שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך גוזזים הנוקדים את הצמר מהצאן?
מה אתם יודעים על גז כבשים (Sheep Shearing)? - אתם ודאי יודעים שאת הצמר (Wool) מפיקים מגזיזה של צמר הכבשים (Wool harvest), אותה פרווה עבותה שהם מגדלים בחורף.
את הצמר גוזזים בעונת האביב, לקראת הקיץ החם. במהלכו לא יזדקקו הכבשים לפרוות הצמר המחממת שלהן וכבשים שלא יגזזו יסבלו מהחום מאוד.
לקראת הגז הנוקדים נהגו לקחת את הכבשים, אחת אחת ואחד אחד, ולגזוז מעליהם, במהירות ובמיומנות את הצמר.
אם בעבר גזזו את הצאן בכלים שונים הדומים למספריים, כיום משתמשים במכונת גז חשמלית, מעין מכונת תספורת מהירה ובטיחותית המיועדת למשימה.
בעבר היה הגז תהליך חגיגי ואף תחרותי. הנוקדים במקומות רבים נהגו להיפגש ואף לקיים תחרויות גזיזת צמר.
בישראל של שנות ה-50 נהגו ממש לחוג את חג הגז. בשעת בין הערביים נהגו אנשי הכפר או הקיבוץ להתכנס והמתינו משני צידי הדרך לשובו של עדר הצאן מהשדות. משהגיעו הנוקדים, האחראים על גידול הצאן, עם העדרים החלה החגיגה.
ליד הדיר המקושט קיימו אז טקס קצר שהוקדש לגז הצאן. הבנות נשאו על ראשן טסי קש צבעוניים. על כל טס כזה הונחו גיזות הצמר. אז התקיימו מעין עצרת חגיגית והטקס היה מסתיים במחול רועים.
לאחר הטקס התקיימה סעודה חגיגית של הקהילה. באוכל טוב ויין חגגו הנוקדים ואורחיהם את חג הגז והתפוקה של הצמר.
גם אם בימינו עדיין משתמשים בצמר לייצור בדים, השימוש בו בעידן המודרני פחת מאוד. במרוצת השנים החליפו סיבים סינתטיים את הצמר הטבעי. הם זולים יותר לייצור, קלים לטיפול וכביסה והסוודרים שעושים מהם דקיקים ומחממים, על אף שהם פחות כבדים.
אגב, באוסטרליה, מעצמת עדרים וצאן, הבינו שהצמר לא נחוץ יותר, לפחות לא בכמויות של פעם. לכן פיתחו מדענים מקומיים תהליך של גז ללא גזיזה. הם מזריקים לעדרים זריקה אחת של חלבון טבעי. החלבון הזה גורם לכבשים להשיל מעליהן את הצמר, ללא צורך בגז.
הנה כל התהליך - מהצמר אל הסוודר:
https://youtu.be/U7Tw4pqyhck
הנוקדים גוזזים את הצאן:
https://youtu.be/Mddybz04D78
כבש שנעלם, לא נגזז כמה שנים ואז נמצא כך:
https://youtu.be/kHu-r4gx2kI
כך גזזו אותו כדי להציל את חייו:
https://youtu.be/eWdYZKyomn0
ואת הגמלים, לעומת זאת, אפשר לגזוז ביד:
https://youtu.be/S2mlSdHdMnA
מהם הכבשים וכיצד בויתו?
כבש הבית (Sheep) הוא חיית משק, מהראשונות שבויתו על ידי האדם, במקרה שלו מכבש הבר. בחקלאות מגדלים את הכבשים לשימושים שונים, בעיקר לאכילת בשרם, להפקת צמר ולחליבה לצורך חלב כבשים.
לכבשים המבויתות שאנו רואים במרעה יש צמר. את הצמר הזה מפיקים על ידי גזיזת הצמר מהכבשים, במה שנקרא 'גז' (Wool harvest).
כבר אלפי שנים שהצמר של הכבשים משמש לייצור סיבים ובדים. אבל נדרש בעבר תהליך ארוך של ביות, כדי להביא את הצמר הטבעי שלהן לכדי הצמר הנהדר שיש להן היום.
איך זה התרחש?
במהלך הביות שלהן ובתהליך שנקרא "ברירה מלאכותית", עברו הכבשים תהליך מדהים. הצמר שלהן הלך והפך לצמר עבות ושימושי לאדם.
הברירה המלאכותית, בניגוד לברירה הטבעית שנוצרת בתהליך האבולוציה ונמשכת מיליוני שנים, היא מצב שבו החקלאים, מי שגידלו את הכבשים, בחרו בכל דור את מי מהן להרבות. הם עשו זאת על פי איכות וכמות הצמר שלהן.
כבשת הבר המקורית הייתה מאוד דלילה בצמר שלה. על גופה היו מעט מאוד זקיקי צמר, שמהם גדל הצמר ובעיקר זקיקי שיער. כן - לכבשים היה אז גם צמר וגם שיער.
לפני כ-10,000 שנה, כשהחל האדם לביית את הכבשים, הוא העדיף לברור ולטפח את הכבשים שיש להן יותר זקיקי צמר מזקיקי שיער. ההחלטה הייתה להרבות אותן באופן מלאכותי, כך שהן יתרבו על חשבון הכבשים מרובות השיער.
מי מהכבשים שהיו בעלי בעלות צמר עבה ועשיר, גודלו והופרו שוב ושוב, כך שייוולדו להם צאצאים רבים עם זקיקי צמר והגנטיקה תדאג שמרבית הצאצאים הללו יפיקו את אותו צמר שרצוי לאדם ולא את השיער, שלא נחוץ לו.
מנגד, כמה עצוב, מי שלא התברכו בצמר האיכותי והשימושי לאדם, לא הורבו על ידי החקלאים. באופן כזה הם הלכו עם הזמן ונעלמו, לעומת בעלי הצמר המשובח, שהופרו והתרבו שוב ושוב.
הצמר הזה שימש ומשמש מאז לייצור של סיבים ובדים, לסוודרים, גרבי חורף, אפודות צמר וכדומה.
ואגב, האדם המביית בחר אפילו את צבע הצמר הנוח לו. מכיוון שהצמר הלבן הוא הקל ביותר לצביעה, מרבית הכבשים המבויתות היו לבנות. כך הפכו, בספרד למשל, הכבשים מגזע מרינו (merino) לכבשים שאותן מגדלים הכי הרבה.
אגב, בימי הביניים וכדי לשמור על הכבדים המעולות הללו בספרד, לא איפשרו הספרדים ייצוא של הכבשים הללו ומי שהעיז לעשות כן נידון לעונש מוות. כיום מגדלים את כבשת המרינו גם במדינות אחרות, כמו אוסטרליה וניו זילנד והיא נפוצה ברחבי העולם
רק הערה לסיום - מבין מאות גזעי הכבשים לא לכולם יש צמר איכותי ורב. בחלק מהגזעים טופח דווקא הבשר והורבו דווקא כבשים בעלי בשר טוב וטעים, גם אם הצמר שלהם פחות מוצלח.
הנה הצמר של הכבשים:
https://youtu.be/E96bxNErse0
עדר הכבשים מהשמיים:
https://youtu.be/gV6ozSLyrOk
והגז של הצאן:
https://youtu.be/Mddybz04D78
כיצד למושק יש את הפרווה הסמיכה בטבע?
מבין בעלי החיים, לכבש המוּשְׁק (Musk ox) יש את הפרווה הכי סמיכה בטבע.
כבש ענקי זה, שדומה יותר לבקר, חי באזורים הצפוניים של כדור הארץ, כמו גרינלנד, צפון קנדה ואלסקה.
הצמר המשובח שבפרוותו וטעם בשרו הפכו את הציד של המושק לנפוץ מאוד. אך עם השנים ולאחר שצדו את כבשי המושק בהמוניהם, גילו אנשי המקום שהם הולכים ונכחדים.
כיום, המוּשְׁק נחשב לחיה מוגנת. אבל זה יצא טוב, כי המקומיים למדו שבמקום לצוד אותו, עדיף לגזוז את הצמר של כבשי המושק פעם בשנה ולמכור אותו הלאה.
הנה כבשי המושק ופרוותם העבותה:
http://youtu.be/gKHUZ1K3JHY
ותיאור החיים בלהקת כבשי מושק:
http://youtu.be/-8IjDww2Lac
האם קדישמן זה רק כבשים?
מנשה קדישמן היה צייר ופסל ישראלי, שזוהה בציבור בישראל במיוחד בציורי הכבשים שיצר. לכבשים המפורסמות שלו קדישמן הגיע כששירת בנח"ל, בקיבוץ מעיין ברוך שבאצבע הגליל. בתפקידו בקיבוץ כרועה צאן, הוא צייר רישומים רבים של הכבשים שרעה, בעיפרון ופחם. החל משנת 1978 הוא החל לצייר ולפסל כבשים וכך יצא שהוא התפרסם במיוחד באלפי דיוקנאות הכבשים הצבעוניים שצייר.
אבל לצד ציורי הכבשים הוא עשה לו שם גם בציורים אחרים ובפסלים שהוא יצר, רובם בסגנון מופשט, שהיה בו שימוש מרובה בצורות גאומטריות חדות. בין פסליו המפורסמים ניתן למצוא את פסלי "עקידת יצחק" שנמצאים באוניברסיטת ת"א וברחבת מוזיאון תל אביב (שניהם עם כבשים), את "התרוממות", פסל שלושת העיגולים שבכיכר הבימה ואת "מתח" שבמוזיאון ישראל בירושלים.
פסל מרגש ומיוחד במינו הוא "שלכת", שקדישמן פיסל והציב במוזיאון היהודי בברלין. הוא מורכב מאלפי פנים זועקים ממתכת, שמונחים על הרצפה. הם מעין סמל דומם ליהודי אירופה שנספו בשואה. בניגוד לעלי שלכת, הם לא משמיעים קול זעקה כשהמבקרים נאלצים לדרוך עליהם. נשמע רק שקשוק המתכת, שמזכיר יותר את שקשוק המתכת של הרכבות ההן מהשואה.
הנה סרטון על הכבשים של קדישמן וההשראה שהם נותנים לילדים ליצור אמנות:
http://youtu.be/myEerPmEOfc
המיצב "שלכת" של קדישמן שבברלין:
http://youtu.be/3I9MHuI0lU4
הפסל "התרוממות" שבכיכר הבימה, שהפך לאימוג'ים ענקיים לכבוד פורים:
https://youtu.be/GY59ZOMJhqg
סקירה על האמנות המעניינת של מנשה קדישמן לאורך השנים (עברית):
http://youtu.be/464X2D8wHIg?t=28s
ותכנית חינוכית על קדישמן (עברית):
https://youtu.be/5V32aEjxBkA?long=yes
מיהי הכבשה דולי?
הכבשה דולי היתה המקרה הראשון בהיסטוריה שבו נעשה שיבוט גנטי של יונק, כלומר - יצירה של יונק מתא בוגר אחד של יונק קיים.
היה זה המדען יאן וילמוט ממכון רוזלין באדינבורו, שהצליח בשנת 1997 לשבט את הכבשה דולי.
פריצת הדרך הזו הייתה אדירה. רבים ראו במעשה פריצת דרך בלתי נתפסת כמעט, בדרך לייצור המוני של בעלי חיים לצרכי האדם, כמו הפקה של דם, חלב ואיברים לצורכי ריפוי.
רבים הבינו מיד ששיבוט כזה יאפשר גם לשכפל בעתיד גם בני אדם, מה שיאפשר ליצור כפילים גנטיים של אנשים, כך שישמשו להם כמעין בנק איברים למקרי חירום.
אפשרויות נוספות של ההמצאה הן שכפול של ילד בריא מתא מגופו של ילד העומד למות, כמו גם הארכת חייהם של אנשים קשישים - על ידי יצירת תאומים גנטיים חדשים.
מצד שני, רבים ראו ורואים באפשרות השיבוט של בני אדם עניין מדאיג שיכול גם לשמש למטרות רעות, כמו למשל יצירת צבאות משוכפלים של לוחמים מובחרים, שיוכלו לבצע משימות בשירותם של משטרים תוקפניים ומסוכנים.
ייצור של לוחמים כאלה, חשוב להבין, יהיה מסוכן מפני שאין חשש שימותו. תמיד ניתן יהיה לייצר עוד מהם.
מאז הכבשה דולי, אולי ההישג המדעי הגדול ביותר של סקוטלנד, כבר הצליחו המדענים לשבט עובר אנושי. כיום יש אפילו שירות מסחרי שמשבט חיות מחמד לבעליהם.
בעשורים האחרונים נבחנת אפילו האפשרות שמדענים ישתמשו בשיטת השיבוט של הכבשה דולי לשיבוט של ממותות פרה-היסטוריות, שנעלמו מהעולם לפני עידן ועידנים.
סיפורה של הכבשה דולי:
http://youtu.be/YoEWYJHf0kU
כך שובטה הכבשה דולי:
https://youtu.be/39BbcZVCx8I
על השכפול של הכבשה דולי והמחלוקת על התערבות האדם בטבע:
http://youtu.be/CkZV7hl-kXE
והנה דולי המפוחלצת במוזיאון בעיר אדינבורו:
http://youtu.be/dPreBtCbmgQ
האם גזים של כבשים ופרות פוגעים בכדור הארץ?
ישנם כמה גזי חממה שמחממים בהדרגה את כדור הארץ וגז המתאן הוא רק אחד מהגורמים להתחממות של כדור הארץ ולמשבר האקלים.
גז זה נוצר ברובו מריכוזי חיידקים בשדות אורז וביצות. מסתבר שפעילות חיידקים במעיים של עדרי הכבשים העצומים של ניו-זילנד ולמעשה בעולם כולו, מחמירים גם הם ובאופן דרמטי את הבעיה האקולוגית של הפגיעה באוזון.
הגזים שפולטים בעלי חיים מעלי גירה כאלה, כמו כבשים ופרות, בעיקר בנפיחות וגיהוקים, מכילים גם הם גז מתאן שפוגעים גם הוא בשכבת האוזון.
המתאן יוצר הרבה יותר נזק מהפחמן הדו חמצני. מדובר באחד הגורמים הקשים להתחממות כדור הארץ ואת הנזק של נפיחות העדרים בניו זילנד ואוסטרליה גילו רק אחרי שהמדענים מצאו שדווקא מעל ארצות אלה ייצר מעין חור באוזון.
הנה סרטון על גז המתאן שנוצר בחוות הבקר והנסיון לעצור את תרומתו להתחממות כדור הארץ:
http://youtu.be/V8QCDHAG9tk
וגורמים נוספים להתחממות הגלובלית (עברית):
http://youtu.be/DDJUYXN34gM
מה אתם יודעים על גז כבשים (Sheep Shearing)? - אתם ודאי יודעים שאת הצמר (Wool) מפיקים מגזיזה של צמר הכבשים (Wool harvest), אותה פרווה עבותה שהם מגדלים בחורף.
את הצמר גוזזים בעונת האביב, לקראת הקיץ החם. במהלכו לא יזדקקו הכבשים לפרוות הצמר המחממת שלהן וכבשים שלא יגזזו יסבלו מהחום מאוד.
לקראת הגז הנוקדים נהגו לקחת את הכבשים, אחת אחת ואחד אחד, ולגזוז מעליהם, במהירות ובמיומנות את הצמר.
אם בעבר גזזו את הצאן בכלים שונים הדומים למספריים, כיום משתמשים במכונת גז חשמלית, מעין מכונת תספורת מהירה ובטיחותית המיועדת למשימה.
בעבר היה הגז תהליך חגיגי ואף תחרותי. הנוקדים במקומות רבים נהגו להיפגש ואף לקיים תחרויות גזיזת צמר.
בישראל של שנות ה-50 נהגו ממש לחוג את חג הגז. בשעת בין הערביים נהגו אנשי הכפר או הקיבוץ להתכנס והמתינו משני צידי הדרך לשובו של עדר הצאן מהשדות. משהגיעו הנוקדים, האחראים על גידול הצאן, עם העדרים החלה החגיגה.
ליד הדיר המקושט קיימו אז טקס קצר שהוקדש לגז הצאן. הבנות נשאו על ראשן טסי קש צבעוניים. על כל טס כזה הונחו גיזות הצמר. אז התקיימו מעין עצרת חגיגית והטקס היה מסתיים במחול רועים.
לאחר הטקס התקיימה סעודה חגיגית של הקהילה. באוכל טוב ויין חגגו הנוקדים ואורחיהם את חג הגז והתפוקה של הצמר.
גם אם בימינו עדיין משתמשים בצמר לייצור בדים, השימוש בו בעידן המודרני פחת מאוד. במרוצת השנים החליפו סיבים סינתטיים את הצמר הטבעי. הם זולים יותר לייצור, קלים לטיפול וכביסה והסוודרים שעושים מהם דקיקים ומחממים, על אף שהם פחות כבדים.
אגב, באוסטרליה, מעצמת עדרים וצאן, הבינו שהצמר לא נחוץ יותר, לפחות לא בכמויות של פעם. לכן פיתחו מדענים מקומיים תהליך של גז ללא גזיזה. הם מזריקים לעדרים זריקה אחת של חלבון טבעי. החלבון הזה גורם לכבשים להשיל מעליהן את הצמר, ללא צורך בגז.
הנה כל התהליך - מהצמר אל הסוודר:
https://youtu.be/U7Tw4pqyhck
הנוקדים גוזזים את הצאן:
https://youtu.be/Mddybz04D78
כבש שנעלם, לא נגזז כמה שנים ואז נמצא כך:
https://youtu.be/kHu-r4gx2kI
כך גזזו אותו כדי להציל את חייו:
https://youtu.be/eWdYZKyomn0
ואת הגמלים, לעומת זאת, אפשר לגזוז ביד:
https://youtu.be/S2mlSdHdMnA
כבש הבית (Sheep) הוא חיית משק, מהראשונות שבויתו על ידי האדם, במקרה שלו מכבש הבר. בחקלאות מגדלים את הכבשים לשימושים שונים, בעיקר לאכילת בשרם, להפקת צמר ולחליבה לצורך חלב כבשים.
לכבשים המבויתות שאנו רואים במרעה יש צמר. את הצמר הזה מפיקים על ידי גזיזת הצמר מהכבשים, במה שנקרא 'גז' (Wool harvest).
כבר אלפי שנים שהצמר של הכבשים משמש לייצור סיבים ובדים. אבל נדרש בעבר תהליך ארוך של ביות, כדי להביא את הצמר הטבעי שלהן לכדי הצמר הנהדר שיש להן היום.
איך זה התרחש?
במהלך הביות שלהן ובתהליך שנקרא "ברירה מלאכותית", עברו הכבשים תהליך מדהים. הצמר שלהן הלך והפך לצמר עבות ושימושי לאדם.
הברירה המלאכותית, בניגוד לברירה הטבעית שנוצרת בתהליך האבולוציה ונמשכת מיליוני שנים, היא מצב שבו החקלאים, מי שגידלו את הכבשים, בחרו בכל דור את מי מהן להרבות. הם עשו זאת על פי איכות וכמות הצמר שלהן.
כבשת הבר המקורית הייתה מאוד דלילה בצמר שלה. על גופה היו מעט מאוד זקיקי צמר, שמהם גדל הצמר ובעיקר זקיקי שיער. כן - לכבשים היה אז גם צמר וגם שיער.
לפני כ-10,000 שנה, כשהחל האדם לביית את הכבשים, הוא העדיף לברור ולטפח את הכבשים שיש להן יותר זקיקי צמר מזקיקי שיער. ההחלטה הייתה להרבות אותן באופן מלאכותי, כך שהן יתרבו על חשבון הכבשים מרובות השיער.
מי מהכבשים שהיו בעלי בעלות צמר עבה ועשיר, גודלו והופרו שוב ושוב, כך שייוולדו להם צאצאים רבים עם זקיקי צמר והגנטיקה תדאג שמרבית הצאצאים הללו יפיקו את אותו צמר שרצוי לאדם ולא את השיער, שלא נחוץ לו.
מנגד, כמה עצוב, מי שלא התברכו בצמר האיכותי והשימושי לאדם, לא הורבו על ידי החקלאים. באופן כזה הם הלכו עם הזמן ונעלמו, לעומת בעלי הצמר המשובח, שהופרו והתרבו שוב ושוב.
הצמר הזה שימש ומשמש מאז לייצור של סיבים ובדים, לסוודרים, גרבי חורף, אפודות צמר וכדומה.
ואגב, האדם המביית בחר אפילו את צבע הצמר הנוח לו. מכיוון שהצמר הלבן הוא הקל ביותר לצביעה, מרבית הכבשים המבויתות היו לבנות. כך הפכו, בספרד למשל, הכבשים מגזע מרינו (merino) לכבשים שאותן מגדלים הכי הרבה.
אגב, בימי הביניים וכדי לשמור על הכבדים המעולות הללו בספרד, לא איפשרו הספרדים ייצוא של הכבשים הללו ומי שהעיז לעשות כן נידון לעונש מוות. כיום מגדלים את כבשת המרינו גם במדינות אחרות, כמו אוסטרליה וניו זילנד והיא נפוצה ברחבי העולם
רק הערה לסיום - מבין מאות גזעי הכבשים לא לכולם יש צמר איכותי ורב. בחלק מהגזעים טופח דווקא הבשר והורבו דווקא כבשים בעלי בשר טוב וטעים, גם אם הצמר שלהם פחות מוצלח.
הנה הצמר של הכבשים:
https://youtu.be/E96bxNErse0
עדר הכבשים מהשמיים:
https://youtu.be/gV6ozSLyrOk
והגז של הצאן:
https://youtu.be/Mddybz04D78
מבין בעלי החיים, לכבש המוּשְׁק (Musk ox) יש את הפרווה הכי סמיכה בטבע.
כבש ענקי זה, שדומה יותר לבקר, חי באזורים הצפוניים של כדור הארץ, כמו גרינלנד, צפון קנדה ואלסקה.
הצמר המשובח שבפרוותו וטעם בשרו הפכו את הציד של המושק לנפוץ מאוד. אך עם השנים ולאחר שצדו את כבשי המושק בהמוניהם, גילו אנשי המקום שהם הולכים ונכחדים.
כיום, המוּשְׁק נחשב לחיה מוגנת. אבל זה יצא טוב, כי המקומיים למדו שבמקום לצוד אותו, עדיף לגזוז את הצמר של כבשי המושק פעם בשנה ולמכור אותו הלאה.
הנה כבשי המושק ופרוותם העבותה:
http://youtu.be/gKHUZ1K3JHY
ותיאור החיים בלהקת כבשי מושק:
http://youtu.be/-8IjDww2Lac
מנשה קדישמן היה צייר ופסל ישראלי, שזוהה בציבור בישראל במיוחד בציורי הכבשים שיצר. לכבשים המפורסמות שלו קדישמן הגיע כששירת בנח"ל, בקיבוץ מעיין ברוך שבאצבע הגליל. בתפקידו בקיבוץ כרועה צאן, הוא צייר רישומים רבים של הכבשים שרעה, בעיפרון ופחם. החל משנת 1978 הוא החל לצייר ולפסל כבשים וכך יצא שהוא התפרסם במיוחד באלפי דיוקנאות הכבשים הצבעוניים שצייר.
אבל לצד ציורי הכבשים הוא עשה לו שם גם בציורים אחרים ובפסלים שהוא יצר, רובם בסגנון מופשט, שהיה בו שימוש מרובה בצורות גאומטריות חדות. בין פסליו המפורסמים ניתן למצוא את פסלי "עקידת יצחק" שנמצאים באוניברסיטת ת"א וברחבת מוזיאון תל אביב (שניהם עם כבשים), את "התרוממות", פסל שלושת העיגולים שבכיכר הבימה ואת "מתח" שבמוזיאון ישראל בירושלים.
פסל מרגש ומיוחד במינו הוא "שלכת", שקדישמן פיסל והציב במוזיאון היהודי בברלין. הוא מורכב מאלפי פנים זועקים ממתכת, שמונחים על הרצפה. הם מעין סמל דומם ליהודי אירופה שנספו בשואה. בניגוד לעלי שלכת, הם לא משמיעים קול זעקה כשהמבקרים נאלצים לדרוך עליהם. נשמע רק שקשוק המתכת, שמזכיר יותר את שקשוק המתכת של הרכבות ההן מהשואה.
הנה סרטון על הכבשים של קדישמן וההשראה שהם נותנים לילדים ליצור אמנות:
http://youtu.be/myEerPmEOfc
המיצב "שלכת" של קדישמן שבברלין:
http://youtu.be/3I9MHuI0lU4
הפסל "התרוממות" שבכיכר הבימה, שהפך לאימוג'ים ענקיים לכבוד פורים:
https://youtu.be/GY59ZOMJhqg
סקירה על האמנות המעניינת של מנשה קדישמן לאורך השנים (עברית):
http://youtu.be/464X2D8wHIg?t=28s
ותכנית חינוכית על קדישמן (עברית):
https://youtu.be/5V32aEjxBkA?long=yes
כבשים
הכבשה דולי היתה המקרה הראשון בהיסטוריה שבו נעשה שיבוט גנטי של יונק, כלומר - יצירה של יונק מתא בוגר אחד של יונק קיים.
היה זה המדען יאן וילמוט ממכון רוזלין באדינבורו, שהצליח בשנת 1997 לשבט את הכבשה דולי.
פריצת הדרך הזו הייתה אדירה. רבים ראו במעשה פריצת דרך בלתי נתפסת כמעט, בדרך לייצור המוני של בעלי חיים לצרכי האדם, כמו הפקה של דם, חלב ואיברים לצורכי ריפוי.
רבים הבינו מיד ששיבוט כזה יאפשר גם לשכפל בעתיד גם בני אדם, מה שיאפשר ליצור כפילים גנטיים של אנשים, כך שישמשו להם כמעין בנק איברים למקרי חירום.
אפשרויות נוספות של ההמצאה הן שכפול של ילד בריא מתא מגופו של ילד העומד למות, כמו גם הארכת חייהם של אנשים קשישים - על ידי יצירת תאומים גנטיים חדשים.
מצד שני, רבים ראו ורואים באפשרות השיבוט של בני אדם עניין מדאיג שיכול גם לשמש למטרות רעות, כמו למשל יצירת צבאות משוכפלים של לוחמים מובחרים, שיוכלו לבצע משימות בשירותם של משטרים תוקפניים ומסוכנים.
ייצור של לוחמים כאלה, חשוב להבין, יהיה מסוכן מפני שאין חשש שימותו. תמיד ניתן יהיה לייצר עוד מהם.
מאז הכבשה דולי, אולי ההישג המדעי הגדול ביותר של סקוטלנד, כבר הצליחו המדענים לשבט עובר אנושי. כיום יש אפילו שירות מסחרי שמשבט חיות מחמד לבעליהם.
בעשורים האחרונים נבחנת אפילו האפשרות שמדענים ישתמשו בשיטת השיבוט של הכבשה דולי לשיבוט של ממותות פרה-היסטוריות, שנעלמו מהעולם לפני עידן ועידנים.
סיפורה של הכבשה דולי:
http://youtu.be/YoEWYJHf0kU
כך שובטה הכבשה דולי:
https://youtu.be/39BbcZVCx8I
על השכפול של הכבשה דולי והמחלוקת על התערבות האדם בטבע:
http://youtu.be/CkZV7hl-kXE
והנה דולי המפוחלצת במוזיאון בעיר אדינבורו:
http://youtu.be/dPreBtCbmgQ
ישנם כמה גזי חממה שמחממים בהדרגה את כדור הארץ וגז המתאן הוא רק אחד מהגורמים להתחממות של כדור הארץ ולמשבר האקלים.
גז זה נוצר ברובו מריכוזי חיידקים בשדות אורז וביצות. מסתבר שפעילות חיידקים במעיים של עדרי הכבשים העצומים של ניו-זילנד ולמעשה בעולם כולו, מחמירים גם הם ובאופן דרמטי את הבעיה האקולוגית של הפגיעה באוזון.
הגזים שפולטים בעלי חיים מעלי גירה כאלה, כמו כבשים ופרות, בעיקר בנפיחות וגיהוקים, מכילים גם הם גז מתאן שפוגעים גם הוא בשכבת האוזון.
המתאן יוצר הרבה יותר נזק מהפחמן הדו חמצני. מדובר באחד הגורמים הקשים להתחממות כדור הארץ ואת הנזק של נפיחות העדרים בניו זילנד ואוסטרליה גילו רק אחרי שהמדענים מצאו שדווקא מעל ארצות אלה ייצר מעין חור באוזון.
הנה סרטון על גז המתאן שנוצר בחוות הבקר והנסיון לעצור את תרומתו להתחממות כדור הארץ:
http://youtu.be/V8QCDHAG9tk
וגורמים נוספים להתחממות הגלובלית (עברית):
http://youtu.be/DDJUYXN34gM
