שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי צולמה במסכה על כסא ואסילי בבית הספר באוהאוס?
התצלום שחור-לבן של אריך קונסמולר "אשה יושבת על כיסא וסילי בעיצוב מרסל ברוייר ועל פניה מסכה של אוסקר שלמר" (Woman in wasilly chair by Marcel Breuer wearing a mask by Oskar Schlemmer), הוא אחד הצילומים עם השמות הארוכים בהיסטוריה של הצילום. אבל הוא גם מפורסם בימינו מאוד.
עד כדי כך התצלום הזה מפורסם, שהוא מופיע כמעט בכל ספר שעוסק בבאוהאוס ואמנים רבים קיבלו ממנו השראה מאז. אינספור מחוות נעשו לו והציטוטים שמתייחסים אליו מופיעים במגזינים, פרסומות, מאמרים ועוד.
אבל זה לא רק הפרסום שהופך את הצילום הזה למעניין. יש בו קצת יותר מזה. יש כאן מסתורין ושאלה לא פתורה. התמונה האייקונית הזו, שנמצאת היום בארכיון באוהאוס שבברלין, צולמה בשנת 1926 בקירוב. רואים בה אישה אלמונית היושבת על הכיסא המעוצב והחדשני, שעתיד בהמשך להפוך לסמל הבלתי רשמי של בית הספר באוהאוס.
הצילום הזה צולם על כיסא שעוצב על ידי מרסל ברוייר, כסוג של מחווה לחברו ועמיתו לסגל ההוראה בבית הספר, הצייר הנודע ואסילי קנדינסקי. המסכה שעל פני המצולמת נוצרה על ידי האמן אוסקר שלמר, איש בית הספר באוהאוס. הוא יצר אותה מעיסת נייר, בטכניקת פיסול שנחשבת פופולרית עד היום.
אבל מיהי האישה המסתורית, שמצולמת כאן כשרגליה השלובות חשופות והיא לבושה חצאית אופנתית לאותה תקופה? ומדוע פניה מכוסות במסכה? האם זו דוגמנית שנשכרה לככב בצילום או שמדובר במישהי הקשורה לבית הספר?
שאלת זהותה של האישה שבצילום מעסיקה שנים היסטוריונים ואוצרי תערוכות שעסקו בבית הספר באוהאוס. כולם הגיעו איכשהו למסקנה שהאישה הייתה קשורה לבית הספר. כמו בחקירה בלשית, אותרו חמש נשים, שאחת מהן היא ככל הנראה האישה שמופיעה בצילום.
הבולטת וההגיונית מביניהן היא רעייתו של גרופיוס. האם הגברת גרופיוס היא הבחורה במסכה?
אבל החקירה לא הביאה לפתרון התעלומה. איש לא הצליח לקבוע באופן חד משמעי מי המצולמת כאן. לאחר יותר מ-70 שנה מאז צולמה התמונה המפורסמת וכשאיש מבכירי בית הספר או האמנים הקשורים בצילום כבר לא בחיים, תשובה חד-משמעית היא עניין בעייתי.
אבל גם אם נניח הצידה את האישה המרתקת ואת זהותה, כל המחקר והעניין האדיר שמשקיעים כאן בנסיון לפצח את המסתורין סביבה, מראים כמה הצליח הצילום ליצור הרבה יותר משהתכוונו יוצריו במקור. הם רצו להמחיש דרכו את היותם מוסד חופשי, נועז, שובר מוסכמות, אופנתי ואפילו מסתורי - והם הצליחו.
על הדרך זה גם מסביר מדוע הנאצים כל כך תיעבו את בית הספר ומדוע סגרו אותו ופיזרו את הסטודנטים והמרצים לכל עבר. בגרמניה הנאצית, הרודנית, השמרנית והאלימה, הבאוהאוס היה הדבר האחרון שהיטלר רצה בסביבה.
ואגב, בימינו רבים מבקרים במוזיאון הבאוהאוס שבעיר דסאו. הוא שוכן בעיר ובבניין שבו הוקם בית הספר ושכן לראשונה (בהמשך הוא עבר לוויימר ואחריה לברלין). רבים מהמבקרים במוזיאון שמחים להצטלם, כשהם ישובים על כיסא ואסילי המפורסם. על פניהם הם עוטים מסכות בסגנון מסכות הנייר שעיצב אז אוסקר שלמר ובליבם הם מתחברים לרוח החופש והתעוזה האמנותית של רפובליקת וויימאר קצרת הימים, לתקופה בה פעל בית הספר ובה צולם הצילום הנודע.
הנה בהולנדית על צילום האישה עם המסכה על כיסא וסילי מזרם הבאוהאוס:
https://youtu.be/eh6aA9WEFqE
סרטון שמנסה לעשות צדק עם בוגרות המוסד שהבוגרים המפורסמים של הבאוהאוס האפילו עליהן:
https://youtu.be/2ndKZUzmHZI
מעט על כיסא ואסילי:
https://youtu.be/jLjKFgij4sQ?t=13
ובחיוך - היום היא בטח הייתה מצטלמת ככה:
https://youtu.be/ItIrQU1CdaA
מהי תופעת הסינסתזיה בה החושים מתערבבים?
סִינֶסְתֶזְיָה (Synesthesia) היא תופעה של עירוב חושים, הגורמת לכך שחוש שמתחיל לפעול אצל סינסתז (מי שלוקה בתופעה הזו), מפעיל מיד חוש נוסף.
כשהחושים מתערבבים בינם לבין עצמם מתרחשת תופעה מעניינת. כשחוש אחד מופעל, הוא מפעיל מיידית עוד חוש. חוש אחר, שלא אמור להיות קשור. כלומר, גירוי חושי אחד מעורר חוויה בחוש אחר. במוח ובתפיסה נוצר מיזוג בין מספר חושים.
כך יכול אדם עם סינסטזיה לחוש טעם מסוים כשהוא שומע מילה או צליל, בעוד אדם אחר ישמע צליל ויראה צבע, או יריח פרח מסוים ויזהה בריח צבע קבוע. יש מי שישמעו צבעים בתמונות ואחרים יזהו טעם משתנה במספרים השונים.
יש לסינסטזיה בסיס גנטי והמומחים יודעים לספר על יותר מ-20 סוגי סינסתזיה. לפחות לחצי מהאנשים שמערבבים חושים יש יותר מסוג אחד של סינסטזיה, או ביטויים שונים לעירוב החושים.
בקיצור, סינסתזיה פירושה שברגע שמופעל חוש אחד, הוא יפעיל מיידית אצל האדם הסינסתזי עוד חוש אחר. המונח סינסטזיה בא מחיבור בין התחילית "סינ" שמשמעותה יחד ו"אסתזיס" שפירושו "חושים".
חשוב לדעת שלא מדובר בבעיה בריאותית או בלקות. הסינסתזיה, כתופעת ערבול חושים, היא לא הפרעה, בעיקר כי היא לא פוגעת באיכות החיים של מי שיש לו סינסתזיה. אין בה נזק לאיש, למעט תופעות ידועות של אסוציאציות שליליות מסיבות של הקשר חושי אחר.
יש מי שהסינסטזיה מסייעת להם ביכולות, כמו פתרון של תרגילים מתמטיים, או היכולת לזכור בזכותה טקסטים ארוכים ומורכבים.
יתכן שליצירתיות, או לצדדים אחרים שלה שיתגלו בעתיד, הסינסתזיה אפילו תורמת. אולי היא תוכל להסביר לנו יום אחד את הכישרונות המופלאים שגילו כמה מהאמנים הגדולים, המוסיקאים, הציירים והמשוררים שיצרו יצירות מרהיבות.
את התופעה של סינסטזיה מסבירים כיום חלק מהחוקרים בפגם התפתחותי שיוצר חיבורים לא רגילים של אזורי חושים במוח שאינם קשורים בדרך כלל. אך יש הסברים אפשריים נוספים והמחקר לגבי התופעה נמשך.
הנה הביטוי של הסינסתזיה (עברית):
https://youtu.be/FjmvcwUNGjY
המריחים צבעים (מתורגם):
https://youtu.be/I2-e2dVwhKc
על התופעה (עברית):
https://youtu.be/f1zSCZ-RDEc
וסינסתזית ב-360 מעלות:
https://youtu.be/obrBAysVef0
והסינתסזיה של וסילי קנדינסקי, חלוץ האמנות המופשטת ששמע צבעים כמוסיקה ממשית:
https://youtu.be/2xDnxkzQtdI?long=yes
מהי "אמנות מנוונת"?
זה היה בתקופת השלטון הנאצי בגרמניה. תושבי העיר מינכן, עיר שהוכתרה על ידי היטלר כבירת האמנות הגרמנית, הוכרחו לשלם 10 פני ולהיכנס לתערוכה בה יצפו בעבודות של יהודים וקומוניסטים.
התערוכה עסקה במה שהנאצים כינו "אמנות מנוונת" (Entartete Kunst) או "אמנות דגנרטיבית". היא נועדה להציג את מה שבעיני הנאצים נחשב לאמנות מושחתת, מנוונת וסוטה. אמנות שמראה גרמנים לא יפים, לא הגרמנים ה"ארים", לא בלונדינים, עם עיניים כחולות, גבוהים ומרשימים כמו שהיטלר וגבלס תיארו בתעמולה שלהם.
למעשה נועדה התערוכה להכפיש את האמנות המודרנית ולגרום לאמנים היוצרים אותה להתיישר עם האמנות היפה בעיני הנאצים, האמנות "הנכונה" בעיני היטלר.
בין המושמצים על ידי הנאצים, אגב, היו כמה מהשמות הגדולים של אמנות המאה ה-20, כולל אנרי מאטיס, פבלו פיקאסו, מקס ארנסט, פיט מונדריאן, אדוורד מונק, וסילי קנדינסקי ומארק שאגאל.
השמות הללו גם מבהירים מהם הזרמים המודרניסטיים שבהם ראו היטלר ונאמניו אמנות מנוונת - פוביזם, אקספרסיוניזם, דאדא, סוריאליזם, קוביזם ו"האובייקטיביות החדשה".
הנאצים, שרצו להשליט מדיניות תרבותית אחידה, העריצו את האמנות הקלאסית, בנוסח היווני והרומי שלה. במסעם להשליט את האסתטיקה הזו על גרמניה כולה, הם רצו לטהר את המוזיאונים מ"האמנות המנוונת" (Decadent art), או "האמנות הדגנרטיבית" כפי שכינו אותה. הם הפכו את התערוכה לתערוכה נודדת, שעברה מעיר לעיר ברחבי הרייך השלישי.
התערוכה הזו לא הייתה האקט היחיד של הנאצים כנגד האמנות המודרנית, שעליה השתלטו לדבריהם היהודים. הם הוקיעו את האמנות הזו במגוון דרכים אחרות, החריבו יצירות מודרניות ובזזו רבות אחרות.
אבל צחוק הגורל הוא שהתערוכה המקורית, שנאסר על ילדים לצפות בה, בשל "המוסריות הירודה" שהנאצים ראו בה, דווקא חשפה קהל עצום בגרמניה, לאמנות המודרנית ובדיעבד השיגה את ההיפך ממה שהתכוונה. האוצרים בתערוכה הצמידו לכל יצירה תווית שמסבירה אותה ובדיעבד עשו מלאכה מצוינת לקידום ההבנה והאימוץ של המודרניזם. אז בפראפרזה על המשפט הידוע "כך חולף טמטום עולם!"
הנה סיפור התיעוב שחשו היטלר והנאצים כלפי האמנות המודרנית:
https://youtu.be/_0Rm9uZSyvQ
תערוכה של אמנות דגנרטית, כפי שכינו אותה הנאצים:
https://youtu.be/xmyynpSHx_4
וזרם הפוביזם בציור:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY
וסילי קנדינסקי
התצלום שחור-לבן של אריך קונסמולר "אשה יושבת על כיסא וסילי בעיצוב מרסל ברוייר ועל פניה מסכה של אוסקר שלמר" (Woman in wasilly chair by Marcel Breuer wearing a mask by Oskar Schlemmer), הוא אחד הצילומים עם השמות הארוכים בהיסטוריה של הצילום. אבל הוא גם מפורסם בימינו מאוד.
עד כדי כך התצלום הזה מפורסם, שהוא מופיע כמעט בכל ספר שעוסק בבאוהאוס ואמנים רבים קיבלו ממנו השראה מאז. אינספור מחוות נעשו לו והציטוטים שמתייחסים אליו מופיעים במגזינים, פרסומות, מאמרים ועוד.
אבל זה לא רק הפרסום שהופך את הצילום הזה למעניין. יש בו קצת יותר מזה. יש כאן מסתורין ושאלה לא פתורה. התמונה האייקונית הזו, שנמצאת היום בארכיון באוהאוס שבברלין, צולמה בשנת 1926 בקירוב. רואים בה אישה אלמונית היושבת על הכיסא המעוצב והחדשני, שעתיד בהמשך להפוך לסמל הבלתי רשמי של בית הספר באוהאוס.
הצילום הזה צולם על כיסא שעוצב על ידי מרסל ברוייר, כסוג של מחווה לחברו ועמיתו לסגל ההוראה בבית הספר, הצייר הנודע ואסילי קנדינסקי. המסכה שעל פני המצולמת נוצרה על ידי האמן אוסקר שלמר, איש בית הספר באוהאוס. הוא יצר אותה מעיסת נייר, בטכניקת פיסול שנחשבת פופולרית עד היום.
אבל מיהי האישה המסתורית, שמצולמת כאן כשרגליה השלובות חשופות והיא לבושה חצאית אופנתית לאותה תקופה? ומדוע פניה מכוסות במסכה? האם זו דוגמנית שנשכרה לככב בצילום או שמדובר במישהי הקשורה לבית הספר?
שאלת זהותה של האישה שבצילום מעסיקה שנים היסטוריונים ואוצרי תערוכות שעסקו בבית הספר באוהאוס. כולם הגיעו איכשהו למסקנה שהאישה הייתה קשורה לבית הספר. כמו בחקירה בלשית, אותרו חמש נשים, שאחת מהן היא ככל הנראה האישה שמופיעה בצילום.
הבולטת וההגיונית מביניהן היא רעייתו של גרופיוס. האם הגברת גרופיוס היא הבחורה במסכה?
אבל החקירה לא הביאה לפתרון התעלומה. איש לא הצליח לקבוע באופן חד משמעי מי המצולמת כאן. לאחר יותר מ-70 שנה מאז צולמה התמונה המפורסמת וכשאיש מבכירי בית הספר או האמנים הקשורים בצילום כבר לא בחיים, תשובה חד-משמעית היא עניין בעייתי.
אבל גם אם נניח הצידה את האישה המרתקת ואת זהותה, כל המחקר והעניין האדיר שמשקיעים כאן בנסיון לפצח את המסתורין סביבה, מראים כמה הצליח הצילום ליצור הרבה יותר משהתכוונו יוצריו במקור. הם רצו להמחיש דרכו את היותם מוסד חופשי, נועז, שובר מוסכמות, אופנתי ואפילו מסתורי - והם הצליחו.
על הדרך זה גם מסביר מדוע הנאצים כל כך תיעבו את בית הספר ומדוע סגרו אותו ופיזרו את הסטודנטים והמרצים לכל עבר. בגרמניה הנאצית, הרודנית, השמרנית והאלימה, הבאוהאוס היה הדבר האחרון שהיטלר רצה בסביבה.
ואגב, בימינו רבים מבקרים במוזיאון הבאוהאוס שבעיר דסאו. הוא שוכן בעיר ובבניין שבו הוקם בית הספר ושכן לראשונה (בהמשך הוא עבר לוויימר ואחריה לברלין). רבים מהמבקרים במוזיאון שמחים להצטלם, כשהם ישובים על כיסא ואסילי המפורסם. על פניהם הם עוטים מסכות בסגנון מסכות הנייר שעיצב אז אוסקר שלמר ובליבם הם מתחברים לרוח החופש והתעוזה האמנותית של רפובליקת וויימאר קצרת הימים, לתקופה בה פעל בית הספר ובה צולם הצילום הנודע.
הנה בהולנדית על צילום האישה עם המסכה על כיסא וסילי מזרם הבאוהאוס:
https://youtu.be/eh6aA9WEFqE
סרטון שמנסה לעשות צדק עם בוגרות המוסד שהבוגרים המפורסמים של הבאוהאוס האפילו עליהן:
https://youtu.be/2ndKZUzmHZI
מעט על כיסא ואסילי:
https://youtu.be/jLjKFgij4sQ?t=13
ובחיוך - היום היא בטח הייתה מצטלמת ככה:
https://youtu.be/ItIrQU1CdaA
סִינֶסְתֶזְיָה (Synesthesia) היא תופעה של עירוב חושים, הגורמת לכך שחוש שמתחיל לפעול אצל סינסתז (מי שלוקה בתופעה הזו), מפעיל מיד חוש נוסף.
כשהחושים מתערבבים בינם לבין עצמם מתרחשת תופעה מעניינת. כשחוש אחד מופעל, הוא מפעיל מיידית עוד חוש. חוש אחר, שלא אמור להיות קשור. כלומר, גירוי חושי אחד מעורר חוויה בחוש אחר. במוח ובתפיסה נוצר מיזוג בין מספר חושים.
כך יכול אדם עם סינסטזיה לחוש טעם מסוים כשהוא שומע מילה או צליל, בעוד אדם אחר ישמע צליל ויראה צבע, או יריח פרח מסוים ויזהה בריח צבע קבוע. יש מי שישמעו צבעים בתמונות ואחרים יזהו טעם משתנה במספרים השונים.
יש לסינסטזיה בסיס גנטי והמומחים יודעים לספר על יותר מ-20 סוגי סינסתזיה. לפחות לחצי מהאנשים שמערבבים חושים יש יותר מסוג אחד של סינסטזיה, או ביטויים שונים לעירוב החושים.
בקיצור, סינסתזיה פירושה שברגע שמופעל חוש אחד, הוא יפעיל מיידית אצל האדם הסינסתזי עוד חוש אחר. המונח סינסטזיה בא מחיבור בין התחילית "סינ" שמשמעותה יחד ו"אסתזיס" שפירושו "חושים".
חשוב לדעת שלא מדובר בבעיה בריאותית או בלקות. הסינסתזיה, כתופעת ערבול חושים, היא לא הפרעה, בעיקר כי היא לא פוגעת באיכות החיים של מי שיש לו סינסתזיה. אין בה נזק לאיש, למעט תופעות ידועות של אסוציאציות שליליות מסיבות של הקשר חושי אחר.
יש מי שהסינסטזיה מסייעת להם ביכולות, כמו פתרון של תרגילים מתמטיים, או היכולת לזכור בזכותה טקסטים ארוכים ומורכבים.
יתכן שליצירתיות, או לצדדים אחרים שלה שיתגלו בעתיד, הסינסתזיה אפילו תורמת. אולי היא תוכל להסביר לנו יום אחד את הכישרונות המופלאים שגילו כמה מהאמנים הגדולים, המוסיקאים, הציירים והמשוררים שיצרו יצירות מרהיבות.
את התופעה של סינסטזיה מסבירים כיום חלק מהחוקרים בפגם התפתחותי שיוצר חיבורים לא רגילים של אזורי חושים במוח שאינם קשורים בדרך כלל. אך יש הסברים אפשריים נוספים והמחקר לגבי התופעה נמשך.
הנה הביטוי של הסינסתזיה (עברית):
https://youtu.be/FjmvcwUNGjY
המריחים צבעים (מתורגם):
https://youtu.be/I2-e2dVwhKc
על התופעה (עברית):
https://youtu.be/f1zSCZ-RDEc
וסינסתזית ב-360 מעלות:
https://youtu.be/obrBAysVef0
והסינתסזיה של וסילי קנדינסקי, חלוץ האמנות המופשטת ששמע צבעים כמוסיקה ממשית:
https://youtu.be/2xDnxkzQtdI?long=yes
זה היה בתקופת השלטון הנאצי בגרמניה. תושבי העיר מינכן, עיר שהוכתרה על ידי היטלר כבירת האמנות הגרמנית, הוכרחו לשלם 10 פני ולהיכנס לתערוכה בה יצפו בעבודות של יהודים וקומוניסטים.
התערוכה עסקה במה שהנאצים כינו "אמנות מנוונת" (Entartete Kunst) או "אמנות דגנרטיבית". היא נועדה להציג את מה שבעיני הנאצים נחשב לאמנות מושחתת, מנוונת וסוטה. אמנות שמראה גרמנים לא יפים, לא הגרמנים ה"ארים", לא בלונדינים, עם עיניים כחולות, גבוהים ומרשימים כמו שהיטלר וגבלס תיארו בתעמולה שלהם.
למעשה נועדה התערוכה להכפיש את האמנות המודרנית ולגרום לאמנים היוצרים אותה להתיישר עם האמנות היפה בעיני הנאצים, האמנות "הנכונה" בעיני היטלר.
בין המושמצים על ידי הנאצים, אגב, היו כמה מהשמות הגדולים של אמנות המאה ה-20, כולל אנרי מאטיס, פבלו פיקאסו, מקס ארנסט, פיט מונדריאן, אדוורד מונק, וסילי קנדינסקי ומארק שאגאל.
השמות הללו גם מבהירים מהם הזרמים המודרניסטיים שבהם ראו היטלר ונאמניו אמנות מנוונת - פוביזם, אקספרסיוניזם, דאדא, סוריאליזם, קוביזם ו"האובייקטיביות החדשה".
הנאצים, שרצו להשליט מדיניות תרבותית אחידה, העריצו את האמנות הקלאסית, בנוסח היווני והרומי שלה. במסעם להשליט את האסתטיקה הזו על גרמניה כולה, הם רצו לטהר את המוזיאונים מ"האמנות המנוונת" (Decadent art), או "האמנות הדגנרטיבית" כפי שכינו אותה. הם הפכו את התערוכה לתערוכה נודדת, שעברה מעיר לעיר ברחבי הרייך השלישי.
התערוכה הזו לא הייתה האקט היחיד של הנאצים כנגד האמנות המודרנית, שעליה השתלטו לדבריהם היהודים. הם הוקיעו את האמנות הזו במגוון דרכים אחרות, החריבו יצירות מודרניות ובזזו רבות אחרות.
אבל צחוק הגורל הוא שהתערוכה המקורית, שנאסר על ילדים לצפות בה, בשל "המוסריות הירודה" שהנאצים ראו בה, דווקא חשפה קהל עצום בגרמניה, לאמנות המודרנית ובדיעבד השיגה את ההיפך ממה שהתכוונה. האוצרים בתערוכה הצמידו לכל יצירה תווית שמסבירה אותה ובדיעבד עשו מלאכה מצוינת לקידום ההבנה והאימוץ של המודרניזם. אז בפראפרזה על המשפט הידוע "כך חולף טמטום עולם!"
הנה סיפור התיעוב שחשו היטלר והנאצים כלפי האמנות המודרנית:
https://youtu.be/_0Rm9uZSyvQ
תערוכה של אמנות דגנרטית, כפי שכינו אותה הנאצים:
https://youtu.be/xmyynpSHx_4
וזרם הפוביזם בציור:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY
