שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי הטיחה בדילן את השיר "יהלומים וחלודה"?
את השיר שהוא כנראה הכי טוב שלה, "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust), כתבה ג'ואן באאז כשיר מלא כאב ותסכול, לענק של מילים שזלזל במילותיה שלה ובכשרונה.
באאז כתבה את Diamonds and Rust בשנות ה-70, אל ועל בוב דילן. עשור לפני כן הוא היה בן זוגה. היא הייתה ידועה כמי שחידשה שירים רבים שלו. בשיר הזה זו היא שכתבה לו.
האגדה מספרת שבאאז חשה תסכול על שהאייקון שהיא העריצה וגם שרה וחידשה רבים משיריו, מעולם לא העריך את כתיבתה כראוי ואולי גם את אהבתה.
גם כשהם היו זוג זה לא היה שווה ביניהם. כי בעוד שהיא שיתפה את דילן בהופעותיה, הוא מעולם לא החזיר לה טובה ואפילו לא נהג להזמין אותה להופעותיו.
הניגוד הגדול שבין היהלומים היפים והמושכים כל כך, לחלודה המזוהמת והדוחה נועד בשיר לחדד את ההבדלים, אולי אלה שבאישיותו של דילן או לפחות אלה שבהתנהגותו אליה - הפער שבין פסגתו האמנותית לשפל שבהתנהגותו.
וזה לא שהיא לא הצליחה באמנות שלה. במידה רבה, גם היא הפכה לסמל של תקופה. אבל אל מול דילן החווירו כל האחרים באותן שנים והאמת היא שבאופן מסוים זה נמשך עד היום. מי שכמעט מרגע הפריצה שלו לתודעה הציבורית זכה לכינוי "קולו של הדור", הפך לסוג של "אוורסט אמנותי", ענק של מילים ומכונה אנושית של שירי ענק פשוטים ונערצים אחד אחד.
היא מכנה אותו בשיר "אגדה מהרגע הראשון"ֿ, אבל, כאמור, מעבירה את המסר שגם אחד שיש לו תקשורת בינאישית לא פשוטה.
ככל הנראה השיר נולד לאחר שיחת טלפון שיזם הוא אליה, שנים אחרי שנפרדו. היא שרה לו על זה: "הנה מגיחה הרוח שלך..." וזה לא שהשתנה משהו... להיפך, היא מצאה את עצמה נפגעת שוב - שנים רבות אחרי שהוא כבר לא היה בחייה. או במילים שלה: "שומעת קול מוכר, מלפני כמה שנות אור, שמוביל הישר אל הבור".
אחרי זה, היא אומרת לו בשיר "שירתי עלובה, אמרת..."
התסכול מחוסר ההערכה שלו מעולם לא עזב אותה. שיחת הטלפון העירה אותו. מכל מקום, הכעס על הפרידה הישנה שלו ממנה הוא במידה רבה המנוע של המונולוג הקשה שהיא מפנה אליו בתוך השיר:
"שנינו יודעים מה זיכרונות יכולים להביא - יהלומים וחלודה".
השיר הזה נכלל לבסוף באלבום מ-1975, שזה יהיה גם שמו. ג'ואן באאז מסיימת אותו במשפט המצמרר "כן, אהבתי אותך יותר מדי. אם אתה מציע לי יהלומים וחלודה, את המחיר אני כבר שילמתי!"
כי במקום לתמוך ולעודד את בת זוגו, עוד כשהייתה כזו, הוא פגע ואולי אף רמס את כבודה. במקום יהלומים - היא קיבלה חלודה. וממשיכה לקבל.
השיר של ג'ואן באאז לבוב דילן, אהובה לשעבר:
https://youtu.be/dcaZi_G3xVs
יהלומים וחלודה
את השיר שהוא כנראה הכי טוב שלה, "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust), כתבה ג'ואן באאז כשיר מלא כאב ותסכול, לענק של מילים שזלזל במילותיה שלה ובכשרונה.
באאז כתבה את Diamonds and Rust בשנות ה-70, אל ועל בוב דילן. עשור לפני כן הוא היה בן זוגה. היא הייתה ידועה כמי שחידשה שירים רבים שלו. בשיר הזה זו היא שכתבה לו.
האגדה מספרת שבאאז חשה תסכול על שהאייקון שהיא העריצה וגם שרה וחידשה רבים משיריו, מעולם לא העריך את כתיבתה כראוי ואולי גם את אהבתה.
גם כשהם היו זוג זה לא היה שווה ביניהם. כי בעוד שהיא שיתפה את דילן בהופעותיה, הוא מעולם לא החזיר לה טובה ואפילו לא נהג להזמין אותה להופעותיו.
הניגוד הגדול שבין היהלומים היפים והמושכים כל כך, לחלודה המזוהמת והדוחה נועד בשיר לחדד את ההבדלים, אולי אלה שבאישיותו של דילן או לפחות אלה שבהתנהגותו אליה - הפער שבין פסגתו האמנותית לשפל שבהתנהגותו.
וזה לא שהיא לא הצליחה באמנות שלה. במידה רבה, גם היא הפכה לסמל של תקופה. אבל אל מול דילן החווירו כל האחרים באותן שנים והאמת היא שבאופן מסוים זה נמשך עד היום. מי שכמעט מרגע הפריצה שלו לתודעה הציבורית זכה לכינוי "קולו של הדור", הפך לסוג של "אוורסט אמנותי", ענק של מילים ומכונה אנושית של שירי ענק פשוטים ונערצים אחד אחד.
היא מכנה אותו בשיר "אגדה מהרגע הראשון"ֿ, אבל, כאמור, מעבירה את המסר שגם אחד שיש לו תקשורת בינאישית לא פשוטה.
ככל הנראה השיר נולד לאחר שיחת טלפון שיזם הוא אליה, שנים אחרי שנפרדו. היא שרה לו על זה: "הנה מגיחה הרוח שלך..." וזה לא שהשתנה משהו... להיפך, היא מצאה את עצמה נפגעת שוב - שנים רבות אחרי שהוא כבר לא היה בחייה. או במילים שלה: "שומעת קול מוכר, מלפני כמה שנות אור, שמוביל הישר אל הבור".
אחרי זה, היא אומרת לו בשיר "שירתי עלובה, אמרת..."
התסכול מחוסר ההערכה שלו מעולם לא עזב אותה. שיחת הטלפון העירה אותו. מכל מקום, הכעס על הפרידה הישנה שלו ממנה הוא במידה רבה המנוע של המונולוג הקשה שהיא מפנה אליו בתוך השיר:
"שנינו יודעים מה זיכרונות יכולים להביא - יהלומים וחלודה".
השיר הזה נכלל לבסוף באלבום מ-1975, שזה יהיה גם שמו. ג'ואן באאז מסיימת אותו במשפט המצמרר "כן, אהבתי אותך יותר מדי. אם אתה מציע לי יהלומים וחלודה, את המחיר אני כבר שילמתי!"
כי במקום לתמוך ולעודד את בת זוגו, עוד כשהייתה כזו, הוא פגע ואולי אף רמס את כבודה. במקום יהלומים - היא קיבלה חלודה. וממשיכה לקבל.
השיר של ג'ואן באאז לבוב דילן, אהובה לשעבר:
https://youtu.be/dcaZi_G3xVs
