HD או "הפרדה גבוהה" היא טכנולוגיה של שידור באיכות ורזולוציה גבוהים מאד. בסרטי HD התמונה חדה יותר, עם צבעים מדוייקים ונאמנים יותר למקור, כמות פיקסלים גדולה יותר - לתיאור המתרחש ועוד.

היתרון של HD ברור מאד בצילום של תנועה מהירה וגווני לבן. גם בתחום הסאונד יש פעמים רבות שיפור ב-HD, בשל תמיכתו בסראונד.


הנה הדגמה של ההבדל בין SD (ההפרדה הנמוכה) ל-HD (הפרדה גבוהה) - ככל שהאינטרנט שלכם מהיר יותר, תוכלו לראות הבדל גדול יותר מפני שיוטיוב מעביר הפרדה יותר גבוהה:

http://youtu.be/M5kFlql98jU?t=12s


ומומחה שמסביר ומדגים את ההבדלים בין HD לאיכות רגילה על עצמו:

http://youtu.be/5TzQBKohiYM

קוֹמְפּוֹזִיצְיָה (Composition) היא האופן שבו נבנה את הפריים שלנו בצילום ונציג את הדברים שבו.

למעשה, הקומפוזיציה היא סידור וארגון של מרכיבי היצירה בחלל, בסדר מסוים או על פני מצע. היא נועדה כדי ליצור חוויה מועדפת לצופה.

בקומפוזיציה האמנים בונים את התמונה, מחליטים על צורתה, מה יהיה בתוכה ומה יישאר בחוץ, איך לנצל את המרחב בצורה נכונה וכדומה. הקומפוזיציה משמשת אותנו בכדי ליצור את התמונה שהעין הכי תאהב ותהנה לראות.

ההגדרה המקצועית של הקומפוזיציה מדברת על תוצר היחסים בין אובייקט (עצם) לבין מסגרת היצירה האמנותית, וכן בין העצמים השונים ביצירה.

קומפוזיציה משמשת בכל אמנות. בדרך כלל מתרכזים בה באמנות חזותית אך הקומפוזיציה היא מרכיב בסיסי וחשוב ביותר גם במוסיקה, במחול ובאמנויות במה אחרות.

הפירוש המילולי של "קומפוזיציה" הוא מיקום-יחד, איך למקם דברים ביחד.


כך נראית קומפוזיציה טובה:

https://youtu.be/7XSsV0ZddeU


כך יוצרים קומפוזיציה חכמה (עברית):

https://youtu.be/az5hdHZVqrU


קומפוזיציה בצילום (עברית):

https://youtu.be/is1XjX5V1Tw


קומפוזיציה ברישום (עברית):

https://youtu.be/32S-Zvwuok8


מה לדעתכם האלמנטים, המרכיבים הבסיסיים, בקומפוזיציה של מחול?

https://youtu.be/YokRIGC12JE


קבלו אוסף של קטעים מוסיקליים, שקומפזו בסגנונות של גדולי המוסיקה:

https://youtu.be/ToO7OXDiV04?long=yes


שיעור בקומפוזיציה חזותית:

https://youtu.be/aHq5KwFvtns?long=yes


שיעור קומפוזיציה בצילום:

https://youtu.be/MYlgj1hwcYw?long=yes


קומפוזיציה בסגנון נשיונל ג'אוגרפיק:

https://youtu.be/GG8M1Huo_2g?long=yes


ושיעור קומפוזיציה בקולנוע:

https://youtu.be/hUmZldt0DTg?long=yes

מסננים, באנגלית פילטרים (Filters), מצמצמים את כמות האור שמגיעה אל העין, לעדשת הצילום במצלמה ולחיישן הדיגיטלי בצילום דיגיטלי.

הפילטרים מסייעים לצבוע את הצילום, לחזק צבעים, להדגישם או לקטב את התמונה, ובכל מקרה - ליצור אפקט על התמונה ולתת לה אופי מסוים.

פילטרים יכולים לפעול עוד לפני או בזמן העריכה. ברוב המקרים בעבר, הפילטר היה עשוי מעיגול זכוכית שמורכב בקדמת העדשה של המצלמה, בהברגה פשוטה. במצלמות הדיגיטליות של ימינו, לעומת זאת, הוא יכול להיות אלקטרוני. בוחרים בו מתפריט במצלמה או באפליקציית הצילום. תשאלו את אינסטגרם - היא עשתה מזה מיליארדים.

אבל איך הפילטר עובד?

אז יש מסננים שונים. למשל המסנן המונוכרומטי, מסנן את אור השמש, שנקרא אור לבן. האור הזה מורכב מקרני אור בצבעים שונים. כולם ביחד נותנים את האור הלבן. כשאין אף אחד מהם אז הצבע הוא שחור - כמו בלילה, שהוא שחור כי אין אור.

אז איך ניצור בעזרת פילטר מונוכרומטי צילום אדום למשל? - נשתמש במסנן אדום. המסנן האדום חוסם את כל צבעי האור פרט לצבע אדום. הצבע האדום עובר ולכן הצילום ייצא אדום.

כך פועל כל מסנן מונוכרומטי - חוסם את כל הצבעים האחרים ומעביר רק את הצבע "שלו" - מה שצובע את הצילום הצבע הזה.

אבל פילטרים יכולים לעשות הרבה יותר מאשר "לצבוע את הפריים". מסנן תת-אדום "סופג את החום" ו"מקרר" את הצילום. מסנן על-סגול חוסם דווקא את האור האולטרה סגול (על-סגול) וכך הלאה.

מסנני הקוטביות חוסמים את קרני האור לפי תכונת הקיטוב שלהן.

מבחינה אופטית, תפקידו של הפילטר לסנן חלק מאורכי הגל המגיעים לחיישן. הסינון הזה יכול ליצור מיסוך צבעים אבל סינון אורכי גל יכול גם ליצור אפקטים מיוחדים, שמאפשרים להגדיל את אפשרויות הצילום והיצירתיות.


הנה הדגמה של 3 פילטרים מומלצים לצלמים ומה הם עושים לתמונה, בלי ועם הפילטר:

https://youtu.be/ZwS884KUiOc


פילטר מקטב - מסנן מצלמה שמבטל השתקפויות (עברית):

https://youtu.be/SUagL-tW7pE


אפשרויות צילום שפילטרים יוצרים:

https://youtu.be/AIcUc5gogvM


ומסנן שמש בעבודה (עברית):

https://youtu.be/lps6Ur3A8VA

קלוז אפ (CLOSE UP), בעברית "תקריב", הוא צילום מקרוב, בדרך כלל של פני הדמות. צילום כזה מאפשר הבחנה בפרטים.

הבמאי ז'אן לוק גודארד אמר פעם ש"כשאתה מצלם פנים אתה מצלם את הנשמה שמאחוריהן". צילום הפנים יכול להעביר רגשות, מצב רוח ועוד.

בתסריט יסומן הקלוז אפ בסימון "C.U".

היסטורית, האגדה מספרת שצילום התקריב הראשון בסרט עורר בהלה של ממש. כיום אנו רגילים לצילומי פנים של שחקנים ומגישי טלוויזיה מקרוב, אך פעם זה לא היה חלק מהקולנוע. וכך כשהוקרן צילום ראש של שחקן בפריים, בפעם הראשונה וללא שאר גופו, נבהלו הצופים מכיוון שסברו שהם רואים ראש כרות... לא ברור האם הדבר אכן קרה, אבל הסיפור יכול לסמן את השינוי שהכניסה הטכניקה הזו בתרבות ובדרך שבה מספרים סיפור.


הנה סרטון עם תרגיל של קלוז אפים שונים:

http://youtu.be/IPNIYlQmeTA


הנה סוגי השוטים בקולנוע, כולל הקלוז-אפ:

http://youtu.be/laU2MI6X48I


קלוז אפ של ילדים רבים בתרגיל לימודי:

http://youtu.be/IXXxxlDx9s0

צילום מאקרו (Macro photography) הוא צילום מקרוב מאד (תקריב) של עצמים זעירים, אקסטרים קלוז אפ, שמראה את המצולם בגודל יותר משמעותי מגודלו במציאות.

טכניקה זו חביבה על צלמים המצלמים בטבע, המצלמים אובייקטים קטנים מאוד, תוך התקרבות ושימוש בעדשות מיוחדות למאקרו.

גם בזיהוי הפלילי עושים שימוש רב בצילום מאקרו. כך ניתן לתעד פרטים קטנים בזירת הפשע או בזירות של תאונה, כאלו שעשויים להיות מאוד חשובים לפענוח פשעים ותאונות.

עומק השדה נוטה להיות קטן בצילום מאקרו. כדי להימנע מטשטוש ושיבוש של הפוקוס בצילום כזה, נהגו הצלמים לצלם את העצם, כשכל פעם עומק השדה שונה. כיום ניתן לראות מיד את התוצאה, על מסך המצלמה, כי בעידן המצלמות הדיגיטליות עם החיישן המשוכלל, צילום המאקרו מציע עומק השדה רחב במיוחד.


הנה צילום מאקרו:

https://youtu.be/U-nU1hYrexs


צלם מספר על צילומי המאקרו שלו:

https://youtu.be/aCj7lTRCyyo


דוגמאות לצילומי מאקרו נאים:

https://youtu.be/EZvGvc-f1Ro


יש אפילו צילומי סופר מאקרו:

https://youtu.be/K8rpo9e7tvg


על עומק השדה במאקרו:

https://youtu.be/975qd5SgVgU


הפכו את הטלפון שלכם למצלמת מאקרו בעזרת טיפת מים:

https://youtu.be/lt0N9t-j34k


ועוד טיפים לצילום מאקרו עם הטלפון החכם שלכם:

https://youtu.be/REG1i9tGRH4

הבמאי ז'אן לוק גודארד אמר פעם ש"כשאתה מצלם פנים אתה מצלם את הנשמה שמאחוריהן". אז מה קורה אם אתה מתמקד בחלק מהן? - האם אתה חודר לנבכי הנשמה של הדמות?

באופן מסוים כן. אקסטרים קלוז אפ (Extreme Close Up), התקריב המוקצן, הוא צילום מקרוב מאד, בדרך כלל של חלק מהפנים של דמות או של עצם מסוים.

באקסטרים קלוז אפ מתאר השוט פרט קטן ביותר. כך יצולמו באקסטרים קלוז אפ העיניים בלבד, למשל, או הפה, השפתיים וכדומה. כך מצלמים ממש מקרוב הדלקת סיגריה, מריחת שפתון, סיבוב איטי של מפתח בדלת... בררררר...

צילום כזה מאפשר הבחנה בפרטים הקטנים ביותר והעברת מסר לקהל, כמו מצב הדמות, הרגשתה, רמז למה שעומד להתרחש בהמשך הסצנה או החשש ממשהו כזה וכדומה.

נעיצת עיניים, על ידי צילום שלהן מקרוב, או הקשבה דרוכה, למשל - על ידי צילום של האוזן מקרוב, סיבוב המפתח יכול להגדיל את המתח, בדיוק כמו שהדלקת סיגריה עושה זאת, בזמן הנכון בסצנה.

כשמתמקדים בחלק קטן מהנושא, כמו פנים מפוחדות או יד מזיעה של אדם למשל, ניתן להציג דרכו דברים שבמבט מרחוק המצלמה אינה תופסת, כמו מצב רוח או מחשבות. כך מועברים לצופה רעיונות שישרתו את העלילה בהמשך ויאפשרו לקרב את הצופה לחווייה של הדמות, ליצור הזדהות או רתיעה ממנה ולחזק את האפקט.

בתסריט יסומן האקסטרים קלוז אפ בסימון "E.C.U".


אקסטרים קלוז אפ מהמפורסמים בתולדות הקולנוע - מ"הטוב, הרע והמכוער":

https://youtu.be/PO7RjJ538xk


כך עשו גדולי הבימאים שימוש בקלוז אפים, מהמדיום קלוז אפ ועד לאקסטרים:

https://youtu.be/O5ZCsw22JRk


סוגי השוטים בקולנוע, כולל אקסטרים קלוז-אפ:

http://youtu.be/laU2MI6X48I

הגרופ-שוט (Group Shot) הוא שוט צילומי שמתאר קבוצת אנשים. גם בצילום קולנועי הגרופ-שוט הוא פריים שיש בו קבוצת אנשים.

זה יכול להיות בסצנה של קבוצה, חלק ממונטאז' הכולל שוטים רבים שחלקם קבוצתיים וכדומה.

בצילום סטילס אנו מצלמים בדרך כלל גרופ-שוט בצילומי משפחה, צילום חברים, צילומי ספורט וכדומה. ישנם כמה מרכיבים שהופכים גרופ שוט כזה למוצלח - ביניהם זווית הצילום, העמדת המצולמים וצילום במהלך פעילות במקום בפוזה.


כך מצלמים גרופ-שוט בצילום סטילס:

https://youtu.be/MDJfBV6fPd0


זהו גרופ שוטס באוסף הסצנות מהמרהיבות בתולדות הקולנוע:

https://youtu.be/xBasQG_6p40


גרופ שוט הולך ונוצר בקליפ של הסטונז:

https://youtu.be/SGyOaCXr8Lw


גרופ שוט של גיבורי על בסרט הנוקמים (avengers):

https://youtu.be/oBqqI6NMeaM


בעידן הדיגיטלי אפשר להרכיב גרופ שוט מקצועי, במה שקרוי "Photomerge":

https://youtu.be/0pgusvFD3fg


כמה טיפים מעולים לצילומי משפחה:

https://youtu.be/xSCVL7KsumY


יש אפילו כלים לטפל בכל אחד מהמצולמים:

https://youtu.be/J5EcUjwLr9k


במצלמה מקצועית יש כמה שיטות לעשות את זה נכון:

https://youtu.be/siXsF426ZlQ


ולסיכום, השוטים הבסיסיים של הקולנוע:

http://youtu.be/laU2MI6X48I

אחד המאפיינים הראשונים בהחלטות הצילום שלכם יהיה עומק השדה. הוא יאפשר למקד את הצופה במרכיבי התמונה שבהם נרצה שיתמקד וליצור בה אווירה.

עומק שדה (Depth of Field) הוא האזור שייראה ברור וחד בתמונה. הוא יכול לכלול את מה שקרוב יותר אל הצלם (ה"לפני") ואת הרחוק יותר, מה שאחרי האובייקט המרכזי של התמונה (ה"אחרי").

כלומר, מדובר בטווח בתמונה שאנו רואים בפוקוס, כלומר בחדות. צלמים נוהגים להסביר שככל שמפתח העדשה גדול יותר, קטן עומק השדה.


ישנם רמות עומק שדה והם נעים בין שני קצוות של סוגי עומק שדה:


#עומק שדה רדוד
שהוא עומק שדה קטן, גורם לאובייקט המרכזי להיות חד, בעוד הרקע או אובייקטים רחוקים או קרובים יותר, הם מטושטשים ביחס אליו. אלה תמונות מעניינות וממקדות מאוד, בעיקר בשל הניגוד (הקונטרסט) שבין חדות האובייקט המרכזי לטשטוש של שאר התמונה.

#עומק שדה גדול
שמכניס יותר מישורים בתמונה לחדות או בביטוי המקצועי "לפוקוס". בצילומים כאלה יש חדות יחסית לכל מה שמופיע בפריים, בלי הניגוד הזה, שבין "כוכב" התמונה לשאר הפרטים שבה.


#הדרכה לצילום מקצועי יותר
הכלל בצילום מקצועי הוא שככל שהעצם המצולם הוא קרוב יותר לעדשה, כך עומק השדה יהיה קטן יותר. זה נקרא "עומק שדה רדוד". ככל שהוא יהיה רחוק מהעדשה - יגדל עומק השדה. לכן, בצילומים מקרוב מאד, "צילומי מקרו", כמו שהם נקראים, יהיה עומק השדה מאד קטן, כי הפרח או הציפור המצולמים הם קרובים והרקע רחוק יותר. בניגוד לזה, בצילומי נוף, נוצר עומק שדה אינסופי, מכיוון שכל הפרטים רחוקים יחסית.

בסיס הכללים של עומק שדה בצילום הוא פשוט. ככל שמספרי הצמצם במצלמה הם קטנים יותר, מפתח הצמצם, או חור הצמצם, ייפתח ויהיה גדול יותר. זה יביא לעומק שדה קטן יותר. כלומר, הפרטים שנראה חדים בתמונה יצטמצמו. צמצום של עומק השדה באמצעות פתיחת הצמצם היא שיטה מקובלת אצל צלמים, בכדי להפריד את הנושא מהרקע.

במקביל, ככל שמספרי הצמצם במצלמה יהיו גדולים יותר, יהיה מפתח הצמצם סגור יותר, חור הצמצם יקטן וזה יביא לעומק השדה גדול יותר. יותר פרטים ומישורים בתמונה ייראו בפוקוס, כלומר בחדות.

ישנם עוד משתנים שמשפיעים על עומק השדה, כמו למשל המרחק מנושא הצילום. קרבה אל האובייקט המצולם תקטין את עומק השדה ויטשטש את הרקע. אבל זה הבסיס של עומק השדה.

חלק מגדולתו של הסרט המפורסם "האזרח קיין" למשל, הוא בזכות עומק השדה הגדול שבו הוא צולם. רואים בו התרחשויות בו-זמניות על המסך, במרחקים ובמישורים שונים של הצפייה. הסרט הזה תרם לאמנות הקולנוע את ה"פוקוס העמוק" (deep focus), כפי שקראו לזה.

לא פעם משתמשים הצלמים דווקא במפתח הצמצם הרחב, כדי לקבל רקע מטושטש וליצור את האפקט שנקרא "בוקה". במקרים הללו מסייע הטשטוש של הרקע לשפר את הקומפוזיציה, מכיוון שהעין של הצופה בצילום ממוקדת באובייקטים החדים יותר וכך ניתן להדגיש את החשוב, או "לספר סיפור"... קראו על כך באאוריקה בתגית "בוקה".

חשוב לדעת שבמצלמות פשוטות קשה יותר להגיע לעומק שדה קטן.


הנה עומק השדה בצילום לסוגיו (עברית):

https://youtu.be/aUDwZBgLYUc


מדריך נוסף לעומק שדה (עברית):

https://youtu.be/j6Ti_YLco_o


תרגיל בעומק שדה של סטודנט בבצלאל:

https://youtu.be/trcMmx7ocDA


סצנה מ"האזרח קיין" שמדגימה את עומק השדה הגדול שבו הוא צולם:

https://youtu.be/BNTJnHGnVeg


מדריך באנגלית לעומק שדה:

https://youtu.be/ds6TOvxA8mc


ומדריך מקיף יותר:

https://youtu.be/RDXLGOo-fyc

ריטוש של תמונה הוא פעולת התיקון שלה, כדי לשפר אותה ואת מה שרואים בה.

מעבר לשימושים רגילים של שיפור תמונות ויצירת שילובים שונים או קולאז'ים, ריטוש התמונות זכה לפרסום בזכות השימוש הרב שעושים בו לשיפור המראה של דמויות המופיעות בפרסומות ובמגזינים של אופנה וסגנון.

לא אחת הדמויות מתוקנות כדי להפוך את הדוגמנים והדוגמניות ליפים הרבה יותר וחסרי פגמים. בשנים האחרונות יש אף ביקורת לא קטנה על הריטושים האלה, משום ההשפעה שלהם על אנשים, במיוחד צעירים, שמאמינים שגופם אינו מספיק יפה, כיוון שלהם יש פגמים, בניגוד לדמויות המושלמות והמרוטשות הללו שבמדיה. תוכלו לקרוא על כך בתגית "פוטושופ".

יש גם מקרים שבהם ריטוש של תמונות משמש כדי לשנות את ההיסטוריה. דיקטטורים ושליטים רבים משתמשים בעיבוד של צילומים כדי להקרין תדמית אמיצה, סמכותית וחכמה. התמונה של מוסוליני למשל, כשהוא מסתער על הסוס בקרב, רוטשה מתמונה עם סייס שאחז בסוס כדי שלא יפיל את הדיקטטור העלוב.


הנה סרטון שמראה אילו שינויים ריטוש תמונות מסוגל לחולל:

http://youtu.be/P4wI_o8gyxA


מה שקורה כשיכולת ריטוש הופכת לכישרון ומתיחה משעשעת וכיפית לעוברי אורח תמימים:

http://youtu.be/BRAM8MpqIeA


והדעות לגבי חוק הפוטושופ וריטוש תמונות של דוגמנים (עברית):

https://youtu.be/z-K6cFNImqs

לונג-שוט (Long Shot) הוא צילום מרחוק, שמציג את כל הנושא, בתוך מה שמסביבו. בצילום לונג שוט יראו על המסך את הדמות מכף רגל ועד ראש, או עצם שלם ומה שמסביבו, בית שגם החצר שמסביבו מוצגת בפריים וכדומה.

בתסריט יסומן הלונג-שוט בסימון "LS".


הנה הלונג-שוט בין כל סוגי השוטים בקולנוע:

http://youtu.be/laU2MI6X48I


הנה סרטון שמשתמש בלונג שוטים כדי לפרסם את פסטיבל דרום לקולנוע:

http://youtu.be/0wWEw3aGmsI

ראיתם דמות מצולמת מהמותניים ומעלה? - ראיתם מדיום-שוט, צילום ממרחק בינוני.

המדיום שוט הוא צילום שמראה חלק גדול מהנושא, באופן כמעט שלם או שלם על כל המסך. אם למשל יוצג בפריים חלק גופו העליון של אדם, או חזית מכונית וכדומה - אלה מדיום-שוטים.

סטטיסטית, מדיום שוט הוא סוג השוט הכי אהוב, נפוץ ופופולרי בקולנוע, לאורך ההיסטוריה שלו.


הנה סיפורו של המדיום שוט האהוב ונפוץ על כך:

https://youtu.be/dQV2-6_0ZeY


סוגי השוטים בקולנוע, כולל המדיום שוט:

http://youtu.be/laU2MI6X48I


ומדיום שוט מיוחד של צ'ארלי צ'אפלין מתוך "זמנים מודרניים":

http://youtu.be/n_1apYo6-Ow?t=55s

פוטוגניות (Photogenic) היא תכונה, בדרך כלל אנושית, כלומר של בני אדם, שאומרת שהם מופיעים בצילומים באופן נאה. אחרים לא מצליחים לצלוח את המעבר מהעולם האמיתי אל התמונה הדו-ממדית.

מעניין שפוטוגניות אינה יופי. כלומר, לא כל אדם שמתואר כפוטוגני ייראה נאה גם במציאות, ולא כל מי שפניו נראים טוב במציאות יהיה פוטוגני בצילומים.

נראה שהניגוד בין הדו-ממד של הצילום והתלת-ממד שבחיים, הוא מקור ההבדל שבין התופעות. פוטוגני הוא מי שנראה טוב בדו-ממד של הצילום, לעיתים אף טוב יותר מאשר בתלת-ממד של המציאות.

יש טענה שהפוטוגניות היא סובייקטיבית, כלומר שלא תהיה בהכרח הסכמה על היותו של אדם פוטוגני או לא.


הנה הסבר על הפוטוגניות בצילום (עברית):

https://youtu.be/AcZ3VuD0OHQ


לפעמים זה רק על מה להקפיד 😀 (עברית):

https://youtu.be/0zOb83kO1FA


ובמיוחד הסקווינץ' ישפר את הפוטוגניות שלכם בצילומים - כיווץ העיניים לחצי פתוח שיהפוך אתכם ליפי צילום:

https://youtu.be/qclifm8fwMo

שעת הקסם, באנגלית "מג'יק הוור" (Magic Hour) היא השעה שבה השמש נוגעת באופק בים הכחול והשמיים מקבלים גוון מיוחד של טרום שקיעה, או התחלה של שקיעה.

יש משהו מיוחד ברגעים הללו וצלם טוב מחפש ללכוד אותו. אומרים שבשעה זו האור הוא הכי רך וקל לקבל צילומים מיוחדים, שבכל שעה אחרת ביום הם פשוט בלתי אפשריים.


הנה סרטון קצר של "שעת הקסם" בחופי ישראל:

http://youtu.be/m-H7TRJjqPU


וקליפ קצר עם ה-Magic Hour:

http://youtu.be/pPkx2y-6OT4

אקסטרים לונג-שוט (Extreme Long Shot ובקיצור E.L.S) הוא צילום קולנועי מרחוק מאוד, שמציג דמות מרוחקת, כולל הנוף שבתוכו היא נמצאת.

האובייקט המצולם ב-E.L.S מוצג כמעט כנקודה בתוך הנוף.

אם בצילום לונג שוט הראינו בית ואת החצר שמסביבו בפריים, באקסטרים לונג-שוט נראה את הבית והשדות הרחבים שמסביבו.

גם צילום נוף רחב או מרחבים גדולים משתמשים באקסטרים לונג שוטים.


הנה ההסבר לצילום אקסטרים לונג שוט:

https://youtu.be/eE2kbsukFck


אקסטרים לונג-שוט לדוגמה:

https://youtu.be/Esj4DVEr7Sc


ובין כל סוגי השוטים בקולנוע:

http://youtu.be/laU2MI6X48I

"שוט" היא מילה אנגלית שמתייחסת לצילום סרטון, מהרגע שבו המצלמה החלה לצלם ועד שהיא מפסיקה. הכוונה היא לקטע סרט בלתי-ערוך, שמצולם ללא הפסקה ובלי "קאט" (הפסקה בצילום) במהלכו.

יש גם וון-שוט, שהוא סרט שלם, או קליפ, שכולו נעשה בשוט אחד.


הנה כל סוגי השוטים, תנועות המצלמה וזוויות הצילום בצילום קולנועי:

http://youtu.be/InzekN9OhPM


סצנה שלמה שצולמה בשוט אחד:

http://youtu.be/3Sr-vxVaY_M


קליפ של שיר שצולם כולו בשוט בודד - מה שקרוי וואן שוט:

http://youtu.be/ZWmrfgj0MZI


קבלו השראה מחלק מהשוטים היפים בתולדות הקולנוע:

https://youtu.be/xBasQG_6p40


סוגי השוטים:

http://youtu.be/laU2MI6X48I


ואוסף שוטים מרהיבים מהקולנוע המודרני:

https://youtu.be/cySqH7j6RlI

בּוֹקֵה (bokeh) הוא מונח בצילום, של תמונות עם עומק שדה רדוד, שבא לידי ביטוי בפוקוס מירבי על האובייקט המרכזי בצילום, אל מול הרקע המטושטש. במילים אחרות, המונח בוקה מתייחס לטשטוש שנוצר באזורים מסוימים בתמונה, שאינם בפוקוס.

הבוקה יכול להיות מוצלח או לא, בהתאם למידה שבה אותם אזורים המטושטשים בתמונה הם יפים או לא.

מבחינה טכנית, איכות הבוקה נקבעת על פי הצורה שבה בנויים עדשת המצלמה והצמצם. הבוקה נגזר מהאופן שבו מטפלת העדשה בנקודות האור שבתמונה.

בוקה שהטשטוש בו או בה הוא עדין ונעים לעין ייחשב בוקה "טוב". בוקה איכותי ו"רך" כזה מאפשר לעין להתרכז בנושא המרכזי של התמונה, על ידי מריחת הפרטים שברקע. מנגד, בוקה בעל טשטוש גס, או כזה שמושך את העין מהנושא המרכזי בתמונה, נחשב לבוקה "רע".

הבוקה מתייחס לאותם חלקים בתמונה שנמצאים מחוץ לעומק שדה. הוא יהיה תמיד ביחס הפוך לעומק השדה. ככל שעומק השדה יהיה נמוך, התמונה תכיל יותר בוקה. בצילומי פורטרטים למשל, יהיה בדרך כלל בוקה גדול יחסית, בשל הצמצם הפתוח, שיוצר עומק שדה רדוד.

מקור המונח "בוקה" הוא מהשפה היפאנית, שבה משמעותו "טשטוש" או "ערפול". אבל אם ברצונכם לשמור על גוף ללא כאבים, מוטב שתיזהרו שלא לכנות כך יפנים - אצלם משמעות המלה "בוקה" היא גם של סניליות ומגבלה שכלית...


זהו הבוקה:

https://youtu.be/PZ6Fw3hy3Ss


מדריך לבוקה (עברית):

https://youtu.be/aUDwZBgLYUc


צילומים בעומק שדה גבוה, עם בוקה איכותי ברקע:

https://youtu.be/M-fC1tKV3RA


כך יוצרים בוקה בצורות:

https://youtu.be/zENUI8n0Rtw


כך צלמים יוצרים "צורות בוקה":

https://youtu.be/H5jjr_vKruU


ומצגת וידאו של צורות בוקה:

https://youtu.be/ML33nQUhv7w

צילום פאנינג (Panning) הוא צילום בו עצם מרכזי (כמו בן אדם, כלי תחבורה, או בעל חיים למשל) נראה ברור, בעוד הרקע שלו או עצמים אחרים נראים "מרוחים" לכיוון שבו העצם המרכזי נע.

פאנינג הוא צילום סטילס, פריים בודד בו מצליחים להעביר למתבונן תחושה של תנועה. הוא נקרא בעברית גם "מצלמה עוקבת".

היופי בתמונה בה האובייקט הנע הוא חד וברור, בזמן שהרקע מסביבו מטושטש היא תחושת המהירות והתנועה שיוצר האפקט הזה.

צילום תנועה כזה, המייצר תמונות פאנינג מרשימות, אפשר למצוא בסגנונות צילום רבים הכוללים תנועה. מצילום רחוב, צילום ספורט, צילום טבע, צילום בעלי חיים ועד צילום תחבורה.

מטרתו תהיה תמיד להקפיא רגע בו עצם מרכזי ברור וחד נע, על רקע ש"נמרח" או טושטש בכיוון תנועתו.


#טכניקת הצילום לצלמים
טכנית, כדי להדגיש את התנועה של האובייקט המרכזי, על הרקע המטושטש עקב התנועה, מצלמים במהירות סגר נמוכה.

השיטה היא לעקוב אחרי האובייקט שבתנועה, תוך כדי שמצלמים את התמונה. או במילים אחרות - לצלם תוך כדי הזזת המצלמה בכיוון שבו העצם נע.

אגב, אין הכרח שהאובייקט שצילמנו יהיה תמיד בפוקוס מושלם. כן חשוב שהוא יהיה בפוקוס טוב יותר ביחס לרקע המרוח מסביבו. במקרים רבים יש אפילו מצב שמריחה קלה של האובייקט אפילו תוסיף ל"תנועתיות" של התמונה, לאפקט התנועה שבה.

וכרגיל כדאי להביא איתנו סבלנות. אמנם הטכניקה לא ממש מסובכת, אבל בהחלט תמונות רבות ייכשלו עד שרוכשים את הניסיון ומגיעים לפריימים מוצלחים ולמיומנות של ממש.


#תרגול
אז ככה: נכוון את מהירות התריס במצלמה ל-1/30 (אם מצלמים בסמארטפון אז כדאי 1/50) שמתאים לחלק גדול מצילומי הפאנינג. הכלל יהיה מכאן: לעצמים מהירים יותר - מהירות תריס גבוהה יותר.

השיטה אומרת שמתמקמים מול האובייקט שהחלטנו לצלם בתנועה ומתחילים לעקוב אחריו עם הפוקוס. אגב, משום שהפוקוס במרבית המצלמות מגיב הרבה יותר מהר עם מסך אחורי כבוי, נצלם דרך העינית ולא עם המסך האחורי של המצלמה.

יופי. אז נניח שאנחנו מצלמים אופנוע בנסיעה. איך שהוא מתקרב אלינו, ניתן חצי לחיצה על הכפתור ונמשיך את המעקב אחריו, עם נקודת הפוקוס עליו.

חשוב לזכור שככל שהאופנוע קרוב אלינו, תעלה המהירות היחסית שלו. זה אומר שכדי לעקוב אחרי האופנוע המתקרב, נצטרך להאיץ בהתאם ובהדרגה גם את תנועת המצלמה שממוקדת בו. ואגב, התנועה ביחד עם האופנוע תהיה באמצעות סיבוב המותניים שלנו ולא בצעדים מסתובבים.

ממש חלקיק שניה לפני שהאופנוע מגיע ל-90 מעלות מאיתנו (כלומר לא יהיה מולנו אלא באחד הצדדים), נלחץ על המחשף ונצלם 3-5 תמונות - בתקווה שאחת מהן תהיה פריים ה"וואו" הבא שלנו.


מה זה פאנינג? (עברית)

https://youtu.be/LyFmIKrtAN8


מדריך פאנינג מעולה:

https://youtu.be/hPhkC3AbA2M?t=1m19s


צילום עוקב ואחריו שיפורים בתוכנות:

https://youtu.be/IEgnctEnlh8


אפשר לצלם פאנינג גם בסמרטפון:

https://youtu.be/Y_fcK85UWOE?t=1m34s


דוגמאות של פאנינג סמארטפון:

https://youtu.be/wX_BnPTdrqA


ומדריך מקיף על צילום פאנינג:

https://youtu.be/CfhcQTRkMSs?long=yes

קונטרסט, או ניגודיות בצילום, יוצר הרבה עניין. אתם בטח ראיתם פה ושם בהופעות את הזרקור שממקד את תשומת הלב בזמר הסולן, בגיטריסט עם סולו גיטרה או ברקדנית היפהפייה עם הקטע שלה.

בדיוק באותה דרך אנו רוצים להבדיל לצופה בין מרכז התמונה, האובייקט הכי חשוב בה, ובין הרקע שלו. זה מקטין את הרעש בצילום ונותן לו הרבה עומק.

לכן נשאף למצוא ניגוד בין מושא הצילום לבין הרקע שמאחוריו.

לעתים זה יהיה בבחירת הזווית, או מיקום המצולם (כשמאחוריו קיר חשוך, או צבוע בצבע קונטרסטי, או עם רקע מנוגד לו - כמו מוצר הייטקי על רקע אתר בנייה, דוגמן לבוש בגדים בהירים על רקע כהה, או דוגמנית יפהפייה על רקע קירות מתקלפים).

ואגב, מומלץ לא להתבלבל בין זה לבין הביטוי של הקונטרסט בגוונים, שקשור ברמת ההפרשים שבין הגוונים הבהירים לגוונים הכהים בתמונה. זה נושא שקשור כמובן, אבל הוא מתייחס פחות לקומפוזיציה ויותר לאופטיקה ולגוונים.


הנה המלצה ליצור קונטרסט בין האובייקט בצילום לרקע שלו בצילומים (עברית):

https://youtu.be/swYCzDqLl0o?t=73s&end=90s


קבלו את המדריך הקצר לקונטרסט ותרומת הניגוד לקומפוזיציה בצילומים שלכם:

https://youtu.be/Lb_BraFT8lk


תוכנות כמו לייטרום מאפשרות לחזק קונטרסט:

https://youtu.be/3ac_THeAx4A


הדיון בקונטרסט שבין כהה לבהיר:

https://youtu.be/fiu7rUWL3Ho

למה להשאיר אוויר מעל לראש המצולם בצילומים שלכם? ולמה לפעמים גם מרחב בצד?


אם אתם מצלמים אדם בקלוז אפ, הקפידו להשאיר לו מרווח קטן מעל הראש. זה נקרא בצילום הד רום (Head room). הקפידו שהמרחב הזה לא יהיה גדול מדי ומצד שני - שראשו לא יהיה חתוך.

ואגב, באופן דומה - אם המצולם פונה לצד מסוים, במיוחד אם הוא מצולם בתנועה, השאירו באותו צד מרחב גדול יותר ואל "תחסמו לו" דווקא באותו צד. זה ייצר המשכיות בצילום. אני קוראים לזה טוק רום (Talk room),או ליד רום (Lead room).

זה גם עובד נהדר עם חוק השלישים, אבן יסוד בקומפוזיציה הוויזואלית. אם תמקמו את עיני המצולם על הקו האופקי העליון מבין השניים, זה יהיה מעולה. ואגב, באקסטרים קלוז אפ, כשאתם ממש מתקרבים לפנים, אל תהיו מוטרדים אם הראש של המצולם נחתך למעלה - אם העיניים על הקו העליון אז הצילום ייצא נהדר ולא תמיד חשוב שדברים מופיעים בשלמותם בפריים. לא פעם זה אפילו הפוך.

אז זכרו: תמיד כדאי לתת אופק לדמות ולא לסגור אותה על שולי הפריים.


הנה העבודה עם הד רום וליד רום ואיך חוק השלישים מסייע לה:

https://youtu.be/hC3clRr7K70


המלצה לשמור על הד רום בצילומים שלכם (עברית):

https://youtu.be/swYCzDqLl0o?t=21s&end=59s

קומפוזיציה מתכנסת (Convergent composition) היא קומפוזיציה אמנותית שמובילה את העין של הצופה אל עומק התמונה, בדרך כלל למרכזה.

לרוב יוצר הצלם קומפוזיציה סימטרית שמובילה היישר אל המרכז למרכז ומתכנסת אליו.

הקומפוזיציה המתכנסת היא מקרה פרטי של קווים מובילים, שבהם הקווים מובילים במקביל, כל אחד מהם בנפרד, אל נקודת ההתכנסות.

כשאנו צופים ביצירה מתכנסת, נקודת ההתכנסות מרוחקת מאיתנו והצילום או הציור מציגים בפרספקטיבה את המציאות, על המשטח הדו-ממדי. כבר מאז תקופת הרנסאנס, הנקודה שאליה מכוונים הקווים המתכנסים מכונה בשפת האמנות "נקודת המגוז".


הנה הקומפוזיציה המתכנסת בצילום:

https://youtu.be/aF57AxNrHFA


וזו דרך מעולה לצלם תמונות מעולות כשהקווים מתכנסים למוקד:

https://youtu.be/MPwZrXX56Fw

בצילום מקצועי ואמנותי מנסים הצלמים לא פעם ליצור או ללכוד טקסטורות (Textures). טקסטורה היא קומפוזיציה מעניינת שכוללת תבניות חוזרות ומרקמים תבניתיים ומעניינים.

מסתבר שהעין נמשכת לתבניות כאלה ואוהבת אותם. על ידי לכידתו לצילום, יכול להיות מרקם כזה משהו שישדרג וישפר את התמונה משמעותית וייתן לה אופי אמנותי ומושך את העין, כאילו עוצב במכוון לצורכי הצילום.

חורבות, צבע מתקלף, משטחים טבעיים, מתפוררים ואפילו ריקבון - תתפלאו כמה מרקמים וטקסטורות מסתתרים מסביב ומצפים שתבואו עם העין הבוחנת שלכם, תצלמו אותם ותלכדו משהו שהעין הרגילה לא מבחינה בו.


מדברים רגילים - כך נוצר צילום מבוסס מרקמים וטקסטורות:

https://youtu.be/F6wvP6nbWRQ


רוצים לנסות? - נסו להגיע למקום כלשהו שמעניין אתכם, רצוי בשעות שהשמש נוכחת ויוצרת צללים בחומר, ולצלם בו את כל הטקסטורות שתמצאו בו:

https://youtu.be/vE0s6M7awSI


כך עושים זאת בצילום מקצועי:

https://youtu.be/WDmiT8pgHKY