בעברית היפרטקסט (Hypertext) פירושו יתר-מלל, הייפר-מלל או היפר קישור. זהו מושג שטבע טד נלסון בשנת 1965, כדי לתאר מלל שמפנה את המשתמש למסמך אחר, כלומר למידע נוסף שקשור למה שהוא קורא עליו. אתם מכירים את זה מויקיפדיה והלינקים ממושגים ומונחים שמוזכרים בטקסט וצבועים בכחול. לחיצה עליהם מעבירה לדף שמתאר ומסביר אותם לעומק.

היפרטקסט הוא סוג של טקסט אלקטרוני שמאפשר לקרוא על דברים בצורה שאינה סדרתית ועל פי אסוציאציות וקשרים בין פריטי מידע. חוקרי מוח מציינים שזו הדרך שבה עובדים מוחנו ורשתות הנוירונים שמרכיבות אותו - במקום חשיבה לינארית, כמו שמוצגת בספרים, אנו חושבים בצורה אסוציאטיבית.

במקור נועד ההיפר טקסט לסייע בהתמודדות עם הצפת המידע בעולם. נלסון טבע את המונח 'היפרטקסט' בשנת 1965, כשסייע לחוקר אנדריוס ואן דאם מאוניברסיטת בראון, לפתח מערכת שתאפשר עריכת היפרטקסט.

מטרתו של הקישור ההיפרטקסטי הייתה לאפשר סימון ליד מילה, כך שיבהיר את הימצאותו של ערך שעוסק בה. הטכניקה יועדה במקור במיוחד לשימוש באנציקלופדיות וספרי עיון, כדי לאפשר פירושים למושגים וקישור לערכים קשורים.

מאוחר יותר הפכו מסמכי היפר טקסט שימושיים מאד בעולם המחשבים, כפי שהודגם למשל בתוכנת ההיפרקארד שפיתח ביל אטקינסון בשנות ה-80 בחברת Apple, בשביל מחשב המקינטוש.

כשנולדה רשת האינטרנט, התאימה גישת ההיפרטקסט בשביל הקישורים לאתרים נוספים וטים ברנרס לי, ממציא האינטרט, הפך אותה למרכיב מרכזי בגלישה ברשת. קישורי ההיפרטקסט הפכו לקישורים בין דפי אינטרנט ושימשו להפניה פשוטה בקליק.


הנה ההייפרטקסט שהפך להייפרלינק (מתורגם):

https://youtu.be/3Va3oY8pfSI


ההיסטוריה של ההייפרטקסט:

https://youtu.be/hUHsmnWmI3k


על המונח, על טד נלסון שהמציא אותו ועל רעיונותיו הנוספים:

http://youtu.be/3d1c2DuC82s?t=5s


הייפר טקסט והאינטרנט:

https://youtu.be/f6o33ylERpU


ומצגת וידאו עליו:

https://youtu.be/1TVW9wE_jdw

טיפוגרפיה (Typography) היא הבסיס של העיצוב המודרני. זוהי האמנות והטכניקה של סידור ועיצוב הטקסט. הוא כולל את השימוש החזותי במרכיביו, כמו האותיות, המילים והמשפטים.

כיום עוסקים רבים מהמעצבים בצדדים של הטיפוגרפיה כמו בחירת הגופנים (Fonts) והסידור שלהם במרחב הכתיבה. מגוון של בעלי מקצוע עוסקים במלאכת הטיפוגרפיה, ביניהם טיפוגרפים, מעצבים גרפיים, מעצבי פונטים ואנשי פרסום.

אחת הסיבות להצלחת מחשבי המקינטוש של חברת Apple היא ההתייחסות המעמיקה של המנכ"ל האגדי סטיב ג'ובס לטיפוגרפיה והטמעת יכולות אלה במחשבים שיצרה החברה.

רבים מהמעצבים רואים בטיפוגרפיה את הנושא המרכזי בעולם העיצוב הגרפי ואת הבסיס לעיצוב כולו. רבים מאנשי העיצוב אומרים שהמיומנות והידע המקצועי בטיפוגרפיה הם הסימנים למעצב אמיתי.

היכולת לעסוק במרכיבי יסוד כאלה, כמו בחירת הגופנים, גודלי האותיות, אורך שורות, ריווח בין השורות, המילים, האותיות והיחס ביניהן - כל אלה הם מרכיבים חשובים ולדעת חלק מהם אולי אף החשובים ביותר בעיצוב הגרפי המודרני.

הרעיון הוא שמחוץ להיות הכתב אמצעי אמנותי להעברת רעיונות וליצירת אמנויות כמו שירה או ספרות, הכתב הוא גם כלי שימושי המשמש באופן מעשי למגוון שימושים כמו כותרות, טקסט רץ, עיצוב מודעות, אינפוגרפיקה ועוד.

כשרונם של המעצבים מתבטא בין השאר, ביכולתם להתאים ולדייק את השימוש במרכיבי הטקסט לצרכי העבודה שלהם ולהעברה הטובה ביותר של המסרים, הרעיון האמנותי או המטרות של הטקסט.


הנה חשיבות הטיפוגרפיה (עברית):

https://youtu.be/QmH4Gx-0oKQ


קצת על טיפוגרפיה ועבודה עליה (עברית):

https://youtu.be/3yqTESOBFew


טיפוגרפיה בתנועה כמו שעושים כיום לא פעם בווידאו (עברית):

https://youtu.be/idnHLe5wqbQ


ההיסטוריה של הטיפוגרפיה העברית (עברית):

https://youtu.be/7_y_IWHwUhY?long=yes


וההמשך:

https://youtu.be/lirpZJyg03E?long=yes

מעצבים ואנשי מוצר בתחום התוכנה והאונליין, כמו גם אנשי פרסום ודפוס, יודעים כבר מזמן שכדי להמחיש בשלבי העיצוב השונים כיצד ייראה הטקסט במוצר חדש, מבלי שיסיח את הדעת מהעיצוב, יש להשתמש בטקסט שימלא מקום (Filler text) שמתחיל בצירוף Lorem Ipsum.

הטקסט עצמו מתחיל במילים הבאות:
Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur..

טקסט ה-lorem ipsum משמש כבר יותר מ-500 שנה בתור טקסט דמה, טקסט טיפש, ללא משמעות, המציין או שומר מקום בעיצוב של מודעות, תוכנות, דפי אינטרנט וכדומה.

אז המילים שמתחילות ב"לורם איפסום" מאוד מזכירות מילים בלטינית קלאסית. על אף שלא נועדו להיות בעלי משמעות ומטרת הטקסט היא לכאורה רק "לתפוס מקום", רבים קלטו במהלך השנים שבטקסט הזה אולי יש משהו.

כי הלורם איפסום הוא לא כל כך סתמי. מקורו הוא ככל הנראה בערבוב המילים של טקסט בן 2,000 שנה לפחות.

הוא נקרא "על תכליות הטוב והרע" (De finibus bonorum et malorum) וכתב אותו חכם יווני בשם מרקוס טוליוס קיקרו. פירושו הוא "אין אדם רוצה בכאב ככאב בלבד, או רוצה בו ומחפש אותו על מנת להרגישו רק כי הוא כאב".

המקור של הטקסט הלטיני, לפני הערבוב שיצר את ה-lorem ipsum, הוא "Neque porro quisquam est qui dolorem ipsum quia dolor sit amet, consectetur, adipisci velit".

לפי האגדה, הלורם איפסום נולד בתעשיית הדפוס והסדר-דפוס, בסביבות המאה ה-16. מי שיצר אותו היה כנראה איש דפוס אלמוני שערבב על שולחן הכתיבה מבחר של מילים מהטקסט של קיקרו, שיועדו להדפסה. כך הוא יצר טקסט חסר משמעות שעתיד לשרוד מאות שנים ולהפוך לאחד המוכרים בתבל.

מאז ועד היום תפקידו של ה-Lorem Ipsum הוא בעיקר למלא מקום בעריכה ובעיצוב, בעולמות הדפוס והפרסום.

בשנות ה-60, בימים שלפני המחשב האישי, הוא זכה לפופולריות, כששוחררו לשוק כמוצר, גיליונות ה-Letraset, עם קטעי Lorem Ipsum מוכנים להדבקה בעיצובים ידניים.

בתעשיית התוכנה והאינטרנט הוא נקלט משנות השמונים והפך די מהר לטקסט הדמה הסטנדרטי והפופולרי ביותר. על ההצלחה שלו הוא שומר גם היום, אף שיש כבר אתרים וכלים רבים המציעים מלל דמה משתנה ומותאם, לשימוש במקומות בהם נדרש טקסט ממלא שכזה, שיש לו אפילו גרסאות בעברית - ראו בקישור למטה.


הנה תולדות הלורם איפסום:

https://youtu.be/CmzKQ3PSrow


מצגת וידאו עם סיפורו של טקסט ה-lorem ipsum המפורסם:

https://youtu.be/XysRGYNtpgI


ועוד על השימוש וההיסטוריה של lorem ipsum:

https://youtu.be/Y0chZNYr--w

בעולם הגופנים נחשב הקומיק סאנס (Comic Sans) לעוף, סליחה פונט, מוזר. מעצבים שונאים אותו במיוחד, אבל בקרב המשתמשים הרגילים במחשבים, הוא פופולארי מאד. הוא פונט כל כך שנוא ואהוב, שמדידות של ביטויי שנאה בטוויטר מצאו שהוא ממקומם במקום השני בביטויי השנאה, אחרי ג'סטין ביבר...

רבים טוענים שהבעיה המרכזית בקומיק סנס, היא השימוש שעושים בו רבים כל כך, מבלי לשים לב להקשר. רבים מהמעצבים אומרים שהוא טוב רק למסיבות של ילדים או לציורי קומיקס. לדבריהם, כשמשתמשים בו בהקשרים שאמורים להיות רציניים ובוגרים יותר, זה יוצא מגוחך וילדותי.

השנאה לקומיק סאנס הפכה חלק כל כך פופולרי בתרבות הרשת, עד שנוצרו משחקי רשת לחיסול האותיות שלו, יש אתרים שמציעים רשימות של פונטים אחרים בכתב יד, רק כדי שאנשים לא ישתמשו בקומיק סאנס, טפו עליו...

יש סבורים שהשנאה לפונטים כמו קומיק סאנס והעובדה שמחשיבים אותם ל"פגיעה בעיצוב” היא כבר אוטומטית וסוג של "בון-טון", הדיעה הנכונה או "מה שנכון לחשוב", אצל רבים מדי. מרבית המסתייגים ממנו, לפי המבקרים הללו, כבר לא זוכרים או שמעולם לא ידעו למה הוא לא טוב.

העובדות אגב, מעידות שכמה שהוא מוכפש, הופך קומיק סאנס ליותר ויותר פופולרי בשימוש בו. מה קורה פה? - היתכן שקומיק סאנס הוא הדונלד טראמפ של עולם הגופנים?

זה הפרדוקס שחוזר לא פעם בתרבות, של משהו שהופך כל כך פופולרי, עד שמובילי דיעה או מבקרים מתחילים לצקצק ולזלזל בו, בהמשך מקבלים אחרים מהם את המסר והוא מחלחל, עד שהוא הופך לרעיון שגור ושכיח. מצד שני, רבים שרוצים לבדל את עצמם מההמון, או להיות מיוחדים מול ה"נכון", ההורים או הזקנים בכלל, פונים דווקא אל המוקצה הזה. לפעמים הם אפילו משתלטים על הכלל, כמו שקרה עם הנצרות, עם טראמפ ועם גופן הקומיק סאנס.

אגב, בשנים האחרונות יצרו לקומיק-סאנס פונט ממשיך, שנקרא Comic Neue.


הנה סיפורו של הקומיק סאנס:

https://youtu.be/5l4sCaw71NE


והרצאת וידאו מעולה על עניין הקומיק סאנס:

https://youtu.be/GUCcObwIsOs

בעולם הגופנים, באנגלית "פונטים" (Fonts), יש שני סוגים של גופנים: פונטי סֶרִיף הם פונטים עם תגים קטנים בקצות האותיות. מולם יש את פונטי סן-סֶרִיף (sans serif), שהם גופנים ללא תגים. כי סֶרִיף פירושו בצרפתית "תג".

כלומר פונטי סֶרִיף הם גופנים עם תג, כשההפוכים הם גופני סן-סריף (sans serif), בצרפתית "ללא תג". מדובר בפונטים שהאותיות בהם נטולות סריפים.

פונטי סֶרִיף שכאלו הם פונטים עם תגים קטנים בקצוות האותיות. גופנים כמו David או Times New Roman הם הסריפים הכי מוכרים ומשתמשים בהם לא פעם בספרים.

גופני סן-סֶרִיף, לעומת זאת, הם פונטים מודרניים יחסית וללא תג, שפותחו בעידן הדפוס המודרני וקיבלו תנופה בעידן המחשבים. יש המכנים אותם "גותיים". בימינו סדרת Arial מהאינטרנט היא אולי סדרת הגופנים נטולי הסריפים הכי מוכרת.


#מהי צורת הסֶרִיף?
סֶרִיפים הם קווים קטנים ועיטורים שהצמיד מעצב האותיות אליהן, כקישוט. יש ויכוחים על מקורו של הסריף. אולי מקורם של הסֶרִיפים, אותם גופנים עם תגים, הוא בכלל מהתקופה שבה כתבו ביד. עניין של סגנון ויופי, אבל אולי גם מגבלה שהציבו העט העתיקה, הקולמוס או המכחול, שבהם נהגו לכתוב בימי קדם.

יש סיפור, שלא ברור עד כמה הוא מדויק אבל הוא מסופר כל כך יפה. הסיפור הוא שהסריף נולד מהקולמוס, העט הקווי שהותיר כתם דיו קטן בסוף הכתיבה של אות. לכן נהגו הכותבים אז, למשוך משיכת קו עדינה בסוף הקו וכך ליצור את התג הקטן, מה שנתן סיומת נאה לכל אות, במקום כתם.

סברה אחרת שהוא נולד בכלל מאמני הכתיבה על אבנים, חוצבים באיזמל שידעו לחצוב כיתובים על האבן. החוצבים הללו יצרו לאותיות מעין בסיס רחב שהיה גם הבסיס לסריפים.

מכל מקום יש גופנים סריפיים יותר ישנים ויש מודרניים. תוכלו להבחין ביניהם בקלות רבה - ככל שפונט סריף הוא מודרני יותר, ההבדל שבין הקווים העבים של האות לקווים הדקים שבה הופך מוקצן יותר. למשל באות O תראו את ההבדל שבין הקווים האופקיים שבה והקווים הניצבים שלה.


#איפה משתמשים בפונטי סן סריף ואיפה בסריף?
בגופני סן-סריף מרבים להשתמש באתרי אינטרנט. יש כמה קבוצות של גופנים ללא תגים, כולל גופנים גרוטסקיים, גופנים ניאו-גרוטסקים, הומניסטיים וגאומטריים. עליהם נמנים פונט אריאל, אותו פונט שמשמש המון באינטרנט, אבל גם הפונט הגאומטרי פוטורה וגם פונט הלווטיקה האהוב.

גופני סריף מופיעים בספרות היסטורית, דפוס קדום ובגילופי כתובות עתיקים על אבן. הם רציניים יותר ומקרינים סמכות רבה ולכן כיום הם יופיעו לא פעם בכותרות מכתבים רשמיים, מסמכים היסטוריים, מגזינים וספרים לאנשים מבוגרים וספרי קודש.


הנה הסבר על פונט הסריף שהפך לקונצנזוס (עברית):

https://youtu.be/6ZuV9C-pUrc


עוד הסבר קצר על סריף וסאנס סריף בגופנים:

https://youtu.be/ocvUGN-OD0w


וכך השתלטו הסאנס סריפים על העולם:

https://youtu.be/dbpQns1WQQU

מהי מערכת קאפצ'ה?


מערכת קאפצ'ה היא שיטה לאבטחה באינטרנט. רובנו פוגשים את הקאפצ'ה כשאנו נדרשים להקלדה של אותיות מעוותות בזמן ההרשמה לאתרי אינטרנט. היא נועדה למניעת דואר זבל, קניות ספסריות, פריצה לאתרי בנקים והצפה של מסרים ופניות חסרי משמעות למערכות האתרים. מאות מיליוני קאפצ'ות מופעלות ביום ברחבי העולם.

שיטת הקאפצ'ה נועדה לוודא שהשולח או המקליד הוא בן אדם ולא מערכת מחשב שנועדה לפרוץ או להשתמש באופן לא רצוי במערכות אינטרנטיות. בזכותה אנחנו מקבלים הרבה פחות דואר זבל ויכולים לוודא שאנו מתקשרים ברשת עם אנשים אמיתיים ולא תוכנות מחשב שמופעלות על ידי גורמים שרוצים להרע לנו.

הנהלות של אתרי אינטרנט נחשפות לא פעם לפורצי מחשב, האקרים, שמנסים להלביש תוכנות פריצה לאתרים או לתוכנות מקוונות. התוכנות הללו, בוטים בשפת אנשי הטכנולוגיה, מבצעות פעולות של התחזות לבני אדם, כדי ליצור משתמשים רבים בשירותי מייל, לנסות לפרוץ לאתרים סגורים ועוד. הקאפצ'ה מקשה על הרשמות כאלה. את הטקסט המעוות קשה יהיה לתוכנה לפענח ולעומת זאת בן-אדם יכול להבין. כשאנו מצליחים להקליד את מה שנראה בתמונה, אנו מוכיחים למערכת שאנו בני-אדם ולא בוטים המנסים להשתמש במערכת בצורה לא-אנושית.

במסגרת מה שנקרא "חוכמת ההמונים" משמשות מערכות כאלה גם לצרכים מדעיים וטכנולוגיים, כמו תרגום מילים לטובת מערכות תרגום מקוונות ופיענוח מילים מספרים ותעודות היסטוריות שבהם חלק מהמילים דהויות או קשות לקריאה. ראו באאוריקה בתגית "רה-קאפצ'ה".


הנה הקאפצ'ה וההתפתחות שלה (עברית):

https://youtu.be/cJpd9VAIC3M?t=1m22s&end=4m2s


מה קורה למי שלא מצליח בקאפצ'ה:

http://youtu.be/kNdDROtrPcQ


וסרטון תעודי קצר עם הרחבה על הקפצ'ה והרה-קאפצ'ה:

http://youtu.be/ITrNU5fpiSo?long=yes

איך תורמת מערכת רקאפצ'ה לאנושות?
מהי מערכת רקאפצ'ה?


מערכת reCAPTCHA היא תוכנה שמעלה אל הרשת, בשיטת הקאפצ'ה, מילים שתוכנות סריקה לא הצליחו לפענח, מסריקות של ספרים דיגיטליים, עיתונים ומסמכים היסטוריים. מילים אלה מוצגות בהרשמה לאתרים ובפניות שונות לאתרי אינטרנט והמשתמשים. הייחוד של רה-קאפצ'ה על קאפצ'ה הוא שבמקום לרשום מה מוצג בתמונה של אותיות סתמיות שעוותו על ידי מחשב, כותבים ברקאפצ'ה מה כתוב במילים הלא ברורות של חומרים שחשוב לסרוק בשביל התרבות האנושית.

במערכת הרה-קאפצ'ה הצליחו להשיג מפתחי הטכנולוגיה מאוניברסיטת קרנגי-מלון האמריקאית (שהם גם מי שפיתחו את קאפצ'ה המקורית) גם את קידום האנושות בסריקה נכונה של אוצר הידע העולמי לפורמט דיגיטלי וגם חסכו כסף רב, שהוקדש בעבר ליצירת אותן תמונות קאפצ'ה מעוותות למערכת. זוהי דוגמה מצוינת לשימוש ראוי בשיטת "חוכמת ההמונים" למען האנושות. אגב, משתי המילים שמופיעות לפניכם אחת ידועה להם ואחת לא. זו שידועה מסייעת לאמת שהעזרה שלכם תסייע לפרויקט.

לאחר שהחברה נמכרה לגוגל, החלו המפתחים להשתמש ברה-קאפצ'ה כדי להיעזר בגולשים לתרגום של מילים.


הנה סרטון בעברית על הקאפצ'ה וההתפתחות שלה בדמות הרה-קאפצ'ה (עברית):

https://youtu.be/cJpd9VAIC3M?t=1m22s&end=4m2s


והרצאה ארוכה שבה מסביר ממציא השיטות הללו על שיטת הרה-קאפצ'ה (מתורגם):

http://youtu.be/-Ht4qiDRZE8

קליגרפיה (Calligraphy), או כתיבה תמה, היא אמנות הכתיבה ובדרך כלל היא מתייחסת לכתיבה מסוגננת. זוהי אמנות הכתיבה הקישוטית.

מקורה של אמנות הקליגרפיה הוא באמנות קדומה של סין ומזרח אסיה במאה ה-4 לספירה. משם היא התפתחה והתפשטה לפרס ולארצות האיסלאם, שבה תופס הכתב המסוגנן מקום מקודש והתפתחה מסורת קליגרפית עשירה. גם ביהדות התייחסו לסופרי הסת"ם, מי שכתבו את ספרי התורה, בכבוד רב. בצד מעמדם הדתי, הם נחשבו גם בעלי סגנון אישי ואמנותי.

גם בעולם המערבי התפתחה הקליגרפיה, בתוך המעבר מאותיות יווניות לאותיות לטיניות וכתיבה של כתבי-דת לטיניים מעוטרים ומאוירים. בימי הביניים פותחו סגנונות כתיבה, כמו האותיות האוּנקִייליוֹת שהיו נהוגות באי האנגלי, המינוסקול הקרולינגי והכתב הגותי שפותחו בגרמניה והכתב הנטוי שפותח באיטליה.

במאה ה-19, לאחר שמאז המצאת הדפוס ירדה קרנה של הקליגרפיה, חזרו אמני קליגרפיה לפעול. במאה ה-20 חזרה הקליגרפיה לפרוח בציורי גרפיטי ובעולם המחשבים. זה קרה בעיקר מאז המצאת המחשב האישי ומעבדי התמלילים, על מגוון הגופנים (פונטים) שפותחו בשבילם.

דמות מרכזית בקידום הנושא היה סטיב ג'ובס, מנכ"ל אפל האגדי, שבצעירותו קיבל קורס קליגרפיה באוניברסיטה והושפע מהיופי של עולם האותיות והעיצוב. כשפיתח ג'ובס את מחשב המקינטוש, הוא הפך אותו למחשב גרפי שגופנים מעוצבים ומעוררי השראה ויופי תפסו בו מקום מרכזי.

קליגרפיה נקראת לעיתים בעברית "כתיבה תמה". מקור המילה בשפה היוונית: המלה "קאלוס" פירושה ביוונית "יופי" ו"גראפוס" היא ביוונית "כתיבה".


הנה הקליגרפיה הסינית הקדומה:

https://youtu.be/ppZWIwZsRdU


על קליגרף סיני שעשה לו שם בעולם (עברית):

https://youtu.be/d68TIY2_4H4


אוסף קליגרפיות מרהיבות:

https://youtu.be/zg7QLW0KrQw


קליגרפיה במחשב המקינטוש - הראשון שהעמיד במרכז את העיצוב הגרפי והקליגרפיה:

http://youtu.be/2B-XwPjn9YY?t=1m15s


יופייה של הקליגרפיה ביפאן (עברית):

http://youtu.be/cUI9PPeUCmI


והדגמה של הקליגרפיה היפנית (עברית):

http://youtu.be/geQtLi66W-A