אחת ה"המצאות" הרפואיות הקדומות והיעילות של הזמן העתיק וימי הביניים היא רפואת העלוקות. טיפול באמצעות עלוקה רפואית (Hirudo medicinalis) היה אז נפוץ ונהגו לעשות בו שימוש רב, במיוחד בהקזת דם, אחד ההליכים הרפואיים המקובלים והיעילים שבהם.

העלוקה (Leech) היא תולעת שנראית כעשוייה טבעות ומזכירה במראה שלה חשופית. עלוקות מתקדמות באמצעות שני כפתורי הצמדה, כשהראשון משמש אותה להאחז ומאפשר לעלוקה למשוך את גופה קדימה, שאז נצמד הכפתור האחורי והפעם היא דוחפת את גופה. משיכה ודחיפה, משיכה ודחיפה - דרך גאונית שהאבולוציה אפשרה לה לנוע..

עלוקות מופיעות ב-600 מינים שונים, שהמתאימים מהן לרפואה הם מוצצי דם. פיהן של העלוקות מצוי בחלק הקדמי של הראש. יש להן כמה שורות של שיניים קטנות דמויות מסור. את הדם הן מוצצות באמצעות מנגנון השאיבה שבו הן מצוידות. המדהים הוא שעלוקה מסוגלת למצוץ דם בכמות העולה על פי 5 ממשקל גופה!

הקזת דם היה בימי קדם אחת מצורות הטיפול הרפואיות השכיחות. כשהעלוקות הרפואיות מוצצות דם רב, הן גם מפרישות אל הפצע חומר נוגד קרישה. החומר הזה ממשיך לגרום לדימום במשך זמן רב, לעיתים עד 10 שעות. הדימום הזה הוא הקזת הדם. בשיטה זו נהגו הרופאים הקדומים לחבר רקמות פגועות בגוף, דוגמת אצבעות או פצעים פתוחים. אבל את הכירורגיה העדינה שעושים המנתחים המודרניים, כמו חיבור ורידים כירורגי, עשו אז העלוקות. כשהן הזרימו דם לתוך הרקמה הפגועה, הן אפשרו לגוף לבנות מחדש את הוורידים שנכרתו בו.


הנה השימוש בעלוקות ברפואה העתיקה ובהודו של ימינו:

http://youtu.be/QeOOpkb0Tyo


כך מודדים את כמויות הדם שעלוקה מוצצת:

https://youtu.be/owxXd9PJp2Y


העלוקה נצמדת לגוף ומוצצת דם בתוך שניות:

http://youtu.be/NIU-g-WlH8M


וכך מטפלים בהן במקומות כמו לאוס:

http://youtu.be/ak6MX-QFRVc


או טיפולי עלוקות למטרות יופי:

http://youtu.be/hKz08njIoiI


ובחיוך אנגלי - האם כך למדו רפואה במאה ה-16?

https://youtu.be/ZSEqbXed1Mo

טיפול בכוסות רוח (Cupping therapy) הוא אחד הטיפולים הרפואיים העתיקים בתבל. מזה אלפי שנים שרופאים קדומים ומרפאים מטפלים בכוסות רוח, כדי להקל על כאבים ומיחושים, כמו התקררות, כאבי שרירים, בעיות נשימה ועוד. בימי קדם נהגו לטפל בכוסות רוח כדי לפתור כמעט כל כאב או חולי. כיום השימוש בהם מצומצם לכאבים מקומיים וחיזוק המערכת החיסונית, שיפור בזרימת הדם, וחיוניות והרגשה טובה של המטופל.

בטיפול כוסות הרוח מצמידים לאזורים שונים בגוף, כוסות חמות, למשך מספר דקות. הכוסות נצמדות לעור באמצעות אוויר חם שיוצר בהן ואקום פנימי. כך מסייעים לזרימת דם גבוהה באזור שאליו הוצמדה כוס הרוח, לשחרור שרירים ולהקלה על כאבים.

היניקה של כוסות הרוח יוצרת סימנים על הגוף. הם נוצרים בשל פקיעת נימי הדם שבעור ומתחתיו, הגורמת לשטפי דם כהים ומבהילים. עם זאת, אין בעיגולים הכהים הללו נזק בריאותי והם נעלמים כעבור מספר ימים.

כוסות הרוח היו עשויים בעבר בעיקר מעץ או במבוק ולעיתים מחימר. כיום משתמשים לרוב בכוסות זכוכית ולעיתים בכוסות פלסטיק וגומי.


הנה סיני מסביר את הטיפול בכוסות רוח ברפואה הסינית:

http://youtu.be/E6hAI3NDRWQ


בסין של ימינו:

http://youtu.be/fkF_pm637uY


וגם כוכבי הוליווד מטופלים כך לפעמים:

http://youtu.be/q-7CWu5nu-I?t=16s

זו ללא ספק אחת ההמצאות המוזרות בהיסטוריה והיא עברה מהעולם. אבל דמיינו רגע כלובי תינוקות התלויים בין שמיים לארץ, על חלונות הבתים, כשבתוכם כלואים ותלויים להם תינוקות רכים...

אז הייתם מאמינים שפעם, לא ממש מזמן, תינוקות אכן הוכנסו לכלובי תינוקות שנתלו באוויר, מחוץ לחלון, רק בשביל מעט חשיפה לאוויר ולשמש?

אז כן. פטנט ה"כלוב לתינוק" (Baby cage) נולד עם מצוקת העיר, תהליך המעבר לערים ולמבנים גבוהים יותר. יותר ויותר אנשים מצאו את עצמם מתגוררים עם משפחתם בבנייני קומות ללא מעליות, במרחק הולך וגדל מהטבע, מבית שעל הקרקע, מהחצר או הגינה.

דירות עירוניות באותה תקופה נוטות להיות קטנות ומחניקות. הן ודאי לא משופעות באוויר צח, הנחשב בריא וטוב בכל גיל.

במאה ה-19 הסתבר שיותר ויותר תינוקות וילדים רכים סבלו מבעיות נשימה. מחלת השחפת הקשתה על הנשימה והטיפולים בשחפת הכרוכים המליצו על שהייה באוויר הצח.

הורים רצו שילדיהם ינשמו אוויר צח ויספגו חום מקרני השמש, מבלי שהתאפשר להם להוציא אותם מהבית וודאי לא מהעיר התעשייתית. ספר שפרסם דוקטור בשם לותר אמט הולט בשנת 1884 הציע את הרעיון "לאוורר" את התינוקות ובכך לטהר להם את הדם ולחדש אותו.

אז איך לאפשר לילדיהם לשהות בחוץ כמה שיותר ואפילו לישון בחוץ?

היה זה אך הגיוני שהורים יחפשו את הטוב ביותר עבור תינוקות רכים. בשנת 1922 ממציאה גברת אמריקאית בשם אמה ריד את כלובי התינוקות וב-1923 היא גם רושמת עליהם פטנט.

הכלוב התלוי נועד להבטיח שתינוק למשפחה המתגוררת בבניין קומות יקבל מספיק אוויר צח ואור שמש, מבלי שההורים יצטרכו לצאת מהבית ולרדת את כל המדרגות למטה. ההנחה הייתה ששהייה של התינוק בכלוב גם תחזק את המערכת החיסונית שלו ותשפר את בריאותו הכללית.

לא פעם הכלובים הללו, שזכו לכינוי ה"פנטהאוז של התינוקות", נתלו באוויר בקומות גבוהות יחסית. התינוק שהה בהם מחוץ לבית, בזמן שאימא ולא פעם גם אבא, נמצאו בדירה.

אופנת כלובי התינוקות התלויים פרחה בערים החל משנות ה-20 של המאה ה-20. אבל במהלך מלחמת העולם השנייה השימוש בהם פסק ואחרי המלחמה הוא כמעט ולא התחדש.

זה היה סופם של כלובי התינוקות. השינויים בתפיסת הבריאות של הילד והאופן שבו תופסים ילדים בכלל, הביאו להבנה שהמנהג הזה, שלא לומר הטרנד, אינו תואם את החברה האנושית המודרנית ואת האופן שבו צריך לטפל בילדים.


הנה סרטון בריטי אותנטי על כלובי התינוקות שתלויים בין שמיים לארץ:

https://youtu.be/NerS17sC0Bg


מצגת וידאו על כלוב הציפורים לתינוק הפרטי שלהם:

https://youtu.be/4dgzJQsAXfI


ומסתבר שזה לא הדבר המוזר ביותר שהורים עשו עם ילדיהם בתקופה הוויקטוריאנית וקצת אחריה:

https://youtu.be/I5y-oQTBFzQ

"גז הצחוק" (Laughing gas) הוא השם החביב שנבחר לגז המשמש בעולם הרפואה להרדמה, גז שהכימאים קוראים לו "חמצן דו-חנקני" (Nitrous oxide). לפני 300 שנה גילה מדען אנגלי שאם שואפים אותו, גורם הגז הזה לתחושה משונה של שיכרון ורבים מתחילים גם לצחוק בצורה מוגזמת. מכאן הגיע שמו העממי של גז הצחוק.

כבר משנת 1868 משתמשים בו כגז הרדמה בתחום הרפואה. מי שמצאו את "גז הצחוק" שימושי במיוחד הם רופאי השיניים. הם שמו לב שאנשים שחוששים מטיפולי שיניים כואבים כמו סתימה או טיפול שורש, נרגעים מאד אחרי שהם שואפים מעט מהגז הזה.

אז בפעם הבאה שאתם אצל רופא השיניים והטיפול מפחיד אתכם, בקשו ממנו (ברצינות) לתת לכם קצת גז צחוק.


הנה סרטון על המצאת גז הצחוק:

https://youtu.be/bD8w-nYltKI


על תולדות ההמצאה:

https://youtu.be/2dLyeEVJr70


על הפחד של ילדים לפני טיפול שיניים ואיך גז צחוק יכול לעזור:

http://youtu.be/Qxhq98Ay-dU


מצגת וידאו על גז צחוק ושימושיו ברפואת השיניים:

http://youtu.be/U9WTtjCuNXM


ובצחוק - על התוצאות של גז צחוק:

https://youtu.be/THXS96p9Slw