ז'ורז' מלייס (Georges Melies) היה קוסם שגילה את ראינוע, הקולנוע המוקדם והתאהב במדיום החדש, שאפשר לו לעשות את הקסמים שלו, בסרטים מלאי דמיון ורעיונות בדיוניים.

כך הפך מלייס לבמאי של סרטי פנטזיה עם המצאת הקולנוע. כקוסם לשעבר ואמן של אפקטים, מלייס לא הפסיק ליצור ולהמציא מגוון רעיונות ופתרונות קולנועיים יצירתיים ואפילו מדהימים. הסגנון של האפקטים המיוחדים שהכניס לסרטיו היה פורץ דרך וחדשני כל כך, שאנשים חשבו על רבים מהם כקסמים ומסתוריים.

והאמת שהדברים שעשה היו בדיוק כאלה. קסומים ומסתוריים. איכשהו, האיש שבא מעולם הבידור של תקופתו, ניבא בסרטיו את הכיוון שתיקח הוליווד כשתהפוך את הקולנוע לבידורי, דמיוני ושל הקהל. הדימויים של מלייס ואחיזת העיניים ששימשה בבסיס הסרטים שלו, הם הסבים והסבתות של הקולנוע עתיר האפקטים והאמצעים המיוחדים של ימינו.

"מסע אל הירח", סרטו הגדול ביותר של ז'ורז' מלייס, הוא בעיני רבים סרט המדע הבדיוני הראשון בהיסטוריה. הוא עתיד להפוך את היוצר השונה כל כך לאבי סרטי הפנטזיה והאפקטים המיוחדים בקולנוע.

אבל באמנות כמו בתולדות האמנות, הגאון שפורץ דרך הופך לא פעם לבדיחה, זמן לא רב אחר-כך. בתוך עשור הפכו סרטיו של מלייס למיושנים והצופים מאסו בהם לחלוטין. זה לא שהוא לא ניסה לשנות סגנון ואפילו התחיל לצלם מערבונים מצליחים, אבל ההצלחה לא האירה לו פנים לאורך זמן ולבסוף הוא פרש לחלוטין מהראינוע.

טכנית, כל כך הרבה שיטות ורעיונות קולנועיים הוא פיתח. בין השאר הוא פיתח את הג'אמפ קאט, שהוא מעין "קפיצה בחיתוך". היא נוצרת כשלמשל דמות נמצאת בקצה הפריים ואחרי ה"קאט" היא באמצע הפריים, מה שיוצר מעבר לא נקי ולא המשכי. זה התגלה לו במקרה והוא הבין את היופי של זה, שילב בסרטיו והנחיל גם הלאה.

עוד מהמצאותיו הם ה"טיים לאפס" - סוג של הילוך מהיר מאד על ידי קפיצות זמן, כמו גם הכפלת דמויות בסרטים, על ידי חשיפות מרובות של הפילם. מלייס גם השתמש ראשון בדיזולב, שהוא מעבר מפריים לפריים בצורה של התמוססות. הוא הראשון להשתמש ב"הקרנה אחורית", מה שהיום אנו מכנים "מסך ירוק" או "מסך כחול" והוא אפילו היה הראשון להוסיף צבע לסרטיו, על ידי צביעה ידנית על הפילם!

בדיעבד, גם אם חייו המקצועיים הסתיימו בכישלון, מה שקרה ללא מעט פורצי דרך בתולדות האמנות והקולנוע המוקדם, עולם הקולנוע לא ישכח את הקוסם שהיה לבמאי ראינוע והמציא את סרטי המדע הבדיוני, הותיר מורשת מרהיבה של תעוזה ודמיון והרבה זיכרונות מעוררי חיוך ונוסטלגיה, לאופן שבו ראו פעם את הירח, הטכנולוגיה והעתיד.

הספר והסרט "הוגו" של השנים האחרונות, הזכירו לעולם את הקסם שבמורשת הקולנועית של מי שיכולתו "לשנות את המציאות", בצילום ועריכה, הקנתה לו בחייו את הכינוי "צלם קוסם" (Cinemagician).


הנה סיפורו המתורגם של מלייס:

https://youtu.be/L8is28gAOTc


סרטון שהקדיש לדמיונות והרעיונות שלו מנוע החיפוש גוגל:

https://youtu.be/BEePFpC9qG8


ז'ורז' מלייס עשה את הסרט הבדיוני הראשון בהיסטוריה - "מסע לירח":

https://youtu.be/uMBkDT_eG5g


סרט נוסף שבו ז'ורז' מלייס משתמש ברעיונותיו כדי ליצור את "האיש שהוא תזמורת":

http://youtu.be/3RMp32GPWww


הסרט "הוגו" המספר על מלייס וסרטיו היצירתיים:

https://youtu.be/Paneo9Urjc4


תכנית שרגא בישגדא מהחינוכית, שהוקדשה לז'ורז' מלייס (עברית):

https://youtu.be/jKeEcYyx97s?long=yes


וסרט על תולדות הקולנוע המוקדם, שעושה כבוד למלייס:

https://youtu.be/87km5sFrIQQ?long=yes

אשליית התנועה בצילום נוצרה לראשונה על ידי אדוארד מייברידג' (Eadweard Muybridge). בשנת 1877 הוא התבקש על ידי בעל חווה במערב ארצות ארצות הברית, לסייע לו. בעל החווה התערב עם ידיד, שבחלק מהזמן שבו הוא דוהר, נמצא סוס לגמרי באוויר. מייברידג', צלם מיומן ובעל חוש טכני מצוין, הגה רעיון שבאמצעותו יוכל להוכיח האם הדבר נכון.

מייברידג' החליט להשתמש ב-18 מצלמות כדי לצלם סדרה של תמונות עוקבות של סוס דוהר. הוא העמיד אותן לאורך מסלול הריצה וכשהסוס עבר על פניהן, הן צילמו אותו, כל מצלמה בתורה. לאחר מכן הוא פיתח מקרן שיאפשר לו להציג את התמונות הללו ברצף וכך הצליח להוכיח שברגע מסוים אכן נמצא הסוס לגמרי באוויר.

באמצעות המכשיר שפיתח לשם כך, זכה בעל חוות הסוסים בהתערבות ובסכום של 25 אלף דולר.

אבל בזכות ההתערבות הזו, יצר אדוארד מייברידג', לראשונה בתולדות הצילום, את האשליה של התנועה. הוא הצליח להקרין רצף של צילומים ולהציג תנועה מסרט. זה עוד לא היה ממש קולנוע, אך מאיברידג' הציג בהמצאותיו מרכיבים הכרחיים בהולדת הקולנוע, שיגיע רק כ-20 שנה אחר-כך. בכך הוא היה לחלוץ חשוב בהתפתחות של החשיבה הקולנועית המוקדמת.


הנה הניסויים והסרטונים שנעשו על ידי מייבריג' בסוף המאה ה-19:

https://youtu.be/2KnnGeNrvdE


סיפור ההמצאה של מייברידג', שיצרה את אשליית התנועה הראשונה:

https://youtu.be/FYKZif9ooxs


הסרטון המפורסם שיצר אדוארד מיברידג' בשנת 1878 ובו סוס ורוכבו הדוהרים קדימה:

http://youtu.be/UrRUDS1xbNs


דוגמאות של לוחות התמונות העוקבות ומה שכל רצף לוחות כזה מציג בתנועה:

https://youtu.be/2B7nm9e3o_Q


וסרט תיעודי על תגליותיו של מייברידג':

https://youtu.be/5Awo-P3t4Ho?long=yes

"מסע אל הירח" של ז'ורז' מלייס הוא סרט בדיוני, שרבים רואים בו את סרט המדע הבדיוני הראשון בהיסטוריה.

הסרט הושפע מספרים שהיו פופולאריים בתקופתו, כשאחד המרכזיים שבהם היה ספרו של ז'ול ורן "אל הירח". הספר תאר מסע עתידי של בני-אדם אל הירח. גיבוריו נורים אל הירח בתוך פגז, מגיעים אליו ונוחתים על הירח. שם, כמה אופייני לטבע האדם, הם מתעמתים עם חייזרים ולאחר שהם גוברים עליהם, הם שבים הביתה, אל כדור הארץ.

המדהים הוא שז'ול ורן הצליח לנבא די במדויק את המסע שיתקיים בדיוק 99 שנה לאחר מכן. היה זה כשהחללית "אפולו 11" תמריא אל הירח, גם היא מאויישת ב-3 אסטרונאוטים. גם היא הגיעה אל הירח פחות או יותר בזמן שנקב ז'ול ורן בספרו. היא אמנם לא נורתה כפגז אלא הונעה בכוחו של מנוע רקטי, אבל הגאון הספרותי הבידיוני ידע לחזות את העתיד די יפה.

מלייס התרשם מאד מהספר ויצר את הסרט שלו, שהושפע ממנו בבירור. כדי לספר את סיפור הטיסה אל הירח המציא מלייס, קוסם לשעבר ואמן של אפקטים, ויצר מגוון אדיר של רעיונות ופתרונות קולנועיים יצירתיים. למעשה, הסרטים התמימים ואפילו הילדותיים שלו, בישרו את הכיוון של הקולנוע הבידורי. הם הראו לממשיכיו של מלייס את הדרך, כשהדימויים של מלייס היו אמנם אחיזת עיניים ברורה, אבל הם היו מלאי דמיון ומעוררי השראה.

מלייס יצר המון סרטים והצליח מאד לתקופה קצרה. אבל בתוך עשור הם הפכו למיושנים והצופים מאסו בהם. הוא עוד הספיק לשנות סגנון ולצלם מערבונים מצליחים, אך לבסוף פרש לחלוטין מהתחום.


הנה הסרט הבדיוני הראשון בהיסטוריה "מסע לירח":

https://youtu.be/uMBkDT_eG5g


סרט נוסף שבו ז'ורז' מלייס משתמש ברעיונותיו כדי ליצור את "האיש שהוא תזמורת":

http://youtu.be/3RMp32GPWww


הסרט המקסים והעכשווי "הוגו" מספר על מלייס וסרטיו היצירתיים:

https://youtu.be/Paneo9Urjc4


וסרט על תולדות הקולנוע המוקדם, שבו שמור למלייס מקום של כבוד:

https://youtu.be/87km5sFrIQQ?long=yes

הפנטזמגוריה (Phantasmagoria) הייתה אשליה של תנועה על המסך, שאפשרה בעבר להקרין על המסך לא רק תמונות קפואות, שאינן זזות.

ממציאי הפנטזמגוריה היו אטיין רוברטסון הבלגי ופיליפשטל מאנגליה שפיתחו את הטכנולוגיות הללו החל משנת 1790. הם הפכו את הפנטסמגוריה לצורת בידור של מעין סרטי אימה מוקדמים, שזכו להצלחה רבה בפאריס של סוף המאה ה-18. שלדים, גולגלות ואנשים מפחידים - כל אלו ריתקו את דמיונם של הפאריזאים והיו כנראה הסוג המוקדם של סרטי האימה שאנו מכירים כל כך טוב בימינו.


הנה תולדות האנימציה כשהפנטזמגוריה היא כבר בתחילתה:

https://youtu.be/z6TOQzCDO7Y


סרטון שמדגים את הפנטזמגוריה:

http://youtu.be/S9hVVLOHdTI


סרט הפנטזמגוריה של אמיל קול (Émile Cohl) מ-1908:

https://youtu.be/o1d28X0lkJ4


והרצאה על הפנטזמגוריה:

https://youtu.be/hJVhhh6t_LI?long=yes

רבים מכירים את שני גאוני הסרט האילם, צ'ארלי צ'אפלין ובאסטר קיטון. אבל לא רבים זוכרים את הקומיקאי הממושקף הרולד לויד, הגאון השלישי של הראינוע. הקומדיות האילמות שיצר הן לא פחות מעולות משל השניים האחרים ובכל זאת הוא הצליח להישכח.

מעבר להיותו שחקן מצוין במעל 200 קומדיות שיצר, לויד נודע גם בסצנות הנועזות והפעלולים המסוכנים שהופיעו בסרטיו. את רובם ביצע בעצמו.


הנה אחד הסרטים החשובים והמפורסמים של הרולד לויד - הסרט "לעזאזל הבטיחות":

http://youtu.be/QEcTjhUN_7U


ואוסף של סצנות מסרטים שונים שלו:

http://youtu.be/shdzRq4BYWk

הפרקסינוסקופ (Praxinoscope), המכונה לעיתים בטעות פאראקסינוסקופ, הוא מכשיר האנימציה המוקדם ביותר שהומצא. זה היה פנס קסם לאנימציה, מכשיר להקרנת סרטים מצוירים על הקיר, שהמציא בשנת 1873 האמן והממציא הצרפתי אמיל רנו.

הפרקסינוסקופ העגול מזכיר סיר רחב. לדופן הפנימית שלו הוצמדה סדרת ציורים של שלבים שונים בתנועה. זו השתקפת במערכת מראות וכשסובבו את הפרקסינוסקופ ראו הצופים מעין סרט מצויר, שהיה תולדה של אשליה, שהתבססה על תנועה.

את הפרקסינוסקופ יצר אמיל רנו הצרפתי בשנת 1888, עוד פיתוח שנוצר, לאחר סדרה של מכשירים קטנים להקרנת סרטונים, שנוצרו בידי אחרים, כמו הפנקיסטוסקופ, הסטרובוסקופ והזואיטרופ. ההבדל בינו לבינם היה שלראשונה הצליח אמיל רנו להקרין את הסרטון המצויר על הקיר.

אבל איך הוא עשה זאת?

רנו המוכשר הוסיף לפרקסינוסקופ פנס קסם נוסף, שהקרין תמונת רקע שאינה זזה. על התמונה הזו הוקרנו סרטוני התנועה של הפרקסינוסקופ. כך הוא יצר מופע של סרט מצויר שאמיל רנו כינה "התאטרון האופטי". זו הייתה צורת הבידור המוקדמת ביותר של הסרטים המצוירים לקהל הרחב והפעם הראשונה שבה סופר סיפור של ממש על גבי מסך.


הנה סיפורו של הפרקסינוסקופ של אמיל רנו:

https://youtu.be/TK_K_Hvf-24


מספר אנימציות מתוך סרטוני הפרקסינוסקופ:

https://youtu.be/TxYP1nOSVJY


מכשיר הפרקסינוסקופ שהמציא אמיל רנו:

https://youtu.be/ChRD0UG0txw


הפרקסינוסקופ בפעולה:

http://youtu.be/xOItdZOGnx8


פראקסינוסקופ משנת 1906 שנקרא "שלבים משעשעים של פרצופים מצחיקים":

http://youtu.be/8dRe85cNXwg


סרטוני פארקסינוסקופ מודרניים:

http://youtu.be/AznclmOj9UI?t=24s


ודגם של פארקסינוסקופ במוזיאון הקולנוע, שמצורפת לו גם תיבת נגינה קטנה:

http://youtu.be/ChRD0UG0txw

האנשים הראשונים שהקרינו סרטים על קיר ומסך היו האחים לואי ואוגוסט לומייר (Lumière Brothers).

לשם כך השניים המציאו את ה"סינמטוגרף" (Cinématographe), מכשיר מופלא, במשקל של 5 קילוגרם בלבד, שהיה מצלמה, מכשיר הקרנה ומכשיר לפיתוח ושכפול של הסרטים שנוצרו בו.

מצלמת הקולנוע הזו, שיצרו האחים לומייר, נחשבת לתחילתה של מהפכה תרבותית - עידן הראינוע, הסרט האילם, שיהיה תחילתו של עולם הקולנוע.

האחים לומייר לא המציאו את המקרן שלהם משום מקום. הם התבססו בין השאר על הטכנולוגיה של הפרקסינוסקופ (Praxinoscope), שפיתח אמיל רנו כדי להקרין על מסך סרטונים מצוירים שיצר (ראו באאוריקה בתגית "אמיל רנו").

אבל האחים לומייר תרמו שני חידושים משמעותיים, שגם אם התבססו על המצאות קודמות, הם היו לסימני ההיכר של חדשנותם הטכנולוגית - הם הראשונים שצילמו מחוץ לאולפן וגם אלה שהקרינו את סרטיהם על מסך גדול.

הם יצרו את סרט הראינוע הראשון. הסרטים הראשונים שיצרו האחים לומייר היו לאגדה. ובכל זאת, איכשהו הם התייחסו לסרטי קולנוע כאל שעשוע נחמד, אבל חסר חשיבות של ממש. לואי לומייר אמר אז על הקולנוע את המשפט הנבואי המשעשע ביותר שאמר ממציא כלשהו: "הקולנוע היא טכנולוגיה שאין לה עתיד..."


הנה האחים לומייר:

https://youtu.be/16Z-ZkWKK-I


"הרכבת מגיעה לתחנה" שהאגדה מספרת שחלק מהצופים הראשונים ברחו מהאולם מפחד הרכבת המתקרבת אליהם:

http://youtu.be/yJuziSzbZO0


הקומדיה הקולנועית הראשונה - הסרט "המשקה המושקה" של האחים לומייר:

http://youtu.be/Hqo1dBBSwJI


"יציאה מהמפעל" שבו הם מראים אנשים מסיימים את יום העבודה שלהם:

http://youtu.be/4X2cw7eJqjg


וסרט תיעודי על סיפורם של האחים לומייר והמצאת הקולנוע על המסך הגדול:

https://youtu.be/qdIVbGm1uK8?long=yes

קינטוסקופ (Kinetoscope) הוא מכשיר שבו אפשר היה לצפות בתמונות נעות מבעד לעינית שמוצבת בראשו. ניתן להגדיר את הקינטוסקופ כסוג של מציג סרטים אישי קדום.

זה היה, אם תרצו, האייפוד הראשון בהיסטוריה...

נחזור להמצאה. סוף המאה ה-19, ממש בעשור האחרון של המאה. ממציא הקינטוסקופ היה תומאס אלווה אדיסון, הממציא רב הפעלים שאחראי בין השאר גם על נורת החשמל והפטיפון הראשון.

אדיסון שילב את כל הפיתוחים שנוצרו לפניו בתחום (הפנקיסטוסקופ, הסטרובוסקופ, הזואיטרופ, אקדח התמונות והצילום הרציף שפיתח מאיברידג' - הכירו אותם בתגית "תולדות הקולנוע") ויצר בשנת 1891 מתחמי קינטוסקופים - אולמות לצפיה אישית בסרטונים.

במתחמים הללו ביקרו אנשים, שלשלו מטבעות לשורת מכשירי קינטוסקופ והציצו אליהם כדי לצפות בסרטונים קצרים שצולמו באולפן של אדיסון, סרטים שהציגו תנועה.

זו הייתה מהפכה מוחלטת וקפיצה אדירה למה שיהיה הקולנוע. אמנם החוויה היא לאדם בודד אבל היא הייתה חדשנית ומהנה מאד. 3 שנים לאחר הצגתם לציבור, כבר ניתן היה לקנות קינטוסקופים מחברת אדיסון. האייפוד הראשון כבר אמרנו?


כך פעל מכשיר הקינטוסקופ:

https://youtu.be/yY1d_WtMjQg


כך הוא הומצא ופותח:

https://youtu.be/sfI0NVC0hLU


סרטון מתקופת אדיסון שמראה כיצד השתמשו בקינטוסקופ ומה ראו בו:

http://youtu.be/zxuW9NmFZtQ


מבט מקרוב בקינטוסקופ של אדיסון:

http://youtu.be/SRIjUYh3MEs


ומספר סרטונים שהוצגו בקינטוסקופים של אדיסון:

http://youtu.be/686Y7bZYavA

את המערבון הראשון בתולדות הקולנוע יצר אדווין פורטר, בשנת 1903. זהו סרט בשם "שוד הרכבת הגדול" (The Great Train Robbery).

זה היה סרט אילם, סרט קולנוע קצר שאורכו כ-10 דקות בלבד. אך באותן עשר דקות הוא פתח את הדלת לז'אנר המערבון, סוגה קולנועית שבהמשך המאה ה-20 עתידה לצבור פופולריות עצומה.

את הסרט, שנחשב גם סרט הפעולה האמריקאי הראשון, כתב, הפיק וביים אדווין פורטר, או בשמו המלא אדווין סטנטון פורטר. האיש החל את דרכו כצלם קולנוע באולפנים של תומאס אדיסון, בהם הוא צילם סרטים קצרים למכשירי הקינטוסקופ, שהמציא אדיסון, טכנולוגיית קולנוע מוקדמת ביותר, שהתבססה על צפייה בסרטים המוקרנים בתוך מכשיר והתחרתה בהקרנות הסרטים של האחים לומייר.

הסרט, בו כיכבו אלפרד אבדי, ברונקו אנדרסון ויוסטוס ד. ברנס, לא כלל קרדיטים. הוא צולם במילטאון שבאזור ניו ג'רזי, באזור החוף המזרחי של ארצות הברית, על אף שעלילת הסרט מתרחשת במערב הפרוע שבמערב המדינה.

בשנת 1990 ולקראת תום המאה ה-20, המאה של הקולנוע, הוכרז "שוד הרכבת הגדול" על ידי ארכיון הסרטים הלאומי בספריית הקונגרס של ארצות הברית, כסרט לשימור.


#חידושים בסרט
בסרט זה הוצגה, אולי לראשונה בתולדות הקולנוע, עריכה צולבת, המתארת אירועים שונים על המסך, באופן סינכרוני, כלומר בו זמנית, כשאלה מתרחשים במקומות שונים ובאותו הזמן.

במקרה של הסרט הזה הוצגו בעריכה הצולבת שתי סצנות בו-זמנית, כשהן מתרחשות במקומות שונים.

חוץ מהעריכה הצולבת השתמשו בסרט בכמה טכניקות צילום חדשניות ולא שגרתיות לתקופה. אולי המשמעותית מהן הייתה השימוש בתנועות מצלמה תכופות. לא שגרתי היה גם לצלם אז בצילומי חוץ כה מרובים, מה שנעשה בסרט בסצנות רבות.

פורטר גם היה מהראשונים שהשתמשו בטכניקה של צביעת סרטים בקולנוע. ואכן, בחלק מעותקי הסרט נצבעו סצנות מסוימות ממש בעבודת יד והוקרנו כשהן צבעוניות, בעוד שאר הסצנות בסרט נשארו בשחור לבן.


הנה הסרט "שוד הרכבת הגדול" בליווי פסנתר אופייני לתקופה:

https://youtu.be/y3jrB5ANUUY?long=yes


גרסה נוספת עם פסקול מודרני שלא ממש עובד:

https://youtu.be/cT6Pz9t89Lk?long=yes


תרומתו של אדווין פורטר לשפה הקולנועית:

https://youtu.be/V7ZHd1xU2w8?long=yes


וידאו אסיי של צעיר שנדלק על הסרט מהמלצה של סקורסזה:

https://youtu.be/D3phHSH_P8c?long=yes


והז'אנר שיוולד ממנו יהפוך לנחשול של מערבונים, הנה כמה מהטובים ביותר:

https://youtu.be/wAMwmfkZ6_8?long=yes

זואיטרופ (Zoetrope), או זואטרופ כמו שלעיתים כותבים בטעות בעברית, הוא מכשיר בצורה של תוף חלול, שבו מספר גדול של חריצי הצצה. הזואטרופ הציג בתוכו סדרת ציורים במספר זהה לחרכי ההצצה, עם רצף של מצבי תנועה.

מבט אל חריצי ההצצה, תוך כדי סיבוב התוף, הציגה אשלייה של תנועה רצופה.

פירוש השם "זואטרופ" הוא ביוונית עתיקה "גלגל החיים" ("זואי" ביוונית פירושה חיים).


הנה סוס בדהירתו, מסוג הסרטונים המצויירים שהוצגו בזואיטרופ:

http://youtu.be/SBg6dAE3mI0


עוד זואטרופ מרגש:

https://youtu.be/SqCPFuxhn80


סרטוני זואיטרופ רבים ברצף:

http://youtu.be/fG6ywByMAyE


והנה זואיטרופ מודרני שיצרה חברת הסרטים פיקסר, כדי להדגים את התנועה הנוצרת מהרצה מהירה של דמויות:

http://youtu.be/5khDGKGv088

"רובה תמונות", האקדח הכרונופוטוגרפי, או "אקדח תמונות" הם שמות משנת 1882 להמצאה של מדען צרפתי גאון בשם אטיין ז'ול מארי, או ליתר דיוק אֶטיֶין-ז'ול מָארֶה (Étienne-Jules Marey).

מארה פיתח טכנולוגיה שאיפשרה לצלם על לוח מזכוכית תמונות רבות, בקצב של 12 תמונות בשנייה.

אקדח התמונות הוא שתרם את המושג "שוט" לעולם הקולנוע. הוא היה מאותן המצאות שקדמו להמצאת הקולנוע ותרמו רבות לשיפור היכולת הטכנית לחבר תמונות בודדות לתנועה.


כך נראה אקדח התמונות של מארה:

https://youtu.be/1OsDKCJInNc


כמה מסרטוניו הקצרים של מאריי שנעשו בסביבות שנת 1900:

http://youtu.be/CtRJHS7ynyI


סוגי ה"שוטים" בקולנוע של היום:

https://youtu.be/RWJ5HxQVTzk


ואחדים מסרטיו הראשונים של אטיין ז'ול מארה:

https://youtu.be/11lKItGNuiY?long=yes

"התאטרון האופטי" (Theatre Optique) היה צורת הבידור המוקדמת ביותר של סרטים מצוירים שהוקרנו לקהל הרחב והפעם הראשונה שבה סופר סיפור של ממש על גבי מסך. זה היה הראינוע המוקדם, מבוסס טכנולוגיה ואנימציה שכולן מעשה ידיו של האנימטור הראשון והממציא אמיל רנו (Emile Reynaud).

"התאטרון האופטי" התבסס על מכונה גדולה ופורצת דרך, שיצר רנו. זה היה פיתוח טכנולוגי משולב של סרטון אנימציה מצויר, שהוקרן לראשונה על מסך לבן, בשילוב עם תמונת רקע שלא זזה והוקרנה על ידי פנס קסם נוסף. הוא היה כמו תיאטרון אמיתי, עם תפאורה סטטית מאחור, אבל את השחקנים החליפה התרחשות מצוירת, אופטית, שנעה על המסך באנימציה, על פני הרקע הסטטי.

מכונת "התיאטרון האופטי" הגדולה הורכבה מגלגל בקוטר של מטר וממערכת של פנסים, עדשות ומראות. היא הקרינה סרטי אנימציה קצרים, בעזרת פרקסינוסקופ שיצר רנו. המכונה הזו הייתה הראשונה שאיפשרה להקרין רצף בן מאות פריימים ולספר סיפור. לראשונה יכול היה הקהל לחזות בסרט שלם על גבי מסך, באופן שדומה להקרנות הקולנוע של ימינו.

סרטון האנימציה הראשון שהקרין רנו לפני קהל גדול שישב וצפה בו מעל גבי מסך, היה הסרטון העלילתי "פיירו המסכן" (Pauvre Pierrot). במסגרתו הקרין רנו סרטונים נעים על ידי הפרקסינוסקופ, על גבי התמונה הקבועה של הרקע. בתור ליווי הוא השמיע פסקול מוזיקלי. בכך הוא ניבא בדייקנות את הראינוע, אך עדיין ללא סרט מצולם, מה שיעשו לראשונה האחים לומייר, כמה שנים אחר כך.


כך פיתח אמיל ריינו את התיאטרון האופטי:

https://youtu.be/pM1K8h8xtb4?end=5m4s


"פיירו המסכן" סרטון האנימציה הראשון שהוקרן על מסך בפני קהל "Pauvre Pierrot":

https://youtu.be/426mqlB-kAY


סרטו של אמיל ריינו מ-1895 - "Autour d'une cabine":

https://youtu.be/_ntdUMPancg


וסרט תיעודי קצר על סיפורו של התאטרון האופטי של אמיל רנו:

https://youtu.be/TAUA6pg_EXk?long=yes

בשנת 1895, כ-4 שנים לאחר המצאת הקינטוסקופ של אדיסון, מכשיר שאיפשר לצופה הצצה לסרטונים שהוצגו בו, הוצגו לראשונה לקהל הרחב סרטים שהוקרנו על קיר גדול, מה שיזכה לשם "המסך הגדול". האחראים להקרנה הציבורית הזו של סרטים הם שני אחים צרפתיים, האחים לומייר (The Lumière Brothers), שבנו את הסינמטוגרף והיו בעלי החזון להפוך אותה לצורת בידור חדשה.

האפשרות להקרין כך סרטים נוצרה בזכות המצאה שנקראה "סינמטוגרף" (Cinématographe). המכשיר הזה, ששקל רק 5 קילוגרם, היה מצלמה ששימשה גם כמכשיר הקרנה ופיתוח לסרטים בעידן הראינוע. מצלמת הקולנוע הזו, שאפשרה גם להקרין את הסרטים שצולמו בה, על גבי מסך גדול, סימנה את תחילתה של מהפכה תרבותית של ממש.

הכל החל כששני אחים, לואי ואוגוסט לומייר, המציאו ורשמו פטנט על מצלמה "סינמטוגרפית". המצלמה הזו הייתה מכשיר פלא של ממש. גם מקרן, גם מכונה להדפסת עותקים נוספים של הסרטים שצולמו בה וגם מקרן של סרטים.

הסינמטוגרף לא היה מכשיר הצילום או ההקרנה הראשון של סרטים. אבל הוא היה הראשון שעשה את העבודה ללא דופי. אחת הסיבות לאיכות הטובה שלו היו נקבים קטנים שנוקבו בצידי סרט הצילום. הללו הריצו את הסרט במכשיר בתנועה רציפה ובמהירות אחידה. סרטי הצילום, שבתחילה היו מנייר ורק בהמשך בסרטי צלולואיד, היו אמינים ורצו בקצב אחיד. הקולנוע נולד!

הסינמטוגרף ושני הממציאים שלו הם האחראים לעידן חדש ולמהפכת הקולנוע. למעשה, הם הולידו לא רק את תעשיית הקולנוע. מהתעשייה הזו ייווצר גם עולם הטלוויזיה, אותו מכשיר שיזכה לכינוי "המסך הקטן" ובהמשך יצאו מהם אינסוף המצאות וחידושים בתחום הבידור, בתרבות הפנאי המודרנית ובחברה האנושית כולה.


הנה סיפורו של הסינמטוגרף:

https://youtu.be/_OaOCN3pHDQ


דגם מצויר של מצלמת ומקרנת הסינמטוגרף:

http://youtu.be/7Q_SgMvTO-o


וכמה מהסרטונים הראשונים של האחים לומייר, שנוצרו בעזרת הסינמטוגרף:

http://youtu.be/4nj0vEO4Q6s

סרטים בדיוניים נעשו כבר בשנים הראשונות של הראינוע. אבל סרטים בדיוניים פסימיים, שהציגו תחזית אכזרית ורעה לעתיד, הגיעו רק מאוחר יותר. מטרופוליס, הראשון שבהם, יצירתו של פריץ לאנג, יצא בשנת 1926. "מטרופוליס", עיר תחתית ביוונית עתיקה, היה סרט קודר ומדכא, שאפילו שביב התקווה שבו, לאהבה אנושית וזכה, נרמס בידי אנשים חזקים וציניים, עד הסוף המפתיע.

הסרט סיפר על עיר עתידנית בשנת 2026. הוא ניבא עולם תעשייתי מנוכר ואכזרי שבו יחיו מייסדי העיר העשירים בתפנוקים ובחיים טובים, כשמתחתיהם, בעיר התחתית האפילה, עובדים אנשים אומללים, חסרי חיים וחסרי חופש. הסיפור מתפתח למרד של פועלים אומללים ומנוצלים בקפיטליסטים הנצלנים. במרכזו סיפור האהבה בין בנו של מייסד העיר למנהיגת הפועלים מריה, בת המעמד העובד, שדורשת עתיד טוב יותר למסכנים שבעיר התחתית.

מבחינה אסתטית הסרט היה אחד הסרטים המשפיעים בתולדות הקולנוע המוקדם והושפע מהפוטוריזם האיטלקי, זרם שתאר את החיים המודרניים, על האדריכלות, התעשייה והמכונות שבהם.

באמצעות צילומי מראה של דגמי בניינים זעירים, נברא בסרט עולם עתידני, עיר ענק מודרנית וגבוהה. מטוסים קטנים טסים בין בנייני הענק, כמו המכוניות המעטות שנסעו ברחובות הערים בתקופה שבה נעשה הסרט. עבודת תאורה ומשחקי אור וצל אקספרסיוניסטיים יצרו אווירה מדכאת ומתאימה לסיפור ולניגוד בין עניים שחיים באפילה ועשירים, המבלים את זמנם בגנים מלאי אור ושמש.

בדיעבד, השפיע הסרט "מטרופוליס" על עולם האדריכלות שאחריו.


הנה הסרט הבדיוני הפסימי הראשון "מטרופוליס":

https://youtu.be/vLxe92EgT9Y


קדימון הסרט "מטרופוליס":

http://youtu.be/vHPCXuTP0DY?t=8s


ההליכה למפעל של העובדים השחורים:

http://youtu.be/4x_37i79QGg


יש ערים בימינו שנראות כמו העיר העתידנית של מטרופוליס:

https://youtu.be/BLlBehsauR4


רמיקס של קליפ מלהקת קווין משנות ה-80 שהשתמש במראות של מטרופוליס:

http://youtu.be/txd03YZz65s


והיו עוד רעיונות בקשר לעיר העתיד, למשל בשנות ה-50:

https://youtu.be/Yf0yy3gVXnc

האמן הצרפתי אמיל רנו, או ריינו (Emile Reynaud) היה חלוץ סרטי האנימציה. זה קרה בשנת 1892, שנים ספורות לפני שנוצרו סרטי הראינוע הראשונים של האחים לומייר. אמיל רנו יצר אז סרטים עלילתיים מורכבים וסיפוריים מאד. הוא הציג אותם בעזרת פנס קסם מסתובב שפיתח ונקרא פרקסינוסקופ (Praxinoscope).

בעזרת הפרקסינוסקופ הצליח אמיל רנו להקרין על מסך סרטונים מצוירים שיצר. הצלחתו ליצור אשליה של תנועה הייתה מידית והצופים השתאו לראות תנועה מכנית למול עיניהם. אלה היו מראשוני "סרטי ההנפשה", שמם העברי של סרטי האנימציה. אמיל רנו הפך לקוסם בידורי של ממש.

אך 3 שנים לאחר מכן, משהתפרסמה טכנולוגיית הסרט המצולם של האחים לומייר, השתנה במהירות טעמו של הקהל. הקהל העדיף את הסרטים שרואים בהם אנשים ומקומות של ממש והעניין בסרטים המצויירים של אמיל רנו פחת במהירות.

עצוב ומפסיד, הרגיש חלוץ האנימציה הגאון, שחרב עליו עולמו. הוא התכנס בתוך עצמו והשמיד את סיפוריו המצוירים. לסרטי האנימציה צפוי עתיד מזהיר, אבל הוא, החלוץ ומי שהוליד את העולם המצויר והקסום הזה, לא ייהנה ממנו ולא יהיה לו חלק בו.


הנה המצאותיו והאמנות של אמיל רנו:

https://youtu.be/pM1K8h8xtb4?end=5m4s


כך נראה מכשיר הפרקסינוסקופ שהמציא אמיל רנו:

https://youtu.be/ChRD0UG0txw


אחד מהסרטונים שאמיל רנו לא הצליח להשמיד בייאושו:

http://youtu.be/A5MXcxaRXNc


"פיירו מסכן", עוד סרטון אנימציה של אמיל רנו משנת 1892:

http://youtu.be/6awj6b9aQ8U


ולהשוואה, האנימציה של העידן המודרני:

http://youtu.be/ezKtQ7LjErw

הקולנוע, או הראינוע כמו שקראו לו פעם בעברית, הומצא בשנת 1895 בידי האחים לואי ואוגוסט לומייר (Lumière Brothers), שני ממציאים צרפתיים.

סרטיהם הראשונים של האחים לומייר היו קצרים ביותר, באורך של דקה בלבד. בסרטים אלה הם צילמו בפעם הראשונה קטעים בתנועה, שנראו כל כך אמיתיים עד שהצופים המתפעלים שילמו המון כסף כדי לראותם.

סרטונים שלהם מאותה תקופה, כמו "הכניסה של הרכבת לתחנה" למשל, נראו כל כך אמיתיים לצופים הראשונים של הקולנוע, שמספרים שברגע בו הופיע הקטר המתקרב בסרט, הם ברחו מהאולם, מחשש לחייהם.

סרט אחר שצילמו האחים תיעד עובדים במפעל בהפסקת הצהריים שלהם. גם הוא עורר סקרנות ואולי אפילו תיאבון מסוים.

הסרטים שצולמו על ידי האחים לומייר וממשיכיהם היו ללא קול או צליל כלשהו ולכן הם נקראים היום "סרטים אילמים". זה לא הפריע להם להיות בהדרגה ארוכים יותר, מורכבים ומעניינים, כי הם חשפו לפני הצופים מקומות והתרחשויות שלא הכירו מעולם, כי רובם לא נסעו הרחק מהעיר בה הם חיו.

בתקופת הסרט האילם ליווה נגן שישב באולם הקולנוע את הסרט, תוך כדי הקרנתו. רק כ-30 שנה לאחר המצאת הקולנוע פותחה הטכנולוגיה שאיפשרה להוסיף גם קול לסרטים ואז נוצר ה"פסקול" של הסרט.

הסרט הראשון שהוקרן עם פסקול שבו מוסיקה ודיבורים היה "זמר הג'אז" משנת 1927. אם עד אז הסרטים נקראו Movie, כלומר "סרט זז", עכשיו נולד ה"טוקי" - הסרט המדבר. אגב, הסרט הזה סיפר את סיפורו של חזן יהודי שהפך לזמר ג'אז.

כל הסרטים של אותה התקופה היו בשחור-לבן. רק בשנות ה-50 פותחה הטכנולוגיה של הסרט הצבעוני והסרטים הפכו אמיתיים הרבה יותר.


הנה סיפורם של האחים לומייר (מתורגם):

https://youtu.be/aFkSjdaqbyE


הסרטונים הראשונים שהוקרנו לציבור, בהקרנת הבכורה שלהם ב-1895:

http://youtu.be/S1G6v4Ycmnk


הסרט המפורסם ביותר של האחים לומייר - הרכבת שנכנסת לתחנה וגרמה לצופים לברוח מהאולם בבהלה:

http://youtu.be/1dgLEDdFddk


והסרט הנע הראשון אי-פעם, משנת 1878. הוא צולם על ידי אדוארד מייברידג' כמעט 20 שנה לפני האחים לומייר, בעזרת 12 מצלמות:

http://youtu.be/UrRUDS1xbNs