שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהם פסטיבלי ימי הביניים של אירופה?
פסטיבלי ימי הביניים (Medieval festivals) הם פסטיבלים מקומיים שמתקיימים כמסורת ברחבי אירופה, אחת לשנה או פעם בכמה שנים, בהתאם לגודל והמורכבות של הכנת האירוע.
רבים מהפסטיבלים הללו מתקיימים בטירות או בכנסיות עתיקות, מה שמוסיף לאווירה האותנטית ואף מעניק לא פעם נופך מעט מסתורי להתרחשות.
בניגוד לימי הביניים, הפסטיבלים הללו לא מפלים אף מעמד. רובם משחזרים את חיי היומיום של האבירים והלוחמים האצילים ואת אלו של פשוטי העם. הערבוב ביניהם הוא רק תוצר של החוויה של ימינו.
ואגב, אל תינעלו על התקופה. לא מעט מהפסטיבלים הללו באירופה נקראים בכלל "פסטיבל רנסנס", לזכר התקופה שאחרי ימי הביניים.
#מה רואים בפסטיבל ימי ביניים?
הפסטיבלים הללו כוללים מגוון של מיצגים ופינות המשחזרים מעט מהווי הפסטיבלים העתיקים של אותם ימים. מבעלי מלאכה המדגימים מיומנויות עתיקות ומוכרים מוצרי עץ ובד מעשה ידיהם, דרך מאכלים עתיקים, שוק אופייני, רכיבה על סוסים או חמורים ועוד שלל חוויות ובילויים מהעבר הרחוק.
אנשים בתלבושות תקופתיות, קוסמים, מכשפים, רקדניות, בולעי אש, להטוטני חרבות, מאלפי עופות דורסים המדגימים כיצד צדו בעזרתם ועוד אטרקציות מימי קדם, כולם מציגים למשתתפים את כשרונותיהם ואת היכולות המרשימות שלהם.
נגנים בכלי נגינה מהעבר, הרכבים צועדים ומנגנים וזמרים נודדים משמיעים מוסיקה ושירים עתיקים.
בכל פסטיבל כזה מתקיימים גם טורנירים המשחזרים את הטורנירים בסגנון ימי הביניים. הם כוללים משחקי אבירים והתמודדויות בין קבוצות או "אבירים" בודדים, בענפים וקרבות שונים. הטורנירים של ימי הביניים היו למעשה הטורנירים הראשונים בסגנון המקצים, בו המנוצח בכל תחרות יוצא מהטורניר (ראו בתגית "טורנירי ימי הביניים").
הפסטיבלים משחזרים גם אירועים היסטוריים הזכורים במסורת המקומית.
דוגמאות?
בפסטיבל שמתקיים בעיר פרובינס (Provins) חוגגים את שיבת הרוזן טיבואד הרביעי אל העיר, ביחד עם אהובתו המיתולוגית בלנש מקסטיליה, לקראת הכרתו למלך.
בפסטיבל Andshuter-Hochzeit, המתקיים בעיר הגרמנית לנדשוט (Landshut) נוהגים לשחזר משתה מימי הביניים, שבו חגגו את נישואי הדוכס המקומי לבתו של מלך פולין.
ב-Feest Brielle שבהולנד, לעומת זאת, חוגגים ומקיימים את הפסטיבל המקומי, בכל שנה ב-1 באפריל. באירוע תולים המקומיים את מפקד הצבא, מגרשים את קבצני הים ושותים בפאב לזכרם.
יש גם פסטיבלים המקיימים מצעד צבאי, לזכר ניצחון או כיבוש שהתרחש באזור.
הנה הפעילויות המוסברות ומודגמות בפסטיבל ימי ביניים הגדול בשוודיה:
https://youtu.be/wwJib-MyoZE
פסטיבל אופייני של ימי הביניים ברומניה:
https://youtu.be/5CEfngvzmds
פסטיבל ימי ביניים במזרח ססקס באנגליה:
https://youtu.be/bXMzqC8VndQ
בעלי המלאכה והאמנים:
https://youtu.be/-qZmbnD8itI
פסטיבל Feest Brielle בהולנד, שנחוג כל שנה ב-1 באפריל:
https://youtu.be/0yOnAFXJ8d0
בארץ זה פחות פסטיבל ויותר שחזור קרב חיטין (עברית):
https://youtu.be/4K6zq9-9q0Y
ופסטיבל העיר לנדשוט בגרמניה, המשחזר משתה מימי הביניים, שבו חוגגים את נישואי הדוכס המקומי לבתו של מלך פולין:
https://youtu.be/JO07hP3OfYM
ממתי חוגגים ימי הולדת?
מנהג יום ההולדת (Birthday) נולד לפני אלפי שנים. נראה שכבר במצרים העתיקה נהגו המלכים לחגוג את יום הולדתם, אם כי לא באופן רציף. יש חוקרים הנתלים בפסוק מספר בראשית פרק מ', פסוק כ', שבו מוזכר "יום הולדת את פרעה".
ביוון העתיקה חגגו ימי הולדת אבל רק לאלים שלהם. כנראה שהם גם המקור לעוגת יום ההולדת ואולי אפילו לנרות.
ברומא נהגו לחגוג ימי הולדת, אבל לא כולם. רק עשירים ובני המעמד הגבוה חגגו יום הולדת ובתנאי שהם גברים. נשים לא נחשבו אז ראויות שימי הולדתם ייחשבו לאירועים שראויים לציון...
אזכורים דתיים נוספים מהעת העתיקה מציינים את יום ההולדת כבעל משמעות מסוימת, כולל הברית החדשה המציינת את הוצאתו להורג של יוחנן המטביל, ביום הולדתו של הורדוס. גם התלמוד הירושלמי זקף את נצחונות עמלק על עמים אחרים למנהגו להציב חיילים ביום הולדתם, שאז גובר מזלם של בעלי יום ההולדת גם בקרב.
מנגד, לא מעט יהודים דתיים העדיפו להימנע מלחגוג את יום הולדתם, מה שהם ראו כ"מנהג גויים", אשר שורשיו במצרים העתיקה.
בתרבות המודרנית, התפתחו באירופה של המאות האחרונות, מנהגי יום הולדת בנוסח הנהוג כיום. כמו רבים מהמנהגים האירופיים במאות אלה, ניתן לראותם היטב בגרמניה.
בארץ ישראל אומצו מנהגי יום ההולדת על ידי ההנהגה הציונית, שקבעה לפרטי פרטים את צורת החגיגה בגני הילדים על פי הדגם האירופי,
כחלק מהמאמץ ליצור בארץ ישראל "עם ציוני" חדש ובעל טקסים שאינם בהכרח דתיים באופיים, אימצה ההנהגה הציונית בארץ ישראל את מנהגי יום ההולדת האירופיים והפכה אותם לצורת החגיגה המקובלת בארץ. זו נבנתה והופצה במשפחה הישראלית כבר מגני הילדים.
הנה תולדות יום ההולדת:
https://youtu.be/m0Sd9Ge962M
ההיסטוריה של היום הולדת:
https://youtu.be/Ta63L5rL72s
והנה תולדות ואוסף מנהגי יום הולדת מרחבי העולם וההיסטוריה:
https://youtu.be/IWLGvaeDAlU?long=yes
מהו מופע הלד האנושי של המזרח?
במזרח הרחוק התפתח תחביב משונה אבל מרתק. בעולם מכנים זאת "לד אנושי" (Human LED) או "LCD אנושי" וזה נראה בדיוק כמו שזה נשמע:
אנשים יוצרים תמונות. תמונות ענק.
בארצות האזור, כמו צפון קוריאה, סינגפור, דרום קוריאה מתרגלים בטקסי ענק או בעידוד קבוצות ספורט, יצירה של מצגי ענק ותמונות המורכבות מאלפי משתתפים.
במצג הענק הזה כל משתתף הוא חלק מקבוצה ענקית שמרכיבה תמונה. המשתתפים אוחזים בידיהם שלטים, שניתן להפוך אותם, לקפל ולסובב, כך שהם משנים את צבעיהם.
לאחר תרגולים אינסופיים ומדויקים להפליא, יודע כל משתתף לאיזה צד, צורה וצבע עליו לשנות ומתי. כך הם יוצרים כתובות ענק ותמונות פיקסלים - ממש כאילו היו פיקסלים במסך ענקי של טלוויזיה מבוססת בני אדם.
הנה "הלד האנושי" בפעולה:
https://youtu.be/0kmxTy5L7Rc
עוד תצוגת לד אנושי - בסינגפור:
https://youtu.be/Icv0XlAuBGo
ובדרום קוריאה עושים את זה בתחרויות ספורט, עם הבגדים וללא שלטים!
https://youtu.be/tipHJlLUzNk
מה תורמים לנו הריקודים?
הריקוד (Dancing) היא פעולה מהנה ומעוררת, פיזית ואנרגטית, שיש לה תפקיד רגשי והיא מחזקת אהבה בין הרוקדים. אבל יש לריקודים עוד המון תרומות נוספות לרוקדים והן נוגעות בשלל תחומים והיבטים של חייהם. הציצו בתגית "ריקודים" ותבינו עד כמה העולם הזה מגוון ורחב.
אז ראשית, הריקוד הוא פעילות חברתית נהדרת ומהנה, המוציאה אותנו מהבית, מקטינה את הבדידות והשגרה ובמרבית המקרים היא גם חינמית לחלוטין. נסו רק לחשוב על פעילות נוספת שאנו עושים בכל כך הרבה סיטואציות ואירועים בחיינו - ממסיבות ושמחות ועד חגים, חוגים ובילויים - כשהכל ללא צורך בהכשרה ארוכה ויקרה, או כישרון מיוחד.
הריקוד גם משפר את הכושר הגופני שלנו. זה גם שריפת הקלוריות, אבל לא רק זה, כי הריקוד הוא גם פעילות שרירית ויכול אפילו להיות מאמץ מרוכז ואירובי, כשבתוך ההנאה הרבה ממנו כמעט ואיננו חשים או חווים את הקושי שבמאמץ.
רגשית, במחקרים נמצא שבריקוד זוגי מופרש במוח המון אוקסיטוצין, אותו הורמון אהבה מפורסם. מסתבר שסנכרון התנועות המשותפות עם בני הזוג לריקוד עושה לנו טוב ומחזק את הקשר הרומנטי והבינאישי.
הריקוד גם מחבר אותנו לגופנו וזה ודאי לא דבר של מה בכך. כל כך הרבה שיטות רוחניות עמלות על זה, אך דורשות כל כך הרבה מאמץ והתמסרות. לא שזה רע קצת רוחניות ומאמץ, אבל הריקוד מגיע עם כל אלה כבר בפנים, בילט-אין.
אז אתם יודעים מה בא עכשיו - קומו לרקוד!
הנה היתרונות החברתיים שבריקוד (מתורגם):
https://youtu.be/dpCBMwAweDI
רקדני רחוב:
https://youtu.be/wcps0MFV-6s
בריקוד אמנותי אין כמו הבאלט האירופי:
https://youtu.be/g_5jtaXHtKg
לפעמים לריקוד יש תפקיד דתי, כמו אצל הדרווישים המחוללים:
http://youtu.be/W_Km4j36khA
וריקודי עם בישראל:
https://youtu.be/FLhwxlrteS4
מהו יום המתים של מקסיקו?
בכל שנה, בתחילת חודש נובמבר, נחוג יום המתים (El Día de los Muertos) ברחבי מקסיקו. המקסיקנים מאמינים שביום זה מגיעות נשמות המתים לבקר את המשפחה ואת מי שאהבו בחייהם.
לכן מתקיימות ב"דִיאָס דֶה לוֹס מוּאֶרְטוֹס" החגיגות בבית הקברות המקומי, כמו בחגי מתים שנהוגים במקומות נוספים בעולם.
ההכנות לחג רבות. בפינה מיוחדת בבית נוהגים להכין שולחן מקושט בפרחים ועליו לחם בצורה מיוחדת לחג, מאכלים שהמת אוהב לחם וחפצים שאהב בחייו.
קרובי המתים יוצאים לבית הקברות, לקשט יום קודם בהמוני פרחים, מנכשים את העשבים שמסביב לקבר וצובעים בסיד את האבנים. גם הילדים זוכים ביום המתים בממתקים מיוחדים, לרוב כאלו שנראים כרוחות מחייכות.
ביום המתים מוקירים בני המשפחה את זכרם של הקרובים המתים. הם מבקרים אותם בקבריהם שלהם, מקַשְׁטים אותם בפרחי ציפּוֹרן וּבנרות וּמַשאירים מִנחות של מזון וממתקים בצורה של שְׁלָדים...
היום הזה נועד לזכור, להזכיר ולכבד את המתים, אבל הוא יום של שמחה וחגיגה ולא של אבל ועצבות. זהו יום מלא שמחה וצבעוניות, שהמקסיקנים שמחים בו שהמתים באים לבקרם. לכן הם עושים הכל כדי להנעים להם את האירוח בביתם.
בכיכרות העיר נוהגים להציג בחג מחזות פולקלור וריקודי עם. ברחובות משוטטות להקות נגנים מסורתיות הנקראות מריאצ'י (Mariaci) ובכנסיות מתנהלות תפילות מיוחדות לחג.
בלילה, שיא החג, מואר בית הקברות באלפי נרות. לאורך החג מקושטים הקברים בפרחים, קישוטים ותמונות. המשפחות נוהגות לאכול בו סעודה ליד קברי הקרובים ומשתפות את שכניהם. זה, אגב, הפך למנהג בחג, שבו מוכרות נשים רבות את המטעמים שלהן לעוברים ושבים.
אפשר לראות ביום המתים המקסיקני את החג המקביל לחגים הנוצריים של "יום כל הקדושים" (All Saints' Day) ו"יום כל הנשמות" (All Souls Day) ולזהות בו את סימנים "ליל כל הקדושים" המפורסם בעולם הנוצרי. שורשי החג הזה שואבים גם מהתרבות הקדומה של מרכז אמריקה וגם מחגים ואמונות ספרדיות ואירופיות שהובאו לכאן על ידי הספרדים.
הנה יום המתים המקסיקני:
https://youtu.be/GzaZidVrebA
חוויות ביום המתים של המקסיקנים:
https://youtu.be/sMs-lCaTKoE
הסבר מצויר וקצר:
https://youtu.be/oj7nsq48BcQ
מצגת יום המתים של מקסיקו:
https://youtu.be/oqJ_8QQwtig
הסבר ומקורות יום המתים במקסיקו:
https://youtu.be/bY9CdisU67Q
על האוכל של יום המתים:
https://youtu.be/rdlL45ljkEY
ועוד הסבר על חגיגות המתים במקסיקו:
https://youtu.be/RgYrH-DLFXE
מהו אינטי ראימי, טקס אל השמש של פרו?
דומה שאין הרבה דוגמאות לנוכחות של מסורת האינקה בחיי פרו של המאה ה-21, מאשר טקס השמש השנתי, הנקרא "אינטי ריימי".
בכל שנה חוגגים בפרו את "אינטי ריימי" (Inti Raymi), חג השמש של תרבות האינקה העתיקה. את החגיגה נהגו אנשי האינקה לחגוג, כבר לפני יותר מ-500 שנה, כדי לחלוק כבוד והכרת תודה לאל האינקה הנערץ "אינטי".
עבר חצי אלף מאז נכבשה אימפריית האינקה של פרו. אבל גם בימינו מתגאים עדיין הפרואנים, במוצאם ובתרבות האינקה שאיננה עוד אבל חיה בליבם. ישנם חגים מאותם ימים שהם עדיין חוגגים, עד היום.
ואכן, בסקסאיהומן שבעיר קוסקו מתקיים בכל שנה פסטיבל השמש, המכבד את אלוהי האינקה. בפסטיבל מתקיימים בין השאר תהלוכה מרשימה ומופעי ריקודים, עם מאות משתתפים הלבושים בלבוש מסורתי. הפסטיבל נותן ביטוי לזיכרון האגדי ולמורשת הגדולה של תרבות האינקה.
לפסטיבל ה"אינטי" שם עולמי והוא לא דומה לשום פסטיבל אחר בפרו. כל האורחים בפרו ובמיוחד בעיר הפרואנית קוסקו, שמחים לחזות בו ולא מעט מגיעים אליו במיוחד. ממש כמו הקרנבל בברזיל או יום המתים במקסיקו, זהו מחזה ססגוני ותרבותי, ממנו נהנים אלפי מקומיים ומטיילים מכל רחבי העולם.
הטקס עצמו מלא בצבעוניות, להט ופאר וממשיך את המסורת שבה הודו בני האינקה לאליליהם באמצעות חגיגות שונות. כך שמרה התרבות המפוארת ההיא על האיזון עם הטבע, שעד היום שומרים עליו תושבי האנדים וממשיכים בכך לכבד את מורשתם.
אינטי ריימי היא חגיגה של זהות והיסטוריה של אזור האנדים. מקורות הפסטיבל באים מחג השמש הקדום של תרבות האינקה והפסטיבל חופף תמיד את היפוך החורף וזמן הקציר.
הנה סיפורו של טקס ההודיה לאל השמש:
https://youtu.be/5lBZj0tjed4
הסבר ושחזור מפורט יותר על טקס האינטי ריימי של פרו:
https://youtu.be/cFQUndZ0ZAw
ריקודים ופולחן עתיקים שלקוח מאנשי האינקה:
https://youtu.be/4OShU3lQaGs
מצעד בחג:
https://youtu.be/HUewU1iM2gA
בכפרים:
https://youtu.be/IXHuah6wOSw
הסבר ומקורותיו של פסטיבל השמש, המבוסס על חג השמש הקדום:
https://youtu.be/lxXSddsNAQY?long=yes
מהו פסטיבל הצבעים ולמה משפריצים ההודים צבעים בתחילת האביב?
לנו יש את פסח, אבל להודים יש את "פסטיבל ההולי", חג הצבעים ההודי, שנקרא "חג ההולי" או ה"הוליקה".
בהיותו מסורת הינדית עתיקה, ההולי הוא מהחגים המטריפים של הודו, חג האביב שלהם, שהוא כולו בסימן צבעים.
החג הזה הוא גם חג האהבה של הודו, שכן הוא עומד בסימן סיפור האהבה המיתולוגי בין קרישנה וראדה, אהובתו מהמיתולוגיה ההודית.
זה מתחיל ביום שאחרי ליל הירח המלא של חודש מרץ. אז חוגגים מאמיני דת ההינדו והסיקים את הפרידה מהחורף ואת תחילתו של האביב.
החוגגים משפריצים צבעים אחד על השני ודומה שביום הזה מותרים כל הדברים האסורים: החוגגים שותים חלב עם סם מריחואנה וחוגגים זה לצד זה בלי הבדלי מעמד. צריך להבין שזה יוצא דופן בהחלט, שכן בהודו יש הפרדה ברורה בין הקאסטות השונות, המעמדות ההודים. בחג ההולי לא מפסיקים לשיר ולרקוד לאל קרישנה, כשאין מחיצות בין ההודים.
אבל ההולי הוא כבר מזמן לא סתם חג הודי. כשפסטיבל ההולי מגיע מוכיחים תושבי הודו שהם יודעים לצאת מהשאנטי או העוני והדלות ולהרים חגיגת צבעים שניתזים באוויר, באבקות צבעוניות מכל כיוון ובכל גוון. הרחובות מתמלאים בקרבות צבע, מסיבות ענק עטופי צבעי גוף ומוסיקה מחרישת אוזניים, כיכרות הערים נצבעים בכל צבעי הקשת והחגיגות לא נגמרות, בהילולה מלאת התלהבות וצבע שנמשכת ימים שלמים.
גם נפאל, שכנתה של הודו, עורכת חגיגות דומות בחג הצבעים ומהודו התפשטו חגיגות הצבע למקומות רבים בעולם, הן בשל העובדה שהאוכלוסייה ההינדואית חוגגת אותו בכל מקום שבו היא נמצאת, כולל בפקיסטן, מלזיה, סרי לנקה, סורינם ומאוריציוס והן משום שבמדינות מערביות כמו ארצות הברית ואנגליה, הוא מהווה חלק מטרנד מהנה של הכפר הגלובלי שפוגש את מתרפקי תרבות ההיפים והפסיכדלי. הצבעים הנהדרים והמגוונים כל כך רק מוסיקה לאסתטיקה הידועה של הפסיכדליה.
הנה סרטון של פסטיבל הצבעים של ההולי (עברית):
https://youtu.be/8Wj818YYD6k
עוד מחג הצבעים בהודו:
https://youtu.be/zqsRFAJVN9c
גם התיירים בהודו נהנים בחג הצבעים:
http://youtu.be/Hh-o5g4tLVE
הכפרים מתמלאים בצבע:
https://youtu.be/AbFIkJ8KFZ8
הדודל שהקדישו לו בגוגל:
https://youtu.be/LgFf42Krh4c
והנה מצגת תמונות של החג:
http://youtu.be/i4atKTpZ1aA
פסטיבלי ימי הביניים (Medieval festivals) הם פסטיבלים מקומיים שמתקיימים כמסורת ברחבי אירופה, אחת לשנה או פעם בכמה שנים, בהתאם לגודל והמורכבות של הכנת האירוע.
רבים מהפסטיבלים הללו מתקיימים בטירות או בכנסיות עתיקות, מה שמוסיף לאווירה האותנטית ואף מעניק לא פעם נופך מעט מסתורי להתרחשות.
בניגוד לימי הביניים, הפסטיבלים הללו לא מפלים אף מעמד. רובם משחזרים את חיי היומיום של האבירים והלוחמים האצילים ואת אלו של פשוטי העם. הערבוב ביניהם הוא רק תוצר של החוויה של ימינו.
ואגב, אל תינעלו על התקופה. לא מעט מהפסטיבלים הללו באירופה נקראים בכלל "פסטיבל רנסנס", לזכר התקופה שאחרי ימי הביניים.
#מה רואים בפסטיבל ימי ביניים?
הפסטיבלים הללו כוללים מגוון של מיצגים ופינות המשחזרים מעט מהווי הפסטיבלים העתיקים של אותם ימים. מבעלי מלאכה המדגימים מיומנויות עתיקות ומוכרים מוצרי עץ ובד מעשה ידיהם, דרך מאכלים עתיקים, שוק אופייני, רכיבה על סוסים או חמורים ועוד שלל חוויות ובילויים מהעבר הרחוק.
אנשים בתלבושות תקופתיות, קוסמים, מכשפים, רקדניות, בולעי אש, להטוטני חרבות, מאלפי עופות דורסים המדגימים כיצד צדו בעזרתם ועוד אטרקציות מימי קדם, כולם מציגים למשתתפים את כשרונותיהם ואת היכולות המרשימות שלהם.
נגנים בכלי נגינה מהעבר, הרכבים צועדים ומנגנים וזמרים נודדים משמיעים מוסיקה ושירים עתיקים.
בכל פסטיבל כזה מתקיימים גם טורנירים המשחזרים את הטורנירים בסגנון ימי הביניים. הם כוללים משחקי אבירים והתמודדויות בין קבוצות או "אבירים" בודדים, בענפים וקרבות שונים. הטורנירים של ימי הביניים היו למעשה הטורנירים הראשונים בסגנון המקצים, בו המנוצח בכל תחרות יוצא מהטורניר (ראו בתגית "טורנירי ימי הביניים").
הפסטיבלים משחזרים גם אירועים היסטוריים הזכורים במסורת המקומית.
דוגמאות?
בפסטיבל שמתקיים בעיר פרובינס (Provins) חוגגים את שיבת הרוזן טיבואד הרביעי אל העיר, ביחד עם אהובתו המיתולוגית בלנש מקסטיליה, לקראת הכרתו למלך.
בפסטיבל Andshuter-Hochzeit, המתקיים בעיר הגרמנית לנדשוט (Landshut) נוהגים לשחזר משתה מימי הביניים, שבו חגגו את נישואי הדוכס המקומי לבתו של מלך פולין.
ב-Feest Brielle שבהולנד, לעומת זאת, חוגגים ומקיימים את הפסטיבל המקומי, בכל שנה ב-1 באפריל. באירוע תולים המקומיים את מפקד הצבא, מגרשים את קבצני הים ושותים בפאב לזכרם.
יש גם פסטיבלים המקיימים מצעד צבאי, לזכר ניצחון או כיבוש שהתרחש באזור.
הנה הפעילויות המוסברות ומודגמות בפסטיבל ימי ביניים הגדול בשוודיה:
https://youtu.be/wwJib-MyoZE
פסטיבל אופייני של ימי הביניים ברומניה:
https://youtu.be/5CEfngvzmds
פסטיבל ימי ביניים במזרח ססקס באנגליה:
https://youtu.be/bXMzqC8VndQ
בעלי המלאכה והאמנים:
https://youtu.be/-qZmbnD8itI
פסטיבל Feest Brielle בהולנד, שנחוג כל שנה ב-1 באפריל:
https://youtu.be/0yOnAFXJ8d0
בארץ זה פחות פסטיבל ויותר שחזור קרב חיטין (עברית):
https://youtu.be/4K6zq9-9q0Y
ופסטיבל העיר לנדשוט בגרמניה, המשחזר משתה מימי הביניים, שבו חוגגים את נישואי הדוכס המקומי לבתו של מלך פולין:
https://youtu.be/JO07hP3OfYM
מנהג יום ההולדת (Birthday) נולד לפני אלפי שנים. נראה שכבר במצרים העתיקה נהגו המלכים לחגוג את יום הולדתם, אם כי לא באופן רציף. יש חוקרים הנתלים בפסוק מספר בראשית פרק מ', פסוק כ', שבו מוזכר "יום הולדת את פרעה".
ביוון העתיקה חגגו ימי הולדת אבל רק לאלים שלהם. כנראה שהם גם המקור לעוגת יום ההולדת ואולי אפילו לנרות.
ברומא נהגו לחגוג ימי הולדת, אבל לא כולם. רק עשירים ובני המעמד הגבוה חגגו יום הולדת ובתנאי שהם גברים. נשים לא נחשבו אז ראויות שימי הולדתם ייחשבו לאירועים שראויים לציון...
אזכורים דתיים נוספים מהעת העתיקה מציינים את יום ההולדת כבעל משמעות מסוימת, כולל הברית החדשה המציינת את הוצאתו להורג של יוחנן המטביל, ביום הולדתו של הורדוס. גם התלמוד הירושלמי זקף את נצחונות עמלק על עמים אחרים למנהגו להציב חיילים ביום הולדתם, שאז גובר מזלם של בעלי יום ההולדת גם בקרב.
מנגד, לא מעט יהודים דתיים העדיפו להימנע מלחגוג את יום הולדתם, מה שהם ראו כ"מנהג גויים", אשר שורשיו במצרים העתיקה.
בתרבות המודרנית, התפתחו באירופה של המאות האחרונות, מנהגי יום הולדת בנוסח הנהוג כיום. כמו רבים מהמנהגים האירופיים במאות אלה, ניתן לראותם היטב בגרמניה.
בארץ ישראל אומצו מנהגי יום ההולדת על ידי ההנהגה הציונית, שקבעה לפרטי פרטים את צורת החגיגה בגני הילדים על פי הדגם האירופי,
כחלק מהמאמץ ליצור בארץ ישראל "עם ציוני" חדש ובעל טקסים שאינם בהכרח דתיים באופיים, אימצה ההנהגה הציונית בארץ ישראל את מנהגי יום ההולדת האירופיים והפכה אותם לצורת החגיגה המקובלת בארץ. זו נבנתה והופצה במשפחה הישראלית כבר מגני הילדים.
הנה תולדות יום ההולדת:
https://youtu.be/m0Sd9Ge962M
ההיסטוריה של היום הולדת:
https://youtu.be/Ta63L5rL72s
והנה תולדות ואוסף מנהגי יום הולדת מרחבי העולם וההיסטוריה:
https://youtu.be/IWLGvaeDAlU?long=yes
במזרח הרחוק התפתח תחביב משונה אבל מרתק. בעולם מכנים זאת "לד אנושי" (Human LED) או "LCD אנושי" וזה נראה בדיוק כמו שזה נשמע:
אנשים יוצרים תמונות. תמונות ענק.
בארצות האזור, כמו צפון קוריאה, סינגפור, דרום קוריאה מתרגלים בטקסי ענק או בעידוד קבוצות ספורט, יצירה של מצגי ענק ותמונות המורכבות מאלפי משתתפים.
במצג הענק הזה כל משתתף הוא חלק מקבוצה ענקית שמרכיבה תמונה. המשתתפים אוחזים בידיהם שלטים, שניתן להפוך אותם, לקפל ולסובב, כך שהם משנים את צבעיהם.
לאחר תרגולים אינסופיים ומדויקים להפליא, יודע כל משתתף לאיזה צד, צורה וצבע עליו לשנות ומתי. כך הם יוצרים כתובות ענק ותמונות פיקסלים - ממש כאילו היו פיקסלים במסך ענקי של טלוויזיה מבוססת בני אדם.
הנה "הלד האנושי" בפעולה:
https://youtu.be/0kmxTy5L7Rc
עוד תצוגת לד אנושי - בסינגפור:
https://youtu.be/Icv0XlAuBGo
ובדרום קוריאה עושים את זה בתחרויות ספורט, עם הבגדים וללא שלטים!
https://youtu.be/tipHJlLUzNk
הריקוד (Dancing) היא פעולה מהנה ומעוררת, פיזית ואנרגטית, שיש לה תפקיד רגשי והיא מחזקת אהבה בין הרוקדים. אבל יש לריקודים עוד המון תרומות נוספות לרוקדים והן נוגעות בשלל תחומים והיבטים של חייהם. הציצו בתגית "ריקודים" ותבינו עד כמה העולם הזה מגוון ורחב.
אז ראשית, הריקוד הוא פעילות חברתית נהדרת ומהנה, המוציאה אותנו מהבית, מקטינה את הבדידות והשגרה ובמרבית המקרים היא גם חינמית לחלוטין. נסו רק לחשוב על פעילות נוספת שאנו עושים בכל כך הרבה סיטואציות ואירועים בחיינו - ממסיבות ושמחות ועד חגים, חוגים ובילויים - כשהכל ללא צורך בהכשרה ארוכה ויקרה, או כישרון מיוחד.
הריקוד גם משפר את הכושר הגופני שלנו. זה גם שריפת הקלוריות, אבל לא רק זה, כי הריקוד הוא גם פעילות שרירית ויכול אפילו להיות מאמץ מרוכז ואירובי, כשבתוך ההנאה הרבה ממנו כמעט ואיננו חשים או חווים את הקושי שבמאמץ.
רגשית, במחקרים נמצא שבריקוד זוגי מופרש במוח המון אוקסיטוצין, אותו הורמון אהבה מפורסם. מסתבר שסנכרון התנועות המשותפות עם בני הזוג לריקוד עושה לנו טוב ומחזק את הקשר הרומנטי והבינאישי.
הריקוד גם מחבר אותנו לגופנו וזה ודאי לא דבר של מה בכך. כל כך הרבה שיטות רוחניות עמלות על זה, אך דורשות כל כך הרבה מאמץ והתמסרות. לא שזה רע קצת רוחניות ומאמץ, אבל הריקוד מגיע עם כל אלה כבר בפנים, בילט-אין.
אז אתם יודעים מה בא עכשיו - קומו לרקוד!
הנה היתרונות החברתיים שבריקוד (מתורגם):
https://youtu.be/dpCBMwAweDI
רקדני רחוב:
https://youtu.be/wcps0MFV-6s
בריקוד אמנותי אין כמו הבאלט האירופי:
https://youtu.be/g_5jtaXHtKg
לפעמים לריקוד יש תפקיד דתי, כמו אצל הדרווישים המחוללים:
http://youtu.be/W_Km4j36khA
וריקודי עם בישראל:
https://youtu.be/FLhwxlrteS4
חגיגות
בכל שנה, בתחילת חודש נובמבר, נחוג יום המתים (El Día de los Muertos) ברחבי מקסיקו. המקסיקנים מאמינים שביום זה מגיעות נשמות המתים לבקר את המשפחה ואת מי שאהבו בחייהם.
לכן מתקיימות ב"דִיאָס דֶה לוֹס מוּאֶרְטוֹס" החגיגות בבית הקברות המקומי, כמו בחגי מתים שנהוגים במקומות נוספים בעולם.
ההכנות לחג רבות. בפינה מיוחדת בבית נוהגים להכין שולחן מקושט בפרחים ועליו לחם בצורה מיוחדת לחג, מאכלים שהמת אוהב לחם וחפצים שאהב בחייו.
קרובי המתים יוצאים לבית הקברות, לקשט יום קודם בהמוני פרחים, מנכשים את העשבים שמסביב לקבר וצובעים בסיד את האבנים. גם הילדים זוכים ביום המתים בממתקים מיוחדים, לרוב כאלו שנראים כרוחות מחייכות.
ביום המתים מוקירים בני המשפחה את זכרם של הקרובים המתים. הם מבקרים אותם בקבריהם שלהם, מקַשְׁטים אותם בפרחי ציפּוֹרן וּבנרות וּמַשאירים מִנחות של מזון וממתקים בצורה של שְׁלָדים...
היום הזה נועד לזכור, להזכיר ולכבד את המתים, אבל הוא יום של שמחה וחגיגה ולא של אבל ועצבות. זהו יום מלא שמחה וצבעוניות, שהמקסיקנים שמחים בו שהמתים באים לבקרם. לכן הם עושים הכל כדי להנעים להם את האירוח בביתם.
בכיכרות העיר נוהגים להציג בחג מחזות פולקלור וריקודי עם. ברחובות משוטטות להקות נגנים מסורתיות הנקראות מריאצ'י (Mariaci) ובכנסיות מתנהלות תפילות מיוחדות לחג.
בלילה, שיא החג, מואר בית הקברות באלפי נרות. לאורך החג מקושטים הקברים בפרחים, קישוטים ותמונות. המשפחות נוהגות לאכול בו סעודה ליד קברי הקרובים ומשתפות את שכניהם. זה, אגב, הפך למנהג בחג, שבו מוכרות נשים רבות את המטעמים שלהן לעוברים ושבים.
אפשר לראות ביום המתים המקסיקני את החג המקביל לחגים הנוצריים של "יום כל הקדושים" (All Saints' Day) ו"יום כל הנשמות" (All Souls Day) ולזהות בו את סימנים "ליל כל הקדושים" המפורסם בעולם הנוצרי. שורשי החג הזה שואבים גם מהתרבות הקדומה של מרכז אמריקה וגם מחגים ואמונות ספרדיות ואירופיות שהובאו לכאן על ידי הספרדים.
הנה יום המתים המקסיקני:
https://youtu.be/GzaZidVrebA
חוויות ביום המתים של המקסיקנים:
https://youtu.be/sMs-lCaTKoE
הסבר מצויר וקצר:
https://youtu.be/oj7nsq48BcQ
מצגת יום המתים של מקסיקו:
https://youtu.be/oqJ_8QQwtig
הסבר ומקורות יום המתים במקסיקו:
https://youtu.be/bY9CdisU67Q
על האוכל של יום המתים:
https://youtu.be/rdlL45ljkEY
ועוד הסבר על חגיגות המתים במקסיקו:
https://youtu.be/RgYrH-DLFXE
דומה שאין הרבה דוגמאות לנוכחות של מסורת האינקה בחיי פרו של המאה ה-21, מאשר טקס השמש השנתי, הנקרא "אינטי ריימי".
בכל שנה חוגגים בפרו את "אינטי ריימי" (Inti Raymi), חג השמש של תרבות האינקה העתיקה. את החגיגה נהגו אנשי האינקה לחגוג, כבר לפני יותר מ-500 שנה, כדי לחלוק כבוד והכרת תודה לאל האינקה הנערץ "אינטי".
עבר חצי אלף מאז נכבשה אימפריית האינקה של פרו. אבל גם בימינו מתגאים עדיין הפרואנים, במוצאם ובתרבות האינקה שאיננה עוד אבל חיה בליבם. ישנם חגים מאותם ימים שהם עדיין חוגגים, עד היום.
ואכן, בסקסאיהומן שבעיר קוסקו מתקיים בכל שנה פסטיבל השמש, המכבד את אלוהי האינקה. בפסטיבל מתקיימים בין השאר תהלוכה מרשימה ומופעי ריקודים, עם מאות משתתפים הלבושים בלבוש מסורתי. הפסטיבל נותן ביטוי לזיכרון האגדי ולמורשת הגדולה של תרבות האינקה.
לפסטיבל ה"אינטי" שם עולמי והוא לא דומה לשום פסטיבל אחר בפרו. כל האורחים בפרו ובמיוחד בעיר הפרואנית קוסקו, שמחים לחזות בו ולא מעט מגיעים אליו במיוחד. ממש כמו הקרנבל בברזיל או יום המתים במקסיקו, זהו מחזה ססגוני ותרבותי, ממנו נהנים אלפי מקומיים ומטיילים מכל רחבי העולם.
הטקס עצמו מלא בצבעוניות, להט ופאר וממשיך את המסורת שבה הודו בני האינקה לאליליהם באמצעות חגיגות שונות. כך שמרה התרבות המפוארת ההיא על האיזון עם הטבע, שעד היום שומרים עליו תושבי האנדים וממשיכים בכך לכבד את מורשתם.
אינטי ריימי היא חגיגה של זהות והיסטוריה של אזור האנדים. מקורות הפסטיבל באים מחג השמש הקדום של תרבות האינקה והפסטיבל חופף תמיד את היפוך החורף וזמן הקציר.
הנה סיפורו של טקס ההודיה לאל השמש:
https://youtu.be/5lBZj0tjed4
הסבר ושחזור מפורט יותר על טקס האינטי ריימי של פרו:
https://youtu.be/cFQUndZ0ZAw
ריקודים ופולחן עתיקים שלקוח מאנשי האינקה:
https://youtu.be/4OShU3lQaGs
מצעד בחג:
https://youtu.be/HUewU1iM2gA
בכפרים:
https://youtu.be/IXHuah6wOSw
הסבר ומקורותיו של פסטיבל השמש, המבוסס על חג השמש הקדום:
https://youtu.be/lxXSddsNAQY?long=yes
לנו יש את פסח, אבל להודים יש את "פסטיבל ההולי", חג הצבעים ההודי, שנקרא "חג ההולי" או ה"הוליקה".
בהיותו מסורת הינדית עתיקה, ההולי הוא מהחגים המטריפים של הודו, חג האביב שלהם, שהוא כולו בסימן צבעים.
החג הזה הוא גם חג האהבה של הודו, שכן הוא עומד בסימן סיפור האהבה המיתולוגי בין קרישנה וראדה, אהובתו מהמיתולוגיה ההודית.
זה מתחיל ביום שאחרי ליל הירח המלא של חודש מרץ. אז חוגגים מאמיני דת ההינדו והסיקים את הפרידה מהחורף ואת תחילתו של האביב.
החוגגים משפריצים צבעים אחד על השני ודומה שביום הזה מותרים כל הדברים האסורים: החוגגים שותים חלב עם סם מריחואנה וחוגגים זה לצד זה בלי הבדלי מעמד. צריך להבין שזה יוצא דופן בהחלט, שכן בהודו יש הפרדה ברורה בין הקאסטות השונות, המעמדות ההודים. בחג ההולי לא מפסיקים לשיר ולרקוד לאל קרישנה, כשאין מחיצות בין ההודים.
אבל ההולי הוא כבר מזמן לא סתם חג הודי. כשפסטיבל ההולי מגיע מוכיחים תושבי הודו שהם יודעים לצאת מהשאנטי או העוני והדלות ולהרים חגיגת צבעים שניתזים באוויר, באבקות צבעוניות מכל כיוון ובכל גוון. הרחובות מתמלאים בקרבות צבע, מסיבות ענק עטופי צבעי גוף ומוסיקה מחרישת אוזניים, כיכרות הערים נצבעים בכל צבעי הקשת והחגיגות לא נגמרות, בהילולה מלאת התלהבות וצבע שנמשכת ימים שלמים.
גם נפאל, שכנתה של הודו, עורכת חגיגות דומות בחג הצבעים ומהודו התפשטו חגיגות הצבע למקומות רבים בעולם, הן בשל העובדה שהאוכלוסייה ההינדואית חוגגת אותו בכל מקום שבו היא נמצאת, כולל בפקיסטן, מלזיה, סרי לנקה, סורינם ומאוריציוס והן משום שבמדינות מערביות כמו ארצות הברית ואנגליה, הוא מהווה חלק מטרנד מהנה של הכפר הגלובלי שפוגש את מתרפקי תרבות ההיפים והפסיכדלי. הצבעים הנהדרים והמגוונים כל כך רק מוסיקה לאסתטיקה הידועה של הפסיכדליה.
הנה סרטון של פסטיבל הצבעים של ההולי (עברית):
https://youtu.be/8Wj818YYD6k
עוד מחג הצבעים בהודו:
https://youtu.be/zqsRFAJVN9c
גם התיירים בהודו נהנים בחג הצבעים:
http://youtu.be/Hh-o5g4tLVE
הכפרים מתמלאים בצבע:
https://youtu.be/AbFIkJ8KFZ8
הדודל שהקדישו לו בגוגל:
https://youtu.be/LgFf42Krh4c
והנה מצגת תמונות של החג:
http://youtu.be/i4atKTpZ1aA
