יש לכתוב דוגמה, גרסה וסדנה ולא את המילים עם סיומות של א, כמו דוגמא או גרסא.

האקדמיה ללשון עברית קבעה זאת ונימקה בכך שצריך לכתוב עם סיומת באות ה"א, גם במילים שמקורן בשפה הארמית, כמו משכנתה, אסמכתה ושאילתה.

צורת הרבים היא תוכל להיות עם א' או בלי, כמו במקרה של דוגמאות ודוגמות, ששתיהן נכונות, או עִסְקָאוֹת ועֲסָקוֹת.

האם התלבטתם איך לפסק רשימות שהסעיפים באים בהן בשורות נפרדות? - אאוריקה מסתכלת כאן על האקדמיה ללשון עברית, שלא קבעה כללים בנושא ולכן תוכלו לעשות כרצונכם.

פריטים קצרים בשורות נפרדות - ההמלצה שלנו ושל האקדמיה היא ללא פיסוק.

סעיפים ארוכים ופריטים שנראים כמשפטים - נקודה בסוף כל אחד מן הפריטים אפשרית או נקודה-פסיק בסוף כל פריט, ואחרי הפריט האחרון נקודה.

אך בכל מקרה, הההחלטה כיצד לפסק הושארה לשיקול הדעת של הכותב והעורך, לפי העניין והסגנון שלהם.

הנה הסבר של השימוש הנכון ברווחים ובסימני פיסוק בכתיבה באאוריקה:


רווח
====
אין לכתוב רווח לפני סימן פיסוק.
אחרי כל סימן פיסוק, לעומת זאת, חייב להיות רווח!

דוגמאות: אני נכון. אני לא נכון. וגם אני לא נכון.


נקודה
======
בכל סוף משפט חייבת להיות נקודה. מטרתה היא לחייב את הקורא לעצור לרגע ואז להמשיך לקרוא. אחרי נקודה יכול לבוא משפט עם ו' החיבור בתחילתו, גם אם זה נדיר.

דוגמאות: בסוף משפט נכון תבוא נקודה. ואז יתחיל משפט חדש בנושא חדש.


שלוש נקודות (..)
=================
משתמשים בהן כדי להבהיר שיש המשך למשפט, אך הוא אינו גלוי כאן (הקורא יכול לחשוב לבד. זה פתוח למחשבה..).

דוגמאות: לפעמים יש המשך למשפט אבל...


שתי נקודות
===========
לא קיימות בדקדוק העברי.

דוגמאות לא טובות: אנחנו לא קיימות..


פסיק (,)
========
בא בין נושא לנושא, אם המשפט עוסק בכמה נושאים. כך יבוא בין כל נושא ונושא סימן פסיק, שיפריד ביניהם.

דוגמאות: אני כותב עם פסיק, מפסק עם פסיק, שותה קצת פסיקים ובסוף הולך לישון.


ו' החיבור
=========
אין לכתוב ו' החיבור אחרי פסיק או נקודה. כלומר, לפני ו' החיבור אין לכתוב פסיק. או שכותבים ו' או שכותבים פסיק. כנ"ל אין לכתוב ו' החיבור אחרי נקודה.

חשוב: אמנם האקדמיה ללשון עברית מתירה זאת בשניהם, אבל רק במקרים מסוימים, נדירים יחסית, כמו נושא ונשוא חדשים אחרי פסיק או בשפה גבוהה (עם לגיטימציה מהתנ"ך) למקרה של ו' החיבור אחרי נקודה. אנחנו באאוריקה עדיין לא שם אז לא!

דוגמאות: זה, וזה, וזה. וגם זה - כולם אסורים כאן בתכלית האיסור.


סימן שאלה
=========
בסוף שאלה יבוא תמיד סימן שאלה (?)

דוגמאות: אתם הבנתם שתמיד בסוף שאלה יבוא סימן קריאה?


סימן קריאה
==========
בסוף הבעת רגש יכול לבוא סימן הקריאה (!). מבחינתנו, נשמח שיהיו כמה שפחות סימני קריאה.

דוגמאות: אל תשכחו שאיכפת לנו מסימני הקריאה כאן!


סימן שאלה וסימן קריאה (?!)
==========================
אם אתם גם שואלים שאלה וגם מביעים רגש, רק אז תוכלו להשתמש בשניהם (?!).

דוגמאות: אתם מודעים לזה שאנחנו דואגים לכם?!


הערה: יש שמשתמשים בצורה הפוכה בשניהם, (עם סיום בסימן שאלה -!?) לתיאור הפתעה או הלם.

דוגמאות: זה מדהים שאתם לא מסוגלים לפסק נכון!?


מקפים
=====
במידה ואחרי אותיות החיבור (ב כ ל מ) יבואו מספר או מילה בשפה זרה, יבוא תמיד מקף ביניהם.

דוגמאות: ב-2 אני הולך, אולי אסע מחר ל-New York.


נקודותיים
==========
כשעומדת לבוא רשימה יוצגו לפניה הנקודותיים (:) - הרשימה תבוא תמיד בשורה הבאה ובין הפריטים בשורה יבואו פסיקים ().

דוגמאות לסימני פיסוק: פסיק, נקודה, נקודותיים, סימן שאלה וסימן קריאה.


גרשיים
=======
נהוג להכניס ציטטות בתוך "גרשיים כפולים".

מחשבות נהוג להכניס לתוך 'גרשיים בודדים'.


דוגמאות אמיתיות לשאלות שכתובות רע:
==================================
נכתב: מאמינים במזלות? אסטרולוגיה, התאמה לפי מזלות..?
הנכון: מאמינים במזלות, אסטרולוגיה והתאמה לפי מזלות?


והנה סרטון שמסביר יפה את השימוש בסימן הפסיק (עם תרגום לעברית):

https://youtu.be/GHnl1O3NGJk

המילה אָמָּן נכתבת בקמץ קטן, מה שאומר שיש להגות אותה אוֹמָּן. לגבי כתיבה האקדמיה היום ממליצה לכתוב בניקוד מלא כלומר אומן.

אבל האם האָמָּן, שהוגים בכלל אוֹמָּן, הוא שונה מאוּמָּן, שהוגים ב-U ולא ב-O?

אז כן - הראשון, האָמָּן, הוא מי שיוצר יצירות אמנות מקוריות, דוגמת צייר או פסל. השני, לעומתו, האוּמָּן, הוא בעל מלאכה שיש לו ידע מקצועי נרחב. הוא עוסק בדרך כלל בתחום של מלאכת יד עדינה והוא מומחה בתחום המקצועי ובביצוע המדוייק והיפה שלו.

אז לסיכום אמן שהוגים אוֹמָּן, הוא שונה מהאוּמָּן, אבל שניהם עושים דברים מצוינים.

אחד הדברים המופלאים בתרבות האנושית הוא העוצמה של הפשטות. אנחנו מעריכים אותה בעיקר כשאנו נתקלים בחומר מסובך מדי, בשפה גבוהה מדי, או בכתיבה פתלתלה ומעמיסה, שאתם בטח הייתם קוראים לה "חופרת"... אז איך עדיף לכתוב? - אתם כבר יודעים, כי קראתם את הכותרת. כיתבו פשוט!

כדאי להתאים את הכתיבה לקהל היעד שלכם. אם קהל היעד הזה הוא כולם אז חשוב מאד לכתוב פשוט. אם אינכם כותבים לפרופסורים ודוקטורים, אז אל תשתמשו במילים מסובכות. ברוב המקרים הן לא מעידות שאתם חכמים, אלא שאתם הרבה פחות חכמים מכפי שאתם חושבים שאתם...

מצד שני, רבים מהפרופסורים והאנשים המשכילים, או לפחות החלק הטוב שבהם, לא מת על יותר מדי מילים גבוהות, לא מובנות, בכתיבה, שרק הם יוכלו להבין. גם הם יעריכו אתכם הרבה יותר אם תכתבו פשוט ומובן. הרבה אנשים מסתתרים מאחרי מילים גבוהות והיום פחות מתמיד. המילים הגבוהות נראות כמו משהו שאפשר להסתתר מאחוריו. אבל האמת שהן הרבה פחות יפות לכם.

ועוד דבר - אוסקר וויילד אמר פעם ש"היו עצמכם, כי כל השאר כבר תפוסים..." - אז אל תכתבו כמו מישהו אחר שאתם מכירים, אלא מצאו את הדרך והפשטות היפה שלכם. גם אם לא תהיו הכי טובים בעולם, וסביר שכך יהיה, לפחות בהתחלה, היו אתם ומשם תוכלו ללכת ולהשתפר ולהיות יותר ויותר טובים. בקיצור, נסו לפתח סגנון אישי בכתיבה שלכם ותקבלו הרבה יותר הערכה מכולם. חקיינים יש הרבה. הרבה מדי.


הנה הסברים נוספים לסיבה שטוב לכתוב פשוט:

https://youtu.be/Dz8E8UOBFJQ?t=10s

על פי האקדמיה ללשון עברית ניתן לומר ולכתוב את שניהם, גם בסיומת ־ִים וגם בסיומת ־ִיִּים, אבל ההקשר צריך להיות נכון.

אמריקנים, צרפתים, סינים וכדומה - הם שמות עצם. אלו מיוחסים רק לבני-אדם.

אבל כשמדובר בשם תואר, כמו במקרה של 'אינטרסים אמריקניים', אז צריכים להיות שני יודים. אלו יכולים להיות מוצמדים לכל דבר, גם לבני אדם הן לשמות עצם אחרים, אבל לרוב משתמשים בהם במקרה שלא מתייחסים לבני אדם, כמו אינטרסים אמריקניים, או כספים אמריקניים.

הסיבה היא שכשמדובר בכינויי הייחוס לעמים, כמו במקרה של ספרדי או יווני, ובהשתייכות לקבוצה, כמו במקרה של מזרחי או חרדי - אלו יכולים להיות גם שמות תואר וגם שמות עצם.

סַאבְּטֵקְסְט (Subtext) הוא רעיון סמוי, תוכן או טקסט משנה שהוסתר בתוך הטקסט הכתוב.

התוכן הסמוי הזה יכול להסתתר בתוך יצירת אמנות נרטיבית, כמו מחזה, ספר, סרט, סדרה או אפילו בתוך משחק וידאו או יצירה מוסיקלית.

את הרעיון הסמוי, או טקסט המשנה של הסאבטקסט טומנים בדרך כלל מחברי היצירה עצמם.

לא פעם הכנסת סאבטקסט ליצירה בדיונית נעשית כביקורת פוליטית או חברתית, שדעת הקהל או אפילו צנזורה מונעות את הדיון הגלוי או המפורש בה. במקרים אחרים הסאבטקסט מוסיף עומק ומורכבות ליצירות כאלה, כדי להעשיר אותן ולמשוך את הקוראים, הצופים, המאזינים והצרכנים של היצירה.

דוגמאות? - במשל שהכניס לספרו "חוות החיות" טמן המחבר ג'ורג' אורוול רעיון סמוי שכזה. החיות בחווה עוברות תהליכים חברתיים המדגימים את הביקורת המוחצת שלו על ברית המועצות הקומוניסטית.

בסאבטקסט של סדרות טלוויזיה שונות הסתתרו רעיונות שונים. ב"מסע בין כוכבים" למשל, לוהקו שחקן רוסי ושחקנית שחורה. כך וללא מילים, העבירו היוצרים בעדינות ובעיקר בהדגמה של הפעילות המשותפת על המסך, ביקורת חברתית - הן על גזענות והן על המלחמה הקרה שבין ברית המועצות וארצות הברית. קשה להשתחרר מהמחשבה ששם הוטמן הזרע לשיתוף הפעולה ארוך השנים בין האומות הללו בתחנת החלל הבינלאומית.

מעניין שתוכן סמוי ורעיונות חתרניים מסתתרים כבר שנים רבות בתוך סרטי קולנוע. אבל רבים מהם לא היו בולטים וגלויים, לפחות לא לקהל הצופים הרחב. רק עם המצאת הווידאו והכניסה של מכשירי הוידיאו לבתינו, החלו קלטות הווידאו והאפשרות לשוב ולצפות בסרטים שוב לחשוף דימויים, מסרים חברתיים ורעיונות עמוקים שהסתתרו בסרטים שונים.

אחד הסרטים שיצא מכך נשכר במיוחד הוא הסרט "בלייד ראנר". בשנות השמונים, רק בצפיות חוזרות בו גילו הצופים רעיונות מרתקים, שהסתתרו בו ולא בלטו בצפיה רגילה. זה הפך את הסרט למעניין ומדובר והביא לו מעריצים חדשים. אפילו מבקרים שקטלו אותו בעבר, עברו את התהליך הזה והודו שטעו. כל זה הפך אותו לבעל מעמד כמעט מיתי. אם כשיצא הוא היה פלופ קולנועי עצוב, היום הוא נחשב לסרט המדע הבדיוני הטוב מכולם.

יש הטומנים את הסאבטקסט כסוד של ממש ולא בטקסט אלא בקוד מחשב. מדובר במעשה החתרני או ההיתולי של מתכנתים המכניסים "ביצי פסחא" מדומות, מעין סודות טקסט החבויים בתוך הקוד של תוכנות ואתרי אינטרנט. ראו אותם בתגית "ביצי פסחא, תוכנה".


הנה סרט על סאבטקסט (עברית):

https://youtu.be/BLKjfBfI_LI


שיר תמים שמחביא סאבטקסט שמנסה להיות שנון (עברית):

https://youtu.be/QriTj1SHv3c


ובחיוך עם קצת דיבור לא הולם - מה קורה כשהסאב הופך לטקסט (עברית):

https://youtu.be/7OXvU7ES3dA

"דימוי" (Simile), שהוא השוואה בין שני רכיבים לשוניים מתחומים שונים, שיש ביניהם יסוד משותף ודומה, אך לא זהה. דימוי בדרך כלל יכלול מילה או אות שמתארת הקבלה. לדוגמה "כמו", "כ", ("צדיק כתמר יפרח") "מ", או "יותר מ" ("גדול מהחיים").

מֶטָפוֹרָה (Metaphor), יותר מדימוי, היא שימוש במשהו אחד או בתכונותיו כדי להדגים דבר אחר. במטפורה, בניגוד לדימוי, לא תהיה מילת השוואה, דוגמת "כמו", "כ" ודומותיהן.

כשמישהו מספר על אדם אחר שהוא והוא "גנבו כמה סוסים יחד" הוא ממש לא מתכוון להתוודות על פשע שביצעו הוא עם ההוא. הוא משתמש במטאפורה שנועדה להסביר שלשניהם עבר של פעולות משותפות. אומרים את זה לא פעם אנשי עסקים מכובדים, פוליטיקאים מורמים מעם ואנשי תרבות שפעילות פלילית היא ממש לא עניינם. אגב, בניגוד לתדמית הציבורית של רבים מהפוליטיקאים - מרביתם באמת אינם כאלה.

אז אם דימויים משמשים בעיקר אנשים שכותבים ספרות ושירה, מטפורות משמשות ביום יום אנשים רבים ולאו דווקא כותבים או יוצרים. כשאומרים על מישהו בחדשות או בשיחה בבית, שהוא "פשט רגל", מתכוונים שהוא איבד את כל נכסיו. מישהו ש"גמר את הסוס" ממש לא הרג סוס כלשהו אלא במטפורה פשוטה איבד את היכולת שלו...

לא פעם, אגב, יכול להסתתר בין שני המושגים עוד מושג חשוב והוא הסַאבְּטֵקְסְט (Subtext), שהוא הרעיון הסמוי, או טקסט המשנה שלא פעם טומנים מחברי היצירה. התוכן הסמוי הזה יכול להסתתר בתוך יצירת אמנות נרטיבית, כמו מחזה, ספר, סרט, סדרה או אפילו בתוך משחק וידאו או יצירה מוסיקלית.


דוגמאות?
========
"אאוריקה חכמה כאיינשטיין" הוא דימוי.

"איינשטיין כבר הספיק לשכוח את מה שאאוריקה לומדת עכשיו" זו מטפורה.

"מאחורי ארכימדס העירום הרוקד ברחוב בסירקוזה" מסתתר לו ודאי סאבטקסט כלשהו.

"הוא הרים לה" היא מטפורה עכשווית, המתארת מישהו שהחמיא למישהי ולא מישהו שהרים לה את החצאית.


הנה הכוח של המטפורה (מתורגם):

https://youtu.be/A0edKgL9EgM


וכך קיבלו הלומברדים בימי הביניים דימוי של שבלולים:

https://youtu.be/6ISOK-XtvYs