הדיג'רידו (בקיצור - דיג', או דידג') הוא כלי שבטי אוסטרלי, כלי חשוב מאד במוסיקה הטקסית העתיקה של האבוריג'ינים, ילידיה המקוריים של אוסטרליה. זהו כלי נשיפה קדום שהאבוריג'ינים פיתחו לפני כ-1500 שנה.

מבחינת הטקסים שלהם, הנגינה בדיג'רידו הייתה דרך של האבוריג'ינים לתאר חלומות, שתרבותם החשיבה מאד. איכות הצליל הבודד של הכלי, צליליו העמוקים ובמיוחד התדרים הנמוכים של הדידג', איפשרו לו להפוך לכלי ריפוי, הרגעה, מדיטציה, הרפיה והגברת הריכוז והקשב לגוף של המנגן והמאזינים.

את הדיג'רידו מייצרים מעמוד התפרחת של קקטוס האגבה או מענף חלול של אקליפטוס.

מוסיקלית, הדיג'ירידו הוא מנפיק רק צליל אחד, אבל כזה שמקבל צורות שונות של צליל ואי אפשר לחזור עליו בדיוק לעולם.


הנה אבוריג'ני מאוסטרליה מנגן בדיג'רידו:

https://youtu.be/cizByru14jc


אמן ישראלי שבונה אותם (עברית):

https://youtu.be/9wGB7uVb-dA


דואט של דידג'רידו:

https://youtu.be/oXBGZoBYaLY


נגן המשלב את כלי ההקשה האנג עם הדידג'רידו ושירה:

https://youtu.be/BAxwRPbDw3k?t=52s


מי שמתיימרת להיות נגנת הדידג'רידו היפה בעולם:

https://youtu.be/NaBI1SqIhak


והנה החלילן מהמלין של הדידג'רידו:

https://youtu.be/uqvDDsMjgH8

בַּלַלַייקָה (Bal) היא כלי מיתר רוסי שסמלו הוא תיבת התהודה המשולשת. יש לבללייקה 3 מיתרים ולעיתים הם כפולים, כל שיש 6 מיתרים. במאה האחרונה הפכה הבללייקה לכלי מוסיקלי נפוץ בארצות מזרח אירופה.

בבללייקה מנגנים ברוסיה, אוקראינה ובארצות נוספות במרכז אסיה. יש 6 גדלים שונים של בללייקות, מהקטנה והגבוהה ביותר (בללייקת פיקולו) ועד לבללייקת קונטרבס הגדולה ונמוכה.


הנה שלישיית בללייקה:

https://youtu.be/iMfeythnSgc


נגן וירטואוז שמנגן בללייקה במהירות ובמיומנות:

https://youtu.be/WOve71R-fHQ


הנה תזמורת בללייקות מנגנת "אתמול" של הביטלס:

https://youtu.be/JjdDq0IqBDc

מקל גשם (Rainstick) הוא כלי נגינה בצורת צינור חלול וארוך המפיק רעש של גשם.

מקל הגשם עשוי מעץ, לרוב מסוגים מסוימים של קקטוסים או ענפי במבוק. כיום יוצרים מקלות גשם גם מגלילי נייר דחוס או קרטון, תוך נעיצה בהם של מסמרים וקיסמי שיניים.

לא ברור לחלוטין מה מקורו של מקל הגשם. מרבית ההערכות מדברות על התרבות האצטקית, אך כלים דומים נמצאו באוסטרליה, בדרום אסיה ובאפריקה. השתמשו בו אז בעיקר לטכסי הורדת גשם.

צלילי מקל הגשם נובעים מקיסמים, או קוצי הקקטוס שננעצו דרך גוף העץ והוכנסו פנימה. את הצינור מלאו בשעועית יבשה או בחלוקי נחל. כאשר הופכים אותו הם זזים ופוגעים בקוצים שנעוצים בצדו הפנימי לאורך ומשמיעים קול המזכיר את צלילי הגשם היורד.


הנה מקל הגשם:

https://youtu.be/b32g5NvG9Qc


הסבר והדגמה של מקל גשם:

https://youtu.be/3Sb7OfXGhUE?t=28s


כך מפיקים צלילים ממקל הגשם:

https://youtu.be/riQNqpwXkvE


הנה מה שבתוך מקל הגשם:

https://youtu.be/8y_KR5mRpn8?t=30s


כך יוצרים מקל גשם לבד:

https://youtu.be/taQogj2YgvE

דרבוקה (Talking drum) היא כלי הקשה מרכזי ובין כלי הנגינה הבולטים של המוסיקה המסורתית באזורי המזרח התיכון וצפון אפריקה.

מקור שמה במילה הערבית "דראב", שפירושה "להכות", הדרבוקה ידועה בשמות אחרים במדינות ערב השונות: במצרים קוראים לה "טַבְּלַה", בסוריה "דִרְבַּכֶּה", בעיראק "דנבּכּ", בטורקית "דאבול" ובמדינות הבלקן "טומבק" או "דומבק".

שייכת למשפחת תופי הגביע או הכד, היא עשויה בדרך כלל מגוף עשוי חרס או מתכת, בצורת גביע או כד ומכוסה בעור מתוח. אם בעבר העור שעליו מתופפים היה עשוי מעור חיה, בימינו הוא לרוב עשוי פלסטיק או חומרים סינתטיים דומים - חומרים עמידים יותר וקלים לתחזוקה.

טכניקות התיפוף על הדרבוקה מגוונות, כמו גם סוגי ההקשה בה, לפי המיקום על העור ואופי הטפיחה עליו. סגנונות הנגינה והטכניקות משתנים לא מעט, גם בהתאם לאזור ולתרבות. כל אלה מאפשרים הפקת סדרה של צלילים, המאפשרת יצירת מקצבים, מהפשוטים ביותר ועד מורכבים מאוד, ביניהם סעידי, באלאדי, מאקסום, מלפוף, איוב ועוד.

הדרבוקה היא מכלי הנגינה העתיקים במזרח התיכון. חלק מהחוקרים מעריכים שהכלי שימש עוד מימי הפרעונים של מצרים העתיקה. בהמשך יש לה נוכחות, בשמות ובצורות שונות, גם בתרבויות שיצאו מאזור מסופוטמיה לשעבר, כולל בתרבויות העתיקות של פרס, טורקיה ויוון העתיקה.

בזכות קלות הנגינה היחסית בה, הדרבוקה הפכה במדינות רבות גם לכלי נגינה אהוב ועממי, כולל במדינות הבלקן, כמו טורקיה.

גם בישראל היא ומשמשת במגוון סגנונות מוסיקליים, הן מסורתיים והן מודרניים. כך היא מרכזית במוסיקה הערבית המקומית, במוסיקה הים-תיכונית שהביאו ופיתחו עולי המזרח, בנגינה עממית של צעירים שפיתחו את כישורי הנגינה שלהם ובמוסיקה הישראלית העכשווית ביותר.

אך בעיקר במזרח התיכון ובצפון אפריקה, הדרבוקה היא מכלי הנגינה הבולטים במוסיקה המקומית, הן במוסיקה העממית של העולם הערבי והן במוסיקה הערבית הקלאסית, שצמחה במדינות כמו מצרים, עיראק, סוריה ואלג'יר.


הנה הדרבוקה לבד:

https://youtu.be/QX-_FNJluJk


דרבוקאים ביחד:

https://youtu.be/uxW3Wc3Ervg


10 מקצבים לריקודי בטן:

https://youtu.be/zE8pPK6-1cI


טכניקת דרבוקה ללא מילים:

https://youtu.be/cx5jqO-hChk


7 מקצבי מלפוף - אחד אחרי השני:

https://youtu.be/yGWtT1fEeiA


ושיעור ראשון בדרבוקה (עברית):

https://youtu.be/n0w7spysNFw?long=yes

פּיפַּה (Pipa) הוא כלי פריטה סיני שיש לו צוואר קצר. גילו של הפיפה הוא מעל 2000 שנה. קרוב לוודאי שמקורו במרכז אסיה.

לפיפה יש 4 מיתרי משי ובין 19 ל-26 סריגי במבוק המודבקים לגוף הכלי. הכלי מוחזק אנכית ופורטים עליו בציפורניים. בעבר היה הפיפה בשימוש האצולה.


הנה סיפורו של כלי הפריטה פיפה:

https://youtu.be/1GJiliDvXhk


נגנית פיפה:

https://youtu.be/ykW3hKwjtVQ


נגנית פיפה מבצעת שיר פופ סיני:

https://youtu.be/37uedoSkhjE?t=18s


הפיפה הוא רק אחד מכלי הנגינה הסיניים:

https://youtu.be/-NMgdh7Xxc8

סיטאר (Sitar) הוא כלי מיתר עתיק שמקורו במוסיקה ההודית והוא נחשב לכלי המיתר הנפוץ ביותר בהודו. הוא משמש לנגינת מוסיקה הודית קלאסית, מוסיקה עממית הודית ובלא מעט שירי פופ הודיים.

בימינו ישנם שני סוגי סיטאר עיקריים. אחד המשמש נגנים אינסטרומנטליים, כאלה המנגנים מוסיקה כלית, דוגמת נגן הסיטאר ראווי שנקאר, המפורסם בעולם כולו כמי שלימד את הנגינה בכלי לג'ורג' האריסון הגיטריסט של הביטלס וגם הופיע בוודסטוק.

הסוג השני מלווה מוסיקה קולית. אמנים כאלה הם ויליאט וסוג'אט חאן, למשל. הראשון, ויליאט חאן, הוא זה שהתאים את הכלי לליווי מוסיקה קולית. בכדי להדגיש את המנגינה, הוא החליף את מיתרי הבאס במיתרים הרמוניים.


#מבנה הסיטאר
הסיטאר הוא כלי נגינה ארוך מאוד. יש לו כ־20 מיתרים שעליהם פורטים במפרט שנקרא "מיזרב". יש בו שתי קבוצות מיתרים עיקריות - המיתרים המלודיים, המונחים על הגשר העליון, והמיתרים הסימפתטיים, שמתחת להם.

המיתרים המלודיים כוללים 3 מיתרי הרמוניה וקצב המכונים "צ'יקארי", מיתר הרמוני ששמו "גאנדאהר", ה"סה", שהוא מיתר מלודי ומיתר מלודי ראשי בשם "מאדיאם".

בין נגני הסיטאר הידועים בעולם ניתן למצוא את ראווי שנקר, מי שהתפרסם בשנות ה-60 כמורו של "הביטל" ג'ורג' האריסון. נגנים הודיים מפורסמים נוספים הם ניקהיל בנרג'י, שאהיד פרווה וויליאת חאן.


#מקורות הסיטאר
הדעות באשר למקורו חלוקות. יש הסבורים שמקורו בסֱטָאר או הזיתר הפרסי. חלק מהמומחים מייחסים אותו דווקא ל"טֶמבור" הכורדי, מעין קַתְרוֹס ללא תיבת תהודה. שניהם, גם הטֶמבור וגם הסֱטָאר הפרסי נמצאים בשימוש גם באיראן של ימינו.

מומחים קושרים אותו לעתים גם לסרסווטי-וינה או לרודרה-וינה מהודו, שאת מקומה ירש, בסגנון המוסיקה הקלאסית הצפון-הודית, שנקראת "קהיאל".

מקור השם "סיטאר" מהמילה הפרסית סֱהטָאר. "סֲה" פירושו שלוש ו"טָאר" הוא מיתר.


הנה הסיטאר והסברים עליו:

https://youtu.be/EOPG9LHhzis


שאהיד פרווה:

https://youtu.be/PoKiHH-3vdk


אנושקה שנקר מנגנת בסיטאר:

https://youtu.be/gLEAEmwYAfI


מלווה את הזמרת נורה ג'ונס:

https://youtu.be/kEJSWIftX98


גורג' הריסון מנגן סיטאר בשיר ידוע של הביטלס:

https://youtu.be/hRZqlsYg9SY


והרכב שמשלב סיטאר:

https://youtu.be/23zGI-rnGxk

קרן ההרים היא כלי נשיפה עממי ארוך, באורך של כמה מטרים. הרועים בשווייץ משתמשים בקרנות הרים שעשויות מענפים ארוכים וחלולים מעץ, כדי לקרוא זה לזה מפסגות ההרים ומהעמקים.

קרן האלפים, או קרן הרים, כיכבה בסיפור הידוע "היידי בת ההרים". כיום, בעידן הטלפונים הסלולריים, לא צריכים לתקשר באמצעות קרנות האלפים. לכן משתמשים בהן השוויצרים בימינו, בעיקר בחגיגות עממיות מסורתיות.

בניגוד לכלים כמו פסנתר וגיטרה, קרן האלפים אינה מנגנת צלילים שכולם מהצלילים של הסולם המושווה.


הנה קרן אלפים בהרכב של 8 נגנים:

https://youtu.be/K_qp26NHyTg


הרכב של 22 נגני קרן האלפים:

http://youtu.be/OE6cIMy86RM


ועוד תזמורת של קרן האלפים:

http://youtu.be/vfQC-XaNEpM

פְּסלתריון (Psaltery) הוא כלי נגינה עתיק מאד שמנוגן בקשת או בפריטה. זהו כלי מיתר ממשפחת הציטאר, כלי שנולד בימי הביניים והיה דומה לנבל. שמו מראה שהפסלתריון היה מבוסס על כלי יווני קדום בשם זה, שהיה סוג של נבל משולש.

בתעודות וספרים עתיקים, בין המאות ה-12 ועד ה-15, הופיעו פסלתריונים של ימי הביניים, כשצורתם ומספר מיתריהם משתנים מאחד לשני.

במוסיקה הערבית משמש עד היום הקאנוּן, שהוא סוג של פסלתריון גדול. הפסלתריון הוא גם אבי הצ'מבלו, הפסנתר הקדום, שלהבדיל מפסנתר לא הכיל פטישים אלא מפרטים קטנים, שהיו מחוברים לקלידים ופרטו על מיתריו.

אגב, המילה 'פסנתר' בעברית, מגיעה משמו של הכלי היווני 'פסלתריון'.

הנה הפסלתריון עם הקשת שבה מנגנים בו:

https://youtu.be/83lZ8LT4jm0


דואט של פסלתריונים:

https://youtu.be/_kLYOsoqY9c


המנגינה הנודעת "שרוולים ירוקים" מנוגנת בפסלתריון:

https://youtu.be/sotvgwFm-MI


בימי הביניים ניגנו גם בפסלתריון פריטה:

https://youtu.be/F1cvDn_B6Kw


מוסיקה מימי הביניים בפריטת פסלתריון:

https://youtu.be/fl8yQ1vzQVY


ופסלתריון פריטה במוסיקת הרנסאנס:

https://youtu.be/zhf_UHMLQGE

בנג'ו (Banjo) הוא כלי נגינה עממי מובהק. זהו כלי פריטה, עם 4, 5, או 6 מיתרים, הדומה קצת למנדולינה, אך עשוי מחישוק מתכת, שעליו מתוח קלף עשוי עור, מה שנראה קצת כמו כלי פריטה עם תוף.

נראה כי מקורו של הבנג'ו באפריקה. עם העבדות באמריקה הוא התפתח מכלי נגינה אפריקניים מסורתיים, שיצרו העבדים האפריקניים ביבשת החדשה. הבנג'ו הפך נפוץ מאוד בקרבם אותם עבדים והקסם שלו התחבר גם ללבנים.

בהמשך ועם היווצרות סגנון הג'אז המלהיב, החלו להשתמש בו גם נגני ג'אז וקאנטרי והוא הפך לכלי פופולרי בקרב נגני מוסיקת העם האמריקאית.

עם השנים היה הבנג'ו לכלי אהוד ומרכזי בארצות הברית של אמריקה והוא הפך מזוהה עם מוזיקת פולק אמריקאית. יותר ויותר הוא תפס את מקומו גם בהופעות ווודויל, מינסטרל, במוסיקת הקאנטרי, הבלוגראס ואפילו במוסיקה האירית, כלומר זו של האמריקאים ממוצא אירי.

הבנג'ו הצליח להגיע ולחדור אפילו לאולמות הקונצרטים, כשהוסיף את הצליל ה"מקומי" האמריקאי בתזמור של האופרה "פורגי ובס" מאת גרשווין וב"קואנגה" מאת דליוס.


הנה הסבר מודגם של הבנג'ו (עברית):

https://youtu.be/s90iRfQbx3A


צמד בלוגראס עממי אמריקאי של גיטרה ובנג'ו:

https://youtu.be/rK5Hm9BW0lI


נגן הבנג'ו המהיר בעולם, עם 660 תווים לדקה!

https://youtu.be/0HXYdGGKV2k


הזמרת אשלי קמפבל מלווה את עצמה בבנג'ו:

https://youtu.be/gwObHJyqiI4


הבנג'ו בלהקת קאנטרי בלוגראס בשיר "אני אעוף":

https://youtu.be/tQ29PPC059c


וסרטון תיעודי על חוקר שמקדיש את חייו לבנג'ו ולקשר שלו להיסטוריה האמריקאית:

https://youtu.be/wrRfOzhM2AE?long=yes

גיטרת ירח (Moon Guitar), בסינית יוּאֶט צ'ין (Yueqin), היא כלי פריטה סיני, מעין ציטאר, שיש לו 4 מיתרי מתכת וסריגי במבוק המודבקים על הגוף ועל צוואר הכלי.

בתרבות הסינית שימש היואט צ'ין לליווי זמרים, ככלי תזמורתי עממי ובאופרה הסינית של פקין.


הנה קטע לגיטרת הירח:

https://youtu.be/S9cbs6oSyxU


נגן גיטרת ירח מנגן בליווי תזמורת סינית:

https://youtu.be/Gn5O6ByYvTA?t=12s


הכלי הסיני מקרוב:

https://youtu.be/wKzMcvST2sM


כך מתקנים אותו:

https://youtu.be/oPnQqZj_IDE

כּאנוּן, או קאנון (Qanun), הוא כלי מיתר, עשוי עץ ובצורת טרפז, לא פעם עם 81 מיתרים מתוחים עליו, בקבוצות של 3 מיתרים לכל תו.

הוא קרוב של הדולצימֶר עתיק היומין, הכאנון הוא כלי פריטה מרכזי במסורת המוסיקלית של המזרח התיכון וצפון אפריקה, כלי מרכזי כסולן וככלי ליווי במוסיקה ערבית - קלאסית ועממית.

צליליו עדינים ומתכתיים ומאפשר נגינה מורכבת ומהירה, בנגינה וירטואוזית ומהירה, האופיינית בדרך כלל לנגני כאנון מיומנים. הם מניחים אותו על הברכיים או על שולחן ופורטים באצבעות, או בעזרת שני מפרטים קטנים הנקראים "ריש" ומוחזקים בשתי ידי המנגן.

מקור הכּאנוּן בארמניה והוא ממשיכו של הנֶבֶל המצרי העתיק. במאה ה-12 התוודעו אליו האירופאים ואף הפך לכלי מוכר בשם ציטריון (zither) או פסלתריוּן (psaltery). מאז המאה ה-10 הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהמוסיקה הערבית, לצד תרבויות מוסיקליות שכנות, דוגמת המוסיקה הפרסית, התורכית והארמנית.

פירוש שמו של הכאנון הוא "חוֹק", "כלל" או "מידה".


הנה הקאנון הערבי:

https://youtu.be/2pSTsjq31eU


תולדות הקנון במוסיקה הארמנית:

https://youtu.be/yo5C3SDfad4


קנון סולו:

https://youtu.be/mBe7eYkhFSE


נגן ישראלי מנגן יפה:

https://youtu.be/TW4Cn0aAK-k


קנון עם עוד יחד:

https://youtu.be/Rw5DqnRm4zY


נגן קנון מככב בתזמורת ערבית בשיר ערש עממי מצרי:

https://youtu.be/L0pQVnLIDig

חֲלִיל-פָּאן (Pan flute) הוא כלי נגינה עתיק ועממי, שנמנה על משפחת כלי הנשיפה מעץ ונפוץ בעולם בעיקר מאז ימי הביניים.

חליל פאן עשוי מסדרה של קנים, עשרה או יותר, המחוברים זה לצד זה באורך הולך וגדל. בנגינה בזה אחר זה, מהארוך לקצר, ניתן להפיק מהם סולם מוסיקלי מלא.

את קני העץ באורכים שונים מחברים זה לזה בצורה אנכית, מהקצר ועד הארוך ביותר.

מקורותיו של חליל הפאן הם עתיקים מאד, כבר מאז יוון העתיקה וככל הנראה עוד הרבה לפני כן. מכל מקום, הוא נקרא על שם האל היווני המיתולוגי פאן. אל הרועים, הטבע, המוסיקה והשעשועים במיתולוגיה היוונית.

כיום מנגנים בחליל פאן במקומות רבים בעולם, כולל סין וקוריאה במזרח הרחוק, דרך רומניה ואוקראינה שבאירופה ועד ארצות שונות באמריקה הדרומית, כמו פרו.

לחליל פאן יש גרסאות וצורות שונות. יש לו גם שמות נוספים בעולם, כולל סירינקס (Syrinx) ו"פאן פייפ" (Pan pipe).


הנה חליל הפאן בנעימה הדרום אמריקאית "אל קונדור פסה":

https://youtu.be/nejiQ39DWrU


ג'ורג' זמפיר, חלילן הפאן המפורסם, בנעימה הכי מוכרת לכלי:

https://youtu.be/0Wv3Ya9nskA


כך בונים חליל פאן בעצמכם (עברית):

https://youtu.be/FhWLANP4yqU


נגן מנגן בחליל פאן בליווי גיטרה:

https://youtu.be/-kpWllK3VgI


ובאופרה 'חליל הקסם' הפקיד מוצרט חליל פאן בידיו של פאפאגנו:

https://youtu.be/U6S9cQNbENI

גם אם הוא כלי קלאסי וג'אזי מוכר ומקובל, אין ספק שלקלרינט (Clarinet) תפקיד משמעותי אף עוד יותר במוסיקה היהודית. כלי הנשיפה הזה הפך למרכז של המוסיקה היהודית, ממש הנשמה של המוסיקה הזו.

הקלרינט הוא כלי נשיפה מעץ. על אף שהוא פותח בידי כריסטוף דֶנֶר במאה ה-17, הוא מתבסס על כלים עתיקים שאת הראשונים מהם ניתן למצוא כבר במצרים העתיקה.

מוצרט היה מהמלחינים הראשונים ששילבו את הקלרינט ביצירותיהם. הקונצ'רטו לקלרינט שכתב חודשיים לפני מותו, נחשב כאחד מפסגות יצירתו.

חשיבותו של הקלרינט גדלה עוד יותר במהלך המאה ה-19 כשתאוֹבַּלד בֶּהְם התקין בו את מערכת המנופים והמכסים שאפשרה לנגן בו בצורה הרבה יותר נוחה.

אם נחזור לרגע למוסיקה היהודית, הרי שהוא תופס בה תפקיד מרכזי בלהקות הכלייזמרים של המאה ה-19 במזרח אירופה. צליליו העדינים ואפשרויות הגליסנדו שלו אפשרו הבעת רגשות, החל מצחוק מתגלגל ועד צלילי בכי וקינה. מוסיקת הכליזמרים, שרבים רואים בה מוסיקת "נשמה" יהודית, אימצה אותו בחום ונגני קלרינט כגיורא פיידמן וישראל זוהר מעבירים בה עד היום את החום וההתלהבות של המוסיקה היהודית.

גם בג'אז המוקדם אומץ הקלרינט, אם כי נראה שלא באותה התלהבות בה התקבל הסקסופון. המפורסם בנגני הג'אז בקלרינט היה אז בני גודמן. המלחין האמריקני אהרון קופלנד הלחין לבקשתו קונצ'רטו לקלרינט ולתזמורת מיתרים, בו שילב גם מרכיבי ג'אז ומוסיקה לטינית, דרום אמריקאית. כיום מפורסמת בעולם נגנית הקלרינט הישראלית ענת כהן, אחת משלושת "הכוהנים", שלישיית אחים ונגני ג'אז מעולים, ביחד עם יובל כהן ואבישי כהן החצוצרן.

חוץ מקלרינט הסופרן שהוא הנפוץ והמוכר יותר, ישנם עוד בני משפחה נוספים: קלרינט האלט, הטנור והבאס. נגני התזמורת מנגנים, לעיתים, בקלרינטים בעלי כוונון שונה, לשם נוחות הנגינה בסולמות קשים.


הנה קלרינט מוביל תזמורת כלייזמר:

https://youtu.be/jMiCUTsjQCE?t=5s


נגן הכלייזמר היהודי גיורא פיידמן בקלרינט:

https://youtu.be/H9bvNDpdx8k


גם בקלאסי הוא מככב - טריו לפסנתר, לקלרנית ולצ'לו, אופ' 114 בלה מינור, אחת מכמה יצירות קאמריות נפלאות שהקדיש ברהמס בזקנתו לקלרינט:

https://youtu.be/3bYvj0ZPHLc?t=25


קונצ'רטו לקלרינט ולתזמורת של מוצרט בלה מז'ור:

https://youtu.be/YT_63UntRJE


ובג'אז - נגנית הקלרינט הישראלית הנהדרת ענת כהן בהופעת ג'אז נהדרת עם פקיטו דה ריברה האגדי:

https://youtu.be/S6V030_WP78?long=yes

החָלִילִית (Recorder) היא כלי נשיפה מעץ ולמעשה משפחת כלים, בגדלים שונים. החליליות הן כלים עתיקים במיוחד, שמשרתים את המין האנושי ביצירת ונגינת מוסיקה, מאז התרבויות הקדומות בהיסטוריה.

מקור שמם של החלילים הוא הקנה החלול המשותף להם. משפחת הכלים של החליליות כוללת את חלילית הסופרן, חלילית אלט, חלילית טנור וחלילית באס. נגני החלילית המקצועיים מנגנים גם בסופרנינו, החלילית הקטנה ממש ובעוד סוגי חליליות אחרים ומוכרים פחות.

עד תקופת הבארוק היתה החלילית חלק מכלי התזמורת. היא הייתה כלי נפוץ באנגליה ובזכות צליליה האופייניים זכתה לשמה הלועזי, שמשמעותו "ציוץ".

באך והנדל, מגדולי המלחינים של תקופת הבארוק, כתבו יצירות רבות לחלילית סולו ולחלילית בהרכבים עם כלי נגינה נוספים.

החל מהתקופה הקלאסית, החליף חליל הצד את החלילית בתזמורת ובהדרגה הפכה החלילית, שלא בצדק, לכלי המשמש יותר למטרות לימודיות מוסיקליות ופחות לנגינת מוסיקה אמנותית. התחייה של ביצועי מוסיקה עתיקה בכלים אותנטיים החזירה אותה לקדמת הבמה וכיום היא זוכה למאזינים רבים.


הנה החלילית האנגלית "English Nightingale":

https://youtu.be/NY1NfEzofho


לוסי הורש ההולנדית בחלילית סופרן את ויואלדי:

https://youtu.be/fZ5G66XfIPw


חלילית גדולה יותר פירושה צליל נמוך יותר:

https://youtu.be/U3lOlOKJa0s


סונטה לחלילית של הנדל בליווי צ'מבלו:

https://youtu.be/kOBzcrlWljA


פנטזיה של טלמן:

https://youtu.be/-QQb4UaPEeg


הפוגה הקטנה של באך עם משפחת החליליות:

https://youtu.be/-Iu1pA4sDbc


תזמורת חליליות ב"אביב" של ויואלדי:

https://youtu.be/drc-H_1S6sk


והדגמה של כל הגדלים והתפקידים של החליליות:

https://youtu.be/XpHTgDb2yVA?long=yes

קסטנייטות (Castanets) הן מכלי הנקישה העתיקים בעולם. כבר אלפי שנים שהן קיימות, עוד במצרים העתיקה, בה הקסטנייטות היו עשויות בדרך כלל ממתכת ברונזה.

לפי התיעוד בספרד, החל מהמאה ה-18 ועד ה-20 כבר יוצרים את הקסטנייטות המוצלחות ביותר לרקדנים מעץ קשה, כמו הגרנאדילו. אבל הן נטו להישבר עם השימוש המקצועי הרב.

כך החלו הספרדים לייצר קסטנייטות טובות יותר מטלה - חומר סינתטי קשה במיוחד שקצת דמה לעור, יוצר משביבי זכוכית ומשי וצבעו חום בהיר, שהלך והתכהה תוך כדי שימוש ועם הזמן. פיתח את השיטה הזו מי שנחשב לבונה הקסטנייטות הגדול של המאה ה-20, הבנאי האומן, סניור דון גליאנו.

בהמשך התפתחו גם הקסטנייטות עשויות הפיברה השחורה והחומה. עם הזמן והתעשייה, נכנס גם הפלסטיק לייצור זול שלהן, אך מקצוענים לא משתמשים בהן.

כיום, קסטנייטות עשויות עץ הן נדירות מאוד ומיוצרות רק בהזמנה. הקסטנייטות הזמינות לקנייה הן כמעט אך ורק מחומרים סינתטיים. יתרונן הגדול הוא בהיותן כמעט בלתי-שבירות. הן גם לא מגיבות לשינויי מזג האוויר, כפי שקורה בדרך כלל עם קסטנייטות עשויות עץ.


הנה קטע פלמנקו של גיטרה וקסטנייטות:

https://youtu.be/TuHHUDnFSO0


כך מנגנים בקסטנייטות:

https://youtu.be/mbDFptb35LM


בונה הקסטנייטות:

https://youtu.be/XxTmv7EAtgU


מוסיקה עם קסטנייטות:

https://youtu.be/tZt-CpiDCHQ


וקסטנייטות עם גיטרה וריקוד ביצירה אסטוריאס:

https://youtu.be/SRLq-G7BmGc

חמת החלילים (Bagpipe) הוא כלי נגינה שמשמש כיום בעיקר למוסיקה עממית סקוטית ולנגינה של תזמורות צבאיות.

אבל גם אם זהו כלי נשיפה שמוכר כיום ככלי הנגינה הלאומי של הסקוטים, מקורו הוא יווני קדום או אולי אפילו מהמזרח התיכון. למעשה, חמת החלילים הוא כלי בן לפחות 3,000 שנה.

אף שכלי זה נחשב הכלי הלאומי של סקוטלנד, הוא מצא את דרכו כמעט לכל איזור בעולם, בשמות שונים, החל מהגאיטה הספרדי ועד המוּזֶט הצרפתי, שהיה אופנתי עד המאה ה-18. גם בימינו, בנוסף לסקוטים יש חמת חלילים גם לאירים, לספרדים, שקוראים לו "גאיטה" ולשבדים, המכנים אותו "סקפיפה".

מבנה חמת-החלילים מעניין. הכלי מורכב משק עור, מספר "חלילים" וצינור. הכלי משמיע צליל ארוך, נמוך וממושך שמנוגן כל הזמן, מעין "נקודת עוגב", כשמעליו מתנגנת המנגינה, בצלילים משתנים.

הצליל נמשך זמן רב, בזכות הנגן שלוחץ על השק המנופח והאוויר שיוצא ממנו ו"נושף" בחלילי הכלי. כך נמשכת הנגינה כל הזמן והיא לא מוגבלת בנשיפתו של הנגן, כמו בכלי הנשיפה ה"רגילים".


הנה הסבר על הכלי הסקוטי העממי (עברית):

https://youtu.be/xFXAyEyHUKI?t=1m19s


מצעד חמת חלילים:

https://youtu.be/7rALK_iu5Vs


הכלי בליווי תזמורת מיתרים:

https://youtu.be/U89Qtbnk-Q4


חמת החלילים בליווי תוף:

https://youtu.be/KC9_0MXzcOw


תזמורת צבאית סקוטית צועדת:

https://youtu.be/00a6LsSImhs


ובסרט תקופתי חמת החלילים יכולה להתאים לליווי סצנת קרב:

https://youtu.be/Fye3hVkCX9E

כלי הקָשַה (Percussion) הם כלי נגינה שבהם מפיק הנגן על ידי מכה, הקשה בכלי הנגינה. ההקשה מתבצעת באמצעות היד, בעזרת מקל תיפוף או מקושים, או על ידי ניעור. העתיקים ביותר מבין כלי ההקשה הם תופים, כלי נגינה עתיקים, פרהיסטוריים, בהם הצליל מופק בהקשה על עור מתוח, על תיבת תהודה או על מסגרת.

ישנם כלי נגינה, כגון התופים, שעושים בהם שימוש רב במוסיקת הג'אז והפופ. כלי הקשה מדרום אמריקה מכונים כלי הקשה לטיניים או לטינו-אמריקאים. ביניהם מוכרים הקונגס, הבונגוס והטימבּלה, שגם מצאו את דרכם אל מוסיקת הפופ, לרוב בסגנונות הלטיניים שלה - כגון הסלסה והסמבה, ומשם לכל רחבי העולם.

גם במסגרת התזמורת הסימפונית, כלי ההקשה מככבים. לרשות נגני כלי ההקשה בתזמורת עומדים כלי הקשה רבים, המסודרים סביבם על הבמה, והם מחליפים כלי נגינה כל הזמן, על פי דרישות הפרטיטורה.

ראשונים ביניהם הם התופים, שכוללים את הטימפני (או תופי הדוּד), תוף הבס, סנייר, ותוף-מרים.

אחריהם במשפחת כלי ההקשה הקלאסיים באים כלים שמשמיעים רעש ויוצרים גם הם קצב, כמו השליש, הגונג, הקסטנייטות, הרעשן, השוט, התיבה הסינית, והמצילתיים.

אך יש בכלי ההקשה הקלאסיים גם כלים בעלי גובה מוסיקלי מוגדר, כמו כסילופון, גלוקנשפיל, פעמוניה, צ'לסטה, וויברפון. כולם משמשים גם לנגינת מנגינות.

בכמה מכלי ההקשה, כגון המאראקס והרעשן, מנגנים על ידי ניעור ולא הקשה. כלים "מוזרים" אחרים, כגון שרשראות ברזל או צופרי מכוניות, משמשים גם הם, מעת לעת, את נגני כלי ההקשה. בתזמורת הסימפונית, בעיקר ביצירות של מוסיקה מודרנית.


הנה קטע לכלי הקשה מלודיים ותופים:

https://youtu.be/bs_yMbao7IQ?t=17s


כלי הקשה מדרום אמריקה:

https://youtu.be/aFYPs_BeXgU?t=4s


דואט לכלי הקשה:

https://youtu.be/HJvUBLOeFrI


והנה מכונת כלי הקשה שמנגנת לפי מהירות הסיבוב:

https://youtu.be/BJjOdLovlvs


קטע אלקטרוני שבמרכזו כלי הקשה:

https://youtu.be/Bk1pX9qlLGY


הנה כלי הקשה ששמו פאנטם או האנג:

https://youtu.be/xk3BvNLeNgw


קטע לשישיית כלי הקשה, כשכלי הקשה מלודיים במרכזו:

https://youtu.be/e8zzOtKJgSc?t=6s


והנה סרט היכרות ארוך עם כלי ההקשה של התזמורת הסימפונית:

https://youtu.be/-lJctvybAJ8

כמו קרוביו, הקאנון המזרחי והסנטור הפרסי, גם הדולצימר (Dulcimer) הוא כלי נגינה, כלי פריטה ממשפחת הציטר. צליליו המיוחדים וקלות הנגינה בו הפכה אותו לכלי מוסיקלי עממי נפוץ מאד באמריקה.

ביחד עם כינור, אקורדיון, דולצימר הוא מהכלים המוסיקליים הפופולאריים במוסיקת העם האמריקנית. בדולצימר ניגנו בעבר זמרי עם אמריקאיים נודעים, ביניהם זמרות הפולק הידועות ג'ון באאז וג'וני מיטשל.

על הדולצימר, שמקורו באיזור הרי האפלאצ'ים שבמזרח ארצות הברית, מנגנים בדרך כלל כשהוא מונח על הברכיים. לדולצימר האפאלאצ'י, ששמו הנוסף הוא "דולצימר הרים", יש בין 3 ל-4 מיתרים. הוא מפיק בדרך כלל סולם צלילים דיאטוניים.

לראשונה תועד דולצימר ההרים בתחילת המאה ה-19, כשניגנו בו מהגרים סקוטים ואירים, בדרום ההרים האפלצ'ים. מכיוון שלא ידוע על כלי קדמוני דומה בארצות המקור שלהם, לא נראה שהללו הביאו אותו מארצות המולדת האירופיות שלהם. זאת על אף שבאירופה עצמה היו כלי פריטה דומים, מאותה משפחת כלי מיתר של קבוצת ה"ציטר". הדולצימר הזה הוא סוג של הכלאה בין כלים קדומים באירופה. הוא נבנה מחומרים זמינים באמריקה ובאופן פשוט יותר, בעיקר בשל חוסר המומחיות של המהגרים הללו.

לדולצימר יש סוג נוסף, שנקרא "דולצימר המקל" (Stick Dulcimer). יש לו שחיף לנגינה, צוואר כלי שדומה לזה של המנדולינה והגיטרה, זה מקנה לנגינה בו נוחות רבה, זאת מכיוון שמנגנים בו כמו המנדולינה והגיטרה, לא כשהוא מונח על הברכיים או על השולחן.


הנה דולצימר ההרים, או או דולצימר אפאלאצ'י:

https://youtu.be/O-AnaBwnEug


דולצימר הרים הפך לכלי אהוב באזורים הכפריים של אמריקה:

https://youtu.be/UurHbXwVo04


כך נהגו ללוות שירה בעזרת דולצימר הרים:

https://youtu.be/I73TVMvOTJ4

הכִּנּוֹר הוא הקטן מבין כלי הקשת. יש לו אחים גדולים במשפחת כלי הקשת, ביניהם הצ'לו, הויולה והקונטרבאס.

הכינור הוא צאצא של כלי ערבי בשם רובאב, שיש לו מיתר אחד או שניים, לעומת 4 מיתרים שיש לכינור. הכינור הוא לא רק כלי מקובל במוסיקה הקלאסית אלא גם כלי נפוץ מאד בסגנונות עממיים שונים, ביניהם במוסיקה ערבית, במוסיקת פולק אמריקנית ובמוסיקה יהודית (כלייזמר).

בהיסטוריה היו כנרים מפורסמים ומוכשרים במיוחד. ביניהם היה מוצרט, ילד הפלא שכתב בצעירותו את חמש יצירות קונצ'רטו לכינור ולתזמורת בחצי שנה בלבד!

גם המלחין ויואלדי נחשב לאחד הכנרים הטובים בתקופתו. הוא הלחין לא פחות מ-230 קונצ'רטי סולו לכינור.

אבל הכנר הידוע בהיסטוריה היה פגניני האיטלקי. הוא היה נגן כל כך מדהים, שרבים בתקופתו האמינו שהוא כרת ברית עם השטן. פגניני כתב 24 קטעים לכינור שנקראו קפריצ'יו. הם היו כל כך קשים לביצוע, עד כדי כך שבמשך שנים היה ידוע שרק פגניני מצליח לנגן אותם. כיום מנגנים כנרים רבים את הקפריצ'ו של פגניני, מבלי לכרות ברית עם אף אחד...


הנה תולדות הכינור:

https://youtu.be/j39QyJuUpLI


נגן כינור בתזמורת מספר:

https://youtu.be/M1BTeCmxI2c


הכינור הקלאסי בקונצ'רטו לכינור במי מינור של מנדלסון (תזמורת תלמה ילין):

https://youtu.be/6Usssj6h0xg


קפריצ'יו לכינור מספר 24 מאת פגניני:

https://youtu.be/vPcnGrie__M


כינור במוסיקת-עם אמריקאית:

https://youtu.be/bSQZ6iD07BI


כינור במוסיקה ערבית:

https://youtu.be/jFHYoZ0EZ_E


במוסיקת כלייזמרים יהודית:

https://youtu.be/C--78OvblaA


נגן כינור הג'אז זאן לוק פונטי ביצירה "מיראז'":

https://youtu.be/bKkMvBvyqvE


ותולדות הכינור במוסיקה:

https://youtu.be/jMHHH4zdOXg?long=yes

העוּד (Oud) הוא כלי פריטה עתיק שכבר מהמאה ה-7 ידוע על קיומו במזרח התיכון. כיום, העוד פופולארי בכל רחבי העולם המוסלמי, ממרוקו ועד לאיסטנבול. הוא הפך לכלי המרכזי במוסיקה הערבית ובמהלך ההיסטוריה עתיד השפיע רבות גם על כלי נגינה מערביים.

המילה "עוּד" פירושה ענף של עץ.

העוּד עבר מהמזרח התיכון אל ארצות המגרב שבצפון אפריקה. עם כיבוש ספרד בידי המורים, המוסלמים של צפון אפריקה, הוא הגיע אל אירופה. במהלך השנים נוצרה ממנו הלאוטה, כלי נגינה שהפך למרכזי במוסיקה העתיקה של אירופה. למעשה, מקור שמה של ה"לאוטה" הוא בשיבוש המילים "אָלעוּד". אבל בניגוד ללאוטה, לעוד המודרני יש צוואר קצר משלה ואין לו סריגים, מה שמאפשר לו להפיק רבעי טונים. ראשו של העוד נטוי לאחור. על גופו של העוד יש בדרך כלל 3 פיות תהודה.

עד המאה ה-10 לספירה היו לעוד 4 מיתרים. את החמישי הוסיף אז נגן אנדלוּסי מפורסם, זיטיאב, ובמאה ה-15 נוסף מיתר שישי. על כלי מיתר זה, בעל שישה זוגות של מיתרים כיום, פורטים במפרט והוא נחשב מלך הכלים של המוסיקה המזרח תיכונית.

בין נגני העוד המפורסמים בהיסטוריה היו אמנים כמו עבד אל ווהאב, המלחין המצרי הדגול, פריד אל אטרש, צעיר דרוזי מסוריה, שהפך לכוכב גדול במצרים, הן כזמר והן נגן עוד וירטואוז, ומי שהיה אולי גדול המוסיקאים המצריים, סונבטי.


הנה תולדות העוד והדגמה מפי האמן הישראלי העולמי יאיר דלאל:

https://youtu.be/Jwl9QJWq-2o


נגנית עוד מופלאה מדובאי:

https://youtu.be/UUy3y0fqxN0


שילוב עם מוסיקה מערבית ופסנתר:

https://youtu.be/gLuufZ4zO_8


בונה עודים בסדנה שלו:

https://youtu.be/XQNy7wyPuh4


פריד אל אטרש בביצוע של היצירה "אסטוריאס" של אלבניז שנכתבה בהשראת המוסיקה של המורים:

https://youtu.be/bifKRtePVjo


סיפורו של בונה עודים בעבודת יד שאוהב את הצליל שלו (עברית):

https://youtu.be/u5Pbvdu5WnQ?long=yes


וסרט תיעודי קצר על העוד, תפקידו במזרח התיכון של היום ורחוב מוחמד עלי בקהיר, שבו מוצאים את הכלים הטובים ביותר:

https://youtu.be/hUbeFmAQy4E?long=yes

חליל הנאי (Ney) הוא חליל ערבי, כלי נשיפה עתיק, שנפוץ בכל רחבי המזרח התיכון, ממצרים ועד איראן ומהווה חלק מהתזמורת המזרחית הקלאסית. המלה נאי באה מהשפה הפרסית. היא מתארת חליל פשוט שמקורו עוד בתרבות השוּמֶרית.

נאי הוא חליל ארוך עשוי קנה-סוף. טכניקת הנגינה היא באמצעות נשיפה אל הפיה העליונה של הקנה, בשפתיים מכווצות, בכמעין שריקה לקיר הצדדי, לכיוון הקצה החד של החליל.

הנאי הוא כלי רב-גוני ומשמש גם לנגינת קטעים עצובים וגם לשמחים ומשעשעים. לנגינה של סולמות שונים ישנם 12 חלילים כאלו, באורכים שונים כמובן. הם נקראים לפי הצליל השני שלהם, כלומר זה שאחרי הטוניקה. לפיכך, יש "חליל דו", "חליל רה" וכך הלאה, אבל חליל רה מתחיל בצליל... דו.

הכיוונון של צלילי הנאי הוא של טונים שלמים, למעט בדרגה השלישית שמונמכת ברוב הנאים ברבע טון. אם לדוגמה ננגן בחליל "רה", אז הצליל מי (השלישי של החליל) יהיה בדרך כלל (לא תמיד) נמוך ברבע טון.

לנאי פתחים בשני צידיו, 6 נקבים לאצבעות ונקב נגדי לאגודל. צליליו רכים ומנעדו שתי אוקטבות, שניתן לעבור ביניהן על פי עוצמת הנשיפה.

לייצור של נאי ערבי מקנה סוף, מאתרים וקוטפים קנה עם 9 פרקים באורכים דומים, מה שרחוק מלהיות קל. לאחר הקטיפה מאחסנים את הקנה למשך שנה של ייבוש מוחלט. בהמשך נדרש פרק זמן נוסף לצורך חירור הקנה ובנייה של החליל.

כיום יש גם נאים עשויי PVC. איכותם והצליל שלהם פחותים מאיכות הצליל של נאי עשוי קנה סוף, אך הם קלים לייצור המוני וכמובן זולים הרבה יותר.

נאי טורקי הוא גרסה הנהוגה במוסיקה טורקית. הוא שונה מעט מהנאי הערבי, בהיותו ארוך יותר, מה שהופך את הצליל שלו לנמוך יותר.


הנה הסבר על הנאי (עברית):

https://youtu.be/ZN4DmWY8th0?t=4s


חליל נאי טורקי ערבי:

https://youtu.be/NBtJSuOQK8U


נגינת אילתור על חליל נאי במקאם חיג'אז:

https://youtu.be/Uy7b3gqJTCk


וכך מכין נגן הנאי האגדי אלברט אליאס, את חליל הנאי בעצמו (עברית):

https://youtu.be/tTbWTnWEPQY