לוחמת גרילה (Guerrilla warfare) היא שיטת לוחמה של לוחמה זעירה, או מה שזכה בעבר לשם "המלחמה הקטנה".

בלוחמת הגרילה תוקפות קבוצות לוחמים קטנות וזריזות את הצבא הסדיר של האויב, בצורה מהירה וגמישה ומשתדלת להיעלם במהירות, לפני שיתאושש, יתארגן ויתמודד מולן ביעילות ובכוח עדיף.

שיטת גרילה, כלומר של לוחמה זעירה של קבוצות קטנות וזריזות. הפרטיזנים תקפו את הצבא הסדיר בצורה גמישה ומהירה ולא אפשרו לו להתמודד מולן היטב.

גישת גרילה מופעלת לא פעם גם ידי ארגוני טרור. אך כי נוהגים להגדיר כארגון גרילה רק לוחמים הנלחמים כך כנגד מטרות צבאיות. ארגון התוקף אזרחים חפים מפשע במכוון, לעומתם, מוגדר כארגון טרור. זאת גם אם הוא משתמש לצרכיו בפעולות גרילה.


#תולדות לוחמת הגרילה
המילה "גרילה" נולדה לראשונה בעת המאבק העממי שניהלו לוחמים ספרדים כנגד הכיבוש הצרפתי של ספרד, בתקופת מלחמות נפוליאון.

ואולם הדמות המרכזית והראשונה שממש הכניסה את הלוחמה הזעירה להיסטוריה הייתה של לורנס איש ערב. הוא היה קצין בריטי שאימן במלחמת העולם הראשונה את כוח הגמלים הערבי לפשיטות קטלניות וזריזות על עמדות הטורקים. הוא לימד את לוחמיו כיצד להפעיל לוחמת גרילה.

מטרתו הייתה לרתק את הארמיה הטורקית שישבה בחצי האי הערבי ולא לאפשר לה להצטרף ללוחמה בצבא הבריטי המסתער על ארץ ישראל. בין הפעולות שלימד את לוחמיו לנקוט נכללו חבלות בפסי רכבת, קטיעת שרשרות אספקה, מארבים שנועדו להפריע, להפחיד ולהטריד את הלוחמים הטורקים בדרכים, הריסה והשמדה של מחסנים עמוסי ציוד צבאי וכללית - זריעה של פחד ובהלה בקרב הצבא הטורקי במדבר הערבי.

כוחות צבאיים רבים בהיסטוריה המודרנית הפעילו לוחמת גרילה. הפרטיזנים באירופה נלחמו נגד הצבא הגרמני ובנות בריתו במלחמת העולם השנייה. הם תקפו במהירות ובגמישות את הצבא הנאצי ונעלמו לפני שהתאפשר לו להילחם בהם.

במלחמת וייטנאם הפעילו טקטיקה דומה גם חיילי ה"ווייטקונג", של צבא הצפון הקומוניסטי כנגד צבא ארצות הברית.


#האם צבא יכול לנצח גרילה?
ישנם מומחים הטוענים שצבא רגיל לא יכול לנצח גרילה. ואכן, הלא מעט מקרים היסטוריים נראה שכך הדבר. ועדיין, ישנן דוגמאות היסטוריות ברורות לצבאות שהביסו כוחות גרילה בעלות יתרונות ברורים. כאלו הם למשל הניצחונות של הצבא הבריטי במלחמה כנגד הגרילה בקניה. או במקרה נוסף, בו נלחמו הבריטים בלוחמי הגרילה המלאית והביסו אותם.

כיום מפעילים חיילי אוקראינה לוחמת גרילה חמקמקה וזריזה כנגד הצבא הרוסי בארצם. צבאם לא מתנהג כצבא רגיל. הוא פועל בקבוצות קטנות מאוד וללא מחנות גלויים. כוחותיהם פרושים וחבויים בשטח, הרחק מהמטרות אותן יתקפו. כוחות סיור קטנים ויעילים אוספים מידע על האויב. אזרחים בערים ובאזורים הכבושים מעבירים דיווחים ומידע וליעדי תקיפה ומארב הם מגיעים במפוזר, פוגעים במהירות ונעלמים במהירות אחר כך.


הנה המצאת לוחמת הגרילה הקלאסית, על ידי לורנס איש ערב, שפיתח אותה בסיועו למרד הערבי ב-1916:

https://youtu.be/SoAZS9HAptc


לוחמי הגרילה בווייטנאם הכריעו את הצבא החזק בעולם:

https://youtu.be/huRWshoW7T8


הלוחמה של הפרטיזנים היהודים נגד הצבא הגרמני (עברית):

https://youtu.be/PZgmGt46rX4


ולוחמי גרילה באוקראינה נגד צבא רוסיה 2022:

https://youtu.be/VYHfgv-ZugI

הפרטיזנים (Partisans) היו קבוצות לוחמים שהתארגנו נגד הכוחות של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. הם נלחמו כנגד הצבא הגרמני והצבאות של בנות הברית של גרמניה הנאצית.

שיטות הלוחמה של הפרטיזנים היו שיטות גרילה, כלומר של לוחמה זעירה של קבוצות קטנות וזריזות. הפרטיזנים תקפו את הצבא הסדיר בצורה גמישה ומהירה ולא אפשרו לו להתמודד מולן היטב.

מחוץ לאזרחי המדינות הכבושות שנלחמו בנאצים, הצטרפו לפרטיזנים גם יהודים רבים שברחו מהגטאות ומהמחנות.

המילה פרטיזנים באה מצרפתית ("אוהדים") או מאיטלקית, שבה המילה "פרטיגיאנו" פירושה "מתנגד למפלגה" או "מתנגד לכוח".


הנה סיפורם של הפרטיזנים היהודים בראשות אבא קובנר (עברית):

https://youtu.be/ilE5fG_17j4


מחנה המשפחות של הפרטיזנים האחים ביילסקי (עברית):

https://youtu.be/kW3YjfcsS8I


סרטון נדיר של פרטיזנים איטלקיים במלחמת העולם השניה:

http://youtu.be/8eyRU0Yp88M


שירם של הפרטיזנים היהודים (עברית):

https://youtu.be/TFfZFIrjQE4


עדותו של ניצול שהסתתר מהנאצים והצטרף לאחר מכן לפרטיזנים (עברית):

http://youtu.be/QW66xk2wuac


וסיפורו המדהים של פרטיזן דגול ורב תהילה (עברית):

https://youtu.be/j3rnPGr1odc?long=yes

מיטב הסרטים האמריקאים מספרים על המלחמה העקובה מדם שניהלו חיילי המעצמה החזקה בעולם, בארץ רחוקה ולכאורה חסרת חשיבות. מהפצצות הנפל"ם האכזריות של המטוסים ועד לתעלות המסתור שחפר הוויטקונג כדי לפגוע בכוחות ולהיעלם, דומה שהמלחמה הזו היא מהמצולמות ביותר בהיסטוריה.

הכל החל כשהוקם הארגון לשחרור מהפכני "וייט מין", על ידי הו צ'י מין. מטרתו הייתה להשיג עצמאות לווייטנאם ולשחררה מהשלטון הצרפתי והכיבוש היפאני. לאחר קרבות בצפון וייטנאם, חולקה המדינה על ידי ועידת ז'נבה לשניים וכל אזרח יכול היה לבחור לאיפה להשתייך - לצפון הקומוניסטי או לדרום החופשי.

וייטקונג, ארגון הגרילה המהפכני של צפון וייטנאם, החל תוך זמן מה לתקוף את דרום וייטנאם, שהונהגה בידי הדיקטטור המושחת נאגו דיים. ארה"ב שעמדה לצדו החליטה לשלוח כנגדם את יחידת "הכומתות הירוקות". כך מתחילה מלחמה בת 12 שנה, שתגבה את חייהם של 4 מיליון איש. לצד דרום וייטנאם עמדו במלחמה מדינות חופשיות כמו ארצות הברית, אוסטרליה ותאילנד, כשלצד צפון וייטנאם עומדות סין וברית המועצות, שתי מעצמות קומוניסטיות חזקות.

זו הייתה מלחמה הולכת ומתגברת ולמעשה מאבק עולמי בין הקומוניזם לקפיטליזם. לכאורה נלחמים חיילי הוויטקונג נגד הצבא החזק בעולם, אך הם מתמקדים בלוחמת גרילה, אכזרית ומיומנת, כשבמקביל נחשפות האבידות של הצבא האמריקאי ערב ערב בטלוויזיה.

בארצות הברית התגבשה "תיאוריית הדומינו", שלפיה נפילת וייטנאם לקומוניזם תגרור אחריה נפילת מדינות חופשיות נוספות, כמו לאוס, קמבודיה והפיליפינים, למשטרים קומוניסטיים. אם בהתחלה שלח הנשיא קנדי מה שהוגדרו כ"יועצים", לאחר הרצח שלו, שלח ממשיכו חיילים אמריקניים ללוחמה בווייטנאם. בשנת 1965 הגיע מספר החיילים האמריקאים בווייטנאם ליותר מחצי מיליון חיילים.

3 שנים לאחר מכן פתח הצפון במתקפת "חג הטט", שאמנם נכשלת, אך מביאה להמון נפגעים אמריקאים וגורמת לדעת הקהל בארה"ב להתנגד למלחמה הארוכה והקשה הזו. שיחות שלום לא הצליחו להביא לשינוי והנשיא ניקסון מכריז על נסיגה הדרגתית.

בתחילת 1973 חותמת ארה"ב על הפסקת אש והצפון משתלט על הדרום וכובש את הבירה סייגון, בעת שמסוק מפנה את אחרוני האמריקאים ממנה. המדינה הופכת לקומוניסטית כולה.

מנהיג הצפון ומייסדה הו צ'י מין, עמד מעתה בראש המדינה המאוחדת וזוכה לכינוי "אבי האומה". ארה"ב, מהצד השני, נותרת עם טראומה קשה והפסד צורב, אחרי שאיבדה מעל 60 אלף חיילים - באחת המלחמות הקשות שידע המזרח הרחוק.


הנה כתבה בעברית על מלחמת וייטנאם (עברית):

https://youtu.be/ax-VuQ7MWWs


סוד הניצחון של הווייטנאמים (מתורגם):

https://youtu.be/poE_nNW9-yk


סיפורה של מלחמת וייטנאם:

https://youtu.be/huRWshoW7T8


התחכום של כוחות הווייטקונג שהתחפרו עמוק באדמה:

http://youtu.be/Yl8-dAPCQmQ


הסרטים הטובים שמתארים את המלחמה הטראומטית של אמריקה:

http://youtu.be/RMMd2mrJnVM


תיאור המלחמה בוייטנאם על המפה:

http://youtu.be/uSCN4RcfW_I


מלחמת וייטנאם הייתה הראשונה שסוקרה בטלוויזיה על בסיס יומיומי:

https://youtu.be/89_3DgW_7mg


ותכנית חינוכית על הסתבכותה ההיסטורית של אמריקה במלחמה שבה לא ניצחה (עברית):

https://youtu.be/oYovBiE5KRg?long=yes

החייל היפני היראו אונודה (Hiroo Onoda) הוא גיבורו של אחד הסיפורים המשונים ומעוררי הדימיון של מלחמת העולם השנייה. הוא מראה על כוחה של הפקודה בצבא הקיסרי של יפאן ועל הכבוד שרוחשים חיילים להן.

שנת 1944, מלחמת העולם השנייה בעיצומה והצבא היפני שולח סגן צעיר בשם היראו אונודה לאי לובאנג שבפיליפינים. הוא מקבל הוראות להצטרף לחבורת לוחמים שמנהלת שם לוחמת גרילה נגד הצבא האמריקאי.

לפני צאתו פוקדים עליו לעשות כל שביכולתו על מנת לסכל פלישה של האויב אל האי, כולל הריסתו של מסלול ההמראה והנחיתה שבאי והמזח שמותקן במפרץ שבו. מפקדיו מבהירים לו שאין להיכנע בשום תנאי וגם לא לשים קץ לחייו.

אבל כשהוא מגיע לאי, מסרבים הקצינים שנמצאים בו כבר ושהיו בכירים ממנו, לאפשר לו לבצע את ההוראות שקיבל. הדבר מקל על צבא ארצות הברית והפיליפינים לכבוש את האי.

האי נכבש בסוף פברואר 1945. בקרבות נהרגו או נכנעו כמעט כל החיילים היפנים שהיו באי, למעט אונודה ועוד 3 חיילים נוספים, ששרדו את הקרבות. הם עברו להסתתר ולהילחם בצבא ואחרי שנים בפיליפינים המקומיים וכך נהגו במשך עשרות שנים. החיים בג'ונגל לא אפשרו להם הרבה פינוקים והם התקיימו בעיקר על אגוזי קוקוס ובננות. פה ושם הרגו פרה של איכר מקומי ואכלו את בשרה.

במהלך השנים ניסו היפנים שוב ושוב להודיע לחיילים הנותרים שמלחמה הסתיימה. הם עשו זאת באמצעות כרוזים שנזרקו ממטוסים אל הג'ונגלים. אבל החיילים המבודדים חשבו שהמדובר התעמולה של האוייב וסרבו להאמין. אפילו כרוזים עם תמונות בני המשפחה שלהם לא שינו את דעתם...

במהלך השנים החבורה הצטמצמה. אחד מהם פרש מהם לאחר ריב וחודשים אחר כך שוכנע להניח את נשקו. הוא עתיד להיות מקור המידע של היפנים על כך שיש מי שחי עדיין באי. חבריו האחרים של אונודה נורו בעימותים עם מקומיים ומשלחות חיפוש ולבסוף הוא היחיד שנשאר.

בשנת 1974 פגש אונודו תרמילאי יפני שחיפש אחריו והלה ניסה לשכנע אותו שהמלחמה כבר הסתיימה מזמן. אבל אונודה הודיע שיאמין רק לקצין גבוה ממנו. המטייל חזר ליפן ודאג להביא את מפקדו הפנסיונר של אונודה. השניים נפגשו ביערות ואונודה ההמום שב ליפן. הוא הוכרז כגיבור מלחמה והפך דמות נערצת ביפאן.

סיפורו המרגש הביא לכך שהוא קיבל חנינה על כל הרג אזרחים שבהם נלחם במהלך השנים, מתוך מחשבה שהוא עדיין במלחמה.

אבל נסיונותיו של אונודה להשתלב מחדש בחברה המודרנית של יפאן, לא ממש צלחו. בשלב כלשהו הוא בחר בחיים פשוטים ועבר לחיות בחווה מבודדת בברזיל, בה חי עד סוף חייו.


הנה סיפורו של אונודה:

https://youtu.be/0XI3sJlk8yo


סקירה קצרה:

https://youtu.be/DcqijLE8w20


סרטון תיעודי על אונודה הנשכח:

https://youtu.be/xZYE62fmh60?long=yes


והרצאת וידאו עם סיפורו של החייל שנשכח:

https://youtu.be/U6rOSe3EsdM?long=yes

מלחמת החורף (The Winter War), שהתנהלה בין לברית המועצות לפינלנד הקטנה היא אחת המלחמות המסקרנות בהיסטוריה המודרנית.

זו הייתה מלחמה בה פינלנד הקטנה ניצחה אימפריה אדירה בשם ברית המועצות, הראתה לעולם ובעיקר לגרמניה הנאצית עד כמה הצבא האדום והענק שתקף אותה חלש, אך הפסידה דווקא בהסכם השלום שבא בעקבותיה ועדיין תרוויח את עצמאותה לתמיד.

מלחמת החורף בשנים 1939-1940 נולדה בעקיפין מהסכם מולוטוב-ריבנטרופ, שחתמו ברית המועצות וגרמניה הנאצית. סטלין מרגיש מוגן מהיטלר אך מנסה למנוע אפשרות שהרודן הנאצי יכבוש את פינלנד ויאיים על ברית המועצות. הוא מציב לפינלנד תביעות טריטוריאליות ודורש להקים בסיסי צבא על אדמתה. ממשלת פינלנד שומרת על עצמאותה ומסרבת לו והצבא הסובייטי תוקף אותה.

סטאלין, שאוחז בצבא אדיר של מיליון ו-300 חיילים, ממהר ותוקף את המדינה הקטנה. הוא בטוח שינצח בקלות את פינלנד, שבמאה ה-19 הייתה מחוז קטן באימפריה הצארית. אבל הוא גם שוכח שהטיהורים הגדולים שהוא ערך בקצונה הרוסית בשנים האחרונות הפכו את צבאו למפלצת ללא מוח. בטיהורים הללו הוא הוציא להורג כ-80% מהקצונה, רק כי חשש שמי מהם יארגנו כנגדו הפיכה.

המרשל הזקן מנרהיים, מנהיג פינלנד ומי ששירת והיה קצין מצטיין בצבא הרוסי הקיסרי, הוא עתה מנהיג חכם ומבריק. צבאו קטן והוא מחליט לרכז מאמץ ולתקוף את הצבא הסובייטי באזורי קארליה, האזור הכי מסוכן לסטלין, שרוצה לכבוש אותו כי הוא חושש עדיין ממתקפת פתע של היטלר המסוכן. את הצבא הפיני מנחה מנרהיים לגלות התנגדות בצורה של לוחמת גרילה, לוחמה שם יחידות קטנות, שבמקום להילחם מול כוחות גדולים, מזנבות בצבא הרוסי באלפי פעולות קטנות, מפתיעות וקטלניות. לוחמה זו מפתיעה את הסובייטים, מתסכלת את סטלין ומסבה לצבאו אבדות בלתי נתפסות של 125 אלף חיילים, פי 5 מהאבדות הפיניות בכל המלחמה.

סטלין מושפל מהצבא הפיני הקטן שהולם בצבאו ורואה בעיניים כלות את צבאו הענקי המובס בידי צבא חמקמק ויצירתי. ב-1940 הוא נאלץ ומאלץ את פינלנד לחתום על הסכם מוסקבה, הסכם שלום דרקוני של ממש.

בהסכם השלום הזה נאלצים הפינים לוותר בין השאר על אזור קרליה, ליבה התעשייתי של פינלנד, התופס כ-10% מכלל שטחה. כדי שלא ייעשו נתיני ברית המועצות, מאבדים בהסכם זה את בתיהם ונודדים מערבה מעל 400 אלף פינים תושבי האזור.

הציבור הפיני חווה זעזוע עצום, מתנאי השלום הנוקשים. מחיר השלום נתפס בעיני הפינים כיקר ממחיר המלחמה. אהדת העולם שמחא להם כפיים לא הרגיעה את הכאב הציבורי מהחוזה הדרקוני, אם כי בפרספקטיבה היסטורית הציל את המדינה הקטנה.

היטלר, שראה את חולשת הצבא האדום, אמר אז ש"תספיק בעיטה אחת בדלת ויקרוס כל המבנה המרקיב של הצבא הרוסי". זה יוביל אותו לפתיחת חזית שנייה ולתקיפה של ברית המועצות, במבצע ברברוסה. זו תהיה השגיאה הגדולה שלו, אבל ייקח לו זמן להבין אותה.

השלום הזה לא היה סוף הדרך. על אף סלידתו מהנאצים נאלץ המרשל מנרהיים לבקש את תמיכת היטלר והרייך השלישי. הוא הבין שהשלום שחתמו אינו סוף הדרך מבחינת סטלין. ואכן, כעבור שנה בלבד חידשה ברית המועצות את מעשי האיבה כלפי פינלנד ותתחיל במה שיזכה לשם "מלחמת ההמשך", מלחמה שתיתפס היסטורית כהמשך ישיר של מלחמת החורף ותימשך עד 1944.

אגב, הפינים במלחמת ההמשך יילחמו נגד הרוסים, שכם אל שכם עם הצבא הגרמני. היטלר ראה כמובן בלוחמה של הצבא הפיני נגד הצבא האדום חלק בלתי נפרד ממבצע ברברוסה. מנהיג פינלנד גוסטב מנרהיים, מבריק כתמיד, סלד מהנאצים ונמנע מלתקוף את ברית המועצות. הוא התמקד בעיקר בהגנה על ארצו.

במלחמה הזו, אגב, השתתפו גם כמה מאות יהודים פינים, שבמקביל למלחמת ההשמדה של הנאצים נגד יהודי אירופה, מצאו את עצמם בברית לוחמים עם החיילים הנאצים ובמקביל חוששים ממנגנון ההשמדה של היטלר, שחלילה יגיע אליהם בתום המלחמה.

הפינים יעמדו במשימה, אך המלחמה הזו גם היא לא תהיה האחרונה. בסוף מלחמת ההמשך תיאלץ פינלנד להילחם שוב והפעם נגד בעלת בריתה עד לפני רגע, גרמניה הנאצית. המלחמה תהיה בלפלנד, האזור הצפוני של פינלנד ולכן תיקרא בהיסטוריה "מלחמת לפלנד".

מלחמת לפלנד פורצת דווקא כשפינלנד חותמת על הסכם לשביתת נשק עם ברית המועצות, בספטמבר 1944. היא תימשך עד אפריל 1945 והמטרה הפינית בה היא לגרש את הצבא הגרמני מפינלנד, כמו שהתחייבה בהסכם כלפי הסובייטים של סטלין.

גוסטב מנרהיים זוכה מאז בארצו למעמד של מנהיג אמיץ וחכם, שהשכיל לעמוד בפני המעצמות החזקות בעולם ולשמור על ארצו מפניהם, גם אם נאלץ להיות ריאלי ולהתפשר פה ושם עם מציאות ויחסי כוחות קיצוניים לרעתו.


הנה סיפורה של מלחמת החורף:

https://youtu.be/gcJbJUDVAPM


על המלחמה המפתיעה בין פינלנד וברית המועצות (עברית):

https://youtu.be/yDMbojHj-ss


גם חיל האוויר הפיני עשה את הלא יאומן (עברית):

https://youtu.be/iUFPaUW-2ms


וסרט תיעודי אותנטי על לוחמת החורף של פינלנד הקטנה מול ברית המועצות הדורסנית:

https://youtu.be/TwQmwbQttkY

זה היה מהפך עצום ביחסי הכוחות של אירופה. הפלישה של צרפת לרוסיה (French invasion of Russia) הפכה להיות אחד האירועים הקשים בקריירה של מי שנחשב אחד מגדולי המצביאים בהיסטוריה ולסמן שינוי של כל הבריתות באירופה. מכאן תתחיל נפילתו של קיסר צרפת.

נפוליאון בונפרטה, אחד מגדולי המצביאים בכל הזמנים וכנראה גדול הטקטיקאים הצבאיים, פספס לחלוטין את המתקפה שלו על רוסיה. זה היה בשנת 1812 ונפוליאון, עתיר הישגים צבאיים, תקף את רוסיה בראש צבא כ־700 אלף חיילים צרפתים ובעלי בריתם.

ראשית הכישלון של המתקפה המרשימה הזו נעוץ בעובדה שנפוליאון העדיף לתקוף ולכבוש את מוסקבה הפחות חשובה ולא את הבירה הרוסית באותו זמן, סנט פטרסבורג. הוא כבש אותה בקלות, אבל הרוסים לא התרגשו ושרפו אותה על צבאו. קוטוזוב, מפקד הצבא הרוסי, המתין לצבא הצרפתי שהחל לסגת. הוא לא התייצב מולו צבאית ביודעו שנפוליאון יכה את צבאו. במקום זאת הוא החל לזנב בו באמצעות כוחות גרילה ששלח, שהטרידו את הצבא הרוסי וזינבו בשיירות האספקה הארוכות שלו. רק משהלך הצבא הצרפתי ונחלש בנסיגתו תקף צבא רוסיה וליד נהר הברזינה הוא הטביע חיילים צרפתים רבים ושבה רבים נוספים.

כשהגיע החורף הרוסי הקשה וחיילי צרפת לא הצליחו להתקדם הם המשיכו להחלש ואיבדו את מרבית כוחם. בשלגים של רוסיה איבד נפוליאון את מרבית חייליו. הוא חזר מובס לצרפת, עם 20 אלף החיילים הנותרים, כשהם מותשים וקפואים ואומרים תודה על שהצליחו לברוח מהקור הקשה של רוסיה.

פלישה זו של נפוליאון לרוסיה הייתה לנקודת שבר משמעותית במלחמות נפוליאון, שהלכו עד אז מהצלחה להצלחה. הצמצום הדרמתי בכוח הצבאי של צרפת, בעקבות הפלישה הזו ב-1812, הפך אותה ואת בנות בריתה לחלשות ביחס לעבר. תבוסתו הסופית של נפוליאון הייתה מעתה רק עניין של זמן.


כך הובס נפוליאון בידי החורף הקשה של רוסיה:

http://youtu.be/458Gw-Xw0u0


קטע מסרט קולנוע שמראה את הייאוש הנפוליאוני:

http://youtu.be/hEskuLCBW3Y


ההקשר ההיסטורי והאישי של נפוליאון לפני ואחרי היציאה למסע המלחמה ברוסיה:

https://youtu.be/VdNOXmtcRm8


והסבר למלחמה של נפוליאון ברוסיה:

http://youtu.be/QrT7H2DvQ3Y

אין הרבה שמות של חיילים אירופיים שזכו למוניטין שלו, במיוחד באיזור שבו הקולוניאליזם לא זכה לאהדה של ממש. אבל שמו, שנישא בפי כל במזרח התיכון של מלחמת העולם הראשונה, הפך אחריה לאגדה.

הכירו את גיבור-העל של העצמאות הערבית והמרד כנגד האימפריה ששלטה בהם, גיבור שהיה בכלל אנגלי. שמו היה לורנס.

לורנס איש ערב (Lawrence of Arabia) הוא הכינוי של איש צבא בריטי, אבל גם ארכיאולוג, הרפתקן ובהמשך חייו גם סופר, בשם תומאס אדוארד לורנס.

האיש הכיר את המזרח התיכון ב-1910, עת הגיע לאזור כארכיאולוג וחפר בעיר כרכמיש ביחד עם הארכיאולוג הידוע לנרד וולי. במהלך תקופה זו הוא הסתובב במזרח-התיכון ורכש הבנה מעמיקה במנטליות, המנהגים והתרבות הערבית, כמו גם שליטה מסוימת בשפה הערבית. אלה סייעו לו מאוחר יותר, במהלך מלחמת העולם הראשונה.

כליוטננט-קולונל מילא לורנס תפקיד חשוב בשנים 1916-1918, כקצין קישור מטעם הבריטים. הוא נשלח על ידי הגנרל אלנבי, כדי לסייע לערבים במהלך המרד הערבי נגד האימפריה העות'מאנית המתפרקת.

המרד הזה הצליח לא מעט בזכות הטקטיקה שפיתח לורנס והביאה נצחון לבריטים על העות'מנים - "המלחמה הקטנה", הידועה כיום בתור "לוחמת גרילה". מדובר בטקטיקה שאמנם נוסתה פה ושם על ידי לוחמים, אבל היא מעולם לא הצליחה באמת.

לורנס אימן את כוח הגמלים הערבי לפשיטות על עמדות התורכים לאורך מסילת הרכבת החיג’אזית. הוא לימד את לוחמיו כיצד להפעיל לוחמת גרילה. הפעולות שנקטו כללו חבלות בפסי הרכבת, מארבים שנועדו להפריע ולהטריד את הטורקים בדרכי התחבורה, הריסה והשמדה של מחסנים עמוסי ציוד צבאי וזריעה של פחד ובהלה בקרב הלוחמים הטורקים במדבר הערבי.

בספרו המפורסם "שבעת עמודי החוכמה" הוא כתב “נצטרך לרתק את האויב בעזרת איום שקט של המדבר העצום והבלתי מוכר לו ואסור שנחשוף את עצמנו בטרם נתקוף.”

השיטה הזו הצליחה ובגדול. לורנס ולוחמי ערב הצליחו למנוע הצטרפות של ארמיה שלמה למלחמה כנגד הבריטים בארץ ישראל, מה שאפשר לכוחותיו של אלנבי להביס את הטורקים בקלות יחסית.

נצחון זה איפשר לבריטים ולצרפתים להשתלט על המזרח התיכון. נסיונותיו של לורנס לאחר המלחמה, לקדם את רעיון העצמאות הערבית, נכשלו. רק שנים אחר-כך הצליחו הערבים לזכות בהקמת מדינות ערביות עצמאיות.

לפני שלורנס נהרג בתאונת אופנוע, בגיל 46, הוא הספיק לכתוב ספרים חשובים על ההיסטוריה מנקודת מבטו, ביניהם "שבעת עמודי החוכמה" ו"המטבעה". ספרים נוספים יצאו ממכתביו הרבים לחברים, שכתב מהחזיתות שבהן פעל לאורך חייו. כל אלה גם יחד הציבו אותו כאחד האנשים הנערצים במאה ה-20 וכגיבור לאומי, הן בבריטניה והן בארצות ערב.


הנה סיפורו של לורנס איש ערב:

https://youtu.be/CMsd3NOmupw


סצנה מהסרט על לורנס איש ערב, שבה הוא תוקף את עקבה:

https://youtu.be/lChJz2DSpsE


סרטונים נדירים של לורנס איש ערב:

http://youtu.be/tnQpyUwiyOM


על סרט הקולנוע שנעשה עליו ונחשב לאחד מסרטי המלחמה הטובים בתולדות הקולנוע:

https://youtu.be/t_V-h55jJRY?long=yes


והצילום המופלא של הסרט ששורד את מבחן הזמן:

https://youtu.be/yE1jTDaaThk?long=yes

ג'ורג' וושינגטון היה מנהיג המהפכה של האמריקאים כנגד הבריטים ששלטו בהם, עד לשחרור המוחלט שלה מהבריטים וההכרזה על ארצות הברית של אמריקה.

בהחלטה אמיצה של נבחרי 13 המושבות באמריקה, הוא נבחר לעמוד בראש הצבא המאולתר שהקימו, כדי להילחם בצבא הבריטי.

הצבא הבריטי של אותם ימים הוא הצבא החזק, המצויד והמאומן ביותר בעולם. בתור צבא האימפריה הימית הגדולה של התקופה היה לו גם את צי הספינות המשוכלל בתבל.

אבל מי שכנער בן 11 נאלץ להפסיק ללמוד, עם מות אביו, לא היה פראייר. בניגוד לאחיו למחצה המבוגרים יותר, ג'ורג' הצעיר לא זכה להתחנך באנגליה. אימו לא נישאה שנית, מה שאילץ אותו, כבכור האחים של משפחתו השנייה של אביו, לצאת ולפרנס. אבל העובדה שכנער צעיר הוא למד לנהל חוות טבק ומגיל 16 כבר עבד כמודד קרקעות הייתה משמעותית לעתידו.

כי וושינגטון, שהתבייש עד סוף חייו בלימודיו החלקיים, גדל והיה לאדם מקורי, יצירתי, מי שלא נבהל מכשלונות ומקשיים ובעיקר אמריקאי חדור רצון להוכיח את עצמו.

כשקיבל את המשימה לנצח את הבריטים, הוא לא חשש. הוא היה בעבר קצין בצבא הבריטי והחל לאמן ואף להילחם במסגרתו. עכשיו הוא רק צריך לנצח אותו.

בתחילת הלוחמה בבריטים חייליו נחלו תבוסה ענקית, עם המון הרוגים, אבל הוא לא נבהל. וושינגטון הצליח לסגת עם הנותרים, שמר על צבאו ואימן אותם לקרב הבא. כשזה הגיע, הוא הצליח להפתיע את הצבא הבריטי בלילה, להביסו ולקחת בשבי 900 שבויים.

אבל המלחמה הייתה רחוקה מלהיגמר. חלק מכוחותיו נאלצו לסגת לפנסילבניה, שם הוא עבר איתם חורף קשה. הלוחמים סבלו שם רעב, אבעבועות שחורות, חולשה ומחסור כרוני בציוד. וושינגטון יש שהוא זקוק לעזרה. הוא לוקח קצין פרוסי, פון שטויבך שמו, כך שיאמן את צבאו ויבסס אותו מחדש כצבא לוחם.

החורף תם ושוב חוזרת הלוחמה. וושינגטון מצליח לנצח פה ולנצח שם, אבל הצלחתו הגדולה בשלב הזה היא שהוא ממנה חיילים אגרסיביים ומבריקים מתוך חייליו להיות קצינים.

אחד מהקצינים הללו הוא דניאל מורגן. האיש מצליח לבסס לוחמת גרילה יעילה כנגד הבריטים. בין השאר מורגן מאמן צלפים לחסל ביריה אחת את קציני הכוחות הבריטיים.

האחרונים מופתעים. זו לוחמה שאינה אירופית, לא ג'נטלמנית ולחלוטין לא לפי הכללים שהם מכירים. אבל מורגן וושינגטון לא חיפשו כללים אלא חירות. פה זה לא אירופה...

הניצחונות נמשכים, בין השאר באמצעות שימוש מבריק של וושינגטון במודיעין, במרגלים ובשיטות חדשניות לזמנו, למשל של העברת ידיעות. כתב סתרים, שלא ניתן לראות בעיניים רגילות, העברה עיוורת של איגרות - מבלי שהמעבירים רואים אחד את השני, הודעות מוצפנות באמצעות תליית כביסה בקוד ועוד. וושינגטון הוא רמטכ"ל חדשני ומקורי. יצירתיות היא שם המשחק שלו.

כך הוא ממשיך, עד לקרב האחרון. בקרב הזה כוחותיו מביסים בגדול את הבריטים והצבא המפואר בעולם נסוג מהמושבות האמריקאיות לתמיד.

בכך הפך וושינגטון למנצח הגדול של מלחמת העצמאות האמריקאית ולאחר מכן לנשיא ארצות הברית הראשון. לכן נוהגים לכנות אותו באמריקה "אבי האומה".

חשיבותו הגדולה באה לידי ביטוי בכל צורה בתרבות האמריקנית. הוא בנה את האומה על פי תפיסתו המיוחדת, שרואה חשיבות באחדות האמריקנית, עוד לפני רצונם הנפרד של אזרחי כל מדינה ומדינה בברית.

וושינגטון נחשב בעיני רוב האמריקנים לגדול נשיאי ארצות הברית בכל הזמנים. לכן הוא אחד מארבעת הנשיאים האמריקאיים שדיוקנם חקוק באנדרטה הלאומית בהר ראשמור.

וושינגטון נודע בהתרחקות מאור הזרקורים. הוא גם סבל מבעיות שיניים קשות ולכן לא הצטלם או נתן שיציירו אותו בפה פתוח.

בתור הנשיא הראשון והגדול כל כך של אמריקה, הוא ללא ספק יכול היה להישאר בתפקידו ולמלא תפקיד שמזכיר מעין מלך בתפקיד נשיא. אבל לאחר שהוא עצמו פרש לתמיד, בתום שתי תקופות כהונה כנשיא, הוא השאיר אחריו מסורת של שתי קדנציות בלבד, מסורת שתהפוך ב-1951 לתיקון בחוקה.

במותו, כינו את ג'ורג' וושינגטון "הראשון במלחמה, הראשון בשלום והראשון בליבותיהם של אנשי המדינה". דומה שלא היה ניסוח טוב מזה למי שנתן עצמאות לאמריקה, בנה אותה כאומה וידע להסתפק בכבוד שניתן לו מבלי לדרוש יותר.


הנה מנהיגותו של מנהיג האומה האמריקאית ג'ורג' וושינגטון (מתורגם):

https://youtu.be/4QnGjGgbmmw


חייו של ג'ורג' וושינגטון:

https://youtu.be/oeff14XdS9k


סיפור חייו של מנהיג המהפכה האמריקאית שיהפוך לנשיא הברית:

https://youtu.be/hvE9fb--Dig


מצגת תמונות היסטוריות של מנהיג המהפכה ומייסד האומה האמריקנית, ג'ורג' וושינגטון:

http://youtu.be/lBrApkQr8Gs


ביוגרפיה של האיש והמנהיג:

https://youtu.be/3lXnfitSoYw


וסרטון תיעודי לילדים על המהפכה האמריקאית שהוא הנהיג לעצמאות:

https://youtu.be/BWtW0gmh3kg?long=yes

ז'אן ד'ארק הייתה מצביאה צרפתייה צעירה שהנהיגה את המאבק לשחרור צרפת מהכיבוש האנגלי בזמן מלחמת מאה השנים, במאה ה-15. במאבק מלא גבורה היא הובילה את צבא צרפת למלחמה נגד אנגליה החזקה.

מילדותה היא שמעה קולות שדיברו אליה, נערה קתולית אדוקה. כדי לשכנע שהיא, נערה צעירה מהכפרים, שוכנעה על ידי האל להנהיג את צרפת, היא הגיעה לפגישה שנקבעה לה עם המלך שארל ועקפה את המתחזה לו, הלכה ישר לחדרו של המלך ובסדרת מבחנים מהירה הוכיחה את יכולותיה העל-טבעיות ו"קשריה עם האל".

המלך שארל העמיד לרשותה צבא ובשורה של קרבות מבריקים, לבושה בגדי גבר, היא שברה את המצור על העיר אורליאן והביאה לכניעת האנגלים.

האגדה של ז'אן דארק, "הנערה מאורליאן", הפכה לעובדה. היא כבשה את העיר ריימס והכתירה רשמית את שארל, שמעתה יהיה מלך צרפת המקובל גם על החוק.

העלמה הצעירה התגלתה כמצביאה מבריקה, כשהבינה שבשיטת הקרבות הגדולים מנצחים האנגלים תמיד. לכן היא החליפה את שיטת המלחמה הכושלת של הצבא הצרפתי ללוחמת גרילה חכמה. בזכות זה ניצחה עם חייליה שוב ושוב את האנגלים.

אך לאחר שנפצעה שלוש פעמים, היא נלכדה והוסגרה לאנגלים. אחרי משפט ארוך בידי הכנסייה היא הוכרזה אשמה בכישוף, קשרים עם השטן ועבירות אחרות ונדונה להוצאה להורג בשרפה.

ז'אן הייתה בת 19 בעת הוצאתה להורג. האגדה מספרת שחייל אנגלי שנכח בהוצאה להורג קרא באימה "קדושה שרפנו!".

שנים מספר לאחר מכן ישלוט שארל בצרפת החופשית ויערוך לה משפט חוזר. המשפט הזה הסתיים ב-1456 בזיכוי מוחלט ו"העלמה מאורליאן" הפכה לגיבורה לאומית של צרפת.

ב-1920 תכריז עליה כקדושה גם הכנסייה הקתולית ובכך הכירה גם היא בגדולתה של הנערה מאורליאן, צעירה שהנהיגה צבא של גברים נגד הכובש הזר.

התרבות העממית לא הייתה זקוקה לזיכויים והקדושה האלה. שמה ופועלה של ז'אן דארק הפכו לסמל של אישה אמיצה שמנהיגה צבא של גברים (ונשים) במאבק צודק.

לעמים וחברות רבות היו מאז התגלמויות של מעין דמויות ז'אן דארק מקומיות, המיתוס הלך וגדל והההיסטוריה הפכה למיתוס ובהדרגה הייתה למעין ארכיטיפ של נערה שמנהיגה צבא.


הנה סקירה קצרה על ז'אן ד'ארק (עברית):

https://youtu.be/1gUh9D2Ea14


על חייה של הגיבורה שבאה מהעיר ארק:

http://youtu.be/0q3uAu1EuRc?t=13s


פציעתה וגבורתה בקרב:

http://youtu.be/1qfns_aLrNY


מתוך סרט אחר על הבתולה מאורליאן:

http://youtu.be/Zia2fKTahPA


על מילותיה האחרונות לפני שהוצאה להורג:

https://youtu.be/XqUTbQcrBeQ


בלי מעט הומור לא באמת נכיר אותה:

https://youtu.be/2O2x1Xh3xkE?long=yes


סרט תיעודי שמנסה לפצח את הסוד של נערה שהצליחה לסחוף אחריה כל כך הרבה גברים לקרב:

https://youtu.be/XWR7zMR-EiA?long=yes


ומתכנית הרדיו, שהקדימה את הפודקסט "שעה היסטורית", עם פרופסור הרסגור על ז'אן דארק (עברית):

https://youtu.be/zljVfqowTpE?long=yes