אחד השירים האהובים על "ילדי הפרחים" של שנות ה-60 היה "בית השמש העולה" (The House of the Rising Sun). אין חובב גיטרה שלא פורט אותו בהתלהבות ליד איזו מדורה, בליווי החבר'ה ולמול ההיא שהוא מנסה להרשים...

השיר נולד כשיר עם אמריקאי, מה שנקרא "שיר פולק". הוא זכה לפרסום גדול מבעבר לאחר שבוב דילן הקליט את השיר. אבל השיר קצת "נעלם" בין להיטי הברזל שלו. עד שלפתע הוא התפוצץ.

מי שהצליחה עם שיר העם האמריקאי היא באופן מוזר דווקא להקה בריטית בשם "האנימלס" (The Animals). היא הפכה את שיר-העם האמריקאי הזה ללהיט פולק-רוק בינלאומי. הלהקה בחרה בו לפתוח את הופעת החימום הקצרה שנבחרה לעשות, לפני ההופעה של אגדת הרוקנ'רול והחלוץ שלו, צ'אק ברי.

ההצלחה של השיר בביצוע "החיות" הייתה מסחררת. זה הפך להמנון של דורות.

"בית השמש העולה" הוא סיפור על מקום מפוקפק בשם זה, שנמצא בעיר ניו אורלינס. השיר הוא תמרור אזהרה מהסכנות שאורבות לצעירים וצעירות שמגיעים למקומות מסוג זה.

לעתים הוא בית בושת מסוכן לנשים צעירות, כמו ששר בוב דילן בביצוע שלו ולפעמים זו מסבאה עמוסת מהמרים ושתיינים, שעל הגברברים להיזהר מהם, כמו ששרו "החיות".

כי המילים אמנם השתנו בהתאם למי שהשיר מכוון אליו באותו ביצוע, אבל הרעיון תמיד דומה - מי שכבר נפלו מזהירים בשיר אחרים להימנע מהטעות שהם עשו ולהגיע למקומות המפתים הללו, כי מובטח להם להפוך שם לקרבנות האומללים של אנשים רעים.

הסברה המקובלת לגבי מקור השיר, שהפך להימנון נוסף של דור "ילדי הפרחים", היא ששורשיו הם מהמאה ה-19. מקור הלחן הוא ככל הנראה בבלדה אנגלית מסורתית. נראה שהוא הוקלט לראשונה ב-1928, אך ההקלטה הזו לא נמצאה. ההקלטה הישנה ביותר ששרדה שלו היא משנת 1934.

איש לא יודע בוודאות מהו מיקומו ואופיו האמיתי של "בית השמש העולה" המקורי. במהלך השנים הועלו השערות שונות לגבי המקום המיתולוגי הזה. למשל זו שמדברת על בית מלון בשם זה, שהתנהל תקופה קצרה בתחילת המאה ה-19 ברובע הצרפתי של ניו אורלינס.

השערה אחרת דיברה על אולם ריקודים ואירוח בעיר באותה תקופה. אחרים הרחיקו עד לסברה של כלא נשים בשם זה והוזכרה גם מכלאת עבדים שחורים שיתכן ונתנה השראה לסיפור העצוב.

במהלך שנות השישים והשנים שאחריהן, זכה "בית השמש העולה" לאינספור ביצועים נוספים, ביניהם של אמני הרוק הגדולים ביותר, כמו ג'וני קאש, נינה סימון, ג'ימי הנדריקס, לד זפלין, הסטונז ולהקת יו 2.

בזכותו הצליחה להקת "החיות" עצמה להפוך אחרי הביטלס ללהקה הבריטית השנייה שהגיעה לראש מצעד המכירות באמריקה. בכך היא ביססה את מה שלימים ייקרא "הפלישה הבריטית" - הצפת ארצות הברית בלהקות רוק מצליחות מבריטניה.


הנה להקת "החיות" מבצעת את The House of the Rising Sun (מתורגם):

https://youtu.be/4-43lLKaqBQ


"בית השמש העולה" בסגנון העממי של ימים שהיו:

https://youtu.be/yM4bYyC1HU0


בריאליטי שירה:

https://youtu.be/bYH_5Qxo77E


"רחוק רחוק מכאן" הגרסה העברית בביצוע אריק איינשטיין ובמילים של לאה נאור (עברית):

https://youtu.be/sPnh0uzw4UU


והסיפור המלא של השיר "בית השמש העולה":

https://youtu.be/ahnYw3KmX74?long=yes

מוסיקת הבלוז (Blues) נולדה כשירים עצובים של האפרו-אמריקנים בארה"ב. הסגנון נולד בתקופת השחרור מהעבדות ואחרי מלחמת האזרחים. מצבם של השחורים היה אז של חופש מהעבדות מצד אחד ומהצד השני מחסור כלכלי וגזענות איומה, מצד רבים מהלבנים של אמריקה.

בלוז הוא אחד מיסודות סגנון הג'אז. הדבר הבולט ביותר במוסיקת הבלוז הוא המשפט המוסיקלי החוזר בן 12 התיבות, לרוב בטמפו איטי.

הבלוז נולד הרבה לפניו אבל ויליאם כריסטופר הנדי מהעיר ממפיס נחשב על ידי רבים "אבי הבלוז". יצירות הבלוז הראשונות שזכו לפרסום היו שלו, ביניהן "ממפיס בלוז" (1912) ו"סיינט לואיס בלוז" (1914). המוסיקאים החשובים בתולדות הבלוז הם נגנים כמו ג'ון לי הוקר, מאדי ווטרס ובי. בי. קינג "מלך הבלוז". הזמרים הידועים בסי סמית ובילי הולידיי הם מהגדולים בשירת הבלוז.

בשנות ה-60 היה הבלוז כמעט מוסיקה מתה. ואז קרה למוזיקת הבלוז נס של ממש. באופן מוזר ואירוני הביאה "הפלישה הבריטית", אותה הצפה באמריקה של להקות רוק מצוינות מהאי הבריטי, להחזרת הבלוז. אותו בלוז שנולד באמריקה, חזר שוב ובגדול לזרם המרכזי והפופולארי של המוסיקה האמריקאית.

אריק ברדן, סולן להקת "החיות" הבריטית, אמר פעם "הושטנו את היד לפח האשפה של אמריקה ומצאנו בו תרבות"... ואכן, הצעירים הבריטים שאהבו מאד את הבלוז והרית'ם אנד בלוז הקצבי יותר, לימדו והרגילו בשנות ה-60 את המעריצים בכל העולם, אבל במיוחד באמריקה, לצרוך מוסיקה שחורה, על בסיס יומיומי.

לא פלא שבעקבות השינוי הזה יתחילו להתגלות גם באמריקה כוכבי ענק שחורים כמו ג'יימס בראון וג'ימי הנדריקס - כוכבי במה עם אנרגיות של חיות פרא וכישרון מאלוהים, חיבור שאמריקה כבר שכחה שהולך כל כך יפה ביחד...


מעבר לאופי המוסיקלי הייחודי שלו, המילה "בלוז" כבר מזמן הפכה שם גנרי למוסיקה כואבת ומלנכולית, מעין כותרת לסגנונות דומים בעולם. מהבלוז הפורטוגלי שנקרא "פאדו", דרך הרֶבֶּֿטִיקוֹ (Rebetiko), או הרמבטיקו של היוונים, שמכונה לא פעם "בלוז יווני", ממשיך בפלמנקו של ספרד, הסמבה בברזיל והטנגו בארגנטינה. כולם היו וזכו לכינוי "בלוזים".


מהו הבלוז:

http://youtu.be/JAt0L5TGuEY


הסבר על מוסיקת הבלוז בג'אז:

http://youtu.be/aBg_gQxAShM


תולדות הבלוז:

https://youtu.be/vnaorRAxhmU


"מלך הבלוז", הגיטריסט ביבי קינג, מנגן בלוז:

http://youtu.be/4Ny5ajCn0xw


קצת שירה והסברים על בלוז:

http://youtu.be/DXbclfmvSfU


והסבר מדהים לגיטריסטים איך לנגן סולו בלוז ברמה הגבוהה ביותר:

https://youtu.be/C8EAAVxvB4A?long=yes