"אסטוריאס" (Asturias) היא מהיצירות האהובות ביותר על נגני גיטרה. אבל לא רבים יודעים שהמלחין איזק אלבניז (Isaac Albéniz), מי שבגיל 4 כבר ניגן בקונצרטים לפסנתר כילד פלא, כתב אותה בכלל לפסנתר.

אז כן. את "אסטוריאס" הלחין המלחין הספרדי לפסנתר בסול מינור. השנה היא 1892 והיא התפרסמה אז בברצלונה כפרלוד מתוך שלוש פרקים של מה שנקרא אז "שירים מספרד" (Chants d'Espagne).

מי שהשכיל ראשון לזהות את מה שהיום מובן מאליו ולהעביר אותה לגיטרה היה הגיטריסט הספרדי פרנסיסקו טרגה (Francisco Tárrega). הנגן הקלאסי העביר אותה לסולם מי מינור הנהדר והאוורירי. זו הייתה הצלחה מיידית.

בפעם השנייה היא עובדה לגיטרה על ידי ענק הגיטרה הספרדי גם הוא, אנדרה סגובייה. העיבוד הזה הוא המפורסם והוא הפך מקובל הרבה יותר. הוא המוכר ביותר היום וגם זה שהכניס את "אסטוריאס" למקום מרכזי ברפרטואר הקלאסי לגיטרה.

למרות שמה, אגב, היצירה לא מושפעת כלל מהמוסיקה העממית של מחוז אסטוריאס, אלא דווקא ממסורות הפלמנקו של אנדלוסיה. היצירה כתובה בסגנון שהביוגרף של אלבניז גם כינה "פלמנקו אנדלוסיני". היא נעה בין שני מקצבים, שמגיעים מהעולם של הפלמנקו. הראשון הוא סגנון ה"בולריאס" (Bulerías), של ריקוד צועני ספרדי. הסגנון הקצר שבאמצע הוא ה"מלגניה" (Malagueña).

הסיבה לסתירה בין השם לסגנון המוזיקלי שלה נעוץ בסיבה שיווקית בכלל. כי לא תמיד היצירה של אלבניז נקראה "אסטוריאס". את השם נתן לה, שנים אחרי מותו של אלבניז, מוציא לאור גרמני בכלל. היה זה המו"ל הופמייסטר (Hofmeister), שגם שילב אותה תחת השם "אגדה"(Leyenda) ב"סוויטה ספרדית" (Suite Española), שהוא פרסם אז לפסנתר.


הנה "אסטוריאס" של איסק אלבניז בגיטרה קלאסית:

https://youtu.be/inBKFMB-yPg


סולו בעיבוד של טרגה:

https://youtu.be/oEfFbuT3I6A


ביצוע פלמנקו עם רקדנית פלמנקו:

https://youtu.be/AwcOCgBRZZ4


ה-Doors מהרוק עם השיר הנהדר "שיירה ספרדית" שכולל אותו:

https://youtu.be/pZhORUIKWtQ


וירטואוז העוד והזמר המצרי פריד אל אטרש ביצע אותו עם תזמורת ערבית:

https://youtu.be/fViuhkOmzvI


מתמודד בריאליטי מנגן פרשנות פלמנקו משלו על גיטרה אקוסטית:

https://youtu.be/pfAw7IwUq3E


והפרלוד המקורי של אלבניז לפסנתר:

https://youtu.be/1sdsfVcxpC0

גיטרה קלאסית (Classical Guitar) היא כלי פריטה שקט ואינטימי שבנוסף למוזיקה קלאסית הוא אהוד מאוד גם במוסיקה עממית ופופולרית.

לא מעט יצירות קלאסיות נכתבו עבור הגיטרה במאות האחרונות ולצידן נעשו הרבה עיבודים לגיטרה מיצירות שנכתבו במקור לכלים אחרים, ביניהן לא מעט מיצירותיו של באך, שנכתבו במקורן ללאוטה, הכלי שממנו נולדה הגיטרה.

נגני הגיטרה סֶגוֹביַה וג'וליאן ברים נחשבים לשניים מגדולי הגיטרה הקלאסית.

המלחין הספרדי פרננדו סוֹר הקדיש את מרבית יצירתו לכלי זה, טורינה חיבר לה בין השאר את "סביליאנה", וכך גם טָרֶגַה ואלבניז שכתבו המון לגיטרה והמלחין רודריגו שכתב לה בין השאר את ה"קונצ'רטו דה ארנחוּאז" לגיטרה ולתזמורת - מהיצירות החשובות לכלי.

גם מלך הכנרים פּגניני היה נגן גיטרה ידוע, שכתב כמה יצירות לכלי זה, כולל את ששת הסונטות שלו לכינור וגיטרה.

במוסיקה העממית הספרדית הפכה הגיטרה לכלי מרכזי ובמיוחד היא מככבת במוסיקת הפלמנקו, סגנון שבמידה רבה מבוסס על צליליה.

מה שכן, הגיטרה הקלאסית אינה היחידה שיש. הכירו עוד סוגים בתגית "גיטרות".


הנה קטע לגיטרה קלאסית:

https://youtu.be/8ewDajPGhMA


ביקור אצל סבתא - גיטרה מלווה את העוד:

https://youtu.be/t6jlx6jAb-Q


מהיצירה "אסטוריאס" של אלבניז:

https://youtu.be/inBKFMB-yPg


ו"שיירה ספרדית" של ה-Doors שמצטטת מ"אסטורייס":

https://youtu.be/eszNKHrXxgY

קונצ'רטו דה ארנחואז, או בשמו הספרדי "קונסיירטו דה ארנחואס" (Concierto de Aranjuez), היא היצירה המפורסמת ביותר בעולם לגיטרה. אין עוד יצירה מוסיקלית שכה אהובה על שומעיה. גם מי מהם שמתקשים להאזין למוסיקה קלאסית, שומעים את היצירה הספרדית העמוקה ומלאת הרגש הזו ומתאהבים בה מיד.

פרט מעניין כאן הוא שהמלחין הספרדי הצנוע חואקין רודריגו היה עיוור. אבל מה שמדהים ביצירה הזו שהוא בכלל היה פסנתרן, מה שמסביר למה העמיד את הגיטרה במרכז קונצ'רטו, מה שכמעט ולא העיזו לעשות לפניו. אבל רודריגו גם החליט לכתוב קונצ'רטו לגיטרה, מבלי שהוא עצמו ניגן בגיטרה. ולא רק שהוא הצליח להעביר את הגיטרה במיטבה - הוא הצליח לכתוב את יצירת הגיטרה החשובה ביותר והמצליחה אי-פעם!

המנגינה הפיוטית של הפרק השני והקצב הספרדי המשגע ומהדהד, הפלמנקו של הגיטרה לאורך הקונצ'רטו, הדיאלוג של הגיטרה הקטנה-גדולה של הסולן, עם התזמורת הגדולה ומלטפת שכתב רודריגו, כמו גם הטמפרמנט שלה, אותו אופי ספרדי נלהב, מלא תשוקה, רגש, חום ושמחה גם ובמיוחד כשהוא עצוב - כל אלה הפכו את ארנחואז ליצירה שכבשה כל לב.

אבל לא רבים יודעים על הנסיבות העצובות שבהן נכתב הקונצ'רטו לארנחואז. המיתוס מספר שרודריגו כתב את היצירה, במיוחד את הפרק השני העצוב, לאחר הפצצת גרניקה בשנת 1937. אבל המציאות היא שונה. היצירה נכתבה בצל אסון אישי כבד בחייו של המלחין - הוא החל לכתוב אותה מיד לאחר שאיבדו הוא ואשתו ויקטוריה את בנם הראשון, שזה עתה נולד.

כן, כמו שקורה לא פעם לאמנים גדולים, דווקא בשיא הכאב הם יוצרים את יצירותיהם הגדולות ביותר. רודריגו השבור ישב להלחין מתוך עצב והלם רגשי גדול. דווקא מתוך היגון הפרטי והכאב הבלתי נתפס על אובדן בנו הראשון, הוא הצליח להוליד את אותה יצירה נוגעת ללב כולם, יצירה שתפרוס כנפיים לכל העולם ולכל האוזניים ותזכה להיות החשובה בקריירה שלו ואחת הטובות שיצאו מספרד.


הנה אדאג'יו, הפרק השני מהקונצ'רטו דה ארנחואז לגיטרה ולתזמורת:

https://youtu.be/ekznnxaGzNU


ביצוע של פאקו דה לוסיה, נגן הפלמנקו הנודע:

https://youtu.be/VBf2c0gKIi0


כאן שילב יוצר הג'אז המפורסם צ'יק קוריאה את ארנחואז ביצירתו "Spain":

https://www.youtube.com/watch?v=IWBkVucVMCY&t=84


וכך שרה אישתר את "שיר הקשת" שנכתב על מוסיקת הפרק המפורסם ההוא:

https://www.youtube.com/watch?v=HsGOedQq6qo

וירטואוז פסנתר אדיר, יצירתי, מלא תנופה, שופע רעיונות ואחד ממובילי הפיוז'ן ומלחין מלודי מגוון - פסנתרן הג'אז האגדי צ'יק קוריאה (Chick Corea) היה אחד ממוסיקאי הג'אז המרתקים והחשובים במחצית השנייה של המאה העשרים.

הקלידן האגדי שנחשב לאחד ממובילי הפיוזן בג'אז, נולד ב-1941 בצ’לסי שבמסצ’וסטס. לפסנתר הוא הגיע בגיל 4 וכבן למוסיקאי בעצמו, הוא מתחיל די מהר להוציא ולשנן סולואים של באד פאוול והוראס סילבר. מסגנון הנגינה של באד פאוול הוא הושפע מאוד ובשיא הקריירה שלו הוא אף הוציא אלבום הוקרה לזכרו.

די מהר הוא החל לבלוט בנגינה של פרזות מקוריות ושפה אישית מרתקת ועצמאית. עם השפעות מוסיקאים כמו מקוי טיינר והרבי הנקוק, שעתיד להיות הקולגה הבולט שלו אצל מיילס דיוויס, הוא הלך והתפתח.

כשהתבגר הוא ניגן בתחילה בלהקתו של מיילס דיוויס. הוא ניגן באלבום העל "Witches brew", ביחד עם הרבי הנקוק, עם הסקסופוניסט וויין שורטר, מי שיקים לימים את להקת הפיוז'ן המעולה Weather Report, והגיטריסט ג'ון מקלפלין, שעתיד להקים את "מהווישנו אורקסטרה" (Mahavishnu Orchestra) האלקטרו-ג'אזי.

צ'יק היה מהבולטים באלופי הפיוז'ן שימשיכו את מיילס. הוא היה גם רוחני והצטרף אז לדת, בעיני רבים כת הסיינטולוגיה (קראו עליה בתגית "סיינטולוגיה").

כאחד מפסנתרני הג'אז המוכשרים והחשובים, הוא יצר בשנות השבעים מוסיקה פורצת דרך. קוריאה עתיד להיות הצלע החוקרת והרב סגנונית מבין ענקי הפסנתר של הג'אז החדש, דוגמת קית' ג'ארט והרבי הנקוק.

כי קוריאה פיתח סגנון הלחנה, אילתור ונגינה אקלקטי, עם מיקס של השפעות ומקורות מגוונים, שדומה היה לפניו שאי אפשר לחבר ביניהם. זה כולל את עולמות הג'אז, הרוק, הקלאסי, הפופ ומוסיקת האוונגרד המרתקת והחדשנית שלו אך גם כולל אלמנטים ורעיונות ספרותיים, כמו החגיגה סביב עליסה בארץ הפלאות, שיצר באלבום The Mad Hatter.

אך מי שהתגלה די מהר כאחד הפסנתרנים הגדולים בתולדות הג'אז הירבה לשלב גם שלל מקצבים נהדרים וחדשניים, כולל מקצבים לטיניים ושילובי מקצב של ג’אז ורוק.

שוב ושוב הוא יקים הרכבים מרתקים ופורצי דרך, כולל Return To Forever שכלל את סטנלי קלארק, אל דימיולה ולני ווייט וניגן ג’אז מלהיב ומגוון ומלא בהשפעות ורעיונות (משם יצא Spain המטורף), אך גם את Chick Corea Elektric Band, שהפך לאחד ההרכבים המשפיעים ומצליחים בתולדות הפיוז'ן והג'אז רוק.

בניינטיז, שנות ה-90, הוא הופיע לא מעט עם "האיש שהוא כלי נגינה", ווקליסט הג'אז הנהדר בובי מקפרין. לקראת תום המילניום גילה קוריאה, מי שטיפח כל הזמן נגנים צעירים ומוכשרים בהרכביו, את הקונטרבסיסט הישראלי הנהדר אבישי כהן.

כמו זיקית שלא רוצה שיגדירו אותה, צ'יק נע בחופשיות על הספקטרום שהרחיב בעצמו, בין סגנונות ג'אז כמו הארד בופ לפיוז'ן. הוא שילב מלודיות ואלתורים עם השפעות סגנוניות מגוונות, כולל מוסיקה עממית ספרדית, רוק מתקדם ומוסיקה קלאסית, מפלמנקו ועד סקרלטי או מוצרט. צ'יק ביצע סטנדרטים בצורה חדשנית ויצר יצירות מקוריות ומרתקות, לבד ועם מוסיקאים עמיתים. בשנות השבעים והשמונים הוא לא חדל לרגע לבחון כיוונים, לנסות השפעות וחידושים מוסיקליים מרתקים.

ב-2020, תקופת הקורונה, הוא הקים אקדמיה מקוונת ובאמצעות שיעורים ששידר בווידאו הוא לימד את תורתו והטכניקות שלו אונליין.

בפברואר 2021 הלך צ'יק קוריאה לעולמו, כתוצאה מסרטן נדיר שהתגלה אצלו זמן קצר לפני כן. הקלידן האגדי שהיה מלחין פורה וחדשני הותיר את רישומו באופן ברור על הג'אז המודרני ובמיוחד בסצנת הפיוז'ן שבו.

צ’יק קוריאה נכנס ב-2010 להיכל התהילה של הג'אז וזכה בפרס הגראמי 23 פעמים. אבל יצירתו מקיפה בהרבה מהפרסים שקטף. עם 81 אלבומי אולפן, 17 אלבומים מהופעות ושמונה אוספים שללא ספק יילכו ויתרבו לאחר מותו, הוא היה פשוט מעיין נובע של מוסיקה טובה, מלאת תשוקה, פתיחות סגנונית וסקרנות אין קץ.


צ'יק קוריאה עם האלקטריק בנד בחזרות להופעה בטוקיו (בגיטרה ג'ון פטיטוצ'י):

https://youtu.be/lagNpi1v5FY


צ'יק קוריאה עם Return to Forever בהופעה עם Medieval Overture מ-1976:

https://youtu.be/XjOYscEN6Qc


מוקדש לאביו - "ארמנדו'ז רומבה":

https://youtu.be/O4V7uPv2rzg


מצייר על הפסנתר דיוקן של אנשים מהקהל - כמו שעשה בילדותו עם אבא ארמנדו והמשפחה:

https://youtu.be/iVsWELIJ96o?t=2m40s


משדר מהבית בקורונה:

https://youtu.be/YaoIy-kZ0ts


בפסטיבל ממטרו, בפתיחה האלמותית ל-Spain מהקלסיקה של ארנחואז מאת רודריגו:

https://youtu.be/IWBkVucVMCY?t=1m19s


עם בובי מקפרין ברומבה של ארמנדו, אביו:

https://youtu.be/FprooG46jMI


וב"Spain":

https://youtu.be/_o2RS8WfcbY


מלמד אונליין בקורונה - באקדמיה שהקים:

https://youtu.be/wWV9Oatyt1I


ומאלתר על סקרלטי:

https://youtu.be/b8NO20gJlec

לולה פלורס הייתה שחקנית, רקדנית וזמרת פלמנקו, אחת הזמרות הספרדיות האהובות והמוכרות ביותר בספרד בתקופתה.

היא נולדה בשנת 1923 למשפחה ענייה וכבר מגיל צעיר עזרה למשפחתה להתפרנס באמצעות כישרון השירה שלה, בהמשך עברה עם משפחתה למדריד, ומשם צמחה והפכה למוכרת ומוערכת.

היא ייצגה את סגנון הפלמנקו ואמנות ההופעה הצוענית אנדלוסית בפני קהל של מליוני מעריצים בספרד ובאמריקה הלטינית. בערוב ימיה הוענקה לפלורס מדליית זהב מאת ממשלת ספרד כהוקרה על מפעל חייה. בשנת 1995 היא נפטרה במדריד כשהיא בת 72.


הנה נגינה ושירת פלמנקו בכיכובה:

https://youtu.be/MMS3wbQXZXE


הנה קטע בו היא משחקת בסרט ספרדי:

https://www.youtube.com/watch?v=9Hn96uHkthU


ואותו השיר שנים רבות אחרי:

https://youtu.be/wjIiG1xghog

בעבר הייתה ספרד (Spain) מהמדינות החזקות בעולם. היא הייתה מעצמה ימית משגשגת שגילתה, דרך קולומבוס, את אמריקה. רוב ארצות אמריקה נשלטו בעבר על ידה.

עד היום, אחרי צרפת, ספרד היא המדינה השנייה בגודלה במערב אירופה. היא משתרעת על רוב שטחו של חצי האי האיברי ובינה לבין צרפת חוצצים הרי הפירנאים הגבוהים.

בתחילת המאה ה-20 עשתה ספרד בשכל ולא הצטרפה למלחמת העולם הראשונה. זה שמר עליה שלמה ובריאה, יחסית לאומות שניהלו מלחמות.

כמדינה שמצויה בדרומה של אירופה וחולקת עם פורטוגל את חצי האי האיברי, ספרד היא בעלת אקלים חם ויבש. יש בה המון פרדסים של פרי הדר ומטעי זיתים (היא מייצרת כ-44 אחוז משמן הזית בעולם), כמו גם כרמים של יין טוב.

ספרד היא גם מהארצות המתויירות של אירופה ותיירים רבים מהמדינות הצפוניות של אירופה באים לנפוש בחופיה הנעימים. למעשה היא רביעית בעולם במספר התיירים שמגיעים אליה בכל שנה!

המוסיקה הספרדית זכתה להרבה עניין כבר בסוף המאה ה-19. ניטשה הגרמני אז חלק לה שבחים על האיכויות שלה והשווה אותה למוסיקה הגרמנית המגלומנית ולואגנר שחנק אותה במוטיבים.

אבל המוסיקה של ספרד, האוכל המצוין שלה והאנשים החמים, הם רק חלק מהמדינה המיוחדת הזו. היא נחשבת מעצמת ספורט בקנה מידה עולמי וקבוצות הכדורגל המובילות שלה הן מהטובות ביותר שיש. פעלו בה כמה מהציירים הגדולים בהיסטוריה, מחול הפלמנקו והמוסיקה שלו אהודים מאד בעולם ובה יצר גאודי את סגנון המודרניסטה באדריכלות.


הנה המדינה הספרדית והשוואה שלה לאיראן (עברית):

https://youtu.be/qK6hU_ag8gE


התרבות המדהימה של ספרד:

https://youtu.be/nVCjhBiLSd8


המקומות המדהימים בטבע הספרדי:

https://youtu.be/IzUdMl4wnJo


ופרק בסדרה "היה היה" על תור הזהב של ספרד (עברית):

https://youtu.be/UnEIw3plWJc?long=yes

קסטנייטות (Castanets) הן מכלי הנקישה העתיקים בעולם. כבר אלפי שנים שהן קיימות, עוד במצרים העתיקה, בה הקסטנייטות היו עשויות בדרך כלל ממתכת ברונזה.

לפי התיעוד בספרד, החל מהמאה ה-18 ועד ה-20 כבר יוצרים את הקסטנייטות המוצלחות ביותר לרקדנים מעץ קשה, כמו הגרנאדילו. אבל הן נטו להישבר עם השימוש המקצועי הרב.

כך החלו הספרדים לייצר קסטנייטות טובות יותר מטלה - חומר סינתטי קשה במיוחד שקצת דמה לעור, יוצר משביבי זכוכית ומשי וצבעו חום בהיר, שהלך והתכהה תוך כדי שימוש ועם הזמן. פיתח את השיטה הזו מי שנחשב לבונה הקסטנייטות הגדול של המאה ה-20, הבנאי האומן, סניור דון גליאנו.

בהמשך התפתחו גם הקסטנייטות עשויות הפיברה השחורה והחומה. עם הזמן והתעשייה, נכנס גם הפלסטיק לייצור זול שלהן, אך מקצוענים לא משתמשים בהן.

כיום, קסטנייטות עשויות עץ הן נדירות מאוד ומיוצרות רק בהזמנה. הקסטנייטות הזמינות לקנייה הן כמעט אך ורק מחומרים סינתטיים. יתרונן הגדול הוא בהיותן כמעט בלתי-שבירות. הן גם לא מגיבות לשינויי מזג האוויר, כפי שקורה בדרך כלל עם קסטנייטות עשויות עץ.


הנה קטע פלמנקו של גיטרה וקסטנייטות:

https://youtu.be/TuHHUDnFSO0


כך מנגנים בקסטנייטות:

https://youtu.be/mbDFptb35LM


בונה הקסטנייטות:

https://youtu.be/XxTmv7EAtgU


מוסיקה עם קסטנייטות:

https://youtu.be/tZt-CpiDCHQ


וקסטנייטות עם גיטרה וריקוד ביצירה אסטוריאס:

https://youtu.be/SRLq-G7BmGc

יצירתו המפורסמת של פבלו פיקאסו "שלושה מוזיקאים", ציור שמן חשוב משלו שצויר בשנת 1921. למעשה זה ציור שצויר פעמיים ונמצא בשתי הגירסאות שלו בשני מוזיאונים שונים, זה של ניו-יורק וזה של פילדלפיה.

שלושת הדמויות שבציור הן המשרת, הליצן והנזיר. הם ישובים בתנוחת נגינה ופניהם וגופם מצוירים בסגנון הקוביסטי שמאפיין את פיקאסו, מי שהיה הדמות החשובה ביותר בו. לפי הקוביזם המצויר בתמונה אינו מוצג מנקודת מבט אחת, אלא מציג את המוצגים שבתמונה כשהם מפורקים לגורמים וניתן לראות אותם בציור מנקודות מבט שונות, באותו הזמן.


הנה סרטון על הציור "שלושת המוסיקאים" של פבלו פיאקסו:

http://youtu.be/IcMul2a13R8


והנה הנפשה של הציור:

http://youtu.be/avBQAaAHGo8

בצעירותו ידע הצייר הנודע פיקאסו גם תקופות קשות. למשל זו שחווה בהיותו בן 20. בתקופה זו מת חבר הנפש הקרוב ביותר קאזהחימאס. האמן הצעיר נכנס לתקופה עצובה מאד והחל לצייר טיפוסי שוליים כמו קבצנים, עניים ונשים אומללות. הוא צייר אז בגוונים כחולים וקרים וחוקרי אמנות מכנים את התקופה הזו בחייו של פיקאסו בשם "התקופה הכחולה". הסיבה לשם "הציורי" של התקופה - ציוריו במשך אותן 3 שנים, בין 1901 ל-1904 הפכו להיות כחולים והדמויות המופיעות בהן עגמומיות ומלאות עצב.

את התקופה העצובה הזו, אפיין תפקוד חסר של פיקאסו, האמן והאדם. הוא ידע אז גם חסרון כיס וכמעט לא היה לו כסף לבדי ציור וצבעים. משום כך הוא מצא עצמו לא פעם מצייר על קנווסים, בדי ציור, שעליהם כבר צייר בעבר.

הידוע ביותר מהתקופה הכחולה שלו הוא הציור האייקוני והמוכר שלו "הגיטריסט הזקן" (The Old Guitarist). יש המכנים אותו "המנגן העיוור". הוא צוייר ב-1903 ומעניינת בו הצורה שבה משטיח הצייר את הרקע וכך נותן ביטוי לאדישות ולחוסר עניין בסביבה שבהם הוא שרוי באותה תקופה.

הדמות הרזה והכמעט שקופה של הנגן, הדחוסה למסגרת התמונה, מרוקנת ומעוותת, מקבלת בשל כך ממד רוחני ומלאה בעולם פנימי. המוסיקה היא הנותנת לחייו תוכן ומשמעות והצייר נותן לזה ביטוי בכך שרק הגיטרה צבועה בצבע חם וחי, לעומת הקור הקפוא בשאר הציור.

המדהים הוא שנותרו מתחת לציור שאריות ניכרות לעין של ציור קודם שצייר האמן על אותו הקנווס לפני כן ושכוסה על ידי הגיטריסט. נסו להביט בצווארו של הגיטריסט ותוכלו לראות את דמותה ופניה החיוורות של אישה. אם פעם ראו אותה בקושי, אחרי שנים רבות של דהיית הצבעים התכלכלים של הגיטריסט הזקן, הולכת דמותה ונגלית לעין הצופה.

ואגב, אפילו אישה זו מתאימה לתקופה הכחולה של פיקאסו. גם האשה החבוייה מתחת ל"נגן הגיטרה הזקן והעיוור" נראית מדוכאת ועצובה. כשהאמן עצוב - כל מושאי ציוריו עצובים גם הם.


הנה הציור המפורסם והחשוב ביותר מהתקופה הכחולה:

http://youtu.be/T-bPmPh998w


התקרבו לציור הגיטריסט של פיקאסו והבחינו באישה החבויה בו:

http://youtu.be/SfejK_ykERw


המחזה קצרה ונוגעת ללב:

http://youtu.be/GvWmLzPM09w


אמן שמשחזר את הציור:

http://youtu.be/nM-j_b7MXwI


ואולי אלה הצלילים של הנגן הזקן:

http://youtu.be/CNs7D2ixElY

המחול הספרדי של הפלמנקו מתחיל בעמידה בוטחת ומתפרץ לשילוב של ריקוד סוחף, מסוגנן ומלא רגש, חופשי בצורתו עם שירה ומאולתר על ידי הרקדנים. הוא מלווה בנגינת גיטרה מלהיבה ומשלב רקיעת הרגליים שיוצרת שילובים קצביים אופייניים ומיוחדים לו. שכן במהלך הריקוד מודגשים מקצבי הפלמנקו במחיאות כפיים וברקיעות עקבי הרקדנים ובתנועות הייחודיות והמאולתרות ברובן של זרועות וידי הרקדנים.

הפלמנקו הוא סגנון מוסיקלי שנולד באנדלוסיה שבדרום ספרד. הוא נוצר ככל הנראה מהצוענים ומשירת הרועים של ההרים. הפלמנקו התפתח בתקופה שבה חיו בה עמים שונים, כמו הצוענים, המוסלמים, היהודים וכמובן הספרדים. תור הזהב של הפלמנקו החל בסוף המאה ה-18 ובהדרגה הפך מסגנון שביטא עצב וסבל לריקוד ממוסחר שסוף המאה ה-19 השתלב באולמות מופעים, בארים ובתי קפה בספרד. בהדרגה השתנה גם אופיו והוא קיבל את האופי החושני והמפתה שלו.

המוסיקה והתרבות של כל העמים שחיו באזור השפיעה ונספגה בפלמנקו, שהפך לסגנון מרתק, מורכב ומגוון. נגינת הגיטרה שנוספה לו בהמשך, מחיאות הכפיים והרקיעות הקצביות - כל אלה הפכו אותו לסגנון ייחודי ואהוד בעולם כולו. כלי הנגינה המרכזיים הם צלילי נגינת הפלמנקו של הגיטרה הספרדית, נקישות הקסטנייטות היחודיות ותוף הפלמנקו, הנקרא קחון. הרקדנים מקבלים השראה בביצוע ובהמצאה משירת הזמרים ונגני הגיטרה.

הלבוש האופייני לריקוד הפלמנקו כולל נעלי עקב, שמלות שופעות או חצאיות, תסרוקות מקושטות, עגילים גדולים. לא פעם אוחזת הרקדנית בידה קסטנייטות, צעיף או מניפה.

מקור המלה 'פלמנקו' לא ברור לחלוטין. חלק רואים בצליל של המלה 'אש', בלטינית Flema, כמוביל למלה Flamenco - בזכות הרגש והחום שמביע הריקוד.


הנה ריקוד פלמנקו זוגי:

http://youtu.be/3VljOe_DxsA


פלמנקו קלאסי:

http://youtu.be/mjQ3jQtFu-k


הרקדן המפורסם חוסה פורסל בריקוד זוגי:

http://youtu.be/IOgcHM7JaQs


ומודוס פריגי, מהלכים הרמוניים מאנדלוסיה והשפעות צועניות - הנה המוסיקה של הפלמנקו:

https://youtu.be/XYgTkW4WK80?long=yes

לאוּטַה (Lute) היא כלי נגינה שקדם לגיטרה הקלאסית (Classical Guitar). זהו כלי פריטה, שהגיע בימי הביניים אל אירופה והפך בתקופת הרנסאנס פופולארי מאד, הן ככלי סולו והן ככלי ליווי לזמרים ולהרכבים קוליים.

הלאוטה מנוגנת בדרך כלל בעזרת האצבעות. היא הובאה לספרד בעת הכיבוש המוּרי ומשם היא התפזרה לכל רחבי אירופה. ביבשת הזו הפכה הלאוטה בסוף ימי הביניים ועד למאה ה-18, לכלי מרכזי שממנו אף התפתחה במאות שאחרי גם הגיטרה.

הלאוטה התפתחה מהעוּד הערבי. למעשה, השם 'לאוטה' הוא שיבוש של המילים בערבית 'אל-עוּד'. אבל מנגנים בה באצבעות, מה שמאפשר נגינה בקולות ובהרמוניה, כלומר בנגינה של אקורדים. בעוד ונגינה בעוד היא הרי באמצעות מפרט ובנגינה חד-קולית בלבד. הלאוטה גם בנויה מעץ שונה מזה של העוד ומנוגנת בסגנון שונה ממנו, מה שהופך את צליליה לשונים משלו.

במהלך תקופת הבארוק התפתחה "לאוטת בארוק", שנקראת גם ארכילאוטה. היא התווספה לתֵיאוֹרבּוֹ, כלי מרובה מיתרים, שהתפתח בתקופת הרנסאנס. הוא הכיל יותר ויותר מיתרים, הלך וגדל עם השנים והציע מנעד שהלך והתרחב, מה שאפשר לו להשתלב בהרכבים מוסיקליים גדולים ומשמעותיים יותר. הגדול שבהם היה התֵיאוֹרבּוֹ-לאוטה שבו הוארך חלק מצוואר הכלי ונוספו לו מיתרים לצורך ליווי הבאס בו.


הנה "לקרימה" של ג'ון דאולנד בן המאה ה-16:

https://youtu.be/fZYzuIGDYGs


הלאוטה האירופית:

https://youtu.be/7goe9JYZJS8


קטע של באך בתֵיאוֹרבּוֹ-לאוטה:

https://youtu.be/FnpaMm_2QYc


ולאוטה מהרנסאנס:

https://youtu.be/L-YjXBylIUI