאט מאד. כך יכולים היו להפגין את התנגדותם לתנאי עבודתם הגרועים אבל העבודה האיטית לא נחשבה לשביתה אסורה, כיוון שלא עצרה את הייצור לחלוטין.


הנה סרטון על שביתה איטלקית של מורים:

http://youtu.be/U0_W8x_3iC0?t=17s