סיבורד (Seaboard) הוא מקלדת חדשנית שמרחיבה את יכולת השליטה של הנגן בגבהי צלילים, גווניהם והאפקטים שלהם.

בסיבורד ניתן להפיק צלילים שקשה מאד להפיק במקלדות ובפסנתרים. בנגינה על הסיבורד יכול הנגן למתוח את הצלילים כמו בגיטרה חשמלית, להרעיד את הצליל כמו ויברטו על כלי מיתר עם צוואר, לנגן צלילי סטקטו קצרים, או צלילי גליסנדו שנמרחים על פני גבהים שונים וכך הלאה.

רבים רואים בסיבורד את כלי המקלדת של העתיד. אין בו מכניקה או חלקים נעים כלל, כי הוא עשוי מחומר דמוי גומי, גמיש ומחובר למודולים של צלילים ואפקטים דיגיטליים ולמחשב.


הסבר על הסיבורד והיזם הסטארטאפיסט שהמציא אותו:

https://youtu.be/qOt6ZKIb240


קטעים איתו:

https://youtu.be/Q6bvRj4GTQ4


קטע רב-תפקידים שמנוגן כולו בידי נגן אחד מסיבורד אחד ותוכנה:

https://youtu.be/8n-bEy9ISpM


נגן מדגים את הסיבורד בסולו של ג'ימי הנדריקס:

https://youtu.be/jh-hzbG5FzI


ומתחרה בנגן גיטרה שלא מאמין שניתן להפיק צליל גיטרה מדויק:

https://youtu.be/iSko8vHOf8g


זמרת שמנגנת בו וגם סולו מצוין בשיר שהיא מבצעת בו הכל:

https://youtu.be/PiltuWxx9mo


והרכב של סיבורדים במנגינות מהסרטים:

https://youtu.be/tTY0435AGpc

הקיטרה, או בשמה הרשמי "גיטרת מיסה דיגיטלית" (Misa digital guitar), היא גיטרה ניסיונית, מודרנית ומסונתזת שמאפשרת לנגני הגיטרה להפיק צלילים של סינטסייזר בנגינה בכלי שנראה כמו גיטרה, אך ממש לא נשמע כמוה. אין בקיטרה מיתרים, אך אצבעות הנגן לוחצות בבתי הצלילים, בדיוק כמו במיקומי הלחיצה על המיתר בגיטרה, מאפשרות להפיק את גובהי הצלילים השונים.

אבל בלב הקיטרה נמצא סינתסייזר, מנגנון להפקת צליל דיגיטלי, המייצר צלילים מגוונים ומלאי עומק. מסך נגיעה הנמצא בגוף הקיטרה, בדיוק במקום שבו לגיטרה אקוסטית יש את פי התהודה, מאפשר למנגן בה לשלוט באופי הצלילים, לשנותם בזמן אמת, להפיק צלילים שונים ומקצבים ועוד.

ייצורה של הקיטרה, שהחל בשנת 2011, הופסק בשנת 2013. היא הוחלפה בכלי אחר, חדשני יותר.


הנה הקיטרה המסונתזת:

http://youtu.be/Q2t5CpIMZQk


סולו בגיטרת סינטי כזו:

http://youtu.be/pWx1nOjOWVU


כך מנגנים איתה דאבסטפ:

http://youtu.be/r4z5di6qhtg


גרסת כיסוי לליידי גאגא עם קיטרה וכלים דיגיטליים נוספים:

https://youtu.be/T5wKHLoOOkc


ולהקה יפאנית בהופעה עם קיטרה:

https://youtu.be/3zb724sWnc4

מוסיקה אלקטרונית לא עושים בכלי נגינה רגילים. המוסיקאים שיוצרים מוסיקה אלקטרונית משתמשים בציוד אלקטרוני, דיגיטלי, שמייצר סאונדים רבים ומגוונים, שאינם מופקים ממיתרים בכלי מיתר, או מצינורות אוויר של כלי נשיפה.

בקישורים שלמטה תוכלו להפעיל תוכנות רשת לנגינה חיה של מוסיקה אלקטרונית חביבה.

נבל לייזר (Laser harp), או פשוט ה"לייזר הארפ", הוא כלי נגינה מבוסס קרני ליייזר. זהו סוג של "נבל אורות", שעושה שימוש בטכנולוגיית לייזר כדי ליצור מספר אלומות לייזר שונות, כל אחת מייצגת צליל מסוים, וביחד הן יוצרות מוסיקה אלקטרונית עם מופע אורות מרהיב. בהכילו גם אורות וגם צלילים, מאפשר נבל הלייזר חוויה מרהיבה בהופעות חיות.

כל קרן לייזר בנבל האורות הזה משמשת כמיתר. שבירה בעזרת הידיים, של כל אחת מקרני הלייזר, מפיקה הוראות דיגיטליות בשפת MIDI. אלו מעין פקודות אלקטרוניות שמועברות לכלים כמו סינטסייזרים, סמפלרים או מכונות תופים, והם מפיקים צלילים שתוכנתו מראש.

את הלייזר הארפ הראשון המציא ברנרד סג'נר, שגם ניגן בו לראשונה בשנת 1981. מוסיקאים שונים מנגנים בו בהופעות חיות. במיוחד התפרסם בשימוש בלייזר נבל יוצר המוסיקה האלקטרונית הפופולארי מצרפת, ז'אן מישל ז'אר, שמופיע איתו כל השנים.

רוב נבלי הלייזר הם טכנולוגיים ומתמקדים בחדשנות. אך יש גם נבלי לייזר המעוצבים כנבל קלאסי ומאפשרים לנגן עם האור כמו במיתרים של הכלי הקלאסי העתיק.


הנה נגן לייזר הרפ (נבל לייזר) בהופעה חיה:

https://youtu.be/-mGhCBnGQF0


עוד אחד:

https://youtu.be/9DlwQJX3qag


הרכב ישראלי מדגים גם הוא בלייזר הארפ:

https://youtu.be/WL0SjT_CEE8


מנגינת הטטריס בנבל הלייזר בתכנית ריאליטי:

https://youtu.be/T-TF7bgm2jg


ולייזר שמדמה בקרניו נבל מסורתי:

https://youtu.be/GQGptfFWZRE

נגנים בעיר הגדולה חשים לא פעם רדופים. האימונים והתרגילים שהם צריכים לנגן בכל יום מפריעים ויוצאים לשכנים ולבני הבית מהאוזניים, תרתי משמע..

חברת ימהה (Yamaha), יצרנית כלי הנגינה המצליחה מיפאן, החליטה בשנות ה-90 לתקוף את הבעיה מכיוון טכנולוגי. מהנדסיה החלו לבנות כלי נגינה שקטים. אלו כלי נגינה שכמעט ולא מייצרים רעש כלפי חוץ ולמעט המנגן, איש כמעט ולא שומע אותם.

בתחילה יצאו לשוק כלי נשיפה שקטים ממתכת, כמו חצוצרות וטרומבונים. בהמשך נוספו גם כלי מיתר, ביניהם כינור וצ'לו שקטים וגיטרות שקטות. כך הלך התחום והתפתח, כשהוא פותר את הבעיה לנגנים ועל הדרך מציע להם גם כלים עם צליל חדיש ושונה מעט מזה של הכלים האקוסטיים הוותיקים.

הכלים החרישיים לא טובים רק לאימון ותרגול בנגינה. הם גם כלים מעולים להופעות ולהקלטות באולפן, במיוחד בתחומים של מוסיקה קלה ומוסיקה פופולארית. עיצובם המיוחד מקנה להם מראה של כלים עתידניים ומיוחדים והם גם מצטלמים מצויין בהופעות חיות ובמופעי טלוויזיה.


הכלים המעוצבים בעיצוב עתידני נראים מצוין באולפן:

https://youtu.be/mM__oKiTXAg


הנה הגיטרה השקטה:

https://youtu.be/AeVktLtkd80


פסנתר שקט:

https://youtu.be/D4Vlchuckk4


הנה גיטרה חרישית לעומק:

https://youtu.be/zv6VmUyTF04


והנה גיטרה עם גיטרה באס שקטה:

https://youtu.be/JfnlK3cWZxE


הנה חצוצרה שקטה:

https://youtu.be/fBN39jmFEfA


וקליפ עם צ'לו שקט שמצטלם נהדר:

https://youtu.be/DRVvFYppU0w


כיום יש מתחרים נוספים לחברת Yamaha, שמייצרים כלים שקטים ומעוצבים היטב:

https://youtu.be/ieSwa5IVQxA


בכל מקרה, הכלים השקטים משתלבים מצוין עם כלים מסורתיים:

https://youtu.be/AlGfWiueEx8

טרמין הוא כלי נגינה אלקטרוני וכלי הנגינה הראשון שהנגינה בו מבוצעת ללא מגע. הוא נקרא על שם הרוסי לב טרמין שהמציא אותו בשנת 1919.

הנגינה בטרמין מתבצעת על ידי שינוי מרחק הידיים מזוג אנטנות. המרחק של הידיים משפיע על השדה האלקטרומגנטי שבסביבתן. האות מהאנטנות שולט על מתנד אלקטרוני המחולל את הצליל שמפיק הטרמין.

בנגינה שולטת יד אחת בגובה הצליל (תדר האות), והיד השנייה בעוצמה של הצליל.

הטרמין מנגן צלילים ממושכים ולא ניתן להפיק בו צלילים קצרים או נגינה קטועה, מה שנקרא במוסיקה "סטקטו".


הנה הטרמין והנגינה בו:

https://youtu.be/-QgTF8p-284


נגנית טרמין מבצעת עם תזמורת את "היו זמנים במערב":

https://youtu.be/lY7sXKGZl2w


לב טרמין הממציא, מנגן בטרמין בעצמו:

http://youtu.be/w5qf9O6c20o


ביצוע בטרמין לשיר "אי שם מעבר לקשת":

https://youtu.be/K6KbEnGnymk


היום הטרמין הוא וירטואלי והוא בטאבלט או במחשב (ראו למטה קישור):

https://youtu.be/aFK_aq44z4Y


והנה נגנית מציגה לעומק את הכלי ועונה על שאלות:

https://youtu.be/MJACNHHuGp0?long=yes

הסינטסייזר (Synthesizer) הוא כלי אלקטרוני המאפשר יצירה ומיזוג של צלילים באמצעות מעגלים חשמליים. המונח סינתסייזר לא התייחס לסינתטיות של הצליל, אלא לשילוב, הסינתזה של מרכיבי צליל שונים ליצירה של צליל חדש.

הסינטסייזרים הראשונים, בשנות ה-60 וה-70, היו אנלוגיים. פירוש הדבר שהשתמשו במתנדים (אוסצילטורים) על מנת ליצור את הצלילים. כדי לבנות וליצור צלילים חדשים, על המשתמש בסינטסייזר אנלוגי היה לשנות ולקבוע, באמצעות הכפתורים השונים, את מרכיבי הצליל השונים.

פילטרים שונים יצרו גווני צליל וצורות הופעה שונות של הצליל. הסינטסייזר סייע למוסיקאי ליצור צלילים על פי פרמטרים אקוסטיים כמו צורת-גל (Wave table), צלילים עיליים (Overtones), מעטפת צליל (Sound Envelope) וכדומה. כך ניתן היה ליצור צלילים המחקים צלילים של כלי נגינה אמיתיים, לצד מיליוני צלילים חדשים ומרתקים, שאין להם מקבילים במציאות.

בשנות ה-80 התקדמו הסינתסייזרים ולמעשה השתלטו על המוסיקה הפופולרית. סגנונות חדשים כמו ניו אייג' ואלקטרו פופ נולדו והפכו למוזיקת הפופ העיקרית והמצליחה. להקות כמו "אולטרווקס" (UltraVox), "דפש מוד" ו"תמרונים תזמורתיים בחשיכה" (OMD) הצטיידו בסינתסייזרים שהפכו אותן ללוהטות והסגנון קיבל את השם סינת'פופ.

מאז עברו הסינטסייזרים שינויים רבים. נוצרו סינטסייזרים דיגיטליים, נוספו להם יכולות שימוש בדגימות צליל, כמו אלה שיצרו בתחילה הסמפלרים, כלומר דוגמי הצלילים הראשונים ועוד.


הנה הסינטסייזר הראשון - המוג:

https://youtu.be/n3K_fZDvINs?t=11s


דגם מתקדם וקטן יותר של המוג:

https://youtu.be/1cew7dAbDh0?t=5s


מיני מוג משנות ה-70:

https://youtu.be/JZXpF1zpJkc


להקת האלקטרו-פופ UltraVox מהאייטיז:

https://youtu.be/xJeWySiuq1I


סינטסייזר משנות ה-80:

https://youtu.be/wz3oUZfVoIg


להקת OMD מהבולטות בסינת-פופ של התקופה:

https://youtu.be/d5XJ2GiR6Bo


סרטון הדגמה לסינטסייזר של ימינו:

http://youtu.be/uvDfHhuFF5w?t=21s


סינתי או אורגן זה לא חשוב כשככה נשמעות גיטרות עליו:

https://youtu.be/ZCzRwP1x2Fs


ואדם שבונה סינתסייזרים (עברית):

https://youtu.be/GNrgG27nDSM

מוג (Moog) היה הסינתיסייזר האנלוגי הנייד הראשון שיצר רוברט מוג ב-1971. הוא היה קומפקטי יחסית ונוח לתפעול מקודמיו, הסינתיסייזרים האנלוגיים הראשונים, שהיו גם יקרים ביותר. זה הפך אותו לסינטסייזר הראשון שניתן היה לקחת להופעות ולהופיע אתו מול קהל.

הוא היה גם יציב מוסיקלית לעומת קודמיו. שכן בנוסף לגודלם ולמחירם הגבוה היו הסינטסייזרים האנלוגיים הראשונים מסובכים לתפעול, ולא יציבים בגובה הצליל שלהם. איכות המתנדים להפקת הצליל שבהם צוידו הייתה נמוכה משל המוג והאחרון היה סינטי שקל לכוונו מוסיקלית.

הסינתיסייזר של מוג היה הסינטי הראשון שזכה לפופולאריות ולשימוש נרחב. גם המינימוג, סינתיסייזר מוקטן ונייד בעל 44 קלידים שיצרה החברה היה פריצת דרך של ממש לעומת מכשירי האולפן הענקיים ששימשו עד אז לסינתזה של צלילים. אגב, חברת מוג לייצר ממשיכה לייצר מינימוגים עד היום!

את הפרסום העולמי חב המוג לאלבום הפלטינה הקלאסי הראשון אי-פעם, "סוויצ'ט-און באך" של וונדי קרלוס, אלבום שהציג עיבודים ליצירות יוהן סבסטיאן באך לסינתסייזר מוג.

בהמשך שנות ה-70 זכה המוג להצלחה גדולה בקרב להקות רוק מתקדם, כמו יס, ELP ו-Camel. בשנות ה-80 יאמצו אותו גם להקות הגל החדש האלקטרוני ואמנים מתחום הסינת'פופ דוגמת גארי ניומן, UltraVox וקרפטוורק.


הנה המוג הראשון:

https://youtu.be/n3K_fZDvINs?t=11s


ודגם מתקדם וקטן יותר שלו:

https://youtu.be/1cew7dAbDh0?t=5s


מיני מוג משנות ה-70:

https://youtu.be/JZXpF1zpJkc


נסו למצוא אותו באוסף הסינטים הענקי הזה:

https://youtu.be/0XrPLBSlopQ


והרצאה קצרה על המוג ואיך אפשר להפוך אותו לתוכנה (עברית):

https://youtu.be/seFcHTtXt2E?long=yes

מכונת התופים (Drum Machine) היא כלי נגינה אלקטרוני, מעין סינתסייזר עם צלילי רעשים מסונתזים, שמדמים תופים וכלי הקשה ושבעזרתו יוצרים מקצבי תופים למוסיקה אלקטרונית.

מכונות התופים נולדו בשנות ה-80 ביפן, כחלק מגל המצאות ופיתוחים שהחל כחלק ממהפכת ה-MIDI (ראו בתגית "מידי"). מה שהן הציעו למוסיקאים היא דרך טכנולוגית וברת השגה להלחין ולהשמיע מקצבים, בלי צורך במתופף.

למעשה, מכונות התופים הראשונות פותחו כהמשך לפיתוח של המטרונום האלקטרוני. בתחילה הן הכילו כמה צלילי תופים בסיסיים, שעימם ניתן היה לתכנת מקצבי תופים בסיסיים.

הייתה זו חברת Roland, שהוציאה את מכונת התופים הראשונה, כשחברות מתחרות מיהרו להוציא אחריה מכונות תופים משלהן.

בהמשך השתכללו מכונות התופים והן הציעו "סטים" של צלילי תופים, שביניהם ניתן היה לבחור את הסאונד של מערכת התופים המתאימה לסגנון והאופי של השיר או היצירה האלקטרונית שרוצים להפיק.

עם הזמן יצאו מכונות תופים שאיפשרו למשתמש לערוך את הצלילים ולשנות את מרכיבי הצלילים השונים, כולל משך הזמן של כל צליל ותוף, שליטה במעטפת הצליל שלו, שינוי התדרים והאופי של הצליל ועוד.

בנוסף, החלו היצרנים להוסיף למכונות התופים המשוכללות הללו גם צלילים דגומים של "סאונדים" (צלילים) כמו נקישות, מחיאות כפיים, סקראצ'ים של די ג'ייז ועוד.

בשנות ה-90 הפכו מכונות התופים לחלק מהסאונד של המוסיקה החדשה, מוסיקת ההיפ הופ. הטראפ והטריפ הופ. אבל די מהר תתפתח המוסיקה האלקטרונית, בה לא יהיו כלום אקוסטיים וממילא מעינת התופים תהיה לספקית המקצבים המרכזית.

כיום מכונות התופים כמעט ואינן בשימוש, בעיקר בשל העובדה שאת אותה הפעולה של ערוצי המקצבים ועלי ההקשה עושים הסימפולים (Samples), אותם לופים (loops) מוקלטים, שבהתחלה נוגנו מהמכשירים הדוגמים, הסאמפלרים (Samplers).

הסמפלרים, מכשירים דיגיטליים שידעו לדגום ולהקליט סאונד ים ואז לנגנן מהקלידים, הצטיינו ביכולת לנגן דגימות צליל דיגיטליות מוקלטות.
המכשירים הללו הם כמעט בלתי מוגבלים באפשרויות שהם מציעים ומכונות התופים הם רק חלק קטן מהציוד שהם החליפו. יכולות העריכה שלהם הרבה יותר מתקדמות מאלו שהציעו מכונות התופים ואפשרויות הצלילים והשילובים שביניהם הן עצומות.

בקישורים שלמטה מספר מכונות תופים מקוונות ליצירה ותרגול של מקצבים.


כך פועלת מכונת התופים הקלאסית Roland TR-909:

https://youtu.be/csWlxhzjt2E


כיום יש מכונות תופים משולבות במכשיר אחד עם מכונת הקלטה וסינטסייזר:

https://youtu.be/mud5Vh6ayxQ


מקצבי מכונת התופים Linn LM-1:

https://youtu.be/mO572vANs2Y


היום מסמפלים לתוך תוכנה צלילים ומתופפים אותם באבלטון (עברית):

https://youtu.be/kANPBLoCNbY


ומקצבי מכונות תופים שהפכו לקלאסיקות פופ ורוק:

https://youtu.be/ofKyPTXt5co

סמפלר (sampler), או "דוגם צלילים", הוא כלי נגינה דיגיטלי שמתבסס על צלילים שנדגמו, כלומר הוקלטו, כדי שניתן יהיה לנגנם באמצעותו. אחרי שמוקלטת דגימה של צליל, ניתן לנגן אותה בפדים, משטחים קטנים שניתן להקיש עליהם, או בעזרת קלידי המקלדת, שיכולים אף לשנות את הגובה המוסיקלי של הדגימה.

בצורה כזו ניתן להקליט למשל מקצבי תופים, ללא שימוש בתופים אמיתיים, לנגן תפקידי פסנתר, בעזרת דגימות של פסנתר אמיתי, תפקיד של תזמורת מיתרים בנגינה פשוטה על מקלדת, הקלטת סולו של חליל צד בדגימה בלבד וכדומה.

סמפלרים הם כיום בעיקר תוכנות או פלאג-אינים של תוכנות הקלטה מקצועיות (DAW), המסייעים כיום להקלטות רבות בתחום המוסיקה הקלה וחוסכים כסף רב לאמנים.

ניתן כיום לקנות אוספי דגימות מקצועיות, שנעשו על ידי אולפנים מקצועיים. בעזרת הדגימות הללו יכול המוסיקאי להשתמש בהקלטות ובהופעות, מבלי שהוא צריך לדגום בעצמו.


כך עובד סמפלר פשוט:

https://youtu.be/JAmw-TTG2Ds


הדגמה של סימפול קול אנושי ונגינה שלו בסמפלר תוכנה (עברית):

https://youtu.be/YdR-B2mMNnk


מה שאפשר לעשות עם הדגימות שבסמפלר:

http://youtu.be/2k3I2Hu2eXM


המלחין הנודע ונגליס מתנסה בסאונדים מהסמפלר באולפן שלו:

https://youtu.be/GWggDMDhwIA


מוסיקת דאב סטפ עם סמפלר:

http://youtu.be/JfbERxr_T40


סמפלר מודרני עם בנקים של צלילים דגומים:

http://youtu.be/r0x5SVY0WVY


סמפלר של די ג'יי שבו ניתן להכניס צלילים ללופ, לולאת צליל חוזרת:

http://youtu.be/xRIGFB4DYfQ


כך ניתן ליצור מקצבי תופים מורכבים:

http://youtu.be/c7V-sli-TJQ


כיום משתמשים רבים בסמפלרים בתוכנה, כמו תוכנת ריזון:

http://youtu.be/Wxuppm8zvpc


או מסמפלים לתוך אבלטון צלילים ומתופפים אותם בה (עברית):

https://youtu.be/kANPBLoCNbY


או באפליקציית סמפלר בטאבלט:

https://youtu.be/zeIxCeJPEkw


דוגמה להמנון האמריקאי שמנוגן בסמפול של צליל מנוע ממכונית מרוץ:

https://youtu.be/8EWTp0Xfksg


הקוליידוסקופ המודרני, שמאפשר סימפול פשוט וידידותי ושימוש בתצוגה ויזואלית של הדגימה:

https://youtu.be/9XMfKYVu_fg


בעזרת טכנולוגיית הסימפול יכול נגן אחד לנגן מוסיקה מורכבת בזמן אמת:

https://youtu.be/rGIK2ew-hEg

תוכנת ריזון (Reason) היא תוכנה שמדמה אולפן אלקטרוני שלם של מוסיקה, בתוכנה בלבד. התוכנה הזו מוגדרת כתוכנת "All in one", מה שאומר שהיא מכילה את כל הציוד והכלים שמרכיבים אולפן ליצירת מוזיקה אלקטרונית, אבל המדהים הוא שאין בה אף מכשיר ואפילו אחד. כולה מבוססת תוכנה.

כיצד זה קורה?

הסוד הוא בכך שכל הכלים ב-Reason הם כלים וירטואליים, כלומר כלים שפועלים בתוכנה בלבד. יש בה תוכנה שמדמה הפקת צליל בסינטיסייזרים ובדוגמים (סמפלרים), מכשירים שמנגנים צלילים שנדגמו מהמציאות והפכו לסאונדים ומנוגנים, ממש כאילו היו כלים אמיתיים. תוכנות אחרות משמשות לאפקטים, להקלטה, להלחנה בתבניות, להמרות צלילים וכך הלאה.

היא אפילו נראית בגרפיקה שלה, כמו אולפן של ממש. כשלוחצים על כפתור Tab התוכנה "פותחת" את הארון הווירטואלי שלה ומראה את כל החיבורים, או בשפת המוסיקאים האלקטרוניים "החיווטים", שבין המכשירים. כך ניתן להבין כיצד לתפעל אולפן אמיתי במציאות, מבחינת שרשרת הסאונד.


הנה תוכנת ריזון שמאפשרת לייצר מוסיקה מקצועית בקלות:

https://youtu.be/JZp4ihGyrpM


מדריך למתחילים לעבוד עם ריזון:

https://youtu.be/FWYWmFbyGuY


כך דוגמים בריזון צלילים בזמן אמת:

https://youtu.be/TidO_m4n364


ומדריך מסודר לדגימה בתוכנה:

https://youtu.be/JZp4ihGyrpM

מקלדת הכתף או הקיטר (Keytar), על משקל "גיטר", היא מקלדת נישאת שנועדה להופעות. מקלדות כאלה מאפשרות לנגן הקלידים להתרחק מסטנד הקלידים ולתפוס את מרכז הבמה, לצד הגיטריסטים והזמרים הסולנים.

כבר מראשית דרכן אפשרו מקלדות כתף לנגן לפרוט על הקלידים ובידו השנייה לשלוט על גובה הצליל, "למתוח אותו" כמו גיטריסט במתיחת מיתרים ו"לשחק" במאפיינים מסויימים שלו.

בדרך כלל בעבר היו הקיטרות מעין מקלדות שליטה, שחוברו בכבל MIDI אל מודול צלילים חיצוני, או אל הסינטסייזר שלהם, שניצב מאחורה וכך הם שלטו בצליליהם. כאלה היו הקיטרות מדגמים ותיקים כמו AX-8 של חברת Roland,

כיום מאפשרים דגמים כמו מקלדת הכתף AX-Synth של חברת Roland, נגינה עצמאיית לגמרי. מקלדות כתף כאלה הן בעלות צלילים משלהן, כלומר הן סינטסייזרים לכל דבר. יש להן צלילי סולו מובנים, שמאפשרים לנגן להשתמש בהן ככלי נגינה לכל דבר.

מקלדות כתף מודרניות כאלה מצויידות באמצעי שליטה ואפילו תיכנות של הצלילים עצמם בזמן ההופעה. מעבר לפס המגע שמאפשר שליטה בגובה הצליל (Pitch), מאפשרים מבחר של כפתורים שליטה ועיצוב של הצליל בזמן אמת. לחצן המודולציה הוותיק ובקרי צליל חדשים יותר כמו ה-D-Beam מאפשרים לשנות את מופע הצליל הזמן הנגינה.


הנה הדגמה של קיטר מודרני:

http://youtu.be/w4s0ZtIaC9Q


נגן מחקה גיטרה סולו בעזרת קיטר בלבד:

http://youtu.be/bGa5smz23WY


מקלדת הכתף AX-Synth של חברת רונלד:

http://youtu.be/l7EIbqKWnX8


ועוד מקלדת עכשווית שהיא סינטי לכל דבר:

http://youtu.be/tFFO98Uxwfo


וירטואוז מנגן את הקנון הבארוקי המפורסם של פחלבל על הקיטר:

http://youtu.be/wFKswPaxDtA


ומצגת וידאו של התפתחות הקיטר:

http://youtu.be/u4fJq3T6wO8

במידה רבה אורגן האמונד או המונד (Hammond organ) הוא האורגן החשמלי הדו קומתי שאחראי לאופנת האורגנים הדו-קומתיים שפשטה בעולם המערבי בשנות ה-70 של המאה הקודמת.

ההמונד הראשון פותח בשנת 1934, בתקופת "השפל הגדול", על ידי לורנס האמונד. הוא הוצע לכנסיות כאורגן זול שיחליף את העוגב האקוסטי היקר. רבים מחיילי צבא ארצות-הברית במלחמת העולם השנייה נחשפו לצליליו היחודיים, מאחר וההאמונד שימש בכנסיות הצבאיות במלחמה.

יש סברה שכששבו החיילים הביתה, הובילה היכרותם עם צליליו של ההמונד למה שיהפוך אותו לאורגן הפופולארי כל כך. ואכן, בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוא פרץ לתרבות הפופולארית, כשמוסיקאים משתמשים בו ככלי מקלדת במגוון סגנונות מוסיקליים, ביחוד בתחום הרוק, הגוספל הכנסייתי, הבלוז והרית'ם אנד בלוז, אך גם מעט בג'אז ובהמשך ברוק המתקדם.

דגם האורגן הנפוץ והפופולארי של אותה תקופה היה המונד B-3. צליליו אפיינו במידה רבה את הרוק של הסיקסטיז. הם פופולאריים עד היום, באורגני המונד דיגיטליים ומשוכללים, שמבוססים על דגימות מדויקות של הדגם ההוא.

הדגם האלקטרו־מכני שייצורו הסתיים באמצע שנות ה-70, היה במידה רבה סופה של תקופה. רק גל הרטרו הוא שהחזיר את האורגן הזה, בגרסה דגומה מודרנית ודגומה שלו, אל הבמות ואולפני ההקלטות במהלך העשורים הבאים.


הנה אורגן המונד:

http://youtu.be/iBjp2ZDA8A0


הסולו וליווי ההמונד המפורסם ביותר בעולם:

http://youtu.be/G2LzSItsQ80


תולדות ההמונד בקצרה:

https://youtu.be/krQbctRqq0c


הסולואים הגדולים של ההמונד בתולדות הרוק:

http://youtu.be/IG5-s_G2csM


ונגן האורגן המיתולוגי ג'ימי סמית מנגן בלוז על ההמונד שלו:

http://youtu.be/i_m-gyi5Fno

כמו רבים מאיתנו, ראה קותימן (Kutiman) המון סרטוני יוטיוב בחייו. אבל עליו השפיע המגוון האינסופי של האנשים, חלקם נראים לנו הזויים, שמעלים סרטונים שבהם הם מנגנים בבית, באופן שונה מאשר על אחרים. קותימן, בחור ישראלי ששמו אופיר קותיאל, חשב שאם ישלב בין דגימות, סימפולים קצרים מתוך הסרטונים הללו, הוא יוכל ליצור קליפים מוסיקליים חדשים. התוצאה הפכה להפקות מוסיקליות מעניינות וחדשניות בהיבטים שונים.

החשיבה היצירתית שלו השתלמה לו ולנו. כשהוא למד הפקה מוסיקלית, כמו רבים אחרים גם קותימן התרגל לעשות הפקות כאלה בצורה הרגילה. אבל כשהחליט לנסות ולשלב קטעי מוסיקה מיוטיוב לכדי יצירה אחת, קליפ משותף של כולם, הוא הצליח ליצור מוסיקה מעולה, שלם שגדול בהרבה מסכום חלקיו. היצירות שלו הן כל כך מעניינות שלעיתים קשה להאמין שהנגנים ש"משתתפים" ללא ידיעתם בהפקות שלו, לא ידעו שהם מוקלטים לפרויקט הבא של קותימן. המסך המפוצל הוא ההוכחה היחידה שהאנשים הללו אינם מכירים זה את זה ואינם חלק מהרכב מתואם העובד אונליין ביחד. יש שם ילדים שעושים את צעדיהם הראשונים בנגינה, נשים הפורטות על נבל או גיטרה, נגני רוק מסוקסים עם גיטרות ודיסטורשן וחלילני ג'אז שחשבו שאף אחד לא ישים לב שהם פשוט טובים...

ב-2009 הוציא קותימן את "ThruYOU", הפרויקט הראשון שלו. הסרטון הראשון התברר מהר מאד כסדרת סרטונים, שהוקדשה למיקסים מרתקים של נגנים מהעולם לכדי שירים חדשים. הסרטונים שלו מופצים באופן ויראלי באינטרנט וההפקות הללו זוכות למיליוני צפיות וקהל מעריצים ומנויים לערוץ היוטיוב שלו, שהולך וגדל כל הזמן.

בשל העובדה שחומרי העבודה של קותימן הם סרטוני יוטיוב, נראה שאפשר לומר שקותימן הוא סוג חדש של די ג'יי, או מפיק מוסיקה. אמן הניו-מדיה הזה הוא אולי מעין יו ג'יי, מי שממקסס סימפולי יוטיוב למוסיקה.

הטיים מגזין בחר ברעיון של קותימן בשנת 2009 כאחד מ-"50 ההמצאות של השנה". מעבר ליצירתיות שלו, הקליפים של קותימן פרצו דרך גם בתחום זכויות היוצרים. זאת משום שקותימן לוקח ביצועים מוסיקליים של אנשים, ללא רשותם, ומפרסם אותם ביצירות חדשות משלו. השימוש שהוא עושה בתוכן אינטרנטי, שהוא מגדיר כתוכן חופשי, לצורך יצירה והפצה המשכית, מגדירה מחדש את חוקי זכויות היוצרים בעידן המודרני, שכן קותימן יוצר סוג של קוד פתוח כפוי, בכך שהוא מצהיר שאין ממד כלכלי בשימוש בחומרים הללו.

מצד שני, נראה שה"שותפים" בהפקות הפופולאריות שלו, מאושרים להיות שם ומודים לו מכל הלב. דוגמה יפה שהפכה לסרט תיעודי קסום היא "פרינסס שואו", בחורה אמריקנית שלא הצליחה מעולם בקריירת השירה שחלמה לבנות וקליפ אחד של קותימן הפך לסנסציית רשת.


כך קותימן התחיל בפרויקט Thru you:

http://youtu.be/EsBfj6khrG4


"הצבעים החביבים עלי" שבו המשיך את האקלקטיקה המוסיקלית המופלאה שלו:

https://youtu.be/nIl4LkHYRkg


ועוד מיקס אופייני שלו:

http://youtu.be/v1V5Oc3hMbc


כך הופך קותימן אנשים למאושרים - מתוך סרט על זמרת חובבת שהוא גילה ברשת (מתורגם):

http://youtu.be/gaYhYlnxA3A


פרויקט שיצר למוזיאון תל אביב, שבו הקהל מרכיב את המיקס של תל אביב:

http://youtu.be/izSRjdYln8E


וזה מה שיש לחוקרים לומר על קותימן והתופעה שהוא מייצג (עברית):

http://youtu.be/XBQ_e9WLnjw?t=17s