מוסיקה אלקטרונית היא מוסיקה שמופקת באמצעים חשמליים ועל ידי כלי נגינה אלקטרוניים. בסגנון זה משמשים המכשירים האלקטרוניים כדי ליצור, לשנות ולחבר צלילים ליצירה שלימה. המלחינים המוכרים ביותר בסגנון זה היו הגרמני קַרְלְהַיִנְץ שטוֹקְהַאוּזֶן והמלחין ההונגרי-אוסטרי ג'רג' ליגטי.

בעשורים האחרונים המוסיקה האלקטרונית הפכה למוסיקה פופולארית גם אצל הצעירים ובפופ העולמי. המוסיקה הזו, שנקראת בשם כולל "אלקטרוניקה", החלה ממוסיקה לריקודים והפכה למגוון עצום של סגנונות משנה וזרמים. במיוחד בולטים ביניהם הזרמים הפופולאריים כמו דאנס, האוס, טכנו, טראנס, אינדאסטריאל, דראם אנד בייס (או ג'אנגל) וסגנון הדאב-סטפ, שכיום הוא בשיאו.


הנה היצירה "ארטיקולציה" של המלחין ההונגרי ג'רג' ליגטי:

http://youtu.be/71hNl_skTZQ


וקטע מ"רביעיית ההליקופטר" הלא-ממש-אלקטרונית של שטוקהאוזן:

http://youtu.be/13D1YY_BvWU

מוסיקה אלקטרונית היא מוסיקה שמופקת באמצעים חשמליים ועל ידי כלי נגינה אלקטרוניים. בסגנון זה משמשים המכשירים האלקטרוניים כדי ליצור, לשנות ולחבר צלילים ליצירה שלמה.

בתחילה היה הסגנון בתחום של המוסיקה הרצינית. רק מעבדות מוסיקליות עשירות מאד יכולות היו לרכוש אז ציוד אלקטרוני מוסיקלי. המלחין המוכר ביותר בסגנון זה היה הגרמני קַרְלְהַיִנְץ שטוֹקְהַאוּזֶן.

בהמשך, כשנולדה טכנולוגיית ה-MIDI והכלים המוסיקליים האלקטרוניים הלכו ונעשו זולים יותר, נכנסו הרבה מוסיקאי פופ לתחום והוא הפך להצלחה גדולה. בהדרגה הפך תחום המוסיקה האלקטרונית להצלחה גדולה והחל משנות השמונים גם להצלחה מסחרית עצומה. די ג'ייז הפכו למוסיקאים ושלל סגנונות וז'אנרים אלקטרוניים נולדו. ראו אותם באאוריקה בתגית "סגנונות במוסיקה אלקטרונית".


הסגנונות המוסיקה האלקטרונית:

https://youtu.be/f07zsi1nKaw


שינויי הסגנון לאורך השנים:

https://youtu.be/ZKlpoOZvdE4


כך יוצרים מוסיקה אלקטרונית בערוצים בתוכנת Ableton:

https://youtu.be/B34-MGBOm1I


סרט ארוך משנות השמונים על המוסיקה האלקטרונית והתפתחותה:

https://youtu.be/Ig6vIRmfoNI?long=yes


והמחשבים ששימשו אז למוסיקה זו:

https://youtu.be/L-UtxKEXAAk?long=yes

"האדאג'ו לכלי מיתר" (Adagio for Strings) של המלחין האמריקאי סמואל ברבר (Samuel Barber) היא אחת היצירות הקלאסיות היפות שנכתבו באמריקה ומהפופולריות באולמות הקונצרטים.

היצירה הזו היא מופת למיחזור של מלחין את יצירתו האהובה. במקור היא נכתבה כ"אגנוס דאי" - יצירה מקורית למקהלה. בהמשך היא הפכה לפרק שני ברביעייה לכלי מיתר. רק אחר כך היא הייתה לאדאג'ו המפורסם - גרסתו המוכרת שסמואל ברבר עיבד בהמשך לתזמורת כלי מיתר רחבה.

גם בקולנוע רשם האדאג'ו הצלחה רבה ונכלל בין השאר בפסקולים בלתי נשכחים של סרטים כמו "פלאטון", "איש הפיל" ו"אל נורטה". בארצות הברית נוהגים להשמיעו בימי אבל, כמו לאחר מותו של הנשיא קנדי.

מי שהבחין ביופיה המהפנט של המוסיקה הזו ויצר לה גרסה אלקטרונית מסחררת הוא די ג'יי טייסטו, מי שנחשב לאחד הדיג'ייז הטובים בעולם. בנוסף להיותו דיג'יי פורץ דרך ולעובדה שהוא היה התקליטן הראשון בעולם שהופיע באצטדיונים אל מול עשרות אלפי אנשים, טייסטו היה גם הראשון להופיע באולימפיאדה, בטקס הפתיחה באתונה, או אירוע ספורט בינלאומי ברמה זו.

טייסטו העביר את היצירה באחת לעולם הצעיר של רחבות המועדונים ומסיבות הענק. כבר משנות ה-90, הפך ה-Adagio for Strings להיט ענק ובדיעבד מהלהיטים הגדולים של הדיג'יי ההולנדי.

הוא נמשך אל הסקוונצות, רצף התווים שחוזר על עצמו בגבהים שונים בכל פעם, אך העביר את המלודיה ל"אוף ביט", כלומר לא על הפעימות, אלא בעיכוב קבוע של שמינית. טייסטו גם ויתר על ההתחזקות ההדרגתית, מהפתיחה החרישית עד לשיא, והדעיכה בעוצמה, עד לסיום החרישי. אצלו כל הקטע הוא בסאונד אלקטרוני טראנסי, גדול מהחיים.


הנה "אגנוס דאי" - היצירה המקורית למקהלה של סמואל ברבר:

https://youtu.be/fRL447oDId4


"האדאג'יו של ברבר" בקלאסי ואז בגרסה האלקטרונית של די ג'יי טייסטו:

https://youtu.be/_rAj3MwKlC4


כל הרמיקס שעשה היוצר טייסטו ליצירה המפורסמת:

https://youtu.be/8tIgN7eICn4


האדאג'יו למיתרים של ברבר בקטע השיא של הסרט "פלאטון" מ-1986:

https://youtu.be/QEv3zzKyiFQ


והיצירה בביצוע סימפוני - ביחד עם טיאסטו ומקהלה ומה לא:

https://youtu.be/MMwd8SoBirw

אִיוִוי (EWI), ראשי תיבות של Electronic Wind Instrument) הוא שמו של כלי נגינה אלקטרוני שנמנה על משפחת כלי הנשיפה.

הממציא האמריקאי נייל סטיינר (Nyle Steiner) הגה את הרעיון ואת המשך הפיתוח ביצעו ופיתחו המהנדסים של יצרנית ציוד המוסיקה האלקטרונית אקאי (AKAI) היפנית. יש לכלי שני מרכיבים - ממשק הנשיפה והסינתסייזר. כיום החלקים הללו משולבים במכשיר אחד, אחד מתחת לשני. בעבר היו שני המכשירים נפרדים וחוברו בכבל.

הכלי כולל מרכיב של נשיפה, שמעוצב עם אצבוע דומה לסקסופון. נגני כלי נשיפה אחרים, כמו חליל או קלרינט, יכולים גם הם לנגן עליו וניתן אף לשנות את האצבוע לשיטות אחרות.

בממשק הנשימה שולט לחץ האוויר בעוצמת הצליל, בעוד לחץ השפתיים שולט ברטט הצליל, באיטלקית ויבראטו. במקום שסתומים, כמו של סקסופון או קלרינט, ב-EWI הצלילים מופקים במקשי מגע, מה שמאפשר נגינה מהירה מאד. אגב, ניתן לשנות בקלות את האוקטבות באיווי, מה שמגדיל את המנעד שלו ל-8 אוקטבות - המנעד הרחב ביותר מכלי הנשיפה.

במרכיב הנשיפה יש ממיר פנימי שיוצר מכל צליל את הקוד הדיגיטלי, העובר אל הסינתסייזר. זה מרכיב משלים, שיוצר מהקודים הללו צלילים אלקטרוניים. מהסינטי מופקים כך צלילים אלקטרוניים שונים ומגוונים, בדיוק כמו שמפיק סינתסייזר בצורת מקלדת או מודול המחובר ב-MIDI לגיטרה.

חלק מדגמי ה-EWI מחוברים לסינתסייזר שלו, בעוד אחרים מקושרים בעזרת ממשק MIDI, לסינתסייזרים משוכללים של יצרנים רבים, מה שמגדיל את המגוון של הצלילים האפשריים.


הנה סרטון על ההיסטוריה של האיווי:

https://youtu.be/p2YhldxZIJs


שיר של הבי ג'יז:

https://youtu.be/sqHPTM5-C30


של סטיבי וונדר:

https://youtu.be/tv0GctfRuL4


WX11 - המתחרה שמייצרת חברת ימהה:

https://youtu.be/AH_w7AW7jPU


והאירופון של המתחרה, חברת רולנד, שיש בו אפשרות לנשיפה ויצירת צליל טבעי יותר:

https://youtu.be/AHlG_PwwvGY


כל הצלילים של האיווי:

https://youtu.be/GjaAj0eRlr4

הלהיט "God is a DJ", בעברית "אלוהים הוא די ג'יי" הוא שיר של להקת פיית'לס מסוף שנות ה-90, שהגדיר והנציח באופן מסוים את שינוי התפיסה כלפי אנשי הדיסקים. מטכנאי מוסיקה הם הפכו למוסיקאים יוצרים. ומי הוא גדול היוצרים אם לא ההוא מלמעלה?

אם בשנות ה-70 למשל, נקראו די. ג'יי השדרנים ברדיו, מי שתפקידם היה להחליף תקליטים ודיסקים במהלך השידור ולהפעיל את הצד המוסיקלי של השידור, בהמשך הם החלו להפעיל מוסיקה במועדונים ומסיבות וכך הלך התפקיד הטכני הזה והתפתח לכיוונים שונים, מוסיקליים ואמנותיים יותר.

הפריצה הגדולה של הדי ג'ייז התרחשה במהלך שנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת. במהלכן הפך הדיג'יי מ"זה שמשמיע מוסיקה" לאמן-יוצר בפני עצמו. בשנות ה-90 החלו די ג'ייז מרחבי העולם לעבד מחדש וליצור את הגרסאות שלהם לשירים קיימים, מה שנקרא "רמיקס". מי שממקסס שיר ועושה לו רמיקס, ממציא לו צבעים וצלילים, מקצבים ומהלכים, מכניס לופים, שיאים ועוד. במיקס או רמיקס שכזה ניתן לשנות את המקצבים ולהוסיף שכבות צליל ותוספות המגדילות את האפשרויות לעומת הרצועה המקורית.

הרעב ליצירה אצל הדי ג'ייז הלך וגבר באותה תקופה, עד שלעתים קרובות היה ניתן למצוא דיג'ייז שיצרו מוסיקה מעניינת משלהם. רבים מאנשי הדיסקים שהיו לאמנים יוצרים, הלכו והפכו לכוכבים גדולים, שהגיעו למעמד ולהצלחה כמו של אמני הפופ והרוק הנערצים של העשורים הקודמים. המוסיקה שלהם הייתה בדרך כלל מוסיקה אלקטרונית, כשלא פעם היא לוותה בכלים חיים. היו מהם שעבדו עם אמני היפ-הופ והיו ל"להקת הליווי" שלהם. הודות למיקסים והסימפולים שהוא יוצר, נחשב ה-DJ המודרני של ימינו ל"אמן יוצר" ולמוסיקאי לכל דבר.

אז גם אם אלוהים לא הפך אז לדי ג'יי, יתכן שהדי ג'ייז של שנות ה-90 יכולים היו לחוש לרגע בעצמם כסוג של אלוהים מסוג מסוים, שליטים החדשים של המוסיקה הפופולארית, שיכולים לברוא וליצור משהו חדש שכזה ולהפוך אותו לפופולארי בכל העולם כולו.


הנה "אלוהים הוא די ג'יי":

https://youtu.be/bhSB8EEnCAM


רמיקס שעשה הדי ג'יי היוצר טייסטו לשיר המפורסם:

https://youtu.be/oJwP7v5N3j0


וסרטון שמדגים כיצד אלוהים, כלומר הדי ג'יי, שולט בכל (או לא):

https://youtu.be/BfX-s4dcYBg?end=8m15s

נבל לייזר (Laser harp), או פשוט ה"לייזר הארפ", הוא כלי נגינה מבוסס קרני ליייזר. זהו סוג של "נבל אורות", שעושה שימוש בטכנולוגיית לייזר כדי ליצור מספר אלומות לייזר שונות, כל אחת מייצגת צליל מסוים, וביחד הן יוצרות מוסיקה אלקטרונית עם מופע אורות מרהיב. בהכילו גם אורות וגם צלילים, מאפשר נבל הלייזר חוויה מרהיבה בהופעות חיות.

כל קרן לייזר בנבל האורות הזה משמשת כמיתר. שבירה בעזרת הידיים, של כל אחת מקרני הלייזר, מפיקה הוראות דיגיטליות בשפת MIDI. אלו מעין פקודות אלקטרוניות שמועברות לכלים כמו סינטסייזרים, סמפלרים או מכונות תופים, והם מפיקים צלילים שתוכנתו מראש.

את הלייזר הארפ הראשון המציא ברנרד סג'נר, שגם ניגן בו לראשונה בשנת 1981. מוסיקאים שונים מנגנים בו בהופעות חיות. במיוחד התפרסם בשימוש בלייזר נבל יוצר המוסיקה האלקטרונית הפופולארי מצרפת, ז'אן מישל ז'אר, שמופיע איתו כל השנים.

רוב נבלי הלייזר הם טכנולוגיים ומתמקדים בחדשנות. אך יש גם נבלי לייזר המעוצבים כנבל קלאסי ומאפשרים לנגן עם האור כמו במיתרים של הכלי הקלאסי העתיק.


הנה נגן לייזר הרפ (נבל לייזר) בהופעה חיה:

https://youtu.be/-mGhCBnGQF0


עוד אחד:

https://youtu.be/9DlwQJX3qag


הרכב ישראלי מדגים גם הוא בלייזר הארפ:

https://youtu.be/WL0SjT_CEE8


מנגינת הטטריס בנבל הלייזר בתכנית ריאליטי:

https://youtu.be/T-TF7bgm2jg


ולייזר שמדמה בקרניו נבל מסורתי:

https://youtu.be/GQGptfFWZRE

דאבסטפ (Dubstep) הוא סגנון מוסיקלי חדיש שהפך בשנים האחרונות לסגנון האלקטרוני הפופולארי בעולם. הוא הפך לסגנון מרכזי בסצנת הריקודים והמועדונים העולמית.

מבחינה מוסיקלית הדאבסטפ מתבסס על מקצב ייחודי בן שתי פעימות וסינקופות, בניגוד למוסיקה הפופולארית בעולם, שרובה מתבססת על 4 פעימות. המקצב הזה בא לצד תבניות תופים מקובלות, שמתבססות במיוחד על מקצב אופייני של תופי סנייר, כשלמטה, בצלילים הנמוכים, מבעבעים צלילי באס עמוקים, שמעניקים לדאבסטפ סאונד אפל. בולט בדאבסטפ גם השילוב שבין דגימות צליל (Sample) לשירה נונשלנטית, לא מוקפדת. הטמפו של מוסיקת דאבסטפ הוא בדרך כלל בתחום 138-142 פעימות לדקה.

הדאבסטפ נולד בלונדון. קטע הדאבסטפ הראשון יצא בשנת 1999 ומשם התפתח הסגנון בתחילת שנות ה-2000, עד שבהדרגה הפך להצלחה גדולה. זו הייתה מוסיקת ריקודים בעלת גוון ייחודי באנגליה, שנבטה במועדונים בעלי אופי מחתרתי משהו. משם הלך הדאבספט ותפס את הזרם המרכזי של מוסיקת הפופ. במיוחד תרמו לכך כוכבי-על כמו ליידי גאגא, ג'יי זי, דיוויד גואטה וקניה ווסט, ששילבו באלבומיהם מקצבים וסימפולים של דאבסטפ. בתחילת העשור השני של המאה ה-21 החלו סגנונות מוסיקליים רבים לאמץ מרכיבי דאבסטפ אל תוכם, מסגנונות ריקודים כמו טראנס ודאנס ועד למוסיקת פופ ורוק. גם העולם המסחרי הסתער על הסאונד החדש ופרסומות רבות החלו להשתמש בדאבסטפ כדי לקדם מוצרים לצעירים, כמו מכוניות ומשקאות אנרגיה.

בין אמני הדאבסטפ המובילים בעולם נמצאים מפיקים ודי ג'ייז מוכשרים כמו בורגור הישראלי, כריסטינה סוטו, טריטונל, דאונלינק, קיל דה נויז וסקרילקס, מי שנחשב לאמן הדאבסטפ המצליח ביותר ובתיקו פרסי גראמי רבים ופרסי VMA שמעניק MTV לווידאו-קליפים.


הנה מוסיקת הדאבסטפ שמקדימה את זמנה:

http://youtu.be/3l_hy33-1Yw


עוד על סגנון הדאבסטפ:

https://youtu.be/Ssu9PE20RvE


אחד הדי ג'ייז המצליחים בעולם הדאבסטפ הוא בורגור הישראלי (מתורגם):

http://youtu.be/y_lhcNlyHOI?t=06

סגנון המוסיקה התעשייתית (Industrial) שהיה חלק מהמוסיקה האלקטרונית, התפתח מהצלילים הלא-הרמוניים של מכונות המוסיקה החדישות שנוצרו בשנות ה-80. הסגנון שכלל מהתחלה סאונדים אלקטרוניים רבים הכניס לראשונה למוסיקה הקלה צלילים שחלקם היה לא-הרמוני במכוון ואף צורם, סאונדים מעיקים וכבדים, שהופקו ממבחר סינטסייזרים וסאמפלרים חדשניים באותה עת. המוסיקה התעשייתית נודעת גם כדלה יחסית בשירה קולית.

מאפייני הסגנון התעשייתי הם האווירה הכבדה והאפלה שנותנת לו את תחושת ה"תעשייתיות" שנטבעה בשמו. גם היותו מוסיקה ניסיונית, אקספרימנטלית באופיה, כמו גם המסרים הפוליטיים שמצויים לא פעם במוסיקה התעשייתית ושבאופן אירוני היו לרוב נגד הקפיטליזם והתעשייה - כל אלה מאפיינים את האינדאסטריאל המוסיקלי.

בעצם המוסיקה התעשייתית היא מעין סגנון של מוסיקה אלקטרונית בעלת ענפים רבים. הסגנון התעשייתי מחובר ומשרת ז'אנרים רבים מחוץ לו, בצירופים תעשייתיים שונים. בין היתר ניתן למצוא אותו למשל בז'אנרים שאינם אלקטרוניים בדרך כלל, כמו פאנק, מטאל, פופ או רוק כבד.

מהסגנון התעשייתי בשילוב עם מוסיקת דאב יווצר בהמשך האבולוציה של המוסיקה האלקטרונית גם סגנון הטריפ-הופ.


הנה הסבר על המוסיקה התעשייתית:

https://youtu.be/uPL2Hs4wqZU


לידת המוסיקה התעשייתית שהחלה בשנת 1969:

https://youtu.be/1sDj77WpiVQ


אינדסטריאל קולי:

https://youtu.be/uOMbZW91W6E


רוק כבד תעשייתי:

https://youtu.be/xxMjWiD-fDI


פופ תעשייתי:

https://youtu.be/JXzREokAXdM


סייבר פאנק ופאנק תעשייתי:

https://youtu.be/NUOPQgxeqyM


ורוק תעשייתי:

https://youtu.be/Ys-yjam_0SY

מקלדת הכתף או הקיטר (Keytar), על משקל "גיטר", היא מקלדת נישאת שנועדה להופעות. מקלדות כאלה מאפשרות לנגן הקלידים להתרחק מסטנד הקלידים ולתפוס את מרכז הבמה, לצד הגיטריסטים והזמרים הסולנים.

כבר מראשית דרכן אפשרו מקלדות כתף לנגן לפרוט על הקלידים ובידו השנייה לשלוט על גובה הצליל, "למתוח אותו" כמו גיטריסט במתיחת מיתרים ו"לשחק" במאפיינים מסויימים שלו.

בדרך כלל בעבר היו הקיטרות מעין מקלדות שליטה, שחוברו בכבל MIDI אל מודול צלילים חיצוני, או אל הסינטסייזר שלהם, שניצב מאחורה וכך הם שלטו בצליליהם. כאלה היו הקיטרות מדגמים ותיקים כמו AX-8 של חברת Roland,

כיום מאפשרים דגמים כמו מקלדת הכתף AX-Synth של חברת Roland, נגינה עצמאיית לגמרי. מקלדות כתף כאלה הן בעלות צלילים משלהן, כלומר הן סינטסייזרים לכל דבר. יש להן צלילי סולו מובנים, שמאפשרים לנגן להשתמש בהן ככלי נגינה לכל דבר.

מקלדות כתף מודרניות כאלה מצויידות באמצעי שליטה ואפילו תיכנות של הצלילים עצמם בזמן ההופעה. מעבר לפס המגע שמאפשר שליטה בגובה הצליל (Pitch), מאפשרים מבחר של כפתורים שליטה ועיצוב של הצליל בזמן אמת. לחצן המודולציה הוותיק ובקרי צליל חדשים יותר כמו ה-D-Beam מאפשרים לשנות את מופע הצליל הזמן הנגינה.


הנה הדגמה של קיטר מודרני:

http://youtu.be/w4s0ZtIaC9Q


נגן מחקה גיטרה סולו בעזרת קיטר בלבד:

http://youtu.be/bGa5smz23WY


מקלדת הכתף AX-Synth של חברת רונלד:

http://youtu.be/l7EIbqKWnX8


ועוד מקלדת עכשווית שהיא סינטי לכל דבר:

http://youtu.be/tFFO98Uxwfo


וירטואוז מנגן את הקנון הבארוקי המפורסם של פחלבל על הקיטר:

http://youtu.be/wFKswPaxDtA


ומצגת וידאו של התפתחות הקיטר:

http://youtu.be/u4fJq3T6wO8

סקראצ'ינג (Scratching) היא טכניקה של תקליטנים מעולם הדי ג'יי, המתבססת על גירוד ושריטה של תקליטי ויניל, בהנעה של התקליט קדימה ואחורה במהירות. אמנות הסקראצ'ינג מבוססת על צלילי החריקה שנוצרים מהנעת התקליט כנגד המחט, צלילים שהפכו לסימן ההיכר של הדי ג'ייז בתרבות ההיפ הופ.

הסקראצ'ינג נולד משנות ה-70 של המאה ה-20, כשדי ג'יי אמריקאי החל להפעילו בהופעות וקיבל תגובות נלהבות. הרעש הפך לחלק מהסאונד של ההיפ הופ וכשיצא האלבום "הרפתקאותיו של גרנדמאסטר פלאש על גלגלי הפלדה" ברור היה שהוא הופך לחלק מהסאונד החדש ומהכלים והאפקטים של הדי ג'יי המודרני.

בתרבות ההיפ הופ של היום נבחנים די ג'ייז ביכולת הסקראצ'ינג שלהם ונערכות בכל שנה מגוון תחרויות ברחבי העולם, לבחירת ה"סקראצ'רים" הטובים ביותר. טכניקת הסקראצ'ינג יצאה כבר מזמן מעולם ההיפ הופ והתפשטה לסגנונות מוסיקליים נוספים. צליל הסקראץ' מוכר כיום לרוב מאזיני מוסיקת הפופ ובאופן מסוים הוא הפך לצליל של התקופה ולעוד דוגמה מצוינת לרעש שהופך למרכיב במוסיקה המודרנית.


הנה די ג'יי עם סקראץ' מיומן במיקסר דגימות ותקליטים:

https://youtu.be/RuBLTypK9zo


יש גם הרכבים שעושים את זה ביחד:

http://youtu.be/8PT2AA0dHj8?t=9s


וסקראצ'ינג ישראלי מקצועי משולב בסימפולים:

https://youtu.be/o3XaZaXYNlU


סקראץ' פד חדשני לדי ג'ייז מקצועיים:

https://youtu.be/w6o_WQN1WTw


בואו למסיבה עם די ג'יי:

http://youtu.be/j81DDY4nvos?qr=yes

טרמין הוא כלי נגינה אלקטרוני וכלי הנגינה הראשון שהנגינה בו מבוצעת ללא מגע. הוא נקרא על שם הרוסי לב טרמין שהמציא אותו בשנת 1919.

הנגינה בטרמין מתבצעת על ידי שינוי מרחק הידיים מזוג אנטנות. המרחק של הידיים משפיע על השדה האלקטרומגנטי שבסביבתן. האות מהאנטנות שולט על מתנד אלקטרוני המחולל את הצליל שמפיק הטרמין.

בנגינה שולטת יד אחת בגובה הצליל (תדר האות), והיד השנייה בעוצמה של הצליל.

הטרמין מנגן צלילים ממושכים ולא ניתן להפיק בו צלילים קצרים או נגינה קטועה, מה שנקרא במוסיקה "סטקטו".


הנה הטרמין והנגינה בו:

https://youtu.be/-QgTF8p-284


נגנית טרמין מבצעת עם תזמורת את "היו זמנים במערב":

https://youtu.be/lY7sXKGZl2w


לב טרמין הממציא, מנגן בטרמין בעצמו:

http://youtu.be/w5qf9O6c20o


ביצוע בטרמין לשיר "אי שם מעבר לקשת":

https://youtu.be/K6KbEnGnymk


היום הטרמין הוא וירטואלי והוא בטאבלט או במחשב (ראו למטה קישור):

https://youtu.be/aFK_aq44z4Y


והנה נגנית מציגה לעומק את הכלי ועונה על שאלות:

https://youtu.be/MJACNHHuGp0?long=yes

במוסיקה האלקטרונית יש ז'אנר אחד שהסתבך. סמים, משטרה ומעצרים לא זרים לסגנון הזה, שכבר משמו, טראנס, ניתן להבין שהוא מהפנט אנשים ומכניס אותם למצב תודעתי שונה. הוא נתפס כאנטי-ממסדי, מרדן ושובר גבולות. צעירים אהבו אותו, אך ההורים שלהם פחות. הוא כיכב במסיבות "רייב", אותן מסיבות טבע שבהן רקדו, לעתים מעל 10 שעות ברציפות ואף ימים שלמים, באווירה של חופש, מוסיקה, טבע, אווירה ואוויר צח. עד כדי כך זוהה הטראנס עם המסיבות הללו שהן כונו לא פעם "מסיבות טראנס".

טראנס (Trance) הוא סגנון במוסיקה האלקטרונית, שהתפתח באנגליה ובמערב אירופה במהלך שנות ה-90 והתפשט ברחבי העולם. זהו זרם במוזיקת הדאנס האלקטרונית שמתאפיין בקצב מהיר של 125-150 פעימות לדקה, עם הרבה לופים (חזרה על משפט מוסיקלי שוב ושוב) מהפנטים ומשפטי סינטסייזר מלודיים שיוצרים מתח הולך וגובר ושוברים אותו בשיא.

הטראנס קיבל את שמו מהחזרה המרובה במוסיקה, שמשפיעה באופן היפנוטי ומכניסה למצב המזכיר טראנס. השימוש הרב בצלילים אלקטרוניים שמופקים מסינטסייזרים, סמפלרים ומכונות תופים מעניק לו צליל שמוגדר על ידי רבים כפסיכדלי, שמיימי, חייזרי ומכניס את השומעים והרוקדים למצב זה. במקור הטראנס לא הכיל שירה אנושית ורק כשהתפתח הז'אנר התפתח, החלו המוסיקאים להוסיף פה ושם גם שירה.


הנה מוסיקת טראנס:

http://youtu.be/at50X0bIbBw


הצמד הישראלי אסטרל פורג'קשן מככב בסצנה כבר הרבה שנים:

https://youtu.be/RFjCoIN0j6A


סקאזי, עוד יוצר ודי ג'יי ישראלי שהוא מהמובילים במסיבות המוניות בעולם:

http://youtu.be/PIL2ttBqTsM


Infected Mushroom, גם הם צמד ישראלי מצליח, בטראנס הפסיכדלי:

https://youtu.be/FxiXYxOvQMw


ומסיבת טראנס:

http://youtu.be/l6Wj1RyELQA

מסיבות רייב (Rave) הן מסיבות ענק ורבות משתתפים, של צעירים שרוקדים לצלילי די ג'ייז מקצועיים. מסיבות הרייב הן בדרך כלל מסיבות פתוחות הנמשכות כל הלילה וערוכות בצורה שמזכירה פולחן קדום. לעיתים קרובות מתרחש הרייב מתחת לכיפת השמיים. משם כך הוא נקרא גם "מסיבת טבע". מסיבות רייב זכו לשמות נוספים כמו "מסיבות טראנס", "מסיבות יער" ובהשפעת הסמים שצרכו בהם הרוקדים, גם "מסיבות אסיד".

ה"רייברז", כלומר אוהדי הרייב, רואים בו מסורת שממשיכה חגיגות קדומות וטקסים שבטיים, כמו אלה של האינדיאנים, האסקימואים ושבטים ברחבי העולם. מצד שני, יש בו ממד של מרד והתנגדות לעיר ולחוק ולא פעם המשטרה פושטת על הרייבים כדי לאתר שימוש בסמים.

סביב המוסיקה האלקטרונית, שבמרכז המסיבות ההמוניות הללו, נוצרת החוויה המשותפת. המוסיקה הזו רפטטיבית, עם מקצבים שחוזרים שוב שוב ומרגישים כמו פולחן קדום של שבט פרימיטיבי. צליליה הכילו צלילים לא מוכרים, בתדירויות קיצוניות שלא נשמעו כמו רוק או ג'אז או כל מוסיקה מוכרת. היא הצליחה להחזיר למשתתפים משהו פולחני ורוחני שאנשים כבר הספיקו לשכוח שקיים באירועי מוסיקה.

למוסיקת הרייב נוספים האפקטים החזותיים שבם חלק חשוב בהתרחשות. הם יכולים לכלול זרקור אחד או מסכי ענק של וידאו, אפקטים של לייזר, גרפיקה ממוחשבת וסרטי וידיאו מתוכנות וי ג'יי, המייצרות גרפיקה מדהימה שמושפעת מהמוסיקה המנוגנת - כל אלה מעצימים את החוויה המהפנטת ומחזקים את השפעתה של המוסיקה האלקטרונית.

שיאו של עידן הרייב היה בסוף שנות ה-80 עד תחילת שנות ה-90. עם השנים זכה הרייב להיחשב גם לסגנון מוסיקלי, שמשלב מוסיקת טכנו, עם סגנונות נוספים כמו האוס, טראנס ואסיד-טכנו.

משמעות המושג "רייב" היא 'להתלהב'.


הנה אווירת הרייבים:

https://youtu.be/FSZMmhhzQ_w


רייב בארץ:

http://youtu.be/QdyDeV7riIs


ורייב בלילה:

http://youtu.be/dzu934VCQ9s


רייב חוף בישראל:

http://youtu.be/PVvvbMLlunE


רייב מאולתר באזור ירושלים:

http://youtu.be/tlUBl_1YSbw


וממשרד החיוך - פרודיה על סרטי טבע הקשר למסיבות טבע:

https://youtu.be/q8zwIphm5r4

די ג'יי (DJ) הוא תקליטן. בעבר הוא היה מוסיקאי הבוחר את המוסיקה להשמעה ולריקוד במועדוני ריקודים, מסיבות, מסיבות המונים הנקראות רייב, תכניות רדיו ועוד.

ואכן, המונח דיסק ג'וקי שימש בעבר לתיאור שדרני הרדיו שניגנו תקליטים למאזינים. משם הם יצאו למועדוני הריקודים הגדולים והפכו לכוכבים.

כיום הדי ג'ייז המודרניים והמקצועיים הם לרוב אמני במה מיומנים, שמספקים חוויה דומה למוסיקאים מעולם הרוק והפופ ומגיעים לרמה גבוהה מאד של שליטה טכנולוגית, יצירתיות ולעתים אף ידע מוסיקלי. חלקם הם סופר-סטארים ברמה עולמית ומופיעים במסיבות ענק, עם מבחר אדיר של אמצעים ואפקטים של סאונד, תאורה, וידאו וטכנולוגיה.

מה שהחל עם מערכת סטריאו ותקליטים הפך בימינו למערכת סאונד מטורפת. כמוסיקאי הדי ג'יי המודרני בדרך כלל מנגן ומוסיף למוסיקה המוקלטת שהוא עורך גם סימפולים, שהם קטעי מוסיקה וצליל שנדגמו והוקלטו מראש אל מכשיר אלקטרוני המאפשר לנגן אותם בזמן ההופעה. רבים מהמקצוענים מנגנים גם בסינטסייזרים, מכונות תופים וציוד אלקטרוני מוסיקלי נוסף. יש מהם שיוצרים להיטי פופ והופכים גם למוסיקאים יוצרים.

הכינוי המקצועי די ג'יי בא מאנגלית, בה DJ הוא קיצור של Disc jockey, תקליטן או "מחליף התקליטים".


כך עובד הדי ג'יי:

http://youtu.be/lQ9ZcG2qRxA


מערכת אופיינית לדי ג'יי:

http://youtu.be/fzxaIJM0TVM


בחיוך - הנה טיפוסים של די ג'ייז ומה הם עושים תוך כדי:

https://youtu.be/b0wwwdxz_Lc


צעיר שהוא די ג'יי מסביר מה הוא עושה (מתורגם):

https://youtu.be/nthpwCMrhQw?long=yes


ודי ג'יי ישראלי מהמצליחים בעולם (עברית):

https://youtu.be/n3L-StaS6Ic?long=yes

מכונת התופים (Drum Machine) היא כלי נגינה אלקטרוני, מעין סינתסייזר עם צלילי רעשים מסונתזים, שמדמים תופים וכלי הקשה ושבעזרתו יוצרים מקצבי תופים למוסיקה אלקטרונית.

מכונות התופים נולדו בשנות ה-80 ביפן, כחלק מגל המצאות ופיתוחים שהחל כחלק ממהפכת ה-MIDI (ראו בתגית "מידי"). מה שהן הציעו למוסיקאים היא דרך טכנולוגית וברת השגה להלחין ולהשמיע מקצבים, בלי צורך במתופף.

למעשה, מכונות התופים הראשונות פותחו כהמשך לפיתוח של המטרונום האלקטרוני. בתחילה הן הכילו כמה צלילי תופים בסיסיים, שעימם ניתן היה לתכנת מקצבי תופים בסיסיים.

הייתה זו חברת Roland, שהוציאה את מכונת התופים הראשונה, כשחברות מתחרות מיהרו להוציא אחריה מכונות תופים משלהן.

בהמשך השתכללו מכונות התופים והן הציעו "סטים" של צלילי תופים, שביניהם ניתן היה לבחור את הסאונד של מערכת התופים המתאימה לסגנון והאופי של השיר או היצירה האלקטרונית שרוצים להפיק.

עם הזמן יצאו מכונות תופים שאיפשרו למשתמש לערוך את הצלילים ולשנות את מרכיבי הצלילים השונים, כולל משך הזמן של כל צליל ותוף, שליטה במעטפת הצליל שלו, שינוי התדרים והאופי של הצליל ועוד.

בנוסף, החלו היצרנים להוסיף למכונות התופים המשוכללות הללו גם צלילים דגומים של "סאונדים" (צלילים) כמו נקישות, מחיאות כפיים, סקראצ'ים של די ג'ייז ועוד.

בשנות ה-90 הפכו מכונות התופים לחלק מהסאונד של המוסיקה החדשה, מוסיקת ההיפ הופ. הטראפ והטריפ הופ. אבל די מהר תתפתח המוסיקה האלקטרונית, בה לא יהיו כלום אקוסטיים וממילא מעינת התופים תהיה לספקית המקצבים המרכזית.

כיום מכונות התופים כמעט ואינן בשימוש, בעיקר בשל העובדה שאת אותה הפעולה של ערוצי המקצבים ועלי ההקשה עושים הסימפולים (Samples), אותם לופים (loops) מוקלטים, שבהתחלה נוגנו מהמכשירים הדוגמים, הסאמפלרים (Samplers).

הסמפלרים, מכשירים דיגיטליים שידעו לדגום ולהקליט סאונד ים ואז לנגנן מהקלידים, הצטיינו ביכולת לנגן דגימות צליל דיגיטליות מוקלטות.
המכשירים הללו הם כמעט בלתי מוגבלים באפשרויות שהם מציעים ומכונות התופים הם רק חלק קטן מהציוד שהם החליפו. יכולות העריכה שלהם הרבה יותר מתקדמות מאלו שהציעו מכונות התופים ואפשרויות הצלילים והשילובים שביניהם הן עצומות.

בקישורים שלמטה מספר מכונות תופים מקוונות ליצירה ותרגול של מקצבים.


כך פועלת מכונת התופים הקלאסית Roland TR-909:

https://youtu.be/csWlxhzjt2E


כיום יש מכונות תופים משולבות במכשיר אחד עם מכונת הקלטה וסינטסייזר:

https://youtu.be/mud5Vh6ayxQ


מקצבי מכונת התופים Linn LM-1:

https://youtu.be/mO572vANs2Y


היום מסמפלים לתוך תוכנה צלילים ומתופפים אותם באבלטון (עברית):

https://youtu.be/kANPBLoCNbY


ומקצבי מכונות תופים שהפכו לקלאסיקות פופ ורוק:

https://youtu.be/ofKyPTXt5co

טכנו (Techno) הוא סגנון של מוסיקה אלקטרונית שהתפתח בתחילת שנות ה-80 בעיר האמריקאית דטרויט שבמישיגן. הטכנו מנוגן בדרך כלל במקצב של 4/4 ולרוב במהירות של 130 BPM ומעלה. קטעי טכנו התבססו בדרך כלל על סינטיסייזרים, תופים ואפקטים קוליים. לא פעם מובלטים בקטעי טכנו מנגינות וקווי באס, שתופסים את האוזן.

כשנולד סגנון הטכנו הוא היה סוג של היתוך בין המוסיקה האלקטרונית האירופאית והגל החדש לבין סגנונות אמריקאיים ובמיוחד מוסיקה שחורה כמו פאנק, אלקטרו, האוס בסגנון שיקאגו והג'אז האלקטרוני. הוא גם הושפע מסגנונות פוטוריסטים (עתידניים), שהתפתחו בארצות הברית המתועשת, בשנים שלאחר סיום המלחמה הקרה.

מי שנחשב לחלוץ סגנון הטכנו הוא האמן חואן אטקינס והרכבו Cybotron. בקטע פורץ הדרך Clear מתוך מה שנחשב לאלבום הבכיר של הטכנו המוקדם Enter.

בשנות ה-90 הגיע הטכנו להצלחה עולמית כשבמשך העשור כולו הגיעה הפופולריות שלו באירופה לשיא. כיום הוא פופולארי בעיקר במזרח אירופה, במיוחד ברוסיה ופולין, בעוד שבשאר העולם דעכה הפופולאריות של הטכנו לחלוטין.


הנה הלהיט הגדול של מוסיקת הטכנו "מהי אהבה?":

https://youtu.be/HEXWRTEbj1I


חואן אטקינס, חלוץ הטכנו:

https://youtu.be/N7Ufsk-lx48


אלה השיטות שבהן יצרו טכנו ב-1994:

https://youtu.be/QfhVbHj4mPs


רמיקס של די ג'יי טד סטיבנס:

https://youtu.be/EtOoQFa5ug8


כך תעשו קטע טכנו עם סימפולים?

https://youtu.be/rlicX-Ao7u8


והטכנו של דטרויט בסרט תיעודי:

https://youtu.be/a2gr73FQ9-s?long=yes

קראפטוורק (Kraftwerk) הייתה ממובילות סגנון הסינת'פופ (Synthpop) שהיה מרכזי בשנות ה-80 בעולם המוסיקה האלקטרונית.

הלהקה הוקמה ב-1970, בעיר הגרמנית דיסלדורף. את אלבומם הראשון הם הוציאו שנה אחר כך, ב-1971. באותן שנים היא נחשבה לאחת מלהקות המוסיקה האלקטרונית המשפיעות והחדשניות בז'אנר.

אבל גם בתוך הסינת'פופ הם התאפיינו בסגנון מינימליסטי ורפיטטיבי, חוזר על עצמו. המינימליזם שבמוסיקה של קראפטוורק התבסס לא פעם על מקצבים ומנגינות פשוטים שחזרו שוב ושוב לאורך שירים שלמים. הרעיון הזה הקנה להם סאונד היפנוטי, איכותי וכזה שהזכיר את מוסיקת הטראנס שתהיה ייחודית במוסיקה של שני העשורים הבאים.

בין המאפיינים המרכזיים שהפכו את המוסיקה של קראפטוורק למיוחדת קל לזהות את השימוש בכלים אלקטרוניים, שהם היו מחלוצי השימוש בהם. כבר בתחילת שנות ה-70 הם השתמשו בסינתיסייזרים, במכונות תופים ובכלים אלקטרוניים נוספים, שהיו אז חדשים יחסית.

עוד מאפיין יפה של הלהקה היה היצירה המתמדת של אלבומי קונספט - אלבומים בעלי קונספט או נושא משותף, כשהשירים חוקרים רעיונות חוץ מוסיקליים ונושאים כמו עולם התחבורה והטכנולוגיה, החיים המודרניים, חיים בעתיד וכדומה.

מאפיין נוסף של ההרכב היה האסתטיקה החזותית והזהות הוויזואלית הברורה שלו. אלו באו לידי ביטוי בעטיפות האלבומים ובמופעי הבמה המסוגננים מאוד של הלהקה. לא פעם כללו המופעים והאלבומים שלהם דימויים גאומטריים, מודרניים ואף עתידניים, שעזרו לבסס את הזהות הוויזואלית החזקה כל כך של הלהקה.

מכל אלה ברור עד כמה סייעו היכולות והביצועים של חברי קראפטוורק, כמו גם מרכיבי עיצוב וסאונד שונים, סייעו רבות לבסס את הלגיטימיות של המוסיקה האלקטרונית כז'אנר והשפיעו על לא מעט מוסיקאים ולהקות שהלכו בעקבותיהם.


הנה קראפטוורק העתידניים באייטיז - על סינטים ותופים אלקטרוניים בלבד:

https://youtu.be/OPhUWrQx1zY


קליפ אופייני משנות השמונים:

https://youtu.be/D_8Pma1vHmw


"המודל" - אחד הלהיטים הגדולים שלהם:

https://youtu.be/OQIYEPe6DWY


Kraftwerk בהופעה חיה בהווה:

https://youtu.be/VxF0aja7rLU


אוטובאן - כביש מהיר:

https://youtu.be/ugBX6H0Z2hc


קראפטוורק מתכנית טלוויזיה בשנות ה-70:

https://youtu.be/sl46bxHuyR8


וכך יוצרים את המוסיקה של קראפטוורק:

https://youtu.be/2qhcp6iVWbw?long=yes

דראם אנד בייס (Drum and Bass), או דראם נ' בייס, הוא סגנון של מוסיקה אלקטרונית, שנולד והתפתח בשנות ה-90 בבריטניה.

רבים מכירים את הדראם נ' בייס גם בשמו הנוסף "ג'אנגל" (Jungle). הוא מתבסס על מקצבי תופים אופייניים ומהירים למדי (בין 160 ל-180 BPM). בנוסף למקצבי התופים הדומיננטיים יש בסגנון גם קו בייס עמוק ולעתים כבד.

הדראם נ' בייס, הידוע גם בראשי התיבות DnB, משלב בתוכו רעיונות והשפעות מסגנונות מגוונים. על אף אופיו המחתרתי, הוא זכה לפופולארית בתקופה מסוימת והגיע לקהלים רחבים בציבור. עם זאת המון ממוסיקת הדנ"ב לא מגיעה אל אוזני ההמונים ואינה קלה להאזנה.


הנה מוסיקת הדראם נ' בייס:

http://youtu.be/n3vLI6HDYTI


משתלבת יפה עם מדע בדיוני:

http://youtu.be/nEG_V-aw5VE


אולי להקת הג'אנגל הכי חשובות - הפרודיג'י:

http://youtu.be/wmin5WkOuPw


אלבום דראם אנ בייס ארוך ומצוין:

https://youtu.be/ZzoY_eEnnac


סרט ארוך יותר שמסביר מה זה דראם נ בייס:

http://youtu.be/EAV8L7wae_I?long=yes

טריפ-הופ (Trip Hop) הוא סגנון אלקטרוני שנוצר לראשונה על ידי המלחין הבריטי בריאן אינו בשנות ה-70. הוא נולד משילוב של המוסיקה התעשייתית וצליליהן הלא-הרמוניים של מכונות המוסיקה האלקטרוניות בסגנון ההאוס, עם סגנון הדאב וההיפ הופ. תחילתו בעיר הבריטית בריסטול, אבל במהלך שנות ה-90 פרץ הטריפ-הופ והפך לז'אנר כלל-עולמי, שממשיך להתקיים ולהתפתח עד היום.

הטריפ-הופ הוא מוסיקה נמוכה אך אפלה. הוא משלב קטעי באס-תופים עם מנגינות עצובות ואף דכאוניות ולא מעט קולות דיבור, או דאב, במקום שירה רגילה, או בשירה של זמרת על רקע המוסיקה.

ז'אנר הטריפ-הופ שילב אלמנטים ממגוון גדול של סגנונות מוסיקליים, החל ממוסיקת רוק, דאב, Fאנק, סול, ג'אז, אמביינט, דראם אנד בייס ועוד.

האמנים הבולטים ביותר בסגנון הזה הן הלהקות מבריסטול, פורטיסהד (Portishead) ומאסיב אטאק (Massive Attack). שני ההרכבים האלה הצליחו בעולם כולו וסחפו אחריהם גל עצום של אמנים שניסו ליצור סאונד דומה לשלהם. הם קיבעו את החוויה הכל כך אופיינית לטריפ-הופ, של קול נשי שבור על מצע של מוסיקה אפלה.

שם הסגנון "טריפ-הופ" הוא חיבור של המילה "טריפינג" (Tripping), החווייה התודעתית שנוצרת תחת השפעת סמים, עם חלק מה"היפ הופ", הסגנון המוסיקלי והתרבות המוכרים כל כך בעולם.


הנה מוסיקת הטריפ הופ כפי שנולדה בבריסטול עם מאסיב אטאק:

https://youtu.be/vvac3RBp3rg


"פרוטקשן" עם הצליל המעושן של מאסיב אטאק, אולי ההרכב הכי החשוב בטריפ-הופ:

http://youtu.be/Epgo8ixX6Wo


להקת פורטיסהד הלא פחות חשובה, ב"דרכים", עם שירתה הרגשית של הסולנית בת' גיבונס, על רקע עיבודי ההיפ הופ:

https://youtu.be/WQYsGWh_vpE


שיר טריפ הופ:

https://youtu.be/Xu8REwubN34


ועוד טראק מעניין:

https://youtu.be/SWTY-p2aX0g

הגל החדש של המוסיקה (New wave music) היה סגנון של רוק אלקטרוני, שנולד בתחילת שנות ה-80 והפך כמעט מזוהה עם העשור הזה.

העשור הזה של האייטיז הוא סוף תנופת הדיסקו של שנות ה-70. אף שעדיין הופיעו כמה להיטי דיסקו במצעדי המכירות ב-1980 ובשנה שאחריה, ברור היה ששיאו של הדיסקו חלף.

זה היה השלב בו עלו צלילים חדשים - צלילי הגל החדש. מוסיקת ​​הריקודים מתחילה להכניס יותר ויותר סינתיסייזרים ואלקטרוניקה.

כי "הגל החדש" הייתה אמנם מוסיקה שהמשיכה את סגנון הפאנק רוק, אך נטתה לכיוון ניסויי יותר, עם לחנים מתוחכמים, צליל מעט אלקטרוני וחדשני, מילים חדות ויותר מתוחכמות יחסית, סגנון פחות בועט וחצוף מהפאנק והפקה מלוטשת יותר וצליל ידידותי יותר לרדיו.

שנת 1981 סימנה את הזינוק להצלחה של סגנון "הגל החדש", בין השאר משום שהקליפים שלהם שודרו המון בתחנה הצעירה והמצליחה שזה עתה נוסדה, MTV. זו הייתה תחנה ששידרה רק וידאו קליפים והצד הויזואלי והאופנתי של אמני הגל החדש התאים לה מאד, בדרך להפוך לערוץ הטלוויזיה של הצעירים.

עם להקות כמו פט שופ בויז (Pet Shop Boys), דוראן דוראן (Duran Duran) ואמנים כמו אדם אנט (Adam Ant), הגל החדש פרח. בהמשך יצרפו אליו גם אמנים לא ממש קשורים, כמו להקת "פוליס". הוא יחזור גם בהמשך עם הרכבים כמו הסמית'ס (The Smiths), הקיור (The Cure) ודפש מוד (Depeche Mode) אבל בחצי השני של שנות השמונים הוא ילך וידעך, עד שייעלם.


מודרן אנגליש בעשור של הגל החדש:

https://youtu.be/LuN6gs0AJls


וגם:

https://youtu.be/E8hSLYqPyEU


יאזו ב-Don't go:

https://youtu.be/VML1u8KJjEo

סינת'פופ (Synthpop) הוא סגנון של מוסיקה אלקטרונית שהיה מרכזי בשנות ה-80 של המאה העשרים. במרכזו של הסינת'פופ עמד הרצון של של מוסיקאי פופ ליצור מוסיקה מבוססת סינתסייזרים וללא כלים חיים, אקוסטיים.

עם גוויעת הדיסקו ובמקביל למהפכת הפאנק, התקדמו באותה תקופה הסינת'סייזרים ולמעשה השתלטו על המוסיקה הפופולרית. סגנונות חדשים כמו ניו אייג' ואלקטרו פופ נולדו והפכו למוזיקת הפופ העיקרית והמצליחה בעולם.

באותו עשור מצטיידות להקות כמו "אולטרווקס" (UltraVox), "דפש מוד" ו"תמרונים תזמורתיים בחשיכה" (OMD) בסינתסייזרים, שהקנו להן את הסאונד האופייני והמסונתז. הסגנון גם קיבל את השם "סינת'פופ" וגם הפך פופולרי מאוד באייטיז.

אבל הסינת'פופ החל להתפתח כבר בסוף שנות ה-70. עם תחילת שנות ה-80 הוא קיבל חיזוק אדיר, ראשית בהוזלה ופריחה מתמשכת של תעשיית הסינתסייזרים, שהחלו לצאת במגוון מכשירים וסאונדים מהמם ובאיכויות שהפכו אותם זמינים גם לאמנים ולהקות עם תקציב מוגבל.

במקביל פותח הסטנדרט של חיבוריות ה-MIDI, שאפשר בין השאר ציוד ומערכות סאונד זולות וזמינות יותר בהקלטה ושחזור פשוט יחסית בלייב של הסאונד האולפני, בהרבה פחות תקציב וציוד.

זה היה הרקע הטכנולוגי והתרבותי שהיווה את האות לפריחתו של הז'אנר החדש והמוצלח הזה. לקראת אמצע שנות ה-80 הוא הגיע לשיא והמוני הרכבים חדשים הצטרפו אליו.


הנה כמה מהריפים הכי ידועים מהסגנון בשנות השמונים:

https://youtu.be/olJWup_dvHg


להקת OMD, תמרונים תזמורתיים בחשיכה - מהבולטות בז'אנר הסינת'פופ:

https://youtu.be/d5XJ2GiR6Bo


א-אה שהפכו להצלחה הגדולה של האייטיז:

https://youtu.be/djV11Xbc914


להקת הסינת'פופ אלפאוויל:

https://youtu.be/mO3IEDRsP2Q


קראפטוורק העתידניים על סינטים ותופים אלקטרוניים בלבד:

https://youtu.be/OPhUWrQx1zY


והשואו שעל הבמה לא תמיד עבד כמו הרוק - אולטרווקס מדגימה ב"לייב אייד":

https://youtu.be/8JLTC1_Rv4k