שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איזו זמרת התגלתה כאשת עסקים מצוינת?
הזמרת מדונה (Madonna), או בשמה המלא מדונה אסתר לואיז צ'יקונה היא מהזמרות המצליחות בכל הזמנים.
מעבר להיותה זמרת, מלחינה, שחקנית, רקדנית, סופרת, מפיקה וסמל אופנה מדונה היא גם אשת עסקים מצוינת, שניווטה הן את הקריירה האמנותית שלה בהצלחה מרשימה והן את השקעותיה להצלחות מרהיבות בתחום העסקים.
מדונה שהתפרסמה בתחילת שנות השמונים, הפכה עם השנים לאייקון עולמי והכינוי "מלכת הפופ" הולם את מעמדה ואת השיאים שהשיגה, כש-43 משיריה, שיא עולמי, טיפסו לצמרת מצעד הדאנס של המגזין המוסיקלי הנחשב "Billboard".
הנה סיפור הקריירה של מדונה:
https://youtu.be/rbMwwgJuvZk
על הצלחותיה העסקיות והאמנותיות:
http://youtu.be/vRxRi8TVRhk?t=8s
והשיר "פרוזן" שבו הראתה בזמנו שוב את הכישרון האדיר שמניע אותה כל כך הרבה שנים:
https://youtu.be/MDM0yAJjlBo
כיצד הפכה הנערה קייט בוש לאגדת הפופ הגדולה של אנגליה?
נערה צעירה וכישרון עצום. קייט בוש (Kate Bush) הייתה כל מה שאנגליה של שנות ה-70 צפתה שתקבל. צעירונת ללא כל ניסיון קודם, מתגלה בגיל 16 על ידי דייב גילמור, הגיטריסט של להקת-העל "פינק פלויד". הוא עוזר לה לממן את תקליטי הדמו שנשלחים לחברת התקליטים. זה רק עניין של זמן עד שהיא הופכת בבת אחת לכוכבת הכי גדולה באיים הבריטיים ואחת המצליחות בעולם כולו.
למעשה, אחרי שהיא התגלתה בגיל 16 והכנה של שנה וחצי להקלטות ועבודה על האלבום הראשון, היא מוציאה את הסינגל הראשון לרדיו. לפני כן חברת התקליטים מתעקשת על שיר אחר, אבל מגלה שהילדונת עם הכישרון הנהדר לכתיבת שירים מעולים היא גם עקשנית יותר ממנה. היא רוצה שהסינגל הראשון יהיה "אנקת גבהים" (Wuthering Heights), שמבוסס על הרומן בשם זה, ספרה היחיד של הסופרת אמילי ברונטה, ועל אהבתם העצומה והטראגית של גיבוריו קטי והית'קליף.
אבל הסיפור הוא שכל המפיקים, המוזיקאים והמומחים בחברת התקליטים אומרים לה שהיא טועה, שהשיר הזה ייכשל ואולי יכשיל את כל הפריצה שלה. היא מתעקשת והם נכנעים. מי אתם חושבים שצדק?
היא צדקה. השיר, שכמו רבים משיריה מושפע מעולמות הקולנוע והספרות, יוצא לתחנות הרדיו ובתוך ימים אחדים הופך ללהיט בסדר גודל שבריטניה שומרת רק לגדולים ביותר שלה. זה היה השיר הראשון אי-פעם, שנכתב על ידי זמרת אישה בבריטניה והגיע למקום הראשון במצעד המכירות. קייט היא צעירה, רגשית ובעלת שירה כנה וישירה. אבל כאן היא מתגלה כמוכשרת לא רק ביצירה, אלא גם בזיהוי איכות החומרים והייחודיות שלה, באיבחון מדויק של טעם הקהל ומאיפה צריכים לבוא הלהיטים שהיא תביא. עוד מעט תבינו כמה מוכשרת היא עתידה להיות.
בשלב הבא קייט מופיעה בתוכנית הטלוויזיה שמגדירה מיהו כוכב בשנים ההן ואכן - רגע אחרי הופעה בתכנית "Top of the pops" ברור שהיא פורצת בענק. למעשה, ביום שאחרי התכנית היא כבר סנסציה אנגלית, שכל הממלכה מדברת עליה. תוך כדי סבב הראיונות המתבקש, מגלה בריטניה שהיא אמנם צעירה מאוד ובעלת קול צעיר, אבל היא נושאת איתה סט של הבטחות. היא לא רק מוסיקאית מדהימה, כותבת מוכשרת ובהמשך גם מפיקה מוזיקלית מקורית ועצמאית. היא בטח לא רק יפהפייה ובעלת קול נהדר, אלא גם רקדנית מצוינת, שלמדה אצל הכוריאוגרף הגאון של דיוויד בואי, לינדזי קמפ. היא בעלת כישרון משחק, מימיקה של פנטומימאים ואם זה לא מספיק אז גם מרואיינת צעירה, חכמה, בטוחה בעצמה ודעתנית.
הדרך אל התהילה פתוחה. לא היה דבר כזה בבריטניה. במהרה מגלים הצהובונים של בריטניה שהזמרת החדשה גם תפסה לה תדמית אניגמטית ומסתורית משהו. היא לא כל כך מתערבבת, לא מאוד מתחככת ודי מתרחקת מהמדיה. מאז 1979 היא לא הופיעה. רק מקליטה. ייקח לה הרבה שנים להסכים להופיע שוב. היא מגדלת ילד ורוצה חיי משפחה שקטים בשבילו.
בשנת 2014 היא חוזרת לרגע להופיע, 35 שנה אחרי שפרשה מהופעות. צריך לציין ש-75 אלף הכרטיסים להופעותיה נמכרים בתוך רבע שעה?
כך או כך, אולי היא לא הופיעה, אבל במהלך השנים הכוכבת הענקית זכתה לשלל הישגים והייתה למי שהשפיעה על כוכבות רבות שספגו ממנה השראה, כולל ענקים וענקיות כמו ביורק, פי ג'יי הארווי, תאומי קוקטו וטורי איימס. ב-5 עשורים היא מוציאה מדי עשור אלבום שמדורג בין החמישה המצליחים ביותר במצעד הבריטי.
זה לא מספיק? - אז 11 מהתקליטים שלה נמצאים בין 50 האלבומים הנמכרים ביותר בהיסטוריה של בריטניה. רק אלביס פרסלי והביטלס זכו בבריטניה להישג דומה. וואו!
הנה סיפורה של קייט בוש:
https://youtu.be/p0716jHgNyU
אנקת גבהים:
https://youtu.be/-1pMMIe4hb4
בהופעה ב-1979:
https://youtu.be/A44wwRgzGuw
WOW - הלהיט שהגדיר זמרת שהיא תופעה והופעה מושלמת:
https://youtu.be/V8YgDaHpcXs
ראיון:
https://youtu.be/DJ29VcZeNDg
השיבה להופעות וההיסטריה על הכרטיסים להופעות שלה:
https://youtu.be/pqoZuXIcrfk
לקט מהופעות ב-2018:
https://youtu.be/_n0lJoX2kUU
וסרט תיעודי על קייט בוש:
https://youtu.be/c4sLwt8mhZs?long=yes
איך נולד הקסם של גרייס ג'ונס?
"חד פעמית!", "בלתי נתפסת!", "מעולם אחר!" - אם פעם ינסו לחקור למי חייבות מדונה וליידי גאגא את ההופעות המהממות שלהן, ודאי יגלו שההשפעה הניכרת עליהן ועל רבות אחרות היא הדוגמנית ואייקון הזמרה, בעלת המראה האנדרוגיני, גרייס ג'ונס (Grace Jones).
את ג'ונס ניתן להגדיר בפשטות כאם המייסדת של אמניות הזיקית באשר הן - אחת מהאייקונים הגדולים והמרתקים של תקופה שהייתה קיצונית וטווסית בכל מקרה - שנות ה-80.
היא זמרת, שחקנית, מי שהייתה דוגמנית-על, הפוסטר של מותגים כמו איב סן לורן וקנזו טקדה, מוזה של אמנים ומעצבים ואחת מאושיות התרבות המשפיעות והשערורייתיות של השנים ההן, הסוערות, המהודרות והמפונפנות ביותר.
אבל ההתחלה של גרייס ג'ונס הייתה כילדה בג'מייקה, שנולדה בשנת 1948 בתור בוורלי גרייס מנדוזה. הוריה של גרייס מנדוזה עבדו בארצות הברית ולכן גדלה עד גיל 13 אצל סביה. בת 13 היא עברה ביחד עם משפחתה למדינת ניו יורק.
היא למדה משחק אך ב-1966 היא חותמת כדוגמנית עם וילהלמינה מודלס, עוברת לפריז ב-1970 ומשם היא ממריאה די מהר, עם הופעה נועזת ומראה פורץ דרך. כמובן שהיא מתפרסמת כדוגמנית אבל די מהר מופיעה גם בסרטים ובמהלך שנות ה-70 פותחת גם בקריירת זמרה מצליחה.
גבוהה, רזה ועם לוק שכולל תספורות קצרות, מגולפות, וחליפות גבריות שהקנו לה את המראה האנדרוגיני הנודע שלה, בעשור הבא גרייס ג'ונס היא כבר אושיית האייטיז המרתקת ביותר בעולם. אמנית אמיצה, שהפכה לסמל של עמעום המגדריות וחציית גבולות מיניים. "אני נשית ואני גברית, לא אישה נורמלית!" - היא אמרה פעם בווידוי שלא הבהיר סופית אם זו היא והאישיות שלה, או רק התדמית הציבורית שבנתה, חלק מתג ההצלחה המתמשכת של מי שלא היה גבול שלא עברה.
איש לא נשאר אדיש למראה שלה. מאלה שסברו שהיא בעלת פרצוף חייזרי ומאיים מגלקסיה אחרת, ועד אלה שראו בה את בעלת היופי הכי מיוחד וקיצוני בתעשיית הפופ, כולם ידעו ששום דבר לא יהיה רגיל בשום צילום, קליפ או הופעה שלה אי-פעם. היא תמיד תפתיע בבגדים ביזריים שיפארו את גופה המפואר, החד-פעמי, שנראה שאין כמותו לאף כוכב בעולם כולו, ובחן הבלתי נתפס שלה, זה שמצוי בשמה "גרייס" ונראה כאילו הגיע מעולם אחר.
ואולי זה עולם של כל כך הרבה סמים שהיא צרכה, בשנים שבהן רק הם הצליחו לשמור אותה בשליטה, בתוך רכבת ההרים של הצלחה מסחררת. של הערצה מקהילות כל כך מגוונות, מאוהבי מוסיקת הדיסקו, שבה החלה את הקריירה שלה, דרך הקהילה הגאה, שהיא הייתה מהראשונים שנהנו להופיע בשבילה.
היא גם הצליחה בעולם הקולנוע, בו גילמה דמויות מרושעות ומסתוריות, כולל זו שג'יימס בונד מנסה לתפוס במשך סרט שלם ועד למוזה של מעצבי אופנה, צלמי דוגמניות, אמני פופ-ארט ובימאי וידאו קליפים.
זקנתה עשתה לה טוב ולצד זכייה למקום בצמרת הבילבורד ב-2016 היא המשיכה עם החן האופייני לה, מראה צעיר משנותיה, של אישה גדולה מהחיים ומי שלרגע לא מפסיקה להופיע.
הנה גרייס ג'ונס ב"ליבר טנגו" - להיטה הגדול הידוע כ-I've Seen That Face Before:
https://youtu.be/nIN3IE3DHqc
"עבד של הקצב" בהופעה מטורפת שלא מראה את פניה:
https://youtu.be/OXn4mUQIJzk
הקליפ של "Pull Up To The Bumper":
https://youtu.be/Tc1IphRx1pk
ראיון עם אגדה:
https://youtu.be/0GtmHKPfk3Y
"Demolition Man" מ-1981:
https://youtu.be/WwUsuf15P3A
"לא מושלמת, אבל מושלמת בשבילך":
https://youtu.be/EMypXV1YJfw
הקאבר המדהים ל"אהבה היא הסם":
https://youtu.be/CdJiIP3KQfo
הופעה חיה בשנים האחרונות:
https://youtu.be/YMCKj6LDZ2U
וסרט תיעודי על הקריירה שלה:
https://youtu.be/feApc7yWtBU?long=yes
מי הייתה הזמרת הגרועה בהיסטוריה?
אתם עומדים לחוות את סיפורה הבלתי ייאמן של פלורנס פוסטר ג'נקינס (Florence Foster Jenkins), שלא נתנה לאף אחד לכבות את חלומה. חוץ מהקול היה לה הכל - היא הייתה חיננית, עשירה והיו לה כל הגינונים הנחוצים לדיוות במה אמיתית. אבל היא התעקשה להפוך לזמרת אופרה, על אף שקולה, איך נאמר את זה בעדינות, היה פשוט נורא..
כבר מגיל צעיר רצתה ג'נקינס להיות זמרת. היא הייתה בת למשפחה עשירה וקיבלה חינוך מוסיקלי עשיר, אבל כשסיפרה לאביה שהיא חולמת להיות זמרת, הוא לא התלהב. בבגרותה, משהבין האב שבתו משקיעה מאמצים בחלום השירה אופראית, הוא החליט להפסיק לממן אותה. היא סבלה ללא ספק מהפרעה נפשית, שלא חיברה אותה אל המציאות לחלוטין. הרי היא לא הצליחה, גם אם רצתה, להוציא מגרונה ולו פראזה מוזיקלית אחת מבלי לזייף. אבל היא החליטה והמשיכה בדרכה לבדה. ההזדמנות להצליח נקרתה לה כשמת האב והיא ירשה את כספו והפכה עשירה. סוף סוף התפנתה לה הדרך לקריירה שעליה חלמה.
היא החלה ליזום רסיטלים יוקרתיים, קונצרטים שבהם שרה לפני קהל. המימון והארגון היה שלה. היא אפילו הזמינה בעצמה את זרי הפרחים שיוגשו לה בתום המופע וגם את ערבי הגאלה שארחה קודם לכן במלון הכי מפואר של ניו-יורק היא שילמה מכספה הרב.
עם התוצאות קשה היה להתווכח. ההמונים החלו לנהור להופעות שלה, רק כדי לשמוע אותה מחריבה אריות קלאסיות מהרפטואר האופראי. ג'נקינס הפכה להיט ענק. שוב ושוב הצליחה הזמרת הנלעגת והפופולרית למלא את אולם הקונצרטים היוקרתי בעולם, הקרנגי הול. לרסיטלים שלה הגיעו המוני אנשים, שרכשו כרטיסים בכסף רב וגם תקליטיה נמכרו בכמויות עצומות. בחברה הגבוהה של ניו יורק בשנות ה-30 וה-40 היא הפכה לזמרת פולחן, קאלט של ממש. זמרת הסופרן הזייפנית הפכה לידוענית מפורסמת ואפשר לומר שאפילו לאגדה.
במופעים ג'נקינס לא הצליחה לשיר אפילו משפט מוסיקלי אחד בלי לזייף. קולה הזכיר לרבים צווחות של קרפדה וכדי להצחיק את הקהל עוד יותר, נהג קוסמו מקמון, הפסנתרן הקבוע שלה, לעוות את פרצופו לאורך כל ההופעה. הקהל המנומס מצידו, לא צחק בפראות כמו שאולי היה מצופה ממנו.. להיפך, ניכר המאמץ לשמור על ארשת תרבותית ורבים דחפו ממחטות לפיהם, רק כדי למנוע את שאגות הצחוק המעליבות שהיו פוגעות בדיווה המתאמצת. את העלבונות שמרו העשירים המנומסים לאחרי הקונצרט.
היא לא הבינה שהקהל מגיע להופעותיה כדי ללעוג ולצחוק עליה. בעיניה הייתה הביקורת עליה תוצאה של קנאה מקצועית ובורות. היה הרבתה להשוות את עצמה עם הזמרות המעולות של התקופה ולא פעם טענה שהיא מבצעת טוב מהן. רק בגיל 76, בהופעה האחרונה שלה, כשכרגיל נחטפו לה כל הכרטיסים, היא הבינה שהקהל נוהר כדי ללעוג לה. ההלם היה גדול. חודש אחרי כן, עם או בלי קשר, היא מתה.
אחרי הכל היא את שלה השיגה. קולה נדם, אבל היא עצמה הצליחה להיכנס להיסטוריה כזמרת. אולי גרועה אבל אגדית. משפט שאמרה פעם מסביר היטב את מה שהרגישה "אנשים יכולים לומר שאיני יודעת לשיר, אבל לעולם לא יוכלו לומר שלא שרתי".
הנה קדימון הסרט שנעשה על דמותה (מתורגם):
https://youtu.be/z397cJ2PVxg
סיפורה בעברית של פלורנס פוסטר ג'נקינס, כחלק מהסרט (עברית):
https://youtu.be/kuebNtakIa4?t=23s
כך נשמעה הזמרת הנוראית בהיסטוריה המודרנית:
http://youtu.be/-quQHNriV-Q
חלק מסיפורה של פלורנס פוסטר ג'נקינס:
http://youtu.be/Zi_jr3jlgmg
סיפורה של הזמרת ללא חוש קצב וללא יכולת של שמירת גובה הצליל:
http://youtu.be/Q_ZAthb-Hbs
פלורנס הזייפנית זכתה לליפ סינק, ממעריצים ש"מופיעים איתה" בקרנגי הול:
http://youtu.be/wfKz-sF8KUY
וקטעים מהצגה על פלורנס פוסטר ג'נקינס שהועלתה בעברית:
http://youtu.be/OV_kCXZvheE
מי הייתה הקול של יוריתמיקס?
מי נקראה "כוכב המזרח"?
הזמרת הכי גדולה בתולדות האומה הערבית הייתה ללא ספק אום כולת'ום. כולת'ום שהוכתרה בעבר ועד היום נחשבת כ"קולה של מצרים", הייתה זמרת מצרייה שלא הייתה חשובה ואהובה ממנה.
בארץ רבים מכירים ואוהבים את שירה הידוע ביותר של אום כולתום "אינתה עומרי" (אתה חיי) - שיר שנמשך חצי שעה. השיר הוא יצירת פאר של לחן, עיבוד ותזמור גאוניים, שכתב לה גדול המוסיקאים של העולם הערבי, מוחמד עבד אל-וואהב. "אינת עומרי" היה לשיר הנמכר ביותר בתולדות המוסיקה הערבית וזכה לביצועים אינספור, מפי כל גדולי המוסיקה הערבית לדורותיהם.
אום כלת'ום עצמה, מי שתזכה להיקרא "כוכב המזרח", גדלה בכפר קטן בדלתא של הנילוס. היא הייתה בת למשפחת "פלאחים", איכרים עניים מהמעמד הנמוך במצרים. לאורך כל הקריירה המפוארת שלה היא לא שכחה מהיכן באה והקפידה לקרוא לעצמה בגאווה "פלאחית".
מי שהפכה להיות האייקון של המוסיקה הערבית ודמות מכובדת בכל העולם החלה את דרכה ב"חפלות", במסיבות עממיות. בתור ילדה, היא עשתה זאת כשהיא מחופשת לבן. הילדה הפכה לנערה והתפרסמה בגיל צעיר בכפרים.
כשהתגלתה על ידי מוסיקאים בכירים, עברה משפחתה לקהיר. די מהר היא הייתה לסמל של מצרים החופשית וכונתה בגאווה "הפירמידה הרביעית".
מבחינה מוסיקלית היא הצליחה לחולל שינויים של ממש בהרגלי ההאזנה של המצרים ולגרום להם להאזין ללחנים בסגנון העתיק, ביחד עם שירים פופולאריים שכתבו לה גדולי המלחינים.
אפילו גדול המוסיקאים הערביים, מוחמד עבד אל-וואהב, שהיה היריב העיקרי שלה, נפל בקסמה וכתב לה כמה משיריה הגדולים.
הנה סיפורה של אום כלת'ום (עברית):
https://youtu.be/bzZdGticqoA
גדול שיריה "אתה חיי" ("אינת עומרי"):
https://youtu.be/0na36yCrfXA
על המוסיקה של אום כלת'ום והמלחין מוחמד עבד אל וואהב שאומצה לפיוטים יהודיים:
http://youtu.be/nkNdSKtPnd0
קליפ מרהיב לעיבוד נפלא בסגנון של שירי אום כלת'ום (עברית):
https://youtu.be/avq9_dhd3hs
וחלק משיר של אום כולתום שזכה לתרגום (עברית):
https://youtu.be/3R5WC0Zsfqk
מי היא הזמרת האגדית פיירוז?
הזמרת הלבנונית האגדית פיירוז התפרסמה בתחילת שנות ה-50. כבר בתחילת הקריירה שלה היא זכתה לשירים מגדולי הכותבים של לבנון אז, האחים רחבאני. השניים, שהיו מהחדשנים והמעניינים שבכותבים הערביים של אותם זמנים, שילבו בשיריהם השפעות ורעיונות מהעולם ומהזמן החדש. פיירוז נהנתה מכך והפכה בו-זמנית לזמרת פופולארית ואהובה, אך איכותית ומוערכת גם על ידי המבוגרים. עם אחד האחים, עאסי, היא נישאה. בנם זיאד א־רחבאני היה למלחין מפורסם בעצמו והוא המשיך את אביו והפך לכותב הלחנים שלה.
היא נחשפה בשנות ה-70 בכל העולם, כשזמר צרפתי בשם ז'אן פרנסואה מישל לקח לחן של האחים שפיירוז פירסמה בתור "חבייתכ ב־סייף" (בעברית "אהבתיך בקיץ") והפך אותו ללהיט ענקי בשם "Coupable" ("אשם"). פיירוז, שלפתע החלו לשים לב אליה גם בעולם, הפכה לאגדה.
כיום פיירוז היא כבר בת יותר מ-80, זמרת אגדית שכל הופעה שלה מפוצצת והכרטיסים נמכרים זמן רב מראש. שיריה אהובים מאד ויש הנוהגים לשמוע את פיירוז בבוקר (הם מכנים זאת בחיוך "פיירוזיית אסבאח"). היא תומכת נלהבת של חיזבאללה ושל הממשל הסורי, מה שגורם ללא מעט לבנונים להסתייג מפיירוז הפרטית, אבל על פיירוז האמנית, מלכת הזמר הלבנוני, איש לא מערער.
הנה "אהבתיך בקיץ" של פיירוז:
https://youtu.be/e196HoXI07g
והלהיט "אשם" של ז'אן פרנסואה מישל בגירסה מחודשת ואלקטרונית:
https://youtu.be/yGDpA5vCPvM
תרגום לעברית:
https://youtu.be/GjijE03lAZ0
השיר לביירות, המבוסס על היצירה "בלדה לארנחואז" של המלחין הספרדי רודריגו:
https://youtu.be/8ayX6ZSpBgg
"אעתיני נאיי ור'אני":
https://youtu.be/Z5qHCCtXXvI
למה נינה סימון לא הפכה לפסנתרנית קלאסית?
נינה סימון (Nina Simone) היא אחת המוסיקאיות המדהימות של אמריקה והיא זכתה לכינוי "הנסיכה של שירת הנשמה". מי שהייתה בתה של מטיפה שחורה החלה לנגן בגיל צעיר מאוד בעצמה בפסנתר ונהגה ללוות את השירה בכנסייה. שתי נשים לבנות ששמעו אותה מנגנת החליטו שתלמד פסנתר ואחת מהן, מורה לפסנתר קלאסי, לימדה אותה באך וברהמס. היכ התגלתה ככשרון גדול.
בבגרותה היא למדה במוסדות נחשבים, אך כשניסתה להתקבל למכון קרטיס, בית ספר גבוה למוסיקה קלאסית ונדחתה רק בשל היותה שחורה, היא נאלצה בעוניה לעבוד כנגנית פסנתר בברים.
כבר ביום השני דרש ממנה בעל הבר לשיר, אחרת יפטר אותה. בלי שום ניסיון בזמרה, היא החלה לשיר באותו ערב בבר ובעיותיה הכלכליות הפכו לא רלוונטיות. כי די מהר היא הפכה לסנסציה של ממש. האלבום הראשון שלה הזניק אותה לתודעה הלאומית, כזמרת יוצרת ומוכשרת במיוחד, בעלת קול בריטון, נגינת פסנתר מרהיבה וסגנון ייחודי שאין כמותו.
נינה הכירה ונישאה לשוטר, שהיה למנהלה האישי וקידם אותה, בצד שליטה מוחלטת בחייה ואף אלימות מצידו. היא סבלה אבל אהבה אותו ולכן לא עזבה. מהר מאוד נולדה להם גם בת נפלאה.
אך מה שגרם לה לקום על רגליה האחוריות היה דווקא הגזענות באמריקה. זה קרה לאחר רצח ארבעת הילדים בפיצוץ מכוון שעשו לבנים גזענים בעיר האמריקאית בירמינגהם. היא כתבה אז את שיר המחאה הבוטה "מיסיסיפי, לעזאזל". השיר היה נועז ומהפכני והראשון שהעיז לומר לאמריקאים הלבנים והגזענים של הדרום את דעתו של האדם השחור עליהם - בקללה של ממש. במדינות רבות הוא נאסר בשל כך לשידור, אבל על אף הקללה הזו ואולי בזכותה, השיר פרץ גבולות ויצר שינוי. השחורים של אמריקה קיבלו הימנון בוטה, מטיח ונוקשה. כולם רצו לומר או לשיר שיר מסוג זה, אבל רק נינה העיזה. המחאה השחורה קיבלה לחן והיא את ההיסטוריה.
מכאן החל מסלול חדש בקריירה שלה. בזוכרה את העוני והאפליה שראתה כבר כילדה, היא החלה להיות מעורבת במאבק על זכויות האזרח של השחורים באמריקה. מי שבילדותה הייתה חייבת לשתוק כדי שלא להיתפס, בעת שהיא חצתה את. המסילה שהפרידה בין שכונת השחורים לזו של המורה לפסנתר הלבנה שלה, זעקה עתה את מחאת האדם השחור של אמריקה ושרה את כאבו ועלבונו.
חבריה החדשים היו אגדות כמו מרטין לותר קינג וכרמייקל. היא אירחה בביתה את כל מנהיגי התנועה לזכויות האזרח. האקטיביסטית שהיא הפכה זקפה את קומתם של שחורים רבים, שהתחברו בזכותה לאפריקניות שלהם ולתרבות השחורה. כמעט במו שיריה היא הפכה את השחורים ליפים, גאים, מוצלחים ותרבותיים. לא מעט בזכותה היה עתיד העשור של שנות ה-70 להיות במידה רבה שלהם. המסר שלה, של "שחור הוא יפה", החליף או לפחות העשיר באותו עשור את רעיון "הכוח השחור" של הסיקסטיז.
ההמשך מבחינתה היה פחות מוצלח. נינה נאמה לקהל בהופעות, המשיכה להקצין את עמדותיה ומשום כך גם זכתה לפחות ופחות הופעות, עבודה וטלוויזיה. היא הפכה לטראבל מייקרית, שהמקצוענים, לבנים כמעט כולם, לא רצו לעבוד איתה. היא התגרשה מבעלה ומנהלה ובלעדיו לא הצליחה לארגן הופעות.
התוצאות הכלכליות היו קשות. הכסף הלך ואזל והיא עברה לליבריה שבאפריקה. שם חיה כמו בגן עדן, אך ללא בסיס כלכלי היא נאלצה לעבור לאירופה. בצרפת הצליחו חברים לסייע לה והיא שבה להופיע. טיפין טיפין היא התארגנה על חייה, גילתה שהיא סובלת ממחלת נפש ותרופה שקיבלה הצליחה להעמיד אותה על הרגליים.
יומיים לפני מותה העניק לה מכון המוסיקה קרטיס, זה שדחה אותה בגיל 19 והרג את חלומה להיות פסנתרנית קלאסית, פרס על מפעל חיים. כל כך מעט וכה מאוחר לאישה שחורה ומוסיקאית מהדרגה העליונה. אבל שום פרס לא לא היה נחוץ למי שהיא הייתה - גאונה, אמיצה, פורצת דרך וגאה במי שהיא - אישה עם חיים שלא היו פשוטים, אך. עם מורשת מעוררת השראה, של חופש, כישרון וגאווה.
הנה סיפורה של נינה סימון:
https://youtu.be/yqo8RVjLaLg
הלהיט הראשון "אני אוהבת אותך פורגי":
https://youtu.be/s7RoA-JI6Us
סימון ב-I put a spell on your:
https://youtu.be/W7mBQhfkqHs
שיר המחאה המהפכני "מיסיסיפי לעזאזל":
https://youtu.be/hBiAtwQZnHs
"יש לי שיער"... שיר זוקף קומה לאדם השחור:
https://youtu.be/L5jI9I03q8E
"לאהובי אכפת ממני" - בסוף חייה:
https://youtu.be/OeHTsR5Y1bc
וסרט תיעודי נפלא על נסיכת הנשמה:
https://youtu.be/sL1m7SvoICw?long=yes
מי הייתה אדית פיאף, האנקור הצרפתי?
היא הייתה אישה קטנה, לא הכי יפה ובעלת קול שאינו ערב במיוחד. היא גדלה בעוני ובצל הפשע ברחוב, אבל ברגע שהחלה לשיר התאהבה בה כל צרפת. שיריה היו מלאי רגש והיא הייתה מהזמרות האמיתיות והכנות שהופיעו במאה ה-20. האסונות שעברה והקשיים שעליהם התגברה בחייה, רק חישלו את הנפש והאמנות שלה לדרגה שקרובה לשלמות. היא הייתה זמרת שידעה על כל מה ששרה, כי חייה שלה היו כמו סרט מדהים וכמעט לא יאומן.
מעוני, כאב ובדידות ועד אהבה, אובדן ורגש - ההמונים האמינו לה כי היא ידעה על מה היא שרה וסיפור חייה העיד על כך.
אדית פיאף נולדה בחדר מדרגות בפאריס, בירת צרפת. בת למשפחה ענייה של אמני רחוב, שאמה ראתה בה נטל ונטשה אותה. אביה, שהיה חייל במלחמת העולם הראשונה, העבירה לסבתה שגידלה אותה בין פושעים. כשחזר האב מהמלחמה, החל להופיע עם אדית הצעירה ברחוב והיא החלה לשיר, כדי להגדיל את התרומות מהעוברים ושבים. בגיל 16 נישאה לנער שליח ובתם התינוקת מתה ממחלה.
אדית התגלתה ברחוב והחלה להופיע במועדון. היא התפרסמה בגיל 20 וזכתה לכינוי "ציפור דרור" (בצרפתית: פיאף). הכינוי הפך לשמה הבימתי. לבושה בשמלה השחורה הקטנה שלה, היא לא הייתה צריכה כל בגד אחר. בשנות מלחמת העולם השנייה היא המשיכה להופיע בפאריס הכבושה על ידי הנאצים ועוררה ביקורת על חייה הנוחים, בצל הכובש הגרמני.
היו לה הרבה חברים אבל אהבת חייה היה המתאגרף הצרפתי מרסל סרדן. הוא מת בהתרסקות מטוס, כשהיה בדרכו אליה לניו יורק. אבל פיאף, מנוסה בכאב ובקשיים, התעקשה באותו הערב לא לבטל הופעה ולהופיע כרגיל. כל צרפת חשה את כאבה של הכוכבת האהובה שלה. לזכרו היא כתבה את "הימנון לאהבה" המרטיט.
בגיל 48 מתה "האנקור הצרפתי" ממחלת הסרטן והשאירה אומה שלמה כואבת. הסרט "החיים בורוד" שנעשה ב-2007 על חייה, היה לסרט היקר והמצליח ביותר בצרפת אי-פעם.
הנה אדית פיאף בשיר "המנון לאהבה" מתוך סרט:
http://youtu.be/QYgVDXUIAuo
גדולת זמרות צרפת בשיר "לא, איני מצטערת על דבר":
http://youtu.be/fpHAsb2XQOY
השיר "הקהל" של אדית פיאף שתורגם לעברית:
http://youtu.be/X1OL4-m43U4
אחד משיריה המוכרים ביותר, שגם הפך לסטנדרט ג'אז פופולרי "עלי שלכת":
http://youtu.be/wj9QTpzIcGU
והלווייתה של אדית פיאף ותמונות מהקריירה שלה:
http://youtu.be/KFQm1HXTbhg
הזמרת מדונה (Madonna), או בשמה המלא מדונה אסתר לואיז צ'יקונה היא מהזמרות המצליחות בכל הזמנים.
מעבר להיותה זמרת, מלחינה, שחקנית, רקדנית, סופרת, מפיקה וסמל אופנה מדונה היא גם אשת עסקים מצוינת, שניווטה הן את הקריירה האמנותית שלה בהצלחה מרשימה והן את השקעותיה להצלחות מרהיבות בתחום העסקים.
מדונה שהתפרסמה בתחילת שנות השמונים, הפכה עם השנים לאייקון עולמי והכינוי "מלכת הפופ" הולם את מעמדה ואת השיאים שהשיגה, כש-43 משיריה, שיא עולמי, טיפסו לצמרת מצעד הדאנס של המגזין המוסיקלי הנחשב "Billboard".
הנה סיפור הקריירה של מדונה:
https://youtu.be/rbMwwgJuvZk
על הצלחותיה העסקיות והאמנותיות:
http://youtu.be/vRxRi8TVRhk?t=8s
והשיר "פרוזן" שבו הראתה בזמנו שוב את הכישרון האדיר שמניע אותה כל כך הרבה שנים:
https://youtu.be/MDM0yAJjlBo
נערה צעירה וכישרון עצום. קייט בוש (Kate Bush) הייתה כל מה שאנגליה של שנות ה-70 צפתה שתקבל. צעירונת ללא כל ניסיון קודם, מתגלה בגיל 16 על ידי דייב גילמור, הגיטריסט של להקת-העל "פינק פלויד". הוא עוזר לה לממן את תקליטי הדמו שנשלחים לחברת התקליטים. זה רק עניין של זמן עד שהיא הופכת בבת אחת לכוכבת הכי גדולה באיים הבריטיים ואחת המצליחות בעולם כולו.
למעשה, אחרי שהיא התגלתה בגיל 16 והכנה של שנה וחצי להקלטות ועבודה על האלבום הראשון, היא מוציאה את הסינגל הראשון לרדיו. לפני כן חברת התקליטים מתעקשת על שיר אחר, אבל מגלה שהילדונת עם הכישרון הנהדר לכתיבת שירים מעולים היא גם עקשנית יותר ממנה. היא רוצה שהסינגל הראשון יהיה "אנקת גבהים" (Wuthering Heights), שמבוסס על הרומן בשם זה, ספרה היחיד של הסופרת אמילי ברונטה, ועל אהבתם העצומה והטראגית של גיבוריו קטי והית'קליף.
אבל הסיפור הוא שכל המפיקים, המוזיקאים והמומחים בחברת התקליטים אומרים לה שהיא טועה, שהשיר הזה ייכשל ואולי יכשיל את כל הפריצה שלה. היא מתעקשת והם נכנעים. מי אתם חושבים שצדק?
היא צדקה. השיר, שכמו רבים משיריה מושפע מעולמות הקולנוע והספרות, יוצא לתחנות הרדיו ובתוך ימים אחדים הופך ללהיט בסדר גודל שבריטניה שומרת רק לגדולים ביותר שלה. זה היה השיר הראשון אי-פעם, שנכתב על ידי זמרת אישה בבריטניה והגיע למקום הראשון במצעד המכירות. קייט היא צעירה, רגשית ובעלת שירה כנה וישירה. אבל כאן היא מתגלה כמוכשרת לא רק ביצירה, אלא גם בזיהוי איכות החומרים והייחודיות שלה, באיבחון מדויק של טעם הקהל ומאיפה צריכים לבוא הלהיטים שהיא תביא. עוד מעט תבינו כמה מוכשרת היא עתידה להיות.
בשלב הבא קייט מופיעה בתוכנית הטלוויזיה שמגדירה מיהו כוכב בשנים ההן ואכן - רגע אחרי הופעה בתכנית "Top of the pops" ברור שהיא פורצת בענק. למעשה, ביום שאחרי התכנית היא כבר סנסציה אנגלית, שכל הממלכה מדברת עליה. תוך כדי סבב הראיונות המתבקש, מגלה בריטניה שהיא אמנם צעירה מאוד ובעלת קול צעיר, אבל היא נושאת איתה סט של הבטחות. היא לא רק מוסיקאית מדהימה, כותבת מוכשרת ובהמשך גם מפיקה מוזיקלית מקורית ועצמאית. היא בטח לא רק יפהפייה ובעלת קול נהדר, אלא גם רקדנית מצוינת, שלמדה אצל הכוריאוגרף הגאון של דיוויד בואי, לינדזי קמפ. היא בעלת כישרון משחק, מימיקה של פנטומימאים ואם זה לא מספיק אז גם מרואיינת צעירה, חכמה, בטוחה בעצמה ודעתנית.
הדרך אל התהילה פתוחה. לא היה דבר כזה בבריטניה. במהרה מגלים הצהובונים של בריטניה שהזמרת החדשה גם תפסה לה תדמית אניגמטית ומסתורית משהו. היא לא כל כך מתערבבת, לא מאוד מתחככת ודי מתרחקת מהמדיה. מאז 1979 היא לא הופיעה. רק מקליטה. ייקח לה הרבה שנים להסכים להופיע שוב. היא מגדלת ילד ורוצה חיי משפחה שקטים בשבילו.
בשנת 2014 היא חוזרת לרגע להופיע, 35 שנה אחרי שפרשה מהופעות. צריך לציין ש-75 אלף הכרטיסים להופעותיה נמכרים בתוך רבע שעה?
כך או כך, אולי היא לא הופיעה, אבל במהלך השנים הכוכבת הענקית זכתה לשלל הישגים והייתה למי שהשפיעה על כוכבות רבות שספגו ממנה השראה, כולל ענקים וענקיות כמו ביורק, פי ג'יי הארווי, תאומי קוקטו וטורי איימס. ב-5 עשורים היא מוציאה מדי עשור אלבום שמדורג בין החמישה המצליחים ביותר במצעד הבריטי.
זה לא מספיק? - אז 11 מהתקליטים שלה נמצאים בין 50 האלבומים הנמכרים ביותר בהיסטוריה של בריטניה. רק אלביס פרסלי והביטלס זכו בבריטניה להישג דומה. וואו!
הנה סיפורה של קייט בוש:
https://youtu.be/p0716jHgNyU
אנקת גבהים:
https://youtu.be/-1pMMIe4hb4
בהופעה ב-1979:
https://youtu.be/A44wwRgzGuw
WOW - הלהיט שהגדיר זמרת שהיא תופעה והופעה מושלמת:
https://youtu.be/V8YgDaHpcXs
ראיון:
https://youtu.be/DJ29VcZeNDg
השיבה להופעות וההיסטריה על הכרטיסים להופעות שלה:
https://youtu.be/pqoZuXIcrfk
לקט מהופעות ב-2018:
https://youtu.be/_n0lJoX2kUU
וסרט תיעודי על קייט בוש:
https://youtu.be/c4sLwt8mhZs?long=yes
"חד פעמית!", "בלתי נתפסת!", "מעולם אחר!" - אם פעם ינסו לחקור למי חייבות מדונה וליידי גאגא את ההופעות המהממות שלהן, ודאי יגלו שההשפעה הניכרת עליהן ועל רבות אחרות היא הדוגמנית ואייקון הזמרה, בעלת המראה האנדרוגיני, גרייס ג'ונס (Grace Jones).
את ג'ונס ניתן להגדיר בפשטות כאם המייסדת של אמניות הזיקית באשר הן - אחת מהאייקונים הגדולים והמרתקים של תקופה שהייתה קיצונית וטווסית בכל מקרה - שנות ה-80.
היא זמרת, שחקנית, מי שהייתה דוגמנית-על, הפוסטר של מותגים כמו איב סן לורן וקנזו טקדה, מוזה של אמנים ומעצבים ואחת מאושיות התרבות המשפיעות והשערורייתיות של השנים ההן, הסוערות, המהודרות והמפונפנות ביותר.
אבל ההתחלה של גרייס ג'ונס הייתה כילדה בג'מייקה, שנולדה בשנת 1948 בתור בוורלי גרייס מנדוזה. הוריה של גרייס מנדוזה עבדו בארצות הברית ולכן גדלה עד גיל 13 אצל סביה. בת 13 היא עברה ביחד עם משפחתה למדינת ניו יורק.
היא למדה משחק אך ב-1966 היא חותמת כדוגמנית עם וילהלמינה מודלס, עוברת לפריז ב-1970 ומשם היא ממריאה די מהר, עם הופעה נועזת ומראה פורץ דרך. כמובן שהיא מתפרסמת כדוגמנית אבל די מהר מופיעה גם בסרטים ובמהלך שנות ה-70 פותחת גם בקריירת זמרה מצליחה.
גבוהה, רזה ועם לוק שכולל תספורות קצרות, מגולפות, וחליפות גבריות שהקנו לה את המראה האנדרוגיני הנודע שלה, בעשור הבא גרייס ג'ונס היא כבר אושיית האייטיז המרתקת ביותר בעולם. אמנית אמיצה, שהפכה לסמל של עמעום המגדריות וחציית גבולות מיניים. "אני נשית ואני גברית, לא אישה נורמלית!" - היא אמרה פעם בווידוי שלא הבהיר סופית אם זו היא והאישיות שלה, או רק התדמית הציבורית שבנתה, חלק מתג ההצלחה המתמשכת של מי שלא היה גבול שלא עברה.
איש לא נשאר אדיש למראה שלה. מאלה שסברו שהיא בעלת פרצוף חייזרי ומאיים מגלקסיה אחרת, ועד אלה שראו בה את בעלת היופי הכי מיוחד וקיצוני בתעשיית הפופ, כולם ידעו ששום דבר לא יהיה רגיל בשום צילום, קליפ או הופעה שלה אי-פעם. היא תמיד תפתיע בבגדים ביזריים שיפארו את גופה המפואר, החד-פעמי, שנראה שאין כמותו לאף כוכב בעולם כולו, ובחן הבלתי נתפס שלה, זה שמצוי בשמה "גרייס" ונראה כאילו הגיע מעולם אחר.
ואולי זה עולם של כל כך הרבה סמים שהיא צרכה, בשנים שבהן רק הם הצליחו לשמור אותה בשליטה, בתוך רכבת ההרים של הצלחה מסחררת. של הערצה מקהילות כל כך מגוונות, מאוהבי מוסיקת הדיסקו, שבה החלה את הקריירה שלה, דרך הקהילה הגאה, שהיא הייתה מהראשונים שנהנו להופיע בשבילה.
היא גם הצליחה בעולם הקולנוע, בו גילמה דמויות מרושעות ומסתוריות, כולל זו שג'יימס בונד מנסה לתפוס במשך סרט שלם ועד למוזה של מעצבי אופנה, צלמי דוגמניות, אמני פופ-ארט ובימאי וידאו קליפים.
זקנתה עשתה לה טוב ולצד זכייה למקום בצמרת הבילבורד ב-2016 היא המשיכה עם החן האופייני לה, מראה צעיר משנותיה, של אישה גדולה מהחיים ומי שלרגע לא מפסיקה להופיע.
הנה גרייס ג'ונס ב"ליבר טנגו" - להיטה הגדול הידוע כ-I've Seen That Face Before:
https://youtu.be/nIN3IE3DHqc
"עבד של הקצב" בהופעה מטורפת שלא מראה את פניה:
https://youtu.be/OXn4mUQIJzk
הקליפ של "Pull Up To The Bumper":
https://youtu.be/Tc1IphRx1pk
ראיון עם אגדה:
https://youtu.be/0GtmHKPfk3Y
"Demolition Man" מ-1981:
https://youtu.be/WwUsuf15P3A
"לא מושלמת, אבל מושלמת בשבילך":
https://youtu.be/EMypXV1YJfw
הקאבר המדהים ל"אהבה היא הסם":
https://youtu.be/CdJiIP3KQfo
הופעה חיה בשנים האחרונות:
https://youtu.be/YMCKj6LDZ2U
וסרט תיעודי על הקריירה שלה:
https://youtu.be/feApc7yWtBU?long=yes
אתם עומדים לחוות את סיפורה הבלתי ייאמן של פלורנס פוסטר ג'נקינס (Florence Foster Jenkins), שלא נתנה לאף אחד לכבות את חלומה. חוץ מהקול היה לה הכל - היא הייתה חיננית, עשירה והיו לה כל הגינונים הנחוצים לדיוות במה אמיתית. אבל היא התעקשה להפוך לזמרת אופרה, על אף שקולה, איך נאמר את זה בעדינות, היה פשוט נורא..
כבר מגיל צעיר רצתה ג'נקינס להיות זמרת. היא הייתה בת למשפחה עשירה וקיבלה חינוך מוסיקלי עשיר, אבל כשסיפרה לאביה שהיא חולמת להיות זמרת, הוא לא התלהב. בבגרותה, משהבין האב שבתו משקיעה מאמצים בחלום השירה אופראית, הוא החליט להפסיק לממן אותה. היא סבלה ללא ספק מהפרעה נפשית, שלא חיברה אותה אל המציאות לחלוטין. הרי היא לא הצליחה, גם אם רצתה, להוציא מגרונה ולו פראזה מוזיקלית אחת מבלי לזייף. אבל היא החליטה והמשיכה בדרכה לבדה. ההזדמנות להצליח נקרתה לה כשמת האב והיא ירשה את כספו והפכה עשירה. סוף סוף התפנתה לה הדרך לקריירה שעליה חלמה.
היא החלה ליזום רסיטלים יוקרתיים, קונצרטים שבהם שרה לפני קהל. המימון והארגון היה שלה. היא אפילו הזמינה בעצמה את זרי הפרחים שיוגשו לה בתום המופע וגם את ערבי הגאלה שארחה קודם לכן במלון הכי מפואר של ניו-יורק היא שילמה מכספה הרב.
עם התוצאות קשה היה להתווכח. ההמונים החלו לנהור להופעות שלה, רק כדי לשמוע אותה מחריבה אריות קלאסיות מהרפטואר האופראי. ג'נקינס הפכה להיט ענק. שוב ושוב הצליחה הזמרת הנלעגת והפופולרית למלא את אולם הקונצרטים היוקרתי בעולם, הקרנגי הול. לרסיטלים שלה הגיעו המוני אנשים, שרכשו כרטיסים בכסף רב וגם תקליטיה נמכרו בכמויות עצומות. בחברה הגבוהה של ניו יורק בשנות ה-30 וה-40 היא הפכה לזמרת פולחן, קאלט של ממש. זמרת הסופרן הזייפנית הפכה לידוענית מפורסמת ואפשר לומר שאפילו לאגדה.
במופעים ג'נקינס לא הצליחה לשיר אפילו משפט מוסיקלי אחד בלי לזייף. קולה הזכיר לרבים צווחות של קרפדה וכדי להצחיק את הקהל עוד יותר, נהג קוסמו מקמון, הפסנתרן הקבוע שלה, לעוות את פרצופו לאורך כל ההופעה. הקהל המנומס מצידו, לא צחק בפראות כמו שאולי היה מצופה ממנו.. להיפך, ניכר המאמץ לשמור על ארשת תרבותית ורבים דחפו ממחטות לפיהם, רק כדי למנוע את שאגות הצחוק המעליבות שהיו פוגעות בדיווה המתאמצת. את העלבונות שמרו העשירים המנומסים לאחרי הקונצרט.
היא לא הבינה שהקהל מגיע להופעותיה כדי ללעוג ולצחוק עליה. בעיניה הייתה הביקורת עליה תוצאה של קנאה מקצועית ובורות. היה הרבתה להשוות את עצמה עם הזמרות המעולות של התקופה ולא פעם טענה שהיא מבצעת טוב מהן. רק בגיל 76, בהופעה האחרונה שלה, כשכרגיל נחטפו לה כל הכרטיסים, היא הבינה שהקהל נוהר כדי ללעוג לה. ההלם היה גדול. חודש אחרי כן, עם או בלי קשר, היא מתה.
אחרי הכל היא את שלה השיגה. קולה נדם, אבל היא עצמה הצליחה להיכנס להיסטוריה כזמרת. אולי גרועה אבל אגדית. משפט שאמרה פעם מסביר היטב את מה שהרגישה "אנשים יכולים לומר שאיני יודעת לשיר, אבל לעולם לא יוכלו לומר שלא שרתי".
הנה קדימון הסרט שנעשה על דמותה (מתורגם):
https://youtu.be/z397cJ2PVxg
סיפורה בעברית של פלורנס פוסטר ג'נקינס, כחלק מהסרט (עברית):
https://youtu.be/kuebNtakIa4?t=23s
כך נשמעה הזמרת הנוראית בהיסטוריה המודרנית:
http://youtu.be/-quQHNriV-Q
חלק מסיפורה של פלורנס פוסטר ג'נקינס:
http://youtu.be/Zi_jr3jlgmg
סיפורה של הזמרת ללא חוש קצב וללא יכולת של שמירת גובה הצליל:
http://youtu.be/Q_ZAthb-Hbs
פלורנס הזייפנית זכתה לליפ סינק, ממעריצים ש"מופיעים איתה" בקרנגי הול:
http://youtu.be/wfKz-sF8KUY
וקטעים מהצגה על פלורנס פוסטר ג'נקינס שהועלתה בעברית:
http://youtu.be/OV_kCXZvheE
זמרות
מה הסיפור של אנני לנוקס?
היא אחת הזמרות המצליחות בהיסטוריה, עם מוסיקליות מדהימה, קול מצוין ודיקציה מושלמת, אבל אנני לנוקס (Annie Lennox) תמיד התעקשה לבחור את הקצב שלה. בכל המובנים.
מי שגדלה כילדה יחידה במשפחה על גבול העוני בסקוטלנד ולקח לה שנים עד שהקריירה שלה הניעה, היא מוסיקאית מוכשרת שמצאה את השותף הנכון ובזמן הנכון. לנוקס למדה באקדמיה למוסיקה אבל זמן קצר לפני סיום הלימודים היא החליטה לנטוש את הקלאסי ולזנק לבריכה הגועשת של הרוק הלונדוני.
אלו שנות ה-70 ולוקח זמן עד שהיא מבינה עד כמה קשה להצליח בשוק כל כך גועש. אבל אז היא פוגשת גיטריסט בשם דייב סטיוארט, שגם הוא הגיע ללונדון מהפריפריה. מזרח אנגליה אם שאלתם. הם מקימים להקה שלא מצליחה ועוד אחת שגם לא מניבה פירות ואז נשארים שניהם ומחליטים שהם צמד.
והצמד הזה מתפוצץ. Eurythmics.
סטיוארט הוא המפיק המוסיקלי. הוא לא יודע תווים אבל מבין צלילים וסקרן מאוד. דייב חוקר את הסאונד האלקטרוני שצומח בשנים ההן ומגלה מה אפשר לעשות איתו, עם סינתסייזרים ועם ה"סמפלר", מכשיר הפלא שמאפשר לדגום צלילים ולהפוך אותם למוסיקה. על הבמה הוא הגיטריסט שמוביל את הנגנים ובבית הם זוג.
והיא? - אנני לנוקס היא הקול. אישה מרשימה, עם תספורת קצרה, שעיצבה את המראה שלה כמעין דיוויד בואי בגרסה נשית וסקסית להפליא. במהלך הדרך היא גם תיצור לעצמה אלתר-אגואיזם מגוונים, עם תחפושות, צבעי שיער וגם היא, עם שיער קצר ומפוסל היטב בנוסח בואי אבל בגרסת לנוקס, תפגין תדמית מעט קרירה, נורדית סטייל וצבועה בשלב הזה בבלונד מדויק.
השניים מזנקים לזירה בשרשרת של להיטי ענק ומוכרים אלבומים בקצב ביטלסי. אבל שלא כמו הביטלס שסלדו מהבמה ומהקהל שלהם, על הבמה יוריתמיקס חוגגים.
כי שום תכונה של פרפורמנס לא חסרה להם. לנוקס בהופעה הייתה חיה טורפת. יכולת התנועה שלה, התיאטרליות החכמה והלא מוגזמת, הפיתוי של אישה שמודעת ליופיה ולתדמית המפתה שלה והאיפור המדויק שהיא למדה להניח על פניה - כל אלה הפכו אותה לדיווה, כמעט מהרגע הראשון.
אגב, המראה המעט גברי שהיא אימצה כדי לעמוד שווה לדייב על הבמה, העניק לה הרבה נקודות בקהילת הגייז ובממלכות הדראג קווינס שמצאו בה דמות ראויה לחיקוי.
סטיוארט ידע לתמוך בה יפה. הייתה להם סוללה של נגנים מעולים שהוא הנהיג מוזיקלית ויצרו על הבמה את המחול המיוחד שלהם.
את הבמאי הישראלי עמוס גיתאי הם הזמינו לסיבוב ההופעות שלהם ביפן, כדי שיעשה להם סרט תיעודי. הוא יצר אז את "Brand new day", הסרט התיעודי שבו הוא לוכד רגעים מיוחדים בהופעה ומסביב לה ובמיוחד מפגשים מרתקים ומודגשי סאונד עם התרבות היפנית האקזוטית והכי רחוקה מאנגליה של אותן שנים. זה אולי הסרט ה"רוקומנטרי" המעניין ביותר שנוצר עד אז ומאז.
בסוף האייטיז התפרק הצמד ואנני לנוקס פנתה לקריירת סולו. הם עוד ישתפו פעולה כמה פעמים, אבל לבדה, כסולנית וכאחת הזמרות המפורסמות בעולם היא הצליחה לא פחות. אנני זכתה ביותר פרסי האקדמיה הבריטית מכל זמרת בהיסטוריה של הממלכה, 8 אם זה מעניין אתכם, ב-4 פרסי גראמי, בפרס גלובוס הזהב ובאוסקר מנצנץ על שיר הנושא של "שר הטבעות".
היא נישאה, גידלה ילדים, נעשתה פעילה חברתית למלחמה באיידס ולשלום במזרח התיכון ומדי כמה שנים שבה לפרויקט חדש, מוציאה אלבום או מקליטה עם דייב סטיוארט שיר חדש ליוריתמיקס ובאופן כללי שימרה היטב את הצלחתה ועל הרלוונטיות שלה.
הנה יוריתמיקס בהופעה "Sweet Dreams" מפתיחת הסרט "Brand new day":
https://youtu.be/0jWX30SQ1B0
ריתם אנד בלוז? קטן עליה. לנוקס נותנת ברוק:
https://youtu.be/0-Q3cp3cp88
מלחינים שיר - מתוך הסרט של עמוס גיתאי:
https://youtu.be/PJL0YwyIRZA
ובסוף הוא יוקלט א-קפלה ב-"Brand new day":
https://youtu.be/uWadgfYfAyg
"There Must Be an Angel"
https://youtu.be/CkmZmzBXXgI
לנוקס ובואי - כששני דוכסים לבנים נפגשים:
https://youtu.be/fCP2-Bfhy04
מהפחות ידועים של זמרת הפופ הבולטת של האייטיז:
https://youtu.be/RWzRKxhpPA0
בלדת הרוק של יוריתמיקס "I Saved The World Today" בסוף שנות ה-90:
https://youtu.be/TxjSanzMIPk
זוכה באוסקר כל שיר הנושא שהיא כותבת ומקליטה לטרילוגיית "שר הטבעות":
https://youtu.be/5KLg3UI5NIc
לנוקס בגיל 68 כשיוריתמיקס נכנסים להיכל התהילה של הרוק ב-2022:
https://youtu.be/BXwsNbWkm2s
וסרט תיעודי קצר על הקריירה המרהיבה של הילדה הסקוטית שהפכה לאייקון:
https://youtu.be/rPoZC0wZK_I?long=yes
היא אחת הזמרות המצליחות בהיסטוריה, עם מוסיקליות מדהימה, קול מצוין ודיקציה מושלמת, אבל אנני לנוקס (Annie Lennox) תמיד התעקשה לבחור את הקצב שלה. בכל המובנים.
מי שגדלה כילדה יחידה במשפחה על גבול העוני בסקוטלנד ולקח לה שנים עד שהקריירה שלה הניעה, היא מוסיקאית מוכשרת שמצאה את השותף הנכון ובזמן הנכון. לנוקס למדה באקדמיה למוסיקה אבל זמן קצר לפני סיום הלימודים היא החליטה לנטוש את הקלאסי ולזנק לבריכה הגועשת של הרוק הלונדוני.
אלו שנות ה-70 ולוקח זמן עד שהיא מבינה עד כמה קשה להצליח בשוק כל כך גועש. אבל אז היא פוגשת גיטריסט בשם דייב סטיוארט, שגם הוא הגיע ללונדון מהפריפריה. מזרח אנגליה אם שאלתם. הם מקימים להקה שלא מצליחה ועוד אחת שגם לא מניבה פירות ואז נשארים שניהם ומחליטים שהם צמד.
והצמד הזה מתפוצץ. Eurythmics.
סטיוארט הוא המפיק המוסיקלי. הוא לא יודע תווים אבל מבין צלילים וסקרן מאוד. דייב חוקר את הסאונד האלקטרוני שצומח בשנים ההן ומגלה מה אפשר לעשות איתו, עם סינתסייזרים ועם ה"סמפלר", מכשיר הפלא שמאפשר לדגום צלילים ולהפוך אותם למוסיקה. על הבמה הוא הגיטריסט שמוביל את הנגנים ובבית הם זוג.
והיא? - אנני לנוקס היא הקול. אישה מרשימה, עם תספורת קצרה, שעיצבה את המראה שלה כמעין דיוויד בואי בגרסה נשית וסקסית להפליא. במהלך הדרך היא גם תיצור לעצמה אלתר-אגואיזם מגוונים, עם תחפושות, צבעי שיער וגם היא, עם שיער קצר ומפוסל היטב בנוסח בואי אבל בגרסת לנוקס, תפגין תדמית מעט קרירה, נורדית סטייל וצבועה בשלב הזה בבלונד מדויק.
השניים מזנקים לזירה בשרשרת של להיטי ענק ומוכרים אלבומים בקצב ביטלסי. אבל שלא כמו הביטלס שסלדו מהבמה ומהקהל שלהם, על הבמה יוריתמיקס חוגגים.
כי שום תכונה של פרפורמנס לא חסרה להם. לנוקס בהופעה הייתה חיה טורפת. יכולת התנועה שלה, התיאטרליות החכמה והלא מוגזמת, הפיתוי של אישה שמודעת ליופיה ולתדמית המפתה שלה והאיפור המדויק שהיא למדה להניח על פניה - כל אלה הפכו אותה לדיווה, כמעט מהרגע הראשון.
אגב, המראה המעט גברי שהיא אימצה כדי לעמוד שווה לדייב על הבמה, העניק לה הרבה נקודות בקהילת הגייז ובממלכות הדראג קווינס שמצאו בה דמות ראויה לחיקוי.
סטיוארט ידע לתמוך בה יפה. הייתה להם סוללה של נגנים מעולים שהוא הנהיג מוזיקלית ויצרו על הבמה את המחול המיוחד שלהם.
את הבמאי הישראלי עמוס גיתאי הם הזמינו לסיבוב ההופעות שלהם ביפן, כדי שיעשה להם סרט תיעודי. הוא יצר אז את "Brand new day", הסרט התיעודי שבו הוא לוכד רגעים מיוחדים בהופעה ומסביב לה ובמיוחד מפגשים מרתקים ומודגשי סאונד עם התרבות היפנית האקזוטית והכי רחוקה מאנגליה של אותן שנים. זה אולי הסרט ה"רוקומנטרי" המעניין ביותר שנוצר עד אז ומאז.
בסוף האייטיז התפרק הצמד ואנני לנוקס פנתה לקריירת סולו. הם עוד ישתפו פעולה כמה פעמים, אבל לבדה, כסולנית וכאחת הזמרות המפורסמות בעולם היא הצליחה לא פחות. אנני זכתה ביותר פרסי האקדמיה הבריטית מכל זמרת בהיסטוריה של הממלכה, 8 אם זה מעניין אתכם, ב-4 פרסי גראמי, בפרס גלובוס הזהב ובאוסקר מנצנץ על שיר הנושא של "שר הטבעות".
היא נישאה, גידלה ילדים, נעשתה פעילה חברתית למלחמה באיידס ולשלום במזרח התיכון ומדי כמה שנים שבה לפרויקט חדש, מוציאה אלבום או מקליטה עם דייב סטיוארט שיר חדש ליוריתמיקס ובאופן כללי שימרה היטב את הצלחתה ועל הרלוונטיות שלה.
הנה יוריתמיקס בהופעה "Sweet Dreams" מפתיחת הסרט "Brand new day":
https://youtu.be/0jWX30SQ1B0
ריתם אנד בלוז? קטן עליה. לנוקס נותנת ברוק:
https://youtu.be/0-Q3cp3cp88
מלחינים שיר - מתוך הסרט של עמוס גיתאי:
https://youtu.be/PJL0YwyIRZA
ובסוף הוא יוקלט א-קפלה ב-"Brand new day":
https://youtu.be/uWadgfYfAyg
"There Must Be an Angel"
https://youtu.be/CkmZmzBXXgI
לנוקס ובואי - כששני דוכסים לבנים נפגשים:
https://youtu.be/fCP2-Bfhy04
מהפחות ידועים של זמרת הפופ הבולטת של האייטיז:
https://youtu.be/RWzRKxhpPA0
בלדת הרוק של יוריתמיקס "I Saved The World Today" בסוף שנות ה-90:
https://youtu.be/TxjSanzMIPk
זוכה באוסקר כל שיר הנושא שהיא כותבת ומקליטה לטרילוגיית "שר הטבעות":
https://youtu.be/5KLg3UI5NIc
לנוקס בגיל 68 כשיוריתמיקס נכנסים להיכל התהילה של הרוק ב-2022:
https://youtu.be/BXwsNbWkm2s
וסרט תיעודי קצר על הקריירה המרהיבה של הילדה הסקוטית שהפכה לאייקון:
https://youtu.be/rPoZC0wZK_I?long=yes
הזמרת הכי גדולה בתולדות האומה הערבית הייתה ללא ספק אום כולת'ום. כולת'ום שהוכתרה בעבר ועד היום נחשבת כ"קולה של מצרים", הייתה זמרת מצרייה שלא הייתה חשובה ואהובה ממנה.
בארץ רבים מכירים ואוהבים את שירה הידוע ביותר של אום כולתום "אינתה עומרי" (אתה חיי) - שיר שנמשך חצי שעה. השיר הוא יצירת פאר של לחן, עיבוד ותזמור גאוניים, שכתב לה גדול המוסיקאים של העולם הערבי, מוחמד עבד אל-וואהב. "אינת עומרי" היה לשיר הנמכר ביותר בתולדות המוסיקה הערבית וזכה לביצועים אינספור, מפי כל גדולי המוסיקה הערבית לדורותיהם.
אום כלת'ום עצמה, מי שתזכה להיקרא "כוכב המזרח", גדלה בכפר קטן בדלתא של הנילוס. היא הייתה בת למשפחת "פלאחים", איכרים עניים מהמעמד הנמוך במצרים. לאורך כל הקריירה המפוארת שלה היא לא שכחה מהיכן באה והקפידה לקרוא לעצמה בגאווה "פלאחית".
מי שהפכה להיות האייקון של המוסיקה הערבית ודמות מכובדת בכל העולם החלה את דרכה ב"חפלות", במסיבות עממיות. בתור ילדה, היא עשתה זאת כשהיא מחופשת לבן. הילדה הפכה לנערה והתפרסמה בגיל צעיר בכפרים.
כשהתגלתה על ידי מוסיקאים בכירים, עברה משפחתה לקהיר. די מהר היא הייתה לסמל של מצרים החופשית וכונתה בגאווה "הפירמידה הרביעית".
מבחינה מוסיקלית היא הצליחה לחולל שינויים של ממש בהרגלי ההאזנה של המצרים ולגרום להם להאזין ללחנים בסגנון העתיק, ביחד עם שירים פופולאריים שכתבו לה גדולי המלחינים.
אפילו גדול המוסיקאים הערביים, מוחמד עבד אל-וואהב, שהיה היריב העיקרי שלה, נפל בקסמה וכתב לה כמה משיריה הגדולים.
הנה סיפורה של אום כלת'ום (עברית):
https://youtu.be/bzZdGticqoA
גדול שיריה "אתה חיי" ("אינת עומרי"):
https://youtu.be/0na36yCrfXA
על המוסיקה של אום כלת'ום והמלחין מוחמד עבד אל וואהב שאומצה לפיוטים יהודיים:
http://youtu.be/nkNdSKtPnd0
קליפ מרהיב לעיבוד נפלא בסגנון של שירי אום כלת'ום (עברית):
https://youtu.be/avq9_dhd3hs
וחלק משיר של אום כולתום שזכה לתרגום (עברית):
https://youtu.be/3R5WC0Zsfqk
הזמרת הלבנונית האגדית פיירוז התפרסמה בתחילת שנות ה-50. כבר בתחילת הקריירה שלה היא זכתה לשירים מגדולי הכותבים של לבנון אז, האחים רחבאני. השניים, שהיו מהחדשנים והמעניינים שבכותבים הערביים של אותם זמנים, שילבו בשיריהם השפעות ורעיונות מהעולם ומהזמן החדש. פיירוז נהנתה מכך והפכה בו-זמנית לזמרת פופולארית ואהובה, אך איכותית ומוערכת גם על ידי המבוגרים. עם אחד האחים, עאסי, היא נישאה. בנם זיאד א־רחבאני היה למלחין מפורסם בעצמו והוא המשיך את אביו והפך לכותב הלחנים שלה.
היא נחשפה בשנות ה-70 בכל העולם, כשזמר צרפתי בשם ז'אן פרנסואה מישל לקח לחן של האחים שפיירוז פירסמה בתור "חבייתכ ב־סייף" (בעברית "אהבתיך בקיץ") והפך אותו ללהיט ענקי בשם "Coupable" ("אשם"). פיירוז, שלפתע החלו לשים לב אליה גם בעולם, הפכה לאגדה.
כיום פיירוז היא כבר בת יותר מ-80, זמרת אגדית שכל הופעה שלה מפוצצת והכרטיסים נמכרים זמן רב מראש. שיריה אהובים מאד ויש הנוהגים לשמוע את פיירוז בבוקר (הם מכנים זאת בחיוך "פיירוזיית אסבאח"). היא תומכת נלהבת של חיזבאללה ושל הממשל הסורי, מה שגורם ללא מעט לבנונים להסתייג מפיירוז הפרטית, אבל על פיירוז האמנית, מלכת הזמר הלבנוני, איש לא מערער.
הנה "אהבתיך בקיץ" של פיירוז:
https://youtu.be/e196HoXI07g
והלהיט "אשם" של ז'אן פרנסואה מישל בגירסה מחודשת ואלקטרונית:
https://youtu.be/yGDpA5vCPvM
תרגום לעברית:
https://youtu.be/GjijE03lAZ0
השיר לביירות, המבוסס על היצירה "בלדה לארנחואז" של המלחין הספרדי רודריגו:
https://youtu.be/8ayX6ZSpBgg
"אעתיני נאיי ור'אני":
https://youtu.be/Z5qHCCtXXvI
נינה סימון (Nina Simone) היא אחת המוסיקאיות המדהימות של אמריקה והיא זכתה לכינוי "הנסיכה של שירת הנשמה". מי שהייתה בתה של מטיפה שחורה החלה לנגן בגיל צעיר מאוד בעצמה בפסנתר ונהגה ללוות את השירה בכנסייה. שתי נשים לבנות ששמעו אותה מנגנת החליטו שתלמד פסנתר ואחת מהן, מורה לפסנתר קלאסי, לימדה אותה באך וברהמס. היכ התגלתה ככשרון גדול.
בבגרותה היא למדה במוסדות נחשבים, אך כשניסתה להתקבל למכון קרטיס, בית ספר גבוה למוסיקה קלאסית ונדחתה רק בשל היותה שחורה, היא נאלצה בעוניה לעבוד כנגנית פסנתר בברים.
כבר ביום השני דרש ממנה בעל הבר לשיר, אחרת יפטר אותה. בלי שום ניסיון בזמרה, היא החלה לשיר באותו ערב בבר ובעיותיה הכלכליות הפכו לא רלוונטיות. כי די מהר היא הפכה לסנסציה של ממש. האלבום הראשון שלה הזניק אותה לתודעה הלאומית, כזמרת יוצרת ומוכשרת במיוחד, בעלת קול בריטון, נגינת פסנתר מרהיבה וסגנון ייחודי שאין כמותו.
נינה הכירה ונישאה לשוטר, שהיה למנהלה האישי וקידם אותה, בצד שליטה מוחלטת בחייה ואף אלימות מצידו. היא סבלה אבל אהבה אותו ולכן לא עזבה. מהר מאוד נולדה להם גם בת נפלאה.
אך מה שגרם לה לקום על רגליה האחוריות היה דווקא הגזענות באמריקה. זה קרה לאחר רצח ארבעת הילדים בפיצוץ מכוון שעשו לבנים גזענים בעיר האמריקאית בירמינגהם. היא כתבה אז את שיר המחאה הבוטה "מיסיסיפי, לעזאזל". השיר היה נועז ומהפכני והראשון שהעיז לומר לאמריקאים הלבנים והגזענים של הדרום את דעתו של האדם השחור עליהם - בקללה של ממש. במדינות רבות הוא נאסר בשל כך לשידור, אבל על אף הקללה הזו ואולי בזכותה, השיר פרץ גבולות ויצר שינוי. השחורים של אמריקה קיבלו הימנון בוטה, מטיח ונוקשה. כולם רצו לומר או לשיר שיר מסוג זה, אבל רק נינה העיזה. המחאה השחורה קיבלה לחן והיא את ההיסטוריה.
מכאן החל מסלול חדש בקריירה שלה. בזוכרה את העוני והאפליה שראתה כבר כילדה, היא החלה להיות מעורבת במאבק על זכויות האזרח של השחורים באמריקה. מי שבילדותה הייתה חייבת לשתוק כדי שלא להיתפס, בעת שהיא חצתה את. המסילה שהפרידה בין שכונת השחורים לזו של המורה לפסנתר הלבנה שלה, זעקה עתה את מחאת האדם השחור של אמריקה ושרה את כאבו ועלבונו.
חבריה החדשים היו אגדות כמו מרטין לותר קינג וכרמייקל. היא אירחה בביתה את כל מנהיגי התנועה לזכויות האזרח. האקטיביסטית שהיא הפכה זקפה את קומתם של שחורים רבים, שהתחברו בזכותה לאפריקניות שלהם ולתרבות השחורה. כמעט במו שיריה היא הפכה את השחורים ליפים, גאים, מוצלחים ותרבותיים. לא מעט בזכותה היה עתיד העשור של שנות ה-70 להיות במידה רבה שלהם. המסר שלה, של "שחור הוא יפה", החליף או לפחות העשיר באותו עשור את רעיון "הכוח השחור" של הסיקסטיז.
ההמשך מבחינתה היה פחות מוצלח. נינה נאמה לקהל בהופעות, המשיכה להקצין את עמדותיה ומשום כך גם זכתה לפחות ופחות הופעות, עבודה וטלוויזיה. היא הפכה לטראבל מייקרית, שהמקצוענים, לבנים כמעט כולם, לא רצו לעבוד איתה. היא התגרשה מבעלה ומנהלה ובלעדיו לא הצליחה לארגן הופעות.
התוצאות הכלכליות היו קשות. הכסף הלך ואזל והיא עברה לליבריה שבאפריקה. שם חיה כמו בגן עדן, אך ללא בסיס כלכלי היא נאלצה לעבור לאירופה. בצרפת הצליחו חברים לסייע לה והיא שבה להופיע. טיפין טיפין היא התארגנה על חייה, גילתה שהיא סובלת ממחלת נפש ותרופה שקיבלה הצליחה להעמיד אותה על הרגליים.
יומיים לפני מותה העניק לה מכון המוסיקה קרטיס, זה שדחה אותה בגיל 19 והרג את חלומה להיות פסנתרנית קלאסית, פרס על מפעל חיים. כל כך מעט וכה מאוחר לאישה שחורה ומוסיקאית מהדרגה העליונה. אבל שום פרס לא לא היה נחוץ למי שהיא הייתה - גאונה, אמיצה, פורצת דרך וגאה במי שהיא - אישה עם חיים שלא היו פשוטים, אך. עם מורשת מעוררת השראה, של חופש, כישרון וגאווה.
הנה סיפורה של נינה סימון:
https://youtu.be/yqo8RVjLaLg
הלהיט הראשון "אני אוהבת אותך פורגי":
https://youtu.be/s7RoA-JI6Us
סימון ב-I put a spell on your:
https://youtu.be/W7mBQhfkqHs
שיר המחאה המהפכני "מיסיסיפי לעזאזל":
https://youtu.be/hBiAtwQZnHs
"יש לי שיער"... שיר זוקף קומה לאדם השחור:
https://youtu.be/L5jI9I03q8E
"לאהובי אכפת ממני" - בסוף חייה:
https://youtu.be/OeHTsR5Y1bc
וסרט תיעודי נפלא על נסיכת הנשמה:
https://youtu.be/sL1m7SvoICw?long=yes
היא הייתה אישה קטנה, לא הכי יפה ובעלת קול שאינו ערב במיוחד. היא גדלה בעוני ובצל הפשע ברחוב, אבל ברגע שהחלה לשיר התאהבה בה כל צרפת. שיריה היו מלאי רגש והיא הייתה מהזמרות האמיתיות והכנות שהופיעו במאה ה-20. האסונות שעברה והקשיים שעליהם התגברה בחייה, רק חישלו את הנפש והאמנות שלה לדרגה שקרובה לשלמות. היא הייתה זמרת שידעה על כל מה ששרה, כי חייה שלה היו כמו סרט מדהים וכמעט לא יאומן.
מעוני, כאב ובדידות ועד אהבה, אובדן ורגש - ההמונים האמינו לה כי היא ידעה על מה היא שרה וסיפור חייה העיד על כך.
אדית פיאף נולדה בחדר מדרגות בפאריס, בירת צרפת. בת למשפחה ענייה של אמני רחוב, שאמה ראתה בה נטל ונטשה אותה. אביה, שהיה חייל במלחמת העולם הראשונה, העבירה לסבתה שגידלה אותה בין פושעים. כשחזר האב מהמלחמה, החל להופיע עם אדית הצעירה ברחוב והיא החלה לשיר, כדי להגדיל את התרומות מהעוברים ושבים. בגיל 16 נישאה לנער שליח ובתם התינוקת מתה ממחלה.
אדית התגלתה ברחוב והחלה להופיע במועדון. היא התפרסמה בגיל 20 וזכתה לכינוי "ציפור דרור" (בצרפתית: פיאף). הכינוי הפך לשמה הבימתי. לבושה בשמלה השחורה הקטנה שלה, היא לא הייתה צריכה כל בגד אחר. בשנות מלחמת העולם השנייה היא המשיכה להופיע בפאריס הכבושה על ידי הנאצים ועוררה ביקורת על חייה הנוחים, בצל הכובש הגרמני.
היו לה הרבה חברים אבל אהבת חייה היה המתאגרף הצרפתי מרסל סרדן. הוא מת בהתרסקות מטוס, כשהיה בדרכו אליה לניו יורק. אבל פיאף, מנוסה בכאב ובקשיים, התעקשה באותו הערב לא לבטל הופעה ולהופיע כרגיל. כל צרפת חשה את כאבה של הכוכבת האהובה שלה. לזכרו היא כתבה את "הימנון לאהבה" המרטיט.
בגיל 48 מתה "האנקור הצרפתי" ממחלת הסרטן והשאירה אומה שלמה כואבת. הסרט "החיים בורוד" שנעשה ב-2007 על חייה, היה לסרט היקר והמצליח ביותר בצרפת אי-פעם.
הנה אדית פיאף בשיר "המנון לאהבה" מתוך סרט:
http://youtu.be/QYgVDXUIAuo
גדולת זמרות צרפת בשיר "לא, איני מצטערת על דבר":
http://youtu.be/fpHAsb2XQOY
השיר "הקהל" של אדית פיאף שתורגם לעברית:
http://youtu.be/X1OL4-m43U4
אחד משיריה המוכרים ביותר, שגם הפך לסטנדרט ג'אז פופולרי "עלי שלכת":
http://youtu.be/wj9QTpzIcGU
והלווייתה של אדית פיאף ותמונות מהקריירה שלה:
http://youtu.be/KFQm1HXTbhg
מי הייתה ג'ניס ג'ופלין?
היא הייתה כנראה הזמרת האייקונית הראשונה באמריקה. ג'ניס ג'ופלין (Janis Joplin) הביאה למוסיקת הרוק את הבלוז והריתם אנד בלוז הנשי בכל הכוח והמוסיקליות האפשריים.
כי מי שהספיקה להוציא רק 4 אלבומים בחייה הקצרים הייתה לפני הכל פצצת פרפורמנס, מופיעה ענקית ואולי זמרת הלייב בתולדות אמריקה. כל הבמה היא הייתה פורצת בצווחה שנקראת שיר, עולה בגבהים על הגיטרה המובילה ומתחרה בתופים באנרגיה. היא הייתה מתפרקת ואז מרכיבה את עצמה מחדש, רק כדי להתפרק בפזמון הבא שוב. היה לה פלצט מטורף שנשמע כמו יבבה והצליח להדביק את האוזניים של כולם אל הכיסאות.
כשג'ופלין הפכה לשם הכי חם ברוק של אמריקה, קשה היה להאמין שגוש האנרגיה והכריזמה הזה היה הטיפוס השנוא בבית הספר התיכון. כי הביטניקית הליברלית והחופשיה מגיל אפס שהיא הייתה אהדה את השחורים ואת הבלוז והמוזיקה השחורה שלהם. מזלה הגרוע שהיא גדלה בדרום הגזעני, שמרני ודתי שדיכא את האופי המרדני שלה, באחת התקופות החשוכות של הגזענות האמריקאית. או שאת איתנו או נגדנו - תחליטי בייבי!
אבל מזלו של העולם שהיא לא הלכה עם הזרם. הילדה הפשוטה, שגדלה בסביבה דתית ושמרנית, שלא לומר גזענית, מרדה ומצאה סוג של מפלט במועדוני הבלוז של השחורים שבעיר. ג'ניס הפכה לציפור דרור של מוסיקה. מי יודע אם בלי המשיכה למוסיקה השחורה ובלי השחרור מסטיגמות ששררו בכל פינה שם, היא הייתה הופכת לזמרת כל כך מטורפת, בקטע טוב.
וכך, מי שבימי התיכון מצאה את עצמה מאזינה ומתמכרת למוסיקה ששמעה במועדוני הבלוז השחורים, גילתה שם את ההשראה ואת המנוע של יצירתה. היא החלה לפתח את הקול וההופעה המתמסרת שתהפוך אותה לאגדה. אבל בדרך היא תגלה גם את הסמים הקשים ואת האלכוהול ותהפוך לסיפור עצוב.
ג'ופלין אמנם החלה ללמוד באוניברסיטת טקסס, אבל די מהר שמעה על ילדי הפרחים ועל סן פרנסיסקו, שהייתה המרכז שלהם. היא עצרה הכל, עזבה את הלימודים ונסעה לשם. ג'ניס שוכרת דירה ומתחילה להסתובב בהייט אשבורי, הליבה הצבעונית ומלאת החיים של ההיפים בעיר. די מהר הצעירה הממושקפת מטקסס משתחלת למרכז הסצנה ההיפית המבעבעת.
מישהו ששומע אותה שרה מתלהב ומציע לה להצטרף כזמרת של הרכב בלוז מקומי. היא מסכימה ודי מהר היא הופכת לדמות המרכזית בלהקה. במקביל היא עושה היכרות עם סצנת הסמים המקומית ומתלהבת מהפתיחות המינית של ילדים הפרחים.
עם ההרכב, שנקרא "Big Brother and the Holding Company", ג'ניס מופיעה לראשונה בפסטיבל מונטריי של 1967 וזוכה להצלחה מטורפת. הקהל של הפסטיבל המפורסם חשב שהוא ראה כבר הכל. אבל באותה הופעה הוא רואה אותה מסתערת על הבמה כשהיא רעבה, לוחשת, מתנשפת, צועקת ומתפוצצת בשירת בלוז וגרון שאף אדם לבן לא הצליח לייצר עד אז. ברגע אחד היא הפכה לדבר הכי חם שם.
באותו פסטיבל, אגב, דורך כוכבו של עוד כוכב ענק בשם ג'ימי הנדריקס. אם היא יוצאת ממונטריי בתור הסופרסטארית של עידן הפרחים, הוא ירכב משם על החשמלית שלו אל הנצח של הגיטרה.
שני הענקים הללו לא ידעו שזו לא תהיה הפעם האחרונה שדרכיהם יצטלבו ברגעים מכריעים.
שנה אחרי מונטריי ג'ניס הופכת לסופרסטארית בכל אמריקה, כשההרכב מוציא את האלבום "Cheap Thrills" ויש בו שני להיטי ענק. הראשון הוא "Summertime", בעיבוד מפתיע שמראה את היכולות המדהימות שלה גם בבלדות צאן ברזל. השני הוא "Piece of My heart" שמתפוצץ מבלוז וקסם אנרגטי.
אבל ג'ופלין מרגישה בשלה לפרוש כנפיים ופורשת מהלהקה. היא צוללת לסמים קשים ובמקביל מקימה הרכב חדש ומופיעה איתו בוודסטוק.
בפסטיבל, שיהפוך לרגע המכונן של כל מי שהופיע בו, עולה ג'ניס המסוממת לחלוטין על הבמה ונותנת דווקא כאן את ההופעה הגרועה ביותר שלה. הסמים הכריעו אותה ובמקום לשיר כמו שהיא יודעת היא בעיקר מקשקשת לקהל דברים לא ברורים ויוצאת מבולבלת וחופרת.
כשהסמים משתלטים עליה לחלוטין, היא מקליטה אלבום ראשון שנכשל. ג'ופלין המתוסכלת עוזבת הכל ויוצאת לברזיל, בעיקר כדי לנוח מהסחרחרת המטורפת שעליה היא נמצאת.
בריו דה ז'ניירו היא מצליחה להיגמל מהסמים ומשתחררת מעט מהלחץ. היא פוגשת תרמילאי אמריקאי והאהבה ביניהם פורחת. אבל כשהם חוזרים לארצות הברית, היא חוזרת לסמים והוא עוזב אותה וחוזר למסעות.
הזמרת המפורסמת ביותר באמריקה חשה עתה בודדה מאי-פעם. היא מקליטה אלבום שייצא רק אחרי מותה ויזכה להצלחה אדירה ואין סוף מחמאות. אבל היא לא תהנה ממנו. את אחד הלילות היא תבלה שטופה בהזיות של הירואין ואלכוהול, מבכה את חייה וכואבת את הכישלון הרומנטי שלה, מיואשת מאי-פעם. זה יהיה הלילה שבו היא תמות לבדה.
וכך, באוקטובר 1970, נמצאה ג'ופלין מתה. זה היה אחרי שצרכה מנת יתר של הרואין מעורבב בשפע של אלכוהול. מי שנכשלה שוב ושוב בשמירה על עצמה, נגמלה ומצאה את עצמה חוזרת לסמים ולאלכוהול, הגיעה לליל מותה כשגופה לא עומד בכמויות שהיא צרכה.
ההלם היה עצום. איזה בזבוז. המוות הזה בא רק שבועיים ומשהו אחרי המוות של אגדת רוק אחרת - אותו ג'ימי הנדריקס, בן גילה, שכיכב גם הוא לראשונה בפסטיבל שבו היא התפרסמה בכל אמריקה. גם הוא מת באותו גיל בדיוק. שניהם היו בני 27 במותם. הם לא ידעו שהם עתידים להיות המייסדים העצובים של מועדון ה-27 המפורסם כל כך.
יותר מזה. המוות הסמוך כל כך של שני סמלי הסיקסטיז הללו, בתום העשור הכי מסעיר של צעירי אמריקה, סימל את תום תקופת ילדי הפרחים באמריקה.
המורשת המוסיקלית של ג'ופלין אדירה. אלבומי המופת שלה מצאו את מקומם בכל רשימת אלבומים גדולים. אבל רק אלבום הלייב הכפול שלה "In Concert" היה זה שאפשר לכל מי שלא זכו לראות אותה בהופעה, לחוות ולו מעט מהקסם והחשמל באוויר שהיא נשפה מהבמה אל העולם.
הנה סיפורה של ג'ניס ג'ופלין:
https://youtu.be/GM5A-uLRYao
עם תום ג'ונס "הרם ידך" בהופעה בטלוויזיה:
https://youtu.be/mZmiefQ5y4U
ג'ניס ג'ופלין "חופרת" למעריצים בוודסטוק:
https://youtu.be/Lz7x5pMdN0c
והבלוז "קח חתיכה קטנה מלבי":
https://youtu.be/7uG2gYE5KOs
היא הייתה כנראה הזמרת האייקונית הראשונה באמריקה. ג'ניס ג'ופלין (Janis Joplin) הביאה למוסיקת הרוק את הבלוז והריתם אנד בלוז הנשי בכל הכוח והמוסיקליות האפשריים.
כי מי שהספיקה להוציא רק 4 אלבומים בחייה הקצרים הייתה לפני הכל פצצת פרפורמנס, מופיעה ענקית ואולי זמרת הלייב בתולדות אמריקה. כל הבמה היא הייתה פורצת בצווחה שנקראת שיר, עולה בגבהים על הגיטרה המובילה ומתחרה בתופים באנרגיה. היא הייתה מתפרקת ואז מרכיבה את עצמה מחדש, רק כדי להתפרק בפזמון הבא שוב. היה לה פלצט מטורף שנשמע כמו יבבה והצליח להדביק את האוזניים של כולם אל הכיסאות.
כשג'ופלין הפכה לשם הכי חם ברוק של אמריקה, קשה היה להאמין שגוש האנרגיה והכריזמה הזה היה הטיפוס השנוא בבית הספר התיכון. כי הביטניקית הליברלית והחופשיה מגיל אפס שהיא הייתה אהדה את השחורים ואת הבלוז והמוזיקה השחורה שלהם. מזלה הגרוע שהיא גדלה בדרום הגזעני, שמרני ודתי שדיכא את האופי המרדני שלה, באחת התקופות החשוכות של הגזענות האמריקאית. או שאת איתנו או נגדנו - תחליטי בייבי!
אבל מזלו של העולם שהיא לא הלכה עם הזרם. הילדה הפשוטה, שגדלה בסביבה דתית ושמרנית, שלא לומר גזענית, מרדה ומצאה סוג של מפלט במועדוני הבלוז של השחורים שבעיר. ג'ניס הפכה לציפור דרור של מוסיקה. מי יודע אם בלי המשיכה למוסיקה השחורה ובלי השחרור מסטיגמות ששררו בכל פינה שם, היא הייתה הופכת לזמרת כל כך מטורפת, בקטע טוב.
וכך, מי שבימי התיכון מצאה את עצמה מאזינה ומתמכרת למוסיקה ששמעה במועדוני הבלוז השחורים, גילתה שם את ההשראה ואת המנוע של יצירתה. היא החלה לפתח את הקול וההופעה המתמסרת שתהפוך אותה לאגדה. אבל בדרך היא תגלה גם את הסמים הקשים ואת האלכוהול ותהפוך לסיפור עצוב.
ג'ופלין אמנם החלה ללמוד באוניברסיטת טקסס, אבל די מהר שמעה על ילדי הפרחים ועל סן פרנסיסקו, שהייתה המרכז שלהם. היא עצרה הכל, עזבה את הלימודים ונסעה לשם. ג'ניס שוכרת דירה ומתחילה להסתובב בהייט אשבורי, הליבה הצבעונית ומלאת החיים של ההיפים בעיר. די מהר הצעירה הממושקפת מטקסס משתחלת למרכז הסצנה ההיפית המבעבעת.
מישהו ששומע אותה שרה מתלהב ומציע לה להצטרף כזמרת של הרכב בלוז מקומי. היא מסכימה ודי מהר היא הופכת לדמות המרכזית בלהקה. במקביל היא עושה היכרות עם סצנת הסמים המקומית ומתלהבת מהפתיחות המינית של ילדים הפרחים.
עם ההרכב, שנקרא "Big Brother and the Holding Company", ג'ניס מופיעה לראשונה בפסטיבל מונטריי של 1967 וזוכה להצלחה מטורפת. הקהל של הפסטיבל המפורסם חשב שהוא ראה כבר הכל. אבל באותה הופעה הוא רואה אותה מסתערת על הבמה כשהיא רעבה, לוחשת, מתנשפת, צועקת ומתפוצצת בשירת בלוז וגרון שאף אדם לבן לא הצליח לייצר עד אז. ברגע אחד היא הפכה לדבר הכי חם שם.
באותו פסטיבל, אגב, דורך כוכבו של עוד כוכב ענק בשם ג'ימי הנדריקס. אם היא יוצאת ממונטריי בתור הסופרסטארית של עידן הפרחים, הוא ירכב משם על החשמלית שלו אל הנצח של הגיטרה.
שני הענקים הללו לא ידעו שזו לא תהיה הפעם האחרונה שדרכיהם יצטלבו ברגעים מכריעים.
שנה אחרי מונטריי ג'ניס הופכת לסופרסטארית בכל אמריקה, כשההרכב מוציא את האלבום "Cheap Thrills" ויש בו שני להיטי ענק. הראשון הוא "Summertime", בעיבוד מפתיע שמראה את היכולות המדהימות שלה גם בבלדות צאן ברזל. השני הוא "Piece of My heart" שמתפוצץ מבלוז וקסם אנרגטי.
אבל ג'ופלין מרגישה בשלה לפרוש כנפיים ופורשת מהלהקה. היא צוללת לסמים קשים ובמקביל מקימה הרכב חדש ומופיעה איתו בוודסטוק.
בפסטיבל, שיהפוך לרגע המכונן של כל מי שהופיע בו, עולה ג'ניס המסוממת לחלוטין על הבמה ונותנת דווקא כאן את ההופעה הגרועה ביותר שלה. הסמים הכריעו אותה ובמקום לשיר כמו שהיא יודעת היא בעיקר מקשקשת לקהל דברים לא ברורים ויוצאת מבולבלת וחופרת.
כשהסמים משתלטים עליה לחלוטין, היא מקליטה אלבום ראשון שנכשל. ג'ופלין המתוסכלת עוזבת הכל ויוצאת לברזיל, בעיקר כדי לנוח מהסחרחרת המטורפת שעליה היא נמצאת.
בריו דה ז'ניירו היא מצליחה להיגמל מהסמים ומשתחררת מעט מהלחץ. היא פוגשת תרמילאי אמריקאי והאהבה ביניהם פורחת. אבל כשהם חוזרים לארצות הברית, היא חוזרת לסמים והוא עוזב אותה וחוזר למסעות.
הזמרת המפורסמת ביותר באמריקה חשה עתה בודדה מאי-פעם. היא מקליטה אלבום שייצא רק אחרי מותה ויזכה להצלחה אדירה ואין סוף מחמאות. אבל היא לא תהנה ממנו. את אחד הלילות היא תבלה שטופה בהזיות של הירואין ואלכוהול, מבכה את חייה וכואבת את הכישלון הרומנטי שלה, מיואשת מאי-פעם. זה יהיה הלילה שבו היא תמות לבדה.
וכך, באוקטובר 1970, נמצאה ג'ופלין מתה. זה היה אחרי שצרכה מנת יתר של הרואין מעורבב בשפע של אלכוהול. מי שנכשלה שוב ושוב בשמירה על עצמה, נגמלה ומצאה את עצמה חוזרת לסמים ולאלכוהול, הגיעה לליל מותה כשגופה לא עומד בכמויות שהיא צרכה.
ההלם היה עצום. איזה בזבוז. המוות הזה בא רק שבועיים ומשהו אחרי המוות של אגדת רוק אחרת - אותו ג'ימי הנדריקס, בן גילה, שכיכב גם הוא לראשונה בפסטיבל שבו היא התפרסמה בכל אמריקה. גם הוא מת באותו גיל בדיוק. שניהם היו בני 27 במותם. הם לא ידעו שהם עתידים להיות המייסדים העצובים של מועדון ה-27 המפורסם כל כך.
יותר מזה. המוות הסמוך כל כך של שני סמלי הסיקסטיז הללו, בתום העשור הכי מסעיר של צעירי אמריקה, סימל את תום תקופת ילדי הפרחים באמריקה.
המורשת המוסיקלית של ג'ופלין אדירה. אלבומי המופת שלה מצאו את מקומם בכל רשימת אלבומים גדולים. אבל רק אלבום הלייב הכפול שלה "In Concert" היה זה שאפשר לכל מי שלא זכו לראות אותה בהופעה, לחוות ולו מעט מהקסם והחשמל באוויר שהיא נשפה מהבמה אל העולם.
הנה סיפורה של ג'ניס ג'ופלין:
https://youtu.be/GM5A-uLRYao
עם תום ג'ונס "הרם ידך" בהופעה בטלוויזיה:
https://youtu.be/mZmiefQ5y4U
ג'ניס ג'ופלין "חופרת" למעריצים בוודסטוק:
https://youtu.be/Lz7x5pMdN0c
והבלוז "קח חתיכה קטנה מלבי":
https://youtu.be/7uG2gYE5KOs
במה נודעה מלכת הבלוז בילי הולידיי?
כינו אותה "ליידי דיי" אבל בילי הולידיי (Billie Holiday) היא בכלל בת עניים שחורה. עוד לפני שהייתה לגברת הראשונה של הג'אז, היא נאלצה לעבוד בכמעט כל עבודה משפילה כדי להתקיים. עם אונס בגיל 11, עבודה בזנות כבת 14 וכליאה בכלא בהמשך נעוריה, לא פלא שהיא הגיעה לשימוש מתמיד בסמים. עובדה זו אולי תרמה ליצירתה, אבל עלתה לה באיכות חייה ובחיים עצמם.
מדהים כיצד מצליחה ילדות קשה במיוחד ליצור אמנית שלא מתפשרת ביצירתה, גם כשחייה הם רכבת הרים של התרחשויות עולות ויורדות בטירוף.
מי שתהיה לגדולת זמרות הג'אז ותהפוך סגנון עממי וכמעט אזוטרי למעמד של אמנות כל אמריקאית מוערכת, הייתה בתה של עוזרת בית ענייה מבולטימור. אימה שעבדה על הרכבות ונסעה למרחקים הותירה את הילדה לטיפולה של קרובת משפחה. זו נהגה בה בגסות ולא פעם ממש באכזריות. בגיל 9 הילדה כבר עמדה בפני שופט ונשלחה למוסד לילדים עבריינים.
בהמשך שבה אימה ובילי עוברת אונס. חייה הקשים ממשיכים גם עם אימה וכשהאם עוברת לניו יורק, בילי עוברת איתה לשכונת הארלם. האם נאלצה לעבוד בזנות ובגיל 14 מצטרפת אליה גם הנערה. היא נשלחת שוב למוסד לעבריינים צעירים וכשהיא שבה לשכונה שלה, מתחילה הצעירה לשיר במועדון. מעמדה במקום הוא נמוך שבנמוכים, אבל העתיד מזמן לה גם טוב. בינתיים הגברים נוהגים בה כמו ברקדניות של המקום ואת הטיפים הם נוהגים לדחוף למקומות הכי צנועים מתחת לבגדיה.
במועדון נטלה הנערה שם במה. את שמה הפרטי היא שאלה משחקנית שאהבה, בילי. שם המשפחה שבחרה "הולידיי" הוא שם המשפחה של אביה, שזו הייתה אולי תרומתו היחידה לחייה.
אבל במועדון היה לה מזל אדיר. ערב אחד הגיע מפיק כדי לשמוע זמרת שסיפרו לו עליה שהיא שרה יפה. הזמרת הזו לא הייתה בילי. באותו ערב הזמרת ההיא לא הייתה במועדון והחליפה אותה בילי. הוא שמע. הוא נדלק. הוא החתים אותה.
בילי התפרסמה, הקליטה ודי מהר הפכה פופולרית ביותר. טובי הכותבים של הג'אז השחור כתבו לה שירים. רבים אמרו אז שהיא שינתה את טעמם המוסיקלי. היא שרה כמו כלי נגינה בתזמורת ג'אז. זה, אגב, לא היה במקרה. בשנים שלפני כן נהגה הנערה הענייה לשמוע דרך החלון את הפטיפון של השכנה שלה. היא האזינה לתקליטי הג'אז של השכנה ואהבה לחקות בשירתה את כלי הנגינה. אם תעצמו את העיניים תגלו למה היו שאמרו אז שהיא "גנבה" בשירתה את הסגנון של הסקסופונים.
אז בילי מתגלה והופכת לזמרת המועדפת על רבים מגדולי הג'אז של שנות ה-30. אחריהם מגיעות גם חברות התקליטים, שמבינות שיש כאן משהו שעוד לא היה בג'אז הווקאלי, חוץ כמובן מלואי ארמסטרונג.
די מהר מתחברת הולידיי לתזמורת הסווינג של קאונט בייסי, להופעות בכל רחבי המדינה. לא פעם היא נאלצת לפני ההופעות לצבוע את פניה, כדי להיות יותר שחורה ממה שהיא. המעמד, לפחות במדינות הדרום, כנראה מחייב. בהמשך היא אף ערכה, כחלק מהתזמורת, דו-קרב תזמורות עם התזמורת שליוותה את ידידתה ויריבתה הגדולה אלה פיצג'רלד. המסקנות לגבי המנצחת שנויות עד היום במחלוקת. היו עיתונים שהכתירו את האחת ואחרים את השנייה.
אבל בילי פוטרה מהתזמורת של קאונט בייסי לא הרבה אחרי כן. הסיבה לא ברורה. היו שטענו שלא הייתה מקצועית ואחרים אמרו שסרבה לשיר שירים שלא אהבה. מכאן היא מתחברת לתזמורת לבנה והייתה בכך לזמרת השחורה הראשונה בתולדות ארה"ב הגזענית של אותם ימים, שמופיעה עם תזמורת של לבנים. במקומות רבים בסיבובי ההופעות, כשנגני התזמורת לנו במלונות ללבנים בלבד, נאלצה הזמרת השחורה ללון באוטובוס.
גם הסיפור הזה מסתיים ובילי הולכת ושוקעת בסמים. היא מתחתנת עם טרומבוניסט שמנצל אותה ורודה בה והיה הראשון בסדרה של גברים שנוהגים בה בגסות. במקביל הולך כספה לסמים ולאימה, שמהמרת בסכומי כסף גדולים מההכנסות של בתה הזמרת.
בילי גם מבצעת לראשונה את שיר המחאה "פרי מוזר", שגורם בכל הופעה שלה ליציאה של חלק מהקהל כי הוא הופך אותה בעיני אותם אנשים ל"פסימית ולא מבדרת ". מצד שני, היא הופכת לדמות מופת במאבק לשוויון השחורים באמריקה.
במשפט שנערך לה על אחזקת ושימוש בסמים היא מודה ונכלאת לשנה שלמה. אבל בילי לא מצליחה להיגמל וכשהיא משתחררת, קולה הולך ונסדק. בכל זאת היא ממשיכה להופיע, עד מותה הפתאומי, כנראה מהתאבדות, ב-1957.
הולידיי, שבחרה בדרך הבלוז ולא התפתתה לביבופ כמו פיצג'רלד למשל, נחשבת למלכת הבלוז. ללא הכשרה מוסיקלית כלשהי, אך עם אהבה אדירה לשיר, צמחה בילי מהמועדונים הצפופים והאפלים של ניו יורק והפכה מלכה. על מי שממש לא חיה כמו "ליידי", אמר הסקסופוניסט האגדי לסטר יאנג, שה"ליידי שרה בלוז". יפי קולה וסגנונה נערץ עד היום. גם אם חייה היו קשים ועצובים, היא הרחיבה את אפשרויות הקול הנשי ושברה את המגבלות לטובת קריירה מדהימה ומורשת קולית אדירה.
הנה סיפורה של בילי הולידיי:
https://youtu.be/Nfl4fFKrLtw
שרה עם לואי ארמסטרונג:
https://youtu.be/x6RwSsHSIfs
השיר "הגבר שלי" (My Man):
https://youtu.be/IQlehVpcAes
לבדה:
https://youtu.be/N0aaZnxnkEo
עם קאונט בייסי:
https://youtu.be/VtKQynXZCZQ
"הגבר שלי לא אוהב אותי" (My man don't love Me):
https://youtu.be/Jf0ldEBBJhY
כינו אותה "ליידי דיי" אבל בילי הולידיי (Billie Holiday) היא בכלל בת עניים שחורה. עוד לפני שהייתה לגברת הראשונה של הג'אז, היא נאלצה לעבוד בכמעט כל עבודה משפילה כדי להתקיים. עם אונס בגיל 11, עבודה בזנות כבת 14 וכליאה בכלא בהמשך נעוריה, לא פלא שהיא הגיעה לשימוש מתמיד בסמים. עובדה זו אולי תרמה ליצירתה, אבל עלתה לה באיכות חייה ובחיים עצמם.
מדהים כיצד מצליחה ילדות קשה במיוחד ליצור אמנית שלא מתפשרת ביצירתה, גם כשחייה הם רכבת הרים של התרחשויות עולות ויורדות בטירוף.
מי שתהיה לגדולת זמרות הג'אז ותהפוך סגנון עממי וכמעט אזוטרי למעמד של אמנות כל אמריקאית מוערכת, הייתה בתה של עוזרת בית ענייה מבולטימור. אימה שעבדה על הרכבות ונסעה למרחקים הותירה את הילדה לטיפולה של קרובת משפחה. זו נהגה בה בגסות ולא פעם ממש באכזריות. בגיל 9 הילדה כבר עמדה בפני שופט ונשלחה למוסד לילדים עבריינים.
בהמשך שבה אימה ובילי עוברת אונס. חייה הקשים ממשיכים גם עם אימה וכשהאם עוברת לניו יורק, בילי עוברת איתה לשכונת הארלם. האם נאלצה לעבוד בזנות ובגיל 14 מצטרפת אליה גם הנערה. היא נשלחת שוב למוסד לעבריינים צעירים וכשהיא שבה לשכונה שלה, מתחילה הצעירה לשיר במועדון. מעמדה במקום הוא נמוך שבנמוכים, אבל העתיד מזמן לה גם טוב. בינתיים הגברים נוהגים בה כמו ברקדניות של המקום ואת הטיפים הם נוהגים לדחוף למקומות הכי צנועים מתחת לבגדיה.
במועדון נטלה הנערה שם במה. את שמה הפרטי היא שאלה משחקנית שאהבה, בילי. שם המשפחה שבחרה "הולידיי" הוא שם המשפחה של אביה, שזו הייתה אולי תרומתו היחידה לחייה.
אבל במועדון היה לה מזל אדיר. ערב אחד הגיע מפיק כדי לשמוע זמרת שסיפרו לו עליה שהיא שרה יפה. הזמרת הזו לא הייתה בילי. באותו ערב הזמרת ההיא לא הייתה במועדון והחליפה אותה בילי. הוא שמע. הוא נדלק. הוא החתים אותה.
בילי התפרסמה, הקליטה ודי מהר הפכה פופולרית ביותר. טובי הכותבים של הג'אז השחור כתבו לה שירים. רבים אמרו אז שהיא שינתה את טעמם המוסיקלי. היא שרה כמו כלי נגינה בתזמורת ג'אז. זה, אגב, לא היה במקרה. בשנים שלפני כן נהגה הנערה הענייה לשמוע דרך החלון את הפטיפון של השכנה שלה. היא האזינה לתקליטי הג'אז של השכנה ואהבה לחקות בשירתה את כלי הנגינה. אם תעצמו את העיניים תגלו למה היו שאמרו אז שהיא "גנבה" בשירתה את הסגנון של הסקסופונים.
אז בילי מתגלה והופכת לזמרת המועדפת על רבים מגדולי הג'אז של שנות ה-30. אחריהם מגיעות גם חברות התקליטים, שמבינות שיש כאן משהו שעוד לא היה בג'אז הווקאלי, חוץ כמובן מלואי ארמסטרונג.
די מהר מתחברת הולידיי לתזמורת הסווינג של קאונט בייסי, להופעות בכל רחבי המדינה. לא פעם היא נאלצת לפני ההופעות לצבוע את פניה, כדי להיות יותר שחורה ממה שהיא. המעמד, לפחות במדינות הדרום, כנראה מחייב. בהמשך היא אף ערכה, כחלק מהתזמורת, דו-קרב תזמורות עם התזמורת שליוותה את ידידתה ויריבתה הגדולה אלה פיצג'רלד. המסקנות לגבי המנצחת שנויות עד היום במחלוקת. היו עיתונים שהכתירו את האחת ואחרים את השנייה.
אבל בילי פוטרה מהתזמורת של קאונט בייסי לא הרבה אחרי כן. הסיבה לא ברורה. היו שטענו שלא הייתה מקצועית ואחרים אמרו שסרבה לשיר שירים שלא אהבה. מכאן היא מתחברת לתזמורת לבנה והייתה בכך לזמרת השחורה הראשונה בתולדות ארה"ב הגזענית של אותם ימים, שמופיעה עם תזמורת של לבנים. במקומות רבים בסיבובי ההופעות, כשנגני התזמורת לנו במלונות ללבנים בלבד, נאלצה הזמרת השחורה ללון באוטובוס.
גם הסיפור הזה מסתיים ובילי הולכת ושוקעת בסמים. היא מתחתנת עם טרומבוניסט שמנצל אותה ורודה בה והיה הראשון בסדרה של גברים שנוהגים בה בגסות. במקביל הולך כספה לסמים ולאימה, שמהמרת בסכומי כסף גדולים מההכנסות של בתה הזמרת.
בילי גם מבצעת לראשונה את שיר המחאה "פרי מוזר", שגורם בכל הופעה שלה ליציאה של חלק מהקהל כי הוא הופך אותה בעיני אותם אנשים ל"פסימית ולא מבדרת ". מצד שני, היא הופכת לדמות מופת במאבק לשוויון השחורים באמריקה.
במשפט שנערך לה על אחזקת ושימוש בסמים היא מודה ונכלאת לשנה שלמה. אבל בילי לא מצליחה להיגמל וכשהיא משתחררת, קולה הולך ונסדק. בכל זאת היא ממשיכה להופיע, עד מותה הפתאומי, כנראה מהתאבדות, ב-1957.
הולידיי, שבחרה בדרך הבלוז ולא התפתתה לביבופ כמו פיצג'רלד למשל, נחשבת למלכת הבלוז. ללא הכשרה מוסיקלית כלשהי, אך עם אהבה אדירה לשיר, צמחה בילי מהמועדונים הצפופים והאפלים של ניו יורק והפכה מלכה. על מי שממש לא חיה כמו "ליידי", אמר הסקסופוניסט האגדי לסטר יאנג, שה"ליידי שרה בלוז". יפי קולה וסגנונה נערץ עד היום. גם אם חייה היו קשים ועצובים, היא הרחיבה את אפשרויות הקול הנשי ושברה את המגבלות לטובת קריירה מדהימה ומורשת קולית אדירה.
הנה סיפורה של בילי הולידיי:
https://youtu.be/Nfl4fFKrLtw
שרה עם לואי ארמסטרונג:
https://youtu.be/x6RwSsHSIfs
השיר "הגבר שלי" (My Man):
https://youtu.be/IQlehVpcAes
לבדה:
https://youtu.be/N0aaZnxnkEo
עם קאונט בייסי:
https://youtu.be/VtKQynXZCZQ
"הגבר שלי לא אוהב אותי" (My man don't love Me):
https://youtu.be/Jf0ldEBBJhY
כיצד הפכה ג'ואן באאז לכוהנת השלום של הפולק?
מלכת הפולק של הסיקסטיז. היא הייתה שם, במוקד של אחת התקופות המרגשות בתולדות אמריקה. מי שנתנה את קולה לאירגוני זכויות אזרח ותנועות אנטי-מלחמתיות בשנות ה-60, השתתפה גם בפסטיבל וודסטוק, כנראה היחידה במופיעים שלא הייתה זמרת רוק.
זמרת שירי העם ג'ון באאז (Joan Baez) היא אחת מהדמויות החשובות בשירת המחאה של שנות ה-60. דמותה, כשהיא שרה את השיר "אנו נתגבר" (We Shall Overcome) ליד מרטין לותר קינג, הפכה לסמל ההתגייסות של הצעירים למאבק לזכויות האזרח, למען השלום והאהבה של אמריקה לעולם טוב יותר ולערכים הנעלים שבהם בחרו.
שנים אחר כך היא כתבה על בוב דילן, בן הזוג שלה בשנות ה-60, את "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust). באאז חשה תסכול על שהאייקון שהיא עצמה שרה וחידשה רבים משיריו, מעולם לא העריך את כתיבתה ואהבתה כראוי. בעוד שהיא שיתפה את דילן בהופעותיה, הוא מעולם לא החזיר לה טובה ולא נהג אפילו להזמין אותה לשלו.
באאז מעולם לא נחה בתרומתה למאבקים למען השלום, נגד המלחמה ולמען כל מטרה נשגבת. ב-2005 היא עוד הופיעה מול מפגינים נגד המלחמה בעיראק, בסמוך לחווה של הנשיא בוש בטקסס.
הנה ג'ון באאז בשנות ה-60:
https://youtu.be/nM39QUiAsoM
ג'ואן באאז, שרה את השיר "אנו נתגבר" בסיום המצעד לוושינגטון:
https://youtu.be/7akuOFp-ET8
בהשראתו של מרטין לותר קינג, מנהיג התנועה לזכויות האזרח:
https://youtu.be/dJoWrLQWrEc
הופעה עם הזמרת הגדולה מרצדס סוסה:
https://youtu.be/wze9r6JvXEY
ועל בוב דילן, אהובה לשעבר, היא כתבה שיר מלא כאב, על שזלזל בה ובכשרונה:
https://youtu.be/dcaZi_G3xVs
מלכת הפולק של הסיקסטיז. היא הייתה שם, במוקד של אחת התקופות המרגשות בתולדות אמריקה. מי שנתנה את קולה לאירגוני זכויות אזרח ותנועות אנטי-מלחמתיות בשנות ה-60, השתתפה גם בפסטיבל וודסטוק, כנראה היחידה במופיעים שלא הייתה זמרת רוק.
זמרת שירי העם ג'ון באאז (Joan Baez) היא אחת מהדמויות החשובות בשירת המחאה של שנות ה-60. דמותה, כשהיא שרה את השיר "אנו נתגבר" (We Shall Overcome) ליד מרטין לותר קינג, הפכה לסמל ההתגייסות של הצעירים למאבק לזכויות האזרח, למען השלום והאהבה של אמריקה לעולם טוב יותר ולערכים הנעלים שבהם בחרו.
שנים אחר כך היא כתבה על בוב דילן, בן הזוג שלה בשנות ה-60, את "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust). באאז חשה תסכול על שהאייקון שהיא עצמה שרה וחידשה רבים משיריו, מעולם לא העריך את כתיבתה ואהבתה כראוי. בעוד שהיא שיתפה את דילן בהופעותיה, הוא מעולם לא החזיר לה טובה ולא נהג אפילו להזמין אותה לשלו.
באאז מעולם לא נחה בתרומתה למאבקים למען השלום, נגד המלחמה ולמען כל מטרה נשגבת. ב-2005 היא עוד הופיעה מול מפגינים נגד המלחמה בעיראק, בסמוך לחווה של הנשיא בוש בטקסס.
הנה ג'ון באאז בשנות ה-60:
https://youtu.be/nM39QUiAsoM
ג'ואן באאז, שרה את השיר "אנו נתגבר" בסיום המצעד לוושינגטון:
https://youtu.be/7akuOFp-ET8
בהשראתו של מרטין לותר קינג, מנהיג התנועה לזכויות האזרח:
https://youtu.be/dJoWrLQWrEc
הופעה עם הזמרת הגדולה מרצדס סוסה:
https://youtu.be/wze9r6JvXEY
ועל בוב דילן, אהובה לשעבר, היא כתבה שיר מלא כאב, על שזלזל בה ובכשרונה:
https://youtu.be/dcaZi_G3xVs
כיצד הערימה זמרת מזוקנת על כולם?
מה היה הסוד של הזמרת המזוקנת?
באירוויזיון של 2014 אירופה נדהמה אך בחרה בזמרת עם זקן למקום הראשון. "האוסטרית המזוקנת" כמו שכינו את קונצ'יטה וורסט שזכתה באירוויזיון, הייתה לא פחות מסנסציה (כולם דיברו עליה, עוד לפני הזכייה).
"לא ניתן לעצור אותנו" היא אמרה לאחר הזכייה, אבל אחרי כמה ימים התברר לעולם שהזמרת עם הזקן היא בעצם זמר.. טום ניאובירת' התחזה לאישה ולקח את הפרס הראשון בתחרות היוקרתית ביותר באירופה. ניאובירת' הוא דראג-קווין, כלומר זמר שמופיע ומבדר בתחפושת של אישה. הוא ככל הנראה לא שינה את מינו ונשאר גבר מזוקן. ולא שזה שינה הרבה, כי המסר של הפתיחות וקבלת האחר והשונה כבר עבר ובגדול.
אבל החשוב הוא שקונצ'יטה שהיא בעצם ניאובירת', ראתה בניצחון לא רק את נצחונ/ה שלו/ה אלא את נצחונם של כל מי "שמאמינים בעתיד של שלום וחופש". המסר עבר - כולם ראויים והעולם לומד לקבל את השונה.
הנה "הזמרת המזוקנת" קונצ'יטה וורסט:
https://youtu.be/ToqNa0rqUtY
על זכייתה של קונצ'יטה וורסט:
https://youtu.be/3n8kVpAwpUM
באירוויזיון של 2014 אירופה נדהמה אך בחרה בזמרת עם זקן למקום הראשון. "האוסטרית המזוקנת" כמו שכינו את קונצ'יטה וורסט שזכתה באירוויזיון, הייתה לא פחות מסנסציה (כולם דיברו עליה, עוד לפני הזכייה).
"לא ניתן לעצור אותנו" היא אמרה לאחר הזכייה, אבל אחרי כמה ימים התברר לעולם שהזמרת עם הזקן היא בעצם זמר.. טום ניאובירת' התחזה לאישה ולקח את הפרס הראשון בתחרות היוקרתית ביותר באירופה. ניאובירת' הוא דראג-קווין, כלומר זמר שמופיע ומבדר בתחפושת של אישה. הוא ככל הנראה לא שינה את מינו ונשאר גבר מזוקן. ולא שזה שינה הרבה, כי המסר של הפתיחות וקבלת האחר והשונה כבר עבר ובגדול.
אבל החשוב הוא שקונצ'יטה שהיא בעצם ניאובירת', ראתה בניצחון לא רק את נצחונ/ה שלו/ה אלא את נצחונם של כל מי "שמאמינים בעתיד של שלום וחופש". המסר עבר - כולם ראויים והעולם לומד לקבל את השונה.
הנה "הזמרת המזוקנת" קונצ'יטה וורסט:
https://youtu.be/ToqNa0rqUtY
על זכייתה של קונצ'יטה וורסט:
https://youtu.be/3n8kVpAwpUM
מי הייתה זמרת הפלמנקו לולה פלורס?
לולה פלורס הייתה שחקנית, רקדנית וזמרת פלמנקו, אחת הזמרות הספרדיות האהובות והמוכרות ביותר בספרד בתקופתה.
היא נולדה בשנת 1923 למשפחה ענייה וכבר מגיל צעיר עזרה למשפחתה להתפרנס באמצעות כישרון השירה שלה, בהמשך עברה עם משפחתה למדריד, ומשם צמחה והפכה למוכרת ומוערכת.
היא ייצגה את סגנון הפלמנקו ואמנות ההופעה הצוענית אנדלוסית בפני קהל של מליוני מעריצים בספרד ובאמריקה הלטינית. בערוב ימיה הוענקה לפלורס מדליית זהב מאת ממשלת ספרד כהוקרה על מפעל חייה. בשנת 1995 היא נפטרה במדריד כשהיא בת 72.
הנה נגינה ושירת פלמנקו בכיכובה:
https://youtu.be/MMS3wbQXZXE
הנה קטע בו היא משחקת בסרט ספרדי:
https://www.youtube.com/watch?v=9Hn96uHkthU
ואותו השיר שנים רבות אחרי:
https://youtu.be/wjIiG1xghog
לולה פלורס הייתה שחקנית, רקדנית וזמרת פלמנקו, אחת הזמרות הספרדיות האהובות והמוכרות ביותר בספרד בתקופתה.
היא נולדה בשנת 1923 למשפחה ענייה וכבר מגיל צעיר עזרה למשפחתה להתפרנס באמצעות כישרון השירה שלה, בהמשך עברה עם משפחתה למדריד, ומשם צמחה והפכה למוכרת ומוערכת.
היא ייצגה את סגנון הפלמנקו ואמנות ההופעה הצוענית אנדלוסית בפני קהל של מליוני מעריצים בספרד ובאמריקה הלטינית. בערוב ימיה הוענקה לפלורס מדליית זהב מאת ממשלת ספרד כהוקרה על מפעל חייה. בשנת 1995 היא נפטרה במדריד כשהיא בת 72.
הנה נגינה ושירת פלמנקו בכיכובה:
https://youtu.be/MMS3wbQXZXE
הנה קטע בו היא משחקת בסרט ספרדי:
https://www.youtube.com/watch?v=9Hn96uHkthU
ואותו השיר שנים רבות אחרי:
https://youtu.be/wjIiG1xghog
מי הזמרת שניצחה את המראה?
קס אליוט הידועה בכינוי מאמא קס הייתה אחת הזמרות המצליחות בשנות ה-60. היא הייתה הסולנית של להקת הפופ המצליחה "האימהות והאבות", אחת הלהקות היחידות שהצליחו לעמוד בפריצת הביטלס לאמריקה, תופעה שהפכה ברגע אחד עשרות להקות אחרות למיושנות ולמי שהציבור איבד בהן עניין.
אבל עניין לא פחות מעניין מהצלחתה הקולית של קס, הייתה הפיכתה לכוכבת ענקית, על אף עודף המשקל שלה. היא גדלה כילדה אמריקאית, בת להורים יהודים ניצולי שואה, שפיטמו אותה "כדי שלא תהיה רעבה לעולם"..
לא הייתה לפניה כוכבת בעלת משקל כזה וודאי לא כה מצליחה כמוה. מעניין לא פחות שמאמא קס גם הפכה לכוכבת בלהקה כשה"אמא" השנייה שלידה היא מישל פיליפס המצודדת, אחת הנשים היפות בתולדות הפופ. העובדה שבכל זאת הצליחה קס לכבוש את אמריקה נזקפת לזכות הקול והכריזמה האדירה שלה. היא הייתה משהו מיוחד..
סופה היה קצת פחות משמח. מאמא קס עזבה את הלהקה ב-1968, כשהחליטה לצאת לקריירת סולו. היא הצליחה לבד, אבל הרבה פחות משהצליחה עם הלהקה. בסוף שנות ה-70, במהלך סיבוב הופעות מוצלח בלונדון, היא נפטרה בשנתה מהתקף לב. שמועות רדפו את מותה במשך שנים, שטענו שהיא נחנקה מחנק בשל חתיכת לחם שנתקעה בגרונה, אבל הן הסתברו כלא נכונות.
הנה מאמא קס אליוט בהופעה חיה בטלוויזיה:
https://youtu.be/SKJ21o5Dtlc
הנה היא מראה גם כישרון קומי:
https://youtu.be/vZPmZ64m3_4
האבות והאימהות בלהיטם שהגדיר תקופה:
https://youtu.be/3kcmwXUdDCE
והנה הלהקה ללא קס אליוט בשנת 1998:
https://youtu.be/dpJSohX92jM
קס אליוט הידועה בכינוי מאמא קס הייתה אחת הזמרות המצליחות בשנות ה-60. היא הייתה הסולנית של להקת הפופ המצליחה "האימהות והאבות", אחת הלהקות היחידות שהצליחו לעמוד בפריצת הביטלס לאמריקה, תופעה שהפכה ברגע אחד עשרות להקות אחרות למיושנות ולמי שהציבור איבד בהן עניין.
אבל עניין לא פחות מעניין מהצלחתה הקולית של קס, הייתה הפיכתה לכוכבת ענקית, על אף עודף המשקל שלה. היא גדלה כילדה אמריקאית, בת להורים יהודים ניצולי שואה, שפיטמו אותה "כדי שלא תהיה רעבה לעולם"..
לא הייתה לפניה כוכבת בעלת משקל כזה וודאי לא כה מצליחה כמוה. מעניין לא פחות שמאמא קס גם הפכה לכוכבת בלהקה כשה"אמא" השנייה שלידה היא מישל פיליפס המצודדת, אחת הנשים היפות בתולדות הפופ. העובדה שבכל זאת הצליחה קס לכבוש את אמריקה נזקפת לזכות הקול והכריזמה האדירה שלה. היא הייתה משהו מיוחד..
סופה היה קצת פחות משמח. מאמא קס עזבה את הלהקה ב-1968, כשהחליטה לצאת לקריירת סולו. היא הצליחה לבד, אבל הרבה פחות משהצליחה עם הלהקה. בסוף שנות ה-70, במהלך סיבוב הופעות מוצלח בלונדון, היא נפטרה בשנתה מהתקף לב. שמועות רדפו את מותה במשך שנים, שטענו שהיא נחנקה מחנק בשל חתיכת לחם שנתקעה בגרונה, אבל הן הסתברו כלא נכונות.
הנה מאמא קס אליוט בהופעה חיה בטלוויזיה:
https://youtu.be/SKJ21o5Dtlc
הנה היא מראה גם כישרון קומי:
https://youtu.be/vZPmZ64m3_4
האבות והאימהות בלהיטם שהגדיר תקופה:
https://youtu.be/3kcmwXUdDCE
והנה הלהקה ללא קס אליוט בשנת 1998:
https://youtu.be/dpJSohX92jM
מהי ההחמצה של איימי בל?
מבין אגדות הרוקנרול לדורותיהן, הסיפור על הפספוס של איימי בל (Amy Belle) הוא אולי העצוב ביותר, שלא לומר הבלתי נתפס, על החמצה שלא הייתה אמורה להתרחש בעולם המוסיקה הפופולארית. יש דברים, יהיה מי שיאמר, שפשוט לא צריכים לקרות.
האמנם? - שמעו סיפור.
זה היה ב-2004, כשהזמר הסקוטי האלמותי רוד סטיוארט, נתן הופעה חד-פעמית בבית המקדש של הרוק הבריטי, "הרויאל אלברט הול". במופע הוא ביצע את כל להיטיו הגדולים והקהל נמרח מהאיש הצעיר נצחי הזה, שלא איבד כהוא זה מהקול הצרוד שלו, מאז שנות ה-70.
כאילו שקול צרוד אמור להיעלם, אתם אומרים ודאי. אז כן - הצרידות של סטיוארט היא משהו מיוחד, לא מהעולם הזה, אבל זה כבר סיפור לערך אחר.
כך או כך, כשהגיע ללהיט האלמותי שלו, קאבר שהקליט לשיר הפולק-רוק שפרסמו ה"קרייזי הורס", בשם "I don't wanna talk about it", הוא הזמין אל הבמה זמרת לא מוכרת. הקהל לא ידע מי הבחורה האלמונית, צעירה מאד, תמירה, דקיקה ויפה, שעלתה אל הבמה והוצגה בשם איימי בל.
סטיוארט פתח במילים הסתמיות "אוקיי, הנה זה" והחל לשיר את הבית הראשון. איימי בל עמדה בצד, קצת אבודה על הבמה שבה הופיעו כל גדולי הזמר של המאה האחרונה. היא הייתה יפה להפליא אבל נבוכה, במיוחד שסטיוארט שר לה את השורה "אני יכול לומר לפי עינייך שבכית המון".
ואז הגיע הפזמון. בל פתחה את הפה וכמו בל מ"היפה והחיה" לקחה את ההזדמנות הראשונה שלה בפריים טיים ותקתקה את אחד הפזמונים המרגשים בתולדות המוסיקה הפופולארית. גם בשני היא הדהימה את הקהל בקול הבשל, בגזרה המושלמת ובחיוך היפה והנבוך להפליא שלה ואז הקהל לקח את הפזמון השלישי ושר אותו בעצמו.
ניכר שבל הייתה בעננים וכך גם הקהל, שבסוף השיר הזדקף לסטנדינג אוביישן, עמידת התרועה של קהל, שמאז ימי האימפריה הרומית נוהגים להביע באמצעותה הערכה יוצאת דופן לאמנים, אקט מרגש, במיוחד לאמן חדש, כמו שכולנו כבר יודעים מהריאליטיז של הזמרה.
רוד היה מאושר. איימי הייתה בעננים והקהל התפוצץ מעונג.
ועכשיו, ואנחנו דווקא כן רוצים לדבר על זה, נדבר על היום שאחרי. מה שקרה מאז הוא פשוט לא יאמן.
אבל קודם כל העובדות - רוד סטיוארט לא סתם עשה מעשה יפה ולקח זמרת צעירה לדואט בשיר המרגש הזה. מדובר בחוב מוסרי ישן שהוא חב לאלוהי הרוק ולצדיק בשם לונג ג'ון בולדרי, שמצא אותו בצעירותו כשהוא שר ברחוב והביא אותו לאולפן, כדי להשיק את אחת הקריירות המדהימות של המאה.
את החוב הוא החזיר כשחבר של רוד סיפר לו על איימי בל, לאחר שראה אותה מופיעה ברחוב. סטיוארט הזמין אותה לפגישה, שמע אותה ונדהם מהקול, מהאישיות וכן, גם מהיופי. סטיוארט תמיד אהב נשים יפות...
הוא החליט להכיר את ההומלסית הצעירה לקהל, באמצעות אותו דואט ב"אלברט הול". הקהל אכן התפעל. העתיד נראה של בל ולמחרת הוא אכן החל. היא הקליטה המון וניסתה לפרוץ, מאמינה שהדרכון שקיבלה אל האושר יסייע לה להגיע ולהמשיך לפלס את דרכה למעלה.
אבל הקסם, אותו קסם שהיה שם על הבמה באלברט הול, לא הצליח לעבוד. איימי בל, מסתבר, זכתה רק באותן 15 דקות של תהילה. עוד ניסיון ועוד אחד והיא נאלצה בהדרגה לשוב אל מופעי הרחוב, בעיקר כדי להתפרנס אבל גם כדי שיקשיבו לה. תעשיית המוסיקה לא פינתה לה מקום.
אותו קליפ עם סטיוארט, אגב, כבר נושק בזמן הכתיבה ל-25 מיליון צפיות, אבל הקריירה של בל זוכה בקושי לכמה עשרות צפיות בכל הופעה ברחוב. אז כן, סוף סוף אפשר לדעת למה נשבר הלב במילים של השיר ההוא. אותו לב נשבר כי בעולם של כל כך הרבה זמרי אינסטנט, בינוניים וחסרי השראה, באה בחורה מהרחוב, לוקחת את האלברט הול ולא מצליחה לעשות את זה שוב, אפילו לא באולמות קטנים. עצוב.
הנה איימי בל מתארחת אצל רוד סטיוארט:
https://youtu.be/w46bWxS9IjY
כנראה איימי בל בימים שלפני - בתחנת המטרו:
https://youtu.be/ueW6gDMv7JE
שרה סולו עם גיטרה:
https://youtu.be/aEG4jO8ZZb8
קליפ סולו שהוציאה ולא התרומם:
https://youtu.be/luzY53Btmc0
גרסת הסולו שהוציאה לשיר ההוא לא עזרה גם היא:
https://youtu.be/owXb8Pqc0tE
הנה הגרסה המקורית לשיר הנפלא הזה:
https://youtu.be/AR3Al4hPKYs
ושלמה ארצי, שעשה מחווה דומה לעטרה:
https://youtu.be/7E2R2YQA_1I
מבין אגדות הרוקנרול לדורותיהן, הסיפור על הפספוס של איימי בל (Amy Belle) הוא אולי העצוב ביותר, שלא לומר הבלתי נתפס, על החמצה שלא הייתה אמורה להתרחש בעולם המוסיקה הפופולארית. יש דברים, יהיה מי שיאמר, שפשוט לא צריכים לקרות.
האמנם? - שמעו סיפור.
זה היה ב-2004, כשהזמר הסקוטי האלמותי רוד סטיוארט, נתן הופעה חד-פעמית בבית המקדש של הרוק הבריטי, "הרויאל אלברט הול". במופע הוא ביצע את כל להיטיו הגדולים והקהל נמרח מהאיש הצעיר נצחי הזה, שלא איבד כהוא זה מהקול הצרוד שלו, מאז שנות ה-70.
כאילו שקול צרוד אמור להיעלם, אתם אומרים ודאי. אז כן - הצרידות של סטיוארט היא משהו מיוחד, לא מהעולם הזה, אבל זה כבר סיפור לערך אחר.
כך או כך, כשהגיע ללהיט האלמותי שלו, קאבר שהקליט לשיר הפולק-רוק שפרסמו ה"קרייזי הורס", בשם "I don't wanna talk about it", הוא הזמין אל הבמה זמרת לא מוכרת. הקהל לא ידע מי הבחורה האלמונית, צעירה מאד, תמירה, דקיקה ויפה, שעלתה אל הבמה והוצגה בשם איימי בל.
סטיוארט פתח במילים הסתמיות "אוקיי, הנה זה" והחל לשיר את הבית הראשון. איימי בל עמדה בצד, קצת אבודה על הבמה שבה הופיעו כל גדולי הזמר של המאה האחרונה. היא הייתה יפה להפליא אבל נבוכה, במיוחד שסטיוארט שר לה את השורה "אני יכול לומר לפי עינייך שבכית המון".
ואז הגיע הפזמון. בל פתחה את הפה וכמו בל מ"היפה והחיה" לקחה את ההזדמנות הראשונה שלה בפריים טיים ותקתקה את אחד הפזמונים המרגשים בתולדות המוסיקה הפופולארית. גם בשני היא הדהימה את הקהל בקול הבשל, בגזרה המושלמת ובחיוך היפה והנבוך להפליא שלה ואז הקהל לקח את הפזמון השלישי ושר אותו בעצמו.
ניכר שבל הייתה בעננים וכך גם הקהל, שבסוף השיר הזדקף לסטנדינג אוביישן, עמידת התרועה של קהל, שמאז ימי האימפריה הרומית נוהגים להביע באמצעותה הערכה יוצאת דופן לאמנים, אקט מרגש, במיוחד לאמן חדש, כמו שכולנו כבר יודעים מהריאליטיז של הזמרה.
רוד היה מאושר. איימי הייתה בעננים והקהל התפוצץ מעונג.
ועכשיו, ואנחנו דווקא כן רוצים לדבר על זה, נדבר על היום שאחרי. מה שקרה מאז הוא פשוט לא יאמן.
אבל קודם כל העובדות - רוד סטיוארט לא סתם עשה מעשה יפה ולקח זמרת צעירה לדואט בשיר המרגש הזה. מדובר בחוב מוסרי ישן שהוא חב לאלוהי הרוק ולצדיק בשם לונג ג'ון בולדרי, שמצא אותו בצעירותו כשהוא שר ברחוב והביא אותו לאולפן, כדי להשיק את אחת הקריירות המדהימות של המאה.
את החוב הוא החזיר כשחבר של רוד סיפר לו על איימי בל, לאחר שראה אותה מופיעה ברחוב. סטיוארט הזמין אותה לפגישה, שמע אותה ונדהם מהקול, מהאישיות וכן, גם מהיופי. סטיוארט תמיד אהב נשים יפות...
הוא החליט להכיר את ההומלסית הצעירה לקהל, באמצעות אותו דואט ב"אלברט הול". הקהל אכן התפעל. העתיד נראה של בל ולמחרת הוא אכן החל. היא הקליטה המון וניסתה לפרוץ, מאמינה שהדרכון שקיבלה אל האושר יסייע לה להגיע ולהמשיך לפלס את דרכה למעלה.
אבל הקסם, אותו קסם שהיה שם על הבמה באלברט הול, לא הצליח לעבוד. איימי בל, מסתבר, זכתה רק באותן 15 דקות של תהילה. עוד ניסיון ועוד אחד והיא נאלצה בהדרגה לשוב אל מופעי הרחוב, בעיקר כדי להתפרנס אבל גם כדי שיקשיבו לה. תעשיית המוסיקה לא פינתה לה מקום.
אותו קליפ עם סטיוארט, אגב, כבר נושק בזמן הכתיבה ל-25 מיליון צפיות, אבל הקריירה של בל זוכה בקושי לכמה עשרות צפיות בכל הופעה ברחוב. אז כן, סוף סוף אפשר לדעת למה נשבר הלב במילים של השיר ההוא. אותו לב נשבר כי בעולם של כל כך הרבה זמרי אינסטנט, בינוניים וחסרי השראה, באה בחורה מהרחוב, לוקחת את האלברט הול ולא מצליחה לעשות את זה שוב, אפילו לא באולמות קטנים. עצוב.
הנה איימי בל מתארחת אצל רוד סטיוארט:
https://youtu.be/w46bWxS9IjY
כנראה איימי בל בימים שלפני - בתחנת המטרו:
https://youtu.be/ueW6gDMv7JE
שרה סולו עם גיטרה:
https://youtu.be/aEG4jO8ZZb8
קליפ סולו שהוציאה ולא התרומם:
https://youtu.be/luzY53Btmc0
גרסת הסולו שהוציאה לשיר ההוא לא עזרה גם היא:
https://youtu.be/owXb8Pqc0tE
הנה הגרסה המקורית לשיר הנפלא הזה:
https://youtu.be/AR3Al4hPKYs
ושלמה ארצי, שעשה מחווה דומה לעטרה:
https://youtu.be/7E2R2YQA_1I
מי זינקה מאלמוניות מוחלטת לניצחון באירוויזיון?
באירוויזיון של 2018 כבשה נטע ברזילי את אירופה. הזינוק המטאורי של הבחורה המוכשרת כל כך והרוח המיוחדת שלה, הם סיפור השראה לכל אחד שרוצה להצליח בהגשמת החלומות שלו.
התחרות הזו, שמאז ומתמיד היוותה בשביל כל זמר זמרת, או להקה סוג של חלום למקפצה בקריירה, היא לא פשוטה. מצד אחד מגיעים בשלוש דקות לאוזני מיליארדים של בני אדם ביבשת. מצד שני, נפילה שם יכולה לפגוע קשות בקריירה של אמנים מצליחים.
מה שנקרא "בוז או דוז (פואה...)".
נטע, כשהיא הגיעה לתחרות, הגיעה אלמונית כמעט לחלוטין. את תחרות הריאליטי, בה נבחרה לייצג את ישראל, היא לקחה בהליכה.
עם יכולות ווקאליות מטורפות, מראה חיצוני נדיר ולא מתנצל שנתן השראה להמון בנים אבל בעיקר בנות שאימצו את הביטחון העצמי שלה לעצמם ומכשיר הלופר (Looper), שהמון צעירים מוכשרים יוצרים איתו ביוטיוב מוסיקה מגניבה אבל היא הביאה לטלוויזיה בגדול והפכה אותו ברגע לסמל המסחרי שלה בארץ - כל אלו הביאו אותה לבמה הגדולה באירופה.
השיר שכתבה, ביחד עם כמה מיוצרי הפופ הטובים בישראל, העיד על העזה ומקוריות מוחלטים. כבר כשנחשף הקליפ ברשתות החברתיות הוא חולל התרגשות נדירה בחו"ל. סרטוני ה"ריאקשן", בהם יוטיוברים ובלוגרים מגיבים לשירי האירווויזיון המתקרב, חשפו שמדובר בשוס נדיר. מהלם ותדהמה נרגשת ועד התאהבות והתמכרות ברגע ליצור הישראלי המיוחד שהיא - התגובות היו מטורפות.
ואז באה הופעת במה נדירה ומיומנת, שכל פרט בה עוצב בכישרון ומקצוענות נדירים. מערימת חתולי המזל היפניים ועד האיפור והלבוש שלבשה, דרך התנועה של להקת הליווי, הסאונדים וההפקה המוסיקלית המדויקת - הכל בשיר שלה הוכן והונדס ברמה הגבוהה ביותר. הייטק ישראלי שלא היכרנו לפני התחרות הזו.
וכך, מתייצבת בחורה שכמה חודשים לפני כמעט ולא הכירו אפילו בישראל, זמרת סופר מוכשרת אבל כזו שנאבקת על ההישרדות והקריירה, מתגוררת בדירת שותפים ומקבלת גרושים להופעה, על הבמה הכי יוקרתית ולוקחת את התחרות בלי למצמץ.
מדובר בעבודת צוות, עם מערך תומך מטורף שבלעדיו לא היה לה סיכוי. אבל לפני הכל מדובר בכישרון אמיתי, אישה צעירה ומיוחדת שפילסה את דרכה למקום ושמרה על מי שהיא עד בוא ההצלחה.
היום היא נאבקת לשמר ולהמשיך אותה, כשבמקביל היא מהווה השראה לפופ חדש שהולך ומתפתח ברוחה. כנראה ששום אלה לי או נונו לא היו באים לעולם ומככבים כל כך בישראל בלי הדרך שפילסה.
נטע ברזילאי, או Neta כפי שהיא נקראת היום, היא גאווה נשית ואחרי זה ישראלית, אבל היא קודם כל גאווה שלה, של עצמה ושל הדרך שהיא עושה - ממש לא דרך המלך...
עם הלופר, לפני ההצלחה:
https://youtu.be/zk4RVTYNQ8w
בריאליטי שבו התפרסמה:
https://youtu.be/I4h5AZDScq4
מבצעת את הלהיט הגדול מדרום קוריאה:
https://youtu.be/AYG1GngcLRY
הנה הרגעים האחרונים לפני האירוויזיון:
https://youtu.be/OlO_ZIYXCo0
אהבת הקהל:
https://youtu.be/_Se-rRt8hGU
הקליפ של TOY:
https://youtu.be/UFZ2F8V9qVk
סיפור הסינדרלה של נטע ברזילי:
https://youtu.be/4PWb9_YsWiE?long=yes
וסרט תיעודי שמספר את הסיפור המופלא של נטע:
https://youtu.be/SF9QWx2IoKQ?long=yes
באירוויזיון של 2018 כבשה נטע ברזילי את אירופה. הזינוק המטאורי של הבחורה המוכשרת כל כך והרוח המיוחדת שלה, הם סיפור השראה לכל אחד שרוצה להצליח בהגשמת החלומות שלו.
התחרות הזו, שמאז ומתמיד היוותה בשביל כל זמר זמרת, או להקה סוג של חלום למקפצה בקריירה, היא לא פשוטה. מצד אחד מגיעים בשלוש דקות לאוזני מיליארדים של בני אדם ביבשת. מצד שני, נפילה שם יכולה לפגוע קשות בקריירה של אמנים מצליחים.
מה שנקרא "בוז או דוז (פואה...)".
נטע, כשהיא הגיעה לתחרות, הגיעה אלמונית כמעט לחלוטין. את תחרות הריאליטי, בה נבחרה לייצג את ישראל, היא לקחה בהליכה.
עם יכולות ווקאליות מטורפות, מראה חיצוני נדיר ולא מתנצל שנתן השראה להמון בנים אבל בעיקר בנות שאימצו את הביטחון העצמי שלה לעצמם ומכשיר הלופר (Looper), שהמון צעירים מוכשרים יוצרים איתו ביוטיוב מוסיקה מגניבה אבל היא הביאה לטלוויזיה בגדול והפכה אותו ברגע לסמל המסחרי שלה בארץ - כל אלו הביאו אותה לבמה הגדולה באירופה.
השיר שכתבה, ביחד עם כמה מיוצרי הפופ הטובים בישראל, העיד על העזה ומקוריות מוחלטים. כבר כשנחשף הקליפ ברשתות החברתיות הוא חולל התרגשות נדירה בחו"ל. סרטוני ה"ריאקשן", בהם יוטיוברים ובלוגרים מגיבים לשירי האירווויזיון המתקרב, חשפו שמדובר בשוס נדיר. מהלם ותדהמה נרגשת ועד התאהבות והתמכרות ברגע ליצור הישראלי המיוחד שהיא - התגובות היו מטורפות.
ואז באה הופעת במה נדירה ומיומנת, שכל פרט בה עוצב בכישרון ומקצוענות נדירים. מערימת חתולי המזל היפניים ועד האיפור והלבוש שלבשה, דרך התנועה של להקת הליווי, הסאונדים וההפקה המוסיקלית המדויקת - הכל בשיר שלה הוכן והונדס ברמה הגבוהה ביותר. הייטק ישראלי שלא היכרנו לפני התחרות הזו.
וכך, מתייצבת בחורה שכמה חודשים לפני כמעט ולא הכירו אפילו בישראל, זמרת סופר מוכשרת אבל כזו שנאבקת על ההישרדות והקריירה, מתגוררת בדירת שותפים ומקבלת גרושים להופעה, על הבמה הכי יוקרתית ולוקחת את התחרות בלי למצמץ.
מדובר בעבודת צוות, עם מערך תומך מטורף שבלעדיו לא היה לה סיכוי. אבל לפני הכל מדובר בכישרון אמיתי, אישה צעירה ומיוחדת שפילסה את דרכה למקום ושמרה על מי שהיא עד בוא ההצלחה.
היום היא נאבקת לשמר ולהמשיך אותה, כשבמקביל היא מהווה השראה לפופ חדש שהולך ומתפתח ברוחה. כנראה ששום אלה לי או נונו לא היו באים לעולם ומככבים כל כך בישראל בלי הדרך שפילסה.
נטע ברזילאי, או Neta כפי שהיא נקראת היום, היא גאווה נשית ואחרי זה ישראלית, אבל היא קודם כל גאווה שלה, של עצמה ושל הדרך שהיא עושה - ממש לא דרך המלך...
עם הלופר, לפני ההצלחה:
https://youtu.be/zk4RVTYNQ8w
בריאליטי שבו התפרסמה:
https://youtu.be/I4h5AZDScq4
מבצעת את הלהיט הגדול מדרום קוריאה:
https://youtu.be/AYG1GngcLRY
הנה הרגעים האחרונים לפני האירוויזיון:
https://youtu.be/OlO_ZIYXCo0
אהבת הקהל:
https://youtu.be/_Se-rRt8hGU
הקליפ של TOY:
https://youtu.be/UFZ2F8V9qVk
סיפור הסינדרלה של נטע ברזילי:
https://youtu.be/4PWb9_YsWiE?long=yes
וסרט תיעודי שמספר את הסיפור המופלא של נטע:
https://youtu.be/SF9QWx2IoKQ?long=yes
