בלתי נתפס ומוזר ביותר, מסע הצלב של הילדים (The Children's Crusade) הוא סיפור שלא יאומן כי יסופר ויש שמטילים ספק אם בכלל התרחש.

זה היה בשנת 1212 כשילד גרמני בשם ניקולס הצליח לסחוף אחריו אלפי ילדים, ללכת איתו אל ארץ ישראל ולהילחם עליה כנגד המוסלמים.

קבוצה נוספת יצאה מצרפת והונהגה על ידי ילד בשם סטפאן דה קלואה. לדבריו, היה זה ישו שנגלה אליו ואמר לו להוביל את מסע הצלב הבא לירושלים.

לפי הסיפורים היו הילדים האמיצים חדורי אמונה, אבל היכולת הצבאית שלהם הייתה אפסית. מרבית הילדים הגרמנים מתו עוד באיטליה, בעוד שילדי צרפת בראשות סטפן עלו על סירות בנמל מרסיי והושטו לצפון אפריקה, שם נתפסו ונמכרו לעבדות.

בליבות האנשים נותר "מסע הצלב של הילדים" מעין דימוי כואב להקרבת ילדים על מזבח השאיפות הצבאיות של המנהיגים. הזמר הבריטי האיכותי סטינג כתב שיר שמדמה את החיילים הצעירים שנפלו במלחמת העולם השנייה לאותם ילדים ממסעי הצלב של הילדים.

היסטוריונים רבים, או לפחות כמה מהם, סבורים שמסע צלב שכזה הוא בדיוני ולא ייתכן שהתקיים בכלל. הם מציינים שאין הוכחות של ממש לכך שאירוע כזה אכן התרחש במציאות.


הנה סיפור מסע הצלב של הילדים:

http://youtu.be/8fRCrnV35hY


המסע הזה נתן השראה למסע הצלב של הילדים השחורים באמריקה בדרישה לשוויון ב-1963:

https://youtu.be/YFr7kjD9cKs


ושיר נגד מלחמות של סטינג שמדמה את שליחת הצעירים לקרב במלחמת העולם הראשונה למסע צלב של ילדים:

http://youtu.be/88WOPnJBKiA

היא הייתה ילדה יהודיה בת 14, שחיה את הימים הקשים של גטו לודג' בשנת 1944. קראו לה רבקה ליפשיץ וכמו שאנה פרנק סיפרה ביומנה המפורסם על המסתור המשפחתי שבו שהתה, רבקה תיעדה בצורה גלויה וכואבת את חיי הגטו של העיר לודג'.

בגטו לודג' היא תיארה את סבלה עם משפחתה, את הסבל והרעב והמשלוחים שלקחו בכל יום עוד אנשים שהכירה ואהבה, את אובדן משפחתה הקרובה ומצד שני את גאוותה היהודית.

רבקה נלקחה ביחד עם בנות דודה למחנה הריכוז והצליחה לשרוד את השואה. היומן האבוד נמצא ליד המשרפות על ידי רופאה רוסית מהכוח המשחרר של אושוויץ. וכך, בתום המלחמה איבדו בנות הדוד, ששרדו גם הן, את הקשר איתה.

אחת מבנות הדוד שלה ביקרה אותה בבית החולים של מחנה הריכוז, ממש עם השחרור והסבירו לה שהיא גוססת. אלא שהיומן שלה ועדויות רוסיות העידו 60 שנה לאחר מכן, שאולי היא שרדה.

מכל מקום, כך הפך היומן של רבקה ליפשיץ למזכרת מהגטו והחיים הקשים בו ולעדות על נערה חכמה וחרוצה שתיעדה את חיי הגטו ושגורלה לא נודע מעולם - האם חיה או מתה?


הנה כתבה שנעשתה על החזרת היומן לקרובות משפחתה של רבקה (עברית):

https://youtu.be/AXloJFMRFTI


וסיפור היומן המופלא של רבקה ליפשיץ (מתורגם):

https://youtu.be/jmY6vA9hEh0?long=yes

בימי הביניים לא היו בתי ספר כמו שאנחנו מכירים היום. לא היה נהוג אז חינוך זהה לכולם. היו שלמדו והיו שלמדו דברים אחרים, אבל איש לא הלך לבית ספר.

חושבים שזה טוב יותר מאשר הלימודים בבתי הספר של היום? - שימו לב להמשך ונסו לדמיין את עצמכם שם.

ילדים בימי הביניים למדו דברים שונים, בהתאם למעמד, למין ולציפיות מהם לעתיד.

ילדי האצילים למדו אצל אנשי הדת הנוצרים, שהחינוך נקבע אז על ידם. הם למדו קריאה וכתיבה, חשבון, לוגיקה, לשון, לימודים דתיים ולטינית שהייתה שפת התפילות בכנסייה.

לא מעט מבני האצולה גם הוכנו לשלטון ולחיים של לוחמים. רבים מהם למדו כיצד לנהוג כאבירים, כשהלימודים שלהם כוללים אמנויות לחימה ורכיבה על סוסים, לצד דרכי התנהגות, נימוסים של אבירים והתנהלות בהתאם למעמדם העתידי.

ילדי הכפר למדו עבודות ומלאכות כמו נפחות, חקלאות ובנייה בלבנים. מרביתם גם עבדו מגיל צעיר בעבודות כפיים, כמו עבודה חקלאית בשדה, או עבודות כרייה מפרכות במכרה.

ילדים מהערים ובני מעמד הביניים הוכשרו ללמוד מקצוע. את המקצוע הם לא למדו בבית ספר אלא אצל בעל מקצוע המבוגר. הנער נהג להתקבל כשוליה, כשהוא עובד בשירות המקצוען, בלי לקבל שכר. דווקא הוריו הם ששילמו לבעל המקצוע על הידע שהיקנה לו ובכך מממנים את לימודיו. כך למד הנער במשך שנים את רזי המקצוע, עד שיכול היה לעסוק בו כאיש מקצוע לכל דבר.

הבנות והנשים גם הן הופלו לרעה ולכן לא זכו לחינוך של ממש. מה שכן, הילדות למדו את מלאכות הבית, כמו לבשל מאכלים שונים, לתפור בגדים ולנקות. זה מה שעשו אז נשים ואת המלאכות הללו למדו הבנות. רק מי שרצו להקדיש את עצמן לדת ולהפוך לנזירות, זכו ללימודי הדת הנוצרית.


הנה הלימוד והחינוך בימי הביניים:

https://youtu.be/YJ_nLdWKjQc


כיצד הוא משתלב בתקופה הזו ובמאפייניה:

https://youtu.be/6EAMqKUimr8


וילדים הלומדים בימינו על ימי הביניים:

https://youtu.be/1k-LhWB4QaA

מלחמת העולם השנייה והילדה היהודיה אנה פרנק מוצאת את עצמה מסתתרת במשך שנים בעליית גג נסתרת, ביחד עם משפחתה, מפני הנאצים.

במהלך התקופה הזו, זמן כל כך קשה לה ולמשפחתה, אנה פרנק כותבת יומן מרגש ואישי, על כל מה שעובר עליה, על משפחתה ועל המשפחה המסתתרת איתם, על מחשבותיה, אהבתה לנער מהמשפחה השנייה ועל רגשותיה כנערה מתבגרת בצל האימה הגדולה.

יום אחד, אחרי שנתפסו בידי הנאצים הועברו המסתתרים למחנות הריכוז. אנה פרנק נספתה בשואה, לאחר שחלתה בטיפוס במחנה הריכוז ברגן בלזן, בחודש מרץ 1945.

כשחזר אביה בתום המלחמה, לאחר ששרד אותה, אל הבית שבו הסתתרו הוא ומשפחתו, הוא מצא בין החפצים הזרוקים על הארץ את יומנה של אנה. הוא פרסם אותו ו"היומן של אנה פרנק" הפך לאחד הספרים האהובים והמיוחדים בעולם, עדות נבונה ובוגרת של חוויות היהודים המסתתרים בשואה מהזווית האישית של נערה צעירה ומלאת חיים.

כך הפך יומנה של הנערה היהודיה והאלמונית מאמסטרדם בירת הולנד, למסמך המפורסם והנקרא ביותר מתקופת השואה.

טכנית, אנה פרנק הספיקה לכתוב רק ספר אחד (שהיה בכלל יומן) ולכן ניתן להחשיב ככותבת ולא סופרת. אבל כישרונה הברור מעיד שאילולא מותה בשואה סביר שהייתה הופכת לסופרת של ממש. לכן מבחינתנו ניתן לקרוא לה "הסופרת אנה פרנק".


הנה תולדות חייה ומותה של אנה פרנק (עברית):

https://youtu.be/r2h4xobj-yw


הסיפור שלה (מתורגם):

http://youtu.be/m4GslaaqYjg


על יומנה של אנה פרנק (עברית):

https://youtu.be/Iqk7-HiQXyE


סרטון נדיר בו נראית אנה פרנק עצמה, בסרטון חתונה של שכנים, כשהיא מנופפת לשלום מהחלון:

http://youtu.be/4hvtXuO5GzU


סרטון נוסף וארוך יותר, בו רואים את אנה פרנק לפני המלחמה:

http://youtu.be/HPUxjgo5LPE


וסיפורה של אנה פרנק, באנימציה קצרה באנגלית:

http://youtu.be/yLSvdEUA2wI

נישואי ילדות נהוגים בלא מעט מדינות העולם השלישי. בתימן משיאים ילדות אפילו מגיל 8 לבעלים מבוגרים. בשל העובדה שרבות מהן מתות בגיל צעיר בשל סיבכי הריון ולידה, הן זכו לכינוי "כלות המוות".

גם את נוג'וד עלי (Nojood ali) בת ה-8, בת למשפחה ענייה ומרובת ילדים, חיתן אביה בגיל 8. די מהר הסתבר לה שגילו של הבעל הוא החלק הטוב שבו, שכן הוא נהג להכות ולהשפיל אותה.

בית המשפט בתימן הפתיע ואישר את גירושיה של נֻג'וד. כך פרצה הילדה הקטנה שהוכרחה להינשא לגבר אלים ומבוגר את חומת השמרנות המוסלמית, שבה הגבר הוא השליט הבלעדי של האישה ושל גופה. יתכן שזו תחילתה של מהפכה אמיתית, בארץ שבה נגזר על ילדות בנות, להשתעבד ולהיות אסירות וכלואות על ידי האב, האח הבוגר ולאחר נישואין בגיל לא הגיוני - לבעל שהוכרחו להינשא לו.

ואכן, המקרה שלה זכה להד תקשורתי עצום. התקשורת הצמידה לו את הכינוי "מהפכת הבנות בתימן" והובלט בתקשורת בכל העולם, כולל העולם הערבי, שבו נישואי ילדות נפוצות יחסית. תעוזתה של הילדה הקטנה, שערערה על מרותם של אביה ובעלה, נגעה ללב כולם. אבל האומץ שלה היה כפול ומכופל מכיוון שהיא גם התנגדה ופנתה כנגד שיטה שנהוגה אלפי שנים במדינה מסורתית ופטריארכלית כתימן, שבה מילתו של הגבר היא סוף פסוק.


הנה סיפורה של נוג'וד עלי מפי ילדים:

https://youtu.be/rjPm7rp3uDQ


הילדה האמיצה שקמה אל מול הנוהג של המבוגרים ויכלה לו:

https://youtu.be/FzOVrfFtKcI


ועיתונאית שראיינה וצילמה אותה מספרת עליה:

https://youtu.be/auJeMPoOyQE

המחנך היהודי ד"ר יאנוש קורצ'אק (Janusz Korczak) היה מנהל בית יתומים יהודי בוורשה ואיש חינוך נערץ. עוד לפני המלחמה הוא היה כוכב רדיו של ממש, שהגיש תכנית קבועה על חינוך וילדים. הנאצים, שהכירו את שמו המפורסם, שחררו אותו מלצאת ברכבות למחנה הריכוז. אך יאנוש קורצ'אק סרב והחליט לא לעזוב את תלמידיו. הוא הלך עימם בשיירה ארוכה לעבר הרכבות ואלה הובילו את כולם אל המוות.

ולא רק אומץ ליבו ואהבתו לתלמידיו וילדי בית היתומים שלו עומדים לזכותו של המחנך הדגול הזה. קורצ'אק היה מהמחנכים הראשונים בעולם שהנהיגו שיטות חינוך דמוקרטיות. בית היתומים שלו נתן לילדים מעין אוטומיה עצמית בניהולם. בית היתומים כלל פרלמנט, ועדת חקיקה, עיתון שבועי ואפילו בית דין, שבראשו עמדו שופטים ילדים, שהתחלפו מידי שבוע. בכל שבת התכנס בין הדין של הילדים, על מנת לדון בתלונות שהוגשו באותו שבוע כנגד ילדים ומבוגרים כאחד, מורים ועובדים אחרים. לילדים הייתה זכות להעמיד למשפט אפילו את קורצ'אק עצמו, שנשפט לא פעם...

בבתי היתומים שהנהיג זכה כל ילד לחונך בוגר ממנו. כך שאבו הילדים הקטנים דוגמה אישית והדרכה קבועה, בעוד הגדולים קיבלו אחריות והפכו מעין מורים צעירים וחושבים. שיטה זו מיושמת כיום במוסדות חינוך בכל העולם.


הנה סרטון שמספר על יאנוש קורצ'אק (עברית):

http://youtu.be/blAifH1Cswo


קטע מתוך סרט "ההתקוממות" שמציג את יאנוש קורצ'אק ברגעי הבחירה שלו (מתורגם):

http://youtu.be/f-xnLOgvHno


וסרט תיעודי ארוך יותר ומרגש על קורצ'אק (עברית):

https://youtu.be/jOXkwLzhD18?long=yes