תשליך (Tashlich) הוא מנהג יהודי שבו משליכים המאמינים בראש השנה את החטאים אל הים. המנהג בא מהפסוק "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותָם" שנכלל בספר מיכה, פרק ז' פסוק י"ט. יש נוהג לנער ב"תשליך" את שולי הבגדים, כסמל להתנערות מהעוונות והחטאים.

המנהג הוא חלק ממנהגי הימים הנוראים, שבין ראש השנה ויום הכיפורים.

כשאין ים או נהר עם דגים בסביבה נוהגים היהודים לבצע את התשליך אל מול מעיין נובע. במידה שגם מעיין לא נמצא בסביבה, נהגו אבותינו להכין בור מים מיוחד בחצר בית הכנסת, כמו זה שנמצא בבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם, שנבנה במאה ה-17. אם כל אלו לא התקיימו, נהגו לעלות אל מקום גבוה שממנו ניתן היה לראות את המים.

החוקרים סבורים שמקורו הוא בקהילות אשכנז של המאה ה-15. אחת ההשערות היא שיהודי העיר קלן שבגרמניה אימצו אותו במאה ה-14, בהשפעת מנהג נוצרי שרווח אז בעיר. יהודים החלו בהדרגה להשליך את חטאיהם ברחבי אירופה ועד למזרח אירופה. במאות הבאות התפשט המנהג גם לקהילות הספרדיות והפך למנהג יהודי מקובל כמעט על הכל. רק מספר קטן של קהילות ספרדיות וחלק מקהילות תימן סרבו לקבל את המנהג.


הנה הסבר על מנהג התשליך:

https://youtu.be/CYeJlefcGO4


תשליך אצל חרדים:

https://youtu.be/UH8DTxi1jOg


תשליך מודרני מעורב:

https://youtu.be/iy0Ovl9s0F0


והתשליך בבית ספר ישראלי:

https://youtu.be/bsjbUg80zTI

השיר הזה הוא סמל. הוא אחד השירים הקלאסיים של המשורר והזמר לאונרד כהן והוא גם שיר יפה להפליא. מינימליסטי וצנוע, אבל ענק ברגש ובתוכן, השיר הזה, "מי באש" (Who by Fire), הוא גם חידה.

לא כולם יודעים שכהן כתב אותו אחרי החוויות הלא פשוטות שעבר בשנת 1973, במדינת ישראל בה שבה במהלך מלחמת יום הכיפורים.

באותה תקופה חי לאונרד עם בת זוגו הקנדית סוזן אלרוד, אם ילדיו, אבל לא אותה סוזאן שהייתה מושא שירו הידוע "סוזאן". כך או כך, סדקים ניבעו בהדרגה באהבתם של השניים. במקביל פרצה אז בארץ מלחמת יום הכיפורים והזמר הצעיר, מתחבט בעתיד יחסיו עם בת זוגו ואולי מתלבט האם להמשיך בחייו לבדו, מחליט לבוא לישראל.

לאונרד, זמר שהספיק להוציא שני אלבומים שבארה"ב לא זכו להצלחה גדולה, לא היה כל כך מודע לכך שבאירופה הוא להיט ובישראל עוד יותר. הוא שוטט כמה ימים בתל אביב ולא כל כך זיהו אותו. אבל כשישב בקפה "פינתי" התל אביבי, זיהה אותו הזמר אושיק לוי, שישב שם עם כמה מוזיקאים נוספים, ביניהם אילנה רובינא ומתי כספי. הם החלו לדבר, הידידות החלה ללבלב ובימים הבאים שכנעו אותו כספי ורובינא להצטרף אליהם להופעות בחזית, לפני חיילי צה"ל.

כך יצא שבמהלך המלחמה שהה לאונרד בישראל במשך חודשיים. הוא נתן עשרות הופעות בפני החיילים במוצבים ובילה זמן רב עם החיילים. כאבי המלחמה האיומה, סיפורי הקרב, החברים שנהרגו, הקרבות הקשים - כל אלה לא נעלמו ממנו.

ההשפעה של החוויות בארץ ובקווים הותירה חותם בלאונרד כהן. היא השפיעה משמעותית על נפשו והרגש היהודי של הזמר הקנדי, שהיה לא רק אמן רגיש, אלא גם מי שהיה נכדו של רב ואדם בעל עומק רוחני גדול.

וכך נכתב Who by Fire. בכתיבתו העדינה והרגישה ניסח כהן בשיר את מה שראו עיניו ושמעו אוזניו כאן. במילותיו מוצגות בכל הכאב, האימה והיופי חוויות התקופה הכואבת. הוא שילב את מוראות המלחמה והכאב ששרר בישראל המופתעת, ממלחמה איומה ולא צפויה, עם מילים ומחשבות מהיום הקדוש בשנה היהודית.

כי חשוב לדעת - השיר שפותח במילים "מי באש ומי במים" התבסס וקיבל השראה מהפיוט לימים הנוראים "ונתנה תוקף" - חלק מהתפילה היהודית הנאמרת בראש השנה וביום כיפור. גם בתפילה הזו וגם בשיר מונים את סוגי העונש והמוות שמובטח לחוטא, על חטאיו במהלך השנה ואם לא כיפר עליהם ביום הכיפורים - מי באש (כנראה בשריפה), מי במים (בטביעה) וכן הלאה.

שנה לאחר מכן יצא השיר "Who By Fire", כחלק מהאלבום המרשים "New Skin for the old Ceremony". הוא לא היה השיר היחיד שהגיע מאותם ימי מלחמה, אבל רבים התפעלו אז מהחיבור העדין והחכם כל כך שעשה המשורר המדויק כל כך, בין מסורת עתיקה למודרניות כואבת. האש שבאמצעותה חיבר המשורר המזמר בין מוראות המלחמה המסוכנת בתולדות מדינת ישראל הצעירה ובין התפילה והמסורת היהדות, הפכה לאגדה.


הנה השיר בהופעה חיה:

https://youtu.be/j2T274bXIxU


"מי באש" עם המילים, מתוך אלבום הבכורה של לאונרד כהן:

https://youtu.be/bntot9LAY08


ועיבוד עם אלמנטים מזרחיים, בהמשך השנים:

https://youtu.be/EgMaBreDuF4

כתבי המחילה (Indulgence), או שטרי מחילה, היו קרויים בלטינית "אינדולגנציות" (Indulgentia). הם הונהגו על ידי הכנסייה הקתולית בימי הביניים, שהבטיחה "לסלוח" למאמינים "ולגאול את נשמתם", תמורת כסף...

מדובר היה במסמכים סתמיים שהבטיחו לנוצרים מחילה מהחטאים הנוראים ביותר שלהם, תמורת כסף. הכנסיה נהגה להפחידם מגורלו האיום של החוטא ביום הדין. האינדולגנציות היו ההבטחה הגדולה, ש"תמורת סכום סמלי" יוכלו החוטאים להתחמק מחרון אפו של אלוהים.

הרעיון המושחת של הכנסיה הקתולית היה אז פשוט ויעיל להדהים - היא הרי זקוקה להרבה מאד כסף. מימון הקמת הקתדרלות ותחזוקתן, עלויות אוצרות האמנות והפאר שהוכנסו לתוכן, המשכורות לעובדי הכנסיות, כולל הציירים, הפסלים, המוסיקאים ונותני השירותים הרבים, מימון מפיצי הבשורה הנוצרית, המיסיונרים שלה, אך גם מימון חיי הפאר של מנהיגי הכנסייה, האינקוויזיציות והמעקבים אחרי המאמינים ושמירת המצוות שלהם - כל אלו חייבו ממון רב וזמין.

מכירת האינדולגנציות איפשרה לכנסייה למכור למאמינים סליחה בתשלום. ההברקה המסחרית של מכירת סליחה מטעם אלוהים וישו הפכה את המוצר להצלחה מסחררת והמוצר היה לוהט. המאמינים יכולים היו לחטוא היום ומחר לגשת לכנסייה ולרכוש סליחה ארוזה בליטוף של הכומר המקומי.

כמו קנס על חנייה בימינו, קניית כתב המחילה נתנה סליחה על החטאים של הזמן האחרון ואפשרה לחוטא הנוצרי לגייס ממון, שלעיתים קרובות לא היה בכיסו, לקניית הסליחה הבאה.

מכירת האינדולגנציות הייתה אחת הסיבות ל"רפורמציה" שתביא לפרישת מרטין לותר ומאמיניו ולהקמת הכנסייה הפרוטסטנטית על ידם. לאחר שחקרו ולא מצאו שום בסיס דתי בכתבי הקודש למכירת סליחות בתשלום, פרשו מרטין לותר והרפורמיסטים שלו מהקתוליות.

בהמשך ההיסטוריה התנערה גם הכנסייה הקתולית מהאינדולגנציות ומהמסחר בסליחה למאמינים.


כך הוצגו לציבור שטרי המחילה הקתוליים כהצלה מגורל אכזרי לשריפה לעולמים בגיהנום:

https://youtu.be/r-oY7XoO4EU


האינדולגנציות היו חלק מסיבותיו של מרטין לותר להקים את הכנסייה הפרוטסטנטית:

https://youtu.be/IATyzSAjC1w


ופרודיה על כתבי המחילה של ימי הביניים:

http://youtu.be/un2qxIlqLP8

צום יום כיפור הוא מצווה מהתורה, שבה היהודי קיבל הוראה לענות את נפשו. כלומר לצום. זהו היום היחיד בשנה שעליו נאמר במפורש בתורה, שיש להתענות בו ולצום. המנהג היהודי ביום הזה הוא להתנתק מעולם החומר, ללבוש לבן ולהידמות למלאכים לבנים.

המשמעות של יום כיפור היא שאם חטאנו לאלוהים, אנו היהודים מבקשים סליחה ומכפרים על עוונותינו והאל מוחל מיד, בלי חשבונות. יד ימינו של אלוהים "פשוטה לקבל שבים".

הצום ביום-הכיפורים אולי בא כדי לכפר על עוונותינו בשנה החולפת, לכפר על נפשותינו ולקבל אחריות על המעשים שעשינו. פעם היה הרעיון של חרטה ועינוי הנפש הרבה יותר משמעותי, אבל בימינו הוא קצת פחות מחמיר. ביום הזה מנתק את עצמו היהודי מעולם החומר, כדי לגלות את הנפש. כשלא דואגים לצרכי הגוף, כמו האכילה והשתייה, יכולה הנפש לפרוץ ולהתגלות.

מצוות הצום כתובה בספר ויקרא, פרשת אמור, פרק ט"ז, שב כתוב במפורש "בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם, וכל מלאכה לא תעשו - האזרח והגר הגר בתוככם". עינוי הנפש כולל ביהדות 5 איסורים שביניהם הצום והימנעות מאכילה ושתייה, כמו גם עוד איסורים כלבישת מוצרי עור, רחיצת הגוף וכדומה.


הנה ארוחה מפסקת וצום ביום כיפור (עברית):

https://youtu.be/PikhQ8ZjZtM


כך מסבירים את יום כיפור בעולם:

https://youtu.be/4oqBzg8wCUg


הסבר התורה לצום ביום כיפור (עברית):

https://youtu.be/fvb7FqymXMc?t=2m06s&end=4m17s


ומה הסיפור עם זמני יום כיפור (עברית):

https://youtu.be/lwsWovhMwV0


כך עוברים את הצום בצורה בריאה (עברית):

https://youtu.be/rkAfMKK1ARA


ויש מי שרואים ביום הכיפורים יום של צדק חברתי (עברית):

https://youtu.be/OK90i7shLwk

האם שמעתם פעם מישהו אומר "לך לעזאזל" או סתם "לעזאזל"? - ובכן, יש מקום כזה.. ג'בל מונטאר, או בעברית הר מונטר שבמדבר יהודה מזוהה על ידי חלק מהחוקרים כהר עזאזל.

לפי המשנה היהודית, כדי לכפר על חטאיהם, אבותינו בתקופת בית שני היו מקריבים עיזים לאלוהים. הם קראו לעז המוקרבת "שעיר לעזאזל" והיו משליכים אותה ממרום הצוק למטה, אל התהום, כדי שיימחלו להם החטאים והאל יסלח וימחל להם. הכהן הגדול הוא שנהג לזרוק את השעיר (הקורבן) ביום הכיפורים.

ורק שתדעו שאם שמעתם מישהו אומר את זה - הוא לא קילל. לפחות משפטית הוא לא קילל. איך זה?

מעשה שהיה כך היה:

המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק ענה פעם "לך לעזאזל" למישהו שהעיר לו על שדיבר אידיש. האדם נפגע ותבע אותו בבית משפט. המשורר נימק לשופט שמדובר במקום שקרוב לירושלים והוא חשב שהאיש ייהנה מטיול בהר העזאזל. השופט קיבל את טענתו של ביאליק וזיכה אותו. הוא אף חייב את התובע לשלם את הוצאות המשפט.


הנה הטיפוס אל הר עזאזל (עברית):

http://youtu.be/L92fjAQ1kt4


טיול להר מונטאר - הר העזאזל (עברית):

https://youtu.be/e3VkpciTxW4?end=140


וסרטון אנימציה של בוגר בצלאל על העזאזל (עברית):

http://youtu.be/y6d5nJ1sOOI