שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי הכותנה ואיך טווים אותה לבדים?
כותנה (Cotton) היא גידול חקלאי חשוב שממנו טווים בדים שישמשו לייצור בגדים ומוצרים שונים מבוססי בד. מזה אלפי שנים שהיא מהווה באזורים החמים את חומר הגלם העיקרי והמועדף ליצירת בדים קלים לכותנות ובהמשך לחולצות.
את הכותנה שותלים בדרך כלל באביב. חודש וחצי אחר כך מופיעה הפריחה, בצבע לבן או צהוב. לאחר 3 חודשים מופיעים על הצמח כדורי הכותנה הבהירים והם מוכנים אז לקטיף.
בסביבות חודש אוקטובר נוהגים החקלאים לאסוף את הכותנה מהשדות. פעם אספו את הכותנה בידיים וטוו אותה בכישור - עיקרון שמבוסס על גלגל מסתובב, שהומצא בהודו בסביבות האלף ה-5 לפני הספירה. כיום מסייעות בכך מכונות מיוחדות, שטוות את הכותנה באופן תעשייתי.
בימינו אוספות מכונות גדולות את הכותנה מהשדות ודוחסות אותה לקוביות גדולות.
במפעל פותחים את הקוביות. עתה מנפים מכדורי הכותנה את האבק, הלכלוך והגרעינים שמסובכים בתוכם ומנקים אותם לחלוטין.
אבל לאחר הניקוי, הסיבים והזרעונים עדיין מחוברים ויש צורך להפריד אותם. אם בעבר, עד סוף המאה ה- 18, נדרשה עבודת יד מייגעת כדי לבצע את ההפרדה הזו, היא נקראת "ניפוט", היום עושים אותה באמצעות מנפטות, מכונות מיוחדות שמרוכזות במקומות שבהם מבצעים את הניפוט.
עתה משטחות מכונות מיוחדות במפעל את סיבי הכותנה וצובעות אותם. בתהליך הטוויה ממוללים ומשטחים את הכותנה והיא הופכת לחוטים. עכשיו הכותנה מוכנה להפוך לבד, או לצמר גפן, ששמו באנגלית הוא Cotton (בעברית: כותנה) ודמיונו לכותנה ברור לעין, ודאי משום שהוא מיוצר בפשטות מכותנה טהורה ונקייה לחלוטין.
מרבית בדי הג'ינס והטריקו למשל, עשויים מבדי כותנה. אותה כותנה גם משמשת לייצור של רשתות דיג, נייר מסוגים מסוימים (כולל כזה המשמש לייצור שטרות כסף רבים), פילטרים לקפה ועוד. בעבר נהגו לייצר אפילו את צינורות כיבוי האש מכותנה.
הנה התכונות הנהדרות של הכותנה ומעט מההיסטוריה שלה (מתורגם):
https://youtu.be/tKLJ6KQAcjI
על תהליך ייצור הכותנה:
https://youtu.be/nqzC6a4FIxQ
טווי הכותנה בשבט הדורזה של דרום אתיופיה:
https://youtu.be/vrcmBwxI-lc
תעשיית הכותנה:
https://youtu.be/QHgNoSYlhYs
כך קוצרים את הכותנה בקליפורניה:
https://youtu.be/iSqinChTT70
יש גם קומביינים שעושים את זה:
https://youtu.be/gJN7MlF6ckc
כך טווים את הכותנה לבד בתעשייה:
https://youtu.be/kH_b3Heo48I
וסרטון תיעודי על ייצור הכותנה (עברית):
https://youtu.be/iNYdhrgsZ0M?long=yes
איך שימש הכישור לטוויית חוטים?
עוד מהעת העתיקה וביתר שאת בתקופת ימי הביניים, היתה טוויית הצמר מהמלאכות הנשיות העיקריות שלמדו ילדות ובנות, כבר מצעירותן.
מאחר שעוד מימי קדם ידעה כמעט כל אישה לטוות, מסמלים הכישור והפלך כבר מהימים ההם את המלאכה הנשית. בספר משלי, בפרק ל"א, פסוק י"ט, נאמר "ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך". ואכן, כבר במקרא מוזכרות הנשים כמי שטוות בשני מכשירי הטווייה העתיקים הללו.
ואכן, הכישור (Distaff), ביחד עם הפלך, היה מכשיר הטווייה העיקרי באותם ימים. לעתים הכישור היה מחובר לגלגל טווייה ובדרך כלל לא, אבל העיקרון דומה בכל אופן.
כדי לסייע בהכנת בגדים למשפחתה, למדה כל ילדה להשתמש בכישור. הטוויה בכישור נעשתה אז באמצעות סיבוב הכישור או הגלגל שלו, תוך פיתול של סיבי הצמר מסביבו. הדבר גרם לסיבי הצמר להתלפף לחוט אחיד.
הכישור הצטיין בשמירה ובאיחסון של סיבי הצמר שעדיין לא נטוו, על מנת שיהיו קלים לטווייה בהמשך ולא יסתבכו.
אך עם המצאת מנוע הקיטור והבום הגדול של המהפכה התעשייתית, החליפו מכונות טווייה את שני המכשירים העתיקים, ששימשו עד אז, כמעט באופן בלעדי, לטוויית חוטי צמר לבגדים.
מאז פסק כמעט לחלוטין השימוש בכישור ובפלך, גם אם באזורים כפריים באירופה יש הממשיכים גם היום בטוויית החוטים בדרך זו, לפחות באמצעות הכישור.
גרטשן טווה בכישור:
https://youtu.be/JXDTB33gMLA
כך טווים בכישור:
https://youtu.be/tQYdmRw-gHM
ברומניה עדיין משתמשים בכישור:
https://youtu.be/ShSIOF0o5js
לימוד טוויה בכישור:
https://youtu.be/A6g9VnoYDG8?long=yes
ומדריך מפורט לטווייה בכישור:
https://youtu.be/z-1uRJoPTHg?long=yes
מהם קורי העכביש וממה הם עשויים?
רשת קורי העכביש (Spider Web) היא הרשת המורכבת שעכבישים טווים מחומר שהם מייצרים בגופם. רשתות אלה משמשות כמלכודות חרקים.
רשתות קורי העכביש הן מצורות הציד המתוחכמות בטבע. מרבית העכבישאים צדים את החרקים לתזונתם באמצעות קורי עכביש שכאלה ובאמצעות שיטה זו, של טוויית רשת לכידה.
רק מעטים משתמשים בקורים לצרכים אחרים, כמו רשת טיפוס, שהיא מעין סולם טבעי, או עטיפה של הטרף בתוך פקעת קורים שטוו מסביבו.
אבל איך הם מייצרים את קורי העכביש וממה הם עשויים בדיוק?
הקורים הללו הם בעצם חוטי חלבון חזקים במיוחד, שמייצר העכביש בתוך גופו, באמצעות "פטמות טוויה" (Spinneret), איברים שממוקמים אצלו בחלק התחתון של הבטן.
הנה עכביש לוכד דבורה שנתפסה בקורי העכביש:
https://youtu.be/6eBIeBgKNcY
עכבישת צרעה טווה קורים:
https://youtu.be/a69hql8A5MU
ליד נחלים קורה לא פעם שמיליוני עכבישים טווים קורים כדי ללכוד את היתושים הרבים שעל המים:
https://youtu.be/wWDgFXzgkSo
וקורי עכביש באורך של קילומטר שנפרסו אחרי שטפון באוסטרליה:
https://youtu.be/UOxw48Ze1CA
איך התפתחה חקלאות הכותנה?
תולדות הכותנה (Cotton) הם בעצם די תולדות האנושות. לפי הממצאים כרגע, ההיסטוריה של הכותנה מתחילה מביות הכותנה אי-שם בפרו של היום, לפני כ-8,000 שנה. זה הרגע שבו מתחילים בני אדם לגדל כותנה באופן יזום, כדי לטוות ממנה בדים ולייצר בגדים. זו מהפכה אופנתית של ממש. קדומה אבל אופנה.
שרידי בדים עשויי כותנה בני 5,000 שנה נמצאו במערות במקסיקו. ההודים הפיקו מכותנה, כבר מ-2,500 לפני הספירה, גם מגבות וגם בגדים ואפילו מצעים.
עדויות שנמצאו בשרידים ממצרים הקדומה מעידות על גידול וטוויה של בדי כותנה במאה ה-12 לפני הספירה. את הכותנה גידלו והפיקו המצרים, אך גם הם השתמשו בעיקר באריגי פשתן.
בכתובים מוזכרת הכותנה לראשונה בהודו, בכתבי הריג ודה מ-1500 לפנה"ס. כאלף שנים מאוחר יותר מזכיר ההיסטוריון היווני הרודוטוס את הכותנה ההודית ומספר שעל עצי פרא שלה גדל צמר טוב יותר מצמר כבשים.
הכותנה נאספה באותם ימים בידיים ומהאלף ה-5 לפני הספירה טוו אותה באמצעות הכישור, המצאה הודית שמתבססת על גלגל מסתובב לטוויה לחוטים.
תחת השלטון הבריטי ובחסות המהפכה התעשייתית, נסקה תעשיית הכותנה ההודית. עזרו לכך הנול הממוכן של ארקרייט שהומצא בסוף המאה ה-18, שלראשונה אפשר את הייצור הול וההמוני של אריגי הכותנה בבריטניה.
כמובן שלצורך הטוויה היה צורך לנקות את הכותנה מהלכלוך ומהגרעינים והזרעים שעליה. במשך אלפי שנים זו הייתה עבודה קשה ואיטית, שנעשתה על ידי עובדים רבים. עד שיגיע מורה אמריקאי עם הברקה שהפכה למכונה ולפטנט - היה זה אלי וויטני, שיצר את המנפטת, מכונת הפרדה חכמה, שניקתה את הכותנה בקלות.
המנפטת של וויטני תאפשר לעובד אחד לנקות עד חצי טון כותנה ביום. זו כמות עצומה שלפני המכונה הזו דרושים היו עשרות עבדים לייצר אותה.
ההישגים וההתקדמות שיצרה המנפטת היו עצומים. בתום מלחמת האזרחים האמריקאית, כמות הכותנה שניתן היה לייצר עלתה כמעט פי 150 ותוך כמה שנים פי 1500. הכותנה הפכה לענף הכלכלי החזק באמריקה.
הנה סרטון על הביות בעולם שכולל גם את הכותנה:
https://youtu.be/yfDHcXxG4tU
המנפטת של אלי וויטני, שניקתה את הכותנה בעצמה (מתורגם):
https://youtu.be/0SMNYivhGsc
ילד מסביר כיצד היא מפרידה מהכותנה את הזרעים:
https://youtu.be/xowMzzKywog
הפרדת הכותנה מהזרעים בעזרת המנפטת תייצר בום כלכלי ותחולל בעקיפין מלחמת אזרחים:
https://youtu.be/Gc1V1vN6Vxc
המנפטת תשפיע על העבדות באמריקה בגדול:
https://youtu.be/OxED9ZPPjys
קטיף הכותנה המסורתי ביד ועד למכונות המודרניות לקטיף כותנה - הנה ההיסטוריה של הכותנה:
https://youtu.be/AAUQNMldp_Y?long=yes
וסרט תיעודי על קיצור תולדות הכותנה:
https://youtu.be/GtBYcJzr3o0?long=yes
איך התגלה סוד המשי?
האגדה הסינית מספרת על הקיסרית הסינית הקדומה צ'י לינג שי, שנתקלה בפקעת חוטים קטנה בטבע. גרסה אחרת מספרת שהפקעת נפלה אל כוס התה שלה.
כשפרמה את פקעת החוטים הקטנה הסתבר שהיא בעצם סיב ארוך. הקיסרית חקרה וגילתה שזחלים בטבע הם שאחראים לפקעות הללו, היא התפעלה. כשנגעה בהם, יצא משי מהזחלים והתלפף סביב אצבעה. מגעו היה חם.
כשלופף המשי על אצבעה של הקיסרית היא הבינה שהפקעת הזעירה של חוט המשי היא המפתח לבד חדש ומיוחד. הסינים מספרים שזה הרגע בו חשבה הקיסרית על איסוף החוטים הזעירים לטוויה של אריג נעים למגע ויפה להפליא.
היא הביאה כמה פקעות כאלה לארמון וציוותה להרתיח אותן. מהקורים טוותה חוטים וארגה בד, שממנו תפרה את שמלת המשי הראשונה בעולם. כך נולד המשי בסין.
בין אם האגדה היא הסיפור כולו, או רק אגדה - העובדה ההיסטורית היא שכבר לפני 500 שנה הצליחו הסינים ללמוד לייצר את בד המשי (Satin) מתולעי המשי.
מדובר למעשה לא בתולעים אלא בזחלים של עש. זה מין של עש שהזחל שלו הוא שטווה את הפקעת ממשי.
בסין החלו כמובן לגדל זחלים כאלה לייצור משי ועשו זאת בכמויות גדולות.
המשי הסיני הפך כצפוי להצלחה מסחררת. את סוד המשי החזיקו הסינים בלעדית והוצאת הסוד מחוץ לממלכה נחשבה לעבירה שדינה מוות.
זה לקח זמן רב אבל האגדה מספרת שבסופו של דבר הסוד הזה דלף החוצה. זה קרה בעת שנסיכה סינית נישאה למלך זר והחביאה זחלים בכתר שלה, אותם הביאה איתה בזמן שעברה לגור איתו בארמונו.
סוד המשי, שהעשיר את סין במשך מאות שנים, המשיך בכל זאת להניב לסינים ממון. הם מכרו את אריגי המשי לעמים אחרים באסיה ובאירופה. הובילו את המשי ביחד עם מגוון סחורות השיירות שעשו את דרכן מסין מערבה. באופן לא מקרי, זכתה הדרך ששימשה את השיירות הללו לשם "דרך המשי".
מאז סין של לפני חצי מילניום ועד היום, סין הייתה ונשארה אימפריה של ייצור משי. כך זה היה ונשאר - ודאי בעשורים האחרונים, עם הפיכתה לסין המודרנית ולמה שהיא בימינו - אימפריית הייצור של הכל...
כך, לפי האגדה, התגלה המשי (מתורגם):
https://youtu.be/ktwtGyaQTtk
וייצור המשי במפעל בסין:
http://youtu.be/-wbmEjTvszI
איך מייצרים בד משי וממי למד האדם על טוויתו?
ייצור של משי הוא תעשיה לא פשוטה, שמבוססת על החוטים שמייצר הזחל של עש בשם "טוואי המשי" באופן טבעי. הזחל טווה חוטים עדינים. הזחלים הללו ניזונים מעלי עץ התות. מגדלי הזחלים מגדלים אותם בטמפרטורה חמימה ונעימה להם ומאכילים אותם בעלי תות חתוכים כ-10 פעמים ביום. כך גדלים הזחלים במהירות מדהימה ובחודש אחד מספיק כל זחל להשיל את עורו לא פחות מ-4 פעמים.
ככל שהזחל משמין, הוא פולט את חוט המשי. החוט יוצא מפתח זעיר שמתחת לפיו. למעשה, טווה הזחל את הגולם מסביבו, בחלק מתהליך טבעי של הפיכה לעש, מעין פרפר. הוא סוגר את עצמו בתוך פקעת חוטים שתהיה הגולם שלו. לאחר שיצרו הזחלים מסביבם פקעות של חוטים, הורגים אותם מגדלי הזחלים בעזרת אדים חמים. הזחלים האומללים מסיימים את חייהם בתהליך הזה.
מעט עצוב אבל מה שנותר מהגולם הן אותן פקעות של חוטי משי. בכל גולם כזה יש אלפי מטרים של חוט משי. מהן ייצרו את החוטים הארוכים ויארגו אותם לבדי משי יקרים. פעם האריגה הייתה ידנית, במכונות אריגה המכונות "נול". כיום החוטים יוצאים למכונות התעשייה שמכינות את האריג הבוהק והמיוחד הזה.
קצת סטטיסטיקות:
כל זחל מייצר מטר וחצי של חוט בודד בכל דקה.
לוקח לזחל 72 שעות לייצר פקעת שלמה של משי.
כדי לייצר קילוגרם של חוטי משי דרושים יותר מ-4000 טוואי משי.
כדי לייצר בד לחולצת משי אחת, דרושים 18 קילומטרים של חוט משי!
הנה הדרך שבה מיוצר המשי מזחלים שאוכלים עלי תות ומשמינים (מתורגם):
https://youtu.be/ktwtGyaQTtk
כך טווה הזחל את החוטים לפקעת המשי:
https://youtu.be/_8A2eyTZasE
מחזור חייהם של טוואי המשי:
https://youtu.be/bvLghveYDIk
וסרטון על ייצור המשי במפעל בסין:
http://youtu.be/-wbmEjTvszI
מהו יק, בהמת המשא של טיבט?
יאק, או יק, מככב באופן קבוע בתשבצים שלנו בישראל, תחת ההגדרה "בהמה טיבטית". והיאק הוא אכן בקר ענקי, כפול בגודלו מהפרה, שעיר מאד ובעל זוג קרניים מאיים. בטיבט יש המון יאקים, אפילו יותר ממספר הטיבטים האנושיים!
מקור בהמות היאק הוא בהרי ההימלאיה. עדרי היאק מפוזרים בערבות ובעמקים של טיבט בהמוניהם. זוהי בהמה שהיא גם בהמת משא חזקה מאד, אך היא מסייעת לטיבטים בהמון תחומים נוספים. כמו שאנו מגדלים פרות ואוכלים ושותים את מוצרי המזון מהחלב שלהן, בטיבט משמש לכך היאק. אנשי טיבט משתמשים בחלב של היאק לשתייה, להכנת גבינות וחביצת חמאה.
גם מהצמר של היאק טווים חוטים לאריגת בגדים ויריעות לאוהלי הנוודים. קרני יאקים מקשטים גגות רבים בבתי טיבט וגללי היאק משמשים כדשן אורגני לשדות המעטים שבעמקים של טיבט ואגב, אין רבים כאלה בארץ ההררית הזו. הדשן הזה מציל את החקלאות הטיבטית, מכיוון שיש להם איסור דתי להשתמש בחומרי הדברה כימיים, בשל העובדה שהם קוטלים את החרקים המזיקים, בעוד שדשן אורגני עושה את העבודה מצוין והוא מותר להם לפי הדת.
אגב, גם גללי היאק הם חומר הסקה מרכזי בארץ הקרה הזו והריח בהתאם...
הנה מפגש עם יאקים בטיבט:
http://youtu.be/5mJihu1pTNY
כך חולבים את היאק במונגוליה:
http://youtu.be/2jyxyu2yQxo
אבל שיא התמימות זה לשוחח ברצינות עם יאק ולחטוף יריקות וצעקות מוזרות של זלזול:
http://youtu.be/NcLkt5HV0JE
ומצגת של היאק הטיבטי:
http://youtu.be/vUFk6Oamr3Q
מי הייתה האלה היוונית אתנה?
האלה אתינה (Athena), אלה יוונית שנקראת לעתים גם אתנה או אטנה, היא אלת החוכמה היוונית. היא גם זו שלימדה את נשות האדם לטוות, לרקום, לארוג ולרקום. עם הזמן היא שמחה לדעת שהנסיכה ארכנה אורגת בדים ורוקמת עליהם, תוך שהיא יוצרת עבודות נפלאות.
אבל יום אחד היא גילתה ברוב כעס שארכנה הופכת יהירה. הנערה השחצנית אף מתפארת ואומרת שאין מי שעושה בעולם אריגים יפים משלה והיא אף מזמינה את האלה אתינה לרדת מהאולימפוס ולהתחרות בה.
ברוב חוכמתה התחפשה אתינה לאישה זקנה וירדה מהאולימפוס להתחרות בנערה. היא יעצה לארכנה לא לדבר אל האלים ביהירות. אבל הנסיכה ארכנה ענתה לה בחוצפה שהיא אינה חוששת להתחרות באלה ומזמינה אותה לתחרות אריגה.
האלה אטנה הסכימה והסירה את התחפושת. ארכנה הנדהמת נאלצה לשבת ולהתחרות באלה. השתיים ארגו סיפורים לבסוף נוכחה ארכנה שהפסידה לאלה. היא ניסתה להרוג את עצמה אבל אתינה ריחמה עליה והפכה את ארכנה לעכביש.
מאז נחבאים צאצאיה של ארכנה, העכבישים, בין החרכים והסדקים. הם מטפסים על החוטים שהם טוו ואוכלים חרקים.
במיתולוגיה הרומית הפכה האלה אתנה לאלה מינרווה. בתקופה בה רומי כבשה ושלטה בארץ-ישראל, היא הייתה פופולרית מאוד ובנוסף לאלת החוכמה היא הייתה גם אלת המלחמה והאסטרטגיה הצבאית.
הנה סיפורה של אתנה (עברית):
https://youtu.be/XWiXC0R0n3c
אלת החוכמה אתנה:
https://youtu.be/-EP14g7XXA0
כך הענישה אתנה את ארכנה הטווה השחצנית (מתורגם):
https://youtu.be/XvUHcsZOhJ8
וסיפורה המלא של אתנה:
https://youtu.be/rs6kA3Yz15o?long=yes
כותנה (Cotton) היא גידול חקלאי חשוב שממנו טווים בדים שישמשו לייצור בגדים ומוצרים שונים מבוססי בד. מזה אלפי שנים שהיא מהווה באזורים החמים את חומר הגלם העיקרי והמועדף ליצירת בדים קלים לכותנות ובהמשך לחולצות.
את הכותנה שותלים בדרך כלל באביב. חודש וחצי אחר כך מופיעה הפריחה, בצבע לבן או צהוב. לאחר 3 חודשים מופיעים על הצמח כדורי הכותנה הבהירים והם מוכנים אז לקטיף.
בסביבות חודש אוקטובר נוהגים החקלאים לאסוף את הכותנה מהשדות. פעם אספו את הכותנה בידיים וטוו אותה בכישור - עיקרון שמבוסס על גלגל מסתובב, שהומצא בהודו בסביבות האלף ה-5 לפני הספירה. כיום מסייעות בכך מכונות מיוחדות, שטוות את הכותנה באופן תעשייתי.
בימינו אוספות מכונות גדולות את הכותנה מהשדות ודוחסות אותה לקוביות גדולות.
במפעל פותחים את הקוביות. עתה מנפים מכדורי הכותנה את האבק, הלכלוך והגרעינים שמסובכים בתוכם ומנקים אותם לחלוטין.
אבל לאחר הניקוי, הסיבים והזרעונים עדיין מחוברים ויש צורך להפריד אותם. אם בעבר, עד סוף המאה ה- 18, נדרשה עבודת יד מייגעת כדי לבצע את ההפרדה הזו, היא נקראת "ניפוט", היום עושים אותה באמצעות מנפטות, מכונות מיוחדות שמרוכזות במקומות שבהם מבצעים את הניפוט.
עתה משטחות מכונות מיוחדות במפעל את סיבי הכותנה וצובעות אותם. בתהליך הטוויה ממוללים ומשטחים את הכותנה והיא הופכת לחוטים. עכשיו הכותנה מוכנה להפוך לבד, או לצמר גפן, ששמו באנגלית הוא Cotton (בעברית: כותנה) ודמיונו לכותנה ברור לעין, ודאי משום שהוא מיוצר בפשטות מכותנה טהורה ונקייה לחלוטין.
מרבית בדי הג'ינס והטריקו למשל, עשויים מבדי כותנה. אותה כותנה גם משמשת לייצור של רשתות דיג, נייר מסוגים מסוימים (כולל כזה המשמש לייצור שטרות כסף רבים), פילטרים לקפה ועוד. בעבר נהגו לייצר אפילו את צינורות כיבוי האש מכותנה.
הנה התכונות הנהדרות של הכותנה ומעט מההיסטוריה שלה (מתורגם):
https://youtu.be/tKLJ6KQAcjI
על תהליך ייצור הכותנה:
https://youtu.be/nqzC6a4FIxQ
טווי הכותנה בשבט הדורזה של דרום אתיופיה:
https://youtu.be/vrcmBwxI-lc
תעשיית הכותנה:
https://youtu.be/QHgNoSYlhYs
כך קוצרים את הכותנה בקליפורניה:
https://youtu.be/iSqinChTT70
יש גם קומביינים שעושים את זה:
https://youtu.be/gJN7MlF6ckc
כך טווים את הכותנה לבד בתעשייה:
https://youtu.be/kH_b3Heo48I
וסרטון תיעודי על ייצור הכותנה (עברית):
https://youtu.be/iNYdhrgsZ0M?long=yes
עוד מהעת העתיקה וביתר שאת בתקופת ימי הביניים, היתה טוויית הצמר מהמלאכות הנשיות העיקריות שלמדו ילדות ובנות, כבר מצעירותן.
מאחר שעוד מימי קדם ידעה כמעט כל אישה לטוות, מסמלים הכישור והפלך כבר מהימים ההם את המלאכה הנשית. בספר משלי, בפרק ל"א, פסוק י"ט, נאמר "ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך". ואכן, כבר במקרא מוזכרות הנשים כמי שטוות בשני מכשירי הטווייה העתיקים הללו.
ואכן, הכישור (Distaff), ביחד עם הפלך, היה מכשיר הטווייה העיקרי באותם ימים. לעתים הכישור היה מחובר לגלגל טווייה ובדרך כלל לא, אבל העיקרון דומה בכל אופן.
כדי לסייע בהכנת בגדים למשפחתה, למדה כל ילדה להשתמש בכישור. הטוויה בכישור נעשתה אז באמצעות סיבוב הכישור או הגלגל שלו, תוך פיתול של סיבי הצמר מסביבו. הדבר גרם לסיבי הצמר להתלפף לחוט אחיד.
הכישור הצטיין בשמירה ובאיחסון של סיבי הצמר שעדיין לא נטוו, על מנת שיהיו קלים לטווייה בהמשך ולא יסתבכו.
אך עם המצאת מנוע הקיטור והבום הגדול של המהפכה התעשייתית, החליפו מכונות טווייה את שני המכשירים העתיקים, ששימשו עד אז, כמעט באופן בלעדי, לטוויית חוטי צמר לבגדים.
מאז פסק כמעט לחלוטין השימוש בכישור ובפלך, גם אם באזורים כפריים באירופה יש הממשיכים גם היום בטוויית החוטים בדרך זו, לפחות באמצעות הכישור.
גרטשן טווה בכישור:
https://youtu.be/JXDTB33gMLA
כך טווים בכישור:
https://youtu.be/tQYdmRw-gHM
ברומניה עדיין משתמשים בכישור:
https://youtu.be/ShSIOF0o5js
לימוד טוויה בכישור:
https://youtu.be/A6g9VnoYDG8?long=yes
ומדריך מפורט לטווייה בכישור:
https://youtu.be/z-1uRJoPTHg?long=yes
רשת קורי העכביש (Spider Web) היא הרשת המורכבת שעכבישים טווים מחומר שהם מייצרים בגופם. רשתות אלה משמשות כמלכודות חרקים.
רשתות קורי העכביש הן מצורות הציד המתוחכמות בטבע. מרבית העכבישאים צדים את החרקים לתזונתם באמצעות קורי עכביש שכאלה ובאמצעות שיטה זו, של טוויית רשת לכידה.
רק מעטים משתמשים בקורים לצרכים אחרים, כמו רשת טיפוס, שהיא מעין סולם טבעי, או עטיפה של הטרף בתוך פקעת קורים שטוו מסביבו.
אבל איך הם מייצרים את קורי העכביש וממה הם עשויים בדיוק?
הקורים הללו הם בעצם חוטי חלבון חזקים במיוחד, שמייצר העכביש בתוך גופו, באמצעות "פטמות טוויה" (Spinneret), איברים שממוקמים אצלו בחלק התחתון של הבטן.
הנה עכביש לוכד דבורה שנתפסה בקורי העכביש:
https://youtu.be/6eBIeBgKNcY
עכבישת צרעה טווה קורים:
https://youtu.be/a69hql8A5MU
ליד נחלים קורה לא פעם שמיליוני עכבישים טווים קורים כדי ללכוד את היתושים הרבים שעל המים:
https://youtu.be/wWDgFXzgkSo
וקורי עכביש באורך של קילומטר שנפרסו אחרי שטפון באוסטרליה:
https://youtu.be/UOxw48Ze1CA
תולדות הכותנה (Cotton) הם בעצם די תולדות האנושות. לפי הממצאים כרגע, ההיסטוריה של הכותנה מתחילה מביות הכותנה אי-שם בפרו של היום, לפני כ-8,000 שנה. זה הרגע שבו מתחילים בני אדם לגדל כותנה באופן יזום, כדי לטוות ממנה בדים ולייצר בגדים. זו מהפכה אופנתית של ממש. קדומה אבל אופנה.
שרידי בדים עשויי כותנה בני 5,000 שנה נמצאו במערות במקסיקו. ההודים הפיקו מכותנה, כבר מ-2,500 לפני הספירה, גם מגבות וגם בגדים ואפילו מצעים.
עדויות שנמצאו בשרידים ממצרים הקדומה מעידות על גידול וטוויה של בדי כותנה במאה ה-12 לפני הספירה. את הכותנה גידלו והפיקו המצרים, אך גם הם השתמשו בעיקר באריגי פשתן.
בכתובים מוזכרת הכותנה לראשונה בהודו, בכתבי הריג ודה מ-1500 לפנה"ס. כאלף שנים מאוחר יותר מזכיר ההיסטוריון היווני הרודוטוס את הכותנה ההודית ומספר שעל עצי פרא שלה גדל צמר טוב יותר מצמר כבשים.
הכותנה נאספה באותם ימים בידיים ומהאלף ה-5 לפני הספירה טוו אותה באמצעות הכישור, המצאה הודית שמתבססת על גלגל מסתובב לטוויה לחוטים.
תחת השלטון הבריטי ובחסות המהפכה התעשייתית, נסקה תעשיית הכותנה ההודית. עזרו לכך הנול הממוכן של ארקרייט שהומצא בסוף המאה ה-18, שלראשונה אפשר את הייצור הול וההמוני של אריגי הכותנה בבריטניה.
כמובן שלצורך הטוויה היה צורך לנקות את הכותנה מהלכלוך ומהגרעינים והזרעים שעליה. במשך אלפי שנים זו הייתה עבודה קשה ואיטית, שנעשתה על ידי עובדים רבים. עד שיגיע מורה אמריקאי עם הברקה שהפכה למכונה ולפטנט - היה זה אלי וויטני, שיצר את המנפטת, מכונת הפרדה חכמה, שניקתה את הכותנה בקלות.
המנפטת של וויטני תאפשר לעובד אחד לנקות עד חצי טון כותנה ביום. זו כמות עצומה שלפני המכונה הזו דרושים היו עשרות עבדים לייצר אותה.
ההישגים וההתקדמות שיצרה המנפטת היו עצומים. בתום מלחמת האזרחים האמריקאית, כמות הכותנה שניתן היה לייצר עלתה כמעט פי 150 ותוך כמה שנים פי 1500. הכותנה הפכה לענף הכלכלי החזק באמריקה.
הנה סרטון על הביות בעולם שכולל גם את הכותנה:
https://youtu.be/yfDHcXxG4tU
המנפטת של אלי וויטני, שניקתה את הכותנה בעצמה (מתורגם):
https://youtu.be/0SMNYivhGsc
ילד מסביר כיצד היא מפרידה מהכותנה את הזרעים:
https://youtu.be/xowMzzKywog
הפרדת הכותנה מהזרעים בעזרת המנפטת תייצר בום כלכלי ותחולל בעקיפין מלחמת אזרחים:
https://youtu.be/Gc1V1vN6Vxc
המנפטת תשפיע על העבדות באמריקה בגדול:
https://youtu.be/OxED9ZPPjys
קטיף הכותנה המסורתי ביד ועד למכונות המודרניות לקטיף כותנה - הנה ההיסטוריה של הכותנה:
https://youtu.be/AAUQNMldp_Y?long=yes
וסרט תיעודי על קיצור תולדות הכותנה:
https://youtu.be/GtBYcJzr3o0?long=yes
טוויה
האגדה הסינית מספרת על הקיסרית הסינית הקדומה צ'י לינג שי, שנתקלה בפקעת חוטים קטנה בטבע. גרסה אחרת מספרת שהפקעת נפלה אל כוס התה שלה.
כשפרמה את פקעת החוטים הקטנה הסתבר שהיא בעצם סיב ארוך. הקיסרית חקרה וגילתה שזחלים בטבע הם שאחראים לפקעות הללו, היא התפעלה. כשנגעה בהם, יצא משי מהזחלים והתלפף סביב אצבעה. מגעו היה חם.
כשלופף המשי על אצבעה של הקיסרית היא הבינה שהפקעת הזעירה של חוט המשי היא המפתח לבד חדש ומיוחד. הסינים מספרים שזה הרגע בו חשבה הקיסרית על איסוף החוטים הזעירים לטוויה של אריג נעים למגע ויפה להפליא.
היא הביאה כמה פקעות כאלה לארמון וציוותה להרתיח אותן. מהקורים טוותה חוטים וארגה בד, שממנו תפרה את שמלת המשי הראשונה בעולם. כך נולד המשי בסין.
בין אם האגדה היא הסיפור כולו, או רק אגדה - העובדה ההיסטורית היא שכבר לפני 500 שנה הצליחו הסינים ללמוד לייצר את בד המשי (Satin) מתולעי המשי.
מדובר למעשה לא בתולעים אלא בזחלים של עש. זה מין של עש שהזחל שלו הוא שטווה את הפקעת ממשי.
בסין החלו כמובן לגדל זחלים כאלה לייצור משי ועשו זאת בכמויות גדולות.
המשי הסיני הפך כצפוי להצלחה מסחררת. את סוד המשי החזיקו הסינים בלעדית והוצאת הסוד מחוץ לממלכה נחשבה לעבירה שדינה מוות.
זה לקח זמן רב אבל האגדה מספרת שבסופו של דבר הסוד הזה דלף החוצה. זה קרה בעת שנסיכה סינית נישאה למלך זר והחביאה זחלים בכתר שלה, אותם הביאה איתה בזמן שעברה לגור איתו בארמונו.
סוד המשי, שהעשיר את סין במשך מאות שנים, המשיך בכל זאת להניב לסינים ממון. הם מכרו את אריגי המשי לעמים אחרים באסיה ובאירופה. הובילו את המשי ביחד עם מגוון סחורות השיירות שעשו את דרכן מסין מערבה. באופן לא מקרי, זכתה הדרך ששימשה את השיירות הללו לשם "דרך המשי".
מאז סין של לפני חצי מילניום ועד היום, סין הייתה ונשארה אימפריה של ייצור משי. כך זה היה ונשאר - ודאי בעשורים האחרונים, עם הפיכתה לסין המודרנית ולמה שהיא בימינו - אימפריית הייצור של הכל...
כך, לפי האגדה, התגלה המשי (מתורגם):
https://youtu.be/ktwtGyaQTtk
וייצור המשי במפעל בסין:
http://youtu.be/-wbmEjTvszI
ייצור של משי הוא תעשיה לא פשוטה, שמבוססת על החוטים שמייצר הזחל של עש בשם "טוואי המשי" באופן טבעי. הזחל טווה חוטים עדינים. הזחלים הללו ניזונים מעלי עץ התות. מגדלי הזחלים מגדלים אותם בטמפרטורה חמימה ונעימה להם ומאכילים אותם בעלי תות חתוכים כ-10 פעמים ביום. כך גדלים הזחלים במהירות מדהימה ובחודש אחד מספיק כל זחל להשיל את עורו לא פחות מ-4 פעמים.
ככל שהזחל משמין, הוא פולט את חוט המשי. החוט יוצא מפתח זעיר שמתחת לפיו. למעשה, טווה הזחל את הגולם מסביבו, בחלק מתהליך טבעי של הפיכה לעש, מעין פרפר. הוא סוגר את עצמו בתוך פקעת חוטים שתהיה הגולם שלו. לאחר שיצרו הזחלים מסביבם פקעות של חוטים, הורגים אותם מגדלי הזחלים בעזרת אדים חמים. הזחלים האומללים מסיימים את חייהם בתהליך הזה.
מעט עצוב אבל מה שנותר מהגולם הן אותן פקעות של חוטי משי. בכל גולם כזה יש אלפי מטרים של חוט משי. מהן ייצרו את החוטים הארוכים ויארגו אותם לבדי משי יקרים. פעם האריגה הייתה ידנית, במכונות אריגה המכונות "נול". כיום החוטים יוצאים למכונות התעשייה שמכינות את האריג הבוהק והמיוחד הזה.
קצת סטטיסטיקות:
כל זחל מייצר מטר וחצי של חוט בודד בכל דקה.
לוקח לזחל 72 שעות לייצר פקעת שלמה של משי.
כדי לייצר קילוגרם של חוטי משי דרושים יותר מ-4000 טוואי משי.
כדי לייצר בד לחולצת משי אחת, דרושים 18 קילומטרים של חוט משי!
הנה הדרך שבה מיוצר המשי מזחלים שאוכלים עלי תות ומשמינים (מתורגם):
https://youtu.be/ktwtGyaQTtk
כך טווה הזחל את החוטים לפקעת המשי:
https://youtu.be/_8A2eyTZasE
מחזור חייהם של טוואי המשי:
https://youtu.be/bvLghveYDIk
וסרטון על ייצור המשי במפעל בסין:
http://youtu.be/-wbmEjTvszI
יאק, או יק, מככב באופן קבוע בתשבצים שלנו בישראל, תחת ההגדרה "בהמה טיבטית". והיאק הוא אכן בקר ענקי, כפול בגודלו מהפרה, שעיר מאד ובעל זוג קרניים מאיים. בטיבט יש המון יאקים, אפילו יותר ממספר הטיבטים האנושיים!
מקור בהמות היאק הוא בהרי ההימלאיה. עדרי היאק מפוזרים בערבות ובעמקים של טיבט בהמוניהם. זוהי בהמה שהיא גם בהמת משא חזקה מאד, אך היא מסייעת לטיבטים בהמון תחומים נוספים. כמו שאנו מגדלים פרות ואוכלים ושותים את מוצרי המזון מהחלב שלהן, בטיבט משמש לכך היאק. אנשי טיבט משתמשים בחלב של היאק לשתייה, להכנת גבינות וחביצת חמאה.
גם מהצמר של היאק טווים חוטים לאריגת בגדים ויריעות לאוהלי הנוודים. קרני יאקים מקשטים גגות רבים בבתי טיבט וגללי היאק משמשים כדשן אורגני לשדות המעטים שבעמקים של טיבט ואגב, אין רבים כאלה בארץ ההררית הזו. הדשן הזה מציל את החקלאות הטיבטית, מכיוון שיש להם איסור דתי להשתמש בחומרי הדברה כימיים, בשל העובדה שהם קוטלים את החרקים המזיקים, בעוד שדשן אורגני עושה את העבודה מצוין והוא מותר להם לפי הדת.
אגב, גם גללי היאק הם חומר הסקה מרכזי בארץ הקרה הזו והריח בהתאם...
הנה מפגש עם יאקים בטיבט:
http://youtu.be/5mJihu1pTNY
כך חולבים את היאק במונגוליה:
http://youtu.be/2jyxyu2yQxo
אבל שיא התמימות זה לשוחח ברצינות עם יאק ולחטוף יריקות וצעקות מוזרות של זלזול:
http://youtu.be/NcLkt5HV0JE
ומצגת של היאק הטיבטי:
http://youtu.be/vUFk6Oamr3Q
האלה אתינה (Athena), אלה יוונית שנקראת לעתים גם אתנה או אטנה, היא אלת החוכמה היוונית. היא גם זו שלימדה את נשות האדם לטוות, לרקום, לארוג ולרקום. עם הזמן היא שמחה לדעת שהנסיכה ארכנה אורגת בדים ורוקמת עליהם, תוך שהיא יוצרת עבודות נפלאות.
אבל יום אחד היא גילתה ברוב כעס שארכנה הופכת יהירה. הנערה השחצנית אף מתפארת ואומרת שאין מי שעושה בעולם אריגים יפים משלה והיא אף מזמינה את האלה אתינה לרדת מהאולימפוס ולהתחרות בה.
ברוב חוכמתה התחפשה אתינה לאישה זקנה וירדה מהאולימפוס להתחרות בנערה. היא יעצה לארכנה לא לדבר אל האלים ביהירות. אבל הנסיכה ארכנה ענתה לה בחוצפה שהיא אינה חוששת להתחרות באלה ומזמינה אותה לתחרות אריגה.
האלה אטנה הסכימה והסירה את התחפושת. ארכנה הנדהמת נאלצה לשבת ולהתחרות באלה. השתיים ארגו סיפורים לבסוף נוכחה ארכנה שהפסידה לאלה. היא ניסתה להרוג את עצמה אבל אתינה ריחמה עליה והפכה את ארכנה לעכביש.
מאז נחבאים צאצאיה של ארכנה, העכבישים, בין החרכים והסדקים. הם מטפסים על החוטים שהם טוו ואוכלים חרקים.
במיתולוגיה הרומית הפכה האלה אתנה לאלה מינרווה. בתקופה בה רומי כבשה ושלטה בארץ-ישראל, היא הייתה פופולרית מאוד ובנוסף לאלת החוכמה היא הייתה גם אלת המלחמה והאסטרטגיה הצבאית.
הנה סיפורה של אתנה (עברית):
https://youtu.be/XWiXC0R0n3c
אלת החוכמה אתנה:
https://youtu.be/-EP14g7XXA0
כך הענישה אתנה את ארכנה הטווה השחצנית (מתורגם):
https://youtu.be/XvUHcsZOhJ8
וסיפורה המלא של אתנה:
https://youtu.be/rs6kA3Yz15o?long=yes
