כבר במאה ה-15 לספירה תכנן איש הרנסאנס לאונרדו דה וינצ'י את חליפת הצלילה שלו, ששילב אספקת אוויר, עם בקרת ציפה בחליפה אחת. היה שם גם זוג סנפירים ושנורקל. אמנם לאונרדו לא היה הממציא הראשון שתכנן חליפת צלילה לבני אדם, אבל כמו בפיתוחים נוספים שלו, גם הרעיון הזה היה גאוני ומתקדם ביחס לתקופה שבה פעל הגאון - תקופת הרנסאנס.

חליפת הצלילה שתכנן לאונרדו דה וינצ'י נועדה להיות עשויה כמעט לחלוטין מעור. היו בה ג'קט ומכנסיים ובחזית המסכה שלה תכנן לאונרדו חלונות זכוכית בשביל העיניים. את האוויר תכנן לאחסן בכיס, שהוא מעין בליטה בג'קט העור. ממנו יצאו צינורות שחוברו אל המסכה כך שהצוללן יוכל לנשום מהם. לאונרדו אף הרחיק ותכנן מקום בחליפה לאגירת שתן, למקרים שבהם הצוללן ייאלץ לשהות זמן רב במעמקים..

מבדיקה מדוקדקת של שרטוט ציוד הצלילה שתכנן לאונרדו, הסתבר לחוקרים שהמודל שלו עובד. אבל תכניותיו של לאונרדו נשארו על הנייר במשך כ-500 שנה. רק בשנת 1943 המציאו ז'אק קוסטו, ממציא ומדען נודע, והמהנדס אמיל גנון את ציוד הצלילה המודרני.


הנה לאונרדו דה וינצ'י וחליפת הצלילה שלו:

https://youtu.be/PwOlIGGDVjE?t=2m44s?end=3m18s


ומחקר מפורט על החליפה שפיתח לאונרדו לצלילה:

https://youtu.be/YjzZ1-Plgjs