שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך מנגן הפסנתר?
הפסנתר (Piano) הוא כלי נגינה שמכיל בדרך כלל 88 קלידים. כל קליד מחובר לפטיש קטן, באמצעות מנוף זעיר. לחיצה על הקליד גורמת למנוף להניע את הפטיש, שמכה במיתר מתכת שבתוך הפסנתר.
ככל שהלחיצה על הקליד תהיה חזקה, היא תגרום לפטיש להכות חזק יותר במיתר והצליל יהיה חזק יותר. זו הסיבה שהפסנתר יוצר מוסיקה כל כך רגישה, חלשה וחזקה, או כמו שקוראים לו באיטלקית 'פיאנו-פורטה' (חלש-חזק).
אגב, לכל קליד מיתר משלו בתוך הפסנתר וכל מיתר הוא באורך שונה גם בעובי משלו. כך נוצרים הגבהים השונים של הצלילים: דו, רה, מי וכדומה.
הנה סרטון שמציג את פעולת הפסנתר באנימציה:
https://youtu.be/vFXBIFyG4tU
כך פועל פסנתר כנף:
http://youtu.be/I6SvIbKIWPQ
והנה סרטון שמראה באנימציה פשוטה את דרך הפעולה של הפטישים המחוברים לקלידי הפסנתר:
http://youtu.be/xr21z1CZ54I
יש פסנתרים חשמליים שלכל קליד יש משקל, כמו בפסנתר האקוסטי (הרגיל), אך הוא מייצר את הצליל באופן דיגיטלי:
https://youtu.be/N9PSzBX_nzM
מהו הצ'מבלו שבעבר היה כלי המקלדת המוביל?
צ'מבלו (Harpsichord) הוא כלי מקלדת שבמשך כ-300 שנה, עד להחלפתו על ידי הפסנתר, היה כלי המקלדת המרכזי והחשוב ביותר במוסיקה האירופית.
בניגוד לפסנתר, בו כל קליד מחובר לפטיש המקיש על מיתרים, היה הצ'מבלו כלי פריטה. לכל אחד מקלידיו היה מחובר מנגנון עם מפרט קטן, פחות או יותר כמו זה שבו משתמשים לנגינת גיטרה, שהיה פורט על המיתר.
בשל הפריטה על המיתרים היה צבע הצליל שלו שונה מאוד מזה של הפסנתר ועשיר בצלילים עיליים. צליליו של הצ'מבלו, לעומת זאת, היו מוגבלים בטווח דינמי שלהם. כלומר, הפריטה הגבילה אותו ביכולת להפיק צלילים חזקים וחלשים.
בנגינה קצבית, לעומת זאת, היה הצ'מבלו מצוין. ומאחר שהליווי בצ'מבלו היה לרוב אז מאולתר, יכולים היו הנגנים בו ללוות את המוסיקה בדרכים מגוונות ומעניינות, שהם התאימו בזמן הנגינה לרגש שהיצירה מביעה, לאופיה המנוגן ולתנועה שלה.
הצ'מבלו, אשר קדם לפסנתר, הומצא בסוף המאה ה-14. בתוך 200 שנה הוא הפך לכלי פופולרי אצל מלחינים רבים, ביניהם ראמו, שאף כתב קטעי נגינה לימודיים לכלי.
בתקופת הבארוק הצ'מבלו היה כלי המקלדת הנפוץ ביותר. יוהן סבסטיאן באך כתב לו יצירות רבות, ביניהן ה"פסנתר המושווה" ו"וריאציות גולדברג". גם הנדל כתב סוויטות רבות לצ'מבלו וכך גם דומניקו סקרלטי, בנו של אלסנדרו סקרלטי, שבשל הסונטות המגוונות שכתב לכלי, שמו ממש נקשר עם הצ'מבלו.
גם בתזמורות האופרה שולב הצ'מבלו ועד לזמנו של מוצרט הוא היה הכלי המרכזי בה.
הנה הסבר על כלי הפריטה עם המקלדת צ'מבלו:
https://youtu.be/7JqP5qKn8r4
כך נשמע אולי מוצרט על הצ'מבלו:
https://youtu.be/b1GyOFnVELI
איך פועל הצ'מבלו וכיצד קלידי הצ'מבלו פורטים על מיתרי הכלי:
https://youtu.be/nLZhKOFN1es
צ'מבלו מלווה אבוב ביצירה "Nun kommt der Heiden Heiland" של באך:
https://youtu.be/DKYRq8_vC0A
קרוב משפחה דומה - אוטווינו:
https://youtu.be/pZoWGTCshcI
והקונצ'רטו הברנדנבורגי מס' 3 של באך. עם פרדריק שזלן, המנגן צ'מבלו ומנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית:
https://youtu.be/Cj129QvQDKE?long=yes
מהו הרדי גרדי, כינור הגלגל בן אלף השנים?
"הרדי גרדי" (Hurdy Gurdy), שיש מי שכותבים אותו הארדי גארדי, הוא כלי נגינה מכני, המבוסס על מערכת מכנית ומקלדת קטנה, עליה פורט הנגן.
פירוש שמו הוא "כינור הגלגל", שם שמגדיר אותו בדייקנות. זאת משום שהוא כלי מיתר הדומה לכלי קשת, אך הוא מבוסס גלגל דווקא.
זהו כלי שנולד בימי הביניים, לפני מילניום שלם. בתחילה הוא שימש ככלי נגינה שליווה את התפילות הקתוליות בכנסיות קטנות וניגנו בו שני אנשים (אחד שמסובב את הידית והשני שמושך ידיות לפי המנגינה, ידיות שיוחלפו על הזמן במקלדת).
באותם ימים הוא היה תחליף זול לעוגב היקר שהותקן רק בקתדרלות הגדולות והמפוארות. בהמשך קטנו ההרדי גרדים לגודל של כלי נגינה נייד ואז הפכו באירופה גם לכלי נגינה שמלווה ריקודים וגם לכלי נגינה עממי לנגני רחוב.
#מבנה הכלי
הרדי גרדי הוא "כינור הגלגל". ואכן בתוכו מותקן גלגל, המשמש כמעין "קשת של כינור". אליו מחוברת ידית, שסיבוב שלה בידי הנגן הוא שמסובב אותו.
יש לו 3 מיתרים. המיתר השני, האמצעי, הוא שמפיק את המנגינה. מיד נשוב אליו ואל הידית וגלגל, אבל נציג רגע את שני המיתרים האחרים.
המיתר הראשון מפיק צליל מתמשך, כמו בחמת החלילים הסקוטית. זהו הצליל שנקרא "דרון". לנו נראה שמהצליל שלו, הדומה לזה של מנוע הרחפן המודרני, נולד לרחפנים שמם באנגלית - Drones.
המיתר השלישי מפיק צלילי קצב נחמדים, המזכירים נביחות קטנות של כלב.
#איך מנגנים בו?
חזרנו למיתר השני. זה הוא שמפיק את המלודיה, כלומר את המנגינה. מולו הגליל מסתובב ומנגן כמו קשת הכינור, במהירות שאותה קובע הנגן עם סיבוב הידית שמחוברת אל אותו גליל פנימי.
אז נגן ההרדי גרדי מבצע למעשה שתי פעולות במקביל - ביד אחת מסובב את הידית שמחוברת לגליל הנגינה ובידו השנייה פורט על קלידי המקלדת הקטנה. כל אחד מהקלידים הללו מקרב את המיתר השני בנקודה אחרת אל הגליל וכך מפיק את גובה הצליל של אותו קליד, כאילו קשת של כינור ניגנה עליו.
צירוף הקלידים הנלחצים ומקרבים את המיתר אל הגליל המפיק את הצלילים, הוא שיוצר את המנגינה השלימה.
מעניין להדגיש שוב את ההברקה של ההרדי גרדי. הוא מפיק צליל באמצעות סיבוב של גליל, המשמש בתפקיד הקשת של הכינור. אך בעוד קשת הכינור היא שנמשכת על ידי הנגן מעל המיתרים, בהרדי גרדי המיתרים הם שמתקרבים אל הגליל המסתובב, לפי לחיצות הקלידים של הנגן. יצירתיות עתיקה - חושבים הפוך גוטה, הפוך!
הנה סיפורו של ההרדי גרדי (מתורגם):
https://youtu.be/bdEF9WEiO5g
כך מנגן ההרדי גרדי:
https://youtu.be/KaamZkadYvo
מיתרי הכלי:
https://youtu.be/r6PMzCsehQQ
לחן מימי הביניים:
https://youtu.be/bvNZeh6f8vE
נגן רחוב בהרדי גרדי:
https://youtu.be/NgKCLGascmg
הרדי גרדי מלווה שירה:
https://youtu.be/pyIXR3s8OtY
כך בונים הרדי גרדים ואיך הם מנגנים:
https://youtu.be/wfjWEqAP4WM?long=yes
וסיפורו המלא של הכלי:
https://youtu.be/gYJg9cLk1us?long=yes
מה היה סוד הצליל המיוחד של ה"פנדר רודס"?
הצליל המרחף והמלטף של הפסנתר החשמלי "פנדר רודס" (Fender Rhodes) היה צליל ייחודי בתחום הפסנתרים החשמליים. היום יודעים לחקות אותו דיגיטלית הרבה פסנתרים כאלה, אבל בשנות ה-70 של המאה הקודמת הוא היה מכני ושונה מכולם.
בגוף הפסנתר מסודר מערך של "קולנים אסימטריים". אלה קולני מתכת באורכים שונים, שיוצרים גבהי צליל שונים. הקולן האסימטרי הוא מעין מזלג מתכת קטן, עם שתי שיניים שונות בגודלן, שמפיק צליל מדויק, מאוד נקי ובתדירות קבועה. סוד הצליל המתמשך של צלילי הרודס הוא ההבדלים בגודל שתי השיניים שלו, שיוצר המשכיות לרטיטות, מה שממשיך את הצליל זמן מה ודואג שהוא לא ידעך מיד.
כמו בפסנתר הרגיל, יצר הרולד רודס, ממציא הפנדר רודס מנגנון עם שורת פטישים קטנים. כל פריטה, כלומר לחיצה על קליד, מקפיצה את הפטיש וגורמת לו להכות בקולן ולהפיק ממנו צליל מתכתי עדין וחלש. הצליל הזה מזכיר צליל של מטלופון, קסילופון מתכתי.
כמו בגיטרה חשמלית, בה צליל המיתר החלש מיסודו, פסנתר הרודס הוא כלי נגינה אלקטרו-מכני. פריטה על כל אחד מקלידיו יוצרת רטט באחד הקולנים שבתוכו. כמו בגיטרה חשמלית, אם תצמידו את האוזן לפנדר הרודס, תוכלו לשמוע את הצלילים החלשים גם ללא מגבר.
אבל בהיותו כלי נגינה אלקטרו-מכני, פסנתר הרודס ממיר את הרטט המכני שנוצר בשיני הקולנים שבתוכו, כתוצאה מפריטה על הקלידים, לזרם חשמלי מחזורי. כשהוא מחובר למגבר ורמקולים, אותו זרם חשמלי יוגבר ויהפוך לצליל שנשמע היטב.
כך נשמע הפנדר רודס:
https://youtu.be/EKH7gu9lgXI
ה"פנדר רודס" מזוודה היה תענוג נייד להופעות:
https://youtu.be/RD1nBPRZc-I
כך בילי ג'ואל מלווה את עצמו בליטוף מענג:
https://youtu.be/tJWM5FmZyqU
ופול סיימון ליווה בו בלדות מהורהרות:
https://youtu.be/0KM0EcbPjMI
אבל הפנדר רודס היה גם כלי קצבי מאוד, כמו אצל צ'יק קוריאה:
https://youtu.be/DiN8M2ul_9w
והפתיחות הגדולות של הפנדר רודס עם הסברים על האפקט המיוחד בכל אחת:
https://youtu.be/CimnsB-lHpk?long=yes
איך פועל העוגב?
העוּגָב (Organ או Pipe organ) או האורגן הוא ככל הנראה כלי הנגינה הגדול ביותר והכי מסובך במנגנוני הפקת הצליל שלו.
ממש כמו על הפסנתר, נגן העוגב פורט על קלידיו של הכלי. אבל בניגוד לפסנתר, העוגב נחשב כלי נשיפה. הסיבה היא שהצלילים מופקים בצינורות הרבים שלו, בהם עובר האוויר, ממש כמו בחליל וכלי נשיפה אחרים.
הצינורות של העוגב רבים. כל צינור מנפיק צליל בגובה אחר. ככל שהצינור המחובר לקליד הינו ארוך יותר - הצליל שמופק מהקליד הוא יותר נמוך.
כל קבוצת חלילים או צינורות בנויה באופן אחר ולפיכך מפיקה צליל מסוג אחר. קוראים לצלילים הללו בעוגב רֶגִיסְטֶרים. יש רגיסטרים המפיקים צלילים דמויי קלרינט, יש המדמים חצוצרה וכדומה. מגופים מיוחדים, מעין כפתורים ליד המקלדת, מאפשרים לנגן העוגב להחליף רגיסטרים וכך להעשיר ולגוון את הנגינה בצלילים מסוגים שונים.
עוגב כנסייתי אחד יכול להכיל 5,000 צינורות ויותר. האוויר לחלילים מופק בימינו בעזרת חשמל אך בעבר היו אנשים מפעילים בשריריהם מפוחים שיצרו את זרם האוויר הדרוש להפקת הצלילים.
העוגבים, או האורגנים, היו נפוצים בעיקר בכנסיות הגדולות. זאת משום שמחיר בניית עוגב כזה היה גבוה ביותר ודרושה הייתה אחזקה שוטפת ויקרה לכלי.
אגב, שמו העברי של האורגן, העוגב, מוזכר אמנם בתנ"ך, אך אין המדובר באותו הכלי אלא ב"מגרפה" המקראית שהיא סוג של חליל פאן, קודמו של העוגב.
לשונית, נוטים כיום להבדיל בין העוגב לאורגן, בכך שהעוגב הוא הכלי הגדול עם מערכת הצינורות, בעוד השם "אורגן" נשמר לכלי המקלדת החשמלי, המחקה את צליליו. אנו נשמור על המסורת הנכונה ונראה בשמות עוגב ואורגן דבר זהה, בעוד שמו המדויק של הכלי החשמלי הוא למעשה אורגן חשמלי.
כך פועל העוגב:
https://youtu.be/iM3ejYnlBVY
אורגן שאיננו חשמלי ומחייב את הנגן לפדל עם הפדלים כדי לייצר לחץ אוויר בצינורות (עברית):
https://youtu.be/0xynb1uAEC0
כך בנוי העוגב:
https://youtu.be/cfFWiWbXGuY
אלו הם צליליו המגוונים:
https://youtu.be/4S6BErQs-HE
הנה נגן העוגב:
https://youtu.be/ZEgXDlc2dHc
עוד נגן כנסייתי:
https://youtu.be/ey_8VSD7fgc
הטוקטה ופוגה ברה מינור של באך:
https://youtu.be/ho9rZjlsyYY?long=yes
והיכרות לעומק עם העוגב:
https://youtu.be/JeB3JnKp8To?long=yes
מהו אורגן ההמונד?
במידה רבה אורגן האמונד או המונד (Hammond organ) הוא האורגן החשמלי הדו קומתי שאחראי לאופנת האורגנים הדו-קומתיים שפשטה בעולם המערבי בשנות ה-70 של המאה הקודמת.
ההמונד הראשון פותח בשנת 1934, בתקופת "השפל הגדול", על ידי לורנס האמונד. הוא הוצע לכנסיות כאורגן זול שיחליף את העוגב האקוסטי היקר. רבים מחיילי צבא ארצות-הברית במלחמת העולם השנייה נחשפו לצליליו היחודיים, מאחר וההאמונד שימש בכנסיות הצבאיות במלחמה.
יש סברה שכששבו החיילים הביתה, הובילה היכרותם עם צליליו של ההמונד למה שיהפוך אותו לאורגן הפופולארי כל כך. ואכן, בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוא פרץ לתרבות הפופולארית, כשמוסיקאים משתמשים בו ככלי מקלדת במגוון סגנונות מוסיקליים, ביחוד בתחום הרוק, הגוספל הכנסייתי, הבלוז והרית'ם אנד בלוז, אך גם מעט בג'אז ובהמשך ברוק המתקדם.
דגם האורגן הנפוץ והפופולארי של אותה תקופה היה המונד B-3. צליליו אפיינו במידה רבה את הרוק של הסיקסטיז. הם פופולאריים עד היום, באורגני המונד דיגיטליים ומשוכללים, שמבוססים על דגימות מדויקות של הדגם ההוא.
הדגם האלקטרו־מכני שייצורו הסתיים באמצע שנות ה-70, היה במידה רבה סופה של תקופה. רק גל הרטרו הוא שהחזיר את האורגן הזה, בגרסה דגומה מודרנית ודגומה שלו, אל הבמות ואולפני ההקלטות במהלך העשורים הבאים.
הנה אורגן המונד:
http://youtu.be/iBjp2ZDA8A0
הסולו וליווי ההמונד המפורסם ביותר בעולם:
http://youtu.be/G2LzSItsQ80
תולדות ההמונד בקצרה:
https://youtu.be/krQbctRqq0c
הסולואים הגדולים של ההמונד בתולדות הרוק:
http://youtu.be/IG5-s_G2csM
ונגן האורגן המיתולוגי ג'ימי סמית מנגן בלוז על ההמונד שלו:
http://youtu.be/i_m-gyi5Fno
מהו הסיבורד החדשני?
סיבורד (Seaboard) הוא מקלדת חדשנית שמרחיבה את יכולת השליטה של הנגן בגבהי צלילים, גווניהם והאפקטים שלהם.
בסיבורד ניתן להפיק צלילים שקשה מאד להפיק במקלדות ובפסנתרים. בנגינה על הסיבורד יכול הנגן למתוח את הצלילים כמו בגיטרה חשמלית, להרעיד את הצליל כמו ויברטו על כלי מיתר עם צוואר, לנגן צלילי סטקטו קצרים, או צלילי גליסנדו שנמרחים על פני גבהים שונים וכך הלאה.
רבים רואים בסיבורד את כלי המקלדת של העתיד. אין בו מכניקה או חלקים נעים כלל, כי הוא עשוי מחומר דמוי גומי, גמיש ומחובר למודולים של צלילים ואפקטים דיגיטליים ולמחשב.
הסבר על הסיבורד והיזם הסטארטאפיסט שהמציא אותו:
https://youtu.be/qOt6ZKIb240
קטעים איתו:
https://youtu.be/Q6bvRj4GTQ4
קטע רב-תפקידים שמנוגן כולו בידי נגן אחד מסיבורד אחד ותוכנה:
https://youtu.be/8n-bEy9ISpM
נגן מדגים את הסיבורד בסולו של ג'ימי הנדריקס:
https://youtu.be/jh-hzbG5FzI
ומתחרה בנגן גיטרה שלא מאמין שניתן להפיק צליל גיטרה מדויק:
https://youtu.be/iSko8vHOf8g
זמרת שמנגנת בו וגם סולו מצוין בשיר שהיא מבצעת בו הכל:
https://youtu.be/PiltuWxx9mo
והרכב של סיבורדים במנגינות מהסרטים:
https://youtu.be/tTY0435AGpc
מה היה פסנתר הפיאנולה הממוכן?
פיאנולה, או פלייר פיאנו (Player Piano), הוא פסנתר ממוכן, פסנתר המנגן בעצמו, ללא פסנתרן, על פי העיקרון של תיבת הנגינה.
למעשה מופעלים קלידי הפיאנולה על ידי סרט נייר מנוקב שנע באופן מכני בין שני גלילים ומייצר נגינה בפסנתר המכני.
הפיאנולה הומצא בסוף המאה ה-19 ככלי נגינה מכני שיכול היה לנגן ממש כאילו הנגן ישב ופרט על קלידיו. הסוד בפיאנולה היה גלום בסרטי הנייר המנוקבים והארוכים, שנשמרו מגולגלים בגליל. הרצת גליל כזה בפיאנולה, הורתה לפסנתר המכני כיצד ומה לנגן.
באמצעות הפיאנולה נשמרו על פיאנו רולס ביצועים גדולים של פסנתרנים ומלחינים חשובים מהמאה ה-19, ביניהם ראוול ודביסי.
בתקופת השיא שלה הייתה הפיאנולה כלי פופולארי בבתי קפה יוקרתיים ובאולמות נשפים באירופה ובאמריקה. עם הזמן ושכלול שיטות ההקלטה היא הפכה למיושנת ויצאה כמעט לחלוטין מכלל שימוש. כיום משתמשים בה בעיקר כגימיק בידורי או במוזיאונים מוסיקליים.
#איך זה עבד?
בפסנתרים ללא פסנתרן הללו, הסתובב כל הזמן התוף שבתוכם, מעין גליל עם זיזי מתכת שנלחצו באמצעות גלילי נייר מנוקבים. כך החליפו הנקבים את האצבעות המנגנות, פורטות על הקלידים ויצרו הקשה על מיתרי הפסנתר באמצעות אותם זיזים, הקשה מכנית שבאה במקום אצבעותיהם של הנגנים האנושיים.
סרטי הנגינה של הפיאנולה נקראו פיאנו רולס (Piano Roll). הם נוצרו על ידי "הקלטת" נגינה אמיתית של יצירה לאורך סרט הנייר. בעצם ההקלטה הייתה שימור של רצף פעולות הקלידים שנוגנו ביצירה, בצורה של נקבים מסודרים על סרט הנייר. הם שאפשרו לחזור ולשמוע את המוסיקה שוב ושוב.
הטכנולוגיה של הפסנתר המיכני הייתה דומה לזו של מכונת הנגינה, אם כי נראתה הפוך. אם בתיבת נגינה בולטים זיזים קטנים מהגליל המסתובב, בסרט של הפיאנולה היו דווקא נקבים וחריצים. בהכנסת סרט הנייר, הפיאנו רול, אל תיבת הפיאנולה הפעיל כל נקב קליד מסוים.
הנה תולדות הפסנתר המנגן וייצור של סרטי הנגינה שלו:
https://youtu.be/uL9NudhhSQE
הפעלת סרט הנייר המשחזרת את נגינת הפסנתרן בקטע הרגטיים הידוע "הבדרן":
https://youtu.be/07krQ661fok
פעולת הפיאנולה, פלייר פיאנו:
https://youtu.be/hpOiSMX1ybw
סליל מנגן של פיאנו רול:
https://youtu.be/2Mh-Wj8TK6w
ובעידן המחשב ותוכנות הסקוונסר, הוחזר הפיאנו רול ומתאר על המסך את צלילי המוסיקה שהוקלטה:
https://youtu.be/EB4s3I-rat4
מי המציא את הפסנתר ומה החידוש שהיה בו?
הממציא של הפורטה-פיאנו, שממנו נולד בהתאמות מסוימות הפסנתר שאנו מכירים, היה ברתולומיאו כריסטופורי (Bartolomeo Cristofori di Francesco), מי שהיה אוצֵר כלי הנגינה של אחת המשפחות העשירות באיטליה, משפחת מדיצ'י מפירנצה.
הפורטה-פיאנו, הכלי שנחשב לאבטיפוס של הפסנתר המודרני, נולד בסביבות סוף המאה ה-17 או תחילת המאה ה-18. הפסנתר הזה נחשב לאחד הכלים החשובים בעולם הנגינה. הכלי הזה, שעבר הרבה עד היום, שינה לחלוטין את התפיסה לגבי המוסיקה.
הפסנתר הראשון, הפורטה פיאנו, כלי מקלדת ראשון שנחשב לכלי הקשה, פותח תוך התבססות על הצ'מבלו, כלי הפריטה הפופולרי שמזכיר במראהו את הפסנתר עם המקלדת. בניגוד לצ'מבלו, הפורטה פיאנו פרץ לעולם ככלי הקשה.
כולנו מכירים כלי הקשה והם הרי כלי רעש, היוצרים בדרך כלל רעש ולא צליל (על אף שיש כלי הקשה מלודיים, כמו קסילופון או ויברפון, המפיקים צלילים בגבהים ספציפיים).
אבל ההשתייכות של הפורטה-פיאנו והפסנתר למשפחה הזו לא קשורה לעוצמת הרעש שהם יוצרים, אלא לדרך הפקת הצליל שלהם. הפסנתר נכלל במשפחה זו בזכות דרך הפקת הצליל שלו. כל קליד של הפסנתר מחובר לפטיש המקיש על מיתריו, כשעוצמת הנגינה בו נקבעת על פי העוצמה שבה לוחצים הפסנתרנים על קלידי הפסנתר בעת הנגינה. לחיצה חזקה על הקלידים מייצרת צליל חזק. לחיצה רכה וחלשה - צליל חלש ושקט
במילים פשוטות, ברתולומיאו המציא בפסנתר כלי הקשה לכל דבר. אמנם כלי שדומה לצמבלו, כלי פריטה, אבל הוא כלי הקשה כי הנגינה בו מבצעת הקשה על המיתרים. הפורטה והפיאנו הם באיטלקית "חזק - חלש", מה שהצביע אז על אפשרויות הדינמיקה שלו, כלומר נגינה בעוצמה משתנה.
הצ'מבלו לא היה מסוגל לכך, כי בו מחובר לכל קליד במקלדת דווקא מפרט שפורט על המיתרים. למפרט זה אין יכולת להפיק נגינה חלשה או חזקה, אלא נגינה בעוצמה אחידה.
הנה סיפורו של ממציא הפורטה פיאנו ולמעשה ממציא הפסנתר:
https://youtu.be/O2L5ZKIu4F4
הפסנתר מעשה ידיו מ-1720, הפסנתר העתיק ביותר ששרד בעולם:
https://youtu.be/6XDJ2O4P97I
פסנתר הפטישים של ברתולומיאו:
https://youtu.be/rM6-DJZc6uI
יצירה של סקרלטי שמנוגנת על פסנתר הפורטה-פיאנו הקדום ביותר של כריסטופורי:
https://youtu.be/A2WdjyKQ57A
הדגמת הפורטה-פיאנו, צליל חזק וחלש, המצאתו הגדולה של כריסטופורי:
https://youtu.be/2ef95BZfYcw
ומי היה מאמין שהטכנולוגיה המודרנית תפיק מהפסנתר צלילים כאלו:
https://youtu.be/eJW9N-h8UgI
הפסנתר (Piano) הוא כלי נגינה שמכיל בדרך כלל 88 קלידים. כל קליד מחובר לפטיש קטן, באמצעות מנוף זעיר. לחיצה על הקליד גורמת למנוף להניע את הפטיש, שמכה במיתר מתכת שבתוך הפסנתר.
ככל שהלחיצה על הקליד תהיה חזקה, היא תגרום לפטיש להכות חזק יותר במיתר והצליל יהיה חזק יותר. זו הסיבה שהפסנתר יוצר מוסיקה כל כך רגישה, חלשה וחזקה, או כמו שקוראים לו באיטלקית 'פיאנו-פורטה' (חלש-חזק).
אגב, לכל קליד מיתר משלו בתוך הפסנתר וכל מיתר הוא באורך שונה גם בעובי משלו. כך נוצרים הגבהים השונים של הצלילים: דו, רה, מי וכדומה.
הנה סרטון שמציג את פעולת הפסנתר באנימציה:
https://youtu.be/vFXBIFyG4tU
כך פועל פסנתר כנף:
http://youtu.be/I6SvIbKIWPQ
והנה סרטון שמראה באנימציה פשוטה את דרך הפעולה של הפטישים המחוברים לקלידי הפסנתר:
http://youtu.be/xr21z1CZ54I
יש פסנתרים חשמליים שלכל קליד יש משקל, כמו בפסנתר האקוסטי (הרגיל), אך הוא מייצר את הצליל באופן דיגיטלי:
https://youtu.be/N9PSzBX_nzM
צ'מבלו (Harpsichord) הוא כלי מקלדת שבמשך כ-300 שנה, עד להחלפתו על ידי הפסנתר, היה כלי המקלדת המרכזי והחשוב ביותר במוסיקה האירופית.
בניגוד לפסנתר, בו כל קליד מחובר לפטיש המקיש על מיתרים, היה הצ'מבלו כלי פריטה. לכל אחד מקלידיו היה מחובר מנגנון עם מפרט קטן, פחות או יותר כמו זה שבו משתמשים לנגינת גיטרה, שהיה פורט על המיתר.
בשל הפריטה על המיתרים היה צבע הצליל שלו שונה מאוד מזה של הפסנתר ועשיר בצלילים עיליים. צליליו של הצ'מבלו, לעומת זאת, היו מוגבלים בטווח דינמי שלהם. כלומר, הפריטה הגבילה אותו ביכולת להפיק צלילים חזקים וחלשים.
בנגינה קצבית, לעומת זאת, היה הצ'מבלו מצוין. ומאחר שהליווי בצ'מבלו היה לרוב אז מאולתר, יכולים היו הנגנים בו ללוות את המוסיקה בדרכים מגוונות ומעניינות, שהם התאימו בזמן הנגינה לרגש שהיצירה מביעה, לאופיה המנוגן ולתנועה שלה.
הצ'מבלו, אשר קדם לפסנתר, הומצא בסוף המאה ה-14. בתוך 200 שנה הוא הפך לכלי פופולרי אצל מלחינים רבים, ביניהם ראמו, שאף כתב קטעי נגינה לימודיים לכלי.
בתקופת הבארוק הצ'מבלו היה כלי המקלדת הנפוץ ביותר. יוהן סבסטיאן באך כתב לו יצירות רבות, ביניהן ה"פסנתר המושווה" ו"וריאציות גולדברג". גם הנדל כתב סוויטות רבות לצ'מבלו וכך גם דומניקו סקרלטי, בנו של אלסנדרו סקרלטי, שבשל הסונטות המגוונות שכתב לכלי, שמו ממש נקשר עם הצ'מבלו.
גם בתזמורות האופרה שולב הצ'מבלו ועד לזמנו של מוצרט הוא היה הכלי המרכזי בה.
הנה הסבר על כלי הפריטה עם המקלדת צ'מבלו:
https://youtu.be/7JqP5qKn8r4
כך נשמע אולי מוצרט על הצ'מבלו:
https://youtu.be/b1GyOFnVELI
איך פועל הצ'מבלו וכיצד קלידי הצ'מבלו פורטים על מיתרי הכלי:
https://youtu.be/nLZhKOFN1es
צ'מבלו מלווה אבוב ביצירה "Nun kommt der Heiden Heiland" של באך:
https://youtu.be/DKYRq8_vC0A
קרוב משפחה דומה - אוטווינו:
https://youtu.be/pZoWGTCshcI
והקונצ'רטו הברנדנבורגי מס' 3 של באך. עם פרדריק שזלן, המנגן צ'מבלו ומנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית:
https://youtu.be/Cj129QvQDKE?long=yes
"הרדי גרדי" (Hurdy Gurdy), שיש מי שכותבים אותו הארדי גארדי, הוא כלי נגינה מכני, המבוסס על מערכת מכנית ומקלדת קטנה, עליה פורט הנגן.
פירוש שמו הוא "כינור הגלגל", שם שמגדיר אותו בדייקנות. זאת משום שהוא כלי מיתר הדומה לכלי קשת, אך הוא מבוסס גלגל דווקא.
זהו כלי שנולד בימי הביניים, לפני מילניום שלם. בתחילה הוא שימש ככלי נגינה שליווה את התפילות הקתוליות בכנסיות קטנות וניגנו בו שני אנשים (אחד שמסובב את הידית והשני שמושך ידיות לפי המנגינה, ידיות שיוחלפו על הזמן במקלדת).
באותם ימים הוא היה תחליף זול לעוגב היקר שהותקן רק בקתדרלות הגדולות והמפוארות. בהמשך קטנו ההרדי גרדים לגודל של כלי נגינה נייד ואז הפכו באירופה גם לכלי נגינה שמלווה ריקודים וגם לכלי נגינה עממי לנגני רחוב.
#מבנה הכלי
הרדי גרדי הוא "כינור הגלגל". ואכן בתוכו מותקן גלגל, המשמש כמעין "קשת של כינור". אליו מחוברת ידית, שסיבוב שלה בידי הנגן הוא שמסובב אותו.
יש לו 3 מיתרים. המיתר השני, האמצעי, הוא שמפיק את המנגינה. מיד נשוב אליו ואל הידית וגלגל, אבל נציג רגע את שני המיתרים האחרים.
המיתר הראשון מפיק צליל מתמשך, כמו בחמת החלילים הסקוטית. זהו הצליל שנקרא "דרון". לנו נראה שמהצליל שלו, הדומה לזה של מנוע הרחפן המודרני, נולד לרחפנים שמם באנגלית - Drones.
המיתר השלישי מפיק צלילי קצב נחמדים, המזכירים נביחות קטנות של כלב.
#איך מנגנים בו?
חזרנו למיתר השני. זה הוא שמפיק את המלודיה, כלומר את המנגינה. מולו הגליל מסתובב ומנגן כמו קשת הכינור, במהירות שאותה קובע הנגן עם סיבוב הידית שמחוברת אל אותו גליל פנימי.
אז נגן ההרדי גרדי מבצע למעשה שתי פעולות במקביל - ביד אחת מסובב את הידית שמחוברת לגליל הנגינה ובידו השנייה פורט על קלידי המקלדת הקטנה. כל אחד מהקלידים הללו מקרב את המיתר השני בנקודה אחרת אל הגליל וכך מפיק את גובה הצליל של אותו קליד, כאילו קשת של כינור ניגנה עליו.
צירוף הקלידים הנלחצים ומקרבים את המיתר אל הגליל המפיק את הצלילים, הוא שיוצר את המנגינה השלימה.
מעניין להדגיש שוב את ההברקה של ההרדי גרדי. הוא מפיק צליל באמצעות סיבוב של גליל, המשמש בתפקיד הקשת של הכינור. אך בעוד קשת הכינור היא שנמשכת על ידי הנגן מעל המיתרים, בהרדי גרדי המיתרים הם שמתקרבים אל הגליל המסתובב, לפי לחיצות הקלידים של הנגן. יצירתיות עתיקה - חושבים הפוך גוטה, הפוך!
הנה סיפורו של ההרדי גרדי (מתורגם):
https://youtu.be/bdEF9WEiO5g
כך מנגן ההרדי גרדי:
https://youtu.be/KaamZkadYvo
מיתרי הכלי:
https://youtu.be/r6PMzCsehQQ
לחן מימי הביניים:
https://youtu.be/bvNZeh6f8vE
נגן רחוב בהרדי גרדי:
https://youtu.be/NgKCLGascmg
הרדי גרדי מלווה שירה:
https://youtu.be/pyIXR3s8OtY
כך בונים הרדי גרדים ואיך הם מנגנים:
https://youtu.be/wfjWEqAP4WM?long=yes
וסיפורו המלא של הכלי:
https://youtu.be/gYJg9cLk1us?long=yes
הצליל המרחף והמלטף של הפסנתר החשמלי "פנדר רודס" (Fender Rhodes) היה צליל ייחודי בתחום הפסנתרים החשמליים. היום יודעים לחקות אותו דיגיטלית הרבה פסנתרים כאלה, אבל בשנות ה-70 של המאה הקודמת הוא היה מכני ושונה מכולם.
בגוף הפסנתר מסודר מערך של "קולנים אסימטריים". אלה קולני מתכת באורכים שונים, שיוצרים גבהי צליל שונים. הקולן האסימטרי הוא מעין מזלג מתכת קטן, עם שתי שיניים שונות בגודלן, שמפיק צליל מדויק, מאוד נקי ובתדירות קבועה. סוד הצליל המתמשך של צלילי הרודס הוא ההבדלים בגודל שתי השיניים שלו, שיוצר המשכיות לרטיטות, מה שממשיך את הצליל זמן מה ודואג שהוא לא ידעך מיד.
כמו בפסנתר הרגיל, יצר הרולד רודס, ממציא הפנדר רודס מנגנון עם שורת פטישים קטנים. כל פריטה, כלומר לחיצה על קליד, מקפיצה את הפטיש וגורמת לו להכות בקולן ולהפיק ממנו צליל מתכתי עדין וחלש. הצליל הזה מזכיר צליל של מטלופון, קסילופון מתכתי.
כמו בגיטרה חשמלית, בה צליל המיתר החלש מיסודו, פסנתר הרודס הוא כלי נגינה אלקטרו-מכני. פריטה על כל אחד מקלידיו יוצרת רטט באחד הקולנים שבתוכו. כמו בגיטרה חשמלית, אם תצמידו את האוזן לפנדר הרודס, תוכלו לשמוע את הצלילים החלשים גם ללא מגבר.
אבל בהיותו כלי נגינה אלקטרו-מכני, פסנתר הרודס ממיר את הרטט המכני שנוצר בשיני הקולנים שבתוכו, כתוצאה מפריטה על הקלידים, לזרם חשמלי מחזורי. כשהוא מחובר למגבר ורמקולים, אותו זרם חשמלי יוגבר ויהפוך לצליל שנשמע היטב.
כך נשמע הפנדר רודס:
https://youtu.be/EKH7gu9lgXI
ה"פנדר רודס" מזוודה היה תענוג נייד להופעות:
https://youtu.be/RD1nBPRZc-I
כך בילי ג'ואל מלווה את עצמו בליטוף מענג:
https://youtu.be/tJWM5FmZyqU
ופול סיימון ליווה בו בלדות מהורהרות:
https://youtu.be/0KM0EcbPjMI
אבל הפנדר רודס היה גם כלי קצבי מאוד, כמו אצל צ'יק קוריאה:
https://youtu.be/DiN8M2ul_9w
והפתיחות הגדולות של הפנדר רודס עם הסברים על האפקט המיוחד בכל אחת:
https://youtu.be/CimnsB-lHpk?long=yes
כלי מקלדת
העוּגָב (Organ או Pipe organ) או האורגן הוא ככל הנראה כלי הנגינה הגדול ביותר והכי מסובך במנגנוני הפקת הצליל שלו.
ממש כמו על הפסנתר, נגן העוגב פורט על קלידיו של הכלי. אבל בניגוד לפסנתר, העוגב נחשב כלי נשיפה. הסיבה היא שהצלילים מופקים בצינורות הרבים שלו, בהם עובר האוויר, ממש כמו בחליל וכלי נשיפה אחרים.
הצינורות של העוגב רבים. כל צינור מנפיק צליל בגובה אחר. ככל שהצינור המחובר לקליד הינו ארוך יותר - הצליל שמופק מהקליד הוא יותר נמוך.
כל קבוצת חלילים או צינורות בנויה באופן אחר ולפיכך מפיקה צליל מסוג אחר. קוראים לצלילים הללו בעוגב רֶגִיסְטֶרים. יש רגיסטרים המפיקים צלילים דמויי קלרינט, יש המדמים חצוצרה וכדומה. מגופים מיוחדים, מעין כפתורים ליד המקלדת, מאפשרים לנגן העוגב להחליף רגיסטרים וכך להעשיר ולגוון את הנגינה בצלילים מסוגים שונים.
עוגב כנסייתי אחד יכול להכיל 5,000 צינורות ויותר. האוויר לחלילים מופק בימינו בעזרת חשמל אך בעבר היו אנשים מפעילים בשריריהם מפוחים שיצרו את זרם האוויר הדרוש להפקת הצלילים.
העוגבים, או האורגנים, היו נפוצים בעיקר בכנסיות הגדולות. זאת משום שמחיר בניית עוגב כזה היה גבוה ביותר ודרושה הייתה אחזקה שוטפת ויקרה לכלי.
אגב, שמו העברי של האורגן, העוגב, מוזכר אמנם בתנ"ך, אך אין המדובר באותו הכלי אלא ב"מגרפה" המקראית שהיא סוג של חליל פאן, קודמו של העוגב.
לשונית, נוטים כיום להבדיל בין העוגב לאורגן, בכך שהעוגב הוא הכלי הגדול עם מערכת הצינורות, בעוד השם "אורגן" נשמר לכלי המקלדת החשמלי, המחקה את צליליו. אנו נשמור על המסורת הנכונה ונראה בשמות עוגב ואורגן דבר זהה, בעוד שמו המדויק של הכלי החשמלי הוא למעשה אורגן חשמלי.
כך פועל העוגב:
https://youtu.be/iM3ejYnlBVY
אורגן שאיננו חשמלי ומחייב את הנגן לפדל עם הפדלים כדי לייצר לחץ אוויר בצינורות (עברית):
https://youtu.be/0xynb1uAEC0
כך בנוי העוגב:
https://youtu.be/cfFWiWbXGuY
אלו הם צליליו המגוונים:
https://youtu.be/4S6BErQs-HE
הנה נגן העוגב:
https://youtu.be/ZEgXDlc2dHc
עוד נגן כנסייתי:
https://youtu.be/ey_8VSD7fgc
הטוקטה ופוגה ברה מינור של באך:
https://youtu.be/ho9rZjlsyYY?long=yes
והיכרות לעומק עם העוגב:
https://youtu.be/JeB3JnKp8To?long=yes
במידה רבה אורגן האמונד או המונד (Hammond organ) הוא האורגן החשמלי הדו קומתי שאחראי לאופנת האורגנים הדו-קומתיים שפשטה בעולם המערבי בשנות ה-70 של המאה הקודמת.
ההמונד הראשון פותח בשנת 1934, בתקופת "השפל הגדול", על ידי לורנס האמונד. הוא הוצע לכנסיות כאורגן זול שיחליף את העוגב האקוסטי היקר. רבים מחיילי צבא ארצות-הברית במלחמת העולם השנייה נחשפו לצליליו היחודיים, מאחר וההאמונד שימש בכנסיות הצבאיות במלחמה.
יש סברה שכששבו החיילים הביתה, הובילה היכרותם עם צליליו של ההמונד למה שיהפוך אותו לאורגן הפופולארי כל כך. ואכן, בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוא פרץ לתרבות הפופולארית, כשמוסיקאים משתמשים בו ככלי מקלדת במגוון סגנונות מוסיקליים, ביחוד בתחום הרוק, הגוספל הכנסייתי, הבלוז והרית'ם אנד בלוז, אך גם מעט בג'אז ובהמשך ברוק המתקדם.
דגם האורגן הנפוץ והפופולארי של אותה תקופה היה המונד B-3. צליליו אפיינו במידה רבה את הרוק של הסיקסטיז. הם פופולאריים עד היום, באורגני המונד דיגיטליים ומשוכללים, שמבוססים על דגימות מדויקות של הדגם ההוא.
הדגם האלקטרו־מכני שייצורו הסתיים באמצע שנות ה-70, היה במידה רבה סופה של תקופה. רק גל הרטרו הוא שהחזיר את האורגן הזה, בגרסה דגומה מודרנית ודגומה שלו, אל הבמות ואולפני ההקלטות במהלך העשורים הבאים.
הנה אורגן המונד:
http://youtu.be/iBjp2ZDA8A0
הסולו וליווי ההמונד המפורסם ביותר בעולם:
http://youtu.be/G2LzSItsQ80
תולדות ההמונד בקצרה:
https://youtu.be/krQbctRqq0c
הסולואים הגדולים של ההמונד בתולדות הרוק:
http://youtu.be/IG5-s_G2csM
ונגן האורגן המיתולוגי ג'ימי סמית מנגן בלוז על ההמונד שלו:
http://youtu.be/i_m-gyi5Fno
סיבורד (Seaboard) הוא מקלדת חדשנית שמרחיבה את יכולת השליטה של הנגן בגבהי צלילים, גווניהם והאפקטים שלהם.
בסיבורד ניתן להפיק צלילים שקשה מאד להפיק במקלדות ובפסנתרים. בנגינה על הסיבורד יכול הנגן למתוח את הצלילים כמו בגיטרה חשמלית, להרעיד את הצליל כמו ויברטו על כלי מיתר עם צוואר, לנגן צלילי סטקטו קצרים, או צלילי גליסנדו שנמרחים על פני גבהים שונים וכך הלאה.
רבים רואים בסיבורד את כלי המקלדת של העתיד. אין בו מכניקה או חלקים נעים כלל, כי הוא עשוי מחומר דמוי גומי, גמיש ומחובר למודולים של צלילים ואפקטים דיגיטליים ולמחשב.
הסבר על הסיבורד והיזם הסטארטאפיסט שהמציא אותו:
https://youtu.be/qOt6ZKIb240
קטעים איתו:
https://youtu.be/Q6bvRj4GTQ4
קטע רב-תפקידים שמנוגן כולו בידי נגן אחד מסיבורד אחד ותוכנה:
https://youtu.be/8n-bEy9ISpM
נגן מדגים את הסיבורד בסולו של ג'ימי הנדריקס:
https://youtu.be/jh-hzbG5FzI
ומתחרה בנגן גיטרה שלא מאמין שניתן להפיק צליל גיטרה מדויק:
https://youtu.be/iSko8vHOf8g
זמרת שמנגנת בו וגם סולו מצוין בשיר שהיא מבצעת בו הכל:
https://youtu.be/PiltuWxx9mo
והרכב של סיבורדים במנגינות מהסרטים:
https://youtu.be/tTY0435AGpc
פיאנולה, או פלייר פיאנו (Player Piano), הוא פסנתר ממוכן, פסנתר המנגן בעצמו, ללא פסנתרן, על פי העיקרון של תיבת הנגינה.
למעשה מופעלים קלידי הפיאנולה על ידי סרט נייר מנוקב שנע באופן מכני בין שני גלילים ומייצר נגינה בפסנתר המכני.
הפיאנולה הומצא בסוף המאה ה-19 ככלי נגינה מכני שיכול היה לנגן ממש כאילו הנגן ישב ופרט על קלידיו. הסוד בפיאנולה היה גלום בסרטי הנייר המנוקבים והארוכים, שנשמרו מגולגלים בגליל. הרצת גליל כזה בפיאנולה, הורתה לפסנתר המכני כיצד ומה לנגן.
באמצעות הפיאנולה נשמרו על פיאנו רולס ביצועים גדולים של פסנתרנים ומלחינים חשובים מהמאה ה-19, ביניהם ראוול ודביסי.
בתקופת השיא שלה הייתה הפיאנולה כלי פופולארי בבתי קפה יוקרתיים ובאולמות נשפים באירופה ובאמריקה. עם הזמן ושכלול שיטות ההקלטה היא הפכה למיושנת ויצאה כמעט לחלוטין מכלל שימוש. כיום משתמשים בה בעיקר כגימיק בידורי או במוזיאונים מוסיקליים.
#איך זה עבד?
בפסנתרים ללא פסנתרן הללו, הסתובב כל הזמן התוף שבתוכם, מעין גליל עם זיזי מתכת שנלחצו באמצעות גלילי נייר מנוקבים. כך החליפו הנקבים את האצבעות המנגנות, פורטות על הקלידים ויצרו הקשה על מיתרי הפסנתר באמצעות אותם זיזים, הקשה מכנית שבאה במקום אצבעותיהם של הנגנים האנושיים.
סרטי הנגינה של הפיאנולה נקראו פיאנו רולס (Piano Roll). הם נוצרו על ידי "הקלטת" נגינה אמיתית של יצירה לאורך סרט הנייר. בעצם ההקלטה הייתה שימור של רצף פעולות הקלידים שנוגנו ביצירה, בצורה של נקבים מסודרים על סרט הנייר. הם שאפשרו לחזור ולשמוע את המוסיקה שוב ושוב.
הטכנולוגיה של הפסנתר המיכני הייתה דומה לזו של מכונת הנגינה, אם כי נראתה הפוך. אם בתיבת נגינה בולטים זיזים קטנים מהגליל המסתובב, בסרט של הפיאנולה היו דווקא נקבים וחריצים. בהכנסת סרט הנייר, הפיאנו רול, אל תיבת הפיאנולה הפעיל כל נקב קליד מסוים.
הנה תולדות הפסנתר המנגן וייצור של סרטי הנגינה שלו:
https://youtu.be/uL9NudhhSQE
הפעלת סרט הנייר המשחזרת את נגינת הפסנתרן בקטע הרגטיים הידוע "הבדרן":
https://youtu.be/07krQ661fok
פעולת הפיאנולה, פלייר פיאנו:
https://youtu.be/hpOiSMX1ybw
סליל מנגן של פיאנו רול:
https://youtu.be/2Mh-Wj8TK6w
ובעידן המחשב ותוכנות הסקוונסר, הוחזר הפיאנו רול ומתאר על המסך את צלילי המוסיקה שהוקלטה:
https://youtu.be/EB4s3I-rat4
הממציא של הפורטה-פיאנו, שממנו נולד בהתאמות מסוימות הפסנתר שאנו מכירים, היה ברתולומיאו כריסטופורי (Bartolomeo Cristofori di Francesco), מי שהיה אוצֵר כלי הנגינה של אחת המשפחות העשירות באיטליה, משפחת מדיצ'י מפירנצה.
הפורטה-פיאנו, הכלי שנחשב לאבטיפוס של הפסנתר המודרני, נולד בסביבות סוף המאה ה-17 או תחילת המאה ה-18. הפסנתר הזה נחשב לאחד הכלים החשובים בעולם הנגינה. הכלי הזה, שעבר הרבה עד היום, שינה לחלוטין את התפיסה לגבי המוסיקה.
הפסנתר הראשון, הפורטה פיאנו, כלי מקלדת ראשון שנחשב לכלי הקשה, פותח תוך התבססות על הצ'מבלו, כלי הפריטה הפופולרי שמזכיר במראהו את הפסנתר עם המקלדת. בניגוד לצ'מבלו, הפורטה פיאנו פרץ לעולם ככלי הקשה.
כולנו מכירים כלי הקשה והם הרי כלי רעש, היוצרים בדרך כלל רעש ולא צליל (על אף שיש כלי הקשה מלודיים, כמו קסילופון או ויברפון, המפיקים צלילים בגבהים ספציפיים).
אבל ההשתייכות של הפורטה-פיאנו והפסנתר למשפחה הזו לא קשורה לעוצמת הרעש שהם יוצרים, אלא לדרך הפקת הצליל שלהם. הפסנתר נכלל במשפחה זו בזכות דרך הפקת הצליל שלו. כל קליד של הפסנתר מחובר לפטיש המקיש על מיתריו, כשעוצמת הנגינה בו נקבעת על פי העוצמה שבה לוחצים הפסנתרנים על קלידי הפסנתר בעת הנגינה. לחיצה חזקה על הקלידים מייצרת צליל חזק. לחיצה רכה וחלשה - צליל חלש ושקט
במילים פשוטות, ברתולומיאו המציא בפסנתר כלי הקשה לכל דבר. אמנם כלי שדומה לצמבלו, כלי פריטה, אבל הוא כלי הקשה כי הנגינה בו מבצעת הקשה על המיתרים. הפורטה והפיאנו הם באיטלקית "חזק - חלש", מה שהצביע אז על אפשרויות הדינמיקה שלו, כלומר נגינה בעוצמה משתנה.
הצ'מבלו לא היה מסוגל לכך, כי בו מחובר לכל קליד במקלדת דווקא מפרט שפורט על המיתרים. למפרט זה אין יכולת להפיק נגינה חלשה או חזקה, אלא נגינה בעוצמה אחידה.
הנה סיפורו של ממציא הפורטה פיאנו ולמעשה ממציא הפסנתר:
https://youtu.be/O2L5ZKIu4F4
הפסנתר מעשה ידיו מ-1720, הפסנתר העתיק ביותר ששרד בעולם:
https://youtu.be/6XDJ2O4P97I
פסנתר הפטישים של ברתולומיאו:
https://youtu.be/rM6-DJZc6uI
יצירה של סקרלטי שמנוגנת על פסנתר הפורטה-פיאנו הקדום ביותר של כריסטופורי:
https://youtu.be/A2WdjyKQ57A
הדגמת הפורטה-פיאנו, צליל חזק וחלש, המצאתו הגדולה של כריסטופורי:
https://youtu.be/2ef95BZfYcw
ומי היה מאמין שהטכנולוגיה המודרנית תפיק מהפסנתר צלילים כאלו:
https://youtu.be/eJW9N-h8UgI
מה זה סינטסייזר ואיך הוא המריא באייטיז?
הסינטסייזר (Synthesizer) הוא כלי אלקטרוני המאפשר יצירה ומיזוג של צלילים באמצעות מעגלים חשמליים. המונח סינתסייזר לא התייחס לסינתטיות של הצליל, אלא לשילוב, הסינתזה של מרכיבי צליל שונים ליצירה של צליל חדש.
הסינטסייזרים הראשונים, בשנות ה-60 וה-70, היו אנלוגיים. פירוש הדבר שהשתמשו במתנדים (אוסצילטורים) על מנת ליצור את הצלילים. כדי לבנות וליצור צלילים חדשים, על המשתמש בסינטסייזר אנלוגי היה לשנות ולקבוע, באמצעות הכפתורים השונים, את מרכיבי הצליל השונים.
פילטרים שונים יצרו גווני צליל וצורות הופעה שונות של הצליל. הסינטסייזר סייע למוסיקאי ליצור צלילים על פי פרמטרים אקוסטיים כמו צורת-גל (Wave table), צלילים עיליים (Overtones), מעטפת צליל (Sound Envelope) וכדומה. כך ניתן היה ליצור צלילים המחקים צלילים של כלי נגינה אמיתיים, לצד מיליוני צלילים חדשים ומרתקים, שאין להם מקבילים במציאות.
בשנות ה-80 התקדמו הסינתסייזרים ולמעשה השתלטו על המוסיקה הפופולרית. סגנונות חדשים כמו ניו אייג' ואלקטרו פופ נולדו והפכו למוזיקת הפופ העיקרית והמצליחה. להקות כמו "אולטרווקס" (UltraVox), "דפש מוד" ו"תמרונים תזמורתיים בחשיכה" (OMD) הצטיידו בסינתסייזרים שהפכו אותן ללוהטות והסגנון קיבל את השם סינת'פופ.
מאז עברו הסינטסייזרים שינויים רבים. נוצרו סינטסייזרים דיגיטליים, נוספו להם יכולות שימוש בדגימות צליל, כמו אלה שיצרו בתחילה הסמפלרים, כלומר דוגמי הצלילים הראשונים ועוד.
הנה הסינטסייזר הראשון - המוג:
https://youtu.be/n3K_fZDvINs?t=11s
דגם מתקדם וקטן יותר של המוג:
https://youtu.be/1cew7dAbDh0?t=5s
מיני מוג משנות ה-70:
https://youtu.be/JZXpF1zpJkc
להקת האלקטרו-פופ UltraVox מהאייטיז:
https://youtu.be/xJeWySiuq1I
סינטסייזר משנות ה-80:
https://youtu.be/wz3oUZfVoIg
להקת OMD מהבולטות בסינת-פופ של התקופה:
https://youtu.be/d5XJ2GiR6Bo
סרטון הדגמה לסינטסייזר של ימינו:
http://youtu.be/uvDfHhuFF5w?t=21s
סינתי או אורגן זה לא חשוב כשככה נשמעות גיטרות עליו:
https://youtu.be/ZCzRwP1x2Fs
ואדם שבונה סינתסייזרים (עברית):
https://youtu.be/GNrgG27nDSM
הסינטסייזר (Synthesizer) הוא כלי אלקטרוני המאפשר יצירה ומיזוג של צלילים באמצעות מעגלים חשמליים. המונח סינתסייזר לא התייחס לסינתטיות של הצליל, אלא לשילוב, הסינתזה של מרכיבי צליל שונים ליצירה של צליל חדש.
הסינטסייזרים הראשונים, בשנות ה-60 וה-70, היו אנלוגיים. פירוש הדבר שהשתמשו במתנדים (אוסצילטורים) על מנת ליצור את הצלילים. כדי לבנות וליצור צלילים חדשים, על המשתמש בסינטסייזר אנלוגי היה לשנות ולקבוע, באמצעות הכפתורים השונים, את מרכיבי הצליל השונים.
פילטרים שונים יצרו גווני צליל וצורות הופעה שונות של הצליל. הסינטסייזר סייע למוסיקאי ליצור צלילים על פי פרמטרים אקוסטיים כמו צורת-גל (Wave table), צלילים עיליים (Overtones), מעטפת צליל (Sound Envelope) וכדומה. כך ניתן היה ליצור צלילים המחקים צלילים של כלי נגינה אמיתיים, לצד מיליוני צלילים חדשים ומרתקים, שאין להם מקבילים במציאות.
בשנות ה-80 התקדמו הסינתסייזרים ולמעשה השתלטו על המוסיקה הפופולרית. סגנונות חדשים כמו ניו אייג' ואלקטרו פופ נולדו והפכו למוזיקת הפופ העיקרית והמצליחה. להקות כמו "אולטרווקס" (UltraVox), "דפש מוד" ו"תמרונים תזמורתיים בחשיכה" (OMD) הצטיידו בסינתסייזרים שהפכו אותן ללוהטות והסגנון קיבל את השם סינת'פופ.
מאז עברו הסינטסייזרים שינויים רבים. נוצרו סינטסייזרים דיגיטליים, נוספו להם יכולות שימוש בדגימות צליל, כמו אלה שיצרו בתחילה הסמפלרים, כלומר דוגמי הצלילים הראשונים ועוד.
הנה הסינטסייזר הראשון - המוג:
https://youtu.be/n3K_fZDvINs?t=11s
דגם מתקדם וקטן יותר של המוג:
https://youtu.be/1cew7dAbDh0?t=5s
מיני מוג משנות ה-70:
https://youtu.be/JZXpF1zpJkc
להקת האלקטרו-פופ UltraVox מהאייטיז:
https://youtu.be/xJeWySiuq1I
סינטסייזר משנות ה-80:
https://youtu.be/wz3oUZfVoIg
להקת OMD מהבולטות בסינת-פופ של התקופה:
https://youtu.be/d5XJ2GiR6Bo
סרטון הדגמה לסינטסייזר של ימינו:
http://youtu.be/uvDfHhuFF5w?t=21s
סינתי או אורגן זה לא חשוב כשככה נשמעות גיטרות עליו:
https://youtu.be/ZCzRwP1x2Fs
ואדם שבונה סינתסייזרים (עברית):
https://youtu.be/GNrgG27nDSM
מה היה המלוטרון?
כלי הנגינה הזה פתח את "שדות תות לנצח", ליווה את "לילות משי לבן" והיה הצליל של הבלדה הכי מפורסמת של "קינג קרימזון". קראו לו מלוטרון והוא כיכב אך גם הקדים את זמנו.
מלוטרון (Mellotron) היה כלי נגינה חשמלי שיוצר בתחילת שנות ה-60 בבירמינגהם שבאנגליה. הוא היה מבוסס על רעיון גאוני, שהפך אותו למעין סוג ראשוני ואנולוגי של סמפלר, דוגם צלילים.
זה עבד כך: בעוד סמפלר, או "דוגם צלילים" הוא כלי נגינה דיגיטלי שמתבסס על צלילים שנדגמו אלקטרונית, כלומר הוקלטו ונשמרו כמידע דיגיטלי באמצעי אחסון של קוד, המלוטרון השתמש בסרטים מגנטיים, שעשו את העבודה הזו.
תזמורות, נגנים ומוסיקאים הקליטו בשביל המלוטרון כל מיני חלקי צלילים והקלטות. הכלי המופלא הזה התבסס והכיל 35 סלילי הקלטה שבהם הוקלטו תזמורת, מיתרים, חצוצרות, חלילים וכדומה. כשהנגן או הנגנית בחרו "סאונד" מסוים, כלומר צליל מוגדר כמו חליל או תזמורת מיתרים, המכשיר כיוון את סרטי ההקלטה לנקודה זהה בכל אחד. כשהם פרטו, כלומר לחצו על קליד כלשהו, החל הסרט של אותו קליד להתנגן.
כל סליל כזה הופעל כשנוגן הקליד שלו במקלדת הכלי, ההקלטה בו הייתה מוגבלת, כך שאחרי שהסרט נוגן במשך 8 שניות, נעצר הצליל שלו והסרט חזר להתחלת הצליל.
אז הסוד שלו היה המכניקה הזו, שפעלה בתוך הכלי. הרעיון מאחורי המכניקה הגאונית הזו היה יצירתי להפליא והוא עבד ועבד היטב. וזה ממש לא שרק קליד אחד ניגן. המלוטרון היה כלי פוליפוני, שיכול היה לנגן וגם ניגן בו-זמנית אקורדים המבוססים על צלילים רבים המושמעים ביחד.
הנה המלוטרון במלוא צליליו:
https://youtu.be/TYNg78XkoqM
הסבר והדגמות נהדרות של המלוטרון:
https://youtu.be/N07-YAKtRAw
בהדגמה מוסברת משנות ה-60:
https://youtu.be/yrXtmKGkSa4
פותח את "שדות תות לנצח" של הביטלס:
https://youtu.be/0YnGVTkoHVk
פול מקרטני מדגים את ההקלטות שהשמיע המלוטרון באולפני אבי רוד:
https://youtu.be/TUcfB5Whp4I
נגינה במלוטרון של "לילות משי לבן" של המודי בלוז:
https://youtu.be/8WzxBv-ZMrM
הנה הקלידן של קינג קרימזון מדגים אותו:
https://youtu.be/Jb2Lw-0gFtA
סרט ארוך שמציג מלוטרון ישן:
https://youtu.be/PHUpRIrFngI?long=yes
וכיום משתמשים בסאונדים הישנים ההם על דוגמים וסינטים חדישים:
https://youtu.be/D8-sI0pI7HI?long=yes
כלי הנגינה הזה פתח את "שדות תות לנצח", ליווה את "לילות משי לבן" והיה הצליל של הבלדה הכי מפורסמת של "קינג קרימזון". קראו לו מלוטרון והוא כיכב אך גם הקדים את זמנו.
מלוטרון (Mellotron) היה כלי נגינה חשמלי שיוצר בתחילת שנות ה-60 בבירמינגהם שבאנגליה. הוא היה מבוסס על רעיון גאוני, שהפך אותו למעין סוג ראשוני ואנולוגי של סמפלר, דוגם צלילים.
זה עבד כך: בעוד סמפלר, או "דוגם צלילים" הוא כלי נגינה דיגיטלי שמתבסס על צלילים שנדגמו אלקטרונית, כלומר הוקלטו ונשמרו כמידע דיגיטלי באמצעי אחסון של קוד, המלוטרון השתמש בסרטים מגנטיים, שעשו את העבודה הזו.
תזמורות, נגנים ומוסיקאים הקליטו בשביל המלוטרון כל מיני חלקי צלילים והקלטות. הכלי המופלא הזה התבסס והכיל 35 סלילי הקלטה שבהם הוקלטו תזמורת, מיתרים, חצוצרות, חלילים וכדומה. כשהנגן או הנגנית בחרו "סאונד" מסוים, כלומר צליל מוגדר כמו חליל או תזמורת מיתרים, המכשיר כיוון את סרטי ההקלטה לנקודה זהה בכל אחד. כשהם פרטו, כלומר לחצו על קליד כלשהו, החל הסרט של אותו קליד להתנגן.
כל סליל כזה הופעל כשנוגן הקליד שלו במקלדת הכלי, ההקלטה בו הייתה מוגבלת, כך שאחרי שהסרט נוגן במשך 8 שניות, נעצר הצליל שלו והסרט חזר להתחלת הצליל.
אז הסוד שלו היה המכניקה הזו, שפעלה בתוך הכלי. הרעיון מאחורי המכניקה הגאונית הזו היה יצירתי להפליא והוא עבד ועבד היטב. וזה ממש לא שרק קליד אחד ניגן. המלוטרון היה כלי פוליפוני, שיכול היה לנגן וגם ניגן בו-זמנית אקורדים המבוססים על צלילים רבים המושמעים ביחד.
הנה המלוטרון במלוא צליליו:
https://youtu.be/TYNg78XkoqM
הסבר והדגמות נהדרות של המלוטרון:
https://youtu.be/N07-YAKtRAw
בהדגמה מוסברת משנות ה-60:
https://youtu.be/yrXtmKGkSa4
פותח את "שדות תות לנצח" של הביטלס:
https://youtu.be/0YnGVTkoHVk
פול מקרטני מדגים את ההקלטות שהשמיע המלוטרון באולפני אבי רוד:
https://youtu.be/TUcfB5Whp4I
נגינה במלוטרון של "לילות משי לבן" של המודי בלוז:
https://youtu.be/8WzxBv-ZMrM
הנה הקלידן של קינג קרימזון מדגים אותו:
https://youtu.be/Jb2Lw-0gFtA
סרט ארוך שמציג מלוטרון ישן:
https://youtu.be/PHUpRIrFngI?long=yes
וכיום משתמשים בסאונדים הישנים ההם על דוגמים וסינטים חדישים:
https://youtu.be/D8-sI0pI7HI?long=yes
מהו האורקסטריון כתזמורת בתוך קופסה?
אוֹרְקֶסְטְריוֹן (Orchestrion) היה כלי נגינה מכני בצורת ארון גדול, הנשמע כמו תזמורת שלמה ומאחסן בתוכו כלי נגינה אמיתיים אך ממוכנים ומנגנים בעצמם.
האורקסטריון הומצא ב-1851, בעיר דרזדן שבגרמניה. הוא היה חלק מטרנד טכנולוגי של התקופה, שכוון להמצאה, בנייה ויצירה של תזמורות ננסיות, מעין גרסאות שאפתניות במיוחד של תיבות הנגינה.
בתוך האורקסטריון מוקמו כלי נגינה אוטומטיים, בעיקר כלי מיתר כמו כינור וכלי נשיפה דוגמת אבוב או קלרינט, שחוברו למפוח שנשף אל תוכם וזיזים קטנים לחצו בהם על המנענעים.
לא פעם שולב בתוך האורקסטריון גם פסנתר מתוכנת או אקורדיון, שליוו את הכלים הסולניים הללו והפיקו עיבוד עם צליל מלא ועשיר יותר. מעת לעת כלל האורקסטריון גם תופים וכלי הקשה.
דוגמאות ותיקות יותר למכונות נגינה שכאלה היו גם הפּאנְהַרְמוֹניקוֹן, שפותח בעיר וינה ב-1805.
טכנולוגיה מאוחרת יותר, בה הוחלפו כלי הנגינה הממוכנים בתקליטים, הייתה של הג'וקבוקס (Jukebox), שיומצא בתחילת המאה ה-20 בשווייץ. הוא יאפשר ללקוחות ברים ומסעדות לשלשל מטבע, לבחור שיר לנגינה ולהשמיע אותו במקום. ראו בתגית "ג'וקבוקס".
הנה הסבר על אורקסטריון פשוט בן שני כלים שנבנה ב-1914:
https://youtu.be/xs0mP2cOmJs
מיני תזמורת בארון:
https://youtu.be/wyeWMPjQ12Q?t=43s
אורקסטריון עם גלילי ניקוב ליצירות שונות ואקורדיון מוביל:
https://youtu.be/Qbsk_8K9XkE?t=17s
"שיר אשיר בגשם" במוזיאון ה"ספילקלוק":
https://youtu.be/3eBdKztfSHk
מוזיק-אאוטומט, תיבת נגינה ענקית ומשוכללת:
https://youtu.be/h68mHPzeHu4
אורקסטריון באנג'ו בתשלום:
https://youtu.be/e9ixxcbXkjM
ואורקסטריון מודגם, עם 17 כלי נגינה המותקנים בתוכו:
https://youtu.be/5UpriHcn_xs?long=yes
אוֹרְקֶסְטְריוֹן (Orchestrion) היה כלי נגינה מכני בצורת ארון גדול, הנשמע כמו תזמורת שלמה ומאחסן בתוכו כלי נגינה אמיתיים אך ממוכנים ומנגנים בעצמם.
האורקסטריון הומצא ב-1851, בעיר דרזדן שבגרמניה. הוא היה חלק מטרנד טכנולוגי של התקופה, שכוון להמצאה, בנייה ויצירה של תזמורות ננסיות, מעין גרסאות שאפתניות במיוחד של תיבות הנגינה.
בתוך האורקסטריון מוקמו כלי נגינה אוטומטיים, בעיקר כלי מיתר כמו כינור וכלי נשיפה דוגמת אבוב או קלרינט, שחוברו למפוח שנשף אל תוכם וזיזים קטנים לחצו בהם על המנענעים.
לא פעם שולב בתוך האורקסטריון גם פסנתר מתוכנת או אקורדיון, שליוו את הכלים הסולניים הללו והפיקו עיבוד עם צליל מלא ועשיר יותר. מעת לעת כלל האורקסטריון גם תופים וכלי הקשה.
דוגמאות ותיקות יותר למכונות נגינה שכאלה היו גם הפּאנְהַרְמוֹניקוֹן, שפותח בעיר וינה ב-1805.
טכנולוגיה מאוחרת יותר, בה הוחלפו כלי הנגינה הממוכנים בתקליטים, הייתה של הג'וקבוקס (Jukebox), שיומצא בתחילת המאה ה-20 בשווייץ. הוא יאפשר ללקוחות ברים ומסעדות לשלשל מטבע, לבחור שיר לנגינה ולהשמיע אותו במקום. ראו בתגית "ג'וקבוקס".
הנה הסבר על אורקסטריון פשוט בן שני כלים שנבנה ב-1914:
https://youtu.be/xs0mP2cOmJs
מיני תזמורת בארון:
https://youtu.be/wyeWMPjQ12Q?t=43s
אורקסטריון עם גלילי ניקוב ליצירות שונות ואקורדיון מוביל:
https://youtu.be/Qbsk_8K9XkE?t=17s
"שיר אשיר בגשם" במוזיאון ה"ספילקלוק":
https://youtu.be/3eBdKztfSHk
מוזיק-אאוטומט, תיבת נגינה ענקית ומשוכללת:
https://youtu.be/h68mHPzeHu4
אורקסטריון באנג'ו בתשלום:
https://youtu.be/e9ixxcbXkjM
ואורקסטריון מודגם, עם 17 כלי נגינה המותקנים בתוכו:
https://youtu.be/5UpriHcn_xs?long=yes
מהי מקלדת כתף או קיטר?
מקלדת הכתף או הקיטר (Keytar), על משקל "גיטר", היא מקלדת נישאת שנועדה להופעות. מקלדות כאלה מאפשרות לנגן הקלידים להתרחק מסטנד הקלידים ולתפוס את מרכז הבמה, לצד הגיטריסטים והזמרים הסולנים.
כבר מראשית דרכן אפשרו מקלדות כתף לנגן לפרוט על הקלידים ובידו השנייה לשלוט על גובה הצליל, "למתוח אותו" כמו גיטריסט במתיחת מיתרים ו"לשחק" במאפיינים מסויימים שלו.
בדרך כלל בעבר היו הקיטרות מעין מקלדות שליטה, שחוברו בכבל MIDI אל מודול צלילים חיצוני, או אל הסינטסייזר שלהם, שניצב מאחורה וכך הם שלטו בצליליהם. כאלה היו הקיטרות מדגמים ותיקים כמו AX-8 של חברת Roland,
כיום מאפשרים דגמים כמו מקלדת הכתף AX-Synth של חברת Roland, נגינה עצמאיית לגמרי. מקלדות כתף כאלה הן בעלות צלילים משלהן, כלומר הן סינטסייזרים לכל דבר. יש להן צלילי סולו מובנים, שמאפשרים לנגן להשתמש בהן ככלי נגינה לכל דבר.
מקלדות כתף מודרניות כאלה מצויידות באמצעי שליטה ואפילו תיכנות של הצלילים עצמם בזמן ההופעה. מעבר לפס המגע שמאפשר שליטה בגובה הצליל (Pitch), מאפשרים מבחר של כפתורים שליטה ועיצוב של הצליל בזמן אמת. לחצן המודולציה הוותיק ובקרי צליל חדשים יותר כמו ה-D-Beam מאפשרים לשנות את מופע הצליל הזמן הנגינה.
הנה הדגמה של קיטר מודרני:
http://youtu.be/w4s0ZtIaC9Q
נגן מחקה גיטרה סולו בעזרת קיטר בלבד:
http://youtu.be/bGa5smz23WY
מקלדת הכתף AX-Synth של חברת רונלד:
http://youtu.be/l7EIbqKWnX8
ועוד מקלדת עכשווית שהיא סינטי לכל דבר:
http://youtu.be/tFFO98Uxwfo
וירטואוז מנגן את הקנון הבארוקי המפורסם של פחלבל על הקיטר:
http://youtu.be/wFKswPaxDtA
ומצגת וידאו של התפתחות הקיטר:
http://youtu.be/u4fJq3T6wO8
מקלדת הכתף או הקיטר (Keytar), על משקל "גיטר", היא מקלדת נישאת שנועדה להופעות. מקלדות כאלה מאפשרות לנגן הקלידים להתרחק מסטנד הקלידים ולתפוס את מרכז הבמה, לצד הגיטריסטים והזמרים הסולנים.
כבר מראשית דרכן אפשרו מקלדות כתף לנגן לפרוט על הקלידים ובידו השנייה לשלוט על גובה הצליל, "למתוח אותו" כמו גיטריסט במתיחת מיתרים ו"לשחק" במאפיינים מסויימים שלו.
בדרך כלל בעבר היו הקיטרות מעין מקלדות שליטה, שחוברו בכבל MIDI אל מודול צלילים חיצוני, או אל הסינטסייזר שלהם, שניצב מאחורה וכך הם שלטו בצליליהם. כאלה היו הקיטרות מדגמים ותיקים כמו AX-8 של חברת Roland,
כיום מאפשרים דגמים כמו מקלדת הכתף AX-Synth של חברת Roland, נגינה עצמאיית לגמרי. מקלדות כתף כאלה הן בעלות צלילים משלהן, כלומר הן סינטסייזרים לכל דבר. יש להן צלילי סולו מובנים, שמאפשרים לנגן להשתמש בהן ככלי נגינה לכל דבר.
מקלדות כתף מודרניות כאלה מצויידות באמצעי שליטה ואפילו תיכנות של הצלילים עצמם בזמן ההופעה. מעבר לפס המגע שמאפשר שליטה בגובה הצליל (Pitch), מאפשרים מבחר של כפתורים שליטה ועיצוב של הצליל בזמן אמת. לחצן המודולציה הוותיק ובקרי צליל חדשים יותר כמו ה-D-Beam מאפשרים לשנות את מופע הצליל הזמן הנגינה.
הנה הדגמה של קיטר מודרני:
http://youtu.be/w4s0ZtIaC9Q
נגן מחקה גיטרה סולו בעזרת קיטר בלבד:
http://youtu.be/bGa5smz23WY
מקלדת הכתף AX-Synth של חברת רונלד:
http://youtu.be/l7EIbqKWnX8
ועוד מקלדת עכשווית שהיא סינטי לכל דבר:
http://youtu.be/tFFO98Uxwfo
וירטואוז מנגן את הקנון הבארוקי המפורסם של פחלבל על הקיטר:
http://youtu.be/wFKswPaxDtA
ומצגת וידאו של התפתחות הקיטר:
http://youtu.be/u4fJq3T6wO8
