המינידיסק (MiniDisc) היה היורש מהניינטיז של הווקמן האנלוגי משנות ה-70, חלוץ המוסיקה הניידת. אבל הוא יכול לא רק להקליט ולהשמיע, אלא לעשות זאת באיכות מדהימה. איכות דיגיטלית.

היום זה מובן מאליו, אבל פעם הקלטה דיגיטלית הייתה דבר נחשק שדרש ציוד ברמה גבוהה ויקר להחריד. המינידיסק היא אמור להיות המהפכה של המוסיקה הדיגיטלית הניידת. לא מכשיר גדול ומציק כמו הדיסקמן אלא קטן וקומפקטי, מכשיר נייד עם יכולות של אולפן הקלטה.

זה היה מכשיר להקלטה דיגיטלית והשמעה של מוסיקה שהוקלטה דיגיטלית. באמצעותו ניתן היה להקליט ולהשמיע בתנועה, באוזניות, מוסיקה ואודיו באיכות גבוהה, לצד כל סוג אחר של סאונד, אבל תמיד דיגיטלי.

ה-MiniDisc, שיצא בשנת 1992, פותח על ידי חברת סוני, מי שהמציאה גם את הווקמן ואת הדיסקמן. דיגיטלי כמו דיסק אודיו וקטן כמו קלטת - למעשה הוא שילב בין הדיסק הקומפקטי הדיגיטלי ששלט בניינטיז ובין קלטת האודיו ששלטה בתחום עשור לפני כן, בעשור של האייטיז.

כשהוציאה אותו לשוק, סוני ציפתה ללהיט טכנולוגי נוסף. אך עם עלות גבוהה יחסית של המדיה שלו, הדיסקים הקטנטנים להקלטה והשמעה, לצד מגוון די קטן של מכשירים ומעט מאוד אלבומים שיצאו בפורמט שלו, הצלחתו של המכשיר הזה הייתה מצומצמת.

אם הייתה לו הצלחה היא התרכזה בקרב בעלי מקצוע, כמו מוסיקאים ומקצועני תחומים של הקלטות, ריקודים וכדומה.

האמת היא שיצאו לשוק כמה מאות אלבומי מוסיקה על גבי מינידיסקים. בכל זאת מדובר בחברת Sony, ענקית טכנולוגיה שגם החזיקה במניות של שחקניות גדולות מחברות התקליטים. אבל הם כמעט ולא נמכרו.

מנגד, מכשירי המינידיסק שמשו בעיקר להקלטה על ידי המשתמשים המתוחכמים. ממופעי לייב, חזרות של נגינה ושירה או להקלטה ממקורות חיצוניים ולצורך העתקים באיכות גבוהה של מוסיקה. למכשיר הזה הייתה עדנה בהקלטה, אבל נגינה של מוסיקה דיגיטלית? - פחות, כי באופק כבר נראה שחקן חדש ולא צפוי להשמעת מוסיקה - נגן ה-mp3 החסכוני והנייד אף יותר.


הנה המינידיסק:

https://youtu.be/lHwMWmTXziI


פרסומת למינידיסק של סוני:

https://youtu.be/KDCwCtZPpUw


ומיני דיסקים מעוצבים רבים:

https://youtu.be/DsKivtXEHmY

מידי או MIDI היא שפה, או פרוטוקול תקשורת, שמאפשרים העברה של מידע מוסיקלי בין כלי נגינה דיגיטליים ואלקטרוניים ובינם לבין המחשב.

ה"מידי" נולד לאחר שבשנות ה-70 של המאה הקודמת הגיעו כלי הנגינה האלקטרוניים, במיוחד הסינטיסייזרים, לגודל ומשקל בלתי נסבלים. המכשירים היו מוגבלים, יקרים ונגנים נאלצו "לסחוב" להופעות המון מכשירים שונים, כדי לשחזר על הבמה את הצליל שהקליטו בתקליטים. בנסיבות כאלה הועלה הרעיון ליצור אמצעי תקשורת שיאפשר למכשירים "לדבר" אחד עם השני ולשלוט מרחוק זה בזה.

לפיכך החליטו מספר יצרניות של כלי נגינה אלקטרוניים לחבר את כלי הנגינה הדיגיטליים שלהן, שפועלים בשיטה ממוחשבת, כך שכולם ישתמשו, "ישוחחו" ויזהו את פרוטוקול התקשורת המשותף. החברות המרכזיות בתעשייה, כמו ימהה, רולנד ואחרות, סיכמו ביניהן על שפה משותפת לתקשורת בין כלי נגינה דיגיטליים, שפת ה-MIDI. כך נוצרה שפה חכמה ונוחה לשימוש, שהקפיצה את עולם המוסיקה לדור הבא ואפשרה את המשך ההתפתחות של המוסיקה הקלה והמוסיקה המודרנית.

טכנולוגיית ה-MIDI אפשרה לחבר כלים שונים משל יצרנים שונים, זה לזה. תרומת ה-MIDI לתעשיית המוסיקה הייתה עצומה. לכל כלי נגינה מקצועי שיצא לשוק נוספו עתה חיבורי MIDI לכניסה ויציאה של התקשורת. חיבורים אלה חוברו זה לזה, כך שכלי מקלדת אלקטרוני של יצרן אחד יכול היה "לשלוט" בכלים של יצרנים אחרים.

אחד המכשירים שהופיעו בעקבות פיתוח המידי היה מודול חסכוני, מעין קופסת צלילים עצמאית וזולה, שכללה אוסף של צלילים דגומים או מסונתזים. המודולים הללו הכילו צלילים של סינטסייזרים מפורסמים ואפשרו להביא להופעה או לאולפן כלי נגינה רבים, אץ ללא רכיבי המקלדות היקרות והכבדות שלהם.

במקביל החלו לצאת לשוק מקלדות זולות שאינן כוללות צלילים ומיועדות לעבודה עם מידי. הן כונו "מקלדות שליטה", כי הן שלטו במודולים, מכונות תופים וסינתסייזרים אחרים.

חיבורי ה-Midi אפשרו לחבר ציוד דיגיטלי גם למחשב האישי, שבדיוק באותה תקופה התפתח במהירות. למחשבים שונים פותחו תוכנות מוסיקליות חדשניות ששימשו לצרכים שונים, כמו הקלטה, עיבוד, כתיבת תווים, לימוד מוסיקה, נגינת ועיבוד צלילים ועוד. התוצאה הייתה שמוסיקאים החלו להשתמש במחשבים ככלי עבודה. המוסיקה האלקטרונית הלכה ופרחה.

השם "מידי" או MIDI הוא קיצור באנגלית של Musical Instrument Digital Interface, או בעברית: ממשק דיגיטלי בין מכשירים מוסיקליים.


הנה תולדות טכנולוגיית MIDI:

http://youtu.be/9xz7r6KnTbI


כך נראו קלידנים בהופעה לפני המצאת המידי:

http://youtu.be/TRCQmNMOqUY


מקלדת שליטה לדוגמה:

http://youtu.be/bKA3kMA-M-4?t=12s


מודול צלילים אופייני משנות ה-90:

http://youtu.be/d41hRXoXF7o


סמפלר שפותח בשנות הצלילים, בין השאר עם דגימות של צלילי כלים אמיתיים:

http://youtu.be/9nr_IX_KpqY


על ידי החיבור במידי למחשב הקליטו בערוצים שונים את התפקידים השונים, בכלי נגינה אחד:

http://youtu.be/db-y4XjXIMk


MIDI עובד היום גם עם לפטופ, טאבלטים ואפילו סמארטפונים:

https://youtu.be/o9YJUaB8t2M


מקלדת שליטה ניידת וקטנה (עברית):

http://youtu.be/wJwGSbvKqpA


כך הציגו את טכנולוגיית ה-Midi ותוכנות ההקלטה שעבדו איתה בטלוויזיה של האייטיז:

https://youtu.be/aADkqmvy44o?long=yes


הנה הסבר על מהו מידי וכלים להלחנה ב-MIDI בצירוף בינה מלאכותית עם אתרים וכלי אונליין:

https://youtu.be/wmMa8AsIlZ8?long=yes


ומדריך מגניב להלחנה בעזרת קבצי MIDI שיוצר ChatGPT:

https://youtu.be/tV82Wy-tXRE?long=yes

נבל לייזר (Laser harp), או פשוט ה"לייזר הארפ", הוא כלי נגינה מבוסס קרני ליייזר. זהו סוג של "נבל אורות", שעושה שימוש בטכנולוגיית לייזר כדי ליצור מספר אלומות לייזר שונות, כל אחת מייצגת צליל מסוים, וביחד הן יוצרות מוסיקה אלקטרונית עם מופע אורות מרהיב. בהכילו גם אורות וגם צלילים, מאפשר נבל הלייזר חוויה מרהיבה בהופעות חיות.

כל קרן לייזר בנבל האורות הזה משמשת כמיתר. שבירה בעזרת הידיים, של כל אחת מקרני הלייזר, מפיקה הוראות דיגיטליות בשפת MIDI. אלו מעין פקודות אלקטרוניות שמועברות לכלים כמו סינטסייזרים, סמפלרים או מכונות תופים, והם מפיקים צלילים שתוכנתו מראש.

את הלייזר הארפ הראשון המציא ברנרד סג'נר, שגם ניגן בו לראשונה בשנת 1981. מוסיקאים שונים מנגנים בו בהופעות חיות. במיוחד התפרסם בשימוש בלייזר נבל יוצר המוסיקה האלקטרונית הפופולארי מצרפת, ז'אן מישל ז'אר, שמופיע איתו כל השנים.

רוב נבלי הלייזר הם טכנולוגיים ומתמקדים בחדשנות. אך יש גם נבלי לייזר המעוצבים כנבל קלאסי ומאפשרים לנגן עם האור כמו במיתרים של הכלי הקלאסי העתיק.


הנה נגן לייזר הרפ (נבל לייזר) בהופעה חיה:

https://youtu.be/-mGhCBnGQF0


עוד אחד:

https://youtu.be/9DlwQJX3qag


הרכב ישראלי מדגים גם הוא בלייזר הארפ:

https://youtu.be/WL0SjT_CEE8


מנגינת הטטריס בנבל הלייזר בתכנית ריאליטי:

https://youtu.be/T-TF7bgm2jg


ולייזר שמדמה בקרניו נבל מסורתי:

https://youtu.be/GQGptfFWZRE

מוסיקה אלקטרונית לא עושים בכלי נגינה רגילים. המוסיקאים שיוצרים מוסיקה אלקטרונית משתמשים בציוד אלקטרוני, דיגיטלי, שמייצר סאונדים רבים ומגוונים, שאינם מופקים ממיתרים בכלי מיתר, או מצינורות אוויר של כלי נשיפה.

בקישורים שלמטה תוכלו להפעיל תוכנות רשת לנגינה חיה של מוסיקה אלקטרונית חביבה.

כמו רבים מאיתנו, ראה קותימן (Kutiman) המון סרטוני יוטיוב בחייו. אבל עליו השפיע המגוון האינסופי של האנשים, חלקם נראים לנו הזויים, שמעלים סרטונים שבהם הם מנגנים בבית, באופן שונה מאשר על אחרים. קותימן, בחור ישראלי ששמו אופיר קותיאל, חשב שאם ישלב בין דגימות, סימפולים קצרים מתוך הסרטונים הללו, הוא יוכל ליצור קליפים מוסיקליים חדשים. התוצאה הפכה להפקות מוסיקליות מעניינות וחדשניות בהיבטים שונים.

החשיבה היצירתית שלו השתלמה לו ולנו. כשהוא למד הפקה מוסיקלית, כמו רבים אחרים גם קותימן התרגל לעשות הפקות כאלה בצורה הרגילה. אבל כשהחליט לנסות ולשלב קטעי מוסיקה מיוטיוב לכדי יצירה אחת, קליפ משותף של כולם, הוא הצליח ליצור מוסיקה מעולה, שלם שגדול בהרבה מסכום חלקיו. היצירות שלו הן כל כך מעניינות שלעיתים קשה להאמין שהנגנים ש"משתתפים" ללא ידיעתם בהפקות שלו, לא ידעו שהם מוקלטים לפרויקט הבא של קותימן. המסך המפוצל הוא ההוכחה היחידה שהאנשים הללו אינם מכירים זה את זה ואינם חלק מהרכב מתואם העובד אונליין ביחד. יש שם ילדים שעושים את צעדיהם הראשונים בנגינה, נשים הפורטות על נבל או גיטרה, נגני רוק מסוקסים עם גיטרות ודיסטורשן וחלילני ג'אז שחשבו שאף אחד לא ישים לב שהם פשוט טובים...

ב-2009 הוציא קותימן את "ThruYOU", הפרויקט הראשון שלו. הסרטון הראשון התברר מהר מאד כסדרת סרטונים, שהוקדשה למיקסים מרתקים של נגנים מהעולם לכדי שירים חדשים. הסרטונים שלו מופצים באופן ויראלי באינטרנט וההפקות הללו זוכות למיליוני צפיות וקהל מעריצים ומנויים לערוץ היוטיוב שלו, שהולך וגדל כל הזמן.

בשל העובדה שחומרי העבודה של קותימן הם סרטוני יוטיוב, נראה שאפשר לומר שקותימן הוא סוג חדש של די ג'יי, או מפיק מוסיקה. אמן הניו-מדיה הזה הוא אולי מעין יו ג'יי, מי שממקסס סימפולי יוטיוב למוסיקה.

הטיים מגזין בחר ברעיון של קותימן בשנת 2009 כאחד מ-"50 ההמצאות של השנה". מעבר ליצירתיות שלו, הקליפים של קותימן פרצו דרך גם בתחום זכויות היוצרים. זאת משום שקותימן לוקח ביצועים מוסיקליים של אנשים, ללא רשותם, ומפרסם אותם ביצירות חדשות משלו. השימוש שהוא עושה בתוכן אינטרנטי, שהוא מגדיר כתוכן חופשי, לצורך יצירה והפצה המשכית, מגדירה מחדש את חוקי זכויות היוצרים בעידן המודרני, שכן קותימן יוצר סוג של קוד פתוח כפוי, בכך שהוא מצהיר שאין ממד כלכלי בשימוש בחומרים הללו.

מצד שני, נראה שה"שותפים" בהפקות הפופולאריות שלו, מאושרים להיות שם ומודים לו מכל הלב. דוגמה יפה שהפכה לסרט תיעודי קסום היא "פרינסס שואו", בחורה אמריקנית שלא הצליחה מעולם בקריירת השירה שחלמה לבנות וקליפ אחד של קותימן הפך לסנסציית רשת.


כך קותימן התחיל בפרויקט Thru you:

http://youtu.be/EsBfj6khrG4


"הצבעים החביבים עלי" שבו המשיך את האקלקטיקה המוסיקלית המופלאה שלו:

https://youtu.be/nIl4LkHYRkg


ועוד מיקס אופייני שלו:

http://youtu.be/v1V5Oc3hMbc


כך הופך קותימן אנשים למאושרים - מתוך סרט על זמרת חובבת שהוא גילה ברשת (מתורגם):

http://youtu.be/gaYhYlnxA3A


פרויקט שיצר למוזיאון תל אביב, שבו הקהל מרכיב את המיקס של תל אביב:

http://youtu.be/izSRjdYln8E


וזה מה שיש לחוקרים לומר על קותימן והתופעה שהוא מייצג (עברית):

http://youtu.be/XBQ_e9WLnjw?t=17s

סמפלר (sampler), או "דוגם צלילים", הוא כלי נגינה דיגיטלי שמתבסס על צלילים שנדגמו, כלומר הוקלטו, כדי שניתן יהיה לנגנם באמצעותו. אחרי שמוקלטת דגימה של צליל, ניתן לנגן אותה בפדים, משטחים קטנים שניתן להקיש עליהם, או בעזרת קלידי המקלדת, שיכולים אף לשנות את הגובה המוסיקלי של הדגימה.

בצורה כזו ניתן להקליט למשל מקצבי תופים, ללא שימוש בתופים אמיתיים, לנגן תפקידי פסנתר, בעזרת דגימות של פסנתר אמיתי, תפקיד של תזמורת מיתרים בנגינה פשוטה על מקלדת, הקלטת סולו של חליל צד בדגימה בלבד וכדומה.

סמפלרים הם כיום בעיקר תוכנות או פלאג-אינים של תוכנות הקלטה מקצועיות (DAW), המסייעים כיום להקלטות רבות בתחום המוסיקה הקלה וחוסכים כסף רב לאמנים.

ניתן כיום לקנות אוספי דגימות מקצועיות, שנעשו על ידי אולפנים מקצועיים. בעזרת הדגימות הללו יכול המוסיקאי להשתמש בהקלטות ובהופעות, מבלי שהוא צריך לדגום בעצמו.


כך עובד סמפלר פשוט:

https://youtu.be/JAmw-TTG2Ds


הדגמה של סימפול קול אנושי ונגינה שלו בסמפלר תוכנה (עברית):

https://youtu.be/YdR-B2mMNnk


מה שאפשר לעשות עם הדגימות שבסמפלר:

http://youtu.be/2k3I2Hu2eXM


המלחין הנודע ונגליס מתנסה בסאונדים מהסמפלר באולפן שלו:

https://youtu.be/GWggDMDhwIA


מוסיקת דאב סטפ עם סמפלר:

http://youtu.be/JfbERxr_T40


סמפלר מודרני עם בנקים של צלילים דגומים:

http://youtu.be/r0x5SVY0WVY


סמפלר של די ג'יי שבו ניתן להכניס צלילים ללופ, לולאת צליל חוזרת:

http://youtu.be/xRIGFB4DYfQ


כך ניתן ליצור מקצבי תופים מורכבים:

http://youtu.be/c7V-sli-TJQ


כיום משתמשים רבים בסמפלרים בתוכנה, כמו תוכנת ריזון:

http://youtu.be/Wxuppm8zvpc


או מסמפלים לתוך אבלטון צלילים ומתופפים אותם בה (עברית):

https://youtu.be/kANPBLoCNbY


או באפליקציית סמפלר בטאבלט:

https://youtu.be/zeIxCeJPEkw


דוגמה להמנון האמריקאי שמנוגן בסמפול של צליל מנוע ממכונית מרוץ:

https://youtu.be/8EWTp0Xfksg


הקוליידוסקופ המודרני, שמאפשר סימפול פשוט וידידותי ושימוש בתצוגה ויזואלית של הדגימה:

https://youtu.be/9XMfKYVu_fg


בעזרת טכנולוגיית הסימפול יכול נגן אחד לנגן מוסיקה מורכבת בזמן אמת:

https://youtu.be/rGIK2ew-hEg

הקיטרה, או בשמה הרשמי "גיטרת מיסה דיגיטלית" (Misa digital guitar), היא גיטרה ניסיונית, מודרנית ומסונתזת שמאפשרת לנגני הגיטרה להפיק צלילים של סינטסייזר בנגינה בכלי שנראה כמו גיטרה, אך ממש לא נשמע כמוה. אין בקיטרה מיתרים, אך אצבעות הנגן לוחצות בבתי הצלילים, בדיוק כמו במיקומי הלחיצה על המיתר בגיטרה, מאפשרות להפיק את גובהי הצלילים השונים.

אבל בלב הקיטרה נמצא סינתסייזר, מנגנון להפקת צליל דיגיטלי, המייצר צלילים מגוונים ומלאי עומק. מסך נגיעה הנמצא בגוף הקיטרה, בדיוק במקום שבו לגיטרה אקוסטית יש את פי התהודה, מאפשר למנגן בה לשלוט באופי הצלילים, לשנותם בזמן אמת, להפיק צלילים שונים ומקצבים ועוד.

ייצורה של הקיטרה, שהחל בשנת 2011, הופסק בשנת 2013. היא הוחלפה בכלי אחר, חדשני יותר.


הנה הקיטרה המסונתזת:

http://youtu.be/Q2t5CpIMZQk


סולו בגיטרת סינטי כזו:

http://youtu.be/pWx1nOjOWVU


כך מנגנים איתה דאבסטפ:

http://youtu.be/r4z5di6qhtg


גרסת כיסוי לליידי גאגא עם קיטרה וכלים דיגיטליים נוספים:

https://youtu.be/T5wKHLoOOkc


ולהקה יפאנית בהופעה עם קיטרה:

https://youtu.be/3zb724sWnc4

אקולייזר (Equalizer), EQ או איקוולייזר, הוא מכשיר שמטרתו היא השגת סאונד מיטבי, כלומר צליל יפה שהמאזינים למוסיקה, או הצופים בסרט, ייהנו ממנו.

באמצעות ה-EQ מעצבים את הצליל הכללי והפרטני, על ידי חיזוק והחלשה של תדרים שונים בצליל.

האקולייזר משפיע על הצליל בכך שהוא משנה את עוצמת תדרי הצליל השונים ובכך מעניק לו אופי, הופך אותו פחות שטוח ויותר ייחודי. סוג של "לצבוע" את הסאונד ולתת לו אופי משלו.

התדירויות השונות שבהן מטפל האיקולייזר מיוצגות על ידי הכפתורים של הסליידרים השונים שלו. הכפתורים השמאליים, למשל, הם תדירויות הבאסים, הצלילים הנמוכים. הימניים מהכפתורים הם של תדירויות צלילי ה"טרבל" (Treble) הגבוהים, והאמצעים הם תדירויות ה-Mid וכך הלאה.

באמצעות שינוי העוצמות של התדירויות השונות אפשר להדגיש צבעים מסוימים בסאונד ולהחליש אחרים. כך בעצם אפשר "לחמם" ו"לקרר" את הסאונד.

ה-EQ מעניק לצליל גוונים כמו גוון יותר מתכתי, או חד ומבריק, יותר עמום ורגוע וכו'. כך ניתן לשנות, לבנות ולהעניק מעין אופי או הרמוניה לצליל.

איקולייזרים ניתן למצוא במגוון מכשירים אלקטרוניים, מהאיקולייזר במערכות סטריאו, מגברים, אפקטים לכלי נגינה ואולפני הקלטה ועד ל-EQ שבתוכנות מחשב ובאפליקציות של סמארטפונים.

האיקולייזר המקורי היה EQ אנלוגי שהיה מעולה בנתינת צבעים והוספת אופי או חום למוסיקה. ה-EQ הדיגיטלי והחדשני יותר פחות טוב ב"חימום" והענקת צבע ומצטיין יותר בניקוי פגמים ובדיוק של הצליל בשלב המיקס.


הנה האיקוולייזר:

http://youtu.be/GXIkWiB09rw


הדגמה של שינויים באקולווייזר וההשפעה שלה על הצליל ששומעים:

https://youtu.be/pgSzSKaxL1g?t=29s


הסבר על תדרי הצליל (עברית):

https://youtu.be/6VRC8YDcqes


וכך עובדים איתו ו"צובעים" את הסאונד:

https://youtu.be/Idhal0rRJj8

סיבורד (Seaboard) הוא מקלדת חדשנית שמרחיבה את יכולת השליטה של הנגן בגבהי צלילים, גווניהם והאפקטים שלהם.

בסיבורד ניתן להפיק צלילים שקשה מאד להפיק במקלדות ובפסנתרים. בנגינה על הסיבורד יכול הנגן למתוח את הצלילים כמו בגיטרה חשמלית, להרעיד את הצליל כמו ויברטו על כלי מיתר עם צוואר, לנגן צלילי סטקטו קצרים, או צלילי גליסנדו שנמרחים על פני גבהים שונים וכך הלאה.

רבים רואים בסיבורד את כלי המקלדת של העתיד. אין בו מכניקה או חלקים נעים כלל, כי הוא עשוי מחומר דמוי גומי, גמיש ומחובר למודולים של צלילים ואפקטים דיגיטליים ולמחשב.


הסבר על הסיבורד והיזם הסטארטאפיסט שהמציא אותו:

https://youtu.be/qOt6ZKIb240


קטעים איתו:

https://youtu.be/Q6bvRj4GTQ4


קטע רב-תפקידים שמנוגן כולו בידי נגן אחד מסיבורד אחד ותוכנה:

https://youtu.be/8n-bEy9ISpM


נגן מדגים את הסיבורד בסולו של ג'ימי הנדריקס:

https://youtu.be/jh-hzbG5FzI


ומתחרה בנגן גיטרה שלא מאמין שניתן להפיק צליל גיטרה מדויק:

https://youtu.be/iSko8vHOf8g


זמרת שמנגנת בו וגם סולו מצוין בשיר שהיא מבצעת בו הכל:

https://youtu.be/PiltuWxx9mo


והרכב של סיבורדים במנגינות מהסרטים:

https://youtu.be/tTY0435AGpc

אִיוִוי (EWI), ראשי תיבות של Electronic Wind Instrument) הוא שמו של כלי נגינה אלקטרוני שנמנה על משפחת כלי הנשיפה.

הממציא האמריקאי נייל סטיינר (Nyle Steiner) הגה את הרעיון ואת המשך הפיתוח ביצעו ופיתחו המהנדסים של יצרנית ציוד המוסיקה האלקטרונית אקאי (AKAI) היפנית. יש לכלי שני מרכיבים - ממשק הנשיפה והסינתסייזר. כיום החלקים הללו משולבים במכשיר אחד, אחד מתחת לשני. בעבר היו שני המכשירים נפרדים וחוברו בכבל.

הכלי כולל מרכיב של נשיפה, שמעוצב עם אצבוע דומה לסקסופון. נגני כלי נשיפה אחרים, כמו חליל או קלרינט, יכולים גם הם לנגן עליו וניתן אף לשנות את האצבוע לשיטות אחרות.

בממשק הנשימה שולט לחץ האוויר בעוצמת הצליל, בעוד לחץ השפתיים שולט ברטט הצליל, באיטלקית ויבראטו. במקום שסתומים, כמו של סקסופון או קלרינט, ב-EWI הצלילים מופקים במקשי מגע, מה שמאפשר נגינה מהירה מאד. אגב, ניתן לשנות בקלות את האוקטבות באיווי, מה שמגדיל את המנעד שלו ל-8 אוקטבות - המנעד הרחב ביותר מכלי הנשיפה.

במרכיב הנשיפה יש ממיר פנימי שיוצר מכל צליל את הקוד הדיגיטלי, העובר אל הסינתסייזר. זה מרכיב משלים, שיוצר מהקודים הללו צלילים אלקטרוניים. מהסינטי מופקים כך צלילים אלקטרוניים שונים ומגוונים, בדיוק כמו שמפיק סינתסייזר בצורת מקלדת או מודול המחובר ב-MIDI לגיטרה.

חלק מדגמי ה-EWI מחוברים לסינתסייזר שלו, בעוד אחרים מקושרים בעזרת ממשק MIDI, לסינתסייזרים משוכללים של יצרנים רבים, מה שמגדיל את המגוון של הצלילים האפשריים.


הנה סרטון על ההיסטוריה של האיווי:

https://youtu.be/p2YhldxZIJs


שיר של הבי ג'יז:

https://youtu.be/sqHPTM5-C30


של סטיבי וונדר:

https://youtu.be/tv0GctfRuL4


WX11 - המתחרה שמייצרת חברת ימהה:

https://youtu.be/AH_w7AW7jPU


והאירופון של המתחרה, חברת רולנד, שיש בו אפשרות לנשיפה ויצירת צליל טבעי יותר:

https://youtu.be/AHlG_PwwvGY


כל הצלילים של האיווי:

https://youtu.be/GjaAj0eRlr4

לא ממש. במרבית השירים שאתם אוהבים לא הקליטו הזמרים והנגנים ביחד, בו זמנית. כמעט תמיד מתבצעת הקלטה של שיר באולפן כתהליך שבו מקליטים על סרט ההקלטה, בכל פעם ערוץ שירה או נגינה אחר. לאט לאט, הקלטה אחרי הקלטה, ערוץ ועוד ערוץ, בנו מהערוצים הנפרדים את השיר כולו.

קוראים לתהליך הזה "הקלטה בערוצים". כל תפקיד של כלי נגינה או קול ששר מוקלט בערוץ נפרד, כשהנגן או הזמר שומע את הערוצים הקודמים, שהוקלטו לפני כן.

אולפן ההקלטות המקצועי הוא לרוב חלל אטום לרעשים ואקוסטי, כלומר לא משנה את הצלילים שבו ומשאיר אותם צלילים ללא הדהוד או שינוי. עושים זאת באמצעות בידוד ושכבות שמדביקים על הקירות, מחומרים מיוחדים לאולפנים. כיום נגנים רבים מקליטים בביתם או בסטודיו שיצרו לעצמם.


הנה קטע מסרט שמראה איך שיר נולד:

http://youtu.be/7BxNeryN6WY


כך הקליטו בעבר על סרטי הקלטה באולפן - הנה 24 ערוצים:

https://youtu.be/D5VHW1J5o0Q


להקת "קווין" באולפן ההקלטות:

https://youtu.be/-OGd4gplxQM


אולפני ההקלטות האגדיים "סאונד סיטי" שבקליפורניה:

https://youtu.be/HQoOfiLz1G4


כך מקליטים היום שיר בערוצים בבית:

https://youtu.be/fR3o6-KXXGc?t=1m29s


סטיב לייסי שמקליט שירים שלמים על אייפון, בכל פעם הוא מקליט תפקיד אחר והתוצאה היא שכל השיר מנוגן ביחד, ממש כאילו שהוא להקה של ממש:

https://youtu.be/E6BxAtc5cd0


כך תוכלו היום להקליט שירים אונליין:

https://www.youtube.com/watch?v=Xzaa-1iysUk


כך מקליטים לייב, בו-זמנית בערוצים, על אייפד:

https://youtu.be/y8YBONgt2lA?long=yes


וכך מקליטים עם מחשב ותוכנת הקלטות:

https://youtu.be/lOAETrx2pXk?long=yes

מקלדת הכתף או הקיטר (Keytar), על משקל "גיטר", היא מקלדת נישאת שנועדה להופעות. מקלדות כאלה מאפשרות לנגן הקלידים להתרחק מסטנד הקלידים ולתפוס את מרכז הבמה, לצד הגיטריסטים והזמרים הסולנים.

כבר מראשית דרכן אפשרו מקלדות כתף לנגן לפרוט על הקלידים ובידו השנייה לשלוט על גובה הצליל, "למתוח אותו" כמו גיטריסט במתיחת מיתרים ו"לשחק" במאפיינים מסויימים שלו.

בדרך כלל בעבר היו הקיטרות מעין מקלדות שליטה, שחוברו בכבל MIDI אל מודול צלילים חיצוני, או אל הסינטסייזר שלהם, שניצב מאחורה וכך הם שלטו בצליליהם. כאלה היו הקיטרות מדגמים ותיקים כמו AX-8 של חברת Roland,

כיום מאפשרים דגמים כמו מקלדת הכתף AX-Synth של חברת Roland, נגינה עצמאיית לגמרי. מקלדות כתף כאלה הן בעלות צלילים משלהן, כלומר הן סינטסייזרים לכל דבר. יש להן צלילי סולו מובנים, שמאפשרים לנגן להשתמש בהן ככלי נגינה לכל דבר.

מקלדות כתף מודרניות כאלה מצויידות באמצעי שליטה ואפילו תיכנות של הצלילים עצמם בזמן ההופעה. מעבר לפס המגע שמאפשר שליטה בגובה הצליל (Pitch), מאפשרים מבחר של כפתורים שליטה ועיצוב של הצליל בזמן אמת. לחצן המודולציה הוותיק ובקרי צליל חדשים יותר כמו ה-D-Beam מאפשרים לשנות את מופע הצליל הזמן הנגינה.


הנה הדגמה של קיטר מודרני:

http://youtu.be/w4s0ZtIaC9Q


נגן מחקה גיטרה סולו בעזרת קיטר בלבד:

http://youtu.be/bGa5smz23WY


מקלדת הכתף AX-Synth של חברת רונלד:

http://youtu.be/l7EIbqKWnX8


ועוד מקלדת עכשווית שהיא סינטי לכל דבר:

http://youtu.be/tFFO98Uxwfo


וירטואוז מנגן את הקנון הבארוקי המפורסם של פחלבל על הקיטר:

http://youtu.be/wFKswPaxDtA


ומצגת וידאו של התפתחות הקיטר:

http://youtu.be/u4fJq3T6wO8

מכונת התופים (Drum Machine) היא כלי נגינה אלקטרוני, מעין סינתסייזר עם צלילי רעשים מסונתזים, שמדמים תופים וכלי הקשה ושבעזרתו יוצרים מקצבי תופים למוסיקה אלקטרונית.

מכונות התופים נולדו בשנות ה-80 ביפן, כחלק מגל המצאות ופיתוחים שהחל כחלק ממהפכת ה-MIDI (ראו בתגית "מידי"). מה שהן הציעו למוסיקאים היא דרך טכנולוגית וברת השגה להלחין ולהשמיע מקצבים, בלי צורך במתופף.

למעשה, מכונות התופים הראשונות פותחו כהמשך לפיתוח של המטרונום האלקטרוני. בתחילה הן הכילו כמה צלילי תופים בסיסיים, שעימם ניתן היה לתכנת מקצבי תופים בסיסיים.

הייתה זו חברת Roland, שהוציאה את מכונת התופים הראשונה, כשחברות מתחרות מיהרו להוציא אחריה מכונות תופים משלהן.

בהמשך השתכללו מכונות התופים והן הציעו "סטים" של צלילי תופים, שביניהם ניתן היה לבחור את הסאונד של מערכת התופים המתאימה לסגנון והאופי של השיר או היצירה האלקטרונית שרוצים להפיק.

עם הזמן יצאו מכונות תופים שאיפשרו למשתמש לערוך את הצלילים ולשנות את מרכיבי הצלילים השונים, כולל משך הזמן של כל צליל ותוף, שליטה במעטפת הצליל שלו, שינוי התדרים והאופי של הצליל ועוד.

בנוסף, החלו היצרנים להוסיף למכונות התופים המשוכללות הללו גם צלילים דגומים של "סאונדים" (צלילים) כמו נקישות, מחיאות כפיים, סקראצ'ים של די ג'ייז ועוד.

בשנות ה-90 הפכו מכונות התופים לחלק מהסאונד של המוסיקה החדשה, מוסיקת ההיפ הופ. הטראפ והטריפ הופ. אבל די מהר תתפתח המוסיקה האלקטרונית, בה לא יהיו כלום אקוסטיים וממילא מעינת התופים תהיה לספקית המקצבים המרכזית.

כיום מכונות התופים כמעט ואינן בשימוש, בעיקר בשל העובדה שאת אותה הפעולה של ערוצי המקצבים ועלי ההקשה עושים הסימפולים (Samples), אותם לופים (loops) מוקלטים, שבהתחלה נוגנו מהמכשירים הדוגמים, הסאמפלרים (Samplers).

הסמפלרים, מכשירים דיגיטליים שידעו לדגום ולהקליט סאונד ים ואז לנגנן מהקלידים, הצטיינו ביכולת לנגן דגימות צליל דיגיטליות מוקלטות.
המכשירים הללו הם כמעט בלתי מוגבלים באפשרויות שהם מציעים ומכונות התופים הם רק חלק קטן מהציוד שהם החליפו. יכולות העריכה שלהם הרבה יותר מתקדמות מאלו שהציעו מכונות התופים ואפשרויות הצלילים והשילובים שביניהם הן עצומות.

בקישורים שלמטה מספר מכונות תופים מקוונות ליצירה ותרגול של מקצבים.


כך פועלת מכונת התופים הקלאסית Roland TR-909:

https://youtu.be/csWlxhzjt2E


כיום יש מכונות תופים משולבות במכשיר אחד עם מכונת הקלטה וסינטסייזר:

https://youtu.be/mud5Vh6ayxQ


מקצבי מכונת התופים Linn LM-1:

https://youtu.be/mO572vANs2Y


היום מסמפלים לתוך תוכנה צלילים ומתופפים אותם באבלטון (עברית):

https://youtu.be/kANPBLoCNbY


ומקצבי מכונות תופים שהפכו לקלאסיקות פופ ורוק:

https://youtu.be/ofKyPTXt5co

במוסיקת הפופ נוהגים להקליט שירים בערוצים שונים. כל כלי מוקלט לערוץ נפרד וגם ערוצי השירה מפוצלים לערוצים שונים. הקלטה בערוצים מאפשרת שליטה מוחלטת בעוצמה ובאופי של כל מרכיב בשיר או בקטע המוסיקלי.

אחת התוצאות של ההקלטה בערוצים היא שהנגנים והזמרים יכולים להקליט בזמנים שונים, אפילו מבלי לפגוש אחד את השני. כל אחד שומע באוזניות את הערוצים שכבר הוקלטו ומוסיף את חלקו להקלטה.

ההקלטה בערוצים מתאפשרת רק כשיש ציוד הקלטה שמתאים לכך. כיום כל מחשב מאפשר הקלטה כזו, אבל פעם ציוד כזה היה יקר מאד ורק אולפנים גדולים, שהיה ברשותם טייפ סלילים להקלטה רב-ערוצית, יכולים היו להקליט ערוצים רבים. בהמשך הצטיידו המוסיקאים בטייפים של ארבעה ערוצים להקלטה ביתית. אלה היו מערכות הקלטה קומפקטיות שכונו 4-track ושאליהן הקליטו סקיצות של שירים.


הנה 4 ערוצים בקאבר לשיר All Along the Watchtower של ג'ימי הנדריקס:

https://youtu.be/y1S5EQHvyMo


הצלחה בהפרדה של ערוץ השירה מהקלטה ביתית שהותיר לנון המת אפשרה הקלטה מקצועית של הביטלס איתו וקליפ בשילוב דמויות AI של שני הביטלס שהלכו לעולמם:

https://youtu.be/Opxhh9Oh3rg


כך הקליטו פעם ברשמקול בן 4 ערוצים - מה שנקרא Four Track:

https://youtu.be/fPFPGjhIUUo


הקלטה רב ערוצית באולפן אנלוגי, עם סרטי 24 ערוצי הקלטה:

https://youtu.be/D5VHW1J5o0Q


סרטון שמציג שיר ב-5 ערוצים, כל ערוץ בחלון משלו והזמר שר בשני ערוצים:

http://youtu.be/4qeA7CoCS8k?t=4s


וכך תוכלו גם אתם להקליט בערוצים מיד באמצעות תוכנת הענן Soundation:

https://youtu.be/uGcQinPzpg4?long=yes

ב-2014, כשהודלף לרשת ערוץ שירה אולפני וגולמי של בריטני ספירס, נדהמו מיליוני מעריצים לשמוע את השירה המזעזעת של אושיית הפופ של הניינטיז. התוצאה הסופית הייתה כמובן מתוקתקת וללא צל של זיוף. לזה אחראי אפקט האוטו טיון (auto tune) הדיגיטלי.

תכונתו המרכזית של האפקט היא היותו מחליף צלילים אוטומטי, המתקן את גובה הצליל המושר. האפקט מנתח בזמן אמת את גובה הצלילים של השירה המוקלטת ומתאים כל צליל באופן אוטומטי כך שיהיה מכוון לגובה הנכון. מדובר בכלי שימושי מאוד המסייע לזמרים שמתקשים לדייק בתווים הנכונים. בכוונון אוטומטי, האוטו טיון אפשר גם לזמרים מתחילים, חסרי ניסיון או "זייפנים כרוניים" להשיג שירה מקצועית למדי.

אפקט האוטו-טיון הוא סוג של כלי מבוסס תוכנה, המתקן זיופים בשירה, בהפעלה ידנית או אוטומטית. התוכנה פותחה עבור תעשיית המוזיקה, כדי שתתקן זיופים, כלומר תתקן את גובה הצלילים המושרים וכך תשפר את הקלטות הקול של זמרים. כוונון אוטומטי מאפשר לו לשנות את גובה הצליל של השירה, בכדי להשיג את הצלילים הרצויים, ללא זיופים.

את האוטוטיון רובנו לא מכירים. מרבית מי שאינם בתעשיית המוסיקה לא מכירים אותו, אבל כיום אין אולפן הקלטות בעולם שלא משתמש בו.

אבל איך זה קרה?

כשיצא האפקט לשוק, הוא נמכר בקושי ובעיקר למעט אולפני הקלטות. אבל השיר Believe בביצוע המטורף של הזמרת שר, מגדולות הזמרות המזדקנות של הסיקסטיז, חשף אותו לציבור, כשעל הדרך הוא מתחיל מיני מהפכה בעולם הפופ, כששהסאונד המתכתי יהפוך לאפקט של התקופה.

אותו סאונד ייוולד כמעט בטעות. הטכנאי של שר, תוך כדי משחק עם האוטו-טיון, סובב את הכפתור עד הסוף והקול שלה בערוץ השירה נשמע לפתע אחר וחסר תקדים. בעצה אחת עם שר הוא שילב את זה במיקס וההתלהבות של המפיקים נתנה את האישור להוציא את הסינגל עם השירה הזו.

כך נחשפו חובבי מוסיקה לאוטו-טיון לראשונה ב-Believe. אפילו המקצוענים שבהם לא הבינו בדיוק מה הם שומעים. איש לא הכיר אז את הצליל הרובוטי או העתידני שהיה לקול של שר והאפקט, תרתי משמע, היה מטורף. הסאונד החדש יקבל את הכינוי "אפקט שר".

אחרי שר וג'ניפר לופז, ששילבה אותו בלהיטה הגדול "If You Had My Love", הגיעו השמות הכי חמים בעולם ההיפ הופ. ראפרים כמו סנופ דוג, קניה ווסט וליל וויין היו מהראשונים לעשות איתו פלאים, היה גם טי פיין וכמובן JAY-Z וכולם מאמצים את האוטוטיון במהירות אדירה. בהיפ הופ הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהמעבר ההדרגתי מראפ דיבורי למלודי יותר.

אם אפקטים כמו הטוקבוקס (Talkbox) והווקודר (Vocoder) הקנו לשירים תחושת רטרו, ה-Auto-Tune הפך את ערוץ השירה האוטוטיוני לכלי חובה בלהיטי פופ עתידני.

וכך יצא שטכנולוגיה שפותחה כדי לתקן זיופים בהקלטות קוליות, הפכה לכלי יצירתי עבור אמנים ווקאליים ואמצעי ליצירת אפקטים קוליים ייחודיים. הסתבר שמשחק עם הכפתורים שלו השיג שינויי צליל בשירה, שיכולים לנוע משיפורים עדינים מאוד לקולות רובוטיים במיוחד.

כיום, האפקט הזה כבר לא נחשב באולפנים למילה גסה וזמרים לא מנסים להסתיר שהשתמש בו בהקלטות. למעשה, הוא הפך למעין פוטושופ עצלני לזייפנים, או פילטר סטייל אינסטגרם לזמרים לא מנוסים או אפילו עצלים ובמקביל לחותם הסאונד הנוצץ של התקופה, חלק בלתי נפרד מהצליל העכשווי וסוג של סטנדרט עדכני לערוצי שירה באולפנים.

השימוש בו פשוט יחסית ואפשר להחיל אותו גם על שירה בזמן אמת, בהופעה חיה, וגם על שירה מוקלטת בשלב המיקס, באולפן. אמנים ומפיקים משתמשים בו כדי לתת מגע ייחודי לשירה וליצור צליל מקורי ואחר. זה מאפשר להם לחקור ז'אנרים שונים ולהתנסות בגווני שירה חדשים וחסרי תקדים ואה... על הדרך לתקן קלות גם את הזיופים שלהם.


כך משתמשים באוטו טיון פועל ומתקן את הזיופים לכל כוכבי הפופ:

https://youtu.be/HGiaAiIELME


הזמרת שר שהפכה את אוטו טיון ב-1998 לאפקט בהקלטה והכירה אותו לעולם כולו:

https://youtu.be/nZXRV4MezEw


בריטני ספירס בלי ועם אוטו טיון:

https://youtu.be/wXj_drMCudA


הטכנאי-מפיק של שר שהשתמש בהגזמת האוטו-טיון כאפקט:

https://youtu.be/ScxV4iozqnQ


הדרך בה אוטו טון פועל:

https://youtu.be/Aawg3-NzKR8


עלייתו והתייצבותו של האוטו טיון:

https://youtu.be/VFNKdXenbIw?long=yes


ותדירויות ותיקונן - כך עובד האוטו טיון פיזיקלית:

https://youtu.be/9OUgXFZ_WeY?long=yes

הסינטסייזר (Synthesizer) הוא כלי אלקטרוני המאפשר יצירה ומיזוג של צלילים באמצעות מעגלים חשמליים. המונח סינתסייזר לא התייחס לסינתטיות של הצליל, אלא לשילוב, הסינתזה של מרכיבי צליל שונים ליצירה של צליל חדש.

הסינטסייזרים הראשונים, בשנות ה-60 וה-70, היו אנלוגיים. פירוש הדבר שהשתמשו במתנדים (אוסצילטורים) על מנת ליצור את הצלילים. כדי לבנות וליצור צלילים חדשים, על המשתמש בסינטסייזר אנלוגי היה לשנות ולקבוע, באמצעות הכפתורים השונים, את מרכיבי הצליל השונים.

פילטרים שונים יצרו גווני צליל וצורות הופעה שונות של הצליל. הסינטסייזר סייע למוסיקאי ליצור צלילים על פי פרמטרים אקוסטיים כמו צורת-גל (Wave table), צלילים עיליים (Overtones), מעטפת צליל (Sound Envelope) וכדומה. כך ניתן היה ליצור צלילים המחקים צלילים של כלי נגינה אמיתיים, לצד מיליוני צלילים חדשים ומרתקים, שאין להם מקבילים במציאות.

בשנות ה-80 התקדמו הסינתסייזרים ולמעשה השתלטו על המוסיקה הפופולרית. סגנונות חדשים כמו ניו אייג' ואלקטרו פופ נולדו והפכו למוזיקת הפופ העיקרית והמצליחה. להקות כמו "אולטרווקס" (UltraVox), "דפש מוד" ו"תמרונים תזמורתיים בחשיכה" (OMD) הצטיידו בסינתסייזרים שהפכו אותן ללוהטות והסגנון קיבל את השם סינת'פופ.

מאז עברו הסינטסייזרים שינויים רבים. נוצרו סינטסייזרים דיגיטליים, נוספו להם יכולות שימוש בדגימות צליל, כמו אלה שיצרו בתחילה הסמפלרים, כלומר דוגמי הצלילים הראשונים ועוד.


הנה הסינטסייזר הראשון - המוג:

https://youtu.be/n3K_fZDvINs?t=11s


דגם מתקדם וקטן יותר של המוג:

https://youtu.be/1cew7dAbDh0?t=5s


מיני מוג משנות ה-70:

https://youtu.be/JZXpF1zpJkc


להקת האלקטרו-פופ UltraVox מהאייטיז:

https://youtu.be/xJeWySiuq1I


סינטסייזר משנות ה-80:

https://youtu.be/wz3oUZfVoIg


להקת OMD מהבולטות בסינת-פופ של התקופה:

https://youtu.be/d5XJ2GiR6Bo


סרטון הדגמה לסינטסייזר של ימינו:

http://youtu.be/uvDfHhuFF5w?t=21s


סינתי או אורגן זה לא חשוב כשככה נשמעות גיטרות עליו:

https://youtu.be/ZCzRwP1x2Fs


ואדם שבונה סינתסייזרים (עברית):

https://youtu.be/GNrgG27nDSM