החיזור של ציפורי פריגט הוא אחד המוזרים והיפים בטבע. אם הטווסים מרשימים את הנקבות באמצעות מניפת הנוצות הססגונית שלהם, הפריגט מרשים את הנקבה על ידי ניפוח כיס עור מגרונו לגודל ענקי. כדי להשלים את הרושם שהוא עושה, הוא גם פורש את כנפיו, מנפח את הנוצות, משמיע קולות תקתוק חזקים ונראה גדול ומרשים.

כיס העור האדום נמצא מתחת לגרונו והוא מתנפח לגודל מרשים, שחושף אותו לפגיעה. כך מראה זכר הפריגט לנקבה שהוא אמיץ מספיק להבליט את עצמו והוא בעל יכולת הישרדות. הדבר נועד לעזור לנקבה לבחור מבין כל הזכרים את הזכר המתאים ביותר - אותו זכר שיסתכן כדי להשיג מזון אבל יוכל לשרוד ולא יהפוך לטרף וכך יהיה הורה לצאצאיה לאורך זמן. זה נקרא "עיקרון ההכבדה".


הנה מחול החיזור של הפריגט:

http://youtu.be/7xldqzxwUK0


עוד ריקוד חיזור נוסף ונפוח במיוחד:

http://youtu.be/LWOgCHT1Hr0


חבורת זכרים ונקבות בחיזור מתקתק:

http://youtu.be/8Z--z5oCK94


זכרים מתנפחים ומתחרים מי ימשוך את תשומת לב הנקבות:

http://youtu.be/woZIhsO2RZU


וזכר בודד מתרגל את החיזור:

http://youtu.be/LobtqbavZck

במיני ציפורים רבות ניכרים ריקודי חיזור מרהיבים. הזכרים, ברצונם למשוך את הנקבות, מייצרים תצוגות חיזור מרהיבות ומשוכללות. תצוגות החיזור האלה דומות לריקודים ומייצרות גם צווחות או המיות, שאנו מכנים שירה.

כשהם מצליחים, מושכים ריקודי החיזור המורכבים הללו ושירת הזכרים את הנקבות והם יבלו איתן את חייהם.

החיזור של הקוליברי (Hummingbird), המוכר בתור "יונק הדבש", הוא יפה במיוחד. הריקוד הזה, של הקוליברי, הוא אמנות של ממש. ביחד עם ריקוד החיזור, מבצע בו הזכר גם שירה ומעוף ראווה מקסימים המעידים בפני הנקבה על יכולותיו הפיזיות.


הנה החיזור של יונק הדבש:

https://youtu.be/eh4YU_Ix8pQ


ואחרי החתונה? - צמד יונקי דבש בזמן האוכל:

http://youtu.be/b31CAYF2fIA

על עור הפרפר (Butterfly) פזורות מיליוני גבשושיות זעירות הבנויות כך שישברו את אלומות האור הפוגעות בהן ויחזירו רק אורכי גל מסוימים.

כל אורך גל כזה הוא צבע מסוים. כך גם לא דוהה הצבע של הפרפר, כמו שדוהים צבעים שאנו מייצרים. צבעיו של הפרפר לא דוהים בשמש ולא נשחקים מהאבק שבאוויר, שכן הגבשושיות הזעירות הללו נשמרות טוב יותר מסתם צבע.


#צבעיהם המגוונים של הכנפיים מיועדים לכמה צרכים:

הסוואה - הפרפר דומה לרקע הפרחים ובכך מעלים את עצמו מטורפים.

אזהרה - פרפרים מסוימים מזהירים בצבעיהם טורפים ומעבירים להם מידע שהפרפר המזהיר מכיל חומרים רעילים. יש בטבע גם פרפרים חקיינים שצבועים בצבעי האזהרה הללו, מבלי שהם רעילים..

משיכת בן זוג - לצבעים יש תפקיד חשוב בחיזור בין פרפרים. בריבוי צבעים יש משיכה של בן זוג וגם שימוש ב"עיקרון ההכבדה" - הפרפר מבליט את עצמו ובכך מדגים לבת הזוג את יכולתו לשרוד ואת היכולת לשמור עליה ובמיוחד על הוולדות שלה.


הנה צבעי הפרפרים המגוונים כל כך:

http://youtu.be/Mp8oOHzTPE8


פרפרי האמזונס היפים:

http://youtu.be/BeryOvBs6n0


וכמה מהפרפרים היפים ביותר בעולם:

https://youtu.be/Q0Ygp2UfEW4

כמו מינים רבים, גם זכרי העדניים, ציפור גן עדן (Birds of Paradise), מחזרים אחרי הנקבות על ידי כך שהם רוקדים ריקודים מרשימים ופורשים נוצות צבעוניות ומרהיבות לכל עבר. אבל זכרי ציפור גן העדן גם נתלים במהופך על ענפי העצים ומרשימים אותן בתנוחות שמעידות על כוח ויכולת. הנקבה מביטה בהצגה ולבסוף מחליטה אם לבחור בזכר או להמשיך ולחפש...

ניתן להניח שגם התנהגות זכרי ציפור גן עדן מוסברת באמצעות עקרון ההכבדה. לצד הריקודים המרשימים, שמנסים ללכוד את תשומת לב הנקבה, פורשים הזכרים את כנפיהן הצבעוניות, כשהם משדרים לנקבה על יכולות ההישרדות שלהם למול טורפים אפשריים. הנקבות בוחרות באמיצים שבהם, מתוך הנחה לא מודעת שאלו יקנו לצאצאים יכולות הישרדות גבוהות יותר.

ציפור גן העדן שלעתים נקראת גם בת-עדן היא ציפור שיר שנוצותיה יפות וססגוניות מאד. היא מצויה בפפואה גינאה החדשה, באיי אינדונזיה ובצפון אוסטרליה.


הנה אורחות חייה של ציפור גן העדן:

https://youtu.be/YTR21os8gTA


נקבה צופה בזכר שרוקד ומתהפך ואז מחליטה:

http://youtu.be/IPfW7iolmgc


חיזוריה של ציפור גן העדן:

http://youtu.be/u5MuKBjGvDk


התחרות קשה:

https://youtu.be/BF19aR6mwfI


ואצל מינים רבים של ציפור גן העדן משמשים הריקודים וההצגות שהזכר עושה לנקבה:

https://youtu.be/DU-V3OYwwQU

הלילית (Strix) היא דורס הלילה הנפוץ באירופה, עוף דורס לילי ממשפחת הינשופיים. יש לה עיניים עגולות וראש גדול יחסית.

כדורס לילי, היא מתעוררת בלילה ומחפשת טרף. ביום, לעומת זאת, הלילית ממוקמת על עצים, נשענת על גזע העץ ונמה, גם אם היא עדיין ערנית לשינויים סביבה, כשכל רחש קל יעיר אותה ויגרום לה להתחבא. את האחיזה החזקה שלה את ענפי העצים היא חבה ל-4 האצבעות שבכל אחת מרגליה, זוג אחורי וזוג קדמי. במקום לבנות קן, מטילה הלילית את ביציה בתוך העץ, או בקן שנטשו ציפורים אחרות.

אבל הדואט של הלילית המצויה הוא הדבר המיוחד ביותר שלה ומהידועים בטבע. הזכר של הלילית המצויה משמיע קול "טואו" והנקבה מחזירה לו "טויט". זו שירה זוגית מטורפת ויפה להפליא.

אפילו המחזאי הנודע שייקספיר כתב על שירת זוג הליליות, שמשלימות אחד את השניה. הוא, אגב, טעה וחשב שהסדר הוא הפוך "טויט-טואו". רק שנים רבות אחר כך גילו המדענים שהסדר הנכון של הדיבור הוא "טואו-טויט".

לא ברור למה אבל בתרבות היהודית ובזו של המזרח התיכון נחשבה הלילית לאשתו של השטן וליצור שעושה דברים רעים במיוחד. במציאות היא דווקא עוזרת לאדם, בעיקר בצייד מכרסמים, כמו כל דורסי הלילה.


הנה הדואט של הליליות:

https://youtu.be/g8D2GfVgZXc


עוד סוג:

https://youtu.be/_khEw1wQw0U


הלילית צופה:

http://youtu.be/itj5mtP5o5c


וכאן היא הומיה, אבל לא בשירת דואט:

http://youtu.be/SJVuopldMyU

אחת השיטות של הציפורים להעביר מידע, היא באמצעות התנהגות. למשל טקסי חיזור או ריקודי חיזור שהזכרים משקיעים בהם רבות.

בעזרת הריקוד מעבירים הזכרים לנקבות מסרים על כוונותיהם. לעיתים קרובות הם גם מתקשטים בצבעים עשירים ומסוגננים, שמסכנים אותם.

מחוץ לזה שהריקוד הוא מסר לנקבה שאומר "קחי אותי", הסיכון העצמי שבצבעוניות הגדולה רבה ובריקודים הללו הוא שהזכר יכול להכביד על עצמו בסכנה, כלומר הוא יוכל להגן על הגוזלים שלו. זהו "עיקרון ההכבדה" שהתגלה במחקרים החשובים של אמוץ זהבי, חוקר ישראלי שזכה בזכותם לפרסום עולמי.


הנה ריקוד הזכר של ציפור גן-העדן:

https://youtu.be/IPfW7iolmgc


ריקודי החיזור המפורסמים של הפלמינגו הם המוניים:

https://youtu.be/KW8GX2n4qbY


גם אצל עגור קנדי הריקודים קולחים:

https://youtu.be/a_O40AC9EpM


מין אחר:

https://youtu.be/ZbRrxw-H6xA

אחד המחזות היפים בטבע הוא זה של ריקודי החיזור (Courtship dance) של בעלי החיים.

מחרקים ועד עופות הריקודים הללו נפוצים ומתקיימים בטבע. ללא ספק המרשימים והמיוחדים ביותר הם הריקודים של הציפורים המחזרות. הריקודים האלה מתקיימים במהלך טקס החיזור, כשהזכר מנסה להרשים את הנקבה ולהוכיח את היכולת שלו ואת היותו בריא ומוצלח. בכך הוא משדר לנקבה שיהיה כדאי לה להעמיד צאצאים דווקא איתו.

מבין הריקודים של טקס החיזור בטבע יש כמה בולטים. למשל הריקוד בו חושף הזכר את כנפיו הססגוניות, או זה שבו הוא מנסה להרשים את הנקבה בכך שהוא רוקד מסביבה.

אבל יש עוד והוא לא פחות מעניין. ממש כמו אצל בני האדם, עם הטנגו, הוואלס או הסלסה, גם אצל החרקים והעופות יש ריקודי חיזור משותפים לשני בני הזוג. וממש כמו שהריקוד מעורר ריגוש אצל בני הזוג האנושיים, כך מחזק גם התיאום של תנועות הזכר והנקבה בטבע את התיאום בין בני הזוג בבשלותם המינית. כל תנועה מחזקת את הגירוי. בסופו של ריקוד כזה מוכנים בני הזוג להזדווגות.

ראו מגוון של ריקודים כאלה בתגית "ריקודי חיזור".


הנה ריקוד החיזור של הפלמינגו בהרי האנדים:

https://youtu.be/KW8GX2n4qbY


גם עקרבים בוחרים בני זוג לפי ריקוד החיזור:

https://youtu.be/x4kAnM_2FAo


ריקודי החיזור הנהדרים של ציפור גן העדן:

https://youtu.be/nPhVOZiPokA


גחליליות במסיבת טבע:

https://youtu.be/Z7VZlaHWR1s


ועכבישים רוקדים:

https://youtu.be/xYIUFEQeh3g

לסטגוצרס ממשפחת הפכיצפלוזאורוס (Pachycephalosaur) הייתה על הגולגולת מעין קסדה עבה עשוייה עצם, שתפקידה היה להגן על חלקו העליון של ראשו.

קסדת האבן הנוקשה של הסטגוצרס שימשה בין השאר למאבקי שליטה בין הזכרים, על הנהגת העדר ובמהלך החיזור.

הסטגוצרס היה דינוזאור אוכל צמחים באורך של כ-9 מטרים. הוא השתייך למשפחת הפכיצפלוזאורים, אותם דינוזאורים שהיו בעלי ראש עבה. חברים אחרים במשפחה זו היו ההומלוצפלוס, עם הבליטות בצידי הראש, הפרנוצפלוס שהיה בעל בליטות דמויות מסמרים במעגל הגולגולת והפכילוזאורוס - הארוך והגדול ביותר במשפחה.

פירוש שמו של סטגוצרס הוא "לטאת גג" ופירוש שמם של בני משפחת הפכיצפלוזאורוס הוא "לטאה בעלת ראש חזק".


הנה הדינוזאור סטגוצרס ומשפחתו הפכיצפלוזאורים:

http://youtu.be/eK6u-C_M8tY


ומישהי שהחליטה להשוות את מי מהדינוזאורים היינו רוצים להזמין למסיבה:

http://youtu.be/HLZKxEMsxno

קרבות זכרים (Male fights) בטבע מתקיימים בעיקר על שני דברים: שליטה ונקבות. הזכר נאבק בזכרים אחרים כדי לשמור על הטריטוריה שלו, תא שטח שבו הוא שולט בלעדית, או על הנקבות "שלו", מפני זכרים אחרים.

סיומו של קרב זכרים שכזה יכול, אבל לא חייב ולרוב לא מסתיים במותו של הזכר המובס. בדרך כלל הקרב מסתיים כשאחד הזכרים מתייאש, בורח או סתם מתרחק.

מינים רבים של בעלי חיים מקיימים ביניהם קרבות זכרים ומאבקי שליטה. ביניהם יונקים, זוחלים, עופות, דגים ולא מעט מיני חרקים וחסרי חוליות.

על הזכות להתרבות כמעט כל זכר ימצא את עצמו בטבע נאבק. אבל כאן האבולוציה עושה גם היא עבודה. כי הזכרים החזקים והעקשנים יותר הם מן הסתם אלה שינצחו ויזכו להתרבות. כך יוצא שצאצאיהם יקבלו בירושה את התכונות המנצחות הללו, של כוח פיזי וחתירה עקשנית לניצחון. התוצאה היא שהם ישרדו טוב יותר גם בדורות הבאים וימשיכו את השושלת.

למעשה, כבר בצעירותם "מתאמנים" זכרים מתבגרים של יונקים בהאבקות ראשונית, נגיחות ומאבקי הכנה לקרבות חיזור שיקיימו בעתיד על הנקבות.

אם צבאים ואיילים נוגחים זה בזה בקרניהם, אריות, דובים ועופות מרבים להתגושש באמצעות גופם. ג'ירפים נאבקים זה בזה בצוואריהם, בעוד היפופוטמים וכמוהם גם פילי ים נוהגים להטיל את כובד משקלם זה על זה. סרטנים ובעלי חיים ימיים כמו שושנות ים נאבקים גם הם, כשהסרטן למשל משתמש בצבתות החזקות שלו.

אצלנו לא נדיר לראות בנגב יעלים זכרים שנוגחים זה בזה, בקרב על נקבות היעל או על שליטה באזור כלשהו במדבר.

כדי לזכות בנקבה או להגן על הטריטוריה שלהם נוהגים גם זכרי אנטילופות להילחם. לא פעם במהלך הקרב בין הזכרים הם "נועלים" את הקרניים שלהם זו בזו.

מי שמנהלים קרבות סוערים מאלה של מיני אנטילופות אחרים, הם הדלגנים, סוג של אנטילופה שמסוגלים לדלג דילוגים מרהיבים ומועילים כדי לברוח מטורפים. בקרבות שלהם הדלגנים מתנגשים ומתגוששים על מנת להפיל את היריב ארצה.

נחשים ממין כרכני הקרניים הרוקדים, הם למעשה שני זכרים שמנהלים קרב לחיים ולמוות. בסופו של המאבק המרשים והמפותל הזה יובהר מיהו הזכר החזק והשולט מבין השניים. המנצח במאבק שיכול להימשך שעה, יוביל את הלהקה שבה הם חיים.

אם אתם מתכוונים להתנשא על בעלי החיים הללו אז דעו לכם שגם אצלנו בני האדם יש מאבקי שכנים שלצערנו מגיעים לא פעם לאלימות. בעבר נהגו גברים גם לנהל דו-קרב שהתחרו על הזכות לאהבתה של אישה. כיום, למרבה המזל, לא מקובלות יותר המלחמות בין גברים כדרך חיזור.


הנה אריה נלחם באריות המנסים להשתלט על הלהקה שלו:

http://youtu.be/sjyuIYzNqeI


שני ראמים זכרים בקרב על השליטה בעדר:

http://youtu.be/PFnGYxFsv1s


מאבק בין זכרי הקנגורו:

https://youtu.be/WCcLMNcWZOc


ביזונים זכרים במאבק חיזור על ליבה של נקבה:

https://youtu.be/L4eOhuLDfeU


וריקוד החיזור המכושף של כרכני הקרניים, כפי שהוא מכונה בטעות, והוא בעצם מאבק זכרים עוצמתי וקטלני:

http://youtu.be/2fggr_aY9EQ

ציפור. מושב. מעיין ואוצר קדום - על איזו כחל נתחיל לספר?

כָּחָל (European roller) היא ציפור אקרובטית של ממש, יפה להפליא ועוף טורף ממשפחת הכחלאים (Coraciidae). היא ידועה באקרובטיקה המעולה שהיא מבצעת, בהסוואה הצבעונית שלה ובצווחות החביבות שהיא משמיעה, מהתכונות של משפחת העופות הזו.

הכחלאים ידועים בתרגילי האירובטיקה המרהיבים שהם מבצעים בעונת החיזור. בהתקדמותם על הקרקע הם לא ממש הולכים, אלא מקפצים, אבל באוויר - הם מעופפים מצויינים.

יופיה הססגוני של ציפור הכחל הוא פונקציונלי. זהו יופי שיש לו תפקיד, מטרה הישרדותית ויתרון אבולוציוני. איך קשור הצבע לאבולוציה? - אז הסוד של עופות הכחל הוא בצבע התכול הדומיננטי שלהם - צבע שמיטיב להסוות את הכחל על רקע השמיים. באוויר שומר הצבע הזה על הכחל מעופות דורסים, המתקשים להבחין בו מרחוק.

על פני האדמה, צבע התכלת הזה גם מסווה את הכחל מהטרף שלה. בזכות גוון התכלת מתקשים להבחין בה חיפושיות, חרגולים, צרצרים, עקרבים, מכרסמים, חגבים ואפילו צפרדעים, המביטים מהקרקע כלפי מעלה. כשהם מפספסים את הכחל על רקע השמיים, יש לו יתרון ענק. הוא ממתין לשעת כושר ולפתע, כשהם רגועים ולא מודעים להימצאו שם, הכחל מזנק בתעופה מרהיבה, היישר מענף העץ אל הארוחה שלו.

כמו העורבני והשרקרק, הכחל מוכר בטבע גם כצווחן לא קטן. בריקוד החיזור שלו, למשל, הוא משלב את הצווחות שלו עם מעוף ראוותני, גלגולים באוויר, נסיקה למעלה וצלילת ספירלה למטה. אגב, הצלילה הזו מזכירה סיבוב של בורג ומכאן הכחל זכה לשמו הלועזי Roller. החיזור הזה מכיל גם מופע יכולת נחמד. זה קורה כשהזכר, כדי להראות לנקבה את יכולותיו המדהימות בתעופה, משליך לא פעם אבנים קטנות באוויר ואז ממהר לתפוס אותן בצלילה מדויקת למטה. כמובן שגם את המעוף האווירובטי הזה מלווה הכחל בצווחות של התלהבות...


#אגדת מטמון כחל
השם הזה, כָּחָל, הוא שם עתיק מאוד. בתרבויות המזרח התיכון של ימי קדם ידועה אבקת הכחל התכולה, שנטחנה מאבן ושימשה לאיפור העיניים. חוץ מצבעי עיניים השתמשו בה אז גם לרקיחה של תרופות. עד היום הערבים והדרוזים קוראים לאבקה הזו "כוחול".

"עין-כחל" הוא היום שמו של מעיין גדול השוכן על אם הדרך מטבריה לצפת. הוא ממוקם צפונית-מערבית לכנרת. בסמוך לו יש גם מושב הנקרא על שמו, "כחל".

אבל המעיין הזה, "עין-כחל", הוא עתיק מאוד. בדיוק אליו, מספרים ההיסטוריונים, שלח נפוליאון את חייליו, עת ניסה לכבוש את ארץ ישראל, כדי שימצאו בו את המטמון העתיק שלפי האגדה הוסתר לידו.

הבסיס לסיפור המטמון הזה הוא ככל הנראה בסיפורי רבנים, מקובלים וסופרים יהודים. משהו על אוצר גנוז, שהוסתר בהר הגבוה שממזרח לעין-כחל. לפי האגדה אמור להיות בראש ההר שער חסום ומוסתר. מאחוריו גנוזים כלי הקודש הקדומים של בית המקדש היהודי.

יתכן שמקור הכתובים הללו באגדה שנלחשה פה ושם באירופה של ימי הביניים, אולי אף הגיעה בתקופת מסעי הצלב. האגדה דיברה על אוצרות בית המקדש הגנוזים שהוטמנו באזור זה. צריך לזכור שלא רחוק מכאן הובסו הצלבנים בקרב מכריע, בידי צבאו של המצביא המוסלמי צלח א-דין.

נחזור למטמון. לפי הספר "שערי ירושלים" של החוקר והכותב משה ריישר, חפרו חיילי נפוליאון כמעט את חצי ההר, אבל נכשלו ולא מצאו שם דבר. הכישלון, לפי ריישר, נובע מכך שהאוצר הקדוש הוסתר היטב ולא יוכל להתגלות לאיש, עד שיבוא משיח בן דוד.

זה היה ב-1799, שנה בה ניסה הקיסר הצרפתי לכבוש את צפון הארץ, אחרי שכבש את דרומה. בעכו המבוצרת היטב הוא נעצר. ניתן לשער שחולשתו בכיבוש העיר שנשלטה על ידי התורכים העות'מנים נבעה גם מפיצול הכוחות שכפה עליו חיפוש האוצר הזה בזמן שהוא וחייליו זקוקים לכל חייל ולוחם.

אז את אותו מטמון המקדש לא מצאו המחפשים, לא נפוליאון ולא אחרים. רבים חלמו וניסו לגלות אותו, אבל כלום. ליד המעיין שוכן היום מושב כחל. ציפורי הכחל מבקרות אותו בסתיו, במעופן לאפריקה, וישובו בכל אביב, בדרכן בחזרה. נפוליאון הפך גם הוא לאגדה ורק אוצר כלי המקדש האבודים, קיים או לא, טמון איפה שהוא, אולי בראשם, בדמיונם ובחלומותיהם של המחפשים, מבלי לגלות את סודו לאיש.


הנה הכחל בארוחה ובמעופו:

https://youtu.be/5ABZ5QK4Ezc


שיר המתאר את ציפור הכחל (עברית):

https://youtu.be/ByNuRXml63M


משחר לטרף:

https://youtu.be/dxfIKcE4bz0


מביא מתנה:

https://youtu.be/5aJT1U--5xg


גוזלי הכחל גדלים:

https://youtu.be/8Y3K65c3DuM?t=48


הכחל מקרוב:

https://youtu.be/hbnXdJP4igE


ומעט על נפוליאון שחיפש את האוצר בעין כחל:

https://youtu.be/V4QsRYVMuU0

ריקוד החיזור של עכביש הטווס קצת מזכיר ריקוד של מכשף או אליל שבטי אקזוטי, אבל כמו הרבה בעלי חיים שמחזרים בריקוד, כולל בני אדם, העכביש הזעיר הזה, בסך הכל 4 מילימטרים גודלו, מנסה למשוך את תשומת ליבה של הנקבה.

בכדי למשוך נקבות בעונות הזדווגות, מרבים עכבישי טווס מרבים להשתמש ברגליהם ובגבם, במעין ריקוד מפתה. העכביש הטווסי מאד משתדל לרקוד בצורה מרשימה, כי אם זה לא יצליח לו, די סביר שהוא ייטרף בידי הנקבה או שייאלץ לנוס ממנה בצורה די משפילה..


הנה ריקוד החיזור של עכביש הטווס עם מוסיקה:

http://youtu.be/d_yYC5r8xMI


תצפית מקרוב:

https://youtu.be/AOAfXUshpVY


והסבר מקיף על הרקדן העכבישי:

http://youtu.be/9GgAbyYDFeg

החרק הרעשני ביותר בטבע נקרא ציקדה. חרק קטן וחמוד, אבל שכן טוב בטוח שלא. במיוחד אם אתם נמנים על ה"שכן שלא ישן"...

מי ששמע את הציקדות מרעישות יודע שזה עניין מטורף. הם נשמעים כמו צקצוק של מישהו מעצבן ולא מרוצה, אבל כמו המעצבנים עם עודף הצקצוקים, רבים מעידים שמדובר ברעש שככל שהוא מתמיד, הוא יכול להוציא מהדעת.

החרקים האלה הופיעו על כדור הארץ לפחות לפני 300 מיליון שנים וזה כנראה נתן להם מספיק זמן כדי לשפר את יכולות הרעש שהם מצליחים לייצר בגוף כל כך קטן.

את הרעש הזה מפיק זכר הציקדה לא מהפה, אלא באמצעות שתי לוחיות שמצויות בצידי הבטן שלו.

והרעש משמש, לא תאמינו, לחיזור.

כן, קול הצרצור של זכרי הציקדה נועד למשוך אליהם את הנקבות והם עושים את זה באמצעות צרצור החזק במיוחד, שנשמע למרחק של חצי קילומטר.

לסיום, הציקדה כל כך מזוהה עם הרעש שלו עד שגם את שמו, ציקדה, הוא קיבל מהצרצורים הרמים, מה שנקרא "צקצוקים", של זכר הציקדה.


הנה הציקדה והרעש שהזכרים מפיקים (מתורגם):

https://youtu.be/8iaoEkpnvVk


צרצור הציקדה:

https://youtu.be/VXcsSSLSe9E

הצרצרים (Crickets) הם מהחרקים הרעשניים שאנו מכירים. יש בעולם מוכרים כ-900 סוגי צרצרים ומרביתם מצרצרים מסיבה מאד מסוימת - הזכרים משמיעים את קולות הצרצור שלהם כדי למשוך את בנות הזוג. בעזרת הצרצור הם גם מזהירים את יריביהם לבל יפריעו.

את הצרצור האופייני להם מפיקים הצרצרים לא מהפה. את הצליל שאנו מכנים "צרצור" הם מפיקים בחיכוך הרגליים האחוריות בווריד שבכנפיים הקדמיות. הצליל נוצר ממש כמו אצל נגני הכינור, שמפיקים צליל מהעברת שערות הקשת על המיתר.

כדי שלא יתבלבלו ביניהם, למיני הצרצרים השונים יש צרצורים המיוחדים להם.


הנה הסבר על הצרצורים של הצרצרים ומה זה תורם להם:

https://youtu.be/9cbZmOvRySk


צרצור הצרצר:

https://youtu.be/WVMFC4ICsSk


ואצל אחרים זה נשמע כך:

https://youtu.be/No5NRlYGH0w

ריקודי חיזור בטבע הם די נפוצים. מעופות דורסים ועד יענים, תיקנים וזבובים ואפילו דגים - נראה שכולם רוקדים!

אבל אצל העגורים הריקוד הוא ממש דרך חיים. טקס החיזור הריקודי שלהם הוא של זוגות עגורים, הרוקדים בתוך מחול משותף והמוני של זוגות שונים. החל מהריקוד הראשון בני הזוג יבלו את כל חייהם ביחד והריקוד יהפוך לחלק מהבילוי הקבוע שלהם, לאורך כל ימות השנה.

בנוסף לריקודי החיזור הזוגיים בעונת החיזור, רוקדים העגורים בקבוצות משפחתיות ובקבוצות של המשפחה המורחבת. יש חוקרים שרואים בריקוד בצוותא אמצעי שמחזק את הקשרים המשפחתיים שלהם, קצת כמו שבני האדם רוקדים בשמחות..


הנה העגורים המרקדים:

http://youtu.be/-o4xsvE1p-g


באלט של עגורים:

http://youtu.be/M8qprOG2LxY


וריקוד זוגי:

http://youtu.be/a_O40AC9EpM?t=8s


ריקוד עם רעש, מעין מועדון ריקודים עגורי:

http://youtu.be/yXUlP4ybLXQ?t=1m27s


ועגורים מרקדים ביפאן:

http://youtu.be/yslOGXjWo-k?t=18s

המסורת הנוצרית האנגלו-סקסית, באירופה ובצפון אמריקה, נוהגת להבטיח שאת מתנות חג המולד יביא סנטה קלאוס כשהוא רכוב על מרכבה או מזחלת שמובילים איילי הצפון.

אייל הצפון (caribou) הוא אייל אוכל עשבים וצמחי מים.

הריינדיר חי באזורים הארקטיים ובטונדרה. בחיפוש אחרי אזורי מרעה ובעצם חיפוש מזון, נודדים בכל שנה עדרים ענקיים של עד 20 אלף איילים, למרחקים של מאות קילומטרים. מסעות הנדידה הללו של איילי הצפון יכולים להגיע עד למרחקים של מעל 2,000 קילומטרים!

בחורף הארוך והקר השורר בטונדרה ובקוטב ניזונים האיילים בעיקר מאכילת חזזיות. כך הם אוכלים את אבובית האיילים, שאותה הם חופרים לאכילה מתחת לשלג, באמצעות פרסותיהם הרחבות.

יש לאיילים טורפים טבעיים, בעיקר זאבים ודובים. כנגד הלבנים שבהם, כמו דובי הקוטב וזאבי השלג, פיתחו האיילים באבולוציה ראיה אולטרה סגולה מעולה.

אגב, באנגלית מבחינים בין אייל הצפון (caribou) לריינדיר (Reindeer) - על אף שהם זהים לחלוטין.

בין מיני האיילים הוא נחשב יוצא דופן, על שום הביות שהוא עבר. זהו המין היחיד שהאדם ביית.

ועוד עובדה מעניינת - נקבת אייל הצפון היא היחידה מבין נקבות האיילים כולם, בכך שיש לה קרניים.


הנה איילי הצפון בנורבגיה:

https://youtu.be/avi8Stfw9LM


איילים בצפון הארץ (עברית):

https://youtu.be/eenwRbUAF0I


אייל הצפון בפינלנד החורפית:

https://youtu.be/ApBbiCZEZKo


הסאמים בייתו את אייל הצפון ותלויים בו למחייתם:

https://youtu.be/s8cYqwKTKR0


לכן הם שומרים עליו מכול משמר:

https://youtu.be/XX6VB-y9_Pk


כשהחורף מגיע, אוספים הסאמים בלפלנד את איילי הצפון המבוייתים שלהם ומורידים אותם לאזורים החמים יותר:

https://youtu.be/1IYB3FD7eFM


ומפגש עם האיילים במונגוליה בה המקומיים גם אוכלים מבשרם (עברית):

https://youtu.be/67Gr0PCX35k?long=yes

איש לא יודע עדיין מה הסוד וכיצד הוא מתנהל, מה החוקים או הדרך שבה מתואם ריקוד החיזור המרהיב של הפלמינגו (Flamingo), אבל ברור שהוא אחד מריקודי החיזור המופלאים של הטבע.

מדובר בטקס חיזור שבניגוד למקובל בטבע, הוא אינו זוגי, אלא קבוצתי - של זכרים בלבד. לא בסתם קבוצה מדובר - ריקוד החיזור של הפלמינגו הוא ריקוד מרהיב ביופיו, שבו רוקדים ביחד אלפי זכרים של פלמינגו, בתנועות טקסיות שבהן הם מחפשים בין המון הנקבות את בת הזוג המתאימה. קריאות קולניות מלוות את המחול, שבסופו יבחרו בני הזוג אחד את השני ויבלו את כל חייהם מעתה ביחד.

באופן מדהים, שהוא לא פחות מפלא, מהריקוד הזה לא ייצא אף אחד מהם ללא בן זוג. כולם ימצאו להם בן זוג ויזדווגו, בדרך לדור חדש של צאצאים. לאחר מכן הם יבנו ביחד את הקן, בשביל הצאצאים שלהם ויישארו יחד, עד סוף ימיהם.

אגב, את הקן בונים הזכר והנקבה של הפלמינגו בשטח בוצי. הקן הוא מעין "גבעה" קטנה של בוץ, בגובה של כ-30 סנטימטרים. הנקבה מטילה עליה ביצה אחת ושני ההורים דוגרים עליה במשך חודש, עד שהגוזל בוקע.


הנה ריקוד החיזור של הפלמינגו בהרי האנדים:

https://youtu.be/KW8GX2n4qbY

האייל הקורא, באנגלית "מוס" (Moose), הוא האייל הגדול ביותר והצבי הגדול ביותר בעולם. משקלו של אייל קורא זכר הוא בין 380 ל-700 קילוגרם. גם קרניו גדולות במיוחד והן יכולות להגיע לגודל עצום.

עקרון ההכבדה מראה שהוא מרשים בקרניו הגדולות את הנקבה. הקרניים העצומות הללו הם סימן לנקבות האיילים שהאייל הזה הוא חזק וכשיר להגן על הגורים. כך הן ממליטות לזכרים עם קרניים גדולות והדורות הבאים יוולדו גם הם עם קרניים גדולות.

החוקרים מצאו בביצות כבול באירופה ובצפון אמריקה, שרידים של אייל קורא אירי (Megaceros) מתקופת הפלייסטוקן, שהגיע ככל הנראה לשיא ההכבדה. מוטת קרניו הגיעה ל-3 מטרים!

רבים לא יודעים שהקרניים הגדולות של האיילים הקוראים נושרות באביב, לאחר סוף עונת החיזור. בשנה הבאה הן יגדלו להם שוב. הזקנים שבין האיילים כבר לא מתחרים על הרבייה. לכן הם מגדלים קרניים קטנות, שלא נועדו עוד להרשים ושמותאמות לזיקנתם החלושה יותר.


הנה גודל קרניו של האייל הקורא:

http://youtu.be/AOm1tBUncqQ


ואייל קורא בסביבתו הטבעית בטבע:

http://youtu.be/5F7wsbvfcEA

לווייתנים הם מחזרים רומנטיים במיוחד. הם שרים להן שירים שנשמעים ממרחק גדול מאד ומחזרים כך אחר הנקבות.

הלוויתן גדול הסנפיר הוא אחד הזמרים הידועים בטבע. בשירת הלוויתן שלו יש צלילים הנשמעים למרחקים של קילומטרים רבים. אלו קולות דמויי שריקה שמייצר לווייתן גדול סנפיר בתקופת החיזור בלבד. בנוסף ללווייתן גדול סנפיר, גם הלווייתן הכחול ידוע בשירתו.

למען האמת, זימרת החיזור אינה יחודית ללווייתנים. גם בעלי חיים קטנים יותר מזמרים לבנות זוג שירים בתקופת החיזור. למשל הקרקורים של הצפרדעים והקרפדות הם שירי חיזור ידועים, שניתן לשמוע במקומות רבים בארצנו.


הנה הסבר לשירתם של הלווייתנים (מתורגם):

https://youtu.be/7Xr9BYhlceA


האזינו לשירת הלווייתנים הגבנוניים מתחת למים:

https://youtu.be/WabT1L-nN-E


ושירת הלווייתן הכחול היא נמוכה יותר:

https://youtu.be/i8MTsgdWuU0

בשנת 1995 התגלתה תופעה מוזרה על קרקעית הים שליד האי הדרומי אממי-אושימה ביפאן. עיגולים גאומטריים שמזכירים מעט את מעגלי היבול החקלאיים, נמצאו שוב ושוב על הקרקעית. מהותם של העיגולים שנראו מעוצבים ביד אמן לא הייתה ברורה. הצוללנים שדיווחו עליהם לא יכולים היו להעיד על מקור התופעה וגם למדע לא היה הסבר.

כעבור עשור, לאחר מחקר וניסיונות להתחקות אחרי האמן החרישי, מצאו חוקרים יפאניים שמי שאחראי ליצירות הגיאומטריות הללו הם זכרי דגים נפוחיתיים (Pufferfish), שאנו מכנים לא פעם "אבו נפחא". מדובר במין לא מוכר שיוצר את העיגולים המופלאים. הדגים הללו משרטטים את עיגולי הקרקע המעוצבים באמצעות נפנוף סנפירים.

לעיגולי הקרקע (Crop circle) הללו תפקיד בתהליך החיזור. כך מפתים הזכרים את הנקבות להזדווג עימם. הנקבה נמשכת למבנה העגול שעל קרקע האוקיינוס ובסוף התהליך המופלא היא מטילה את ביצים במרכז הצורה המעגלית של הזכר וקפלי הקרקע מסייעים להגנה על הביצים.


הנה מסתרי הציורים של דגי יפאן:

http://youtu.be/YOGvVn7IWVY


כך יוצר דג הנפוחית את עיגולי הקרקע המופלאים שלו:

http://youtu.be/hpdlQae5wP8


ומצגת על התופעה המרהיבה:

http://youtu.be/WIbdnx7Q-JU

אולי ראיתם פעם בלילה המון אורות קטנים של גחליליות. אז למה הגחלילית בעצם מאירה?

גחלילית (Firefly) היא חיפושית קטנה, בעלת גוף מאורך, באורך של פחות מ-3 סנטימטרים.

תכונתה המיוחדת של הגחלילית היא האור הזעיר שהיא מפיצה מגופה. אבל למה היא מאירה בחשיכה?

ובכן, חיפושיות הגחליליות מאירות באור בהיר בחשיכה. לרוב אלה הנקבות שנעמדות על ראש גבעול גבוה וזוהרות בחושך, כדי למשוך בני זוג. אם כי חשוב לציין שיש גם מיני גחליליות שבהם גם הזכרים זוהרים בחושך. זה קצת כמו שאצלנו בני האדם, לא רק הבנות מתאפרות ומתייפות. לפעמים גם הבנים עושים את זה...

בכל מקרה, האורות הקטנים של הגחליליות בחושך הוא מראה קסום ומיוחד. האורות הללו הם חלק מתהליך שנקרא ביולומינציה, תהליך טבעי, שהוא נדיר יחסית על פני היבשה, אך בקרב בעלי חיים ימיים הוא נפוץ יותר, במיוחד בקרב אלה שחיים במעמקי הים.

מנגנון התאורה הטבעי של הגחליליות ממוקם בקצה בטנה. יש שם איברי תאורה, שתגובה כימית המתרחשת בהם יוצרת חמצון של לוציפירין, חומר שאנזים הקרוי לוציפרז מסייע להתחמצנות שלו, במגע עם האוויר.

בשנים האחרונות הולך ומתברר בארצות שונות בעולם, שהחרקים המאירים הללו, המפיצים את האור הקסום והרומנטי כל כך, הולכים ונעלמים.

הסיבה היא, כמו במקרים רבים, הפגיעה המתמשכת של בני-אדם בטבע ובמערכות האקולוגיות. מחומרי הדברה ודישון הרסניים ועד לאורות מלאכותיים שמציב האדם - סיבות אלה ואחרות גורמות להתמעטות הגחליליות.


הנה הגחליליות בלילות הקיץ:

http://youtu.be/lluWT6XU0Yg?t=8s


הנה מצגת וידאו שמסבירה את תופעת הגחליליות:

http://youtu.be/q-ZF46poxC8


והנה מחפשי הגחליליות של יוטה בארה"ב:

http://youtu.be/JFOmPQWw4Io

דורסי לילה (Strigiformes) הם עופות דורסים, שבשונה מדורסי היום, מרביתם פעילים בעיקר בשעות הלילה והדמדומים.

על דורסי הלילה נמנים הינשופים הקטנים, מיני האוח הענקיים, הליליות, התנשמות ועוד. הגדולים שבהם מתפקדים כטורפי-על, בעלי חיים שנמצאים בראש שרשרת המזון.

עם תכונות מתאימות לציד בשעות הלילה, הציד של דורסי הלילה הוא מהיר ומיידי. ראייה חדה במיוחד, אוזניים בעלי זוויות שמיעה משתנות ואבחנה גבוהה במיוחד, מאפשרים לדורסי הלילה לאתר את הטרף, גם אם הוא חבוי מתחת לחול או לשלג וגם בחושך או בתנאי תאורה לקויים.

על דורסי הלילה נמנים הינשופים הקטנים, מיני האוח הענקיים, הליליות ועוד. את שעות היום הם מעבירים במנוחה, כשהם נעזרים בצבעי הסוואה בכדי להסתתר מהסובב אותם.


הנה דורסי הלילה בשעת ציד:

https://youtu.be/w4OH6gMN6vY


הלילית הצופה:

http://youtu.be/itj5mtP5o5c


ולקט דברים משעשעים שהם עושים:

https://youtu.be/PYOSKYWg-5E