אפליקציות שונות יכולות לאפשר לנו לתת אופי לתמונות שצילמנו, באמצעות פילטרים שונים. חלק מהן מאפשרות גם ליצור קולאז'ים, שילובים של תמונות שונות למגזין או קולאז' של כמה תמונות ביחד, במגוון מבנים אפשריים. יש אפליקציות שמאפשרות לשפר תמונות של בני אדם, לנקות פגמים מהעור ולהפוך אותם למושלמים יותר, מה שקיבל את הכינוי העממי "לעשות פוטושופ"...

הראשונה היא הכי מומלצת שלנו למתחילים ולמי שרוצים תוצאות מעולות בקלות יחסית.


הנה אפליקציית Moldiv שעושה את כל אלה:

https://youtu.be/mopoC8z_bGI


אפליקציית Airbrush:

https://youtu.be/bPhMheUnBrY


ואפליקציית Pixlr שתטשטש את הרקע כמו בצילום מקצועי, תמחק את הצבעים איפה שתרצו, תסיר חצ'קונים ותוסיף פילטרים:

https://youtu.be/WINOMQG0vLM

עריכת וידאו או סרטים היא מלאכה לא פשוטה, שכדי להצליח בה חשוב להיות מסודרים ושיטתיים. רק על ידי פעולות מאורגנות היטב תנצלו את החומרים נכון, לא תשכחו חומרים טובים ולא תיאלצו לעשות פעולות מורכבות ומתישות כדי לערוך סרט, כשניתן היה לערוך אותו בקלות ובאיכות רבות.

זה מתחיל ממיון החומרים לפני תחילת העריכה, שזו פעולה מאוד חשובה. גם כי המיון מקל את העבודה בזמן העריכה וחוסך זמן של חיפושים בכל פעם וגם כי הוא מבטיח שלא תפספסו דברים שלא נכנסים לסרט ובדיעבד היו מעשירים אותו, משפרים סצנות לא מוצלחות כי השתמשתם בטייק לא טוב, בעוד שפספסתם את הטייק המוצלח באמת וכדומה. על הדרך המיון גם מאפשר לכם למיין את החומרים ולהעלות בעיקר את החומרים המוצלחים ולהשאיר בחוץ את החומרים שמראש חבל על הזמן לעבור עליהם בהמשך.

תוך כדי המיון, עורכי הווידאו והיוטיוברים הטובים מארגנים את החומרים לסרט בתוך תיקיות, לפי סצנות, פעולות וכל שיטה אחרת שנכונה לסוג הפרויקט. בשיטה אחת, למשל, התיקיות תהיינה מחולקות לפי סוגים. תהיה למשל תיקייה נפרדת ל"דיבורים". בה יהיו הדברים שאנשים מדברים, קריינות (מה שנקרא "Voice over") וכדומה.

תיקייה נוספת תהיה ל"בי רול". אלה החומרים שירוצו תוך כדי דיבורים ארוכים וימחישו את המדובר. הבי רולים מעשירים את הסרט מאוד ונותנים לו עומק וריגוש.

תיקייה טובה היא של "נופים מרחוק" או מה שנקרא "לונג שוטים". אלה צילומים בעדשה רחבה, או סתם צילומי נוף מרחוק. הם יכולים להוסיף קצת מהמראה הקולנועי או התיעודי שמעמיק את הסרט שלכם.

וכך הלאה כרצונכם. יכולה להיות תיקייה ל"רחפן", תיקייה ל"דיאלוגים", תיקייה של "פספוסים" וכך הלאה.

למי שרוצים מראש לצלם נכון, כך שהחומרים יהיו מצולמים טוב ובעריכה יהיה קל יותר ליצור סרט מעולה - כדאי ללמוד את הכללים והטיפים לצילום מוצלח, בתגית "חוקי הקומפוזיציה".


הדרכה של לונלי פלג (עברית):

https://youtu.be/6G6AjgtNd4Q

קוֹמְפּוֹזִיצְיָה (Composition) היא האופן שבו נבנה את הפריים שלנו בצילום ונציג את הדברים שבו.

למעשה, הקומפוזיציה היא סידור וארגון של מרכיבי היצירה בחלל, בסדר מסוים או על פני מצע. היא נועדה כדי ליצור חוויה מועדפת לצופה.

בקומפוזיציה האמנים בונים את התמונה, מחליטים על צורתה, מה יהיה בתוכה ומה יישאר בחוץ, איך לנצל את המרחב בצורה נכונה וכדומה. הקומפוזיציה משמשת אותנו בכדי ליצור את התמונה שהעין הכי תאהב ותהנה לראות.

ההגדרה המקצועית של הקומפוזיציה מדברת על תוצר היחסים בין אובייקט (עצם) לבין מסגרת היצירה האמנותית, וכן בין העצמים השונים ביצירה.

קומפוזיציה משמשת בכל אמנות. בדרך כלל מתרכזים בה באמנות חזותית אך הקומפוזיציה היא מרכיב בסיסי וחשוב ביותר גם במוסיקה, במחול ובאמנויות במה אחרות.

הפירוש המילולי של "קומפוזיציה" הוא מיקום-יחד, איך למקם דברים ביחד.


כך נראית קומפוזיציה טובה:

https://youtu.be/7XSsV0ZddeU


כך יוצרים קומפוזיציה חכמה (עברית):

https://youtu.be/az5hdHZVqrU


קומפוזיציה בצילום (עברית):

https://youtu.be/is1XjX5V1Tw


קומפוזיציה ברישום (עברית):

https://youtu.be/32S-Zvwuok8


מה לדעתכם האלמנטים, המרכיבים הבסיסיים, בקומפוזיציה של מחול?

https://youtu.be/YokRIGC12JE


קבלו אוסף של קטעים מוסיקליים, שקומפזו בסגנונות של גדולי המוסיקה:

https://youtu.be/ToO7OXDiV04?long=yes


שיעור בקומפוזיציה חזותית:

https://youtu.be/aHq5KwFvtns?long=yes


שיעור קומפוזיציה בצילום:

https://youtu.be/MYlgj1hwcYw?long=yes


קומפוזיציה בסגנון נשיונל ג'אוגרפיק:

https://youtu.be/GG8M1Huo_2g?long=yes


ושיעור קומפוזיציה בקולנוע:

https://youtu.be/hUmZldt0DTg?long=yes

עריכת סרט יכולה להיות מורכבת הרבה יותר, אבל יש גם עריכה פשוטה, של סרטונים לרשת נניח, של יוטיובר או מטייל שמספר על מקום בעולם וכדומה.

עריכה כזו יכולה להתאים ל-80% מהמקרים שרוצים לערוך וידאו. נכיר את העריכה הפשוטה הזו:

#מניחים את הדיבורים על ציר הזמן
ראשית מכניסים לטיימליין את השוטים של הדיבור לכל הסרט - לפי הסדר כמובן. זהו השלד של הסרט. ממנו הכל מתחיל.

#מלבישים בי רול
במרבית תוכנות העריכה כששמים חומרי וידאו בערוץ שמעל ערוץ הדיבורים, יראו אותם בזמן שממשיכים לשמוע את הדיבור. הכלל הפשטני ביותר - כשדובר מתחיל לדבר, מראים אותו בהתחלה מדבר. אחרי זמן מה, יתחיל לרוץ בי רול ואחריו עוד אחד ועוד אחד וכך הלאה. אם הדיבור ארוך, החזירו מדי פעם את הדובר לפריים, כלומר תנו זמן מה ללא בי רול, כך שיראו את הדובר או את הדוברת.

#מאזנים סאונד בין הדיבור והבי-רול
כשמוסיפים בי-רול יש גם את הסאונד שלו. כדי למנוע בלגן בסאונד מחלישים במידה מסוימת את הצלילים של הבי-רול, לעומת הדיבור שממשיך להיות באותה עוצמה. אבל עורכים לא תמיד משתיקים את הבי-רול, כי זה יהיה משונה. משאירים מהסאונד שלו בעוצמה חלשה, כדי שישמעו את האנשים על הסיפון, את גלי הים או את המואזין ברקע של הסרט שלכם, על רקע האדם שמדבר למשל, או המוסיקה שמושמעת.

#שוטים של אווירה, זמן ומקום
כדי לסייע לצופים לקלוט שינויים בזמן או במיקום של סצנות בסרט, נוהגים העורכים לתת בי-רולים מתאימים. בוקר יתחיל עם צילומי בוקר כלליים (למשל שמש של בוקר, איש הולך לעבודה, מוכר בייגלה מכין את הסחורה, אישה מאכילה חתולים). באותו אופן, כניסה לבית קפה, למשל, תלווה בשוטים אופייניים של קחוז אפ, כלומר פנים של אנשים: מישהו שותה אספרסו, מלצרית בעבודה, אנשים מדברים ואוכלים וכדומה. עוד דוגמה? - צילום ערב בחוץ ילווה בדמדומים, אנשים פוסעים בטיילת, מכוניות בפקק תנועה ו... הבנתם את העניין.


הנה הדרכה של יוטיוב הטיולים לונלי פלג (עברית):

https://youtu.be/6G6AjgtNd4Q

במצלמות החדשות של הסמארטפונים המשוכללים שלכם, יש כלים חדשניים שבעבר היו רק חלום של צלמים ונמצאו רק במצלמות מקצועיות. כלים כמו צמצם פתוח, שליטה במהירות תריס, ברגישות, מה שנקרא בשפה המקצועית ISO, באיזון הלבן, או ה"ווייט באלאנס" (WB). יש בהן שיטות שונות שמאפשרות מדידה של האור, פיצוי חשיפה ועוד משהו שבעבר אפילו לא חלמו שיגיע לטלפונים ניידים - שמירה של הצילומים בפורמט Raw המקצועי.

כל הכלים הללו מאפשרים גם לבעל הטלפון לקבל כלי צילום מקצועיים, שמאפשרים שליטה ידנית מלאה בכל נתוני הצילום. אם הם כבר בטלפון שלכם, אז תוכלו להשתמש בהם בקלות ואם לא, אז לא לדאוג - אוטוטו הם יגיעו...


הנה האפשרויות של הצילום הידני המקצועי שיש בסמארטפונים החדישים:

https://youtu.be/g3G_D8PwDrQ


טעויות שכדאי להימנע מהן וכללים בסיסיים לצילומים טובים:

https://youtu.be/G60VlLsmCUs


בצילום וידאו מייצר גם סוג הצילום, כמו סטטי או נע למשל, השפעה רבה:

https://youtu.be/5F6WAz9PTwY


והקווים המנחים לקומפוזיציה טובה בצילום:

https://youtu.be/fM64ycm7tz4?long=yes

במצלמות של הסמארטפון המודרני האיכות היא מצוינת. מי זוכר את התקופה שהצילום בטלפון היה נחות ומפוקסל? רבים מהצלמים החובבים כבר הפסיקו לרכוש מצלמות יקרות ופשוט משקיעים בטלפון עם מצלמה טובה והוא שמשמש אותם ביום יום.

צורת הצילום, פורטרט או נוף, תמונה עומדת או שוכבת, קובעת הרבה מההצלחה של התמונה. אבל רבים נוטים לצלם בטלפון לאורך ולא לרוחב. לא ברור מה הסיבה לכך אבל ההשערה היא שכולם עושים את זה, כי ככה כולם עושים...

המלצתנו - בזמן הצילום, החזיקו את הסמארטפון לרוחב, בצורה אופקית, הוריזונטלית. לחלק מאיתנו זה ייראה אולי מעט מוזר, בכל זאת התרגלנו לטלפון עומד, אבל יש לזה הרבה יתרונות.

וידאו, למשל, צלמו תמיד לרוחב. גם מסכי המחשב וגם אלו של הטלוויזיה נועדו לצפייה אופקית. כך התרגלנו לצרוך את הווידאו שלנו מאז ומתמיד ואין סיבה לשנות זאת. סרטונים שצולמו לאורך, כשהמכשיר "עומד", נראים זוועה על המסך הגדול.

גם תמונות סטילס כדאי לצלם לרוחב ולא לאורך. את רובן הרי נראה על מסך המחשב, המקרן, או הטלוויזיה החכמה. כל אלו מציגים נהדר כשהתמונה לרוחב. תמונות שצולמו לאורך ייראו פשוט רע - קטנות, עם אזורים שחורים משני הצדדים ומעט מאד מהחווייה הוויזואלית שבשבילה אנו מצלמים.

אפילו בסמארטפון, עם כל ההרגלים החדשים שלנו, כשנרצה לראות את התמונות שלנו או לצפות בסרטונים שצילמנו, נגלה לרוב שהן נראות נהדר, כשאנו מסובבים את המכשיר ומחזיקים אותו לרוחב.

מתי בכל זאת לצלם לאורך? - אם אתם מצלמים משהו גבוה במיוחד, כמו גורד שחקים, או שחקן כדורסל המזנק אל הסל. אם יש תנועה לכיוון מעלה, של טיל שנורה וכדומה. גם צילום פורטרטים יעבוד נפלא בצילום ורטיקלי.

אם אתם מצלמים הרבה תמונות שאתם עתידים ליצור מהן אלבום מודפס, יש היגיון לצלם את חלקן לאורך. באלבומים כאלה יוצר הגיוון שבין תמונות האורך והרוחב, לא מעט עניין. אולי זה המקרה גם אם אתם מרבים ביצירת קולאז'ים של תמונות.


הנה מצלמת הטלפון המצוינת בפרסומת שמדגימה את ההשתלבות המושלמת שלה בחיי היום יום שלנו:

https://youtu.be/rw0AXq5t5JY


כך מחליטים כיצד לסובב את הטלפון כשמצלמים תמונה:

https://youtu.be/hRZ5V5cdBl4


יש אפילו אפליקציה שיכולה לסייע בצילום אופקי בכל מקרה:

https://youtu.be/ZmXCHNC72Eo


וקליפ משעשע שאומר את מה שאנו אומרים:

https://youtu.be/AqHZJe6306k

הסמארטפון שלכם הוא חתיכת מצלמה משוכללת, מצלמה דיגיטלית מהסוג שבעבר היה עולה המון כסף. מדובר ביכולות טכנולוגיות ורזולוציה, יכולת הפרדה, גבוהים ביותר, בהשוואה למצלמות דיגיטליות של לפני מספר שנים. כמובן שיש להקפיד על עדשה נקייה, בניקוי עם מטלית מתאימה ולא להסתיר אותה כשמצלמים.


ועדיין יש כמה דברים שכדאי להקפיד עליהם בצילום:

היו יציבים - פשוט לא לזוז תוך כדי צילום, גם שנייה אחרי הלחיצה. כך תצלמו בצורה יציבה ותקבלו תמונה חדה יותר. אם צריך, הישענו על הקיר או על משטח וצלמו.

תאורה לא בפריים - האור צריך להיות על מה שרוצים לצלם ולא מאחוריו, כי זה יקלקל את התמונה, אלא אם תרצו לקבל צללית של המצולם. אם צריך לקבל יותר אור, זוזו לזווית אחרת, הזיזו את המצולם, או הפעילו פלאש, גם ביום.

בפוקוס - הדבר הבא שאתם רוצים להצליח זה לצלם בפוקוס (Focus), כלומר שנושא הצילום לא יהיה מטושטש. כל מה שצריך זה לגעת במסך, על העיניים של המצולם, או על המקום שהכי חשוב שיהיה בפוקוס.

בפריים יפה - עכשיו ניצור את הצורה הנכונה של התמונה, כלומר נכניס את הכל ל"פריים" יפה (Frame). קודם כל נצלם כמו צלמים, כשהטלפון לרוחב ולא עומד. נמקם את נושא הצילום מעט בצד ולא במרכז. דמיינו שיש שני פסים שמפצלים את התמונה ל-3 חלקים. מקמו את נושא הצילום על הפס הימני או השמאלי אבל לא באמצע. כך התמונה תיראה מקצועית ולא בינונית ומשעממת, כמו כל כך הרבה תמונות חובבים.

רק אחרי שדאגתם לכל אלה, יציבות, תאורה, פוקוס ופריים, תוכלו ללחוץ על כפתור הצילום ולצלם (Shoot). קיבלתם תמונה יפה, לא?


Focus, Frame & Shoot - כך עושים זאת במצלמה מקצועית:

https://youtu.be/xA5zfuF_oJg


וכך ניתן לצלם דברים לא שגרתיים בסמארטפון:

https://youtu.be/fTz4Nhgm_SQ

אחד המאפיינים הראשונים בהחלטות הצילום שלכם יהיה עומק השדה. הוא יאפשר למקד את הצופה במרכיבי התמונה שבהם נרצה שיתמקד וליצור בה אווירה.

עומק שדה (Depth of Field) הוא האזור שייראה ברור וחד בתמונה. הוא יכול לכלול את מה שקרוב יותר אל הצלם (ה"לפני") ואת הרחוק יותר, מה שאחרי האובייקט המרכזי של התמונה (ה"אחרי").

כלומר, מדובר בטווח בתמונה שאנו רואים בפוקוס, כלומר בחדות. צלמים נוהגים להסביר שככל שמפתח העדשה גדול יותר, קטן עומק השדה.


ישנם רמות עומק שדה והם נעים בין שני קצוות של סוגי עומק שדה:


#עומק שדה רדוד
שהוא עומק שדה קטן, גורם לאובייקט המרכזי להיות חד, בעוד הרקע או אובייקטים רחוקים או קרובים יותר, הם מטושטשים ביחס אליו. אלה תמונות מעניינות וממקדות מאוד, בעיקר בשל הניגוד (הקונטרסט) שבין חדות האובייקט המרכזי לטשטוש של שאר התמונה.

#עומק שדה גדול
שמכניס יותר מישורים בתמונה לחדות או בביטוי המקצועי "לפוקוס". בצילומים כאלה יש חדות יחסית לכל מה שמופיע בפריים, בלי הניגוד הזה, שבין "כוכב" התמונה לשאר הפרטים שבה.


#הדרכה לצילום מקצועי יותר
הכלל בצילום מקצועי הוא שככל שהעצם המצולם הוא קרוב יותר לעדשה, כך עומק השדה יהיה קטן יותר. זה נקרא "עומק שדה רדוד". ככל שהוא יהיה רחוק מהעדשה - יגדל עומק השדה. לכן, בצילומים מקרוב מאד, "צילומי מקרו", כמו שהם נקראים, יהיה עומק השדה מאד קטן, כי הפרח או הציפור המצולמים הם קרובים והרקע רחוק יותר. בניגוד לזה, בצילומי נוף, נוצר עומק שדה אינסופי, מכיוון שכל הפרטים רחוקים יחסית.

בסיס הכללים של עומק שדה בצילום הוא פשוט. ככל שמספרי הצמצם במצלמה הם קטנים יותר, מפתח הצמצם, או חור הצמצם, ייפתח ויהיה גדול יותר. זה יביא לעומק שדה קטן יותר. כלומר, הפרטים שנראה חדים בתמונה יצטמצמו. צמצום של עומק השדה באמצעות פתיחת הצמצם היא שיטה מקובלת אצל צלמים, בכדי להפריד את הנושא מהרקע.

במקביל, ככל שמספרי הצמצם במצלמה יהיו גדולים יותר, יהיה מפתח הצמצם סגור יותר, חור הצמצם יקטן וזה יביא לעומק השדה גדול יותר. יותר פרטים ומישורים בתמונה ייראו בפוקוס, כלומר בחדות.

ישנם עוד משתנים שמשפיעים על עומק השדה, כמו למשל המרחק מנושא הצילום. קרבה אל האובייקט המצולם תקטין את עומק השדה ויטשטש את הרקע. אבל זה הבסיס של עומק השדה.

חלק מגדולתו של הסרט המפורסם "האזרח קיין" למשל, הוא בזכות עומק השדה הגדול שבו הוא צולם. רואים בו התרחשויות בו-זמניות על המסך, במרחקים ובמישורים שונים של הצפייה. הסרט הזה תרם לאמנות הקולנוע את ה"פוקוס העמוק" (deep focus), כפי שקראו לזה.

לא פעם משתמשים הצלמים דווקא במפתח הצמצם הרחב, כדי לקבל רקע מטושטש וליצור את האפקט שנקרא "בוקה". במקרים הללו מסייע הטשטוש של הרקע לשפר את הקומפוזיציה, מכיוון שהעין של הצופה בצילום ממוקדת באובייקטים החדים יותר וכך ניתן להדגיש את החשוב, או "לספר סיפור"... קראו על כך באאוריקה בתגית "בוקה".

חשוב לדעת שבמצלמות פשוטות קשה יותר להגיע לעומק שדה קטן.


הנה עומק השדה בצילום לסוגיו (עברית):

https://youtu.be/aUDwZBgLYUc


מדריך נוסף לעומק שדה (עברית):

https://youtu.be/j6Ti_YLco_o


תרגיל בעומק שדה של סטודנט בבצלאל:

https://youtu.be/trcMmx7ocDA


סצנה מ"האזרח קיין" שמדגימה את עומק השדה הגדול שבו הוא צולם:

https://youtu.be/BNTJnHGnVeg


מדריך באנגלית לעומק שדה:

https://youtu.be/ds6TOvxA8mc


ומדריך מקיף יותר:

https://youtu.be/RDXLGOo-fyc

קונטרסט, או ניגודיות בצילום, יוצר הרבה עניין. אתם בטח ראיתם פה ושם בהופעות את הזרקור שממקד את תשומת הלב בזמר הסולן, בגיטריסט עם סולו גיטרה או ברקדנית היפהפייה עם הקטע שלה.

בדיוק באותה דרך אנו רוצים להבדיל לצופה בין מרכז התמונה, האובייקט הכי חשוב בה, ובין הרקע שלו. זה מקטין את הרעש בצילום ונותן לו הרבה עומק.

לכן נשאף למצוא ניגוד בין מושא הצילום לבין הרקע שמאחוריו.

לעתים זה יהיה בבחירת הזווית, או מיקום המצולם (כשמאחוריו קיר חשוך, או צבוע בצבע קונטרסטי, או עם רקע מנוגד לו - כמו מוצר הייטקי על רקע אתר בנייה, דוגמן לבוש בגדים בהירים על רקע כהה, או דוגמנית יפהפייה על רקע קירות מתקלפים).

ואגב, מומלץ לא להתבלבל בין זה לבין הביטוי של הקונטרסט בגוונים, שקשור ברמת ההפרשים שבין הגוונים הבהירים לגוונים הכהים בתמונה. זה נושא שקשור כמובן, אבל הוא מתייחס פחות לקומפוזיציה ויותר לאופטיקה ולגוונים.


הנה המלצה ליצור קונטרסט בין האובייקט בצילום לרקע שלו בצילומים (עברית):

https://youtu.be/swYCzDqLl0o?t=73s&end=90s


קבלו את המדריך הקצר לקונטרסט ותרומת הניגוד לקומפוזיציה בצילומים שלכם:

https://youtu.be/Lb_BraFT8lk


תוכנות כמו לייטרום מאפשרות לחזק קונטרסט:

https://youtu.be/3ac_THeAx4A


הדיון בקונטרסט שבין כהה לבהיר:

https://youtu.be/fiu7rUWL3Ho

חצובה (Tripod), או כנה, היא מתקן שעליו מעמידים מכשיר כמו טלסקופ, כלי נשק, מכשיר מדידה או במקרה שלנו מצלמה.

החצובה היא בעלת שלוש רגליים טלסקופיות, המאפשרות כיוון של גובה ומשמשת לקיבוע המצלמה. לרוב מאפשרת החצובה כיוון זוויתי של המצלמה בצידוד והגבהה.

לאיכות הצילום ולחוויית הצילום עצמה מעניקה החצובה יתרונות משמעותיים. ראשית תפקידה הוא לספק למצלמה יציבות מירבית, מה שמאפשר צילום חד וברור, גם בתנאים קשים או מאתגרים של תאורה גרועה, לילה או צילום תנועה.

במיוחד בתנאי תאורה נמוכה או כשנדרשות מהירויות תריס איטיות, אז חיונית במיוחד היציבות שמעניקה החצובה, כי מניעת רעידות מבטיחה תוצאה נקייה מטשטוש, שהוא הסיכון העיקרי בחשיפה ארוכה, אם המצלמה תזוז ולו במעט, בזמן הצילום.

ואכן, ביצוע חשיפות ארוכות ויציבות הוא אחד התפקידים המרכזיים של החצובה. למשל בעת שמצלמים צילומי לילה של שמיים זרועי כוכבים או נוף עירוני מואר, אז מרגישים את החדות שמקבלת התמונה ממצלמה מיוצבת על חצובה. צילומים אלה הם כמעט בלתי אפשריים ללא החצובה.

עוד שימושים של החצובה הם צילום עצמי, צילום וידאו ללא תזוזות לא נחוצות או תמונות המחייבות דיוק גבוה במיוחד - למשל כשהצלם מעוניין לדייק באופן מוחלט את הקומפוזיציה, בצילומי טבע דומם, צילום נוף, או צילום אדריכלי.

בתמונות כאלה הדיוק בקומפוזיציה הוא קריטי והחצובה מאפשרת לתכנן ולכוונן את הפריים בקפידה, כולל זוויות מעניינות והתאמות עדינות, עד להשגת התוצאה הרצויה.

עוד מאפשרת החצובה צילומים עצמיים בהם הצלמת מפעילה טיימר ומצלמת את עצמה. היא מקלה גם על צילומים בטווח דינמי גבוה (HDR), סדרות צילומים זהים בחשיפות שונות, צילום תמונות פנורמיות מדויקות בחיבור ביניהן ועוד.

מעל הכל, החצובה משחררת את הצלם מהעומס הפיזי של צילומים ממושכים, מה שמקל בצילום עם ציוד מקצועי רב או עדשות כבדות. כך יכול הצלם להתמקד בתוכן הצילום ובצד היצירתי שבו ופחות להתעייף בהחזקת ציוד כבד.

אך מעבר לכל אלה, כשמדובר בחצובה מדובר על כלי רב-שימושי, שיש בו הרבה יותר מזה. היא מאפשרת את הרחבת היצירתיות והטכניקה של צלמים, לצד הפקה של תמונות איכותיות ומרשימות, בתנאים ואתגרים שונים ומגוונים.


הנה הדרכה לחצובה (עברית):

https://youtu.be/K0NogerTmv8


חד רגל, מונופוד, הוא פתרון כשהחצובה כבדה (עברית):

https://youtu.be/1AgloRLByBg


אפקטים אמנותיים בצילום עם חצובה ושימוש לא רגיל:

https://youtu.be/rtUhnaiHEa8


מדריך חצובות והתפקיד החשוב שלהן בצילום (עברית):

https://youtu.be/YXgED88yQYc?long=yes


וסקירת חצובה מקצועית (עברית):

https://youtu.be/atboRaQEanA?long=yes

בכל תמונה יש נושא ורקע. כדי להפוך תמונה ליצירת אמנות, מקפיד הצלם על הבלטת הנושא ביחס לרקע. צילום ללא נושא אינו תמונה ובטח לא אמנותי.

קיימות שיטות פשוטות למיקוד העין (Eye Focus) של המתבונן במה שחשוב בתמונה. שלושת הפופולאריות שביניהן: נושא צבעוני לעומת רקע שאינו צבעוני, חד למול רקע מטושטש ונושא בהיר למול רקע כהה יחסית.

מיקוד בנושא הצילום הוא מטרה חשובה בהפיכת צילום למשמעותי. צלמים מקצועיים ממקדים את העין בנושא באמצעות שיטות מוכחות שכאלה. הנה הסבר:

צבע - כשהנושא צבעוני והאחרים אינם בעלי צבעים בולטים, או אפילו בשחור לבן, אנו ממקדים את העין בו.

חדות - אם נושא הצילום חד והמרכיבים האחרים מטושטשים, זה יגרום לעין להתמקד דווקא בו.

בהירות - נושא בהיר על רקע כהה ימשוך את העין הצופה ויעבוד נכון בהבלטתו.

כשבתמונה יש נושא, נשוא ורקע, הנושא יהיה עדיין המרכיב החשוב בתמונה. הנשוא הוא מרכיב המשלים או מתחרה בנושא. תפקידו לתרום זווית נוספת לנושא או להוסיף מידע עליו, מבלי שימשוך את תשומת הלב ממנו.

שימו לב שהרקע לא תמיד זוכה להערכה מספקת. בצילום טוב יכול הרקע להשלים את הנושא ולהפוך תמונה רגילה ליצירת אמנות.


חדות הנושא ותאורה מבליטה - כך ממגנטים את העין לדיוקן המצולם:

https://youtu.be/DWJk9IY4flE


האור והצל של שעות אחר-הצהריים המאוחרות תורם לצבע של הנושא:

https://youtu.be/VyliVQeWtD8


וכך מתקבל למשל צילום כזה:

https://youtu.be/HXGRW2Qzm-8

צילום מאקרו (Macro photography) הוא צילום מקרוב מאד (תקריב) של עצמים זעירים, אקסטרים קלוז אפ, שמראה את המצולם בגודל יותר משמעותי מגודלו במציאות.

טכניקה זו חביבה על צלמים המצלמים בטבע, המצלמים אובייקטים קטנים מאוד, תוך התקרבות ושימוש בעדשות מיוחדות למאקרו.

גם בזיהוי הפלילי עושים שימוש רב בצילום מאקרו. כך ניתן לתעד פרטים קטנים בזירת הפשע או בזירות של תאונה, כאלו שעשויים להיות מאוד חשובים לפענוח פשעים ותאונות.

עומק השדה נוטה להיות קטן בצילום מאקרו. כדי להימנע מטשטוש ושיבוש של הפוקוס בצילום כזה, נהגו הצלמים לצלם את העצם, כשכל פעם עומק השדה שונה. כיום ניתן לראות מיד את התוצאה, על מסך המצלמה, כי בעידן המצלמות הדיגיטליות עם החיישן המשוכלל, צילום המאקרו מציע עומק השדה רחב במיוחד.


הנה צילום מאקרו:

https://youtu.be/U-nU1hYrexs


צלם מספר על צילומי המאקרו שלו:

https://youtu.be/aCj7lTRCyyo


דוגמאות לצילומי מאקרו נאים:

https://youtu.be/EZvGvc-f1Ro


יש אפילו צילומי סופר מאקרו:

https://youtu.be/K8rpo9e7tvg


על עומק השדה במאקרו:

https://youtu.be/975qd5SgVgU


הפכו את הטלפון שלכם למצלמת מאקרו בעזרת טיפת מים:

https://youtu.be/lt0N9t-j34k


ועוד טיפים לצילום מאקרו עם הטלפון החכם שלכם:

https://youtu.be/REG1i9tGRH4

זוויות צילום (Camera angles) הן הזוויות שמהן מצולמים העצמים שבפריים. לזווית הצילום יש השפעה פסיכולוגית גדולה על הצופים והיא יכולה לשנות את האופן שבו הם תופסים ומבינים את האובייקט שמוצגים בצילום.

לזווית הצילום יש חשיבות רבה בהצגה מסעירה של המציאות. פעולות קטנות בעת הצילום משנות לגמרי את התמונה ואת נקודת המבט שאנשים התרגלו לראות בה דברים בחיי היום יום שלהם.

סיבוב קל של המצלמה, צילום מגובה הרצפה כלפי מעלה, מהחלון כלפי מטה, או דרך משהו אחר - אלה הן רק דוגמאות לשינוי זווית. צילום מלמטה מעצים את המצולם בעוד שאם מצלמים מלמעלה כלפי מטה מגמדים ומקטינים אותו.

גם בקולנוע משתמשים בזוויות צילום כדי ליצור דרמה ולספר סיפור מעניין יותר. הזוויות הבסיסיות בצילום קולנועי הן צילום מגובה העין (נקודת המבט הרגילה), צילום מזווית גבוהה (שמקטינה ומגמדת את המצולם), זווית נמוכה (שמאדירה ומגדילה אותו), צילום ממעוף הציפור וזווית עקומה - כזו ששוברת את השגרה שבה אנו צופים בדרך כלל במציאות.


הנה זוויות צילום מעניינות:

https://youtu.be/Koi-odrN9ZU


צילום בזוויות צילום שונות:

https://youtu.be/dIOHg4dirjQ?t=2m30s


בעברית:

https://youtu.be/CXP3-Kqw82U


והצילום הגאומטרי, אורבני מופשט שבנוי על זוויות צילום ומיקוד (עברית):

https://youtu.be/uo7EmZM5NFE?long=yes

צילום פאנינג (Panning) הוא צילום בו עצם מרכזי (כמו בן אדם, כלי תחבורה, או בעל חיים למשל) נראה ברור, בעוד הרקע שלו או עצמים אחרים נראים "מרוחים" לכיוון שבו העצם המרכזי נע.

פאנינג הוא צילום סטילס, פריים בודד בו מצליחים להעביר למתבונן תחושה של תנועה. הוא נקרא בעברית גם "מצלמה עוקבת".

היופי בתמונה בה האובייקט הנע הוא חד וברור, בזמן שהרקע מסביבו מטושטש היא תחושת המהירות והתנועה שיוצר האפקט הזה.

צילום תנועה כזה, המייצר תמונות פאנינג מרשימות, אפשר למצוא בסגנונות צילום רבים הכוללים תנועה. מצילום רחוב, צילום ספורט, צילום טבע, צילום בעלי חיים ועד צילום תחבורה.

מטרתו תהיה תמיד להקפיא רגע בו עצם מרכזי ברור וחד נע, על רקע ש"נמרח" או טושטש בכיוון תנועתו.


#טכניקת הצילום לצלמים
טכנית, כדי להדגיש את התנועה של האובייקט המרכזי, על הרקע המטושטש עקב התנועה, מצלמים במהירות סגר נמוכה.

השיטה היא לעקוב אחרי האובייקט שבתנועה, תוך כדי שמצלמים את התמונה. או במילים אחרות - לצלם תוך כדי הזזת המצלמה בכיוון שבו העצם נע.

אגב, אין הכרח שהאובייקט שצילמנו יהיה תמיד בפוקוס מושלם. כן חשוב שהוא יהיה בפוקוס טוב יותר ביחס לרקע המרוח מסביבו. במקרים רבים יש אפילו מצב שמריחה קלה של האובייקט אפילו תוסיף ל"תנועתיות" של התמונה, לאפקט התנועה שבה.

וכרגיל כדאי להביא איתנו סבלנות. אמנם הטכניקה לא ממש מסובכת, אבל בהחלט תמונות רבות ייכשלו עד שרוכשים את הניסיון ומגיעים לפריימים מוצלחים ולמיומנות של ממש.


#תרגול
אז ככה: נכוון את מהירות התריס במצלמה ל-1/30 (אם מצלמים בסמארטפון אז כדאי 1/50) שמתאים לחלק גדול מצילומי הפאנינג. הכלל יהיה מכאן: לעצמים מהירים יותר - מהירות תריס גבוהה יותר.

השיטה אומרת שמתמקמים מול האובייקט שהחלטנו לצלם בתנועה ומתחילים לעקוב אחריו עם הפוקוס. אגב, משום שהפוקוס במרבית המצלמות מגיב הרבה יותר מהר עם מסך אחורי כבוי, נצלם דרך העינית ולא עם המסך האחורי של המצלמה.

יופי. אז נניח שאנחנו מצלמים אופנוע בנסיעה. איך שהוא מתקרב אלינו, ניתן חצי לחיצה על הכפתור ונמשיך את המעקב אחריו, עם נקודת הפוקוס עליו.

חשוב לזכור שככל שהאופנוע קרוב אלינו, תעלה המהירות היחסית שלו. זה אומר שכדי לעקוב אחרי האופנוע המתקרב, נצטרך להאיץ בהתאם ובהדרגה גם את תנועת המצלמה שממוקדת בו. ואגב, התנועה ביחד עם האופנוע תהיה באמצעות סיבוב המותניים שלנו ולא בצעדים מסתובבים.

ממש חלקיק שניה לפני שהאופנוע מגיע ל-90 מעלות מאיתנו (כלומר לא יהיה מולנו אלא באחד הצדדים), נלחץ על המחשף ונצלם 3-5 תמונות - בתקווה שאחת מהן תהיה פריים ה"וואו" הבא שלנו.


מה זה פאנינג? (עברית)

https://youtu.be/LyFmIKrtAN8


מדריך פאנינג מעולה:

https://youtu.be/hPhkC3AbA2M?t=1m19s


צילום עוקב ואחריו שיפורים בתוכנות:

https://youtu.be/IEgnctEnlh8


אפשר לצלם פאנינג גם בסמרטפון:

https://youtu.be/Y_fcK85UWOE?t=1m34s


דוגמאות של פאנינג סמארטפון:

https://youtu.be/wX_BnPTdrqA


ומדריך מקיף על צילום פאנינג:

https://youtu.be/CfhcQTRkMSs?long=yes

למה להשאיר אוויר מעל לראש המצולם בצילומים שלכם? ולמה לפעמים גם מרחב בצד?


אם אתם מצלמים אדם בקלוז אפ, הקפידו להשאיר לו מרווח קטן מעל הראש. זה נקרא בצילום הד רום (Head room). הקפידו שהמרחב הזה לא יהיה גדול מדי ומצד שני - שראשו לא יהיה חתוך.

ואגב, באופן דומה - אם המצולם פונה לצד מסוים, במיוחד אם הוא מצולם בתנועה, השאירו באותו צד מרחב גדול יותר ואל "תחסמו לו" דווקא באותו צד. זה ייצר המשכיות בצילום. אני קוראים לזה טוק רום (Talk room),או ליד רום (Lead room).

זה גם עובד נהדר עם חוק השלישים, אבן יסוד בקומפוזיציה הוויזואלית. אם תמקמו את עיני המצולם על הקו האופקי העליון מבין השניים, זה יהיה מעולה. ואגב, באקסטרים קלוז אפ, כשאתם ממש מתקרבים לפנים, אל תהיו מוטרדים אם הראש של המצולם נחתך למעלה - אם העיניים על הקו העליון אז הצילום ייצא נהדר ולא תמיד חשוב שדברים מופיעים בשלמותם בפריים. לא פעם זה אפילו הפוך.

אז זכרו: תמיד כדאי לתת אופק לדמות ולא לסגור אותה על שולי הפריים.


הנה העבודה עם הד רום וליד רום ואיך חוק השלישים מסייע לה:

https://youtu.be/hC3clRr7K70


המלצה לשמור על הד רום בצילומים שלכם (עברית):

https://youtu.be/swYCzDqLl0o?t=21s&end=59s

אחת השיטות ליצירה של קומפוזיציה דינמית ומעניינת היא השימוש באלכסונים. חוק האלכסונים (Diagonal Rule) הוא שימוש באלכסונים דמיוניים בצילום, כדי להוביל את עינו של הצופה לאורך התמונה, עד שהם ממקדים את המבט ותשומת הלב בנקודה מסוימת בצילום.

מסתבר שהעין שלנו כבני אדם אוהבת אלכסונים מאד. קווים וצורות גיאומטריות בכלל יוצרים עניין בצילום ובתמונה ומעניקים לו אנרגיה. אם ניצור תמונה שבה יש אלכסונים וצורות אלכסוניות שיובילו את המבט של הצופה לתוך התמונה - היא משתבחת מאד.

מה שבמיוחד עובדים היטב בצילום ויוצרים לתמונה קומפוזיציה טובה, הם קווים אלכסוניים שמתחילים מאחת הפינות שלה ועולים לכיוון של הפינה הנגדית.

אם תביטו בתמונת הערך למשל, זה לא רק האלכסון של המזח שעל המים, אלא גם האנשים שפוסעים עליו ומעודדים אותנו כצופים לסרוק את התמונה כולה - מפינה לפינה.


הנה צילום עם חוק האלכסונים:

https://youtu.be/OItnnOfxfLA


וסדרת צילומים שעושים שימוש יפה בקומפוזיציה של אלכסונים:

https://youtu.be/nxbDlVr3XMw

כשהם מצלמים עצם כלשהו, צלמים לא פעם "מכניסים" אותו לתוך מסגרת טבעית כלשהי. הם נוהגים להציב את נושא הצילום בתוך מסגור טבעי או מלאכותי שיש בסביבה, כשבתוכו מוצג הנושא. כשהן נעשות נכון, המסגרות הצילומיות הללו יכולות להפוך את התמונה ללא פחות ממופלאה.

ואכן, מסגור (Framing) הוא טכניקה שבה משתמשים במרכיב מסוים מהשטח, או במספר מרכיבים, כדי לייצר מסגור טבעי של התמונה. כך מרכזים את תשומת הלב של הצופה בנושא התמונה, בעזרת מסגור טבעי.

הצלמים "מכניסים" את נושא הצילום שלהם לתוך מסגרת שהם מוצאים בשטח. כמובן שהם לא מזיזים דבר - הרעיון הוא לתפוס זווית צילום שתתן הרגשה שהנושא הוא בתוך מסגרת עשויה מדברים אחרים. דוגמאות? - אדם בתוך מסגרת מעצים, נוף לכוד במסגרת חלון וכדומה.

אז צלם טוב, במקום להעלים את הסביבה, משתמש בה. כמעט כל דבר "חלול" יכול להיות מסגרת. קשתות, חלונות וכמובן דלתות או כל מסגור טבעי אחר כמו עצים שסוגרים על הנוף, פתח של מערה בצילום החוצה, קירות אבן של נקיק וכדומה - כל אלה מוסיפים עניין לתמונה ומרכזים את תשומת הלב בגיבור התמונה שלכם או בנושא שלה.

הטריק הזה כל כך יפה ובדרך כלל מייצר קומפוזיציה כל כך מיוחדת, שהוא מאפשר אפילו להציב את נושא הצילום במרכז התמונה, מה שצלם טוב לא ירבה לעשות.


כך משתמשים במסגור בצילום עם קומפוזיציה:

https://youtu.be/6sT264_kDAs


אפילו כף היד יכולה לשמש כמסגרת:

https://youtu.be/ITKG0dMzUVc


זהו המסגור בצילום:

https://youtu.be/z6KY84GQiSI


וכך ניתן להשתמש בזום או בחוק השלישי והקווים המובילים כדי לבנות מסגור טוב:

https://youtu.be/FAtdC8fGbjc

בצילום מקצועי ואמנותי מנסים הצלמים לא פעם ליצור או ללכוד טקסטורות (Textures). טקסטורה היא קומפוזיציה מעניינת שכוללת תבניות חוזרות ומרקמים תבניתיים ומעניינים.

מסתבר שהעין נמשכת לתבניות כאלה ואוהבת אותם. על ידי לכידתו לצילום, יכול להיות מרקם כזה משהו שישדרג וישפר את התמונה משמעותית וייתן לה אופי אמנותי ומושך את העין, כאילו עוצב במכוון לצורכי הצילום.

חורבות, צבע מתקלף, משטחים טבעיים, מתפוררים ואפילו ריקבון - תתפלאו כמה מרקמים וטקסטורות מסתתרים מסביב ומצפים שתבואו עם העין הבוחנת שלכם, תצלמו אותם ותלכדו משהו שהעין הרגילה לא מבחינה בו.


מדברים רגילים - כך נוצר צילום מבוסס מרקמים וטקסטורות:

https://youtu.be/F6wvP6nbWRQ


רוצים לנסות? - נסו להגיע למקום כלשהו שמעניין אתכם, רצוי בשעות שהשמש נוכחת ויוצרת צללים בחומר, ולצלם בו את כל הטקסטורות שתמצאו בו:

https://youtu.be/vE0s6M7awSI


כך עושים זאת בצילום מקצועי:

https://youtu.be/WDmiT8pgHKY

הולכת העין היא דרך להצביע על נקודה מעניינת בתמונה, באמצעות קווים מוליכים (Leading lines), שמובילים את העין אל הנקודה המעניינת בצילום. דמיינו שיטה בצילום שבה גורם הצלם לצופה בתמונה "ללכת" בעיניו, להיכן שהוא רוצה. הוא "מושך" את עיני הצופה במסלול שידגיש בצורה הכי טובה את נושא הצילום.

קווים מובילים יכולים להוביל את עין הצופה בתמונה, לרוב אל עבר הנושא שלה, עד שתיעצר בו. גדר בצילום יכולה להוביל את העין אל עבר מקום מסוים שהוא נושא התמונה. יד בתמונת דיוקן יכולה עם האצבע להוביל את העין אל פניו או עיניו של המצולם או המצויר.

הנקודה שאליו יובילו הקווים ובו תתיישב העין לבסוף, נקראת "עוגן". זוהי קרובת המשפחה הקונספטואלית של נקודת המגוז מהפרספקטיבה הידועה מתולדות האמנות.


כך צלמים משתמשים בהולכת העין בצילום:

https://youtu.be/Ea27KqihGtk


כך עובדים קווים מובילים כדי להוליך את עינו של המתבונן:

https://youtu.be/9T3zk2LvbYU?t=40s


ניתן למצוא קווים מובילים בכל מקום:

https://youtu.be/Qqi5Ekc4LHs


במצגת וידאו של כמה שיטות לשיפור הקומפוזיציה ניתן לראות דוגמאות טובות לקווים מוליכים:

https://youtu.be/7XSsV0ZddeU


והנה צלם שמסביר לעומק את הקווים המוליכים וצילם המון דוגמאות לשיטה:

https://youtu.be/qYIXYcgMaW4?long=yes

קומפוזיציה מתכנסת (Convergent composition) היא קומפוזיציה אמנותית שמובילה את העין של הצופה אל עומק התמונה, בדרך כלל למרכזה.

לרוב יוצר הצלם קומפוזיציה סימטרית שמובילה היישר אל המרכז למרכז ומתכנסת אליו.

הקומפוזיציה המתכנסת היא מקרה פרטי של קווים מובילים, שבהם הקווים מובילים במקביל, כל אחד מהם בנפרד, אל נקודת ההתכנסות.

כשאנו צופים ביצירה מתכנסת, נקודת ההתכנסות מרוחקת מאיתנו והצילום או הציור מציגים בפרספקטיבה את המציאות, על המשטח הדו-ממדי. כבר מאז תקופת הרנסאנס, הנקודה שאליה מכוונים הקווים המתכנסים מכונה בשפת האמנות "נקודת המגוז".


הנה הקומפוזיציה המתכנסת בצילום:

https://youtu.be/aF57AxNrHFA


וזו דרך מעולה לצלם תמונות מעולות כשהקווים מתכנסים למוקד:

https://youtu.be/MPwZrXX56Fw

רובנו מצלמים תמונות רבות לאורך היום. הסמארטפון המשוכלל שלנו מאפשר זאת בקלות. הנטייה הטבעית שלנו היא "למקם" את נושא הצילום במרכז התמונה ולצלם. אם תדמיינו בעת הצילום שהמסך מחולק ל-9 מרובעים שווים, כמו ציור של המשחק "איקס מיקס דריקס" (כל צלע מחולקת ל-3 שלישים) תוכלו לראות בדימיונכם שנוצרים 4 מפגשים בין הקווים. אם על 4 המוקדים האלו "נציב" את העצמים שבצילום, כמו נושא הצילום, דמויות נוספות, חפץ דומם וכדומה, נקבל תמונה הרמונית, זורמת ונעימה הרבה יותר.

לשיטה שבה השתמשנו קוראים "חוק השלישים" (Rule of Thirds). כשצלם מצלם תמונה הוא נעזר לא פעם בחוק השלישים כדי ליצור קומפוזיציה טובה. כמובן שהמילה "חוק" היא לא משהו מחייב כמו חוק פלילי אבל היא נועדה להמחיש עד כמה שימוש בשיטה הזו הוא מסייע ומקל על קבלת תמונה טובה, לעומת מיקום העצמים במרכז התמונה או איפה שרוצים.

מטרתו של החוק של השלישים לארגן את מרכיבי התמונה ולחלקם בחלל, כך שהם יהיו הגיוניים לעין, הרמוניים ונעימים למבט. זה גם מה שידריך אתנו כדי לקבוע על איזה מפגש בין קווים נמקם את האובייקטים (העצמים המצולמים). את הנושא המצולם, למשל, נשאף למקם על המפגש שיאפשר לו "להביט" לחלל הגדול. אם זו דמות למשל, אז נמקם אותה בנקודה שבה המבט שלה יפנה אל החלק הפנוי הגדול של התמונה. לדוגמה אם היא מביטה לצד שמאל, נמקם אותה במפגש שבימין התמונה וכך יוותר לה חלל גדול יותר למבט.

באופן דומה, אם צלם מצלם נוף, הוא יציב את קו האופק על הקו של אחד השלישים. אם השמיים מרתקים ויש בהם דרמה (העננים יוצרים צורה מרגשת, קרני השמש נשברות בדרמטיות וכדומה) - קו האופק יירד לשליש התחתון וישאיר שני שלישים לשמיים. אם החלק המעניין הוא דווקא על האדמה (נחל המוביל אל האופק, הרים מרשימים ביופיים) - נשאיר לשמיים את השליש העליון, בעוד שהאדמה והנוף המרשים שבה יקבלו את שני השלישים התחתונים.


הנה חוק השלישים (עברית):

https://youtu.be/YO7J29UlvQk


הקפדה על החוק הזה יכולה ליצור צילומים מרתקים:

https://youtu.be/fSSOZxLnNyc


הדרכה בצילום (עברית):

https://youtu.be/7G-r_7irsJ0


הדרכה לקומפוזיציה באמצעות חוק השלישים:

https://youtu.be/IpEuYp4_iSg


ניתוח של סצנות מהמחזמר "שיר אשיר בגשם" וכיצד נראה שצולמו בעזרת חוק השלישים:

https://youtu.be/HdL9w9MoYnU


והנה מדריך מפורט לחוק השלישים:

https://youtu.be/Vzx1kZUb5SM?long=yes